הכנסת העשרים

מושב שלישי

פרוטוקול מס' 161

מישיבת הוועדה לקידום מעמד האישה ולשוויון מגדרי

יום שני, כ"ב באדר התשע"ז (20 במרץ 2017), שעה 11:00

תחושת הביטחון של נשים יוצאות מדינות חבר העמים

חברי הוועדה: מירב בן ארי – מ"מ היו"ר

יוליה מלינובסקי

קסניה סבטלובה

יהושע באואר - סגן ראש אגף מצילה, המשרד לביטחון פנים

רפ"ק נירה ראובני - קמ"ד נפגעי עבירה אח"מ, המשרד לביטחון פנים

ציפי נחשון גלי - מנהלת שירות לנוער, צעירות, צעירים, משרד העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים

אושרה לרר שייב - מנהלת היחידה לשוויון בין המינים, משרד החינוך

אשרת וילנאי - מדריכה ארצית ביחידה לחינוך למיניות, משרד החינוך

עדינה אנגלרד - עובדת סוציאלית, מנהלת המחלקה לעבודה סוציאלית, משרד הבריאות

יפה וולמן - עובדת סוציאלית ארצית, מדריכה וראש צוות ארצי, משרד העלייה והקליטה

מרים זלקינד - עורכת דין, מנהלת קידום מדיניות בשדולת הנשים, שדולת הנשים בישראל

ליזה ניקולאיצ'וק - פסיכולוגית, מנכ"לית מסל"ן – מרכז סיוע לנפגעות אלימות ותקיפה מינית

ילנה רוסובסקי - מנהלת קהילה - רוסיות בלי חוש הומור וחבריהן

ענת מימון

דלית אזולאי

ר.כ., חבר המתרגמים

תחושת הביטחון של נשים יוצאות מדינות חבר העמים

בוקר טוב לכולם. אנחנו רוצות לפתוח את הוועדה לקידום מעמד האישה ושוויון מגדרי. היום ה-20 במרס 2017, כ"ב באדר תשע"ז. שעה 11:00. אני אחליף את חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן.

הנושא של הוועדה היום הוא תחושת הביטחון של נשים יוצאות מדינות חבר העמים, יוזמה של חברתי, חברת הכנסת קסניה סבטלובה, שתיכף גם תתייחס.

לפני שהכל נפתח נברך את הנשים שהגיעו מחולון – קרן מהארג', תודה וברוכות הבאות לכנסת. נקווה שיהיה לכן גם יום פורה ומעניין.

אני אגיד רק שתי מילים לפני שקסניה תתחיל. בעיקרון היה דיון לפני שנה ביום האישה על תחושת ביטחון של נשים באופן כללי. אני גם הייתי בדיון הזה. הוא היה דיון מאד מעניין. הוצגו נתונים וכן הבאנו את המצגת את השנה שעברה, כי הייתה התייחסות ספציפית לנשים מחבר העמים ולכן הבאנו אותן גם לכאן.

אין ספק שצריכה להיות התייחסות נפרדת לנושא הזה של נשים מחבר העמים ואני בטוחה שקסניה, עם הניסיון שלה והידע שלה גם תוכל להעשיר אותנו במה שהיא מכירה ויודעת. הבאנו לכאן גם את משרדי הממשלה וגם את הארגונים החברתיים.

תראו, אני מקווה שלפחות מבחינת המשרד לביטחון פנים, שראיתי שכבר יש פה נציגה, אולי נוכל גם לשמוע אם היה קצת שינוי. את מכירה את הנתונים של שנה שעברה? לא משנה, אם לא אני אחדד לך קצת את העניין הזה של נשים מחבר העמים, אבל אין ספק שבנתונים של שנה שעברה ראינו את הנושא של האפליה בגלל הרגע ומאיפה שאותה אישה הגיעה. ראינו את זה גם בתעסוקה, ראינו את זה גם בביטחון האישי, ראינו את זה גם באמת בתפקוד בחיי היום יום של אותן נשים. זאת אומרת ראינו כבר שיש בעיה.

לכן גם חשוב לי לברך אותך, כי זו נקודה מאד חשובה לעשות פולו אפ על העניין הזה של נשים. אני גם זוכרת שדיברנו הרבה על העניין הזה של השפלות לעתים, גם מצד מוסדות המדינה, אבל גם מצד החברה שבה הן חיות. סטיגמות. דעות קדומות שהן חשופות אליהן – נשים מחבר העמים – רק בשל המוצא של המדינה.

אני חייבת לומר משהו, בגלל שאנחנו חברות כבר הרבה זמן, עוד מהקמפיין, אני יודעת שגם את בעצמך עברת את זה. אני זוכרת עוד שבמהלך הקמפיין דיברנו על זה. על העניין הזה של התיוג, השיוך בשל המוצא. עוד את במיוחד, כשההתמחות שלך היא מזרחנות. מי שלא מכיר, קסניה תספר, אבל היא מתעסקת המון בכל מה שקשור – ושתינו חברות בוועדת חוץ וביטחון – בנושא של מזרח תיכון בכלל וזה הרבה פעמים לא נתפס כ- - -. אבל אני חושבת שעם הזמן כבר אנשים הבינו שיש לך את ההתמחות, בניגוד להרבה אנשים אחרים.

אז חשוב לי באופן אישי, גם בגלל שראינו את הבעיות עם הדעות הפוליטיות, בגלל שראינו את התחושות לעיתים הקשות, כן חשוב ואני אשמח שגם תתייחסי להיבט האישי שלך, כמובן, חוץ מהנתונים שאת מכירה.

אז בבקשה, חברת הכנסת קסניה סבטלובה.

המון תודה לך, מירב. אז ככה בנימה אישית, אם כבר את התחלת, אז אני אגיד שיש הערכה והערצה גדולה אלייך, כי אני יכולה להגיד לך שרבות אחרות כבר נכנענו הרבה לפנייך ואני יודעת שהרגע המאושר אוטוטו מגיע.

תודה.

שלום למצטרפות. כל הכבוד על ההתמדה ועל העבודה הבאמת מאד קשה. אנחנו כולנו מחזקות אותך ואת באמת דוגמא ומופת לאישה עובדת, אישה שגם עושה קריירה וגם בעזרת השם אימהות ממש אוטוטו.

תודה רבה. וגם 40 + 3.

זהו, כן. לזה התכוונתי, שהרבה מאד ויתרו הרבה קודם וכבר יצאו לחופשת לידה. מי שלא יודע, העומס פה על חברי ובמיוחד חברות הכנסת הוא בלתי רגיל ועם כל העבודה שאת עושה, אז שאפו גדול.

אני מאד שמחה שאנחנו ניגשות פה היום, כל החברות היקרות וגם האורחות שלנו, שאני שמחה מאד לברך אתכן – קרן מאהרג', אהלן וסהלן, שלום. אני מקווה שיהיה לנו דיון מעניין ופורה; וגם אתן כמשתתפות והאורחות שלנו תשכילו ממנו.

אנחנו לא במקרה קבענו את הדיון מסביב ל-8 במרס, יום האישה הבינלאומי. בעיני כל יום הוא יום האישה. אנחנו 52% מהאוכלוסייה. 8 למרס הוא גם לא יום חג. הוא יום שאנחנו נעצרות בו כדי לעצור ולעשות חושבים – מה השתנה בשנה החולפת. האם מעמד האישה השתפר. האם אנחנו נמצאות במצב עדיף. האם אנחנו עזרנו לנשים לחוש יותר ביטחון, גם ביטחון עצמי, גם ביטחון תעסוקתי וגם ביטחון אישי.

אני הייתי מאד רוצה להקדיש את הדיון הזה לזכר חברתי שקראו לה איריס וסילבה גורליק, והיא נרצחה על ידי בן זוגה לפני שלוש שנים. עדיין קשה לי לדבר על זה, ואני יכולה להגיד שנשים רבות נמצאות במצב שלה. הכתובת הייתה על הקיר. במקרה שלה אנחנו ידענו שהיו בעיות עם האקס. היא התלוננה, אבל רק בחוג הקרוב של החברות. היא הקימה משפחה חדשה, היא התחתנה, ילדה ילד נפלא וגידלה את המשפחה שלה; ואז, באמצע החיים פשוט נקטפה על ידי בן זוג אלים, בן זוגה לשעבר שארב לה ורצח אותה בירושלים. זיכרונה לברכה.

אנחנו באות לפה על מנת לדון גם במקרים האלה - איך אנחנו עוזרות לנשים שכבר לא מוגדרות כעולות, אבל עדיין סופגות הרבה מאד אלימות גם בחיק המשפחה, גם מאנשים שהן לא מכירות והאחוזים הם מזעזעים. ממדד הביטחון האישי אנחנו יודעים שכמות הנשים העולות שסופגות גם אלימות מינית וגם אלימות פיזית מאנשים שהן לא מכירות, זאת אומרת לא מקרב המשפחה – הוא הרבה יותר גבוה. זאת אומרת יותר גבוה פי שניים.

וגם כמובן כמות העולות, לצערי הרב, בקרב נשים שסופגות אלימות במשפחה, יותר גבוה ב-35% מאשר אצל הצבריות. אז הכוונה היא לא להעלות את זה בין כל השאר, הכוונה היא להוריד את זה. להוריד את זה למינימום האפשרי ואם אפשר לאפס ולמגר את התופעה המכוערת הזאת.

אני יכולה להגיד, גם כמי שעלתה מחבר העמים. אני עליתי מחבר העמים במשפחה שטיפוסית לעלייה שלי – אמא וסבתא. עלינו בהרכב מאד מאד נשי, הרכב מנצח אפשר לומר. כולן נשים חזקות. סבתא שלי הייתה רופאה צבאית, זיכרונה לברכה. אמא עם שלוש השכלות גבוהות, מהנדסת בניין ועורכת דין. היא עבדה במדינה הזאת בכל דבר שהתאפשר לה. היא תמיד חשבה שצריך קודם כל להרוויח את הלחם ואת הכסף ולא משנה במה עובדים, כל עוד היא מביאה את הלחם הביתה.

תוך כדי היא סבלה ממסכת השפלות איומה. הקנטות, סטריאוטיפים גזעניים. אחרי שהתבגרתי, אני הבנתי גם על מה מדברים, במה מדובר, כי כאשר שופטים אותך רק על פי המראה שלך ואומרים לך תשמעי, אוקיי, את לא רצינית, את לא מתאימה לתפקיד הזה כי בסדר, את ילדה. אז אנחנו הנשים תמיד – אנחנו או ילדות, או איך שהוא מתי שהוא אנחנו הופכות ללא רלבנטיות ומבוגרות. מתי השלב הזה שאנחנו בסדר? מתי השלב הזה שאנחנו בדיוק על המשבצת של האישה שהיא אישה מקצועית, יכולה לעבוד, בין אם זה בניקיון או בין אם זה בהנדסת טילים. המגוון יכול להיות כל דבר, כל עבודה מכבדת את בעליה.

אז לצערי הרב אנחנו שנה אחרי שאנחנו דנו פה בעניין הזה ויש יותר מקרי אלימות, יש יותר סטריאוטיפים, יש יותר סטיגמות ונראה שאנחנו לצערי הרב, עם כל האופטימיות, לא כל כך מתקדמים ומתקדמות.

אז השאלה היא באמת – ויש פה את המשרדים הרלבנטיים ואליהם כמובן אני גם מפנה את השאלות – מה עושים על מנת לעזור לציבור הנשים שהן לאו דווקא נשים שעלו בחמש או בעשר השנים האחרונות. כי העלייה זה יום אחד, חברות והקליטה נמשכת לפעמים כל החיים. זאת אומרת נשים שהן באו מאיזה שהוא מקום והן עדיין מנותקות פה, כי אין עדיין חוג משפחתי גדול. אין עדיין חוג חברים גדול. אין עדיין ידע ואין עדיין הרגשה שזה בסדר ללכת למשטרה. זה בסדר להתחתן. איך עובדים איתן?

אני הייתי רוצה לשמוע איזה כלים קונקרטיים, אחרי הדיון הפורה שהיה בשנה שעברה, מה הצעתם, איפה זה עומד עכשיו? איך ניגשים לאותו ציבור של נשים, שהן חיות את החיים שלהן כמו כל ישראלית אחרת, אבל עם הרבה פחות ידע ויכולת גם להוציא את הדברים החוצה, שאנחנו יודעים שזה מאד מאד חשוב.

אז תודה לך מירב ובואו נפתח את הדיון.

תודה לך, חברת הכנסת קסניה סבטלובה. אנחנו נתחיל עם המשרדים. נעשה משרד וארגון חברתי. נתחיל עם המשרד לביטחון פנים. בבקשה גברתי, תציגי את שמך ואת התפקיד.

שלום, אני נירה ראובני, קצינת פיקוח ובקרה במדור נפגעי עבירה בתחום האלמ"ב, יותר (אלימות במשפחה). לדיון הזה באמת צורפה מצגת, אבל לא צורף סיכום הדיון של שנה שעברה ובאופן אישי לא התבקשו נתונים מהמשרד לביטחון פנים.

