הכנסת העשרים

מושב שני

פרוטוקול מס' 110

מישיבת הוועדה לקידום מעמד האישה ולשוויון מגדרי

יום שני, י"א באב התשע"ו (15 באוגוסט 2016), שעה 11:00

1. תנאי העסקת מנהלות המשפחתונים

2.הצעה לסדר-היום בנושא: "כושר השתכרות נמוך והיעדר תנאים סוציאליים למטפלות במשפחתונים של משרד הכלכלה" של חבר הכנסת אורי מקלב וחברת הכנסת עאידה תומא סלימאן

חברי הוועדה: עאידה תומא סלימאן – היו"ר

אורי מקלב

קסניה סבטלובה

גלית יעקובוב - מנהלת האגף למעונות יום ומשפחתונים, משרד הכלכלה

בת שבע אפריים - רכזת מוניציפאלית, הרשות לקידום מעמד האישה

לירון דורון-לוי - עוזרת יו"ר ומנכ"ל מרכז השלטון המקומי

רות דיין-מדר - עורכת דין, מנהלת תחום חברה, מרכז השלטון המקומי

אליזבטה גאנז - עובדת סוציאלית, רמ"ד משפחתונים בעיריית חיפה

בת שבע בן חמו - אגף משפחתונים, נאות מרגלית

עדינה בר שלום - נשיאה, מכללה חרדית ירושלים

נעה נוצני - רכזת ענף הגיל הרך, כוח לעובדים

מור דיטש - מנהלת מערך משפטי, כוח לעובדים

פתחיה מסארווה - מטפלת, כוח לעובדים

סבטלנה אורלי ביליץ' - מטפלת, כוח לעובדים

עליזה ידעי - מטפלת, כוח לעובדים

רינה משה - מטפלת, כוח לעובדים

ביליץ' קונסטנטין - בן מטפלת, כוח לעובדים

לרשימת השדלנים שנכחו בדיון – ראו בקישור זה.

ענת מימון

אריאלה אהרון

ר.כ., חבר המתרגמים

1.תנאי העסקת מנהלות המשפחתונים

2. הצעה לסדר-היום בנושא: "כושר השתכרות נמוך והיעדר תנאים סוציאליים למטפלות במשפחתונים של משרד הכלכלה", של חבר הכנסת אורי מקלב ושל חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן

בוקר טוב לכולם, סאבח אל חיר. אני פותחת את הישיבה של הוועדה לקידום מעמד האישה ולשוויון מגדרי. היום 15 באוגוסט 2016 ולמרות תנאי הפגרה ולמרות שאנחנו אמורים להיות בפגרה, אנחנו ראינו לנכון לקיים את הדיון הזה, שהוא על תנאי העסקת מנהלות המשפחתונים, נושא שכבר נדון כמה פעמים, שעלה לכותרות, ירדת מהכותרות, אבל המאבק של המנהלות עצמן, שקשה לי אפילו לפעמים להגיד מנהלות, המטפלות עצמן, ממשיך.

כפי שידוע לכולן, אני לפחות ליוויתי את המאבק הזה מעל לשנה וחצי עכשיו, לפני זה גם כפעילה פמיניסטית ידעתי על קיומו. ובינתיים, מאז שלפחות אני התחלתי להתוודע למאבק הזה, לא התקדמנו הרבה ולא פתרנו הרבה מהסוגיות העמדות בפני המטפלות עצמן ובפני רשויות המדינה. עוד לא קיבלנו תשובות ברורות.

הנושא לא רק נוגע לנו וחשוב לנו בגלל שהנשים הנפלאות האלו, שעושות את העבודה המסורה שלהן, מגדלות את הדורות הבאים של אזרחים ואזרחיות; לא רק בגלל שהן עובדות קשה כדי להתפרנס, אלא בקונטקסט של הימים האלה, כשאנחנו מדברים יותר ויותר על תעסוקת נשים באופן כללי ותעסוקת נשים ערביות באופן מיוחד. כאשר המדינה מקצה משאבים ותכניות כדי לשלב את הנשים בתעסוקה, אנחנו עומדים בפני מצב שאכן יש כ-3,600 נשים שהשתלבו בתעסוקה דרך המשפחתונים. אלה הנשים המטפלות עצמן. אבל אנחנו רוצים שנשים יעבדו וישתכרו בכבוד. לא רק שיעבדו, אנחנו רוצות שנשים, כאשר הן יעשו את העבודה שלהן, ירגישו שהן מקבלות את התגמול המגיע להן על העשייה שלהן.

אנחנו רוצות שנשים ישתלבו בתעסוקה, אבל בתנאים מכבדים, כאשר הן יודעות שכשיהיו בגיל מבוגר יותר, בעת זקנה, תהיה להן את האפשרות להתפרנס מתנאים שחסכו להן כל החיים שלהן.

ובנוסף לנשים האלה, יש עוד נשים שמחכות שיהיו להן משפחתונים כדי לשלוח את הילדים שלהן, כדי שירגישו בטוחות שהן יכולות לצאת ולהשתלב בשוק העבודה, כאשר הן יודעות שהילדים שלהן מטופלים היטב.

כך שהנושא שאנחנו עומדים מולו הוא לא נושא ספציפי רק למטפלת עצמה, אלא הוא נושא שיש לו השלכות גם על אזרחיות אחרות, על נשים אחרות, על משפחות שלמות וגם על כלכלת מדינת ישראל, תתפלאו לשמוע. אני כאילו עכשיו זורקת על הכתפיים שלכן נטל גדול, אבל ככה זה המצב.

בגלל שאני יודעת שלא היה, והייתה התקדמות בנושא או שניים, אחד מהם הנושא של אל חאג' ואל עומרה, שאנחנו דיברנו עליו, וימי השלג, למרות שזה עדיין לא ברור. אפשר לחשוב שאנחנו בשוודיה ומודאגים מימי השלג. כולה יכולים להיות יום או יומיים ועל זה יש ויכוח. אבל אני יודעת שיש עוד נושאים שעומדים על הפרק.

אני רוצה לתת לגברת נעה נוצני, רכזת ענף הגיל הרך בכוח לעובדים, לפתוח – איפה אנחנו עומדים מנקודת מבטכן, וכמו שנציגי משרדי הממשלה מכירים אותי כבר, אני אוהבת קודם לשמוע מבט של הארגונים ושל קבוצות האינטרס של כל נושא, ואחר כך ננסה לקבל תשובות.

בבקשה.

הדיון הוא במסגרת הצעות לסדר של המליאה, שעברו לוועדה?

גם, נכון. סליחה, אני לא הזכרתי את זה. תודה שהזכרת לי.

אני פשוט - - -

נכון, נכון, חשוב להזכיר שהנושא, בגלל שהיו גם התקשרויות ודרישות מהארגון עצמו, אני שכחתי להזכיר שהדיון בא גם מאחר שעלתה הצעה לסדר היום בנושא, שהועברה אלינו מהמליאה, על כושר השתכרות נמוך והעדר תנאים סוציאליים למטפלות במשפחתונים של משרד הכלכלה, גם של חבר הכנסת אורי מקלב וגם שלי, אז הייתה.

זה היה שלך ואני הצטרפתי במליאה אליך, ובמליאה אני גם נגררתי עכשיו לוועדה יחד איתך.

בסדר גמור. מצדי זה בסדר.

זה בסדר. זה שאת נותנת לי זה בסדר, אבל האמת - - -

תרצה לפתוח?

אני בסדר. תתני לפי מה שנתת ואחרי זה.

בסדר, אם תרצה.

זה בסדר.

אוקיי, סליחה.

אמרת לה, לא ניקח ממנה.

אני מוותרת על התור שלי, זה בסדר.

הוא מלווה אותנו כבר המון שנים.

כן, בסדר.

אז אחרייך.

אחרי? אוקיי, בכייף.

אני הייתי צריכה להתחיל את זה אחרת.

לא, לא, זה בסדר גמור. אני רק רציתי לוודא שאני נמצא במסגרת הנכונה, כי יש לזה חשיבות.

בסדר, זה במסגרת, כן.

יש לזה משמעות אם זו הצעדה לסדר שמגיעה לוועדה.

נכון. בבקשה.

אז קודם כל תודה רבה לחברת הכנסת תומא סלימאן ולחבר הכנסת מקלב, על תמיכה והמשכיות, כי המאבק שלנו הוא כבר כמה שנים טובות ואתם יחד איתנו לא נכנעים ולא מוותרים, אז תודה רבה.

אני אתן איזו סקירה קטנה. רוב האנשים מכירים טוב כבר את מבנה ההעסקה, כי אתם באמת כבר כמה שנים איתנו ואחר כך אני אספר איפה הדברים עומדים היום.

אז כמו שאמרת, בישראל פועלים 3,700 משפחתונים בפיקוח משרד הכלכלה עד לפני שבוע וחצי, עכשיו משרד הרווחה – תתחדשו. המשפחתונים מהווים מסגרת טיפולית-חינוכית-בטיחותית ומפוקחת – חשוב מאד – ל-18,000 ילדים מדי שנה, ילדי רווחה וילדים של אמהות עובדות, ומספקים בעצם מקום עבודה ל-22,000 נשים, לא מספק מקום עבודה, אלא מאפשר ל-22,000 נשים לצאת לשוק העבודה – אם האמהות עצמן וגם המטפלות, שמגיעות מהאוכלוסיות האלה, מאוכלוסיות ששייכות לפריפריה החברתית כלכלית בישראל. אז זה מאפשר להרבה מאד נשים פתרון מצוין וגם להרבה מאד ילדים, שכמו שאנחנו יודעים, אחוזי הילדים שזוכים למסגרות מפוקחות הוא קטן, רק 23% במדינה.

הבעיה היא בעצם תנאי ההעסקה של המטפלות. המדינה מחשיבה אותן עצמאיות, למרות שאני חושבת, וכבוד יושבת הראש, את הצגת את זה בצורה הטובה ביותר בדיון הקודם, שהן העצמאיות הכי נטולות עצמאות שאי פעם נתקלת בהן. כל דבר נקבע להן על ידי המדינה – כמה הן ירוויחו, כמה ילדים הן יקבלו. מתי הן פותחות את המשפחתון, מתי הן סוגרות את המשפחתון, מתי הן יכולות לצאת למחלה ואבל, כל דבר ודבר נקבע להן. ומנגד הן בעצם לא מקבלות שום דבר. אין להן תנאים סוציאליים, השכר שלהן כל כך נמוך, שהן לא יכולות להפריש לפנסיה. כשהן חולות, כשחלילה נפטר מישהו קרוב מדרגה ראשונה, הן צריכות להביא מחליפה לבית שלהן ולשלם למחליפה. אז לא רק שהן צריכות להתמודד עם האובדן והכאב, הן גם צריכות עוד להתמודד ולמצוא פתרון, כמו ענישה כלכלית עליהן ועל המשפחה שלהן.

