הכנסת העשרים

מושב שני

פרוטוקול מס' 230

מישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט

יום שלישי, כ"ט בסיון התשע"ו (05 ביולי 2016), שעה 13:00

מחסור בבי"ס יסודי ממלכתי בשכונת שפירא בדרום ת"א, ביוזמת חה"כ איציק שמולי ומיכל בירן

חברי הוועדה: יעקב מרגי – היו"ר

מירב בן ארי

מנואל טרכטנברג

איציק שמולי

דב חנין

יעל כהן-פארן

רויטל סויד

יוהנה צימרמן - מפקחת כוללת במחוז תל אביב, משרד החינוך

ליאור קינן - חבר מפלגת העבודה

עידן שפיגל - תושב שכונת שפירא בדרום תל אביב

לרשימת השדלנים שנכחו בדיון – ראו בקישור זה.

יהודית גידלי

ר.כ., חבר המתרגמים

מחסור בבי"ס יסודי ממלכתי בשכונת שפירא בדרום ת"א, ביוזמת חה"כ איציק שמולי ומיכל בירן

שלום לכולם. אני מתכבד לפתוח את ישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט של הכנסת. 5 ביולי 2016, כ"ט בסיוון תשע"ו. הנושא על סדר היום: המחסור בבית ספר יסודי ממלכתי בשכונת שפירא בדרום תל אביב, ביוזמת חברי הכנסת איציק שמולי ומיכל בירן. אני רוצה להתנצל בשם חברת הכנסת מיכל בירן, שנאלצה ללכת לדיון אחר, ואתה מייצג אותה פה נאמנה וגם יעל וגם שמולי, כולנו ביחד מייצגים את הרעיון ואת הנושא, ומירב בן ארי, איך לא?

אז בואו נשמע מה הבעיה. חבר הכנסת איציק שמולי, בבקשה.

תודה רבה אדוני יושב הראש. ראשית אני רוצה להודות לך וגם לכל שאר היוזמים על הדיון וכמובן גם לתושבים שאירחו גם אותי וגם חברי כנסת אחרים בשכונה.

אדוני יושב הראש, אנחנו מדברים על שכונת שפירא, שידועה במכלול האתגרים שעומדים בפניה. ידועה כמוקד, סוג של מקום שעובר עליו משבר לאומי משלל סיבות, גם הזנחה רבת שנים וגם ריכוז גבוה של עובדים זרים. לא ניכנס לזה היום, אבל זה כן רלבנטי, כי תמונת המצב הזו ממילא מייצרת עומס בלתי רגיל על השירותים הציבוריים וביניהם מחלקת החינוך באותה השכונה.

הנושא שאנחנו ביקשנו לזמן את ועדת החינוך לגביו, הוא העדר בית ספר יסודי להורים בשכונת שפירא בתל אביב.

משרד החינוך כאן?

כאן.

למה את לא סביב השולחן?

מתוך כבוד.

אז הכבוד כולו שלנו וגם הערכה, סביב השולחן.

אדוני יושב הראש, אני התוודעתי לסיפור של עשרות הורים צעירים שמתגוררים בשכונה ואין להם שום חלופה זמינה של בית ספר ממלכתי בשכונה. לכן הם נאלצים לשלוח את הילדים שלהם לבתי ספר אחרים שלא נמצאים באותה השכונה וזה דורש התארגנות מראש, גם מבחינת הסעות, גם מבחינת המעבר של ילדים בעורקי תחבורה ראשיים, וגם העובדה שילדים בגיל הזה יאלצו ללכת לבדם בשכונה הזו, שהיא לא ידועה במיעוט הסכנות שיש בה.

אדוני יושב הראש, אני חשבתי שנכון יהיה לזמן את הדיון הזה, מכיוון שיש פה בעיני איזה שהוא מצב שהוא לא סביר, שבעצם גוזרים על הציבור גזירה שהוא לא יכול לעמוד בה. ותראה איזו איוולת. האנשים האלה הם חלוצים, שנמצאים בשכונה, הם לא שם כי מישהו קשר אותם בשלשלאות לשכונת שפירא. לפחות חלקם, מהעדויות שאני שמעתי. חלק שם נמצאים מבחירה, כי הם אוהבים את השכונה, כי הם גדלו בשכונה, כי הם חושבים שהם רוצים לתת צ'אנס להזדמנות להפריח את המקום הזה, וכדי - - -

היא לא. שכונת שפירא היום היא שכונה טובה בתל אביב. להפריח? זה לא שממה.

טובה זה עניין יחסי.

אי אפשר להגיד את המילה להפריח.

זה עניין יחסי. זה נכון שיש שם גם הרבה טובים ותשומת הלב של הגורמים הממשלתיים הולכת וגוברת, אפשר לומר זאת כך, אבל עדיין, ביחס לשכונות אחרות, זו שכונה שבאמת יש בה הרבה מאד אתגרים, ואנחנו ביקשנו את הדיון הזה, אדוני יושב הראש, כדי באמת לבחון את סבירות ההחלטה. כי שנת הלימודים הבאה כבר עומדת בפתח וברור שמבלי חלופה ראויה של חינוך ממלכתי, ההורים האלה יתקשו מאד להישאר בשכונה וזהו.

