הכנסת העשרים

מושב שני

פרוטוקול מס' 113

מישיבת הוועדה לקידום מעמד האישה ולשוויון מגדרי

יום חמישי, כ"ה בתשרי התשע"ז (27 באוקטובר 2016), שעה 11:00

סיור הוועדה לקידום מעמד האישה ולשוויון מגדרי, בכפרים הבלתי מוכרים בנגב- פעילות ניידת שירותי הרווחה בכפרים הבלתי מוכרים

חברי הוועדה: עאידה תומא סלימאן – היו"ר

חגי מויאל - מפקח ארצי לטיפול באלימות במשפחה, משרד הרווחה והשירותים החברתיים

תמר אזולאי - מפקחת בשירות פרט ומשפחה, משרד הרווחה והשירותים החברתיים

ח'אלד אזברגה - מפקח מחוז הדרום, משרד הרווחה והשירותים החברתיים

מרים בן עטר - מרכזת שירות פרט ומשפחה, מחוז דרום, משרד הרווחה והשירותים החברתיים

רחמים יונה - ראש המועצה האזורית אבו בסמה

טובה רון - מנהלת לשכת יו"ר המועצה ויועצת לקידום מעמד האישה, מועצה אזורית אבו בסמה

מרוה חג'אב חליחל - מנהלת יחידת התפתחות הילד, מועצה אזורית נווה מדבר

יעקוב אבו בטאט - מועצה אזורית נווה מדבר

מגיד אלעטאונה - מנהל אגף רווחה, מועצה אזורית נווה מדבר

אורנה אפרים-אגם - עו"ס מדריכה באגף הרווחה, מועצת נווה מדבר

מהא אחמידי - מחלקת הרווחה, מועצה אזורית נווה מדבר

מרינט וקנין - מנהלת מועדוניות אבו קרינאת

אמל אלנסאסרה - עמותת סדרה

לילה אלהוזייל - עמותת סדרה

לרשימת השדלנים שנכחו בדיון – ראו בקישור זה.

דלית אזולאי

ס.ל., חבר המתרגמים

סיור הוועדה לקידום מעמד האישה ולשוויון מגדרי, בכפרים הבלתי מוכרים בנגב- פעילות ניידת שירותי הרווחה בכפרים הבלתי מוכרים

בוקר טוב לכולם, בשם המועצה האזורית נווה מדבר, אני מברך את חברת הכנסת עאידה תומא ואת כל האורחים, כל אחד בכבודו ובשמו. אני מתנצל בשם ראש המועצה, פשוט לקראת הבחירות יש בלגן, גם הריסת בתים, הוא יושב עם פורום של נשים, אז ואני מתנצל בשמו.

ביר הדאג' שייכת לכם?

כן, בהחלט. תיכף אני אגיד. בסדר היום נעשה קצת סקירה על המועצה, כדי להכניס אתכם לתמונה, אחר כך ניכנס לנושא של האגף שלנו, מה הוא עושה, ואחר כך נצא לשני מקומות, לשירות הסוציאלי ליד משאית, איך הגענו למחשבה הזו ואחר כך נבקר במועדוניות ונדבר על - - -

רגע, ראש המועצה מגיע גם. מגיד, אולי נחכה דקה?

כן, אין בעיה. אם ככה, הוא ידבר על החלק של המועצה והיישובים ואני אמשיך לדבר על האגף, על החזון שלו, על המדיניות, מה הוא עושה בכלל. אז בוא נמתין לראש הרשות.

אולי נעשה היכרות? תדעו שמבחינת הכנסת - - -

ברשותך, הייתי רוצה להגיד כמה מילים בהתחלה.

רגע, אפשר לחכות לראש המועצה?

זה לא ממש פתיחה, אני רק רוצה שיידעו שזה מתנהל כישיבת ועדה בכנסת, כי זה סיור רשמי של הוועדה ויהיה לנו פרוטוקול והכול יהיה רשום והכול יהיה מסודר לפי הנהלים של ניהול ישיבה בכנסת. היה חשוב לי להזכיר את זה בהתחלה ואנחנו נחכה ליושב ראש שיגיע.

אולי נעשה היכרות. בכל זאת הוועדה זה לא אירוע שגרתי פה.

טוב, שמי ד"ר מגיד, אני מנהל האגף כאן. אם אפשר להשוויץ בעדינות, אני אגיד הראשון שלמד עבודה סוציאלית, שלושת התארים, בוגר בר אילן וגם כותב על מעמד האישה הרבה, זו ההתמחות. לא נעים להגיד, עכשיו אני שוקד על ספר 'נשים פורצות דרך' לקראת אולי פרופסורה. אז זה אני.

נעים מאוד.

שמי טובה רון, אני מנהלת לשכת ראש המועצה. אני מהיום הראשון שהוקמה המועצה, משנת 2004 אני פה. בשלוש השנים האחרונות אני גם יועצת לקידום מעמד האישה ברשות.

נפגשנו, לא?

לא. אני לא הייתי, כשהבנות היו בירושלים אצלך לא הייתי.

כן, אבל הייתי גם באירוע באוניברסיטה פה, כשאת היית.

יכול להיות. גם על העשייה שלנו אני אגזול איזה חמש דקות אחר כך מזמנכם ונספר על הדברים שאנחנו עושים עם הנשים, באיזה קשיים אנחנו נתקלים ומה שהצלחנו לעשות פה.

אני מדריכה, ראש צוות פה באגף הרווחה, ויש עוד כמה תפקידים כי העובדים הסוציאליים תמיד מתפרשים על המון תפקידים אבל זה בעיקר.

מרוה חג'אב חליחל, אני מנהלת היחידה להתפתחות הילד ורכזת מעגלי נשים.

אני מרכזת את השירות לפרט ומשפחה במחוז הדרום. אני ותיקה במחוז, אני בוגרת חוק נוער הרבה שנים, עסקתי בנושא של טיפול בילדים בסיכון הרבה מאוד בחברה הבדואית, פיתוח המודעות, איך מדברים עם נשים - - -

שלום.

הרבה שנים הייתי פקידת סעד יחידה למרות שהייתי - - - בחברה הבדואית ודרך זה הכרתי מאוד מקרוב ומבפנים את הנושא של החברה עצמה וההתנהלות שלה והצרכים שלה והפערים בהם עמדנו. אני מוכרחה להגיד שיש לנו כברת דרך לעשות, אבל נעשתה כבר, חלק משמעותי, לפחות בתודעה של האנשים ושאנחנו מחויבים וחייבים לדאוג בצורה רגישת תרבות, אבל גם שווה לשאר האזרחים, בכל מה שקורה בחברה, לא רק בנושא של נשים, בוודאי של ילדים, אבל יש הרבה נושאים אחרים שמצריכים איזה שהיא התייחסות. אנחנו עובדים קשה בנושא - - -

אני מפקח מחוזי בשירות פרט ומשפחה. אני אגיד ככה בקצרה, התחלתי את דרכי ב-99' במחלקה אז במועצה האזורית שגב שלום והייתי עובד סוציאלי בתוך המחלקה, אחר כך עבדתי בשירות מבחן והיום אני נמצא כמעט שלוש שנים בפיקוח. חלק מהאחריות שלי זה לפקח על היישובים הבדואיים שנמצאים באחריות שלי. אני גם מרכז את הנושא של התכנית 'נושמים לרווחה', כל היישובים הבדואיים נמצאים בתכנית הזאת ומלווים דברים נוספים בתוך השירות.

אני גם מפקחת בשירות לפרט ולמשפחה ועתידה בהמשך להיקלט לפיקוח על - - -

אני יעקוב, קיבלתי מינוי חדש, מדריך וראש צוות ואני ממלא מקום של ד"ר מגיד בתחום החירום. עברתי שורה של תפקידים מעו"ס משפחה ורכז כל מיני תחומים ואני גם עו"ס חוק נוער.

אני מהא אחמידי, בוגרת תואר ראשון במדע המדינה ואני עובדת במחלקת רווחה - - -

אני אלהוזייל לילה מעמותת סדרה, אני עובדת בתור רכזת תכנית של זכויות האישה וגם מנהלת את החינוך למבוגרים בכפרים הלא מוכרים.

ורד, בין השאר מרכזת נושא טיפול ומניעת אלימות במשפחה.

היא זו שיוצאת בחירום למשטרה ומטפלת ב - - -

אני מנהלת - - - עמותת סדרה, אני עבדתי כשנתיים מנהלת פרויקט פיתוח כלכלי והיום אני מסיימת בערך שנה וחצי מנהלת של - - - בעמותת סדרה. עמותת סדרה עוסקת בטיפול, בתמיכה, בכל ענייני הנשים, בעיקר העניין התרבותי, חינוכי, כלכלי ובשנה האחרונה אנחנו לומדים ביחד איך לנהל את הפרויקטים שלנו במקום של להכניס את הנשים למרחב הפוליטי ובמקומות של קבלת החלטות.

חגי, משרד הרווחה.

ואני משערת שכבר יודעים מי אני, לא? חברת הכנסת תומא סלימאן, יושבת ראש הוועדה לקידום מעמד האישה.

אני רחמים יונה, ראש המועצה.

טוב, ברוכים הבאים לכולנו, תיכף אני אאפשר לראש הרשות שייתן לנו סקירה ויברך אותנו על - - - בסדר היום אחר כך אני אתן סקירה על האגף שלנו, יהיו נתונים על האגף, בפרק השני אני אספר לכם קצת על השירות הנייד הסוציאלי איך זה צמח, ואחרון, כמובן לא נוותר על התחום שלך גם, מעמד האישה, מה אנחנו חושבים, איפה זה עומד היום, ואחר כך יוצאים לשטח למשאית בוואדי אנ-נעם, נראה שם את העובדת הסוציאלית שמקבלת קהל שם ולאחר מכן ניסע משם לאבו קרינאת, נראה את המודל של מועדוניות משולבות, שזה קשור גם למעמד האישה וקצת גם עובדים עם אימהות, כעבודה משלימה לנושא של ילדים בסיכון. בבקשה, ידידי.

קודם כל ברוכים הבאים. באמת מבחינה זאת אני חושב שהנושא של מעמד האישה דווקא במגזר שלנו הוא דבר חשוב וחיוני, אני חושב שצריך לעשות הכול לחזק ולראות איך אנחנו מקדמים את הנושא.

מועצה מקומית נווה מדבר היא מועצה שהוקמה לפני ארבע שנים, ב-5.11.2012 בעקבות ביטול מועצה אזורית אבו בסמה והוקמו שתי מועצות אזוריות, אל קסום ונווה מדבר. המועצה למעשה חולשת ויושבת על כביש מבאר שבע לכיוון דימונה, כביש 25, יש לנו שם שלושה יישובים, וכביש 40, באר שבע, רביבים, משאבי שדה בואכה אפילו ירוחם ומצפה. יש לנו שם עוד יישוב, ביר הדאג', והפזורה הבדואית כולה, אל עזאזמה, אבו גווידר, ביר אל משאש. סך הכול אנחנו מטפלים באוכלוסייה של כ-35,000 עד 40,000 תושבים. יש לנו 22 בתי ספר, מתוכם אחד לחינוך מיוחד, 4 בתי ספר תיכוניים ו-85 גני ילדים.

אנחנו במועצה למעשה מסיעים כל יום כ-17,000 תלמידים למוסדות החינוך. איך אומרים? אנחנו מתחרים באגד. המועצה השנייה גם אותו דבר. רוב ההסעות הן בדרכים לא דרכים, 350 קילומטרים דרכי עפר, הרריות, מדבריות, וכשתלכי לראות את תראי באיזה מצבים אנחנו מתמודדים, מצבים יומיומיים קשים, שאם היה במקום אחר במדינת ישראל אני בטוח שהדברים האלה היו מקבלים אוזן קשבת. למרות שניסינו להעלות את זה במשרד החינוך ובמשרד התחבורה, פתרון אין. כל עוד יש פזורה ויושבים איפה שיושבים אז הבעיה הזאת לא תיפתר. גם עכשיו גמרתי ישיבה, ביקשתי לפחות להחזיק קצת את הדרכים, ואדיות, בימים גשומים מוסדות החינוך שלנו סגורים, לא לומדים בכלל, אין הסעות, אי אפשר לנסוע. זו בעיה קשה מאוד.

המועצה מחלקת 12,000 מנות חמות כל יום לילדים ואנחנו גובים כמעט אפס מהתלמידים. ניסינו לגבות בעידוד ולחזק את מנהלי בתי הספר לגבות חצי שקל לתלמיד, הצלחנו בשנה שעברה אולי לגבות כ-20% מהסכום שביקשנו, חצי שקל, לא הצלחנו. חלקם, לצערי, של הילדים, אולי זו המנה היחידה שהם מקבלים בכלל. עד לפני אנחנו היינו מודעים שלחלק מהילדים אפילו המורים היו צריכים להכין סנדוויצ'ים בבוקר. יש מצב קשה מאוד של ילדים באמת מבחינת מצב סוציו אקונומי.

אנחנו מדברים על דירוג 1 ואבטלה של נשים, אני חושב שאנחנו מדברים על לפחות 70%-80%, דבר שהוא לא נמדד כי אנחנו בפיזור של בין שירות התעסוקה - - -

זה יותר מ-70%. ארצית זה 70%.

כן, אני אומר, 70%-80%, אני אומר - - -

בטוח משהו כמו 85-90.

יש פה בעיה קשה מאוד. כל עוד הנושא של ההתיישבות לא הוסדר יהיה לנו קשה מאוד להתמודד עם הדברים האלה. מעבר לזה, אני מתרעם גם על המדינה, אפילו ביישובים שהכירו במדינה עדיין אין תשתיות. אין כבישים, אין חשמל, אין מים. את הזעקה שלנו הבאנו בפני כל הגורמים, בינתיים עדיין ללא תשובות משמעותיות. היום קיבלנו תשובות - - -

איך מסבירים את זה?

איך מסבירים את זה? שאלה קשה. אני חושב ש - - - אני גם בזמנו כתבתי לראש הממשלה, לפני חמש שנים, שלהקים יישוב במדינת ישראל זה לא רק הכרה ביישוב, אלא לתקצב אותו, ותוך חמש שנים בתכנית חומש להעמיד אותו על הרגליים. לא יכול להיות יישוב שהוא 12 שנה שהמדינה הכירה בו ואין תשתיות מינימליות. האנרגיה הירוקה בכל העולם, אנחנו היחידים שמשתמשים בזה, כל הבדואים מתרגלים היום לאנרגיה סולרית, לפחות זה אנחנו בקדמה של מדינת ישראל. לפחות בזה, שיש אנרגיה ירוקה, אבל חשמל אין. גם משפחות ברוכות ילדים, מקררים, עניינים וזה, קשה מאוד לשמר דברים. יכול להיות שחלק מהתחלואה, חלק מהמחלות, זה בגלל הנושא של המזון.

בטוח.

יש פה הרבה בעיות, אנחנו מתמודדים עם העניינים האלה וחיזוק מעמד האישה, אני חושב שמבחינה זו אני חושב שזה דבר שיביא לשיפור. הדוקטור הוא דוקטור למעמד האישה, הוא יסביר לכם. גם הנושא של ריבוי נשים לא תורם לנושא הזה ואם אנחנו מדברים במשפחות של 30 ו-40 ילדים, לגדל בבית, גם הבית הכי עשיר במדינת ישראל, יהיה לו קשה מאוד להחזיק את הילדים האלה ואז הם נופלים לנו בשולחנות של הרווחה וכל זה והנושא הזה של מעמד האישה צריך לקבל מקום.

פה מבחינת המועצה, היא מטפלת בנושא הזה, אבל תקציבים אין. איך אנחנו מתמודדים עם הבעיות, איך מוציאים מהבית, איך מוציאים להשתלמויות, איך מוציאים לטיול. איזה 40 בנות הלכו ליפו, נהנו, קודם כל הוצאנו אותן מהבית, עשינו פעולה וכבר להוציא בחורה כזאת מהבית, מאחורי ה - - - אולי היא חולבת, להוציא אותה לשם ולהביא אותה - - -

זה טיפה בים.

בשבילם זה משהו. הנושא הזה, החשיפה הזאת הציבורית גם חשובה.

מה מספר התושבים שאתם אחראים עליהם במועצה?

אני, כ-40,000 תושבים.

זה במקומות המוכרים?

לא, במוכרים אנחנו מדברים באוכלוסייה בערך 23,000, השאר זה פזורה.

כמעט 50%.

אנחנו לא עושים הפרדה מבחינתנו. גם מבחינת החינוך והרווחה אין הבדל בין אלה שביישובי קבע לאלה שבפזורה, אין הבדל, השירות ניתן לכל השטחים שאנחנו אחראים עליהם. אפילו בשעת חירום, שמבחינת החוק שטחים גליליים, זה לא בתפקיד שלנו, אבל אנחנו לא מפרידים.

- - - כשאת בזמן חירום - - -

הבחור שנהרג לנו ליד דימונה הוא בשטח שהוא בכלל גלילי, לא בשטח של - - - ואנחנו טיפלנו במשפחה ומלווים אותה. זאת אומרת מבחינה זאת אין הבדל, אבל הבעיה שתקציבים אין. לחזק את המעמד הזה ולראות איך אנחנו מקדמים.