הן עם ימי חופש מוגבלים. מטפלת שמטפלת 30 שנה או מטפלת שנה, אותו דין, אותם ימי חופשה וככה המצב נמשך בעצם שנים על גבי שנים, כאשר השכר היום הוא מתחת לשכר מינימום, הן עובדות למעלה מ-230 שעות בחודש. זה מוגדר להן על ידי מגדר הרווחה, כי הן עובדות 9.5 שעות ביום ועוד יש כמובן זמן שהן מכינות את המשפחתון, ניקיונות, בישולים, קניות וכהנה.

אז אנחנו חושבים שאפשר לפתור את זה על ידי זה שהן תהייה שכירות והן צריכות להיות שכירות, כי הן פשוט שכירות היום בלי זכויות, אבל זה ייקח קצת זמן ולכן יש לנו דברים מאד מאד דחופים שאנחנו רוצים לטפל בהם כבר לתחילת שנת הלימודים הקרובה, כשמדובר בעצם על בקשה להעלאת תעריף, שהן תוכלנה להפריש לפנסיה ופיצויים. דבר שני זה פתרון לימי מחלה ואבל. או שהמדינה תכניס את זה בתעריף או שאנחנו בהחלט פתוחות לנושא של פיזור הילדים בצורה בטוחה כמובן במשפחתונים, ונושא של החופש, שתהיה התחשבות בוותק בימי החופש.

היום אנחנו חושבים שזה דרישות מאד מאד בסיסיות ומינימאליות לאישה שעובדת קשה. אנחנו לא צריכות לקבץ נדבות. הן עובדות קשה והן צריכות לקבל על זה תגמול.

מבחינת מה שעומד היום, כבר במשך למעלה מחצי שנה נגרר הסיפור עם משרד הכלכלה ומשרד האוצר. סמנכ"לית המשרד, מיכל צוק, לא נענתה לאף אחת מהדרישות שלנו ולא הסכימה להיפגש איתנו. לצערנו חודש שעבר נאלצנו לשבות, לעשות שביתת אזהרה של יום אחד. נקווה שלא נצטרך לחזור על זה. יש כן התקדמות יותר מהירה. עדיין אין הסכמות על שום דבר, אבל ההתקדמות וההידברות היא עם מנהלת אגף מעונות היום במשפחתונים – גלית יעקובוב. הייתה לנו פגישה עם משרד האוצר. אמרו לנו לחזור עם דברים וכרגע הם פשוט לא נפגשים איתנו.

מתי הייתה הפגישה?

כבר לפני למעלה מחודש, וכבר עוד מעט תחילת שנה וזה כל פעם לא מתקיים. הדרישות שלנו הן לא כל כך בשמיים מבחינה מספרית. מדובר על בסביבות ה-8 מיליון שיעלה למדינה, אם יקבלו כמובן את הנושא של פיזור של ילדים במחלה ואבל. אם לא, הדרישה שלנו תעלה בכמה אחוזים וזה יהיה בסביבות ה-12 מיליון שקלים. זהו. אנחנו מאד מאד רוצות - - -

השינוי בתעריף הנדרש כולל תנאי פנסיה או בלי?

זה כמה שזה יעלה למדינה. כמובן יש גם את החלק של ההורים, אנחנו נשמח שכל המדינה תיקח, אבל בדרך כלל ההורים גם לוקחים חלק. כן, זה אומר שהשכר שלהן יהיה מספק. עדיין השכר שלהן לא יהיה להיט, אני מודה, אבל לפחות הם יוכלו להפריש לפנסיה ופיצויים ויוכלו לצאת לזקנה בכבוד. אנחנו נתחיל בזה. לצערנו אנחנו צריכים להתחיל בדבר כל כך בסיסי ואנושי.

זהו. אנחנו מאד מאד רוצות לעבוד עם המשרדים. אנחנו לא מעוניינות בשום שביתות ועניינים, רק שיישבו איתנו, שיקדמו פתרונות כמה שיותר מהר. זהו. תודה.

תודה. אני רק רציתי לשאול אם נציג משרד האוצר הגיע, כי אני יודעת שמורן מזור התקשר בבוקר והתנצל בגלל מצב משפחתי שהוא לא יכול להגיע. הגיע מישהו מטעם האוצר? לא. כנראה לא.

ברוכה הבאה חברת הכנסת קסניה סבטלובה. חבר הכנסת אורי מקלב, בבקשה.

תודה רבה גברתי היושבת בראש. אני באמת מודה לך על עצם קיום הדיון, במיוחד על ציר של פתיחת שנת הלימודים וכפי שאמרתי מקודם בקריאת הביניים שלי, אני הצטרפתי אלייך בהצעה דחופה לסדר. זה היה על ציר השביתה של מפעילות המשפחתונים, שהיה דבר כואב מאד וזה חריג. הפגנה אחת הייתה לפני שנה, אולי השביתה הראשונה. אני לא חושב שהיו הרבה שביתות. אולי שנייה.

היו, היו.

היו אולי בעבר, אבל אתם לא עושים את זה חדשות לבקרים מתוך אחריות להורים.

לא, לא. פעם בשנה.

אני רק רוצה להגיד לכם שהחשיבות של עצם המשפחתונים, ראינו את זה לקראת השביתה, אז פתאום ההורים התעוררו, איך אתם נותנים לשבות, תראו מה שקורה כששובתים. אז ככה יש להם קצת בעיה, למפעילות המשפחתונים. "מתעמרים" בהן גם מצד המשרדים וגם מצד שני ההורים. אני לא חושב שהם מתנהגים, גם ההורים, אם כולם או בחלקם בכל אופן, תוך ניצול כל הזכויות שמגיעות. וגם אם האמא בבית ויש ילד, אבל בכל אופן אם יש משפחתון, אז למה לא? נביא את הילד למשפחתון, זה דבר שיכול להועיל ויכול להקל.

כפי שאת אמרת, גברתי היושבת בראש, שהמשפחתונים והמעונות זה העוגן המרכזי לנשים, אמהות, לצאת לעבודה. זה הדבר המרכזי וכשזה לא מתפקד טוב, אז אנחנו יודעים שגם ההורים, האמא לא יכולה ללכת לעבודה בראש שקט וכמובן אנחנו צריכים לדעת את זה ואני אומר את זה לנו, שזו לא רק השאלה של מפעילות המשפחתונים, מנהלות המשפחתונים, שהן נפגעות והן מקופחות ויש להן איזה שהוא מימד של ניצול, אלא גם ההורים צריכים לדעת. אנחנו כהורים או אנחנו כסבים וסבתות, בהחלט יודעים שכשמפעילות לא מרוצות, אין להן את התנאים הטובים – זה גם פוגע. אי אפשר לדרוש ממישהו לתת את המיטב, את המקסימום שהוא יכול לתת, כשהוא צריך להתמודד עם קשיים לא פחותים.

אני אומר את זה מכיוון שזה נראה שלא נורא, אז אפשר לרדות בהן ואפשר שהן תעבודנה בתנאים אחרים. אנחנו לא מגנים על כל מי שבמשק, אולי עובר ניצול או שלא מקבל את התנאים הנכונים. יצירת הכלאים, גברתי היושבת בראש, של עצמאות יחד עם מישהו שהוא מפעיל אתכם, זו יצירה שלא קיימת. מצד אחד הוא עצמאי, כל הדרישות הן של עצמאים ומצד שני מישהו מרגיש שהוא המפעיל שלו, העובד שלו, שזה המשרדים הממשלתיים.

לצורך העניין אני רק אגיד מה שאמרתי בכנסת – איך היינו מסתכלים, איך היינו מגיבים כשהיינו שומעים על מפעל פרטי שמעסיק עובדות ללא תנאים, שום תנאי פנסיה ושום תנאים של זכויות. הוא היה משלם מתחת לשכר המינימום, מדוע? רשמי זה שכר מינימום, אבל כשאנחנו יודעים שאותן מנהלות המשפחתונים צריכות להכין את המקום לפני ההפעלה, הן צריכות לסדר את המקום אחרי ההפעלה, כל זה לוקח זמן. זה לא שמגיעים איזה שבעה גמדים ו - - -

אף אחד לא משלם להן על שכירות החדר.

גם שכירות החדר.

וציוד.

את השכר קובע המעביד, שהוא לא נמצא, אבל הוא קובע את השכר. הוא דורש. הוא לא נותן שום תנאים. הוא גם קובע מה החופשות, הוא גם קובע, יש לו פיקוח מאד צמוד, אפילו נוקשה במידה מסוימת – אבל בסדר – לטובת הילדים כמובן, אבל פיקוח נוקשה. את כל הזכויות הוא דורש והוא מתעלם מכל הדברים שצריכים לטפל בהם . הדוגמא היא, כשעובדת או מנהלת משפחתון, חס וחלילה קורה לה אסון בבית, היא יושבת שבעה, היא צריכה בתוך כל הצער הזה, בתוך כל מה שקורה לפני זה ואחרי זה, היא צריכה לדאוג למישהו שימלא את מקומה וצריך להיות באותה מיומנות. הרי לא יכולים להביא סתם מישהו, אלא צריך להביא מישהו שהוא באמת – וגם בצדק – שכל האחריות עליו. הרי יש אנשים שהיום לא עובדים במגזר העצמאי, אפילו יועצים משפטיים. אני שואל אותם למה אתם באמת ב - - - מעולות, הוא אומר להיות עצמאי יש לזה את החסרונות ואת הדרישות שלו, אבל זה לא לכל אחד. יש כאלה שמעדיפים לעבוד פחות, אבל הם יודעים שהם רוצים נטו ולא להתעסק עם כל מה שמסביב.

מי שעצמאי, ומי שיודע מה זה עצמאי – עצמאי זו דרישה. יש לזה מטלות על עצמאי. זה לא דבר שהוא ככה, רק התואר שהוא עצמאי. זה מחויבויות שהן נוספות על כל העבודה. דורשים מהן את זה בדרישה המקסימאלית, ומצד שני, כשזה מגיע באופן המעשי לשכר, לתנאים ולדרישות, אין להן לא אוזן קשבת, אף אחד לא מתחשב בדרישות ובתנאים וברגולציה שאנחנו מפעילים מעל.