אני רוצה להודות לך על הדיון.

תודה. יש לנו תושב השכונה איתנו? בבקשה. מה השם?

עידן שפיגל.

בבקשה.

תודה. אני אנסה לא להוסיף יותר מדי על מה שאמר חבר הכנסת שמולי, שבאמת הקשיב לנו בשכונה ושמע את טענות ההורים. קצת על עצמי: אשתי ואני עברנו לשכונה הזאת לפני 10 שנים. כשעברנו לשכונה, נכון, עשינו את זה בין השאר מסיבות כלכליות - - -

עברתם כי נולדת שם?

לא, אשתי גדלה שם במסגרת משפחה.

חשבתי שרק אני הלכתי אחרי אשתי. כולם הולכים אחרי האישה בסוף.

כן.

כן.

אז מה שקרה זה שבטעות הגענו לראות דירה בשכונה, התאהבנו, עברנו, ממש דפקנו בדלתות, עברנו בשכונה, הכרנו את האנשים והחלטנו על רכישת הדירה. 10 שנים אחורה באותם ימים, אם אתם זוכרים – אוטובוסים מורידים פליטים בגן לוינסקי, כל החברים שלו, כל המשפחה שלנו - - -

אבל קודם הם עברו בדיקות רפואיות בסורוקה. אני ראיתי אותם שם. לא הבנתי את זה אף פעם, אבל בסוף אתם סבלתם מזה.

אז אני שמח לשמוע שהאנשים שהגיעו אלינו זה רק הבריאים. כשקנינו את הבית, כל החברים שלנו, כל המשפחה שלנו הציעו לנו – תעזבו, אנחנו נמצא לכם בית, אנחנו נעזור לכם, אל תקנו פה. אנחנו עשינו את זה למרות זאת. החלטנו שזה הדבר הנכון לעשות. לא הפרחנו את השממה, זה נכון מה שאמרה חברת הכנסת, אבל בהחלט עשינו את זה כנגד הרוח השולטת וככל שאנחנו יותר ויותר בשכונה – מכירים, נולדו לנו מאז שני ילדים, אנחנו למדנו שאנחנו לא היחידים והרבה מאד צעירים מכל הארץ, החליטו שזו השכונה לבנות את הבית הראשון שלהם, להקים בית.

בתל אביב כמו בתל אביב, הרבה בשכירויות, אבל גם רכשו נכס ראשון, ילדים קטנים, גנים.

איפה ילדי שפירא לומדים היום?

לעצם העניין. אני מגיע לזה, דקה אחת. כרגע בשכונה עצמה אין בית ספר. היה בית ספר יסודי חילוני. עם כניסה של אוכלוסיית הזרים הם הופנו לבית הספר ביאליק-רוגוזין ובית הספר היסודי שהיה, המסגרת היסודית שהייתה – הפכה להיות בית ספר דתי, בית ספר שורשים, שהוא נמצא בתוך השכונה.

כיום הילדים צריכים ללכת כ-20-30 דקות ולחצות את ציר קיבוץ גלויות, כביש 8, שש מסלולי, בשביל להגיע לבית הספר. זה יוצר כמובן את הקושי של הסעת ילדים, קושי שהוא ברור והוא מובן.

יש רישום גדול יותר לממלכתי דתי מאשר לממלכתי?

לא.

ובכל זאת יש בית ספר ממלכתי דתי ולא - - -

בית הספר הממלכתי דתי גם הוא בתפוסה מאד נמוכה. הפעם האחרונה שבדקנו – בממוצע 18 תלמידים לכיתה.

הוא תמיד היה ממלכתי דתי?

הוא היה משותף. בתור בית הספר, המבנה, הוא שימש כמבנה משותף לבית ספר דתי ולבית ספר חילוני. שני בתי ספר באותו מבנה.

והיום הוא יכול להכיל שני בתי ספר?

כן.

ולמה משרד החינוך? טוב, נשמע את משרד החינוך.

למה? אמרו לי שיש התנגדות מצד מנהל בית הספר שם. יכול להיות שזה קשור לנושא של הפליטים ויכול להיות שלא.

עכשיו, בשכונת שפירא, מי שלא מכיר, האס שלה, החזקה שלה זה הקהילה שלה. הבתים שם הם בתים ישנים, קטנים, מטים ליפול, חלקם אפילו ממש פחונים. היא מוקפת כולה בצירים ראשיים, מסחריים, התחנה המרכזית עם כל מה שקשור בזה. לא אידיאלי לצאת ממנה, לעבור ממנה לשכונה אחרת. זה לא חלק ממרקם עירוני צפוף, כמו שאנחנו מכירים בתל אביב, שאפשר לצאת, לעבור באוטובוסים. זה לא קל. אי אפשר פשוט לצאת, אי אפשר פשוט לעבור את כביש קיבוץ גלויות, בטח לא ילדים. מאד קשה לצאת.

