פרוטוקול של ישיבת ועדה

פרוטוקול של ישיבת ועדה

×?ומניטק

2017-11-22OMNITECH



הכנסת העשרים

מושב רביעי

פרוטוקול מס' 489

מישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט

יום שלישי, י"ב בחשון התשע"ח (07 בנובמבר 2017), שעה 12:20

אלימות במערכת החינוך - הן נגד צוותי חינוך והן נגד תלמידים

חברי הוועדה: יעקב מרגי – היו"ר

אמיר אוחנה

מירב בן ארי

איתן ברושי

יוסי יונה

מאיר כהן

לאה פדידה

יואל רזבוזוב

יפעת שאשא-ביטון

רחל טייטלבום - מנהלת תחום תנאי שירות עו"ה, משרד החינוך

בלה רדונסקי - עורכת דין, ממונה יעוץ משפטי מחוז חיפה וצפון, משרד החינוך

עינב לוק - מנהלת אגף תכניות סיוע ומניעה, משרד החינוך

אלדד אפרים - מתמחה בלשכה המשפטית, משרד החינוך

שחר רובינשטיין - מנהל כפר הנוער קדמה, משרד החינוך

עינב לוק - מנהלת אגף תכניות סיוע ומניעה, משרד החינוך

בליינש מקונן - מפקחת במינהל לחינוך התיישבותי, משרד החינוך

חלי גיא אלדר - עורכת דין, ייעוץ וחקיקה, משרד המשפטים

ליאנה בלומנפלד-מגד - עורכת דין, מחלקת ייעוץ וחקיקה (משפט פלילי), משרד המשפטים

יהושע באואר - סגן ראש אגף חברה ומניעת פשיעה, המשרד לביטחון פנים

רפ"ק סמדר בן יאיר - קצינת מניעה נוער, המשרד לביטחון פנים

גונן ירום - מנהל תחום בכיר, עיר ללא אלימות, המשרד לביטחון פנים

אשר שטוך - רכז בכיר תחומי קליטת העולים, משרד העלייה והקליטה

ורד וינדמן - עורכת דין, מנכ"לית המועצה לשלום הילד

ענבר קודס - תאגיד השידור כאן

קרן אלטן - תאגיד השידור כאן

יפה בן דוד - מזכ"לית הסתדרות המורים

עדנה דוד - יו"ר סניף חיפה, הסתדרות המורים

אורנה שלי - מנהלת בית ספר ידלין, ראשון לציון, הסתדרות המורים

מתן צדיק - לשכת הקשר של הסתדרות המורים בכנסת

אילי משה - רכז השתלמויות, ארגון המורים העל יסודיים

לילי הלפרין - יו"ר מרכז אמת לסובלנות

נעה גולני - איגי, ארגון הנוער הגאה

יובל וייצן - האגודה למען הלהט"ב בישראל

ד"ר דליה אלוני - נציגת הסתדרות הפסיכולוגים בישראל

מתן מלך - מדריך לשעבר בכפר הנוער קדמה

גדי יברקן - פעיל חברתי

יוסף אפפלברג-פיירברג - סטודנט

דן ישראלי - מורה לאזרחות, תיכון ניסוי עין כרם

רום אברהם לוי - תלמיד שכבת י"ב, בית הספר החקלאי עין כרם

דורון שרביט - תלמיד בית ספר החקלאי עין כרם

נעם ארד - תלמידה בית ספר החקלאי עין כרם

מאור ירקוני - תלמיד בית ספר החקלאי עין כרם

איריס אדלר - תלמידה בית ספר החקלאי עין כרם

שחר סויסה - תלמידה

מעיין פוני - תלמידה

ליאור מצליח - תלמיד

הילה סלמון - תלמידה

גיל מליחי - תלמידה

אופק מליחי - תלמידה

חנה זטולסקי - תלמידה

טאירונה רונקין - תלמידה

קרן קסנטיני - תלמיד

תומר דיאמנט - תלמיד

עדן בן הרוש - תלמידה

אבישג בזרנו - תלמידה

שי ארד - תלמיד

ניצן קשי - תלמידה

אלון אביטל - תלמיד

נעה ניר - תלמידה

אילון אביסרור - תלמיד

מירב ישראלי

יהודית גידלי

ר.כ., חבר תרגומים

אלימות במערכת החינוך - הן נגד צוותי חינוך והן נגד תלמידים

אני מתכבד לפתוח את ישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט של הכנסת. היום 7 בנובמבר 2017, י"ח בחשוון תשע"ח. הנושא: אלימות במערכת החינוך הן נגד צוותי חינוך והן נגד תלמידים.

רבותי, ניתן איזה חצי שנייה לתלמידים להיכנס, נקדם אותם בברכה. רק שאחד מהם יאמר לנו מאיפה הם, כדי שנוכל לקדם אתכם.

עין כרם.

איזה בית ספר?

החקלאי עין כרם.

מקדמים אתכם בברכה.

הנה, ברושי שמע חקלאי, ישר התעורר. לא משנה שזה בעין כרם.

אתם תחוו קצת.

למה לא משנה? חשוב שזה בעין כרם.

ברור, ברור.

תקבלו טעימה קטנה מהחוויה הדמוקרטית, הפרלמנטארית, כחלק מהסיור שאתם עושים כאן בכנסת. מה לעשות, אני ממרומי גילי לא זכיתי לזה במערכת החינוך הממלכתית, אבל לא נורא. אנחנו קיבלנו את הכנסת בגלויות בטיול לירושלים מבחוץ. זה היה בכיתה ה'.

הנושא על סדר היום כפי שאמרתי – אלימות במערכת החינוך הן נגד צוותי חינוך והן נגד תלמידים. הוועדה קיימה דיונים מספר פעמים בשנתיים וחצי האחרונות במהלך הקדנציה הזו, הנוכחית, שבה אני מכהן כיושב ראש, על תופעת האלימות בבתי הספר, הן בין תלמידים לתלמידים, הן בין הורים לתלמידים, הן בין הורים למורים, הן בין מורים לתלמידים. בכל הכיוונים, בקיצור.

אלימות בכלל היא פסולה. היא אמצעי ביטוי פסול, אבל כשמדובר במערכת החינוך זה מחייב אותנו לדון ולדון ולחפש ולראות מה עושים כדי לבער את התופעה הזו מהשורש. זה דבר שאי אפשר לעבור עליו לסדר היום. תופעה כזו אסור שמערכת החינוך – ואני אומר לכם דעה עכשיו – תסלח על מעשי אלימות, למרות הפתיחות שלנו ושל מערכת החינוך בשנים האחרונות ולהיות יותר סלחניים ולא מרחיקים מיד ולא מעבירים תלמיד מבית ספר לבית ספר.

יש אלימות מכל הסוגים. נדרשנו אליה. אני יודע שגם הצוותים החינוכיים נמצאים לפעמים במציאות בלתי אפשרית. כפי שאני לצערי הרב לא יודע להתמודד אם איזה ארגון פשיעה או ראש ארגון פשיעה יעמוד מולי, כנ"ל אני לא מצפה מצוות חינוכי שיידע ויהיו לו הכוחות לעמוד מול הורה ששייך לאיזו כנופיה או איזו קבוצה כזו, שמגונן על ילד אלים בבית הספר וזה קיים. קיימות תופעות כאלה.

אני ארצה לשמוע את האורחים וארצה לשמוע את משרד החינוך בהמשך. נשמע את חברי הכנסת לגבי התופעה ונראה קודם כל האם אנחנו מחנכים לאי אלימות. האם אנחנו מחנכים לסובלנות. האם אנחנו יודעים לומר לתלמידי ישראל שאלימות זו דרך ביטוי פסולה, שלא צריכה להיות קיימת בכלל ובהוויה הבית ספרית בפרט.

אז אני אתן קודם לחברי הכנסת. אני לא רשמתי את סדר הגעתכם, אבל ברשותכם לפי סדר ישיבתכם. כולם ידברו, אני יכול להבטיח לכם. אנחנו נעשה חבר כנסת – אורח, חבר כנסת – אורח, כדי שנתקדם ונשמע.

חברת הכנסת מירב בן ארי, בבקשה.

תודה אדוני. אני אדבר בקצרה ואני מתנצלת שלא אוכל להישאר כל הדיון. ראשית הנושא הזה, חשוב לומר, נידון פה בוועדה מספר פעמים. זו לא פעם ראשונה שאנחנו עוסקים בנושא של האלימות בתוך מערכת החינוך. להיפך, היו כאן כמה נושאים. אני חושבת שהנושא מה שנקרא נהיה ביתר שאת בגלל האירוע באילת עם אקדח הפלסטיק. אני חושבת שבאירוע הזה נחצה קו אדום בעיני, שזו פעם ראשונה שאנחנו שומעים גם וכנראה היו מקרים כאלה, אבל ברמה כזאת שאנחנו שומעים על הכנסה של כלי נשק מדומה לתוך - - -

אקדח אוויר הוא לא כל כך מדומה.

לא, אני אומרת לא ברמה של נשק חי. נשק קר.

אני לא מקנא בעין או פנים שיחטפו כדור מזה.

כן. אז זה בעיני. אני חושבת שהנושא הזה מתחבר לנושא של האלימות בכלל. אני רוצה לשים שני דגשים. אחד, אחריות של ההורים, כי בסופו של דבר הילד יוצא מהבית וחוזר אל הבית. זה מה שהוא שומע בבית ואנחנו הרבה פעמים שמענו על הורים שבעצמם מתקיפים צוותים חינוכיים. ובעצם איזה מודל ואיזו דוגמא הילד רואה כשהוא שומע בבית שזה בסדר וזה לגיטימי, או שלפעמים באים האם או האב ובעצם פועלים באלימות נגד ילדים. ברגע הזה זה מדרון חלקלק מה שנקרא, ונפתחת הדלת.

נקודה שנייה שאני רוצה להתייחס. אני חושבת שאנחנו צריכים מאד מאד להיזהר כאן לא לשפוך את התינוק עם המים. ובסופו של דבר, כשקורה אירוע כזה כמו שקרה באילת, שבעקבותיו גם הגיע לצערנו - אני לא יודעת, הייתה שביתה או שזה הסתיים ביום בשביתה? הנה, יש פה את הנציג של ההסתדרות. בנוסף, אם אנחנו שומעים על אירוע כזה, אנחנו חייבים להבין ובכלל לעניות דעתי הדרך היא לא להעניש את כל התלמידים בבית הספר.

אני מאד נזהרת מזה, גם בתפקיד הקודם שלי נזהרתי מעונשים קולקטיביים. אני חושבת שלא כולם צריכים להיענש בגלל התנהגות. כן צריך לטפל נקודתית באותו עניין, כמו שאמרתי ולא רק בתלמידים עצמם, אלא גם בהורים שלהם.

ונקודה אחרונה לסיום. הנושא של אלימות הוא נושא שאנחנו מתמודדים איתו הרבה בכנסת. אנחנו רואים את זה בעיקר - - -

אין אלימות בינינו. מתמודדים בסוגיה של האלימות.

חלילה. נגד חסרי ישע בעיקר ולפעמים במקרה הזה נגד אנשים ונשים שנמצאים בתפקידים ציבוריים. אנחנו רואים את זה גם כאן בבתי הספר, גם בבתי חולים לצערי ובכל מסגרת שיש בה איזו היא דמות סמכותית.

אני חושבת שבעיני, ואנחנו לא סתם עסקנו ואמרתי את זה בתחילת דברי ועם זה אני מסיימת, הנושא הזה בוועדה הזאת נדון, לפחות פעם בחודש, חודשיים אנחנו עוסקים בו. אני מאד מקווה שמשרד החינוך מגיע עם איזה שהם פתרונות; ואני מאד מקווה שהפתרונות לא רק מדברים אל התלמידים אלא גם אל ההורים עצמם.

תודה. המועצה הלאומית לשלום הילד, בבקשה.

תודה אדוני. קודם כל אני אומר שזכותם של מורים ועובדי הוראה להיות מוגנים, לחוש מוגנים ולא להיות קורבנות של שום סוג של אלימות, לא חשוב מאין היא באה. וזה נכון, כי הזכות שלהם לעסוק במקצוע שלהם באופן רגוע, וזה נכון כי זו הזכות של התלמידים שיהיו להם מורים מוגנים ורגועים.

