הכנסת העשרים

מושב שלישי

פרוטוקול מס' 347

מישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט

יום שני, ג' בשבט התשע"ז (30 בינואר 2017), שעה 9:00

29 תלמידים מחמישה בתי ספר יוקרתיים בירושלים נעצרו בחשד לסחר ושימוש בסמים

חברי הוועדה: מירב בן ארי – מ"מ היו"ר

איתן ברושי

מיכאל מלכיאלי

יפעת רווה - מחלקת ייעוץ וחקיקה, משרד המשפטים

קרן רוט איטח - ממונה על מניעת שימוש בסמים ובאלכוהול, משרד החינוך

מיכל חורין - ממונה ייעוץ משפטי, לשכה משפטית, משרד החינוך

רות לסרי - רפרנטית לנושא התמכרויות, מפקחת עו"ס, משרד החינוך

יעל כהן - סגנית קצינת מבחן מחוז ירושלים, שירות המבחן לנוער, משרד הרווחה והשירותים החברתיים

שמואל בן עמוס - רמ"פ תשאול, משטרת ישראל, המשרד לבטחון פנים

יוני נחמני - רמ"ח נוער חשיפה, משטרת ישראל, המשרד לבטחון פנים

ג'ורג' קיוורקיאן - ס' היועץ המשפטי, משטרת ישראל, המשרד לבטחון פנים

סוני אינגר - קמ"ד נוער, משטרת ישראל, המשרד לבטחון פנים

אורית שפירו - ראש אגף חינוך למניעה, הרשות למלחמה בסמים, המשרד לבטחון פנים

יוסי אוחנה - סמנכ"ל כנסת ורווחה, המרכז לשלטון מקומי

עדנה דרנל - ממונה על הטיפול בפרט, מִנהלת חינוך, עיריית ירושלים

יעקב חשין - קידום נוער, עיריית ירושלים

כרמית פולק כהן - יועצת משפטית, המועצה לשלום הילד

אורי נוימן - מנכ"ל האיגוד הירושלמי למאבק בסמים ובאלכוהול

איילת מייזנר - מנכ"לית עמותת "מהיום"

יפעת שמר - פעילה חברתית לקידום בריאות

עינת קורמן - תנועת "אורות"

יעקב קדושי - יושב ראש ארגון "נחלת דוד" למען נוער נושר

מתן צדיק - שדלן/ית (מאיר אסרף משרד עו"ד) מייצג/ת את הסתדרות המורים

לאה גופר

ר.ל., חבר המתרגמים

29 תלמידים מחמישה בתי ספר יוקרתיים בירושלים נעצרו בחשד לסחר ושימוש בסמים

בוקר טוב, אנחנו פותחים את ישיבת ועדת החינוך התרבות והספורט. היום 30 בינואר 2017, ג' בשבט תשע"ז. אני אחליף את חבר הכנסת יעקב מרגי. הנושא של הדיון הוא: 29 תלמידים מחמישה בתי ספר יוקרתיים בירושלים נעצרו בחשד לסחר ושימוש בסמים. איפה חבר הכנסת מלכיאלי? זה דיון שלו. בסדר, עשר דקות איחור ואנחנו מתחילים.

אני קראתי גם את הסיפור הזה שפורסם ואנחנו נשמח גם לשמוע מהמשטרה איפה זה עומד, אבל אני רואה שמשרד החינוך הראה כאן תכנית מקיפה על ההתמודדות שלהם עם הנושא של השימוש בחומרים פסיכו אקטיביים והתנהגויות ממכרות. אני חברה גם בוועדה לנגע הסמים אז גם שם אנחנו עסקנו המון בנושא של בני הנוער וכמובן אי אפשר להתעלם מהשיח הציבורי שהיה כאן במשך כל סוף השבוע בנושא אי ההפללה, שאני בטוחה שגם הוא, למרות שהוא לא רלבנטי בכלל לקטינים, אין ספק שיש לו השפעה על התפיסה שלהם ועל היחס של החברה לנושא של קנביס.

בכלל, אני די עוסקת בנושא, גם סיירתי בכמה מקומות, הייתי גם בכפרים, גם ב"רטורנו", גם בכמה אשפוזיות, פגשתי גם חבר'ה צעירים. נראה לי שסיירתי בכל מקום, מכלא "אופק" שפגשתי שם חבר'ה צעירים בהתמכרויות ועד כמובן אשפוזיות, כפרי הגמילה, הייתי גם ב"צופיה", במסילה, כך שנחשפתי לתופעה הזאת. מה שייחודי פה, לפחות ממה שקראתי, זה שאלה לא אותם חבר'ה – הנה, מלכיאלי, התחלנו עכשיו, כבר היינו באיחור – מה שייחודי כאן בעיניי זה הנושא, כך קראתי לפחות, שאלה משפחות טובות, שלא ציפו שהסחר בסמים יתנהל בתוך קבוצת ווטסאפ, אבל כנראה שבסוף זה מגיע לכולם. התופעה הזאת של הסמים לא מדלגת, לצערי, על אף צעיר או משפחה.

קודם כל, מלכיאל, אתה רוצה לומר משהו לפני שאנחנו מתחילים? בסך הכול הצגתי את הנושא, תרגיש חופשי.

בהמשך.

אני חושבת שלפני משרד החינוך, שהביא לכאן תכנית, אני רוצה להתחיל עם המשרד לביטחון פנים. מי יציג, שניכם? מי שמדבר שיגיד את השם והתפקיד.

רב פקד ועורך דין סוני אינגר, קצין חקירות נוער ארצי. אני רק אשאל את גבירתי אם גבירתי רוצה סקירה של התיק עצמו או על התופעה בכללותה?

קודם כל, בגלל שהדיון שיזם חבר הכנסת מלכיאלי מתייחס לתיק עצמו אז אנחנו נודה לך ונרצה לשמוע איפה הדברים עומדים, לפחות מבחינת מה שקראנו וראינו, אם אתה יכול קצת להאיר את עינינו על הסיפור עצמו, וכן, כמה מלים באופן כללי, בעיקר בגלל סוף השבוע האחרון והשיח שהיה על הנושא של אי הפללה, שאני מניחה שזה גם, שוב פעם, אמנם לא רלבנטי לקטינים אבל רלבנטי לתפיסה של איך אנחנו כמדינה רואים את זה.

נמצאים פה נציגי היחידה החוקרת שהם יתנו, כמובן הם לא יכולים להיכנס לפרטי החקירה אלא יותר בכללי, אז נציגי היחידה החוקרת יציגו.

בבקשה, אדוני.

בוקר טוב. אני רב פקד יוני נחמני, ראש מחלק נוער וחשיפה בימ"ר ירושלים, בעצם היחידה שחקרה את הפרשייה של אותם תלמידים שבגינם זימנתם את הדיון פה. כמה מלים. זה משהו שאנחנו עושים אותו כדבר שבשגרה, זו העבודה שלנו. התקבל איזשהו מידע מודיעיני על תלמידי בית ספר מסוים, השם לא משנה כרגע, שמשתמשים בסמים. אותם נערים מזומנים לחקירה אצלנו ביחידה - - -

משתמשים וגם סוחרים, לא?

זה התחיל משימוש. התחיל משימוש בסמים, מספר נערים מסוימים בבית ספר מסוים. אנחנו מזמנים את אותם נערים לחקירה ומבצעים חקירה על נושא שימוש וסחר בסמים. החקירה החלה להתפתח ממספר נערים בודדים והתגלגלה לבתי ספר שונים והקיפה כמעט כ-30 בני נוער. מחומר החקירה - - -

תגיד, אפשר לדעת מהם הגילאים שלהם?

הגילאים נעו בין 15 ל-17. זה עיקר הגילאים שדובר בהם באותה חקירה. מה שאני יכול לספר, זה התגלגל לכ-30 בני נוער בבתי ספר שונים, כשבחומר החקירה היו גם שני נערים, כשבעצם חלק מהנערים קיבלו את הסמים מאותם בני נוער שהם בעצם היו סוחרים בסמים. זאת אומרת היה לנו, רובם היו משתמשים בסמים והיו גם שני נערים שבעצם הם סחרו בסמים.

מדובר על קנביס, כן?

כן, מדובר על קנביס ועל חשיש. הסמים שהשתמשו אותם נערים בפרשיה הספציפית הזאת זה קנביס.

איפה זה עומד כרגע?

עוד הפעם, בעיקר נערים שזו עבירה ראשונה שלהם והם מודים בשימוש בסמים, ההליך בגדול הוא הליך טיפולי. נפתח לנער תיק טיפול מותנה כשבעצם לנער אין רישום פלילי.

אתה מדבר על "קדם"?

לא, לא "קדם", זה הליך טיפול מותנה שהוא - - -

עוד לפני - - -

לפני הגשת כתב אישום.

עוד אין הגשה. ב"קדם" יש הגשת כתב אישום, נכון?

אין רישום פלילי במערכת. לא נפתח לו רישום פלילי. כמובן שיש לזה תנאים, שהנער מודה, מספר את האמת, נשלח לשירות מבחן לנוער, יש פה נציגה של שירות המבחן לנוער, עובר איזשהו הליך, רואים באמת שהנער מבין את המעשה שהוא עשה, מביע חרטה, מוכן להשתתף בתכנית טיפולית מניעתית. אנחנו מקבלים את חוות הדעת משירות המבחן לנוער ובדרך כלל אנחנו סוגרים את התיקים האלה בהליך של טיפול מותנה, ברוב הפעמים, כאשר אין רישום פלילי לאותו נער והוא יכול להמשיך בחיים שלו.

באיזה גילאים?

15 עד 17. שתי שאלות. אחת, האם כל הנערים המעורבים הסכימו להליך הזה?

קודם כל אנחנו שולחים אותם להליך הזה. מפה הכדור בדרך כלל נמצא אצל שירות המבחן לנוער שיוצרים עם הנער ועם הורי הנער קשר ומזמנים אותו, כאשר הוא עובר איזשהו הליך מסוים שחברתי פה תעמוד עליו. רוב הנערים אכן מגיעים. רוב הנערים אכן מגיעים. המשפחות בסך הכול רוצות את זה, ההורים רוצים את ההליך הטיפולי. יש מיעוט של משפחות ומיעוט של נערים שבחרו בדרך העבריינית.

מבחינתך, אותו נער שסחר והנער שהשתמש, הם אותו דבר מבחינת ההליך שהוא יכול לעבור שם?

הוא מגיע להליך, אבל הרישום לגביו, אנחנו שוקלים. בדרך כלל נערים שסוחרים בסמים נפתחים להם תיקים פלילים כי העבירה פה הרבה יותר חמורה. נער שסוחר בסמים ומקבל כסף תמורת אותם סמים - - -

זה יותר חמור מילד - - -

אנחנו רואים את זה בחומרה יתרה.

כרגע התהליך הוא אצל קצינות המבחן וברגע שיגיעו ההמלצות שלהן אז המשטרה תחליט.

כן, כאשר ברוב המקרים אנחנו הולכים לתיק של טיפול מותנה ובעצם לאותו נער אין רישום פלילי במערכת.

זה טוב, כי הרישום הפלילי נוגע לגיוס לצבא ולשאר.

נכון, לא פוגע לו בהמשך החיים.

קודם כל זה ראוי לשבח. אני מכירה את "קדם", אבל זה שלב קדימה יותר וטיפול מותנה זה בעצם - - -

זה משהו אחר.

