הכנסת העשרים

מושב שני

פרוטוקול מס' 252

מישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט

יום שלישי, כ' בתמוז התשע"ו (26 ביולי 2016), שעה 12:10

גזענות של מנהלת בבית ספר במרכז הארץ, של חה"כ איימן עודה

גזענות של מנהלת בבית ספר במרכז הארץ, של חה"כ יוסי יונה

גזענות בבית ספר - דיון מהיר, של חה"כ מירב בן ארי

חברי הוועדה: יעקב מרגי – היו"ר

מירב בן ארי

יוסף ג'בארין

חנין זועבי

זוהיר בהלול

מסעוד גנאים

יעל גרמן

דב חנין

יוסי יונה

איימן עודה

שושי נגר - מחמ"ד מחוז תל אביב, משרד החינוך

דוד יאסו - מנהל אגף א' לקליטת עולי אתיופיה, משרד העלייה והקליטה

אסנת ספורטה - מנהלת אגף חינוך על יסודי, עיריית חולון

מלי פולישוק - חבר כנסת לשעבר

אהב חן - מועצת התלמידים והנוער הארצית

עדן כהן - מועצת התלמידים והנוער הארצית

יובל פלג - מועצת התלמידים והנוער הארצית

אוריאלה ענבר - מורה בתיכון עירוני ד', תל אביב

שירה אוחנה - עמותת קו לזינוק

חן טאפירו - עמותת קו לזינוק

לילי הלפרין - מרכז אור לסובלנות

נועה ריבלין - האגודה לזכויות האזרח

עדי שטיין - מקדמת מדיניות, יוזמת קרן אברהם

מנדי מיכאלי - מנכ"לית ארגון איגי

רחל קידר - מנהלת תחום החינוך, הליגה נגד השמצה

איתם לחובר - כתב חדשות, ערוץ 1

גדמנש קינדה - תלמידה

ואלרי חמאתי - תלמידה

טוני חמאתי - הורה מלווה

ריימונד חמאתי - הורה מלווה

אילון זר

ענבר שגיא

עדן יערי

אבישי מלסאן צגהון

לרשימת השדלנים שנכחו בדיון – ראו בקישור זה.

מנהלת הוועדה: יהודית גידלי

אהובה שרון, חבר המתרגמים

גזענות של מנהלת בבית ספר במרכז הארץ, של חה"כ איימן עודה

גזענות של מנהלת בבית ספר במרכז הארץ, של חה"כ יוסי יונה

גזענות בבית ספר - דיון מהיר, של חה"כ מירב בן ארי

שלום לכולם. אני מתכבד לפתוח את ישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט של הכנסת. היום ה-26 ביולי 2016, כ' בתמוז התשע"ו. הנושא שעל סדר היום, בעקבות הצעות לסדר, דיון מהיר של חברי הכנסת מירב בן ארי, יוסי יונה ואיימן עודה. נמצאת אתנו חברת הכנסת מירב בן ארי. הנושא הוא גזענות בבית הספר, דיון מהיר.

חברת הכנסת מירב בן ארי, תציגי את הבעיה.

תודה אדוני. ראשית, אני רוצה להודות לאיתם לחובר שנמצא כאן, עיתונאי מערוץ 1, שחשף את האירוע הזה בפני ובכלל בפני הצופים כאשר אחר כך היה לזה הרבה פולו-אפ גם ברשתות החברתיות. לכן זה מאוד חשוב בעיני. זאת עבודתה של התקשורת, לפחות חלק מעבודתה, לבוא ולהציג עוולות כאלה, בטח כאשר מדובר בגזענות.

כל מי שיושב כאן מכיר את הנושא ואין צורך שאני אחזור עליו, אבל ממש בקצרה. שתי תלמידות מציגות פרויקט בבית ספר אחד שהוא עירוני ד' בתל אביב ושם הוא מתקבל בברכה, אבל בבית ספר יבנה בחולון הוא נשלל על ידי מנהלת בית הספר. אני רוצה להתמקד בשני דברים. אמנם מדובר כאן על גזענות נגד אותה תלמידה ערבייה אך יש לזכור שמנהלת בית הספר גם דיברה על קהילת הלהט"ב ומזה אסור להתעלם כי היא במפורש אומרת שלא יבוא לא ערבי, לא הומו ואני לא יודעת מה, אבל כל אוכלוסייה שכנראה עלולה - - -

זה להוסיף חטא על פשע.

כן. כנראה כל אוכלוסייה שיכולה להדביק את התלמידים שנפשם העדינה לא יכולה לספוג ולא יודעת להתמודד. חשוב להתייחס לזה כי גם הקהילה הלהט"בית , שאני גם מטפלת בה באופן אישי, גם היא נפגעה ובצדק.

דבר שני שאבקש להתייחס אליו הוא בהתייחס לדיון שהיה כאן בבוקר ואני לא יודעת אם שמת לב שאמרתי למאיר כהן שכל הזמן דיבר על הגזענות של החרדים, ספרדים ואשכנזים, ואמרתי לו מה הוא עושה עם בית הספר. זה היה חוק זכויות התלמיד.

סעיף 5 בחוק זכויות התלמיד.

בדיוק הבוקר דיברנו על כך.

יש איסור מוחלט להפלות אפליה מכל סוג. עומד לרשות שר החינוך הסעד בחוק להפעיל סנקציה, כולל תקציב, סמל מוסד וכולי.

במקרה עסקנו בזה וקיבלנו את הייעוץ המשפטי. דיברנו על זה עת דנו בלימודי הליבה, אבל לא משנה כי מה שטוב שם, גם טוב כאן כי הגזענות נמצאת בכל מקום.

אני כן רוצה לתת עוד דגש אחד. היה לי חשוב ליזום את הדיון הזה, וכמובן אני מודה לחברי הכנסת שהצטרפו ולחברי הכנסת שהגיעו, וגם דיברתי על זה עם חבר הכנסת ג'בארין שהוא פעיל מאוד בוועדת החינוך, ואמרתי לו שחשוב שזה בא מאתנו. זאת אומרת, שזה בא ממני כיהודייה כי אני חושבת שאם ג'בארין היה מביא את זה, וגם הוא חבר הוועדה וגם לוחם צדק ידוע, כנראה זה היה טבעי. אבל אני חושבת שיש לנו אחריות כחברה לבוא, לטפל ולשים זרקור על מנהלת כזאת ובכלל לצערי, בואו לא נהיה תמימים, היא לא היחידה אלא יש עוד הרבה כאלה. אנחנו רואים את זה בקהילה, אבל בטח כאשר מדובר במגזר הערבי ולכן הייתי רוצה לדעת גם מה נעשה ספציפית עם אותה מנהלת אבל גם באופן כללי, האם החוק עליו דיברנו בבוקר באמת מיושם.

מילה אחרונה. אני רוצה להודות לוואלרי ולגדמנש - ואלרי היא זו שכתבה לי בפייסבוק – שפנו אלי והעלו את הנושא בפני. זה מאוד יפה בעיני ששתיכן - כבר בשם שלכן יודעים על ארץ המוצא, לפחות של ההורים - התאחדתן כאן למבצע מדהים ובסופו של דבר מי שטרק בפניכן את הדלת, זאת מערכת החינוך וזאת תעודת עניות לנו אבל בהחלט גאווה לכן. יש לכן במה להתגאות כי באמת בסופו של דבר הכול הגיע מכן, מהשטח, ואתן אלה שהבאתן את זה. איתם עשה מזה את הסיפור ואנחנו כוועדה דנים בכך. אני מודה ליושב ראש הוועדה כמובן שמקיים את הדיון בימים כל כך חשובים אלה.