אני אומר, אחרי שאני אומר כאן את מה שיש לנו להתייחס, ככל שיתבקשו נתונים ופילוח מסוים, אנחנו נידרש ונענה, כי המצגת גם פה התייחסה לאוכלוסיות שונות ממגזרים שונים. בגדול, מה שאני יכולה לומר מבחינת טיפול משטרת ישראל בקרב המגזרים הייחודיים, אם זה במהלך ההכשרות שאנחנו עורכים, הכשרות כמה פעמים בשנה לחוקרי אלמ"ב, חוקרים של חסרי ישע ועבירות מין, לחוקרים ולקצינים. אלו השתלמויות רציניות של שבוע, השתלמות מסמיכה.

אנחנו מקדישים פרק ניכר מאד מההשתלמויות האלה לנושא חקירה רגישת תרבות. אם זה החברה האתיופית, אם זה החברה החרדית, אם זה החברה הערבית. אם זה בקרב העולים אנחנו מזמינים את הגברת ליזה ניקולאיצ'וק שתיתן לנו הרצאה ארוכה ומקיפה על המאפיינים הייחודיים של עולים, איך להתמודד איתם, מה החוקרים צריכים לדעת, איזה דגשים לתת כדי באמת לפנות נכון, לטפל ולהבין מה עובר על האנשים האלה בארץ המוצא ואיך באמת להתייחס אליהם. אז זה לגבי ארבעת המגזרים האלה באופן כללי. החוקרים מקבלים את ההכשרות הרלבנטיות.

שאר הפעולות – משטרת ישראל עוסקת באופן מתמיד ואינטנסיבי לביעור האפליה, אם זה נגד נשים – מלחמה באלימות נגד נשים ונערות, צרכים ייחודיים של נשים מבוגרות. אנחנו מתמקדים בכלל הנושאים ואנחנו באמת ענינו על זה עכשיו בדו"ח השישי של האמנה, גם אמנת איסטנבול וגם האמנה לאפליה נגד נשים. ענינו באופן נרחב מאד על כל הפעילויות שלנו בנושא הזה.

שיתופי פעולה – המשטרה עוסקת במגוון שיתופי פעולה עם גורמים רלבנטיים, עם מנהיגי קהילה בקרב אוכלוסיות ייחודיות, מתוך ההבנה ששיתופי פעולה ושיח עם מנהיגי קהילה יכול לעודד דיווח. במיוחד קהילות שיש בהן תת דיווח מסיבות שונות, אם זה בעבירות מין - - -

כן, אבל לא נראה לי שבמקרה הזה יש לך מנהיגי קהילה שאתם עובדים איתם.

לא, אני מדברת באופן כללי על האוכלוסיות ה - - -

כן, אבל אני רציתי באופן ספציפי. לא את מנהיגי הקהילה - - -

מנהיגי הקהילה באופן ספציפי באמת לפלח הזה של האוכלוסייה לא רלבנטי.

אין פה.

הרכב קצת אחר.

מוקד מנ"ע – מרכז מידע לנפגעות עבירה – כל נושא נפגעי העבירה שמרוכז במדור שלנו, עובר באמת הרבה מאד מתיחת פנים בכל מה שקשור לזכויות נפגעי עבירה בכל השפות. אם זה שילוט, הנגשת מידע, שאנשים יידעו לאן לפנות. מרכזי הסיוע בכל השפות. יש את זה גם לחוקרים בנגישות על השולחן, כדי שיוכלו לספק את המידע גם במסגרת חוק זכויות נפגעי עבירה וגם בכלל.

זהו ככה בגדול.

אבל אין לך שום דבר ספציפי על חבר העמים.

מבחינת הטיפול, שוב, המשטרה עוסקת במלחמה נגד האלימות אם מינית או פיזית - - -

כן, אני יודעת, אני פה כל הזמן בוועדה, אני יודעת שיש.

לכלל הנשים, בכלל האוכלוסיות. מתוך ההבנה שיש אוכלוסיות שונות ומגזרים ייחודיים שמצריכים את הטיפול הזה, אז יש לנו במסגרת ההכשרות שלנו, כמו שציינתי, התייחסות נפרדת. אנחנו מביאים אנשים. אם זה החברה החרדית אז אנחנו מביאים גורם משם ואם זה עולים - - -

כן, כן, סליחה. עצרי רגע. אני הבנתי אותך על החרדית והערבית והאתיופית. אני רציתי ספציפית אם יש לך נתונים ספציפיים על יוצאות ברית המועצות של העבודה של המשטרה איתן, אם זה מבחינת מה שקשור לביטחון כלכלי, אם זה מבחינת ביטחון במשפחה, אם זה מבחינת פניות של נשים מחבר העמים. חברת הכנסת דיברה על הנושא של פגיעות בתוך המשפחה, אם יש התייחסות ספציפית. אבל אין, אז אני לא צריכה עכשיו את זה שעובדים עם מנהיגות מהקהילה. אני יושבת בוועדה הזאת שנתיים כבר, אני יודעת איך מתייחסים, לפחות בניסיונות בין המשטרה לאוכלוסיות.

צריך להבין שההתייחסות היא אחרת. אני מניחה שהצרכים של נשים ערביות או לצורך העניין נשים יוצאות אתיופיה, קצת שונים מנשים מחבר העמים. זאת אומרת כשעשינו כאן דיון על נשים צעירות יוצאות אתיופיה, אז דיברו על המגשרים. אני מניחה שאת זה אין אצלכם. אני רציתי ספציפית האם יש התייחסות לנשים יוצאות חבר העמים והאם הגיעו אליכם פניות מסוימות, כי יש כאן וצריך לומר שהן די השתחררו כבר מחבלי הקליטה שלהם, אבל מהסטיגמות ומהדעות הקדומות הן לא.

בדיוק.

אבל אם אין ספציפית, אז אני אבקש ממך בסיכום של הדיון מה אני צריכה. אוקיי?

בסדר גמור.

יותר ספציפי, אני לא רוצה עוד פעם שתגידי לי על אוכלוסיות מיוחדות, כי הייתי כבר בדיון הזה.

בסדר גמור. כפי שציינתי כבר בתחילה, מאחר שלא נדרשנו להצגת נתונים, אנחנו יכולים להידרש ולתת - - -

אין בעיה נירה, הכל בסדר. כמו שאת רואה אני לא הטחתי בך משהו, רק אמרתי לך מה שחסר לי.

בסדר גמור, אין בעיה.

יהושע באור פה?

כן.

בבקשה אדוני. גם מהמשרד לביטחון פנים, סגן ראש אגף מצילה.

אני מייצג את המאמץ האזרחי של המשרד לביטחון פנים, שזה שתי תכניות מניעה בקהילה. אחת נקראת עיר ללא אלימות והשנייה נקראת מצילה, אגף מצילה. אנחנו משלימים את העבודה של המשטרה, כשהמשטרה מתעסקת בצד האכיפתי ואנחנו מפעילים תכניות לפי מיפוי שיש בכל רשות מקומית. בכל רשות מקומית שבה קיימת קהילה מובחנת של יוצאי חבר העמים וגורמי הרווחה וגורמי הרשות הציפו לנו את הצורך בטיפול ייחודי לאוכלוסייה, יש לנו מגוון מודלים או תכניות פעולה שמשתדלות לתת מענה לחלק הזה, בעיקר הדגש הוא על אוכלוסייה בוגרת. זאת אומרת העצמת למשל הורים בקהילה, כדי שיתמודדו עם הקליטה המוצלחת של הדור השני והבעיה שלהם, כמו שאמרו, שהשתחררו מחבלי הקליטה, אבל הסטיגמות וההתוויות נשארו.

אז אנחנו מנסים, אם אפשר בתחום הזה לתת להם העצמה גם בסדנאות, גם בתכניות מיוחדות שאנחנו מממנים בשיתוף. כל התכניות שלנו נעשות במימון משותף שלנו, במצ'ינג יחד עם הרשויות המקומיות. אני לא יכול להצביע כרגע מדויק, כיוון שזה תלוי. זאת אומרת למשל לגבי האוכלוסייה האתיופית, כמו שאת יודעת, אז אנחנו נתבקשנו לספור אותם אחד-אחד, כי הייתה תכנית ממשלתית שתקצבה לפי מספר האנשים.

לשמחתנו המצב של יוצאי חבר העמים היה פחות אקוטי בשנים האחרונות בתחום זה שהיה צריך לתת מענה פרטני. המענה ניתן באופן כללי ובכל הרשויות שאנחנו פועלים, ב-200 ומשהו רשויות ברחבי ישראל. התכניות הן לא מיועדות במיוחד ליוצאי חבר העמים, אבל הן עונות גם על הבעיות שהוצפו בתחום הזה, גם בתחום הביטחון האישי וגם בתחום העצמה והמיקום שלהם בקהילה.

אם תדרשו עוד נתונים, אנחנו נשתדל לפלח, למרות שאנחנו לא מסווגים את המשתתפים בתכניות שלנו לפי ארצות המוצא. אנחנו לא מסווגים אותם. זה גם חלק מתוך המחשבה, בשיתוף פעולה עם הרשות, כדי לא לתייג אותם. אי אפשר להגיד קבוצה של מדינה כזאת או מדינה כזאת. סך הכל אנחנו לוקחים את האוכלוסייה לפי המאפיינים שהרשות המקומית מוסרת לנו, בתוכם כמובן במקומות שהאוכלוסייה היא יוצאי חבר העמים שנזקקת לסיוע שלנו יחד עם הרשות, הם מקבלים אותה.

תודה רבה. ליזה ממסל"ן, בבקשה גברתי.

שלום לכולם. אני שמחה שקסניה הזמינה אותי דווקא לנושא הזה. שמי ליזה ניקולאיצ'וק, אני פסיכולוגית בהכשרתי. אני 20 שנה קשורה למרכז סיוע לנפגעות ונפגעי מינית ואלימות, 15 שנה מנהלת את המרכז. אני עליתי לארץ בשנת 1994 כבר עם תואר שני בפסיכולוגיה. אני יודעת את כל קשיי העלייה. אני יודעת מה המחיר שהמשפחה שלי שילמה על זה, שאני לא הלכתי לנקות רחובות אלא הלכתי ללמוד, אז לא קנינו דירה ואוטו והסטודנטים - - - ובעלי היה צריך לעבוד 24/7. יש את המחיר.

אני יודעת מה המחיר שאני עד משלמת כשאני מתראיינת. אני היחידה בין מנהלות מרכזי הסיוע שדוברת רוסית, אז אני מתראיינת. בן זוגי היקר מרים טלפון ומשתעשע מאיומים, קללות וכן הלאה – רוסיה - - -. אני תמיד צוחקת. אני 40 שנה נשואה לאותו בן אדם, אז הקללה הזאת לא רלבנטית, אבל מעניינת מאד. זאת אומרת הסטיגמות ממשיכות ללוות אותי 20 שנה פלוס, במדינה שאני נותנת את כל הנשמה למדינה הזאת.

עוד פעם, אני לא שייכת לארגון של עולים חדשים. מרכזי סיוע זה ארגונים שקיימים בארץ. לא אני הקמתי אותו לצערי. הייתי רוצה מאד להיות שייכת להקמה, אבל ב-23 שנים שאני בארץ - - -

אבל לפי איך שאת מתנהלת שם, את כמו המייסדת של המקום, מההיכרות איתך.

פשוט עשיתי שם איזו שהיא רפורמה, אבל כשאני הגעתי למסל"ן אני הגעתי במקרה, עם מקרה של ילדה שהייתה מטופלת שלי ואבא חורג שלא ידע רוסית והאימא של הילדה לא ידעה עברית והיה סיפור מאד מאד מסובך, שהאבא החורג, בזמן שאמא הייתה מאושפזת ימים לקראת לידה, ניסה לאנוס את הבת החורגת שלו והיא הייתה מטופלת שלי קודם. אז אנחנו נכנסו לבית, פרצנו לדירה ובעלי פתח את הדירה, הוצאנו את הילדה משם. אני לא ידעתי מה זה חובת דיווח, אני רק ידעתי שהילדה הזאת מפחדת ללכת ולפנות לגורמים הממסדיים, כי היא פחדה מפתיחת תיק. המילה משטרה – לכל מי שיצא מחבר העמים – זה היה יותר קללה ממה שעזרה.

ואני רוצה כאן להתייחס לנירה ולתת הרבה מחמאות לשינויים. אני 20 שנה בתחום, אני יודעת מה היה לפני ומה קורה היום. כל כמה חודשים אני מוזמנת לכל קורס כדי לדבר על שילוב של אלימות כלפי נשים.

איזה קורס, של מה?

קורס של חוקרי משטרה. אני רואה הבדלים בין החוקרים שהיו אז והיום. אני רואה את הרמה של החוקרים שמגיעים היום לתחום. ואת יודעת, אני יותר שקטה כשאני הולכת לישון בלילה, כי ההתייחסות לפניות למשטרה היום היא אחרת. יש דוברי רוסית. יש הכשרה מדויקת. הם שואלים את השאלות מה מיוחד ומה הניואנסים. הלוואי שכל הממסד יעבור שינויים כאלה.

