הכנסת העשרים

מושב שלישי

פרוטוקול מס' 301

מישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט

יום שלישי, ו' בכסלו התשע"ז (06 בדצמבר 2016), שעה 9:30

העסקת אנשי צוות ועובדי הוראה עם מוגבלות במערכת החינוך - לציון היום הבינלאומי לזכויות אנשים עם מוגבלות

חברי הוועדה: יעקב מרגי – היו"ר

יוסף ג'בארין

מסעוד גנאים

חנין זועבי

נורית קורן

אמיתי שוחט - נציבות שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלויות, משרד המשפטים

טובה רקנטי - עו"ד, נציבות שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלויות, משרד המשפטים

הדס אגמון - עו"ד, מחלקת יעוץ וחקיקה, משרד המשפטים

יונית אפרתי - מנהלת תחום שילוב בקהילה, משרד המשפטים

דניאל לורבובלים - רפרנט חינוך, אג"ת, משרד האוצר

ד"ר שרה זילברשטרום - מנהלת אגף התמחות וכניסה להוראה, משרד החינוך

אסתר פיירסטיין - אחראית על תחום קליטה והערכה באגף התמחות, משרד החינוך

מירב יצחקי - מרכזת רווחה, משרד החינוך

גיא פינקלשטיין - רכז תכנית "מורים ללא גבולות", משרד החינוך

ד"ר אסתר צוקרמן - מנהלת המחלקה הרפואית לעובדי המדינה, משרד הבריאות

ענבר דוד - נציגת אגף השיקום, המשרד לביטוח לאומי

יואב (זימי) זמרן - מנהל אגף פדגוגיה ותוכניות חינוכיות, עיריית ירושלים

ברכה דבול - מנהלת בית ספר, ממד מורשת זבולון נתניה

ספיר חיים - מורה לתיאטרון בבי"ס מורשת זבולון נתניה

ישראל חיים - בעלה של ספיר חיים

שירין ג'מאל - מנהלת בית ספר, אל אמל

הזאר עוודאללה - מורה, עין נקובה

ראבעה סלאמה - יועצת חינוכית, בי"ס אל אמל, ירכא

בלה רוזנברג - מנהלת בית ספר רגבים, מועצה מקומית באר טוביה

מעיין לוי - מורה, בית ספר רגבים, מועצה מקומית באר טוביה

מירב הירש - סמנכ"לית, המרכז לעיוור

שירלי פינטו - מייסדת המרכז הישראלי ללימודי חרשות

אורן רייך - אבא לילד בגן עם סייעת עם מוגבלות

שני בן אריה - מנהלת קשרי מעסיקים, מגדל אור

נועה ביתן - עו"ד, אקי"ם ישראל

יצחק אזרק - יו"ר סניף יהוד, אקי"ם

אבי מספין - דובר אקי"ם ישראל, ארגוני הורים

אייל בלוך - המכון לחינוך לקיימות, מכללת דוד ילין

סילביה שטיגליץ - ד"ר, המכון לחינוך לקיימות, מכללת דוד ילין

עינב מוגדסי - סייעת בגן ילדים

ברית דקל - סייעת בגן ילדים

עומר יאיר - הסתדרות

אפרת בנימין - עו"ס

אוהד וייגלר - סטודנט

דלית סין משה - רכזת

שמואל סלוטקי - נציג ארגון צהר

פז כהן - יו"ר ארגון הורים למערכת החינוך

אמנון פרג הנדל - פעיל

אסתר קרמר

יהודית גידלי

מאיה ויקטור, חבר תרגומים

העסקת אנשי צוות ועובדי הוראה עם מוגבלות במערכת החינוך - לציון היום הבינלאומי לזכויות אנשים עם מוגבלות

בוקר טוב, אני מתכבד לפתוח את ועדת החינוך התרבות והספורט של הכנסת, 6.12.2016 ו' בכסלו תשע"ז, הנושא על סדר היום: העסקת אנשי צוות ועובדי הוראה עם מוגבלות במערכת החינוך לציון היום הבינלאומי לזכויות אנשים עם מוגבלות. הכנסת מציינת היום את היום הבינלאומי לזכויות אנשים עם מוגבלות והנושא שנבחר אצלנו בוועדה הוא נושא שיצא בקול תרועה רמה ואנחנו רוצים לבדוק מה נעשה בנושא הזה, שילוב של כוחות הוראה של מורים בעלי מוגבלות במערכת החינוך. אני הייתי רוצה לשמוע קודם כל, לפני האורחים החשובים שלנו וחברי הכנסת. משרד החינוך מי הדובר/ת? בבקשה, תציגי את עצמך, ספרי לנו קצת מה נעשה בנושא.

שניה חבר הכנסת, אפשר רק לפתוח?

ראיתי אותך, אל תדאג, לא התעלמתי, בכוונה לא שאלתי על משרד המשפטים כי קלטתי אותך. תציג את עצמך.

בוקר טוב, אמיתי מנציגות שוויון הזכויות לאנשים עם מוגבלות - - -

במשרד המשפטים.

במשרד המשפטים, נכון.

בשלב הזה הוא הציג את עצמו אני אתן למשרד החינוך ואחר כך אני אתן לך. אתה מציג לנו מצגת, נכון?

לא לא.

מי מציג מצגת?

אם אפשר רק כמה מילות פתיחה?

לא.

לא, אז אחר כך.

משרד החינוך אחר כך ניתן לך.

אי אפשר להציג מצגת כי אנחנו צריכים את המסך לכתב.

בסדר, משרד החינוך.

שמי אסתי פיירסשטיין, אני מאגף התמחות בכניסה להוראה ואנחנו מובילים את התכנית הזאת ביחד עם אגף כח אדם, עם הרווחה, יושבת לצידי מירב הירש היא מרכזת את התחום. אנחנו שייכים למינהל עובדי הוראה ונציג את התכנית? הבנתי שיש קושי להציג מצגת, אז אני אציץ מידי פעם ליתר ביטחון, אבל יש כמה העתקים לפי הצורך.

אני אוהב לא להיות צמוד לכתב, אז תסבירי.

אז רק את הרעיונות. הרעיון בכלל של מה שניסינו לעשות זה במקום להטיף מוסר - - - נכנסה לצידי ד"ר שרה זילברשטרום, מנהלת האגף שלי. במקום להטיף מוסר למנהלים ולהגיד מה נכון ומה לא נכון ותעסוקה כזו או אחרת, החלטנו שאנחנו מתמודדים עם הצורך לקלוט אנשים באשר הם, בצורה קצת שונה. המטרה היא בעצם לאפשר למורים שיש להם איזו שהיא מוגבלות, להיכנס למערכת כמורים לכל דבר, גם להגשים את עצמם, גם להעביר מסר של שוויון למנהל, לצוות, לילדים, לקהילה ושהם יקלטו במערכת כמורים לכל דבר, כי אין הבדל בעצם. לכן החלטנו שאנחנו נלך אחרת, מורה שמעוניין להקלט, אנחנו מוצאים לו מקום עבודה – אני מרימה טלפונים למנהלים, למפקחים, למפקחים רפרנטים שיש לנו שעובדים מולנו ומחפשים את המקום שהכי נוח מבחינתו, שיכול לתת לו תנאים נוחים, מקום שאני יודעת שהמנהל יקבל עם כל הלב, שתהיה לו קליטה טובה.

זאת נקודה מאד חשובה, סליחה שאני מתפרצת לך לדברים, אבל איך את גורמת באמת לשכנע את המנהלים לקבל אדם עם מוגבלות כמורה, כי אנחנו יודעים מה החברה חושבת, מה הסטראוטיפ.

אני אגיד לך, אני מגיעה ואני אומרת להם – תקשיבו, אני נותנת לכם מתנה, גם את הבן אדם, אבל אני גם נותנת לכם שעות תקן – שליש משרה, אני נותנת לכם במשך שנתיים כאשר בשנה השלישית אני אבקש מכם כבר לתת שעות תקן. אני מזיזה את התקן ואני יכולה להגיד לך שאנחנו בשנה השלישית עכשיו ויש מנהלים שכבר נותנים את השעות, המנהלים לומדים להכיר, רואים מי הבן אדם, מה הוא תורם לבית הספר, לחברה, יש לי ציטוטים מדהימים של מנהלים ויש לנו כבר קבוצה גדולה של מנהלים – גדולה, הכל יחסי, אנחנו רק התחלנו – אבל יש אתנו פה היום גם מורות - - -

180 אלף מורות ומורים, התחלתם, אני חושש לומר התחלה טובה.

כן, על כמה בתי ספר אפשר לומר מתוך כל בתי הספר בארץ? 100.

בואו נשים את זה על השולחן.

יש לנו היום 37 אנשים שהשתלבו - - -

37, בכל הארץ?

נורית, תני לה, אנחנו לא מזלזלים.

לא, ממש לא.

תבינו, זו שנה שלישית - - -

היו פונים בודדים שביקשו ולא נקלטו מסיבה זו או אחרת, היו כמה מורים שלא נשארו. תראו, המטרה של האגף שלנו כאגף זה לקלוט קליטה מיטבית של כל מורה באשר הוא מורה, למנוע נשירה, לעזור להם להיות מורים טובים יותר ואיכותיים יותר. המורים שהגיעו, אני יכולה להגיד שהיו שני מקרים – אם זכרוני אינו מטעה אותי – שלא מצאו את עצמם בהוראה, אבל יש מורים שעזבו מסיבות בריאותיות, מסיבות אישיות שלהם, אבל בסופו של דבר יש 37, יש שני מורים שיש לי פגישות איתם בשבוע הבא ובעוד שבועיים כשאנחנו צריכים לקבל דיון. אני לא מפרסמת מודעה ואומרת שכל מורה שרוצה, אבל כל מי שפונה אנחנו מנסים ליצור את המקסימום על מנת לעזור להם להיכנס, אני בקשר תמידי אתם, הם מתקשרים מתי שהם רוצים, כשיש בעיות, כשאין בעיות –

תודה. בשלב זה נתת לנו טעימה קטנה, אני אתן לך להמשיך, אנחנו לא מזלזלים בכל מה שנעשה - - -

ממש לא.

אבל אין ספק, בכוונה אני התגריתי בנתון. לא רוצה לומר שיווק כי המילה שיווק היא לא נכונה, אבל פרסום של המודעות כשלא קופצים, כשאין מספר רב של בקשות, סימן שיש פה איזו לקונה ואולי הציבור אינו יודע. כנראה הציבור לא יודע כי אנחנו יודעים כמה בוגרים ובוגרות של מכללות לחינוך ותארים אקדמיים שרוצים להצטרף לכוחות ההוראה, כנראה שהמודעות למיזם החשוב הזה לא היתה - - - בכוונה רציתי להתחיל איתך ורוצה להעביר את רשות הדיבור לאמיתי שוחט מנציבות לאנשים עם מוגבלויות, בבקשה.

