הכנסת העשרים

מושב שני

פרוטוקול מס' 200

מישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט

יום שני, כ"ט באייר התשע"ו (06 ביוני 2016), שעה 10:30

יוזמות חינוך וכיתות לימוד בירושלים - לציון יום ירושלים

חברי הוועדה: מירב בן ארי – מ"מ היו"ר

יוסף ג'בארין

איציק שמולי

אראל מרגלית

אוסאמה סעדי

רחל עזריה

נחמן שי

מנהל מחוז ירושלים, משרד החינוך - מאיר שמעוני

מפקחת מחוז מנח"י, משרד החינוך - יפה ישר

מתכננת בכירה מיפוי ותכנון, משרד החינוך - אורית שמיר

מנהלת אגף בינוי ותקצוב, משרד החינוך - אילנית שושני

רפרנט חינוך באגף התקציבים, משרד האוצר - דניאל לורברבוים

רפרנטית חינוך אגף תקציבים, משרד האוצר - נעה היימן

מפקח פדגוגי נושא קליטת העלייה, משרד הכלכלה - אתי מרון

ראש עיריית ירושלים - ניר ברקת

סגן ראש העיר, עיריית ירושלים - עופר ברקוביץ'

סגן ראש מנהל חינוך, עיריית ירושלים - יואב זימרן

חבר מועצת העיר, עיריית ירושלים - אהרון לייבוביץ'

יועצת ראש העיר, עיריית ירושלים - קרן קרפ

יועץ ראש העיר, עיריית ירושלים - גיל ריבוש

הסתדרות המורים, ארגוני מורים - נחמן סעדיה

נציג ועד ההורים, ארגוני מורים - מוחמד עאדל גזאוי

נציגות - ד״ר שלי אלקיים

יו"ר ועד הורים, ירושלים - פז כהן

סגן יו"ר ארגון ההורים הירושלמי - לורן פוריס

צוות ירושלים המזרחית - אפרת כהן-בר

עו"ד - אן סוצ'יו

סטודנטית - רבקה גלעד

יו"ר ועד ההורים, אבו גוש - מוסא עבד אלרחמן - פטמה עבד אלרחמן

עו"ד, מנהלת הקליניקה לזכויות אדם - באנה שגרי-בדארנה

צוות מזרח ירושלים - דפנה קלמס

פרופ', מנהלת מח' חינוך - מיכל מושקט ברקן

מנהלת תוכניות - חפצי נחמני

מנהלת מעורבות חברתית - גילה רוקמן

אשרת מימון

שולמית גרטל

תומר דרור

אודליה ביבי

דר דשן

יהודית זבידצקי

חנית קויפמן

מירית בטיטו

יפעת אורון

שיהר אלווס

קרין רינות

דניאל קולקו

אלי כהן

לרשימת השדלנים שנכחו בדיון – ראו בקישור זה.

יהודית גידלי

אסתר מימון

יוזמות חינוך וכיתות לימוד בירושלים - לציון יום ירושלים

בוקר טוב לכולם, אני, חברת הכנסת מירב בן-ארי, אחליף את חבר הכנסת יעקב מרגי בוועדת החינוך, התרבות והספורט. היום ה-6 ביוני 2016, כ"ט באייר תשע"ו, הנושא הוא יוזמות חינוך וכיתות לימוד בירושלים לציון יום ירושלים.

ראשית, אני רוצה לאחל לכל תושבי ירושלים, ולך, אדוני ראש העיר, ולאראל מרגלית, יושב-ראש השדולה של ירושלים, וכמובן לחברי הכנסת ולכל המעורבים, חג שמח. אני מאוד שמחה שיש לי את ההזדמנות לנהל את הישיבה הזאת, למרות שהייתי חברת מועצת העיר תל-אביב יפו, אני חושבת שזה דווקא כבוד בשבילי וגאווה בשבילי להיות יושבת-ראש ועדת החינוך, בטח כאשר הנושא של החינוך הוא בנפשי. אנחנו נקיים כאן דיון. כמובן יתחיל את הדיון ראש העיר וידבר על הנושא של חינוך בירושלים.

אני חייבת לומר איזו הערה לאנשים שלא גרים בירושלים, וכן ראו את הכתבה שהיתה במוצאי-שבת עם דנה וייס, ולקחו את זה קשה. נשמח אם תתייחס גם לזה בכמה מילים. בכל זאת, גם אם אנחנו לא רק חושבים, אלא יודעים שהמצב הוא אחר, חשוב לנו לשמוע מפיך בנושא הזה, גם בגלל שאנחנו משודרים וגם בגלל העובדה שהרבה מהציבור נחשפו לכתבה, ואולי יש קצת חששות, חששות ברורים, בעיקר לאור ההתבטאויות ששמענו שם משני הצדדים יש לומר. אם תוכל, תשפוך קצת אור בנושא הזה.

כמובן לאור העובדה שזו ועדת החינוך, בהחלט תדבר על יוזמות החינוך בירושלים. ידוע שאתה יזם בנפשך, אז אני מניחה שהנושא הזה קרוב אליך.

היו כאן דיונים בוועדת החינוך, גם בפברואר 2016 בנושא של מחסור כיתות לימוד במזרח ירושלים, והוועדה גם פנתה לאוצר. אני יכולה לומר לך שהאוצר אמרו שמבחינה תקציבית כן אישרו. אני אשמח שתתייחס גם לזה. נשמח לדעת, בשביל זה יש ועדה. מסמכות הוועדה גם לפנות למשרדים, אגב גם לשמוע את עמדת המשרדים הרלוונטיים, ואם צריך להעלות את הנושאים שאתה תרצה, ואני כמובן ארשום לי אותם ואבקש תגובה של המשרדים לדברים שאתה תאמר כאן היום. אלה נושאים שכבר עסקנו בהם בעבר.

אני מודה לכל האורחים שהגיעו לכאן היום, מחברי מועצה עד כמובן ירושלמים פעילים ואקטיביסטים שפעילים בוועדה. אני רוצה להודות באופן אישי לחברת הכנסת רחל עזריה, שהיא חברתי לסיעה וגם ירושלמית, שמעלה הרבה פעמים גם בנושאים של סיעת כולנו את הנושא של ירושלים. תודה רבה.

תודה.

גברתי היושבת-ראש, אפשר?

קודם כול, ראש העיר.

לא, לא. לפני שראש העיר ידבר. אני רוצה להזכיר גם לראש העיר וגם לכולנו, שבישיבה ההיא, בפברואר 2016, שניהל אותה היושב-ראש הקבוע, חבר הכנסת מרגי, הוא עצר את הישיבה ואמר לנציגי העירייה – היה גם מנכ"ל העירייה, עו"ד מרחב – אני עוצר את הישיבה, תלכו ותביאו תשובות. אני מקווה שהיום נשמע את התשובות.

והאוצר.

גם אתכם. גם אתם אחראים, לא רק האוצר.

תודה רבה, חבר הכנסת סעדי. בבקשה.

קודם כול, בוקר טוב, חג ירושלים שמח. היום יום ירושלים, זו בהחלט סיבה טובה לחגוג. עם ישראל חוגג. אני מאוד-מאוד שמח שאת מקיימת את הישיבה. אני רוצה להודות לך, מירב, על ניהול הישיבה, ולחברי הכנסת היקרים שטרחו להגיע.

לאור ההערה של אוסאמה, ברשותכם הייתי מציע להתמקד בנושא אחד, וזה כיתות לימוד. עליו עיריית ירושלים עשתה דוקטורט רציני מאוד יחד עם מאיר שמעוני, מנהל המחוז, מנכ"ל העירייה, עופר ברקוביץ, חבר מועצת העיר, ראש הסגל, מיכל שלם, וצוות עיריית ירושלים.

ברשותכם אני רוצה לדבר טיפה על נושא כיתות לימוד. אולי רק לפני כן התייחסות קצרה למה שראינו בטלוויזיה, לכתבה שהיתה.

בירושלים אנחנו מתקרבים לכ-270,000 תלמידים. זו העיר הערבית הגדולה בישראל, כמדומני סדר גודל של יותר מ-100,000 – 105,000 תלמידים במגזר הערבי. רק לסבר את האוזן, כמדומני העיר השנייה בגודלה היא נצרת עם כ-80,000 נפש. יש לנו יותר תלמידים ערבים מתושבים בנצרת. לחילופין אנחנו העיר החרדית הגדולה בישראל, בהיקפים של בני-ברק, עם כ-100,000 תלמידים במגזר החרדי.

רק שאצלך הם לא אזרחים. זה הבדל מאוד משמעותי.

אני מתייחס אליהם בשוויון נפש, כאזרחים - - -

הם לא אזרחים, אין מה לעשות.

חבר הכנסת ג'בארין, אנחנו עושים כאן דיון - - -

בנצרת כולם אזרחים, במזרח ירושלים הם לא אזרחים.

לא, לא, לא. אתה לא תיקח אותי לשם ולא תיקח את הוועדה. סליחה, זה דיון בנושא כיתות לימוד, אז אל תפריע. אתה יודע שאני הרבה פחות קשוחה ממרגי, אז תן בבקשה לראש העיר לדבר.

באת במצב רוח לוחמני היום.

ממש לא, אוסאמה. אני רוצה שתהיה פה אווירת החג של ירושלים.

אנחנו רוצים לקלקל את האווירה הזאת, כי מבחינתנו זה לא חג היום.

אל תקלקל.

גם את וגם ראש העיר פתחתם בלי ברכת רמדאן. ראש העיר מדבר על אותם עשרות אלפים, ואפילו להגיד חג שמח ברמדאן לא נזכרת, כנראה שזה אומר משהו.

סליחה. רמדאן כרים. סליחה שלא פתחתי בזה. עכשיו ברשותך, חבר הכנסת ג'בארין, תנו לראש העיר לדבר.

אתה צודק, אדוני, רמדאן כרים לך ולכל אחינו המוסלמים. בהחלט.

תודה.

אני רוצה לומר בצורה נחרצת שההתייחסות שלי ושל המערכת העירונית לכל תושב בירושלים – אם הוא אזרח או תושב, זה לא רלוונטי – המחויבות שלנו לטפל בכל ילדי ירושלים היא אחודה, ואני מיד אפרט איך אנחנו בדיוק עושים את זה. כך או אחרת, גם במגזר הכללי אנחנו מדברים על 65,000 תלמידים, וזו העיר כמדומני מהגדולות בישראל ברמת המגזר הכללי. זה לא שאחד המגזרים אצלנו יותר קטן או קטנצ'יק. למען האמת, אם אנחנו מסתכלים על הירידה בהיקף התלמידים במגזר הכללי, שחל משנת 2000 עד 2009, אנחנו מדברים על הצטמקות בערך מוחלט של כ-12%, בשבע השנים האחרונות גם המגזר הכללי, הממלכתי והממלכתי דתי צומחים בקצב של המגזר החרדי ובקצב של המגזר הערבי. נכון להיום הצמיחה בניגוד לעבר היא פחות או יותר אחודה, במיוחד כשמסתכלים למטה על גני ילדים ובית ספר יסודי.

לגופו של עניין, אני רוצה לדבר על תופעה שהיתה כאן והיא תופעה בעייתית וקשה שטרם נפתרה. כשנכנסתי לתפקיד היה נהוג בעיר ירושלים המערכת מקבלת הרשאה לכיתות לימוד ומעבירה את זה לעמותות – למגזר החרדי, ולחילופין במקום שאין עמותה, למגזר הפרטי. עיריית ירושלים ומערכת החינוך לא התעסקו עם בניית כיתות לימוד כגוף ראשון.

הדבר הזה יצר פערים עצומים משנה לשנה בין המציאות של הצמיחה של המגזרים השונים לבין היכולת של יצירת כיתות לימוד.

כשנכנסתי היה לי ברור שצריך לשנות את תפיסת העולם. האחריות לבניית כיתות לימוד חייבת להיות, וכך עשינו – החלטנו והודענו שהאחריות לבניית כיתות לימוד לא תינתן לעמותות. עיריית ירושלים, בגיבוי משרד החינוך, תבנה כיתות בסטנדרט אחוד, ואת הכיתות האלה היא תקצה לפי הסדר והתעדוף של מדיניות משרד החינוך ועיריית ירושלים.

זה שינוי דרמטי. ואם בקדנציה של קודמי נבנו בירושלים בחומש 230 כיתות, שזה בממוצע פחות מ-50 כיתות בשנה, שזה חצי מהצמיחה הטבעית של ירושלים, הפער הלך וגדל משנה לשנה, בקדנציה הראשונה הנענו סדר גודל של 800 כיתות לימוד, בעיקר במגזר הערבי והחרדי וגם במגזר הכללי, לטובת העניין, ונערכנו לבנות בקדנציה הקרובה 2,000 כיתות לימוד. אם אתם חושבים שזה עניין של מה בכך, אתם טועים.

עיריית ירושלים לא ידעה לבנות יותר מ-50 כיתות לימוד בשנה, והיעד שאנחנו שמים לעצמנו זה 500 כיתות בשנה. אני לא יודע אם אתם מבינים את גודל האתגר שהצבנו לעצמנו.

במצגת אתם רואים את החיתוך של היקף התלמידים. אני רוצה שתעבור הלאה, ברשותך. שימו לב לפער בכיתות הלימוד שיש בעיר ירושלים נכון להיום, למרות שבנינו סדר גודל של 800 כיתות בעבר. עשינו פה מיפוי. מה שאתם רואים בירוק, היום עדיין יש שכירויות, יש פערים במגזר הכללי של כ-400 כיתות, בערבי הרשמי פער של כ-550 כיתות ובחרדי, שזה הרשתות – העצמאי - - -

זה המוכר שאינו רשמי, כשאתה אומר "חרדי"?

