הכנסת העשרים

מושב שלישי

פרוטוקול מס' 171

מישיבת הוועדה לקידום מעמד האישה ולשוויון מגדרי

יום שני, י"ח בסיון התשע"ז (12 ביוני 2017), שעה 10:00

הצגת תוכנית מיניות במרחב בטוח- תוכנית בין משרדית לחינוך לבריאות מינית וצמצום אלימות בין קטינים וצעירים

חברי הוועדה: מירב בן ארי – מ"מ היו"ר

עליזה לביא

ס. מנהלת שרות ילד ונוער, משרד העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים - איתנה ברמן

משרד העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים - מלי אורגד

מנהלת המח' לטיפול באלמ"ב ותקיפה מינית, משרד הבריאות - זהר סהר

עו"ד, משרד המשפטים - ליאנה בלומנפלד-מגד

מנהלת אגף רווחה, משרד העלייה והקליטה - שרה כהן

מנהלת היחידה למיניות ומניעת פגיעה בילדים, משרד החינוך - איריס בן יעקב

ממונה על שיויון בין המינים, משרד החינוך - אושרה לרר

מנהלת תוכניות לנערות וצעירות, ג'וינט- ברוקדיל - אדוה ברקוביץ' רומנו

מנהלת התכנית, ג'וינט- ברוקדיל - טל דיין

מת"ל, הוועדה למעמד האישה - אורית סוליציאנו

מנכ"לית עמותת דלת פתוחה - שרון צרקסקי

ועדה למעמד האשה, לשכת עורכי הדין - עדי חן

מנכ"לית, חושן - מרכז החינוך של הקהילה הלהט"ב בישראל - תמר יהל

חושן - מרכז החינוך של הקהילה הלהט"ב בישראל - טלי דאואן קטן

דלית אזולאי

הדס צנוירט

הצגת תוכנית מיניות במרחב בטוח- תוכנית בין משרדית לחינוך לבריאות מינית וצמצום אלימות בין קטינים וצעירים

שלום רב, אני מתכבדת לפתוח את הישיבת הוועדה לקידום מעמד האשה ולשוויון מגדרי. סליחה על האיחור – אנחנו בריצות. היום י"ח סיוון התשע"ז, 12.6.17. על סדר-היום: הצגת תוכנית מיניות במרחב בטוח- תוכנית בין משרדית לחינוך לבריאות מינית וצמצום אלימות בין קטינים וצעירים.

הישיבה הזאת היא פולו אפ לישיבה שהיתה פה, נכון?

היתה בישיבה אחרת.

אה, היא עלתה כאגב? אז זה לא פולו אפ. אוקיי. זה היה ב-21 בנובמבר – הוצג הדוח השנתי של ארגון מרכזי הסיוע לנפגעות ונפגעי תקיפה מינית.

איריס, את מציגה את התוכנית? איריס מנדה בן יעקב, ממונה על החינוך למיניות, משרד החינוך. את תציגי את הדברים. לאחר מכן משרד הרווחה, ואחרי זה נשמע את המשרדים האחרים. אני מבינה שיש חמישה משרדים ששותפים לתוכנית. נשמע את כל המשרדים, אך נתחיל ממשרד החינוך. בבקשה, גברתי.

אני אמנם מציגה, אבל אליי שותפות נאמנות במשרדים אחרים. אשמח שהן יציגו את עצמן.

אושרה לרר שייב, משרד החינוך.

איתנה ברמן, סגנית מנהלת שירות ילד ונוער במשרד הרווחה.

מלי אורגד, מפקחת ארצית בשירות נוער צעירות וצעירים, משרד הרווחה.

וד"ר זהר סער לביא, משרד הבריאות; שרה כהן, מנהלת שירות הרווחה, משרד העלייה והקליטה; וישראל לוי, המשרד לביטחון פנים.

המשטרה לא יכלה להגיע, וגם עיר ללא אלימות לא יכלו להגיע.

עיר ללא אלימות היא עדיין תחת משרד הפנים, נכון? בסדר. ומשרד המשפטים, יש נציגה?

ליאנה מגד, משרד המשפטים.

אורית סוליציאנו פה?

כן.

ואדווה מהג'וינט, ושרון? יופי. וגם טל דיין. נתחיל בהצגת התוכנית, בבקשה.

קודם כל אני רוצה קצת לספר על ההיסטוריה. התוכנית הזאת עלתה מפורום מצומצם, שדיבר על נערות על המפה, נערות בסיכון, ומשם עלה איזשהו צורך להפסיק לדבר על הפתולוגיה ועל מצבי סיכון, ואולי לעשות תוכנית כוללת, שכוללת מיניות בריאה, מתוך איזושהי חשיבה, שברגע שנדבר על מיניות בריאה, נמנע מצבים של אלימות, ובכלל תרבות שמאפשרת אלימות מינית.

התוכנית הזאת, כדי להתחיל לראות מאיפה להתחיל, עשינו קבוצות מיקוד מכל הארץ, עם הרבה סקטורים, כדי לראות מה הצרכים, מה היחס שלהם לנושא של מיניות. התבססנו על מחקרים, על אנשים שעוסקים בתחום, מאוניברסיטאות, שישבו אתנו וחשבו מה כן, איך אנחנו הולכים לבנות את התוכנית הזאת. שיתפנו את מועצת תלמידים ארצית כדי לחשוב יחד אתם, מה הצרכים שלהם ומה הם היו רוצים, וישבנו בוועדת היגוי ארצית – בה היו בינינו חילוקי דעות, כי כל אחד בא מפריזמה אחרת, וכל אחד רואה את המיניות בצורה אחרת. לקח זמן עד שהגענו לשפה משותפת, וזה היה תהליך, ותהליך חשוב, שלקח כשנתיים, עד שהצלחנו לנסות לחשוב ולארגן לנו, מה היינו רוצים.

בשקף אנחנו רואים את השותפים שלנו. חשוב לי לציין שנוסף למשרדי הממשלה, יושבים אתנו בפורום הזה, בקבוצות העבודה אנשים לגופם, דלת פתוחה, איגי, המעורר, דרור, בתי חינוך ועוד אנשים שיש להם עניין בחינוך, והם עוסקים בתחום – בבתי הספר ובכלל; ומרכזי הסיוע, שהם הגוף המפעיל של התוכנית.

מה הייחודיות של התוכנית ובמה היא שונה משאר התוכנית שאנחנו עושים עד כה. זה לא שלא נעשה – יש עשייה, אבל עדיין הדרך עוד ארוכה. התפישה היא תפישה חברתית אקולוגית, שתכף ארחיב עליה, שכוללת את כל מעגל חייו של הפרט. ברגע שאנחנו עושים שותפות בין משרדית, אנחנו מאגמים את המשאבים. כל משרד תורם תקציב. כידוע, התקציב שלנו אינו גדול, ולכן אנחנו מתחילים בתוכנית שהיא מתפתחת, כלומר בהתאם לתקציב בחרנו מספר ישובים – שני מחוזות – מחוז דרום ומחוז תל אביב, בשלב הזה- - -

כמה ישובים?

בחמישה ישובים נתחיל את התוכנית. בהתחלה רצינו הרבה יותר, אבל- - -

דיברתם על שמונה.

נכון, ונאלצנו לצמצם את זה בעקבות משאבים מוגבלים.

זה תקציב של המשרד, של כל המשרדים?

כל המשרדים תרמו את חלקם, מה שהם יכולים, ויחד עשינו איגום משאבים. כמובן, הג'וינט- - - עזרו לנו לתכלל את כל הדבר הזה ולתקצב אותו באופן יותר סביר, כי בסך הכול כדי לעשות תוכנית אחרת, צריך לבנות תוכנית.

אם אני מבינה נכון, השתמשתם בתקציב קיים, לא קיבלתם תקציב נוסף לצורך התוכנית. כלומר אף משרד פה לא קיבל אקסטרה כסף.

קיבלנו איזשהו תגבור לנושא הזה. לא הרבה, אבל קיבלנו.

המטרה של התוכנית, ליצור שפה משותפת בין המשרדים לגבי לא מה לא עושים, כי יש לנו הרבה רעיונות של מה לא עושים במיניות, אבל מה כן עושים, זה אתגר. אנחנו שואפים בתוכנית הזאת להשתמש בחכמת ההמונים – לא לעשות את זה לבד. גם אם נבוא לשטח עם איזושהי תוכנית כתובה, מי שיעזור לעשות אותה זה הישובים בהתאם לאוכלוסיית היעד ובהתאם למשאבים שקיימים בכל ישוב.

התוכנית הזו, המטרה שלה בראש ובראשונה זה מניעה ראשונית. אנחנו כל הזמן מדברים פה על מניעה, והרבה פעמים אנחנו שמים פלסטר על פצע. פה אנחנו רוצים למנוע ולשנות את הנורמות ההתנהגותיות של בני הנוער ושל הקהילה כולה. וכמובן, לחזק התנהגות מינית בריאה ומיטיבה.

