הכנסת העשרים

מושב שני

פרוטוקול מס' 86

מישיבת הוועדה לקידום מעמד האישה ולשוויון מגדרי

יום שני, כ"ט באייר התשע"ו (06 ביוני 2016), שעה 10:30

רצח האישה אנסטסיה רוסנוב - לקחים למניעת הרצח הבא

חברי הוועדה: עאידה תומא סלימאן – היו"ר

עליזה לביא

מאיר כהן

רויטל סויד

סנ"צ מאיר ברקוביץ - ראש מדור נפגעי עבירות באח"מ, המשרד לביטחון פנים

רעות רז - עוזרת משנה למנכ"ל המשרד לביטחון פנים

שבתאי גרברציק - דובר למגזר דתי חרדי, המשרד לביטחון פנים

בת שבע אפריים - רכזת מוניציפאלית, המשרד לשוויון חברתי

סאיד תלי - מפקח ארצי על טיפול ומניעת אלימות במשפחה, משרד הרווחה והשירותים החברתיים

לילך וגנר - עורכת גדין, יעוץ וחקיקה פלילי, משרד המשפטים

חנית אברהם בכר - עורכת דין בלשכה המשפטית, הנהלת בתי המשפט

דורית בר-דוד - עובדת סוציאלית, מנהלת המחלקה למשפחה עיריית חיפה

ליאת קליין - היועצת המשפטית, איגוד מרכזי הסיוע לנפגעות ונפגעי תקיפה מינית

שרון שמש - מנהלת מקלט לנשים נפגעות אלימות, ויצ"ו ישראל

רות עוזרי - נעמ"ת, סגנית מנהלת מרכז לטיפול ומניעת אלימות במשפחה, מרכז לטיפול באלימות במשפחה

ג'ולי קייט - מנהלת מקלט לנשים, פורום מנהלות מקלטים

רות רזניק - יו"ר עמותת ל"א - לחימה באלימות נגד נשים

יעל גולד - מנכ"לית עמותת ל"א - לחימה באלימות נגד נשים

חנה שושני - מנהלת מקלט חדרה, עמותת ל"א - לחימה באלימות נגד נשים

דורית דגן - מנהלת מקלט הרצלייה, ל"א - לחימה באלימות נגד נשים

חיה בורשטין - מנהלת מקלט ראשון לציון, עמותת ל"א - לחימה באלימות נגד נשים

לרה צינמן - יו"ר ארגון משפחות נרצחים ונרצחות

רותי אלדר - עורכת דין, יועצת משפטית, ארגון משפחות נרצחים ונרצחות

ד"ר עודד סושרד - פעיל, בן משפחת נרצחת, ארגון משפחות נרצחים ונרצחות

צילית יעקבסון - עורכת דין, יו"ר בת מלך

מיכל יודין - יו"ר כ"ן - כח נשי לישראל - עמותה לקידום נשים בישראל

ניר רוטמן - סטודנטית לעבודה סוציאלית, אוניברסיטת תל אביב

מור פריבנר - סטודנטית לעבודה סוציאלית, אוניברסיטת תל אביב

דרורה ינקוביץ' - פעילה, המשמר החברתי

עליה קדם - פעילה, המשמר החברתי

דפנה פלס - כתבת, עיתונאית

לרשימת השדלנים שנכחו בדיון – ראו בקישור זה.

דלית אזולאי

ר.כ., חבר המתרגמים

רצח האישה אנסטסיה רוסנוב - לקחים למניעת הרצח הבא

בוקר טוב לכולם. אני פותחת את הישיבה לקידום מעמד האישה ולשוויון מגדרי. היום 6 ביוני 2016, ואנחנו נעסוק היום ברצח נשים. ואני אומרת רצח נשים, למרות שמה שגרם לי לזמן את הפגישה הזו זה הרצח המתועב, הרצח הקשה, שכולנו חווינו – רצח אנסטסיה רוסנוב, ואני מקווה שאני מבטאת את השם נכון.

המטרה של הישיבה היום היא יותר - - -

שלה ושל בן זוגה. כי נהרג גם גבר. זה רצח כפול.

מה שגרם לי לזמן את הפגישה הזו זה רצח אנסטסיה. במה שקרה אחר כך, לצערי הרב, אנחנו לא נעסוק. יש פה הרבה לקחים לא רק לוועדה הזו, אלא שמשטרת ישראל צריכה ללמוד, אבל אנחנו נתמקד היום בנושא הזה והמטרה שלנו היא לא להתמקד יותר מדי בפרטי הפרטים של המקרה עצמו. אני יודעת שזה עדיין בחקירה ועדיין המשטרה אולי לא רוצה להתייחס בפרטי פרטים, אבל כל הפרטים שהיו מסביב למקרה הרצח, לפשע הזה, קוממו את כולנו.

הרגשת אוזלת היד הזו, שאישה נמצאת בסכנה כל כך גדולה, פונה בעצם ומבקשת סיוע ועזרה ובכל זאת נרצחת בצורה הזו. מגיעה למקלט, יוצאת מהמקלט.

מטרת הדיון הזה היא להעלות שאלות כמו מה גורם לאישה, שיודעת שהיא בסכנה ויודעת שהיא בסכנה מאד גדולה, בכל זאת להחליט לקום ולצאת מהמקלט.

מה גורם למשטרה שמבינה טוב מאד שהאישה נמצאת בסכנה כל כך גדולה, ויודעת שהכתובת על הקיר – והמשטרה במקרה הזה ידעה – וזה הדבר הטבעי וזה מה שעשינו עד היום – שאנחנו מפנים ומפנות את הנשים, אם הן בסכנה, גם המשטרה למדה ויודעת להגיד – תלכי למקלט. תהי במקלט. ולהרבה נשים נכון שהמקלט יכול לספק להן הגנה מסוימת, פיזית, אבל בשבילן זה כמו להגיד להן – אתן סובלות, אתן הקורבן, אבל בכל זאת אתן תשלמו את המחיר ותשבו מאחורי סורג ובריח, והאדם שמסכן את חייכן יסתובב חופשי. ורבות מהן מתקוממות על ההחלטה הזאת.

אולי צריך לחשוב על כלים נוספים. אולי הגיע הזמן שאם יודעים שאדם מסכן חיי אישה – שהוא יהיה מאחורי סורג ובריח.

בראבו, בראבו, בדיוק.

תשמעו, המטרה שלי בהקדמה הזאת הייתה להגיד – בואו נחשוב קצת מחוץ לקופסא. אני זימנתי את הישיבה הזו כדי שנחשוב ביחד. אולי צריך באמת לחשוב הפעם בצורה אחרת, כי לפעמים, ככל שאנחנו מפתחים כלים ומאמצים ומאמצות אותם ועובדות לפי הכלים האלה – ואתן יודעות, אני אחת הנשים שהשתמשו בכלים האלה ואחת הנשים שהשתתפתי בתהליך פיתוח כלים כאלה. אבל יכול להיות שבאיזה שהוא שלב נרדמנו. יכול להיות שבאיזה שהוא שלב לא פיתחנו עוד ועוד כלים שיתאימו למצב החדש.

המטרה של הישיבה הזו היא לא להיכנס למקרה הספציפי יותר מאשר ללמוד ממנו מה אפשר לפתח ואיך אפשר לפתח את הדיון הזה.

אני חסכתי מכולם את כל מה שהרגשתי באותו יום כששמעתי על הרצח, ואני בטוחה שכל מי שנמצא ונמצאת פה – נמצאים בגלל שאיכפת להם ושכאב להם, ואני מקווה שבאמת היום נשמע גם התלבטויות וגם השערות ואולי גם רעיונות, איך אפשר לצאת מזה.

אני מברכת את חברת הכנסת רויטל סויד, שהצטרפה לדיון.

אני פותחת את הדיון. בגלל שגברת רות רזניק רק נכנסה, אני אתן לך לנוח קצת ואני אתן לגברת ג'ולי קייט, מנהלת מקלט, פורום מנהלות מקלטים, לדבר. בבקשה.

אני אשמח. תודה רבה. אז אני מנהלת מקלט שמופעל על ידי עמותת יחדיו ואני יכולה להגיד שאני מניסיוני נתקלת הרבה פעמים במקרים שלדעתי, אם אנחנו נוכל לתקן כמה לקונות בתוך התהליך הזה, של הכניסה והיציאה של האישה מהמקלט, אנחנו נוכל להביא לשינוי באמת אמיתי ומשמעותי. ואני קודם כל מדברת על איך האישה נכנסת למקלט.

האישה פונה למשטרה, אומרת שהיא בסכנה. מה קורה כשהיא פונה למשטרה? מי פוגש אותה במשטרה? מי בודק מה רמת הסיכון שהאישה נמצאת בה. יש כלי שפיתחו כרגע במשרד הרווחה, פיתחו כלי להערכת רמת הסיכון. האם עובד סוציאלי תורן תמיד פוגש את האישה כדי להעריך באמת את רמת הסיכון שאישה נמצאת בו? האם מישהו מסביר לה מה זה מקלט לנשים בכלל? למה היא נכנסת? למה היא נדרשת שם? מה זה הפתרון הזה? האם אישה בכלל יודעת לתוך מה היא נכנסת?

הרבה מאד פעמים המקלט זה מסגרת חיים מורכבת. צריך לחיות בקומונה. לפעמים לוקחים לה את הפלאפון בהתחלה. יש מגבלות מסוימות על הניידות שלה. האישה לא יודעת את זה. היא לא מוכנה לקראת מה היא הולכת ובעצם כשהיא נכנסת לשם היא מקבלת שוק, היא מקבלת הלם. זה יוצר התנגדות. זה דבר ראשון.

מה את מציעה – שיסבירו מראש?