אז בוקר תודה, אמיתי מנציבות שוויון לאנשים עם מוגבלות, עם חלקכם כבר דיברתי, אז קודם כל תודה רבה לוועדה שכינסה את הישיבה בנושא הזה ותודה רבה לכל מי שהגיע, המורים ואנשי משרד החינוך והיוזמות הפרטיות ודוד ילין וכמובן כל עובדי ההוראה שנמצאים כאן. דבר ראשון לכל הנושא של העסקת עובדי הוראה, יש בחדר ליד יש נושא של העסקת עובדים עם מוגבלויות ולפי דעתי הנושא כאן הוא במדרגה אחת מעל, מכמה סיבות. קודם כל כמובן הסיבה של אנשים שיוצאים לעבודה ומעבר לזה הנושא של מודעות וחינוך מגיל צעיר שילדים רואים מורה או איש חינוך בתור מודל – אז כמובן שילדים עם מוגבלות עצמם שרואים את זה, זה נותן להם תקוה להמשך, זה מאפשר שינוי עמדות לתלמידים, לחברים שלהם, להורים שלהם, וכמובן מכניס את הסיפור הזה לתוך המערכת.

הישיבה הזאת היא קודם כל ללמוד מה יש, מה אפשר לשפר וגם הצדעה לכל המורים ועובדי ההוראה שהגיעו לכאן ולמי שמאפשר את זה. הצדעה גם על העבודה וגם על כך שהם בחרו בכלל לעסוק בהוראה ובחינוך שזה באמת משהו שראוי להצדעה כל השנה, אבל גם בישיבה הזאת.

אבל השאלה היא אם יש לכם תפקיד בנושא הזה, אתם בנציבות? למשל מאגר של אנשים שהם עם מוגבלויות או צרכים מיוחדים ויכולים להשתלב, יש ממשק ביניכם?

כן, יפה, נמצאת אתנו כאן עורכת דין טובה רקנאטי שבאמת עוסקת בנושא הזה ותוכל להגיד כמה מילים על הצד המשפטי של איך אפשר לעזור לאנשים להשתלב - - -

לפני כן, אני רוצה לתת לחברי הכנסת ולהתייחס למובילה של היום, חברת הכנסת נורית קורן, אבל אני רוצה לצלול לדיון לא מהקומה השלישית אלא דרך המבואה של הבנין. היוזמה, אני מבקש שתספרו לנו של מי היא, של השר, החלטת ממשלה, בעקבות מה? איך נוצר המיזם הזה? אני לא יודע אפילו אם זה מיזם או החלטה? מישהו יכול לומר לי? בבקשה, תציגי את עצמך.

אני היום מאד צרודה. היוזמה היתה של השר שי פירון, הוא בא עם הנושא הזה בגלל הילד שלו ואמר – אנחנו עושים שינוי, מכניסים לבתי הספר אנשים עם מוגבלויות.

יוזמת השר, אל תתאמצי. יוזמת השר, הבנתי.

מאז, מזה שלוש שנים אנחנו מקיימים את זה, זה שינוי בתודעה גם של האנשים עם המוגבלות שהם באמת יכולים וגם בבתי הספר, חשוב שזה יצליח לכן זה צריך להיות זהיר, איטי - - -

אני חולק עליך לגבי שינוי בתודעה של המורים שבעלי המוגבלות ואני אסביר לך למה. הם לא הלכו למכללות להוראה, לחינוך או לאקדמיה בשביל התואר בלבד, הם חלמו להיות מורים עם המגבלה, כנראה שהמערכת – אני לא מקל על עצמי, אני חלק מהמערכת, כנראה שאנחנו כחברה ואנחנו כמערכת לא שידרנו את הפתיחות הזו. יכול להיות.

אני רוצה להגיב. כל אלה שהם בוגרי הכשרה להוראה ומעוניינים ויצרו איתנו קשר קיבלו מענה, זאת אומרת יש גם עניין שכשאתה עובד, אתה מפסיד לפעמים את הקצבה, על זה צריכים - - -

שאלה אחרונה, לו היה - - - משיג לך מאגר של 100, 200, 300 מורים, יש לכם סעיף תקציבי לשליש משרה הזאת שאתם נותנים?

זה ימצא, כן.

ימצא, הבנתי. תודה.

אני רק רציתי לשאול אותה, לפני שאני מדברת, האם אתם עוקבים במקומות שמלווים מורים, האם יש מורים מהסוג הזה ואתם כבר תומכים בהם והם יודעים עכשיו שבעצם המיזם הזה קיים כדי שהם יבואו לעבוד כמורים?

יש במכון מופת פורום של מרחבי תמיכה של המוסדות האקדמיים, אני הצטרפתי השנה ותצטרף גם אחר כך שרית ארבל, ואנחנו נפגשים שם עם מי שמרכז את מרחבי התמיכה במכללות ושומעים אם יש צרכים, אם יש - - -

אבל אני חושבת שיש בעיה של פרסום של הפרויקט הזה.

יש הרבה מורים שמנהלים - - -

נכון.

במכללות אני יודעת - - -

אבל לפני המכללות, הרי צריך שאנשים ירשמו ללמוד, אז אם אין לפני זה – שהמכללות עצמן יאמרו - תראו, יש לנו מסלול הוראה שאנחנו קולטים גם אנשים עם מוגבלות ובסוף יש להם עבודה, זה הדבר החשוב ביותר כי אם אנחנו לא יודעים אנשים לא מגיעים, אז צריך לפעול גם בנושא הזה ואני חושבת שאם הוועדה תוכל לעזור להם זה יסייע.

אני רוצה לברך על היום הזה, זה יום חשוב והלוואי ולא נצטרך לעשות יום מיוחד אלא שאנשים יוכלו וישתלבו בכל המערך – החברתית, תעסוקתי, לימודי – הכל ביחד, שנראה אנשים עם מוגבלות בתוך החברה שלנו, כי ברגע שזה יקרה תהיה לנו חברה ערכית ושוויונית יותר. קודם, חבר הכנסת אילן גילאון שהוא בעצם מוביל את הדרך ואנחנו חברים בשדולה, אנחנו יושבי ראש משותפים, חבר הכנסת אילון גילאון, חברת הכנסת קארין אלהרר – אנחנו עוברים מועדה לוועדה כי כל היום יש ועדות ואנחנו רוצים כולנו להיות בוועדות אז אנחנו מתחלקים. הוא אמר קודם בוועדת ביקורת המדינה דבר מאד יפה, הוא אמר שלרוב החברה שלנו מחלקת לילדים ואנשים מבוגרים וכשזה מגיע לילדים עם מוגבלות אז הם לא גדלים והופכים להיות מבוגרים, אלא הם נשארים משהו בגדר של ילדים ותמיד הם אטיים יותר. אני לא יכולה להגיד את זה, אבל אנחנו צריכים לתמוך בהם כדי שהם יצעדו את הדרך שלהם בצורה טובה יותר ולבוא ולקרב אותם לתוך החברה.

אני רוצה לומר שמניסיון אישי, לי יש ילדה לקויית שמיעה ואני גידלתי אותה כילדה רגילה ללא מכשירים, ללא שום דבר ובמקרה, אתם אומרים שזה שלוש שנים הפרויקט הזה קיים? אז במקרה היתה מורה לקויית שמיעה, מורה לאנגלית ולבת שלי יש בעיה שהיא לא שומעת את 3, 6, 9, ש', כשאתה הולך ללמוד אנגלית ושפה אחרת זה מאד קשה, המורה לא היתה סובלנית כלפי ילדה עם לקות שמיעה וצריך להבין, שגם מורה שמגיע עם לקות משלו הוא צריך להבין במיוחד בשמיעה, שיש ספקטרום רחב ביותר של לקויות וגם מורה צריך להבין את התלמיד ולא להגיד לו – אם אני יכול, גם אתה יכול. כן, אם אני יכול אז גם המורה יכול, זה ברור שלאחרים הרבה יותר קל ולכן זו דוגמה מאד חשובה. אני מברכת על המיזם הזה, אני הייתי רוצה לראות הרבה יותר מורים במערכת ואם הוועדה תוכל לסייע לכם, אנחנו נסייע, תודה רבה.

תודה רבה לך, חבר הכנסת יוסף.

כן, תודה, קודם כל תודה באמת לכבוד היושב ראש על ההתגייסות לנושא הזה, יש כמה דיונים היום בנושא אז בהחלט זה רק מדגיש את החשיבות, אבל גם את הרצון שלנו בוועדה לקדם אותו, תודה כמובן ליוזמים.

אין ספק שסוגית התעסוקה היא לדעתי אחת הסוגיות המרכזיות איתה אנחנו מתמודדים, הנתונים מראים שכמעט ואין תעסוקה. אנחנו מדברים על 2 אחוזים, אחוזים מאד שוליים וזאת כשאנחנו יודעים שזה אפשרי. אני רוצה להגיד לכם את הלימודים המתקדמים שלי עשיתי בארצות הברית וכשהגעתי לשם לראשונה, ב-96', מאד נדהמתי לראות עד כמה החברה נגישה כמעט בכל הדברים. ב-96' כשהשוויתי את המצב לישראל הרגשתי שהמצב אצלנו קטסטרופלי, בכל מקום שהולכים – אוטובוסים, מעליות, הרצאות, כמעט בכל מקום ולכן גם חשים שזה אפשרי, לכן כשהתחלתי יותר להתעמק בסוגיה, הפנמתי יותר את התחושה שהמוגבלות אינה במוגבל עצמו, המוגבלות היא בעצם בחברה, כלומר אפשר להתגבר על המוגבלות אם החברה לא היתה מוגבלות והייתה נגישה והייתה מאפשרת והנה הדוגמה בדיון הזה, רואים את התרגום ואת הכתיבה.

רבותי, אני אומר שזה אפשרי ולגבי הנושא שלנו, אני רק אוסיף שאין לי ספק שיש בהעסקה הזו בנוסף לעניין הכלכלי וההשתלבות, יש מסר חינוכי מאד חשוב. התלמידים יפנימו עוד בתקופת הלימודים שלהם ולכן צריך לתת על זה יותר דגש. לא סתם שאלתי את אמיתי בנציבות – יתכן ודווקא שם צריך למקד יותר מחשבה, כי אז אתה משיג גם העסקה, אבל אולי חשוב יותר, אתה גם משנה תפיסות ויחס של תלמידים ואתה גם משנה תפיסות ויחס בחברה בכלל, אז אני מקווה שהנציבות תיקח את הנושא הזה ותשים אותו באמת בראש סולם העדיפויות שלה. תודה רבה.

תודה רבה, אני לא סיימתי עם הנציבות או משרד החינוך, נשאיר אתכם לסוף כדי לשמוע את ההתייחסויות. אני ארצה לשמוע בהמשך אם יש כאן מורים ששולבו אתנו, אם יש סיפורי הצלחה וגם אם יש חוסר שביעות רצון וקשיים כאלה ואחרים, חשוב לשמוע אותם כדי לטפל. אבל לפני כן, דיברנו על הכשרה והכנת תשתית והתשתית לכח הוראה זה מכללות החינוך ונמצאים אתנו מכללת דוד ילין, נכון? אתם רוצים להציג מה שאתם עושים?