בחרדי יש רשתות, אחרי זה יש מוכר שאינו רשמי ויש פרטי. בחלוקה, גם על-פי החוק, הירוק הוא בעדיפות ראשונה במדינה, הצהוב בעדיפות שנייה, ולאדום לכאורה המדינה לא אחראית לבנות כיתות. "לכאורה", אני אומר.

אני טוען שהמדינה צריכה לעבור לחשיבה מסוג אחר. אני טוען שמדינת ישראל, כך אני מרגיש בירושלים, מחויבת לייצר לכל ילד בפרטי, במוכשר, ברשתות, ברשמי, שולחן, כיסא וחדר בסטנדרט אחוד. אחרי זה, לגבי התכנים, אפשר להתווכח, אפשר להגדיר צורה כזאת או אחרת. אם מישהו באמת רוצה לדעת מה החזון, לאן אנחנו שואפים בעיר ירושלים, זה להביא את כולם, גם את הרשמי, גם את הרשתות - - -

לפני החזון, אדוני ראש העיר, לגבי השקופית הזאת. אתה אומר שבכל ירושלים המחסור הוא של 3,642?

נכון מאוד, שזה 25% - - -

הנתון שלנו הוא שיש מחסור של 4,000 כיתות במגזר הערבי.

לא. זה לא מדויק. זה לא נכון. יש כ-2,000. תסתכל על החלוקה.

לכן אני שואל. ראיתי את החלוקה, אבל אני שואל כי הנתון שהיה לנו שזה כ-4,000 כיתות רק במגזר הערבי.

אני לא יודע מי אמר לך את זה, אבל אני מסביר שאלה הנתונים למיטב ידיעתנו, ככל שאנחנו יודעים את הנתונים. היום חסרות לך 548 כיתות במגזר הערבי, שהן בעיקר שכורות, זה לא בסטנדרט שאנחנו רוצים. זה לא שהן אינן. אנחנו שוכרים כיתות, לתפיסתנו זה בסטנדרט לא טוב. אם היינו ממלאים עוד 543 כיתות, היינו נותנים מענה לכל מי שרוצה להיכנס לרשמי. אחרי זה, המוכר שאינו רשמי זה עוד 650, ויש עוד פרטי, שלטובת העניין, כרגע לפחות לא על סדר יומנו. אנחנו מציינים אותו כאן, כי הם ילדי ירושלים. הם היום בחרו להיות בפרטי, זה בסדר, אבל אם הם ירצו יום אחד להיות ברשמי, אז הפער כפי שאנחנו מתארים.

אנחנו רוצים לעבור ל-500 כיתות בשנה. איך עושים את זה? נכון להיום בנינו מינהלת כיתות לימוד בחברת מוריה שהיא חברה בת עירונית, שההתמחות שלה זה פרויקטים. היא עושה היום את כל הכבישים, את הפרויקטים הגדולים, יחד עם המערכת העירונית ומשכ"ל. אנחנו מפעילים את כל התותחים שאנחנו מכירים.

נכון להיום יש לנו בבנייה ובתהליכי רישוי יותר מ-200 כיתות, שמחכות לתקצוב, ובפרוגרמות מאושרות עוד 300 כיתות. נכון להיום בהינתן המשאבים הפיננסיים, אנחנו יודעים להיכנס ולהניע 500 כיתות, ובפייפליין, בתהליך, יש לנו בבדיקת היתכנות ובהליכי פרוגרמות עוד 824 כיתות. חצי פחות או יותר מהצנרת הזאת זה במגזר החרדי וחצי במגזר הערבי.

מי שחושב שהמגזר הערבי פה מקופח, פשוט לא מכיר את הנתונים - - -

כמה זמן לוקח לעבור את הצינור?

בערך שנה וחצי. אם סיימת תהליכי רישוי ובנייה, אנחנו יודעים לבנות היום מבנים בתוך 18 חודש, כלומר, כל המבנים האלה כבר יהיו לתשע"ח או תשע"ח וחצי לטובת העניין.

אז הביקוש יגדל.

אנחנו יודעים לתחשב את זה. ביקושים זה כ-100 כיתות בשנה, קצת פחות, ואנחנו רוצים לבנות 500 כיתות בשנה, ואנחנו יודעים לצמצם את הפער הזה בתוך מספר שנים. העיקר זה לבנות את המנגנון שיודע להתנפל על מספרים של 500 כיתות בשנה, כשאנחנו מקבלים הרשאה ממשרד החינוך בממוצע, פלוס מינוס, ל-100 כיתות בשנה. זה הקצב. אם היינו עובדים במודל הסטנדרטי, לא היינו מגיעים לשום מקום.

אני רוצה לתת לכם דוגמה איזו עבודת מטה נעשתה בעירייה, אפרופו אדוני חבר הכנסת. לכל שכונה, דוגמת שועפאט, אנחנו יודעים לסמן פרטני איזה מגרש ספציפי, איזה שטח אנחנו מדברים, כמה כיתות אנחנו יודעים להכניס לתוכו, אם זה כיתות גן ילדים בבתי הספר. אנחנו יודעים לחלק אותם לקטגוריות שתיארתי קודם, מה בתהליך של בנייה, מה קצת לפני, כפייפליין. אנחנו מנהלים פייפליין מאוד-מאוד גדול, יש לנו תהליך כזה פר שכונה. זו הדוגמה של שועפאט. תעבור לדוגמה של צור באהר, אום טובא ואום ליסון. אותו דבר ברמת שלמה, במגזר החרדי, בדיוק אותה שיטה שבה אנחנו יודעים את המספרים. המספרים שהצגנו לכם זה לא מספרים באוויר, זה מספרים מבוססי נתונים סביב מטריצה שעבדו עליה שנים ארוכות. בשנים הארוכות האלה זה עבודת נמלים, כשהיום הדרג המקצועי בעירייה ואני יודעים לבוא ולומר: חברים, הגענו לנקודה שבה אנחנו צריכים את המודל – היום הנתיב הקריטי זה לא עבודת המטה, אלא הפתרון הפיננסי של התהליכים.

כתקציר מנהלים למה שעד עכשיו אמרתי: בעוד אנחנו מקבלים הרשאות לבינוי של 85 כיתות בשנה בלבד ממערכת החינוך, בנק המטרות הזמין שלנו הוא ל-500 מידי ועוד 300 בתהליך. אין ספק שיש פה פערים אדירים בהרשאה התקציבית, ועל מנת לפתור את הבעיה, אנחנו צריכים להתמודד עם נושא פערי מימון התקציב לתכנון ולקיצור תהליכים.

על הנקודה הזאת אני רוצה לשים דגש. אפילו למימון התכנון של כל הפרויקטים זה מספרים שעיריית ירושלים לא יודעת להעמיד לבדה. תביאו בחשבון שתכנון הוא כ-10% מהעלות הכללית של הפרויקט. אנחנו מדברים על 500 כיתות בתוספת או ב-800 הכיתות הבאות, אנחנו תקועים בתכנון שלהן, כי אפילו התהליך התכנוני הוא יקר כשהעירייה לא יודעת לעמוד בו בפני עצמה.

אני רוצה לדבר עכשיו על הפרדוקס הכי גדול שיש לנו עם המדינה. כשמדינת ישראל לא מתקצבת בנייה ב-100%, היא חוסכת לטובת העניין על כל 1,000 כיתות מיליארד שקל בשנה, הריבית המדינה מקבלת. אבל מה קורה בעיר ירושלים? אנחנו בעיריית ירושלים מחויבים לשכור דירות, לשכור מבנים, והשכירויות עולות לנו פי שניים מאשר אם היינו בונים בעצמנו. זה האבסורד.

נכון להיום עיריית ירושלים משלמת כ-100 מיליון שקל שכירויות בכל שנה, והמספר הזה צומח בקצב מואץ, כי אם אין כיתות בנויות של מערכת החינוך, אנחנו מחויבים לשכור. נוצר פה אבסורד. והמודל שאנחנו רוצים ללכת עליו – תודה רבה, ממשלת ישראל, תודה רבה למשרד האוצר שאתם לא מתקצבים אותנו, אם אנחנו נבנה לבד זה יעלה לנו חצי. חצי מהכסף זה יעלה לנו.

אנחנו היום סיימנו לייצר ולהשיק כ-500 כיתות לימוד בכל שנה. זה היעד הפנימי. היום אנחנו יודעים לעשות את זה. אנחנו תקועים בנושא של מימון באשראי. אנחנו רוצים לממן את הבנייה באשראי בנקאי במקום העלות שעולה לנו לשכור מבנים, ואת החזרי ההלוואה הבנקאית אחת משתיים, או שהמדינה תממן את זה במלואה, כפי שהיא מחויבת על-פי החוק, או שנמיר את זה מתקציב העירייה, יעלה לנו חצי ממה שהיה עולה לנו לשכור מבנים. זה הקטע המוזר ביותר בכל התהליך הזה.

אנחנו זקוקים לחברי הכנסת ולממשלת ישראל לסייע לנו לסיים את החרפה הזאת. אני רוצה לומר לכם בנימה אישית שכאשר אני מסתובב במזרח העיר, כשאני מסתובב במגזר החרדי, ואני רואה באיזה תת-תנאים ילדי ירושלים נמצאים, זו בושה וחרפה. אין לי מילים אחרות. והאחריות שלי, של מועצת העיר, של ממשלת ישראל ושל הכנסת היא לא לאפשר לדבר הזה להמשיך. זה לא רק עניין של הרשאה.

נכון להיום החיסכון של המדינה בזה שהיא לא בונה 2,000 כיתות בירושלים הוא 2 מיליארד שקל, אבל העלות בפועל שיוצא לעיר ירושלים היא 4 מיליארד ירושלים. זה חיסכון תקציבי, כי ההיוון של השכירויות הוא פקטור 2 מאשר בנייה בפועל.

הוא נופל עליכם.

נכון מאוד. לכן אם רוצים למחוק את החרפה הזאת, לשים את זה מאחורינו, אנחנו צריכים את הסיוע של כל המערכות - - -

תסביר לנו למה אתה לא בונה?

עד היום אנחנו מקבלים הרשאה לתכנון ולביצוע ממשרד החינוך ומשר האוצר. ההרשאה שאנחנו מקבלים היא פחות מ-100 בשנה.

הרשאה לבנות פחות מ-100 בשנה?

נכון, כי כל כיתת לימוד היום כמיליון שקל. אני מעגל את זה, כמיליון שקל לכיתה. זה 1.1 מיליון בירושלים, אבל נעגל את זה למיליון שקל. בשביל שהמדינה תתחייב ל-2,000 כיתות, היא צריכה להתחייב ל-2 מיליארד שקל. זה אשראי שהוא מחולק כמובן לאורך זמן או אם רוצים לבנות מידית, המדינה מחויבת לבנות באופן מידי. הבעיה היא שכשהיא לא בונה, היא לא נותנת את ההרשאה, כי לכאורה אין תקציב מדינה, אז האוצר חכם בשקל, אבל טיפש בשני שקלים, כי לעיריית ירושלים, לשלטון המקומי, לעמותות ולאחרים עולה כפול, כי אם אנחנו צריכים לשכור ולא לבנות, השכירות בהיוון עולה כפול מאשר לבנות.

האם יש כאן גם נציגים של משרד החינוך?

כן.

אחרי זה תתייחסי לזה. אדוני, אתה רוצה לסיים?

סיימתי.

אם אין הרשאה תקציבית - - -

תיכף נברר. יש פה נציגים של האוצר, של החינוך, נשאל אותם.

זה מה שאמר ראש העיר. אם אין הרשאה תקציבית ויש הרשאה תקציבית רק ל-80 כיתות לימוד בשנה, ואנחנו אחרי הבג"ץ כבר בחמש שנים ולא נבנו יותר מ-50 בשנה - - -

בנינו 400 במגזר הערבי.

כתוב "200".

בנינו והנענו 400 כיתות - - -

כתוב: בחמש השנים האחרונות נבנו רק 200 כיתות לימוד חדשות. בממוצע זה 40.

איפה זה כתוב? מאיפה הנתונים שלך? ראש העיר הציג נתונים אחרים.

הנתונים האלה לא נכונים.

מאיפה הנתונים שלך?

בחמש הנים האחרונות כמה נבנו?

בשבע שנים הנענו 400 כיתות.

מאז הבג"ץ של אבו לבדה, כמה נבנו עד היום? תנו לנו מספר.

בקדנציה הראשונה שלי סדר גודל של 400 כיתות במגזר החרדי ו-400 במגזר הערבי.

אני מדבר על הבג"ץ.

הוא נתן לך את התשובה שלו. אצלך יש נתונים אחרים.

לכן אני אומר: מה המספר אחרי הבג"ץ? יש בג"ץ שמחייב - - -

חבר הכנסת סעדי, בהכירי את הבג"ץ מ-2012 – בא ראש העיר ואומר שהוא בנה 500 - -

400.

- - אתה טוען שהוא בנה 200. אין לי פה דרך ליישב ביניכם. מה שראש העיר הציג כאן, אתה יכול לבדוק אותו. תבדוק אם מה שהוא אמר נכון.

אני אתן לך רשימה.

אני מבקש נתונים.

אין בעיה.

שאלה שנייה - - -

שנייה. יש סדר.

שאלה.