תודה. בואו נשמע גם מהקב"סית איפה זה עומד מבחינתכם?

שמי יעל כהן ואני נציגת שירות המבחן לנוער, קציני מבחן לנוער, לא קב"סית.

את כפופה למשרד לביטחון פנים?

לא, משרד הרווחה. התהליך של טיפול מותנה, המשמעות שלו זה לא לתייג את הנערים. כדי שלא יהיה להם רישום פלילי ושהם באמת יוכלו להמשיך בחיים שלהם בצורה נורמטיבית. במידה והם משתפים פעולה אין שום רישום, גם לא לצבא, הצבא לא יודע מזה. הנערים מופנים אלינו. רובם משתפים פעולה. הם מגיעים עם המשפחות. התהליך הטיפולי אצלנו כולל גם טיפול פרטני, גם שיחות פרטניות, יש לנו טיפול קבוצתי וגם נערכות לנערים בדיקות שתן לאיתור סמים. במידה ומשתפים פעולה זה הליך של שלושה ארבעה חודשים, אנחנו ממליצים לתחנת משטרה לגנוז את התיק ללא שום משהו שיימשך לעתיד, ללא שום רישום פלילי.

זה גם לאותו נער שסחר?

לא, בדרך כלל נער שסחר מגיע עם הליך של פ"א. ולגביו, אנחנו פוגשים אותו, מתרשמים ממנו - - -

תגידי, כל הילדים זו עבירה ראשונה?

רובם הגדול. מבדיקה שערכנו רובם הגדול ולכן הם הולכים להליך שהוא מאוד לא מתייג אותם. בפגישה אתנו אנחנו פוגשים אותם, פוגשים את המשפחה, אנחנו מקבלים מידע מהגורמים מסביב, כולל מסגרות החינוך. אני אגיד שבפרשה הזו נפגשנו עם אחד המנהלים של בית הספר בפרשה, לפי בקשה שלו, והסברנו לו על ההליך.

כמה זמן ההליך?

בין שלושה לארבעה חודשים. ההליך הזה הוא ט"מ סמים. אם ההתרשמות שלנו היא שצריך טיפול מעבר לזה, יש לנו אפשרות להאריך את זה, יש לנו אפשרות להמליץ שזה לא יהיה הליך בלי תביעה, אם אנחנו מתרשמים שבעיית הסמים היא רצינית יותר.

אני מבינה ששמות הקטינים חסויים, אבל למה השמות של בתי הספר חסויים? הרי אם הורה רוצה לרשום את הבן שלו, חשוב שהוא יידע, לא?

קודם כל אני חושבת שהיום זה מגיע מכל בתי הספר, אבל אני חושבת שזה לא משהו שהוא בסדר לתייג שם של בית ספר מסוים.

בגלל שהייתה שם פעילות של - - -

נהפוך הוא. אני חושבת שדווקא בגלל זה שבית ספר מטפל בעניין ולא מטאטא את העניין, הרבה פעמים זה מקום של חוזק ולא מקום של תורפה לבית הספר. אפשר להסתכל על זה גם כך.

כן, אבל השם של בית הספר חסוי.

אלה קטינים, אנחנו לא רוצים לחשוף אף אחד.

לא רוצים לפגוע ברישום של בית הספר?

זה פחות השיקול.

להורה זה אולי כן שיקול. אני מבינה את הילדים, זה ברור, הם קטינים, אין ספק, אנחנו רוצים לתת להם תכנית טובה יותר להצליח, אבל בתי הספר, לא משנה, זה משהו - - -

קיים בכל בית ספר.

האם בתי הספר ידעו - - -

האם הם התריעו?

אני חוזרת אליכם, הדרך שאתם ידעתם על ההתנהלות הזו של הצעירים זה לא דרך בית הספר אלא זה דרך הילדים. איך ידעתם על הסיפור הזה?

בואי נגיד שזה משהו - - -

תיק מודיעיני שהגיע מתוך בני הנוער?

תרשי לי לא להתייחס לזה.

אבל לא מתוך בתי הספר.

אני ברשותך לא אתייחס.

טוב, נראה לי שהבנתי, אבל בסדר. בעיקרון, כמה זמן עבר מאז הטיפול בחבר'ה האלה ומה ההתרשמות שלך?

ההפניות שלנו הגיעו מנובמבר דצמבר, אנחנו ממש בהתחלה.

ממש בהתחלה. רק שנדע, הילד - - -

- - - פגישה ראשונה, הם מגיעים לבדיקת לאיתור סמים - - -

כל שבוע?

כל נער לפי המצב שלו, אבל הם מגיעים ליותר מבדיקה אחת, הם מגיעים לפגישות, יש נערים שאנחנו מתרשמים שהם צריכים טיפול קבוצתי אז יש לנו טיפול קבוצתי שמיועד למניעה. אם ההתרשמות שבעיית הסמים היא יותר רצינית מזה אנחנו יכולים להמשיך לטפל ואז אנחנו נמליץ לתחנת המשטרה לא לסגור את זה בהליך של טיפול מותנה. רוב הנערים ההליך שלהם נסגר ללא רישום פלילי וללא פגיעה בחיים שלהם.

הם משתפים פעולה.

רובם הגדול כן.

מה עם ההורים? ראיתי שההורים פה היו קצת בשוק משהו.

ההורים באים לפגישות אצלנו, זו חובה על כל נער שמגיע. ההזמנה שנשלחת היא נשלחת לנער ולהורים, אנחנו מאוד מקפידים לקיים לפחות פגישה אחת ביחד עם ההורים. אנחנו מקבלים מידע גם מהגורמים בקהילה. ההורים מעורבים מאוד, לפחות ההתרשמות שלי.

לפי מה שקראתי הם היו די מופתעים.

הם הופתעו מזה שהשתמשו בסמים, אבל ברגע שהם הוזמנו לשירות מבחן הם כבר דיברו איתם על זה בגלוי.

שאלה אחרונה. אנחנו כבר לא מתעסקים בהכחשות או בעניינים כמו שהיה בהתחלה, אלא אנחנו מתעסקים בהבנה של המצב, התמודדות, טיפול ובסוף חזרה למשטרה עם המלצה שלכם.

כן, כמו שיוני אמר, נער יכול להיות מופנה להליך של ט"מ סמים רק אם הוא מודה בעבירה. נער שמכחיש את השימוש במים לא יכול להיות מופנה להליך כזה. הוא צריך להודות ולקחת אחריות על זה.

לא כולם הודו.

הרוב. הרוב הגדול הודו. הם גם מבינים שיש להם אינטרס. גם ההורים מבינים שאם הנער יודה ויבוא לפגיעות בשירות מבחן ויקבל חוות דעת טובה ויגיע לבדיקות שתן והן ייצאו נקיות וישתף פעולה בהליך הטיפולי, זה ייסגר לו בלי רישום פלילי. יש להם אינטרס גדול להגיע לשירות מבחן ולהתגייס להליך הזה.

עוד משהו מן המשרד לבטחון פנים וממשטרת ישראל?

צריך לשים במסגרת את כל הנושא הזה של התופעה. אני רוצה לדבר על התופעה באיזשהו zoom out.

כן, זה הדבר הבא שרציתי.

קודם כל קצת מספרים הבאתי לסבר את האוזן. אני לא רוצה לפרש אותם, אבל אני אציג אותם לוועדה. אנחנו כן יודעים להגיד שפשיעת הנוער כמגמה, בניגוד לתחושות שלנו, היא במגמת ירידה. כלומר, אני יודע להצביע על ירידה של כ-9.5% משנת 2016 עד היום. יש לזה מספר סיבות שזה לא המקום להיכנס אליהן, אבל מה שאנחנו כן רואים בדאגה זה שבעבירות השימוש העצמי בסם בקרב קטינים יש עלייה של 26%. משנת 2015 לשנת 2016 מ-3,232 תיקים ל-4,071, עלייה של 26% בשימוש עצמי. כנגד זה בעבירות הסחר בסם, ירידה של 7% מ-1,283 ל-1,193. עוד נתון שהוא מעניין לחשיבה, העבירות של שימוש עצמי בין כותלי בית הספר עצמו, אמנם זה מספרים זניחים, אבל מ-5 ל-26 מקרים זו עלייה של 420%. עדיין המספרים הם באמת קטנים.

אבל פעם זה בכלל לא היה נכנס לתוך בית ספר.

תמיד היו ברקע אירועים של שימושים כאלה ואחרים בסמים בקרב בתי הספר.

זו גם פונקציה של חשיפה.

אני אומר שאני לא רוצה לתת את הפרשנות לנתונים, אבל נתונים הם נתונים שצריך להתמודד אתם.

26% יותר בני נוער משתמשים - - -

420%.

לא, אני מתכוונת לנתון שהיה לפני כן.

כן, 26% עלייה בשימוש עצמי.

שימוש עצמי בקרב בני נוער שאתה מגדיר גילאים 14 עד 18?

0-18, אבל מן הסתם הם בעיקר בקרב תלמידי תיכון. יש פה עוד יסוד גדול שצריך להבין וזה הנושא של הטיפול המותנה. הטיפול המותנה, כל תכליתו היא לא לתייג את הקטין ולתת לו הזדמנות נוספת אבל once עשית עבירה פעם שנייה או פעם שלישית, לפעמים אנחנו יותר סלחניים, נפתח לך תיק פ"א שהוא תיק שמותיר חותם פלילי, תיק פלילי לכל דבר כמו הבגירים. התמהיל של החלוקה של התיקים, בין תיקי הפ"א הפליליים לט"מ, שהוא לא מותיר חותם פלילי, אז יש לנו יותר תיקי פ"א. כלומר, בעצם, במובן מסוים, אנחנו נותנים את ההזדמנות על פי דין כמובן, אבל אז יש קטינים ששבים וחוזרים ואנחנו נאלצים לפתוח להם תיקים פליליים.

על שימוש עצמי של קטין בפעם שנייה ושלישית כבר נפתח התיק?

יש תבחינים שאומרים שאם לא מדובר בסם מסוכן ודרך השימוש היא לא באמצעות הזרקה או הסנפה, כלומר, שהחומרה היא מינורית על פניו, אני אמשיל את זה למדיניות החדשה לגבי הלגליזציה - - -

לא לגליזציה, אי הפללה.

האי הפללה, בעצם הבגירים באיזשהו מקום מיישרים קו איתנו, הקטינים. כלומר, הולכים לכיוון של הקטינים, של בואו ניתן הזדמנות על הזדמנות על הזדמנות עד שאין מנוס וצריך לפעול בדרכים אחרות. זה בגדול הרציונל, אבל בשימוש עצמי של קטין כשהתבחינים מצביעים על כך שהוא נער נורמטיבי, הוא משתף פעולה, לא מדובר באחד שהוא באיזשהו הליך טיפולי, אנחנו בהחלט שוקלים בחיוב הליך של טיפול מותנה. בעבירות חמורות יותר כדוגמת סחר, גידול, אספקה או נסיבות שהן חמורות, לפעמים גם בפעם הראשונה אין מנוס מלפתוח פ"א. מה שכן, בוודאות אני יכול להגיד, שאותם אלה שחוזרים, הרצידיביסטים מה שנקרא, פותחים להם תיקי פ"א, כלומר, תיקים עם רישום פלילי והתמהיל בין הפ"א לט"מ הוא לטובת הפ"א. גם את זה צריך לשים בחשבון.