מאיזה גיל זה?

10 עד 25.

ואילו ישובים?

נבחרו באר שבע, קריית מלאכי, ובמחוז תל אביב פתח תקווה נבחר ואור יהודה. ישוב ערבי נמצא כרגע בדיונים. אנחנו בודקים כרגע את מידת המוטיבציה, כי לבחור ישובים, אחד הקריטריונים היה לבדוק את מידת המוטיבציה של הרשות ואת היכולת שלה.

גם הרשות שמה תקציב לתוכנית, או זה 100% מימון המשרדים?

לא.

אז באר שבע, קריית מלאכי, ובמחוז תל אביב – אז חסר לי אחד.

אחד ישוב ערבי, שכרגע אנחנו בדיונים.

המטרות של התוכנית זה לשנות- - -

בכל מקרה בחמישה יש שריון לישוב ערבי?

כן.

כלומר אם לא ייצא בישוב זה, תלכו לישוב אחר במגזר?

כן. וגם התוכנית שנבנה, תתייחס מההתחלה למגזר הערבי.

מטרות התוכנית זה שינוי עמדות והתנהגות אצל בני נוער המבטאות בריאות מינית, הכרה בזכויות מיניות שלהם ושל האחר והתנגדות לאלימות מינית, בהתאם לגילם, ומיסוד תוכנית ארצית בין משרדית, שיש לה גיבוי יישובי, ונשתמש גם במנגנונים קיימים בישוב, שיהיו לטובת התוכנית הזו. הגענו למסקנה שאי אפשר לבד.

תכני הליבה – נדבר על התפתחות גופנית, רגשית, חברתית, זהות מגדרית ונטייה מינית, דימוי עצמי ודימוי גוף, זוגיות ומערכות יחסים, ערכים ונורמות. כמובן שלאלה, של מה כן ושכוללים בריאות, גם ניגע במניעת אלימות מינית ובהתנהגויות קצה כמו צריכת זנות ועוד נושאים שאנחנו מעוניינים לקדם, אבל באמצעות קודם כל לדבר על בריאות מינית, כלומר על מה כן.

זה הולך להיות בתוך בית הספר?

כן. זה הולך להיות בתוך בית הספר. זה הולך להיות אחרי הצהריים ברווחה בבתים החמים. תכף משרד הרווחה יפרטו. זה הולך להיות בתנועות הנוער. זה הולך להיות מול הורים, כלומר אם יש מבנים קיימים של למידת הורים או בתי ספר להורים, זה הולך להיות גם שם. בכל מבנה וכל פלטפורמה שיש, יישובית, נכניס את התכנים האלה. חוץ מזה, גם נעשה פרסומות – אציג את זה.

כשאנחנו מדברים על המודל האקולוגי – זה החדר של נער מתבגר, אז קודם כל ילדים ובני נוער יקבלו חינוך למיניות, למגדר. נקיים שיח רלוונטי עם מבוגר משמעותי. נכשיר כמה שיותר מבוגרים משמעותיים, שיהיו מסוגלים לדבר על מיניות, וכמובן נפגעי ונפגעות תקיפה מינית לתמיכה – גם בשירותי הרווחה אבל גם במרכזי הסיוע.

ברמת המעגל הקרוב – מורים, הורים, אנשי מפתח בקהילה יקיימו שיח משמעותי על אלימות ואלימות מינית. הם יהיו שותפים פעילים ויגבו את התוכנית הזאת, וזה מאוד חשוב, ויהיו עם ילדים ובני נוער, כפי שאמרתי, במסגרות של תנועות נוער ובפורומים – יהיו פעילים בתהליכי שינוי במסגרות ובישוב.

במסגרת הקהילה, התושבים, ננסה עד כמה שאפשר – אם, נגיד, יש סיירת הורים, הם יהיו שותפים פעילים בתהליך של חיזוק נורמות חברתיות, של בריאות מינית. אנשי מקצוע בקהילה ירכשו ידע וכלים, ויובילו תהליכי שינוי נורמות במסגרות זיהוי ואיתור נפגעים ונפגעות.

ואחרון חביב, ואחד המרכיבים הכי חשובים זה חתירה לשינוי השיח הציבורי והתקשורתי המתנגד לאלימות מינית, ומעודד נורמות של בריאות מינית. אנחנו מקווים לצאת בקמפיינים, שתהיה נראות יישובית ובריאות מינית.

מהמעגל הקרוב אנחנו עוברים לקהילה. כפי שאנו רואים, תהיה מתכללת יישובית בכל ישוב. לצורך זה נועד התקציב. המתכללת תתכלל בין כל משרדי הממשלה ובפלטפורמות הקיימות בישוב, כלומר אם יש מרכזי סיוע או גופים שיכולים לעזור – עיר ללא אלימות, המתכללת תעשה את כל זה.

היא עובדת של מי, המתכללת?

של משרד החינוך. אנחנו מובילים ומתכללים את כל הסיפור הזה, והמתכללת היא זו שבעצם תתכלל בין משרדי הממשלה. בכל ישוב פרטנו, מה כל משרד יעשה. רק אתן דוגמה של משרד החינוך – ההובלה תהיה על-ידי מנהל בית ספר בביצוע היועצת וצוות מטעמה. נכשיר ונלווה צוותים. גם נעשה הדרכות על הדרכות. עד היום עשינו השתלמויות, אבל מסתבר שהשתלמויות זה לא מספיק. אם מורים בשטח עדיין נתקלים בכל מיני קשיים, ולפעמים המציאות עולה על כל דמיון – ומה שיקרה זה שהצוות, נעשה לו הדרכה על הדרכה לאורך כל השנה, שיעביר את התוכנית. יתקיימו סדנאות ושיעורים לתלמידים, תהיה נראות בבית הספר, כלומר יהיו פוסטרים. תהיה שפה שהיא שפה נראית, וכמובן מנהיגות בני נוער – לא נפסח עליהם. הם מאוד חשובים – גם ברמה הבית ספרית וגם- - -

זמנים – מתי נתחיל?

בספטמבר, עם תחילת שנת הלימודים. כמובן, לפני כן נעשה מיפוי יישובי. לפני כן נעשה את כל ההכנה המסיבית לקראת התוכנית הזו, אבל התוכנית עצמה תחל בספטמבר.

לפני שנעביר למשרד הרווחה, תהיה אותה מתכללת, שהיא זו שאמונה על הקשרים בישוב של כל המשרדים הרלוונטיים, ובעצם החומר הלימודי – אתם כותבים.

אנחנו כותבים, יחד עם כל הגורמים גם מהמגזר- - -

כן, זו העבודה שאתם עושים. בעצם זה יכול לבוא גם באמצעות המורה, אבל גם באמצעות המדריך בתנועה וגם באמצעות האמא בבית החם?

בדיוק. אני גם רוצה לתת דגש, שהנושא של המגדר ילווה את כל הנושאים האלה כחוט השני. לכן גם אושרה יושבת לידי. זה מבחינתנו הבסיס, הליבה ההכרחית.

אושרה, רוצה להוסיף משהו?

את התוכנית שלנו נעביר למורים ולמורות בבית הספר, שיעברו הכשרה לזה.

הכשרה ספציפית לתוכנית הזן. איך זה יקרה, אגב? יש לזה שם?

כן – מיניות במרחב מוגן.

אצלנו כתוב: בטוח.

כפי שאמרתי, התוכנית הזו מתפתחת, ויכול להיות שתשתנה עם הזמן.

אני רוצה להבין – נאמר שהתוכנית עובדת מעולה. זה פילוט?

אנחנו לא אוהבים את המילה פילוט.

גם אני לא. לכן שאלתי.

זה פעימה ראשונה, בהתאם לתקציב שיש לנו.

אבל השאלה, אם עכשיו יש רשות שרוצה את התוכנית, היא יכולה לקבל? אומרת: אני אממן אותה.

היא יכולה לקבל אותה, אבל נצטרך אנשים שיעזרו – נצטרך לחשוב על זה.

כי אם לצורך העניין, את עושה פה תוכנית, משלבת חמישה משרדים, התוכנית טובה, ובאים מקומות שגם רוצים. אומרים: למה דווקא קריית מלאכי? אני רוצה דימונה. כלומר שהרשות לא יכולה בעצמה לעשות את הצעד הזה, את אומרת. זה חייב להיות דרך המדינה.

זה חייב להיות דרך המדינה, כי אנחנו עוקבים אחר התוכנית. אנחנו לומדים ממנה. זה עניין של תקציב.

כן, זה בדיוק התפקיד של הוועדה. אם הכנסת מפקחת על עבודת הממשלה, והעבודה טובה, אז הכנסת צריכה גם להמליץ – אבל אחרי שתצאו, נעשה פולו אפ במושב החורף, ואז נוכל לבדוק.

גם מבחינה תקציבית וכל הנושא של הלה"טבים – הם גם חלק, כלומר הכול ישולב יחד. לא נעשה ספליט בין נושא לנושא. זו תהיה תוכנית משולבת.