יהיה לך זמן לדבר. תירשם. כל אחד ידבר.

חבר הכנסת סעדי, אתה מדבר אחרי חבר הכנסת אראל מרגלית בכל מקרה. יש כאן סדר, כמו שעושים תמיד בכל הוועדות, לפי סדר ההגעה של חברי הכנסת. חבר הכנסת אראל מרגלית היה כאן ראשון. אני רוצה שהוא יתייחס, מה גם שהוא יושב-ראש שדולת ירושלים. בבקשה, חבר הכנסת מרגלית.

תודה רבה. קודם כול, חג ירושלים שמח, רמדאן כרים - -

תודה.

- - אני מברך את יושבת-ראש הוועדה, מירב בן ארי - -

תודה.

- - את ראש העיר ניר ברקת, את חברי הכנסת הנכבדים, את חברי המועצה, מנכ"ל העירייה, האנשים הנכבדים. קודם כול, אחד מהדברים שקצת קשה כירושלמי לראות זה איך בתקשורת בכל פעם בוחרים מחדש להסתכל על ירושלים בכל מיני פרופילים לא מחמיאים. אני חושב שאחד מהדברים שגם ראש העיר וגם הרבה חברי מועצה פה ואנשים שמובילים את העיר צריכים להיות גאים בו שיש התעוררות מאוד גדולה בעיר, יש התייחסות אחרת לגמרי. גם לי יש ביקורת, ואני משמיע אותה. כמו שאתה יודע, אני בן-אדם שמשמיע ביקורת, אבל גם צריך להגיד שיש התקדמות, יש התייחסות אחרת לגמרי גם לחלק המזרחי של העיר ולאוכלוסייה הערבית, יש שם פעילות. אין ספק שהיא לא מספקת, אבל יש התייחסות אחרת לגמרי שראש העיר מוביל בנושאים שונים, לא רק בנושא של החינוך, גם בנושא של צמיחה, התפתחות, בנייה וטכנולוגיה וכל מיני דברים אחרים, וצריך להביא את זה בחשבון.

עם זאת, כמי שחי בעיר ופועל בתחום החינוך במשך 13 שנה, בעיקר דרך עמותה אחת שנקראת "בקהילה", שכבר פעלה עם 25,000 ילדים, לא במגזר החרדי ובמגזר הערבי רק בשכונה אחת, בית צפאפה ובעין ראפה מחוץ לירושלים, אני חייב לומר שלא רק במגזר החרדי ובמגזר הערבי יש בעיה. אני לא מדבר על מספר הכיתות, אני לא בקיא בזה מספיק וראש העיר הציג פה תמונה כוללת, אני מדבר לגבי התקצוב שתלמיד מקבל ביחס לתלמידים במרכז הארץ. אני חייב לומר שתלמידים בקטמון ח' או ט' או תלמידים בנווה יעקב או תלמידים בחלקים שלמים של העיר באופן ממוצע, ויכול להיות שלכם יש מספרים יותר מדויקים, אבל מה שאני רואה, כשמתוקצבים בין המדינה לבין העירייה לבין הצורות האחרות שמתוקצבים, זה לפעמים יוצא בין חצי לשליש למה שמתוקצב ילד במרכז הארץ.

אנחנו צריכים להתמודד עם העובדה שירושלים היא גם העיר שבמספר הילדים באופן יחסי זו העיר עם יחס הילדים העניים הגדול ביותר בישראל.

כלומר, אנחנו מדברים גבוהה-גבוהה, ונשבעים על גבולותיה של העיר, צועדים עם הרבה דגלים, יש לנו יום חג ואנחנו שמחים על כך, אבל אני חייב לומר שאם ממשלת ישראל וכולנו לא נתגייס להשלמת הפערים האלה בכל המגזרים על מה שתלמיד בירושלים מקבל לעומת מה שתלמיד במרכז הארץ מקבל, אז אנחנו נדבר גבוהה-גבוהה ונשאיר את העוני לדור שני, שלישי ורביעי פה בירושלים, שהוא מעגלי ואי-אפשר לצאת ממנו.

הדרך לצאת ממעגל העוני בשכונות שהיו מודרות מהצמיחה זה דרך חינוך וקהילה. חינוך זה בבוקר, קהילה זה אחרי-הצהרים דרך המתנ"סים, דרך המרכזים הקהילתיים שיש פה. ילד שלא מוחזק זה ילד שהרבה מאוד פעמים הולך לאחור.

אני קורא לשר החינוך, שאני שומע אותו מתכתש עם ראש הממשלה על ימין ועל שמאל, על עניינים כאלה ואחרים, להקדיש הרבה יותר אנרגיה כדי להשלים את הפערים בתוך ירושלים ושאר הארץ, כי אי-אפשר רק להישבע על גבולותיה של ירושלים ולהשאיר את תכניה, תלמידיה וילדיה הרבה מאחור. זה לא עובד. אנחנו במאה ה-21, מדינת ישראל היא מדינה עם עוצמה כלכלית. להשאיר ילד מאחור זה עניין של החלטה ערכית, כי יש לנו את הכספים למנוע את זה ויש לנו את היכולת למנוע את זה. זה עניין של החלטה איפה אנחנו שמים את הכספים שלנו, איפה אנחנו שמים את האנרגיה שלנו ומה אנחנו עושים.

אני קורא לכולנו, אופוזיציה, קואליציה, זה בכלל לא משנה, להתגייס סביב העיר הזאת ולהשוות אותה לערים אחרות במרכז הארץ, כי אם נשאיר את הבירה שלנו מאחור, אנחנו עושים עוול גדול לתושבים שלה ולא רק להיסטוריה.

תודה רבה. תודה רבה, חבר הכנסת מרגלית. עלתה כאן טענה – ראיתי שאת רושמת, נציגת משרד החינוך, גם אני רשמתי – של חבר הכנסת מרגלית על שליש מילד אחר במרכז הארץ. ראיתי שרשמת לך, נכון? תתייחסי לזה אחרי זה בדבריך. האם יש כאן נציג של האוצר?

כן.

נעה, אני שמחה שאת פה. חבר הכנסת אוסאמה סעדי, בבקשה.

גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, אני ביום הזה לצערי לא יכול להיות חלק מהחגיגה הזאת שנקראת "יום ירושלים". הכנסת ציינה במליאה בשבוע שעבר את יום ירושלים, ובאופן מדהים ביותר יושב-ראש הכנסת לא נתן לחבר כנסת מהרשימה המשותפת להשתתף ביום הזה ולהגיד את העמדה שלנו כרשימה המשותפת.

בסדר, גם לנו הוא לא נתן, אם זה מנחם אותך.

הוא נתן לראש הממשלה, לראש האופוזיציה, לעוד חברי כנסת.

הזמן מוגבל.

הוא נתן למשל לחברת הכנסת זהבה גלאון.

אבל לא לחברת הכנסת רחל עזריה.

- - -

תני לי להגן על זכותנו - - -

היו דרמות.

להציג עמדה קצת שונה.

אל תיכנס לזה.

למה לא הייתם בדיון ביום ירושלים?

החלטנו להחרים, כי לא נתנו לנו - - -

למה? למה?

לא נתנו לנו לדבר. תן לי לדבר, תן לי להציג את העמדה שלי, ואז אני לא אחרים את הישיבה.

אני ממש מבקשת ממך. סליחה, אדוני, אם כל סיעות הבית היו מקבלות זכות דיבור ואתם לא, אין ספק שיש כאן אפליה. לאור העובדה שכמעט חצי מהסיעות לא דיברו, אני חושבת שהטיעון הזה לא מחזיק מים, מה גם שסגנית ראש העיר ירושלים נמצאת בסיעת כולנו וביקשה זכות דיבור ולא קיבלה.

מירב, את יודעת שזאת לא הסיבה. הסיבה היחידה היא שלא רציתם לשמוע עמדה אחרת ביום הזה ולא רציתם שמישהו יקלקל לכם - - -

תאמין לי, את חבר הכנסת אחמד טיבי אנחנו שומעים היטב, גם את דבריו הקשים לצד דבריו המעניינים.

ביום הזה אנחנו אומרים את העמדה הברורה והחד-משמעית שלנו – ירושלים לא מאוחדת. ירושלים המזרחית היא שטח כבוש כמו כל השטחים שנכבשו בשנת 1967, והיא צריכה להיות בירתה של מדינה פלסטינית, כשאתם מדברים על פתרון שתי מדינות לשני עמים. זו העמדה הפוליטית שלנו. לכן כל הדיבורים האלה, חבר הכנסת מרגלית, על צמיחה, על בנייה ועל חינוך, אתם לא חיים בשטח - - -

- - -

זה לא נכון. זה לא נכון.

- - -

אדוני ראש העיר, מתי היית – רחל, מתי הייתם אצל 150,000 תושבי - - -

- - -

- - - החיים מחוץ לגדר. תגידו לי, מתי הייתם? אני הייתי לפני שבועיים עם חברי, חבר הכנסת ג'בארין וחבר הכנסת טיבי בוועדת אלקודס.

מה זה קשור לפה?

סליחה, גברתי, היחידים שקוראים כאן קריאות ביניים זה כאן, וגם כך - - -

היינו בכפר עקב, בסמירמיס, במחנה הפליטים שועפאט – 150,000 תושבים - - -

אני מציעה שתעשה משאל בקרב האוכלוסייה הערבית במזרח ירושלים אם הם רוצים - - -

ראש העיר, שגובה ארנונה מהאנשים האלה, לא מספק להם אפילו איסוף זבל ואשפה. תלך לשם, והיינו שם – ביוב ברחובות, אשפה, תלים של אשפה, הרים של אשפה בכבישים. אתם מדברים על עיר? ראיתם מאז אוקטובר שיש את האינתיפאדה, שהצעירים של ירושלים המזרחית התחילו בה. למה? כי אין אופק, כי אין תקווה.

זה בכלל לא היה במקומות שאתה מדבר עליהם - -

- - - שיעור האבטלה.

- - לא היה במקומות שאתה מדבר עליהם.

תביא נתונים על שיעורים של אבטלה במזרח ירושלים, בירושלים המזרחית, היא מהגבוהים ביותר. שיעור העוני בירושלים המזרחית הוא מהגבוהים ביותר.

תודה רבה. חבר הכנסת סעדי, אני מבקשת ממך לסיים.

אתם מדברים על חינוך - - -

כן, אנחנו מדברים על כיתות לימוד.

בשכונות בירושלים המזרחית בשועפאט, בבית חנינה, בסמירמיס, בכפר עקב, היינו בסיור בבתי ספר שם – תת-תנאים.

תודה.

המצב מחריד. זוועות יש שם. על מה אתם מדברים?

תודה. הנקודה ברורה.

על הבג"ץ, אני רוצה לשאול.

אתה שאלת.

לשאול. לשאול.

לא, אדוני.

שאלה אחרונה.

שאלת את ראש העיר כשהוא דיבר. פעמיים נכנסת לו בדבריו.

צריך לעשות הסדר בירושלים. רק שאלה. עד 67' – למה לא עשית שם בירה?

הייתי שם?

למה לא עשיתם בירה לפני 67'? הרי לא היינו שם. מה עשיתם שם עד 67'?

רציתי לשאול - - -

מה זה קשור עכשיו? אתה בא ללמד אותו עכשיו שיעור בפוליטיקה? מה זה קשור עכשיו?

- - -

- - -

- - -

אני אוציא את שניכם החוצה. סדרן, תוציא בבקשה את שניהם להירגע ושיחזרו.

לא חג ולא בטיח.

אני מבקשת משניכם לצאת להירגע. תודה.

לא חג ולא בטיח.

אין ספק יום ירושלים שמח...

תודה. שמח במשכן. אוסאמה, שב, ושיהיה שקט.

הוצאת אותנו.

תודה. זו ועדת החינוך.

עם כל הכבוד, זה לא קורס חינוך.

בגלל שזה ועדת חינוך אני רוצה לחנך אתכם ולהגיד לכם - - -

יש לי שאלה.

אדוני, שאלת. מספיק.

אני מבקש לשאול את ראש העיר על הבג"ץ. יש החלטת בג"ץ על חמש שנים. אם לא, יש חובה שהרשויות ישלמו לכסות את עלויות הלימוד של התלמידים - - -

אמרת את זה. אוסאמה, דיברת על העניין של הבג"ץ, על מספר הכיתות.

אם אין כיתות, ואין מחלוקת שאין כיתות, והעירייה לא סיפקה, יש החלטה של הבג"ץ שהרשויות צריכות לממן. 40% מהתלמידים שלומדים במוכר שאינו רשמי צריכים לשאת בעלויות? מה עושה העירייה עם הדבר הזה?

העירייה רשמה לעצמה ותתייחס. לפני חברי הכנסת כדי שהעניינים קצת יירגעו, אני רוצה אחד-אחד – סגן ראש העיר, עופר ברקוביץ, בבקשה, ולאחר מכן חברת הכנסת רחל עזריה.

בוקר טוב וחג שמח. אני חושב שבהחלט יש מה להיות שמחים וגאים. תהליכים רבים ומגוונים קורים בבירה בשנים האחרונות, הרבה מאוד אנשים לוקחים אחריות על הבירה, לדעתי גם בצד המזרחי שלה יש התעוררות משמעותית של פעילים ואקטיביסטים, גם בצד המערבי, צעירים ומבוגרים.