לצערי, לגבי הפרשייה הזאת, היא לא חריגה, שלא תיפלו מהכיסאות. אנחנו, לצערנו, חדשות לבקרים מכירים מספרים של מעל 100 ויותר.

של סחר או של שימוש?

אצל הקטינים בעיקר זה שימוש, אבל בוודאי שבתוך המשתמשים יש גם סוחרים, מן הסתם.

מישהו צריך לספק.

בגילאים האלה?

כן.

בגילאים האלה. הצגתי נתון של 1,193 תיקי סחר בסם על ידי קטינים אז התשובה היא כן. בעיקר אספקה. בכרוניקה של העבירה הזאת הקטינים בעיקר מתעסקים באספקה, שזה די גזירה שווה בין השתיים. לצערנו, זו לא הפרשייה היחידה והיא גם לא הפרשייה החמורה יותר. אנחנו מכירים את זה שהנגף הזה, הנגע הזה של הסמים בקרב קטינים פושה. כלומר, זה לא משהו שהוא חדש, לא בגלל כזו תופעה או מהלך כזה או אחר, זה תמיד היה ברקע. לפעמים היו עליות, לפעמים ירידות, יש לזה דינמיקה משל עצמו, אבל אני כן יכול להגיד שבשנת 2015 היו פחות תיקי סמים לעומת השנה וכל אחד שייתן את הפרשנות שלו.

כן, למרות שמה שמעניין זה שאמנם ירדו התיקים של הסחר, אבל השימוש עלה, ב-26%. שאלה אחת לגבי המדיניות החדשה שהוצגה על ידי השר, שקראנו כולם. בעצם אתה אומר שהמדיניות החדשה לוקחת את הבגירים למה שהיום בעצם כבר קורה עם הקטינים.

כמשל.

כן, כדוגמה, אבל האם יש משהו במדיניות החדשה של השר שכן משנה את ההתייחסות שלכם היום לקטינים או שזה לא נוגע?

אני לא חושב שזה נכון שכבר עכשיו נגיד כי אנחנו באמת עוד לא יודעים. יושבת פה חברתי יפעת ממשרד המשפטים, הם הוציאו את הנייר הזה. צריך ללמוד את זה ולהגיד איזו השלכה תהיה. השלכה תהיה ודאי, השאלה איזו השלכה תהיה. להגיד אם זה טוב או רע עוד מוקדם להגיד.

לא אם זה טוב או רע, אבל יפעת תתייחס לזה. בסדר גמור, זה המשרד לבטחון פנים. יפעת, ממשרד המשפטים. בבקשה, גבירתי, יפעת רווה.

בישיבות הצוות אחד מהנושאים - - -

את היית שותפה לוועדה של אי הפללה?

נכון. הייתי שותפה לוועדה של אי הפללה, ההמלצה שלי הייתה לאי הפללה. הנושא של קטינים, בין הנושאים היו נושאים שנראו לי שפחות יש לחשוש מהם, בין החששות שעלו מההתנגדויות לשינוי, הקטינים, זה נראה לי אחד הנושאים הרציניים, שמבחינתי לפחות היה נושא מאוד משמעותי שכן חששתי מהתוצאות שלו, כי גם אם לא משנים ישירות את המדיניות, עדיין יש השלכות. ההמלצה שלי, שוב, זה לא לגמרי חופף את ההמלצות של הוועדה שבסופו של דבר היו פשרה בין כל הדעות, ההמלצה שלי הייתה להמשיך לדון בזה עם המשרדים הרלבנטיים.

אנחנו מדברים על קטינים עכשיו.

בנושא של קטינים ואני שמחה מאוד שזה עלה בקנה אחד עם פנייה של משרד החינוך, שמתחילים לעשות סדרת ישיבות בנושא של קטינים, בנפרד מנושא הבגירים, בשמיני בפברואר. חשוב מבחינתי בנושא הזה לשבת עם המשרדים הטיפוליים, החינוך, הרווחה והמשרדים שבסופו של דבר - - -

תסבירי לי, יפעת, זה לא ברור, איך בעצם המדיניות החדשה תשפיע על קטינים אם בכלל?

יש את ההשפעה הפרקטית - - -

כי מבחינת הרוח, אי ההפללה השפיעה לרעה. אני יכולה להגיד לך שנתתי הרצאה בשבוע שעבר, ממש אחרי שעשיתי הרצאה למרכז לחבר'ה בסיכון, חבר'ה בתיכון, הדבר הראשון שהם שאלו אותי זה: "מירב, איך האי הפללה תשפיע עלינו?" הסברתי להם שזה לא רלבנטי, אבל אולי תחדדי את העניין הזה.

אחד הטיעונים המרכזיים שהושמעו בוועדה, נכון, גם אם אתם עושים שינוי לגבי בגירים, יגידו הקטינים, "מה זה נוגע אלינו?", אבל סקר שעשתה הרשות למלחמה בסמים ב-2014 העלה, ואני אתן פה את הנתונים מאז, שמתוך התלמידים, וזה סקר בין תלמידים, לא מדברים על נוער נושר ששם האחוזים בטח יותר גדולים, ש-10% מתלמידי כיתות י' עד י"ב דיווחו שהשתמשו בחשיש או במריחואנה אי פעם. ההנחה, שלי לפחות, היא שלא כולם מדווחים, שיש תת דיווח וזה מספר עצום. זאת אומרת אם אתם עושים את החשבון של כלל התלמידים זה מספר עצום. זה מתקשר גם למה שאת שאלת, למה לא חושפים את השמות של בתי ספר. ממה שאני רואה זה נמצא - - -

בכל בתי הספר.

בהרבה מאוד וההבדל בין בתי הספר זה מי חושף ומי לא, אז דווקא יש לנו אינטרס שבתי ספר ישתפו פעולה ולא יחששו מתיוג השם שלהם, כי אלה דווקא בתי ספר שמטפלים ולא מטייחים, אנחנו לא רוצים שיסתירו את זה ולכן המספרים כבר ככה גדולים.

אחת ההמלצות מבחינתי, ואני מקווה שזה חופף עם בטחון פנים, שצריך ללמוד אותה, צריך ללמוד את העמדה הסופית. אני לא רוצה לדבר בשמם, אבל זה לשנות את ההסברה ולהתאים אותה לזה שיש מדיניות אי הפללה. עד עכשיו ההסברה הייתה, הכול אסור, אין סמים קלים ואין סמים קשים. אנחנו רואים שזה לא עבד. להיפך, כרשויות, האמון אבד מפני שנערים רואים שמשתמשים וכן קורה או לא קורה ובסוף, אם אומרים הכול אסור ועושים את זה אז הולך לאיבוד האמון. ההסברה צריכה להיות מאוד מדויקת וצריך להסביר את הנושא הגילאי. לפי מה שאנחנו שמענו ממומחים הוא שיש הבדל גדול מבחינת הנזקים וההשפעות על נערים צעירים מאשר על אנשים בוגרים יותר והנושא הזה צריך להתחדד.

אנחנו נצטרך לעשות את ההתאמות, נצטרך לשבת, אני חושבת שהישיבות האלו עם משרד החינוך זה הדבר הנכון, לראות איך מסבירים ואיך מעבירים את זה, איך מתווכים את זה, זה דבר שרק נעשה, זה דבר שנמצא בתהליך ואני מברכת על זה שנעשית על זה חשיבה. אני חושבת שזה מאוד קריטי, בוודאי בשינוי כזה שהוא שינוי דרמטי, אין מה לעשות. גם אם השינוי הוא קל יחסית, הוא מאוד זהיר, מבחינת הרוח והשיח יש פה שינוי חשיבתי שאנחנו צריכים לקחת בחשבון.

הבנתי. אוקיי. עיריית ירושלים, מי הנציג?

עדנה.

עדנה, בבקשה, הממונה על טיפול בפרט. את לא בשביתה?

הם פה בחוץ אז אמרת, נקפוץ.

עדנה, משרד הרווחה?

לא, מנח"י, מינהל חינוך. אני לא יודעת באילו בתי ספר זה קרה, אבל אנחנו כן מודעים לעלייה בשימוש וזה לא רק בתיכון, אנחנו יודעים שזה גם בחטיבת ביניים וזה הולך ויורד כל הזמן. העבודה שלנו היא מול בתי הספר, להציף את הנושא, לעשות הרבה הסברה.

מה אתם עושים? תני לי דוגמאות.

אנחנו עובדים בשיתוף מלא עם האיגוד הירושלמי למאבק בסמים ובאלכוהול, ונמצא כאן אורי, שהוא המנכ"ל, הוא יפרט יותר על כל הסדנאות. יש לנו גם את קידום נוער, שם יש לנו עובדת שהיא עובדת סוציאלית, שאנחנו מפנים אליה. כשאנחנו יודעים על מקרים אנחנו מפנים אליה לטיפול אישי. אנחנו עובדים בשיתוף פעולה עם שירות המבחן, שירות המבחן מכיר מאוד את הפעילויות והרבה פעמים כשהנערים מגיעים אליהם, אנחנו מבקשים שהם יפנו את הנערים אלינו, לתכניות שאנחנו מפעילים בקהילה, תכניות חינוכיות. יש לנו הרבה מאוד תכניות בשעות אחר הצהרים.

הילד שנמצא עכשיו בטיפול של קצינת מבחן, הוא צריך להגיע גם לתכניות של העירייה?

תלוי במצב של הנער. אם ההתרשמות היא שהבעיה היא יותר רצינית, אז אולי אנחנו נעבוד בשיתוף פעולה ונחשוב שהוא צריך להיות מופנה לתכניות עירוניות. אם התרשמות היא שזה באמת שימוש חד פעמי, אז - - - לכל נער נבנית התכנית שלו. ממש חליפה שמותאמת למידות.

השאלה אם את, שאת קצינת מבחן כאן בירושלים, מכירה את התכניות של - - -

כן, כן, כן.

כן, מכירה.

אנחנו עובדות בשיתוף פעולה בוועדות היגוי שכונתיות ועירוניות. כן תמיד חסר לי עוד, עוד שירות מבחן, עוד עבודה, עוד דיווח, עוד באמת שיתוף יותר, תמיד להדק את החיבורים. זה אחד הדברים שאנחנו לומדים, שככל שהשירותים עובדים צמוד אז אנחנו נותנים שירות הרבה יותר אפקטיבי ואיכותי.

אורי, בוא תמשיך את הדברים שלה. תציג את התפקיד שלך לפרוטוקול.

אורי נוימן, מנכ"ל האיגוד הירושלמי למאבק בסמים ובאלכוהול, תאגיד עירוני של העירייה. אני אומר, האבא הוא עיריית ירושלים, האימא זה הרשות הלאומית למלחמה בסמים ואלכוהול שזה הגוף המקצועי. אנחנו קודם כל עובדים על פעולות חינוך ומניעה בכל רחבי העיר, עם כל המגזרים בעיר.

גם בתוך בתי הספר?