שלום, לי קוראים אייל בלוך, מייסד שותף של המכון לחינוך לקיימות, המכון קם ב-2006-7 - - -

אנחנו פה שוברים את הקמב"צים, ראשי תיבות, סיסמאות. השם הוא יפה, אז תסביר לנו מה זה.

אנחנו התחלנו לעבוד בנושא של שילוב אנשים עם מוגבלויות באקדמיה - - -

לא הבנת אותי, הקיימות בחינוך ובמכללה, תסביר לי למה אתה מתכוון.

בסדר, חינוך לקיימות זה משהו שהאו"ם הגדיר כמה שצריך להוביל במאה ה-21 וחלק מהחינוך לקיימות זה עבודה עם אוכלוסיות מוחלשות ואנחנו לקחנו על עצמנו את המשימה הזו ושילוב מתחיל קודם כל אתנו, כמרצים במכללה. לפני שאני דורש מילד להשתלב, אני צריך לדרוש מעצמי להשתלב ופתחנו קורס משולב לשינוי חברתי בתחום המוגבלויות. בהתחלה עם ישראל סייקס, אחרי זה דניאל ברפטמן והיום זה יואב קריים - - -

אנחנו כמנחים משולבים.

אנחנו כמנחים משולבים ואנחנו דורשים מהסטודנטים להיות משולבים והשלב הבא שאנחנו דורשים, קודם כל מעצנו ואז מהסטודנטים, יש לנו סטודנטים לחינוך משולבים יחד עם אנשים עם מוגבלויות שרוצים – גם כאלה שלא זכאים לכאורה להיכנס למערכת החינוך, אנחנו פותחים את הדלת לכל אחד ולא משנה מה המוגבלות שלו ומאפשרים לו ללמוד ביחד. במקום ללמוד על, ללמוד עם. מתוך זה, אנחנו שואלים אותם מה היוזמות, מה הם רוצים לעשות, איזה שינוי הם רוצים לעשות בחברה.

ב-2011 פתחנו קורס למוגבלויות עם שונות קוגניטיבית או מוגבלות שכלית ובקורס הראשון היתה עינת מוגדסי, החלום שלה ואני אתן לה להציג את זה בעצמה במקום שאני אציג בשמה. עינב?

החלום שלי היה לעשות שינוי שיהיו גם סייעות לקויות למידה בגן רגיל. אני סייעת בגן, אני לקויית למידה ובגן רגיל לחלוטין, עם צוות רגיל, זה היה החלום שלי ועכשיו זה תהליכים שיש לי עשרה מקומות ויש לנו במכללה שלנו בדוד ילין לומדים עשרה חבר'ה אולי קצת יותר.

עינב התחילה כסייעת בשירות לאומי ואחר כך נשארה ואז באו ההורים שהם רוצים להשאיר אותה וכמה שנים היא עבדה כסייעת כשההורים שילמו את השכר. החלום שלה היה להכניס עוד אנשים כמוה במערכת החינוך בגנים, בגלל התפקיד החשוב שזה מהווה - - -

מי הדוברת? לא הצגת את עצמך.

אני סילביה שטיגליץ, אני גם עובדת ב - - -

אני אשאל אותך שאלה, זה שמכללת דוד ילין לקחה את היוזמה ומובילה זה טוב, השאלה, ספרי לנו אם יש לכם שיתופי פעולה עם הרשויות המקומיות, עם משרד החינוך, כי בסוף הם בעלי המאה ובעלי הדעה.

אני אסביר לכם איפה אנחנו נמצאים ומי השותפים שלנו. לפני חמש שנים יחד עם ההורים ויחד עם עינב ודוד ילין פנינו לשר שי פירון כדי לאפשר לנו לעשות פיילוט בשלב ראשון של 10 סייעות עם מוגבלות כתקן ולא בתשלום של ההורים, יחד עם הכשרה, כי כל איש חינוך צריך לעבור הכשרה. השר שי פירון הסכים ואז פנינו לשר בנט ואנחנו עומדים – שמשרד החינוך יחד עם העיר ירושלים, ישבנו כדי להוציא את התכנית הזאת לפועל לפיילוט כדי שאחר כך יהיה ארצי.

ביטוח לאומי לא משולב פה?

בשלב הזה לא, כרגע משרד החינוך. אנחנו עומדים על כך שמשרד החינוך יעביר את התקנים לעיריית ירושלים ואנחנו התחלנו את ההכשרה - - -

מי משלם את שכר הלימוד שלהם?

שכר לימוד שלהם הוא חלק ממשרד החינוך ביחד עם השתתפות שלהן כחלק מהמחויבות.

כמה זמן ההכשרה שלהן?

ההכשרה שלהם תהיה במהלך השנה, המבחן הוא - - -

מהלך השנה יכול להיות שליש או רבעון.

כל השנה כשחלק מההכנה זה גם ליווי בגנים והצוות של הגנים. יש לנו גיבוש מאד גדול - - -

תראו איזה ערך סגולי מוסף יש ליוזמה הזו. תדעו לכם, שכדי להיות סייעת היום – ואני אומר את זה בצער – חוץ ממספר תעודת זהות ותאריך לידה לא צריך כלום. הנה, לוקחים אוכלוסייה מסוימת – נכון שזה פיילוט וזה רק עשר סייעות, עשרה תקנים. לא רוצה לומר לכם כמה רבבות של סייעות יש ואנחנו מדברים על זה ויש עבודת מטה אצלי בלשכה כדי אולי סוף סוף להגדיר את מקצוע הסייעת וכדי לתקנן את הסוגיה הזאת של הסייעות. המדינה לא אוהבת הגדרות ותקנונים, אבל לאט לאט חייבים לעשות סדר, אנחנו מפקידים את הדבר החשוב בעינינו ואנחנו מכבירים מילים כלפי הינוקות, הילדים שלנו, אבל אין לנו בעיה כדי ללכת לעבודה, להתייצב ב-8:00 לקחת את החבילה ולמסור אותה ואפילו לא יודע למי נותנים אותה. פעם היה לאחסן אבל היום התפיסה השתנתה. אז הנה, יוזמה, לכן התעקשתי שתגדיר, לא תזרוק סיסמה באויר.

זו לא היוזמה היחידה, כי אנחנו כבר מעל 200 אנשים עם מוגבלות שעשו את היוזמות שלהם, יש בחורה אחרת בשם יעל גילבר שלקחה את הנושא של מלווה הסעות בחינוך המיוחד, שזה נושא מזעזע.

אנחנו בזמן הקרוב נכנסים לכתיבת התקנות להסעת תלמידים עם צרכים מיוחדים.

אז יש לנו כבר מדריך שכשתבנו ויש בחורה שיזמה את זה ומשרד הכלכלה רוצה לקחת אותה להכשרה בנושא, כשאנשים עם מוגבלות עצמם עושים את ההכשרה, זה נראה אחרת.

היה שווה לעשות את הדיון הזה רק כדי לשמוע את זה.

מעולה, רק בשביל זה.

תודה. אני רוצה לשמוע, יש לנו פה מורה? אוודאללה הזאר, מהצפון?

לא, אני מעין עקובה, זה ליד אבו גוש.

לידנו, פה.

סליחה שאני מתפרצת - - -

את לא מתפרצת, מי הדוברת?

קוראים לי שני בן אריה, אני ממגדל אור - - -

ואת מלווה אותה?

אנחנו ארגון שמלווה אנשים עם עיוורון ולקויות ראיה בשילוב בתעסוקה. הזאר ואני באנו ביחד - - -

ראיתי אתכם בפרוזדור, לכן אפשרתי לך להתפרץ. בבקשה.

אני הזאר, מורה בבית ספר ברנקופייס בעין עקובה, אני מורה לאזרחות לכיתות ט', י' ו-י"א. נכנסתי למערכת בגלל יוזמה חשובה של משרד החינוך - - -

באיזו שנה נכנסת?

לפני שנה. עכשיו השנה השנייה.

שנה שניה.

כן.

ואת בתקן או שאת עדיין על השליש?

עדיין על השליש וזה מדאיג אותי, כי אחרי שנתיים מה יקרה איתי? האם אנחנו נשאר במערכת?

אנחנו נדע אחרי שגב' זילברשטיין תדבר עם המנהל. תקשיבי, יש פה כמה דברים לא מובנים מאליהם, לא שאני רותה שתרגישי עכשיו פייטרית, אבל לפרגן קצת מותר בקצת שבחו של אדם. לקחת גם מקצוע אתגרי ומאתגר בחברה הישראלית, מקצוע האזרחית.

איזה כיתה, ט'?

ט', י', י"א.

אני אומר לכם ואני מפרגן גם לילדים שלנו לעמוד היום מול ילדים קטנים, ביסודי זה אתגר, ב-ט', י', י"א במקצוע האזרחות – אני אומר ביושר, גם במגזר שאת באה וגם איפה שאת מלמדת, זה אתגר עצום. לכן גב' זילברשטיין וגב'- - -

פיירסטיין, אבל דווקא המנהל שלה אמר לי – אני אתן לה שעות.

אז אני מבקש שתעקבי אחרי זה.

בוודאי.

אני לא רוצה לשים את זה במיוחד אישי בסיכום, אבל - - --

אולי שתספר איך קיבלו אותה?

תנו לה לספר מהחוויות שלה, איך הגעת לזה ומה התחושות.

להרגיש את ההשפעה על התלמידים, לעמוד מול תלמידים ואת השוני, כולם יודעים שיש קושי במודעות, אין מודעות לאנשים עם מוגבלויות. ולעמוד מול תלמידים, להיכנס לכל כיתה ולעשות את הסדנאות בהתחלה אני לא נכנסת רק מורה, אני מכינה את הקרקע, עושה סדנה קטנה להבין מה זו מוגבלות, מה זה בן אדם עם מוגבלות.

לתלמידים?

וודאי.

קודם למורים ורק אחר כך לתלמידים.

אחר כך להגיע למצב שבו אני עומדת בתכנית ואני אחראית על תכנית הלימודים ומטלות ביצוע לכיתות י"א וזה השפיע באמת על התלמידים - - -

חומרי הלימוד שאת משתמשת בהם, הם נגישים?

זהו, יש קושי בעניין הנגישות ואני מתמודדת עם זה.

את מכינה לעצמך?

כן. אני מכינה לעצמי.

עוד לא גמרנו עם הנגשה, אנחנו מתקדמים עם הנגשה לתלמידים עם מוגבלות וקשיי ראיה, ללא ספק שיש התקדמות. כמה שאנחנו אוהבים לבקר כוועדה בכנסת, אבל מתקדמים ואני חייב לציין למרות שתמיד יו"ר ועדה אוהב קצת לסנוט, אבל אין ספק שצריך לומר מילה טובה למשרד החינוך, אבל עדיין העבודה רבה. עכשיו, את אומרת שאת לעצמך מכינה את החומרים.

במיוחד באזרחות כי עד עכשיו הספר לא מוכן, במגזר הערבי, זה עוד אתגר ואני מתמודדת מול המדריכים של המקצוע גם וכל - - -

יותר טוב שאת תכיני באזרחות.