הרבה ילדים שאני מכיר, גם תיכוניסטים, ואגב זו בעיה, גם היום יש קבוצה שמבקשת לבנות תיכון בדרום תל אביב באופן כללי. מי שאני מכיר שם, שגדל שם, מי שהילדים שלו עכשיו ביסודי, אומרים לעצמם ממילא אני צריך להתחיל עכשיו עם הסעות ולצאת מהשכונה, וממילא אני מפרק את המסגרת שעלתה מהגן, אז אני כבר מעדיף לחפש אלטרנטיבות אחרות, שזה בתי ספר אחרים בתל אביב, זה בתי הספר הייחודיים, העל אזוריים, כמו קהילתי, בית ספר לטבע, בית הספר הדמוקרטי, מסגרות כאלה. יוצא בפועל שכיתה, כשכיום יש בשכונה שתי כיתות גן, שהן מסיימות ומתפזרות ללא פחות מעשר מסגרות שונות. הקהילה מתפרקת.

רק לצורך ההגדרה, אלה שמשתייכים לא לחינוך הממלכתי דתי לומדים עם קהילת הזרים?

לא. קהילת הזרים מופנית - אני לא יודע איך זה מתבצע פורמאלית - לבית ספר ביאליק-רוגוזין. כל השאר, ולדעתי גם יש כאלה שמבקשים בית ספר רוגוזין, אבל הרוב לנופים והרבה מאד לבית ספר לטבע, בית ספר ממלכתי. פשוט ההורים כל היום בהסעות.

יש לך להוסיף עוד משהו?

עוד כמה דברים קטנים.

בבקשה.

אז בקיצור, הנושא של הקהילה מאד חשוב בשכונה הזאת. זה מה שמושך. עיריית תל אביב, גורמי רווחה, גורמי חינוך, כולם משקיעים, עוזרים לנו מכל הכיוונים להפוך את השכונה הזאת לידידותית למשפחות. היום אם אתה מסתובב במתנ"ס, בגינה הציבורית, אתה תראה הורים עם תינוקות, אתה תראה תיכוניסטים. אתה לא תראה ילדים מעל גיל 6. מי שמגיע לגיל הזה, זה בדרך כלל השלב שבו ההורים חושבים איפה אני אבנה את הבית שלי, איפה אני אקנה את הבית. עוזבים את השכירות - - -

תחנת מעבר.

ואז הם מחליטים, טוב, אני עוזב. זה מאד קשה. זה שם מקל בגלגלים לכל המאמצים שלי, שלכם, של העירייה, של כולנו. זה פשוט פוגם באס הכי גדול, ביתרון הכי גדול של השכונה, שהיא אותה שכונה קהילתית מקורבת, שכולם מתקבלים אליה. היא מקבלת, היא ידידותית, חמה. עכשיו דיברתי פה עם חברת הכנסת שמכירה, זה מה שבולט ישר מהשכונה כשאתה מסתובב בה, שהיא מקבלת את כולם.

אנחנו פנינו כמה פעמים לעירייה. כתבנו מכתבים. התשובה תמיד מתבססת על כל מיני מספרים ואין צורך ולא עלה צורך וכאלה דברים והיו פורמאליים. אנחנו צריכים את העזרה שלכם. כמו שלפני 10 שנים אנחנו, אני וחברים שלי לא הסתכלנו על הנתונים היבשים, עברנו מעבר לזה, אנחנו צריכים שגם בעירייה יעזרו לנו.

תודה.

רגע, אני חייבת לשאול למשהו. מה העירייה אמרה? שפשוט אין?

אני הבנתי מה העירייה אמרה.

שמה? שאין מספיק ילדים?

נתונים. אין תקנים - - -

היום בית ספר נופים הוא בתת אכלוס.

איפה זה?

בקריית שלום. הוא בתת אכלוס.

אוקיי, הבנו. אנחנו נפתח את זה. מנו, בבקשה.

כן, אני מתנצל כי אני צריך לחזור לוועדת כספים.

בבקשה.

קודם כל תודה שבאתם ושאתם מציגים את הדברים ותודה איציק ויושב הראש. תראו, אין דבר כזה שילדי ישראל, אתה יודע, בלב ליבה של המדינה, לא יזכו למסגרת, למינימום שאנחנו צריכים, שזו מסגרת של בית ספר, בסביבה הטבעית שלהם. לא צריך להיות ליד הבית, אבל מרחק סביר, בטיחותי מהבית. ממה שאתם תיארתם כאן, יש בית ספר. בית הספר הכיל שני זרמים.