אני חושב שראש העיר היטיב להציג פה הבוקר – אנחנו בדיון בנושא החינוך – את הרצינות שבה עיריית ירושלים נדרשת לאתגר. אנחנו לא מנסים להסתיר שיש פה מצוקה. צריך לומר שהיתה פה אפליה, היו שנים שבהם הנושא לא טופל כמו שצריך, והיום אנחנו רואים פערים גדולים, משמעותיים, שאנחנו נדרשים אליהם.

כדי שהדיון יהיה אופרטיבי, חברי הכנסת הערבים צריכים לנסות לחתור לאופרטיביות - - -

אין חברי כנסת ערבים, יש חבר הכנסת סעדי וחבר הכנסת ג'בארין. אתה לא אומר: חברי כנסת יהודים, נכון?

הניסיון לפתור סוגיות – לא פה יוחלט עכשיו ולא יוסכם על אחדות ירושלים או לא אחדות ירושלים. האנשים החדשים שלוקחים אחריות על ירושלים, אנחנו רוצים להסתכל עניינית, חברתית. אנחנו מסתכלים בגובה העיניים ואנחנו רוצים שלכל תושב בעיר הזאת יהיה מקום לבן שלו, לבת שלו, ללמוד בו. אנחנו רוצים לראות את התהליכים האלה קורים, אנחנו רוצים את ההתגייסות של כולם, אנחנו רוצים קונצנזוס מלא. אין אחד שלא מסכים על הדבר הזה ועל הצורך הזה. ולכן אני מציע לא לקחת את זה למקומות גבוהים ורחוקים שלא תורמים שום דבר עניינית, אלא לקחת את זה למקום האופרטיבי.

ברמה האופרטיבית הוצגו פה נתונים ברורים על גודל האתגר. אם ממשלת ישראל מדברת על צמצום פערים, ואם ממשלת ישראל מבינה את החשיבות שבהקניית חינוך ככלי לצמצום פערים, ואם ממשלת ישראל רוצה לא רק להגיע אתנו למאבקים בדיוני תקציב פעם בשנה, כשצריכים לסגור תקציב, אז בואו נסתכל על הנתונים האלה ובואו נבין מה זה אומר לבנות 500 כיתות בשנה, ומה זה אומר 100 מיליון שקל בשנה שכירויות, ומה זה אומר תכנון של אותן שכירויות, כפי שהציג כאן ראש העיר, ובואו נבין איך מגייסים יחד את כל הזרמים ואת כל הכוחות לאתגר הזה. זה מה שצריך לעשות.

אין ויכוח על הדבר הזה. המציאות היא קשה. יש ילדים שלומדים במקומות שלא צריך ללמוד בהם. אני מבקש מכולכם להתכנס לאתגר הזה ולעזור לנו. גם אנחנו צריכים להשתפר, אגב, גם אנחנו צריכים למצות את ההליכים, גם אנחנו צריכים לדחוף את העגלה יותר קדימה, אני רואה את הדיונים הקדחתניים שמנהל מנכ"ל העירייה בנושאים של כיתות החינוך בוקר-בוקר. אנחנו מבינים את האתגר. עכשיו צריך להתגייס ולעזור לנו.

תודה רבה. חברת הכנסת רחל עזריה.

הוא לא אמר כלום.

הקשבתי לו והוא אמר דברי טעם. עכשיו חברת הכנסת רחל עזריה.

דברי טעם כלליים - - -

ראש העיר - - -

- - -

ראש העיר יתייחס בסיכום.

הוא מחליט? הוא לא מחליט - - -

הוא אמר דברים שלא מצאו חן בעיניך. זה בסדר. מותר לו. בבקשה, חברת הכנסת רחל עזריה. נשמח אם תתייחסי לכיתות.

אני אתייחס כמובן גם לכיתות.

ירושלים חזקה יותר מכל מה שראיתם פה, ואנחנו רגילים לזה בירושלים שהפוליטיקאים מעל הראש שלנו עושים את המאבקים שלהם ומדברים את הדברים שלהם, כי זה מביא את הכותרות, גם ביום ירושלים ולא רק ביום ירושלים. זו השיטה, ואנחנו הירושלמים, התרגלנו לזה.

אני רוצה לספר לכם על דברים שקורים בירושלים שלא תשמעו אותם בכל מקום. למה? כי אנחנו רוצים שירושלים תיחשב עיר של מאבק, זה נותן המון קרדיט פוליטי להרבה אנשים.

אני רוצה לספר לכם על כמה מהדברים האלה. יש היום חילונים שמגייסים כסף עבור סטודנטים חרדים ואומנויות חרדיות. 30 דתיות שהובילו ומובילות מאבק בהדרת נשים. דתיים שקידמו ומקדמים פעילויות תרבות ופנאי לחילונים בשבת. שמאלנים שבאים בכל שבוע לשוחח עם נוער להב"ה במרכז העיר. על זה בחיים לא תשמעו. ימניים שפועלים לקדם יוזמות כלכליות במזרח העיר. תושבי מזרח ירושלים שמקימים יחד עם תושבי מערב ירושלים את איחוד הצלה, את מד"א למזרח ירושלים. רבנים שתומכים בקהילה הגאה לאחר הרצח במצעד הגאווה בשנה שעברה. אנשי הבית הפתוח והתנועה הירושלמית שמשוחחים עם חרדים בכל יום חמישי בכיכר ציון. מעגלים-מעגלים של אוהבי ירושלים שיושבים ומדברים.

מה שקורה פה זה לא אהבת ירושלים. מה שקורה פה זה הפיכת ירושלים לעיר של קושי, כאב ושנאה. אתם יודעים מה, לתושבי ירושלים נמאס. אנחנו יודעים לפתור את העניינים. אנחנו לא ניתן יותר לדיונים האלה להתקיים ושבהם אנשים יצעקו לנו מעל הראש ובסופו של דבר לא יפתרו את הבעיות.

לעניין הכיתות, שזה העניין שלשמו נתכנסנו, למרות שלדעתי יש הרבה דברים אחרים שראוי לדבר עליהם ביום ירושלים - - -

זו אותה אחריות על בניית כיתות?

שנייה. אני יכולה לדבר?

את אומרת "שני הצדדים". מה זה שני הצדדים? יש עירייה ומשרד החינוך שהם האחראים, ויש חברי כנסת שתפקידם לבקר.

אתה נותן לי לדבר?

חבר הכנסת ג'בארין - - -

לא אמרתי "שני הצדדים" על הכיתות, אמרתי "שני הצדדים" על המאבק שעכשיו ראינו מול העיניים שלנו. אני יודעת טוב מאוד מה קורה במזרח העיר, ואני יודעת שרוב תושבי מזרח העיר לא מעוניינים בקו שאתם מציגים.

את לא יודעת כלום. מתי ביקרת, רחל - - -

- - -

אני הייתי אחראית על הבניינים הקהילתיים, אני ביקרתי בכל מקום בירושלים - - -

בכפר עקב - - -

בטח שהייתי, גם בכפר עקב. מה נראה לך? שאני מפספסת משהו?

חבר הכנסת סעדי. מספיק.

הם מזמינים אותנו, לא אנחנו באים.

חבר הכנסת סעדי, נתתי לך הזדמנות כדי שתבוא לפה ותירגע קצת.

- - -

תודה, נחמן, אני מסתדרת.

אני לא עוזר לך, אני עוזר לכולנו.

הוא לא - - -

רחל, אני מסתדרת. אדוני, הערה אחרונה שלך ואתה באמת יוצא. אין צורך לפוצץ פה את הדיון. זו לא המטרה, ואתה גם לא תפוצץ לי את הדיון. תשכח מזה. רחל עזריה, בבקשה.

תודה. רוב תושבי מזרח העיר לא מעוניינים בבלגן הזה ולא מעוניינים במאבק הזה. זאת המציאות. אנחנו לא ניתן לקיצונים להכתיב לנו את המציאות בירושלים. יש יותר מדי קיצונים שזה טוב להם מהרבה מאוד סיבות להעלות את העיר הזאת באש, אבל בסוף אנחנו אוהבים את העיר הזאת יותר מאשר את האידיאולוגיות הקיצוניות ואנחנו - - -

מי שבונה 15,000 יחידות מחוץ לגדר, הוא רוצה להצית את העיר.

סדרנים, בבקשה. חבר הכנסת סעדי, זהו. תודה, לצאת החוצה.

מי שבונה 15,000 יחידות, שכונה חדשה בעטרות.

חבר הכנסת סעדי, כבר פעם שלישית.

אתם מציתים את העיר, לא אנחנו.

אני מבקשת ממך לצאת מהדיון. תודה רבה.

(חבר הכנסת אוסאמה סעדי יצא מאולם נגב)

בבקשה לסיים.

אנחנו רוצים לחיות בעיר הזאת, לחיות בה בשלום ובאהבה ובשכנות טובה. בירושלים – כבר הבנו מזמן שאף אחד לא הולך להיעלם, ואנחנו פועלים כדי שנוכל להמשיך את חיי היומיום שלנו בירושלים.

לעניין הכיתות. אני מבקשת להתייחס לשקופית השנייה שהוצגה עם הירוק, הצהוב והאדום ולומר שיש באופן הצגת השקופית אפליה כלפי הציבור הלוא חרדי והלוא ערבי, קרי, הממלכתי והממלכתי-דתי, כי האופן שבו זה בנוי, שבו, כבוד ראש העיר, אתה בונה איפה שכבר יש בית ספר, בעצם צריך להכשיר כיתות ולבנות כיתות, מתעלם מהמציאות בממלכתי והממלכתי-דתי שלא יכולים לבנות כיתות אלטרנטיביות ואחר-כך תכשיר אותן.

- - -

שנייה, מירב. מאוד חשוב העניין הזה.

הוא יתייחס לזה.

לא, מירב.

הוא יתייחס בסיום דבריו לירוק. הוא יתייחס, בלשון עתיד.

אני לא מדברת על הירוק, אני מדברת על זה שהאופן שבו הוא שם - - -

הוא ידבר.

לא, כבוד היושבת-ראש, האופן שבו הוא שם את האדום והצהוב, גורם לכך שיש אפליה כלפי הציבור הלוא חרדי והלוא ערבי. לא נבנות כיתות, לא נבנים בתי ספר, הציבור עוזב את העיר בגלל העומס בכיתות. כל בית ספר שיש, מלא עד אפס מקום, כל כיתה שיש, מלאה עד אפס מקום, וזה בכלל לא מופיע אפילו בהגדרת היעדים של עיריית ירושלים. אין בית ספר ממלכתי-דתי בארנונה, למרות שכל בתי הספר באזור עולים על גדותיהם - - -

את יודעת לקרוא?

סליחה? מה זה היה?

אדוני, אני מבקשת לדבר בשפה - - -

- - -

מספיק, רחל. תני לי. אני מגינה עליך עכשיו.

יאללה, תגני. אני סומכת עליך.

אתה לא יכול להגיד לחברת כנסת "את לא יודעת לקרוא".

פשוט כתוב שם, אני לא יודע אם היא ראתה.

אין בעיה. אדוני, גם אם מדבריך משתמע, אתה לא יכול לומר דבר כזה לחברת כנסת, ועל כך היא מקבלת עכשיו עוד דקה.

תודה רבה. אין מספיק מקום בבית הכרם, אין בית ספר ממלכתי-דתי, וצריך לבנות בקטמון ח' ו-ט'. לא בונים את בתי הספר האלה. זה דבר אחד.

דבר שני, וזאת נקודה שכואבת מאוד להורים בירושלים, לא משפצים בכלל – כמה פעמים גם אני פניתי, יושבים פה אנשים ממנח"י, גם כבוד חבר המועצה הרב אהרון לייבוביץ – כמה פעמים פנינו ואמרנו שצריך שיפוצי עומק בבתי הספר? יש בתי ספר בני 90, שלא עברו שיפוץ. אין שיפוצים בכלל. ההתמקדות הזאת בעניין של המגזר החרדי והמגזר הערבי זה פשוט בגלל שזה הכסף שמשרד האוצר מעביר. אפשר להעביר ביקורת עד מחר על משרד האוצר, אבל זה כסף שמועבר. מתי אנחנו נשמע על האחריות של עיריית ירושלים לילדי ירושלים ולא רק כצינור לטיפול בכסף שמגיע מהאוצר?

לכן אני מבקשת לשמוע התייחסות כמה ומתי הולכים לבנות את בתי הספר האלה שצריכים לבנות. מתי הולכים להתחיל לשפץ ומתי סוף-סוף יעשו את תוכנית החומש של שיפוץ בתי הספר בירושלים? זו תוכנית חומש שמדברים עליה שלוש שנים לדעתי.

תודה. תודה רבה. ראש העיר יתייחס.

אין בעיה. אני רק אתנצל. אני צריכה לצאת לוועדת הכספים.

אני אמסור לך את ההתייחסות של ראש העיר. אין בעיה.

תודה רבה. חבר מועצת העיר, הרב אהרון לייבוביץ, בבקשה.

מכובדי, קודם כול, אני רוצה לומר שאני מאוד גאה בחינוך בירושלים. ילדים בירושלים מקבלים חינוך איכותי, רמת שביעות הרצון של המשפחות, של ההורים – אני כמעט לא זוכר ילד בשנה שאני מחזיק בתיק ששאלתי אותו אם הוא אוהב את בית הספר שהוא אמר לי "לא". כשהייתי ילד לא אהבתי את בית הספר שלמדתי בו ורוב חברי לא אהבו את בתי הספר שהם למדו בהם.