אני מציעה שהעובד הסוציאלי התורן ש - - -

זה לא הצעה. זה מה שאמור להיות.

אני מבקשת ואפילו אני אגיד לך יותר מזה, אני דורשת שגם בשתיים בלילה, כשאותו עובד סוציאלי תורן מאד מאד עייף, הוא ירים את עצמו, יגיע למשטרה – זה לא קורה כל יום – זה קורה לא מעט, אבל זה לא קורה כל יום. יגיע. הוא מקבל על זה תשלום. שיגיע למשטרה, יישב, ידבר עם האישה, יפגוש אותה ויעריך בצורה מקצועית את רמת הסיכון שלה ויכין אותה לכניסה למקלט. זה דבר ראשון.

דבר שני, האישה יוצאת מהמקלט. היא החליטה על דעת עצמה שהיא לא רוצה. אנחנו, כמקלט, באמת ניתן לה את כל ההסברים ונבהיר לה באיזה מצב היא נמצאת, שיש סכנה לחייה, שאנחנו באמת נעזור לה עד כמה שאפשר להצליח ולהסתדר ולהיות במקלט ובאמת להקל על השהות שלה שם. אבל לפעמים זה עדיין קשה לה והיא עדיין מחליטה ומותר לה לקום וללכת. מה קורה כשהיא קמה והולכת? אנחנו מדווחים והרווחה מטפלת. למי היא מעבירה את זה? איפה תכנית ההגנה? איפה תכנית מוגנות? איפה הקשר בין אותם הגורמים, בין העובד הסוציאלי לבין המשטרה?

תשמעו, אני אתן לכם עכשיו דוגמא של מקרה. יש לי אישה שנמצאת במקלט, שהגיעה אלי במצב של דימום תוך מוחי, הייתה בטיפול נמרץ כמה ימים, כתוצאה ממכות מאד מאד קשות. האישה הזאת הגישה תלונה נגד בעלה. אישה אמיצה. לא כולן עושות את זה. הגישה תלונה נגד בעלה. אחרי שהגישה תלונה אמרו לנו הבן אדם נעצר עד תום ההליכים. ישוחרר כנראה ביוני. אנחנו מדברים עם העובדת הסוציאלית, היא אומרת כן, הוא במעצר, הכל בסדר. האישה בינתיים יוצאת, מצאה עבודה, עובדת, מטיילת, מרגישה בנוח, משקמת את חייה.

לקראת היציאה שלה מהמקלט, כשהיא מתכננת עכשיו לשכור דירה בקהילה, אנחנו פונים שוב לאותה עובדת סוציאלית, אנחנו מבררים – תגידי מה קורה, הוא משתחרר, לא משתחרר? אומרת לפי מה שאני הבנתי, אני בקשר עם המשטרה, אמרו לי שהוא עדיין עצור. אמרתי את יודעת מה, אני אבדוק עוד פעם. התקשרתי לקצינת נפגעים מהמשטרה שאני בקשר איתה, היא אומרת סליחה, הבחור מינואר מסתובב. אף אחד לא הודיע לנו. האישה הזאת יכלה להירצח אתמול, שלשום, לפני חודשיים ואנחנו לא יודעים מזה. לא אנחנו, לא הם, לא העובד הסוציאלי. של מי האחריות הזאת? איפה הקשר בין הגורמים? לא ברור.

ודבר נוסף. הרבה פעמים כשאנחנו מדברים על הכתובת הזאת שיש על הקיר ואנחנו הרבה פעמים באמת יודעים ורואים את הכתובת על הקיר וכולם יודעים וכולם רואים, אז למה אי אפשר באמת להשתמש באמצעים נוספים מעבר למקלט? הישיבה הזאת שאני נכחתי בה לפני כחודש, כשהזמנתם אותי ואני מודה, על כל העניין הזה של האזיק האלקטרוני, שזה עוד איזה שהוא פתרון שיכול לאפשר לדעת או איך שהוא להיות בשליטה על המרחק בין הגבר לאישה. זה פתרון שהוא עובד בכל כך הרבה מדינות. למה אצלנו זה משהו שהוא לא יכול להיות ישים. למה? בגלל שמשרד המשפטים, המשרד לביטחון פנים לא יודעים מי אחראי על - - -

דווקא מנסים לקדם את החקיקה בנושא הזה ויש לי - - -

אני חושבת שזה יכול להציל הרבה נשים.

כפי שאת יודעת יש לי הצעת חוק בנושא הזה, יש לחברת הכנסת עליזה לביא וכנראה גם עוד מעט נשמע מהמשרד לביטחון פנים. הם מתחילים להשתכנע בזה. נקווה.

אז אני מאד מאד אשמח שאנחנו באמת נוכל להתגבר על חוסר הקשר הזה בין הרשויות ונוכל להיות כולנו איפה שהוא עם איזו שהיא אולי רשות אחת, או איזה שהוא קשר רציף, כדי שבאמת, כשיש מידע במקום אחד, במקום השני צריכים לדעת על זה. תודה רבה.

תודה. אני מבקשת מכל מי שרוצה לדבר, רק לסמן לנו פה. חברת הכנסת רויטל סויד, בבקשה.

בוקר טוב. אני לא יודעת אם לומר שאני מברכת על הדיון. אני בוודאי מברכת עליו, אבל לצערי הרב אנחנו מתכנסות כאן שוב בגלל רצח של אישה ושוב עם אותה שאלה שעולה – מה עושים כדי למנוע את הרצח הבא. ואנחנו כל פעם מקיימות את הדיון הזה ולצערי הרב לא יוצאות ממנו עם פתרונות. ואני חושבת שזה חלק מהעניין, כי בסופו של דבר אם יש משהו שאנחנו מבינים אותו, זה שיש אוזלת יד מאד מאד גדולה של המערכת, ובלי לחפש אשמים. לפעמים אין אשמים. גם בלי לחפש אשמים יש אוזלת מאד מאד גדולה.

ניקח לדוגמא את המקרה של אנסטסיה, זיכרונה לברכה. אנסטסיה הגיעה לרווחה בראשון לציון. הרווחה פעלה כמו שצריך, הפנתה אותה למעון. הגישו תלונה למשטרה, המשטרה, אני מקווה שניסתה לאתר. אנחנו נשמע אולי ממך יותר מאוחר מה בדיוק היה. אני מקווה שניסתה לאתר. הלכה למעון, המעון קיבל אותה בברכה, אני מכירה את המעון הזה. ביקרתי בו. נמצאות פה גם המנהלות שלו. נמצאת פה גם רות רזניק. באמת אין מילים ל ומר על המעון, על החמימות שבו ועל הקליטה, וכמו שתיארת, ג'ולי, לא תמיד נשים מודעות למה הן נכנסות ופתאום הן מרגישות שהן הקורבן.

אז מה אנחנו עושים? זאת אומרת באמת נשאלת השאלה מה אנחנו עושים. כי המקרים שבהם יש כתב אישום ומעצרים, הם היותר קלים, כי פה לפחות יש איזו שהיא דרך שהמשטרה מטפלת ובית המשפט באיזה שהוא אופן עוצר. אבל מה עושים עם כל המקרים האלה, שהם מאד מאד ראשוניים?

ואני מתחילה לחשוב שמעבר לעובדה שכמובן צריך יותר שיח בין המערכות וכמובן צריך באמת שהמשטרה תמיד תהיה עם אצבע על הדופק והרווחה תהיה עם אצבע על הדופק, אנחנו בעיקר צריכים לשנות את התפיסה ואת החשיבה. והתפיסה והחשיבה צריכות להיות - כהחלטה לא מרחיקים את האישה, מרחיקים את הגבר.

בראבו.

לא לוקחים אישה וכולאים אותה במעון לנשים מוכות. שזאת תהיה האופציה האחרונה. הרי מה קרה? יש לנו מעונות מדהימים ביכולת ההכלה שלהם את הנשים המוכות והטיפול בהן, ואז זה הפך להיות הפתרון הקל. בואו ניקח את האישה, נכניס אותה למעון, נסגור אותה שם ונגמור את הסיפור והנה, אנחנו רגועים ושקטים. ואם היא יצאה, אז היא רצתה. היא יצאה. זה על אחריותה.

אז בואו נשנה את התפיסה. והתפיסה צריכה להשתנות לדעתי גם בחקיקה. זאת אומרת זה לא רק לשנות את התפיסה, גם בחקיקה, שקודם כל מי שמרחיקים אותו – זה את הגבר האלים והגבר המכה. ואיך מרחיקים? כי יש לנו באמת את המקרים שבהם הוא נעצר ואז הוא מובא, אבל יש גם את המקרים שבהם אנחנו יודעים שאנחנו נמצאים בשלבים ראשוניים, שבין אם יש תלונה או בין אם אין תלונה, בין אם זה מגיע רק לרווחה שיש בעיות בבית, אלימות מילולית, אלימות כלכלית, אלימות נפשית, בוודאי ובוודאי גם אלימות פיזית. אבל האלימות הכלכלית והנפשית היא לא תמיד מגיעה לכדי ביצוע עבירה פלילית.

שפה אפשר יהיה לאתר את הגברים האלה, הפוטנציאליים האלה. לפני שאנחנו מתגברים כבר לרמה של סיכון ממשי לאישה, לקחת אותה, להרחיק אותה מהאזור. אפילו לנסות באיזה שהוא סוג של הסכמה לתת להם את מקום המגורים הזה, לטפל בהם לשינוי דפוסי החשיבה שלהם. כי בסוף מה אנחנו עושים? מגיעים לתוצאה שאנחנו צריכים להרחיק נשים בעל כורחן. בואו נרחיק את הגברים, בין בטוב, בין בפחות טוב, ושזאת תהיה האופציה הראשונה ולא הרחקת האישה.