אחד הדברים שלי באמת - - - הייתי בסיור לפני כמה שנים באבו גווידר, הנושא של תרבות והשכלה למבוגרים, אז פתאום בחורה בת 45 התחילה לקרוא ולכתוב. אני חושב שעשינו צעד שם והפסקנו מחוסר תקציבים, אז 'איך הגעת לזה?' היא אומרת, 'תשמע, נתנו לי תרופה בבית מרקחת', בטעות לקחה תרופה אחרת, נתנה לילד, כמעט הרעילה אותו, הלכו לבית חולים וזה, היא אמרה 'מאז החלטתי ללמוד לקרוא ולכתוב'. צריך הרבה מאוד תשומת לב, תקציבים ולראות איך מתמודדים עם הנושא הזה של מעמד האישה. לעשות את הנושא של הביקורים ולראות ולעשות, אני מצפה מהסיור הזה לפחות שייצא משהו. אנחנו מתחייבים כמועצה ללוות את הנושא, יחד עם הרווחה, הנושא של השכלת מבוגרים הוא מרכיב חשוב ובעיקר לנשים.

יש לכם תכניות להשכלת מבוגרים.

אני מבקשת לציין משהו, כשאנחנו מדברים על המועצה, גם המועצה הזאת וגם האחות התאומה שלה, אל קסום, הן שתי מועצות ללא הכנסות, הן חיות מ-100% תקציב מדינה, אין להם ארנונה, מסים, מפעלים שאפשר לגבות מהם. זאת אומרת מה שהם מקבלים מהמדינה זה מה שיש.

כן, אבל ברגע שאת אומרת, למשל, שיש לכם אוכלוסייה שהיא בלי מעמד, כלומר אלה גם לא נחשבים בקפיטה שהמשרד נותן.

לא, יש פה בעיה מול משרד הפנים. אנחנו לא מתוקצבים גם לפי המספרים שלנו, אפילו בתוך היישוב שלנו. יש לי אישור מהמשרד של הממונה, 23,000 תושבים מטופלים אצלנו, אנחנו מתוקצבים לפי 4,000 תושבים שרשומים במשרד הפנים ששינו כתובת. מי שלא שינה כתובת במשרד הפנים לא מופיע.

שינה כתובת ממה למה?

כל מרשם התושבים שלנו הוא שבטי. מוחמד אבו קרינאת, כתוב יישוב, ברובריקה של היישוב בספח שלך כתוב יישוב, כתוב שם שבט אבו קרינאת. כל עוד הוא בשבט אבו קרינאת ולא ביישוב אבו קרינאת, הוא לא נספר אצלנו.

בקסר א-סיר. יש יישוב, יישוב קסר א-סיר, אם הוא מופיע שם, כתוב מוחמד הוואשלה, מקום יישוב כתוב: שבט הוואשלה. שבט הוואשלה לא מופיע אצלנו במרשם בכלל, רק אם ישנה לקסר א-סיר. אם אנחנו מדברים היום על בחירות, הכריז שר הפנים שאנחנו הולכים לבחירות ב-29 בחודש, מתוך אוכלוסייה של 23,000 תושבים שגרים בתחומי הקו הכחול, שיש להם 2,112 בעלי זכות בחירה בלבד, בלבד, והם צריכים להחליט מחר בחירות והם צריכים ללכת לבחירות, להכריע גורלם של 40,000 תושבים.

השאלה היא מה מונע את העברת הרישום? כלומר התושבים עצמם לא רוצים? האם זה כרוך באיזה שהוא מעבר אמיתי מבחינת מגורים?

זה כרוך בנושא של ההסדרה, זה נושא של תביעות בעלות, זה נושא של איפה ייקחו אותם, אלף ואחד דברים אחרים, זה נושא של הארנונה. לצערי, חלק שלא סיפרו להם, בשביל שהדואר לא יגיע אליהם בכלל.

יש עוד משהו מרכזי, ברשותך, יש חוסר אמון בין המדינה לבין האזרח. חלק מהמתנגדים להיכנס ליישוב הוא על הגבולות במיוחד. לדוגמה, הם צופים מה שהולך ביישובים אחרים, כמו חורה, אם אני רוצה להגדיל את בית הקברות אני לא יכול, אז אומרים מראש, במקום 5,000 אני רוצה 20,000 או 15, לכן זה עוד דבר שמקשה על הכניסה לדברים האלה. אבל זה מורכב, לא כדאי להיכנס לזה.

למה לא כדאי? אי אפשר להבין איך התושבים חיים אם אני לא מבינה את הקרקע שעליה צומחות כל הבעיות.

לא, לא התכוונתי - - -

יש יישוב, אבו טלול, אתם תראו אותו בהמשך בדרך, היישוב הוא היישוב הכי גדול שלנו, 11,500 דונם, גדול. 6,000 תושבים אמורים להיות בפנים, שינו כתובת בערך 250, הולכים להצביע 124 מתוך 6,000. הם צריכים לבחור נציג ליישוב, את ראש המועצה וועד היישוב, וזה ייצוג שלא מייצג.

זה לא ייצוג, אבל כשהם יודעים שזה עלול לעלות להם גם בהקשרים שקשורים לאדמה וקשורים למקום המחיה, אז זה לא יפתור את הבעיה, בשבילם זה לא מעניין, הם לא רוצים לאבד את האדמה, הם לא רוצים לאבד את הבית.

אז זה בדיוק הנקודה, את נותנת את התשובה לבד.

זה ברור, אבל יחד עם זאת זה ייצור בעיות חדשות, של עימותים אחר כך בין השבטים, כי המיעוט הזה הולך לקבוע את גורל המועצה.

ברור, מי אחראי על כל זה?

ההערה שלך היא במקום, אני לא התכוונתי, רציתי למקד אתכם - - -

אתה יודע, אני רק רוצה להגיד לפני שאתה עוזב. אני מבינה שאתה מסיים את התפקיד לפי המצופה.

כן, ב-29 בחודש.

אז כנראה נצטרך עוד פעם לחכות לראות מי יהיה ראש המועצה החדש כדי להגיד שאני בעצם מוכנה לעזור בכל דבר. אני לא רק עוסקת בעניין של נשים, אני חברת כנסת.

קודם כל את הסיור שלך, תוציאי דוח, אחרי שישבנו ותשמעי את הכול, כי אני חושב שמחלקת הרווחה עושה עבודה יפה. הנושא של המשאית בכלל ושני ג'יפים שמסתובבים בשטח, המטרה שלנו, יש הרבה אנשים שלא מודעים לזכויות שלהם ואליהם אני רוצה להגיע. מה שקרה בשני המקרים, דווקא באל פורעה ובחורה, שני האנשים שסגרו אותם עם שלשלאות ברזל, כמו אסירים שם, אני חושב שהרבה אנשים לא מודעים לשירותים שנותנת הרווחה ודווקא כלי הרכב הניידים האלה באים לתת מענה, אפילו חלקי, להגיע לפתחם. אני ביקשתי מד"ר מגיד, ישבתי גם עם מנהל המחוז ויש לנו תמיכה מלאה גם מהמחוז באמת מהבחינה הזאת, להגיע לכל אוהל ואוהל, להגיד להם מה עושים, אם זה בהסברה וזה וזה, להיחשף.

אנחנו היום מדברים כמעט על 10,000 תושבים שמקבלים שירות מהרווחה, זה לא דבר של מה בכך. ועם כל חוסר ההכנסה של המועצה באמת מהבחינה הזאת מנהל המחוז וצוות העובדים שלו עושים עבודה יפה, אנחנו מתוקצבים נאות בעניין הזה.

כדאי שתדע, וגם שהמחלקה תדע, חגי מלווה את העשייה שלנו, אני לקחתי על עצמי את כל הנושא הזה של גם שירותי הרווחה וגם הנושאים האחרים שקשורים בנשים בדואיות, את המשאית ואת הרכבים, אני שומעת עליהם מאז שנכנסתי לכנסת ואני ביקשתי את הסיור הזה כבר לפני כמה חודשים ועד שקיבלתי את התשובה, אבל עוד המשאית לא התחילה. אני שמחה קודם כל שהמשאית התחילה, אני שמחה על זה, אני מוכנה לסייע בכל דרך אחרת כדי שהתושבים, האזרחים יקבלו את השירותים שמגיעים להם. אני מקווה שהיום באמת נלמד יותר על איך מנגישים את שירותי הרווחה לאזרחים, כי אחד הדברים שהדאיגו אותי מאוד, שאין תשתיות, אני יודעת, כבר ביקרתי ואני מכירה את זה, אבל איך מנגישים את השירותים, אני יודעת שצריך מאמץ מיוחד.

אבל כל עוד שהמדינה יוצרת את הקונפליקט הזה בין זה שאני יושב בביתי ויש לי זכות לקבל את השירותים לבין אם אני רוצה לקבל את השירות אז אני צריך להירשם אחרת או צריך לוותר על דברים כדי לקבל, זה לא.

לא, לא קשור. ממש לא קשור, אין קשר בין הדברים.

זו תפיסת העולם שלי.

לא, אין קשר.

לי לא משנה - - -

אני לא מדברת על מה שאתם עושים, כשאמרתי, למה אנשים לא מעתיקים את הכתובת שלהם, חלק מהדברים זה הפחד שהם יאבדו את המקום שלהם. בעיניי זה המדינה בצורה עקיפה עושה משא ומתן פה, רוצים? תוותרו, תקבלו. זה מה שאני תופסת.

נכון, אבל ברווחה זה לא עובד.

אני לא דיברתי על ה - - -

בסדר, ברור. מובן. בואו נתקדם.

שתדעו, אני אף פעם לא נגד השירותים. תודה.

אני רוצה שהיא תשמע את מעמד האישה.

היא תחליט, את רוצה על כל הרווחה לדעת או על מעמד האישה בלבד?

אנחנו - - -

על הרווחה תשמעו אחר כך, אחרי שאנחנו חמש דקות על העשייה עם הנשים - - -

לא, לא. לדעתי אנחנו בקיצור של זמן, אנחנו צריכים להוביל את הנושא של הרווחה, מעמד האישה משתלב בתוכו כי זה - - -

לא, על הרווחה היא תשמע אחר כך בזמן הסיור.

לא, זה יהיה פגום, לא. זה לא ככה. חבר'ה, בואו נתקדם. הערתך היא במקום, שאמרת, אני לא התכוונתי, הנושא חשוב, זה חלק מהנוף, אבל אני מתכוון שהדברים האלה צריכים למצוא ממקבלי ההחלטות נוסחה שמקובלת על שני הצדדים. אבל לא להיכנס, הכוונה לדעתי שזה תהליך מתיש וכל עוד אין אמון בין האזרח למדינה זה לא יתקיים גם.

לעניין שלנו, האגף של שירותים חברתיים חולש על שטח - - - מה קרה פה? אני לא יודע. מעמד האישה הוא חלק קטן מהדבר הזה.

אין בעיה, אבל אתם יוצאים לסיור ותוך כדי סיור אתה יכול גם להסביר על הנושא של הרווחה.

לא, יש לי הרצאה מובנית, אני מצטער מאוד.

סליחה, ד"ר מגיד.

סליחה, יש מקום לכולם, כולם ידברו ולכולם יש חשיבות לדבר. בבקשה, תתחיל, וטובה - - -

כן, תשתלבי, מה הבעיה?

לא, אתם פשוט צריכים גם לצאת.

תצאי ותחזרי, מה הבעיה?

לא אני.

לא, אנחנו לא נצא עכשיו.

לא יוצאים מפה מבלי - - -

דקה. לא מקובל עליי שיש הזכרה של האגף, שמעמד האישה חלק ממנו.

טוב, תנו לי לנהל את הישיבה של הוועדה לקידום מעמד האישה. אני עד עכשיו הייתי אורחת, בכל זאת זו ישיבה של הוועדה לקידום מעמד האישה. אנחנו באנו כדי לעשות את הסיור וכדי ללמוד על העשייה בתחום של שירותים לנשים בדואיות שהן תחת האזור. אני מבינה שגם העשייה בתחום מעמד האישה היא חלק מהעשייה הכללית שנעשית גם עם הנשים.

אני מציעה ככה, התחלנו באיחור, ב-12 וחצי נצא מפה. היינו אמורים לצאת. מבחינתי זה בסדר, האיחור, שזה יתווסף לסוף היום. אז עכשיו נשמע על הפעילות, בסוף את גם תיתני סקירה על העשייה שלכם לפני שאנחנו יוצאות. בסדר? יופי.

אוקיי, אני אעשה את זה בקצרה, גם בהתחשבות בזמן.

בבקשה.

השירות שלנו חולש על אזור רחב, מחבל לכיש עד מעטפת אילת ואני לא סתם אמרתי חבל לכיש כי בתקופת אפריל עד הקיץ נודדים בדואים ליד עוטף עזה, חבל לכיש, ולא מזמן במלחמה האחרונה טיפלנו באישה שנפגעה ליד אשקלון, יד מרדכי יותר נכון, נפל עליה טיל, היא נפגעה ישירות.

לגבי מעטפת אילת, יש 20 משפחות בדואיות שמטפלים בהם, שבשנות ה-50 חדרו מירדן עקב נקמת דם, גם מגיעים אליהם שם, לכן השטח הוא מאוד, חוץ מהמורדות של מצפה רמון, ירוחם וכל אלה, לכן האזור הוא כל כך רחב.

כמובן המדיניות שלנו, מטרת העל, החזון של האגף הוא להנגיש את השירות, לתת אותו לאזרח ואז המדיניות של ראש המועצה ואז קודמו הייתה ראייה נכונה, איך להנגיש קודם כל בארבעת היישובים שיש לנו, יש לנו תחנה בכל אזור, מקבלים קהל פעם בשבוע.

מה זאת אומרת בכל אזור?

בארבעת היישובים יש שלוחת רווחה.

יש לכם ארבעה יישובים.

שלושה, יותר נכון, בשלושה מתוך ארבעה, איפה שיש שם בניין רב תכליתי, העובד הסוציאלי מגיע יום בשבוע, מקבל קהל ויום אחר ביקורי בית.

ברביעי אין עדיין מבנה רב תכליתי, אז הוא מקבל ב - - -

כן, והשאר באים ללשכת האם כאן, כי יש כל המוסדות הממשלתיים, משרד הרווחה, ביטוח לאומי, בית דין שרעי, מס הכנסה, כל זה נמצא כאן. לגבי שאר השבטים, בהחלטת ממשלה מעבר לזה ליישובים, החלטנו גם לטפל בחינוך ורווחה כקבלן משנה של המדינה ואז באמת כדי להיטיב עם האוכלוסייה הזו חשבתי על רעיון איך להנגיש את השירות, ואז בעת שהגיתי את הרעיון נזכרתי במורה בשם רבי עקיבא, שנכנס יום אחד לכיתה, הוא הרגיש בתלמיד מצטיין, כמו חגי חבר שלי, אז הוא אמר 'למה הוא חסר, הילד הזה?', אמרו 'הוא חולה', עזב את הכיתה, הלך לבקר אותו ואז השקה אותו, על הפנים וכו', והוא אמר לו 'רבי עקיבא, החייתני', אז הוא אמר לו 'כל מי שמבקר חולים כאילו עושה חסד מרים'. אז אני אמרתי, כל מה שמגיע לנכים האלה, למעמד האישה וכל זה, הוא עושה חסד גדול, אז כאן בא הרעיון של המשאית שתבוא שחשבתי עליו. נכון להיום, מטופלים באגף הרווחה - - -

רק אפשר, כדי שאני אבין קצת, הנקודה הכי רחוקה שנמצאים בה אזרחים או תושבים, שאתם אחראים עליה זה אילת? כמה זה קילומטרים?

בערך 200 קילומטר מכאן, קו ישר.

אז כל מי שרוצה לקבל איזה שהוא שירות ממשלתי צריך לנסוע 200 קילומטרים? זה נסיעה יותר מעכו לירושלים.

אני מאוד מודה לך ששאלת את זה, דקה. מצפה, למשל, 100 קילומטר, ירוחם אותו דבר. וזה הוויכוח שלי באמת עם מקבלי ההחלטות, כי תיק אצלי להגיע למצפה רמון הוא כמו עשרים ברהט או בנצרת או בבאר שבע, כי יום שלם לוקח לבקר את אותו אדם ולחזור. ואז ביחידות של זמן שאני נותן לאקס תיק, תמיד הוויכוח שלי, כי מי שעושה את הנוסחאות, לצערי איננו מתחשב בדבר הזה, הפיזור הגיאוגרפי.

אין לכם שום אקסטרה לפיזור הגיאוגרפי מבחינת תקצוב?

אין מימון דיפרנציאלי - - -

כלומר אין דבר כזה דיפרנציאלי שנכנס לתקצוב.