גם ברווחה יש הרבה הרבה שינוים. ציפי, שצריכה להגיע לכאן, ממשרד הרווחה, תגיד. הבעיה היא כזאת. א', אנשים שמגיעים מחבר העמים, יש כל פעם איזו שהיא מין תופעה חדשה. עד שהחברה תלמד אותה לוקח זמן. אנחנו מקבלים מלא פניות בשמונה השנים האחרונות, של תופעה מאד מעניינת. אני לא יודעת עד כמה קסניה כבר מכירה את זה, שגברים ישראלים נוסעים ומתחתנים במולדובה, אוקראינה ורוסיה, מביאים לכאן נשים - - -

או דרך האינטרנט.

ובצורה מגעילה ביותר מביאים לכאן נשים. אני הבאתי דוגמא, עכשיו אני מלווה אישה, היא בת 28, יש לה ילד נכה בן 9 מהנישואים הקודמים. ממה שאנחנו מבינים כנראה זה ילד מאונס. היא התחתנה עם גבר בן 58 שבא והביא אותה ממולדובה לכאן. יש להם ילדה בת שנתיים. ההתעללות שהאישה הזאת עוברת, זה קשה לתאר אפילו בספרים. זה כלכלי ונפשי ופיזי ופסיכולוגי וכל פעם כשהיא רוצה לפתוח את הפה. למה הן שותקות? יש להן סיבה לשתוק. כל פעם שהיא רוצה לפתוח את הפה אז הוא אומר אני אשלח אותך, אני אגיד שאת ככה וככה. אני אלך למשרד הפנים – זו אחת מהתופעות – ואני אגיד שאת ככה וככה לא טובה.

האישה הזה מושפלת ברמות שאני לא יודעת אם כלב בהתעללות היה עובר ברחוב דברים כאלה. ואנחנו חסרי אונים.

מרכז הסיוע מסל"ן הוא מרכז סיוע של כל הנגב. בשנה אנחנו מקבלים יותר מ-12,000 פניות רק בנגב, שבגלל שאני דוברת רוסית, הייתי ונשארתי, אנחנו התחלנו את התהליך מחינוך וככה הגענו לכמעט 50% של פניות בשפה הרוסית. התחלנו מזה שאני תרגמתי את החומרים לרוסית והתחלנו לעשות סדנאות. אנחנו מעבירים סדנאות ב-8 שפות, אבל ברוסית, בגלל שהאוכלוסייה מסוימת, ואז מכל סדנא יש פנייה. בסדנא לילדים יש פנייה מהורים ומהילדים. ככה זה עובד, ואז יש ריבוי פניות של עולים מחבר העמים, מאתיופיה, מארגנטינה, מכל מיני מקומות.

תגידי, מה את עושה עם אותן נשים שמגיעות מחבר העמים, ממולדובה, מגיעות לכאן להתחתן ובסוף הרי הן לא יהודיות ויש - - -

הילדים הופכים להיות - - -

מה עם הילדים?

יש מקרים. במקרה האחרון הייתה לנו אישה שפשוט בגלל המשפט הבינלאומי שלחו אותה לפוגיה בחזרה, עם שני ילדים. אז ליווינו, קנינו לה מתנות, בכינו בשדה התעופה ביחד, בדמעות שלי הייתה תחושה שזאת הילדה שלי ששולחים אותה. הרבה פעמים חוסר אונים. הרבה פעמים חוסר התחשבות. הפוגע הוא בן אדם שיש לו כסף, יש לו עורך דין טוב. הנפגעת היא מישהי שמקבלת סיוע ממרכז סיוע, שאת יודעת שבלי תקציבים מקצצים ומקצצים בפעילות כל פעם.

כן, על זה עברנו כבר ברוך השם.

לא עברנו. השנה אנחנו התחלנו עוד פעם בקיצוץ - - -

בסדר, כל שנה אני עוברת על זה מחדש.

יופי. דרך אגב, ממשרד הקליטה לא קיבלנו אף פעם שקל אחד על הפעילות שאנחנו עושים, בחיים. אני רוצה עוד התייחסות לכמה דברים. אני חושבת שהבעיה היא ברמה חברתית. החברה שלנו עוברת סטיגמות. את יודעת, בהרצאות שלי אני תמיד אומרת – כל עולה חדש מאתיופיה תמיד מספר שהוא בא מהשטחים הענקיים של הארמון - - -

איזה ארמון?

יוצאי אתיופיה – סליחה, של השטחים, שהיו לו פעם שטחים באתיופיה. יוצאי מרוקו אומרים שהם באו מהארמון של. יוצאי חבר העמים תמיד היו מנהלים. זה לא בגלל שגם אתיופים, גם רוסים גם מרוקאים שקרנים. אנחנו לא. פשוט כל אישה שבאה מאתיופיה וכל אישה שבאה ממרוקו ובאה מרוסיה, רוצה דבר אחד, שהחברה הישראלית הוותיקה תאהב אותה. אז היא לא משקרת, היא פשוט רוצה לרצות.

הצורך הזה בא משינוי. החברה צריכה לעבור שינוי. השינוי זה חינוך. זה חינוך לסובלנות, לסבלנות. זה הבנה. זה קבלה של אחר. בחינוך הזה צריכים להשקיע תקציבים. זה לא סתם להגיד.

א' צריכים להשקיע בזה תקציבים כדי לתת את ההכשרות לאנשי משטרה. עוד פעם, חוקרי משטרה שעוברים אצלנו הכשרות יוצאים ממרכז סיוע. אני יודע שאם הנפגעת שבאה למסל"ן תגיע לשם, החקירה תהיה אחרת. הוא יהיה רגיש, הוא יידע איך להתייחס. הוא ידע שהבעיה בשפה שלה יכולה להביא לאי הבנה. כי אנחנו מתרגמות, עדיין. 20 שנה אני בארץ, אני מתרגמת מרוסית לעברית, מה לעשות? זו שפת האם שלי. איתה נולדתי.

אני בת לניצולי שואה. אני יודעת עברית מצוין, אני מבינה את הכל, אבל עדיין, זו שפה שאני נולדתי איתה. צריכים להתייחס לזה.

ניואנסים תרבותיים. אם אני נכנסת למגשרת שלועסת מסטיק, בתרבות שלי אני בחיים לא אבקש ממנה עזרה. בשבילי זה זלזול בי, אבל למישהו אחר זה יכול להיות סתם חאפ-לאפ.

צריכים להתייחס למיליון ניואנסים. לא כל מי שבא מחבר העמים בא מאותו מקום. אנחנו מאד שונים. חברה קווקזית וחברה בוכרית ואלה שהגיעו מחבר העמים זה אנשים שונים. בוכרים וקווקזים חיו בסביבה מוסלמית. הם מכירים ניואנסים אחרים. אני גרתי בעיר הבירה, החינוך שלי והכל אחר. אני זאת שגדלתי בבולשוי. זה לא אומר שכולם ראו את זה. הכללות ובעיות הן כאלה שהחברה שלנו צריכה ללמוד.

תרבות של יוצאי אתיופיה, תרבות של אלה שמגיעים ממרוקו, כי יש במה להיות גאים. תרבות של אלה שמגיעים מחבר העמים. אם אנחנו רוצים חברה סובלנית, אנחנו צריכים להשקיע בחינוך. ואת יודעת מה? אני חוזרת למשהו אולי לא נעים שאני אגיד - - -

כן, רק משפט סיכום, ליזה, כי יש עוד דוברים.

במשפט אחד. פעם הייתי בוועדה שתרמו כסף לקברי צדיקים. אני אומרת, את יודעת מה, בואי נתרום כסף לצדיקים שעדיין חיים, כי לקברים אנחנו עוד נספיק. יש הרבה אנשים שתורמים ומתנדבים והם דוברי 8 שפות, לא רק דוברי השפה הרוסית, במרכז שלי. וכשאנחנו צריכים כל פעם להרגיש מקצבי נדבות כדי לשרוד וכדי להפעיל את המרכז, כשבדרום אין לי מאיפה לגייס כספים. התקציב של המדינה מיליון, התקציב שלי 4 מיליונים. אין לי איך לשרוד וזו תחושה של להזניח את הנושא. את החינוך ואת הכל ובטח ובטח לדוברי הרוסית. אם תרצו עוד שאלות אני אשמח לענות.

תודה רבה. משרד העלייה והקליטה, יפה. בבקשה גברתי.

יפי וולמן. אני מסתכלת כאן על המידע הזה לגבי תחושת הביטחון האנושי של נשים בישראל - - -

האישי, הביטחון האישי.

האישי, כן.

גם אנושי.

כתוב אנושי. ואני חושבת שבאמת הייתה צריכה להיות השוואה לכלל העולים ולאו דווקא לחבר המדינות וותיקים וערביות, כי אז היינו רואים, מבחינת תחושת הביטחון האישי, בהשוואה גם לעולים אחרים. כי לטעמי זה מאד חשוב שתהיה דיפרנציאציה גם בין העולים, לא רק בין עולים לוותיקים. זו נקודה אחת שאני חושב שצריך להגיד אותה.

אני רק יכולה להגיד שמזל שיש לנו את המחקר הזה. יחסית יש מעט מאד חומר מחקרי שאפשר להישען עליו, חומר אקדמי שזמין לנו.

לא, אני באה מהמקום הטוב.

אז זה כמעט הדבר היחיד שקיים.

אבל זה גם קריטריונים שונים, קסניה.

נכון.

קריטריונים שונים צריכים להיות. זה לא עניין של - - -

עכשיו לגבי מה שמשרד העלייה והקליטה עשה. הוא עשה מספר תכניות. אני יכולה להגיד לכם למשל שיש לנו תכנית של משפחה תומכת, שבאים לחזק את האישה, כשהילדים הם עוברי חוק. זאת אומרת יש בעצם ליווי של המשפחה, חיזוק האישה בכל ההליך הפלילי של הילדים, שמצאו שהם עוברי חוק, כדי שהאישה בעצם תוכל באמת לדעת את המהלכים הפליליים ותוכל באמת לבדוק את הדברים באופן מקצועי. אז יש באמת ליווי ואנחנו עושים גם את התכנית הזאת עם שירות מבחן למבוגרים ויש באמת כמה מלוות שמלוות משפחות מחבר המדינות בהליך הפלילי של הילדים שלהן.

אני חושבת שזה משהו מאד חשוב שהמשרד - - -

אבל זה בהקשר של ילדים. מה לגבי הנשים עצמן, שהן תהיינה במרכז.

אני מדברת על בני נוער.

אוקיי. היא שואלת מה לגבי הנשים.

זה על הנשים. זה על האימהות של אותם בני נוער.

כן, אבל הסיוע הזה הוא סיוע לאותם צעירים שמה שנקרא כבר הסתבכו עם החוק.

אז אני אמשיך. תכנית כשרים, שזו תכנית של מניעת אלימות כנגד נשים, בכלל כנגד עולים, היא תכנית שממש תגברנו את כל מערך העובדים המקצועיים במרכזים למניעת אלימות במשפחה.

מתי תגברתם?

כבר מלפני 10 שנים תגברנו את זה ועד היום. אנחנו כל פעם מכניסים עוד עובדים בשפות אחרות. אנחנו עושים את זה עם משרד הרווחה. זאת אומרת את כל העבודה אנחנו לא עושים לבד, אנחנו עושים עם היחידות המקצועיות במשרד הרווחה. אז כך שהנושא הזה, באמת היום בכל המרכזים למניעת אלימות במשפחה, יש עובדים מקצועיים שמדברים את שפת העולה, שמלווים את הנשים האלה.

לגבי הנתון הזה של המשטרה, אנחנו הבנו מכל הוועדות שדווקא יוצאות חבר המדינות יש להן כן ביטחון לפנות למשטרה. זאת אומרת זה משהו שאני שמעתי בנושא אלימות במשפחה.

זה מאד תלוי. זה מאד תלוי מי.

לא, מבחינת הנתונים יחסית, אבל ברור, כי אני באמת חושבת וזה מה שאמרתי. לפחות הוותיקות יותר. אם נשים שהן ותיקות בארץ הן לא ירגישו בנוח לפנות למשטרה, אז? זאת אומרת אני מניחה שאותן נשים שהגיעו מחבר העמים הן כבר מרגישות פה מספיק צבריות בשביל לבוא ולפנות למשטרה. אבל העניין הוא שמה שאני קצת היה לי את הדעה שלי, אבל ליזה פה אמרה שהיא הולכת לחוקרים ועושה כאן תהליך שלא היה, שבסופו של דבר אם אצלכם – ועזבי רגע את אותן נשים שהגיעו לפה בשנות ה-80, הן כבר 3040 שנה בארץ. הן לא אמורות בכלל לחשוש ממשטרה, לצורך העניין.