תודה רבה. אנחנו מרבים להשתמש בצידוק להרבה דברים ואומרים שאנחנו חברה רב תרבותית, יש כאן מיעוטים שצריך לכבד וכולי. הלוואי ולא היינו צריכים לקיים את הדיון אבל אנחנו צריכים להיות גאים בכך שדבר כזה לא עובר מתחת לרדאר אלא הוא נחשף וזה הרבה בזכות התקשורת הפתוחה שלנו והחופשית - הרבה מדברים בימים אלה על תקשורת חופשית – וגם הרצון שלנו כחברי כנסת לגעת בסוגיות האלה בלי פחד ולדבר באומץ, לפתוח את זה ולשים את זה על השולחן, וטוב שכך.

חבר הכנסת פרופסור יוסי יונה שהוא המציע השני, בבקשה. אני רוצה למחות על כך שלאחרונה מצאת נחמה בוועדות אחרות וממעט להגיע לדיונים אצלי.

הוא עדיין קשור לחינוך.

ראה את זה או כמחאה או כמחמאה או כגעגועים, מה שאתה רוצה. זאת פרשנות שלך. עכשיו לגופו של עניין.

אדוני היושב ראש, הצטרפתי לבקשה של מירב בן ארי לקיומו של דיון מהיר. אני חושב שזה נושא מאוד מאוד חשוב ואני גם מודה לך אדוני היושב ראש על כך שאתה נעתרת ואתה מקיים את הדיון הזה.

אל תספר לאף אחד אבל לפי התקנון אני חייב כי זה דיון מהיר.

עדיין אני מבקש להודות לך על הפתיחות ועל הנכונות לקיים את הדיון הזה.

אני רוצה לומר שניים-שלושה משפטים בעניין הזה. אנחנו כן חברה רב תרבותית ואנחנו מכירים בזכות של קבוצות מסוימות לקיים את אורח החיים הייחודי שלהן, בוודאי כל עוד אין בזה משום פגיעה או בזכויות בסיסיות של אחרים או אפילו של בני אותה קהילה.

מה שאנחנו ראינו במקרה הזה זה שקיימת איזושהי אטימות. זאת אומרת, אני חושב שלפני שנדבר על גזענות ועל האשמות אחרות – איתם שיושב כאן אתנו ונתן לזה באמת סיקור מאוד חשוב בערוץ הראשון – אני חושב שהנקודה מאוד חשובה כאן היא העניין של האטימות. זאת אומרת, מצד אחד יש לקבוצה כזאת או אחרת את הזכות להתקהל ולהתאגד, אבל הסרבנות הזאת, האטימות הזאת, חוסר הנכונות, כי מה שראינו כאן זה שוואלרי הלכה לשם וריבונו של עולם, מה היא כבר ביקשה לעשות? איזשהו פרויקט של לקבל את האחר, להכיל את האחר, להכיר אותו. היא אפילו לא ביקשה להיטמע בתוכו. היא קמה ואמרה, תשמעו, אתם כאלה ואנחנו כאלה ויש מקום שיהיה איזשהו דיאלוג בינינו של הכרות ומה הכרות יכולה לעשות? למתן את העוינות, להכיל זה את זה מבלי להיטמע, והנה, קיבלנו את התגובה המקוממת, המדהימה ובעיקר בעיקר מה שהיה בתגובתה של המנהלת זאת איזושהי אטימות זחוחת דעת. כך הייתי מכנה זאת. אטימות זחוחת דעת. מהי אטימות זחוחת דעת? זאת אומרת, לבוא באופן בלתי מתנצל ולהגיד לא רוצה להכיר אתכם, אין לי עניין בכם, אני לא מוכנה שתבוא לבית הספר. ואתם יודעים מה? שלא תחשבו שאני גזענית רק כלפיהם אלא כלפי כולם.

כל מי שלא משלנו.

כן. גם הומואים לא ייכנסו לכאן, ועוד לא אמרנו בוודאי אנשים שחורי עור שלא הייתה לה הזדמנות לומר את זה אבל אולי גם אלה לא יבואו לכאן. זאת אומרת, יש כאן איזשהו מופע מדהים של מה שנקרא גזענות שאינה מפלה. זאת אומרת, אני לא אוהבת כל ילד שלא כמוני. אל תחשבו, אלה לא רק ערבים.

אדוני היושב ראש, אני מבקש תרגום בלייזר על מה שאומר יוסי.

אני פוחד ליצור תקדים כי אחריך נצטרך בלייזר ובפירוטכניקה נוספת כדי להבין אותך.

כשזוהיר מתרגם אותי, זה באמת נשמע מאוד יפה. לכן אני תמיד שמח כשהוא מבקש לסייע לי ולעזור לי. נגיד כך, כדי שיתפרשו דבריי טוב יותר, נגיד שזאת גזענות שוויונית. זאת אומרת, היא מופנית כלפי כל אלה שהם לא דומים לי וזה דבר נורא. באמת זה דבר נורא. אנחנו רוצים להכיר את האחר. כמו שאמרתי בתחילת דבריי, יש לקבוצות כאלה ואחרות זכות להתקהל ולהתאגד בתוך עצמן ולקיים את אורח החיים הייחודי שלהן, אבל ריבונו של עולם, להיות כלל כך אטומים ולהגיד אין לי עניין להכיר אותך ואני לא מוכנה לתת לך להיכנס כי זה יפגע? במה זה יפגע? היום יש את הסיסמה המאוד יפה, כשמישהו רוצה להגן על הסתגרנות שלו, מה הוא אומר? שלא יפגעו ברגשות של התלמידים שלנו. זאת אומרת, העניין של הקבוצה שהיא רוצה להפלות ושהיא רוצה להסתגר, משתמשת בטיעון הומני על פניו. כמו שנניח ראש העיר של ירושלים שבא ואמר שהוא לא ילך למצעד הגאווה – את זוכרת, מירב, את הטענה המאוד חביבה שלו – כדי לא לפגוע ברגשות. זאת אומרת, עכשיו יש גם איזשהו אליבי הומני לכך שאני לא מגלה פתיחות וסובלנות כלפי האחר. הרבה פעמים הגזען, יש לו רגשות ואנחנו צריכים להתחשב ברגשות שלו ואנחנו צריכים להבטיח שלא נפגע ברגשות שלו.

אדוני, המקרה הזה באמת, אני לא יודע אם לומר שהוא מקומם כי הוא די אינדיקציה לתחלואים עמוקים שאנחנו חיים אתם. אנחנו צריכים להביע את המחאה שלנו, אנחנו צריכים לדרוש חד משמעית שמשרד החינוך יקבל החלטות וההחלטות הללו תהיינה החלטות רשמיות הן בתחומים הללו של הכרות הדדית ובוודאי שמענו איזשהו גינוי די רופף ממנו עולה דווקא עמדה סלחנית כלפי המנהלת. היינו מצפים לעמדה הרבה יותר נחושה והרבה יותר חד משמעית, הן בגינוי ויכול מאוד להיות, אדוני היושב ראש, שיש גם מקום לאיזה שהם שימועים ולאיזה שהן סנקציות כאשר מנהלות או מנהלים מדברים באופן הזה.

תודה רבה לך אדוני היושב ראש.

תודה. עם כל הכבוד לחברי הכנסת, גם אני כלול בתוכם, אני רוצה לשמוע את התלמידים.

דיברתי הרבה כי רציתי לפצות על היעדרי בפגישות האחרות.

אני לוקח את מחאתי בחזרה.

יוסף ג'בארין, טלגרפית.

חבריי התייחסו לגופו של המקרה אבל אני רוצה דווקא לדבר יותר על המחדל של משרד החינוך בתחום הזה, בתחום של הלימוד להכיר את האחר ולכבד את האחר. אני חושב שהגיע הזמן לקחת את הנושא הזה של חינוך לחיים משותפים באופן יותר רציני. לפי כל הנתונים שיש לנו, שנחשפו בוועדה הזאת, משרד החינוך כמעט ולא מקצה תקציבים לנושא הזה, כמעט ולא מתעניין בנושא הזה. אני חושב שאנחנו מדברים על כמה מיליוני שקלים מתוך יותר מחמישים מיליון. זה כשלעצמו מהווה אינדיקציה לכך שהמערכת כולה איננה מגויסת לאחד הערכים הכי בסיסיים שהתלמידים צריכים לקבל וזה הערך של חיים משותפים.