לא רק זה, אנחנו גם אומרים שמבחינת הרכבים, יש להם שני ג'יפים ומשאית, על הפיזור הגדול הזה, כשהג'יפ הזה גם משמש, או יעקוב, שהוא פקיד סעד לחוק נוער, כל הנושא של החירום, וורד פה, כשיש מקרה חירום - - -

מה זה חירום? מתקשרים מ-150 קילומטר, עד שמגיעים איזה חירום קיים?

המשטרה, סורוקה - - -

לוקח שעות לפעמים, זה נכון.

השאלה היא כזאת, יוצא עובד סוציאלי כרגע עם הג'יפ, הוא מוחזר כי יש מקרה חירום שצריך לטפל בו כרגע.

אבל היא צודקת, היא אומרת ש - - -

אני לא מדברת על סורוקה, זה הקפצת חירום, אבל אם יש מקרה חירום בתוך היישוב - - -

אבל אם זה באזור מצפה לא יבואו מ - - -

הוא צריך להגיע למצפה.

עד שמגיעים אליו זה כבר לא חירום, זה כבר - - -

נכון. משטרת דימונה בלילה, זה נכון, זה מרחק של זמן, אין פה - - -

רק שתבינו, אני שואלת את השאלות כדי להבין, לא כדי להאשים חס וחלילה, כדי להבין עם איזה קשיים אתם מתמודדים.

את צודקת, בהחלט.

רק נוסיף לזה שה-250 קילומטר זה כשאנחנו נוסעים על כביש הערבה. כשאנחנו יורדים לשטח, למקומות שהם נהיים צרים, כשאין נתיבי תחבורה ישירים ליישוב זה גם מכפיל את הזמן וגם את ה - - -

זה לוקח פי שניים.

אני רוצה גם להוסיף עוד משפט. יש תקנון של כמה עובדים סוציאליים צריכים להיות פר אוכלוסייה, התקנון שאנחנו נמצאים בו הוא אפילו לא קרוב למשהו שהוא צריך להיות קיים במציאות. שוב, בגלל המספרים השונים - - -

אז אתם, לא סתם אני בחרתי את הנושא הזה, ביקשתי ל - - -

למרות כל הקשיים - - -

זה לא מסודר להגיע לבן אדם שלא יודעים את הכתובת שלו, זה לוקח לנו זמן עד ש - - -

ברור, הווייז לא מכיר אותם.

נכון ואין איתורן לזה. מספר התיקים נכון להיום באגף זה 2,573, מספר הנפשות המטופלים הוא 10,760, לפי מאגר המידע של משרד הרווחה. מספר התקנים שיש לנו הוא 16 בערך ושלושה נהגים, אחד נהג משאית ושני ג'יפים.

16 תקנים או עובדים?

תקנים, שכמובן אצלי אין חלקיות, כל תקן הוא עובד אצלי. אני לא מאמין בחצאים, שזה לא נותן עבודה, תקן זה תקן.

מבין הדברים שהצלחנו לפתח מעבר לתחום הפרטני, זה קשור גם למעמד האישה, הצלחנו לפתח 37 משפחתונים, שמקבלים שירות 190 ילדים. כל משפחתון, מגיל אפס עד שלוש, ילדים בסיכון - - -

חמישה ילדים.

חמישה ילדים. אם אני אגיד לך, כבוד חברת הכנסת, זה לא במובן נעלב, אלא הנשים האלה, איתרנו אותן, בחרנו ביניהן בסינון, את הטובות, ועברו הכשרה כמו כל עיר וכדומה, לא עשו - - - זאת אומרת זו לא הייתה עבודה קלה.

יש לנו 13 מועדוניות ביתיות גם, בתוך הבית, ויש לנו שש מועדוניות משולבות, באחת מהן תבקרו, בעצם שלוש תראו בבת אחת, בתוך בניין רב תכליתי, כל אחת 15 ילדים, זה כולל מנה עיקרית, טיפול אינטנסיבי וכדומה בילדים.

יש לנו תשעה מוקדים של אופנים. מה זה אופנים? אופן ביהדות זה מלאך, מאיפה זה צמח? יש את האוטובוסים הצהובים האלה, פעם אחת היה - - - קצת היסטוריה, שתי מילים.

לא, אני צוחקת, כי נראה לי שמושפעים מההיסטוריה והדת היהודית בכל דבר.

כן, זה חלק מהנוף וזה בסדר, לגיטימי. היה אחד עם בן גוריון בהסתדרות, אשכנזי, הוא חנך תלמיד מרוקאי והשקיע בו. הבחור הזה הגיע להיות דוקטור במחשבים, הוא הגיע לארצות הברית והוא אמר 'אני רוצה לחזור לעזור למולדת ולאנשים, מאיפה שצמחתי' ואז הוא העלה את הרעיון של אוטובוס צהוב, מגלחים אותו, שמים אותו שם כל מיני כלים, מחשבים, מתמטיקה וזה, ואני בין הבודדים בדרום, היישוב היחידי שניצלתי את השירות הזה, הוא מגיע לתשעה מוקדים, שם את זה בחשמל והילדים לומדים בחוגים השונים.

זה מין ניידת כזו.

כן, ניידת כזו. אבל זה שירות ייחודי שאנחנו מאוד - - -

מגיד, רק נתון אחד שלי חסר פה, זה החלוקה באחוזים של האוכלוסייה, כמה מתחת לגיל 18 וכמה מעל גיל 18.

60% כמעט מכל הבדואים הם מתחת לגיל 18 והשאר, 40% בקירוב, הם בוגרים. מבין הבעיות שיש לנו, שהן בולטות, כמובן בעיית התעסוקה, כולכם יודעים. לפי החוקר - - - הקיצור שלו, מעל 50% האוכלוסייה הזו סובלת מאבטלה, בתחום הנשים לדעתי מעל 90% וזה משפיע המון על התא המשפחתי. יש לנו תופעה שאין לאף אחד, זה תושבים חסרי מעמד שהם במקור שלהם מעזה, אין תעודת זהות, ואם אין תעודת זהות, מי כמוך יודעת, אתה לא יכול לתת לו לא ביטוח לאומי, לא קופת חולים. מיצוי זכויות במובן של כל אזרח, הוא לא יכול ליהנות אפילו מטיפול רפואי.

בעניין הזה אני מוכרחה להגיד שהדבר הקשה ביותר בעיניי זה שאבות שהם ישראלים, בעת לידת הילדים שלהם, לא ממהרים לרשום את הילדים שלהם ואז כשהם מתעוררים צריך לעשות תהליך של הכרת אבהות ובדיקות, זה מסובך וזה ארוך - - -

אני חושבת שהבעיה היא הרבה יותר מסובכת, אני גם עקבתי אחרי הנושא הזה. יש בעיה נוספת, שעכשיו משנים את הסטטוס של חלק מהתושבים. אני מגיעה לעוד סיור בעוד שבועיים בנושא הזה, אני גיליתי שמשנים את הסטטוס. כאשר הולך הצעיר כדי להוציא את תעודת זהות, משנים לו את הסטטוס שלו, כלומר שוללים לו את האזרחות שלו. זה סיפור שעוד תשמעו עליו, אבל בעניין האבהות, יש מקרים שכאשר האבא מגיע ורוצה לרשום את הילד והאבא הוא אזרח, לא מובן לי לפי החוק איך יכול להיות שמבקשים ממנו בדיקת אבהות. לפי החוק אסור להם. ברגע שאבא מגיע והוא אזרח והוא אומר 'זה הילד שלי', צריך לרשום אותו, לפי החוק.

הטענה שהוא לא היה במעמד הלידה, זו הטענה.

לא, לא רק במעמד הלידה.

בואו נתקדם. ריבוי ילדים בסיכון, כתוצאה מנישואי ביגמיה וחלק בגלל הנושא הכספי.

פוליגמיה, לא ביגמיה.

פוליגמיה. אני פשוט טענתי פעם, אם היה כמו אצל היהודים, הרב גרשום, הם עשו היתר, יכול להיות שהיינו חוסכים היום. הרי ביהדות על פי דת משה - - -

אתה מדבר איתי כאילו אני בוגרת תלמוד ותורה, מאיפה אני מבינה מה אתה אומר?

הכוונה היא חיובית, דקה. אני לא אעמיס עלייך, זה בסדר. אני מתכוון שעל פי דת משה גם ליהודים מותר שתיים, מה הם עשו בהבדל מהמוסלמים? הם עשו היתר, רבנים חתמו, אמרו אסור ועשו. עכשיו אני אומר, הביגמיה אצלנו והפוליגמיה, אם היו בשנות ה-50 מוציאים פתווה, אומרים שאסור להתחתן עם האישה, למרות שהדת כן מאפשרת, יכול להיות שהמצב שלנו היה אחרת. לזו הכוונה שהשתמשתי בהשוואה הזו.

מה עם הניידת?

עכשיו ניכנס לעניין של שני נושאים - - -

אני אהיה רעה, סליחה, יש לך חמש דקות, כדי לתת קצת זמן לטובה.

מאה אחוז, אוקיי. מעמד האישה. אני אתן לך להתחיל ואני אשלים.

כל מה שאמרת עד עכשיו זה גם מעמד האישה.

אני אפתח, אבל אחריי אני רוצה את מרוה - - -

אם ככה תני לי לגמור חמש דקות. מעמד האישה, אני צריך להגיד דבר אחד, שהאישה היא מרכז החברה ואני לא אומר את זה באמירה, אלא גם במחקרים שלי, אם את עוקבת אחריהם וגם במציאות היומיומית. מצאתי לכבד אותך בערבית בשני פתגמים ואת תתרגמי, אני חלש בזה. (ערבית).

(מתרגמת): אם האישה לא הייתה נולדת היו כל הגברים חיים כפליטים.

כן. ׁ(ערבית).

(מתרגמת): האישה היא חצי חברה, היא שיולדת ומגדלת, ואני מוסיפה, גם היא מהנדסת, היא רופאה, היא עורכת דין והיא גם חברת כנסת.

כן. מה שרציתי להגיד, כל מי שחשקה נפשו לדבר על מעמד האישה עליו להיזכר תמיד בתרגיל המפורסם, בפסיכולוגיה חברתית אומרים, כיצד הקיפודים מקיימים יחסי מין? בזהירות ובאיטיות. כל מי שלא רגיש תרבות וידבר על מעמד האישה הוא מחטיא את המטרה, ומה הכוונה כאן? אני חושב שהאישה חשובה מאוד לנו ואחד הדברים שאני אמרתי, על מנת לקדם את מעמד האישה, צריך לתפוס את החסם שהוא הגבר, ואז אני במחקר שלי אמרתי שהופכים אותם לסוכני שינוי. זאת אומרת צריך לגייס את הגבר כסוכן שינוי ולערב אותו בתהליך ההסברתי ולהגיד לו כמה אתה מפסיד שאתה לא מתייעץ עם האישה.

הוא אומר שהבעיה היא לא האישה, הבעיה היא הגבר.

אני בא ואומר, אני שמח שיש כאן גם נשים, כל עמותה שתקום למען נשים בלי לשלב גברים היא מחטיאה את המטרה, כי אנחנו יודעים מה החסם שם, צריך לגייס אותו ולעבוד עליו ולרסן אותו. אני חושב ש - - -

בסדר, איך מתרגמים את החזון הזה?

צריכה להיות רשת רחבה מאוד ובזה אני מסיים. קודם כל בטיפות חלב, צריך לעשות שם הרבה הרצאות בנושא של ילודה, צמצום. אפילו אני חשבתי פעם אולי לתקציב, אני אשמח מאוד אם תעזרי לי, בטיפת חלב לעשות חדר כושר לאישה אחרי לידה, שתבוא לשם לתת הדרכה כשהיא ממתינה. הדבר השני, כל אנשי הדת והאנשים המתונים, לדבר על נושא צמצום הביגמיה. מצד שלישי, האישה לומדת, ובצדק, היא שואפת להגשים את החלומות וכדומה, והקונפליקט בינה לבין הגבר על רקע המסורת מול מודרניזציה.

אחד הדברים שאני מצאתי בהפוך מכל העולם בסקירה, איפה שאומרים שהמסורת והדת מגבילה, דווקא הפוך מצאתי. עצם זה שהיא לובשת גילבאב, שזה דומה באופיו ללבוש המודרני ומתנהגת דתית, אפילו אם היא לא דתית, כי היא הצליחה להגיע לאוניברסיטה, לקמפוס של הסמינר וכדומה והוא נותן בה אמון. אני קורא לזה מכשיר התאמה, שזה בעצם שכנע את ראשי הציבור המקומי הערבי לתת בה אמון ולצאת. לכן אני אומר, הרשת לטפל צריכה להיות מאוד רחבה, להכיר, היום במיוחד בעניין כלכלה, במיוחד ברהט, עוד הכנסה זה מאוד חשוב, ללמוד זה מאוד חשוב, אבל שוב, מה שרציתי להגיד, לא רק להסתכל במשקפת של מישהו מהמערב, אלא גם להסתכל על המסורת, איך התהליך.

לדוגמה, אמא שלי היום בת 90, תבוא אחת כמוך ותגיד לה 'תשמעי, גברת, המודרניזציה מתבטאת בשורט וללכת לים', היא תיתן לך סכין, לא כמו הצעירה. לכן אני אומר, יש - - -

אני לא תופסת למה השיח הזה מתקיים, אני אף פעם לא אגיע, לא אמא שלך ולא לאף אחד, להגיד לה שהשורט הוא התוצאה.

לא, אני אומר כדוגמה.

לא, אני רוצה לכוון את זה יותר לדברים שמעניינים אותי ושהם מדידים.

כן. הדבר האחרון הוא העניין של אלימות במשפחה. לצערי הרב בשנים האחרונות התופעה הולכת, ומרים תעיד על זה, היא פרטנר לכל דבר, הולכת וגדלה. הבעיה שיש לנו, כשאתה לוקח אישה למקלט בצפון, תסכימי איתי שאתה לא יכול לדבר בשפה טיפולית בערוץ של הידברות - - - אתה מאבד הרבה דברים. יש נתונים, תיכף היא תגיד, האישה הזאת, חלק מהם מצליחים להחזיר אותן, חלק מסדרים אותן אצל שייח', בהתחלה, לא מגיעות למקלט, וחלק מסתובבות בארץ מבלי לדעת איפה היא.

לכן אני בא ואומר, צריך לחשוב על שני דברים, ובזה אני מסיים. קמפוס שיעסוק בכל מה שקשור לאישה, כולל צד מחקרי, ומצד שני להקים איזה מסגרת בדרום, מיועדת לבדואים בנגב, כשיש מקרה חירום, לאפשר גם טיפול מקרוב, גם לאפשר למשפחה תיווך וגישור וכל הדברים האלה. המקרים הקשים ביותר, מצדי תיקח המדינה לאן שהיא רוצה. אנחנו חושבים על הדבר הזה, כי לא יכול להיות כמעט היום 300,000 בדואים, כולל רהט, ואין מסגרת אחת. ואני בלילה, כשאני שולח אותה בג'יפ - - -

בכל הארץ יש רק שתי מסגרות לנשים ערביות.

כן, אבל כשקורה פה מקרה באמצע הלילה ואנחנו צריכים להסיע אישה צפונה - - -

אפשר להשאיר אותה בלילה ואחר כך להסיע. זה לא הוויכוח שלי - - -

זה לא נקרא לטפל בה כמו שצריך.

זה לא האחריות של הלשכה כשהיא נמצאת במשרד שהלשכה תטפל.

סליחה, יש תכנית מיוחדת במקלט פה בבאר שבע, שאפשר להשאיר פה אישה, יש היערכות - - -

בטח, לקליטת חירום.

לקליטת חירום ומעבר לקליטת חירום, לכמה ימים, כדי לאפשר על פי בקשת כל המנהלים פה, או רוב המנהלים, כדי לאפשר להם להתחיל לעשות את העבודה של הערכת סיכון והערכת סיכוי להשאיר אותה בחברה שלה בצורה כזו או אחרת. הסיכוי של פישור, של מאסר של הבעל, לא חשוב, כל מיני דברים. זה הסיכום שקיים והמקום פה מוכן, רק אם יש סכנה מובהקת וגבוהה, האישה לא נשארת פה וצריך להסיע אותה.

מילה אחרונה. אני מסיים, ברשותכם. בעיית הנשים מאוד כאובה, אני לא יודע לאן ממדיה יילכו, אבל היא קיימת ואף אחד לא מתעלם ממנה. גם התא המשפחתי משתנה, לטוב ולרע. פעם אם בא לשייח', הוא נותן מילה, אף אחד לא מתקרב, היום זה לא ככה, הכול מתפורר. וגם עניין החוק שיאפשר לאדם שיעשה מה שהוא רוצה מול מערכת חוקים נוקשה של מסורת, אלה הדברים שאנחנו נתקלים בהם.

הבעיה האחרונה שאנחנו נתקלים בה, גם בתור פקידי סעד, זה עניין הריסת בתים. אין לנו יד בזה. פשוט מאוד באים אנשים לפעמים, אנחנו חסרי אונים, לא יודעים לאן יילך, לבית מלון, כמה ייקח. אם אני רוצה לתת לו פחונים, המצב לא מאפשר כי המדינה תגיד 'תשמע, אנחנו הורסים מצד אחד ואתה בונה?' זאת אומרת יש דילמה שאף עובד סוציאלי בארץ - - -

המועצה המקומית חותמת על צו ההריסה.