את לא שמעת את חנין זועבי, חברת הכנסת, היא אמרה טוב מאד שאת מכינה את הספר באזרחות.

הכי חשוב שזה נותן כלים לתלמידים לעבור את מבחני הבגרות, זה הכי חשוב.

תגידי, אני שואל אותך בנימה אישית, הם מעזים להפריע לך?

מעיזים להפריע, אצל כל מורה יש בעיות משמעת בכיתה.

אני חושב שלך צריכים להיות פחות.

לפעמים.

איך הם באו באותו יום.

בדיוק. זה משתנה, אני לא יכולה להגיד שאין כי זה משתנה.

אבל זה לא מעל הסטנדרט.

לא.

אני שמח.

אבל גם הגישה של התלמידים מול המורים היא תשתנה, יש שוני במודעות גם לקבל מורה, מה תפקיד המורה בכיתה. אז השפעה גדולה, יש חשיבות ליוזמה הזאת.

תדעו לכם, אני רואה בגרף שהגישו לנו שכ-50 אחוז מהמורים המשולבים במוגבלות הם מהמגזר הערבי, זה ברכה.

ממש מדהים.

אני רק רוצה שלא יהיה רק בצפון, אלא בכל הארץ. בבקשה, תמשיכי.

אבל הטכנולוגיה שאני משתמשת בה, הציוד שלי, אני לא מעיזה לבקש מימון, עד עכשיו אני משתמשת בציוד שהוא בהשאלה וזה מדאיג אותי גם כן, לא רק מדאיג אותי אחרי השנתיים מה יקרה איתי, גם מבחינת ציוד וגם מודעות, נכון שעכשיו המצב יותר טוב, אבל כל שנה אני צריכה לעשות את המהלך הזה, את העבודה הזאת - - -

טוב שאת מציפה את זה.

את אומרת דברים מצוינים.

את רוצה לסכם, משפט אחרון לפני שאני עובר? עוד משהו רצית לומר?

אפשר לבקש לציין רק איזה עזרים טכנולוגיים היא צריכה?

לא עכשיו, זה לא טיפול פרטני.

אני יכולה לחדד דברים ממש בקצרה?

ממש בקצרה.

לגבי התקנים, אני מסכימה כאן שהתקנים בשליש הם לא מספיקים, הרבה מורים ובמיוחד במגזר הערבי בצפון הם כולם עדיין בתקופה של השליש, אני חושבת שצריך לתקנן – גם ככה יש 5 אחוז חובת העסקה, צריך להיות בהלימה, אם לתלמידים כבר יש תקן, שיהיה גם תקן למורים. הדבר השני שהזאר אמרה על המודעות הנמוכה, מנהלי בתי הספר היום עושים את זה בעיקר כי יש להם תקן, הם קיבלו תקן והם קצת מרחמים, הם לא ממש מאמינים. אני חושבת שהם צריכים לעבור - - -

משרד החינוך שומעים אתכם, רגע - - -

אני לא - - -

סליחה גברתי - - -

אני?

כן, את לא עונה לאף אחד אחד ואף אחד לא מתפרץ. מי שרוצה לדבר שירים את היד וירשם אצל המנהלת. אנחנו רוצים לקיים דיון מתורבת שהאחד שומע את השני.

אני מדברת על מנהלי בתי הספר שאני פניתי - - -

אני שמח שאת מציפה את הנושא הזה, יושבים אתנו בכוונה ואני שומר לסוף את הנציבות ומשרד החינוך ומשרד הבריאות אם צריך, משרדי הממשלה, אנחנו באנו להכיר את המיזם וחשוב לנו, זה לא ביקורת, חשוב שתציפו, גם למשרד החינוך חשוב שתציפו את הדברים כי גם המשרד רוצה להתמודד, רוצה להרחיב את זה. שמענו את הצהרת הכוונות ולכן - - -

אני מתנצלת, זו לא היתה ביקורת, זו לא - - -

שלי, לא שלך.

אוקיי, אני התכוונתי שיש כוונה לעשות סדנאות הכשרה וזה מבורך למנהלים ולצוותים בנושא מודעות.

נכון, חייבים.

הדבר השלישי, הציוד, אני חושבת שלמנהל בתי בית ספר בתקציב משרד החינוך שיש לו, להשית את העלות של עשרות אלפים של ציוד של מורים, לפחות עם עיוורון, זה לא סביר בעיני. אני חושבת שצריך להיות תקציב יעודי לרכישת ציוד, כי המגזר הציבורי היום לא זכאי להחזר על ציוד שהוא רוכש לעומת המגזר הפרטי וזה משהו שהוא בעייתי. איך אפשר לבקש מבית ספר - - -

תודה.

ביטוח לאומי לא צריך לעשות את ההנגשה הזאת?

אני רוצה עוד מורה, בבקשה תציגי את עצמך.

אני ספיר חיים, מורה לתיאטרון בבית ספר מורשת זבולון בנתניה.

ואומרים לי שאת סיפור הצלחה. בואי נשמע.

כן, משתדלת. לצידי קודם כל המנהלת, ברכה דבול.

נעים מאד.

אני מלמדת בבית ספר מורשת זבולון בנתניה, אני רוצה רק להגיד משפט קטן שמלווה אותי תמיד, מגבלה זה מלשון גבול אז אני בוחרת אם לעבור אותו או לא ויש לי רצון שבאמת הביא אותי לאן שהביא אותי. אני מלמדת תיאטרון ב-12 כיתות ערך - - -

איפה למדת את זה, קודם כל?

עשיתי 5 יחידות בגרות בתיאטרון בתיכון, אני מופיעה מגיל צעיר על במות וגם עשיתי תואר ראשון, חינוך והוראה עם התמחות - - -

מדהימה.

תראי איזה הבדלים, כשאומרים לי פה בכנסת – אתה שחקן, אני נפגע, אני מתנצל. כשאומרים לך את שחקנית- את נהנית.

אז אני מלמדת תיאטרון, שזה כלי חשוב והכרחי לכל תלמיד, לתת לו את הבמה שלו. הבית ספר קיבל אותי, המנהלת המדהימה ולפניה היה מנהל, ישי גרטלר שקיבל אותי באמת ובאמונה - - -

והתלמידים?

והתלמידים מקבלים אותי.

בואי, אני אגלה לך סוד שלא ישמעו, הם היו חייבים לקבל אותך אוי ואבוי אם לא.

אני נכנסת לכיתה ובשיעורים הראשונים שלי אני שוברת את הקרח עם זה שאני שונה, דיברנו על זה, שאלו שאלות אבל היום אני חלק מהם, היום השונות הפכה להיות משהו רגיל.

הם לא רואים את זה כי את כל כך טובה ומקסימה, באמת, כל הכבוד תמשיכי ככה.

חבר הכנסת מסעוד גנאים.

תודה רבה - - -

וגם לעזר, אני עוד מעט אצא, אני אומרת לכם שאפו לכל אחד מכם.

אני יכולה להוסיף משהו קטן? לגבי הנגישות וכל הדברים האלו, בבית ספר אצלנו באמת יש מודעות לזה, הכיתות שלי הן בקומת קרקע, הכל נגיש, הכל נוח, זה באמת - - -

כל הכבוד.

תודה רבה.

חבר הכנסת גנאים.

תודה רבה, אני מברך את כולם בישיבה הזו החשובה, מאחר ואני גם באתי ממערכת החינוך והייתי מורה ואני גם מודע לכמה "תלונות" במרכאות שהגיעו אלי מבעלי מוגבלויות, אם זה בעיניים או מנהלים או אפילו מפקחים לא כל כך מעוניינים לקלוט אותם למרות בקשתם, אני יודע על שניים כאלה מכפר מנדא למשל, פנו אלי. אחד פנה אלי והוא מבקש, הוא מתחנן, הוא רוצה להשתלב ולא יודע אם הוא שולב, לפני שנתיים, הישאם.

הישאם? כן, שולב.

אז דברים מתקדמים, בסדר.

אבל אין לו קביעות.

רבותי, זה שאתם זוכרים את השמות לכאורה צריך לשמח אותי.

זה בגלל שהמספר הוא כל כך מועט, מעט מאד.

גב' זילברשטיין, אני מחכה ליום שלא תזכרי את כל השמות בעל פה.

אמן. אבל יש לו קביעות, זה לא נכון.

בסדר, יש קביעות, חנין זועבי, היא אומרת שיש קביעות.

יש קביעות?

יש לו קביעות - - -

10 שעות הם קביעות?

אף אחד אין בשנה הראשונה.

לא, הוא בשנה הרביעית, הוא כבר 6 שנים בלי שום עבודה.

נכון, יש לו קביעות, אנחנו נותנים חלק מהשעות וחלק מהן נותן המנהל עצמו מתוך זה שהוא מעריך אותו ואת העבודה שלו.

הוא יישאר במשרה חלקית?

המנהל, הכל תלוי במנהל. מסעוד גנאים, אתה ברשות דיבור.

אני לא אאריך בדברי, אבל אני רוצה להגיד ככה, אין כמו השתלבות בעלי מוגבלויות כמורים או מורות, כמו הזאר כדוגמה נפלאה מאד ולכן שאלתי אותה בקשר לקבלת התלמידים, איך הם קיבלו את זה. אני הרי יודע מה עמדתם של חלק מהמנהלים, למשל, אחד מהם אמר לי – אני לא רוצה בעיות, בקושי, מורים "רגילים" במרכאות, שמשתלטים על התלמידים וכל הדברים האלה. אבל הניסיון של הזאר וגם אני יודע מדוגמאות אחרות שהם הוכיחו את עצמם שהם לא פחותים ואפילו יותר חזקים ממורים שהם עם ניסיון כדי באמת להשתלב, לעורר את תשומת הלב של התלמידים ולתת שיעורים כרגיל, באופן שהוא נפלא מאד.

רציתי רק משפט אחרון, אדוני היושב ראש, אין כמו שילובם את מורים בעלי מוגבלויות במערכת החינוך כדי באמת להגיע ליעד של העלאת התודעה אצל כל החברה, שבעל המוגבלות הוא אדם לכל דבר, יש לו פוטנציאל, יש לו את היכולת, רק הוא צריך איזה הנגשה מסוימת כדי להגיע והוא יכול לתת לתלמידים ולחברה. לכן צריך לזרז, צריך גם את המספר הזה של המורים המשולבים להעלות אותו יותר ואנחנו כולנו מגוייסים למשימה הזו.

בבקשה, חברת הכנסת חנין זועבי.

סליחה חנין, אני רק מתנצלת אני פשוט צריכה לעבור לעוד ועדה, אתם מדהימים ותמשיכו.

תודה לכם על היום הזה ותמסרי גם לאילן ולקארין.

אני אמסור. אנחנו נעשה כל מאמץ שתמשיכו לשלב אנשים.