בעיקר בתוך בתי הספר, אבל גם במקומות אחרים. בכל המגזרים זה אומר בחינוך הממלכתי, הממלכתי דתי, החרדי ובמזרח ירושלים. אנחנו עובדים בעשרות רבות של בתי ספר בעיר, בעיקר בחטיבות ביניים, תיכונים, יש תכניות שהן גם לסוף היסודי, כשהמטרה קודם כל היא פעולות מניעה. להעלות את המודעות, להציג בפני הילדים את הסכנות ואנחנו עובדים גם עם צוותים מקצועיים. אנחנו מאמינים שעצם זה שאנחנו עובדים גם עם הורים ומסבירים להם ומדברים איתם על גיל ההתבגרות ועל הסכנות שקיימות, זו אולי תכנית המניעה הכי משמעותית.

האם יש סדנאות כאלה לטיפול רק בהורים?

עוד לפני טיפול, אנחנו קודם כל מדברים על מניעה. מדברים על מניעה ואנחנו עוסקים בזה ועובדים עם הרבה מאוד בתי ספר. זה נעשה בשיתוף פעולה עם שפ"י של משרד החינוך, זה נעשה בשיתוף פעולה עם הרשות הלאומית ועם גורמים נוספים בעיר, עם העירייה, עם קידום נוער, עם גורמי רווחה שונים. זה הדבר הבסיסי שנעשה. זה נעשה גם במנהלים קהילתיים, עם כל מיני אוכלוסיות, כי יש דרכים שונות להגיע לאנשים וגם עם צוותים חינוכיים כי גם צוותים בבתי ספר, במנהלים קהילתיים וכל מיני מדריכים שעובדים עם נוער, צריך לעזור להם להתמודד עם העניין הזה, להעלות את המודעות ושיידעו מה קורה ואיך מתמודדים עם הדבר הזה. זו פעילות מאוד רחבה שהיא תמיד לא מספיקה כי אי אפשר בעיר הענקית הזאת, שהיא מעל 900,000 תושבים, להגיע לכל ילד ולכל בית ספר, אבל זה נמצא בהרבה מאוד מקומות.

כשהדגש הוא על מניעה.

הדגש הוא דבר ראשון על מניעה. דברים נוספים שאנחנו מפעילים, שקשורים לנושא הזה, הם שני דברים נוספים. האחד, אנחנו מפעילים סיירות הורים בעיר. נושא שהוא גם בא לתת איזושהי תמיכה לנוער שמסתובב ברחובות וגם מעלה את המודעות של ההורים. יש לנו היום עשר סיירות הורים בירושלים עם למעלה מ-200 הורים מתנדבים, שמסתובבים בסופי שבוע במקומות בילוי של בני הנוער, מדברים איתם, עוזרים להם במקרה הצורך כשהם נתקלים בכל מיני דברים. אני חושב שעצם זה שיש כמות כזו של הורים וזה דבר שגדל כל הזמן, זה משפיע על הסביבה. כשהורים בשכונה מסתובבים ויש להם חברים והם רואים שקורים דברים ושיש הורים שמתעסקים עם הנוער, יש לזה משמעות.

דבר שמתחבר פה בין החינוך ומניעה לבין האיתור והטיפול, אנחנו מפעילים גם יחידת איתור. מפעילים יחידת איתור שעוסקת באיתור של בני נוער שמשתמשים בסמים ובאלכוהול במטרה להפנות אותם לאבחון ואחרי זה לטיפול.

איך אתם עושים את זה?

יש לנו מאתרים שמסתובבים או נמצאים בזירות שונות, בשכונות. זו פעילות שנעשית בשיתוף פעולה עם כל הגורמים, עם לשכת הרווחה, עם המינהל הקהילתי, עם קידום נוער, עם כל הגורמים בעיר. אנחנו עובדים בכמה שכונות בעיר, כל פעם בשכונות שהן רלבנטיות. זה נעשה גם במגזרים שונים. זה נעשה במרכז העיר בשוק מחנה יהודה, זה נעשה בשכונות חרדיות, כמו שמואל הנביא ורמות, זה נעשה במזרח ירושלים עם מאתרים ממזרח ירושלים, וגם שם מנסים להגיע לנערים. שם זה כבר נערים שמשתמשים. מנסים להגיע לנערים האלה, ליצור איתם קשר, להתחבר אליהם ולהביא אותם לאבחון וטיפול, כולל בשיתוף עם ההורים שלהם.

צריך להגיד וחשוב להגיד את זה, כי פה מדברים יותר על בתי ספר במערב העיר, אבל צריך להגיד שיש שיתוף פעולה עם כל המגזרים בעיר. גם במגזר החרדי, שאני חושב שמבינים יותר ויותר שלא מטאטאים דברים אלא שמים אותם על השולחן ומדברים, עם ההתאמות הנדרשות. יש לנו מנחים, אנחנו מכשירים מנחים גם מהמגזר - - -

בתוך בתי ספר?

בבתי ספר, מוסדות חינוך וכן הלאה. גם במזרח ירושלים יש לנו מנחים ממזרח ירושלים. אין היום מגזר שיכול להגיד שהוא מטאטא את הדברים ושם את הדברים בצד, אלא כולם בהתאמות הנדרשות. יש דברים שצריך לדעת איך לדבר עליהם בישיבה קטנה או בסמינר במגזר החרדי ויש דברים שצריך לדעת איך לדבר עליהם בבית ספר במזרח ירושלים, אבל הדברים נעשים לכל רוחב העיר, עם כל המגזרים. גם האיגוד וגם העירייה עוסקים עם כל המגזרים בעיר.

בסדר גמור, תודה רבה. עורכת הדין כרמית מהמועצה לשלום הילד. בבקשה, גבירתי.

כן. כרמית, אני היועצת המשפטית של המועצה לשלום הילד. שוב, אנחנו כמובן לא מכירים את המקרה הספציפי ואין לנו - - -

זה באופן כללי.

באופן כללי נאמרו פה דברים שאנחנו כמובן מאמינים בהם. גם מצד שירות מבחן וגם מצד אורי, אנחנו כמובן מאמינים במניעה ובהסברה. אנחנו כמובן מאמינים בכך שאת הסנקציות המשמעותיות צריך להפעיל על מי שמפיץ ומי שמוכר לקטינים את הסמים.

מה אתם עושים כדי לטפל?

אנחנו גם נהיה חלק מהוועדה של משרד החינוך. משרד החינוך הזמין אותנו לשבת בוועדה ולתת את האינפוט שלנו, מההיכרות שלנו עם השטח של קטינים ועם הנתונים שעניינם קטינים שמשתמשים בסמים. בנוסף, הופענו בפני הוועדה - - -

כן, אבל יש לכם פעילות שאתם עושים?

יש לנו ניידת - - -

חוץ מלשבת בוועדות, שזה חשוב, אבל השאלה היא אם יש לכם פעילות - - -

קודם כל זה חשוב מאוד, כי יש הרבה דברים שהם קשורים למדיניות שהיא מאוד מאוד רלוונטית - - -

אני יודעת, אני מקבלת את ניירות המדיניות שלכם.

אחד הדברים החשובים שנאמרו פה הוא בהקשר של ההבחנה בין בגירים לקטינים וזאת הייתה השאלה הראשונה שלך, מה ההשלכות של זה על קטינים. אז זה אחד הדברים שעלו בוועדות האלו והן בעיניי קריטיות ומשמעותיות בהבנה של ההשלכה של ההליך הפלילי ושל התיוג על קטינים. זה אחד הדברים שאנחנו מתמחים בו ואנחנו עוסקים בו במשך שנים. את יודעת, שוב, יש הרבה גורמים שתחום המומחיות שלהם הוא מניעה והסברה ואני נותנת להם את כל הקרדיט. לכן אני אומרת הרבה פעמים שהתחום של המדיניות, יש לו השפעה מכרעת על גורלם של - - -

אז בעצם המועצה לשלום הילד עוסקת בעיקר במדיניות, היא לא נכנסת לתוך בתי הספר.

לפעילויות הסברה לא.

בסדר גמור. מדיניות זה גם דבר חשוב. אני פשוט רציתי לדעת אם יש משהו בתוך בתי ספר. אבל אתם תהיו בוועדה של משרד החינוך.

בבקשה, חבר הכנסת מלכיאלי.

קודם כל, תודה רבה על קיום הישיבה, גבירתי היושבת ראש. האמת היא שכשיזמתי את הדיון הזה כיוונתי למקום אחר לגמרי ואני רוצה לפרט. קודם כל, משטרת ישראל, אני הייתי שותף בתכנית אחרת שלכם שנקראת מיל"ה, משטרת ישראל למען הנוער - - -

כן, אבל אלה כבר חבר'ה - - -

משטרת ישראל למען הנוער.

שעשו עבודה מאוד מאוד טובה. אני הייתי באחד המתנ"סים בירושלים, קישרתי ביניכם לבין כמה קבוצות נוער, שזו הייתה הפעם הראשונה שהם הסכימו לבוא ולהיחשף גם לפני שוטרים ובסך הכול המשטרה בסוף סיכמה את התכנית הזאת בצפון העיר בהצלחה מאוד מאוד גדולה. גם האיגוד הירושלמי, מגיע להם הרבה הרבה תודות. יש להם נציג, וזה לא מובן מאליו, נציג חרדי, חבר טוב שלי בשם אלעזר הרטוב???, אתמול בערב עשו ערב גדול מאוד בשכונת נווה יעקב, עם 60 מורים - - -

שלשום, במוצאי שבת.

בבית וגן, כן, ובעוד שכונות, דבר שהוא לדעתי מבורך מאוד, אבל מה שלדעתי כן חשוב בנושא הזה הוא יותר עיריית ירושלים, כי כולם מדברים פה על הנוער שכבר נמצא בסמים, כבר סוחר סמים - - -

לא, דווקא מדברים הרבה על מניעה.

המשטרה והמועצה לשלום הילד מדברים כבר על נוער שנגע בסמים פעם אחת ואני רוצה להעלות את הנושא שיש המון נוער נושר בירושלים, ונמצאים כאן נציגים של הרבה מקומות שמנהלים אותם, תגיד לילד הזה, "אתה יום אחד תיגע בסמים", הוא יגיד לך, "מה פתאום, אני בכלל לא במקום הזה". ואני חושב שכאן המקום לפנות לעיריית ירושלים, שעיריית ירושלים היא עם כל כך הרבה תקציבים - - -

תלוי את מי אתה שואל. זה נושא חם.

כן, אני הייתי חבר מועצה בירושלים, אני אספר לכם על אגפים- - -

אני מאמינה לך.

אנחנו ברוך השם מבינים אותו הדבר. יש אגפים עם המון המון כסף, אבל אני רק רוצה להגיד, למשל, אגף של נוער נושר חרדי, מישהו יודע כמה כסף יש שם? יש שם 260,000 שקל בשנה - - -

אין אגף של נוער נושר.

יש. בקידום נוער חרדי.

קידום נוער.