אני רוצה להגיד לך שבשנת 2009 מונתה ועדה מקצועית של יהודים וערבים על ידי שרת החינוך דאז יולי תמיר. הוועדה המליצה המלצות לקידום חיים משותפים בין יהודים וערבים במערכת החינוך היהודית והערבית כמובן, אבל לצערי כמעט כל ההמלצות הללו נשארו על המדף ולא יושמו למרות שהיה מדובר בסך הכול בתקציב מזערי של כמה מיליוני שקלים. זה מאוד מצער ואני מאוד מוחה על כך שלמרות מרכזיותו של הנושא הזה, הוא לא זוכה לתשומת הלב הראויה במערכת החינוך והתוצאה הזאת היא רק דוגמה לכך. אם משרד החינוך לא ישנה מדיניות, לצערי כנראה שנראה עוד מקרים כאלה.

אדוני היושב ראש, המזימה או הקונספירציה הצליחה. קהו חושינו, הרדימו את עצבינו כי אם היינו עדיין במלוא אוננו, היינו כאן שוברים את הכלים, מרסקים קירות, זועקים חמס עד לשמים ולא היינו מנהלים דיון על מי מנוחות למרות שאני מרעיף הרבה מחמאות ותשבחות לך על שכינסת את הוועדה לאחר שבאמת מירב הביאה את הסיפור של לחובר וגדמנש וואלרי כבר לא מרגישות לבד אלא שאנחנו לצדן. אבל באמת, אם זה היה יום רגיל, היו צריכים כאן לעורר מהומות. במדינה מתוקנת אנשים היו יוצאים לרחובות - אני לא קורא להסתה – ושוברים חלונות ראווה על גזענות דקלרטיבית חסרת בושה.

תחזור בך. יכולים להבין אותך לא נכון. אתה מעודד אלימות.

הואיל ובאמת קהו חושינו כאמור, ואנחנו חדשות לבקרים מתוודעים למקרים כאלה, ואם במקרה זה לא היה לחובר, אז לחלוטין זה לא היה מגיע לתקשורת.

חכמים היזהרו בדבריכם.

באמת, די. נקעה נפשנו. קצה נפשנו. אנחנו כבר לא יכולים. אתה יודע אדוני היושב ראש, רמת הכאב מגיעה לנקודה מסוימת שממנה אתה כבר לא מרגיש כאב. הגוף שלך כבר רגיל למכות.

תודה.

תודה. סליחה שדיברתי בדציבלים גבוהים. רציתי להמחיש את הרף הגבוה.

בסדר גמור. בסך הכול היית בסדר. חברת הכנסת חנין זועבי.

קודם כל, אני רוצה להודות לעיתונאי איתם לחובר. אני רוצה להביע הערכה לוואלרי ולגדמנש אבל אני רוצה להגיד שאנחנו בפני המקרה הקל של גזענות. המקרה הברור של גזענות. מאוד קל לזהות את המקרה הזה כמקרה ספציפי של גזענות, של עוינות, של אטימות וקל גם להביא את זה לתוך דיון והסכמה כללית בין חברי הכנסת שאנחנו מזהים ואנחנו בפני מקרה של גזענות. אני רוצה לבקש מגדמנש ולבקש מוואלרי שאותה רגישות למקרה המאוד ברור הזה, הן יגלו לגבי האווירה הכללית בה אנחנו חיים. אני מאוד מרגישה שזה מסוכן, שדווקא נדבקים למקרים הקלים האלה אבל בתוך אווירה כללית שאומרת ש-55 אחוזים מהנוער בבתי הספר לא מאמינים בערכים של דמוקרטיה. זה כבר הסיפור.

עם כזאת מנהלת, למה שהם יאמינו?

כן. זאת כבר האווירה הכללית. אני רוצה שגם ואלרי וגם גדמנש ייאבקו לא רק לגבי המקרים האלה אלא שהן יכירו קודם כל, יזהו שאנחנו בתוך תרבות פוליטית מסוכנת ולא רק בפני המנהלת הזו או האחרת. אסור להפוך את זה למקרים אינדיבידואלים, אסור להפוך את זה למקרים מיוחדים, אלא צריכים להכריז שאחת ההמלצות על תכנית חירום. קודם כל, סקר דעת קהל. יש סקרי דעת קהל שנעשים מדי שנה ואומרים ש התלמידים בכלל לא מאמינים בשוויון. בסדר, זה מקרה חריג, זה מקרה שלא מקבלים, אבל גם אם היו מקבלים את התלמידה הזאת, אז אין בעיה? גם בלי המקרים החריגים, אין בעיה של סקר דעת קהל שאומר שגיל דור צעיר לא מאמין באחר ולא מאמין בשוויון. אני לא מזהה את הבעיה במנהלת. תסלחו לי. המנהלת היא תוצאה. אני מזהה את הבעיה בתרבות פוליטית, בכנסת שמעבירה חוקים גזעניים. יש חוקים גזעניים.

תודה רבה.

מה שבטוח שאת באופן קבוע לא מוסיפה לשיח רגוע ומתון.

תודה. אני לא אהפוך את זה לזירה.

אני מציעה שתיקחי דוגמה מחברי הכנסת מהרשימה המשותפת שלא מדברים כמוך.

את רק משרתת אותה.

מירב, את לא תחלקי ציונים.

הערתך נשמעה. תודה.

חנין, לסכם.

זאת גם דוגמה לעוינות וגזענות של חברי כנסת שבאים ונותנים ציונים.

אני לא חושבת שאת תורמת לדיון מעמיק.

חנין, אני קורא אותך לסדר.

אני חושבת שאני מייצגת אותם יותר ממך.

את מייצגת? את עושה רק נזק.

את רוצה לשתוק עכשיו ולכבד את עצמך. כבדי את עצמך ולא אותי.

את אומרת שאני גזענית.

חנין, אני קורא אותך לסדר.

אתה קורא אותי לסדר?

כן. אמרתי את זה לפני חמש דקות.

היא אומרת שאני גזענית.

לא. תפסיקי.

תזהיר אותה ולא אותי.

כשאני קורא לך, את תתייחסי אלי.

אני מדברת רק אליך. אני בכלל לא מתייחסת אליה.

משפט אחרון לסיכום.

זה העניין. תכנית חירום על עמדות פוליטיות של התלמידים ושל הסטודנטים בבתי הספר ובמערכת החינוך. תודה.

תודה. דב חנין.

אדוני היושב ראש, הדיון הזה הוא דיון חשוב ואני באמת מעריך את התלמידות ומעריך את העיתונאי שסייע לפרשה הזאת לצאת החוצה אבל הפרשה הזאת מטרידה ומדאיגה אותי במיוחד מכיוון שככל הנראה היא לא אירוע יוצא דופן ומיוחד. יש לנו איזושהי מחלה, גם במערכת החינוך שלנו, שהיא מחלה של גזענות והדרת האחר ובצדק אדוני היושב ראש, אתה הזכרת את חוק זכויות התלמיד כרפרנס פוינט כי זה קובע בעצם את נקודת המוצא הערכית שלנו, אגב, ביחס לכל קבוצות האוכלוסייה, ביחס לגזענות, ביחס לאפליית להט"ב, בכל הדברים.

הבעיה הגדולה היא שההתמודדות של משרד החינוך עם הנושא הזה הולכת ונחלשת. במקום שאנחנו נהיה במגמה של עלייה, של התגייסות, של פעולה, של נחרצות, אנחנו רואים תמונה מאוד מדאיגה של התמודדות הולכת ונחלשת מצד משרד החינוך.