אוקיי, שלוש הערות על הדיון החשוב הזה, קודם כל אני חושבת שלא אנחנו - - - אנשים עם מוגבלויות, אני חושבת שהחברה מטיבה, מרוויחה, כאשר היא משלבת אותם, היא מפסידה כאשר היא לא משלבת אותם ואני חושבת שהזאר, כאשר היא נכנסת לכיתה היא נותנת מודל מה זה כבוד האדם, מה זה שוויון, מה זה לכבד את האחר, הרבה יותר מאשר עשרות שעות חינוך תיאורטי על הזכויות של האדם ועל הזכויות של אנשים עם מוגבלויות בצורה מיוחדת. אבל אנחנו לא צריכים לסמוך על סיפורי הצלחה אישיים, אתם לא צריכים להיות כל כך מוכשרים ולפרוץ, אנחנו צריכים לדבר עם הממוצע, אתם מצליחים למרות המערכת, אנחנו צריכים אנשים מצליחים בגלל המערכת, אתם למרות הכל הצלחתם.

ולא להיות מופתעים כשמצליחים.

כן, אתם לא צריכים כל כך להיות הזאר וספיר, להיות כל כך מוכשרים ומוצלחים, זה מגיע לכם וסיפורי ההצלחה האישיים האלה מדאיגים אותנו כי זה אומר שהאנשים הממוצעים, שאין להם את הכישורים שלכם, לא יצליחוץ לכן אנחנו צריכים לדאוג למערכת שתתתן צדק, סליחה שאני נכנסתי באיחור של 20 דקות ולא ידעתי אם אתם דיברתם. האם יש קודם כל סקר, כמה מורים מחכים לעבודה, כמה - - -

אין ביקוש. אין ביקוש גדול.

לא, האם אתה דיברת ,אדוני היושב ראש, על תכנית לשיבוץ המורים, אפשר אדוני שתי דקות? סליחה שאחרתי, זה חשוב לי.

עוד לא, לא הפסדת הרבה, אנחנו בהתחלה.

אז זה מאד נחוץ ולא לסמוך על הכישורים שלהם, אלא מערכת צודקת.

מירב הירש, בבקשה.

תודה רב,ה שמי מירב הירש ואני סמנכ"ל במרכז לעיוור בישראל ואנחנו גם חברים בפורום האזרחי חקידום אמנת האו"ם לשוויון זכויות אנשים עם מוגבלויות. אחד מהדברים שמאד הציקו לי בהתחלה, כשדיברו על זה פה שזו איזו שהיא יוזמה של השר פירון, כשלמעשה ב-2006 נוסדה האמנה של האום ומדברת על קידום זכויות לאנשים עם מוגבלויות וישראל אימצה אותה בשנת 2012. אחד הסעיפים שם מדבר על זה שאנשים עם מוגבלויות, ילדים, ישתלבו במערכת החינוך ובין היתר ישלבו מורים עם מוגבלויות בתוך מערכת החינוך, כדי לסייע לאותם ילדים להשתלב וגם כדי להגביר את המודעות.

אז קודם כל, כדי שלא נקפח את שכרו של השר פירון, הוא לא חבר מפלגתי, גם אמנות כתובות הרבה שנים בהרבה תחומים, אם הוא לקח והיה חלוץ היה שווה להזכיר אותו.

בוודאי, אבל צריך לזכור כי האמנה היא מסמך – אני מניחה שאין פה אף אחד בחדר שלא מכיר את האמנה לזכויות הילד, צריכים גם להכיר במיוחד ביום הנכה – את האמנה לזכויות לאנשים עם מוגבלויות. דבר שני, אנחנו במרכז לעיוור לצורך העניין, אחד הדברים שאנחנו עושים מידי שנה ב-6.6 את הבליינד דייט, ישראל לא רואה 6/6 ואד מהדברים שאנחנו עושים רק בשנה האחרונה – יושבים פה נציגים של אופק לילדינו – אנחנו דואגים שיהיו הדרכות כי אנחנו מאמינים ששינוי העמדות בחברה הישראלית ושינוי הסטיגמות – החברה הישראלית מאד סטיגמטית – תהיה באמצעות חשיפה של אנשים עם מוגבלויות לילדים, בכל הגילאים. אנחנו מעבירים סדנאות לילדים בגילאי גן, שנה שעברה העברנו סדנה של אנשים עם כלבי נחיה בבית ספר שלם, מכיתה א' עד כיתה ט' כדי שיחשפו ואנחנו חושבים שזה משהו שלו היו מאמצים אותו בכל מערכת החינוך ולא רק שאנחנו היינו דוחפים אותו במהלך הבליינד דייט זה היה מקדם. דבר נוסף שאני רוצה להגיד - - -

ואחרון.

זה לדעת האם יש נתונים על כמה מורים עם מוגבלות יש במערכת החינוך ומכל מוגבלות, כלומר כמה - - -

אמרנו שבסוף הם מתייחסים, בסדר? סגן ראש ראש מנהל מחלקת חינוך ירושלים, זימי?

כן, אני זימי. שני דברים אני רוצה, קודם כל לגבי סיפור הסייעות אנחנו כרגע בתהליך קליטה של עשר סייעות, הפרויקט עם דוד ילין ומשרד החינוך - - -

זה המקום לציין את עיריית ירושלים שבאמת, האפשרויות בלתי מוגבלות, יש פתיחות להרבה תחומים וזה עולה לכם ביוקר אבל לא תפסידו מזה בעתיד.

אין ספק, מבחינתנו שכמה שנצליח לייצר תקנים יחד עם משרד החינוך בסוגיית הסייעות, יש גם מקום לעניין הזה ואנחנו עם דוד ילין עושים מהלך ואני חושב שאפשר להשליש את הסיפור הזה ולמעלה מזה, בכלל המערכת, גם במגזר הערבי וגם במגזר החרדי וגם במגזר הכללי. אני כן רוצה לומר שני דברים לענייני – קודם כל לגבי מנהלים. מההכרות שלי, מנהלים שמנהלים ומבינים את המשמעות הערכית של הדברים – הם מסתערים עליהם ואני חושב שככל שנדע להנגיש את העניין הזה ולהביא באמת סטודנטים, בוגרים, שנכנסים למערכת, לקלוט אותם במערכת, אני דווקא חושב שהמנהלים יעשו את זה ויעשו את זה באהבה גדולה. אני כן הייתי שמח לראות את זה גם במגזר החרדי, ששם שעות התקן לא קיימות כי השיטה עובדת אחרת והייתי שמח שתמצא הדרך שאנחנו נוכל לעודד את מנהלי המגזר החרדי לקלוט מורים עם מוגבלויות.

שמעה אותך גב' שרה זילבשטרום ואסתר פיירסטיין, נכון? הם יעבירו את המסר שלך גם למנהל המחוז החרדי במשרד החינוך ואני אשמח לשמוע תגובות גם בעניין הזה.

וגם במזרח ירושלים, אני מבין שיש בצפון, שמחתי לשמוע שאחוז גבוה מאד הוא מהמגזר הערבי, היינו שמחים לראות איך אנחנו מנגישים את העניין הזה בבתי הספר במזרח ירושלים - - -

זה אחוז גבוה מאלה ששובצו, לא מאלה שמחכים גם. כלומר האחוז גבוה - - -

לא לא, ממה ששובצו.

כן. כלומר יש שני אחוזים, אחוז מהמגזר - - -

אני אשמח שהמחכים ישובצו ומשהמשובצים ישובצו אצלנו.

שירלי פינטו, יש דבר כזה כאן? בבקשה.

בוקר טוב לכולם, אני בן אדם חרש, יש פה מתורגמנית לשפת הסימנים.

היא פוקדת אותנו באופן קבוע כשאנחנו מתעסקים בנושא הזה, ברוכה הבאה.

אין לי קשר עם מערכת החינוך, אני לא מורה בעצמי, אני מתמחה למשפטים, עוד מעט עורכת דין ואני חרשת מלידה, ההורים שלי חרשים, גם סבא וסבתא שלי חרשים. אני בקשר עם הרבה מורים חרשים שעובדים עם מערכת החינוך ואני רוצה להגיד משהו לגבי המורים החרשים בתוך המערכת. היום יש לפחות מורים, כ-80 מורים חרשים שעברו תואר ראשון בהוראה, סיימו את התואר והרבה מהם בהצטיינות אבל הבעיה היא שהם לא מוצאים עבודה, הם לא מועסקים במערכת החינוך – בגלל שהם דוברים שפה אחרת, שפת סימנים. זה כמו שאנשים דוברי שפה ערבית או ספרדית או יוונית, יש גם שפת סימנים. שפת סימנים היא שפה בפני עצמה, ומערכת החינוך לא משלבת אותם. אם היא משלבת אותם, אז רק ללמד שפת סימנים, הם מורים שלמדו אזרחות, היסטוריה, מתמטיקה, גיאוגרפיה. הם למדו המון הכשרות אבל לא משלבים אותם, למה? בגלל שלטענת משרד החינוך המורים האלה לא מותאמים למערכת החינוך הרגילה, אז מה אנחנו עושים פה? זה הכלה? זה שוויון?

אוקיי, אנחנו נשמע את זה בהמשך. מעיין לוי וראבעה.

שלום לכולם, שמי ראבעה סלאמה מירכא, צפון, יועצת חינוכית בבית ספר עמל וליידי המנהלת שלי שירין ג'מאל. נקלטתי בתכנית של שילוב מורים בעלי מוגבלויות לפני שלוש שנים, אחרי שעברתי תאונת דרכים קשה. ברגע שנכנסתי לבית ספר זה הכניס לי תקווה, נקלטתי בתכנית הזאת לפני שלוש שנים, על בסיס 10 שעות והמנהלת נתנה עוד 3 שעות כך שיהיה חצי משרה באופק החדש.

והיום את יועצת?

היום אני יועצת חינוכית, 3 שנים וזה אחרי שהמתנתי 4 שנים להקלט במשרד החינוך כמורה לחינוך מיוחד ולא נקלטתי בגלל רפורמת הניקוד, ואז הלכתי לכיוון אחר של התכנית הזאת, למדתי תואר שני בהצטיינות למרות המגבלה שהייתה לי. נקלטתי לבית ספר שמאפשר נגישות, הכלה, תמיכה ובמהלך העבודה שלי, בתחילת הדרך אף אחד לא מתחיל מנוסה, שנה ראשונה היתה תצפית, למידה עצמית, למידה גם עם היועצת העמיתה בבית ספר, גם המנהלת שלי והתחלתי לאט לאט להקלט במערכת תוך כדי דחיפה ועידוד וכיום אני עובדת 23 שעות, המנהלת הוסיפה לי ועם תקן וקיבלתי קביעות ואני אציין גם את הנושא הזה של הנגישות, המנהלת ברגע שנקלטתי, היא היחידה שהסכימה לקבל אותי מכלל המנהלים בביתי הספר, יש לנו חמישה בתי ספר יסודיים. מתוך אמונה, כיוון שהיא מכירה את הסיפור שהיה לי כי כל הכפר הכיר את הסיפור והיא גם יועצת במקור והיא גם בעצמה מאמינה, היא מאמינה באיש צוות והיא דוחפת ונותנת לו עידוד.