אבל אני שואלת מה עם אותן נשים שהגיעו בשנים האחרונות. מה עם אותן נשים שעדיין חוות את אותם קשיים תרבותיים. האם יש להן איזו שהיא כתובת אצלכם? יש דבר כזה? זאת אומרת יש יחידה שמתעסקת בנשים שהגיעו מחבר העמים ב-10 השנים האחרונות? עזבי לצורך העניין אותן, שהן כבר ותיקות והילדים שלהם הם חלק מהחברה הישראלית. אני שואלת מה קורה עם אלה שבאו בשנים האחרונות. יש להן כתובת לנשים ספציפית?

יש לנו, אצלנו בתוך המשרד לעלייה וקליטה, שירות שנקרא שירות הרווחה ויש לנו עובדות סוציאליות שמקבלות קהל ומקבלות לצורך העניין נשים בכל מיני מצבים.

שהיא יכולה לבוא אלייך כי מה?

מכל מיני סיבות היא יכולה לבוא אלי. אפילו אלימות במשפחה היא יכולה לבוא אלי ואז אני יכולה להפנות אלי. כאילו, בכל מיני מצבים הן יכולות לבוא.

שזה ספציפית לנשים מחבר העמים, או בכלל לנשים?

בכלל, לכל הנשים והעולות. משרד העלייה והקליטה עובד עם כל המגזרים ועם כל ארצות המוצא. נכון שחבר המדינות זה מיליון ומשהו ומבחינת האחוז זה אחוז מאד גבוה ואני מניחה שגם הנשים הן אחוז מאד גבוה, אבל אנחנו מקבלים קהל. יש לנו עובדים מחוזים, יש לנו - - -

אבל את לא יודעת כמה באחוזים באות אלייך?

אני לא יכולה. אני יכולה לבדוק לך את זה, אם זה משהו שמעניין אותך.

דווקא נתון מעניין, כי עוד פעם, מהתחושה שלי, ועוד פעם, הכל פה אנחנו מדברים מחוויות אישיות גם שלנו כחברות כנסת וחברי כנסת. גם נשים שנמצאות פה 25 שנה וגם 30 שנה, עדיין לא מרגישות שלפנות לעובדת סוציאלית או בכלל לגורמי הרווחה, זה לא משהו מפחיד. יש הרבה נשים שבטוחות שברגע שהן תדרוכנה במקום שיש בו איזה שהוא רישום או איזה משהו, זה קודם כל יפגע בהן. לא ברור איך יתייחסו אליהן שם וזה לא המחסום של השפה. זה מחסום של - - -

אבל זה בצדק. אנחנו ראינו סיפורים לא מעטים שאנשים עשו את זה והתוצאות היו לא טובות, כי משרדי הרווחה לא ידעו. נכון קסניה? שמענו את זה.

כן, כן.

אני רק רוצה להגיד לך שבגלל זה פונים אלינו יותר, כי אין לנו את הרישום ולא פותחים תיקים. זה נכון.

ואם ישאלו אותי עכשיו אם ללכת למשרד הרווחה או למשטרה, בחיים לא. בחיים לא.

רגע, רגע, שנייה. אני נותנת עכשיו לסיים ואז חברת הכנסת מלינובסקי תתייחס.

אני רוצה דווקא לומר לך שדווקא משרד העלייה והקליטה לא נתפס כמשרד סטיגמתי שצריך לפחד ללכת אליו או לפנות.

אבל אין לכם כלים.

אבל זה גם לעולים שהם עד 10 שנים. 15 שנים במקרים מסוימים, אבל זה לא מתייחס לקבוצה הענקית הזאת שזה עולים של תחילת שנות ה-90.

נכון. אלה שהן מאד ותיקות הן כבר מן הסתם עוברות למשרד הרווחה.

כן, זה מה שאני אמרתי.

הן עוברות למשרד הרווחה, הן כבר לא - - -

שזה החלק הארי, בואו נגיד.

שזה אצלנו אלפים ושם בודדים.

בדיוק.

אוקיי. בבקשה, חברת הכנסת יוליה מלינובסקי.

כבוד יושבת ראש הישיבה, אם הייתי צריכה לחשוב לפנות לרווחה, למשטרה, הרגל שלי לא הייתה דורכת שם.

למה?

כי היחס שם, כל הסטיגמות שיש שם, התוצאות שיכולות להיות, הם לא באמת. הם עוד עובדים לפי הספר. אני בעברי כחברת מועצה, לא פעם עזרתי וטיפלתי בכל הסיפורים האישיים של אנשים וראיתי אישה שנכנסה לקבל עזרה מהרווחה וזה נגמר בכך שהילד נפלט לפנימייה. ואותה גברת אומרת שהיו מרביצים לי, שהייתי סובלת, אבל הכלים שהם נוקטים בהם, הדרך שהם עושים, תביני, הם עובדים לפי ספר. א', ב', ג'. הם לא מתחשבים בקודים תרבותיים.

בוא נגיד הרוב.

למשטרה את נכנסת, מה את שומעת? רוסיה. אני נלחמת בזה שנים. אני אומרת אני לא רוסיה, אני יהודיה דוברת רוסית, אבל יושבים שם גברים ברובם, שלא מבינים את הנושא הזה. לא מבינים את זה. כשהם נתקלים באישה שהיא חזקה, אז הם פתאום עומדים דום. לא פעם היו לי מצבים שלקחתי גברת, הלכתי איתה לתחנת משטרה, היחס – נו, מה את רוצה פה? נו, נו, תרשמי. אדוני, תרשום, תקבל את התלונה. פתאום הם פותחים עיניים. מישהו מעיז לדבר איתם.

הבעיה היא, כפי שהגברת אמרה פה, זה בתפיסת העולם. זה ביחס לאישה, ביחס לאישה עולה. את בטח שמעת לא פעם, גם כמוני - - -

את חושבת להכליל? זה נורא-. גם קסניה שומעת, לבוא ולהגיד שכל הרווחה ככה, כל המשטרה ככה. זה קצת - - -

כן, זה לא כולם.

אני שואלת אותך. יש לי סימן לשאלה.

אבל בואי נגיד ככה, יכול להיות שמפכ"ל המשטרה הוא לא ככה, אבל מה שאת רואה בתחנות - - -

יש הרבה שינוים בשנים האחרונות.

בדרג הנמוך זה ככה.

אני חושבת שהבעיה היא בזה ש - - -

רגע, רגע.

אני רוצה לסיים את המשפט.

בבקשה גברתי.

את לא היית בסיטואציה הזאת.

לא, אני שואלת. היה לי סימן שאלה בסוף.

למזלך את נולדת פה. שרתת בצבא, את אישה חזקה, העברית שלך פרפקט ואת לא נראית כמונו. כאילו, את נראית צברית, ישראלית.

לא, אל תדאגי. לנו, את יודעת, יש את העניינים שלנו גם. בוא נגיד שאין אוכלוסייה פה במדינה שלא עברה את מנגנון הקיפוח.

אבל לא אמרו לך פעם את רוסיה זונה, נכון? כי את לא היית בסיטואציה הזאת. לא עצרו אותך פעם ברחוב כי את נראית בלונדינית ואולי בלתי חוקית ולא בדקו לך תעודת זהות. נכון?

כן, אבל את חושבת שבאמת עוצרים נשים? אני שואלת אותך.

כן. אני הייתי שם.

בגלל המראה החיצוני שלהן עוצרים אותן ומבקשים מהן תעודת זהות?

כן, כן.

חשבתי שזה כבר עבר לצעירים האתיופים. אני רואה שזה גם - - -

כן, כן.

יותר בתל אביב נגיד, אבל כן, יש מקומות שזה עדיין קורה.

אני באופן אישי חוויתי את זה.

כל כמה שנים יש פה מחזור אחר מקופח.

ואני חוויתי את זה באופן אישי כמובן ואני לא ממציאה דברים ואני מאמינה שהבנות שיושבות פה - - -

לא, בכלל לא. אני רק שואלת.

הבעיה היא שאנחנו חיים בחברה גברית והיחס לאישה - - -

לא גברתי, שוביניסטית.

שוביניסטית. נכון, החברה שוביניסטית, אז היחס לאישה הוא אפריורית אחר, ואישה שהיא עולה חדשה, בואי אני אעזור לך – ככה אני חוויתי את זה כשהייתי עולה חדשה בשנים הראשונות – שגבר ככה נותן לי עזרה ואני בתמימות באמת חושבת שהוא רוצה לעזור. אני כבר הייתי נשואה ולא ראיתי בזה שום דבר פסול. אבל הכוונות אחר כך היו מאד ברורות.

תגידי יוליה, אבל לא השתנה משהו בשנים האחרונות?

תראי, אני לא 30 שנה בארץ, אני סך הכל 18 שנים בארץ.

זה גם הרבה.

זה לא כזה ענק. זה בסדר.

כן, אבל את מרגישה שיש שינוי, לא?

אני לא מרגישה שיש שינוי. אני חושבת שעדיין היחס לאישה ולאישה שהיא עולה חדשה הוא יחס מזלזל, היחס הזה, כמו מלמעלה למטה. בואי, אני אעזור לך ומחר נלך למקום אחר, אוקיי, כי ככה זה קורה. כנראה שזה ההליך. אנחנו לא נוכל לשנות את זה בין רגע. זה ההליך. אני עדה לכך. קודם כל הצעירים שלנו הם לומדים, מתגייסים, משרתים, נקלטים בחברה. זה הליך שצריך לקרות, זה פשוט כמה דורות שצריכים להשתלב יותר. אני ערה גם כן להרבה זוגות שמתחתנים ואז פתאום אני רואה ילד – סליחה, מה הוא עושה כאן בגן רוסי? אז זה בסדר גמור ומצוין שכך. כנראה שזו הדרך שלנו.

יוליה, אבל תסכימי איתי שאנחנו פה כדי לחשוב מה אנחנו יכולים לשפר היום, כי אין לנו זמן לחכות לכמה דורות שיעברו. אנחנו רוצים לשפר מה שאפשר היום. לשפר את המצב היום לאנשים.

כנראה. אני אגיד לך משהו, מה לדעתי צריך לעשות.

כן, יוליה, אבל עוד דקה, כדי שנספיק לשמוע עוד אנשים.

אני מסיימת. נושא של הסברה. הרבה בנות דוברות רוסית ועולים חדשים בכללותם לא מכירים את כל המנגנונים שיש פה, לאן לפנות, למי לפנות, מי יכול לסייע. אם את אומרת שהרווחה והמשטרה עוברים שינוי מבורך, אני סומכת על חוות דעתך.

מאד, מאד.

אז כנראה, חברת הכנסת קסניה סבטלובה, הדרך שלנו זה נושא של הסברה בכל השפות. הנה בנות, זה מה שאתן יכולות לעשות.

הבעיה הנוספת שאת העלית פה, נושא של הנישואין האלה. אתן לא מבינות עד כמה זה בעייתי. אני גם נתקלתי בזה ולא היה לי מה לעשות.

עם נשים שמביאים אותן ממדינות חבר העמים.

לא היה לי מה לעשות, כי היא כביכול תלויה בו חמש שנים. חמש שנים היא בעצם עבד שלו. היא לא יכולה לזוז ואם הוא חרא של בן אדם, אז הוא פשוט יתעלל בה ויעשה בה מה שהוא ירצה, וזה גם פיזית וגם כלכלית. אני מכירה אישה שהיא במצב כזה, עובדת בשלוש עבודות, מחכה את החמש השנים האלה כבר כדי לקבל והיא עוד מפרנסת את הדבר הזה ש - - -

הסטאטוס שלה – הוא תלוי בה.

כן. ראיתי אותם גם במקלט שהייתי.

אז הבעיה שאין להן סטאטוס, אז יכול להיות שהדרך שלנו, שאישה שהתחתנה במצב כזה והוכח שהיא סובלת מאלימות במשפחה, היא לא צריכה לחכות חמש שנים כדי לקבל. לקצר לה את התהליך ברגע שהיא מוכרת כנפגעת עבירת אלימות.

היא לא צריכה להיות תלויה בו, כי זו החלטה שלו.

כן, זהו. אז יכול להיות שזה תיקון שאנחנו צריכים לעשות. ולבנות שהולכות להתחתן פה, שיסתכלו טוב טוב עם מי הן מתחתנות. זה תמיד טוב.

זה לא קשור רק להן.

לא, זו הייתה הערה שלי אישית, כי לא הכל ורוד. בסדר?

באופן כללי. בסדר גמור. תודה רבה. אני רוצה לשמוע את ילנה רוסובסקי, מנהלת קהילה של רוסיות בלי חוש הומור וחבריהן.

בדיוק, תודה רבה.

יש לך הגדרה יותר ארוכה מכל ה - - -

את יודעת, רוסית זו שפה ארוכה, אז גם בעברית הלכתי למקום הזה. אז שלום לכולם. אני מאד מברכת על קיום הדיון הזה דווקא בוועדה לקידום מעמד האישה. זה חשוב מאד לכולנו. תודה רבה לחברת הכנסת סבטלובה שיזמה אותו. אני מצטרפת לכל מה שנאמר לפני ואני ארחיב קצת בדברים.