נכון, והנושא הזה נוגע בנוער הנושר החרדי. נמצאים כאן נציגים גם מטעם העירייה ואני חושב שהמקומות האלה, כשאנחנו כבר מגיעים לסמים, זה מגיע בגלל הזנחה, ולא צריך להכביר במלים, של הרשויות את הנוער שהוא עדיין מבית טוב, עדיין במסגרת טובה והשעמום שיש ברחובות ונוער הברזלים שאנחנו מכירים אותם מן השכונות, והוא אוטומטית מגיע לסמים. אני חושב שאנחנו מכאן בוועדה צריכים לקרוא בעיקר לעיריית ירושלים, לרווחה, לקידום נוער, שאת הכספים האמיתיים שיש, להשקיע דווקא בנוער הזה. יש היום אינסוף איגודים ירושלמים שמתעסקים עם נוער נושר, נמצאים פה כמה מהם, הם לא מקבלים שקל אחד מהעירייה, לא לפעילות, לא לשכירות של מבנה, לא תקנים ולא שום דבר ובסוף אנחנו פוגשים את הסיפורים שהמשטרה צריכה לטפל בהם, כשבסוף עולה לעירייה ולמדינה הרבה יותר כסף. מה שאני רציתי ליזום, זה כנראה הלך קצת למקום אחר - - -

אדוני חייב לשים לב שהנושא של הדיון הוא 29 תלמידים מחמישה בתי ספר יוקרתיים בירושלים שנעצרו בחשד לסחר - - - זה הנושא שבחרת. אם היית רוצה לעשות כאן נושא של טיפול בנוער חרדי נושר שמשתמש בסמים - - -

לא, לא נוער חרדי, נוער ודרכי המניעה.

נוער, אז היינו עושים דיון אחר. לכן, הצוות שיושב פה זה צוות שעסק במקרה הספציפי.

נכון.

קצינת המבחן מלווה את הנערים הספציפיים. עיריית ירושלים דווקא באה ודיברה כאן - - - אם אדוני, אני אומרת לך כי אני גם יושבת בוועדה לנגע הסמים וגם הייתי ב"מבשר טוב", שזה רק של חרדים בירושלים, אני מכירה את התחום, אז אני אומרת שאם היינו עוסקים בנושא של נוער נושר בירושלים אז היינו עוסקים בו, אבל לאור העובדה שאדוני דיבר על הטיפול של חמישה בתי הספר יוקרתיים, לכן כאן הדיון. אין ספק שזה נושא חשוב ואפשר לבקש מהוועדה לעסוק בו במיוחד. אגב זה גם בסדר גמור להתעסק רק בסיפור של המגזר החרדי, זה בסדר.

לא, לא רק המגזר החרדי, בכלל כל המגזרים. הנוער מהווה מטרד בירושלים, הנוער הנושר, לא רק בציבור החרדי.

כן, אין ספק. תאמין לי, זה נושא חשוב ונושא מרכזי ואפשר גם לבקש דיון בוועדה שיתייחס יותר בכללי. במקרה הזה זה הנושא ולזה הם גם התכוננו.

אני רואה שיש כאן, הוא הגיע וטרח, יושב ראש ארגון "נחלת דוד", יעקב קדושים, אז בבקשה, אדוני.

אני יעקב קדושים, עם חברי דוד כהן, אנחנו עוסקים בפעילות בירושלים עם נוער נושר, שכמובן זה נוגע לנקודה ש]ה דיברו כולם, זה הסמים. אחד הדברים ששואלים אותנו, "איך אתם מונעים, אתם לבד, "נחלת דוד" או "רוממות הלב" - - -

זו עמותה?

זו עמותה, אפשר להגיד.

או שזו עמותה או שזו לא עמותה.

זו לא עמותה כרגע.

זה ארגון חברתי.

זה ארגון חברתי, עצמאי שלנו. אנחנו החלטנו שאנחנו מקימים יום אחד ויום יום אנחנו בשטח, יום יום.

יוזמה שצמחה מהשטח שמצילה אינסוף משפחות.

יפה מאוד.

ואינסוף נערים, לא משנה אם הגיע מבית חרדי, חילוני, בסוף כולם מתחברים ביפו, בכיכר ציון, ומי שמטפל בהם אנחנו רואים מי צריך לטפל בהם. אנחנו יורדים לשטח, נכנסים ורואים שזה לא הגיל - - -

אני מתנצל שאני יוצא.

לדיון בוועדת חוקה. בסדר, אין בעיה.

זה לא הסגנון של הילד מאיפה הוא הגיע אלא זה פשוט ילד שנחשף ברחוב והדבר הראשון שהוא נחשף אליו זה סמים. אנחנו מגיעים ובעצם מתחילים להיחשף עם הבחור, הוא נפתח אלינו, יושב איתנו, אנחנו מקימים באזורים בכל מיני שכונות בירושלים, יושבים אתם בערב, בצהריים ישר אחרי בית הספר, אחרי המסגרת שהם מסיימים, נותנים להם תעסוקה. יושבים ביחד, מדברים.

איך הקשר שלך לארגונים שמטפלים בחבר'ה כאלה? איך הקשר שלך? זאת אומרת, נגיד שעכשיו אתה נתקל בקטין חרדי שמשתמש בסמים, למי אתה מפנה אותו? כי אתה, עם כל הכבוד, אין לך את הכלים - - -

תשאלי איך אני מונע סמים.

מונע, אתה לא יכול למנוע. בוא, עזוב מונע, פגשת ילד כזה, שאתה עובד אתו, בחור צעיר, בן 14, 15.

אם זה משהו חמור אני פונה ל"רטורנו".

לאן?

ל"רטורנו".

ל"רטורנו".

עד לשם אני מגיע כי לפעמים אלה דברים חמורים מאוד. אם זה משהו אחר אני מנסה להגיע לאנשים בעירייה, שאין לנו עדיין קשר איתם אבל מנסים להגיע לאנשים ולגורמים שיכולים לטפל בזה. אבל אני יכול להעיד על עצמנו שכן מנענו מחבר'ה, ללא שום מקצוע, אין לנו שום תעודה, לעשן סמים, הפסיקו לעשן סמים.

יפה מאוד.

איך?

אני שואלת אותך, אתה מכיר את אורי?

לא. ניסיתי להתחבר, אבל הפסקתי בזמן האחרון.

נראה לי שכדאי שתכירו כי הוא הסמכות הטיפולית המקצועית בעיריית ירושלים. את "מבשר טוב" אתה מכיר?

שמענו.

אני מציעה לך גם להכיר. "מבשר טוב" נותן מסגרת, קורת גג לצעירים חרדים שנמצאים ברחוב ולא יכולים לחזור הביתה. אני עשיתי שם סיור ואני מציעה לך גם להכיר. תשמע, אני מאוד מעריכה את העבודה שלכם, אני חושבת שהאנשים שנמצאים בשטח ומסתובבים בכיכר החתולות, רואים את החבר'ה, יותר נגישים, זה משהו אחר כמובן אם מגיע שוטר או בבית הספרף המורַה, או המורֶה. לכן אני כן מעריכה את זה, רק אני מוכרחה להגיד לך, בתור מישהי שעשר שנים עבדה עם נוער בסיכון לפני שהגעתי לכנסת, אתה חייב להכיר את הגורמים ברשות. אתה חייב. יכול להיות שהוא לא ירצהף אבל אתה, כאדם שמציע טיפול, גם אם אין לך הכשרה מקצועית, זה בסדר, אני לא מרודפי ההכשרה המקצועית, אבל, אם אתה נמצא אתה חייב להכיר. אתה חייב להכיר את "המבשר טוב", שזה קורת גג לצעירים חסרי בית חרדים, אתה חייב להכיר את אורי מעיריית ירושלים שעוסק גם בעניינים של מניעה וגם בעניינים של טיפול. וכמובן, אם אתה מכיר את "רטורנו" זה מצוין, אבל גם להגיע ל"רטורנו" זה מאוד מאוד קשה, לא כל אחד מתקבל, לפעמים גם צריך צו בית משפט. בקיצור, בגלל שאני קצת מבינה בנושא, אני מציעה, קודם כל תמשיכו ויישר כוח על העבודה שלכם, אבל חשוב להכיר את גורמי המקצוע שפעילים ברשות.

אגב, כן ניסינו להתחבר לכל מיני יחידות. יחידת המתבגרים - - -

בבקשה, אני מניחה שאפילו בסוף הישיבה, אם תדברו ביניכם אז אורי ישמח, הנה הוא מוציא כבר כרטיס ביקור. תודה.

יעקב חשין, בבקשה, אדוני. אתה גם מעיריית ירושלים?

אני גם. מי עוד?

לצדך.

כן, אנחנו עובדים - - -

אתה עובד קידום נוער?

נכון.

אתה יכול להמשיך.

אני עובד קידום נוער, אני מרכז את עבודת המניעה והטיפול בשכונת נווה יעקב.

אתה מכיר אותם?

לא.

בבקשה, היום אנחנו נעבוד על היכרות, קודם כל. תודה.

אני שמח על זה שבפורומים כאלה פוגשים עוד גופים שמטפלים, אני מצר על כך שזה לא קורה קודם, אבל זה חלק מהמציאות שאנחנו מכירים אותה. בהרבה התכנסויות כאלו אז כל מיני גופים, מכירים אחד את השני. אני מרכז, שוב, את עבודת המניעה והטיפול, בעיקר בשכונת נווה יעקב אבל בסך הכול אנחנו - - -

מה המצב אצלכם בנווה יעקב?

המצב בנווה יעקב הוא לא שונה בהרבה משכונות ירושלים, אני מתכוון לשכונות הפריפריה, אלו שהן מנותקות ממרכז העיר. אין הרבה מענים. הרבה מאוד מבני הנוער, נוער בסיכון הכוונה, נמצאים בשעות הפנאי במרכזי הבילוי בעיר. לא תמיד יש לנו שליטה על זה. המטרה שלנו זה כן ליצור מענים במקום הטבעי, איפה שהם אמורים להיות, בסביבת המגורים, לשם כך אנחנו צריכים להיות מספיק אטרקטיביים עבור הנערים, אבל כמו שציינת קודם, אפשר לדבר על זה בלי סוף, הנושא פה זה לא מכלול המענים והצרכים של הנוער בסיכון, אלא אולי להתמקד בנושא של שימוש בחומרים מסוכנים, שימוש לרעה. אני כן מכיר טוב את האיגוד הירושלמי שנים רבות. יש שיתופי פעולה עם עיריית ירושלים.

חשוב מאוד.

אני למדתי הרבה מהאיגוד, קודם כל על העובדה שכשרוצים לגעת בנושא הזה של הסמים, אז קודם כל צריך ללמוד את השפה. הרבה פעמים אנחנו צריכים ליצור נושאים אחרים לגמרי שרק בעיבוד של החוויות יש השלכה לנושא הזה.

כמו שאתם יודעים, זה נושא שהנערים לא מרבים ולא אוהבים לבדר עליו. לוקח לנו, כמדריכים, כמטפלים, המון זמן לבנות וליצור את האמון הזה מול הנערים שהם רואים אותנו דווקא כעובדי קידום נוער, שיודעים לדבר בגובה העיניים, בשפה שלהם, אין את החשדות. חברתי יעל כהן מכירה את זה שנים רבות, שהיו לנו מקרים משותפים. כמו האיגוד הירושלמי, גם שירות המבחן עושה עבודה נהדרת בעניין הזה ושיתוף הפעולה עם קידום נוער הוא המרכיב שלפעמים אפילו להביא את הנער לפגישה, עצם העובדה שהוא יבין שלא כל גוף ממסדי מתכוון נגדו, גם אם זה גורם שקשור לאכיפה, ודאי וודאי שירות מבחן.

בכל אופן, אנחנו למדנו שהרבה מאוד מהעבודה הזאת צריכה להיות שיחות וקשר של אמון שנבנה לאורך זמן ובדרך כלל הנערים שכבר נפלו ממש להתמכרויות, אז זה השלב שהם מוכנים לקבל את העזרה ולדבר על זה. זאת אומרת ללכת למרכזי גמילה, למוסדות שמוכרים כמטפלים.