התושייה של העיר הזאת, התוכניות שנותנות את האיכויות, האופן שבו אנחנו יודעים לנצל את היתרון הירושלמי עבור הירושלמים ולהתחרות בערים שההשקעה פר ילד, כן, אולי גבוהה, אבל זה רק כשמכמתים את המספרים.

כשמסתכלים על החוויה של לגדול בעיר בירה, עיר מגוונת, עיר מיוחדת כמו ירושלים ואהבת העיר לילדים, כאן חייבים להבין, הסיפור בעיר הזאת זה כמות הילדים. כמות הילדים בעיר הזאת כשמסתכלים על אחוזים של ילדי מדינת ישראל, כמה חיים בתוך ירושלים, מבינים שהמשוואות האלה, צריך לראות בהן הזדמנות. השקעה בילדי ירושלים היא השקעה משמעותית בילדי מדינת ישראל, וזו זירה שאם נתמקד בה, יש לנו יתרון עצום, כי אנחנו יכולים למקד את הבעיות ולעשות משהו שמשנה משוואות.

דרך אגב, ההזדמנות בגיל הרך, שבו השקעה של שקל אחד שווה 5-6 שקלים בחיסכון לטווח רחוק. יש הזדמנות בירושלים לעשות מהפכה ברמה של כל מדינת ישראל.

המחסור בכספים – וכאן, כמי ששותף לראש העיר בהתמודדות היומיומית, וגם כמובן כמי שמשוחח גם באופן יומיומי עם חברת הכנסת רחל עזריה על האתגרים והקשיים, החיבור בין האתגרים שראש העיר הציג והכאב של תושבי העיר על איכויות בתי הספר, המקום הזה הוא המקום שבו מדינת ישראל גם חייבת לסייע, כדי שנוכל לצאת מהמשוואות הבין-מגזריות ולהתחיל לטפל בבתי הספר שלנו.

החוויה של למידה במקום שהוא מרופט, שהוא מתפרק, שכל הזמן בדק הבית במנח"י מתעסק בכיבוי שריפות ולא מצליח להגיע לסביבה הפיזית, הפער בין הסביבה הפיזית לבין האיכות החינוכית הוא מאוד-מאוד מקשה על החוויה היומיומית של התושב במערב העיר.

תודה רבה. רק תסיים, אדוני, כי אנחנו חייבים לסיים.

אני מסיים. חלק גדול מהסיבה, כי אנחנו חשים את השיסוע של המגזרים שלהם יש מחסור בכיתות לימוד, המגזר החרדי או המגזר הערבי, וזה המקום שבו לקיחת אחריות של מדינת ישראל, אני מרגיש שתיתן לי את הפתח לשכנע סוף-סוף את ראש העיר שצריך לעשות מהפכה משמעותית יותר גם בבתי הספר במערב העיר, מקום שאני ידוע שאתה רואה את זה אבל לא מרגיש חופשי כדי להיכנס לעומק העניין.

תודה רבה, אדוני. חבר הכנסת ג'בארין, לאור העובדה שיש חצי שעה ובערך קרוב ל-80 דוברים, אני אשמח אם לא תחזרו על דברים האחד של השני וגם אם תוכלו להתמקד בנושא. בבקשה, חבר הכנסת ג'בארין.

קודם כול, יש משהו אירוני בכך שדווקא אני וחבר הכנסת סעדי, דווקא אנחנו דורשים לבנות כיתות בחינוך הממלכתי. אני אומר שזה אירוני, כי במישור הפוליטי אנחנו במקום אחר. אני לא אחזור על הדברים, אבל אתם מכירים את העמדה הפוליטית שלנו, שמזרח ירושלים זה חלק משטח שנכבש ב-67', ולכן דין מזרח ירושלים כדין כל הגדה המערבית. אלא שאנחנו מדברים על צורך חיוני ביותר לילדים, וילדים בלי חינוך, אין להם עתיד. אם נגזר עליהם לחיות תחת שלטון זר, לפחות שיוכלו לקבל את הזכות הבסיסית שלהם לחינוך.

גברתי היושבת-ראש, אנחנו לא מתחילים מהיום, הדיון הזה הוא המשך - - -

אתה לא יכול לשבת בכנסת ישראל - - -

הדיון הזה הוא המשך - - -

תן לי להעיר. סליחה, אני יושבת-ראש הוועדה, אתה יכול לתת לי להעיר. אתה לא יכול לשבת בוועדת החינוך של הכנסת ולדבר על זה שהשלטון הישראלי בירושלים הוא שלטון - - -

במזרח ירושלים.

- - - הוא שלטון זר.

אני יכול. את רוצה לכפות עלי עמדה פוליטית?

לא, אני לא רוצה לכפות עליך. הנייר סובל הכול והפרוטוקול סובל הכול, אבל אתה לא מצפה ממני, כיושבת-ראש הוועדה, לשמוע את הדברים שלך ולא להגיב על שלטון זר. האם שאלת את תושבי מזרח ירושלים איזה שלטון הם היו מעדיפים? עשית סקר? אתה יודע מה הם מעדיפים או שהחלטת שהם לא רוצים את השלטון הישראלי, הם רוצים את השלטון הפלסטיני?

תעשי סקר. בבקשה.

תעשה אתה.

אם את מוכנה להתחייב שמה שהם יחליטו, זה מה שיקרה, אני גם מסכים.

אני אומרת לך שאם היו שואלים את תושבי מזרח ירושלים, אני לא בטוחה שהם היו רוצים את השלטון הפלסטיני.

מירב, אני מסכים. אם העמדה שלך שצריך לעשות סקר, מצוין - -

לא אמרתי מה העמדה שלי.

- - מצוין, אני מסכים, בואו נעשה את זה.

נחסוך את הסקר הזה.

מצוין.

אתה לא יכול לומר על שלטון מדינת ישראל בירושלים שהוא שלטון זר.

במזרח ירושלים.

סליחה, בירושלים. זו הערה לדברים.

אם נגזר עליהם במזרח ירושלים לחיות תחת שלטון זר, כשהם לא שותפים בבחירתו, ואת יודעת את זה, וכבוד ראש העיר יודע שהם לא שותפים בבחירות לעיר, ואלה נתונים ברורים ולא צריך להתווכח עליהם, לפחות לספק להם את הדבר הכי בסיסי שנקרא "חינוך".

לא נפתח את כל הנושאים, אנחנו מתחילים מבג"ץ שהיה ב-2011, בג"ץ אמר במפורש שחסרות אלפי כיתות, שתוך חמש שנים, זאת אומרת, עד היום, צריך לסגור את הפער. אם הפער הזה לא נסגר, כתוב בבג"ץ שצריך למצוא מנגנון להחזיר למשפחות ששולחות את הילדים שלהם למוכשר, לחינוך המוכר הלוא רשמי, את שכר הלימוד. אני רוצה את החלק הזה בבג"ץ. אני לא רוצה שתפתחו להם בתי ספר של העיר, בית ספר ממלכתי, אני דווקא רוצה שהם יהיו במוכר הלוא רשמי, יותר נוח לי פוליטית שהם יהיו שם, ואז תיישמו את החלק הזה של הבג"ץ, תעשו את ההסדרים שהבג"ץ דיבר עליהם - - -

זה לא תום לב מה שאתה אומר.

זה כתוב בבג"ץ.

זה לא תום לב מה שאתה אומר.

לא משנה. כתוב שאם בתוך חמש שנים אתם לא מסדירים מסגרת חינוכית לתלמידים במזרח ירושלים, צריך לעשות הסדרים – הכול כתוב בהחלטת בג"ץ – של שיפוי, להחזיר את שכר הלימוד שהמשפחות האלה משלמות. בבקשה, תסבירו לנו מה המנגנון שאתם עושים. האם אתם מוכנים או שאתם ממשיכים לבזות גם את בג"ץ בעניין הזה? תודה.

אני רוצה לשמוע את ההורים. פז כהן, יושב-ראש ועד ההורים של ירושלים. יש לך ממש שתי דקות, אז קדימה.

יש ועד הורים של ירושלים, ובמזרח ירושלים קם ועד נוסף, ואנחנו עובדים ביחד, בשיתוף פעולה.

הנתונים הוצגו כאן וראינו אותם. אנחנו לקראת הליך של עתירה נוספת לבית המשפט בנושא של יישום בניית כיתות לימוד, כי שמענו בוועדות שהעירייה אומרת שהממשלה והממשלה אומרת שהעירייה. ביקשנו נתונים מהעירייה, קיבלנו נתונים מהעירייה כמה כיתות לימוד חסרות, ביקשנו נתונים ממשרד החינוך, אנחנו בכל פעם נדחים ולא יודעים כמה כיתות חסרות. קודם כול, לפני שניגשים לסוגיה הזאת, הייתי שמח לדעת בדיון הזה אם משרד החינוך יודע כמה כיתות לימוד חסרות בירושלים בכלל.

זה לא אותם מספרים כמו של העירייה.

עכשיו יש לך גם את הרשויות וגם את העירייה. מוחמד, אני רוצה לשמוע גם אותך. מוחמד עדאל, ועד ההורים של מזרח ירושלים. בבקשה, אדוני. ממש בקצרה ומדויק, שראש העיר יוכל להתייחס.

חוסר הכיתות – כמו שאמר חברי ג'בארין יש בג"ץ שהחליט שצריך לפחות לממן או לשלם למשפחות שמשלמות לילדים אם אין ולא יהיו כיתות אחרי חמש שנים. אני מאוד מקווה שתהיה החלטה חיובית לעניין הזה.

רציתי לדבר על עניין אחר, אני לא יודע אם ניתן. אנחנו מרגישים במזרח ירושלים שממש נלחמים בתוכנית הלימוד הפלסטינית ומנסים להכניס בכוח את תוכנית הלימוד הישראלית. אני רוצה הסבר. אני לא יודע איך להגיד את זה, אבל לפי הסכמים, לפי מה שכל הזמן למדו במזרח ירושלים, היינו מעדיפים והיינו רוצים להמשיך ללמוד בתוכנית הלימוד הפלסטינית.

משרד החינוך יתייחס לזה.

אני אתייחס לזה.

בבקשה. אין בעיה, אדוני. אני רוצה לתת לראש העיר להתייחס לדברים שנאמרו.

- - -

סליחה, מי את?

עורכת-דין מהקליניקה לזכויות אדם, מייצגת את עיסאוויה.

לא עכשיו. אחרי זה. אני צריכה לשחרר את ראש העיר. אנחנו ממשיכים את הדיון.

מילה אחת, ואז הוא יכול לענות על הכול ביחד.

תגידי נקודה אחת. בבקשה.

בעיסאוויה אנחנו מייצגים את ההורים, ואכן הגענו לנקודה הזאת שענו לנו שאין מקום, לא בגנים, לא ב-ב' עד ו', יותר מ-50 ילדים שאין להם שום מקום. לאף אחד לא מציעים שיפוי. אנא בבקשה שיפוי לפחות.

איך נוצר האתגר הגדול הזה? כנסו לפרספקטיבה המגזר החרדי והמגזר הערבי בירושלים - - -

סליחה, אדוני הולך אחרי דבריו?

כן, לצערי יש לי ועדת כספים שאני הולך להציג שם. אני לא חייב להיות פה, יש פה מנכ"ל שיוכל להישאר ולענות על השאלות במקומי.

יש כזה פער נתונים עם מה שהוצג.

מי גברתי?

מ"עיר עמים". אוספת נתונים על כיתות.

גברתי, קודם כול, הוועדה הזאת משודרת. דבר שני, יצא סיכום וראש העיר יצטרך להתייחס. מי שירצה, גם יוכל לקרוא את זה. לצורך העניין ראש העיר נמצא בעוד ועדות כי זה יום ירושלים. וזה בסדר, אנחנו נדבר.

לא.

אני לא עושה אתך דיון, גברתי.

אני רק אגיד לך, גברתי. זה דיון עשירי באותו עניין.

ממש לא, גברתי, היחידים שעונים להם על קריאות ביניים, וגם ככה היה קשה, זה חברי כנסת, אני לא צריכה גם קריאות ביניים של הציבור. בבקשה.

יושבת-ראש הוועדה, אני רוצה להזכיר שאנחנו ביקשנו להציג את הנושא הזה פה בוועדה כנושא המרכזי. אני חושב שהתקדמנו כברת דרך מאוד-מאוד גדולה, ואנחנו מציגים בשקיפות מוחלטת את האתגרים שיש לנו.

אני מנסה להסביר לחברות ולחברים איך הגענו למצב הזה. החינוך במזרח העיר, איכות החיים במזרח העיר, התושבים הערבים, הם בסדר גודל יותר טוב ממקומות אחרים, כנ"ל המגזר החרדי, שרוצה לחיות בירושלים, והשירותיות שהוא מקבל בירושלים יותר טובה ממקומות אחרים. כתוצאה מהתהליך הזה אנחנו רואים גידול ניכר ב-20-30 השנים האחרונות בהיקף התושבים במזרח העיר, גם הערבים וגם החרדים - - -

- - - מעמד.

היה לנו מיתון מסוים במגזר הכללי, לכן אתם רואים את הפער בצורך למצאי, שהוא יותר גדול במקום שבו חל הגידול הטבעי הגדול ביותר. אגב, גידול טבעי מצביע על זה שאנשים רוצים לחיות פה ולא ההיפך.