פה אני רוצה לשים נקודה, בלי אבל, בלי אולם, נקודה ולהגיד פסקה אחרת, חשובה לא פחות. דיון שעוסק באלימות במערכת החינוך חייב שיעסוק גם באלימות של אנשי חינוך, של גננות, של מורים כלפי תלמידים. זה נכון שרוב המורים נוהגים בכבוד כלפי התלמידים שלהם, וכך גם רוב הגננות - - -

הרוב המוחלט של המורים.

הרוב המוחלט, אני מקבלת את ההערה.

הרוב הגורף. מוחלט זה 51, לכן צריך להגיד הגורף.

הגורף.

אז אחרי התרגום בגוף הסרט, אז הרוב הגורף. ויחד עם זאת יש מיעוט והוא מיעוט לא מבוטל של מקרי אלימות בתוך מערכת החינוך כלפי תלמידים. אנחנו רואים את זה ממספר מאות התיקים שנפתחים מדי שנה ביחס לאלימות של בוגרים, אנשי חינוך בתוך מערכת החינוך כלפי תלמידים. אנחנו רואים את זה מדיווחים עצמיים של תלמידים בבחינות המיצ"ב, שאמנם לכאורה האחוזים נראים בודדים, אך כשאתם הופכים את זה למספרים, מדובר במספרים של עשרות אלפים ואפילו יותר מכך, וזה עבירות האלימות. כך גם לגבי עבירות מין בתוך מערכת החינוך וצריך לשים את הדברים על השולחן.

כן, אבל עשינו על זה דיון כבר בשבוע שעבר. בואי נתמקד בנושא המדובר.

דיברנו על אלימות בכלל במערכת החינוך והיא גם שותפה - - -

אני מבקש לאפשר לדוברת לסיים.

הדיון הוא אלימות כלפי - - -

אלימות נגד צוותי מורים.

סליחה, סליחה.

עם כל הכבוד, זה לא הדיון. אני באתי לדיון של אלימות כלפי המורים ואם אנחנו נגיד שזה רוב גורף, אנחנו לא נהיה פחות דואגים לילדים - - -

לא, אבל - - -

אבל אי אפשר כל פעם שאנחנו רוצים לדבר על המורים ולדרוש את כבודם, באים ושמים לנו מול הפנים את המקרים האלה שהם חשובים וכואבים ואנחנו מטפלים בהם, אבל - - -

חבר הכנסת מאיר כהן, אבל כדי שתשמע את הדיון, זה לא - - -

סליחה גברתי, אני באתי לדיון על אלימות כנגד צוותי הוראה - - -

כן, אבל אני הגשתי את הדיון המהיר והוא גם כלפי הצוות וגם כלפי ילדים.

אבל הם המועצה לשלום הילד, יש להם את הפרספקטיבה שלהם וזה בסדר.

בסדר גמור.

סליחה, אני רוצה להשלים את הדברים שלי ולהגיד שזה לא משחק סכום אפס וזה לא זה נגד זה וזה לא - - -

סליחה רגע - - -

אני רוצה - - -

אני אתן לך. אני רוצה להגן עלייך.

אני מסתדרת.

רבותי, בוועדת החינוך - - -

היא בסדר.

רק שבוע שעבר עסקנו בנושא.

אבל הכותרת של הדיון היא לא - - -

הכותרת של הדיון היא אלימות כנגד מורים, אני מצטער. ככה אמרו לי.

תנו לי רגע, עזוב מה אמרו לך. רבותי, הנושא על סדר היום - - -

זה לא הדיון המהיר.

לא, זה לא דיון מהיר. הנושא על סדר היום – אלימות במערכת החינוך הן נגד צוותי חינוך והן נגד תלמידים. והנה אני אומר לכם רבותי, אפשר לדבר. אפשר לדבר גם אם לא מסכימים, גם אם זה לא התחום וכל אחד בוער לו מכיוון אחר, כל אחד מדבר מאיפה שכואב לו, אבל אני מבקש לאפשר לעורכת הדין ורד וינדמן, מנכ"לית המועצה לשלום הילד לסיים את דבריה בצורה מכובדת. אני חושב שיש לה מה לומר בנושא הזה וגם אם זה לא ממוקד, אני חושב שכשמדברים על אלימות, אפשר קצת. בבקשה.

תודה. אני חוזרת על איך שהתחלתי, הדברים ברורים. אני רוצה להגיד משהו שיש לו היבטים מאד מעשיים ואני אומרת שאלה דווקא תלונות שלא מגיעות רק מתלמידים ומהורים של תלמידים. ואני אומרת לכם שאין שבוע שלא מגיעות אלינו פניות של מורים ותלמידים ביחס לאלימות או יחס משפיל שהם חווים במסגרות חינוכיות. ואני אומרת שמדובר אלף במיעוט, מיעוט לא מבוטל שצריך לטפל בו.

עכשיו תראו, הרבה פעמים קורה שמי שפונה אלינו זה דווקא מנהלים ומפקחים, שאומרים ידינו כבולות.

תעזרו לנו להוציא אותם, נכון.

תעזרו לנו להוציא את אותו מיעוט - - -

אמרתי בפתיח.

נכון. ותעזרו לנו להוציא את המיעוט הזה מתוך המערכת החינוכית. עכשיו מה אנחנו רואים? מה המגבלות? הדיון הזה בכל זאת, שיהיו לו היבטים אפקטיביים וזה משהו שהוא לאורך שנים והפנייה שלי היא לאו דווקא, זה לא נגד משרד החינוך, זה יחד עם משרד החינוך שמעוניין שאותם מורים, של מקרים או של השפלות בהיבטים פדגוגיים, שאין מישהו שחושב שההיבטים הפדגוגיים האלה מצדיקים הישארות בתוך מערכת החינוך, כי אף אחד לא רוצה שמורה שמשפיל תלמידים או גננת שמשפילה תלמידים תישאר במערכת; בוודאי לא מקרים של אלימות.

עכשיו תראו, אם מסתכלים על מקרים שמגיעים לבית הדין למשמעת, שהם המקרים החמורים ביותר והם מועטים מכיוון שזה רק כאלה שהגיעו להליך פלילי. תסתכלו אפילו מה קורה בבית הדין במקרים החמורים ביותר. הרוב של המקרים האלה אלה הם מורים או מנהלים או אנשי חינוך אחרים שנשארים בתוך המערכת, למרות התנהגות של סטירות, של קריעת עור התוף. לא דברים שאתם תתווכחו על החומרה שלהם, שקשה להתווכח על החומרה שלהם.

יש סמכות מוגבלת למשרד החינוך, למנכ"ל. יש ועדת משמעת שלא קיימת, שלא מתפקדת. למשרד החינוך יש מעט מאד כלים כדי לבצע מדיניות שהיא של עצמו, של הוצאת אנשי חינוך שהם או אלימים או נוהגים בהשפלה כלפי תלמידים ולא מעוניינים שהם יהיו שם.

ולכן אני קוראת לוועדה אלף לאפשר את הכלים המשפטיים הראויים למשרד החינוך כדי שהוא יוכל להתמודד עם התופעה הזאת, שאני בטוחה שהוא מעוניין להתמודד עם התופעה הזו; וגם הייתי רוצה לשמוע גינויים גם כלפי מקרים של אלימות של איש חינוך כלפי תלמידים.

חד משמעית.

חשוב לי להעביר את המסר הזה.

תודה. פרופסור יוסי יונה, בבקשה.

טוב, אדוני יושב הראש, ככה. הבעיה של האלימות במערכת החינוך היא בעצם בוא נאמר, ואני אגיד מילים קצרות כמילות רקע, בסופו של דבר פעם חשבו שבית הספר יכול לתפקד כאילו הוא איזו שהוא אי בתוך המציאות החוץ בית ספרית. אנחנו יודעים שבית הספר פחות או יותר משקף את המציאות שבתוכה הוא פועל. והמציאות שבה הוא פועל היא לא כזו, בוא נאמר שלא מעודדת אלימות, אלא יכול מאד להיות שהיא גם מעודדת וגם ידינו במעל. כנסת ישראל לא מצטיינת כאכסניה שבה אנחנו מעודדים סבלנות ופתיחות וקבלה של האחר. ולפחות באמת האלימות המילולית, שאנחנו עדים לה לעתים מאד קרובות בין כותלי הבית הזה, ולכן גם לנו יש אחריות ואנחנו צריכים להפנות מבט כלפי - - -

הנה יש לי ערובה שבדיון הזה לא תהיה אלימות מילולית בין חברים.

חד משמעית, כן. כי זה בכל זאת ועדת חינוך, אדוני יושב הראש ואנחנו אות ומופת לאופן שבו הדברים צריכים להתנהל בבית הזה.

זה לא ציני. הוא אמר את זה ברצינות. אין התפרצויות בוועדת החינוך.

כשאנחנו חושבים על אלימות בתוך מערכת החינוך, בוודאי יש לנו שלוש קטגוריות ילד למול ילד, מורה למול ילד וילד למול מורה.

יש גם הורה מול מורה, זה גם.

כן, בוודאי.

שזה הדבר - - - הגדול.

הוא לא חוזר על דבריי פשוט.

נכון. יש לנו הסכם לא כתוב. אז אני חושב ומה שאני הייתי רוצה להביא לכאן ואני מקבל גם את תוקפם, בין אם המוגבל או הנרחב של הדברים שאת אומרת, אבל אני רוצה להביא בדיון הזה דווקא את כאבם של המורים ושל המורות במובן הבא. תראו, מה קורה כאשר ילד תוקף מורַה או מורה. אין שום מנגנון שמסייע למורַה או למורה. מנגנון שמשרד החינוך או מערכת החינוך תעמוד אחריו.

זאת אומרת המקרים הללו שאני שמעתי עליהם, בין אם זה במקרה אילת או במקרים אחרים, המורה אמורה להתמודד לבד. ללכת, להגיש תלונה במשטרה נגד הילד או הוריו וכו', ללא שום קבלת סיוע מטעם מערכת החינוך.

לכן אדוני יושב הראש, אפשר שתהיינה לכן הצעות אופרטיביות בקטגוריות האחרות של ילד מול ילד ומורים למול ילדים, אבל במקרה הזה, אדוני יושב הראש, אני חושב שאנחנו צריכים לחשוב גם אופרטיבית. לקרוא לקיומו של מנגנון, מעבר לגיבוי, שהוא גיבוי ערכי של מערכת החינוך למורַה או למורה הנפגע.

מה צריך להיות טבעו של המנגנון הזה, שכאשר מורה נפגעת על ידי תלמידים, שהיא יכולה לגשת והמנגנון הזה יסייע לה למצות הליכים נגד אלה שפגעו בה. היום המורים והמורות נמצאים חשופים כאשר הדבר הזה קורה, והם צריכים להתמודד עם זה לבד, כאילו - - -

או שההורה אומר לה תדעי לך אני יודע איפה את גרה ואיפה הילדים שלך לומדים.

בוודאי . לכן במקרים כאלה, מעבר לכך שהיא יכולה או הוא יכול ללכת למשטרה ולהתלונן, חייב להיות מצב שבו מערכת החינוך מיד מתגייסת והופכת להיות הגורם המרכזי שנותן לה את ההגנה ופועל בשמה. זה הדבר שחסר ואני קורא לנו, לחברות, חברי ועדת החינוך של הכנסת, להתחיל לחשוב ברצינות ואולי אפילו באמצעות של איזו חקיקה שתחייב את המדינה ליצור את המנגנון הזה, שמעניק את ההגנה האוטומטית – מורַה, מורה נפגעים – הם לא הולכים למשטרה בלבד, אלא הולכים גם למנגנון - - -

סיוע משפטי.

סיוע כזה שיכול להגן עליהם. ואני בטוח שאנחנו נוכל לעשות עבודה משמעותית ולא אלימה בתחום הזה. תודה, אדוני יושב הראש.

תודה. חבר הכנסת מאיר כהן.

אדוני יושב הראש ושאר הנוכחים. אני רוצה להגיד כמה דברים. האחד, לצערי הגדול בתי הספר מזמן הפסיקו להיות מרחבים מוגנים לא לתלמידים ולא למורים. חד וחלק.