אז כמו שחברת הכנסת בן ארי הציגה אותי, שמי ילנה רוסובסקי, אני יזמית חברתית, אקטיביסטית, פמיניסטית. מסטרנטית לתואר שני במגדר. מקדמת סוגיות שקשורות ליוצאות ברית המועצות בכל מיני מוקדי כוח בחברה שלנו ומנהלת גם קהילה וירטואלית מאד גדולה בפייסבוק, שנותנת מקום ופלטפורמה לדון בסוגיות שעולות כאן. היא מתנהלת בעברית, כולן יכולות להיכנס ולקרוא על מה הנשים מדברות.

אני רוצה להתייחס היום למחקר מדד הביטחון של נשים, בהובלתה של אסיה איסטושינה, שלא יכלה להיות כאן היום. אני אציג מספר נתונים מהמחקר, אקריא כמה ציטוטים של נשים מהשטח, שמדברות על מה הן עוברות ברמה היומיומית במשך עשרות שנים וארחיב גם קצת מעבר.

אז קודם כל אני חושבת שחשוב להדגיש שאנחנו התכנסו פה היום לדבר על חצי מיליון נשים בישראל. חצי מיליון נשים בישראל, שהן דור ראשון בארץ. שתלאות העלייה, שהיא בעצם הגירה. עלייה זה מעבר ממדינה למדינת ישראל, זאת הגירה. התלאות וההשלכות של קטיעת רצף חיים, הן לא נגמרות ביום שמגיעים לכאן, כמוש אמרה חברת הכנסת. זה עניין בין דורי. אנחנו הגענו לכאן בתור ילדות. אנחנו חוות את מה שחוו האימהות שלנו והסבתות שלנו, וזה חייב להיות על השולחן. זה לא שנשים פה 30 שנה בארץ, הכל בסדר, הן ירימו טלפון. הן לא ירימו טלפון. מי שהגיעה לפה בגיל 40 והיא עכשיו בת 60, אם היא לא יודעת שבצד השני יענו לה ברוסית, היא לא תרים טלפון. ולא כמו שלפעמים אומרים לי כן, יש לנו פה מנקה רוסיה, היא יכולה לתרגם. לא. לא.

צריכים להיות תקציבים ובכל מקום שיש בו קו חם לזכויות משפטיות, לסיוע, לכל מענה, צריכים להיות דוברי רוסית. זה דבר שאני קודם כל חייבת לשים על השולחן.

נמצאת איתי פה בחורה צעירה שנולדה בארץ, שאנחנו ביחד איתה ועם עוד כמה חברה הקמנו תא של יוצאי ברית המועצות באוניברסיטת תל אביב בימים אלה. הדבר הראשון שהעלינו על סדר היום זה לבדוק האם הקו החם באוניברסיטה, של הטרדות שקורות באקדמיה הישראלית, האם יש שם דוברות רוסית. שפה זה מחסום קריטי. זה הבעת אמון וזה דורש תקציבים.

אז אני רוצה לומר עוד כמה מילים על האוכלוסייה הזאת שלנו, שזה חצי מיליון נשים בישראל, כי מדובר על 15%. אז אני מצטרפת לדברים שנאמרו כאן. קודם כל הרבה נשים גרות בפריפריה, מתמודדות עם כל מה שהולך שם. הרבה נשים הן נשים חד הוריות, אחוז הרבה יותר גבוה מאשר בחברה הכללית. צריך לתת על זה את הדעת מכל האספקטים.

רשת קשרים, אבא היה במילואים, יש לו חבר, הוא ירים טלפון – אין. אין דברים כאלה. אנחנו מתמודדות לבד וזה לא משנה מה ההשכלה שלנו. אין לנו רשת קשרים, אנחנו עושות הכל בידיים שלנו. אנחנו נשים שיותר משני עשורים בארץ מנסים לערער בצורה מאד בוטה וגסה על השייכות שלהן לקולקטיב הישראלי. על זה שמתעסקים בלי סוף במוטיבים ובמניעים של הגעה לארץ ובשאלת יהדות. זה כמעט שאלה שאנשים להחזיק את עצמם שלא לשאול, בין אם זה בכתבות, בראיונות, בכל מקום. מה זה הערעור האין סופי הזה על השייכות לקולקטיב הישראלי?

אוהבים להגיד העלייה הכי טובה שהייתה לנו. אני יוצאת נגד האמרה הזאת. קודם כל היא מפלגת. כל העליות פה היו טובות. ודבר שני, כשאומרים לך שאת הכי טובה, סותמים לך את הפה. כי אם את הכי טובה, איזה בעיות יש לך? אין לך בעיות. אז אני אומרת שהביטוי הזה הוא לא רלבנטי בכלל לחיים שלנו.

אני רוצה להתייחס גם לעניין של הסטריאוטיפ שכבר נאמר פה לפני. זה מדהים שעברו 25 שנה מתחילת הגל הגדול ואנחנו עדיין בתוך זה. עדיין הדמויות שנמצאות במעגל הזנות בטלוויזיה, בסדרות, הן יהיו במבטא רוסי. מה זה עושה? איזה אקלים חברתי זה יוצר? איזה מידע צורך הציבור מהתקשורת הישראלית ומכל מה שהולך מסביב? למה זה עדיין מצחיק. ומה זה עושה – זה יוצר אקלים חברתי שבו נוצרת אלימות מינית. אלימות מינית לא נוצרת בוואקום. זה לא פשוט קורה. זה קורה באיזה שהוא אקלים שנותן לזה לגיטימציה. ואם מסמנים אותך 25 שנה שאת נגישה, מותרת, לא יודעת - - -

זורמת.

זורמת. טרף קל. אני אפילו לא יודעת באיזה מילים משתמשים.

תזרמי, תזרמי.

אז זה מפתיע? זה מפתיע שהאלימות המינית היא כל כך גבוהה? וכאן אני רוצה להביא כמה נתונים ממש בקצרה ממדד הביטחון. אז קודם כל נשים באופן כללי המתגוררות בישראל חוות מתח ופחד רב - לא מפתיע. לפי המחקר הזה, 27% מהנשים היהודיות ו-31% מנשים פלסטינאיות חשות מתח כמעט כל הזמן ובקרב דוברות הרוסית הנתון הוא אף יותר גבוה. 43% מהן חיות במתח ובתחושת חוסר ביטחון מתמדת, כאשר חוסר ביטחון אנחנו מדברים גם על עניין של אלימות וגם על עניין כלכלי. עובדות קבלן. אוהבים לדבר על עובדות קבלן בשיח הפמיניסטי. מי אלה עובדות הקבלן? כמעט חצי מהן הן דוברות רוסית. צריך להתייחס לנושא הזה.

ועוד נתון שהוא מזעזע ומטלטל מבחינתי, שכבר השמעתי אותו לא פעם, הפגיעה בילדות ונערות ממוצא רוסי היא פי שניים מאשר תקיפה מינית כלפי ילדות ונערות יהודיות ילידות הארץ. 27% לעומת 14%. תקיפה מינית על ידי בן אדם לא מוכר גדולה פי 2.5.

ובתוך כל זה, בהתחשב במחסום השפה שדיברנו עליו קודם, המנטאליות המעודדת חוסר שיתוף, מה שקורה בתוך המשפחות ואיזו שהיא הבעת אי אמון במוסדות, כי באמת, אם אין שם דובר רוסית, אז זה סוג של אמון גם כן. יש גם יסוד להניח שהאחוזים האלה גבוהים הרבה יותר. מאחורי המספרים האלה יש גם נשים אמיתיות כמובן ואני אקח לי עוד כמה דקות.

עוד דקה התכוונת.

כן, עוד דקה.

למרות שאת מרתקת, אבל יש פה עוד דוברים.

בסדר גמור. אז שני ציטוטים מתוך הקבוצה שאני מנהלת, של נשים שסיפרו. אישה בת 24: שנות החטיבה היו פשוט רצף של בדיחות בין חברים, כמובן בלי כוונה רעה, בהומור לכאורה, עם קונוטציות מיניות. שאני עובדת בתור זונה, שאני עומדת בצומת, שאין לי עתיד ואני גם ככה אהיה או זונה או מנקה. ובתיכון זה כבר נהיה אמיתי. הבחור הראשון שאנס אותי אמר לי – אין מצב שאת בתולה. את בת 17 ורוסיה.

אישה בת 26: ככה על התפר בין סוף כיתה ו' לחטיבה, כל מיני גברים שפגשתי ברחוב, בספרייה, באוטובוס, התחילו להסביר לי איזה זן משובח זה הרוסיות. מפה לשם קיבלתי די הרבה הצעות לתשלום עבור מין סתם ככה. שוטרים בשתיים בצהריים בתחנה מרכזית חשבו שאני זונה כשהייתי בת 15. בשנים האחרונות יותר קל לי להביא את עצמי וגם להציב גבולות לאנשים, אבל התחלתי לקבל יותר ויותר הצעות לא ישירות למין בתשלום, אלא לזה שיסחרו בי עבור מין.

יש מאות של ציטוטים כאלה ואני - - -

אצלך בעמוד?

כן, בקבוצה. זה עדויות חיות מפרופילים אמיתיים. אני מזמינה את כולם קודם כל לבוא לשם. אני לא בכדי - - -

אולי משטרת ישראל צריכה להתעניין.

אני לא בכדי מנהלת את הקבוצה הזאת בזמני החופשי כבר שלוש שנים ואני לא בכדי מכתת רגליים בין ארגוני נשים ועמותות, כדי לתת זרקור על זה שיש פה חצי מיליון דוברות רוסית. ולפעמים יש לי אוזן קשבת ולפעמים אין לי. ומה שמאד חורה לי בתור פמיניסטית, זה שעל סדר היום הפמיניסטי בארץ, נשים דוברות רוסית כמעט ולא קיימות. אנחנו נטועות עמוק בדיכוטומיה של ערבים-יהודים, אשכנזים-מזרחיים. חצי מיליון נשים – איפה צריך להתמיין כאן? איפה צריך להתמיין כדי לקבל תשומת לב, איפה צריך להתמיין כדי לקבל תקציבים. איפה צריך להתמיין בכלל שתהיה הכרה, שיש פה נשים שעברו הגירה, עלייה על בשרן.

אז אני פונה לכל מי שנמצא כאן ושיש לו כוח, כי אני עושה את זה בזמני החופשי. אני פעילה חברתית, אבל זה חשוב לי מספיק כדי שאני אגיע לכאן מתל אביב ושאני אמשיך לפעול בזה ביום יום. אנשים שכן יש להם את הכוח וכן יש להם את התקציבים, שיעשו בדק בית ויבדקו מי יושב בצמתי קבלת החלטות, כשדנים על הנשים האלה. האם יש שם דוברות רוסית, או שמדברים מעל הראש שלהן? אם זה ועדות היגוי - - -

זה גברים, גברים.

בוועד המנהל וכך הלאה. אז זהו, תודה רבה על הזמן.

תודה. תודה רבה לך, היית בהחלט מרתקת. היה ממש מעניין. טוב, אנחנו עוד נדבר.

ציפי נחשון גליק, משרד העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים.

תודה.

אתן עוזבות אותנו? תודה. אני מקווה שהיה לכן מעניין גם. מעניין וחשוב. הכי חשוב שזה יהיה חשוב. תודה רבה לכן.

תודה לכן. תודה שנכחתן והייתן פה איתנו. תודה.

ציפי, איבדת פה קהל, אבל בואי.

מה זה, טיול שנתי?

תשמעי, הן באו ודווקא נראה היה שהן מאד מרותקות. את יודעת, לפעמים מגיעות קבוצות לוועדות וזה לא מעניין וכאן הייתה ועדה מאד מעניינת.

שמעת איך הן הגיבו, ממש, ממש.

כן, טוב מאד.

כולנו נשים, היא אומרת, האישה הזאת. כולנו נשים.

יפה. עכשיו את יודעת - - -

זה בדיוק הזמן לסולידריות נשית. הגיע הזמן לזה.

ילנה, את יודעת שהנשים פה, ששמעו אותך, כל אחת כזאת היא כנראה – אני מסיקה שזו פעם ראשונה שהן נחשפו אלייך, גם אני אישית פעם ראשונה. שמעתי על הקבוצה, אבל לא נחשפתי אלייך. כל אישה, כל מעגל כזה, את יותר ויותר מעלה מודעות אז זה חשוב מאד שבאת.

תודה.

בבקשה, גברתי היקרה.

אז אני אומר שני דברים. אני ממשרד העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים. אני מנהלת שירות שמטפל בנוער וצעירים עד גיל 25, אבל אני אתייחס גם לאוכלוסייה של הבוגרות, מהקולגות שלי, שביקשו שאני אייצג.

אז לגבי טיפול בנשים שהן בוגרות, סביב הנושא של אלימות במשפחה, אז בפירוש יש רגישות תרבותית במשרד הרווחה ולוקחים עובדים שמדברים את השפה ורגישי תרבות והם יכולים לדבר עם הפונים בשפתם. באמת כי זה יכול לעזור להם. איך בעלי אומר – כשאתה מדבר על בעיות וסופר בשפת האם שלך. אז באמת, כדי שאנשים יהיו פתוחים וירגישו מספיק בטוח כשהם באים לדבר על המצוקות שלהם, אז בפירוש משרד הרווחה עובד ברגישות תרבותית, רגישות מגדרית וכו'.