תודה. מר סאיד תלי, מפקח ארצי ממשרד הרווחה, בבקשה.

קודם כל אני רוצה לומר כמה דברים. גברים מורחקים מהבית. כלומר זה לא שגברים, ואם נבדוק כמה גברים מורחקים מבית בשנה, ואין לי את המספר המדויק, אבל אני לא יודע אם זה מאות או אלפים. כלומר, צריך לחשוב פה על מערכת של פתרונות ולא לחשוב שפתרון אחד יביא את הגאולה. צריך פה איזה שהוא רצף של שירותים, כולל מקלטים, כולל להרחיק גברים כמובן וכולל את המרכזים לטיפול וכולל איזוק אלקטרוני, שיהיה מעקב אחרי גברים מסוכנים.

במקרה הזה, ג'ולי, לא היה עניין של כן או לא להעריך את המסוכנות. הייתה הסכמה מקיר לקיר שהגבר הזה מסוכן. כלומר, זה לא שהיה - - -

אבל סאיד, תסלח לי, הגברים מורחקים ברגע שהאישה מגיעה למשטרה ואחר כך לבית משפט ומבקשת שירחיקו אותו. אין שום מנגנון שמדבר על הרחקה ברגע שאנחנו יודעים שיש אלימות ויש סכנה מבלי שהאישה בעצמה תתבע את זה בבית משפט. נכון או לא?

נכון. בגדול, לרוב האישה יוזמת את הפנייה או בהליך אזרחי או בהליך פלילי, וגם כמובן יכול להיות שצריך להרחיב את זה. אני לא אומר שהכל מושלם, אני רק אומר גברים הורחקו ונשים נשארו והפוך.

גם עדותה של עבודת סוציאלית במשטרה יכולה להוות כעדות אישה ויכולים להרחיק את הבעל.

אבל מישהו צריך להוציא את צו ההרחקה. צריך ללכת לבית המשפט.

כן, היא יכולה.

בסדר, עובדת סוציאלית. כלומר, הכל תלוי בזה שהאישה תיקח על עצמה את האחריות. זה מה שאני מנסה לחשוב.

אנחנו מנסים ללמוד מהמקרה הזה.

השאלה לי וזאת שאלה משפטית ואולי גם חברת הכנסת רויטל סויד – אם יודעים שאדם גונב, אם למשטרה נודע שאדם ביצע עבירה מסוימת, חוץ מאלימות כלפי אשתו, יש מקרים שאתם פועלים בלי שהקורבן עצמו יתבע את הפעילות שלכם?

לא, שנייה, זה תלוי.

זה מה שאני שואלת.

זה תלוי. יש דבר כזה שאין תלונה מצד המתלונן. יש סיטואציות בהן לכאורה מצד הקורבן אין תלונה. את אומרת הוא לא מתלונן, הוא קורבן או שהיא קורבן בלי שהיא מתלוננת. אבל אם יש שכנים או אם יש עדים או אם יש סיטואציה כזאת ואז כמובן - - -

אף אחד לא מתערב. יש חובת דיווח.

לא מבחינת חובת דיווח, אבל זאת השאלה.

כן, ב - - -

השאלה הייתה האם יש חקירות? לא. השאלה שלך הייתה - - -

לא, לא, לא עניין של חקירות, זו לא השאלה שלי. האישה הגיעה למשטרה - - -

השאלה שלה הייתה האם המשטרה - - -

האישה הגיעה למשטרה, האם יש סמכות למשטרה באיזה שהוא שלב? היא הגיעה התלוננה, רואים שהיא במצב סיכון גבוה והאדם הזה מסוכן. אם הם לא היו בטוחים שהוא מסוכן, לא היו ממליצים כל כך שהיא תלך למקלט. השאלה אם לא יכולים, אין שום דבר בחוק שמאפשר שהם יפעלו דווקא לכליאה או להרחקה או למשהו אחר – הם, ביוזמתם, כמשטרה. זה מה שאני שואלת.

זה לא מיזמתם, זה מחובתם. אם יש תלונה והיא מגיעה ויש רמת סיכון, זה מחובתם. זו חובה שלהם.

חובת המשטרה לחקור.

לא, גם לעצור. יש לה סכמות מלאה. לא צריך לחקור וזהו.

אני אתייחס לזה.

אוקיי, אז אנחנו נשמע אחר כך תשובה מהמשטרה. בבקשה, סאיד.

מה שאני רוצה לומר, צריך פה איזו שהיא תכנית מקיפה ומערכתית, כי היו גברים שהורחקו מהבית ואישה נשארה בבית ולצערנו היה רצח, והפוך, אישה הוצאה למקלט והגבר, או שלא היה עדיין אמצעי הגנה, או שהיו אמצעי הגנה אבל הוא הסתובב חופשי וברח והיה רצח. אז יש פה איזו שהיא סדרה של דברים שצריך לעשות אותם, ואת יודעת גברתי שיש כרגע 10 צוותים שפועלים מטעם מנכ"ל משרד הרווחה, מהחלטה של ועדת שרים לטיפול באלימות.

10 צוותים שחלק מהאנשים כאן משתתפים בהם, שאמורים להגיש לא המלצות, אלא תכניות פעולה במספר תחומים שאותרו בהם לקונות וחסמים, כמו נניח הנושא של טיפול בגברים – האם כן או לא, עוד בתים, מקלטים. אני לא יודע אם זו המילה, מקלט, לגברים, או מעונות לגברים שמורחקים מהבית. כמו למשל מעקב באמצעות איזוק אלקטרוני אחרי גברים עם מסוכנות גבוהה. אני לא יודע דרך אגב, אם זה היה עוזר לאתר את האיש הזה, את הגבר הזה, כי הוא בעצם לא נעצר בכדי לשים עליו איזוק אלקטרוני.

כלומר, תמיד יהיו מקרים שאולי יהיה קשה לטפל, כמו נניח נושא של טיפול בילדים שנמצאים במקלטים עם האימהות שלהם. לא מעט נשים מתקשות, בגלל שהמקלטים הם בעצם בראש ובראשונה מיועדים לנשים. יש לו מעט שירותים - - -

זה לא נכון.

שנייה, שנייה. רק תקשיבו עד הסוף. אני לא אומר שלא ניתנים שירותים לילדים, אבל אני אומר שצריך להשקיע בזה עוד. זה לא אשמת המקלטים. זה העניין. בראש ובראשונה - - -

אני חושבת שאתן צריכות להיות שמחות שמישהו מצד משרד הרווחה אומר שצריך יותר.

ודרך אגב, זה גם המלצות שלכן. כלומר חלק מנציגות המקלטים בוועדה שאני מדבר עליה, המליצו ואמרו שבנושא של טיפול בילדים, דרך אגב, האישה שנרצחה עכשיו, עליה אנחנו מדברים, בחרה לא להביא את הילדים. אני לא יודע למה - - -

היא חשבה שזה יהיה קצר.

היא חשבה שזה יהיה קצר, אולי היא רצתה לבדוק קודם כל. אבל זה אומר שהיא קודם כל לא לקחה איתה את הילדים.

באמצע הלילה. זה היה באחת בלילה.

כן, יש נשים שאנחנו יודעים שבאמצע הלילה מגיעות עם הילדים.

לא, אמרו לה שבאותו ערב תופסים אותו והיא יוצאת. אני אומרת לך ממקור ראשון. גם ההבטחות שנותנים להן צריכות להיות תואמות המציאות, כי אחרת אנחנו לא יכולים להתווכח. אם אתה יוצר ציפייה שבבוקר היא הולכת, שום דבר שבעולם לא ישאיר אותה שם.

כן. וכמובן כל הנושא של זה שאישה – ומה שאני מנסה לומר, שמקלטים אי אפשר לסגור מחר בבוקר, כי חלק מהמקרים, זה לא יעזור, צריך - - -

הדיון הוא לא למען בדיקת סגירת מקלטים.

לא, זה ברור. אני אומר לגבי ההצעה של חברת הכנסת שמהיום והלאה אנחנו יותר נעצור גברים או נרחיק גברים – זה עדיין לא ייתר את הצורך ואת הנחיצות - - -

זה ברור שזה לא ייתר, אבל קודם כל לשנות את התפיסה, כי היום הדבר הכי קל לעשות זה להרחיק את האישה ולכלוא אותה, וזה נותן שקט.

שנייה, שנייה. אני מבקשת - - -

זה לא לכלוא אותה, זה להפסיק לה את החיים. זה לא לכלוא.

אני חושבת שאנחנו נסחפות קצת בדיון הזה. כולנו יודעים איזה תפקיד המקלטים ממלאים במאבק באלימות נגד נשים והיה צורך ויהיה צורך בעיני, אפילו כאשר יקרה השינוי המהותי בתפיסה של מה זה אלימות נגד נשים, אם כל גורמי המדינה לא יתחילו להבין שיש להתייחס לזה כעבירה אמיתית ולא כנכנסים כדי להגן על הקורבן ולהחזיר את הדברים לתקנם, אלא יש עבירה פה ופשעים שנעשים וצריך להתייחס במלוא החומרה, אז אנחנו נמשיך להיות בצורך של מקלט.

חבר הכנסת מאיר כהן, בבקשה.

גברתי יושבת הראש, תודה רבה לכולם. אני רוצה להגיד כמה מילים בנושא. האחד, עבירות כנגד נשים הן עבירות שהן מאד ברורות. עבירת האלימות היא מאד ברורה, היד של המשטרה מאד נחושה, אלא אם כן בתי משפט מקבלים אחרות, וראיתי – גם כשר רווחה – מקרים שאנחנו דיווחנו, כולם פעלו, גם המקלטים דיווחו ובסופו של דבר החליט השופט מה שהחליט, ואני לא אומר את זה בכדי לבקר, אבל המנגנון קיים.