נכון.

ובמיוחד ככל שאני מגיע – ואני ניהלתי בית ספר 25 שנים – ככל שאני מגיע לבתי ספר שהם בתי ספר גדולים, בתי ספר לא הומוגניים, לא וולונטריים, אלא בתי ספר ציבוריים, גדולים ואנחנו מגלים שם תופעות שהן תופעות שצריכות להדאיג בראש ובראשונה את משרד החינוך.

אני אומר אדוני יושב הראש, בפסקנות שלא משתמעת לשני פנים – אי אפשר לעשות שום שיח פדגוגי במקום שהוא אלים ולצערי הגדול, כבודם של המורים במדינת ישראל מחול. נכנסו זוג פרחחים לבית ספר, ירו במורה, לא בדמה. זה עבר לנו מעל לראש. לבית המשפט זה עבר מעל הראש, כי הם שחררו את הילדים בניגוד להמלצת המשטרה.

אני לא ראיתי - ונדמה לי שראיתי את יפה מארגון המורים - אני לא ראיתי את ארגוני המורים - - -

הסתדרות המורים.

הסתדרות המורים, סליחה יפה. ברוכה הבאה. אבל אני גם לא ראיתי את ארגון המורים עם רן, שיש לי כבוד אליו - - -

הוא לא בא אף פעם, זה בסדר.

מרעיד את המדינה באותו יום.

אנחנו שנתיים וחצי פה, הוא אף פעם לא בא.

חבריה, כשבבית הספר שלי ואצל עוד הרבה מאד מנהלים טובים ממני, כשהיה מקרה של אלימות אנחנו עצרנו את נשמתנו כל היום, לא תפקדנו. כל היום לא תפקדנו, כי הבנו שאנחנו יכולים לחנך לחמש יחידות כמה שאנחנו רוצים. אנחנו יכולים לדבר על סובלנות כמה שאנחנו רוצים, אבל במקום שמתרחשים אירועים כמו בסרטון האיום ונורא, שילד מגיע – ובוודאי ראיתם את הסרטון באחד מבתי הספר – ילד מגיע ומטיח אגרוף שגורם לילדה הזאת להגיע לבית החולים. ובמקום כזה אני שומע אחרי זה את התגובה של משרד החינוך, הילד הושעה מבית הספר לשלושה ימים.

אנחנו לוקחים את האלימות כחלק מהחיים שלנו. החברה הישראלית, משרד החינוך, ההורים שחושבים - ויש לי הערכה להורים - אבל זה המקצוע היחיד שהורה שלא למד כלום ולא יודע כלום, יכול להיכנס אליך לחדר מורים ולהגיד לך תשמע, אתה מורה גרוע. אני אדאג שיוציאו אותך מפה.

אל מול הכיתה בעצמה.

אני מאד מקווה, יושבת ראש הארגון, שאני מכיר אותה הרבה שנים.

מזכ"לית הסתדרות המורים.

מזכ"לית הסתדרות המורים.

הוא היה מנהל תיכון, מה את רוצה?

אני מכיר את יפה. אני מאד מקווה שזאת הרוח שאת תביאי איתך, של לבוא ולהסביר. תחליטי מה הדרך. לא צריך להשבית מערכת בכדי לעצור את נשמתנו. לבוא ולהסביר שהתופעה הזאת חייבת להיפסק.

תודה.

חייבת להיפסק. אני רוצה להוסיף רק עוד משהו ברשותך.

בבקשה.

כל מי שמנהל בית ספר ומורה בבית ספר, גברתי יושבת הראש, יודע שמקבלים את התוצאות של המיצ"ב. ובמיצ"ב יש כלי יוצא מן הכלל שנקרא האקלים הבית ספרי. עכשיו שימו לב, המדינה נרעדת, אדוני יושב הראש, אם בית ספר יש בו 41 במדעים. שר החינוך וכל העולם מדבר כמה חשובים המדעים. באותו בית ספר – 61% מהתלמידים אומרים שהם חוו אלימות מהסוג שאת דיברת, מהסוג שאני דיברתי. שום דבר לא קורה. המפקחת לא באה להגיד להם נו, נו, נו. יש ארבע מפקחות שמטיילות, אבל יש 40 מפקחים שמדברים על הוראת המדעים.

לא נצליח בהוראת המדעים במקום שיש אלימות. תודה רבה.

תודה. אני אתן לחבר הכנסת יואל רזבוזוב ולאחר מכן אני רוצה לשמוע את אחד התלמידים האורחים שלנו.

זה חשוב.

תודה כבוד יושב הראש על הדיון, חברי הכנסת, חברות הכנסת, אורחים נכבדים. אני חושב שכשכולנו ראינו את הסרטון הזה ואני מסכים כאן עם חברי, חבר הכנסת מאיר כהן, לא הייתה רעידת אדמה. אני מבחינתי זה לא מעשה קונדס. מה זה שחררו אותם, הביאו אותם, המשטרה המליצה, שחררו אותם הביתה. אלה עבריינים לכל דבר.

אמא שלי מורה, מחנכת 25 שנים רק בארץ, 40 שנה סך הכל. אשתי מורה, רכזת שכבה. אני ראיתי את זה אישית. אם מישהו היה ניגש לאמא שלי או לאשתי עם אקדח והשני היה מצלם, אני לא יודע אם הייתי מצליח לעצור את עצמי. הוועדה היא נגד אלימות ואני אומר לכם, מצב כזה לא יכול לקרות במדינה מתוקנת.

לא יכול להיות שלמורים אין שום מעמד, שאף אחד לא מגן ואותם החוליגנים, פושטקים, אני לא יודע באיזו מילה גנאי לקרוא להם, הם יושבים בבית ומתפנקים ושום עונש ושום דבר; ואנחנו עוברים על זה בשתיקה. אני חושב שכאן צריכה לצאת קריאה. הדבר אחד.

דבר השני, שאני גם באותו יום כבר הייתי בטלפון עם יושב ראש ארגון המורים, עם רן ארז ואנחנו החלטנו, כל סיעת יש עתיד עם יושב ראש המפלגה, יאיר לפיד, חבר הכנסת מאיר כהן חתום על החוק, חוק להסדיר את המעמד של מורה כעובד ציבור בחוק העונשין. היום הוא בכלל לא בחוק העונשין. בחוק העונשין יש עובדי ציבור, יש עובדי מדינה, עובדי סוכנות. מורה לא שם, אז אנחנו מכניסים - - -

למרות שלאחרונה היה פסק דין מאד בעייתי של בית המשפט, בהגדרה שעובד ציבור זה לא מה שהיה פעם.

אני חושב ששר החינוך, משרד החינוך חייבים לתמוך בחוק הזה. ארגון המורים תומכים בחוק. אני בטוח שגם הסתדרות המורים. החוק נותן מעמד למורים ואני בטוח שהוא חייב לעבור ואנחנו צריכים לתת איזו שהיא הגנה לאותם המורים ולהעניש בחומרה את אותם החוליגנים. תודה.

תודה רבה. רום לוי.

אדוני יושב הראש, אם אפשר הערה לסדר.

בקשה.

לפני שאנחנו ממשיכים, אם יהיה אפשר לפני שאנחנו מדברים לשמוע קצת נתונים על היקף התופעות.

ודאי, ודאי.

שנדע על מה אנחנו מדברים.

ודאי. בכוונה נתתי לחברי הכנסת להציג את הנושא. עוד לא התחיל הדיון.

גם מקרה או שניים הם מספיק חמורים.

מקרה או שניים הם לא מספיק חמורים כדי לכנס את ועדת החינוך של הכנסת בשנה. חשוב לשמוע איזה היקף.

רום לוי, תלמיד שכבת י"ב בבית הספר החקלאי עין כרם, בבקשה.

שלום לכולם.

אלף תודה שהתנדבת.

בכיף. כיף לנו להיות פה, דבר ראשון.

תודה.

שמנו לב שאנחנו מדברים פה קצת על היחס בין מורה לתלמיד. אז כאילו חשבתי על זה לרגע. אמרתי נגיד ואני באמת נפגע ממורה, הוא פונה אלי בצורה לא נעימה, הוא יוצר מצב – ולא קרה לי עדיין – ברוך השם – אבל אם קורה מצב כזה, אני לא יודע לאן לפנות. אין לי מנהל שאני אפנה אליו ואגיד וואלה, יש לי הגנה עכשיו. אין לי.

- - -

רגע, רגע, אני מבקש לא לסייע בידו. חופשי, דבר.

אני יכול לדבר - - -

חסינות פרלמנטארית לרגע יש לך.

אז כאילו אני רואה את עצמי חושב על זה רגע ואומר - - -

במילים אחרות אתה אומר רבותי, אם אתה תלמיד שכבה י"ב, ואני מעריך שמכיתה א' אתה במערכת הממלכתית ואתה אומר לעצמך בסיטואציה כזו אם תלמיד חווה חוויה פוגענית ממורה, אין לו למי לפנות, אתה לא יודע מה הנוהל, איך פונים ולמי פונים.

נכון.

בסדר, זו שאלה שנתייחס אליה בהתאם. מעבר לזה, אלימות בית ספרית – אתה מכיר את הסוגיה הזו?

יש.

ראית אותה? חווית?

כן. חוויתי. כאילו, מה זה חוויתי? קרו דברים, קורים דברים בבית הספר כל הזמן. זה לא סוד. אנחנו תלמידים ויש לפעמים טקלים בין תלמידים וזה קורה. בדרך כלל זה מתחת לרדאר של בית הספר. כאילו פחות שומעים על זה, המורים לא תמיד שמים לב.

ומקרה שכן התגלה על ידי הרדאר? הטיפול היה - - -

בין תלמידים בדרך כלל יש טיפול. בין מורה לתלמיד - - -

אין.

כאילו אין איזה משהו מיוחד.

הבנתי. תודה רבה לך. בהצלחה.

תודה לכם.

תגיד לי, כשיש אלימות ואתם רואים בהפסקה – תגיד לי בכנות – אתם הולכים להשתנקר? תגיד את האמת.

הוא אמר, זה מסתדר בין התלמידים.

כמעט ולא. זה מסתדר בינינו.

לפי הנהלים צריכים להיות מורים בהפסקות בחוץ.

אם אז לא היו מצלמים את האירוע הזה, זה היה נסגר בכיתה?

הרבה פעמים כן.

תודה.

ברור.

איתן ברושי, בבקשה.

אדוני יושב הראש, חברי הכנסת, חברים ותלמידים. אין ספק שהדיון הזה מעיד על בעיה קודם כל של החברה הישראלית. אדוני יושב הראש, אתה כבר ותיק פה, אנחנו לא מצליחים להשתחרר מתופעת האלימות והדיונים האלה לא פעם ראשונה. היטיב לדבר פה גם חברי מימין, שבא מניסיון בהוראה. ונשאלת השאלה מדוע באמת - - -

הוא מרכז.

מימיני, הוא בא מרחוק. אני חושב שהדיון הזה הוא קודם כל אומר משהו על החברה הישראלית. 22 שנה אחרי רצח רבין, לא מזמן ציינו, הדגשנו את תופעת האלימות, שעל זה אין ויכוח פוליטי. בסופו של דבר הדיון החוזר הזה מראה שאנחנו לא משתחררים מהבעיה ונשאלת השאלה מדוע זה חוזר על עצמו. אני לא יודע מי פה ממשרד החינוך, אבל לא פעם הערתי גם על סגנון הדיבור של שר החינוך, שיש לו גם התבטאויות שלא תמיד – גם אם הן נאמרות בין שר חינוך לשר אחר או לראש ממשלה – הוא שר חינוך.

ואין ספק שהכנסת – ואני בא עכשיו מדיון שהתפוצץ על קרן קיימת לישראל – הכנסת היא לא הדוגמא הטובה - - -

יש עוד היבט לאלימות, של שרים עם המערכת.

הכנסת היא לא דוגמא טובה לתרבות הדיון ואני חושב שהתגובה לאירוע של אילת הייתה מתונה מדי.

סליחה, אני שמעתי את נציג המשטרה. המשטרה רצו הפעם באמת ללכת בכל הכוח ועומד נציג המשטרה, ביום ראשון הביאו אותו בפני שופט, הביאו את הילדים והשופט שחרר אותם הביתה.