גרוע מאוד. פה סיימתי ותודה.

צו הריסה, חותמת עליו מועצה מקומית, אז בטוח שהמועצה המקומית לא תפתור את הבעיה. צריך לא ליצור את הבעיה כדי לא לנסות לפתור אותה.

אני סיימתי בקצרה. יש הרבה מה להגיד, אבל לאפשר לאחרים.

רק להגיד מילה, בהקשר למה שאמר מגיד. אנחנו פתחנו שתי קבוצות של נשים, בתחום החירום. שילבנו אותן בתחום החירום, הן הולכות לעבור הכשרה, ביישוב אסר א-סיר 30 נשים וביישוב אבו - - - עוד 30 נשים. אנחנו גם נתחזק אותם בהמשך.

מה הכוונה, מה הקבוצה - - -

הקבוצה הזאת תעבור הכשרה, הם יידעו להתמודד עם כל אירוע, למשל נפילת טיל, אז הן יכולות ל - - -

מה, דרך נט"ל?

לא, צח"י, צוותי חירום.

למעשה לוקחים כל נושא שאפשר לקחת אותו כדי להשתמש בו, כדי לתת חינוך, הדרכה והכשרה לנשים. בעצם אלה תכניות העצמה, לא בצורה מוצהרת, אבל שמכשירות את הנשים להיות עצמאיות, מתפקדות ומסוגלות לסייע ולהתערב בזמן הצורך ובכלל להתנהג בצורה קצת אחרת בחיים.

אהה, למרות שתאמיני לי, מהניסיון שלי, במקרה חירום מי שיודע לתפקד זה רק הנשים, לא צריך אפילו להכשיר אותן.

אבל זאת הזדמנות לא רק להכיר וזה, להשתמש ב - - -

לבנות על זה כדי למקם אותה בתוך החברה.

ולעשות את כל הנושא - - - זה המשותף בינינו לבין טובה, לוקחים כל נושא אפשרי ולוקחים אותו כהזדמנות לעשות העצמת נשים, בלי לקרוא לזה העצמת נשים.

אנחנו נשמע, אבל יש לי עוד כמה שאלות.

כן, אני ממש אקח שתי דקות ואני אתן למרוה שלוש-ארבע דקות כי היא יותר תרחיב באמת על העשייה שלנו. אז כמו שאמרתי, אנחנו מטפלים ב - - - לדעתי זה משהו כמו - - - קשה לי המספרים, כי זה הרי משהו שהוא לא נתון מדויק, אבל בין 15,000 ל-20,000, נראה לי, נשים יש באזור שלנו.

אני, האמת, מאוד חששתי להיכנס לתפקיד, כי זה היה נראה לי כאילו מה אני הולכת לעשות עם כל הנשים האלה, זה היה נראה לי מטורף, גם אין לי תקציבים. בשנה הראשונה הגזבר נתן לי 10,000 שקל, תחשבי, 10,000 שקל, אם אני אעשה שתי פעילות ל-40 נשים, נגמר לי התקציב. הנה עכשיו ביום שלישי אני לוקחת אותם לסרט 'סופה במדבר' שבטח שמעת עליו. העניין הוא לא רק הסרט, כמו בכלל היציאה שלהן, את יודעת, יש בעיה של יציאה מהיישובים, גם הנגישות, אם אנחנו עושים להן, מרוה עוד תדבר על זה, אבל אם אנחנו עושים להן כל מיני קבוצות ומעגלי נשים וחוגים וללמוד עברית או חוגי תפירה, הכול נעשה, הן נוסעות ביחד עם ההסעה של הילדים שלהן בבוקר, כי אין אוטובוסים, אין תחבורה, אז הן נוסעות עם ההסעה של הילדים, שלוקחת את הילדים לגן ולבית ספר, נשארות שם שש-שמונה שעות וחוזרות בהסעה הזאת.

אז גם כן, אין לצאת מהיישוב בשעות הערב, יש הרבה מגבלות שאנחנו באמת מנסים ב - - - אבל עושים, כל פעם עושים משהו. לקחנו אותן לטיול ביפו, אבל זה הכול מאוד מאוד קשה. מסתמכים, מנסים לאגם תקציבים גם עם משרד הרווחה, שעשינו כמה דברים ביחד, קבוצות נשים, תפירה. אבל, שוב, מאוד מאוד קשה וזה גם טיפה בים. אבל עדיין אנחנו לא מרימים ידיים ואנחנו מנסים כמה שיותר לגעת בכמה שיותר נשים והן צמאות לזה, הן פשוט צמאות לזה. אם אנחנו לומדות עברית, צריך לראות את האור בעיניים שלהן. זה לא רק הקטע של העברית, זה גם העניין הזה שהנשים הבדואיות בסביבה שלהן זה האמא, האחות, עוד אחות והדודה, אין להן את העניין של חברותא, כמו שאני חברה שלך, יש לנו חברות, אנחנו נפגשות, מתכתבות בווטסאפ, זה פשוטו המשפחה המצומצמת שלהן, אז המפגשים האלה גורמים להן גם להיפתח, גם להעצים את עצמן, גם לשאוב דברים של מנהיגות וכל מיני דברים כאלה. זה מאוד מאוד חשוב.

העניין הוא, המפגש הראשוני, בוא נגיד שקיבלנו מהרווחה קורס עברית. סתם דוגמה. אז יפה, קיבלנו ל-20 נשים קורס עברית, מה הלאה? הן רוצות להמשיך, הן רוצות ללמוד עוד טיפה יותר ופה אנחנו נתקעים.

אמל, מי העמותה שעשתה - - - זה אתם שעשיתם, היו לכם כיתות למידה שסגרו לכם?

נכון, חינוך מבוגרות.

זה הפך ללהיט בשלב מסוים.

בדיוק, נכון. אנחנו מתקשרים מול עלי הוואשלה, שאתם בטח מכירים.

כן, עלי הוואשלה עובד כאן, אנחנו מנסים לאגם יחד תקציבים, אבל - - -

אבל העניין הוא לא המשך. אני חייבת להבהיר משהו, אין לי נגד אף אחד שיושב פה, זה פשוט מאוד, אני רוצה להגיע לעשייה ביחד, שנביא את המקצועיות שלנו, המקצועיות של שירותי הרווחה וגם המועצה, להנגיש את השירותים לקהילה הבדואית, בעיקר הנשים והילדים. איך שאנחנו רוצים להתחיל את העשייה הזאת זה צריך פרוצדורה אינטנסיבית שהיא מאוד מאוד קשה לתקשר מול המועצה האזורית, במיוחד נווה מדבר. אגב אל קסום בכלל לא ירצו לתקשר מולי. בכלל.

למה? אנחנו נשמח, אנחנו לא ידענו - - -

זה חלק מההתעקשות שלי להזמין אתכם לישיבה הזו. אני רוצה לפתוח ערוצי תקשורת.

אין בעיה. אנחנו נקבע ישיבה, נשב ביחד, נראה איפה כן אפשר.

לא, אבל העניין - - -

תנו לה רק להגיד.

אני צריכה להגיד משהו. איך שרצינו לתקשר מולכם, אנחנו בדרך כלל מגיעים, אנחנו לא רוצים את התקציבים, פשוט מאוד להנגיש את השירותים. ברגע שאנחנו רוצים, אנחנו אומרים לכם, אנחנו יכולים לאתר לכם את המקום המתאים, אנחנו גם יכולים לגייס את האנשים ממקום ואת העשייה שלנו וההתנסות שלנו, שאנחנו מתקשרים מול הקהילה ישירות, אנחנו נמצאים בכפרים הבלתי מוכרים.

אז איפה הבעיה?

בדיוק. ברגע שאנחנו רוצים לעשות את זה בדרך כלל נתקעים על העניין התקציבי. אנחנו פנינו, עשינו עבודה כזו וטוב מאוד, ותודה לעאידה תומא, שהיא לוקחת את זה בסדר העדיפויות שלה, אנחנו כשהתחלנו רצינו לבדוק את זה מול משרד החינוך, אמרו לנו 'אמל, אנחנו הפסקנו להעביר את התקציבים לחברת המתנ"סים, אנחנו מעבירים ישירות לרשויות המקומיות'. כשאנחנו ניגשנו לעלי הוואשלה, הוא אמר, 'אמל, אנחנו כבר ניצלנו חלק מהתקציב ולא לענייני חינוך, אנחנו הוצאנו את זה עבור משהו אחר', וחבל שהוא לא נמצא פה, 'התקציב שנשאר לי הוא תקציב מאוד מאוד מצומצם, אני לא יכול להתנהל מולכם'.

טוב, יש לנו תקציב של שנה הבאה, אנחנו נשב ונדבר על זה.

שאלתי אותו, 'כמה תקציב יש לך? שאני אעזור לך'.

קיבלתם תקציב?

עכשיו כאילו - - -

כי אני מקבלת מימון מקרן ספדי. אמרתי לו, בוא נקדם את זה, גייסנו את הקבוצה, ארגנו את הקבוצה, ארגנו את המקום. אגב, גם המקום צריך לענות על קריטריונים של משרד חינוך, את יודעת מה המצב בכפרים הבלתי מוכרים, אני רוצה להנגיש את השירות, תעזרו לי להנגיש את השירות, למה צריכים קריטריונים שלא מתאימים בכלל ל - - -

אמל, בואי נעשה ישיבה - - -

אמל, אני שמחה קודם כל שדיברת, כי זה אומר שאנחנו צריכים, אני ואת, אולי, ואם אתם רוצים - - -

אני לא רוצה להשליך את הכעס עליהם, זה פשוט - - -

לא, זה בסדר.

שנייה, זה לא עניין של כעס, אנחנו פה כדי לנסות ולבדוק איך לקדם את הדברים ולהיעזר בי ולהיעזר במועצה כדי לקדם את הדברים. אני חושבת, העלית את הנושא של קריטריונים לכיתות הלימוד, שבעצם זה כמו לתקוע את הסוס לפני העגלה.

גם בעניין הזה מרוה תגיד את הבעייתיות בזה, כי זה לא כל כך פשוט. להביא, אוקיי, שאתם תבואו, אבל יש לנו גם בעיה של מיקום, של מיקום פיזי.

בסדר, אנחנו מדברים על זה. אני ניסיתי להגיד משפט פה ושתיכן לא הקשבתן. אני אומרת, אתם העליתם את הבעייתיות הקיימת בקריטריונים למבנים או למקומות שאפשר לקיים בהם את הלימוד. הרי הם צריכים לענות על קריטריונים של משרד החינוך. צריך לבדוק אם יש אפשרות להגמשת הקריטריונים בגלל המציאות העקומה, כלומר אם הכפרים הבלתי מוכרים, קודם כל אין בהם כמובן מבנים ציבוריים, אין בהם אפשרות, אין חשמל, אין זה, אז או שמגמישים את הקריטריונים, או שיוצרים פקטור מסוים דיפרנציאלי בתקצוב ללימוד כדי להוציא להם הצעה, להנגיש את המקום. אז צריך לחשוב פה על פתרון, זה אחד הנושאים שאפשר להעלות.

השאלה אם קיבלתם כבר, כי אני יודעת שחילקו את התקציבים לחינוך מבוגרים רק לפני חודש או חודשיים. האם קיבלתם תקציב, לא קיבלתם תקציב? זאת השאלה.

אנחנו נבדוק. אני רוצה לסיים כי אני ממש רוצה שמרוה תיתן כמה מילים על העשייה שלנו. מרוה.

דבר ראשון, היא כמעט אמרה הכול, אבל אני אגיד דווקא את הצד החיובי, שאנחנו השנה, יחסית לשנים קודמות אנחנו מתקדמים בצד של מעמד האישה, כשהתחלתי, אני קלינאית תקשורת, אני בכלל לא בקטע של הנשים וכשנכנסתי אני נכנסתי עם אימהות ולא עם נשים, בתור אמא, כאילו אני מדריכה גם ומנחת קבוצות ונכנסנו לגנים וגייסנו את רוב האימהות, שזה לא קל לגייס קבוצת נשים, תגידי להם 'תגיעו, יש לנו קבוצת מנהיגות והעצמה, או ללמוד, ותגיעו', לא משנה לאיפה, לכל מבנה, 'בשעה תשע, זה בחינם', זה לא קל.

הגיוס היה ארוך, דרך הגנים, שהם יגיעו לנושא של התפתחות הילד, ואחר כך אנחנו גייסנו קבוצות למנהיגות והעצמה נשית. והצלחנו, נראה לי שזו שנה ראשונה שאנחנו עושים שלוש קבוצות של מנהיגות, שזה היה גם בתקציב של מעמד האישה קבוצה ושתי קבוצות דרך הרווחה. עשינו את זה, אני כצפונית ואני כעובדת גם במגזר היהודי וגם במגזר הבדואי, אני רואה את זה ממש ברמה הבסיסית, אבל כל כך משמח שאנחנו רואים את הנשים שהן יוצאות.

גם כל הקטע של הנשים הבודדות, שהיא התחתנה מירדן, ואני רואה שהיא יוצאת, היא רק רוצה לדבר. מספיק שאנחנו יושבים ומקשיבים להם, כל הפעילות שעשינו להם, אני כל כך הייתי שמחה, כל פעם מתרגשת.

יש לנו גם את קורסי העברית, כל כך בסיסית, אנחנו התחלנו בהם. נכון, אני מבינה כל מה שאמרה אמל, גם אני ישבתי עם עלי ואני מקווה שהשנה יהיה שינוי בזה, גם אפילו שיש בעיית מקומות. אני אראה לך סרטון שהם למדו בגנים, אני יודעת שמשרד החינוך עושה - - - ואני ביקשתי גם ממנהל מחלקת החינוך שיביא קרוואן רק לעבודה עם נשים. יש מקומות שכן אפשר, יישובים שכן אפשר, למשל בביר הדאג' יש לנו כבר כיתות ריקות שאפשר להשתמש בהן לפחות השנה. באל עזאזמה, אפילו להביא קרוואן אין מקום, הם ישבו בכיסאות של הגנים והם לומדים עברית. וזה משמח אותי. הם בסדר ומרוצים, למרות שלצערי זה לא קל ללמוד שלוש-ארבע שעות, אבל יש התקדמות. אנחנו בצעד קדימה, מתקדמים בכל העניינים של הלימודים, בכל העניינים של הקבוצות.

השנה חגגנו ביחד גם איתן את יום האישה, הוצאנו אותן לטיול והן היו גם בהרצאות. היום את שומעת את הנשים מדברות אחרת, הן רוצות לצאת, לראות את העולם אחרת. אנחנו מתכננים פורום נשים מהמגזר, מהפזורה ומהכפרים של המועצה, שזה קל מאוד לשבת מסביב לשולחן ולדבר ולשבת פה במועצה, כמו שאנחנו יושבים פה, אני אשת שטח, אני גם לא יושבת במועצה, אני יושבת גם באחד היישובים - - -

כן, אבל צריך גם לעצור לרגע ולחשוב ואני מדברת גם כמי שעסקה בנושא זכויות נשים, לעצור רגע ולחשוב מה הלאה. עושים קבוצות העצמה לנשים, מרחיקים אותן מהמציאות ולא משנים את המציאות. כל עוד המציאות תישאר ככה הנשים האלה ימשיכו לחיות בתוך זה, זה להרחיב את הדיסוננס. זה לא אומר שאני לא רוצה שיעצימו את הנשים, אני רוצה שיעצימו את הנשים, שיידעו איך לשנות את המקום שלהן ולהפוך לחלק מהמאבק על לשנות את הדרך. כל הכבוד על מה שאתן עושות, אני אומרת רק - - -

אני מבינה, אבל אישה, אבל אישה היא אמא, היא מגדלת ילדים - - -

אישה היא אישה. לא כולנו אימהות ולא כולנו יולדות, בעיקר אנחנו נשים ומגיע לנו כי אנחנו נשים, מגיע לנו כבני אדם, כבנות חוה. אם אני לא אמא, אז לא משקיעים בי? כי אני לא אחנך דור חדש? אני חושבת שזה חלק מהשיח. אבל, תעזבי אני לא באתי עכשיו כדי לשנות את ה - - - אני חושבת שמאוד טוב שעושים, אבל לפעמים אחרי תקופה מסוימת, אם לנשים האלה לא יהיה מה לעשות אחרי שפתחו את העיניים, זה יהיה תסכול גדול, זה מה שמפחיד אותי. זה מעצים את הבעיה, אבל זה אומר שצריך להשקיע בשינוי התשתית.

עאידה, אני חושבת שמה שעלה כאן זה באמת כשיש תקציב קצת, כשיש אפשרות עושים פעולה כזאת ופעולה אחרת, אין פה תכנון.

אני יודעת, זה בגלל החוסר.