בעיית הבעיות – וג'ולי נגעה בזה – זה הסנכרון בין כל המנגנונים האלה. זה ידע שעובר בזמן אמת בין כל המנגנונים ושאין מצב שמנגנון אחד לא מדווח למנגנון השני. זה אחד.

ההתייחסות למקלטים היא התייחסות מבחינת ממשלת ישראל. המקלטים הם איזה נשמה יתרה שמישהו עובד שם. אין תחושה בממשלה שהמקלטים זה דבר שהממשלה צריכה לקחת עליהם אחריות. מקלטים מתנהלים או מפילנתרופיה, או שרצים להשיג עוד כסף. אין איזו אמירה, והרגשתי את זה כשר רווחה, וכשישבנו לתקצב אז אמרו המקלטים, אנחנו ניתן להם את המינימום ואת השאר הם יצליחו להשיג. רות תדבר עם כל מיני ויצליחו להשיג כספים.

למשל בתקופה הקצרה שאני הייתי, התחלנו לפעול בכדי להקים מקלטים למשפחות. הרבה מאד אמהות לא הגיעו למקלטים ונפגעו, כי אם פחדה להשאיר את הילדים שלה בחוץ. וכשהיא הגיעה עם ילדה מתבגרת והאישה השנייה הגיעה עם ילד מתבגר, אז המקלט עמד בפני שוקת שבורה ולא הבין. ולכן התחלנו אצל ג'ולי. יש כבר שתי יחידות כאלה כבר, נכון?

כן.

שתי יחידות של דיור שהן נפרדות אחת מהשנייה. האמהות, הנשים יכולות להגיע עם הילדים ולנהל חיי משפחה עד כמה שאפשר, עד לשלב הבא. שני דברים צריך לעשות. האחד, כן, אנחנו התחלנו, תקצבנו אחד, ולצערי אנחנו כל כך טובים ברצף שלטוני, שזה ממש זורם אותו הדבר. אנחנו בדיוק באים מסיפור הקייטנות. כנראה כששר נכנס אז הוא חושב שדברים של החלטות שלטוניות הם פחות חשובות.

אני כן בדקתי את זה בכל העולם וכן יש דוגמאות למקלטים לגברים, והם מנוהלים.

יש גם בארץ.

יש שניים בארץ.

יש בתי סוהר.

כן. אני שמח.

אני מציעה שלא נשתמש במילה מקלט.

זה לא מקלט.

כי למקלט מגיעים מחוסר ביטחון.

גברתי, אני חושב שמערכות הרווחה במדינת ישראל – חצי מזמן עסוקות בטרמינולוגיה. תקראי לזה איך שאת רוצה, תמלאו אתם את הכותרת. אני אומר ואני מסכם את דבריי. האחד, חייבת לקום רשות אחת שמטפלת באלימות כנגד נגד. והרשות הזאת היא מתכללת והיא אך ורק לאלימות כנגד נשים וכל מה שמסביב. אך ורק.

אם אנחנו נמשיך וננסה לסנכרן את המערכות, את גלגלי השיניים כמה שיותר, תמיד תהיה איזו שן שחורקת ומישהי תרצח. לכן הצעת החוק שלך, נדמה לי שאת - - -

כן.

זאת הצעת חוק מהפכנית. אגב, זה קיים באירופה, לפחות במקומות שאני בדקתי. זה קיים וזה עובד יוצא מן הכלל. הרשות הזאת זאת הרשות כשג'ולי, כבשעה שתיים בלילה, לפנות בוקר אותה גברת מגיעה למשטרה, אז המשטרה מתקשרת לנציג הרשות והוא מגיע ומתחיל לתכלל עם כולם.

כולנו חסרים. לא מגיע לשם עובדת סוציאלית כי בכל מחלקת רווחה אומרים לך שאין מספיק עובדות סוציאליות ובמקלטים אין מספיק עובדות סוציאליות. אין מעטפת לא למקלטים, לא לרשויות, אין מעטפת. כשאני באתי ושמתי את הצעת החוק שעברה ועכשיו מנסים לטרפד אותה, שיגדירו מספר תיקים לעובדים הסוציאליים, בראש ובראשונה בתוך הצעת החוק, זו המלצה שבכל רשות תהיינה – על פי מפתח מסוים – עובדות סוציאליות שתפקידן הוא רק לטפל בנשים המוכות ברשויות. רק. רק את זה.

אם יש 10 נשים – יש שתי עובדות סוציאליות, שמלוות אותן כל הזמן, למשטרה ולמקלט ולבית הספר וכו'. מנטוריות של המשפחה הזאת, עד שהיא עוברת למצב טוב יותר.

זה ממש כמו חלום.

יש חלק מהעיריות שעושות את זה.

כן, יש. בחלק מהעיריות עושים את זה. תראו, חברה, הצער הגדול שזה הופך להיות סיפור וולונטרי. המקלטים סיפור וולונטרי וראשי הרשויות, אם הוא טוב ואם הוא רוצה אז הוא מטפל ואם לא אז הוא אומר שאין לו תקציבים.

אבל אני חוזר, אני חושב שאנחנו כולנו צריכים להתאחד סביב הצעת החוק הזה של הקמת רשות לאומית למאבק באלימות נגד נשים. תודה רבה.

תודה. אני מאד שמחה שעניין הרשות כנראה כבר מתחיל לחלחל יותר ויותר.

אמר שר הרווחה בתשובתו האחרונה לשאילתה שלי ביום רביעי האחרון, שאכן יש התחלה של איזו רשות שהיא ת"פ של משרד הרווחה. האם זה נכון?

הוא התייחס לוועדה הבין משרדית שהיא - - -

שהיא מעין - - -

שאני לצערי הרב לא רואה שום מקום להשוואה כזו, כי אנחנו כולנו יודעים, עד שהתחילה הוועדה שאמורה לבדוק - - -

היא התחילה.

אני יודעת שהיא התחילה, אבל עד שהיא התחילה היו גם כן הרבה מתחים סביב מי ינהל את הוועדה ואיפה ידונו בנושא ומי יהיה אחראי על מה וחלוקת העוגה.

אגו.

אגו. אז אני חושבת שהגיע הזמן שתהיה רשות, שמישהו אחראי עליה. אנחנו יודעים שיש מישהו או מישהו שהולך לישון וחושב על המאבק באלימות וקם בבוקר וחושב על המאבק באלימות. ולא תוך כדי לנהל כל מיני דברים, אולי יהיה לו 5 דקות ביום לחשוב על הנושא הזה ולתאם בין כל הגורמים. והעניין של תיאומים זה נושא שכבר עובר כל פרופורציה, אני חושבת, בנושא של לסנכרן את המידע ולתאם.

דבר פשוט מאד, בהמלצות הוועדה הבין משרדית קודמת היה ברור שאפילו הערכת מסוכנות, טפסי ודרכי הערכת מסוכנות, הם שונים ממשרד למשרד. כך שאישה יכולה להיות, לפי המשטרה, בסיכון מאד גבוה ולפי הרווחה בפחות סיכון ו - - -

והכל נכון לרגע זה. הם אומרים נכון לרגע זה - - -

זה המצב.

כן, אבל כל הכלים להערכת מסוכנות בעולם, של כל מיני דיסציפלינות, לא יכולים להתחייב לך, להגיד לך בעוד חודש - - -

אבל סאיד, זאת לא הייתה הערה שלי. ההערה שלי, שלפחות הרשויות במדינה אחת יסכימו ביניהן על הערכת מסוכנות אחת. לא שכל אחד מודד את הסיכון בצורה אחרת.

אז אני יכול להגיד לך שבתוך עשרת הצוותים שאני אמרתי עליהם, יש צוות שיעסוק רק באיכות של הכלים להערכת מסוכנות - - -

שישתמשו בהם.

כן, בוודאי, ומשתתפים - - -

דבר ראשון באמת זה שישתתפו בהם. אני גם רוצה להגיד דבר אחד ותיכף נשמע ונתייחס לזה. אני הופתעתי לגלות, חבר הכנסת מאיר כהן, אתה מדבר על שתי עובדות סוציאליות שילוו. רק לפני כמה ימים ישבתי בישיבה עם מנכ"ל משרד הרווחה על מצב שירותי הרווחה בנגב לנשים ערביות בדואיות. שם רק עכשיו התחילו העובדים הסוציאליים להיות מוכשרים בנושא של טיפול באלימות. רק עכשיו מתחילים את זה. אז אני חושבת, אפרופו שתי מדינות, שיש מדינה ויש מדינה בתוך המדינה, כנראה.

גם בנושא של עובדות סוציאליות של המשטרה או עובדים סוציאליים של המשטרה, עד עצם היום, ממה שאני הבנתי, משרד הרווחה לא מתקצב עו"סים משטרה, אלא שהמשטרה מתקצבת מתכנית עיר ללא אלימות, בחלק מהמקומות עוס"ים משטרה. נכון או לא?

משרד הרווחה – חלקית. משרד הרווחה מתקצב 13 תקנים מהתקציב שלו ועוד 20 יישובים מקבלים עו"ס משטרה מתקציב של עיר ללא אלימות. אנחנו מדברים הרי על שיתוף פעולה. זה סוג של שיתוף פעולה. כלומר, כרגע ישנם 30 יישובים שיש בהם עו"ס משטרה ויש מחשבה להרחיב - - -

30 מתוך?

מתוך 240 יישובים, אבל עוד פעם, אני לא אומר שהכל ורוד.

אוקיי, בסדר.

רק אני אומר שבשנתיים האחרונות זה התרחב מ-13 ל-30.