אני רוצה להגיד על זה.

נשמע התייחסות.

יש רגעים ויש אירועים בצירוף של מקום וזמן, שיכולים ליצור איזו שהיא דרמה והיא לא נוצלה. הסרטון, גם אני ראיתי, לא האמנתי למראה עיני שיש דבר הזה. אני לא מכיר את הסוג הזה של האמצעים, אבל נדמה לי, ואני לא יודע מי פה ממשרד החינוך – המדינה לא הזדעזעה ולא - - -

רבותי.

סליחה, הנה דוגמא - - -

חברה, אנחנו מדברים על זה.

לא משנה.

זו דוגמא של תרבות. המדינה לא הזדעזעה מהאירוע באילת ומשרד החינוך לא ניצל את האירוע הזה להפוך אותו לדוגמא, כמו שבמידה מסוימת נוצר האירוע בבית החולים איכילוב, שידעו להפוך את האלימות בבית החולים לדוגמא וסמל למדינה כולה, כולל עם כל מי שהסתובב שם, עם השמות הנוצצים.

ולכן אדוני יושב הראש, למי שצריך לתת פה עכשיו איזו שהיא הערה, זה קודם כל למשרד החינוך, לא למשטרה, שגם אני כמי שנלחם בפשיעה החקלאית אומר לכם שהמדינה לא מבינה מה קורה פה. ואולי בגלל שזה היה באילת - אין לי תשובה - למה זה לא הפך להיות אירוע מעצב בחברה הישראלית. למה לא - - -

תודה.

רגע, תן לי להמשיך עוד משפט. אני רוצה לומר לך ואני אומר לוועדת החינוך ואני אומר גם לראשי משרד החינוך וארגוני המורים, אתם לא עושים מספיק כדי לשמור על המורים ולחזק אותם. בין היתר, בסוגריים, המציאות שקראתי בעיתונים – כי הייתי שותף לדיונים בשנה שעברה – שחזרה התופעה של שיבושי השכר של המורים – הם גם ביטוי למה הממשלה חושבת על המורים. מי שיכול שנה אחי שנה לא לשלם את המשכורות בזמן, יש בזה אמירה מה הוא חושב על המורים.

תודה.

עוד משפט אחרון. אני הגשתי הצעת חוק, היא תדון בקרוב, שתבחן מחדש ותציע השלמות ותיקונים על הסמכת מורים. הערות על אלימות של מורים או על התנהגות של פדופילים, אדוני יושב הראש, היא נובעת מזה שמערכת החינוך לא השכילה למצוא דרכים למנוע כניסת אנשים שלא ראויים למערכת ההוראה. חייבים לחזק את הסינון ואת הבקרה, כדי למנוע כניסה של מי שלא ראוי להיות מחנך בישראל. תודה.

תודה. חבר הכנסת אמיר אוחנה.

תודה אדוני. קודם כל אני פותח בזה שבאמת הייתי רוצה לשמוע נתונים השוואתיים לגבי האלימות במערכת החינוך, כדי להבין כמה דברים. אלף, איפה אנחנו ביחס לזמן. כלומר האם התופעה הולכת ומתגברת, או להיפך – הולכת ופוחתת. אחד.

שניים, איפה אנחנו ביחס לעולם. האם ישראל במקום רע, במקום טוב.

לא טוב.

או, אז אני רוצה לשמוע את הנתונים, אני רוצה לראות את המספרים.

רק להגיד לך משהו, אמיר. גם אם אנחנו במקום טוב ויש אלימות, אנחנו לא טוב.

לא, לא - - -

אבל אני מבין אותך. מבין אותך.

אני חושב שחברת הכנסת שאשא ביטון אמרה דבר נכון. היא אמרה כל מקרה אלימות הוא חמור. אין ספק. אבל אם הייתי שומע שיש מקרה אחד בשנה, וואלה, אתה יודע, הייתי רגוע. בסדר? נכון? זה כנראה לא המצב. אז אני רוצה לשמוע.

דווקא איגי עשו עבודה יפה, קראתי את נייר העמדה שלהם. הם כן מדברים על כמה נתונים, אז נשמע אותם גם בהמשך.

ביקשתם רשות דיבור?

עכשיו ניסיתי להעביר פתק ושלחנו מייל אתמול.

לא, מייל זה לא קשור. תנו לי עכשיו פתק, בבקשה.

אז הנה, הפתק מוכן.

אבל המסר שיוצא מכאן הוא מסר של ימין ושמאל, קואליציה, אופוזיציה, מסר אחיד של לא לאלימות. מערכת החינוך צריכה לטפל בזה. אי אפשר לבוא בטענות למשטרה אם במקרה הספציפי הזה המשטרה מבקשת לעצור ובית המשפט משחרר, אבל כן צריך שתהיה קריאה למערכת המשפט לאכוף ביחד חזקה, ביד קשה, את נושא האלימות וספציפית במערכת החינוך.

תודה. חברת הכנסת יפעת שאשא-ביטון ולאחר מכן נשמע את מזכ"לית הסתדרות המורים, הגברת יפה בן דוד.

תודה רבה אדוני יושב הראש. אני מוכרחה לשתף אותך שאני יושבת כאן ואני מודה שהלב שלי בוכה, ואני אסביר לך גם למה. קודם כל אין שאלה שהמורים במדינת ישראל לא צריכים – חייבים – להיות מוגנים. אם אנחנו רוצים שהילדים שלנו יהיו מוגנים במערכת, אין שאלה שהמורים שלנו צריכים להיות מוגנים.

יחד עם זאת, למה התחושה שלי היא קשה? גם מהשיח שהיה כאן בשולחן, כשורד, יושבת ראש המועצה לשלום הילד דיברה וככה ניסו להגיד זה לא השיח, למרות שזה נושא הדיון. את אותו הלהט שהיה כשתקפו את המורה באילת, עם ההשבתה ועם השיח וכל הפינג פונג של הארגון היציג של המורים וההסתדרות והארגונים. כולם הוציאו ונזעקו. הייתי רוצה לראות כשילדים בתוך המערכת נפגעים. ואני אומרת לכם, אנחנו מטפלים בעשרות פניות מתוך מאות של מקרים.

אני רק בחודש האחרון טיפלתי בשלושה מקרים, אחד אגב של ילדה בכיתה י"ב, שהוכתה על ידי המורה. זה מצולם. זה מתועד. הם מנסים להגיד שהוא לא התכוון להרביץ לה, אבל זה קרה. זה קרה. רואים את זה. זאת אומרת זה לא איזו שהיא ספקולציה. והמערכת בחרה שהוא יישאר בתוך בית הספר, אבל הוא לא ילמד את הילדה הזו יותר, אוקיי? המשטרה סגרה את התיק, כי זה לא מספיק פלילי. זה רק כמה חבלות ביד, סימנים אדומים – זה לא מספיק פלילי.

אבל השאלה היא אם גם כשזה לא מספיק פלילי, אם האדם הזה ראוי להישאר כאיש חינוך בתוך המערכת. הייתה לנו סיטואציה של גננת באחד היישובים בארץ, שכולם ידעו שהיא לא יכולה להישאר בגן הילדים והייתה התמסחרות – סליחה על הביטוי, אבל הייתה התמסחרות בין משרד החינוך לבין הארגונים, כדי להזיז אותה מהגן. לא להוציא אותה מהמערכת, כי הבינו שזה בלתי אפשרי, להזיז אותה מהגן. וההסתדרות ידעה שהיא לא יכולה להישאר במערכת ויתחילו התהליכים שצריך לעשות ויודעים שזה לוקח זמן.

אבל אני אומרת לכם, בדרישה שלי – ויש מקרים נוספים, אני לא אלאה אתכם וזה גם מספיק כואב בשביל לדבר על זה – באותם המקרים שבהם אנחנו נטפל בעשבים השוטים האלה ונוציא אותם מהמערכת, אנחנו לא רק נגן על הילדים, אנחנו נגן גם על הרוב הגורף – פרופסור יונה – על הרוב הגורף של מערכת החינוך, של אותם מורים שמגיעים מדי בוקר ועושים עבודת קודש. והעשבים השוטים האלה, שאנחנו כל כך טורחים להגן עליהם, מאפילים על כל המערכת.

אז אני יוצאת כאן בקריאה נואשת לארגונים, באמת נואשת. טיפלתי במספיק מקרים בשנה האחרונה. תעזרו לנו, בלי כל הפרוצדורות ובלי כל הפוליטיקות של להגן, כי יש פה בחירות כאלה ואחרות. תעזרו לנו להוציא מהמערכת את מי שלא מתאים להיות בה, כדי שאנחנו נגן עם על המערכת וגם על הילדים שלנו. תודה רבה.

תודה רבה. גברת יפה בן דוד, מזכ"לית הסתדרות המורים.

טוב, אז קודם כל אני אתחיל בתודות.

את המיקרופון יש להטות אלייך. תרימי ותצעקי עלינו קצת.

צעקתי מספיק במשרד.

או, הנה, את יודעת לצעוק.

כשצריך. אז קודם כל אני מודה לך, אדוני יושב הראש, על הדיון. אני חושבת שהדיון הוא טוב וכמובן אם נגיע לתוצאות, אז אדרבה ואדרבה הוא יהיה אפקטיבי.

אני רוצה להודות באמת לחבר הכנסת יוסי יונה, שבאמת משתף פעולה ועושה מאמצים כבירים להגן על עובדי הוראה וגם על מעמדם. רק מי שהיה במערכת ומכיר את המערכת, יודע את העבודה הקשה ובאמת השליחות הגדולה. אם יש מקצוע שהוא באמת שליחות, זה מקצוע ההוראה.

אני מצרה על המקרים, שהם באמת בודדים שפה אני שומעת ומנסים להשליך את זה ולהפוך את הדיון למקום אחר. אני לא אתייחס לנאמר, כי אני רוצה למקד את הבעיה הקשה ביותר שנמצאת במערכת החינוך.

אין יום, יום כן ויום לא, שאני מקבלת ללשכה שלי מקרים קשים ביותר, מקרי אלימות קשים של תלמידים כלפי עובדי הוראה והורים כלפי עובדי הוראה. לתלמידים יש למי לפנות. חד וחלק אני אומרת את זה. התלמידים מטופלים, יש להם את הזכויות והזכויות מעוגנות בחוק. למי שאין את הזכויות - - -

הם לא מכירים אותן.

לא, אני אומר למה התכוון רום. בואי תקשיבי, התקיים פה דיון ויש את 'דע זכויותיך' שתקוע בלוח וביקשתי שיחליפו את הצבעים שלו, למה הוא לא ידידותי בכלל, לא מושך לקרוא אותו בכלל. מעבר לטקסט של דע זכויות וחוק זכויות התלמיד וכל זה, את הפונקציה.

יש - - -

רגע, רגע. את יודעת. תקשיבי, כשאזרח מן השורה - - -

אבל גם כשרואים שלא קורה - - -

רבותי, רבותי, אני רק רוצה לומר, את הכושר שצברתי ב-15 שנים אחרונות, קצת לנסות להסביר אותו. זה כשאזרח פונה אלי כאיש ציבור, לפניית ציבור מסוימת, שהוא דבר שהוא קיים בחברה, לא דבר שהוא לא. ניקח הורה לילד עם צרכים מיוחדים שלא מקבל מענה מהרשות המקומית או ממשרד החינוך, פונה אלי, אני מבין או שהוא לא יודע והוא בא אלי בשאלה מה עושים, אני מבין שהמידע לא מונגש. אני קודם כל יוצא מתוך הנחה שהמידע לא מונגש.

ואני אומר לכם, לא כולם יודעים. יש לו את ההיררכיה הבית ספרית והוא נכנס לאיזה מגננה עצמית כזו. לזה הוא התכוון. זה לא שאין. יפה, בבקשה.