עכשיו יש איזה שהוא שינוי בנושא הזה, כשכל הנושא של המעונות והמשפחתונים עבר למשרד העבודה והרווחה, אבל זה עבר בילד אין, זאת אומרת זה עבר כמקשה אחת למשרדים. אני לא אומר שאין לזה איזו משמעות. בכל אופן המנכ"ל זה מנכ"ל אחר במידה מסוימת, אמנם המנהלים, אבל כאן אני חושב שמה שאנחנו כן צריכים לעשות, בכל אופן משנה מקום משנה מזל.

יכול להיות שאנחנו נמצאים היום במקום אחר, במשרד שיכול להיות שכן יהיה קשוב, כן יפתח את אוזנו ויראה, הוא כן אמון על תנאי העובדים, הוא יודע מה זה נקרא תנאי עובדים, הוא יודע מה זה דרישות מעובדים, מה אנחנו דורשים מאנשים. זה גם משרד שלכאורה הוא עכשיו, חדש, יש לו איזה תובנות. הפנייה שלנו צריכה להיות, המסקנות שאנחנו באמת נפנה לשר ולמנכ"לים, שיראו ושלא יהיו אטומי ושיהיו קשובים.

לעשות שינוי רפורמה, עושים היום רפורמות, זה עדין של רפורמות, רפורמה חברתית אמיתית זה בנושא הזה של מפעילות המשפחתונים. ההשלכה היא השלכה אמיתית גם על המפעילות, שהן בסך הכל 18,000, כמה מפעילות יש?

3,700.

3,700 משפחתונים, אבל 22,000 נשים עובדות ו-18,000 ילדים נמצאים בהם. אני בטוח גם שאם יהיו תנאים טובים יותר, יתאספו לנו עוד משפחתונים. אחד הדברים שאנחנו צריכים להתמודד בתקופה האחרונה, זה החוסר במשפחתונים. אם אנחנו נתקלים היום בנשים עובדות, הן יגידו לך שהבעיה שלהן לצאת לעבודה זה מחסור במשפחתונים. מה פתאום שאחת תהיה מוכנה לצאת לעבודה כשאין לה תנאי פנסיה? היא יכולה לעבוד 30 שנה, אין לה בזה שום משמעות לעניין הזה, אין לה נושא של ותק, אין התחשבות בעבודה שלה.

לכן חובתנו היא לקחת את הנושא הזה של הפעלת המשפחתונים, לשדרג אותו, לעשות בו רפורמה כלכלית שתעמיד את התנאים של המפעילות במרכז, וממילא גם כל ההסדר הזה יהיה הסדר אחר לגמרי.

אני מסכימה איתך, במיוחד לאור המצב גם כן של חלוקת התקציב בין המעונות למשפחתונים, ובתקופה האחרונה אין אף פעם תקציב נוסף לפתוח עוד ועוד מכסות של משפחתונים; למרות הדרישה ובמיוחד אני יודעת מהאוכלוסייה הערבית שיש כמה מקומות שכבר פנו אלי וביקשו שיפתחו עוד משפחתונים ואין מענה, כי גם כן הנושא של מעונות היום עדיין תקוע שם.

אני רוצה לתת את רשות הדיבור לפתחיה מסארווה, מטפלת, בבקשה גברתי.

שלום רב לכולם. תודה רבה לכם שנתתם לנו לבוא ולדבר ולספר לכם על המצב שלנו, החריג. אני מטפלת 14 שנים, עובדת מטפלת במשפחתון. אני עובדת ללא תנאים סוציאליים בכלל. אין לי ימי מחלה. אין לי ימי אבל, אין לי פנסיה, אין לי כלום. אני עברתי הרבה דברים. הזיזו את המוח שלי, אני לא יכולה להתאבל כמו שבא לי. אני מספרת לכם על עצמי. זה הרגשות שלי. מתי שאבא שלי נפטר, זיכרונו לברכה, קיבלתי טלפון שאבא שלי נפטר ולא הייתי זכאית לשבת שבעה ולהתאבל כמו שבא לי. הייתי צריכה לעצור את הרגשות שלי ולדאוג למחליפה שתבוא ותחליף אותי במשפחתון ושתפעיל את המשפחתון כמו שאני נמצאת ואחר כך מותר לי לשבת ולהתאבל על אבא שלי כמו שבא לי.

אותו דבר בימי מחלה. כשאני חולה, גוססת במיטה, אין לי כוח להפעיל את המשפחתון, אז אני צריכה לדאוג למחליפה שתבוא ותחליף אותי ואני משלמת לה מהכסף שאני מקבלת למשכורת. הכסף שאני מקבלת היא מתחת לשכר המינימום, אז אני משלמת לה על כל הזמן שהיא מחליפה אותי.

למחליפה את משלמת יותר כסף.

יותר כסף ממה שאני מקבלת. זו הבעיה שלנו.

מי קובע כמה משלמים למחליפה.

אף אחד. זו הדרישה.

לפי ההסכם.

אף אחד. כמה שהיא תבקש. אין לה ברירה.

זאת אומרת שאין תעריף מסוים.

היא תעריף מסוים. היא אומרת לה 35 שקלים לשעה, אין לה ברירה. היא צריכה לשבת שבעה אז היא משלמת.

וגם בקשר לפנסיה. אם אני עובדת 20, 30 שנה, אני יוצאת ביד ריקה, ללא כלום. אין לי מאיפה להתפרנס, אין לי לקנות מה שדחוף לי ואני צריכה לחיות מ-2,000 שקלים שאני מקבלת רק מהביטוח הלאומי.

קצבת זקנה.

קצבת הזקנה שלי. אז אני צריכה שתדאגו לנו, באמת תדאגו, שיהיו לנו חיים וזקנה בכבוד אחרי 30 שנות עבודה.

תודה. חברת הכנסת קסניה סבטלובה, בבקשה.

תודה לך גברתי יושבת הראש על קיום הדיון החשוב הזה, חברי חבר הכנסת אורי מקלב. אני באמת תוהה כל פעם שאנחנו נמצאים בדיונים מסוג אלה, כיצד סדר העדיפויות שלנו במדינת ישראל הוא שגוי מיסודו. כי הרי כל דבר שהוא הכי יקר לנו בחיים, מה יותר יקר לנו מילדים? אין דבר כזה. אז בסדר העדיפויות שלנו, נשים שעובדות עם הילדים שלנו, שאנחנו מפקידים בידיהן את מה שהכי יקר לנו, אמורות לקבל גם הכי הרבה כסף. לא כך? כי זה אנשים שצריכים להיות הכי מיומנים, לתת הכי הרבה חום ואהבה, הכי - - -

יש רק מדינה אחת שעושה את זה, שמשלמת למורים יותר גבוה.

אז אני תמיד אומרת ואני באתי גם ממסורת של מדינה אחת שבה גדלתי והתחנכתי, ששם להיות מורה, להיות מטפל, זה היה דבר שזה כבוד, זה לא דבר שצריך להתבייש בזה כי אני מרוויחה פחות משכר מינימום. זה דבר מכובד והיו מורים שהשתכרו גם יותר ממהנדסים ולזה אנחנו צריכים לשאוף. אנחנו מבזבזים כל כך הרבה כסף על צעצועים לילדים שלנו. לי יש תאומות. דרך אגב, הן עד עכשיו זוכרות לטובה את הצוות של המעון שטיפל בהן, למרות שהן היו מאד מאד קטנות אז, בנות שנתיים-שנתיים וחצי ובלי זה כמובן לא יכולתי לצאת לעבודה ולהמשיך בקריירה שלי.

אנחנו קונים להם בגדים משילב ודברים שעולים הון תועפות, אבל דווקא לאנשים שמטפלים כל היום במסירות בילדים שלנו, אנחנו לא מאפשרים להם להתפרנס בכבוד. אז אני אומרת שמכאן מתחיל הסדר הקלוקל הזה שבעצם פוגע באנו, בילדנו, במשפחות שלנו, בסדר העדיפויות של איך אנחנו מסתכלים על המקצוע הזה של הוראה, על המקצוע הזה של מטפלת. בעצם הכל הפוך. הכל לא כמו שהוא צריך להיות.

אז מכאן אני יוצאת לא רק בקריאה לשר העבודה והרווחה, אני יוצאת בקריאה לראש הממשלה שלנו, שיומם ולילה מדבר על ערכים, אז זה ערכים. על זה אנחנו מדברים. זה הערכים עצמם. זה החיים עצמם. אז תשקיעו באותן נשים נפלאות שמטפלות בילדים של כולנו, שבלי זה אני אנחנו-.

יש פה איזה משפט שקצת זה מטריד אותי – 13,000 ילדי אמהות עובדים, וגם אבות עובדים. מה, אבא לא נהנה מזה שהילדים שלו נמצאים אצל המטפלת במעון או במשפחתון? אז זה נוגע לכל משפחה במדינת ישראל. כל עוד אנחנו פה נמצאים במין מצב בלתי אפשרי כזה, אז אני אומרת שאנחנו נמשיך לסבול והילדים שלנו יגדלו עם ההבנה הזאת שהמקצוע הזה לא שווה. כל שנה תהיינה פחות נשים שירצו לעבוד בזה, כי מה לעשות, אף אחד לא רוצה להישאר בסוף בלי פנסיה ובלי אפשרות לקיים את עצמה ואת משפחתה.

אז הסדר פה צריך להתהפך ואני אומרת שאנחנו מסתכלים על מכלול הרבה יותר גדול רק מהבעיה של מעונות ומשפחתונים, בעצם על סדר עדיפויות ששם המקצוע של מטפלת/מטפל, מורה/מורַה, זה צריך להיות בסדר עדיפויות וממש דבר שצריך להיות יוקרתי. צריך לשאוף לזה. אז אני אומרת שאנחנו צריכים להתאגד פה ולרתום יחד איתנו את כל ההורים במדינת ישראל. אין הורה שלא יבין את הדברים האלה, כשהוא יידע באמת איפה הדברים עומדים.

אז אני פונה אלייך, גברתי יושבת הראש. בואי אנחנו נרתום את כל המגזרים האפשריים. אין מגזר אחד שלא זקוק לשירות הכל כך חשוב הזה, אולי יותר מכל דבר בחיים ואנחנו באמת נגרום פה למהפכה חברתית אמיתית. מפה מתחילות המהפכות, לא ב - - - רוטשילד, עם כל הכבוד למחאה ההיא, אבל זה מתחיל פה.