אוקיי. גברת רות רזניק, בבקשה. נא לנסות לעמוד בשלוש דקות.

זה קצת קשה, אבל בוקר טוב לכולם.

אין מה לעשות.

אני החלטתי שבניגוד לדברים שאני נהגתי להגיד במשך 37 שנים בכנסת לאחר מקרי רצח, לפני מקרי רצח, בעניין המקלטים, אני הפעם אקח כיוון לגמרי אחר ואני רוצה לומר דברים לכל הנשים החיות בביתן, הצפונות בפחד, בחרדה, באימה מצמיתה. אני רוצה להקריא את שירו של נתן אלתרמן:

שמרי נפשך, כוחך שמרי

שמרי נפשך, שמרי חייך, בינתך שמרי

מקיר נופל, מגג נדלק,

מצל חשוך, מאבן קלע, מסכין, מציפורניים

שמרי נפשך מן השורף, מן החותך

מן הסמוך כמו עפר, כמו שמיים

מן הדומם, מן המחכה והמושך

והממית כמי באר ואש כיריים

נפשך שמרי ובינתך,

שיער ראשך שימרי, עורך שמרי

שמרי נפשך, שמרי חייך.

אנחנו שמענו את עדותה של החברה הקודמת של הרוצח, היא הצליחה 10 שנים לשרוד ולא העזה לפנות לבקש עזרה, מפחד, מחרדה, מאיומים.

זה ערב קיץ לכאורה, זה לכאורה רק ערב קיץ טוב, ידוע וישן - - -

רות, רות, סליחה. יש לנו עוד רבע שעה ואני באמת רוצה לנצל את הזמן להצעות קונקרטיות – איך אפשר לעזור לנשים האלו לשמור על עצמן. אז בואי נעשה את זה.

ההצעה העיקרית היא לא להמתין עד שיגיע הגרזן. לברוח ברגע שיש גבר אלים והאלימות יכולה להתפרץ ברגע שאת בכלל לא מצפה כלפייך, ואחרי הגירושין כלפי ילדייך. לא דיברנו על זה. רק אתמול - - -

אוקיי. היא ניסתה לברוח וכל הנשים ברוב המקרים מנסות לברוח ולצערנו הרב בכל זאת - - -

גם אין מקום, אין מספיק מקלטים.

אוקיי. את זה רציתי לשמוע.

זה שמרחיקים נשים זה לא הפתרון היחידי.

רציתי לשמוע הצעות איך לקדם את הנושא.

להכניס את הנושא של אי אלימות למערכת החינוך שלנו מגיל הגן. ילדים צריכים ללמוד שאסור להם להיות אלימים.

אוקיי.

יש רשימת המתנה כי אנחנו לא יכולים לשמור. כי ברגע שיש מקרה אנחנו מקבלים, אבל אצלנו בלא לאלימות, אנחנו נאלצנו לדחות 50% בשנה שעברה בשל חוסר מקום.

שנייה, שנייה.

לנו לא היה מקום.

בסדר, שנייה. אני יודעת שיש מערכת במשרד הרווחה, שמנתבת את הפניות למקלטים אחרים ברגע שהמקלט הספציפי לא יודע. השאלה עד כמה – וזו סטטיסטיקה שאנחנו צריכים לדעת – עד כמה מהפניות למקלטים נדחו ועד כמה לא נקלטו. את זה צריכים לדעת ואני יודעת שזה קיים אצלכם.

את רוצה שאני אתייחס לזה?

לא. אני תיכף אתן לך. אם יש לך סטטיסטיקה - - -

עד איזו שעה הדיון?

עד השעה 11:30. סגן נציב מאיר ברקוביץ, ראש מדור נפגעי עבירה באח"מ.

שלום. אני רציתי להתייחס וטיפה להרחיב את היריעה. אני מבין שלפחות חלק מהדיון עוסק במה הלקחים שצריך להפיק ומה הדברים שאפשר לעשות.

אז קודם כל אני רוצה לפתוח בזה שאני קצת מסתייג מהאמירה שמעת לעת חוזרת פה בדיונים, שאנחנו מדברים, מדברים וכלום לא קורה. אני חושב שממה מדברים פה כן קורה וזה מהלך משותף. אני חושב שיש מאמצים שנעשים גם על ידי הגורמים השונים שעוסקים בתחומים האלה במשרדי הממשלה, ואני חושב שגם בדיונים שעושה הוועדה הזאת, והאופן שבו הם נעשים, מקדמים את הדברים מכיוונים שונים.

אני אגע בדברים מסוימים שאני חושב שהם חידושים, שהם דברים שהתפתחו בשנה-שנה וחצי האחרונות, עם ובלי קשר להמלצות של הוועדה הבין משרדית והצוותים שעובדים תחתיה, שגם זה אגב, אני הייתי חבר בהרבה ועדות בין משרדיות, ראיתי הרבה המלצות ששוכבות על מדפים. אני חייב להגיד שאני לא זוכר בהרבה שנים של וועדות כאלה, משהו שתורגם כפי שזה תורגם עכשיו ל-10 צוותי יישום עם החלטת ממשלה, עם תקציב קטן שמלווה את עבודת הצוותים האלה כדי שיהיה אפשר להיעזר גם במומחים, ואני לפחות - - -

בשנת 1995 היו יותר ועדות.

אני אופטימי לפחות, אני מכיר את כל ההצעות שעל הפרק וכל הצוותים ואני חושב שסימנו דברים נכונים ואני חושב שזה יכול להביא אותנו למקום טוב. אבל בלי קשר לזה, כחלק ממה שאתם מעלים פה וגם אנחנו זיהינו את זה, שאחד הפערים המרכזיים הם הפערים בין המערכות. זאת אומרת המידע מצוין במערכת אחת ומצוין במערכת אחרת, ואנחנו לא תמיד מסונכרנים כמו שצריך.

לא מסונכרנים, זה גם לא לפי החוק בכלל.

לא, אז אני לא עושה לעצמנו את ההנחה הזאת. זאת אומרת, יש דברים שהחוק מונע מאיתנו ובזה אחת הצוותים עוסק, בפתרונות - - -

גם את זה צריכים - - -

אני אומר, אחד הצוותים עוסק בפתרונות החקיקתיים כדי להסיר חסמים של העברת מידע. עסקנו בדברים האלה גם בנושא הקטינים בזמנו. נתקע איפה שהוא ולא קודם, אבל לגבי קטינים, לפחות על הנייר פתרנו את זה. החוק לא הגיע לאן שצריך להגיע, אבל עושים את אותו פתרון, חושבים על אותו פתרון פה.

אבל אני אומר בכנות וזה מה שמעסיק אותנו ביום יום, אנחנו חובתנו לסגור את הפערים במקומות שאנחנו כן יכולים וגם שם הבנו שיש לנו, ביחד עם הרווחה, במה להשתפר.

עשינו מהלך ארוך. זאת אומרת לקח שנה-שנה ומשהו עד שזה נבנה, כל ההסכמות סביב כל הדבר הזה, כי זה משהו שהיה קצת חסר תקדים. לפחות לא עשינו את זה בתחומים אחרים אף פעם. אנחנו רצינו להגיע למצב שבו, כשהמשטרה מגדירה מסוכנות גבוהה, לפי הערכת המסוכנות שלה, בלי להתחשב כרגע בכלי הערכת המסוכנות האחרים, בגלל שכלי הערכת המסוכנות לא יכולים לדבר אחד עם השני, אז אנחנו צריכים לקבוע איזה שהוא עוגן שאפשר להתחיל ממנו. אז אמרנו ניקח את הערכת המסוכנות של המשטרה, נסמן את כל הנשים שאנחנו מגדירים אותן במסוכנות גבוהה, לפי הערכת המסוכנות וננסה לייצר מצב שעל כל אחת ואחת מהנשים האלה מתקיים דיון משותף למשטרה ולרווחה, ששמים על השולחן את כל מה שמותר לשים.

אבל לצערנו זה לא קורה.

שנייה, שנייה. אני מעוניינת לשמוע מה עשו עם זה. בואו נשמע.

רגע, אז תתנו לי להגיד. אנחנו עבדנו על זה הרבה זמן. זה לא שינוי - - -

הוא לא מתקיים בפועל. מחכים שמישהו ימות.

אני מתפלאת, למה אחרות צריכות להסביר את עבודת המשטרה כאשר יש לנו נציג. בואו נשמע.

תראו, המהלך פה חייב שני צדדים, כי זה שהמשטרה תרצה שיבוא נציג רווחה באופן קבוע לתחנה אחת לחודש, יעבור על כל התיקים - - -

ממתי ההחלטה הזאת?

רגע, אני אגיד. זה שאנחנו רוצים את הדבר הזה, זה לא מספיק. את המהלך הזה היה צריך לעשות יחד עם משרד הרווחה, עם מנכ"ל משרד הרווחה ויחד עם המרכז לשלטון מקומי, כי בסוף מדובר בשעות עבודה של העובדים הסוציאליים. צלחנו את הדבר הזה ביחד והגענו למצב שבו בחודש פברואר השנה, לקראת סוף חודש פברואר, יצא נוהל שהוא גם נוהל שלנו, שעבר עד המפכ"ל, בגלל שהוא מחייב את מפקד המחוז, הוא מחייב את מפקד התחנה, הוא מחייב לא רק את אנשי עלמה, ויצא נוהל מקביל, ממש כמעט מראה שלו, שהוא יצא בתור חוזר מנכ"ל משרד הרווחה ולא נוהל שיתוף פעולה רגיל שעושים בהרבה מקומות.