לטובת העניין אני רוצה להעביר מסר שעובר בכל מועצת העיר, זה בא ממני ובא מכל הנהלת העיר. כל הילדים שלנו הם ילדים שלי, אין מבחינתי הבדל בין ילד ערבי, מוסלמי, נוצרי, יהודי, חרדי, חילוני, לא בוועד ההורים, לא בהנהלת העיר, ואנחנו מנהלים את התקציבים שלנו בשקיפות מוחלטת ומציגים איפה הפערים יותר גדולים. זאת המראה. אנחנו מסתכלים, אנחנו יודעים איפה אנחנו נמצאים.

ההבדל הוא בשטח, ההבדל הוא במציאות.

זה משקף את המציאות. לצד המראה הזאת, אני, כמי שמסתובב כל שבוע בבתי ספר, ואין פה מי שהיה ביותר בתי ספר ממני בעיר הזאת, כמחזיק תיק החינוך, מכיר את המצוקות מקרוב. לא צריך להסביר לי. אני מבין אותן ומכיר אותן.

לגופו של עניין. שאלו מה עושים במזרח העיר. חברים, קיבלנו השנה – לא דיברתי על זה, הצטנענו קצת – פרס חינוך יישובי בפעם הראשונה. כל הפרויקטים האסטרטגיים החדשים שהשקנו, אם זה בתי ספר בקהילה, מחשב לכל מורה, היתרון הירושלמי, פרויקטים במיליוני שקלים גדולים, הם מתחלקים לכל המגזרים. יום חינוך ארוך במזרח העיר, לבתי הספר התיכוניים, פרויקט של 6 מיליוני שקל בשנה שהשקנו השנה, בשביל לוודא שהילדים לא ילכו לרחוב, אלא יוכלו להמשיך עד 17:00. תיכוני בנים, השקנו מתוך האיתות שחשוב לנו מאוד שהילדים לא יבחרו בדרך האלימות, כי שם הם ייתקלו בקיר, אלא ילכו וישדרגו את מערכת החינוך.

שאלת על בגרות פלסטינית – "תווג'יהי". זכותו של כל תושב בירושלים לבחור את מערכת החינוך שלו.

אתם מלחיצים - - -

תקשיב לי עד הסוף.

אדוני, אל תפריע.

מסקר אחרון שעשינו בין התושבים הפלסטינים הערבים בירושלים 40% רוצים ללמוד "תווג'יהי", 40% רוצים בגרות ישראלית ו-20% רוצים טכנולוגיה. אני ועיריית ירושלים נספק לכל הורה מה שהוא רוצה, לא מה שאתה רוצה, לא מה שאני רוצה, לא מה שחברי הכנסת רוצים. אנחנו זורמים עם הביקושים. ולכן כשיהיה ביקוש לבגרות ישראלית, ויש לנו היום 10 בתי ספר במזרח העיר, שמלמדים גם "תווג'יהי" וגם בגרות ישראלית, זו בחירה של מנהל בית ספר והורים. אתה לא יכול להכתיב לשום הורה, גם אני לא אכתיב - - -

זה לא נכון.

עובדה. אני אתן לך את המספרים.

אני חי שם.

אדוני, אל תפריע.

- - - ואתה, אין לך זכות לדבר בשם תושבים שרוצים אחרת ממך. אתה יכול להציג את עמדתך, זה בסדר.

לוועד הורים אין זכות?

לגבי היקף הבינוי. בניגוד לעבר שבו העירייה, כפי שאמרתי קודם, נתנה לאחרים לבנות, העירייה היום בונה בעצמה. היום הגענו למצב שהנתיב הקריטי זה אשראי בנקאי בהיקפים חסרי תקדים, שהעיירה תפתור – אני אומר לך באחריות, אנחנו נפתור את הדבר הזה. מכאן אני הולך לוועדת הכספים לדבר בעיקר על זה, ומה שדיברתי בממשלת ישראל בשבוע שעבר זה בעיקר על הפער הזה ועוד כמה נושאים שיש לנו. ולכן אני מאמין שפיצחנו מה שצריך לעשות. אני כאן בכנסת, בוועדת החינוך, בוועדת הכספים, בלובי, בממשלת ישראל. כולם יודעים שאת הנושא הזה אנחנו יודעים לפתור ונפתור אותו, כי מגיע לילדי ירושלים התהליך הזה.

וזה רק בצד של הבינוי, אני לא מדבר על מה שבצדק נאמר כאן, הפער התקצובי. כל אחד רואה מהתקציב שלו. יבואו חברי הכנסת ויגידו: חסרים לנו בתי ספר במגזר הכללי. זה נכון, זה בתוך ה-367 שחסרים. יבואו אלינו ממזרח העיר ויגידו נכון: בעיסאוויה ובמקומות אחרים חסר לנו, אז חלקם בירוק, חלקם בצהוב, אולי חלקם באדום. אנחנו מכירים. זה הסיכום.

כן, אין בעיה, בעיה קטנה. לא. הבעיה היא לא פשוטה. היא אמיתית והיא גדולה, ואנחנו מציגים אותה במלוא היקפה. אין פה מה להתחבא. אלה הנתונים. אני מאמין שתראו שבשנים הקרובות, בעזרתכם, חברי הכנסת הערבים, החרדים שלא נמצאים כאן, הם במקום אחר, החילונים, הדתיים הלאומיים. זו ירושלים של כולם, ואנחנו חייבים לקדם אותה.

אתה יכול להתייחס לשיפוץ שחברת הכנסת עזריה דיברה עליו?

אני יכול להסביר.

שיפוץ ושיפוי. אנחנו מדברים גם וגם.

אני יודעת לדבר.

אנחנו בעיקר עושים את זה לקראת תחילת שנה. תקציב השיפוצים של עיריית ירושלים היה לפני כ-30-40 מיליון שקל, הם צמחו בקדנציה שלי ל-60, 80 ו-100. השנה התחלנו עם 120 מיליון. תקציב השיפוץ של עיריית ירושלים, שעשינו שינוי רק בוועדת הכספים האחרונה, מתקרב ל-150 מיליון שקל. זה פי שלושה השנה הזאת מהשנה הראשונה שקיבלתי את העירייה. התקציבים האלה הולכים לפתיחת שנה. כל הסעיפים של שיפוץ כיתות משתפרים.

נכון, כולם היו רוצים שילך מיליארד שקל לשיפוץ רק פה. כל אחד רואה את הזווית שלו. אני טוען שבאחריות וקולגיאליות והסתכלות על כלל המגזרים, אנחנו מחלקים בצורה הוגנת את המשאבים שלנו, וכל המגזרים מתקדמים בעיר ירושלים.

אני רק חייבת לחדד את הטענה הזאת. קודם כול, זה סכום מאוד יפה לשיפוץ כיתות, אבל יכול להיות, אדוני ראש העיר, שרוב הכסף הולך למגזר הערבי והחרדי בשיפוץ?

לא. זה לא נכון.

זה מה שהיא טענה.

תרשי לי. כל אחד מסתכל מהזווית שלו. התשובה היא לא נכון. אני מחויב להעביר את זה במועצת העיר. יש לי חברי מועצה חרדים, חילונים, דתיים, ואנחנו מייצגים את הערבים, וחבל שהם לא שם, אבל אנחנו מייצגים אותם נאמנה. יש כאן ועדי הורים שמכירים, אנחנו עובדים בשקיפות מוחלטת, לפני צעד אנחנו מתייעצים עם משרד החינוך. זו מערכת שעובדת בצורה מאוד פתוחה, הוגנת וישרה. אני הולך לישון בלילה בידיעה שאנחנו הוגנים עם כלל המגזרים בעיר ירושלים. זו חובתנו וזה מה שאנחנו עושים. כל אחד רוצה להזיז תת-סעיף שהוא רוצה יותר מאחרים.

אני אומר פה, בוועדת החינוך של הכנסת, שיש אחריות, כשאנחנו מסתכלים על התמונה, מסתכלים על המראה, ויודעים איך להתקדם בקצב ניכר, אין עוד מקום בארץ שיודע לבנות או שמתכנן לבנות 500 כיתות בשנה. זה חצי מיליארד שקל בשנה ועדיין אין לנו כיסוי מהמדינה, ואם לא נקבל כיסוי מהמדינה, נעשה את זה בעצמנו.

אני מציעה אולי, לפני שתלך, שתשמע את נעה היימן ממשרד האוצר. אני רוצה לברך את כיתה ז'2 מתיכון ליד"ה, שזה ליד האוניברסיטה העברית, שהם משתתפים ביום ירושלים בכנסת. שלום ותודה שבאתם. בבקשה, נעה היימן, ממשרד האוצר. אני מבקשת את ההתייחסות שלך לדברים שנאמרו כאן. לאחר מכן נעבור למשרד החינוך.

אני אתחיל מתשובה קצרה לשאלה או להערה שהעלה חבר הכנסת אראל מרגלית לנושא ממוצע התקצוב. תקציב המדינה יוצא בצורה דיפרנציאלית, אבל בתקציב המדינה יש הבדל בין בתי הספר הרשמיים לבין בתי הספר המוכרים שאינם רשמיים. בירושלים, מכיוון שיש אוכלוסייה חרדית גדולה שלומדת במוכר שאינו רשמי, הממוצע של סך העיר כשמסתכלים עליו נראה נמוך. זה לא אומר שהתקצוב נמוך כי מנסים להפלות את ירושלים. להיפך, ההפך הוא הנכון. אי-אפשר להסתכל על הממוצע הכללי ולהגיד שהתקציבים שהמדינה מעבירה לעיריית ירושלים הם נמוכים.

צר לי שבחרתם לעסוק בנושא הצר של בינוי כיתות לימוד, ואני גם מבינה למה, כי יותר נוח לדבר על מה המדינה לא נתנה עדיין מאשר להזכיר את כל הדברים שמשרד האוצר כן תקצב בשנה האחרונה לעיריית ירושלים, בין אם בנושא חינוך, ובין אם ביתר הנושאים שקשורים לקידום העיר, בין אם זה 499 מיליון ש"ח, שניתנו בהסכם שנעשה קצת אחרי שנת התקציב, מתוכם 96 מיליון לחינוך, זה לא כולל עוד 36 מיליון שהולכים לצהרונים וכיתות א'-ב' בעיריית ירושלים, באופן שלא דומה לרשויות אחרות מאשכול סוציו-אקונומי 4, 850 מיליון ש"ח להסכם פיתוח לפיתוח של מוסדות ציבור בעיר ופיתוח כלכלי של העיר.

נוח כמובן להגיע פעם אחר פעם לוועדה ולהצביע על המקומות שבהם המדינה עוד לא נתנה סיוע ולשכוח - - -

משאית הצל"שים בחוץ. אגב, הודינו למדינה על הדברים הטובים. לא הבנתי מה זה קשור לכיתות לימוד.

אדוני ראש העיר. זה בסדר לבוא ולומר שמדינת ישראל מתקצבת באופן דיפרנציאלי - - -

הודיתי לראש הממשלה אתמול בצורה מסודרת ולשר האוצר. מה זה קשור לכיתות לימוד?

נעה, אני רוצה שתתייחסי גם לתוכנית החומש.

במקרה קוראים לשיטה הזאת "שיטת הסלאמי". כשאני יושבת עם משרד החינוך לדיוני תקציב, אנחנו יושבים עם משרד החינוך לדיוני תקציב פעם בשנה. ובדיון הזה משרד החינוך מציג את צרכיו, אנחנו מציגים את האפשרויות לאותה שנה. כל הנושאים עולים על השולחן. משרד החינוך עושה את סדרי העדיפויות שלו ומקבל החלטות קשות מאוד בדיונים האלה, אבל הדיונים האלה נערכים אחת לשנה. עם עיריית ירושלים נערכו השנה כבר שני דיונים תקציביים. בדיון אחד הם קיבלו 499 מיליון ש"ח, בדיון השני הם קיבלו 850 מיליון ש"ח - - -

בלי שקל לכיתות לימוד. בלי שקל לבינוי כיתות לימוד. המספרים שהצגתם נכונים. לא תוקצב שקל מהם לכיתות לימוד.

העניין הוא ש-850 מיליון שקל מתוקצבים, נעה, לפיתוח - - -

לפיתוח תוכנית של - - -

רגע. לחינוך?

לא לכיתות.

חכה. ה-850 הבנתי, אבל התקציב הדיפרנציאלי לחינוך - - -

בדיוני התקציב מדברים על הכול, גם משרד החינוך יכול לבוא ולהגיד לי שאת הנושא הזה אומנם תקצבתם, אבל אנחנו נורא רוצים את הנושא הזה שבו לא זכינו לתקצוב. אין דבר כזה. כסף זה כסף. הוא לא מגיע לדברים שונים. הצרכים הם צרכים, אנחנו מבינים אותם. הם מוצפים בדיונים תקציב ובהם צריכים לקבל סדר עדיפויות.

תודו באחריות שלא תקצבתם כיתות לימוד. על תבלבלי אותם עם מספרים שונים.

הבנתי. אני יודעת אם יש תקציב שהוא חינוך או פיתוח. הגעתי ממועצת עיר.

הכול מיועד. כל שקל צבוע.

ההחלטה לאן כסף הולך היא החלטה של סדר עדיפויות.

משרד החינוך, לא הבנתי, הוא לא - - -

נתתי דוגמה שעם משרד החינוך אנחנו יושבים לדיון תקציבי פעם אחת בשנה, והם מעלים את כל הצרכים שלהם, ובסופו של דבר בהינתן מגבלת משאבים שאי-אפשר להתעלם ממנה, מקבל משרד החינוך החלטות כואבות מה כן ומה לא. לבוא ולהגיד בדיון: את כל הדברים שכבר קיבלנו אנחנו שמים בצד, לא קיבלנו את זה על כיתות לימוד – קיבלתם את זה על דברים אחרים שבחרתם להציף.