לכן אדוני היושב ראש, כדי להיות קצר וגם לאפשר לאורחים ולאורחות שלנו לדבר, הבקשה שלי ממך היא לקיים כאן בוועדה דיון בהשתתפות השר ולהציג בפניו את השאלות שמטרידות אותנו – האם זו רק תחושה שלנו, האם אלה רק הנתונים שמגיעים אלינו שמערכת החינוך לא שמה כמטרה עליונה להילחם בגזענות במערכת החינוך? או שאולי יש בעיה במציאות. תודה.

תודה. אחרון הדוברים מחברי הכנסת מסעוד גנאים ואחריו ואלרי.

תודה אדוני היושב ראש. אני אהיה קצר כדי לתת את האפשרות לאורחים לדבר. זאת לא פעם ראשונה שאנחנו נחשפים למקרה אלימות, אבל החמור הוא שזה קורה בבית הספר, המערכת שאמורה להילחם ולחנך לסובלנות, לעמוד בפני הגזענות שהוא בית הספר שאמור באמת לחנך לסובלנות, להכרה באחר, אבל גילויי הסובלנות נמצאים בו, אם אלה מנהלים או מורים או המערכת.

לכן אני רוצה לברך גם את העיתונאי, גם את התלמידות ואני גם רוצה לומר שאין ספק שהאווירה הגזענית ואווירת השנאה שנמצאת באוויר בישראל – אם זה בעולם הפוליטי, התרבותי והתבטאויות של פוליטיקאים – אין ספק שהם מזינים את המעשים האלה ואת המקרים האלה. אני חושב שכולנו צריכים להירתם למלחמה, אולי מלחמה היא דבר קשה - - -

מאבק.

לפעול כנגד הגזענות. זה לא קל בימים האלה משום שלהרבה גורמים הגזענות משתלמת פוליטית. לכן זה לא קל להילחם בה.

תודה. ואלרי, ספרי לנו על המיזם שלכן.

קודם כל, בנינו מיזם, אני וחברתי, שבעצם עוסק בראייה הכללית על הגזענות במדינה. זה הנושא שרצינו להשפיע בו כשאמרו לנו מה הכי מכאיב לכם בבטן ומה תרצו לשנות בחברה הישראלית. כבנות מיעוט במדינה, אנחנו עברנו לא מעט מקרי גזענות, מאז אנחנו קטנות, והחלטנו באמת להשפיע על התופעה לטובה והחלטנו שהתופעה הזאת נובעת מחוסר הכרת האחר. החלטנו שאנחנו צריכים להיפגש עם האוכלוסיות האלה שאין להן מספיק את החשיפה כלפינו, שהן לא מספיק מכירות אותנו.

מי אלה האוכלוסיות האלה?

האוכלוסיות הדתיות, כדוגמת בית הספר, ויש עוד אוכלוסיות. בנינו תכנית שלמה אותה הצגנו לשני מנהלי בתי הספר אליהם פנינו. בית הספר שלי חיבק את הנושא, בית הספר של חברתי, המנהלת פחות חיבקה אותו מהסיבה שהיא לא רוצה שערבייה תיכנס לבית הספר.

בשלב הזה אני רוצה לעבור לגדמנש. את מתחנכת באותו בית ספר שנחשף בכתבה.

כן.

ספרי לי לפני ואחרי החשיפה.

אנחנו יותר באנו לדבר על מיזם ולקדם אותו ומאוד נשמח לדבר יותר על המיזם שלנו שהוא הפתרון שלנו לבעיה של משרד החינוך.

אני מכבד את העצות שלך. בבקשה.

המיזם שלנו בנוי משלושה שלבים. בשלב הראשון אנחנו מביאים אנשים יותר מוכרים שהנוער שלנו יותר מתחבר אליהם, שיבואו וידברו על הסיפור האישי שלהם. לאחר מכן אנחנו, אני וואלרי, נדבר על הסיפור האישי שלנו והשלב השלישי הוא התיאטרון כאשר נעשה סדנת תיאטרון.

לטובת העניין. את מבית הספר. איפה נמצא בית הספר?

בחולון.

איפה לומדת ואלרי?

בעירוני ד', תל אביב.

איך נפגשתן?

אנחנו משתתפות בתכנית שנקראת "קו הזינוק" בהשתתפות של רוטשילד קיסריה. זאת תכנית מנהיגות שנמשכת עשר שנים. בקבוצה יש לנו את כל סוגי האנשים. אנחנו מעורבים. זאת בעצם הקבוצה שיכולה להיות הפתרון להפגיש את כל אחד מאתנו ולהכיר את האחר. סדנת התיאטרון שבנינו היא שאחד יבוא וישחק את השני כדי שיכיר וידע מה זה להיות השני, איך זה להתנהג כשהבן אדם בא ומעליל עליך עלילות. זה כל הסיפור.

במי בחרתן? מי הידוענים שראיינתן?

עוד לא ראיינו אבל ביקשנו מהם שיבואו.

שמות.

ביקשנו מ"קפה שחור", KDC.

נורמליסה.

האנשים שאנחנו רוצים שיבואו הם מהמגזרים שלנו.

אז הנה, המציאות באה ונתנה לכן על ההתחלה מה שנקרא תרגיל מנהיגותי ממדרגה ראשונה וצלחתן. אני חושב שברגע שזה עלה לתודעה הציבורית וקנה מקום, צלחתן.

לא נשברתן?

זאת הקבוצה שלנו.

אבל אני חייב ולא יכול לוותר לך. ואחרי, אחרי ואחרי, אחרי שהצגת את המיזם, מה קורה?

אנחנו רוצות שזה יגיע לכל הארץ.

אנחנו נהיה הפלטפורמה. אני שואל אותך שאלה. ובכל זאת, קרה משהו בבית הספר? לא במישור האישי אבל לפחות זז משהו בחשיבה? בתפיסה?

בתפיסה שלנו?

שלהם. של בית הספר. בתפיסה שלך אני לא רוצה שיזוז כלום.

השאלה אם אתן עושות בדיקה מה העמדות לפני והעמדות אחרי.

לא. בעקבות החשיפה, בית הספר עשה מחשבה פעם שנייה? המנהלת חשבה פעם שנייה או עומדת לה הזכות גם לקחת את המיזם שלך?

עוד לא דיברתי אתה.

כדאי מאוד כי יכול להיות שבהכנה מראש אפשר, אם לא את כל המיזם, את חלקו. אני חושב שהסוגיה הזאת של להכיר את האחר, להכיר את השכן, לדעת, אנחנו לפעמים מגבשים עמדות, צורת חיים בלי שהאחד מכיר את השני. אני תמיד אומר בעולם הציורי שלנו יש עיניים רואות, מצלמות, שולחות פקודה למוח, המוח מדפיס מדבקה, מדביקים לך במצח תווית של אתה חרדי, אתה אתיופי, אתה ערבי, אתה נוצרי, אתה מהקהילה הזו ואתה מהקהילה ההיא. אנחנו חברה שמייצרת מדבקות ותוויות. אני חושב שכדאי, אולי מעז יצא מתוק. אל תהססי ואין לך מה לחשוש, את בקו הזינוק, את המנהיגה, אתן תהיו המנהיגות של הדור הבא. לכי למנהלת. קרה מה שקרה.

המנהלת הייתה צריכה לבוא אליה.

מה הייתה התגובה של התלמידים?

רגע. תני לי לסיים ואחר כך תוכלי לשאול.

למה אנחנו לא קוראים למשרד החינוך לפטר את המנהלת?

עוד לא הגענו למשרד החינוך. אם אני קורא, אני נועל את הדיון. זה בסוף.

רבותיי, אני אומר לכם שמאחר ואנחנו בתהליך ואתם במיזם, נכון שזה מקומם, לטעמו של זה הרבה ולטעמו של ההוא פחות, אבל לא להסס. דופקים בדלת. קרה מה שקרה. את לא חושבת שצריך לקיים את השיח סביב הנושא הזה?

בטח שכן.

לא את. המנהלת. את צריכה לשאול אותה.