הנוהל הזה התחיל, נכנס לעבודה במהלך מרס. אנחנו נמצאים יחסית בתחילת ההרצה שלו. אני עשיתי כבר ישיבות עם הנציגים המחוזיים מכל מחוז, שעוסקים בנושאים האלה. אני יודע את המקומות שזה עובד יותר טוב, שזה עובד פחות טוב, אבל נוצר מהלך שהוא עדיין לא שלם, אבל המהלך הזה יצר מצב שבו על כל הרשימה הזאת דנים תיק, תיק ושמים את המידע.

עכשיו, כמו הרבה דברים בין משרדיים כאלה, שמשנים סדרי עבודה, זאת אומרת שהם לא דרך העבודה הרגילה. פתאום יושבים בצוות משותף, העובד הסוציאלי שואל את עצמו מה אני יכול להגיד, מה אני לא יכול להגיד, אבל אנחנו רוצים להגיע למצב, ואנחנו כמובן לא מבקשים לדעת שום תכנים של טיפול וזה ברור. אנחנו כן רוצים להגיע למצב שלא נפל לנו אף אחד בין הכיסאות.

אבל עדיין, למרות שזה חוזר שלכם וחוזר של הרווחה, לפי הערכת המסוכנות שלכם ואך שלכם, כלומר, אם לרווחה, כי אנחנו יודעות שחלק מהנשים שנמצאות בסכנה ידועות לרווחה ולא מגיעות למשטרה. אתם לא מכניסים לדיונים האלה גם נשים שמוגדרות בסיכון גבוה?

רגע, לא, לא. הנוהל הזה מגדיר, הוא יוצר בסיס שהוא הבסיס שיש לנו את המידע במשטרה שהוא על אלה שאנחנו יודעים עליהן.

בסדר, אתם הולכים לפי המידע שלכם.

רגע. לא. כל הרעיון של ליצור שיח כזה, לחייב שיח כזה, הוא בזה שלמעשה גם הרווחה באה לשיח הזה ואומרת רגע, יש כאלה שאני יודעת עליהם, הם לא רוצים להגיש תלונה. אני רוצה לשים אותם על השולחן. יכול להיות לפעמים כתוצאה מזה שאין תלונה ואין כלום, אז לפעמים אתה מוגבל במה שאתה יכול לעשות, אבל לפעמים אתה יכול לעשות את הדברים מסביב.

בסדר, זה מה שרציתי לדעת.

אז זאת נקודה אחת שאני חושב שהיא חשובה ואני חושב שהיא סימון כיוון נכון. דבר שני, כשמדברים על הנושא של גברים או לא גברים ולהרחיק או לא להרחיק, בסוף בסוף ואני חושב שזה הכיוון של הצוותים האלה, אנחנו צריכים לייצר סל של מענים למצבים שונים. יש מצבים שבהם הרחקה של הגבר היא יותר נכונה, יש מצבים שבהם מקלט הוא יותר נכון. צריך לזכור שהיום אנחנו בסמכויות מוגבלות.

למשל, המשטרה לא יכולה להרחיק מישהו ולהתנות. זאת אומרת אין הרחקה ממובן, קוראים לזה הרחקה, אבל אנחנו מדברים על תנאי שחרור. זו ההגדרה החוקית. אתה משחרר מישהו מהחקירה, אתה יכול לשחרר אותו בתנאים של הרחקה מבת הזוג שלו. התנאים האלה מוגבלים ל-15 ימים סך הכל, ואין לנו אפשרות להתנות. אנחנו יכולים להתנות אותם בכל מיני תנאים של אי יצירת קשר ולמשל אני לא יכול לשחרר גבר ולהתנות את זה בהתייצבות באחד ממרכזי הסיוע. אני לא יכול לחייב אותו בטיפול, אבל אם אני רוצה רק לחייב שייווצר הקשר, כי יכול להיות שכשהוא יגיע, מישהו יצליח לרתום אותו לאיזו שהיא מסגרת של טיפול.

אלה סמכויות שאנחנו צריכים, כמו הנושא של צווי הגנה וכמו הנושאים שאני חושב שהשר לביטחון פנים לקח על עצמו לקדם. זה נשמע לא מזמן. חלק זה הצעות שעלו מהצעות חוק פרטיות וחלק זה הצעות שאנחנו שמנו על השולחן, שנועדו להרחיב את סל האמצעים שבידינו.

אבל כשאותו גבר משתחרר, במשרד הרווחה מישהו יודע שהוא השתחרר? אתם מדווחים? אותו גבר השתחרר ואנחנו יודעים שהאיה בסיכון, מי יודע שהוא השתחרר? למי אתם מחויבים לדווח על זה?

הם מחויבים לדווח לפי חוק זכויות נפגעי עבירה לנפגעת עצמה.

אבל זה לא קורה. אבל לא עושים את זה.

צריך להיות שני דברים. אמרתי, תקלות תמיד יש ולעולם יהיו ואיפה שיש תקלה כזאת אני רוצה לדעת, אני מוכן לטפל, אבל הכלל הוא - - -

בדיוק תיארתי פה, לפני שנכנסת - - -

בסדר, הכלל הוא, ובהרבה מהמקרים הוא עובד ויש מצבים שבהם הוא לא עובד, אבל השחרור במקרה של אלימות במשפחה - - -

אלימות במשפחה, כן.

אני אומר, שחרור במקרה של אלימות במשפחה, מבחינתנו חוקר שנמצא בהארכת מעצר והשופט החליט לשחרר את האדם שאנחנו ביקשנו לעצור אותו, מלבד הדיווח למנ"ע, שהדיווח למנ"ע הוא בסדר, אבל מנ"ע הוא לא מיידי. המערכות האלה מעדכנות את זה מחר בבוקר. הוא מחויב ליצור קשר טלפוני ולעדכן אותה טלפונית שהוא שוחרר.

אבל האישה נמצאת במקלט ובהתחלה לפעמים היא בלי פלאפון, למשל. אני יכולה להגיד לך שאנחנו הרבה מאד פעמים מוצאים את עצמנו רודפים אחרי אותן תחנות המשטרה כדי לנסות לברר האם הבן אדם שוחרר. אחד אומר כן, השני אומר לא, השלישי אומר אולי.

מה הכתובת שלנו? למי לפנות?

בדיוק, למי אנחנו פונים? אף אחד לא נותן את הפלאפון שלו. אנחנו לא יודעים מה לעשות.

אני שומע על זה פה פעם ראשונה.

לזרוק זבל היא מפחדת. לבית חולים היא מפחדת ללכת.

כן, אבל המחויבות שלהם, הם הרי מחויבים להתקשר לפי הפרטים שמופיעים לנפגע בתיק. אם הנפגעת הזאת נמצאת במקלט, אני לא יודע אם בנקודת הזמן החוקר הזה יודע שהיא במקלט, הוא לא יודע שהיא במקלט. איך הוא יכול לדעת?

הוא מנסה, היא לא עונה, הוא אומר טוב, עשיתי V.

אבל מה הוא יכול לעשות? הוא יכול לנסות להתקשר עוד פעם ועוד פעם, אבל אין לו - - -

אבל אתן יכולות לעדכן את הפרטים שלה. ברגע שהיא נכנסת למקלט, לעדכן במשטרה את הפרטים שלה – למספר הטלפון של המקלט.

אם ברגע שהיא הגיעה אליכם ולקחתם לה את הפלאפון אתם הייתם יוצרים קשר עם התחנה ואומרים – על דעתה – שכל ההודעות שצריכות להגיע לטלפון שלה – בבקשה לעדכן את המקלט, זה הרי מעודכן במערכת. החוקר לא מכיר את כולם בעל פה. הוא נכנס למערכת, הוא רואה את פרטי הנפגע.

בוא תנסה לאתר. אז הם אומרים לנו בסדר, ואז אני מתקשרת לחוקר, הוא אומר הוא עצור, השני אומר הוא משוחרר, השלישי אומר - - -

זה לא קשור.

אוקיי, אני חושבת שהן מעלות פה נקודה של קשר עם המשטרה ועד כמה באמת המשטרה מעדכנת, אפילו כשיש קשר אישי ממנהלת המקלט או עובדת סוציאלית של המקלט, לשאול מה קורה במקרה הספציפי הזה. אני חושבת שצריך לקחת ולרשום את ההערות שיש להן ולעדכן במשטרה. אי אפשר לבוא ולהגיד אני לא יודע אם הוא עדיין-. הוא צריך לבדוק ולחזור אליהן עם תשובה מאד ברורה.

אז זה פתרון שאמרתי אותו. אמרתי מה יכול להיות הפתרון, אבל בשביל זה מישהו צריך ליידע שעכשיו הטלפון שלה לא נמצא.

אבל אתם שולחים אותה למקלט.

אבל אנחנו שולחים למקלט, אנחנו לא יודעים מי לקח את הטלפון, מה עשה, מתי. אנחנו לא יכולים לדעת.

כל אישה שנכנסת למקלט - - -

לא, לא, לא. שנייה, אני מציעה – כנראה צריך לרענן שוב את הקשר בין המקלטים למשטרה. אנשים שפועלים בשטח משתנים ויכול להיות שלא מעודכנים בפרטי הפרטים שאתן מעלות פה ואני הייתי במקום הזה ואני יודעת בדיוק מה. אבל אולי צריך עוד פגישה של המשטרה עם המקלטים כדי לדון ספציפית בתקלות האלה, שהן תקלות אשר לפעמים מעידות על רשלנות ולפעמים פשוט מאד – לא יודע, אז סימני V והמשכתי הלאה.

אבל זה תקלות הרות גורל שבאמת אין - - -

אתן רוצות להסביר לי את זה? אני יודעת.

יש לכן גורם - - - תפנו אלינו באופן רצוף.