נשים את זה בצריך עיון להמשך. בבקשה, משרד הרווחה, איתנה.

איתנה ברמן, סגנית מנהלת שירות ילד ונוער. אני כבר אבקש סליחה, כי אני צריכה לצאת יותר מוקדם, כי יש עוד דיון בנושא של פגיעות ילדים נפגעים מתחמושת, שאני צריכה להיות בדרום, בזכויות הילד. חברת הכנסת שאשא ביטון.

שירות ילד ונוער עובד עם ילדים בסיכון וסכנה מלידה עד גיל 18. שירות נוצ"ץ – נוער וצעירים עובד מגיל 18 עד 25. התוכנית אמנם היא מגיל 10 עד 25, אבל חשוב לדעת שמשרד החינוך מטפל גם בילדים בגילאים צעירים יותר, ויש לי דוגמה – תוכניות גם לילדים בגן, כלומר התוכנית מיועדת מגיל 10, אבל בפועל יש תוכניות שקיימות גם בשטח.

התוכנית החלה לאור כל מה שאיריס סיפרה על קבוצות המיקוד ועל המחקרים שהראו, שאין קשר בנושא של מיניות, אין יוזמות בין הורים לילדיהם ובין מחנכים ואנשי מקצוע במסגרות חוץ ביתיות וכל המסגרות שנמצאות בקהילה. יש איזושהי אשליה אצל ההורים ואצל המבוגרים, שהילדים יודעים הכול. בפועל הם חשובים למחקרים לא נכונים, הם חשופים באינטרנט לדברים מאוד קשים, הם חשופים לידע שהוא לא נכון, שהוא מעוות, שהוא זה שמעצב את התפישה שלהם, מכיוון שכל עוד מבוגר לא נכנס פנימה, ומאיר את עיניהם. זו אחת המטרות המרכזיות של התוכנית – שבעצם ילוו את הילדים ואת הנוער מבוגרים אחראיים, שיקבלו את הידע, וישוחחו עם הילדים בצורה חופשית יותר, כי נצמא קשר בין מידע שהועבר לילדים בצורה נכונה ובטוחה - במובן של התוכנית, בטוחה – לבין ירידה בכמות הפגיעות המיניות.

הנושא של מבוגר אחראי מתייחס גם לנושא של ההורים, גם לכל המערכת החינוכית שציינו עכשיו, וגם לכל אנשי המקצוע, שנמצאים בקהילה, שזה כל התוכניות בקהילה – מעל 5,000 תוכניות של ילדים ושל נוער בסיכון, וגם בתוכניות כמו בתים חמים, כמו מועדוניות, בכל המסגרות. הכוונה היא להכשיר את אנשי המקצוע.

החסם העיקרי הוא המבוגרים, משתי סיבות מרכזיות: הראשונה היא שחלק מהמבוגרים עברו בעצמם פגיעה מינית, ולכן הם מתקשים לדבר על הנושא, או הנושא מועבר בצורה לא נכונה או לא מותאמת; והסיבה השנייה, שכולנו, חוץ מאלה שיושבים פה בוועדה, שבויים הרבה פעמים בערכים ובחינוך שהם קיבלו, שמקשה עליהם בעצם ליצור קשר ישיר עם הילדים שלהם, וכנ"ל כל אנשי המקצוע, שנמצאים בכל שאר המערכות. זה יוצר נקודה עיוורת אצל הילדים, ובעקבות כך כל התחום שאמרנו בנושא הפגיעות.

אנחנו בשירות נותנים תשובה – גם נוצ"ץ נותנים, ויש רצף לילדים שנמצאים בקצה הרצף. יש לנו מרכזים למניעת פגיעות מיניות. כל ילד במדינת ישראל יכול לקבל טיפול חינם במרכזים האלה. יש מרכזי הגנה, שכל ילד בישראל יכול להגיע אליו, שיש שם גם שיתופי פעולה בין מספר משרדי ממשלה על-מנת לאבחן ולטפל ולראות איזה סוג של טיפול כולל נושא של פנייה למשטרה במידת הצורך, ובנוצ"ץ אותו דבר – יש להם מרכזים שמאוד רגישים גם לנושא המגדר, שעוסקים מגיל 18 עד 25, ומעלה.

אנחנו נגייס את כל המרכזים האלה גם לתוכנית, כי יש להם – הם בין הגורמים המרכזיים במדינה, שיש להם הצטברות של ידע וניסיון בתחום הזה, אז הם גם ייתנו הדרכה, גם ילוו, גם יעבירו הרצאות, גם יהיו שותפים – בכל אחד מהישובים תוקם ועדה, והם גם יהיו שותפים בוועדה, גם יענו על שאלות וגם- - -

איך אותו צעיר, שנמצא בקריית מלאכי, נגיד, בעיר שכן נבחרה – איך הוא נחשף לתוכנית בעצם?

על-ידי בית הספר. אם ילד נמצא במסגרת חוץ ביתית בפנימייה, אנשי המקצוע בפנימיות יעברו עכשיו הכשרה.

גם המדריכה בפנימייה תעבור?

יש לנו עובדי נוער שנמצאים במחלקות הרווחה, שעובדים עם הנוער שנמצא בסיכון.

ומה עם החבר'ה שיהיו ביתד – גם יהיו?

כן. יש שם 10 מיליון.

עשינו כבר מיפוי – גם בפתח תקווה וגם בקריית מלאכי וגם באור יהודה, ולגבי כל עובדי הנוער שלנו, לגבי כל המרכזים הקיימים אצלנו, כמו בתים חמים, את"לים, אפיקים, כל מיני תוכניות כאלה לצעירים ולנוער. כרגע אנחנו יושבים סביב חשיבה של קודם כל, לראות את המיפוי גם שלנו וגם של שירות ילד ונוער, ולראות איפה אפשר לעשות את החיבורים, יחד עם בית הספר המרכזי, בנוסף למה שאיתנה אמרה – אנחנו דיברנו על המרכזים הגדולים שיש. יש לנו מרכזים רב תחומיים. יש לנו יחידות טיפול בכל רחבי הארץ. בנוסף, יש לנו בית ספר מרכזי, שנמצא באזור תל אביב, במשרד הרווחה והוא אחראי על כל הנושא של הכשרות וידע. ממש בימים אלה אנחנו יושבים וחושבים יחד אתו על איך – קודם כל לראות מה קורה בכל אחד מהישובים, ללמוד מהם הצרכים של כל אחד מהישובים של עובדי הנוער, של הצעירים, של הילדים שנמצאים שם, ובהתאם לכך לעשות את התוכנית המותאמת.

כלומר אנחנו נשלב בתוך ההכשרות של כל אנשי המקצוע שנמצאים במסגרות החוץ ביתיות ובקהילה, חלק שקשור לתוכנית, וכך כל מי שיעבור את ההכשרה, יעבור גם את התוכנית.

ביחד התחייבנו לתת תשומות חדשות לתוכנית – לא מכספים שנמצאים בתוך התקציב אלא מעבר לכך. שירות נוצ"ץ נותן כ-120,000 שקל לתחום ההכשרות. גם שירות ילד ונוער נותן 120,000 שקל – יחד – 240,000 שקל, לשנה הראשונה. כל שנה יש עלייה וכספים נוספים. הכול נמצא בתוך המסמכים.

אנחנו נפתח לומדה, כלומר כפי שציינה איריס, לא מספיק להעביר את איש המקצוע; צריך גם להדריך וגם שיהיה מקור של ידע לאורך כל הזמן. בתוך הלומדה הזאת, יחד עם ישראל דיגיטלית, היא תהיה בתוך האינטרנט, ואנשי המקצוע יוכלו להיכנס ולהוריד תוכנות ושיעורים, ובעצם גם אחרי שהם יעברו את ההכשרה, הם יוכלו להיעזר בתוכנה הזאת בתחום הספציפי הזה. נוצ"ץ נתנו עוד 50,000 שקל לסקירת ספרות שנעשתה בנושא הזה.

זאת בעצם דוגמה – כל משרד ממשלתי עושה את בדק הבית שלו ואת המיפוי, אבל המתכללת היא זו שתיקח את כל המיפויים בכל משרדי הממשלה, והיא תהפוך את זה לאופרטיבי.

הכי חשוב שבקצה אותו ילד יזכה לתוכנית הזו, שכל הכספים וההשקעה, בסוף אותו חניך, לצורך העניין, באומנה או בבית הספר, יקבל כל מה שהשקעתם.

משפט אחרון – אני רוצה להדגיש את העניין של ההורים, כלומר לא רק אנשי המקצוע יוכשרו.

היא דיברה על סדנאות הורים. זה מאוד חשוב. זה מעניין, כי גם בסוף השבוע היתה כתבה מאוד מעניינת על השמנת היתר, וגם אמרו שכל הגישה עכשיו היא לטפל בהורים ולא בילד עצמו, כי הילד זה תוצאה. זו גישה מאוד נכונה.

מלי, רוצה להוסיף עוד משהו?