מעניין, כשדיברת, חברת הכנסת קסניה, על זה שהורים קונים לילדים שלהם משילב ומבזבזים הרבה כסף, בדיוק חשבתי שאם אני לא טועה, רוב הציבור שנהנה משירותי המשפחתונים, זה דווקא המשפחות שהן במצב סוציו אקונומי פחות ממעמד ביניים אפילו.

כן, גם וגם.

וכנראה חלק מההזנה של הדרישות, או אי היכולת של מנהלות המשפחתונים להביא לחץ אמיתי על המדינה בנושא הזה ולשים את הנושא שלהן על סדר היום, זה חלק מזה שהקבוצות הנהנות מהשירותים שלהן הן גם כן קבוצות מוחלשות ביותר, ולאו דווקא הקבוצות שכן יכולות להוביל. אני חשבתי על זה, חבר הכנסת מקלב אמר – אם היינו שומעים על מפעל שמעסיק, ודווקא עכשיו אנחנו לא שומעים על מפעל, אנחנו שומעים על מדינה, על ממשלה שמעסיקה בצורה כזו, בניגוד לכל ההיגיון של תעסוקה נכונה.

אני רוצה לתת את רשות הדיבור לאורלי ביליץ', בבקשה גברתי.

שלום לכם. שוב אני חוזרת על הדברים של החברות שלי, האחיות שלי. תודה רבה לכם שהזמנתם אותנו לדיונים. אני במקצוע 38 שנים. אני גננת במקצוע שלי ו-23 שנים מזה אני מנהלת משפתחון. אני אשדודית. בעוד כמה שנים אני מקווה שאני אזכה לצאת לגמלאות. אני לא אומרת לפנסיה, כי אין לי פנסיה ולא תהיה. אני כבר לא אזכה בזה. אני אקבל דמי זקנה מביטוח לאומי וזהו. אתם כולם יודעים למה זה מספיק. לקופסת יוגורט, לתרופות וזהו. ויש מטפלות רבות שהן אמהות חד הוריות. איך הן תחיינה מזה? אי אפשר לשרוד מזה.

לגבי ימי מחלה – אני חושבת שהמצב עם ימי המחלה הוא הזוי. סליחה על הדברים האישיים שלי, את כל הניתוחים שהייתי צריכה לעבור – אני דחיתי לחופש פסח או לחופשת הקיץ, באוגוסט, שיש לנו רק שלושה שבועות של חופשה. זאת אומרת אני עבדתי כל שנה עבודה קשה. כן, זו עבודה קשה, אבל זו עבודה קשה. ובמקום לנוח, הייתי צריכה לעבור ניתוח. כי אף אחד לא ייתן לי לסגור את המשפחתון, להגיד להורים סליחה, אני צריכה לעבור ניתוח, תעשו עם הילדים שלכם מה שבא לכם. לא המשרד, לא ההורים, לא הסכימו לזה. זאת אומרת אני צריכה להכניס מחליפה, לממן את זה מהכיס שלי.

להיות אחרי ניתוח בבית, איפה שנמצא המשפחתון, איפה שנמצאים הילדים. מה, לא לשים לב אליהם? לא להיכנס לשם ולא לבדוק? כי בכל זאת אני אחראית על זה והילדים פונים אלי, לא למחליפה, כי אני פה המנהלת. אני בשבילם זה כמו אמא. אז צריך לעשות משהו.

אני עובדת כבר 23 שנים במשפחתונים ולא משנה שעוד מטפלת פתחה בשנה שעברה משפחתון ויש לנו אותם ימי חופש. ימי חופשה – שתדעו לכם – 3 ימי חופש אני יכולה לקחת בשנה ורק בשנה שעברה הרשו לנו לקחת אותם ברצף. אפילו שלושה ימים ברצף אני לא יכולתי לקחת. אסור. רק יום אחד ולעדכן את ההורים ואת המשרד שבועיים מראש. זאת אומרת אם משהו חס וחלילה קורה, איך אני אעדכן את המשרד ואת ההורים שבועיים מראש בשביל לקחת יום אחד, למרות ששלושה ימים, שעכשיו אפשר לקחת ברצף, אז גם – חודש מראש אני צריכה לעדכן. זה פשוט לא יאומן. פשוט לא יאומן.

אז באמת צריך לעשות מהפיכה. צריך לעשות משהו. אני עוד כמה שנים מסיימת את העבודה שלי, אבל יש הרבה בנות שהן רק התחילו את הדרך. ואני שוב חוזרת – זו עבודת קודש. תודה רבה לכם.

תודה. אני חייבת להגיד, ובאמת, התחלתי ואמרתי שאני מלווה את המאבק הזה שנה וחצי וכבר שמעתי את המטפלות מדבורת וכל פעם אני לא מאמינה. אני שואלת את עצמי איך אפשר? איך אפשר שיהיה מצב כזה ועוברים עליו בשקט במדינה. איך אפשר שימי חופש צריך להודיע עליהם חודש לפני? מעניין אם, ויכול להיות שלא נהוג להגיד את זה, אבל נציג האוצר שהתקשר אלי בבוקר והתנצל שהוא לא יכול להגיע בגלל שהבת שלו לא מרגישה טוב, איך היה מרגיש אם לא היו משלמים לו עבור יום המחלה הזה ואם היה צריך לשלם למחליף שלו ואם היה צריך להודיע חודש מראש שהוא צריך להיעדר איזה שהוא יום כי הוא לוקח את הבת שלו לקופת החולים. באמת. איך אפשר?

אצלם לא היה קורה דבר כזה.

אח. לא היה קורה. לפחות הייתי מקבלת אתכם לישיבות. עורכת הדין רות דיין ממרכז השלטון המקומי, בבקשה גברתי.

שלום. רציתי להציף, להביא ולעדכן את יושבת ראש הוועדה בסוגיה שכרגע השלטון המקומי מתמודד איתה יחד עם משרד הכלכלה. עדיין לא הועברו הסכמים לחתימה ממשרד הכלכלה לרשויות המקומיות להפעלה של המשפחתונים. המשמעות היא שאנחנו עכשיו במחצית אוגוסט וב-1 בספטמבר עדיין לא יהיו כספים כדי להעביר את השכר למנהלות המשפחתונים. ומה שקורה כשזה לא עובר בזמן, מנהלות המשפחתונים חודשים שלמים לא מקבלות את השכר שלהן, במיוחד ברשויות שאין להן מאיפה להעביר, במיוחד כשהן עם חשב מלווה או שאין להן את היכולת הכלכלית להעביר כספים מיתרות עצמיות שלהם.

פנינו למנכ"ל משרד הכלכלה וביקשנו ממנו לזרז את העברת ההסכמים על מנת שהרשויות המקומיות תוכלנה לחתום, כדי שניתן יהיה לאשר את הכספים על ידי משרד הכלכלה, כדי שיוכלו להעביר את זה חזרה לרשויות ומשם למנהלות המשפחתונים. אני מקווה שזה יעבור בזמן הקרוב, אבל כרגע זה לא הועבר.

סוגיה נוספת שאני - - -

זה בגלל המעבר למשרד?

תיכף אני אפרט.

אוקיי. רק אם אפשר, לפני שאת עוברת לעניין השני, זה קרה הרבה למשל בשנה שעברה שהיו אי העברות של כספים ואי מעבר המשכורות?

שנה שעברה זה הועבר יחסית מוקדם, לא הייתה בעיה.

לא ההסכם, אלא הכספים.

לא, לא, בעיקר זה החתימה על ההסכם ואז אחרי שהרשויות המקומיות חותמות, אחרי שזה גם עובר אצלנו אצל היועץ המשפטי והגזבר וכל מי שצריך לעבור על מנת שיאשרו את ההסכמים האלה, זה חוזר למשרד הכלכלה. משרד הכלכלה צריך לאשר את זה ואז הוא צריך להעביר טופס של העברות, דו"ח העברה לרשות המקומית בהתאם למספר המשפחתונים שיש לה ומספר הילדים, בהתאם לכל מיני - - -

אוקיי, ואז זה זורם.

זה תהליך מורכב. זה צריך להתקיים במאי כדי ב-1 בספטמבר אפשר יהיה להעביר את התקציב כמו שצריך, את השכר או מה שזה לא יהיה, את התקציב בעצם, התשלום עבור ביצוע העבודה למנהלות המשפחתונים.

כן, עבור מתן השירות.

כן.

אוקיי. הנושא השני, הסוגיה השנייה.

הסוגיה השנייה שאנחנו גם הצפנו כמרכז שלטון מקומי בפני מנכ"ל משרד הכלכלה, אנחנו אמרנו שאנחנו חושבים שצריך להשוות את התשלום עבור פעוט וילד בין מעון לבין מנהלת משפחתון. אין שום סיבה שהתשלום לא יהיה זהה ואני מאמינה שאם עבור פעוט למשל, שההפרש הוא כ-700 שקלים בין מעון לבין מנהלת משפחתון, אני מאמינה שזה היה עוזר לאיזון שצריך להיות בשכר שלה. מנהלת משפחתון היא גם מנהלת המעון, היא גם המטפלת, היא גם המבשלת, היא גם המנקה, היא גם משכירה את המקום, היא גם רוכשת את המוצרים. היא בעצם מבצעת את כל הפעולות שמתרחשות במעון ולכן אנחנו חושבים שמין הראוי וההגינות היא להשוות את התשלום עבור תינוק ועבור פעוט ועבור ילד, בהתאם למה שניתן למעון.

תודה. הגברת גלית יעקובוב, מנהלת האגף למעונות יום ומשפחתונים, יש כמה וכמה סוגיות שאני רוצה למנות אותן כדי שנוכל באמת להתמקד ולקבל תשובות ענייניות. בעניין ימי המחלה והאבל, בכל הנושא של פיזור ילדים ואני יודעת שמונחת על השולחן הצעה מטעם המנהלות עצמן, המטפלות, שיכולה לפתור את זה ולא עולה כסף למדינה. איפה אתם עובדים בזה?

בנושא של ימי חופשה, למה זה לא הולך בדירוג כמו לשאר האנשים המועסקים. בנושא התעריף, גם כן, ואני יודעת שיש בנושא הזה דיונים עם האוצר וזה תלוי יותר באוצר מאשר בכם, אבל בכל זאת, איפה אתם עומדים עם הנושא הזה; ונושא הפנסיות וההפרשות לתנאים סוציאליים ועם ההסכמים שבדיוק עכשיו דיברו עליהם.