תשמעו, בגלל זה אני מציעה. אני לא חושבת שאפשר כאן בישיבה. אחת ההצעות שלי ואני אסכם את זה גם כן, שצריך לקיים ישיבה מורחבת של המשטרה, גורמים של המשטרה עם פורום מקלטי הנשים.

יש את זה. יש באופן שוטף עם הממונה על המקלטים.

לא, לא, אני לא מדברת על הממונה על המקלטים. כבודה במקומה מונח ואני מכירה אותה, ידידתי מיכל. אני מדברת על הנשים שנמצאות בשטח ונתקלות בפרטי הפרטים האלה.

אבל יש פורום תמיכה עם הנשים בשטח.

אמרתי, פורום מנהלות המקלטים. אני יודעת בדיוק על מה אני מדברת, תאמינו לי. שניכם יודעים שאני יודעת. 25 שנים למדתי את השטח טוב מאד.

אנחנו בכל אופן, כמו שעשינו בכל הדברים האחרים, אין לנו בעיה. מה זה אין לנו בעיה? התחנות עובדות בקשר שוטף עם המקלטים ועם הממונים שלהן ברמות - - -

אוקיי, אני מציעה שאתם תיקחו יוזמה, תזמנו פגישה כזו, ישיבה עם פורום המנהלות, עם המשרד, לעשות את זה באופן מסודר.

צריך כתובת במשרד. צריך לדעת מי במשרד המשטרה. האם בכל תחנה זה עם האלמ"ב שם, עם הרשות?

שנייה, שנייה. יש לנו כתובת.

יש כתובות ברורות גם בתחנה, גם במחוז וגם ברמה הארצית.

אוקיי, אנחנו לא נתעסק פה בכתובות ברמת מחוז או מקום. יש אחראים במשרד לביטחון הפנים, פונים אליהם והם עושים את העבודה. ככה זה צריך להיות.

אני רוצה לתת לצילית יעקובסון מבת מלך. בבקשה, גברתי, אבל ממש שתי דקות.

פחות. אני מברכת על הישיבה הזאת ואני רוצה לומר ונאמרו פה הרבה דברים ויש עוד כל כך הרבה נקודות שצריכים לפתור אותן. נשים שלא מגיעות וחלק מהנרצחות לא היו מוכרות בכלל לרווחה ונשים שלא מגיעות, ואני מדברת על חקיקה ועל חינוך, והילדים שנמצאים במקלט וכן רשימות המתנה, ויש כל כך הרבה דברים.

אני אומרת, מישהו מאיתנו זוכר איך קוראים למי שנרצחה בינואר או בפברואר או לפני שנה? אנחנו עכשיו זוכרים את השם של האימא שנרצחה לפני שבועיים.

9 נשים נרצחו מתחילת השנה. 9 נשים כבר. אף אחד לא זוכר אותן.

מתחילת השנה. מי זוכר את השמות של שנה שעברה? יש להן פנים. יש להן הורים, יש להן ילדים. אני אומרת שוב, עד שלא תקום זעקה ותקום רשות שתאגד את כל הנושאים האלה, וזה לא ירד מסדר היום הציבורי בדיוק כמו שמטפלים בטרור, זה טרור מבית וזו הסכנה הגדולה שלנו כי זה מחריב אותנו מבפנים. כי אנחנו מגדלים ילדים לתוך המציאות הזאת, שאישה נרצחת והעיתונים מלאים ויש תמונות וזה מאד צהוב וזה קורע לב, אבל אנחנו ממשיכים הלאה ואנחנו נתכנס, חס ושלום, ברצח הבא או בטירוף הבא שהעיתונות תזעק.

וזה הדבר שאני חושבת שזאת הקריאה הכי חזקה שצריכה לצאת מפה. ואז לרדת לכל הרזולוציות שבחיי היום יום אנחנו יודעות על מה אנחנו עוברות מול כל הגורמים. אבל זאת הקריאה: לא לחכות לרצח הבא כדי ש - - -

מה ההצעה?

רשות שתטפל, אבל בסדר יום ציבורי, כאמירה ציבורית של מדינת ישראל, שאלימות במשפחה היא לא נושא שמטופל פר רצח.

אוקיי, תודה. אני מאד שמחה שהעבודה שלי נעשית כבר על ידי אחרים. עורכת הדין רותי אלדר, בבקשה גברתי, אבל ממש שתי דקות.

בקצרה, כי באמת חלק מהדברים שרציתי לומר נאמרו. אני היועצת המשפטית של ארגון משפחות נרצחים ונרצחות ולצערנו המידע כמובן מתנקז אצלנו ואנחנו מודעים וזוכרים גם את הנרצחות, במיוחד את הנרצחות על ידי בני זוג ועל ידי בן משפחה ואני חושבת שהרעיון של הקמת רשות שתאגד את כל המשאבים והמידע וגם את צורכי החקיקה לאותו עניין בידי רשות אחת, זה הפתרון שיכול להביא לאיזה שהוא שינוי במציאות הזו. במציאות הטרוריסטית באמת שנוצרה פה כלפי נשים.

אני הבאתי איתי לפה את הנוהל שנתקלתי בו רק בשבוע שעבר כשהוא יצא, נוהל נשים מאוימות שיצא לרשויות המקומיות, שגם מזכיר את נוהל אורות אדומים שכבר היה קיים קודם, שמדבר על זיהוי ועל רישום ועל איתור נשים שנמצאות בסיכון ממשי לחייהן על ידי - - -

זה אותו הדבר, רק עם כותרת אחרת.

לא, זה לא אותו דבר. לא, ממש לא.

והדברים האלה הולכים בכיוון הנכון. זאת אומרת הם בדיוק מטפלים-. הבדיחה לא במקום לדעתי, סליחה שאני אומרת את זה.

לא הייתה בדיחה. איפה הייתה בדיחה?

על אורות אדומים כאילו.

ההיפך. אני מכיר את הנוהל הזה. אני אומר שהנוהל החדש - - -

אה, סליחה. אז אני הבנתי לא נכון.

ברשותך, אני אומר שהנוהל החדש להערכתי וקראתי אותו והייתי גם ראש רשות, הוא לא משנה כהוא זה מהנוהל הקודם ומה שהיה הוא שיהיה.

אוקיי.

אין שם אמירה נחושה שמחייבת - - -

היא מחייבת מינוי רפרנט בכל רשות לאומית, שיהיה בקשר עם המשטרה וירשום - - -

נוהל אורות אדומים - - - המשטרה - - -

חבריה, אז אני מאד מקווה שאני אתבדה ואני אבוא להתנצל, אבל נשב פה בעוד שנה ושום דבר לא יחייב שום דבר.

אז אני אומר לך שזה כבר לא נכון.

בבקשה. תביא בפעם הבאה את כל הנתונים של כל תחנות המשטרה בארץ והרשויות וכמה אנשים כבר נכנסו לשם.

בחיפה זה קיים.

מה זאת אומרת? כמה - - -

כן.

בנוהל אורות אדומים - - - בנוהל הזה דנים במאות בשנה.

שנייה, אני מציעה דבר כזה - - -

שנייה, אני יכול עוד שנייה אחת? תראו, גם בנוהל הזה, הרי מה אתה אומר בעצם? אתה אומר שתבוא עובדת סוציאלית וגם כשאין תלונה היא - - -

אני לא אמרתי שגם - - -

ככה שמעתי אותך.

אמרתי שלא יהיה מצב שאישה בסיכון גבוה, לא יתקיים לגביה דיון משותף ו - - -

אז - - -

לא, לא, לא.

התקיים דיון, אז מה?

מה זאת אומרת? דיון שההחלטה - - -

אז מה? מה זה שייך לדיון?

קודם כל בואו נתחיל מזה - - -

מה האמצעי?

דרך ההגנה עליה - - -

מה? מה?

מה הפעולות - - -

מה הם תנאי ההגנה?

תתקבל החלטה להצמיד לה שומר? תתקבל החלטה להעמיד שוטר ליד הכניסה של הבית שלה? תתקבל החלטה ללוות את הילדים לבית הספר?

ונוהל אורות אדומים עושה את זה?

לכן אמרתי.

לכן הוא אמר שלא.

אני אמרתי שאין שינוי דרסטי במהות בין זה לבין זה. אז הוסיפו דיון שלדעתי הוא יהיה דיון עקר - - -

אבל הוא כבר מתקיים והוא לא עקר.

אז מה? בסופו של דבר אין שם שיניים על השולחן. אין שיניים על השולחן והנשים ממשיכות להיות מופקרות לצערי הגדול. ואני אומר לך את זה - - -

אם גם זה דבר שהוא לא משמעותי, אז אני לא יודע מה יכול להיות משמעותי.

כי אין שם, רבותי, כשיושבים בתחנת משטרה עם שוטר - - -

בואו, אני רוצה להתקדם. אני מבינה, חבר הכנסת מאיר כהן, שני מאיר, סליחה - - -

אולי יהיה לנו אור.

המאירים, אני מבינה לאן אתה רוצה להגיע ואני חושבת שהמשטרה בעצמה, לאחר דיונים התחילו לסמן שיש להם מחסור בכלים כדי להגן או לאכוף דברים. אחד מהדברים שעכשיו בדיוק אמרת, סגן ניצב ברקוביץ, שהלוואי והייתה לנו הסמכות לאכוף טיפול על גבר - - -

נכון.

אז אני חושבת קודם כל שטוב שאתם מיקדתם את הדיון במקרים האלה. חסר שנשים אחרות שנמצאות בסיכון והמשטרה לא יודעת עליהן. על אלה עוד נצטרך לחשוב איך נקדם דיון עליהן, אבל אולי הדיון הזה יעזור לשים את היד על הכלים שעדיין נחוצים כדי להגן על נשים ואנחנו דיברנו על זה. היו מקרים שדיברנו על נשים שנמצאות בסיכון גבוה, למשל תכנית שדומה לתכנית הגנת עדים. יש נשים שהמצב שלהן הוא כזה שאם לא בונים להן תכנית אחרת שמשנה להן את כל הזהות ועוקרת אותן למקום אחר, הן לא תהיינה בחיים. תודה.