לא, אני חושבת שאמרנו את הדברים. אני חושבת ששיתוף הפעולה בין השירותים בתוך המשרד, בחשיבה משותפת ובאיגום משאבים של ישוב כזה או אחר, ולעשות חונכות עומק של כל אחד מהישובים, ולראות מהם הצרכים לכל אחד, כי בעצם יש לנו העובדים שמטפלים בקטנים ובצעירים יותר, בילדים אולי, ויש כאלה שמטפלים בצעירים, ויש בני הנוער. כל אחד, צריך לעשות את ההתאמה ואת ההבחנה המבדלת, מה צריך ואילו דגשים יש לתת. זה נורא חשוב. התוכנית היא לשנות את אותן התפישות והעמדות, ולדבר על המיניות הבריאה ולא רק על הפגיעות המיניות. אני חושבת שזה המסר המרכזי שאנחנו רוצים להעביר.

יש להתאים את התוכנית למגזרים השונים – למגזר החרדי- - -

כן. משרד הבריאות, בבקשה.

משרד הבריאות עוסק בנושאים של קידום בריאות.

היא בדיוק סיימה בנושא של מיניות בריאה.

הנושא של מיניות בריאה עדיין דורש עבודה – איך להכניס אותו אצל הצוותים הרפואיים. זה משהו שאנחנו עכשיו מנסים לחשוב, איך לקדם אותו. בעיקרון בפרויקט הזה כן חשבנו לגייס – לפחות בהתחלה, בשלב של הפילוט – לגייס את הצוותים בקופות החולים, שהם בעיקר פוגשים את בני הנוער ואת הצעירים, ולראות איך עובדים אתם סביב היכולת – שיתוף פעולה עם קופות החולים, הכשרות רופאים ואחיות.

כשאת אומרת חשבנו – כבר עשיתם את העבודה. כי המשרדים רווחה וחינוך נראים לי מאוד סגורים.

אנחנו בתהליכי גיבוש, איך הדברים הולכים לקרות.

אז אתם עוד לא שם.

אנחנו לגמרי בתוך התוכנית, לגמרי מעורבים ומשתפים פעולה. אני חושבת שברמת הפרקטיקה זה עדיין לא תפור עד הסוף, אבל ברור לנו שהולכות להיות הכשרות של צוותים בקופות החולים בכל מקום. איך בדיוק נעשה את זה – אני לא חושבת שגם במקומות אחרים זה סגור עדיין עד הסוף, מאחר שמערכת הבריאות היא מערכת שמלווה את הדברים; היא לא המערכת המרכזית שרואה את הצעירים.

אבל יש סדנאות בקופות חולים, שאזרחים יכולים – ממניעת עישון, לכל מקום.

היתה פעם תוכנית מקסימה שנקראת אכילה שקולה.

שקופת החולים תיקח דברים ברמת מניעה.

פרקטית, יש אחות שיכולה לעבור את ההכשרה הזאת, ואז אותם הורים שמגיעים לקופת החולים, יש להם סדנה כמו על סוכרת או השמנת יתר – יש סדנה בנושא מיניות בריאה, ואז הם יכולים להירשם. זה נראה לי פשוט.

שוב – זה לא דבר שאפשר לחייב אותו.

לא לחייב אבל לאפשר.

נכון. לכן אני אומרת שזה עדיין בתהליך בנייה, כי כשאנחנו עובדים עם הקופות, אנחנו צריכים לקבל את שיתופי הפעולה שלהם, ומאחר שהפילוט עוד לא עד הסוף סגור מבחינתנו, זה הכיוון; הכיוון הוא קודם כל להכשיר צוותים רפואיים, שגם יידעו להתמודד עם הנושא הזה ולהכניס אותו לתשאול ובכלל לחשיבה, כי אני חושבת שזה חלק שעדיין לא נמצא בכלל. גם הנושא של בירור פגיעות מיניות בין קטינים- - -

זה כמו מישהו שעושה קורס הכנה ללידה, אז יש קורס במיניות בריאה.

ומי בא לקורס הזה?

הורים.

כי אני לא יכולה להכריח בני נוער לבוא לקופת חולים- - -

עזבי בני נוער. אני בגישה של ההורים. אני מבינה את העניין. אני, נגיד, עכשיו, חוץ מהנושא של השמנת היתר, שקראתי ומאוד מעניין – פורטוגל, הנושא הזה של לבוא אל ההורים, כי גם לא מזמן פורסם, שלהורים מאוד קשה לדבר על מיניות עם הילדים, כלומר נורא קל להם לדבר על כל דבר – לכן אני אומרת, כהורה את באה לקופת חולים, יש לך קורס במיניות בריאה, או איך לדבר עם הילדים על מיניות בריאה בנושא הבריא. זה נראה לי דבר שהוא יותר פשוט.

בתיאוריה את צודקת ואני מסכימה אתך. זה לא כל כך פשוט להביא אנשים בכלל לקבוצות, והורים – זה גם לא משהו שהוא כל כך קל. אני יכולה לומר את זה בדברים אחרים כמו קבוצות ADHD, דברים כאלה שכן הקופות לוקחות הרבה פעמים. זה לא משהו שמאוד פשוט לעשות את זה. הרבה פעמים מי שמגיע זה דווקא לא ההורים, שאנחנו בהכרח היינו רוצים שיגיעו, כלומר דווקא ההורים היותר מודעים, שבין כך כבר מגיעים לכל הנושאים האלה, הם שמגיעים, ודווקא ההורים שפחות – יותר קשה להביא אותם. אני לא בטוחה שזה דווקא.

אני דווקא רואה את האינפוט של הקופות בזה שכשיהיו מפגשים, גם עם הורים – גם כשהורה בא לרופא ילדים, ורופא הילדים יוכל לדבר אתו על הדברים האלה ולהעלות את זה ביוזמתו לפעמים, או כשרופא נשים או רופא משפחה יוכל לדבר עם נערה או נער שמגיעים אליו לבקש גלולות, תרופות ודברים כאלה, ויוכל לשאול על הנושאים האלה- - -

אבל זה קיים.

זה לא קיים.

כשצעירה מגיעה לקבל גלולות – תלוי איזה רופא, אבל יש רופאים שזה כן קיים. אני לא שם. אני חושבת שזה צריך להיות יותר ברמה של קהילה.

אני בטוחה שלא, לא נעים לי לומר.

אני חושבת שברמה של קהילה אפשר לעשות את זה. אפשר לבחון את זה בכמה קופות חולים.

לכן אמרתי שזה משהו שאנחנו כרגע בונים. בשמחה נציע את זה לקופות.

אבל את צריכה להתקדם, כי אנחנו ביוני, והתוכנית נפתחת בספטמבר. אז אני מצפה שכשיש תוכנית כזו רצינית עם משרדים, לבוא, לפחות פה לוועדה, ולומר: דיברנו, לצורך העניין, עם קופת חולים כללית, מכבי, לא יודעת מה, אנחנו עורכים בקריית מלאכי בשלוש שכונות, לשים הכשרה לאחיות. משהו יותר.

זה יקרה.

נחכה לשמוע. בסדר גמור. משרד העלייה והקליטה, שרה כהן, בבקשה.

מנהלת שירות הרווחה. אנחנו שותפים לשיח, הפלטפורמה של נערות על המפה, ומנסים לשים את הזרקור לגבי אוכלוסיית העולים בתוך כלל האוכלוסייה. אין יותר מדי נתונים שהם סדורים ושניתן להתבסס עליהם, אבל מפה ושם סקרים או מידע שמגיע, אנחנו רואים שיש ייצוג יתר של נערות וצעירות יוצאות חבר העמים בכל הנושא של תלונות על הטרדות מיניות בשיעור שהוא גבוה יותר מאוכלוסייה ישראלית ותיקה.

ברור לנו שכחלק מתוך ההבניה של כל התוכנית, צריך לייצר כרגע – ברגע שגם אנחנו עושים את זה בראייה בין משרדית, יחזק את כל המשמעות של הכשירות והרגישות התרבותית בתוך המהלך הזה. אני חושבת שזה יבוא לידי ביטוי יותר בפרקטיקה, ברגע שניכנס גם ליישובי הפילוט, שבחלקם אנחנו רואים שיש בהחלט שיעור גבוה של עולים כמו באר שבע; גם בפתח תקווה.

במיפוי עשית ישר ישובים שיש בהם הרבה עולים? כשעשיתם את המיפוי, לקחתם ישובים שמראש יש בהם הרבה יוצאי חבר העמים?

אנחנו כן העברנו גם לג'וינט, שמתכלל את כל המהלך, את המידע לגבי הייצוג והפילוח של העולים, בעיקר עולים עם ותק קטן בארץ. חשוב לנו להגיע לאותן אוכלוסיות שזקוקות יותר להתאמה התרבותית, ובעיקר בהתאמה התרבותית, לממשק ולקשר עם ההורים.

פה אנחנו גם צריכים לחשוב על גיוס ההורים והאפשרות של השימוש באנשי מקצוע שהם דוברי שפה, כי הם פשוט לא יגיעו.