זה לא באשמתנו, לא מחלקת רווחה כמובן ולא מועצה מקומית, אני חושב שצריכה להיות תפיסה לאומית שיש צורך לבנות כאן תכנית שעושה רצף, את אמרת את זה יפה, שכשאתה עושה העצמה אתה חייב לעשות איזה שהוא רצף של תהליך. אנחנו רואים את זה גם באלימות, כי באלימות, כשאישה נחשפת לעבודה עם מטפל יש העצמה בסיפור הזה, אבל היא חוזרת בסופו של דבר לקהילה שלא יודעת לקבל את ההעצמה הזאת ואז רמת הסיכון או המסוכנות שהאישה הזו עוברת היא הרבה יותר גבוהה. כאן אני חושב שיש צורך לעשות איזה שהיא חשיבה לחברה הבדואית באופן מאוד ספציפי, חשיבה יותר רחבה.

אבל אני חשבתי שאני אלמד היום יותר על - - -

אני מציע שנצא.

אנחנו נצא תיכף. אני לא הבנתי עד עכשיו מה התשומות שמושקעות בנושא של אלימות נגד נשים, למשל, מבחינת הלשכה, האם יש עבודה מעבר לטיפול האקוטי בנשים, האם יש קבוצות, האם יש העלאת מודעות, האם יש מניעה. מה המדיניות בעניין הגנה על נשים שעוברות אלימות.

אלה שעברו מקרים ויש להם תיקים בלשכה, העו"ס של המשפחה עושה פעולת ריצ'ינג, הוא מטפל ועוקב וכדומה. אני למשל, פשוט לא יצא, בגלל מה שהיא אמרה, המרחקים וזה וזה, פה יזמתי ואושר 300,000 שקל לתחנת טיפול וייעוץ משפחתי, פשוט אחרי שמונה חודשים לא יכולנו לפתוח את העסק הזה, למה? כי קשה לנו להביא את הנשים לכאן. כמו שהיא אמרה, אחרי הצהריים, כשהילדים חוזרים מבית הספר, לדבר, להזמין את הזוג, פשוט בגלל הפזורה, הפיזור, לא יכולתי ליישם, סגרתי את התקציב. 300,000 עמדו ומשרד העבודה בא לקראתי, תחנת ייעוץ, אמרתי, אני אהיה המודל הראשון, היישוב הראשון, וחשבתי בתפיסתי. זאת אומרת יש עכבות וחסמים שקיימים, אם נתעלם מהם פשוט - - -

כמה מהעובדים של הלשכה, למשל, עוברים את ההכשרה שאתם מתכננים או התחלתם לאחר שסגרתם את האלוואחה?

אני אמשיך את הקו של מה שמג'יד אמר. גם התקציב של אלימות במשפחה שהוקצה למגזר הבדואי בשנת 2016, חלק לא מבוטל ממנו יצטרך לחזור למדינה, יצטרך לחזור אלינו, בגלל שלא הצליחו לאייש את כוח האדם הנדרש לצורך הטיפול באלימות. בחודשים הקרובים תהיה הכשרה לכל מחלקות הרווחה, לכלל העובדים, הכשרה בנושא של אלמ"ב, שמתוקצבת כבר על ידינו, אנחנו רק ממתינים לקליטת כוח האדם, שגם כוח האדם שעוסק באלימות במשפחה יוכל להיחשף לזה. אנחנו כבר, כמו שאת יודעת סגרנו את אלוואחה לפני משהו כמו שבעה חודשים או משהו כזה, נכון?

שנה.

והקצינו תקציבים והכפלנו את התקציבים בנושא של אלמ"ב בתוך הרשויות המקומיות ויש - - -

כאשר אין כוח אדם וכאשר אין כוח אדם מוכשר. הזהרתי מזה.

לא, נכון שזה עלה, אבל הסגירה של אלוואחה הייתה בגלל הנזקים שקרו בתוך התהליכים שקרו שם היו הרבה יותר גדולים מהתועלת. המחלקות בכל מקרה היו מעורבות והן מעורבות גם היום בטיפול הזה. אני חושב שכדאי שהמחלקה - - -

אני יכולה להגיד שלפי הנתונים, רואים את זה על הנייר. המחלקות לוקחות אחריות ומטפלות בכל מה שאקוטי ופחות מאקוטי. הן לוקחות אחריות מלאה וזה מטופל, אני יכולה להגיד לך, הרבה יותר טוב ממה שטופל בזמנו על ידי אלוואחה. באמת קורה פה איזה שהוא תהליך אחר. הבעיה של גיוס כוח אדם היא בעיה קשה של הדרום בכלל ושל החברה הבדואית בפרט, ושל האלימות במשפחה עוד יותר. זאת אומרת כל הנושאים שעוסקים בתחומים כמו אלימות במשפחה, ילדים בסיכון, בתחום השיקום, מפגרים, או כדי לשנות עמדות של אנשים, עוד יותר קשה.

אף אחד לא רוצה לגעת בזה.

אנשים מפחדים לגעת בתחומים האלה. גם פה אולי צריך איזה שהיא הגמשה של המשרד שלנו, חשבנו לקחת עובדים ותיקים של המחלקה ולהעביר אותם לתפקידים האלה, אבל אז מתברר שהם מאבדים מהזכויות שלהם, כי הם עוברים לתקציבי פעולה, שזה מה שיש לנו לעובדים החדשים להיכנס כרגע.

יתרה מזו, מרים, יש בעיה אובייקטיבית, זה לא מתוקנן, למה? הם נותנים לי 60,000, למשל, אומרים לי 'מה אני אעסיק אותו? עובד סוציאלי מגיע ל-170,000-180,000 בממוצע, בחישוב כלכלי.

לא, זה חצי משרה.

אז זה כאילו תקציב פעולה, לכן אני אומר, כדי שהעסק ירוץ צריך לתקנן את זה.

יש תהליך עכשיו עם משרד האוצר לתקנן את תקציבי הפעולה כשבסדרי עדיפויות זה החברה הבדואית. זה אומר שברגע שהאוצר יאשר להפוך את כל תקציבי הפעולה של משרד הרווחה לתקנים, מה ששנים שר הרווחה נלחם ולא הצליח, זה יהפוך ואז יהיו להם תקנים בתוך המחלקה. זה יקל - - -

ואז נוכל לקחת את העובדים המנוסים יותר בתוך המחלקה והעבודה תהיה יותר טובה.

זה עכשיו - - - מקומי ברגע זה.

אבל כל הזמן אנחנו בתהליך של להתמודד עם המציאות.

מתוך 16 התקנים למשל, פה, כמה תקנים יש לנושא אלמ"ב?

באופן רשמי אין תקן, באופן מעשי הבחורה הזאת, ורד - - -

אני הקדשתי תקן למטרה, זה לא מתוקנן.

היא עושה את כל העבודה, היא כוננית ללא כוננויות, היא עושה שעות נוספות על שעות נוספות.

כן, אבל את יודעת מה זה אומר, זה אומר רק להגיב למקרי חירום, זה לא לתכנן, לא ליזום, לא לפעול.

נכון. היא עושה את זה על חשבון זמנה הפנוי.

זה באמת לקחת את הנתונים הקשים של המציאות ולעשות כל הזמן - - -

כמו שהיא יועצת בלי תקן.

גם לשפר וגם להתמודד במיידי.

(בסיור)

צהריים טובים, חיכיתי לכם, ברוכים הבאים. אני מתכבדת לקבל בברכה את חברת הכנסת, יושבת ראש הוועדה למעמד האישה, עאידה תומא. אני מאוד שמחה שאת כאן, שמעתי עלייך הרבה.

תודה.

אני מנהלת שש מועדוניות של ילדים בסיכון, יש לנו שלוש מועדוניות שאתם תיכף תעברו ותסתכלו, יש לנו 12 עובדות, יש לנו 2 עובדים סוציאליים, יש לי מורה לאמנות, יש לי מורה להוראה מתקנת, יש לי מורה לטיפול בתרפיה על ידי בעלי חיים, יש לנו מורה למחזור, יש מורה להכנת שיעורי בית. אנחנו מוציאים אותם כמובן טיולים, ימית 2000, עד כה עשיתי להם ביקור בכנסת, מיני ישראל, שיט ביפו, אנחנו חוגגים להם את החגים שלהם.

כעיקרון הם מגיעים אחרי שעות בית הספר, יש הסעה שמביאה אותם ומחזירים אותם בשש בערב על ידי הסעה. הם מכינים כאן שיעורים, יש מורה לספורט גם, שהוא מאמן אותם. אנחנו עובדים בשיתוף פעולה מלא עם המועצה, כמובן בראשותו של ד"ר מגיד והעובדים הסוציאליים שלו. באמת יש שיתוף פעולה מאוד פורה ובגלל זה ברגע שיש שיתוף פעולה אני מאמינה שההצלחה מאוד גדולה ואנחנו מצליחים. זו שנה שלישית. אנחנו לוקחים את הילדים לספרייה פעם בשבוע, הם מקבלים טיפולי שיניים כאן במרפאה.

בסך הכול הילדים מאוד מרוצים, זו השנה השנייה שאנחנו משתפים פעולה עם הקהילה, עם הנשים, עם האימהות של הילדים. פתחתי 12 חוגי תפירה עם אימהות, התחלנו בשתיים וזה התפתח, גם בקסר א-סיר וגם כאן, בביר הדאג' עדיין לא, כי זה יישוב מאוד מרוחק. חגגנו להם יום האם, הוצאנו 130 אימהות לתל אביב, משמונה בבוקר עד שבע בערב. זו פעם ראשונה שהן יצאו מהבית כי, אתם יודעים, בכל זאת הנשים במגזר, זו לא המנטליות שלהן לצאת, עשינו להן שיט, קיבלו הרצאה, סיירנו בתל אביב, אכלו במסעדת 'הדייג והים', כל אמא קיבלה שי וחזרנו.

ביום שלישי הקרוב, ב-1 בחודש, אני לוקחת קרוב ל-80 אימהות לסרט החדש 'סופת חול', שהוא סרט ערבי, יש עליו ביקורות מאוד מאוד טובות.

מדהים.

נכון, אני ראיתי רק את הפרומו, הן מקבלות אירוח וי.איי.פי, אנחנו אוספים אותן בתשע באוטובוסים מקסר א-סיר ומכאן, מקבלים מאפה וכוס קפה בתשע וחצי, נכנסים לסרט - - -

אני מציעה לך לשנות לתה. בדרך כלל הן אוהבות תה יותר מקפה.

הם שואלים, שמה הן מקבלות מה שהן רוצות, או תה או קפה, אין בעיה. אחרי הסרט הן נכנסות לארוחת צהריים, ביס פלנט בבאר שבע ואנחנו מחזירים אותן.

היום יש דרישה מהאימהות. עשיתי פחות או יותר סקר לקראת הביקור שלך והן רוצות קורס של אפייה ותכשיטנות ואיפור. שאלנו פחות או יותר - - -

מה יעשו עם זה אחר כך?

הם עובדים עם זה. אני רוצה להגיד לך, בשלוש השנים האלה אני הייתי בלא מעט אירועים שלהן, את העובדות שלי, שהן עובדות איתי שלוש שנים, אני לא הצלחתי לזהות כשהן היו מאופרות ולבושות כל כך יפה.

אני חייב להפסיק אותך, אחד הדברים, אני - - - מתעסקת באיפור, הנשים - - - בשיחות כשאנחנו מדברים על זה - - - לכן אם תהיה בכפר מישהי זמינה, כולם יגיעו אליה, זה בדוק, במיוחד בחתונות וזה. הן אוהבות להתגנדר.

אוהבות להתגנדר, כי מלמדים אותנו מאז שאנחנו קטנות שכדאי להתגנדר, אחרת את לא אישה. זה לא בגלל שזה בגנים שלנו.

אין זכות לגבר בלי אישה.

זה לא בגנים שלנו כנשים שאנחנו חייבות להתגנדר.

אני חייבת לציין את שיתוף הפעולה של האימהות, בגלל של ההורים, במועדונית, כי זה לא פשוט בכלל. זה לא קורה בכל מקום, וגם במגזר, הייתי פעם סגנית ראש עיריית דימונה, של מאיר כהן, ניהלתי גם שם 12 מועדוניות ואני יודעת, כשהיינו מזמינים לאסיפת הורים, מתוך 20 ילדים היו מגיעים 5, וכשאני עושה כאן אסיפת הורים ומגיעים יותר מ-50%, אז אני אומרת להם שאפו.

כשרשמנו את הילדים, הבאתי את כל העובדים הסוציאליים עם שולחנות בשטח ורשמנו באותו יום, מבצע, הביאו אותם במכוניות.

המועצה, בראשותו של ד"ר מגיד, חילקנו 100 תיקי קל גב, כשכל תיק עולה 200 שקלים, עם ציוד, לכל הילדים. אמת?

כן.

בזכותו, באמת. אני לא יודעת מאיפה הוא השיג את התקציב - - -

משרד הרווחה.

כספי ממשלה.

הילדים קיבלו את התיקים בשמחה רבה. תשמעו, לקבל פידבק ומשוב מהורים, שאמא מרימה טלפון ואומרת לי 'מרינט, את אישה טובה, הילדים שלי - - -

כולם ילדים בסיכון.

אנחנו מתקשרים לשאול, לקבל משוב והם כל כך מבסוטים שהם כאן. וכשיש לנו פעילות הם מגיעים. עשינו מסיבת סיום, ב-10 באוגוסט, היו קרוב ל-80 הורים כאן. זה לא מובן מאליו במגזר, שיהיה ברור, חד וחלק.

אני מאוד גאה לעבוד כאן. אני הייתי בעבר שלי יושבת ראש מעמד מחוז נגב חמש קדנציות והייתי אחר כך קדנציה סגנית ראש עיר, אני חמש קדנציות חברת מועצת עיר, אישה מאוד פעילה, וראש העיר מאוד מחזר אחריי לחזור, להיות סגנית ממלאת מקום. טוב לי כאן, זו עבודה מאתגרת. תאמינו לי, החגים האלה כל כך ארוכים ועבדתי בחול המועד כי הם חסרים לי, אני כל כך נהנית.

תיכף תראו על מה אני מדברת, תיכנסו למועדוניות, עם כל הצניעות, אין בכל הארץ מועדוניות כמו שלנו. הילדים כל כך פעילים, את לא שומעת צרחות, אין קללות, אין אלימות. כמובן שאני נעזרת בהרבה אנשים מבחוץ, אם יש את יום הניקיון הבינלאומי, שותפים, ואם יש את שבוע הבטיחות בדרכים. יש לי מצגת שהיא מאוד ארוכה ואני אשמח מאוד אם יהיה לכם כמה דקות להביט בה.

צמרת המשרד היו פה.

היו 34 מפקחים של כל משרד הרווחה לפני שנה וועדת ההיגוי, מאוד התלהבו.

כן, והם אמרו מפורשות, גם בכתב, שהמועדוניות הכי טובות.

הם נתקלים בנו בכל הארץ.

לא מובן מאליו. ייאמר לזכותם שאמרו את זה.

אבל זה בזכות זה שיש מבנה - - -

דרך אגב המבנה הזה היה שומם ובתקופת בוז'י, שהיה שר הרווחה, הכרזתי באופן עצמאי על שלוחת רווחה. נטעתי עץ, תראי אותו, נטעתי אותו קטן - - -

הוא ענק היום.

ואחר כך פיתחנו את המועדוניות. זאת אומרת השתלטנו בעקיף, לא השתלטות, זה לא שלי אישית.

מה היה הבניין אמור להיות?

היה מיועד לכל מיני דברים, אבל אנשים לא - - - אפשר להגיד פעילות לוועד - - -

- - - של מתנ"סים.

ועד וזה, אבל אנשים לא ישבו ואני - - -

כשבאתי מצאתי מבנה נטוש, העשבים בחוץ הגיעו אליי, ובאמת שאני קצת גבוהה, הגיעו אליי עד לגובה כזה. התחלנו פשוט מאפס.

וניצלנו אותו למטרה הזו.

יש לי עובדות מאוד טובות ובשבילי הן כמו אחיות.

כל כוח האדם הן בדואיות מהאזור.

כולן. בקסר א-סיר זה מהיישוב קסר א-סיר, מביר הדאג', הן מהיישוב, מאבו קרינאת, הן מהיישוב.

והייתה תחרות, בחרנו את הטובות.

באמת עובדות קבועות - - -

כמה ילדים סך הכול?

45, יש לנו 15 בכל מועדונית. בקסר א-סיר יש 32, בביר הדאג' יש 15, ובעוד שבועיים אנחנו פותחים עוד מועדונית חדשה ויש לנו כבר רישום, 15 ילדים.

והרישום הוא באופן וולונטרי או ממשפחות שמאותרות - - -

אנחנו שולטים בנתונים, לכל עובד יש מאגר, במאגר המידע שיש לנו בוחרים, כל עובד סוציאלי 5-6 מקרים, הקשים ביותר, שהם עונים לקריטריונים של ילדים בסיכון ואז עוברים ועדת רישום והכול.

לא אני קובעת את הרישום, אני מקבלת את הרשימה.

יש המתנה? יש יותר ילדים מ - - -

כן, יש. יש המון. השנה יכולנו לפתוח עוד 4 מועדוניות.

60% מהילדים בחברה יכולים לענות על ילדים בסיכון.