לגבי ימי מחלה, אבל ופיזור. עשינו על זה כמה דיונים. הדבר שהכי קשה לנו בנושא הזה, זה החשש וזה גם מה שהבענו בישיבות שעשינו על הנושא הזה, זה החשש מילד שישי במשפחתון. ילד שישי במשפחתון מבחינתנו זו בעיה מאד מאד קשה, זה לא משהו שבאופן רגיל אנחנו רוצים לאשר אותו. זה משהו שמבחינתנו גם מבחינה פדגוגית, גם מבחינה בטיחותית, גם מבחינת הקושי של מטפלת הוא מאד מאד קשה ובלתי אפשרי.

קושי של הילד.

סליחה?

היא אמרה הקושי של הילד, אמרתי בוודאי גם הקושי של הילד. ולכן בדיונים ש עשינו ביקשנו לראות בכל זאת גם אל מול הגורמים המקצועיים, אם יש להם עמדה לגבי ילד שישי במשפחתון. זאת אומרת הרי אנחנו ממש חוששים מזה וכמו שעשינו במהלך מול הארגונים של המעונות, ביקשנו לראות חוות דעת מקצועית שלהם לגבי ילד שישי. אני יודעת שהיא נכתבת וצריכים - - -

היא נכתבה ומוכנה.

נכתבה ומוכנה. אנחנו צריכים לקבל אותה. ברגע שאנחנו נקבל אותה ונראה שאנחנו באמת מה שנקרא מבוססים בזה שאנחנו - - -

מה זאת אומרת אנשי מקצוע? מי זה במקרה הזה?

מבחינתי המטפלות של המשפחתונים והאיגוד. זה גורם מקצועי מספיק מהשטח, שבא ואומר לי תקשיבי, אני מבין את החשש שלך של הילד השישי, אנחנו גם מחוברים לחשש הזה, אנחנו יודעים שהפיזור הזה, שאנחנו רוצים לאשר אותו לשבוע במקרה של מחלה או אבל, הוא מאד מאד נקודתי. גם אנחנו מבינים שזה לא משהו שעכשיו הולך להיות – אה, בסדר, אז אתם מאשרים שישה, אז בסדר, אז יאללה, אז שישה. לא.

הפיזור הזה צריך להיות פיזור מאד מה שנקרא לעיתות חירום ולעיתות ספורות מאד, כשאנחנו מבינים שזה לזמן קצוב גם מטעם המטפלת הקולטת, גם מטעם המטפלת שממנה יוצאים הילדים, וביחד להגיע להסכמה שזה מה שנקרא פתרון חירום קצוב בזמן, שאותו אנחנו רוצים לאשר למקרים האלה, למקרים של מחלה קצרה או למקרים של אבל שלא יהיו. אבל אם למשל מדובר במחלה ממושכת, חס וחלילה, שיש למטפלת שאנחנו רואים שהיא הולכת להרבה זמן, אז הפתרון במקרה הזה כן יהיה מחליפה ולא פיזור.

שוב, בגלל החשש מהנושא הזה, אז ברגע שנקבל את חוות הדעת נתכנס אצלנו, נוציא על זה אישור ונוכל להפיץ את זה כבר לשנה הקרובה.

כלומר עקרונית נעה, אם אני הבנתי אותך נכון אמרת שחוות הדעת כתובה כבר, כך שמעתי אותך אומרת.

מוכנה, כתובה ומוכנה להגשה. רק רציתי לדעת במאה אחוז שבאמת ברגע שאנחנו מגישים את חוות הדעת שלנו, המשרד באמת מאפשר את הפיזור בלי שיקזזו למטפלות מהמשכורת – לא משרד הכלכלה יקזז ולא ההורים, ובעצם מה המכתב הראשוני שהגשתי לגלית, כמובן בשם המטפלות על המתכונת שסיכמנו עליה בשיחה לגבי הפיזור, לגבי הפתרון הביטוחי, אם זה מקובל עליהם אנחנו בשמחה ניתן את העמדה המקצועי שלנו שחתומה כאן על ידי כל מי - - -

ממה שאני הבנתי, וגלית תתקני אותי, אני הבנתי ממך שאם חוות הדעת המקצועית תהיה חיובית כלפי העניין של הפיזור, אתם תלכו על הפתרון הזה.

כן. פתרון קצוב בזמן, כן.

קצוב בזמן, לא קשור לעניין קבלת ילד שישי באופן תמידי לתוך המשפחתונים.

נכון.

אז בנושא הזה אני מבינה – פה אני שומעת שיש חוות דעת חיובית, את אומרת אם היא תגיע אליך את תאשרי את זה, אז נושא אחד פתרנו?

כן.

אני יכולה להבין את זה ככה?

אם כל מה שהיה במכתב הקודם, וזה? כן. אני טועה?

גם בעניין הביטוחי. אני הבנתי שבעניין הביטוחי ממילא תמיד יש ביטוחים במשפחתונים - - -

יש ביטוחים והשגנו ביטוח שלא ייקר גם בתוספת של השבוע הזה, שבמידה ויש ילד שישי, השגנו גם הצעה לזה.

כמובן שזה יהיה בכפוף לזה שלמטפלת יהיה את הביטוח הספציפי שהם אמרו, ואז אין שום בעיה.

ברור, ברור. אז יופי.

כל עוד אין פגיעה כלכלית במטפלות ואנחנו פותרים את זה, אנחנו מאד מרוצות.

זה גם כן במקרה של מחלה וגם במקרה של אבל.

מחלה קצרה, כן.

ואבל.

נכון. מחלה קצרה ואבל.

כן. במחלה ממושכת, חס וחלילה, אז צריך להמציא מחליפה.

כן, נכון.

אוקיי. אז לפחות יש לנו את הנושא הזה. ימי חופש?

עקרונית ימי החופש הם ימי החופש שקבועים בלוח השנה. לוח הפעילות של המשפחתון זה לוח מפעילות שמפורסם כל שנה והוא מופיע מתי מתחילה השנה, מתי מסתיימת השנה ובאיזה ימים המשפחתון סגור. בנוסף לזה היו בזמנו שלושה ימי בחירה, שנכון שבזמנו אי אפשר היה לקחת אותם ברצף. תיקנו את זה, אגב הישיבות שעשינו גם כן כאן, שאפשר לקחת אותם ברצף.

נכון.

גם הוצאנו את ההנחיה השנה שאומרת שאפשר לקחת חמישה ימי חופשה ביחד עם השלושה ימים האלה, ואז לאפשר למעשה יציאה לחופשה, שזה או לעומרו, או לחאג', או כל אחד למה שהיא תרצה.

פעם בשנתיים.

אחת לשלוש שנים לדעתי, אם אני זוכרת נכון. ובנוסף גם אמרנו שאפשר לאפשר למטפלת משפחתון לא לפתוח את המשפחתון שלה יום אחד בשבוע, כשהיא מביאה ליום הזה מחליפה, כדי שהיא תוכל לצאת ללימודים. את זה אמרנו למטפלת במשפחתון שהיא בעלת ותק של שלוש שנים ומעלה. זאת אומרת זה מה שנקרא הנושאים שבהם כן טיפלנו.

אבל היא תכסה את המחליפה במקרה הזה.

של היום האחד? כן. זאת אומרת ההורה משלם לחמישה ימים למנהלת המשפחתון. חמישה ימים מלאים. היא מביאה מחליפה ליום אחד באופן קבוע למהלך השנה והיא יכולה לצאת ללימודים. לדעתנו זה משהו שהוא - - -

אוקיי.

אבל במעונות היום אתם משלמים את יום ההשתלמות.

אנחנו לא משלמים.

לא?

לא. לגבי החופש הדיפרנציאלי, זאת אומרת ביקשו מאיתנו וזו בקשה שהם העלו, שאנחנו ניתן יותר ימי חופש למטפלות ותיקות. אם אנחנו מדברים למעשה על לקחת את לוח החופשות ולהגיד להורים – תקשיבו, הורים שהולכים למטפלת ותיקה מקבלים פחות ימי שהות, זה משהו שהוא לא נמצא בתחום אחריות שלנו, כי זה הולך ישירות לוועדת המחירים, מאחר שמדובר בתעריף בפיקוח. תעריף בפיקוח הרי לוקח בחשבון את מספר הימים שבהם ניתן השירות וקובע את התעריף שמשלמים אותו ההורים, כדי לבוא ולומר, יש הורים שעל אותו תעריף מקבלים פחות ימים ויש הורים שמקבלים יותר ימים בהתאם לוותק של המטפלת, זה משהו שמצריך דיון אל מול ועדת המחירים. זה לא משהו שאנחנו יכולים לעשות אותו לבד.

עם ועדת התעריפים?

כן. התעריף נקבע פר ימי שירות בשנה ומחלקים אותו לכל החודשים. ברגע שאת באה ואומרת הורה אחד שיבוא למטפלת שהיא בוותק של 20 שנה יקבל שירות 300 יום ומי שיבוא למטפלת חדשה יקבל 320 יום או 310 ימים, זה הבדל של תעריף, זה הבדל של שירות שאתה מקבל בגין אותו תעריף. דבר כזה אנחנו לא יכולים להחליט לבד. עוד פעם, זה נושא שחייב ללכת לוועדת תעריפים לדיון עומק בנושא הזה. אני לא אומרת כן, אני לא אומרת לא, אני אומרת זה חייב להידון בצורה משמעותית, אבל לא רק אצלנו.

כלומר עכשיו אני מבינה שהנושא של התעריף הוא לא קשור רק בנושא של הפנסיה, כי אמרו לנו שהתעריף של הפנסיה קשור גם כן בעניין הפנסיה, אלא את אומרת שהעניין כולל גם כן את עניין החופשים?

רק את החופשים שהם מה שנקרא - - -

מעבר לשלושה ימים.

מעבר לשלושה ימים, לחמישה ימים שנתנו, שהם בתמורה למטפלת מחליפה. זה ימים שבהם ההורה לא מקבל שירות ורוצים עוד חופש, מה שנקרא.

משהו קצת מחדש לי. אמרת לי את זה בזמנו ואמרנו שלפי מיטב ידיעתנו זה לא קשור לוועדת המחירים. זה משהו שנבדק על ידיכם, שזו באמת האחריות שלהם, גם הדיפרנציאציה הזו בין מטפלות?

כן, כן. אתם אמרתם שישיבה שלדעתכם זה אפשרי, אתם מכירים מקום שבו תעריף נקבע ולמרות שהוא נקבע, הוא נתן אפשרות לפער בין ימים, להגיד במקום אחד התעריף הזה יהיה 300 יום, במקום אחר הוא יהיה 310 וזה בסדר, זה אותו תעריף. החלטה כזאת זו החלטה של ועדת תעריפים, היא לא החלטה שלנו.

למה המשפחתונים לא מוזמנים לוועדת תעריפים?