באותם מקומות שהפילוט ייעשה, הכוונה שלנו היא לחבר את מרחבי השירות של משרד העלייה והקליטה, להעביר את העובדים שלנו באותם מקומות הכשרה כדי לתת להם יותר כלים לזיהוי אפשרי, כלומר שאפשר יהיה להפנות לאותם גורמים וליצירה של החבירה עם אנשי המקצוע באותו ישוב. אני חושבת שמה שנצטרך לעשות זה להבנות, גם עם- - - את הגישה היותר מותאמת לנושא של ההכשרה לאוכלוסיית העולים, ונראה לי- - -

איך את מגיעה לעולים? גם דרך בית הספר?

קודם כל באמצעות העולים עצמם- - -

כלומר איך ההשקעה שלך, הכספית כאן, בעצם מגיעה לאוכלוסיית היעד?

מבחינתנו זה עוד בשלב שהתמחור עוד לא נעשה, כי הוא תלוי הישוב עצמו. היקפי הפעולות הם תלויי ישוב. אנחנו לא עושים משהו שהוא ברמה רוחבית, כי כל התוכנית בסופו של דבר הביטוי שלה הוא ביטוי יישובי.

אני חושבת שאנחנו יכולים לתמחר את כל הקשור בנושא בניית ההכשרה, של הרגישות התרבותית, לתמחר את ההכשרה של המערכת שלנו, ובאותם מקומות שהמשרד שלנו גם מפעיל תוכניות שמכוונות לאוכלוסייה עצמה. למשל, יש לנו תוכניות שאנחנו עושים אותן עם עמותות שונות כמו עמותת אפשר, תוכנית התערבות רגישת תרבות למניעת שימוש באלכוהול ובסמים, אז אנחנו יכולים בתוך התוכנית הזאת, ברגע שנבנה את זה, להכניס את זה כחלק ממתווה התוכנית. תוכניות שאנחנו עושים עם אל סם – אותו דבר.

המשרד גם מעביר תקציבים לרשויות מקומיות עבור הפעלת מועדונים שהם ייעודיים לעולים. גם פה, באותם מקומות, ברגע שנבנה את המודולה שנשענת על התובנות המקצועיות, שכרגע מתפתחות כחלק מתוך התוכנית, נכניס את זה כחלק מתוך התוכניות שהמשרד שלנו גם מפעיל אותן. זה כרגע הכיוון.

ברגע שהתוכנית עצמה תהפוך להיות תוכנית שיש לה משמעות רוחבית יותר, לפחות השפה שאני חושבת שהתוכנית צריכה לדבר, זה המשמעות של איך תוכנית אוניברסלית מכילה בתוכה אלמנטים של צניעות ורגישות תרבותית לאורך זמן, תוך התייחסות לשונות בין קבוצות המוצא השונות, לתחלופה- - -

שנייה. את רואה את הבעיה בעיקר בקרב בנות שהמשפחה שלהן יוצאות חבר העמים, פחות באוכלוסייה- - -

לא בהכרח, כי כפי שציינתי בהתחלה, הנתונים הם לא נתונים שניתן להישען עליהם. ניסינו יחד אדוה לקבל נתונים דרך מרכזי הסיוע. זה לא משהו שאפילו צלח. אין נתונים מוסדרים. יש פה ושם מידע שמגיע ממחקר קטן שנעשה פה או שם. נעשה מחקר לפני כמה שנים לגבי פגיעות מיניות בקרב אוכלוסיית יוצאות אתיופיה, מידע שהוא מחקר, שאנחנו לא יכולים להשליך לגביו כנתונים רוחביים.

מתוך מה שלפחות השיח או הנרטיב שעולה גם עם חלק מאוכלוסיות שהן יוצאות חבר המדינות, הן יותר משקפות את התחושה שהן נפגעות יותר, עם כמה שימושים בכל מיני סופרלטיבים ואמירות שהיום לשמחתי פחות נשמעות, אבל את יכולה להבין למה הכוונה.

ברור לי שמה שיצטרכו פה שיהיה, שיהיה מידע שהוא מפולח יותר, שכשם שדיברתי עם אדוה, שבדקה את זה גם במקומות שונים בעולם, כלומר שם זה נעשה באופן סדור.

אדוה תתייחס לזה. משרד המשפטים, בבקשה.

ככל שנצטרך לתת גיבוי, ניתן את הסיוע.

אדוה ברקוביץ רומנו, מנהלת תוכניות לנערות וצעירות בג'וינט. בבקשה.

אשלים את הפאזל בהקשר של המשרד לביטחון פנים, שלא נמצאים פה. גם המשטרה וגם עיר ללא אלימות מלווים אותנו לאורך כל התהליך הזה, ומתכננים לפעול בשטח. המשטרה אימצה המלצות, בית ספר להכשרת שוטרים, להטמיע תכנים – מודול לעבירות מין בכל הקורסים של השוטרים.

מבחינת המשטרה, הם הכניסו בשני אופנים את נושא ההכשרות, כפי שעלה פה – גם בבית ספר המרכזי וגם ברשויות הספציפיות, שיהיו הכשרות לשוטרים, בין אם זה דרך יום עיון, שיתוף פעולה עם מרכזי הסיוע, ובין אם זה בשעות ספציפיות, שייכנסו לתוך התחנה, והשוטרים יקבלו מידע על הנושא, כדי שכל דרכי האכיפה שלהם והשיח שלהם, כשהם מזהים מקרים, יהיה יותר מותאם לשטח.

בנוסף, עיר ללא אלימות מלווים את ההיבט הקהילתי. יש להם כל מיני מנגנונים ביישוב שעובדים ברמה הקהילתית, והם ייתנו את האינפוט שלהם, גם בתשומות של כוח אדם, גם בקמפיינים, גם בהכשרות לאנשי קהילה.

אנחנו בג'וינט, לצד משרד החינוך, מתכללים את התהליך – גם את תהליך הפיתוח. היתה לנו שנה מתוקצבת של רפרנטית, של רכזת שריכזה את כל תהליך הפיתוח, יחד עם תשומות גם של המשרדים כדי שתהיה תוכנית שתוכל לצאת לפועל. עשינו תקצוב ביניים של פיתוח. למדנו המון מהעולם, הרבה מאוד מסקירות התוכניות שנמצאו כתוכניות יעילות. בעצם התפקיד שלנו בהמשך הוא לעזור בפיתוח חומרים. מתקצבים גם את הנושא של תקשורת, של קמפיין, גם של כתיבת חומרים, מחקר הערכה. רוב התשומות שלנו הן במעטפת, כלומר הדברים שעוטפים את התוכנית מאפשרים לה לקרות, וגם תקצוב בשטח של חממות ידע, של פרויקטים קהילתיים שייווצרו בשטח, בתקווה, מהמנהיגות המקומית, ויהיה להם תקצוב. זה החלק שלנו.

איך אתם, מבחינת תקציב – בסוג של מאצ'ינג עם הממשלה?

יש לנו תקציב שאנחנו מקצים לטובת התוכנית, שזה לכוח אדם, לקמפיין, לפיתוח חומרים, סרטונים, לומדות. גם להורים – אנחנו מאוד רוצים להנגיש את ההורים באופן דיגיטלי, כלומר שיהיו סרטונים קצרים, הסברתיים, שהורים יוכלו באופן נגיש להגיע אליהם. אותו דבר לבני נוער – רוצים להתחיל להגביר את הפן הדיגיטלי בכל התוכנית הזו ולשכלל אותו, שיהיו גם בשימוש של כל מורה, יועצת.

מה התקציב שלכם?

2.5 מיליון לכל השלוש שנים.

תודה. אורית סוליציאנו, מנכ"לית איגוד מרכזי הסיוע לנפגעות ונפגעי תקיפה מינית, בבקשה.

למרות שאנחנו עוסקים פה בהיבטים שוטפים, אני רוצה לברך את הוועדה על הדיון. אני ועוד שותפים נמצאים כאן מתחילת הדרך לפני ארבע שנים, ויש לומר תודה לאדוה ברקוביץ' רומנו ולטל דיין, שמובילות את המהלך הזה. זה מהלך פורץ דרך שנעשה בשיתוף משרדי הממשלה וארגוני הסיוע. זו הזדמנות – דווקא התפקיד של הוועדה, יש מקום מאוד חשוב, לראות שההזדמנות הזאת לא תתמסמס, כי ארבע שנים עובדים ארגונים וולונטריים, משרדי הממשלה והג'וינט לחשוב ולפתח. התחלנו משמונה ישובים והגענו לחמישה. צריך לדאוג שזה רק יתרחב. זה רגע חשוב, וצריך לעקוב ולראות מה יהיה אתו.

יש כמה דברים שהייתי רוצה לבקש מהוועדה לעקוב אחריהם. דבר ראשון, שמענו מה התקציב של הג'וינט – 2.5 מיליון שקלים לשלוש שנים. לא ברור לי, כמה כל משרד שם על זה.