כן, 60% מהם מגיל אפס עד 18.

הגילאים כאן זה מכיתה א' עד כיתה ו'.

אבל זה כבר נותן חשק. כשהיא באה, כשילד לא מוגדר בסיכון או בסיכון קטן יחסית, היא רואה שילד נכנס לפה מסודר, מקבל חוגים, מקבל ציוד, מקבל ארוחה, מעקבים, טיפולי שיניים - - -

ספרייה - - -

'למה לילד שלי לא מגיע אותו דבר?' וצריך. זאת אומרת שיש פה משפחות אולי קצת יותר אמידות מאחרות, אבל יש פה הרבה עוני.

אבל מה שאתם אומרים, שיש כאן ילדים בסיכון שלא מקבלים את השירות, שידועים לנו - - -

כן, עושים סינון, מי יותר קשה.

יש תור המתנה, גם כאן וגם בביר הדאג'.

השאלה היא כמה תקציב, זה תקציב שמוקצה מ - - -

ממשרד הרווחה.

וכמובן זה לא עונה על ה - - -

תשמעי, איפה שאת מסתובבת בנגב, תזרקי אבן, תיתקלי בבעיה. זאת אומרת הצרכים הם כאן, אבל בוא נגיד זה הרע במיעוטו, יחסית, זה הסנונית שמבשרת על בוא האביב ונקווה שבהמשך הדרך - - -

אבל גם זה, אני יכולה לספר, אני 16 שנה במחוז, כשהגעתי לא היה כלום. זו מלחמה של כמה אנשים כדי לשנות איזה שהיא תפיסה במשרד על הצרכים של המגזר.

אני אתמול דיברתי בכנס, דיברתי לקבוצת נשים שעוברות הכשרה להיות בדירקטוריונים, ואז כשדיברתי על מצב הנשים בארץ, מישהי אמרה לי, 'בכל זאת, זה לא כל כך כמו שאת אומרת, בכל זאת תסתכלי על חצי הכוס המלאה', אמרתי לה 'אני עשיתי קריירה מלהסתכל על חצי הכוס הריקה ולדרוש למלא אותה'. אז אני מסוג האנשים שתמיד אני - - - אני שמחה על ה-45 וישר הראש שלי עובד על המאות שחייבים להיות פה.

אני רוצה להגיד לך שאני מוצפת בטלפונים, 'אני רוצה להביא את הילדים שלי', או שאבא אחד בא ואומר לי 'יש לי כאן שניים' ומביא אותם. הרבה פעמים אני מכניסה אותם לאותו יום, כי באמת כואב לי הלב. אנחנו מוצפים בטלפונים של הורים שרוצים להכניס ילדים, אבל קטונתי.

אבל זה קורה כי השירות הוא טוב.

אין פשרה בשירות.

אין פשרה והשירות הזה עומד בכל סטנדרט מקצועי בכלל, לא רגיש תרבות. לא קיים פה.

צריך להגיד שזה לא סתם שכל העובדים הסוציאליים באו לעשות רישום, כי בהתחלה ההורים לא רצו לרשום ילדים. הם צריכים להגיע לבתים ולשכנע, כי הם לא הבינו את השירות הזה.

כן, אנחנו בדיוק דיברנו עכשיו על המשאית.

ברגע שהם ראו שזה טוב יש תור המתנה.

לפעמים דרך הילד, אפשר כסוכן שינוי להגיע גם לעוד בעיות, להרבה.

אני רוצה גם להגיד שיש לנו לפחות שלוש-ארבע אימהות שכל יום, בשלוש וחצי, כשהם יודעים שיש ארוחת צהריים, הם באים ועומדים, אני מכניסה אותם והם יושבים ואוכלים איתם.

קרן ידידות, למשל, לא עוזרים באוכל, רק בציוד. יום אחד אמרתי למנכ"ל שלהם, 'יש אנשים רעבים', הוא אומר לי 'תוכיח לי זאת'. באנו ליד מצפה רימון, במפתיע, נשבע לך, זה נקרא מקרר, אין חשמל, שום דבר, העכברים שם, אין אוכל, שום דבר. את יודעת מה הוא כתב לי מכתב? אתה היחידי בארץ, על יהודים וערבים וכולם ביחד, 90% - - - אין אוכל, יש אנשים - - -

עוד דבר שקרה פה. ב'צוק איתן' האזור הזה היה במטווח. מרינט, את זה את יכולה לספר, מה המקום הזה עשה עבור הילדים. יש להם מקום מוגן פה.

אוהו, פתחנו כאן ואני רוצה להגיד לך שהאחים שלהם, שלא רשומים, היו באים יחד עם הילדים.

אני בטוחה. תשמעי, אני מסתכלת על המקום והסתכלתי החוצה וראיתי מה יש ובכפרים אחרים, וגם אני, אם הייתי חיה פה הייתי רוצה להגיע למקום הזה ולהיות במקום כזה, לפחות יש מזגן בחום הזה, ובטח בחורף זה גם מחומם.

בהחלט.

השאלה היא - - -

אבל זה הרבה מעבר לכך.

לא, ברור, אני לא מזלזלת. אני אומרת שאפילו אם זה היה רק עניין של המזגן הייתי רוצה להיכנס. תשמעי, אני חושבת ש - - - חס וחלילה, אני לא מזלזלת, אני לא מכירה את העבודה, אני רואה כמה זה מטופח וכמה זה נקי וכמה זה מזמין, אבל לא קשה כל כך לתת משהו פה, זה מה שמעצבן אותי. מעצבן אותי שהאנשים נמצאים כאילו בתחתית של סולם הצרכים, כל דבר קטן יכול לשנות מהותית, ואפילו לזה הרבה פעמים הם לא זוכים פה.

עכשיו אני רוצה להגיד מילה, התפקיד שלך, תעזרי לי בעתיד.

אני מחכה, מהבוקר אני רק שומעת כמה המצב טוב.

לא, בגישה של איגוד העובדים הסוציאליים ברמה הארצית. אני אומר לך, כל עוד לא ייחקק חוק במדינת ישראל, יגדיר מה הוא סל שירותי רווחה יהודים וערבים כאחד, צריך להגדיר סל, כמו ברפואה, בחינוך, שיגיד סל מגיע לאיקס וואי זד, לא משנה מי הוא. כל עוד לא יהיה חוק, וזה הרבה כספים, אני יודע, האוצר לא יקבל את זה, לדעתי המלאכה לא תושלם. תמיד אמרתי את זה לאיגוד העובדים הסוציאליים. גם בעניין של הלאומית, אמרתי את זה כמה פעמים בזמנו, אני חבר, אני ופייסל עזאזמה היחידים במיעוטים, אמרתי, אם לא ייחקק חוק פשוט ימשיך העסק הזה וזה חבל.

בסך הכול ביחד זה 15.45 ועוד 15 ועוד 32.

יש לנו כ-100 ילדים היום. ואנחנו עומדים לפתוח בביר הדאג' עוד מועדונית אחת, של 15 ילדים, שכבר מחכים. אני מחכה אפילו - - -

ברמה הארצית כל המועדוניות הם בסטנדרט הזה?

כולם בסטנדרט הזה, כולם באותם מבנים, כולם מקבלים את אותה פעילות.

אני חושב שאנחנו היחידים במגזר.

אבל אנחנו מדברים על ארבעת הכפרים המוכרים.

תגידי לה את זה, אנחנו היחידים במגזר שיש לנו את השש האלה.

אבל זה רק בארבעת הכפרים המוכרים, נכון?

יש לנו בלא מוכרים ביתיות.

אין לנו באבו טלול מבנה. יש ארבעה יישובים, רק בשלושה יש לנו מבנים. באבו טלול אין לנו גם מבנה רב תכליתי. אז אי אפשר לעשות - - -

בפזורה יש לנו את הביתיות, 13, מפוזרות, לוקחים בית מ - - - ועושים - - -

שוכרים בתים?

לא שוכרים, באים לאישה, אומרים לה 'תקדישי חדר מהבית שלך' ואז היא מקימה את כל הפעילות, שם זה חמישה ילדים, לא 15.

משפחתונים.

לא, חוץ מהמשפחתונים, מועדוניות של חמישה.

מועדוניות בסגנון משפחתון?

כן. זה נקרא ביתיות.

לאחר הצהריים?

לאחר הצהריים.

פה זה לא עובד ככה, אין את האפשרות שאישה תיקח לבית שלה.

לא, אנחנו עושים ביתיות. יש לנו 13 ביתיות.

ביתיות, חמישה בכל אחד. זה אוכל, האמא מבשלת, הכול.

זה לא ברמה הזאת.

לא, ודאי. זה יותר פיקוח ויותר טוב - - -

זה לא ברמה וזה לא נשות מקצוע, ממה שאני מבינה.

לא, הן הוכשרו.

הוכשרו, בוודאי, לא מתפשרים. אני גם עושה ביקורי פתע. סגרתי גם משפחתונים לפעמים, אני עושה במפתיע, כי למה?

גם למשרד הרווחה יש קריטריונים.

אמרתי להם, ילד זה - - - צריכים לתת לילד מה שמגיע.

אני יכולה להוסיף ברשותך עוד משהו, ד"ר מגיד?

חופשי, נשמה, הבית שלך.

אנחנו נתקלים בבעיה אחת ואני לא יודעת איך לפתור אותה, אבל אולי ממך נקבל איזה שהיא ישועה. אנחנו משלמים, כהשתתפות למועצה, וזה גם אורנה וד"ר מגיד יודעים, 185 שקלים על כל ילד.

תסבירי למה. אין גבייה מההורים.

מי זה אנחנו?

העמותה שמפעילה את המועדוניות. עמותת אס.או.אס מפעילה את המועדוניות.

היא קבלן משנה כאילו של המועצה.

אנחנו משלמים הון עתק, ההורים לא מוכנים להשתתף. יתרה מזאת, אמרתי אוקיי, 185, לא יעמדו בזה, 5 שקלים בשבוע, לכל ילד, 20 שקל בחודש, שזה באמת כלום, כי באמת על פניו לראות מה המועדוניות האלה נותנות וכמה משאבים אנחנו נותנים, רק ההסעות, מדובר במאות אלפי שקלים. אנחנו משלמים את ההסעות, אנחנו משלמים את הכול, משכורות, לפני חודשיים הוספנו לעובדים 15% במשכורת, מורים, הכול. אנחנו לא מצליחים, הם אומרים כן, העובדות מתקשרות לכל אמא, לכל מדריכה יש את מספרי הטלפון, מתקשרים, כן, כן, כן, כן ושום דבר. את עושה טיול? כולן מגיעות, שלא תביני. 110% מגיעים. כל אחת מביאה עוד איזה ילד קטן. אין מה לעשות, אני מאוד מבינה, אבל אנחנו לא מצליחים. זה המון כסף שאנחנו משקיעים ואין מאין.

כמה אתם מקבלים עבור ילד מהרווחה?

זה מעל 2,000 שקל בערך.

לא, 1,650 שקל אנחנו מקבלים על ילד.

יכול להיות שזה מגיע אליה, 1,650.

לא, יש תעריך של משרד הרווחה. 1,650.

יש תעריף מסודר.

אני יודעת, אבל לפעמים יש עמותות שמתנהלות בצורה כזו שהתעריף מגיע לעמותה והיא גוזרת מזה לפרויקט עצמו ושומרת הנהלה ודברים כאלה. בגלל זה את אומרת 2,100 ו - - -

לא, לא.

2,100 זה למועדוניות באבו קרינאת, כי זה כלים שלובים, ו-1,350 - - -

1,700.

לא, לא 1,700, אז 1,650 זה למועדוניות טיפוליות.

זאת אומרת מתוך השש יש לה חלק של 2,000 פלוס וחלק 1,650.

אני מבינה שכל מה שדיברת על הקבוצות של האימהות, שאת עובדת איתן, העברת להן תפירה וזה, זה היה בשיתוף פעולה עם היועצת לקידום מעמד האישה?

בהחלט.

כי יש שם - - - פגשנו.

נכון. אנחנו עושים עבודה נהדרת, בלי טובה אני לא הייתי מצליחה, אני אומרת לך את האמת. היא עוזרת לי, היא קנתה לנו שתי מכונות תפירה, היא הביאה לכל אמא שנרשמה מתנה, יום האם, הם שילמו 50% מהתקציב, אנחנו 50%, זה עלה 220 שקל לכל אמא. היא עוזרת לי, אמת.

אני שאלתי כי אני שמעתי על אותם קורסים אצלה, רציתי לדעת שזה אותו - - -

בשיתוף פעולה, הכול ביחד אנחנו עושים.

דרך אגב, באותה הזדמנות להגיד לך, בתקופה שהייתי אחראי גם על אל קסום, על שתיהן, הצלחתי להשקיע דרך משרד הרווחה, יירשם לזכותם, סדנה ביישוב דריג'את, מיליון וחצי לשלוש שנים, הכשרתי 16 בנות, כולן יודעות תכשיטנות. איפה נתקענו? כשבאנו למכור את הסחורה נתקלנו ב - - - 16 מוכנות, מה זה אמנות, אפילו תכננתי שיהיה גם צורת שטיח בדואי בתוך הזכוכית של הטבעות, הרעיון שלי. חבל שבסוף, מכרו כמה פעמים פה ושם, אבל השוק מת כזה. סדנה של שלוש שנים.

זאת הבעיה עם כל ההכשרות האלה. היו לנו דיונים על הכשרות מקצועיות, מתחילים להרביץ בנשים הכשרות הכשרות הכשרות, הן יוצאות עם שלוש הכשרות, היא גם יודעת לאפות, יודעת קונדיטוריה וגם יודעת אני לא יודעת מה ואין תעסוקה, כי בסופו של דבר כמה השוק יכול לקלוט? כמה חברה שהיא עשייה, שבשבילה זה הכול מותרות שאין צורך בסיסי בה, כמה היא יכולה לקנות? אם אתה לא בונה ליד זה מערך שיווק עסקי שהוא הולך ומשווק, כמו שעשו בסדרה ובנשות לקייה, יש להם את העניין של סריגה.

כל הנושא הזה אומר מה שאנחנו מדברים כל הזמן, כשאנחנו נכנסים ליישובים שלנו, עם נושמים ועוצמה, שצריך להיות תיאום בין כל הגורמים שעוסקים, כי יש היום הרבה גורמים בתחום של הכשרות ולימודים וכל זה. אי אפשר לעשות - - -

אמת, צריך איגום משאבים.

אי אפשר לעשות קורס תפירה ל-20 נשים ביישוב אחד קטן, אין תעסוקה, אין פרנסה. יהיו שתיים, איכשהו - - -

אבל הן תופרות לילדים.

זה בסדר.

והן מתקנות והן יושבות ותופרות. למדתי בקורס, הגעתי ל-12 - - - בעצמי נדהמתי.

מרינט, זה בסדר, אבל זה לא נותן פרנסה.

צריך להגדיר את המטרות מדויקות.

נכון, צריך לשבת כולם ביחד ולעשות את ה - - -

יש לפעמים קורס תפירה, זו ההזדמנות היחידה לעשות העצמה, גם לטפל בבעיות של אלימות וכו', כי נשים לא יגיעו ולא יהיו אם לא תעשה את המסווה הזה של תפירה ואז אחר כך היא הולכת ועושה. זה בסדר, אני חושבת שתיאום בין הגורמים השונים הוא דבר מאוד חשוב ומאוד חיוני. אני הייתי רוצה לראות איך למשל אפשר גם לתאם בין הפעילות של מקום כזה לבין הניידת שראינו שם. ברגע שיש נשים שמגיעות והילדים שלה מגיעים, אם הילד - - -

יש שלוחה.

אז יש פה שלוחת רווחה, איפה? בבניין?

כן. יש לנו כאן.

זה דבר מצוין. אמא כאילו מגיעה עם הילד שלה, אף אחד לא שואל והיא יכולה להיכנס.

יש לנו גם פה, יש לנו ביישוב הנוסף בקסר ויש לנו בביר הדאג'. באבו טלול עוד אין שלוחה, אז משאית יושבת, כי אין מבנה.

אוקיי. עד עכשיו כולם הראו לי כמה המצב טוב ומה עושים.

הוא טוב והוא קשה.

טיפ קטן, כשמגיע חבר כנסת תגידו לו מה חסר, תגידו לו 'המצב זיפת אתה חייב לעשות משהו'. בשביל זה אנחנו מגיעים, בשביל להילחם למענכם.

בשונה ממנה, אולי חאלד יסכים איתי, הבדואי אומר שלושה ימים אסור לך לבקש מהאורח שום דבר.

לא, מה, אני צריכה לשבת ארבעה ימים?

תקשיבי לי. אבל אנחנו נשמח לשלוח לך את הבקשות שלנו בכתב, מפורטות, עם תכנית אופרטיבית, לא כשאת אורחת.

לא, אבל היא צודקת, לא כל יום היא מגיעה לכאן.