זה כבר השלב הסופי. מה שאתה מנסה להתעסק בו זה יותר במניעה.

במניעה, בלהכיר להם את המסוכנות שיש, כי זה גיל שרוצים להתנסות בכל מיני דברים ולא תמיד יודעים, בוודאי לא מהבתים שמהם הם מגיעים, את המושגים האלה בכלל. יכול ילד להסתובב בבית עם כל מיני דברים וההורים לא יודעים אפילו מה זה. זה מרכיב מאוד חשוב במה שהאיגוד הירושלמי מנסה ליצור, גם הכנה ומוכנות של ההורים לנושא, בסדנאות, שיכירו את המושגים, את השפה.

אני רוצה לשאול אותך משהו, איך ההורים החרדים משתפים פעולה בטיפול? הם קואופרטיביים?

תלוי באיזו רמה נמצא הנער. יש רמה שעדיין מעדיפים את ההכחשה, זאת אומרת כמו שאני לא יודע אז זה ייקָרא שהוא בסדר ואין שום דבר. ברגע שזה כבר משהו - - -

זאת אומרת, רק אחרי שיש כבר ממש שימוש.

ואז הם ממש מוכנים לשתף פעולה.

זה דווקא די מבדיל מהמגזר הלא חרדי. בגלל שהמודעות יותר גבוהה, נראה לי, אז יש יותר שיתוף פעולה.

כמו שאמר חבר הכנסת מלכיאלי, דוגמה של פעילות שאנחנו עושים, מוצאי שבת, 60 הורים בשכונת נווה יעקב, להרצאה, שהיא ראשונה בסדרת הרצאות.

יפה. זו פעם ראשונה?

דרך אגב, משהו לא אופייני, הרבה אבות גם, שתמיד קשה להביא לאירועים כאלה. אני חושב שהמודעות גדלה וגדלה ויש נכונות גם לשמוע ולהבין.

יפה.

בשנים האחרונות יש הרבה יותר פתיחות בעניין הזה. זה נוגע לכל - - -

מה זה פתיחות? יותר מעשנים?

לא, פתיחות של ההורים.

נדמה לי שמה שאתם מספרים עליו זה יותר פתיחות של המעשנים.

לא.

זה קיים באופן כללי.

לא נולדה המדינה עם מעשני סמים, בטח לא המגזר החרדי.

ודאי לא, אבל היום יש חשיפה. היום כל ילד מגיע - - -

אמרו שאתם שונים.

כשלא היית כאן נציגי המשטרה אמרו שיש עלייה של 26% בשימוש של בני נוער בסמים.

גבירתי, אני רוצה - - -

עכשיו אתה מדבר.

יצאתי ונכנסתי מסיבות תקשורתיות. אני רוצה להגיד שמה שהביא אותי לדיון הזה זו איזושהי דאגה - - -

מי אתה? שנדע.

חבר הכנסת ברושי, חבר ועדת החינוך. בבקשה.

עסקתי בזה הרבה בעבר, גם הייתי ראש רשות עמק יזרעאל, אבל רציתי להעיר משהו שהוא לא דווקא בהקשר של הנושא המדויק. גבירתי היושבת ראש, אנחנו עדים בתקופה האחרונה, ואני לא נכנס לדיון בשאלה על הקלות בשימוש במריחואנה ובקנביס - - -

כן, גם על זה דיברנו, על המדיניות של האי הפללה.

אני רוצה לומר, את בתור ממלאת מקומו של היושב ראש שאינו פה, ויושבים פה אנשי חינוך ומשטרה, שצריכים להיות מודאגים ממציאות שבה אנשים יפרשו את זה כהקלה גם עליהם. זאת אומרת אם להורים שלי מותר לעשן אז למה לי אסור? ואני לא מדבר על המגזר החרדי, שזה מדאיג בפני עצמו, המציאות אצלכם.

ההורים לא מעשנים.

אל תתחייב. לאחרונה ראינו עוד תופעות שפעם לא היו מוכרות בציבור הדתי והחרדי, הפכתם להיות ככל האדם. מה שאני אומר, למשטרה בעיקר, למשרד החינוך, תראו, בזמנו היינו אומרים שמי שלוקח סמים קלים מגיע לסמים קשים, איך אנחנו יודעים? כי ככה זה היה. התחילו מכלום, עכשיו כלום היא מילה מסוכנת, אבל התחילו מכלום והסתבר שיש אחר כך משהו. מה זאת אומרת? אמרו, טוב, בואו נתחיל מסמים קלים ובהתיישבות – אני בא משם – גם גידלו אותם לפעמים. אז אנחנו עדים למצב שמה שהיה פעם אסור בתכלית האיסור, כי אמרו, מי שמתחיל בזה מגיע לדברים הכי קשים, ובדרך כלל זה לא מתחיל בדברים הכי קשים, עכשיו פתאום המדינה אומרת שיש הקלות.

אני מפריד בין הנושא הבריאותי, שהוא מאוד ברור, למרות שגם הוא חייב להיות מאוד שמור, לבין זה שלפי דעתי יכולה להיות פה קלות דעת של גורמים שלא יפרשו נכון ויהיה פה טשטוש של ההבנה בין מותר ואסור. כתוצאה מזה משרד החינוך ועיריית ירושלם, כמודל, צריכים לחדד את ההסברה, צריכים לומר מה כן ומה לא ואיפה הגבולות וצריך לתת מכה קשה למי שחוצה את הגבול. כלומר המעבר ממותר לאסור צריך להיות הרבה יותר ברור ומי שחורג ממנו צריך לקבל מכה, ענישה, כי אחרת נמצא את עצמנו, בחסות גלעד ארדן, והמשטרה לא תעמוד בעומס הזה, גם לא שוטרי הנוער, לא רק הגורמים האזרחיים, יש בתוך המשטרה קצינים שעוסקים בנוער. אני מציע שזה יעבור מפה גם הלאה. אני מודאג מזה שיכולה להיות הפרשנות הלא נכונה של מדיניות מקלה על שימוש בסמים. זה יתחיל בנוער קודם כל ואם זה גם אצלכם אז עוד יותר זה סימן - - -

זה אצל כולם, אין הבדל.

אני בכל זאת גדלתי עם חשיבה שיש ציבורים שיש להם איזה הגנות פנימיות. עכשיו, כנראה חלקן נשחקו - - -

בתחנה מרכזית אין הגנות.

תיקח את זה הביתה, את מה שאמרתי.

תודה רבה, חבר הכנסת ברושי. אורית שפירו, ראש אגף חינוך ומניעה הרשות למלחמה בסמים.

בוקר טוב, אני אתייחס לסיפא של הדברים שלךָ, ואני אבדיל, כי אני אתן גם זמן אחר כך לקרן להרחיב. העשייה שלנו במדינת ישראל היא עשייה רחבה. הדוגמה של העבודה המקצועית של אורי, המתאם שלנו בירושלים, היא נכונה לגבי 120 מתאמים שיש לנו ברחבי הארץ, כשהאגף שלי הוא אגף שאמון על פיתוח ההתערבויות השונות על הרצף, מגיל גן, יסודי, על יסודי, צעירים, סטודנטים, צה"ל, הורים ומבוגרים.

אני חושבת שאכן תפיסת המסוכנות יורדת בנושא של קנביס וכתוצאה מכך אנחנו כן רואים שימוש שעולה. חד פעמי, מזדמן, קבוע, אני לא מדברת על קצה הרצף של התמכרויות, ששם זה מתאים לנושא שאתם דיברתם, של "רטורנו", אני מדברת על קצה הרצף ועל בתי הספר. אנחנו צריכים להבין שעוד לפני השינוי בהתנהגות יש גם שינוי בעמדות ובני הנוער חשופים לשיח הציבורי שקורה כאן בארץ ובעולם בשנים האחרונות. בהחלט אני צופה, ולכן אני מתחברת אליך, כבודו, לסיפא של הדברים שלך, לאתגר המאוד משמעותי שצפוי לנו כאן בארץ בנושא של חינוך ומניעה.

זה לא שזה לא נעשה, יפעת, אני מחדדת, העשייה של החינוך והמניעה, לאורך השנים, על הרצף החינוכי, בין בתוך בתי הספר ובין מחוץ לבתי הספר, במרכזי נוער, בתנועות נוער ובהתארגנויות אחרות, לאורך כל השנים הוא נעשה תוך התאמה לקהל היעד, לגיל, למגזר, למגדר. הוא היה שם, אבל היום, אם אנחנו ניקח את הדוגמה כאבן בוחן, את יום חמישי, לא מעט בני נוער שצפו בשיח הציבורי שקרה אחר כך, גם במדיה, בטלוויזיה, ברדיו, בכל מקום, יכולים להתבלבל ולומר, יש כאן שיר הלל למריחואנה, אם למבוגרים זה מותר והמבוגרים הם מודל לחיקוי שלי, הם סוכני השינוי שלי, האח שלי, ההורה, הסלב, אז אולי זה מותר. כלומר, זה לא בין מותר לאסור, זה לא מזיק ומזיק - - -

כן, אבל יפעת אמרה כאן משהו מאוד נכון, היא אמרה שהתפיסה צריכה להשתנות. זאת אומרת אם עד עכשיו התפיסה הייתה שהכול אסור, התפיסה, לפחות אני מניחה שאנשי משרד החינוך יתייחסו לזה, נכון, אנחנו לא באים ואומרים, אוקיי, יש מדיניות אי הפללה והיא רלבנטית לכל גיל וכל אזרח, אבל כן יש שינוי, שאגב אני בעדו באופן אישי אבל השינוי, כמו שיפעת אומרת, צריך להיכנס. שכשאני באה ומדברת עם בני נוער, ואני כל שבוע מדברת עם בני נוער, במקרה יצא לי שבחמישי בערב הייתה לי הרצאה למרכז, כמו שאמרתי, נוער בסיכון והסברתי להם, לא אמרתי להם, הכול זה רע, אלא באתי ואמרתי להם, מדיניות אי הפללה לצורך העניין היא רלבנטית מגיל מסוים, ממקום שאתה יכול להבחין בין טוב לרע, ממקום שאתה יכול לשלוט בעניין אל מול לבוא ולהגיע למצב שבו אתה מכור. אמרתי להם שבאשפוזית לא פגשתי ילדים שהתחילו מהרואין, רוב הילדים שפגשתי התחילו מקנביס ונייס גאי ואז הגיעו למצב - - - אגב, יש הרבה שהם עדיין שם.

השיח הזה הוא שיח שאנחנו גם עושים בנושא האלכוהול, שהוא מותר על פי חוק, אבל הוא מסוכן ומזיק. יש לנו כאן עשייה מאוד מאוד משמעותית במדינת ישראל בשנים האחרונות, עוד פעם, בשותפויות. אם נצא מפה גם עם שותפויות כבר עשינו פה משהו. השותפויות ברמה הארצית כבר נעשות, בין הרשות לבין משרד החינוך, משרד הרווחה ומשרדים נוספים. השיח הזה של אסור לא אסור, מסוכן ומזיק, הוא נעשה בוודאי גם בנושא של השתייה, בנושא של הקנביס - - -

זו דווקא לא דוגמה טובה, סליחה על קריאת הביניים, אלכוהול זו דוגמה לא טובה.