גם רציתי. רק משרד הרווחה נתן.

יש ממש מסמכים כתובים, גם שלהם וגם שלנו, שהופנו למנכ"ל הג'וינט.

אני חושבת שכדאי לוועדה לשמוע.

היא אומרת שיש לה חלוקה של התקציב. הם יציגו.

דבר שני, אני חושבת שעולה – וגם משרד הקליטה הציגה את זה וגם אנחנו, באיגום מרכזי הסיוע, שכל שנה מנסים לאגם נתונים. במדינת ישראל הגיע הזמן שיהיה תכלול ארצי, אולי על-ידי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה או על-ידי כל גורם אחר – אולי על-ידי הג'וינט, ברוקדייל, נתונים לגבי אלימות מינית. במיוחד אם עכשיו מתחיל תהליך ביישובים, זו הזדמנות להשוות בין ישובים שקורה בהם תהליך לבין ישובים שלא קורה בהם. לא יכול להיות שאם שואלים כל מיני שאלות, אין מידע ארצי. אין מידע ארצי על נתוני אלימות מינית, אין מידע ארצי על כמה אנשים פונים לשירותים, אין מידע ארצי על כמה אנשים פונים לקופות החולים. כל הדברים האלה לא ידועים. אין מידע ארצי כמה עולים ועולות הן בסיכון לפגיעות. כל אוכלוסייה שמגיעה לעוני- - -

איריס, תהיה איזו מדידה והערכה של התוכנית?

יהיה מחקר מלווה ביישובים שהצטרפו לפעימה הראשונה. אנחנו נראה את האפקטיביות של התוכנית, נבחן את זה. גם נראה אילו מדדים אנחנו מבקשים למדוד. לא נוכל למדוד הכול.

אבל את האפקטיביות.

כמו שאמרת, אבל בסופו של דבר רוצים להגיע- - -

מה ההחלטה לבחור, נניח, בקריית מלאכי? סתם אני שואלת. למה שאלתי – שאלתי אם עשיתם מיפוי, אם יש עולים, אומרת אורית על ערים מסוימות שבהן יש יותר – אני תוהה, האם הבחירה בעיר היא בשל שיש נתונים על אלימות מינית גבוהה, שיש נתונים של אוכלוסיית יעד שיותר זקוקה לסיוע? מה ההחלטה לבחור בעיר ספציפית?

אלימות מינית יש בכל מקום.

אין מה להשוות. במקומות מסוימים יש יותר, ויש מקומות עם פחות.

בחרנו מחוזות.

למה, נגיד, פתח תקווה?

כשבחרנו מחוזות, שיתפנו את מנהלי המחוזות, והם עשו עבודה מול – נתנו להם פרמטרים לבחירת ישובים, אבל בסופו של דבר הבחירה היתה שלהם. היא לא תמיד היתה אופטימלית למשרד החינוך ולרווחה כאחד, אבל היה חשוב לנו לעבוד עם מקומות שיש מוטיבציה גבוהה לעבוד. המטרה שלנו, קודם כל ללמוד מהתוכנית, ושהתוכנית הזו תצליח, ושהפעימה הראשונה בסופו של דבר תתרחב לעוד ישובים ולכל הארץ. לכן אני לא יכולה לומר לך למה דווקא קריית מלאכי. זו הבחירה של מנהלי המחוזות.

אבל כשמנהל המחוז בחר, הוא נימק, למה בחר בקריית מלאכי?

הם אמרו ביניהם למה. אנחנו נתנו להם את הפרמטרים. לא רצינו להיכנס לשיקולים שלהם.

אני רוצה שהתוכנית תעבוד ותצליח, אבל אני רוצה שהיא תצליח במקומות שצריכים אותה. אני תוהה, מדירוג הלמ"ס של אותה עיר, שאם היא בדירוג גבוה, ויש לה שירותים טובים ועד כמה התוכנית תעבוד, אל מול מקום שזקוק. למשל, בגלל שאני עוסקת המון עם נוצ"ץ ועם ציפי ועם הנושא של צעירים חסרי בית, מראש אנחנו הולכים למקומות, שאם נפעיל בהם את התוכנית, היא תהיה אפקטיבית. אני פחות אשים שלטר באשקלון ויותר בתל אביב, כי רוב חסרי הבית לצורך העניין, מגיעים משם, או לירושלים. אני לוקחת את זה כמובן בהשאלה מהתחום שאני מתעסקת בו. לכן אני תוהה, האם באמת התוכנית תתיישב. שאלתי את משרד הקליטה – נגיד, אותה צעירה שמגיעה – כשדיברתי על הגלולות, אמרתם שזה לא כל כך עובד, אבל אם יש צעירה שיש לה הרבה יותר קשיים בעיר מסוימת, אני באמת רוצה שהתוכנית תעבוד. אני רק תוהה, אם התיישבנו ביישובים שבאמת זקוקים לה.

קודם כל, אנחנו לא יודעים סופית. זה גם יכול להיות בישוב מאוד חזק, שיש שם מנגנונים, ויכול להיות שהתוכנית לא תצליח. זה גם תלוי במספר הפרויקטים שיש בכל ישוב. גם במשאבים שיש שם. גם בתקנה התקציבית ראינו, שיש ישובים, שנורא רצינו לדחוף את התקנה התקציבית, והיה ביקוש, אבל הרשויות – לא היה כוח אדם כדי לתפעל את זה, ואז מראש זה נפל. יש רשויות שלא יודעות לנצל משאבים.

זה אנחנו יודעים. שמענו את זה הרבה פה בוועדה במגזר הערבי.

אנחנו רוצים רשויות קודם כל שיש להן מנגנונים שאפשר לעבוד אתם, כי אנחנו לא יכולים עכשיו לבנות מנגנונים מחדש. אנחנו רוצים לתפעל תוכנית, שיש סיכוי גבוה שהיא תצליח. אז לא בחרנו ישובים מאוד-מאוד חזקים, אבל כן אפשרנו למנהלי המחוזות, בהתאם לפרמטרים בסיסיים שנתנו להם, לבחור את הישובים שלהם, תוך כדי בדיקת המוטיבציה כמובן גם של הישובים, וגם מנהלי המחוזות יודעים כמה תוכניות יש בישוב.

אורית, סליחה. תמשיכי.

אני רק רוצה לסיים ולומר שישוב זה דבר היסטורי ומשמעותי, ואני כבר חושבת על העתיד, כמו שאת שאלת – מה יקרה עוד שלוש שנים. אותי מטריד, מה המחויבות של כל משרד ממשלתי. נצטרך להסתכל על המחר, אבל גם להסתכל, איך הדבר הזה מתפתח הלאה, כי זו הזדמנות – או הדבר הזה יונחל בכל המדינה, או יעברו שלוש שנים, ויגיעו רעיונות חדשים. אני מבקשת לשאול גם את נציגי הממשלה, האם זו החלטת ממשלה? האם יש תקנה תקציבית לזה? מה יקרה אחרי תום שלוש שנים של פילוט?

אני רוצה להתייחס למשרד הרווחה. אנחנו לא ממציאים את הגלגל. התוכנית הזאת היא חשובה, היא מאוד ממקדת את הדברים, אבל אם נסתכל על התוכניות – לפחות של נוצ"ץ, האם נעשו דברים בתחום הזה – נעשו. היו הכשרות, יש הכשרות לאורך כל השנים לעובדי הנוער, והיתה מודולה של תחום הפגיעות המיניות. נכון, לא עם הפוקוס הספציפי של בריאות מינית, ולהתייחס לזה באופן מאוד ברור, לפי התפישה האקולוגית וכו', אבל עדיין, בואו לא נשפוך את התינוק עם המים. הדברים קיימים, הדברים נעשים, כבר ב-17.7 יחד עם מרכזי הסיוע במחוז תל אביב והמרכז אנחנו עושים יום עיון בתחום הזה. כולם פה שותפים, כולל הג'וינט, עוד הרבה לפני שקמה התוכנית. בעיני זה קיים, זה נמצא, אבל בהחלט התוכנית הזאת שמה לנו פוקוס, ואומרת: בואו נטמיע את זה בצורה שיטתית, ואת זה נעשה בהמשך, אני משערת.

השאלה שנשאלה, אם זו החלטת ממשלה. התוכנית הזו, בעצם אנחנו מקווים מאוד שבעקבות התוכנית ובעקבות המחקר המלווה, נוכל להראות שיש מקום.

זה מה שאמרתי גם בהתחלה – צריך לבדוק את התוכנית, ואם היא עובדת, להכניס אותה בבסיס. זה ברור.

זו גם ההשקפה שלנו.

בבקשה, שרון צ'רקסקי, מנכ"לית האגודה הישראלית לתכנון המשפחה.

נכון, דלת פתוחה. קודם כל, אני שמחה מאוד על הדיון הזה. אמרתי קודם – אנחנו באותה סירה, כי כל הארגונים שיושבים סביב השולחן הזה, פועלים בזירה הזאת. אין פה איזו אופוזיציה.