הנגישות שהייתה בתכנית הזאת מטעם בית הספר, מטעם משרד החינוך – במהלך העבודה שלי עברתי כל מיני מכשולים, ניתוחים, גילו עוד מחלה שהצריכה טיפולים והיא אפשרה לי את ההיעדרויות, את ההתחשבות, האיחורים וגם בעניין הנגישות הפיזית של המקום עצמו, חדש יועצת הוא חדר טיפולי שצריך להיות במקום רחוק, רגוע, אז היא מיקמה אותי בחדר קרקע, סמוך גם לכיתות של התלמידים שאני מלמדת בהן, גם בקומת קרקע. יש קושי עם מדרגות אבל מתגברים על זה כי אי אפשר לשים מעלית בבית ספר. בנוסף יש לי חניית נכים, דאגנו שהמועצה תסמן חניית נכים קרוב לשטח בית הספר וכיום מרוב שהיא מאמינה בי וביכולות שלי, אני גם מנהלת תכנית של מצטיינים יום שישי בבית ספר, בנוסף לזה היא גם נותנת לי את העבודה מול מורים והורים ויש לי את הקבלה של כל הצוות שהוא תומך, תלמידים דואגים גם לעזור לי לסחוב את התיקים.

ואת גרה בירכא?

גרה בירכא.

המנהלת.

שלום רב לכולם, אני שירין ג'מאל מנהלת בית ספר עמל בירכא ואני מאד מתרגשת כי אני אדבר קצת על הסיפור האישי שלי. אני גדלתי עם דוד ודודה מוגבלים, דודה אילמת וחרשת ודוד מוגבל שכלית, הם עד עצם היום הזה תקועים בבית, אין להם מסגרת, בלי סבא ובלי סבתא, הם מתמודדים לבד. הדודה עברה אבחון והיא אינטליגנטית והיא היתה יכולה להיות מהמוצלחות ביותר אבל בגלל שאנחנו חברה סגורה והמרכז היחידי שהיה בזמנו היה בנצרת, הם ניסו לנסוע אבל זה ממש נכשל, ובגלל זה אני מאד מתרגשת גם לחזור לסיפורים האישים של התלמידים. אלו שלא מוצאים את עצמם במערכת החינוך, לא בגלל שהמערכת לא מאפשרת אלא בגלל שצריך הרבה תקציבים ולפעמים זה תלוי בבירוקרטיות - - -

תזכירי לי את השם שלך?

שירין.

שירין, אני אשאל אותך שאלה, את ביושר שמת את הדברים על השולחן ואמרה יש לי מודעות גבוהה לזה אז אני אשאל אותך שאלה. זה שיש לך פתיחות, זה הכי חשוב והלוואי והייתה לך הפתיחות הזאת גם בלי – אנחנו מצפים לשכולם תהיה הפתיחות וההבנה גם בלי ההכרה מסיפור אישי. השאלה ואני שואל בהתעלם לרגע מהיום הזה, אני אומר האם את הרגשת שהמערכת מקריבה משהו בשביל שהמורה ראבעה תשתלב?

אני גם יועצת במקור ואני ליוויתי הרבה תלמידים עם מוגבלויות ובגלל שאפשרנו להם ונתנו להם את הספייס ודחפנו, תאמין לי הם הגיעו למקומות מאד טובים, אני אומרת שזה רווח נטו למערכת. היא גם מעצימה, גם היא מועצמת ותלמידים מועצמים כי היא כל הזמן משתמשת בסיפור האישי שלה בכיתות, בגלל זה אני אומרת שזה רווח נטו וזה מעצים תלמידים עם מוגבלויות במערכת שכן אפשר, אפשר אחרת.

תודה.

ויש עוד משהו שאנחנו עושים כדר מיוחד בבית ספר אנחנו משלבים ילדים עם קוים אוטיסטיים בתוך הכיתות - - -

על הרצף.

על הרצף, לא רק על הרצף, אני מקבלים אותם כאורחים והילדים גדלים לקבל ילד שונה, זה לא ילד שונה אלא זה ילד מיוחד שיכול לתרום גם רגשית, גם מנטלית לתלמידים ואני מאד רוצה לבקש מכל השותפים פה לדיון לדחוף כמה שיותר, הם לא צריכים את הטובה שלנו, כמו שאמרה חנין - - -

אנחנו צריכים אותם.

אנחנו צריכים אותם.

כחברה.

נכון.

תודה רבה לך. זה מה שמלמד, אנחנו אוהבים להתרפק על העבר ולא תמיד בצדק, מסתבר שעדין יש את המורות של החיים והמנהלות של החיים ואני שמח לשמוע את הסיפורים. יש לנו עוד מנהל? יש לי אילוצי זמן ואני אומר לכם מראש שלא יספיק הזמן לתת לכולם לדבר. בבקשה.

שלום, שמי ברכה דבול ואני מנהלת בבית ספר מורשת זבולון בנתניה, מנהלת של ספיר. קודם כל המיזם הזה הוא מבורך ותודה עליו, כשדיברתם על חוסר מודעות אז מיד עלה לי העניין של הוועדה הזאת, כי עצם זה שהכנסת בחרה לזמן אותנו ביום כזה, לעצור הכל ולהגיע ליום כזה שמדבר על השיתוף הזה, אני חושבת שצריך לפרסם את זה. אנשים לא יודעים שקיים מיזם כזה וזה מאד חשוב בעניין של המודעות.

בעניין הנכונות לשלב – אני שוחחתי עם הרבה מנהלים, עמיתי למקצוע, באמת יש נכונות לשלב ואחת הבעיות שאי אפשר להדחיק אותן זה עניין של תקנים, עניין של שעות. הייתי מוכנה שספיר - - -

המנהלת הנכבדה, תעצרי - - -

שניה - - -

על חשבוני, מה אכפת לך. אני מבין שזה עניין של שעות ותקן, בסדר? אבל עם כל הכבוד למנהלים, תקשיבו, הרבה דברים צריך בהתחלה – אפילו מכונית הכי יוקרתית צריכה התנעה. אנחנו לא מחזיקים את האצבע בסטרטר כל הזמן, מניעים ועוזבים, מנהל כשהוא קולט – לפני שהוא קובע מערכת שעות של בית ספר, כשהוא קולט מורה או הפיקוח מעביר לו מועמדים שנקלטים, הוא לא אומר לעצמו – אני אלך להביא לך, כי הוא צריך מורה. נכון שבהתחלה כדי להגביר את המודעות – אני אומר לכם מראש – אנחנו 5, 6 שנים נדחוף, משרד החינוך ידחוף ובשלב מסוים אנחנו רוצים שזה יהיה תהליך שכבר הוטבע בחברה, המטרה היא להטמיע. זה התחיל אם אני לא טועה בתקופתה של דליה איציק, כיושב ראש הכנסת - - -

אברום בורג.

אברום בורג, אז הועצם בתקופתה של חברת הכנסת דליה איציק, שהייתה יושב ראש הכנסת ואת יכולה להסתובב בפרוזדור ולראות סדרנים עם חליפות, אנשים עם מוגבלות, הם עובדי כנסת לכל דבר וענין. בהתחלה זה היה וואו, אבל היום כל מנהל צריך להבין שהוא הולך לקלות עובדים שהוא חייב לעצמו, לחברה, עובד אחד או שניים, באחוז מכלל העובדים שלו, זו המטרה. שעות התקן טובות בתור התחלה, אני מאמין שאם את כמנהלת היית מכירה את ספיר מבית ספר אחר שם היא הצליחה, היית חוטפת אותה ומנסה להביא אותה אליך בגלל הערכים המוספים שיש לה, הערך הסגולי שהיא נותנת.

זה המשפט הבא שלי.

אני לא בא בטענות.

המשפט הבא שלי היה, זה כן לעשות את המיזם הזה למנהלים חדשים, אולי להקצות שעות למי שלא מכיר, אני מכירה. אם יבוא אלי עוד מישהו בעל מוגבלות, היום אני פתוחה מאד לקבל, אבל אני אומרת שעבור מנהלים חדשים, אם היו מקצים קצת שעות למנהלים חדשים, רק כדי שיכירו את המיזם, שיתחילו אפילו בשעתיים, שלוש, חמש שעות – זה מאד חשוב.

מצד התלמידים, במשך שנים אמרו למנהלים ולמורים סטיקים, כל מיני פלקטים, קבל את השונה ואהבת לרעך כמוך – זה מאד יפה כסטיקרים, זה יפה כשזה תלוי על הקיר. אבל אין כמו – לא לדבר על, אלא לעשות את ואני רואה את זה בבית ספר שלי, איך הילדים מקבלים את ספיר. אני פתחתי שתי כיתות של חינוך מיוחד בבית הספר והילדים מקבלים. רק לפני שבוע דיברו אתי על לפתוח כיתה של ילדים על הרצף, בכיתה א', ובברכה ובאהבה גדולה אמרתי – כן אז אני חושבת שזה המנוף - - -

זה סיפור הצלחה, תודה רבה לך.

תודה לספיר.

קודם כל תודה שהטרחתם את עצמכם והגעתם לכאן כי זה חשוב, אנחנו בתחילת הדרך ואין ספק שהמספרים יכולים להיות גדולים יותר וחסרים בכוחות הוראה, יש אזורים שקשה להשיג, גם אם ניקח למשל את איזור הדרום שמייבא מורים מהצפון, במגזר הבדווי. בהרבה מקומות בארץ יש ניידות של עובדים ואני תמיד אומר שהפקקים, בצמתים, זה לא רק אלה שהולכים לעבודה בבוקר זה גם אלה שצריכים לקבל טיפול בעיר אחרת וגם עובדים שנוסעים ממקום למקום ולי אין ספק שככל שהמודעות תהיה גבוהה, לא נגיע למספרים אסטרונומיים, אבל נגיע למספרים גדולים יפים, תהיה נכונות גדולה יותר. צריך לומר את האמת שבהתחלה, מחוסר מודעות יש גם רתיעה, ברגע שנוגעים בזה ועושים הכנה נכונה, אין ספק שהערך המוסף הוא גדול והתרומה לחברה היא כפולה ומכופלת. יש לנו איתנו עוד מנהלת בית ספר, המורה מעין לוי ובלה רוזנברג המנהלת? בבקשה, מי מתחיל, מעיין או בלה?

מעיין.

מעיין.

נעים מאד, אני מורת שילוב בבית ספר רגבים במועצה אזורית באר טוביה, שנה שניה בהוראה.

איפה ממוקם בית הספר בבאר טוביה?

במושב רימונים.

מושב רימונים? אז זה לא רק - - -, גם בית ספר משלב. בבקשה.

אני התחלתי דרך הפרויקט - - -

איפה למדת הוראה? אני אעזור לך.