לגבי נערות וצעירות בשירות שלנו, אין כל כך את החסם השפתי, כי הן באמת מדברות את השפה על בוריה וכמובן שיש לנו עובדים סוציאליים, גם ילידי הארץ, גם עולים חדשים. גם כאלה שמדברים בשפות למיניהן ואפילו בקרב העולים החדשים שעכשיו אנחנו רואים יותר עלייה מצרפת, אז אנחנו כן מנסים לגייס עובדים שהם דוברתי צרפתית, כי בעבודה שלנו עם נוער אנחנו כן מנסים לעבוד גם עם ההורים, אז שתהיה תקשורת עם ההורים.

ציפי, תגידי, בגלל שאנחנו גם מסתובבות הרבה ואני מתעסקת הרבה עם ציפי בנושא של צעירים וצעירות חסרי בית. שאלה מעניינת, בגלל שאנחנו גם מסתובבות הרבה בארץ, בכל הארץ, אולי יש איזו שהיא חלוקה שאת יודעת נגיד, כי התייחסו גם לזה – כמה צעירות הגיעו, גם אם הן נולדו בארץ – משפחת הגיעה מחבר העמים והן נמצאות על הרצף נגיד?

בדרך כלל אנחנו כל שנה אוספים נתונים על המטופלים שלנו. בטוח שיש לנו במשרד את החלוקה כמה מתוכם הם עולים חדשים ומאיזה מדינות. כמה מתוכם הם מהמגזר הערבי, כמה מהמגזר היהודי, מהמגזר החרדי וכו'. אז כן יש לנו נתון כזה, אבל כמו שאני אומרת, בעבודה עם בני נוער אין לנו תכניות ייעודיות לאנשים שהם עולים ולהיפך. אם היה לנו בעבר בעיקר - - -

זה לא נכון.

לא, מה שאנחנו אומרות כאן זה שיש לך, הרבה פעמים כשאנחנו מסתובבות נגיד גם בשלטרים, גם בדיורית, יש צעירות שלמרות שהן נולדו בארץ, ההורים שלהן כן הגיעו מ - - -

נכון, אבל אין לנו שירות שהוא בשפת האם שלהן, כי הן מדברות עברית.

לא, אבל איך את מתקשרת עם ההורים?

אז אני אומרת, בחלק מהתכניות אנחנו כן שואפים ובחלק מהיישובים שיש שם כן ריכוזים, שיהיו עובדות סוציאליות דוברות שפה, כדי לדבר עם ההורים. כי עם בני הנוער עצמם הם מדברים את השפה שלהם. מבחינת תכניות - - -

יש ערים בארץ שמראש יש שם יותר אוכלוסייה יוצרת חבר עמים, אז מראש העובדים הסוציאליים - - -

לנו יש מגשרות דרך הרווחה, עובדות מגשרות דוברות השפה. אחת קווקזית, אחת בוכרית, אחת דוברות רוסית. זה גם שירות.

וילד שעלה לפני שלוש שנים השפה שלו עדיין לא - - -

לא, אבל היא אומרת שיש - - -

זה אצלה, אבל זה בכל - - -

לא, לא, זה ברווחה, זה לא אצלי. אצלנו יש דוברות שפה במרכזי יום ומגשרות זה הרווחה.

כן, נכון. אני רציתי לומר שדווקא מאוכלוסייה של יוצאי אתיופיה, כן ניסינו לעבוד בעבודה רגישת מגדר וייחודית, ודווקא על זה כן הייתה ביקורת שלא לעשות איתן עבודה טיפולית, ייחודית, כי זה צובעת.

כן, הם היו כאן.

אז אותו דבר, אין שום סיבה שאנחנו נתחיל להעסיק עובדים, בעיקר עם בני נוער שמדברים את השפה, שהם יהיו נגיד יוצאי חבר העמים ויטפלו רק בחבר העמים, כי זה לא יהיה נכון. מפני שבסופו של דבר את רוצה להביא את אותם בני נוער להיות מוטמעים בתוך הכיתה, בתוך הקהילה שלהם, בתוך היישוב שלהם, ביחד עם ילידי הארץ.

אוקיי, בסדר. רצית להוסיף משהו, יוליה? כי יש לי פה עוד את משרד החינוך.

כן. אני אהיה מאד מאד קצרה.

רגע, יש כאן התייחסות של המשטרה לדברים שלך.

לא, אז אני אסיים ואתם תגיבו.

בסדר.

יש לי ילד בן 9.5 שנולד בבית החולים וולפסון, שתביני. בכיתה א' הוא סבל מהתנכלות על רקע שהוא רוסי.

על רקע של?

שהוא רוסי. כי אימא שלו דוברת רוסית ואבא שלו דובר רוסית.

וגם הוא בטח מדבר.

ועושים את זה בגאווה והמורה, בתוך החכמה הגדולה שלה, אמרו שהוא מתקשה בעברית בגלל שהוא יודע רוסית. אמרתי לה גברתי, ואם שפת האם שלו הייתה אנגלית, היית אומרת אותו דבר? אה, אה, אה, התחילה לגמגם. כי למה זה קורה? זה בדיוק הסטיגמה. ואיך אני פתרתי את הבעיה עם הילד? אני אישה חזקה, אני יכולה לפתוח שיחה עם אותה מורה, כי אותה מורה ניסתה לשכנע אותי שהילד שלי צריך לשכוח את הרוסית ולדעת עברית טוב, בסדר? אמרתי לה בסדר. אני יודעת להתמודד עם זה.

איך פתרתי את הבעיה עם הילד? לקחתי אותו לבית חולים וולפסון ואמרתי לו פה אתה נולדת. ואמרתי לו אריאל שרון ידע רוסית, גם - - - נולדה שם.

שמעון פרס.

בן גוריון. שמעון פרס. אז זה לא שאצלך יש מבטא, זה הם לא מבינים אותך. ככה פתרתי את הבעיה, אבל מה אני מנסה להגיד פה? ילד בכיתה א' עובר את זה מתוך הכיתה, אז הסטיגמות האלה, גברתי, הן נמצאות וקיימות ולא הולכות לשום מקום.

כן, בדיוק אנחנו גם נשמע את משרד החינוך בעניין.

וזה בא ממשפחות. היום כבר זה נגמר. אנחנו סיימנו את ה - - -

יש פה דוגמא חיה. אני יושבת פה, אני דוגמא חיה.

וגם אני שומעת – רוסיה, ואני מאמינה שגם קסניה במצבים כאלה, כשלא מזהים אותה, שומעת את זה. אז אתם יודעים מה? יכול להיות שצריכים לשנות פה תפיסה.

אני פעם אחרונה ששמעתי – אל תדברי פה רוסית – זה היה בסניף דואר במודיעין, ממש לפני שבועיים. האישה הזאת פוטרה לא בגללי, אני לא הסתפקתי להתלונן, אבל היא אמרה את זה. אנחנו שתינו, אני והעוזרת שלי דיברנו רוסית והיא אמרה – אתן לא תדברו פה לידי רוסית. אנחנו נדבר מה שבא לנו. מה שאני אומרת שכן, זה נכון, את לא מאמינה שזה ישראל של שנת 2017.

נכון, את פשוט לא מאמינה שזה קורה לך.

את לא מאמינה שזה משהו, שאחרי כל הדיבורים האלה על רב תרבותיות, איפה היא? איפה הרב תרבותיות הזאת.

אז אני מציעה תפיסה חדשה, גברתי. זה לא שאנחנו מדברות רוסית, זה הם לא יודעים רוסית. בואו נשנה את התפיסה.

אבל את יודעת, אני קצת - - -

רגע, רגע, לא, לא. אני רוצה לתת - - -

אז תודה רבה על הדיון הזה. אני הרגשתי מה שנקרא שייכת. Girl Power. כנראה שהדבר היא פשוט לימודים, כלכלי - - -

וחינוך.

וחינוך.

ויותר הסברה.

וגם החברה צריכה להשתנות וגם המוסדות. תעשו את הסוויץ' הזה ותפסיקו לקרוא לנו רוסיות.

נירה ראובני. זה באמת נראה לי מוזר שעוד אנשים - - -

כן, תגובה מאד קצרה, התייחסות מאד קצרה לשני נושאים שהעילית, חברת הכנסת. אגב מעורבות רווחה והשיקול האם לערב רווחה על מנת שהילדים לא יילקחו, אני לא יכולה להתייחס באופן ספציפי למקרה שבו ילד הוצא, אבל אני יכולה להבטיח לך שכל כברת הדרך שהמשטרה עשתה, גם עם הרווחה בשנה האחרונה על ידי נוהל טיוב הנתונים, שנועד להעצמת שיתוף הפעולה בין המשטרה לרווחה, בדיוק כדי שלא יהיו מקרים בין התפר. מידע שיש למשטרה ולרווחה אין ולהיפך, כדי שהכל יהיה בתיאום. לא מהר מוציאים ילדים - - -

את אומרת שהמקרים האלה שאנחנו שמענו עליהם לפני מספר שנים, הם כבר לא?

שנייה. לא, אני פשוט אומרת שאני לא יודעת מתי זה קרה ומה היו הנסיבות, אבל אני יודעת שהרבה פעמים להשאיר ילד שהוא חשוף לאלימות – הן כעד או כקורבן – זה לא תמיד עדיף. שוב, אני לא יכולה להתייחס באופן ספציפי למקרה הזה, כי אני לא מכירה את הנסיבות. אבל אני רוצה להגיד, אנחנו דנים פה בבעיה של אפליה נגד מוצא ואם בפרוטוקול נעשתה הכללת כלל חוקרי המשטרה בהיעדר רגישות ובזלזול זה לא יתכן לעשות כזה דבר. אין לכך כל בסיס.

המשטרה עברה כברת דרך משמעותית ביותר וטוב שיש כאן באמת חיזוק מגורם שבאמת עובדת עם אוכלוסיות העולים במקרים הקשים האלה שמצריכים פנייה למשטרה. והעידה על השינוי ורמת העוסקים במלאכה, הן מבחינת המקצועית והן מבחינה אישית. תודה.

תודה רבה. אני רוצה לשמוע גם את משרד החינוך, כי דיברנו כאן הרבה. אושרה, מנהלת היחידה לשוויון בין המינים.

אני אתחיל ואחר כך אשרת תמשיך אותי. אני חייבת להגיד שהדיון הזה הוא-. משהו אישי שלא מקובל - - -

סליחה, לא לדבר פה רוסית. הייתי חייבת.

או, אנחנו לא מתאמות - - -

אבל את לא רוצה לשמוע משרד החינוך?

אני אעדכן אותה.

היא תעדכן אותי.

בסדר גמור. תודה רבה, חברת הכנסת מלינובסקי.

משהו שלא מקובל במשרדי ממשלה. משהו אישי. לפני כמעט 30 שנה פתחנו בית ספר באשדוד באזור עתיר, ברוך עולים ובאמת אז החלו הניצנים של מה שאנחנו רואים היום. ביום חמישי האחרון הלכתי לאסוף חברה שחיכתה לי בתחנת האוטובוס בתל אביב והיא בלונדינית. היא חיכתה לי בדיוק שלוש דקות והיא אמרה לי בשלוש הדקות האלה קיבלתי שלוש הצעות מגונות, חלקן בתשלום. אני נמצאת בתחום ואני חברה בקבוצות האלה והן חברות שלי, אבל כל פעם זה מכה מחדש וזה כואב. אז זאת הנימה האישית בסוגריים ואני אחזור להיות נציגת משרד החינוך.

בעיקרון, משרד החינוך מפעיל תכניות אוניברסאליות לכלל בני ובנות הנוער, כולל עולים חדשים, כולל ליווי בתכנית עוגן של עולים עד 10 שנים בארץ. תכנית עוגן פועלת ב-170 בתי ספר ותפקידה לאתר בבתי הספר האלה נערים ונערות בסיכון וללוות אותם בתהליך על ידי מורה מעצים מתוך בית הספר, שמהווה להם דמות משמעותית. פוגש, מדבר איתם, מפנה אותם לגורמים שונים.

הלבטים הם תמיד האם באמת לצבוע תכנית באוכלוסייה מסוימת, כי אז זה צובע אותה גם בסטיגמה וזו בעיה מאד קשה. ולכן בתכניות שלנו - - -

כן, כמו שדיברנו גם על האתיופים.

נכון, ולכן בתכניות שלנו יש תכנית, יש כאילו את התורה ואז יש את ההלכה למעשה. כשבתכניות שלנו, מה שאנחנו מבקשים תמיד – להתאים את התכנית לאוכלוסיית בית הספר, למאפיינים הייחודיים של בית הספר, של הקהילה שלו, של הכיתה ושל התלמידים בתוך הכיתה. וזו הנחיה וזה מה שבעיקר עושה ההדרכה שלנו בתוך בתי הספר.