הרי השאיפה שלנו בכל מקרה, ללא קשר למקרה שאתה מתאר, השאיפה שלנו צריכה להיות שנהיה יחד, לא התבדלות ולא אם יש פה ממלכתי דתי אוי אם ילד שהוא לא ממלכתי דתי חלילה יתקרב לשם. תראה לאן הגענו. יש שם שתי כיתות גן אתה אומר. שתי כיתות גן בהחלט מכילות שתי כיתות של בית ספר, נכון? אז אני לא אומר להקים עוד בית ספר, כי באמת זה לא מצדיק את זה. ולהיפך, העובדה שיש - - -

יש מבנה - - -

זה צריך להיות. זה פלטפורמה - - -

אני אשאל שאלה. בבית הספר שורשים - יכול להיות שאין לך את הנתונים - כולם תושבי שפירא?

בבית ספר שורשים לא כולם תושבי שפירא, אבל הנקודה החשובה היא, שמשיחה עם ועד ההורים הוא טוען – ואני מכיר את התופעה כתופעה – אבל המספר שהוא נקב זה 80% לא דתיים, שבוחרים בשביל הקרבה ובשביל להישאר בקהילה, ללכת לבית ספר דתי.

מתוך השכונה? חשוב לי לדעת.

כן, מתוך השכונה. רובם מתוך השכונה.

כן, אבל גם זה הוא אומר זה 18 ילדים בכיתה, אתה מבין? מה, אני צריך לכפות על הילדים שיאמצו לעצמם לכאורה שהם ממלכתי דתי?

בכל אופן, אני רוצה שנצא מכאן עם קריאה ברורה, שבאותו בית ספר שורשים, יקומו כיתות של הזרם הממלכתי, נקודה, ושלא יכול להיות שילדי שכונת שפירא או כל שכונה אחרת במדינת ישראל, לא ילכו לבית הספר ששייך למקום.

עכשיו לגבי מה שאמרת על העניין של הקהילתיות. נכון. זה מה שקורה בשפירא וזה מאד יפה, אבל בכל מקום הקהילתיות היא מסביב לבית הספר. כל אחד מאיתנו - - -

זה העוגן, בית הספר.

זה העוגן. אני כהורה, כאבא, אני מכיר את כל מי שזז בשכונה, כי שלוש הבנות שלי הלכו לבתי הספר שם. הרי זה העוגן השכונתי, אין בלתו. אתה יודע, זה העולם שאנחנו חיים בו וטוב שזה ככה, טוב שהעוגן הוא מסביב לילדים שלנו, לבית הספר.

אבל זו תופעה שמאפיינת שכונות ותיקות, שנחלשו עם הזמן, כמו שיש בבאר שבע.

דווקא זו שכונה שלא נחלשה עם הזמן.

אבל מה שמשמעותי כאן זה לא שהיא נחלשה. זה כאילו כי המומנטום הוא חיובי.

כן, זה בדיוק הפוך.

לא, לא, לא מהבחינה הזאת. כשאני אומר נחלשו, נחלשו בקטע של מבנה האוכלוסייה. תודה. מירב.

אתה?

בינתיים. אני רוצה לשלוט בזה כדי לסיים ברבע לשעתיים, בוודאי. אני לא אוותר עליך, גברת צימרמן.

יש פה נציג מעיריית תל אביב?

לא.

זהו, בגלל זה אני אומרת.

יש עירייה בתל אביב?

יש עירייה.

יש פה נציג שהתמודד פעם.

יש סגן ראש עיר הממונה על החינוך, שהוא מצוין. אני קודם כל מודה לחבר הכנסת איציק שמולי, חברי, על העדכון הזה. אני כבר מציעה לך את עזרתי. במקרה הממונה על החינוך בעיריית תל אביב הוא ברשימה שלי, אסף זמיר. אין מה לעשות, מבחינתי אם העירייה לא פה זה סוג של בזבוז זמן של הוועדה.

נכון.

אבל בגלל שבאנו, אני אפילו לא אבזבז את זמני ואת זמנכם. אני מתגייסת לעצור. אנחנו חברים לא מהיום, השכונה הזאת חשובה לי. אני באתי באמת כדי להיות כאן עבורכם. אני מוכנה ללכת ונלך ביחד לעירייה, לסגן, נשמע ממנו. לא טוב, נחזור למשרד החינוך. אני באתי באמת בשביל זה.

תודה, מירב.

אני רוצה להגיד שאני סיירתי המון בשכונה כשהייתי חברת מועצה. זו שכונה מעולה. יש לי אפילו מתמחה משם. שכונה מקסימה. אני רוצה גם לעבור בשפירא. תאמין לי, כבר מיציתי את מרכז העיר ואני חושבת שהיא בתנופה, רק צריך לעזור למנף את השכונה וזה התפקיד שלנו.

תשמע, אני חשבתי שהאופטימיים נעלמו מהנוף.

לא, לא, אני חושבת שבאמת צריך למנף את זה.

כל הכבוד. כל הכבוד לך.

אני רוצה לעבור גם.

בבקשה, חברת הכנסת יעל כהן-פארן.

טוב, אז באמת חבל מאד שעיריית תל אביב לא כאן.