אתה מדבר על מנהלת בית הספר?

כן.

ניסו.

אני לא רוצה תקשורת.

לא, לא קשור לתקשורת. זה בכלל לא קשור. דיברו עם מנהלת בית הספר, הסבירו לה בצורה טובה, בצורה נעימה. שמענו גם את שיחת הטלפון שהייתה. היא לא בכיוון. בגלל שזה נחשף, אז עכשיו היא תשתנה?

התגובה של משרד החינוך הייתה מאוד מאוד סלחנית.

חכו. משרד החינוך כאן והוא ידבר. נרשמו לדיבור יובל פלג ממועצת תלמידים ונוער ארצית.

אפשר תגובה מטעם "קו הזינוק"?

אם תירשמי, כן.

שלום. תודה על ההזמנה לדיון בוועדה. כמועצת התלמידים והנוער הארצית, הגוף המייצג של כל המגזרים ובני הנוער בארץ ישראל, אנחנו מגנים בכל תוקף גילויי גזענות בכלל ובתוך מערכות החינוך בפרט, מה שמשפיע באופן ישיר על הרגשות האישיים של כל תלמיד.

אם נתייחס לעקרונות המדינה, היא תהא מושתתת על עקרונות החירות, הצדק והשלום, תקיים שוויון זכויות חברתי ומדיני מוחלט, דברים שנשארו ברציונל מאוד מאוד יפה וגבוה נתקעים בירידה לשטח כפי שאנחנו רואים כרגע.

אנחנו מתנגדים ישירות לפגיעה ברגשות של כל ילד או נער, דבר שלצערנו נתקלים בו הרבה מאוד במערכות החינוך. מעבר לזה שכשזה קורה, נוצר איזשהו מעגל קסמים של סטיגמות ואומרים לילד שמשהו לא בסדר בו דבר שתוקע אותו בהתקדמות לעתיד והוא באמת יסתכל על עצמו כך, או שתיווצר איזושהי סטיגמה מכלילה. הביטויים האלה מרחיקים. ברגע שנוצרים גילויים, זה מרחיק את ההתקדמות בתחום.

אנחנו מזהים בעיה מערכתית. זאת תפיסה של מערכת החינוך שלא יורדת למטה. מדברים הרבה על חיבור בין שונים ובשטח מה שקורה מגיע מאנשי חינוך. השיח בשיעורים וסביב החומר הלימודי לא תמיד מכבד והדדי, אנשי צוות לא מוכשרים להתמודד עם הסיטואציות שנוצרות בשיעור. הנושא הוא לא נקודתי. היום מתייחסים באמת לקהילה הגאה, מחר אלה יהיו הערבים, יום אחר כך עולים חדשים ומבקשי מקלט.

לא מחר. זה היום.

הוא לא יכול להתמודד אתו. תנו לו לדבר.

הנקודה היא שכולנו באיזשהו מקום בני מיעוטים. אנחנו אף פעם לא יכולים להישאר למעלה והגזענות בסוף מכה בכולם. הנושאים במערכת החינוך שמנסים למגר את התופעה, זה בדיוק הנושא. הם באים למגר את הרע והרבה יותר קשה למגר את הרע מאשר לחנך לטוב. במקום להעצים את הטוב, באים ומפילים נושאים למעלה, האחר הוא אני.

תדע שאצל שר החינוך הזה האחר הוא אני, לא עובד.

אני רוצה לשאול שאלה. יש מועצת תלמידים לבית הספר הזה, נכון? לבית הספר בחולון. יש לו מועצת תלמידים. האם מועצת התלמידים שלחה למנהלת בית הספר ואמרה לה, גברת, מה קורה?

נכון. זאת האחריות שלה לייצג את התלמידים.

איפה מועצת התלמידים בכל בית ספר?

אני אשלים את השאלה של מירב.

אני הייתי יושבת ראש מועצת תלמידים בבית הספר שלי וכשיש בלגן, נכנסים לזה.

אנחנו רוצים להיות פרקטיים. אתה בכיתה י"א, עולה לכיתה י"ב?

עולה לכיתה י"א.

עוד יותר טוב. בוא נהיה פרקטיים. דעתך, דעת מועצת התלמידים, אתם מגנים. אני מפרגן לכם בכל הזדמנות ומעל כל במה. כל הכבוד שבחופשה אתם באים ונוכחים בדיוני הוועדה. אני אומר לך, בוא נהיה פרקטיים וזה מה שאומרת מירב. היא אומרת שאתה היום בעל תפקיד. אתה בדיוק כמוני ובדיוק כמו בעלי תפקידים שיושבים כאן ויש לכם מה לעשות ויש לכם מה לומר.

אני שואלת האם הם עשו את זה.

לפני שזאת אחריות שלנו, זאת אחריות מערכת החינוך.

לא אחריות.

זאת אחריות שלנו.

זאת לא רק אחריות שלכם.

אנחנו מבקשים ומציעים לכם כמועצת תלמידים, יש לכם כלי, להשתמש בו. אתם מורכבים מכל חלקי האוכלוסייה בישראל. תעשו דיון פנימי בסוגיה הזאת, תצאו עם מסקנות, תפיצו אותן במיילים.

תפנו למנהלת בית הספר כמועצת התלמידים. היא תגיב לכם.

אפשר לומר מה הרעיונות הפרקטיים עליהם אנחנו רוצים לדבר?

בבקשה.

מעבר לצעדים שצריכים להיעשות בתוך מועצת התלמידים, יש משהו הרבה יותר גבוה. אנחנו רוצים לדבר על הנושא שהפנייה לאנשי חינוך בעצם תהליכי הכשרה, אם זה בשיח ומפגש. אנחנו לא יודעים איך לעשות את זה. אלה פתרונות שלכם. מורים אף פעם לא עוצרים את השיעור לדבר על מה שקורה ויש התעלמות.

תקשיבו, אני חייבת לומר לך משהו. באמת. כל הזמן אומרים שהתלמידים לא מספיק מעורבים. אני אומרת לך שגם אני הייתי במועצת תלמידים. כאן הייתה הזדמנות של מועצת התלמידים של בית הספר לבוא למנהלת ולהגיד לה, גברת, עד שאת לא חוזרת בך, אנחנו משביתים לך את בית הספר. זה לא מספיק דיון ומסקנות. תעשו צעד. ממה אתם מפחדים? יש לכם גיבוי של ועדת החינוך.

שמענו. יובל, אתה לא עונה. שמעת את הקריאה.

אחר כך אני אסביר לך.

מירב, את קצת מפילה עליהם תיק גדול מדי.

לא מפילה.

מלי פולישוק, חברת הכנסת לשעבר, הייתה יושבת ראש ועדת החינוך, בבקשה.

תודה רבה. אני גם באיגוד נבחרות ציבור שאנחנו חברות מועצה בכל הארץ ולכן זה מאוד רלוונטי לנו כי את המיגור של הגזענות צריך להתחיל בדיוק בבית הספר. אין פלא שרוב התלמידים, לפי סקרים, הם אנטי דמוקרטיים כי זה מה שמחנכים אותם. מגזר שלם שהוא היותר חמור מכולם הוא המגזר הדתי, החבר'ה של בנט. אני לא אומרת את זה כאמירה פוליטית אלא אני אומרת את העובדות.

אל תגידי לנו החבר'ה של בנט .

תני לי לדבר בבקשה בדקה וחצי שיש לי.

מה זה החבר'ה של בנט? מה זה?

זה נגזר.

כאשר אחרים מפריעים, אתה לא אומר כלום.

אני מעיר לה. את מפריעה לי להעיר לה.

מה זה עניין שלך עכשיו?

אני מבקשת לתת לי להשלים. אני הזכרתי את בנט משום שהמנהלת בכתבה אמרה: אנחנו במגזר שלנו – אלה מלים שלה, זה בית ספר דתי ממלכתי - לא נותנים להיכנס למי שלא שייך למגזר שלנו. זה מה שהיא אמרה ואני כמעט התפוצצתי בבית כששמעתי את זה. זאת אומרת שיש כאן משהו יותר מהותי.