ולכן מה שאני רוצה לומר ואני אתן גם ספציפית אולי את המקרה הקשה ביותר שהיה באילת. אני הלכתי וביקרתי גם את צוות המורים, גם את המורה. תראו איזה תעצומות נפש צריכות להיות למורה, שמיד חזרה לעבודה. זה מורה שהייתה בכיתה, הילדים יצאו מהכיתה. שני תלמידים בני 17, שהם לא מבית הספר, נכנסו בדרך לא דרך. בהתחלה לא נתנו להם להיכנס, אבל הם מצאו את הדרך ונכנסו .פגשו ילד, תלמיד בכיתה ז', שהוא ראה את האקדח והם אמרו לו את תדבר, תלך מפה מהר. רק בחקירה הוא גם אמר את זה.

המורה שמעה פתיחה של אקדח והיא לא הספיקה להסתובב והם ירו בגבה. ואז היא קמה ופשוט פנתה לאחת המורות כדי שתראה פשוט את האלימות וממה זה נגרם. אבל מעבר לאלימות הפיזית, יש את מה שנקרא נושא הפגיעה הנפשית. אני גם מצרה ואני אמרתי את זה גם בתקשורת, זה לא מעשה קונדס. ילדים הגיעו בכוונת מכוון לפגוע. הם יכלו לפגוע באותה מידה בתלמיד - - -

בני כמה היו התלמידים הפוגעים?

בני 17. הם הגיעו באמת בכוונת מכוון. אם לא היו פוגעים במורה, אז הם היו פוגעים בתלמיד.

הם חיפשו אותה ספציפית, אגב?

לא. הם לא מכירים אותה. הם פשוט ראו אותה יושבת בכיתה ואז הם ניצלו את ההזדמנות, דרכו מיד את האקדח. וזה מקרה אחד ויש לנו עוד הרבה מקרים כאלה. לכן אני פניתי לרן ואמרתי לו תקשיב, בוא נעשה מעשה לפחות שיזעזע קצת את המערכת. שמישהו יקשיב למה שקורה. והשבתנו את המערכת העל יסודית, כאשר נעשו מאמצים כבירים למנוע גם את ההשבתה הזאת, אבל לא צלח בידם, כי היינו איתנים בדעתנו לעשות זאת.

תראו, השבתה היא לא הפתרון. השבתה היא לא פיתרון.

וכשזה נגד תלמיד זה גם השבתה?

סליחה, השבתה היא לא פיתרון.

זו שאלה שלה, היא תענה תשובה.

השבתה היא לא פיתרון. הפיתרון חייב להיות קודם כל מניעה. והסברה ללא ענישה, ללא אכיפה, לא תפתור את הבעיה וזה מה שאנחנו דורשים. אני אומרת לכם שיש גם מקרים רבים שמורה ניגשת למשטרה. מורה צריכה לגשת למשטרה להגיש תלונה וגם כאשר היא מגישה תלונה במשטרה, אחרי חקירה סוגרים את התיק ואומרים שאין עניין לציבור. זאת אומרת אני לא מדברת על כך שהמורה צריכה גם להתייצב בפני אותו תלמיד שאותו היא מלמדת, כאשר היא הגישה תלונה במשטרה. ואני לא מדברת גם על הלחץ שההורים מפעילים.

לכן לא יעלה על הדעת שתלמיד מתנהג באלימות וחוזר לכיתה, חוזר לאותו בית ספר. אותו דבר ההורה. לא יעלה על הדעת שהורה מתנהג באלימות, אם זה פיזית או מילולית כלפי עובד הוראה, והם דורשים ממנו ללכת ולהוציא צו הרחקה מבית הספר. סליחה, יש מעסיק. המעסיק צריך לדאוג לדברים הללו.

ולכן כן בכוונתנו גם להביא את זה ולעגן את הזכויות של עובדי ההוראה בחקיקה, שדמם לא יהיה הפקר. אני רוצה לומר לכם, אם המצב ילך – והוא מצב הולך ומחמיר, כי אין מה לעשות. זה פני החברה. החברה לצערנו נעשתה אלימה והאלימות מגיעה גם לתוך בית הספר. והיום בית ספר הוא לא מקום מוגן לא בשביל התלמידים וגם לא בשביל המורים. מורים מגיעים היום לבית הספר בחשש גדול. זה דבר שלא צריך להיות ואני חוזרת ואומרת אנחנו חייבים לחוקק – ושוב אני אומרת – זה לא רק משרד החינוך. זה כלל המערכת. זה לאגם משאבים ופשוט שגם התלמידים וגם ההורים יידעו מה הזכויות, אבל הם יידעו גם מה החובות.

לא יכול להיות ואנחנו לא ניתן שהמורים יהיו הפקר שאפשר לחבוט בהם.

תודה.

יפה, כשאת אומרת שהתופעה הולכת ומתגברת - - -

אני רוצה שתגידו שגם הילדים לא יהיו הפקר. זה חשוב לי, שגם הילדים לא יהיו הפקר.

יפעת, אבל הוא שואל שאלה, לא שומעים אותו.

הילדים הם לא הפקר, סליחה.

רגע, יפה, לא בוועדת החינוך.

יפה, כשאת אומרת שהתופעה הולכת ומתגברת והחברה נהיית יותר אלימה וכו', זה מבוסס על נתונים?

אני מבססת את זה על כך שכמעט יום כן יום לא מגיעים אלי מקרים. לא עשינו סקרים.

התשובה היא לא.

לא עשינו סקרים. אנחנו רואים את המקרים.

אולי משרד החינוך.

אבל יש נתונים לגבי ילדים שנפגעו במערכת ואנחנו מדברים על מאות מקרים, כשאנחנו יודעים בוודאות שב-90% מהמקרים הפרקליטות סוגרת את התיק מכל מיני סיבות.

אני אשמח לשמוע את הנתונים.

מערכת החינוך צריכה להבין - - -

נדרוש את הנתונים. הנה אני א ומר לכם, אם אין נותנים, אם הם לא קיימים, אנחנו נדרוש אותם.

אבל גם חשוב שלמערכת החינוך יהיו כלים להוציא לא רק את מי שהורשע בפלילים, שגם במקרה הזה הם לא מוציאים אותו, אלא גם מי שלא מתאים למערכת.

תודה.

חבל שלא אספתם מקרים של מורים שנפגעו מאלימות.

אנחנו לא כופרים בזה. אנחנו נהיה פה כדי להגן גם על המורים, אבל אני רוצה גם מכם לשמוע אמירה שאתם תגנו גם על הילדים.

זה לא פינג פונג.

אנחנו מגנים על הילדים. אנחנו לא צריכים, עם כל הכבוד, שפה יגידו לנו להגן על הילדים.

בסדר, אז הנה, הוא ממשיך ללמד שם.

גברת יפה, עם כל הכבוד, בזה שאנחנו דורשים הגנה לתלמיד, אנחנו לא פוגעים בערך הגנת המורה.

בוודאי.

לא ככה זה נשמע, אז בואי, אני מבקש. חברת הכנסת לאה פדידה ולאחר מכן ד"ר דליה אלוני.

צר לי שלאחר דבריה של חברת הכנסת, חברתי יפעת, את באה ומציגה מין עמדה רק של המורים. אלימות היא אלימות, נקודה. אלימות היא נגע רע. אנחנו לא נמצאים פה משני צדי המתרס. ואמרה חברתי בכבוד ועם המון כבוד למקצוע ההוראה ויש כבוד, אם יש אלימות זה אותם כללים. כמו שדרשת בזה הרגע שהורה או תלמיד יקבל את חומרת העונש, כך גם מורה, על אחת כמה וכמה מורה בישראל, כמו כל תפקיד אחר. כמו שאנחנו נסלח לתושב פשוט ולא לחבר כנסת, גם מורה צריכה להראות דוגמא ולשמש.

לכן אין פני משני צדי המתרס ולו מילה אחת. מהסתדרות המורים כן הייתי רוצה לשמוע את זה, להגיד שדין אלימות כנגד מורה הוא דין אלימות כנגד ילד או ילדה. ולכן צריך להתנהג באופן שווה. אנחנו בחברה שלנו צריכים לגלות אפס סבלנות לאלימות והתכנסנו כאן בגלל שכן יש מקרים כאלה, שמורה אחת או שתיים, אין לי מושג כמה. אני מאד מעריצה ומעריכה את סגל המורים שכן עושה עבודה נאמנה וטובה, אבל להיכן אותו ילד יכול לפנות? ואותו דבר גם לגבי המורַה או המורה, אותו דין. אנחנו חייבים לעשות מנגנון שיגלה אפס סבלנות כלפי אלימות.

תודה. רבותי, אני חייב לומר שלוקחים את הדיון לכיוונים לא נכונים. ביום יום, בשעה שעה, ברגעים אלה, סגל המורים וצוות המורים מגן על הילדים שלנו. מתמודדים עם תופעות קשות. אני אומר לכם לפעמים אני, אני כהורה הולך לבית הספר, אני לא הייתי עומד בסיטואציה הזו של המורה, של המחנך של הבן שלי או של מורה בית הספר.

נכון, חינוך זה מקצוע קשה.

סליחה. ביום יום, הגב, המגן האנושי של התלמידים אלה המורים. יש יוצאים מן הכלל. מורה שסרח ופועל בניגוד, צריך לטפל בו.

מקומו לא שם, זה הסיפור.

גם יפה תסכים.

נכון.

הורה שפעל צריך להיות מטופל, אבל צריך לומר, הפתיחות שלנו, וטוב שכך, אם פעם הייתה לנו יד - ואנחנו מדברים על אקדח אוויר באילת, אז נמשיך עם המושג המושאל. הייתה לנו אצבע רקה, קלה על ההדק בלהרחיק תלמידים או שהקשנו קצת על מערכת החינוך, בצדק. אבל אי אפשר יחד עם זאת לאבד כל ערך ולהפקיר.

הילדים חייבים להיות מוגנים, חד משמעית. בין אם זה ילד מול ילד ובין אם הורה מול ילד ובין אם זה מורה מול ילד וכנ"ל הפוך, לכל הכיוונים. בית הספר חייב להיות מרחב מוגן, עם אוויר צח ללא אלימות. אני חייב לשים את זה ואני מבקש להחזיר את הדיון ולמקד. יפה, בהמשך תהיינה לך עוד התייחסויות.

ד"ר דליה אלוני, בבקשה.

אני ד"ר דליה אלוני, נציגה של הסתדרות הפסיכולוגים בישראל. אני מאד מודה לך על רשות הדיבור. אני מאד מסכימה עם מה שנאמר פה. כפי שאנחנו מצפים מילדים שירגישו מוגנות, ביטחון ושייכות לבית הספר על מנת שתתרחש למידה, כך אנחנו מחויבים גם לביטחון ולמוגנות של צוות המורים. אני רוצה להגיד שבכל זאת מה שקודם לאלימות הפיזית זה קודם כל תרבות השיח. קודם כל האלימות המילולית. קודם כל התקשורת שיש בין המורים להורים, בין מורים לילדים. והרבה מהתכניות צריכות להיות מכוונות קודם כל לשיח שמכבד ולשיפור התקשורת ולגייס את ההורים, כדי שבאמת הם יוכלו אחר כך לתת גיבוי לצוות המורים.

כן, אבל אני רק משתתף בדיון ואומר לך שאחרי שנעשה את כל מה שאת ממליצה, ויש תופעת אלימות, איך מטפלים בה? איזה סמכויות יש גם למשרד החינוך וגם למורים, למנהל בית הספר וגם להורים כנגד. כל הדברים האלה הולכים על הגדרה של ה-ליד. כשמנהל בית ספר מקבל ילד לבית הספר ואומר לו אצלנו לא משאירים תלמידים מאחור, אנחנו נעשה הכל כדי שכל תלמיד וכו', אבל מה, אפס סובלנות לאלימות. וכשקורית תופעת אלימות, הוא מקסימום יכול לנזוף בו או לשלוח אותה להרחקה של יומיים או שלושה. בזה לא עקרת את התופעה. ברגע שילד מגיב באלימות הוא צריך טיפול.

נכון.

לכן אנחנו רוצים מעבר להפריח פה סיסמאות, השאלה אם אנחנו עושים זאת לא רק ברמת המקרו אלא ברמת המיקרו. אני יודע שיש תכניות, אני יודע שנעשים דברים, אבל השאלה אם אנחנו יודעים להוריד את זה ברמה הכמותית הזו לשטח. אני אתן לך לסיים.