ועדת תעריפים זה של מה שנקרא ועדה גורמים פיננסיים.

של משרד האוצר.

אני מבינה שהנושא של החופשים הדיפרנציאליים עלה כבר בדיונים שלכם, בדיונים שלכם מקודם, נכון?

בפגישות כן, וגם בפגישות - - -

מי אמור להעביר את זה הלאה לוועדת התעריפים?

אנחנו נעביר.

זה הועבר?

זה יועבר ביחד עם כל הסוגיות. תיכף, כשאני אגיע לפנסיה אני אסביר מה אנחנו רוצים להגיד בנושא הזה ואז נבהיר הכל ביחד.

יש אפשרות לבקש מוועדת התעריפים שישמעו את הנציגות של המטפלות?

אני יכולה לבקש.

אפשר לבקש.

אפשר לבקש, רק בגלל השיחה שהייתה לי בבוקר עם האוצר, אני כמעט מנחשת מה התשובה על הפנסיה, אבל - - -

אולי שתהיה פנייה של הוועדה עצמה לוועדת התעריפים בסיכום הדיון, שאנחנו מבקשים לשמוע אותן.

ברור, אני אוסיף.

עקרונית הם כבר ישבו עם נציגי האוצר, בגדול זה אותם נציגים.

אני רק רוצה להזכיר שהיום ה-15 באוגוסט ועוד שבועיים מתחילה שנה ואנחנו כבר מדברים על זה הרבה מאד זמן.

אני יודעת.

כמה זמן אתם כבר מתדיינים בנושא הזה?

שמונה שנים.

בשנים, 8 שנים, אבל קונקרטית באופן אינטנסיבי מינואר השנה.

מינואר השנה התחילו. לאחר הדיונים שהתקיימו פה ואז גלית נכנסת חדשה לתפקיד ואמרת שאת תתחילי את המגעים איתם, אבל מינואר כבר עברו 7 חודשים מאז.

במה שיכולנו התקדמנו ובמה שלא, לא.

אוקיי, מה בעניין הפנסיות?

עלו פה שתי סוגיות נוספות של תעריף לחופש הדיפרנציאלי, שזה הנושא של התינוק והנושא של הפנסיות. אז לגבי התינוק, זה לא מועלה מהמטפלות, אבל זה מועלה ממקומות אחרים. זה כמובן דורש התכנסות של ועדת מחירים. הטענה של תעריף תינוק-פעוט, תעריף שונה בין המשפחתונים לבין המעונות - - -

לבין מעונות היום.

דיברנו על זה בזמנו, אמרנו שזה בסיסים שונים לגמרי, נושאים שונים לגמרי. זה בוודאי דורש דיון מאד מעמיק. זה סוג של בקשה לפתיחת תעריף בוועדת המחירים, משהו מאד מאד רציני.

סליחה שאני קוטעת אותך. זה שזה על בסיס אחר ומעון זה משהו ומשפחתון, זה לא אמור לפגוע בזכות הבסיסית שלכל תינוק מגיע אותו טיפול ואותה רמה של טיפול. זה בדיוק כמו להגיד שבבתי ספר מסוימים, ישלמו עבור תעריף – על מה אני מדברת? הם באמת עושים את זה. כאילו, רציתי לתת דוגמא, אבל הם באמת עושים את זה. המדינה עושה את זה. משלמת לבתי ספר עבור כל ילד בצורה אחרת, אבל אני חושבת שצריך ל - - -

פשוט המבנה של התעריף הוא מבנה שמתייחס לכל מיני רכיבים שהם רכיבים שונים. אפשר לחלוק שזה לא אמור להיות רכיבים שונים, אבל יש רכיבים שונים בבסיס שהם מחשבים אותו בין משפחתונים לבין מעונות יום.

למה?

בגלל הסוג - - -

לא הבנתי. זה אותו ילד.

זה אותו ילד, נכון, אבל זה לא אותו סוג - - -

ודווקא אצלנו אנחנו משקיעים יותר עבור התינוקות.

נכון.

יכול להיות. אני רק אומרת שזה סוג שונה של בסיסים שמחושבים. כשמחשבים בסיסים של מעון וכשמחשבים בסיסים של משפחתון, זה לא אותו בסיס. יכול להיות אפילו יותר - - -

שכר הדירה מחושב בתוך המעונות? יש בסיס?

לדעתי הם לא אמורים לשלם שכר דירה, אבל - - -

לא, הפוך, אבל זה הבית שלהן.

מהתעריף - - -

אנחנו משלמות ארנונה ולא - - -

במעון זה לא לקוח בחשבון בגלל שבאמת המעון הוא של המדינה, או של גוף כלשהו.

לא, הוא לא שלנו.

הוא של המועצה או של הארגון שמפעיל.

יש כאלה שכן נמצאים בתוך מעונות, כשאין מקומות - - -

תראה, למשל אני יכולה לתת לכם דוגמא - - -

הרשות בונה, משרד השיכון בונה מעונות. מעון בהחלט יכול להיות - - -

לא תמיד.

לא תמיד, אבל יש גם כאלה. משפחתון זה תמיד בתוך הבית. מישהו נותן את הבית שלו.

איפה הבלאי? אנחנו משלמים ארנונה.

איפה גלום הנושא הזה של העמדת אותו מקום פיזית?

צריך לשבת ולפתוח את כל בסיסי התעריף. זה לא רכיב אחד ולא שניים ולא שלושה, יש שם בסיס תעריף לא פשוט שהוא מורכב מהרבה הרבה נושאים. אחד מהנושאים, דרך אגב, שהשנה יבוא לידי ביטוי זה בעדכון של התעריף, שאנחנו נראה שדווקא העדכון של התעריף במשפחתונים יהיה עדכון יותר גבוה מהמעונות, בגלל שהוא מוצמד שכר מינימום וכל העליות שהיו בשנה האחרונה בשכר המינימום השפיעו יותר על העדכון של תעריף המשפחתונים מאשר של המעונות.

גם בהשתתפות ההורית?

כן.

כמה יעלו, ב-30 שקלים?

אתם טובים, על חשבון ההורים אתם מעלים וזה בסדר, אין בעיה, אבל כבר מי שמשלם את זה.

כשמעלים את התעריף, דרך אגב, זה עולה במשותף, זה לא רק על ההורים, זה גם על המדינה, כי הסבסוד באופן מיידי גם כן עולה. זאת אומרת זה לא רק שזורקים על מישהו אחר, זה גם המדינה.

לגבי הפנסיה, מה שאנחנו קיבלנו עדכון מהאוצר, זה הנושא שבתקציב המדינה כבר עבר בממשלה, זה צריך לעבור בכנסת. יש את הצעת החוק של הפנסיה לעצמאים. הצעת החוק, לפחות לפי האוצר, אמורה לתת את הפתרון לדבר הזה. הם אומרים בואו נראה מה עובר ואחרי שנראה מה עובר בחקיקה, נוכל לדעת ולראות את ההתייחסות לגבי מה שצריך מכאן ואילך, כי יכול להיות שמה שיעבור יספיק. יכול להיות שמה שיעבור לא יספיק. בואו נעשה את הדיון אחר כך. זה ממה שדיברתי היום בבוקר עם נציג האוצר.

גם אני דיברתי איתם היום.

אני חייבת להגיב על זה. זה פשוט לא נכון באופן חד משמעי. קודם כל אם יעבור החוק הזה להפרשה חובה לעצמאים, זה אומר שהמטפלות יפרישו – הן תהיינה מחויבות להפריש מהשכר שלהן היום, שהוא גם ככה נמוך ממינימום, הן עוד תהיינה מחויבות להפריש, כשגם היום אנחנו אומרות שאין להן כסף לזה. אז אני לא מבינה מה החוק הזה פותר. ומעבר לזה, אנחנו רוצות שהן תפרשנה לא את ה-4.5% שלא יספיק להן כלום בזקנה, אנחנו רוצות שהן תפרשנה סכום שיאפשר להן להזדקן בכבוד.

לכן מה שהיה בפגישה עם משרד האוצר, אמרנו להם את הדרישות שלנו, שהם יוכלו להפריש לפנסיה ולפיצויים, שהיום רכיב הפיצויים הוא רכיב בלתי נפרד מהחיסכון הפנסיוני של האנשים שאומרים להם לא לגעת בו ולשמור אותו לזקנה. אז אמרנו אלה הדרישות שלנו, שזה בסביבות ה-10%. הם אמרו שייכנס החוק הזה ואז יפחיתו להן קצת בעצם מהביטוח הלאומי. אז אמרנו בסדר. אם החוק הזה עובר אנחנו מוכנים מעט לרדת בדרישות שלנו, כי כאילו השכר שלהן טיפה יעלה, כיוון שהן תצטרכנה להפריש פחות לביטוח לאומי, אז אמרנו בסדר, אז לא 10%, נפחית את זה שזה בסביבות ה-7%.

בכל מקרה זה לא נותן פתרון וזה פשוט לזרות חול בעינינו.

לא יודעת. מה שהוא אמר היום זה שהוא יודע איך הוא נכנס לחקיקה, הוא לא יודע איך הוא יוצא ממנה. הוא רוצה לראות איך הוא נכנס ויוצא ואז אפרופו מה שכבר נחקק, לעשות את הדיון ולא אפרופו משהו שהוא עוד לא סגור בסוף.

וגם שיזכור שעצמאי יכול להעלות ל - - -

אני חושבת שזה חלק מהפלונטר הבסיסי שמדבר על המטפלות כעצמאיות, כי ברגע שמדברים על חוק העצמאים, שם הם באמת עצמאים. כאשר מדובר על חוק הפנסיה לעצמאים, שם הם עצמאים ושם הם יכולים להרוויח יותר והם יכולים להרוויח פחות. פה אנחנו מדברים על פנסיה שנוגסים אותה מתוך התעריף שהמדינה משלמת, הן לא עצמאיות. הן קשורות בתעריף ובתנאים שהמדינה קובעת להן. יכול להיות שתחת הטייטל הזה של עצמאיות, יצטרכו, אבל הן יצטרכו לשלם, אין מה לעשות.

לא, אבל כרגע מה שהסביר לנו נציג האוצר, זה שהניסיון הוא להפחית את ההורדה לביטוח לאומי באופן שתאפשר את ההקצאה לפנסיה והוא לא יודע להגיד עדיין באיזה שיעור זה ייקבע בסוף ואם זה פותר או לא פותר.