אני רוצה לספר לך אדוני היושב ראש. עת הייתי יושבת ראש, בוועדת הביקורת היה סיפור דומה באור יהודה. אז זה היה ראש עיר שמנע בהחלטה גזענית לחלוטין מיוצאי אתיופיה לבוא ללמוד אצלו. זימנו מיד ישיבה ולכן חסרים לי כאן מקבלי ההחלטות בעירייה ובמשרד החינוך, ואמרתי לו חד משמעית: אתה עובר על החוק - אותו חוק שהזכרת קודם – אתה עובר על חוק חינוך חובה חינם, ויש לך שתי אפשרויות, לשנות את ההחלטה שלך ואת הדרך שלך או שאנחנו נלך ליועץ המשפטי לממשלה כדי שהוא ידאג שאתה לא תהיה יותר ראש עיר.

המנהלת הזאת חייבת ללכת הביתה. היא לא זכאית והיא לא רשאית להיות מנהלת במדינת ישראל הדמוקרטית.

איימן עודה, אחד המציעים. תשתדל בכישורים שלך לא לחזור על מה שנאמר למרות שלא שמעת מה שנאמר. בהומור אני אומר.

אדוני היושב ראש, אני יזמתי את הבקשה לדיון אבל יש כאן אחרים.

כולם דיברו לעומק. אין אצלי מקופחים.

חבל. רציתי להקשיב.

שני דברים. המקום שהכי יכול להשפיע עד כדי בניית אומה, זאת מערכת החינוך. זה המקום. יש את הדבר הזה ויש את מה שכולנו מקבלים מהפוליטיקאים, במיוחד מראש הממשלה שידע איך לכאורה להתנצל באותו זמן.

שגשגו בהמוניכם.

לא. הוא אמר שהוא לא התכוון להמונים אבל התכוון למצביעים שהם 88 אחוזים מהציבור שלנו. הוא לא התכוון לכל הציבור, למעט 88 אחוזים מהציבור. בכל זאת, אין ספק שאלה דברים שהם מחלחלים. הדג מסריח מהראש, מהמקום של הסתה מלמעלה למטה כולל גם משר החינוך, דברים שאנחנו צריכים להיאבק נגדם כאן בכנסת, ברחוב, ערבים ויהודים ביחד, נגד הגזענות הזאת. אבל במערכת החינוך עצמה, אני לא שמעתי את כל מה שאמר יובל אבל מה ששמעתי ממך, אלה דברים כדורבנות. אמרת דברים מאוד חשובים. השאלה היא האם יש לכם תכנית - יש לכם תפקיד כל כך חשוב – כדי לקדם את מה שאמרת ואמרת דברים מאוד חשובים.

יש תכניות ויש צעדים פרקטיים.

אנחנו יודעים. אתגרנו אותך.

הייתה לנו תשובה אבל לא כל כך רצו לשמוע. לא הייתה היענות, אבל בסדר.

אתגרנו אותך. בסדר.

סיימת, איימן?

כן. אני נשען על מה שדיברו חבריי קודם לכן.

אני מורה בתיכון עירוני ד' בתל אביב, מורה בבית ספר בו לומדת ואלרי ואני המורה שלה לספרות. באתי לכאן כנציגה של מורים וגם בשם התאגדות המנהלים שביקשו ממני לבוא ולדבר. באתי קודם כל לבקש סליחה באופן פומבי מהתלמידות ולהגיד שמצאנו את עצמנו מאוד מאוד כועסים ומאוד זועמים. היו גינויים בתקשורת גם של התאגדות המנהלים וגם של מורים. לכאורה מי שצריך להיות המנהיג שלנו, שר החינוך, הסתפק המשרד בתיאור כל הסיפור הגזעני הזה כתקרית מצערת. אז התקרית המצערת היא קודם כל התקרית שאדם כמו שר חינוך לא מוצא לנכון - והוא יודע להתייחס באופן אישי פרטני וציבורי להרבה בעיות - לגנות באופן פומבי, לזמן את התלמידות אליו למשרד, להתנצל, לקרוא למנהלת לבירור או לשימוע ולא לבדיקה ערטילאית שאף אחד לא יודע אם היא תקרה או לא תקרה.

נשמע את משרד החינוך בנושא.

אני חושבת באמת ובתמים שמערכת החינוך היום רוצה לתקן את עצמה, עושה בפרטי, בקטן. אני גאה להיות שייכת לבית ספר שנלחם עבור שוויון זכויות באופן גלוי ומלא. אני חושבת שה-הפרד ומשול הזה ולגזור כל הזמן את המגזרים על מנת לשסות מאבקים שלא מקדמים שום דבר חוץ מאשר אינטרסים שרחוקים מאינטרסים של משרד החינוך.

אני מנהלת פעילות של "קו הזינוק" באזור גוש דן. אני אומר שני דברים. האחד, אני מזהה דיסוננס מאוד מאוד גדול בין הפעולות לבין האמירות, בין האידיאולוגיה לבין הפעלות שנעשות במשרד החינוך, ואני מרגישה - - -

לאיזה כיוון הדיסוננס?

המלים האלה של האחר הוא אני שליוו את מערכת החינוך בשלוש השנים האחרונות - - -

זה הסתיים.

כן, זה הסתיים אבל גם שם נעשו מעט מאוד פעולות בשטח שתרגמו את הדבר הזה למפגש. אני חושבת שמה שואלרי וגדמנש כאן מציעות זאת עשייה ואני מזמינה אתכם, את כל האנשים שיושבים כאן, להיות חלק מהעשייה הזאת. אני חושבת שאם כל אחד מכם יגייס שלושה בתי ספר שייקחו חלק במיזם הזה בשנה הבאה, אנחנו נראה שהשינוי צומח מלמטה. אנחנו מבינים שהדיסוננס הזה הוא לא רק דיסוננס של חוסר יכולת של המערכת לעבוד אלא כי באמת יש אינטרסים שאחר יהיה אחר. גם בטרמינולוגיה הזו, מה זה האחר? הפחד הזה מלפגוש מישהו אחר משתק את היכולת לייצר דיאלוג. יש כאן שונות, יש כאן שונות בין תלמידים וברגע שיושבים באותה קבוצה, כמו שקורה בקו הזינוק, אנשים ממגזרים שונים, הם שונים והזהות השונה שלהם היא המטען הכי חזק שיש להם, היא המתנה הכי גדולה שניתנה להם גם בספרה החברתית וגם בספרה האישית והדיאלוג בין השונות, זאת לגמרי טרמינולוגיה אחרת שמייצרת מציאות אחרת מהדיאלוג עם האחר.

אני שוב קוראת לכם, כל אחד מכם, אנחנו נישאר כאן בסוף הדיון בוועדה. שלושה בתי ספר, אנשי חינוך שאתם מאמינים שמסוגלים לייצר את השינוי שאנחנו רוצים לייצר כאן מלמטה, אנחנו ניקח על זה אחריות וזה יקרה בשנה הבאה.

תודה. עדי שטיין.

צהרים טובים. אני מקרן אברהם אבל אני כאן כמייצגת את המטה למאבק בגזענות שחברים בו ארגונים רבים, בין השאר קרן אברהם. דיברו על התפקיד של מערכת החינוך במיגור הגזענות, הסתה וכולי, ואני לא אחזור על הדברים.