המדריכים שאנחנו שולחים לתוך בתי הספר זה בדיוק בשביל זה. זה לקחת את התכנית האוניברסאלית שעוסקת במניעת אלימות, בסוגיות מגדריות, בסוגיות של עלייה, בסוגיות של סובלנות, לקחת את התכנית הזאת ולפרק אותה, איך היא תהיה מתאימה לי כקהילה, בית ספר, כיתה ואני יורדת עד לרזולוציה של אותו תלמיד או תלמידה בכיתה, שיש להם מאפייני זהות כאלה ואחרים.

מבחינת התפקיד השני שלי, ממונה על מניעת הטרדות מיניות וקידום מעמד האישה במשרד, אני פועלת במסגרת נציבות שירות המדינה. אנחנו עושים הסברה בבתי הספר באמצעות צוותי הוראה והטרדות מיניות בתוך בתי הספר, בתוך המחוזות.

תגידי, אז בטח את מרגישה ספציפית שבמקרה הזה של אותן צעירות, ואפילו נתת את הדוגמא של החברה שלך. את לא חושבת שצריך לתת כאן איזה שהוא יחס קצת שונה בגלל מה שהן עוברות?

הנה, אני אתן לך דוגמא כשאני הייתי יועצת. נניח, כן, אז היו תכניות של משרד החינוך, אבל אני בניתי אותן אחרת - - -

בגלל מה שאותן בנות עוברות בגלל המוצא שלהן.

אני לא עשיתי קבוצות של יוצאות חבר העמים בשום פנים ואופן. לא. אבל כן לקחתי קבוצות של בנות מכל מיני מוצאים ויש לנו תכנית כזאת, תכנית שרשרת, מכלל אוכלוסיית בית הספר, ודנו שם בתוך הקבוצה בסוגיות כלליות ובסוגיות ייחודיות, בכל אחת ואחת במרכיבי הזהות שלה. וזה בעצם מה שאנחנו עושים.

כן, אבל אני דווקא חושבת שבדיוק כמו שדיברו כאן על הקבוצה, שבאופן ספציפי הקבוצה הזאת הרבה יותר נפגעת. זאת אומרת אמרת על חברה שלך שעמדה שלוש דקות וקיבלה שלוש הצעות רק בגלל המראה החיצוני שלה, שאני אפילו לא יודעת איפה היא נולדה או מה ההורים שלה, אבל אני מניחה שהם - - -

היא צברית לחלוטין, כבר דור שלישי בארץ.

הסיקו את המסקנות שלהם כנראה. אבל אני פשוט אומרת, אם בסוף הפגיעה היא בנשים שנולדו בארץ או ההורים שלהם הגיעו - - -

מה שנקרא בני העולים.

כן, בני העולים.

זה קורה לכולם.

לא, לא ככה, לא בצורה כזאת. בואי נגיד שאני לא מכירה את המספרים, אבל אני מניחה שצעירה רוסיה, בגלל הסטיגמות, סופגת הרבה יותר הערות מעליבות ומשפילות מצעירה אחרת. לכן אני באמת שואלת. גם לי יש את הדיון הזה הרבה פעמים, אני גם חברה בחינוך, על האם כשאתה מבדל אתה לא זה. מצד שני, אם אותן צעירות סופגות כל הזמן את אותן הערות רק בגלל המראה החיצוני שלהן והמוצא, אפילו לא שלהן, של ההורים שלהן, אז האם לא צריך לתת לזה איזה שהוא יחס עודף?

אז אני אומרת שוב, יש דברים שהם אוניברסאליים, שהן סופגות כי הן נשים.

לא, הן לא סופגות כי הן נשים.

ואז הן סופגות פעמיים. במרכיב הזהות הכפול, בזהות הכפולה הזאת גם נשים, גם יוצאות חבר העמים, נוצר שם משהו - - -

את ממונה על הטרדות מיניות במשרד החינוך?

במשרד, של עובדי המשרד ועובדי ההוראה.

של עובדי המשרד.

כן. יש לנו גם כרזות הסברה בכל השפות.

ואיזו מחלקה אחראית על תלמידים?

אני גם תלמידים וגם - - -

גם על תלמידים? אוקיי. זו אותה מחלקה?

התפקיד של מניעת הטרדות מיניות הוא תפקיד שהוא נוסף - - -

אז תגידי, איך מחנכים בבתי ספר נגד - - -

נגד תפיסת העולם.

כן, תפיסת העולם שהיא פוגענית מלכתחילה, כלומר בלי שבכלל נאמרה מילה אחת, כבר יש תמונה בראש של אוקיי, את משם, אז יש לי סטריאוטיפ עלייך, שאת תוכלי לעשות דברים כאלה ולא דברים אחרים. את יודעת.

אז יש תכניות שעוסקות בחינוך לסובלנות וקבלה, שהן תכניות כלליות ולאו דווקא ספציפית לפגיעות מיניות ולמגדר. יש תכניות שעוסקות גם במגדר. זאת אומרת ואז הילד מקבל גם מפה וגם מפה וגם מפה ומחבר את זה בשיעור חינוך, כשהוא נמצא עם מחנכת כיתה, שמקבלת הדרכה ומחברת - - -

זה תכניות ייחודיות? הן נמצאות בכל בתי הספר? איך זה קורה?

יש תכניות שנמצאות בכל בתי הספר, שזה כישורי חיים, מפתח הלב - - -

כן, אני מכירה את כישורי חיים מבתי הספר.

לא, אבל יש תכניות ייחודיות שמותאמות לבית ספר. למשל תכנית עוגן שדיברתי עליה בהתחלה.

כל הזמן אומרים איך בכישורי חיים שמים כל כך הרבה נושאים. כל ועדת החינוך נכנסה לכישורי חיים.

זהו, לתאומות שלי יש את זה בבית הספר ואף פעם לא ידעתי מה הן לומדות שם.

אבל אמרתי שיש תכניות שרשרת ועוגן שהן ייחודיות.

- - -

רגע, לא, ליזה. יש פה נשים שלא דיברו. את דיברת מלא. תאמיני לי.

אני רוצה להשמיע דעה קצת אחרת במשפט.

אני יודעת, אבל אין לנו זמן. תודה אושרה. עורכת הדין מרים זלקינד, שדולת הנשים, בבקשה.

היי, שלום. תודה רבה על הדיון הזה ולחברת הכנסת קסניה סבטלובה שיזמה אותו. הוא מאד מאד חשוב ואני שמחה להיות כאן.

אני רוצה להפנות זרקור דווקא לנושא שלא כל כך עלה כאן, זה הנושא של ביטחון תעסוקתי וכלכלי. אני אפתח במשהו אופטימי. בשדולת הנשים אנחנו דווקא היינו קשובות למה שילנה אומרת, ולזה שבהרבה ארגונים פמיניסטיים באמת חסר איזה שהוא קו ייעודי לדיני עבודה, קו חם שנותן מענה לנשים יוצאות חבר העמים בנושא של דיני עבודה ואנחנו נעזרות הרבה בילנה כדי למפות את הצרכים ואת מה שצריך לעשות עם הקו. אנחנו מאד מודות לה על זה וזה באמת שיתוף פעולה נהדר.

אני רוצה להגיד שיש משהו שעלה כאן מצד הרבה דוברות, שחסר מאד המיפוי. חברת הכנסת, את אמרת עכשיו על זה שיש רק מחקר אחד. כלומר מיעוט מאד מאד גדול של מחקרים. אנחנו רואות במיפוי שאנחנו עושות לקראת פתיחת הקו ואנחנו כן שומעות על הבעיות העיקריות שהן שונות מעט ובנושאים מסוימים אפילו הרבה מבעיות אחרות של נשים שפונות אלינו בדיני עבודה. אז בנוסף לבעיות בנושאים של פוריות ואיזון של משפחה וקריירה, אנחנו רואות בעיות ייחודיות של פנסיה לנשים מבוגרות אצל יוצאות חבר העמים. הרבה הטרדות מיניות, נשים עובדות קבלן, ואנחנו מרגישות שחייבת להיות התייחסות ייחודית לאוכלוסיות האלה ולצרכים שלהן.

בלי מיפוי מאד מאד מעמיק והקצאה של תקציבים ייחודיים עבור האוכלוסייה הזו, אני באמת לא חושבת שאנחנו נצליח לראות שינוי אמיתי ומענה לפתרונות האלה. יש כאן הרבה אמירות על זה שאנחנו לא רוצות לצבוע אוכלוסיות, אבל יש איזה שהוא מושג בפמיניזם, שבטח רבות מחברותי לשולחן מכירות, שנקרא ניימינג-בליימינג-קליימינג. כלומר עד שאנחנו לא קוראות לבעיה בשמה ואומרות מה ואיך זה נראה ואיפה המספרים ומה הקשיים ואנחנו צריכות ככה להסתפק בפירורי מידע וגם בפירורי תקציבים, אז אנחנו לא יכולות לתת מענה אמיתי לאוכלוסייה הזו.

אני מאד מאד מבקשת שכל המשרדים שיושבים כאן סביב השולחן ייקחו את זה לתשומת ליבם, שכן צריך להיות מענה ייחודי לאוכלוסייה. יש לה צרכים שונים, יש לה בעיות שונות וחייבים לתת פתרונות שונים. אנחנו נעשה את זה מצד השדולה, אבל אנחנו ארגון של מגזר שלישי, המשאבים שלנו מוגבלים וצריך להיות גם פיתרון מדינתי.

נכון, תודה רבה. אני אתן למשרד הבריאות, את רוצה להתייחס? תציגי את עצמך.

שלום. שמי עדינה אנגלרד, אני עובדת סוציאלית ואני שייכת לשירות הארצי לעבודה סוציאלית במשרד הבריאות. אני רק אציג בקצרה. אנחנו יודעים שיש צרכים לכל מיני אוכלוסיות. אני רוצה רק ציין שעשינו בעצם תכנית הכשרה לאחיות טיפת חלב, שאם אנחנו מדברים על אלימות ובנושא של החינוך הראשוני והטיפול, אז עשינו הכשרות ייחודיות לאחיות טיפת חלב ולמטפלים. הייתה הכשרה ייחודית בצפון, ובמיוחד כשדיברנו שיש אוכלוסייה שנמצאת בפריפריות, על תרבות, על תמיכה ועל זיהוי.

אם אנחנו מדברים על זיהוי בנושא אלימות כלפי נשים, אז אחיות טיפת חלב הן בעצם גם הקו הראשוני שמקבלות את האישה עם הוולד, כדי לתת הדרכה בשיטת הראיון, בשיטה של הטיפול. אז זה מה שנעשה. תכנית הכשרה ראשונית שהייתה באזור הצפון, שמרחיבים את זה לכל הארץ, כשזה גם לתת מענה לאישה הדוברת רוסית וגם לוולד, בעצם שזה חינוך וטיפול מחדש להורים, כדי לזהות גם את התמיכה ולזהות מערכות בריאות.

אני יודעת שגם בבתי חולים יש המון קידום לנושא הזה של בניית צרכים ודפי מידע בכל השפות, כולל בשפה הרוסית, אם זה לאנשים שצריכים מידע על שירותים שניתנים בתוך מערכת הבריאות. מדובר גם על האנשים המבוגרים. גם בלשכות הבריאות יש את דפי המידע בשלוש השפות. בינתיים יש עברית, רוסית וערבית, כדי שלאנשים תהיה את הנגישות לכל המידע שזמין במערכת הבריאות.

נכון, תודה רבה. ליזה, דקה.

אני רק רוצה להגיד משהו אחר. זה קצת צרם לי. אני חושבת שעלינו, כדוברות רוסית, לא לעודד את הקורבנות. לעודד את ההשתייכות ואת השייכות. להשקיע כסף כן ללמוד שפה. המדינה חייבת שפה משותפת וזאת השפה העברית. אנחנו חייבים לעודד לימודי עברית באוכלוסייה שלנו. לא לבנות גטו סביב דוברי הרוסית אלא לעודד את זה. לא רק. ללמוד את הזכויות. ללמוד את החוקים ומה לעשות? העברית היא השפה של המדינה.

אני חושבת שכך אנחנו נקרב הרבה יותר. זה צורם לי. זה טוב שיש מענה וחייב להיות מענה, אבל גם הכיוון - - -

אני דווקא חייבת להגיד לך, אפילו מה שהיא עושה שם זה בכלל לא - - -

מצוין. היא עושה - - -

גם מה ששמענו כאן זה לא עניין של גטו.

נשים מבוגרות מאד, הן לא יודעות עברית - - -

שם זה משהו אחר.

אבל אנחנו לא צריכות לעודד את זה.

צריך לתת מענה - - -

צריך לתת גם וגם.

נכון, ברור.

צריך לתת מענה ספציפי לכאלה שבסופו של דבר לא מצליחות לצאת ולא מצליחות ואפילו מה שנקרא נמצאות עם האוכלוסייה שלהן וחוששות לעשות את הצעד הזה. אין כאן עניין, אנחנו לא פה כדי לטפח גטאות, להיפך. אנחנו בעד שילוב.