תשמע, אני לא ארד לפרטי פרטים של תכנית שלמה, אבל לפחות נגיד שמישהו יגיד מה חסר לנו כדי לעבוד עם נשים, מה חסר כדי ל - - -

אני אגיד לך מה חסר. למשל, נשים שמגיעות לתחנת אם וילד, כשהן במתנה צריך טלוויזיה ושמישהי תכוון אותם על היגיינה, סרט על איך לגדל ילד, על תזונה נכונה וכל הדברים האלה. זה אחת. שתיים, אם יש כושר של מתקני ספורט שהאמא אחרי לידה יכולה לעשות קצת לגוף שרירים, זה מאוד ברכה, לדעתי.

אבל זה באותה מידה היו יכולים לבקש ממעני במשרד הבריאות, בביקור במשרד הבריאות. אני רוצה לשמוע ב - - -

אני אגיד לך, עבודה קבוצתית עם אימהות, למשל המשפחות הפוליגמיות, כשיש ילדים, אתה לא יודע מה מערכת היחסים, עבודה קבוצתית עם אימהות, על ידי מטפלות, מגשרות וכדומה. דבר נוסף שאני ביקשתי, אני מודה לך שהזכרת לי - - -

אני הייתי מבקשת מחברת הכנסת שתשפיע על המשרד שלנו כדי להכפיל את התקציבים למועדוניות.

כן, זה אחת. דבר נוסף, כוח אדם. כוח אדם, לדעתי, צריך להגדיל אותי. יש משהו חשוב, ברשותך, שאף אחד לא חשב עליו, אני חשבתי, כשאתה מדבר על אוכלוסייה במעבר, הרי המעבר זה משבר שטומן בחובו משבר פסיכו סוציאלי. כשאת מסתכלת על המודל מבחינה תיאורטית זה כמו הגירה, פירוש הדבר שצריך תקציב מעבר לשוטף של האחרים לכל דבר, ואז אמרתי שצריך להכשיר 200-300 מגשרות, הכוונה לכל שלושה בתים לתת מישהי מגשרת. להגיד 'עברת ליישוב קבע', בית קטן, צריך ארנונה, כיצד לבשל נכון, כיצד להדריך וזה וזה וזה. זה לדעתי יכין הרבה אנשים בעת המשבר הפסיכו סוציאלי.

בזמנו פניתי למנהלת הבדואים, יש להם הרבה תקציבים, אמרו כן כן, לא לא. למשרד הרווחה גם אין להם בתכנית את הדברים, גם מרים צודקת, גם חגי וחאלד וכולם. אם שם יעשו העדפה מתקנת - - -

יש דוגמה כזו עם האתיופים, יש להם את המגשרות.

אני אשמח ללמוד מהם.

זה - - - שמגלוצ'.

קוראים לזה מגשרות, שהעבודה שלהם זה להכין אותם ל - - -

שמגלוצ' זה משהו אחר, זה מגשר ברמה של שייח'. כל מה שמדברים זה מדריכות שייכנסו - - -

עאידה, אני חושב שמה שהוא אומר זה הנושא הזה של סומכות שייכנסו, ילוו את העובדים הסוציאליים בתוך הקהילה, ייתנו סיוע נוסף, גם ברמת השפה וגם ברמת ההיכרות שלהם עם הקהילה. נכון, מג'יד?

כן. חשבתי על הרעיון.

ידריכו את המשפחות לאורח חיים מודרני.

אני דיברתי על זה באוטו עכשיו, כשהלכנו וראינו את הניידת, המשאית. העובדת הסוציאלית, קודם כל בשבילי זה מחסום עיקרי, היותה יהודייה. זה מחסום ראשוני, לא בגלל שאני שונאת יהודים, מבחינה מקצועית אני מדברת. אני כאישה אפילו יכולה להתבטא בעברית וזה, אם הייתי במשבר, אם הייתי רוצה לבטא את הרגשות הכי קשים שלי, צריך לעשות את זה בשפה שלי. דבר שני, אני כמי שעבדה עם נשים שעברו כל מיני טראומות, אם זה אלימות פיזית או מינית, לפעמים במילה אחת בסלנג שלנו אתה מבין ישר מה עבר על האישה הזו. אם היא לא יודעת את זה, העובדת הסוציאלית, היא תפספס, ייקח לה הרבה זמן עד שהיא תבין במה מדובר. במיוחד שהנשים הערביות חונכו לא לדבר על הדברים האלה בגלוי.

נכון, אבל יש מחסור גדול מאוד בעובדים סוציאליים.

בסדר, אני שמעתי, בגלל זה אני הצעתי ל - - -

אני שמונה חודשים מחפשת, הוא יודע את זה. פרסמו בעיתונות - - -

אני רוצה להגיד - - -

חבר'ה, אני רוצה להמשיך. אתם לא הצעתם לי שום הצעה, אני רוצה להציע לכם. אני בדיוק אמרתי באוטו, אני לא יודעת מה תקראו לזה, מגשרות, חונכות, סומכות, מה שיהיה. פעם אמרתי, כשפירקו את המקובצות בצפון הכשירו במכה אחת, לקחו, אפילו לא אקדמיות, בתכנית מזורזת של שנה וחצי שהם עברו, הפכו לעובדות סוציאליות והתחילו לעבוד ותוך כדי העשירו אותם כל הדרך. יש מחסור בעובדים סוציאליים ויש אבטלה גבוהה של נשים. יש תקציב של הרשות לפיתוח כלכלי של האוכלוסייה הערבית, יש תקציב מיוחד לתעסוקת נשים ערביות, אני מוכנה להיות המתווכת בעניין הזה, בואו נבנה תכנית כזו.

יש לי בשורה בשבילך, נחסוך לך. סיימו עכשיו בבית לחם, דרך מכללת הנגב, 30 בנות, ועכשיו מנסים לפזר אותן בלשכות להכשרה מקצועית, ביקשו ממני לתת להם איזה קורס של מושגים בעבודה סוציאלית. יכול להיות להכשיר אותם בעניין הזה. הם סיימו, 30 בנות, אפשר לאמץ אותם.

כן, אפשר לעשות להם - - -

העניין הוא לא רק ההכשרה, העניין הוא גם להעסיק אותם וזה מה שעאידה מציעה, היא מציעה מסלול של הכשרה ומסלול של העסקה.

צריך תקנים במקביל. תקנים זה כסף באוצר.

בסדר, אפשר לבוא ולבקש, יש תכניות של שוברים, שהמדינה מפעילה למקומות תעסוקה ולהכשרות, אפשר, כמו שעושים, לא יודעת, שיבואו דרך עמותות, לא יודעת איך, אפשר לשלב אותם. אבל אפשר להתחיל להעלות את הדרישה ואז לשבת ולחשוב על פתרונות ואז לשלב את משרד העבודה והרווחה, זה תחת אותה מטרייה, ואת איימן סייף - - -

עוד לא הוציאו הודעה לשנות את השם.

עבודה ורווחה? שינו. השר כבר הכריז על זה, אפילו לפני ש - - -

פעם היה עבודה ורווחה.

החזירו את זה. לקחו מהכלכלה את כל הצד של תעסוקה והכשרות והחזירו את זה.

והמשפחתונים והמעונות?

משפחתונים גם כן עבר, מעונות יום גם עבר.

מצוין. עכשיו?

כן, עבר לפני שלושה חודשים, לפני שיצאנו ל - - -

- - - זה הכול חדש.

לא, לקחו את כל המחלקות והעתיקו, אותם אנשים שאנחנו עבדנו מולם על עניין מעונות היום, על העניין של המשפחתונים, עכשיו רק יהיו תחת משרד העבודה.

זה חוסך בעיות.

אני לא יודעת, זה קצת בהתחלה - - -

לא, תמיד הם מכתיבים לנו מה לעשות, לרווחה, הרי העבודה הם אחראים - - - ותמיד הם מכתיבים את הסמל ויש הרבה בעיות.

במי זה תלוי שנוכל לפתח או לפתוח עוד כמה מועדוניות? כי יש הרבה מאוד ילדים.

צריך מכסות.

זה קשור לתקציב. אפשר להעלות את הדרישה.

במשרד הרווחה?

כן, צריך להעלות את הדרישה.

אבל זה צריך לבוא מחברי כנסת.

עכשיו התקופה של תקציב המדינה, לשנתיים, אם לא ייעשה כל הלחץ, למרות שכבר הכינו, ביום שני מניחים את זה לקריאה ראשונה, אבל אפשר להתחיל ללחוץ. ממש, היום, צריך להתחיל להעלות את הדרישה, כי אחרת אתם תיתקעו לשנתיים.

יחד עם זה מונח על שולחן הממשלה, אם אני לא טועה, הנושא של תקציב ממשלתי נוסף, בתקופה של חמש שנים נוספות לחברה הבדואית. זה משהו שעובר דרך משרד החקלאות, כל הנושא של טיפול בחברה הבדואית, ויש מגמה, אם התקציב הזה יאושר - - -

אף פעם לא הבנתי למה משרד החקלאות.

כי ישב שם בזמנו, כשהקימו - - -

זה לא קשור, אבל תן לי לסיים. המגמה, אם התקציב הזה יאושר, זה 75 מיליון לכל היישובים. יש מגמה לעשות שונה ולנסות לקיים שירותים קיימים, לשכפל שירותים קיימים.

אני אתן לך בעיה חמורה יותר, בתוך המשרד. ב-88', בהחלטת מנכ"ל במגזר הערבי העבירו 40%, במגזר היהודי יעבור בין 25%-30%, את יודעת כמה אישרו לי? 29. 700,000 שקל לקחו לי. יש לי במובן החוק תקציב, אני לא יכול לממש אותי. את מבינה? זה החוק נתן לי את זה, לא עושים לי טובה.

למה?

זה בירוקרטיה של השירות לילד, לא יודע. 29% במקום 40%.

אני לא שמעתי עדיין, אני רוצה לשאול, מה עושה הרווחה בנושא של נשים? האם יש איזה שהן תכניות ברורות של לשכת הרווחה לנשים?

לגבי נשים, אפשר לעשות כל מיני סדנאות, אם יש תקציב לזה.

לא, לא תכניות שהיית רוצה.

מה קיים.

קיים, אם אני מדבר על המועדוניות הביתיות, שהכשרנו אותם למשפחתונים, יש חלק מהנוף של מעמד האישה.

אני לא מדברת על מעמד, אני מדברת על שירותים, לאישה.

אין תכניות, גם בגלל הפזורה הגיאוגרפית, גם מחסור במקומות. אנשים לפעמים אין להם לגור, על אחת כמה - - - איפה יקיימו את הפעילות? איך להביא אותם בשעה לא שגרתית, יחשדו, מתעסקת עם מישהו, איך להביא אותה למקום כזה? זה לא - - - אני אומר לאישה - - -

אפשר להביא אותם לכאן ללובי הזה ולעשות כל פעילות. אם יש מי שיתקצב, אין לי שום בעיה. הילדים מגיעים מאחת, אפשר מ-9 עד 12, כל יום שלוש שעות, וזה מה שאני עושה. והן באות.

התכניות היחידות שהתחילו, למעשה זה דרך מרכז עוצמה ונושמים לרווחה, ששמעת על זה גם דרך זה שתקצבנו פעילויות של טובה, מעמד האישה, ששם כן יש כיתות של לימוד, הכשרה. העצמה, לא לקרוא לזה העצמה, כי ביישובים כמו - - -

ביישובים כאלה אסור לקרוא לזה העצמה.

נורא קשה להגיד את המטרה המוצהרת.

לא צריך להגיד העצמה.

לא חשוב, אבל אלה התכניות העיקריות של העצמת נשים דרך העבודה לפיתוח העצמה. לנסות לעזור להן להרוויח עוד כסף, לחזק את העצמאות שלהן, ואלה התכניות הראשונות שקורות בחברה הבדואית, בצורה מובהקת, מוצהרת, כדי לחזק אותן.

למרכז עוצמה יש תקציב, כמעט 300,000 לכל רשות.

זה ל-20 נשים, כמה אתה יכול? זה טיפה בים.

אבל אנחנו מדברים על - - -

למה 20? 20 משפחות רק? נושמים לרווחה זה 20 משפחות.

עוצמה זה משהו אחר. זה פעילויות, זה סדנאות.

מהניסיון במקומות אחרים מלמד שאפשר לעבוד עם נשים רק עם קבוצות. פה הייתה התחלת פעילות - - -

חבר'ה, אני רוצה להיות יצירתי. כשאת הולכת ברדיוס של 2 קילומטרים יש פיזור, אין הסעה ציבורית ויש קושי עצום איך להביא את האנשים. את מדברת על ילדים, במקרה אולי קרובים קצת, אבל צריך הסעה מאורגנת, מי ישלם את זה?

להביא אותם לחורה.

צריך בשעות הבוקר ולא אחרי הצהריים. אם אתה מביא מישהו אחרי צהריים, הם לא יבואו. דבר שלישי, ילדים, יש מי שאומרת לך 'אני לא יכולה לעזוב פה', לכל בית ספר יש עוד שניים קטנים. זאת אומרת העסק מורכב.

מג'יד, אתה רואה את הסיבות למה זה לא יקרה, תנסה - - -

לא, למשל אני הוספתי תחנת טיפול לייעוץ משפחתי, לא יצא - - - ואני יזמתי את זה ואני מומחה למעמד האישה.

זה נכון, מג'יד, אבל זה נפל גם כן כשפותחים מרכז עוצמה, גם באל קסום וגם בנווה מדבר - - -

הרעיון של - - -

זה יהיה מצוין. תפירה עדיין יש לי.

את לא יכולה להגיע לכל האזורים, אבל לפחות מה שחשוב זה שאנחנו משנים מקום ואפשר להעתיק את המודל ולהרחיב את התכנית לעוד ולעוד ו - - -

לא שאלתם את עצמכם למה לפעמים ארגוני נשים מצליחות בעניין הזה יותר?

כי יש להם את הכלים גם. יכול להיות שעמותת נשים יצליחו בזה כקבלן משנה, יכול להיות.

אז למה שלא תעבוד איתם?

אין לי בעיה, אני אף פעם לא זרקתי אף אחד, אף אחד לא פנה אליי וסירבתי.

הם לא צריכים לפנות אליך, אתה ראש המחלקה, אתה צריך לתכנן, אתה צריך לבוא בצעקות, 'תירתמו איתי, תעזרו לי, תעשו'.

אבל אם אין לי כסף. כשיש לי יכולת תקציבית - - -

זה אתה, אתה מומחה למעמד האישה, נכון?

אני מסכים איתך, כשיש לי יכולת תקציבית אני יכול לעשות את זה.

לא, אבל תקציב מקבלים כאשר דורשים. אם זה לא נכנס לתכנית, אם לא דורשים עליו כסף זה לא יקרה אף פעם. אם אין תפיסה - - - תשמע, אני מאמינה ככה, חברה לא תתרומם ולא תקום על הרגליים כל עוד חצי ממנה יושב בצד. וחוץ מזה אתם אוהבים מאוד להגיד שהנשים הן האימהות, זה לא רק חצי מהחברה, אלא החצי שמחנך ומגדל את החברה העתידית נמצא במצב כזה, אז ככה אנחנו מתבוססים בעצמנו.

מה שאת אומרת, הדברים שאת אומרת הם לא רק חשובים, הם חשובים מאוד וחלק מהעבודה הקהילתית. אנחנו, לצערי, אין לנו תקן אחד לעבודה קהילתית. זאת אומרת גם אם נתחיל לחזק ולבנות תכנית צריך מישהו - - -

אז זה מה שהיא שאלה אותך, היא שאלה אותך מה חסר לכם.

זה מה שאמרתי. אתה יודע מה? במקום העובדת הסוציאלית, עכשיו זה יישמע כאילו יש לי משהו נגד העובדת הסוציאלית, במקום העובדת הסוציאלית שיושבת במשאית, מחכה שאנשים יגיעו אליה, ואני אומרת לך, הם לא יגיעו אליה במצב הזה, תשים שתי נשים חונכות סומכות שמסתובבות בתוך הכפר, חודשיים שלושה בתקן הזה, משוחחות עם נשים, דופקות בדלת, נכנסות, שותות קפה, אומרות להן 'אנחנו כל שבוע נהיה פה', תביא איתם חבילת משחקי ילדים, לשים אותם מול המשאית, הילדים יגיעו, האימהות יגיעו איתם, יתחילו לדבר. ככה.

נכון, זה בדיוק ככה.

זה רק לעשות את הסוויץ' הזה של כאילו - - - בסדר, יש תכניות שעובדות מאוד יפה בתל אביב, לא חייבות לעבוד פה. זה מה שנקרא רגישות תרבותית, לא לשמר את המצב הקיים מתוך רגישות תרבותית, אלא להבין איך להזיז את העניין.

מג'יד, אני חושב שהמודל של מרכז עוצמה, בגלל המבנה הגיאוגרפי של המחלקה, אני חושב שאם תהיה אפשרות להגדיל אותו, אנחנו נבדוק את זה, שיגיע לכמה שיותר יישובים, זאת אומרת אנחנו לא יכולים לעבוד כמו ברהט או ביישוב אחר, שכולם יכולים ליהנות ממנו, פה נהנים ממנו באבו קרינאת ובביר הדאג' לא נהנים ממנו. זה אומר שצריך להביא את המכסה של מרכזי עוצמה לעוד יישובים, צריך לחשוב - - -

אני חייב להעביר ביקורת - - -

אני מדבר על - - - המשרד כרגע.