אז אני רק רוצה לסיים ולהגיד שבאמת התשתית הראשונה היא באמת של החינוך וההסברה, אבל בהחלט אני מסכימה שבסופו של דבר, כשקורים המקרים האלה, אנחנו מחויבים באמת לתת גיבוי לכל הרשויות ולכל הגופים שאמונים למצות את הדין.

תודה. מתן מלך, שב סביב השולחן. כל מי שנרשם ולא יושב סביב השולחן, יחסוך לנו את הזמן ויישב סביב השולחן. בבקשה.

אדוני יושב הראש, חברי כנסת נכבדים. שמי מתן ועד לפני שנה עבדתי כמדריך בכפר הנוער קדמה. לפני שאספר לכם את מה שארע לי במהלך עבודתי בקדמה, חשוב לי להדגיש כי אני רואה חשיבות בקיומם של כפרי הנוער והפנימיות בישראל וברור שאלו מסגרות שסייעות ולפעמים אף מצילות נער או נערה הזקוקים להזדמנות נוספת.

עד לפני שנה הייתי חלק מקדמה כמדריך וזאת עד שהותקפתי באגרופים על ידי חניך ולתקיפה הזו קדמו לא מעט איומים על חיי. בכל ערב הייתי מגיע עם סיום המשמרת דו"ח על כל החניכים ובדו"חות אלה, בעשרת הימים אם לא יותר, שקדמו לתקיפה, כתבתי שאני מאוים על ידי אותו הנער התוקף.

אני מאוכזב וכועס על הנהלת קדמה שבחרה ובוחרת להתעלם מהמקרה שלי ולא לקחה אחריות על התקיפה שעברתי במהלך עבודתי. ההנהלה הקיימת בקדמה התעלמה מהדיווחים שלי ואותם הדו"חות אף נעלמו - - -

מתן, בוא תן לי, אני מבין את סערת הרגשות, תן לי לעזור לך, שנייה. אני מוכן לדון באופן כללי על התופעה. זה מקרה פרטי. לא הזמנו לפה את קדמה כדי לקבל תגובה.

יש פה נציג גם במקרה.

יש? אני לא יודע אם הוא מוסמך.

כן, הוא מוסמך.

אבל תשתדל, בוא תציג את המקרה באופן כללי, למרות סערת הרגשות. כי בכל זאת באת לכנסת לתרום לדיון.

ברור.

אז אני מודה לך ומעריך זאת, כי זה לא פשוט, לא מובן מאליו, אבל תנסה להתמקד. בבקשה.

אני עדיין מבקש להציג את זה, כי יש לזה חשיבות. בערב שאני הותקפתי, היה לי חשד שהנערים השתמשו בסמים. אני דיווחתי על זה להנהלה לפני, דיווחתי על זה קודם ועם תחילת המשמרת, באותו יום שהותקפתי, כבר היו איומים כלפי עוד פעם. במהלך כיבוי האורות הייתה המולה ענקית, אני הוקפתי על ידי מספר חניכים ואותו נער שאיים עלי, פשוט חבט בי באגרופים.

אני סבלתי משטפי דם ומזעזוע מוח ובהמשך אני סובל היום מפוסט טראומה. אני חי את המקרה הזה כל יום וכל לילה ואני לא זוכר מה זה לישון בלי להתעורר בלילה.

מה שאני רוצה לומר פה והאזנתי לדיון שלכם, לי לא היה אף אחד שיגן עלי ולא היה מנגנון שבאמת אכפת לו ממני, כי יום אחרי שהגשתי את התלונה החלה מסכת של לחץ, של תגיש מכתב התפטרות ועד היום לא רק שהכפר לא לקח אחריות, אני עברתי חקירה באזהרה במשטרת ישראל, בגלל שעמדתי בהפגנת יחיד עם שלטים שקראתי לעזרה. קראתי שצריך להעמיד את ההנהלה הזו לדין.

תודה.

בבקשה, עוד 30 שניות. אני רק מבקש לומר שאני מקווה שהוועדה הזאת תעשה את כל מה שהיא יכולה לטפל בהנהלת הכפר, על מנת למנוע שמקרים כאלה לא יהיו לא רק בקדמה, אלא במערכת החינוך. תודה רבה.

קדמה זה בקריית מלאכי ובקריית גת, אם אני לא טועה, נכון?

כן.

תודה. אני אתייחס בקצרה, למרות שהפתעת אותנו עם מקרה פרטי, אבל אני אומר לך בצורה חד משמעית. אני אכנס לסוגיה הזו של מה שקרה, אבל זה לא חדש. היינו עדים לתלונות על תלמיד שחווה אלימות מתלמיד ודווקא התלמיד שחווה את האלימות נאלץ להחליף בית ספר. לא פעם ולא פעמיים. הכי קל לפתור את הבעיה ולשחרר את מתן, לפטר את מתן והוא פטר את הבעיה. כי מה לעשות? כי בכפרי הנוער מטפלים בתלמידים מהסוג הזה. אבל הוא לא צריך לשלם את המחיר.

אם מדברים על לתת באמת תחושה של ביטחון לסגל ההוראה, לצוות, אני חושב שהדוגמא שהבאת פה היא דוגמא חיה, שאסור שזה יקרה. איך אומרים, כשיש דוגמא חיובית אומרים ממך יראו וילמדו. אני מקווה שמהמקרה שלך לא יראו ולא ילמדו, אלא הפוך. ההיפך הוא הנכון, צריך לתת את הגיבוי המלא. אני לא רוצה את כל הפרטים. אני מוכן לקבל פנייה ממך.

אני אעביר לך.

אם צריך דיון, נעשה דיון. אם צריך לעשות בירור, נעשה בירור. נתמודד עם הסוגיה הזאת.

תודה רבה.

תודה. איגי, בבקשה.

שלום. תודה אדוני יושב הראש. לפני שאני אכנס לדברים אני רק אגיד שאלימות כלפי מורים היא כמובן דבר שהוא לא מקובל בשום צורה שהיא.

תציגי את עצמך לפרוטוקול.

אני אציג. שמי נועה, אני מייצגת היום את איגי – ארגון הנוער הגאה. אני פה לדבר על העניין של התלמידים, אבל חשוב לי להגיד שאלימות כלפי מורים, כמו כל אלימות, היא אלימות שהיא לא מקובלת. אנחנו ארגון נוער חינוכי, לכן אלימות כדבר, היא דבר שהוא לא מקובל.

אני שמחה להיות כאן ולדבר בפניכם בשם הארגון. הארגון שלנו מפעיל כ-70 קבוצות על בסיס שבועי, ביותר מ-40 רשויות ברחבי הארץ. בכל שבוע נפגשים יותר מ-2,500 חניכים וחניכות במסגרת הארגון. למי שלא יודע, ארגון הנוער הגאה הוא בעיקרון הארגון הרשמי היחידי לנוער. יש עוד ארגונים, אבל הוא הארגון הרשמי.

ועכשיו תרומתכם לדיון בנושא האלימות.

אז מכון החקר של הארגון שלנו עורך מזה 12 שנים סקר אקלים בקרב תלמידי מערכת החינוך. אני רוצה לשתף אתכם בממצאי הסקר של שנת 2016, בו השתתפו 1,100 חניכות וחניכים שלנו. 80% מהמשיבים בסדר דיווחו כי הם חשופים לאלימות מילולית בבית הספר, כאשר כ-35% מהערות מגיעות מצוות ההוראה. כ-25% מהמשיבים דיווחו כי בשנה החולפת הוטרדו מינית בשל נטייתם המינית או המגדרית. כ-8% נפלו קורבן לאלימות פיזית בשל נטייתם המינית או המגדרית.

כפי שכבר ציינתי, הערות מילוליות מגיעות גם מצוותי ההוראה ונשאלים בסקר מעידים כי מחצית מצוותי ההוראה כלל לא מעירים כאשר הם נחשפים לאלימות מילולית מצד התלמידים.

איגי שם לעצמו מטרה לייצר סביבה חברתית בטוחה יותר לחניכות ולחניכים שלנו. סביבה בטוחה יותר צריכה וחייבת להתקיים בבתי הספר. אנו קוראים לוועדה לתמוך בבקשתנו לאמץ חוזר מנכ"ל המנחה את צוותי ההוראה לדרכי התנהלות בכל הקשור לתלמידות ותלמידים מהקהילה הגאה.

אני אוסיף ואגיד שאם אנחנו מדברים פה על אלימות כלפי מורים ואלימות כלפי תלמידים, כל עוד אני יכולה לבוא ולהגיד שחצי מהנשאלים בסקר – שזה חצי מהחניכים שלנו בעצם, אפילו יותר – מעידים על זה שיש התעלמות באלימות מילולית כזו או אחרת, אז אלימות גם תבוא כלפי מורים ואלימות תבוא כלפי תלמידים, כל עוד יש התעלמות מאלימות. והתעלמות היא גם כשצועקים לילד – הומו – שהיום נחשבת עדיין לאחת הקללות שהכי אומרים לילדים – ומתעלמים ממנה באופן עקבי. כי איך שהוא באיזו שהיא צורה היא לא נתפסת כקללה.

אז נכון, גם בעיני הומו היא לא קללה, אבל היא נעשית בצורה שהיא מעליבה ולכן ההתייחסות לא יכולה להיות של התעלמות. וזאת לצערי הסיטואציה שבה החניכות והחניכים שלנו בנמצאים בה, כשמסגרת החינוך של בית הספר הוא המקום הבטוח שאמור להיות להם בסביבת היום וכיום לפחות 80% מהם אינם מרגישים בטוחים או אינם בטוחים בעצם במסגרת בתי הספר.

תודה. התייחסנו לסוגיית עובדי הציבור. נציגת משרד המשפטים, בבקשה. תציגי את עצמך.

עורך הדין ליאנה בלומנפלד מגד, ייעוץ וחקיקה (פלילי), משרד המשפטים. אחד הדברים ששמענו כאן קודם היה לגבי ההתייחסות לעובדי הוראה כעובד ציבור בחוק העונשין ואני רוצה להתייחס לעניין הזה. אני מניחה שיכול להיות שזה יעלה מכיוונים נוספים.

קודם כל ברור שמדובר בנושא חשוב ואנחנו מצטרפים לכל האמירות שיש כאן. אין מחלוקת שמדובר בעניין שצריך לטפל בו.

יש חוק ספציפי לגבי נותני שירותים בשירות הציבורי?

אני רוצה להתייחס דווקא לעבירה הספציפית שנמצאת בחוק העונשין, שהיא רלבנטית בדיוק למקרים האלה.

זאת אומרת שהחקיקה מתייתרת.

אני לא יודעת. אני מדברת על עבירות פליליות. יכול להיות שבעניין של סנקציות מנהליות, שיכול לנקוט בית הספר וכו', זה דבר - - -

לא, זה סוגיה אחרת. זה לא הנושא. במישור הפלילי.

אני מדברת כרגע על העמדה לדין פלילי, האם ניתן להעמיד לדין והאם יש מענה בחוק הקיים. אז קודם כל אני אומר שכשאנחנו בוחנים, בכלל כשאנחנו באים לבדוק מקרים שבהם יש קושי או נראה שאין אכיפה, אז אנחנו בודקים את זה בדרך כלל בשני מישורים. אחד השאלה האם יש בעיה בחוק הקיים, כלומר אין מענה, או האם יש בעיה באכיפת החוק. אלו שתי שאלות שונות וכך אנחנו צריכים לבחון אותן.

אני גם מקדימה ואומרת שאני לא מכירה מספיק נתונים על היקף התופעה, גם כפי שהעלה כאן חבר הכנסת אוחנה ובכלל ויכול להיות שעל זה צריך להתקיים דיון נפרד לעניין הזה. אני מתייחסת למה שקיים בחוק.

קודם כל אני רוצה לומר שיש עבירה ייעודית בחוק העונשין, בסעיף 382 א' לחוק העונשין, זו עבירה שקוראים לי תקיפת עובד ציבור. משום שהיא חשובה כאן לדיון, אני רוצה להקריא אותה:

סעיף קטן (א) אומר – התוקף עובד ציבור או מי שממלא חובה או תפקיד המוטלים עליו על פי דין, או מי שנותן שירות לציבור מטעם גוף המספק שירות לציבור והתקיפה קשורה למילוי חובתו או תפקידו של המותקף, דינו מאסר שלוש שנים. זה סעיף קטן (א).