נשאר מישהו מהמחנה הציוני?

מה, בוועדות אחרות? כן, יש עוד כמה.

זה מחמיא לי.

אבל באמת באתי לברך, לחזק את היוזמה של הדיון. תשמעו, כשיש באמת התחדשות עירונית אמיתית, אתה יודע, אני בדיוק בדרך, יש היום יום שלם של ועדת התחדשות עירונית, שזה ארבע שעות דיונים. מנסים להביא התחדשות עירונית, מנסים למצוא את התמריצים שזה יקרה, איך זה יקרה, מה נותנים, מה לא נותנים. והנה זה קורה, אבל כביכול מכשילים. זה פשוט בלתי נתפס לגמרי.

אז אני גם קוראת לדברים שנאמרו קודם, למצוא את הפתרון וכבר כמה שיותר מהר. כי באמת, אם נותנים בית ספר, אנשים לא רק יישארו - היום הם בורחים - אנשים הרבה יותר יבואו. יש כאן קהילה מקסימה ואני לא יודעת למה בעצם, אולי אפשר לשאול למה אין את האופציה של בית ספר שורשים. כי הם לא מוכנים? מי לא מוכן?

ממה שאני שמעתי, לא דיברתי אישית, התנגדות של מנהל בית הספר.

טוב, נבדוק את זה. חבל שהעירייה לא פה, אבל בסדר.

אולי אפשר לשאול את משרד החינוך אם יש מדיניות בנושא. זה החשוב.

ליאור קינן, אתה רוצה להוסיף משהו?

יעקב, אני חייב משפט.

אתה חייב, אז בוא. בבקשה, דב.

אדוני יושב הראש תודה לך ובאמת הערכה ליוזמי הדיון הזה. ברכות לכם. גילוי נאות, אדוני יושב הראש, שניים מהבנים שלי גרים בשפירא, אבל אין לי ניגוד אינטרסים, כי הם צעירים מדי. עוד אין להם ילדים בבית ספר. בכל מקרה, זו אכן שכונה מקסימה וזו אכן שכונה שצריך לסייע ולטפח אותה. ולטפח אותה זה באמת לחשוב על השכונה הזאת כשכונה רב גילאית. עם הורים לילדים ועם ילדים מבוגרים ועם צעירים.

אני חושב שבמקום יש פתרונות, אני מניח שאתם גם הצגתם אותם, ואנחנו צריכים כוועדה לנסות לדחוף מהכיוון שלנו, כדי שזה באמת יקרה. תודה רבה.

היום אנחנו ממש קצרים.

ליאור קינן, בבקשה.

תודה.

אנחנו יוצאים לדיונים אחרים.

אני רוצה לציין משהו מעניין. אני קודם כל פעיל בדרום העיר כבר שנתיים, חבר המשמרת הצעירה של מפלגת העבודה. רציתי לציין לגבי בית ספר שורשים, לגבי מספר הילדים שאינם תושבי השכונה ולומדים בו, די הרבה מהם מגיעים משכונת נווה שאנן, שכונה במצב קטסטרופלי בחלקים נרחבים שלה. ההורים שלהם רובם ממעמד סוציו-אקונומי נמוך, מרקע מסורתי, גם אם חילוני. מעדיפים לשלוח אותם לשם, כי אין להם אף אופציה חינוכית – לא גן, לא בית ספר בנווה שאנן.

לפי מידע שקיבלתי – אני ועוד חברה, פעילה חברתית בדרום תל אביב – קיבלנו מרובע דרום של עיריית תל אביב מידע לא רשמי, יש בנווה שאנן כמה מאות ילדים ישראלים, רובם הגדול יהודים או ערבים, בגילאי טיפת חלב עד בגרות, כך שאני חושב שכל פתרון צריך גם לכלול את הילדים האלה. כרגע הסיכויים שייפתחו בית ספר כל שהוא בנווה שאנן הם נמוכים - - -

זה תת רישום, אני שומע את הנתונים.

נכון, ובכל זאת הם מגיעים לשורשים. אז גם יש את האוכלוסייה הזאת שחשוב מאד לזכור אותה.

טוב, תודה. רויטל.

גם אני מברכת על הדיון. צר לי שיש פה דווקא מיעוט נוכחים. כל הכבוד לכם על היוזמה. אני לא צריכה לומר לכם שאנחנו תומכים במאבק הזה. ואדוני יושב הראש, כמו שאנחנו מכירים אות, אתה יודע עם הפטיש לעשות וגם להוציא החלטות - - -

אני אגיד לך את האמת, אם הייתה לי סמכות, אולי הייתי עושה ועדת גבולות לתל אביב, מוציא את השכונות האלה מרון חולדאי, מעביר את זה לראש רשות אחרת, שבאמת יעניין אותו התחום הזה.

זה לא נכון אדוני, זה לא נכון.

בסדר. את לא חייבת להגן עליו. זו דעתי.

מה שמפתיע שדווקא בבחירות האחרונות הוא - - -

גברת צימרמן, משרד החינוך, בבקשה.