איזה שיעורי ביטוח לאומי אתן - - -

הוא יודע, זה הולך לפחות מהשיעורים של הביטוח הלאומי ב-3%. זה לא פותר את העניין. הביטוח הלאומי יופחת ב-3%. זה לא מספק. זה אומר שעוד פעם, מתחת לשכר מינימום אז הן עוד יותר תרדנה מתחת לסכום מינימום. כאילו, מה ההצעה כאן בדיוק?

אוקיי, אני שומעת שכל הנושא של הפנסיה – לא כולנו באותו קו עם האוצר ועם מה שהם אומרים. אתן אומרות שזה בכל זאת יפגע בתנאים של העובדות. בבוקר, בשיחה שלי עם האוצר, סוכם שתוך שבועיים תהיה ישיבה עם הנציגות של המטפלות, כדי שתעלו את הנושא של הפנסיה וגם של התעריף באופן כללי. אז בואו נפנה גם לאוצר ונבקש.

אני לא יודעת אם אפשר לחכות עם פתיחת כל הנושא של התעריף עד לסיום החקיקה בנושא הפנסיה ולמידע איך זה ישפיע, אבל לפחות צריך להסכים על העיקרון ואז להתחיל משם, אבל זה מחייב עדיין הידברות עם האוצר ולחץ על האוצר שזה ייעשה וזה מה שאנחנו מתכוונות לעשות פה.

דרך אגב, השכר של מטפלות המשפחתונים כולל 4% שמשרד הכלכלה משלם עבור פנסיה למטפלות.

זה נכנס בתוך התעריף כאילו, אבל בסופו של דבר, אחרי כל הסל של התעריף הן עדיין לא מקבלות את שכר המינימום שממנו צריך.

שכר מינימום ואם המשפחתון עוד מלא ואין לו בעיות - - -

סליחה, אני לא שמעתי התייחסות משני הצדדים לנושא שעלה בישיבות קודמות. עדיין צריך לשמוע על עניין ההסכמים עם השלטון המקומי או שני המפעילים של המשפחתונים, יש חמישה?

שלושה.

מה לשמוע? סליחה, אני נציגה של נאות מרגלית. סליחה שאני מתפרצת.

ברוכה הבאה.

לא, אולי רוצים לדעת - - -

שנייה, לא מתפרצים ככה.

סליחה.

אני רוצה לשמוע איפה עומדים ההסכמים לשנה הבאה ומתי יועברו למפעילים, כדי שיהיו בטוחים שהם יכולים לפתוח את שנת הלימודים עם הסכמים ביד. הדבר השני שלא דובר עליו זה הגבייה מההורים. בזמנו עלה רעיון לבדוק את העלויות של העברת הגבייה מההורים למפעילים עצמם ולא למטפלת, בכדי שזה יהיה יותר יעיל והמטפלת באמת תקבל את החלק של ההורים, בלי שתישא על עצמה שום הנחות ושום פטורים מתשלומים בגלל שהיא מכירה את ההורים. איפה זה עומד?

גם ההורים - - - צריכים לשלם.

אז הנה, אנחנו בדיוק מדברים על הגבייה מההורים.

כרגע נשארנו בנוסח שקיים היום, שניסינו להוסיף אותו לכל ההסכמים שלנו, שאומר שיסייעו למטפלת בגבייה. בזמנו כשהיינו פה ביקשנו לנסות לחשוב על איזה שהוא מודל כלכלי שאומר לא רק לסייע, אלא אם אתה לא גובה, אז יורד ממך - - -

נכון.

לא הגענו לפתור את זה. זה עדיין על שולחן הדיונים. אין לנו פתרון לזה עדיין.

אני זוכרת בשיחת טלפון כשעקבתי אחרי הנושא, נאמר לי שאתם בודקים את המודל וביקשתם שגם המטפלות יבנו מודל שמאפשר גבייה.

ניסינו לחשוב על כל מיני מודלים. התחלנו לדון בכל מיני פלוסים ומינוסים של כל מודל. אני מודה שהלחץ של פתיחת השנה עצר את הדיון על הדבר הזה וזה יתחדש אחרי פתיחת השנה. כרגע אין לנו בשורה בנושא הזה. זה עדיין נמצא בדיון. אין לנו הכרעה לכאן או לכאן.

ומה עם ההסכמים?

א' ההסכמים לזכיינים יצאו, כי זה עבר עוד לפני המעבר, הכל היה בסדר. ההסכמים לרשויות המקומיות, מאחר שזה צריך אישור של ועדת מכרזים בכל הנושאים האלה, זה קצת נתקע לנו עם המעבר. כל נושא המעבר נמצא עכשיו בבחינה של כל מה שנקרא הגורמים המחליטים למעלה, בין אם זה ייעוץ משפטי לממשלה ובין אם זה החשבת הכלכלית, לגבי מי מוסמך לחתום על מה. אז הרשויות שיש להן הסכם התקשרות פחות מ-150,000 הצלחנו לשחרר כי הוועדה כבר אישרה ואישרו לנו להפיץ להם את ההסכמים וההסכמים הופצו ואנחנו מחכים לחתימות. רשויות שהן מעל 150,000, צריך אישור ועדת פטור. ברגע שצריך אישור ועדת פטור, כרגע אין עוד החלטה - - -

150,000 מה?

שקל להסכם.

ועדת הפטור היא ועדת של המשרד שלכם.

כרגע לא יודע מי זה המשרד שלי ומי החשב שחותם ומי היועץ המשפטי שיושב ומי המנכ"ל שחותם. זה בעיות שלא צריכות לעניין אף אחד, אבל זה בעיות מאד - - -

לא תאמיני לנו: מעניין אותנו שזה - - -

לא, אני אומרת זה סוג של תשובה שלא אמורה לעניין את מקבלי השירות שלנו, הם רוצים לקבל שירות והם צודקים, אבל כרגע זה נמצא בהכרעות. אני מקווה שהיום עד השעה 13:30 נקבל כבר תשובה סופית ונדע לאן הולך מה. רגע שנדע לאן הולך מה, אנחנו נעביר ונקבל ונפיץ. זה בעיות שלא קשורות ל - - -

אני אבקש לעדכן אותי היום אם קיבלתם תשובות ואם אתם באמת תוכלו לשחרר את ההסכמים ומה הלו"ז של שחרור ההסכמים האלה, לאחר שאתם מקבלים את האישור.

כרגע נשארו אצלנו רק ההסכמים של מעל 150,000 שקלים.

שזה כמה מקומות.

שזה הרבה מאד רשויות.

נו? אז נשארו לנו רק. זה יוצא רוב.

אני מתנצלת, אבל כל אחד שאני מצליחה לשחרר, מבחינתי זו הצלחה מסחררת.

ברור.

גם אחר כך אנחנו צריכים לראות מי חותם ומי מכניס למרכבה וכו'. אני מקווה שהיום כל התשובות יינתנו.

אם היום יתנו לך תשובה, את סבורה שזה יסתיים בשבועיים הבאים? לא יהיו שיבושים בתחילת השנה?

אני מתפללת שלא יהיו שיבושים בתחילת השנה, כן. זאת אומרת אם היום נותנים את התשובה ובאמת כולם מתכנסים ומתגייסים לזה - - -

כי יש לי פחד שהרשויות המקומיות, אם לא יהיה להן הסכם חתום ביד, לא יפתחו את שנת הלימודים.

הבעיה היא יותר חמורה מזה, כי הם צריכים לקחת את ההסכם, להחתים אצלם, להביא ביטוח, להחזיר אלי, שאני אספיק לחתום. זה לא כזה פשוט.

זה תקופת חופש.

לא, אם כולם עובדים מהר, זה עוד יכול להתכנס לפני ואנחנו מאד מקווים לעבוד מהר. אנחנו ביטלנו חופשות ללא מעט אנשים כדי לפתוח אצלנו מערך חירום לדבר הזה. זה מה שקרה, עם זה נתמודד.

כלומר, המצב כפי שהוא היום, הוא מצב לא טוב, שיכול לגרום לאי פתיחת שנת הלימודים של אלפי משפחתונים.

אנחנו הצפנו את זה בדיוק כמו שאת מתארת את זה ולכן גם כולם התגייסו לתת תשובות מאד מאד מהירות, כי אנחנו הצפנו בצורה חד משמעית את ההשלכות שיכולות להיות לכל עיכוב בכל חתימה. כי מבחינתנו כל חתימה, כשמישהו מרגיש שהיא חתימה קטנה, היא גוררת אחריה ממש גל שלם של השלכות. אז הצפנו את זה כך ולכן זה עלה לדרגים הכי גבוהים ולכן תינתן היום תשובה ואז אנחנו נתקדם.

אני רואה את זה כעניין מאד חמור, במיוחד שאנחנו שבועיים לפני פתיחת שנת הלימודים ואנשים לא בטוחים אם יקבלו את השירות או לא יקבלו את השירות בתחילת השנה והמטפלות גם כן לא יודעות אם יפתחו את שנת הלימודים או לא. אני חושבת שזה מחייב מצב חירומי לגמרי ואנחנו נפנה עוד היום למנכ"ל משרד העבודה והרווחה, שהוא אמור להיות המנכ"ל שלכם עכשיו- - -

הוא גם מטפל בזה.

הוא מטפל בזה?

הוא מטפל בזה, הוא הציף את זה לכל הגורמים כחירום לחלוטין. הוא זה שדרש ש - - -

אוקיי, נקווה שעד שעה 13:30 נקבל תשובה, למרות שאני מודאגת מאד שאפילו אם תתקבל ההחלטה היום, זה לא בהכרח שתספיקו לעשות את הכל. זה שבועיים רק.

נכון, אנחנו יודעים.

שבועיים שכוללים מצב של חופשות קיץ וכו'.

אני רוצה להעיר. זה לא רק שלא יפתחו משפחתונים, משפחתונים כן ייפתחו. לא תהיה משכורת כמעט חודשיים למטפלת.

למה?

כי לפני שנתיים אצלנו בעיריית בני ברק, ראש העיר לא חתם ואנחנו קיבלנו רק בינואר משכורות, והיה בלגן בין משרד הכלכלה לבין העירייה. הוא לא חתם, הוא לא רצה לחתום, לא הגיעו להסכמים.

אני חושבת שהגיע הזמן להזהיר את המשרד ואת הרשויות, שאם ייגרם מצב של דחיית תשלומי משכורות או תשלומים למשפחתונים, שהם ייצאו באחריות וישלמו מה שנקרא הלנת שכר. אם הם לא חותמים בזמן, אם הם לא מפיצים הסכמים בזמן, אם הבעיה נובעת מאי תפקוד של הרשויות, הרשויות צריכות לשאת באחריות ולשלם, בדיוק כפי שהמעסיקים שמשלמים הלנות שכר. זה לא יתכן שהן לא יודעות מתי הן מקבלות את הכסף, בגלל שהן עצמאיות ובסופו של דבר אף אחד לא מפצה אותן. אז אני חושבת שגם בנושא הזה אנחנו נוציא הודעה.