סעיף קטן (ב) קובע עבירה של נסיבות מחמירות.

ואני לא פרשן משפטי, יכול לומר לך שהבנתי ממך שמורה נכלל בהגדרה הזאת.

נכון, נכון.

חבל שאין אכיפה.

לא, אבל זו בעיה שנוגעת להרבה תחומים. אבל קודם כל בדין הפלילי יש לה התייחסות.

אז אני רוצה להתייחס.

כשהמערכת "תיתן בראש" וסליחה שאני אומרת את זה ככה, אז אולי מישהו יתעורר פה ויבין שאנחנו באמת מתכוונים כשאנחנו אומרים שאנחנו לא מרשים את האלימות הזאת.

אז אני רוצה להתייחס לזה. אז קודם כל חשוב לי גם להתייחס לנסיבות המחמירות. אחת מהנסיבות המחמירות היא אם מבצעים את התקיפה לצורך הכשלה בתפקיד, שזה בהחלט יכול להיות, בסיטואציות מסוימות לעלות בקנה אחד; או אם זה תקיפה בצוותא למשל, או באמצעות שימוש באיזה שהוא נשק חם או קר, אז העונש שבצד העבירה הוא כבר 5 שנים. אני מזכירה שיש גם את הסעיף הכללי וגם את הסעיף המיוחד של נסיבות מחמירות.

עכשיו חשוב לדעת שהסעיף הזה הוא סעיף שמרחיב את התכולה שלו לא רק על עובד ציבור, כפי שהוא מוגדר בהגדרות הכלליות בחוק העונשין, אלא כפי שאמרתי גם על מי שממלא חובה וכו', נותן שירות ציבורי. לכן להבנתנו הוא חל גם על עובדי הוראה גם במוסד שאינו מוכר רשמי.

לכן חשוב לי להגיד בהמשך לדברים שאמר יושב הראש לגבי הגדרת עובד ציבור, זה רחב יותר הסעיף הזה, משום שהוא לא כבול להגדרה של עובד ציבור בהוראות הכלליות, אלא קובע שהוא חל על בעלי תפקידים נוספים. עובדי הוראה של מוסדות שאינם מוכרים וכו', הם בהחלט נכנסים בתוך הסעיף הזה להבנתנו.

גם.

גם. עכשיו אני כמובן מזכירה, זה לא מוקד הדיון, אבל אני רוצה שזה יהיה על השולחן. יש עוד עבירות רלבנטיות בחוק העונשין לפי מקרים ספציפיים, שיכולות להיות מתאימות. יש עבירות של איומים, עבירה של תקיפה, עבירה של תקיפה חבלנית וכו', שלהן אין גורם ספציפי שמולו אתה מבצע. הן עבירות פליליות, זה חל כלפי כל אדם, אבל הן גם יכולות רלבנטיות אם למשל זה לא תקיפה וזה איום.

בנוסף.

לכן אני רוצה להגיד שבאמת יש מענה כבר במצב הקיים. כששמענו על הקשיים שעולים סביב הדבר הזה, אנחנו הצענו ואנחנו מזמינים כמובן גם את הוועדה, אם הוועדה תרצה לבדוק או אפשר לקיים גם דיון במש/רד המשפטים וכו', מול גורמי האכיפה, משטרה, פרקליטות, באמת עם נתונים קונקרטיים על מספר התלונות שמוגשות, מספר כתבי האישום שמוגשים. מה בתי המשפט אומרים בעבירות האלה. האם גזרי הדין מספיקים. על זה, זה דיון נפרד, אבל נראה לנו שכרגע יש מענה שלם בחוק העונשין, באמת - - -

אבל ילד לא נקרא עובד ציבורי.

לא, דיברנו על המורים.

לא, לא, לא, אני מדברת רק על תקיפה - - -

ילדים זה עוד פי כמה מורכב.

אני מדברת על תקיפה נגד צוות הוראה. זאת הייתה ההברה שרציתי להוסיף. תודה.

תודה. משרד החינוך.

שמי עינב לוק מהשירות הפסיכולוגי ייעוצי, מנהלת אגף תכניות סיוע ומניעה ואני אנסה להתייחס לכל הדברים שעלו.

בתחילת דברי אני רוצה להגיד שכשאנחנו באים לדיון כזה, אנחנו באים עם עמדה שאנחנו תפקידנו לקדם קודם כל אקלים חינוכי מיטבי בתוך בתי הספר ולהגן וליצור תחושת מוגנות לכל באי בית הספר - תלמידים, הורים ומורים, ומבחינתנו אנחנו לא חושבים שמישהו נמצא בצד השני של המתרס, אלא יש לנו מדיניות אחת ברורה לייצר בתי ספר ככל הניתן מוגנים ושאנשים שמגיעים לבית הספר ולומדים בבית הספר ומלמדים בבית הספר, ירגישו מוגנים בתוך המוסד החינוכי. ואנחנו מחויבים לדבר הזה לתלמידים, למורים ולהורים כאחד. אז זה בפתיח של הדברים שלי.

אני גם חושבת ובאמת עלה כאן גם מקרה קשה ששמענו ואנחנו מודעים למקרים קשים גם של ילדים שנפגעים, גם של מורים ואנחנו נתייחס למה אנחנו עושים, אבל המדיניות שלנו היא באמת לטפל בכל מקרה לגופו ובכל החומרה הנדרשת, כדי לייצר תחושת מוגנות עבור כולם. אז אני רוצה גם להביע שאני חושבת שילדים לא צריכים להיפגע במערכת ומורים לא צריכים להיפגע והמוגנות של המורים קשורה במוגנות של התלמידים והמוגנות של התלמידים קשורה במוגנות של המורים. לכן אני חושבת שאנחנו צריכים לעשות ככל הניתן, כולנו יחד, כדי לדאוג לאותה מוגנות.

אני יכולה להתייחס לתכניות בכלל בנושא של אקלים בית ספרי וצמצום אלימות ועל הנתונים שחשוב לציין ולהגיד שמערכת החינוך לאורך שנים בונה תכניות התערבות בנושא של קידום אקלים בית ספרי, מנגישה אותם לבתי הספר. יש לנו מדריכים מומחים שמגיעים לבתי הספר ומלווים בתי ספר, ובעיקר בתי ספר שנמצאים במיקוד אקלים. זאת אומרת ששם אנחנו רואים שרמת האלימות גבוהה יותר, וכשאנחנו בודקים את האקלים - - -

יש לכם נתונים?

על אקלים בית ספרי?

בכלל, על מספר בתי הספר שהם מסומנים כ - - -

יש לנו נתונים.

ומספר מקרי האלימות שדווחו.

אז ככה, הנתונים שיש לנו לגבי בתי ספר הם נתונים שניתנים על ידי המיצ"ב ובאמצעות המיצ"ב אנחנו מאתרים את בתי הספר שבהם רמת האלימות גבוהה ולשם אנחנו שולחים מפקחים, מדריכים, שילוו את מוסדות החינוך ומלווים במעקב. כחלק מהאקלים הבית ספרי נבדקת שם האלימות בין התלמידים, אלימות של מורים כלפי תלמידים, אלימות של תלמידים כלפי מורים. כל ההיבטים האלה נמצאים במיצ"ב ועל פי זה המפקחים והמדריכים מגיעים לבתי הספר ומלווים אותם.

אם אני אתייחס לדיון שעוסק בפגיעה בעובדי ציבור, אני אגיד שהוא כמובן חלק - - -

אלימות בכלל.

סליחה?

אני אומרת צריך לדבר בכלל על האלימות.

על כל גווניה.

אוקיי, אז אני אדבר על כל הגוונים ואני אגיד שכמו שאמרתי התכנית היא תכנית לכל הדברים. מכיוון שעלתה כאן הסוגיה הזו, אני אתייחס לזה ואני אתייחס בהמשך לכל הסוגיות שעלו. אם נדבר על נושא של פגיעת תלמידים בעובדי הוראה, אז חשוב לי להגיד שאנחנו נמצאים באיזה שהוא תהליך, שאנחנו גם מעדכנים כרגע גם את התכנית המערכתית לתחום האקלים וגם את חוזר המנכ"ל על כל רבדיו, כשהמטרה היא גם לצאת באיזו שהיא אמירה מאד ברורה, שוב עם המדיניות שמדברת גם על מניעה, על תכניות, על הסברה וגם על הרתעה.

חוץ מאמירה, מה בפרקטיקה? מה תכלס? עכשיו יש אלימות כלפי מורה, מה קורה במערכת?

אז אני אגיד.

יש אלימות כלפי תלמיד, מה קורה?

אז אני אתייחס. התכנית שאנחנו כרגע מגבשים, יש לה מספר מרכיבים. מרכיב אחד הוא באמת קשור בעדכון מדרג התגובה בחוזר מנכ"ל. זה אומר שאם כרגע קיים מדרג תגובה מסוים בנוגע לאלימות כלפי מורים, אנחנו יושבים על התהליך הזה ואנחנו מתדיינים ונמשיך להתדיין עם כל השותפים לגבי מדרג התגובה, שזה אומר ואני רוצה להגיד שנאמרו כאן אמירות כלליות לגבי מה צריכה להיות הסנקציה כשתלמיד פוגע בעובד הוראה. אני חושבת שלא דומה מקרה אחד למקרה שני.

המקרה של אילת הוא בהחלט מקרה מאד קשה וגם כאן יש מדרג של מקרים. הגיל של התלמיד, מאפייני המקרה ובמדרג התגובה אנחנו נתייחס - - -

את יודעת לומר לוועדה שתופעת האלימות בבתי הספר היא במגמת עלייה? שמירה על מצב קיים? נסיגה?

אני אגיד. אם הייתה לי אפשרות הייתי מציגה את הנתונים. אני יושבת כאן עם המצגת ואני יכולה להגיד שלאורך השנים ראינו ירידה במספר מקרי האלימות ובשנים האחרונות - - -

אבל עלייה בחומרה.

רגע, רגע. ירידה במספר המקרים שתלמידים מדווחים על אלימות. בשלוש השנים האחרונות אנחנו רואים יציבות בנתונים, אנחנו לא רואים המשך מגמת ירידה, אלא יציבות. אנחנו רואים החמרה בבתי ספר על יסודיים בחברה הערבית. אלה הנתונים שיש לנו לגבי אלימות של תלמידים.

יש גם החמרה במקרים. יש עלייה בחומרה של המקרים. המקרים נהיו קשים יותר.

רק שנייה. אני רוצה להגיד שהרבה פעמים האירועים שאנחנו נתקלים בהם בזמן האחרון, או בשנה שנתיים האחרונות, נוסף להם היבט נוסף של הפצה ברשתות חברתיות. הרבה פעמים שאירוע היה אירוע מקומי והיה אפשר לטפל בו ולהתייחס אליו כאירוע מקומי, ברגע שהוא מופץ ברשתות החברתיות זה הופך אותו לאירוע הרבה יותר קשה, עם תפוצה יותר גדולה. הפגיעה הרבה יותר גדולה וזה נכון לגבי כל מי שנפגע – מורה, תלמיד וכו'. אז לפעמים האפקט של האירועים הוא הרבה יותר חמור ונדרשת התערבות של מספר מערכות כדי לטפל בהם; אבל לגבי מספר התלמידים שמדווחים על אירועים, אנחנו רואים בגדול יציבות בנתונים.

אני רוצה לשמוע לגבי ההיבט של הכלים שעומדים – וזה כנראה הצד המשפטי – בידי מנהל בית הספר.

בנוגע לאלימות בכלל?

אנחנו בסוגיית האלימות עכשיו.

אוקיי, בסדר גמור.

בסוגיית האלימות, מה הם הכלים שעומדים למנהל בית הספר במקרים של אלימות או בין תלמיד לתלמיד או בין תלמיד למורה, או בין מורה לתלמיד.

אז בגדול אני אגיד שכשאנחנו מדברים על כלים, אנחנו קודם כל מדברים על תהליכים – ואני חייבת להגדיש את זה לפני שאנחנו נגיע לאירוע עצמו – תהליכים של מניעה, של הסברה, של אקלים בית ספרי. הניסיון שלנו מראה שככל ש - - -

גברת לוק, אנחנו יודעים שיש תכניות.