קסניה, בבקשה.

אני רק אגיד במשפט אחד שאנחנו כמובן נגד הכללות וזה ברור, גם על בסיס עדתי וגם על בסיס מקצועי. ואני כן בדעה של ליזה, שהרבה דברים באמת השתנו לטובה. הם חייבים להשתנות לטובה, מאותו רגע שאנחנו הגענו.

יחד עם זאת, הרבה מהדברים גם השתרשו בצורה כזאת, שגם מצד אחד השתרשה התודעה בקרב העולים, כאשר אנחנו התייחסנו לזה שהרבה חוששים ללכת למשטרה. חוששים ללכת לעובדים הסוציאליים. למה? בגלל החוויה הטראומתית של מה שהיה. אז אני יכולה להגיד גם במישור אחר לגמרי, שהנה, אני שייכת למחנה הציוני, מפלגת העבודה. אומרים לי ומזכירים לי עד היום – אבל את זוכרת שאורה נמיר? מתי אורה נמיר? מה זה האלטע זאכן הזה? אורה נמיר שלחה אותנו לעבוד בתפוזים בשנת 1993, 1994. אני אומרת מה אני קשורה לאורה נמיר? אנחנו בשנת 2017.

נראה לי שלא הכרת אותה.

בוודאי, כן. והתודעה הזאת, שזה דבר פוגעני שיכולים לפגוע בי שם, מעבר למה שכבר פגעו בי, אז עם זה צריך לעבוד. אני חושבת שצריך להפנות הרבה יותר משאבים לכך שבאמת ידעו את הכללים, את הנהלים ואת האפשרויות שזמינות. אני יודעת שעולים חדשים יחסית מקבלים הרבה יותר מידע מאשר כאלה שהם כבר לא חדשים. אז כשאנחנו הגענו הדברים האלה לא היו זמינים. אז מה עושה אישה שכרגע נמצאת כבר 25, 30 שנה בארץ, אבל היא עדיין לא צברית, בגלל שהרבה שנים היא עוד לא עברה את המחסום הזה. היא לא הפסיקה להיות עולה. יש לה את החוויה המיוחדת שלה.

איך אנחנו מגיעים לנשים האלה, לציבור הזה, בלי התקרבנות יתרה, אבל עם להכיר בזה שאנחנו ציבור נפרד, שכן זקוק להתייחסות נפרדת ולבעיות מאד מאד ספציפיות של המגזר הזה, שהוא מגזר כמו שילנה אמרה, מאד רחב. זה חצי מיליון נשים, נערות, נשים מבוגרות. כמו בבעיית הפנסיה, נכון, נשים מבוגרות דוברות רוסית נתקלות בבעיות, בסוגיות ממש נפרדות שרוב האוכלוסייה לא מתנסה בהן, גם הנערות הצעירות שהן גדלות עכשיו, ואני אמא לשתי בנות, לתאומות. אני מסתכלת עליהן, צבריות לחלוטין, אני מקווה מאד שלא יזכו לעולם לשמוע דברים פוגעניים כמו שאנחנו עוברים ובחרדה אני מסתכלת על זה.

נכון, הן מדברות רוסית, אנחנו שומרים גם על ההווי התרבותי שלנו, המיוחד, יחד עם זה שעברית היא שפת אם כמובן והכל, אבל אני אומרת, מה אנחנו נוכל לעשות כדי למנוע בעתיד מהדברים האלה שהשתרשו כל כך חזק בתודעה, שאנשים בכירים ביותר אומרים אותם. שאני כחברת כנסת בישראל מקבלת כל טוקבק שני זה או תחזרי לרוסיה או כל מיני סופרלטיבים שאני לא אפרט אותם פה.

שהפרוטוקול לא יכול לספוג.

כן. גם המוח האנושי לא יכול לספוג אותם, למה זה קורה עד עכשיו. אז מה שהיינו רוצים לצאת מפה, באמת עם איזו שהיא המלצה של מה אנחנו נוכל לעשות כדי גם לטפל ברגישות בקבוצה הזאת, של לא רק עולים, אלא גם – מה לעשות – גם בנות עולים שהן כבר נכללות בקטגוריה הזאת מצד אחד; ולעשות הרבה יותר מעבר למה שיש עכשיו, על מנת שיכירו ויפנימו שזה בסדר ללכת לגורמי רווחה. זה בסדר לפנות למשטרה. יטפלו בכם ויענו לכם גם בשפה שלכם בין היתר.

אז מהבחינה הזאת אני חושבת שצריך הרבה יותר אינטראקציה עם החברה האזרחית, נכון ואיתנו. מה שאנחנו נוכל לעשות, אנחנו פה, לשירותכם.

טוב, תודה רבה לחבר הכנסת קסניה סבטלובה, באמת גם על היוזמה של הדיון החשוב הזה. אני רוצה לסכם.

ראשית אני מודה לכל מי שהגיע, גם למשרדי הממשלה, אבל כמובן חשובים מאד הארגונים החברתיים שפועלים ועובדים, הן בהתנדבות מלאה – עליזה היא חצי התנדבות איך שהיא עובדת, אז באמת חשוב לומר לכם תודה על הפעילות שלכם, היא פעילות מאד מאד חשובה, בעיקר בחשיפה של הנושא.

אני רוצה לבקש מהמשרד לביטחון פנים התייחסות לנושא הזה של נשים יוצאות חבר העמים או אפילו של נשים שהן מה שנקרא דור שני. זה נקרא דור שני, נכון, הנשים שההורים שלהן הגיעו. פניות של נשים למשטרה מבחינת אם זה תלונות במשטרה. מה שיעור הנשים יוצאות חבר העמים לעומת שיעור הנשים מצד כלל הנשים.

אני יכולה להגיד לך שהמחקר הזה של מרכז המחקר והמידע של הכנסת הוא ממרס 2015. זה יותר סקר. כשדיברנו על העניין של ביטחון נשי, שגם צוין כאן וכשדיברנו על העניין של תלונות במשטרה, דווקא לא הסכמתי עם חברת הכנסת יוליה מלינובסקי, כי גם בסקר, הנתון הכי גבוה היה שהן לא חוששות לפנות. זאת אומרת 80% לא חוששות לפנות.

מה שמעניין אותי ואני פחות מסכימה עם החשש לפנות, אני יותר מסכימה עם העניין של הטיפול. האם באמת הנושא הספציפי טופל, האם באמת אותה תלונה נסגרה או מה הסיבה. יש לך את המחקר של מרכז המידע של הכנסת, קיבלת אותו?

כן.

את תראי ש-80% מיוצאות ברית המועצות לא חשות בעיה, אבל השאלה בעצם אם באותו רגע שהיא כבר באה ועשתה את הצעד הזה, איך טופל העניין. האם נסגר, האם כן הוגשה תלונה, בעיקר בכל הנושא של פוגענות מינית או הטרדות מיניות.

זאת אומרת מהמקום הזה, כי אני כן מרגישה שבקטע של הנשים הרוסיות שההורים שלהן נולדו בארץ, אני לא יודעת אם אנחנו כמדינה עושים מספיק. אני אומרת לך את האמת, וזה לא עניין של גטו. זה עניין של אוכלוסייה שהיא ברמה של פגיעה הרבה יותר גבוהה מאוכלוסייה אחרת, בעיני. השאלה אם במשטרה באמת יש התייחסות. את אומרת כן, ליזה אומרת אני באה לחוקרים. תגידי לי כמה תלונות נפתחו אצלכם.

מבחינת תלונות אין בעיה. אני רק חייבת לסייג באמת את נושא מסירת התלונות, שכמו שכבר נמסר, על מנת לא לפגוע ברגשות ולתייג אוכלוסייה מסוימת, ההשוואה והנתונים שיימסרו לבקשתך, לא יהיו בהשוואה לאוכלוסייה אחרת, אלא יהיו ביחס לאוכלוסייה הזו עצמה.

רק תגידי לי כמה. כן.

אנחנו יכולים להצביע על מגמות, על ירידות, על כאלה, אבל זה כמויות של תלונות - - -

כן, כן. דרך אגב, גם מגמה של ירידה, זה גם משהו שאת יכולה להצביע עליו.

אני יכולה להצביע על מגמה של ירידה בהגשת תלונות על עבירות מסוימות ככל שידרשו, העבירות ספציפיות. אבל לומר איך זה טופל, זה כאילו מראש אומר שהמשטרה מטפלת באופן שונה ולא - - -

את יכולה לומר לי כמה נשים - - -

ולא - - - טיפול וטיפול.

אוקיי, נירה את יכולה להגיד לוועדה כמה נשים רוסיות, יוצאות חבר העמים, לא יודעת, לא משנה, יוצאות ברית המועצות אני קוראת לזה, הגישו תלונה בנושא הזה של הטרדות? כמה?

בוודאי. זה אין בעיה. אלי לי בעיה למסור.

יכולה, יופי. אז תביאי - - -

בסדר גמור - - - עבירות ספציפיות - - -

על העניין. כן, כן. הטרדות מיניות, פגיעות מיניות. לצערי לא חסר.

אנחנו בליווי של מתנדבת דוברת שפה מגישות הרבה יותר, אבל זו השוואה סטטיסטית.

אולי גם הטרדות מיניות בעבודה, אם אפשר.

עזבי, זה לא רק בעניין עבודה. זה בעבודה, זה יכול להיות באוניברסיטה, ברחוב. אני לא יודעת.

גם במרכזי הסיוע אנחנו יכולות לתת את מה שיש לנו.

נכון.

קודם כל צריך לעזור למרכזים כמו של ליזה.

נכון. נלווה את ליזה. לא נשאיר אותה לבד אף פעם, היא יודעת את זה.

דבר שני, אני אגיד לך את האמת, משרד החינוך, אני חושבת באמת שלבוא ולקחת ארגון כמו של ליזה או ארגון כמו-, פשוט יש לזה שם מאד ארוך.

סליחה.

גם רוסיות ללא חוש הומור. נמאס להן, כי כל הזמן אומרים מה, אין לך חוש הומור מותק? תזרמי.

כן, זה לא מצחיק. אני דווקא חושבת שאתם, כי אנחנו הרבה פעמים יושבים בוועדה ומחברים בין ארגונים חברתיים. אם היא כבר נכנסת לדבר עם חוקרי משטרה, אני יכולה להגיד לך שאני ניהלתי 10 שנים מרכזים לנוער בסיכון ובגלל שכולם היו אצלי נערים ובגלל שהם – בוא נגיד הקללה הכי נפוצה זה היה רוסיה זה והומו, זה שני הדברים שהם בעיקר עסקו איתם – אני פשוט הבאתי אותם אלי ונתתי להם -- -

- - - משתתפים בתכנית שאנחנו הולכים לעשות, תכנית למניעת פגיעות מיניות - - - שבהם, אז מרכזי הסיוע שותפים - - -

אנחנו נכנסים לכל בתי ספר. 6,000 סדנאות רק בנגב.

יפה מאד. לא אמרתם את זה. אמרתם מפתח הלב וכישורי חיים ואת זה אני שומעת כל יומיים. אם הם נכנסים לתוך בתי הספר זה מאד חשוב.

נכנסים, גם עם - - -

יפה. כי זה משהו שהיה חסר לי וזו פעם ראשונה שאני שומעת על זה עכשיו. אני שמעתי אותך הולכת רק למשטרה.

לא, לא, לא. יש לנו מחלקת חינוך. מכניסים אותנו גם באמהרית, טיגרית, רוסית, ערבית.

אז בסדר. גם משרד הבריאות, ייאמר לזכותכם שבקופות החולים וכל זה, אנחנו יודעים שיש, לפחות שם. אמנם אוסרים לדבר ברוסית, אבל לפחות יש - - -

ציפי נחשון, משרד הרווחה, גם כן, אנחנו רוצים לדעת בבקשה מבחינת אחוזים, כמה צעירות יוצאות חבר העמים נמצאות בתוך המסגרות של משרד הרווחה בנושא הזה של צעירות, ספציפית מה שאת עושה. אני חושבת שאת תוכלי לעשות את זה בלי בעיה ולהגיד לוועדה בדיוק כמה אחוזים. זה גם מעניין ואנחנו גם רוצים האם צריך טיפול ספציפי.

קודם כל אני מודה לכם, כמו שאמרתי. אנחנו נמשיך לעקוב אחרי העניין. אנחנו כן מבדלים את האוכלוסייה הזאת, כי בעינינו היא אוכלוסייה שהרבה פעמים סובלת מפגיעה חמורה, בניגוד לאוכלוסייה הכללית, לכן אנחנו נמשיך ללוות את זה גם בדיון שיתקיים פה, דיון המשך, עם הנתונים של המשרד לביטחון פנים ומשרד הרווחה. ובכלל, לעקוב אחרי אוכלוסיות מיוחדות שסובלות פגיעה רק בשל המוצא שלהן, שכבר לא שלהן, לפעמים של ההורים שלהן, רק בגלל זה.

אני מודה לכם. הישיבה נעולה. תודה רבה.

הישיבה ננעלה בשעה 12:42.