לא, זה לא נכון להגיד ש- - -

את מכירה את הנתונים?

קודם כל אני לא עיריית תל אביב. אני מכירה היטב את הנתונים. אני לא עיריית תל אביב ואני לא רוצה לסנגר על העירייה. אני רוצה לדבר על - - -

את משרד החינוך?

נכון, נכון. נכון שאנחנו עובדים מאד מאד צמוד. אנחנו עובדים עם עיריית תל אביב, אני חשופה לנתונים, אני לא ניזונה רק ממה שהם אומרים לי, אני גם מפקחת - - -

את מפקחת מחוז?

לא, אני מפקחת מתאמת של החינוך היסודי, אבל אני גם המפקחת על העיר תל אביב יפו. נכון שלא על השכונה הזאת, אבל אני בהחלט מכירה מה שקורה אישית.

אני רוצה להגיד שקודם כל גם אני מברכת. אזרחים שבאים ואומרים ודורשים זה נהדר. אני יכולה כמשרד להגיד, שכשבית ספר פועל על מספר ילדים מאד מאד קטן, הוא לא יכול לפעול. יש לנו באזור, למשל אני יכולה לתת בתי ספר דומים, שאנחנו בקושי מצליחים להפעיל אותם כשיש בהם 180 ילדים. אוקיי?

הנתונים שיש בידיים שלנו היום, שלי, לא של עיריית תל אביב, מדברים על כך שכרגע פונים, מבקשים חינוך ממלכתי בשכונה 50 ילדים בכל השכונה. עכשיו, 50 הילדים האלה, אני לא אומרת שאתם טועים, אני אומרת שזה הנתונים שיש בידי. 50 ילדים נמצאים היום בשכונת קריית - - -

הוא אמר את זה. הוא אמר את זה בסקירה שהוא נתן. זה קרוב למה שהוא אמר.

זה קרוב. אני רוצה להגיד שלא בכל שכונה במדינת ישראל יש בית ספר. אני גרה ברמת השרון בנווה מגן ואין שם בית ספר, יש בשכונה הסמוכה.

כן, אבל אין לכם תחנה מרכזית עם הגשרים האימתניים. אין לך את המחלפים ואין לך את נתיבי איילון.

רגע, רגע, אתה צודק, אני לא - - - בסדר, אבל אי אפשר מבחינת משרד החינוך להפעיל בתי ספר כל כך קטנים.

ברור.

עכשיו, כדי שיהיה בית ספר - - -

אבל עדיין קיים שם בית ספר קטן.

רגע, אז אני אומר ככה: יש לנו היום את בית ספר נופים. א' ילדים גם - - -

איפה ממוקם נופים, שאני אדע.

נופים בקריית שלום, השכונה הסמוכה. בית ספר נופים הוא לחלוטין לא מלא. הוא שני שלישים מלא, הכיתות בו הן בנות 28 ילדים, אני בדקתי, ספרתי אתמול בלילה, רציתי להגיע מוכנה.

אני רוצה להגיד שהנתונים שלי יש לגבי עיריית תל אביב והאופן בו היא עובדת - ואני עובדת עם 15 רשויות - שעיריית תל אביב מפעילה מחלקת אסטרטגיה מאד מאד פעילה, פותחת הרבה בתי ספר גם בדרום. כל דרום העיר היום, למשך השנים הקרובות, נמצא בירידה מאד מאד גדולה של ילדים, דבר שהילדים נפגעים ממנו.

עדיין לילדי הפליטים חסר בית ספר.

אני רק אומרת כפרספקטיבה.

זה אולי הסיפור של הביצה והתרנגולת, את יודעת.

יש לנו למשל את בית ספר שפירא, שלומדים בו היום 180 תלמידים - - -

אבל היא לא הכתובת.

בקושי אנחנו מצליחים להחזיק את בית הספר מבחינת תקנים ומבחינת שירות שאנחנו יכולים לתת לילדים.

איזה, שורשים?

אז רגע. שורשים גם הוא בית ספר קטן. הוא בית ספר שנמצא היום בתפוסה - - -

כמה תלמידים יש בשורשים?

כל בתי הספר מיועדים שם ל-12 כיתות, 2 כיתות בשכבה ובסך הכל הם לא מלאים היום. יש שם כיתות של 28 ילדים בממוצע. אין כיתות של מעל 30 באף כיתה בבית ספר. ככה אפשר להתחיל לתת שירות. מתחת לזה, וגם בית הספר הזה לא בתפוסה מלאה.

אני רק אגיד משהו על הפנייה לבית ספר לטבע. בית ספר לטבע מכיל במקרה הטוב ילד מכל שכונה. מדובר בהגרלה מוחלטת היום - - -

כן, בית ספר טבע, זה - - -

בסדר, אבל זה לא הדיון, גברתי.