לא נכון. נושא כיתות הלימוד היה כל הזמן לפני האוצר. האוצר אמר שזה דיון אחר מתקציב הפיתוח של ירושלים ושל השוטף. אל תטעו את הוועדה.

אדוני, שנייה. אני רוצה להבין משהו אחד. האם אחרי הבג"ץ משרדי החינוך והאוצר דנים על תוכנית חומש לבינוי כיתות ב-2017-2021, וישיבות שהתקיימו בין משרד החינוך לעיריית ירושלים, סיכמו שיהיה מיפוי מפורט של החסמים העיקריים? כל הדברים האלה קרו? בשנת 2015 ניתנה תוספת תקציבית של 112 כיתות לימוד. תקצוב חריג למקובל. מראש היתה החרגה.

גם את זה שכחו להזכיר פה.

מה עם התוכנית הזאת? עובדים על התוכנית הזאת? היה מיפוי של החסמים?

בסוף משרד החינוך אחראי על פיתוח ובינוי כיתות לימוד בכל הארץ, האופן שבו הוא עובד זה בתוכניות חומש. נקבעת מסגרת לתוכנית החומש ואותה משרד החינוך מקצה על-פי קריטריונים בין הרשויות השונות בארץ. הוא צריך לתמוך ברשויות שיש בהן פיתוח מואץ של בינוי יחידות דיור, כמו ראשון לציון, שיש בה הסכם גג ענק, או במקומות שיש בהן תוכנית מחיר למשתכן כמו - - -

שאלתי שאלה. האם יש תוכנית חומש?

ראשון לציון קיבלה, ראש העין קיבלה. למי לא נשאר? לירושלים.

רגע. יש תוכנית חומש לבינוי?

תוכנית החומש היא לשנים 2017 עד 2021.

ראיתי. אמרתי את זה.

היא עדיין לא נחתמה ולא נקבעה. אנחנו עדיין בשנת 2016. אנחנו מקווים שלקראת אישור התקציב בממשלה תאושר גם תוכנית החומש הכוללת לכלל כיתות הלימוד - - -

בארץ. כתוב פה נושא המחסור בבינוי כיתות לימוד במזרח ירושלים צפוי לקבל מענה נוסף בתוכנית האמורה. זה אמור להיות גם ספציפית לירושלים לא רק תוכנית חומש כללית לכיתות.

תוכנית החומש היא תוכנית כללית והיא נותנת מענה לסך הצרכים של בינוי כיתות לימוד - -

יש כאן בעיה.

- - בתוכה אחד הנושאים שעולה בדיונים בין משרד החינוך למשרד האוצר, בדיונים על תוכנית החומש, זה מזרח ירושלים. תוכנית החומש עוד לא עוגנה, עוד לא נקבעה, היא עדיין נמצאת בדיונים, ואנחנו מקווים שהיא תאושר לקראת - - -

האם יש דיונים בין משרד האוצר למשרד החינוך לנושא הגדלת הכיתות בירושלים?

יש דיונים על כל תוכנית החומש, על כל המקורות שלה, על כל השימושים שלה, על כל הצרכים שלה. זה אחד הנושאים בתוך תוכנית החומש.

שאלתי שאלה ספציפית.

זה אחד הנושאים בתוך תוכנית החומש.

הכללית של המדינה.

ודאי.

למרות שיש כאן מצוקה, אני מניחה, יותר מעיריית רחובות או יבנה, האם יש דיון בנפרד לנושא של ירושלים?

הדיון כרגע - - -

לא. תגידי לי כן או לא. נעה, אל תגידי לי שיש על כל מדינת ישראל.

אני לא אענה לך בכן ולא, כי הדיון יותר מורכב מתשובות של כן ולא, זה דבר ראשון. דבר שני, עיריית ירושלים קיבלה בשנה שעברה, רק למזרח ירושלים, בתעריף מוגדל, שאנחנו לא נותנים בשום מקום אחר במדינת ישראל, 112 כיתות לימוד מעבר לכל יתר ההקצאה שניתנה באותה שנה - - -

אמרתי את זה. ה-112 עדיין השאירו עם חיסרון של 4,000 כיתות.

אני לא - - -

זו המציאות, נעה. זו המציאות.

יש לעירייה צרכים רבים. הם מקבלים מענה. העירייה צריכה להתחיל ללמוד לעבוד בדיוני תקציב אחודים ולא בדיוני תקציב מפוזרים, לעשות את סדר העדיפויות שלה. 96 מיליון ש"ח אגב מייצגים את הטרייד אוף בין הכיתות והשכירויות ואת הנטל הגבוה של השכירויות. מדינת ישראל משתתפת בתקציב של השכירויות, מעבירה רק בנושא החינוך - - -

הבנתי. אני רוצה לשמוע את משרד החינוך. אני מבינה גם את ההתגייסות של האוצר פה ב-2015 לתוספת תקציבית של 112 כיתות לימוד, זה לא דבר מובן מאליו, אבל מה לעשות, זה לא פתר את הבעיה. משרד החינוך, בבקשה. התייחסות שלכם.

אני מנהלת אגף הבינוי במשרד החינוך. אני לא אחזור על הדברים שנאמרו. אני מבקשת לציין כמה עובדות נוספות בהקשר לעובדות שנאמרו פה על-ידי עיריית ירושלים, שאתה אנחנו עובדים בשיתוף פעולה מלא. אני מסכימה עם הדברים, שיש מגמת שיפור/שינוי. לגבי הבג"ץ והתובענה הייצוגית שהוגשה על מזרח ירושלים, משרד החינוך הגיש את תגובתו. אנחנו עומדים בהתחייבויותינו בבניית כיתות הלימוד, תקצבנו עד היום את 401 הכיתות, כפי שנכתב בבג"ץ, כך שמבחינת משרד החינוך נושא התקצוב של הכיתות הושלם. נשאר נושא הבינוי ו-50% מהכיתות כבר נבנות, נדמה לי מעל 200 כיתות מתוך אותן 400 כבר בנויות, וחלקן כבר נמצאות בפרסום של מכרזים נוספים.

באותה נשימה אני כן רוצה לציין, דבר אחד, משרד החינוך ומשרד האוצר נותנים מענה נקודתי נוסף בנושא של מחסור בקרקעות וחייבים להדגיש את הנתון הזה כאן בדיון הזה. זה שיש מחסור בכיתות של 4,000 או 1,000 או 500, מבחינת משרד האוצר, וזה נתון שצריך לדייק בו, זה לא כיתות שאם היום יש לי תקציב, אני אוכל לתקצב אותן ולבנות אותן. קיים מחסור משווע בקרקעות במזרח ירושלים.

אני יכולה לומר באחריות גדולה מאוד שכל פרוגרמה ותוכנית שמאושרת במשרד נענית בחיוב בתקצוב. זאת אומרת, הפער הוא פער של חשיבה קדימה, ואני לא יודעת מה הפערים שהם הציגו כאן. הם לא כשרים לתקצוב. מזרח ירושלים – אנחנו משתדלים לכסות את כל הפערים בבינוי. יש מחסור בקרקעות למזרח ירושלים. לטובת הדבר הזה העמדנו לעירייה 60 מיליון שקל לטובת הפקעת קרקעות, בנוסף אנחנו נותנים שיפוי לנושא של בנייה לגובה ופתרון של חצרות כי המגרשים לא תקניים והם גם מאוד בעייתיים מבחינה טופוגרפית, כך שאנחנו כן נותנים מענה לבעיות הנקודתיות של מזרח ירושלים ועיריית ירושלים. אבל צריך להבין שהמחסור כאן הוא לא בהכרח מחסור שניתן לתקצוב מידי. אני מסכימה שיש פער - - -

דובר על 300 כיתות - - -

אני מסכימה שיש פער, אבל הוצגו כאן 2,000 ו-3,000, אז בואו לפחות נדייק שאלה נתונים שלא כשירים לתקצוב כרגע, כי אין פרוגרמות מאושרות לכולן - - -

לא ביקשנו מזומן ל-2,000 כיתות, אמרנו - - -

נכון. נכון. אני ביקשתי - - -

- - - אנחנו יודעים לבנות ולחסל את הפער - - -

לא אמרתי שלא, אבל ביקשתי לדייק.

אם רוצים בכל שנה - - -

נשאל כאן האוצר האם התוכניות נמצאות בתוך החומש. זאת אומרת, גם אם אני אגיד לאוצר היום: 1,000 כיתות למזרח ירושלים או לעיר ירושלים בכלל, זה לא פרויקטים שכשירים וזמינים לתקצוב. נקודה.

אנחנו מדברים על חומש.

חבר'ה, אני צריכה לסיים בעוד ארבע דקות.

רק עוד נקודה נוספת והיא נושא הניצול התקציבי. אני לא יכולה להתעלם מעובדת התקצובים שניתנים לעיריית ירושלים, והניצול התקציבי. אני מסכימה שהוא במגמת עלייה ושיפור, אבל אי-אפשר להתעלם מהעובדה, כאשר אני מוציאה דוחות מ-2010 על תקצוב כיתות לימוד, שאנחנו נמצאים בניצול של 40% – במגזר החרדי, 39%, ובמגזר - - -

מ-2010 - - -

מ-2010 ועד 2016.

נגמר.

למה?

אלה פרוגרמות.

לא, פרוגרמות זה לפני תקצוב. נכון שהנושא במגמת שיפור, אבל אי-אפשר להתעלם מהעובדה שהדברים האלה צריכים לעלות על מסלול הרבה יותר מהיר עם לוחות-זמנים בשיתוף פעולה. היו אתי גם חברת מוריה - - -

אין יותר הרשאות לא מנוצלות.

לא, סליחה. אני נותנת לה לסיים לדבר.

אלה הנתונים. יש מקום לשפר גם את נושא הניצול התקציבי. זה לגבי נושא בינוי הכיתות.

תודה רבה. אני רוצה לתת למיכל מושקט לדבר. בבקשה, מיכל. יוזמת "חדר מורים – זאת ירושלים".

תודה. אני עוסקת בחינוך וגם ירושלמית 30 שנה. אני רוצה לסיים דווקא במשהו אופטימי. תודה על הדיון החשוב הזה של הכיתות, אבל אחד הדברים הכי חשובים בעיר הזאת זה המורים. המורים בירושלים הם האנשים שעובדים בכל התנאים, בכל הכיתות, כל כיתה שתתנו להם, הם יעשו את מלאכתם באמונה בכל המגזרים.

אחד הדברים שהכי מאפיינים את ירושלים, שאנשים חיים באופן נפרד לגמרי, כל אחד בקבוצת האוכלוסייה שלו. אני לא מדברת על תלמידים, אני מדברת על המבוגרים שמחנכים אותם. אחד האתגרים בירושלים הוא להגיע למצב שהמורים יחנכו את הדור הבא לא לפחד, לחבר את העיר הזאת. אם אנחנו מדברים על עיר שחוברה לה יחדיו, הדרך לעשות את זה היא להתחיל להכיר ולדבר, וזה מתחיל במורים.

התחלנו ביוזמה שנקראת "חדר מורים – זאת ירושלים" לזכר שירה בנקי, יוזמה שמפגישה מורים מכל המגזרים, מכל האוכלוסיות, בשיתוף עם מנח"י, ואני מאוד מודה להם על העידוד של היזמות שמגיעה ממש מלמטה, מהמורים, ואולי אפשר להגיד שזו התקווה של העיר ירושלים. התקווה תגיע מהמפגש בין מורים ערבים, יהודים, חילונים, דתיים, נוצרים, מוסלמים, והמחשבה איך אפשר להגיע למצב שגם הילדים לא יפחדו לצאת לרחובות ולהיפגש אחד עם השני, ולדעת שכולנו חלק מהעיר הזאת וכך היא תישאר.

תודה. תודה רבה.

חברת הכנסת בן ארי, אני מבקש בשם העירייה לסכם במשפט אחד.

אף אחד לא סותר את הנתונים - - -

סליחה, גברתי, למה את מפריע לי? פניתי אליך? ביקשתי ממך שתעזרי לי?

זאת חלק מהבעיה.

אדוני, בבקשה, מנכ"ל עיריית ירושלים.

קודם כול, אני מצטער על ההתייחסות של הנציגה של האוצר, שבמקום לעסוק בעניין היא עסוקה בניסיון לסכסך בין העירייה למשרד האוצר וכו'.

יש פה אחריות מלאה. גם המנהלים של הגברת שדיברה מטעם האוצר תמימי דעים יחד אתנו שיש פה אירוע גדול מאוד שצריך להיפתר במשולש שהוא מדינה, אוצר, חינוך ועיריית ירושלים. קודם כול, לא לעסוק בהתקשקשות של נתנו, לא נתנו. האוצר והמדינה נתנו הרבה מאוד, ואנחנו מודים להם על מה שהם נתנו.

האירוע של המחסור ב-3,000 כיתות לימוד זה אירוע שצריך להיות מטופל, כפי שאמרתי, תקציבית ותכנונית. מאז הדיון הקודם שניהל פה חבר הכנסת מרגי בפברואר, העברנו תוכניות מפורטות, מיפינו את הבעיה, אני שומע ש"עיר עמים" חושבת שיש פער יותר גדול, אני אשמח לקבל את הנתונים שלכם ולבדוק.