אני רק רוצה לומר שאנחנו קיבלנו תגובה מדוקטור טליה פרידמן, שהיא ראש מינהל החינוך בחולון. התגובה שלה הועברה מטעם הגברת שושי נגר, שהיא המפקחת החינוך הממלכתי דתי של מחוז תל אביב. הגברת נגר תיארה כל מיני פעולות שנעשות בחינוך הממלכתי דתי לקידום של הידברות ודו קיום. זה אחלה, באמת בלי גרם של ציניות, כל הכבוד. רק בשבוע שעבר ישבנו כאן בוועדה וסיפר בכיר ממשרד החינוך על פעולות אחרות שנעשות בתחום של גישור או בניית גשרים בין מערכת החינוך הערבית לבין זו העברית-יהודית. מצוין, אבל לצערנו זה לא מספיק ואמרו את זה כולם. המספרים בשטח הם מאוד מאוד נמוכים.

תזדרזי כי יש לי עוד שלושה דוברים ואני צריך לנעול את הדיון.

היינו מצפים שתכנית העבודה של משרד החינוך יהיה בה נתח מאוד מאוד מרכזי לסוגיה הזאת ולצערנו אין.

מלבד תכניות מפגשים וכולי, עוד הצעה שאנחנו מציעים היא לשלב ביתר שאת מורים ערבים במערכת החינוך העברית-יהודית ובכלל להמשיך לטשטש את ההפרדה המבנית הזאת בין שתי מערכות החינוך.

יהיה דיון מיוחד על זה.

מעולה.

תודה. משרד החינוך. שמעת את הקולות.

אני אחראית על החינוך הדתי במחוז תל אביב. ראשית, אני פותחת בהתנצלות לשתי החברות היקרות, לוואלרי ולגדמנש. אני מבינה שנפגעתן בצורה שמנהלת בית הספר התייחסה אליכן.

החברה בישראל נפגעה.

אכן אתן צודקות. החברה הישראלית נפגעה.

הבנתי ששר החינוך זימן אותן והתנצל. זה נכון?

היא תעדכן אותנו.

עם זאת, חשוב לי להדגיש שמבחינתנו זה מקרה בודד. אנחנו מאוד מאוד פועלים במשרד החינוך בכלל ובחינוך הדתי בפרט - - -

אתם מכירים את "קו הזינוק"?

עד כה לא הכרנו. עם המקרה המצער הזה, כן הכרנו אבל אני אומר שכן הכרנו תכניות אחרות וכפי שנאמר, השנה נשיא המדינה ביקר באחד מהפעילויות שלנו במחוז שבו השתתפו נערים ונערות, יהודים וערביים, דתיים ושאינם דתיים, סביב שולחנות עגולים לדיאלוג והידברות, וזה לא היה מופע חד פעמי אלא תכנית שנתית מתמשכת עת היה על סדר יומנו הנושא של הטיפול בנושא של דיאלוג והידברות.

ביום שהאירוע הזה הגיע לפתחי, אני רק רוצה לעדכן, כשלא ידעתי בכלל על ההתנהלות הזאת, הייתי ביחד עם כל צוות המפקחים שלנו והמדריכים בעיר לוד, פגשנו שתי פעילות חברתיות מרכזיות בעיר לוד, ערבייה בשם פאתן ומקבילה שלה מהקהילה בשם חגית, והן סיפרו לנו את הסיפור של הדיאלוג וההידברות והגזענות בעיר לוד. הלכנו כדי ללמוד, הלכנו כדי לראות איך זה מתבצע, איך אנחנו יכולים להמשיך ולהרחיב את מה שאנחנו עושים במחוז.

אם כן, אני שוב חוזרת ואומרת, אנחנו מצטערים על מה שקרה. שנית, כפי שנאמר כאן, נעשה במערכת החינוך אבל בוודאי יש לנו עוד מה לעשות. כפי שאמר יושב ראש ועדת החינוך, מעז יצא מתוק. יש בכוונתנו להרחיב את מה שנעשה, יש בכוונתנו לטפל במקומות בהם דרוש טיפול, ואנחנו בהחלט נעשה זאת.

מה נעשה במקרה הספציפי הזה?

במקרה הספציפי הזה, המנהלת הוזמנה אלי עם מפקחת בית הספר לבירור. נעשה אתה דיאלוג ודיון מאוד מאוד מעמיק. מנהלת בית הספר בעצמה, לפני מספר שנים, השתתפה במיזם כזה באוניברסיטה.

זה לא עזר לה.

מה מסקנות הדיון אתה?

רגע. תן לה לסיים.

מנהלת בית הספר מאוד הבינה את טעותה, קיבלה על עצמה לתקן את הנדרש תיקון.

איך היא תתקן?

היא אפילו לא הזמינה אותן לשיחה.

הדבר הכי מתבקש זה להזמין אותן.

אפילו שר החינוך היה צריך להזמין אותן. לא רק המנהלת.

בשנה הבאה המנהלת תעשה את מה שנדרש ממנה.

תודה. נועה ריבלין, ממש בקצרה.

ממש בקצרה. אני רוצה להתייחס למשפט שאמר נציג מועצת התלמידים.

תציגי את עצמך.

אני מהאגודה לזכויות האזרח. אני רוצה להתייחס למשפט שאמר יובל, נציג מועצת התלמידים, בנושא של המורים והיכן המקום שלהם כאשר נאמרת אמירה גזענית בכיתה. זה אחד הדברים הבסיסיים שבעצם הולכים לאיבוד באופן קבוע. זה לא קורה לא בהכשרת המורים, זה לא קורה בהשתלמויות מקצועיות, אף אחד לא מכשיר את המורים להתמודד עם זה ולא פלא שבסופו של דבר אנחנו רואים תופעות כאלה שעולות בצורה כל כך זועקת.

תודה. לילי הלפרין.

מרכז אמת לסובלנות. אני עובדת עם נערים ונערות שמגלים באופן גלוי גזענות אם כלפי ערבים או תתי קבוצות בחברה היהודית. על חכמים היזהרו בדבריכם, אני ממש מייחסת את זה לדברים שאמר שר החינוך כאן בפתיחת שנת הלימודים, כאן, בוועדה הזו, באוגוסט 2015. הוא אמר: אני לא מאמין בכותרת של סל התכניות העצומות תחת הכותרת האחר הוא אני.

אני חשבתי שזה דבר איום ונורא להגיד את זה. זה לא ללכת כנגד קמפיין מתמטיקה. כאשר אומרים האחר הוא אני, אלה תכניות שמפתחות את הרגש אצל הילד להתייחס אחרת ובסובלנות. שר חינוך לא יכול לקטול תכנית שעבדה שנתיים ושעשתה שטיפת מוח למורים ולתלמידים על קבלת האחר ולבוא בהכרזה מן הסוג הזה.

תודה. מנדי מיכאלי.

מנכ"לית איגי, ארגון הנוער הגאה. היה לי חשוב להיות כאן מהסיבה הפשוטה שאני לא רואה שום הפרדה בין גזענות ללהטבופוביה, לסקסיזם. השורש הוא אותו שורש של חוסר הכרות והבעיה היא בחינוך. זה נאמר כאן.

שאלתם למה יושב ראש מועצת תלמידים לא פנה במכתב. כאשר שר החינוך שלנו לא עונה על שאילתות ויש חוקים - - -

אנחנו לא באנו בטענה. רק הצענו. למועצת התלמידים יש מקום של כבוד בוועדה.

זה גם לא קשור.

הלוואי והייתי מרגיש את הנוכחות של הסתדרות המורים וארגון המורים בדיונים המהותיים על פני החינוך בישראל כפי שאני מרגיש את הנוכחות של מועצת התלמידים.

השאלה היא איך המערכת בנויה ואם מרגישים שבתוך יחסי הכוחות באמת יש להם מקום לבוא ולהגיד, לבוא ולהעיר. אפשר להעיר במסגרת הכיתתית אבל האם הם יכולים לבוא למנהלת ולהגיד עד כאן, עברת את הגבול. אני לא יודעת אם זאת אפשרות.

הייתי רוצה להעלות הצעה או מחשבה. יש בעיה מאוד חמורה בעיני בכלל בין מה שקורה ברמת הפרלמנט, הכנסת, חוקים שעוברים, חוק זכויות התלמיד שהיה קיים ונוסף לו איסור על אפליה גם על רקע נטייה מינית וזהות מגדרית יחד עם גזענות, מין, מגדר. שום דבר לא קורה בשטח. השאלה איך יוצרים לחץ על שר החינוך ועל המערכת לפעול.