אני מתייחסת לדברים שיושבת הראש ציינה. אני עושה הפרדה - - -

רגע, אני רוצה להבין.

אם אנחנו עושים גזירה שווה בין האלכוהול לסמים, אז זה גם עולם שמותר לבגירים ואסור לקטינים ואנחנו לא רואים שהצריכה של האלכוהול בקרב קטינים היא נמוכה, אולי נהפוך הוא.

נכון, אתה מחזק את הדברים שלי, אנחנו אומרים אותו דבר.

תלוי מאיזו זווית אנחנו בוחנים את זה.

אני איתך לגמרי. האתגר הוא אתגר קשה, הצעירים שלנו רואים את המבוגרים, הם מחקים את דרכיהם וכשבשבוע האחרון הם שומעים מהדורות שנפתחות ב"עכשיו אפשר לחגוג" מה הם צריכים לעשות? איפה היכולת שלהם לפתח איזושהי עמדה שמבינה מה הם צריכים לעשות? אחר כך גם ההתנהגות. יש לנו כאן אתגר קשה מאוד בנושא של החינוך והמניעה, מכאן והלאה לשנים הבאות. לא שהוא היה קל לפני כן, אבל עכשיו הוא יהיה שבעתיים.

פה נעבור למשרד החינוך. קרן, את מציגה?

כן.

קרן רוט איטח, ממונה על מניעת שימוש בסמים ואלכוהול.

אני מתלבטת כמה המצגת כרגע רלבנטית כיוון שכבודה מכירה את הנושאים, אני אעשה את זה ברפרוף. אני רק אומר שהעשייה שלנו נעה על הציר שבין הפרואקטיבי לרה אקטיבי וגם כשאנחנו נדרשים לאירועים של נערים שמעורבים בשימוש בסמים אז הטיפול הוא טיפול פרטני באותם נערים, בהפניה למקומות טיפול ברווחה, ויחד עם זאת חיזוק תכניות המניעה וההתערבות בתוך בתי הספר, בד בבד. טיפול בילדים המסוימים וגם תכניות התערבות בתוך השכבות, בתוך מעגלי הפגיעות היותר רחבים.

התכניות האלו, מאיזה גיל הן נכנסות לבתי הספר?

התכניות שלנו, קודם כל אני אומר - - -

אני כבר אומרת לך שתקצרי, כן?

בסדר. העבודה היא עבודה רגישת תרבות. אנחנו פועלים בכל המגזרים, כולל במגזר החרדי, אנחנו מפעילים שם תכניות התערבות.

מכיתה?

במגזר החרדי בחטיבות הביניים ובתיכוניים, אבל יחד עם זאת, בחמ"ד ובחינוך הממלכתי וגם במגזר הערבי אנחנו פועלים מגן הילדים ועד כיתה י"ב, כשהתכניות הן תכניות התפתחותיות, תכניות כישורי חיים שמותאמות כמובן בהתאם לשלב ההתפתחותי. אנחנו בוודאי לא נדבר עם ילדים בגן הילדים על סמים, אבל כן נדבר איתם על חומרים מסוכנים ואיך הם שומרים על עצמם וכבר מדברים על כישורי חיים, שיסייעו להם בשלב יותר מאוחר. אנחנו מדברים על נזקי עישון פסיבי, אנחנו מדברים על אלכוהול ביסודי וכשאנחנו מגיעים לתיכון אז אנחנו כמובן מדברים על סמים.

נקודת המוצא היא שלמערכת החינוך יש תפקיד מאוד משמעותי בגיבוש עמדות ובהתנהגויות של בני נוער. אנחנו לוקחים על זה אחריות, בצד מבוגרים משמעותיים נוספים, כשההורים מבחינתנו הם גורמים מאוד משמעותיים ולכן התכניות שלנו משלבות עבודה גם עם הורים.

אנחנו מתייחסים גם לתנאים, לרווחה, לאקלים הבית ספרי, כמצע שעליו יכולים בעצם לקיים יחסים שמאפשרים שיח ומאפשרים קידום רווחה נפשית - - -

כן, בואי נתקדם.

אנחנו מתייחסים למגמות ולתכניות ההתערבות, וזה הדיון שהתנהל פה בדקות האחרונות, ומה שקורה בציבוריות שמשפיע ונכנס לתוך בית הספר. צריך לזכור שבית הספר לא חי בתוך בועה, אם אנחנו מדברים על המדיניות החדשה של אי הפללה, אנחנו צריכים לזכור שעדיין השימוש הוא אסור על פי חוק. העניין הוא העטיפה החלופית, מהעטיפה הפלילית לעטיפה חלופית, שהיא כבר קיימת לגבי בני נוער כי בסופו של דבר מה שמנחה אותנו זה לתת מענה טיפולי מתאים וראוי לבן הנוער, שיוכל לסייע לו לעלות על הרכבת, לעלות על הפסים.

לגבי אי ההפללה, אנחנו כבר הנחינו את הצוותים החינוכיים שלנו לקיים שיח עם בני הנוער בתיכונים, כדי להבהיר את המשמעות של אי הפללה.

מי עושה את זה, המחנכת?

יש לנו בתוך בתי הספר התיכוניים מב"סים, מובילים בית ספריים, שהם אחראים. בדרך כלל מדובר ביועצים חינוכיים, במעט מהמקרים מדובר במורים שלוקחים על עצמם את התפקיד של להוביל את הנושא של סמים ואלכוהול בתוך בית הספר. מהמדריכים עוברת ההנחיה למב"סים, המב"סים מנחים את הצוותים החינוכיים ומשם זה עובר לכיתות. יש לנו מערכים שמועברים לכיתות באמצעות המחנכים.

עצרי שנייה, אם ההודעה של השר יצאה ביום חמישי, איך כבר אתם יודעים - - - זאת אומרת, הייתם בתיאום שם?

מה זאת אומרת איך? יצאה איזושהי הנחיה לתקשורת.

כן, אבל אני שואלת אותך איך - - -

מבחינתנו זה אירוע לשיח. בנינו בסוף השבוע מערך שמתייחס למה המשמעות של אי הפללה, מאוד מאוד פשוט. מהי המשמעות של אי הפללה, מה המשמעות של שימוש בקנביס. שוב, הזדמנות לשיח על מה המניעים לשימוש בסמים, עוד הזדמנות לדבר עם הילדים על - - -

מה זה הוועדה שיפעת אמרה?

המדיניות שלנו, לגבי טיפול בתלמידים שמעורבים בשימוש בסמים, מונחית על ידי חוזר מנכ"ל. חוזר מנכ"ל נכתב ב-97' והנחה שכל מעורבות ושימוש בסמים תדווח למשטרה. זה היה על פי הנחיות של היועץ המשפטי לממשלה. עם השנים הבנו שצריך לנקוט באיזושהי בדיקה של כמה המדיניות מותאמת או לא מותאמת ואנחנו מקיימים בשבוע הבא מהלך, אנחנו כבר מקיימים אותו שנתיים עם משרדי ממשלה נוספים. ביום רביעי, זה יצא במקרה סמוך למה שיצא בתקשורת - - -

כן, אתם בכל מקרה תכננתם.

זה תוכנן ועכשיו יהיה שולחן עגול עם שותפים, משרדי ממשלה וגם גורמים בתוך המשרד, כדי לחשוב על מדיניות הטיפול - - -

גם המשרד לבטחון פנים?

כן, בוודאי.

גם שירות מבחן לנוער מוזמן - - -

בוודאי, שירות מבחן לנוער, רווחה, בריאות,

זה בעצם להתאים את חוזר מנכ"ל למציאות המשתנה?

זה להתאים את חוזר המנכ"ל למציאות של השימוש בסמים - - -

זאת אומרת שמ-97' עד היום לא היה שום שינוי בחוזר מנכ"ל?

לגבי שימוש בסמים לא, לא היה שינוי. לגבי נוהל טיפול בתלמיד שמעורב בשימוש בסמים זה לקח זמן. זו הייתה מדיניות שהייתה בכפוף להסכמת היועץ המשפטי לממשלה, זה דורש הסכמות וזה דורש עבודה עם משרדי ממשלה נוספים, זה לוקח זמן. אני מאוד מקווה שדווקא עכשיו המדיניות החדשה תסייע לנו לארגן את כל השותפים ובאמת לייצר - - -

תשמעי, אלה 20 שנה של - - -

נכון, למדנו הרבה במהלך השנים.

יש מגזרים שבזמן הזה גילו בכלל את הסמים שלא הכירו.

מבחינתנו זה לא משנה. ההנחיות הן לא תלויות מגזר, הן תלויות במה קורה אם תלמיד מעורב בשימוש בסמים.

אנחנו נעקוב אחרי זה כוועדה. בואי נתקדם.

המדיניות באה לידי ביטוי, כפי שאמרתי, בחוזרי מנכ"ל שמתייחסים גם לתכניות הפרואקטיביות וגם למדיניות שקשורה בשימוש בחומרים, אלכוהול, טבק וכמובן סמים. אלה החוזרים שמנחים את בתי הספר.

התכניות שלנו נגזרות מנתונים שנאספים, הן ברמה בית ספרית, הן ברמת מקורות של מערכת החינוך והן ברמה של נתונים של הרשות הלאומית למלחמה בסמים. אני אדלג על הדבר הזה, כולנו יודעים שתפיסת המסוכנות ירדה והעלייה עלתה.

האתגרים מבחינתנו כמערכת חינוך הם לסייע בהפחתת השימוש בחומרים, לסייע לתלמידים לקבל החלטות שמאפשרות קידום בריאות, לעזור למורים ולצוותי חינוך לקיים שיח עם הילדים ולעזור להם גם לאתר ולתת מענים לילדים שמעורבים בשימוש בסמים. הרבה פעמים, אני אדבר על אלכוהול, פחות על סמים, אלכוהול נתפס כמשהו יותר נורמטיבי והרבה פעמים אנחנו פחות רגישים למצוקה שזה מעלה.

כמו שאמרתי, אנחנו עובדים על הציר הפרואקטיבי והרה אקטיבי, עם תכנית כישורי חיים שעובדת מהגן עד העל יסודי.

הסקר הזה שעשיתם לגבי תפיסת מסוכנות של קנביס הוא דווקא חשוב.

הוא מאוד חשוב, ראינו שתפיסת המסוכנות של הקנביס מאוד מאוד ירדה. בני נוער תופסים את הקנביס כפחות מסוכן. להערכתנו זה מושפע מהשיח הציבורי, מהשימוש ההולך וגובר בקנביס לצרכים רפואיים ואז הרבה פעמים ילדים ואמרים לנו, "יותר בריא לעשן קנביס מאשר סיגריות", ולא לוקחים בחשבון את הנזקים של עישון של קנביס, שהוא כמו סיגריות, בסופו של דבר הקנביס גם מהול בטבק. בהקשר הזה צריך לזכור שמערכת החינוך לא יכולה לפעול לבד, היא חייבת לפעול בהקשר חברתי מאוד מאוד נרחב והתפקיד של כל המבוגרים, כולל תקשורת, כולל כל הגופים, הוא לייצר תנאים של מוגנות לבני הנוער.