הגדיר ראש העיר משימה אחת – לסגור את הפער הזה. לשמחתי ראש אגף תקציבים מכיר את זה, החשבת הכללית מכירה את זה, וגם אנשי החינוך שקיבלו מאתנו את אותם מכתבים שהוצאנו ממופים, תמיר בן משה, ראש מינהל הפיתוח, וגם החשב, יוסי שטראוס, מכירים את הנתונים, והם נמצאים כרגע בדיונים גם מול האוצר, כפי שאמרה נעה, על תוכנית החומש. פה מבחן האמת. ככל שיתקצבו אותנו לבצע את כיתות הלימוד, נבצע, אבל אומרת עיריית ירושלים יותר מזה: אנחנו כבר לא נחכה לתקצוב המדינה, אנחנו ניקח מימון בנקאי ונבצע את הבינוי הזה, כי הוא יותר זול לנו מאלמנט השכירות.

את זה הבנו.

דבר אחד מוכח, ככל שאנחנו בונים יותר כיתות גם במזרח ירושלים וגם במערב העיר, התלמידים וההורים בוחרים להצטרף למערכת החינוך הממלכתית, כי החינוך שאנחנו נותנים ברמת התכנים הוא טוב מאוד, ושם אנשים רוצים להיות, ראו את זה גם באותה כתבה בטלוויזיה שציינת.

אם ייתנו לך לבחור בין מסלול ל"תווג'יהי" למסלול בגרות ישראלי במה תבחר? רוב התלמידים בני הנוער אמרו: נבחר בבגרות הישראלית. למה? כי זה מכניס אותם לשוק העבודה, זה מקנה להם הזדמנויות להיכנס ללימודים אקדמים במוסדות, וזה האתגר שלנו. אני מציע שבמקום לעסוק בסכסוכים נעסוק בשאלה איך פותרים את העניין, ואני אשמח אם הוועדה הזאת תמשיך ללוות את התהליכים, כפי שהגברת ציינה פה, לגבי תוכנית החומש.

לא התייחסתם לשיפוי. מי אחראי על השיפוי?

נציג אחד של "עיר עמים". אחד, בבקשה.

משפט.

מי אדוני?

אני מנהל מחוז ירושלים ממשרד החינוך. הערה ראשונה, במסגרת יום ירושלים אני חושב, כמו שהוצג פה, שמערכת החינוך בעיר ירושלים בשנים האחרונות קיבלה שיפור משמעותי, וזה בא לידי ביטוי בזה שהם זכו בפרס חינוך יישובי. זה לא דבר מובן מאליו, עם כל המורכבות שהוצגה, ואני לא אכנס לזה.

הערה שנייה שאני רוצה לציין לגבי מזרח ירושלים. בהנחיית השר והמנכ"לית של המשרד בנינו תוכנית אסטרטגית לשיפור מערכת החינוך במזרח ירושלים, שכוללת נושאים שונים, כולל החינוך הפורמלי והבלתי פורמלי, בגרות מקצועית ובגרות ישראלית, כולל כיתות וכולל נושאים כאלה ואחרים. יש תוכנית, היא אושרה על-ידי השר ואושרה על-ידי המנכ"לית, בשיתוף עם עיריית ירושלים וגורמים מקצועיים נוספים.

אני מאמין שבחמש השנים הקרובות, אם נעבוד על בסיס אותה תוכנית, והיא תתוקצב, נהיה במקום אחר במזרח ירושלים.

כמה כיתות בכל שנה תתקצבו?

חשוב לציין את זה, ואני רוצה להודות לך. תודה.

תודה רבה. אני רואה שאת מאוד רוצה להגיב, למרות שהפרעת לי. תדעי לך שאצל חבר הכנסת מרגי היית בחוץ מזמן, תשאלי את המבוגרים פה. בבקשה, דקה, כי אני רואה שזה בנפשך.

גם אני רוצה לדבר.

ממש לא. היא וסיימנו.

אני עורכת-דין מעמותת "עיר עמים", אנחנו ביחד עם האגודה לזכויות האזרח וגם עם "במקום" עובדים כבר המון שנים במעקב אחרי מחסור הכיתות במזרח ירושלים, מפאת קוצר הזמן זה גם נאמר בשמם.

נתונים – המחסור שרשמנו בדוח האחרון – 600 כיתות לא תקניות במוכר שאינו רשמי, 400 כיתות חסרות לגילאי 3-4, פער מול מספרי הלמ"ס לעומת מספר הילדים שיש בעירייה. בסך הכול 2,247 כיתות שחסרות במזרח ירושלים. הנתונים תמיד נמצאים בפניכם, ודרך אגב, הם גם נלקחים מכם. הם נלקחים ממנח"י, ממחלקת הבינוי וממחלקת אגף מבני ציבור שבעירייה, הם לא נתונים שלנו בלבד.

בספטמבר 2015 נפתחו 38 כיתות בלבד, במצבור יש 509 כיתות כרגע לבנייה קדימה, שזה בסך הכול גידול יפה. אני רק רוצה לחדד שראש העירייה חזר ואמר "הנענו" 400 כיתות. בואו נבחין בין "הנענו" לבין בנינו.

הנציגה ממשרד החינוך חידדה. היא אמרה.

יכול להיות שהוא מניע, הוא בוודאי לא בנה מספר כזה. הממוצע השנתי של עשר השנים האחרונות זה 36 כיתות שנבנות בשנה, שזה אפילו פחות מגידול האוכלוסייה שיש בשנה, כשהצורך הוא של 63 כיתות בשנה. זאת אומרת, הפער העצום הזה בכל שנה גדל והולך, כי לא בונים מספיק בשנה.

לסיכום.

רגע.

את יכולה להעביר גם לוועדה מספרים.

עוד כמה מילים, גברתי. אני מצטערת על קוצר הרוח קודם, זה בערך הדיון העשירי שאנחנו עם אותם מספרים, ואני לא רואה עדיין תנועה, אני נורא מצטערת.

מר ברקת אמר שהם בנו 800 כיתות. תאמינו לי, זה כבר באמת הגדיש את הסאה. הוא תמיד אומר 500 כיתות, לנו יש נתונים כל-כך אחרים. מאז 2001 נבנו 476 כיתות במזרח ירושלים.

יש לנו כל הנתונים, אני אשמח לשבת אתכם. אני באמת מאמינה שהכוונות טובות ואני רוצה להבחין בין הפקידות המקצועית שבאמת עושה עבודה נאמנה, יושבת אתנו, ולפעמים כועסת יותר מאתנו אפילו, אבל לצערי קובעי המדיניות נמצאים - - -

אין לנו שום אינטרס להחביא את המספרים, אנחנו רק רוצים להגדיל אותם.

הם דיברו באופן כללי, לא רק על מזרח ירושלים.

יש פער עצום במספרים.

יש אחוזי נשירה של 13%, פער גדול במספר התוכניות. שנים ישבנו פה בוועדת החינוך, ושנים נטען כלפינו מצד העירייה שהבעיה היא לא תקציבית. תקציב יש, הבעיה היא שאין קרקע. אני רוצה להבחין פה בין בעיה של מחסור בקרקע לבין מחסור באדמה. אדמה יש, הבעיה היא שאין מספיק תכנון במזרח ירושלים שמאפשר בנייה של מבני ציבור. מנתונים של "במקום" אפשר לראות שפחות מ-2.6% מהשטח במזרח ירושלים מיועד למבני ציבור. כשהגברת ממשרד החינוך אומרת שאין קרקעות, יש קרקעות, רק שלצערנו מחמת אפליה קשה בתכנון, הן לא מיועדות למבני ציבור, והעירייה עצמה עושה מלחמה. אני חוזרת על אותה דוגמה, העירייה עצמה עושה מלחמה על גן לאומי מורדות הר הצופים, במקום לבנות שם קריית חינוך לא-טור ולעיסאוויה. העירייה לא רט"ג, העירייה.

תודה רבה.

רגע.

לא. אני חייבת לסיים את הישיבה. יש כאן אנשים שמחכים.

ממש-ממש דבר אחרון. לגבי התוכנית הפלסטינית, הסקר הזה הוא סקר שהעירייה כל הזמן מפמפמת אותו, הוא סקר מכון וושינגטון, הוא נעשה על-ידי מישהו שחקרנו את כל מניעיו וגם שמענו אותו - - -

זה לא רלוונטי לדיון. אני מבקשת.

אני רק אומר שהתוכנית הפלסטינית מעוגנת - - -

גברתי, שמענו את דבריך, נתתי לך זמן. תאמיני לי מעבר לזמן. אני לא מתייחסת עכשיו לסקר, זה גם לא מעניין את הוועדה - - -

אני רק אומר שזה מעוגן בהסכמי אוסלו.

לא. סליחה. אני מסכמת את הדיון. תודה לכל מי שהגיע, תודה לכל המשתתפים, אני מתנצלת על מה שהיה כאן עם חברי הכנסת, אני לא חושבת שדיון צריך להיות ככה, בטח לא בוועדת החינוך, אבל זה קורה. כל אחד, זה חשוב לו וזה בנפשו, אז כל אחד נלחם פה על הנושאים שהוא רוצה לקדם. אני רוצה להודות גם לראש העיר, גם למנכ"ל, גם לחברי המועצה שהגיעו לכאן, כמובן לנציגי הציבור וההורים.

אני רוצה לומר משהו גם לאוצר וגם לחינוך: יש כאן משבר, אין מה לעשות, מעבר לכמות הבלתי נתפסת. גם אני יודעת מה זה משבר בכיתות. אני באה מתל-אביב, הייתי חברת מועצה, אני יודעת מה זה לבנות, לבנות ולבנות, כשאין לך קרקע, אין מכרזים. לצורך העניין הבעיה מוכרת, אבל יש הבדל, בגלל המורכבות של העיר הזאת, בגלל המגזרים המרכיבים אותה, מערבים, חרדים, אזרח ירושלים, ממלכתי, לא ממלכתי. בסוף אנחנו לא מתעסקים ב-350 של הממלכתי, למרות שאמרה את זה חברת הכנסת עזריה, ובצדק, גם שם יש משבר. אנחנו מסתכלים על כמעט 4,000 כיתות, וזה משבר לאומי.

אין ספק שיש כאן תוכנית חומש, ולפי מה שכתוב בתוכנית החומש, זה לא מדבר על עם ישראל או על מדינת ישראל, זה מדבר על מחסור בבינוי כיתות לימוד במזרח ירושלים, זאת אומרת, צריך להיות ספציפי. אני יודעת שגם בתל-אביב יש משבר, בסדר, יש בעוד ערים, אבל אי-אפשר להשוות בין מה שקורה בירושלים למה שקורה בעיר אחרת במדינת ישראל מבחינת הכמות והמורכבות, הקרקע, והיא אומרת שאין ניצול של התקציב.

ועדת החינוך התעסקה בזה בפברואר, ועדת החינוך קיבלה את התגובות גם של ראש העיר, גם של האוצר, התגובות האלה לא מספקות. אני חושבת שאתם יכולים למצוא פתרון. מהיכרות אישית אתך, אני חושבת שאת יכולה למצוא פתרון. אתם צריכים לשבת, משרד החינוך, משרד האוצר ועיריית ירושלים ולבוא עם משהו יותר פרקטי. גם אם תבואי ותגידי שזה תשע"ז, שגם כך אנחנו בעוד חמש דקות שם, מה התוכנית? איך אנחנו פותרים את העניין הזה? ועדת החינוך תמשיך ללוות את הנושא הזה.

לא תבואו לפה בפעם הבאה בעוד שלושה חודשים באותו מצב של עכשיו, תבואו לכאן אחרי שישבתם וקיבלתם איזו החלטה.

אני מצפה להתייחסויות שלכם גם בכתב. אמרת שיש פה חוסר ניצול של 40% במגזר החרדי, זה גם הטריד אותי. אני רוצה להבין איך זה הגיוני.

זה כבר לא קיים, אין מחלוקת.

אני מבקשת שישבו שני המשרדים הרלוונטיים עם עיריית ירושלים, ובפעם הבאה יבואו ויגידו מה התוכנית. אני מגדירה לכם במפורש. עכשיו אנחנו בתחילת יוני. יש לכם מלא זמן, הסתדר לכם, כי הכנסת תתכנס שוב - - -

למה? תחילת אוגוסט, עוד חודשיים.

אנחנו בפגרה.

לפני הפגרה.

אני יודעת שוועדת החינוך תתכנס כאן גם בפגרה בשביל לדון כרגיל בתשלומי הורים, כרגיל ב-31 באוגוסט. אל תתפסו אותי במילה, אבל זה יקרה כנראה. אני נותנת לכם עד סוף אוגוסט. היה שוועדת החינוך תתכנס, והיא תתכנס, כי גם בשנה שעברה היא התכנסה, תבואו לפה עם הסברים. זה מספיק זמן שלושה חודשים. היה שוועדת החינוך לא תתכנס, למרות שאל תבנו על זה, נדחה את זה לתחילת מושב החורף. אני כבר אומרת לכם: תתכוננו לסוף אוגוסט. נתתי זמנים לכולם, לכל הגורמים הרלוונטיים, ואני מבקשת שאם לא קורה כלום בחודש וחצי הקרובים, לפחות לקבוע תאריך ולעדכן אותי, את מרגי, את ועדת החינוך. אתם יכולים למצוא אותנו בלי בעיה. אני רוצה לדעת שאתם יושבים. אל תבואו לפה בסוף אוגוסט בלי שישבתם. אל תבזבזו את הזמן של הוועדה. תודה רבה ושיהיה לכם חג ירושלים שמח.

ורמדאן כרים ומבורך.

הישיבה ננעלה בשעה 12:16.