תודה רבה אדוני.

אני למדתי מניסיוני שמבלי לראות בכל דבר איך אפשר להתקדם איתו, לא מתקדמים. אולי הדיון הזה יקדם אותנו לשים את האצבע איפה החסרים בכלים שבידי הרשויות כדי להגן על נשים.

הצטרפה אלינו חברת הכנסת עליזה לביא. אנחנו כבר מאחרים לישיבה השנייה שיש לנו, אז אני מאד מבקשת. אני אתן שתי דקות לגברת דורית בר-דוד ואחריה שתי דקות לחברת הכנסת ואני רוצה לסכם.

אוקיי, אז שמי דורית ואני מהרשות המקומית ומנהלת מרכז לטיפול באלימות, משום מה קולנו עוד לא נשמע פה. ואני אומרת את זה משום שלצערי הרב מעט מאד נשים מגיעות למקלטים ואת העלית שאלה מאד חשובה בהתחלה. אנסטסיה ז"ל - - -

גברתי, את היחידה שנרשמת מהמרכזים האלה והנה, אני נותנת לך לדבר.

זה בסדר. זו לא הכוונה. אני רוצה לומר את זה ברמת המאסה. רוב הנשים נשארות בקהילה ולא מסכימות לצאת למקלטים וחשוב שזה ייאמר. אנחנו מכינים אותן, הולכים למשטרה ועושים כל מה שצריך ואני יכולה לתת הרצאה שלמה למה הן לא רוצות להיות במקלטים. וחשוב שזה ייאמר, כי כשאנחנו מדברים על נשים ממעמד בינוני של תעסוקה ושל פסדו שליטה ושל רצון ושלא יכולות להיות עקורות ממקומן, צריך למצוא פתרונות ביניים יחד עם המקלטים, שיתנו מענה למרחב מוגן.

אני קוראת למשטרת ישראל, בכל מה שקשור לאלמ"ב, שהאכיפה והשירות יהיו הרבה יותר מהירים ממה שהם.

כולל האזיק האלקטרוני.

וכשאישה יוצאת למקלט, שהם ידעו שמחר היא יכולה לעזוב ולא לשבת לנוח, שזה נורא טבעי, אלא להמשיך במרץ להגן עליה ולאכוף, כדי שהיא תחזור לקהילה. וחשוב שזה ייאמר, כי הקבוצה הזאת היא מאד גדולה ועוד לא פתרנו את הבעיה שלהן, שהן לא מוכנות לצאת למקלטים והן בסיכון גבוה.

אוקיי, תודה. בבקשה.

גברתי יושבת הראש, אני רוצה לברך אותך על קיום הדיון הזה, להעלות את זה ולהמשיך ולהעלות את זה על סדר היום.

הרצח האחרון זה כרוניקה של מוות ידוע מראש. כלומר, אנחנו שמענו גם את סיפור החיים הקשה, אבל גם של האישה הקודמת. התלונות החוזרות ונשנות, הצורך שלה לפנות לעולם התחתון כדי לקבל הגנה, זה לא נתפס בכלל. לא יעלה על הדעת שכך חיות נשים במדינת ישראל.

ג'ולי הזכירה את החוק של הפיקוח האלקטרוני, שאני מובילה וגם ליושבת הראש יש חוק בנושא, והשר ארדן הודיע שהוא יקדם גם הצעת חוק ממשלתית ואנחנו עובדים עכשיו כדי לנסות ולתאם, אבל כל רגע שההצעה הזאת לא מתקדמת ולא מיושמת – זה רגע שיש בו פוטנציאל לכרוניקה של רצח ידוע מראש ואת זה אנחנו צריכים לבוא ולשנות, למגר. בעצם אנחנו פה, את יודעת, דנים ודנים ודנים, ולמעשה השטח רוחש וגועש והסיפור הזה של צורך בהגנה של העולם התחתון. זאת מדינת ישראל שנת 2016, לא יעלה על הדעת. אנחנו מדברים פה על מציאות שהיא ממש מעוררת פלצות.

מצד אחד עיכובים, חסרים של חקיקה שמתעכבת ובירוקרטיה, שאפשר היה לבוא ולמנוע, ומצד שני פתרונות יצירתיים שלא יעלה על הדעת שזה המצב והמציאות שבה חיות נשים במדינת ישראל. ואני לא יכולה לשמוע, ואת יודעת כמה הערכה אדירה יש לי באמת לעבודה שלכן, אבל אי אפשר לבוא ולשמוע שבעצם בזמן הנוראי הזה שאנחנו מבזבזים, הפתרונות כאן הם ללכת לבקש עזרה מהעולם התחתון. זאת לא המציאות שאנחנו יכולים להמשיך.

תודה גברתי.

תודה רבה.

תראו, אני רק לוקחת לי דקה. אני מציעה - - -

אבל אמרת את זה.

אמרתי לה, אני אומרת לכם, להפוך את המקלטים למסגרות מעצר של הגברים האלימים, להחזיר את הנשים עם הילדים הביתה ולדרוש מימון מהממשלה.

אוקיי - - -

מה ששמעתי פה - - -

לא, לא, לא, סליחה. שנייה, אני מציעה ככה: קודם כל מי שרוצה לדרוש הקמת בתי מעצר נוספים לגברים, אני חושבת שיש מקום בבתי הכלא הקיימים, אפשר לעצור אותם שם.

משחררים אותם.

שנייה, משחררים אותם, אז מי יכלא אותם במקום האחר? אותם גורמים. אני מציעה – כל הנושא של האכיפה ברור ואני לא מציעה להתחיל לדבר על כך שאין צורך במקלטים. אנחנו עדיין בשלב שצריך מקלטים לנשים וצריך שמקלטי הנשים יקבלו את כל התמיכה ממוסדות המדינה, כדי שיעשו את העבודה שלהם וכדי שהתנאים שבהם יהיו במצב המרבי.

אני רוצה להודות לכולכן ולכולכם על ההתגייסות המהירה. עלו כמה נושאים מאד חשובים. גם ביום רביעי אנחנו נדון ונצביע על הצעת חוק שחברת הכנסת זהבה גלאון מעלה בנושא של מעצר על הפרת צו הרחקה ואני חושבת שזאת הצעת חוק מבורכת. מרכזי הסיוע שותפים להצעת החוק. עד כמה שידוע לי, אם שותפים סמויים של הרבה חוקים פה.

נאמר גם על נושא האזיקונים והצעות החוק בעניין האזיקונים, שגם השר לביטחון פנים השתכנע ברעיון ומוביל איתנו גם הצעת חוק ואני מקווה שאנחנו נצליח להעביר את זה מהר מאד.

אני שמעתי את כל הדיבורים שעלו ועלו שוב ושוב ושוב על הסנכרון במידע ועל חוסר תיאום מלא, 100%. אני לא אומרת שאין תיאום, אבל התיאום הוא לא מקסימאלי, ואנחנו שואפות לתיאום יותר טוב בין הרשויות. תיאום כזה לא יתאפשר בעיני. ככה האמנתי מתחילת דרכי ובגלל זה הכנתי את הצעת החוק הקשורה ברשות למאבק באלימות נגד נשים ובגלל זה אפילו תרמתי לפיתוח המבנה הארגוני של הרשות הזו.

לא יתאפשר סנכרון כזה מבלי רשות שתאגם תחתיה את כל הידע, הניסיון, המידע והמקורות – גם מימון – כדי להוביל את הנושא הזה. אנחנו שוב מסכמות היום את הצורך בהובלת הנושא הזה ואני מקווה שהשרים ימצאו אפשרות או רצון לקדם את זה.

אני מבקשת לרשום בפנינו שבחודש יולי, לפני שאנחנו יוצאים לפגרה, אני אבקש דיווח ממנכ"ל משרד הרווחה על עבודת עשרת הצוותים שעובדים בנושא האלימות, כדי לדעת איפה הם נמצאים וכמה התקדמו במציאת פתרונות לדילמות שהעלינו.

אני גם כן מברכת על יוזמת המשטרה לכנס את הישיבות האלה לדיון על נשים, יחד עם הרווחה. אתם רואים למה צריך רשות? ולו לפחות להגיד גורם וזהו. לא כל פעם לפחד שפספסתי משהו, או פגעתי במשהו.

אני חושבת שהיוזמה בדיון הזה היא מאד חשובה. אני בטוחה שמתוך הדיונים האלה יעלו הרבה צרכים שמחייבים שינוי בנהלים או שינוי בחקיקה, ואני אשמח וכולנו נשמח לדעת שיותר מאוחר נתקדם

לצערי הרב כנראה שאנחנו נמשיך לקיים דיונים. אני מאד מקווה - הייתי רוצה לחשוב שזה מקרה הרצח האחרון. עד כמה שאני רוצה להיות אופטימית, אני גם ריאליסטית. אני יודעת מה קורה מסביבנו. אני יודעת עד כמה נושא אלימות נגד נשים מושפע מכל המצב שאנחנו חיים בתוכו, כולל התרבות הפטריארכאלית, כולל האלימות המשתוללת, כולל המיליטריזם, כולל כל מיני גורמים אחרים.

אז לצערי אנחנו נמשיך להיות עם יד על הדופק. אתם תמשיכו לעשות את העבודה המופלאה שלכם בהגנה ובטיפול בנשים, ונתראה בימים יותר טובים.

תודה. הישיבה נעולה.

הישיבה ננעלה בשעה 11:50.