תודה. מירב, סיכום בשם היוזמים.

אפשר להגיב בשם עיריית חולון?

בבקשה. עומדת לך הזכות.

אני מנהלת אגף חינוך על יסודי בחולון, אחראית גם על בתי הספר של החינוך הממלכתי וגם על בתי הספר של החינוך הממלכתי דתי. לפני שאני אומר את דבריי, אני רוצה לומר משהו קטן. ראשית, אני מאוד מחמם את הלב ואני מאוד מאוד גאה ומתרגשת לראות אתכם, את שלושתכם, גם את גדמנש, גם את ואלרי וגם אותך יובל. זה הנוער שאנחנו רוצים.

והוא קיים.

אני יודעת ואני רואה אותו באלפיו.

אני רוצה לומר לנו המבוגרים, שחלק מהמחויבות שלנו הוא לשמש דוגמה לנוער ולילדים שלנו, גם על תרבות שיח. אני חושבת שאנחנו חטאנו כאן היום לתפקיד שלנו. תזכרו שהדרך לחנך בני אדם היא להיות להם לדוגמה והדוגמה שהייתה כאן עד לפני כמה דקות, היא ממש הדוגמה שאני גאה בה.

אני רוצה לומר שעיריית חולון מגנה את ההתנהגות של מנהלת בית הספר במקרה הספציפי הזה. עיריית חולון מקדמת את החינוך לפלורליזם, לשוויון הזדמנויות.

כמנהלת אגף החינוך בחולון, מה את הולכת לעשות עם המנהלת?

ברשותך, שלוש דקות ואני אומר.

לא. יש לך דקה.

זה העיקר. מה אתם עושים.

קודם כל, העוול שנעשה לגדמנש ולוואלרי הוא רב אבל מבחינתי העוול הרב יותר הוא למאות התלמידות שלומדות בבית הספר של גדמנש. הבנות האלו בשעה 2:00 ו-3:00 עוזבות את שטח בית הספר ומגיעות הביתה, לרחוב, לשכונה, והן פוגשות גם את הבחורה הלסבית וגם את הערבי וגם את הבחור ההומו, ואין להם קרניים ואין להם זנב.

תודה. נאומי מוטיבציה עשינו. את מנהלת אגף החינוך בעיריית חולון. נתמקד בזה.

אני אומר. אני רוצה להזמין את משרד החינוך - - -

תזמיני. את בעלת הבית. תזמיני.

אני רוצה להזמין את משרד החינוך שהוא שותף על בסיס יום יומי לעבודה אתנו, לזמן את מנהלת בית הספר לבירור - - -

שאלנו אותך. אתם במחלקת החינוך, מה אתם עושים?

אני עונה. לזמן את מנהלת בית הספר לבירור אצלנו ברשות כדי להתמודד ביחד עם הסוגיה הזאת. צריך לזכור שאין ואקום והיכן שאנחנו לא נכנסים ולוקחים אחריות, הרחוב נכנס, ומה שהרחוב עושה, זה לא מה שהיינו רוצים שהוא יעשה. אני שוב מזמינה את משרד החינוך להגיע אלינו לפגישת בירור עם מנהלת בית הספר.

תודה.

ראש העיר גינה את המעשה? הוציא הודעה לעיתונות?

ראש העיר נמצא כרגע בחוץ לארץ. אנחנו גינינו את המעשה בשמנו.

הטלפון עובד גם מחוץ לארץ.

גינינו את המעשה ופרסמנו את זה.

תודה.

אני רוצה להגיד רק משפט אחד כיוזמת הדיון הזה וגם על מה שהיה כאן. אני אומר את זה בקצרה. ראשית, אני לא יכולה לשמוע שפוסלים את כל הציונות הדתית בשל התנהגות של מנהלת אחת. אני לא מהציונות הדתית, אף פעם לא הייתי, ומה שהיה כאן, החבר'ה של בנט, אני מוחה על זה. אני גם אומרת במפורש שדווקא במצעד ביום חמישי בירושלים ראינו כמה חבר'ה מהציונות הדתית באו וצעדו אתנו ומנדי יודעת את זה בעצמה. לכן אני לא אוהבת את העניין הזה של מה שאנחנו עושים כאן, אנחנו עושים אותו דבר למגזרים אחרים. זה לא מקובל עלי.

הקטע הזה של לבוא ולעמוד כאן ולתת לנו ציונים על השיח וכולי, יש כאן חברי כנסת ליד השולחן הזה עם דעות שונות לחלוטין וכשיש התנגשות בדעות, הם אומרים את זה אחד לשני. זה בסדר.

כל עוד שומעים.

לא. אל תפריעי.

אל תפריעי לי ואל תתני לי ציון. יש שיח. נכון, יש כאן התנגשות. אני לא מסכימה עם שום דבר שאומרת חנין זועבי אבל אל תבואי ותתני ציונים.

הדבר האחרון שאני רוצה להגיד לגבי כל מה שקורה כאן. צריך להפסיק להיות פרווה. מספיק. יש מנהלת בית ספר שמדירה, לכו ותגידו לה, גברת, אין עכשיו לימודים. מה זה לגנות? צאו, תעשו קדימה. את אחראית על החינוך בחולון, קחי את המנהלת הזאת, תשהי אותה לשבוע שתשב בבית. קצה נפשי מלשבת כאן ולדבר על מיגור, מיגור וגינוי. די. חאלס. אל תגידו לי כי אנחנו נותנים לכם גיבוי מעולה לבוא ולסגור את העניין הזה.

תודה. רבותיי, מה שחשוב זה שיש מקומות עבודה, גם בצה"ל, שכאשר קורות תקלות או תאונות, מפסיקים את האימון ומפסיקים את הייצור. זה מה שהיה צריך לקרות וזה מה שאמרה מירב.

הוועדה רואה בחומרה את המקרה שאירע בבית הספר יבנה בחולון.

הוועדה מודה לאיתם לחובר על החשיפה של הפרשה.

הוועדה מודה לוואלרי, לגדמנש ולקו הזינוק על המיזם החשוב הזה.

הוועדה קוראת לשר החינוך לאמץ את המיזמים האלה כדוגמת "קו הזינוק" ולהרחיב אותם ברחבי הארץ. מנהלת מחוז תל אביב אמרה שהיא תשתף פעולה, מנהלת אגף החינוך בחולון – אני חושב שחולון חוותה חוויה טראומתית וצריך לטפל בה נקודתית בכלל בתי הספר.

הוועדה קוראת למשרד החינוך ולעיריית חולון לקיים את הבירור עם המנהלת ולעמוד לשירותה ולהכין לה תכנית שתקנה לה כלים וחוזק להתמודד עם האחר כי בשידור היא נשמעה לנו מאוד מבוהלת מהשיח עם האחר.

הדוגמה שנתנו לנו כאן התלמידים היא דוגמה יוצאת דופן שצריך לאמץ אותה ואני קורא למועצת התלמידים להמשיך במיזמים החשובים שלכם. אני יודע שיש לכם תרומה חשובה בסוגיה הזו של האחר הוא אני.

בזמנו הערתי לשי פירון ואמרתי לו שהמשפט האחר הוא אני, בעצמו יש בו בעיה. אם האדם יאמר אני הוא האחר, ההתייחסות היא אחרת.

הוועדה מקווה לימים טובים יותר של שיח בריא, שיח אמיץ, שיח פורה שבאמת נכיר אחד את השני. לא חייבים לשנות את הדעות האחד של השני אבל לפחות להכיר דבר שיתרום לנו לשיח החברתי והציבורי במדינת ישראל.

תודה רבה. הישיבה נעולה.

הישיבה ננעלה בשעה 13:10.