כן.

דלת פתוחה קיימת כבר למעלה מחמישים שנה, ואנחנו עוסקים במיניות בריאה כבר ב-12 ישובים – התוכניות שלנו פועלים כך ב-11 ישובים.

למה אתם עושים?

יש לנו דלתות פתוחות ב-11 ישובים. הן פועלות גם בקהילה, וגם מקבלות בני נוער שנמצאים בכל מיני מצבי מצוקה, והם צריכים עזרה ואין להם למי לפנות, אם זה סביב הנושא של כניסה להריון לא מתוכנן- - -

באילו גילאים פונים?

לדלת פתוחה, הליבה של בני הנוער שפונים, מגיל 13 עד 18, אבל יש גם צעירים יותר. המרכזים שלנו מופנים לבני נוער וצעירים – גם עד גיל 25 ואף יותר. אם מדובר באנשים עם מוגבלויות, פונים יותר מאוחר.

בריאות מינית זה לא רק הנושא של פגיעה מינית; בריאות מינית זה מושג הרבה יותר רחב – של שימוש באמצעי מניעה, של יחסי מין, של יחסי כוח. אי אפשר לנתק את השיח המגדרי פה, והכול נורא-נורא מורכב. אני לא מבינה מה זה בריאות מינית או מיניות בריאה, שהיא רק מניעה של פגיעה מינית.

ברור.

לכן גם הדיבור מול משרד הבריאות הוא מאוד חשוב. יש בני נוער שמגיעים לקופת חולים לקבל מרשמים – זאת הזדמנות מעולה לעשות חינוך מיני- - -

אבל אלינו יש 20,000 פניות בשנה.

ברור. אוטומטית, כשצעירה מגיעה לקופת חולים, היא בטוחה שהאחות תתקשר לאמא שלה, כי זה משהו פורמלי. את הבלתי פורמלית. אליך אפשר לבוא, ויודעים שלא תספרי לאף אחד.

צריך לנצל את זה שהמרכזים הם אנונימיים, חסויים. יש שירותים שקיימים בשטח, הם עובדים מעולה. אנחנו מתרחבות, הישובים – מציפים אותנו בבקשות- - -

מי מממן את התוכנית?

דלת פתוחה. זה אתגר לא פשוט. יש לנו תקציבים שאנחנו מגייסות – גם מהכנסות עצמיות וגם מתרומות. היו תמיכות בעבר. השאלה של תמיכות עולה כל שנה.

התוכנית הזאת, היופי שלה הוא שאני חושבת שהמשרדים מובילים תפישה, שהידע לא נמצא רק במשרדים, ושיש שילוב ארגונים – גם ארגוני שטח וגם משרדי ממשלה – שיחד מייצרים את ההבנה ואיך להוביל את התהליכים האלה. זה תהליך מורכב באין ידע שנמצא במקום אחד.

אני מסתכלת על הוועדה, ואני רואה שאין חברי כנסת.

הייתי בגן סאקר אצל ההורים. זה לא שאנחנו לא פה כי- - -

ברור. היינו בדיון אצלם.

זה נושא – המובן מאליו יושב פה. אנחנו ביחד בדבר הזה, ומאוד נשמח שחברי כנסת יתעניינו, וישאלו את השאלות. אני בטוחה שהעמיתות שלי במשרדי הממשלה מתוסכלות מזה שאין יותר תקציבים. למה התוכנית יתד היא כל כך עתירת משאבים, והתוכנית הזו לא? זה לא ייתכן.

גם על יתד הם אומרים שאין מספיק משאבים.

זו תוכנית שאפתנית.

257 רשויות עם – זה לא הרבה כסף. אני בתל אביב שמעתי שיש 2.5 עובדים סוציאליים, התקנים.

אני הרבה שנים יושבת בוועדה הזאת. אנחנו כאן עכשיו מגרדות – סליחה על הביטוי – את אנשי המקצוע ואת המשאבים הקיימים. אני רוצה לראות תקציבים משמעותיים, שמושקעים בתוכנית הזו. כפי שאורית אמרה – עוד שלוש שנים, וגם אם תהיה החלטת ממשלה, האם יאכפו את החלטת הממשלה?

אם יש החלטת ממשלה, זה הולך לבסיס התקציב – זה התפקיד שלנו.

תודה. עו"ד עדי חן, לשכת עורכי הדין, פורום משפחה.

תודה רבה. ראשית, אנחנו מברכים על הדיון המכונן והחשוב. ההמלצה שלנו היא לשים בכל התוכנית היפה הזו, דגש על החינוך המשפטי. הכול מתחיל מחינוך – ובמיוחד במקרים כאלה – מחינוך משפטי. רק אתן דוגמה. היום יש דיון על הפללת גברים שנזקקים לשירותי זנות.

לא נזקקים. הם צורכים.

סליחה, אני חוזרת בי... אם אנחנו נחנך את הנוער על מה מותר ומה אסור ומה ההשלכות של מעשים מסוימים, ולא רק על מה מותר ומה אסור – גם צריך להיכנס לתחומים האסורים, וגם צריך להיכנס לנושא של האחריות והאוטונומיה וההעצמה. כל הנושאים האלה צריכים להיות בשילוב.

בענייני משפחה אנחנו ערים למקרים מאוד טראגיים של בני נוער ושל אלימות סמויה בקרב בני נוער בבתי הספר. דברים מזעזעים. אנחנו אחר כך לוקחים את בני הנוער האלה למחלקות הפסיכיאטריות, כמו בית החולים דנה. כדאי למי שממש מתעניין, מה קורה במתחם בתי הספר.

במקרה אני גם בוועדת חינוך, ושם אנחנו עוסקים כל היום בנושא של האלימות. אני בעניינים של כולם... כלבויניק של הכנסת.

חינוך משפטי יסודי, גם בקרב בני נוער, אני חושבת שיכול להפיק תועלת גדולה.

זה נכון. תודה רבה. איגי וחושן, רוצים לומר משהו?

שמי תמר יהל.

נברך אותך על כניסתך לתפקיד. תבואי הרבה לוועדות, אז תרגישי בנוח.

אני שמחה שזה מובן מאליו, להכניס את נושא הלהט"בים של נטייה מינית וזהות מגדרית לתוך העיסוק בתכנים מיניים, ואנחנו חושבים שנוכל לקחת חלק בבנייה של הדבר הזה. אני חושבת שנכון וצריך להתייחס, חוץ מהכרה בנושאים האלה, להתייחס גם באופן ספציפי לנורמות מיניות ולפגיעה מינית בתוך הקהילה הלה"טבית. יש לה מאפיינים ייחודיים, וגם בני נוער להט"בים כמו עולים וכמו אחרים, מאוד פגיעים ובעלי סיכון יותר גבוה, וחשוב להתעסק בזה באופן ספציפי.

תודה רבה. חברת הכנסת לביא, רוצה להעיר משהו? עסקנו בעיקר בנושא של תוכנית לאומית לנושא של קידום מיניות. בבקשה.

אני טלי דאואן קטן, אני נציגת פורום ועדי ההורים היישוביים.

רציתי לשאול אם יש כאן מישהו מטעמכם. בדרך כלל אתם נמצאים.

שמעתי הרבה על הורים פה, ונורא חבל שהורים לא שותפו בלקיחת חלק בתוכנית הזאת. אנחנו נשמח לקחת חלק. יש לנו ועדה בתוך הפורום שמטפלת בדיוק בחינוך מיני, פגיעות מיניות ועוד.

מהניסיון, יש לכם שותפה טובה במשרד החינוך, איריס.

אשמח. הדבר שחשוב לי, כיוון שאנחנו עוסקים ביותר בנושא של משרד החינוך, חשוב מאוד ששעות הלימוד יהיו תוספת ולא כחלק משעות הלימוד הקיימות. מאוד חשוב מאוד שזה לא יהיה זבנג וגמרנו, של פלסטר. ובנוסף, אני חושבת שחינוך מיני לא מתחיל ב-10 אלא בגיל 3.

0.

כשאמא נותנת מכה לתינוק שנוגע בעצמו, זה כבר התחלת חינוך מיני.

אין ספק.

אפשר לקשור את זה לדיון שעשינו אז על בתי ספר להורים.

נכון. חברת הכנסת לביא.

אני רוצה לברך על הדיון הזה. אנחנו יותר מדי זמן מתעסקים בסוגיה הזו, בשאלה, מדברים עליה בהקשרים שונים בוועדות השונות. אנחנו פוגשות בתקופה האחרונה לא מעט – גם בהשלכות, מה המחירים, כי יכול להיות שהתכנים במערכת החינוך די דומים למה שאת ואני למדנו, והעולם השתנה. המיניות פורצת אל תוך החדר המוגן, ועדיין שם יש איזשהו משהו, ולצערי הרב, אולי יש שעה פה, שעה שם – כישורי חיים, אבל פה למדתי שכן אתם אמורים, אבל התכנים שהיא נחשפת אליהם באמצעות השעה הזאת, זה בדיוק מה שאחותה, שסיימה כבר את הטכניון, נחשפה, ומה שאני זוכרת שלנו היה, כך שאולי יש פילוט, אולי יש תוכן, אבל זה לא בא לידי ביטוי בשטח, וגם כשאני משוחחת עם מורים וגם כאן בדיונים שלנו מורים לא עוברים הכשרות. מורים אומרים: מה אתם רוצים מהחיים שלנו?