דקה, אני חייב להעביר ביקורת אובייקטיבית. לא יכול להיות שאתה מצהיר על תכנית יפה בלי משאבים, מה הכוונה? אתה נותן לי 60,000 שקל, 'לך למכולת תקנה', קדחת אני אקנה, עובד סוציאלי עולה 180,000, אם תיתן לי עו"ס תקני 180,000, אני יכול להריץ אותו בקהילה, מה אני אעשה עם 60,000?

כרגע עוצמה, העבירו את מרכזי עוצמה לתקנים, מה שאני אומר, בתחילת דבריי אמרתי את זה, שאנחנו צריכים לבדוק את זה, עכשיו אני מדבר בכובע של - - -

אלימות למשל, למה אני יכול לשלם 60,000? מי יעבוד איתי ב-60,000?

צודק, צריך משאבים.

ברשותך, המדינה הזו היא מומחית בלחוקק חוקים, חוק האונס, הטרדה מינית, תאונות דרכים וזה וזה וזה, אבל רוצים עם הכוח המצומצם בלשכות שיעשו את זה. זה לא ככה. התעסוקה ובטחון פנים אותו דבר. הגיע הזמן להגיד את הדברים. כל פרויקט, לדעתי, אם לא יהיה מלווה בכוח אדם אני לא אגע בו. אני אעבוד על עצמי. צריך להיות נדוניה תקציבית, הפרויקט הזה. הרעיון שאמרת הוא זהב, לדעתי, למה? הבנות ייצאו ויגיעו למטרה הזאת. אבל הוא כפקיד סעד, הוא צריך לטפל באלה שקרתה האלימות מול שופט הנוער, איך לתת תכנית ייחודית, זה עולם אחר. הם כל יום חוק, גם במגזר היהודי דרך אגב, הם מחוקקים חוקים בלי תקנים וזה לא יילך. צריך להיות ערים לדבר הזה, גם מקבלי ההחלטות, אתה לא יכול לתת שירות בלי תקנים.

היום עובדת נשים שלנו, עובדת אלימות במשפחה, עושה גם נערות וגם - - - אני לא יכולה לבקש ממנה. היא בד בבד עושה גם שתי קבוצות נערות, ובאמת התחלנו והיה מאוד יפה והם נכשלו בגלל איזה שהוא עניין פה פנימי, זה היה פה בכפר הזה. זה עבד מאוד יפה כמה חודשים, עד שמישהו הוציא שם של קבוצת נערות במצוקה וככה הפיל אותם. ועכשיו אם היא מצליחה לעשות את זה במקום אחר. עם נשים זה הרבה יותר עבודה, מאוד קשה לסמוך על אותה עובדת שתרוץ גם בשטח וגם ב - - -

אני לא ביקשתי שתסמכו, אני התחננתי, תגידו מה חסר.

לא, בסדר מצדך.

אני חושבת שצריך ראייה כוללת, שצריך לשים תכנית, להגיד שאי אפשר לטפל עם עובדת סוציאלית אחת, ואז מתחילים לדרוש.

אני רוצה להגיד.

תגיד, חגי, אתה מפקח על ה - - -

חגי, עוד משפט אחד, ברשותך. כשדיברו איתנו על מה אנחנו רוצים סביב העניין של הרפורמה בשירותים החברתיים, אחד הדברים הראשונים שהצבענו עליהם זו תכנית שאני לפחות גדלתי עליה, כעובדת סוציאלית לפני 20 שנה והיא רצה מאוד מאוד יפה, כשהיינו מעט מאוד עובדים סוציאליים על כל הפזורה בימים הראשונים שלה וזה היה - - - הכשרה קהילתית לעובדים סוציאליים מתחילים בשטח. אז היום, אני מבינה שבמשרד כבר לא קוראים לזה - - - וזה מה שביקשנו, איזה שהוא ליווי לעובדים, כי אמרנו - - - אבל כן לתת איזה שהיא הכשרה קהילתית.

כלים.

מעבר לכלים גם כוח אדם. עד היום, מג'יד אומר לנו תמיד את הפעילויות שהוא - - - אין לנו עובדים שאנחנו יכולים לייחד אותם באמת רק לעבודה קהילתית. אז מה זה משנה אם נקרא לזה עבודה עם נשים ועבודה עם נערות ועבודה עם ילדים בסיכון, אבל זו עבודה קהילתית. לא רוצה לבקש מאותו עובד פרטני, שגם ככה אני מרגישה שמכל הכיוונים מושכים אותו, להצליח לעשות מיליון ואחד דברים. אנחנו היינו אז צעירים בני 20 ועשינו את זה, והיום, היום יותר קשה להוציא את העובדים. אני באמת אומרת, בכנות. עובדים שיודעים שזה המנדט שלהם, זה מה שהם לומדים, המשרד יודע להכשיר וזה מה שהם צריכים לעשות. רכז אחד אצלנו במחלקה שבזה יתעסק עם עוד פול של עובדים סוציאליים שזה יהיה המנדט שלהם.

זו אמירה. הנושא הזה של העבודה הקהילתית בתוך החברה הבדואית והצורך לקבל כלים לעבודה קהילתית זה אחד הצרכים שהם לא מצליחים לממש אותם כאן וזה אומר כוח אדם וזה אומר הכשרות מיוחדות לנושא של עבודה קהילתית. אז זה משהו שעלה כאן ואני חושב שאורנה עכשיו נגעה באמת בצורך.

צורך נוסף, ואני עכשיו מדבר בכובע של אלימות במשפחה, בכדי שנצליח. החברה הבדואית בנגב נמצאת כמה צעדים אחורה ממה שקורה בכל הנושא של התערבויות וטיפול בנושא של אלימות במשפחה ממקומות אחרים בארץ. בכדי שנוכל להשלים את הפערים האלה, את כל הקשיים שיש כאן, שהם גם אלמנטים תרבותיים, גם אלמנטים תפיסתיים, גם אלמנטים קהילתיים, חובה שכל רשות מקומית כאן תקבל את המודלים המלאים של הנושא של אלימות במשפחה. המודל המלא מדבר על 2.5 תקנים שמתוכם יש חצי תקן של עבודה קהילתית, כי אלימות במשפחה בחברה הבדואית חייב הרבה מאוד את העבודה הקהילתית, בגלל שזה שבטי וזה משפחה רחבה ואנשים צריכים להכיר את כל המאטריה הזאת וטיפול פרטני אחד לאחד באישה נפגעת או לצורך העניין בגבר פוגע, זה לא מה שיביא את השינוי.

אני אוסיף על זה את מה שדיברנו בבוקר, הפיצול של הכוננויות. ברשותך, חגי, כי זה משהו שאני באמת אומרת היום, זה לא יכול להישען על חסדיה של עובדת שמוכנה להיות 24/7 חוץ מיום כיפור זמינה. להיות בכל שעה ובאה לעבוד בשמונה בבוקר כאילו היא לא - - -

אז למה מחלקים את הכוננויות?

כי אין כוננויות, זה לא נושא בחוק. בחוק כוננויות מקבלים פקידי סעד לחוקים השונים, כי זה על פי חוק. אלימות במשפחה לא - - -

אבל אתם יודעים מה אתם אומרים?

את הולכת לקבל במסקנות של הוועדה הבין משרדית, אחת הסוגיות המרכזיות שם זה הסיפור הזה של כוננויות וקריאות פתע. בגלל שבאלימות במשפחה, כשאתה צריך להתערב בחירום אתה חייב להיות בעל ידע בנושא של התערבות באלימות במשפחה ולכן אנחנו דורשים, באמצעות הוועדה, להכניס לאלמנטים של הכוננויות שקיימות היום במשרד הרווחה כוננויות לאלימות במשפחה באופן מאוד ספציפי ולהכשיר את האנשים, אנשי המקצוע באלימות במשפחה, להיות כוננים, שיקבלו מימון ככוננים וגם ימומנו כקריאת פתע, מה שהיום קיים רק לפקידי הסעד לצורך החוק. זו אחת ההצעות שיהיו בוועדה.

פקיד סעד לא מתוקנן, זה על החשבון הכללי של המחלקה. אין להם תקן. נותנים כוננויות ובזה סיימו. זאת אומרת תפקיד פקיד הסעד הכוננות היא על חשבון האחרים. פקיד סעד, במקום שיהיה מתוקנן, תקן מיוחד לעובד פקיד סעד, לפחות בילדים, אין בלשכות דבר כזה.

אבל זו בעיה כללית של כל הרשויות.

אני רוצה לקחת את זה קצת יותר הלאה. אני חושבת שכל הנושא של - - -

תקנון.

לא, לפני תקנון. כשאני אמרתי שזה מחייב עבודה בצורה אחרת ויכול להיות שמבחינת רצף הזמן העבודה הסוציאלית בנגב פה נמצאת, ואני לא מדברת על כוח האדם, על ההכשרות והידע והניסיון של כוח האדם, אלא מבחינת ההתאמה שלו, הוא נמצא כאילו 20 שנה אחורה בעבודה סוציאלית באופן כללי במדינה.

לא בכל התחומים. ממש לא.

לא בכל התחומים, אבל מה שאני מסתכלת - - -

ולא בכל המקומות אותו דבר. את לא יכולה להגיד על רהט, על חורה אפילו, אותו דבר על מה שקורה - - - זה מאוד שונה.

ברור, אבל תיקחו אותי מילה במילה. אני מנסה להעביר רעיון, שיכול להיות שהוא עדיין צריך יותר - - - אני חושבת שהגיע הזמן להקים איזה שהוא פורום שבא ואומר שאולי צריך להיות יותר יצירתיים בפיתוח תכניות ודרכי פעולה שהן שונות, המציאות היא שונה. העובד הסוציאלי שעובד בחיפה או עובד בנצרת או עובד בכפר מנדא יודע שאלה תחומי הכפר שלו, הוא מכיר את המשפחות, הוא יודע לחיות את הכפר כמו שצריך. פה אנחנו מדברים על שטחים גדולים. עובד סוציאלי שצריך לבקר את אלה שחיים 200 קילומטר רחוק ממנו או 150 קילומטר, אתם מבינים? 150 קילומטר זה עכו ו - - -

אילת.

לא, ירושלים.

צריך גם תוספת עידוד לזה.

זה עולם אחר. השאלה היא אם לא כדאי, לפחות בנושאים הטעונים האלה - - - אני אומרת לך, אני הבת של החברה הערבית, דברי איתם על ילדים, דברי איתם על זכויות ילדים, על חינוך ילדים, כולם ישמחו, דברי על סיוע לאנשים מוחלשים. דברי בנושאים של אלימות, של העצמת נשים, יש לך בעיה. אולי כדאי באמת צוות חשיבה בתוך המשרד שיחשוב לא רק מבחינת איך ניגשים, אלא יכול להיות לעשות את זה הפוך, דווקא להתחיל בקהילתי, להכשיר את הקרקע, ואז זה מחייב שינוי בהשקעת המשאבים של המדינה, שהמשאבים יילכו קודם כל, שנה, שנתיים, שלוש, ארבע, לעבודה קהילתית, לבניית סוג של רשת חברתית ואחר כך לבנות על זה.

אני חושב ששתי המועצות, קסום וזה, בשונה מרהט וחורה, צריך לתת לעובדים שבשטח תוספת עידוד, למה? אף אחד לא רוצה לבוא.

אמרתי את זה, כן. אם יש מחסור רציני בעבודה סוציאלית - - -

תוספת עידוד, צריך לאפשר לאדם - - -

כמו שעשו עם מורים, כמו שעושים עכשיו בנציבות שירות המדינה לאלה שבאים מהצפון לעבוד בירושלים, בגלל שהם רוצים ל - - -

נכון, תוספת עידוד, 20%.

תוספת עידוד. אם באמת יש לכם מחסור רציני באזור צריך להעלות את זה בפני ה - - -

משרד הרווחה, זה היה כשהייתי צעיר עוד, כשהיה מחסור בכוח אדם, פתח את המכון בכל האוניברסיטאות, וכל מי שהתחייב לשלוש שנים היה מקבל משכורת. אני בכלל רציתי ללמוד אנגלית, לא עבודה סוציאלית, באתי כי - - -

כן, היו להם תכניות.

אני רוצה לחזור למציאות של הסיור הזה.

הסיור פה, כל המטרה הייתה המשאית, לא ראיתי את הג'יפים, ראיתי רק את המשאית.

ראית את הג'יפים מרחוק.

זה הג'יפ שהוא נסע איתו?

לא, זה לא שני הג'יפים, זה הג'יפ שלי.

אבל הג'יפ מגיע עם מי לשטח?

נהג ועובד סוציאלי.

אני אתן לך את החוברת, אני רוצה שתבואי לראות את המועדונית.

אני רוצה שנחליט לעשות סיכום, הכול פה.

כן, לא נזוז למקום אחר. אני הייתי מעוניינת לשמוע את ההצעות שעלו עם איזה שהוא נגיד מידע קצת יותר קונקרטי, כתוב. נתחיל מתכנית המשאית והתכנית של הג'יפים, כי לא היה חומר שחילקתם שאפשר לצרף אותו לפרוטוקול, מה התכיפות של הגעת המשאית לכל כפר, כמה זמן, מה מצבת כוח האדם שנמצאת.

מסקנות ראשונות - - -

מסקנות ראשונות. אני חושבת שזה מאוד חשוב לצרף לפרוטוקול.

אורנה, גם הצורך של עבודה קהילתית, לכתוב מסמך על זה.

חשוב שתכתבי את זה, בהחלטת הממשלה שדיברנו - - -

זה לא עבודה קהילתית, זה לעבוד פה במושבים, להיות עובד כוללני.

בהחלטה של הממשלה, שאני יזמתי בזמנו, כתוב בתכנית שאושר על ידי הממשלה שני עובדים סוציאליים למשאית, זה לא התממש בפועל. אני עושה היום בכוח אדם של הלשכה.

אתה יוצא עם כוח האדם של הלשכה ולא תקנים נוספים.

בדיוק ככה. זה על חשבון משהו אחר.

זה מה שקורה בפועל. היום יש להם יום קבלת קהל בלשכה, יום עם המשאית ולפעמים עוד יום עם - - -

ביקשנו שני תקנים למטרה הזו ולצערי לא קיבלנו תשובה. זה אחת.

חבר'ה, אתם מפליאים אותי. כאילו בחמש הדקות האחרונות - - -

זה תמיד ככה.

זה תמיד ככה, כל מי שעושה קבוצות יודע את זה, אבל אם יש החלטת ממשלה שזה חייב להיות תקנים תוספתיים צריך לדרוש שזה יהיה ככה, לחפש את החלטת הממשלה. אני מוכנה לעשות את זה בשם הוועדה.

אני אשלח לך את זה.

אם יש החלטת ממשלה כזו אז צריך לדרוש מהמשרד למלא אחר הדרישה הזו ולא לקבוע שמי שיעסוק בה - - - אני מאמינה שלאחר תקופה מסוימת זה יהפוך למין התמחות, איך להיכנס מהר לתוך הכפר, איך להצליח לרכוש אמון. אני חושבת שזה אחד הדברים שאנחנו נבדוק.

זה אחת. דבר שני, עובדים קהילתיים, זה דחוף, לדעתי, למה? זה עובד מול הוועדים, מול המעבר, כל אלה - - -

אז אני מבקשת, תכינו דף, שני דפים, שמסבירים את ההיגיון של עבודה קהילתית ועם קצת כמה דרוש לכם ואז אפשר להתחיל לרוץ עם זה.

אני רוצה להגיד משהו. בתחילת הביקור נאמר משפט קטן על התקנון של המחלקה, שהוא המפתח של הכול, אני חושבת שכל עוד לא יהיה שינוי במפתח של תקנון המחלקה לא משנה מה נעשה. אם לא משנים את המפתח, אז נגיד שהדגש יהיה עבודה קהילתית, אז מה עם העבודה המקצועית? וצריך להגדיל את השמיכה, אי אפשר להמשיך למתוח אותה.

יש לי מסמך שלהם. לפני עשר שנים צמרת משרד הרווחה, כולל המנכ"ל, לקחו שכירות של מכון מנדיל, ואמרו שהלשכה הזאת, כשזה היה אבו בסמה, זקוקה ל-54 תקנים. שתי המועצות היום, עברו עשר שנים, בקושי 30-32. זאת אומרת יש מסמך של משרד העבודה, מסמך שהוא ספר שלם, תכנית עבודה.

בלי זה אנחנו - - -

אני חושבת שחלק מהעניין של התקציב זה התקצוב הדיפרנציאלי שמכניסים בתוכו גם את הגורמים של מרחק ופזורה וגיאוגרפיה, חייבים לשקול את זה באיזה שהוא שלב.

יכול להיות שצריך לדלות את המסמך שאני מודה שאני לא מכיר אותו.

אני אחפש אותו.

תודה.

הישיבה ננעלה בשעה 16:00.