לכן אני אומרת, אם אני מסתכלת - - -

שנמצא בבית ספר שורשים - - -

אז אני אסביר. קודם כל החינוך הממלכתי אף פעם, אף פעם לא יאמר לאיזו שהיא אוכלוסייה לא להיכנס, וכך גם הממלכתי דתי. אנחנו משלבים את כל המגזרים איפה שהם מבקשים. מעולם לא עלתה תלונה בפני, בפני משרד החינוך, שיש אדם שמבקש להירשם לבית ספר X - - -

לא, זה לא עלה, השאלה - - -

מה כן? היו לנו ניסיונות - אמר חבר הכנסת, אני מאד מאד מסכימה איתו – בדרום, לעשות בתי ספר משלבים. יש לנו בית ספר משלב. היום בבבלי - - -

משולב.

לא, משלב של חילוניים ודתיים. מבחינת משרד החינוך ועיריית תל אביב – אני לא מסנגרת, אני אומרת מה שאני יודעת - - -

בסדר, בסדר. זה לא עבירה לסנגר.

אנחנו היינו רוצים כמה שיותר מסגרות כאלה. רק שיגידו לי, אני אשמח. זה נתקע לצערי בקשיים. הרצון הראשוני שלי היה להתחיל דווקא בדרום העיר. יש יותר אוכלוסייה שהיא מסורתית. זה לא צלח ברמת תושבים, משום שמדובר בתפיסות עולם, בכל זאת, מאד מאד שונות. הדתיים שרוצים להשתלב שונים מאד מהדתיים שיושבים בשכונה או מסורתיים שיושבים בשכונה. זה ממש התפוצץ לנו בפרצוף ואז ניסינו - - -

אני מכיר את האוכלוסיות. אני מתחבר למה שאת אומרת.

אז אני לפחות יכולה להגיד לכם שגם בתפיסת עולמי אני שמחה על הדיון הזה, מזמינה את התושבים לשבת ולראות את הנתונים. אני יודעת שיש המון עניין בשכונת שפירא.

יש לי שאלה, אני לא יודעת אם את יודעת את הנתון. את אומרת לי ששורשים לא הכי עמוס, לא הכי מאוכלס.

שורשים. יש את דיזנגוף שם גם, שהוא מאד עמוס.

רגע, אני ממוקד מטרה עכשיו על שורשים. זה הפתרון היחיד שיכול להיות לי.

אני אסביר.

את אומרת לי ששורשים הוא לא בתפוסה מלאה. השאלה אם את יודעת לומר לי אם התשתיות שם יכולות להכיל שני בתי ספר.

התשתיות שם מיועדות ל-12 כיתות, 2 כיתות בשכבה.

שישנן, קיימות?

היום הוא בתפוסה חלקית מאד, עם כיתות קטנות מאד.

יש 12 כיתות, שתי כיתות - - -

עם מעט תלמידים, כן, אבל אנחנו גם לא מדברים באמת על שתי כיתות גן שמבקשות ממלכתי, כי אחרת היו פותחים ממלכתי. אני אומרת לכם את זה - - -

כן, הוא אמר ביושר.

רק - - -

גברת צימרמן, הוא אמר ביושר, הוא אמר את הדברים בצורה הכי אובייקטיבית, למרות שהוא היה צריך לצייר מצב. זאת אומרת הוא אמר שתי כיתות גן שמתפזרות ל-10 מסגרות.

כן, אבל זה לא שאם נפתח בית ספר ממלכתי זה לא יקרה.

יקרה.

הם עדיין ילכו ואנחנו נהיה-. עכשיו מה יקרה? גם החוק להקטנת כיתות לא עוזר כשיש פחות משלוש כיתות. אתם מבינים את זה, נכון?

ברור, ברור.

ולכן כל דרום העיר אצלי עכשיו – וזה מעניין לדבר על זה בוועדת החינוך – עם כיתות של 39 ילדים.

כי?

כי יש מעט ילדים. זו התופעה שקורית. אז גם כמשרד, אני חושבת שכדאי לגלות אחריות מתי פותחים עוד בית ספר בשכונה. אני רוצה להגיד שהילדים מוסעים, הם לא חוצים את הכבישים לבד, כשיש צורך בכך. בדקתי את זה. כל הילדים מוסעים ואף הורה לא מסתובב ומסיע ילדים, אלא אם הוא רוצה בכך.

הסעות בתשלום לבית ספר נופים ואני מדבר על הקהילה של אחרי הצהריים.

את זה אני מבטיחה לך, גם לי אין את זה. אני הולכת - - -

רגע, רגע. אתה אומר הסעות בתשלום לבית ספר נופים? הוא אומר הסעות בתשלום?

אני לא מגיע לסף של - - -

ההסעות לילדים שאין להם ברירה ויש להם בית ספר הם לא בתשלום. הסעות של ילד שצריך להגיע לבית ספר - - -

אומר לך – כל החינוך הממלכתי אין לו מענה - - -

המרחק הוא לא - - -

רגע, רגע, אני אעזור לך במושגים שלנו. כל ילדי הממלכתי בשכונת שפירא, אלא שלומדים בנופים – מוסעים.