אני שמחה אם יש פה התחלה ובשורה, כי את ההשלכות – וגם מה שקרה בשבוע שעבר בבית הספר בתל אביב, שילדים לא מסבירים להם שהגוף שלהם הוא שלהם, ולאף אחד אסור לגעת בו, ולאף אחד אסור לפגוע – כשהמילים האלה לא נהגות, וכשיש תחושה שעדיין ממשיכה לעטוף, בטח בוועדה הזו זה לא סוד שאספר לכם – דיברת על הפללה קודם – שלמעלה מ-90% נשים שמגיעות למקומות האלה חוו – לכן אני בטח לא צריכה, שאתן עושות עבודת קודש יום-יום שעה-שעה במרכזי הסיוע. אז איפה אנחנו המקום המגן, המתקן, ואיך אנחנו מונעים את הנזק הבא?

תודה רבה. אני רוצה לסכם. ראשית, אני מודה לכל משרדי הממשלה שהגיעו והציגו את התוכנית – כמובן, איריס ממשרד החינוך, איתנה מהרווחה, לאושרה. נראה שאתן שולטות בחומר, בעיקר; וכמובן את הארגונים החברתיים, החברה האזרחית. בלעדיכם מה שנקרא – הבעת את זה בצורה מאוד נחרצת – הצרכים תמיד צפים בצורה משמעותית, ואנחנו רואים את משרדי הממשלה מתגייסים פה לתוכנית. דבר ראשון, זה מבורך. זו תוכנית טובה. פעם ראשונה שיש תוכנית. כל הזמן אנחנו מדברים על איגום משאבים, על זה שכל משרד עושה לבד. הדבר הכי טוב פה הוא השילוב, ואני בטוחה שזה הרבה בזכות התרומה של הג'וינט. אני פוגשת הרבה בתוכניות רבות את המעורבות שלכם, חשוב לומר.

חוץ מלברך על תוכנית חשובה שנכנסת פעם ראשונה, יש לי רק כמה הערות. קודם כל, כמובן נעשה מעקב על התוכנית. זה גם מה שהתייחסת אליו, אורית. אנחנו נוודא איך התוכנית עובדת בתוך אותם ישובים. נגיע לפה במושב החורף, באזור נובמבר. התוכנית מתחילה בספטמבר – אציע לראות איך היא התחילה, וכמובן לעקוב אחריה, ובכלל, השנים, אחרי שהתוכנית תעבור מחקר, מדידה והערכה, היא תבוא במטרה להיכנס בבסיס התקציב – כן לתת תקציב ייעודי לטובת התוכנית הזו, שזה הדברים שאת אמרת, אורית. אני מניחה שאתם מתעסקים בזה יום-יום. לא סתם דיברתי על החברה האזרחית שעוסקת בנושא הזה של פגיעות מיניות באופן אינטנסיבי יום-יום.

משרד הבריאות, אני מבקשת דיווח לוועדה על התקדמות התהליך מול קופות החולים, כי יש לי תחושה שזה לא ממש אפוי במשרד הבריאות.

המשרד לביטחון פנים – הצגת את זה יפה, אדוה, אבל ארצה שהם ידווחו לנו בצורה מסודרת – נבקש מהמשרד לביטחון פנים התייחסות מהותית לנושא הזה.

הצגתם באקסל – לקבל לוועדה דף מסודר עם התקציבים של כל משרד. איריס, בבקשה רשמי לך, לשלוח במייל לוועדה.

אני רוצה לדעת מה הישוב הערבי שנבחר. היא מייצגת את עאידה, ולא נראה לי שהיתה מוותרת לכם – מה הישוב הערבי שנבחר לטובת התוכנית. אם בישוב אחד זה לא מתקדם, להתקדם לישוב הבא, ולעדכן את הוועדה מי הישוב שנבחר.

ודבר אחרון שאני רוצה לומר, היתה כאן הרבה מעורבות של ההורים. גם ועד ההורים – הוא חייב להיות שותף לתהליך. בכלל לא שאלתי איפה – רק רציתי לדעת מי הנציג, כי אני יושבת בהרבה ועדות, ואני יודעת כמה אתם מעורבים. לתפישתי, זה סופר קריטי, המעורבות של ההורים. ראינו את זה גם עכשיו בסיפור שעליזה הציגה. אנחנו לא רוצים שההורים יהיו שותפים בדיעבד; הם צריכים להיות שותפים לפני. זה גורם משמעותי מאוד. סתם לדוגמה, לא מזמן אחותי – יש לה שני ילדים, שניהם בחטיבה, ובמקרה היא קיבלה פתק של לבוא לסדנה להורים. היא אמרה: פעם ראשונה שאקבל כלים להתמודד. יש לה ילד בן 13 וילד בן 10, ודיברת על גיל לידה. פעם ראשונה אחותי אמרה לי שבית הספר מזמין את ההורים לשבת ולעשות אתם שיחה על בעיות של גיל ההתבגרות.

זו יוזמה בית ספרית.

אני חושבת שמשרד החינוך וחוזר מנכ"ל בטח. השאלה כמה מנהל בית הספר אומר: אני רוצה לערב את ההורים.

זה קורה רק כשמנהלות ומנהלים מחליטים לעשות, כולל מרכזי סיוע. אין חוזר מנכ"ל, אין הנחיה, אין הכשרות, ואני אומרת לכם שרק מי שיש לו מודעות, בוגר מגדר או כל מיני מנהלות מדהימות ומנהלים, שלוקחים את זה כיוזמה אישית- - -

אין לי ספק.

זו גם אמירה של המשרד.

אני חושבת שיש אמירה של המשרד.

את יודעת כמה דיונים אני מבקשת עותק של חוזר מנכ"ל, של הנחיה? אף אחד עד היום לא המציא לוועדה – אני כמעט 5 שנים בכנסת – אף אחד לא המציא לוועדה לא חוזר מנכ"ל, לא החלטה כתובה. הכול אמורפי. תשלחו לנו משהו כתוב. אין לה. תגידו את האמת. אנחנו רוצים לעזור לכם. כשלא היו תקציבים לאושרה, עזרנו. עכשיו היא אומרת שיש כסף, אז אני שואלת אותך, יש לך מסמך להראות לי על משהו? כלום.

תשלחי בבקשה לחברת הכנסת לביא במייל את החוזר. לא יכול להיות ש-5 שנים אין לה את זה.

את מדברת על חוזר מנכ"ל לשיתוף הורים? יש דברים שהם בשיתוף.

בואו נקרא לילד בשמו – חינוך למיניות בריאה, חינוך במקום הזה של הטרדות מיניות. הרי כששמנו את הצעת החוק, לשים בבתי הספר או בחדרי מורים בלוח מודעות על הקיר את הכללים של הטרדות מיניות עם מי לפנות – הם לא נתנו לנו לקדם את זה.

היא צודקת, ואם היא כל כך הרבה שנים מבקשת, זה משהו שאי-אפשר לעבור עליו לסדר-היום.

אני מבקשת.

אמרתי לאיריס.

וגם נושא שחשוב לי אישית זה הנושא של המגדר והנושא של הלהט"ב, ולא סתם ביקשתי מתמר מחושן. גם זה חשוב לומר – נפתחה תקנה השנה של החינוך לנושא הלהט"ב, שזה מחובר אחד לאחד לנושא של מיניות. בדיוק אתמול ישבנו, אז אני יודעת שהתקנה מתקדמת, ושחושן יתחילו להביא עובדים בשכר כדי להיכנס לתוך בתי הספר, וגם כאן אגב זה יוזמות של המנהלים ולא מספיק לכל מנהלי בתי הספר.

לא מדויק לומר שזה יוזמות של המנהלים.

לא, התוכנית התקציבית היא משרד החינוך, אבל בסוף המנהל מחליט אם להכניס את חושן לבית הספר.

נכון, אבל זו גם אמירה של הפיקוח. היתה פה אמירה מאוד ברורה. מירב, עברנו את המיון- - -

בדיוק אתמול דיברתי עם יעל מבורך בלילה. אל תדאגי. נדבר על זה, כי פגשתי אותה. הסתמסתי אתה אתמול כל הערב על עניין הכסף. יש לי פתרון.

זו מטרה משותפת של כולנו.

בסדר גמור. רק לסיכום, עברנו על כל הנקודות שהיו פתוחות. כמובן, נמשיך לעקוב. זה תפקידנו כוועדה. אני מאוד מודה לכולכם שהגעתם לפה.

תודה רבה, הישיבה נעולה.

הישיבה ננעלה בשעה 11:45.