אני חושבת שאנחנו לקראת סיום, אלא אם יש עוד משהו שפספסנו?

אני אשמח להוסיף משהו.

מי גברתי?

שמי ליז גאנז, אני רכזת משפחתונים מעיריית חיפה. פשוט ברגע האחרון נודע לי על הוועדה הזאת ומאד שמחתי שהתאפשר לי להשתתף בה. אני אחראית על 27 משפחתונים. זה לא הרבה בהשוואה לבני ברק, ירושלים ואלעד, אבל אנחנו מתמודדים עם בעיות דומות ואני חושבת שבחיפה המצב של הגבייה מההורים יחסית בסדר. עדיין, אני שומעת פה על העלאת תעריפים. כמו שאמרת, אנחנו נותנים שירות לאוכלוסיות מוחלשות וכל עלייה בתעריף זה עוד נטל על המשפחה וזה עוד התמודדות של המטפלות בגבייה מההורים וחוסר יכולת של ההורים לעמוד בגובה התשלום הזה.

נושא נוסף שהייתי רוצה להוסיף זה נושא על עזיבות לקראת סוף שנה. משרד הרווחה מבצע עזיבה מיום של עזיבת הילד. אם היו לנו הסכמים בין מטפלת להורים שההורים חותמים שיש שעוזב אחרי 31 במאי חובתם של ההורים לשלם עד סוף השנה, מה שאי אפשר לאכוף, זה סתם שורה, כי ההורים עוזבים ותחפשו אותם.

בחוזה רשום.

בחוזה רשום, את ההורים זה פחות מעניין כי זה התווסף אחר כך לעוד הוצאה לפועל שכבר יש להם. אין דרך למטפלת לגבות את הכסף הזה ומשרד מבצע עזיבה במיידית.

באותו יום.

כולנו יודעות כמה קשה לגייס ילדים החל מיוני. כבר בדרך כלל ילדים מסודרים ואם נרשמים אז זה כבר לשנה הבאה

את רוצה להגיד לי שבהסכם מחייבים את ההורים להמשיך לשלם, אבל המדינה לא מתחייבת להמשיך לשלם?

כן, בדיוק. זה מה שאני רוצה להגיד.

גם משרד הכלכלה לא משלם בחודשיים. זה רק בשנים האחרונות.

תגידו, יש סעיף שהוא לא בעייתי בכל הנושא הזה?

לא. - - - להתעמר בהן כל החיים.

מה זה?

אם כבר התאפשר לי לדבר, גם הנושא של אוגוסט, שזה באמת מעט ימים בפועל, אז ההורים פחות מבינים שגלום בתוך התשלום נושא של חופש של המטפלת. זה לא מעניין אותם. מבחינתם, הם ביקרו 10 ימים, הם לא רוצים לשלם על חודש שלם, אז הם לא מביאים את כל אוגוסט ולא משלמים בכלל על אוגוסט. ובמיוחד המקרים קשים כשילדים עולים לגני עירייה ולא חוזרים אלינו שנה הבאה, כי אם הם חוזרים אלינו אנחנו באים ואומרים עד שלא תשלם את אוגוסט אתה לא ממשיך שנה נוספת.

וכמה יש לכם אפשרות לבקש תשלום לפי 11 חודשים? יש אפשרות ב - - -

כרגע זה כאפשרות. אני יודעת שלמשרד הכלכלה בתוך הנהלים יש את האפשרות הזאת. אני רוצה להיות מסוגלת להוציא את זה כהנחיה, כנוהל, לא כאופציה, שאז ההורים יכולים להגיד לא, לא מתאים לי ואז המטפלת כאילו אומרת אז לא מתאים. אני רוצה להוציא את זה כנוהל של גבייה של 11 תשלומים.

אני נציגה של רחובות. אצלנו ברחובות אין דבר כזה. אצלנו אנחנו מבקשים תשלום מלא. כשיהיה לכם את הדירוג – אנחנו נחזיר לכם את הכסף. זאת אומרת - - -

אבל לא בכל מקום אפשר לקחת מחיר מלא.

שנייה, שנייה. לא, לא, אי אפשר לדבר ביחד.

אני לא לשכה סוציאלית, אני צריכה להתפרנס. יש לי חובות. יש לי משכנתא, יש לי, כמו שלכל בן אדם.

את צודקת, אבל המטפלות הן חלק מהשכונות האלה, הן מכירות את הנשים האלה והשיח מאד בעייתי. כשעומדת אימא ואומרת אין לי פיתה לקנות לילד - - -

נכון. בגלל זה אני אמרתי מהתחלה שאת כל הנושא של גבייה מהורים היה צריך להסדיר. הדגשנו את זה בישיבה הקודמת של הוועדה ואנחנו שוב מדגישות את זה. הנושא של גבייה מהורים אמור להיות מרוכז בידי המפעיל ולא בידי המטפלת. הקשר הישיר הזה, הקשר שמתפתח, אפילו אם היא לא מכירה אותם קודם, אבל הם יכולים לעזוב באמצע השנה אם לא בא להם, אם לא נעים להם מאיך שהמטפלת עובדת. צריך לעשות את זה באופן מסודר, לא על ידי המטפלת, אלא על ידי הגורם המפעיל.

לחייב את הרשויות שהם יקבלו את התשלום.

הבעיה היא שחלק לא מבוטל מהמקרים הגורם המפעיל הוא רשויות וגם ברשויות יש בעיה לא פשוטה עם הנושא הזה. זה חלק מהדיונים שהתחלנו לעשות אותם ושאנחנו - - -

כמו שאם גובים דמי רישום יכולים - - -

סליחה, לא, לא.

זה דורש דיון.

אוקיי, זה דרוש דיון, סיכמנו את זה בפגישה הקודמת. אמרנו שזה נושא שצריך להתחיל כבר לפעול. התחלנו, צריך להמשיך. בעיני הקצב הוא קצת איטי, כי בינתיים הן משלמות את המחיר. צריך לדחוף את זה ביותר לחץ.

אני רוצה לסכם. עלו כמה דברים. קודם כל אני חושבת שהנושא הזה של המשפחתונים ושל טיפול בילדים אמור להיות נושא בסדר עדיפות מאד גבוה ברשויות במדינה. אנחנו יודעים שעכשיו יש את המעבר הזה ממשרד הכלכלה למשרד העבודה והרווחה. אחד הדברים שמאד הדאיג אותנו בהחלטה של העברת הסמכויות זה הפגיעה שעלולה להיגרם בגלל המעבר הזה ממשרד למשרד, אם זה בגלל הבעיות הטכניות של להעביר את כל מכלול השירות הזה ואם זה בכל הקונספציה של ילדים מטופלים.

בסופו של דבר אנחנו מדברים על חינוך ילדים. נכון שאנחנו מדברות על תעסוקת נשים ואנחנו רוצות לעודד תעסוקת נשים, אבל בסופו של דבר יש פעוטות, יש ילדים שאמורים לקבל חינוך והיו כל מיני המלצות להעביר למשרד אחר. אנחנו נמצאות היום במקום הזה.

מאד מדאיג אותי לקיים ישיבה שבועיים לפני תחילת שנת לימודים ולא רק שהבעיות שסחבנו מהשנה שעברה לא נפתרו בחלקן הגדול, אלא גם כן אנחנו עומדים בפני סכנה ששנת הלימודים לא תיפתח כסדרה בכמה מקומות וברוב המקומות, לפי הבנתי. אני מאד מקווה שהיום כבר תהיה תשובה ואפילו אם תהיה תשובה בעניין הפרוצדוראלי איך להתקדם עם ההסכמים עם הרשויות המקומיות, אפילו אז לא תוסר הסכנה הטוטאלית מאי פתיחת שנת הלימודים; וזה עניין שמחייב מצב חירום במשרד העבודה והרווחה ובאגפים שעברו אליו ממשרד הכלכלה ואנחנו נדאג באמת שאווירה חירומית כזו אכן תתקיים כדי להבטיח ששנת הלימודים תיפתח כסדרה.

אני מברכת על הנושא של פיזור ילדים בימי מחלה ואֶבל – אני יוצאת מפה עם הבנה שהעניין הזה נפתר, ואני מאד מבקשת להסדיר את זה בצורה הכי יעילה מבחינת להוציא הוראות ברורות, להוציא הסכם מסוים שמעיד על הפתרון הזה, כך שלפחות יתחילו את השנה החדשה עם הבנה שהפתרון של פיזור ילדים בימי מחלה קצרה ואבל, אכן סודר.

בעניין ימי החופש או בוא נגיד ככה, בעניין התעריף באופן כללי, אנחנו נפנה לוועדת תעריפים, נבקש פתיחת כל הנושא של בסיס תעריפים מההתחלה. נרצה ללמוד איך אפשר באמת ואנחנו נמליץ לוועדה ולאוצר שיפתחו את בסיס התעריף כדי לבדוק את השוני הזה בין מה שמשלמים לילד במעון ומה שמשלמים לילד במשפחתון. איך פותרים את הנושא של ימי חופש דיפרנציאלי ואכן צריך לפתור. אין שום סיבה שהמטפלות לא יהנו מימי חופש דיפרנציאלי כמו כל האנשים שעובדים במשק במדינה הזו, כולל הפתרון בנושא הפנסיות.

אני יוצאת מהישיבה הזו בקריאה לשר העבודה והרווחה, מר חיים כץ וגם למנכ"ל המשרד שלו, מר אליעזר יבלון, שאני יוד'עת שהוא מעורב בנושא, אבל אני יוצאת בקריאה שבאמת ישימו על ראש סולם סדר העדיפות של המשרד לשבועיים הבאים את הסדרת העניין של פתיחת שנת הלימודים של המשפחתונים ואת כל הנושא של ההסכמים.

אני פונה לשר שילמד לעומק את הנושא של תנאי התעסוקה של המשפחתונים. אני אבקש לקיים איתו פגישת עבודה כדי שיעמוד מקרוב על הבעייתיות הקיימת בנושא זה. אולי מעבר למשרד חדש יחייב באמת מדיניות חדשה, גישה חדשה לנושא הזה, ואני מאד מקווה שנצליח לעשות את זה.

תודה לכולן.

הישיבה ננעלה בשעה 12:30.