תכנית נוספת שאנחנו מאוד מאמינים בה היא תכנית של מנהיגות נוער, שמבחינתנו אנחנו מכשירים ילדים שיסייעו לצוות החינוכי להעביר תכניות של מנהיגות נוער. השנה, לראשונה, יש לנו גם סמינר לבנות במגזר החרדי, בנות שיוכשרו ויעברו אחר כך, יחד עם הצוותים החינוכיים שלהם, בתוך בתי הספר. אנחנו מפעילים מנהיגות נוער מכיתות ה' עד י'-י"א. אנחנו עושים עבודה מאוד רחבה עם מועצת תנועות הנוער, עם הרשות הלאומית למלחמה בסמים, משרד החינוך, עם מועצת התלמידים והנוער וגם עם תנועות הנוער. הורים מבחינתנו הם קריטיים - - -

אני רוצה לשאול אותך משהו. בכל זאת, מטריד אותי הנתון הזה, שהוא הביא כאן, שיש 26% יותר משתמשים בסמים בקרב בני נוער בתיכונים. זאת אומרת, ההרצאות יש, אבל מעניין אותי, נגיד, חשיפה להרצאות של חבר'ה מכורים לשעבר - - -

אנחנו - - -

דרך אגב, אני אומרת לך, אולי צריכים לשנות את התפיסה שלכם, כי בסוף בסוף - - - אני הייתי בביקור שלי בצפון, ב"הדרך", אני מלווה אותם, היו להם בעיות עם המבנה, פרוצדורליות, הם הביאו קבוצה מבית ספר לתוך הכפר והם פגשו חבר'ה צעירים. בעיניי זה הרבה יותר טוב ממעגל שיח ולהגיד כמה קנביס לא טוב, ואז הוא יוצא וקורא בעיתון ורואה גיא לרר שאומר לו שזה דבר הכי טוב שקרה לו.

מחקרי הערכה שבדקו את הדבר הזה מוצאים שזה אימפקט לזמן קצר, בטווח הארוך זה פחות משמעותי. כי נכון, בטווח הקצר זה מאוד מרגש ומאוד חזק, מאוד מטלטל, אבל השאלה היא מה נשאר והרבה פעמים זה מאוד מרחיק. אני מוכרחה לומר לך שלי, כניסיון מפעם, אחד הערבים שארגנתי עם מכור נקי, תלמיד אמר לי שבסופו של דבר המסר הוא שאפשר להיגמל מהדבר הזה, "מה את מביאה לנו בהקשר הזה?'. זאת אומרת שזה מאוד מורכב, זה גם וגם. בסופו של דבר ילדים אומרים לנו שהדבר הכי משמעותי להם זה אפשרות לשוחח בינם לבין עצמם, לשמוע את החברים שלהם, להשמיע את הדעות שלהם ודרך זה לשייף את העמדות שלהם.

אין פה דבר אחד שמתאים לכולם ולכן צריך לעבוד בתמהיל שמאפשר גם שילוב של גורמי חוץ, מרכיב של משהו שעובד על הרגש ומשהו שעובד על הקוגניציה ומשהו שמאפשר דיון על דילמות. לכן תכניות ההתערבות שלנו משזרות את כל המרכיבים ולכן, כמו שאורי אומר, יש גם דברים שהם מכניסים לתוך בתי הספר, אבל זה חייב להיות עבודה תהליכית מתמשכת לאורך זמן.

זה שהתהליך יימשך זה כן, אני רק תהיתי בתוך התהליך.

אבל גם תכניות ההתערבות צריכות לקחת בחשבון את כל המרכיבים, כי יש שונות אצל ילדים ועל כל ילד משהו אחר עובד. לכן, צריכים לקחת שילוב של דברים.

מבחינתנו השותפים הקריטיים בתוך המהלך הזה זה ההורים ולכן בהרבה מהתכניות שלנו אנחנו מייחדים פרק שעוסק עם הורים סמים, בשותפות עם הרשות למלחמה בסמים, בבתי הספר. זה ממעגלי שיח משותפים להורים ולילדים, כלה בהרצאות להורים וקבוצות הורים מתמשכות, שזה בשיתוף פעולה עם הרשות הלאומית למלחמה בסמים. אנחנו מנסים לעשות מגוון של דברים, העצמה של מנהיגות הורים. במקביל לעבודה שאנחנו עושים עם עמיתים אנחנו עושים גם עבודה עם ההורים של העמיתים, כדי לגייס אותם כמנהיגות בתוך בתי הספר. אנחנו עושים כל מיני מודלים של עבודה עם הורים באמת כדי לייצר יותר השפעה. אנחנו, במטה, עובדים גם עם פורום הורים ארצי כדי לייצר שותפויות וכדי להנהיג יחד איתם עשייה יישובית בפורומים של הורים. כל דבר וכל דרך, אבל כמובן לדבר הזה אנחנו צריכים שותפים ולא רק אנחנו כמערכת החינוך, נוכל לעשות את העבודה.

הדבר האחרון שאני אציין זה תכנית "אופי – אימון ופיתוח יכולת התמודדות". זו כבר עבודה עם תלמידים שכבר מעורבים בשימוש בחומרים, בסמים, אלכוהול וטבק. זו תכנית שבזמנו הובאה על ידי הרשות הלאומית למלחמה בסמים, פותחה, הותאמה לארץ ואנחנו עושים אותה בעבודה עם מתבגרים בתיכונים. מבחינת הילדים זה נותן איזשהו מענה והתייחסות לכך שבית הספר נותן להם מקום לדבר על גיל ההתבגרות, על הקשיים, על האתגרים ודרך זה לפתח את האופי, את הזהות שלהם.

אם אני אומַר, מבחינתנו, לגבי העיר ירושלים, מנח"י, אז יש לנו 53 מב"סים בתיכונים. אנחנו השנה נכנסנו גם למזרח ירושלים, שזה חדש, אנחנו עושים את צעדינו שם. אנחנו מכשירים בני נוער במנהיגות נוער, מפעילים תכנית כישורי חיים, כמו שהצגתי. בעקבות אירועים חריגים אנחנו עושים הדרכה וליווי של בתי הספר, בטיפול, גם בפרט וגם בהתערבות המערכתית בתוך בית הספר, כשאנחנו עובדים בשיתופי פעולה גם ברמת מטה וגם ברמת רשות עם כל השותפים, כי בוודאי מערכת החינוך לא יכולה לעבוד לבד, היא חייבת לעבוד בשיתופי פעולה גם עם הגופים שנמצאים פה וגם אחרים.

תודה רבה. קודם כל אני מודה לך על הסקירה הרחבה. אל תדאגי, גם עברתי על כל מה שלא הסתכלת, את מכירה אותי.

את גם בקיאה בדברים.

כן, אני קצת בעניינים בשנתיים האחרונות. אני אסכם. ראשית, אני מודה לכל מי שהגיע, כמובן למשרדים הרלבנטיים וגם לעיריית ירושלים, שביום עמוס זה מצאתם זמן להגיע.

אני רוצה להתייחס לכמה דברים. קודם כל הייתה כאן סקירה חשובה, גם שלכם וגם של המשרד. התחלנו מן הדיון על בית הספר, אבל אין ספק שהדיון מאוד חם בגלל הסיפור של סוף השבוע האחרון.

תראו, יש אתגר גדול מאוד שמונח לפתחכם. את אומרת שמ-97' חוזר מנכ"ל במקרה יצא ביום רביעי, אחרי שכל המדינה מדברת על אי ההפללה. זה אתגר מאוד מאוד חשוב. זה לא פשוט. אני אומרת את זה כי אני מגיעה, אמרתי לכם, היו לי שני מרכזים ועשרות נערים שחינכתי וזה אתגר, כי בסוף הם מסתכלים עלינו ואנחנו ה- role model שלהם ואנחנו המודל ואם הוא מעשן ואם הוא שותה ואם הוא לוקח שכטה, כמו שאומרים, אז זה בסדר, זה לגיטימי.

אחד הדברים שכל הזמן התעסקנו בהם זה איך אתה מבדיל בין אותו ילד בן 15, 16 לאותו מבוגר, שמה שנקרא תפיסת העולם שלו קצת יותר מעוצבת. גם שם כמובן יש בעיות, אנחנו פוגשים אותם, גם ב"מלכישוע", גם ב"רטורנו", גם ב"הדרך", בכל הכפרים שהייתי, פגשתי גם את הבחורה בת ה-16, אבל גם את המבוגר שמשתמש או משתמשת בסמים.

הנה חברתי, חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן, היא גם חזק בעניינים, אנחנו מסיירות הרבה ביחד. אני בדיוק עושה סיכום על העניין של סמים בקרב בני נוער.

יש לכם אתגר חשוב. האתגר, בעיניי, הוא איך להתעסק עם השיח הציבורי ולהעביר אותו לבני הנוער, שיידעו. אני, כוועדה, אני מציעה בסיכום שנעשה כאן פגישה, לדעתי זה יהיה כבר במושב הבא, אבל כן לעקוב אחרי הפעילות של הוועדה שלכם, לשמוע איך אתם הולכים ליישם. כמובן מה שנוכל לעזור נעזור, אבל בסוף אתם אלה שעובדים עם המב"סים ובסוף יורדים לרמה של הילד, להסביר לו את זה, אז אנחנו נעקוב כאן בוועדה אחרי ההתנהלות של הוועדה המשותפת שלכם, לגבי שימוש בסמים בקרב בני נוער.

הנתון מטריד אותי, 26% עלייה בשימוש בסמים בקרב בני נוער זה המון. כן חשוב שהסחר ירד, אבל לצערי אם הוא עדיין משתמש אז נכון, הם לא סוחרים, אבל הם מקבלים את הסחורה, מה שנקרא, אז זה כן נתון שהוא חשוב.

אני רוצה לשבח את המשרד לבטחון פנים על התכנית הזאת, כי בסוף אם הילד, הצלחנו למנוע והוא נכנס לשירות המבחן ואין לו רישום, הרישום היה אחד הדברים הכי בעייתיים שכל הזמן נתקלנו בהם, כי בסוף הרישום תקע אותו בהמשך חייו. אז זה שאתם עושים את התכנית הזאת, עם המשטרה, יחד עם ההורים כדי לבוא ובאמת, אפילו במקרה של מישהו שעשה שימוש חד פעמי, אבל למנוע את הרישום, כי כל העניין של אי ההפללה היה לא להפוך מבוגרים לעבריינים, אז בטח שבמקרה כזה של קטינים, שאנחנו פשוט סוללים להם דרך יותר טובה מאשר אם היה להם רישום. אני זוכרת כמה בעיות היו לי אחרי זה, לנסות לגייס אותם לצבא ואנחנו יודעים שצבא, שירות לאומי וכל הדברים האלה, באמת הם מפתח.

דבר אחרון שרציתי לומר , שגם החבר'ה, שבאתם מהשטח. חשוב בסופו של דבר להתחבר לרשות. גם כשיש התנגדות, בסוף הדרך הטיפולית הטובה ביותר נמצאת אצל הרשויות. יש להן את המשאבים ואתה יודע, זה עניין של דיון שנמצא בעיצומו, היום במיוחד בעיריית ירושלים.

- - - מצדם זה הקשיים.

כן, לבוא, להכיר את התכניות שפועלות בכל עיר ולהתחבר, כי בסופו של דבר, הם, יש להם את הכלים להתמודד איתם.

אני מודה לכולכם שהגעתם. אנחנו נמשיך לעקוב בוועדה אחרי התכנית שלכם. תודה רבה.

הישיבה ננעלה בשעה 10:28.