אוקיי, למדתי הוראה במכללת אחווה, התחלתי שם - - -

לא נרתעת? אני אשאל אותך שאלה, הלכת למקצוע ההוראה - - -

אני אספר על הדרך שלי, אני הייתי - - -

זה חשוב לנו, תספרו דברים, אין ספק שזה מחמם את הלב ואנחנו רוצים לגעת ב - - -

בסדר גמור, הייתי בשירות לאומי בבית ספר יסודי, אבל כשהתחלתי נאלצתי להיות חודשיים בבית - - -

למה היית בבית חודשיים?

אני יכולה להגיד שזה בגלל הקביים אבל זה לא רק, זה גם בגלל שלא הייתי ממוקדת ומכוונת ואני לא אוהבת - - - את כל המגבלה, זה היה ביחד.

כל הכבוד על הכנות.

לא הכל זה המגבלה. היתה לי חוויה טובה עם ילדים, המנהל היה מאד תומך ומאד אוהב ואחרי השירות הלאומי הבנתי שמה שמרתק אותי זה ילדים, זה עשיה עם ילדים ונרשמתי למכללת אחווה ללימודי חינוך מיוחד. בשנה הראשונה מלמדים בכיתה רגילה ואחר כך נכנסים לכיתות של חינוך מיוחד ובשנה ב' נכנסתי לכיתת ליקויי למידה, והייתה לי שם תלמידה שבשבועיים-שלושה הראשונים כל הזמן היתה אומרת לי – את לא יכולה להיות מורה, איך תהיי מורה? אני בדיוק באותו זמן חוויתי את המשבר שלי עם הלימודים, אז - - -

היא השלימה לך.

כן. ממש עשתה לי את היום, כל יום שהייתי שם אבל ברוך השם הצוות של הדיקן עטף אותי ועזר לי לצאת מזה. שמתי לב שברע שהתחלתי ללמד, אז בשבועיים הראשונים לרוב צופים, לא מלמדים ויותר כמו סייעת ולא לוקחים תלמידים ומלמדים אותם וברגע שהתחלתי ללמד, שמתי לב שכשלקחתי גם אותה לשיעור, זה פסק לחלוטין, היא הפסיקה להגיד את אותה אמירה. שנה אחר כך עברתי לבית ספר אחר, גם לכיתת לקויי למידה, אותו הדבר ויש לי תלמידה עם אותו סיפור – איך תהיי מורה, את לא יכולה להיות מורה. גם איתה זה פסק עם הזמן, היא לא היתה בסמסטר הראשון, לימדתי קבוצות והיא לא היתה בקבוצה שלי. בסמסטר השני היא היתה בקבוצה שלי ואני לימדתי אותם במסגרת הפרויקט של חיות בסכנת הכחדה – מיומנויות של הבנת הנקרא ואיכשהו הגענו למושג של סטיגמה.

המדריכה באה לצפות בי ואמרה לי שאני חייבת לקשר את זה לאנשים כי הם לא יקשרו את זה לבד, תעשי את ההעברה לאנשים. אותה תלמידה היתה בקבוצה שלי ואני החלטתי שאם אני כבר מלמדת על סטיגמה, אני מלמדת על סטיגמה על אנשים עם מוגבלות, בהקשר של הוראה וחינוך. אחרי שדיברנו על הצבא והזכרנו את הנושא של סטיגמה וראיתי שהם באמת הבינו מה זה סטיגמה, אמרתי להם תקשיבו, המנהלת ביקשה ממני שאני אברר אתכם, היא מתלבטת לגבי נושא כל שהוא והיא צריכה את עזרתכם. אתם עכשיו ועדת הקבלה למורים ואני רוצה שתגידו לי מה הנתונים של מורה טובה בעיניכם.

אני רוצה להגיד לך שאת אמיצה.

תודה. אמרו לי צוחקת עם ילדים, אוהבת אותם, לא היו בטוחים אם היא צריכה להעניש או לא, חלק אמרו שאם היא לא תעניש לא יהיה שיעור, אחרים אמרו שהיא לא חייבת ואז כתבתי את כל מה שהם אמרו על הלוח – אני מלמדת עם לוקח קטן ואמרתי להם שהגיע למנהלת סטודנטית והיא ביקשה שאני אשאל מה דעתכם עליה. התאמתי את התכונות שלה למה שהם כתבו ואמרתי להם – שכחתי פרט קטנטן, היא מתנהלת בכסא גלגלים וכתבתי כסא גלגלים על הלוח ואז אחת התלמידות שאלה אותי – היא אילמת? אז אמרתי לה – לא. ואז כתבתי את המילה דיבור על הלוח ואמרתי להם – מה שאתם אומרים בעצם, שמורה צריכה לדבר עם ילדים, שזה מאד חשוב, אבל היא לא אילמת, היא רק לא הולכת ולא יכולה לעמוד. ואז אמרתי להם – מה אתם ממליצים, לקבל אותה? היא מתאימה? היא לא מתאימה? אז אחד מהם כששמע שהיא גם קשוחה, אמר שאם היא קשוחה אז הוא לא רוצה אותה. התלמידה המדוברת שאמרה לי בתחילת השנה שאני לא יכולה להיות מורה – היא אמרה, כן, צריך לקבל אותה כי היא מסכנה והיא אישה חולה. נשמתי עמוק ואמרתי לה שאנחנו לא רוצים מורים מסכנים, המנהלת לא רוצה וגם אתם ראויים למורים טובים ולא למורים מסכנים, זה לא הרעיון. ואז היא חזרה על הנתונים ואמרה לי – היא אוהבת ילדים, נקבל אותה. אחרי זה קישרתי להם את זה והזכרתי לה שבתחילת השנה היא חשבה שאני לא מתאימה להוראה ואז היא אמרה לי – עכשיו אני חושבת שאת כן מתאימה. כששאלתי אותה למה, היא אמרה – כי את מלמדת טוב ואז אחד התלמידים שהוא מעט כוחני, הוא אמר לה – מה קרה, למה שינית את דעתך פתאום וזה - - -

פתחת קבוצת דיון.

ממש, בסוף קיבלתי את זה למושג סטיגמה ואמרתי להם שבתחילת שנה היא לא הכירה אותי, היא רק ראתה את החיצוניות שלי ורק לפיה היא שפטה. גם אמרתי להם שיכול להיות שאחרי שהיא היתה מכירה אותה היא היתה מחליטה שלא וזה בסדר גמור, להגיד לי בסוף השנה, אחרי שהיא עברה אתי סמסטר שלם שאני לא מתאימה להוראה זה בסדר גמור, רק שיהיה אחרי הכרות ולא - - -

קביעה מראש.

אז זה מה שהיה לי במהלך התואר. נראה לי שאחר כך נכנסתי יותר מחושלת לבית ספר רגבים וגם שם היו כל מיני אתגרים, אני זוכרת שהיה לי ילד שאמר לי – רגע, את כמו נכה? אז אמרתי לו – אני לא כמו, אני נכה. ידעתי שהוא הולך להיות התלמיד שלי וחשבתי שפה אולי פישלתי, כי אני לא יודעת איך הוא מפרש נכה ויתכן ויש לו את כל הסטיגמות ותהיה לי שנה קטסטרופלית. אז שאלתי אותו – כשאומרים על מישהו שהוא נכה, מה זה אומר עליו? הוא אמר – שהוא לא יכול לעמוד ולא יכול ללכת. אז הסברתי שבדיוק ככה, אני נכה.

קודם כל תודה רבה לך על האומץ, על הכנות ושיתפת אותנו, זה נכון, אי אפשר לשפוט את החברה, צריך לפתוח, צריך לדבר, ילדים, אומרים שהם כנים והם אומרים מה שהם חושבים, טוב שהתמודדת עם זה ואני חושב שהמערכת יודעת להתמודד.

זה חלק לא מבוטל בהתמודדות.

את רוצה להוסיף משהו המנהלת?

אני רוצה רק להוסיף שאני מאד גאה להיות המנהלת של מעיין, בלה רוזנברג, מנהלת בית ספר רגבים במועצה אזורית באר טוביה. הגיעה אלי ההצעה בשנה הראשונה שלי לניהול - - -

איך זה מגיע, בפרקטיקה, איך מגיעה הצעה?

התקשרה אלי אסתר.

כל עוד הציבור הרחב לא מכיר אותך, אסתר, לא מכיר את היוזמה, אז אנחנו נשאר במספרים קטנים, אין לי ספק. אני עכשיו ביעף, מהסביבה שלי, שולף מורה אחת כזו שהיא מתקשה לקבל עבודה, סיימה הכל והיא עונה לקריטריון. אני, יו"ר ועדת חינוך כשהיא פנתה אלי אמרתי שאני לא מתעסק עם סידור עבודות, אוי ואבוי לי אם אני אתחיל עם זה. אם אני כיו"ר ועדת החינוך לא נחשפתי לזה, מתאר לעצמי שהרבה מורים והרבה מועמדים פוטנציאליים ראויים – אני אתן לכם לסכם, אל תדאגי. בבקשה.

סביר להניח שמנהל בשנה ראשונה באמת לא מודע לקיום הפיילוט וחשוב מאד שאסתר הביאה את זה לידיעתי, אבל היא פתחה כך – בלה, אני יודעת שבעבר היית יועצת, יש לנו פיילוט, מה דעתך?

אין על היועצות.

הבנתי ואמרתי מיד לאסתר ואני מודה לה עד עצם היום הזה – את לא צריכה לבקש ממני, אני צריכה להודות לך, כי בעצם הפיילוט מהווה הזדמנות עצומה לא רק עבור התלמידים בבית הספר, אלא גם עבור הצוות.

אבל מה רצית? שליש משרה או - - -

אני חייבת לומר שבשלב הזה עוד לא כל כך הבנתי מה זה אומר 'שליש משרה', כמה זה פר שעות ובמה זה מתבטא, אבל האמירה של אסתר היתה חד משמעית – אנחנו כרגע עושים איזה שהוא צעד ליריית פתיחה עם שאיפה ברורה שמעניין תקלט בתוך מערכת בית הספר ומשנה לשנה מאזן השעות שלה יעלה וכך זה קרה. אנחנו השנה עלינו לחצי משרה, בשאיפה כמובן להעלות את משרתה ביותר שעות וזה משהו שחשוב לחדד. אני רוצה לומר שמעיין, כמו שראיתם אותה – אני מאד גאה בה כי היא מאד התרגשה לקראת הוועדה – היא באמת דמות אמיצה מאד, הגיעה לבית הספר עם המון ברק בעיניים, המון מכוונות במטרה, עם המון רצון טוב ועם המון צורך להסתיר את מה שהיא מרגישה, כי היא מאד התרגשה והיא מאד חששה. מה שענין אותי במהלך ראיון העבודה זה ראיון עבודה נטו, התעלמתי לחלוטין מהמוגבלות, היא לא עניינה אותי. עניין אותי הצורך של בית הספר במורת שילוב נוספת ועניין אותי הברק שלה בעיניים.