זה עניין של קילומטרז'. יש חוקים שנקבעו במדינה ולפי זה - - -

אז יפה, גברתי, תודה רבה. אז אמרתי, לא דומה שכונות, בוא נאמר ככה, בצפון תל אביב שהן ברצף גיאוגרפי והמרחק קטן או גדול לפי זה שיעבדו לפי הקריטריונים. בשכונת שפירא – נופים זה אילוץ. אי לו משהו אחר בשכונה שלו. התנאים שם – כמה זה היום, 2.5 קילומטר?

תלוי איפה אתה גר, כי יש ילדים - - -

כמה הזכאות?

הזכאות היא לדעתי - - -

2 קילומטרים עד כיתה ג'. 3 קילומטרים - - -

יפה, 2 קילומטרים. את מבינה? תציירי בדמיון, אנחנו מכירים את האזור שהוא מדבר עליו. 2 קילומטרים בתנאי הסביבה שאני אומר לך שאני, כאדם מבוגר, אני רק נכנס לאזור הזה אני מקבל לחץ יותר מאשר אני מקבל בשדרה החמישית במנהטן. אומר את זה, אובייקטיבית. איך שזה נראה, איך ההמולה ואיך הכבישים. ואת אומרת לי אף אחד לא לוקח.

אם יש, ויש ילדים שגרים במרחק מנופים פחות מ-2 קילומטרים?

המרחק ממרכז השכונה הוא בערך 1.5 קילומטרים - - -

אז הם לא מוסעים. ואם הם מוסעים, הם מוסעים בתשלום.

כן.

זה לא הוגן.

זה לא הוגן וצריך לבחון את זה. ויש חריגים בהסעות - - -

אפשר להוסיף - - -

לא, לא, תקשיב, אני לא רואה הרבה דברים שאני יכול לדלות מהדיון הזה. לפחות את זה. תקשיבי, יש ועדת חריגים בהסעות במשרד החינוך, וזו סוגיה שחייבת לעלות על שולחן ועדת חריגים.

זה בהחלט רעיון. חשוב.

טוב. רבותי, צר לי. א' אני מודה לחבר הכנסת איציק שמולי ולחברי הכנסת שהשתתפו בדיון. מודה לכל מי שהשתתף מנציגי התושבים והפעילים.

א', הוועדה קוראת למשרד החינוך לבחון ולתת מענה לתושבי שכונת שפירא במסגרת החינוך הממלכתי, במסגרת המיקום, כמובן באילוצים. אני לא קורא לשנות את התקינה. לנסות למצוא מענה, אם זה בהידברות, אם זה בתכנון משולב עם בית ספר, לא יודע איך לקרוא לזה. אני קורא, כאמירה של הוועדה - - -

זה - - - סליחה על ההתפרצות.

מה היא אמרה על ההסעות אבל?

כקריאה של הוועדה אני קורא למשרד החינוך לתת מענה בתוך השכונה, לפחות למלא את שאיפתם של ההורים לאותם ילדים שרוצים לקבל חינוך ממלכתי.

דבר שני, הוועדה קוראת למשרד החינוך להביא לדיון בוועדת חריגים את סוגיית ההיסעים של ילדי שכונת שפירא לבית ספר נופים, למרות שהמרחק הוא פחות מ-2 קילומטרים או 3 קילומטרים לפי הקריטריון.

אני חושב שבמציאות הגיאוגרפית של השכונה הזאת, לא יתכן לאפשר לילדים ללא היסעים לעבור את תנאי הדרך הקשים האלה בתוך השכונה.

אני קורא לעיריית תל אביב – וא', אני מצר על כך שעיריית תל אביב לא נמצאת בדיון. הוזמנו, לפני שאני מצר?

מאה אחוז.

הוזמנו ואני מצר על כך שהם לא הגיעו לדיון. משרד החינוך הגיע ואני א' מודה לך על הבקיאות ועל ההתמצאות בנתונים. שוב, אנחנו נעקוב אחרי הסוגיה הזאת.

צר לי, מחוץ לסיכום, אני אומר לך, צר לי שאין לי הרבה כלים לעזור ואני יודע לנשוך, סליחה על הביטוי - - -

כן.

כשצריך. המצב, הנתונים - - -

במצב הנתונים הקיים. כן.

במצב הנתון הקיים אין לי הרבה איפה לסייע. מה שאני יכול לעשות זה לקרוא קריאה ועשיתי זאת. ב', לבחון את הסוגיה הזו של תקצוב ההסעות, גם כשזה פחות מ - - -

גם מחוץ לסיכום של הדיון, אנחנו – מירב ואני - - -

כן, כבר סימסתי לו תוך כדי.

נעשה אתכם פגישה ביחד עם עיריית תל אביב.

ויש לכם את חברי הכנסת הפרקטיים בכנסת לידכם.

תודה רבה. הישיבה נעולה.

הישיבה ננעלה בשעה 13:40.