אתה דיברת על מחסור בכח ההוראה, במחוז דרום באמת יש מחסור עצום בכח הוראה ולא רק במגזר הערבי, אלא גם במגזר היהודי, יש היום מחסור עצום. אני חושבת שמורות כמו מעיין מהוות היום כח שיכול להיכנס ולהטמע במערכת החינוך בתנאי שהיא תהיה מותאמת ומונגשת, כי בית ספר רגבים, להבדיל אולי מביתי ספר עירוניים אחרים, הוא בית ספר מונגש ונוח להתנהלותה של מעיין ולא כל בית ספר הוא כך, לכן אם אנחנו מנגישים את בתי הספר עבור התלמידים, חשוב גם לקחת בחשבון שהם יונגשו עבור המורים, תודה רבה.

אני רוצה לשמוע אבא לילד שבגן שלו יש סייעת, עינב, ואני חייב לשמוע את הנציבות. לשמוע על הנגשת בתי ספר לתלמידים בקטע הזה של המורים והעזרים ששמענו, את הצרכים של המורה ואני רוצה לשמוע את משרד החינוך לסיכום, אז בבקשה.

לי קוראים אורן, יש לי שני ילדים שעברו אצל עינב וברית ואני רוצה להגיד משהו, בהבדל מהגילאים היותר מאוחרים, יש משוה מאד חזק שנכנס דרך הורידים בגילאים הצעירים. הילדים פוגשים אנשים שונים בגיל צעיר ולומדים לקבל אותם בצורה טבעית לגמרי ושואלים אותם שאלות. אני חושב שבגילאים המוקדמים יש בזה משהו שאין בו שאלה של אם הוא שונה וצריך לקבל אותו, אין סיסמאות גדולות, אלא זה פשוט נכנס דרך הורידים ובאופן כללי, שני גני סוד שהן נמצאות שם, אני חושב שהיום אי אפשר לראות את הגנים האלה - - -

זו התחושה של כל ההורים?

של כל ההורים, אני יכול להגיד שזה לא היה פשוט בהתחלה כי זה דרש תשלומי הורים, להרבה הורים לא היה קל לשלם וניסינו לעשות משהו שלא כולם ישלמו אותו דבר. לא היה הורה שבסוף לא ראה שגן - - -

תודה. אזרק, איציק אזרק, יש לך משפט וחצי אם אתה יכול לעמוד בזה, בבקשה.

אני יושב ראש של אקי"ם אור יהודה-סביון, יש לי שתי בנות עם מוגבלות שכלית, אחת עם מוגבלות קשה יותר ואחת יותר קלה. אני מדבר על זו שיש לה מוגבלות קלה, כשהיא הגיעה לגיל 20 היא עשתה שירות לאומי בבית ספר ושמו אותה שתהיה סייעת למורה ואחרי זה דיברתי עם העירייה שינסו לקלוט אותה למערכת, זה לקח קצת זמן והיא עוד היתה שנה בהתנדבות ואחרי שכבר קלטו אותה לחצי משרה אז קיבלתי טלפון, בינואר השנה, ממנהלת אגף חינוך – דרך אגב המורה מרוצה ממנה, מנהלת אגף החינוך מרוצה ממנה, כולם בעד.

אתה לא הופתעת.

אני ממש לא הופתעתי כי אני מכיר את היכולות שלה. אז אני מקבל טלפון ממנהלת אגף החינוך שאומרת לי – תשמע איציק, רוצים לפטר את מוריה, שאלתי אותה מה זאת אומרת? אז היא אמרה שהגיע מנכ"ל חדש שהחליט שזה לא תקני ואחרי ויכוחים ומריבות צמצמו לה מ-25 שעות שבועיות ל-16 שעות.

זה ברמת המיקרו, ברמת המקרו אני רואה בזה סיפור הצלחה, אני מאד הופתעתי גם מהתגובות של המורה, מהתגובות של ההורים של הילדים בכיתה ואני חושב שצריך לעשות אפליה מתקנת לטובת כלל האוכלוסיות עם הצרכים המיוחדים. בכל מכרז שלא יהיה, כל בן אדם נורמטיבי יש לו יתרון עליהם אז אני חושב שצריך להוסיף תקנים ולעשות אפליה מתקנת לטובתם.

תודה. נציבות.

אני אגיד עוד שתי מילים על פערים ואני אתייחס לצד המשפטי - - -

אין לנו הרבה זמן, תתמקד במה שהוצף בדיון הזה.

אוקיי, נושא של מיפוי מורים עם מוגבלות בכל המערכת ולא רק מי שנכנס דרך התכנית, הנושא של הנגשה פיזית שיש עדיין פער כי אנחנו - - - תלמידים והנושא של סטודנטים עם מוגבלות שיש להם גם הסללה לחינוך מיוחד וגם קושי למצוא התמחות בגלל הנגישות ועורכת דין טובה רקנטי - - -

בבקשה.

אני הולכת להיות קצת משביתת שמחות וסליחה. זה יום חגיגי - - -

את לא מאיימת עלינו.

זה יום ממש חגיגי והדיון הזה הוא מאד חגיגי ובאמת נשמעו פה סיפורים מחממי לב והפרויקט ראוי להערכה ולתמיכה ושרה, אסתי ושרית, כולן מאד מיינדד לעניין, אבל בין השורות עלתה פה הבעיה של התאמות למורים עם מוגבלות ואני מדברת גם על המורים מתוך הפרויקט הזה אבל גם על המורים שלא הגיעו מתוך הפרויקט הזה ורוב המורים עם המוגבלות הם מורים שעובדים בשטח, שהגיעו כמורים עם מוגבלות באופן עצמאי או שנהיו אנשים עם מוגבלות במהלך השנים והם זקוקים להתאמות. לא סתם החוק, בפרק התעסוקה, חוק השוויון, מורה למעביד לתת התאמות לעובד עם מוגבלות כי זאת הדרך היחידה שלו לבצע את התפקיד שלו ולהשתלב במקום העבודה. ובין השורות ובין הסיפורים שמענו מהזאר שהיא עדיין עובדת עם עזרים טכנולוגיים בהשאלה והיא מפחדת או נרתעת או נמנעת עדיין - - -

אין לי זמן, אל תחזרי על מה שהיא סיפרה לנו.

לא לא לא - - -

ספרי לי מה את הולכת לעשות, את המדינה, את משרד המשפטים, את הנציבות.

קודם כל, מי שצריך לעשות זה משרד החינוך - - -

בסדר, את הנציבות, בתחום שלך מה את רוצה? דברי.

בתחום שלי? אני רוצה שמשרד החינוך יקיים את החוק ואת התקשיר לצורך העניין ויאפשר מתן התאמות לכל מורה שצריך אותן, המורים לא צריכים להתבייש לבקש, הם לא צריכים להסתמך על חסדי מנהלים - - -

את אומרת שהחוק מחייב אותם? למורים?

החוק מחייב לשאלתה של חברת הכנסת קורן, לא ביטוח לאומי צריך לממן את זה, אלא המעביד ולדברי חברתי פה – לא המנהל בבית הספר צריך לממן את זה ותודה לכל המנהלים הטובים שעושים את זה מעצמם. מי שצריך לממן את זה, זה משרד החינוך.

תודה. עכשיו משרד החינוך.

אוקיי, אני אתייחס לכמה דברים שעלו פה. דבר ראשון - - -

להתמקד, אין לנו הרבה זמן.

לגבי הקליטה, מה שאמר קודם – ואיך הגיעו אלי? זה לא שאני הולכת ברחוב ופתאום מכירה פה ושם אנשים, יש לנו קשר עם ביטוח לאומי, יושבת פה ענבר שהיא מנהלת את התכנית מביטוח לאומי, היא מעבירה לי - - -

שאלתי על משרד הרווחה ואף אחד לא ענה לי. ביטוח לאומי כאן?

ביטוח לאומי כאן.

הגעתי באיחור.

אני בקשר עם שני גורמים, אחד זה ביטוח לאומי ששולח אותם ללימודים ויוצר את כל הקשרים הרלוונטיים שם ואת הניסיון בהכשרה ודבר שני, אני בקשר מול כלל האוניברסיטאות והמכללות שעושים שם תעודת הוראה.

ואם יפנה אליך באופן פרטני, לא דרך הביטוח הלאומי מורה או מורה.

זה גם בסדר.

גם בסדר.

הטלפון שלי מפורסם בכל מקום אפשרי, אנשים מתקשרים בלי סוף. אני מבקשת, אם מישהו מתקשר אז אני שואלת אותו אם הגיע דרך הביטוח הלאומי, אם יש לו אישורים, אני לא מכירה.

תראי, אנחנו מכירים את היוזמה שנים רבות, לפחות אני מכיר מתפקידיי הקודמים, שפנו אלי בזמנו ולא מדבר על 10 או 20 שנה, לקלוט למערכת עובדים עם מוגבלות. לכן שאלתי את הסוגיה הזאת של ביטוח לאומי, אז אני שמח לשמוע שזה בשילוב.

בוודאי שבשיתוף, יש לנו פגישה גם להמשך, כדי לדבר על מודעות של מעסיקים, עם משרד הכלכלה, אנחנו מנסים, זה משהו שאנחנו בונים ולומדים כל הזמן כי אנחנו תהליכי בנייה. נכנסה עכשיו גב' שרית ארבל שהיא מנהלת תחום הרווחה שדואגת להתאמות וכן הלאה, יותר מזה אני יכולה להגיד, שבחצי שנה - - - שנכנסים ביטוח לאומי עדיין עוזר להם עם עזרים, למי שפונה ונותנים להם את מה שצריך ואחר כך אנחנו עוזרים. בוודאי, כל מי שפונה ואומר שצריך מנסים לעשות.

מבחינת ההתאמה בשילוב, יש חשיבה איפה יהיה הכי נוח, למה פניתי לבלה? כי ידעתי איפה מעיין גרה והתקשרתי למפקחת של בתי הספר באזור ואמרתי לה – תחשבי יחד איתי, מי הכי טובה גם מבחינת יכולת הקליטה, ההכלה וגם מבחינת המקום כי אני כן צריכה להתחשב במקום שלא יהיה - - -

תודה רבה. רבותי, תם ולא נשלם, הוועדה מודה קודם כל לחברי הכנסת ראשי השדולה שמובילים את היום הנפלא הזה בכנסת. הוועדה מודה לכל המורים והמנהלים שהגיעו לספר לנו על סיפור ההצלחה האישי שלהם, הוועדה מודה למשרד החינוך על הפרויקט הנפלא הזה של שילוב מורים בעלי מוגבלות במערכת, הוועדה התרשמה שאין די פרסום לכך וזו הסיבה שהמספרים הם קטנים ומספר המורים עומד על 37 בשנת הלימודים תשע"ז. הוועדה קוראת למשרד החינוך להמשיך ולהרחיב את הפרויקט ובמקביל לוודא שהמורים יקבלו את כל העזרים וההתאמות שדרושים להם לצורך מילוי תפקידם. כמו כן להשלים את ההנגשה של בתי הספר והועדה קוראת לוודא שהמורים האלה, לאחר שמצליחים – לא נעשה להם הנחות- והמנהלים מרוצים מהם, שיקלטו במערכת בשעות התקן של בית הספר. תודה רבה הישיבה נעולה.

הישיבה ננעלה בשעה 11:00.