אני אתייחס גם לזה.

אנחנו כרגע רוצים בפרקטיקה.

תכלס. קרה האירוע, מה קורה.

בפרקטיקה, כי הזמן דוחק. זה לא יום עיון, זה דיון.

בסדר, אז אם ככה אני אגיד שבפרקטיקה ההנחיות שלנו לגבי אלימות כלפי מורים – ואני מתייחסת לכל הרבדים – זה מה שיש לנו בתוך חוזר מנכ"ל ואנחנו הולכים להרחיב את זה וזה אומר אם זה טיפול משמעתי, אם זה טיפול חינוכי, אם זה טיפול - - -

רגע, כשאת אומרת טיפול משמעתי, טיפול חינוכי, תפרטי. לא כולם מנהלים.

אני אפרט. כשאנחנו מדברים על טיפול משמעתי, אנחנו מדברים בשלבים הראשונים כמובן קודם כל על בירור, על הזמנת הורים, על עדכון, על בדיקה. והיה ואנחנו מוצאים - - -

מה יש לברר? מוצאים אקדח - - -

רגע, רגע.

רגע, רגע.

לא, אני בכוונה מחדדת את זה, כי בסוף המערכת הולכת לאיבוד. בואו נגיד את זה. המערכת לא באמת יודעת להתמודד. אנחנו הולכים לאיבוד בניסיונות שלנו להסביר.

אבל אני מבקש לתת - - -

נכנסו תלמידים עם אקדח – מה קורה בדקה שאחרי, לא ביום שאחרי.

יפעת, תני לה להתייחס.

אני עוזרת לה, ברשותך.

בבקשה.

אז ברשותכם, בסופו של דבר מה שמנהל בית הספר יכול לעשות בטיפול משמעתי זה או העברת התלמיד לכיתה אחרת. במקרים מאד מאד חמורים וקיצוניים הרחקה לצמיתות. זה אומר להעביר למוסד אחר, שכמובן גם כאן צריך להגיד - - -

רגע, מה זה מקרה קיצוני שיש סמכות להעביר – וזה לרשות המקומית, זה לא למנהל – מבית ספר לבית ספר.

אז כשאנחנו אומרים מקרה קיצוני, אני חושבת שצריך לבדוק את כל ההיבטים. יש היבט של חומרת הפגיעה, יש היבט של גיל, יש היבט של מה קרה שם בסיטואציה עצמה. אני חושבת שמאד קשה לדייק, אבל כולנו יודעים בסופו של דבר מה זה אירוע חמור. ללא ספק פגיעה פיזית חמורה של תלמיד במורה, או פיזית חמורה של ילד, שיש שם חבלה של ממש, היא אירוע מאד חמור. עדיין, גם במקרה הזה, חייב להתכנס ועדה שבודקת את הפגיעה, את המוסד הפדגוגי. צריכה להתכנס הוועדה, לזהות מה היה באירוע ובמידת הצורך לקבל החלטה, כשגם כאן אתה יודע ואנחנו בדיון אחר מדברים על הרחקה לצמיתות - - -

בדיון אחר עלו מספר ההרחקות והדיווחים ש - - -

בדיוק. אנחנו מדברים גם שם שאנחנו לא מרחיקים באופן גורף ואוטומטי ואנחנו מקיימים שיקול דעת באופן מסודר. אני רוצה אבל לחזור להיבטים של תכנית ההתערבות שאנחנו מגבשים כרגע בנוגע לפגיעת תלמיד בעובד הוראה.

אז אחד הדברים שאמרתי זה מדרגה התגובה, שכן תהיינה יותר אפשרויות, אם זה יותר מספר השעיה. גם למשל אני אתן דוגמאות, במקרים מאד חמורים יהיה אפשר להשעות יותר. כן להעביר כיתה, הרבה פעמים זה גם היבט משמעתי לא פשוט. גם לתלמיד שהוא חלק מכיתה, זה תהליך מורכב. ושוב, כמו שאני אומרת, הרחקה לצמיתות במקרה הזה.

הדבר השני שאנחנו מתייחסים במה שאנחנו מגבשים עכשיו, זה הנושא של ליווי המורה במצב של פגיעה. עלתה כאן לא מעט הסוגיה הזאת ולנושא של ליווי יש כמה היבטים. אנחנו רוצים להגיד, אנחנו אומרים את זה ונצא עם זה בצורה יותר פומבית, על הנושא של ייעוץ משפטי מטעם המשרד, שהמורה שנפגע יוכל לקבל ייעוץ משפטי וליווי רגשי, כי חשוב לי להגיד שמורה שנפגע, אז יש כאן גם פגיעה פיזית, גם פגיעה רגשית, גם פגיעה בסמכות שלו וגם פגיעה בכל חדר המורים ובתחושת המוגנות שלהם. הדבר הנוסף זה ליווי משפטי ובלה תתייחס.

הבנתי. עלתה פה הסוגיה של צו ההרחקה. עכשיו אני שואל שאלה, למה המורה שחווה אלימות צריך הוא להתמודד עם כל הפרוצדורות - - -

בלה תענה על זה.

אני אומר לכם, אם אני הייתי מורה והייתי חווה תופעת אלימות והייתי צריך אני לטפל ולהגיש תביעה לצו הרחקה, הייתי מוותר.

גם המערכת צריכה לקחת אחריות.

אז יש לנו מענה.

בבקשה.

עורכת הדין בלה רדונסקי, לשכה משפטית, משרד החינוך. אנחנו בהסדרה ביחד עם משרד המשפטים כבר לפני שלוש או ארבע שנים, מלווים מורים. ברגע שמגיעה אלינו ידיעה על מורה שהותקף או מורה שחווה אלימות או מורה מאוים וזה מגיע לידיעתנו, עומדת לנו האופציה – ואני מדברת עכשיו על עובדי מדינה – שמדינת ישראל, הפרקליטות, תייצג בצווי הרחקה.

מה זה עובדי מדינה?

אז אני תיכף - - -

רגע, רגע. כשמדברים על מורים ואת בורחת לי לעובדי מדינה, אז קיבלתי פתרון חלקי.

לא, לא, לא. אז רגע, התשובה שלי לא הושלמה. כשמדובר בעובדי המדינה, אז פרקליטות המדינה תייצג אותם בצווי הרחקה. הם לא הולכים לבד, הם מלווים גם על ידי הפיקוח וגם על ידי פרקליטות המדינה. כשמדובר בעובדי בעלות, מי - - -

זה לא קורה.זה ממש לא קורה.

כן, אני יכולה להגיד - - -

זה קורה ביום יום?

זה לא קורה.

רק בשנה האחרונה - - -

עם עובדי בעלות? זה רק אם מורה הוא מורה.

אני בשנה האחרונה ליוויתי 28 צווי הרחקה.

וכשזה עובדי בעלות, מה?

כשזה עובדי בעלות, הבעלות מלווה. אם זה רשות חינוך מקומית, אז זה רשות החינוך המקומית ויש לנו שיתוף פעולה עם השלטון המקומי. אני בקשר עם הרבה יועצים משפטיים בשלטון המקומי. אנחנו בהחלט מלווים ועוזרים גם לרשויות המקומיות.

מלווים מתוקף נוהל או מתוקף וולונטרי?

לא, מתוקף העובדה שהם כבעלות, כמעסיקים, מוציאים את צו ההרחקה ומלווים את העובד, שיש להם יחסי עובד מעביד עם אותו עובד הוראה. אז אנחנו את כל עובדי המדינה והרשויות המקומיות את כל אלה שהם ברשויות ויש שיתוף פעולה.

אני רוצה לשאול ברשותך שאלה. אני נתתי פשוט לדבר בלי להפריע. ראשית אני מוכרחה לומר שהסוגיה של התמודדות עם בני נוער או ילדים שהם אלימים צריכה להיות בשני מישורים. האחד סנקציה מרתיעה. אם אנחנו רוצים שיראו שזה באמת לא נהוג בבית ספרנו, אז אנחנו צריכים מאד מאד להרתיע ולצד זה תהליך חינוכי, כי אנחנו לא מוותרים על הילדים. אנחנו בסופו של דבר נמצאים במערכת חינוך וזה התפקיד שלנו. וכמובן תלוי במדרגה החומרה.

אני רוצה לשאול מהצד ההפוך וטענו לי ישירות. לא תכניות וכאלה. כשיש מקרה של אלימות מוכח, לא מדברת על מקרים שמוטלים בספק, בסדר? אני בכוונה לוקחת את זה לחלק מהמקרים. כשיש מקרה מוכח של אלימות, של איש צוות כלפי תלמיד, יש לכם את הכלים להוציא את איש הצוות הזה, בלי אישור של הארגונים? אני יודעת את התשובה. אני רוצה שפעם אחת אנחנו נשים אותה על השולחן.

שולחים את ההורים למשטרה.

רגע, בואו נשמע.

אני לא רוצה שההורים ילכו למשטרה, כמו שאנחנו לא רוצים שהמורה תלך ותייצג את עצמה, אני רוצה שהמערכת תטפל. כאשר יש מקרה של אלימות, מה עושים עם איש הצוות?

בנושא הזה היו דיונים גם אצלך מספר פעמים - - -

נכון.

ששם הועלו בעצם גם הפתרונות שקיימים במערכת החינוך. זה נכון שיש עוד כלים שניתן וצריך לעבוד עליהם ואכן אנחנו עושים יחד עם כוח אדם בהוראה, הסדרה בכל מיני כיוונים בנושאים האלה ומקדמים כל מיני אפשרויות. אבל צריך להבין שיש לנו גם את נציבות שירות המדינה, יש לנו גם את מערכת החינוך בכלים שיש לה, אם זה הרחקה מטעמים פדגוגיים, אי התאמה - - -

איפה הורחקו? תגידי לי כמה הורחקו. באמת, רק במקרים שטיפלנו בהם באחרונה.

רגע, אני לא יודעת מספרים.

תודה.

טוב, כבוד יושב הראש, בוא אני אגיד לך. אין כלים למשרד החינוך להרחיק מורה או גננת או איש הוראה, בלי שהארגונים מאשרים את זה ולרוב מה שעושים זה חלוקת נטל, פשוט מזיזים אותו ממקום למקום, כדי לווסת את הפגיעה. נורא קשה להוציא עובד הוראה שלא מתאים למערכת.

אני מסכימה שנורא קשה, רק שלפעמים ההליך הזה לוקח זמן, אבל זה לא שאין כלים. זה הבדל עצום.

את מסיטה את הדיון.

אני לא מסיטה את הדיון. בואו נעשה סדר.

סליחה, למה את עונה לו, יפעת? את מפריעה לי.

לא, כי כל פעם שמדברים על ילדים אז מסיטים את הדיון. ריבונו של עולם, אנחנו כאן גם בשביל הילדים.

אני מבקש. קריאת ביניים כזאת תגרור הוצאה מהאולם, תודה. נתנו רשות דיבור לכל מי שביקש. תקשיבו, בוא אני אומר לכם מה הקושי של הדיון הזה. יש פער עצום בין המציאות בשטח לבין העשייה של המשרד, שהיא רבה, אמרתי, במקרו. יש תורה כתובה, יש נהלים, יש תכניות יפיפיות. בתופעת אלימות של מורה כלפי תלמיד, של תלמיד כלפי מורה או הורה כלפי מורה – התגובה חייבת להיות מיידית, כי אם האירוע קרה בשעה 12, המוסד ממשיך להתקיים, אז בסדר, אז אי אפשר באותו יום, אבל למחרת בבוקר התלמיד מגיע או ההורה מגיע עם התלמיד או המורה מגיע לבית הספר. אי אפשר לחכות לוועדות, לבירורים.

קודם כל צריכה להיות איזו משנה כתובה בסוגיה הזו, או ברמה העירונית, רמת הפיקוח העירונית. לא יודע. אתם צריכים להחליט שזה יהיה משהו במיידי כשיש תלונה על אלימות. זה לא משנה עכשיו, תפסיקו לנוע לי בין העניין. כולנו בחדה מחטה – כולנו בסיר אחד והאווירה הבית ספרית היא אחת, לא משנה מאיזה כיוון האלימות באה. ואני אומר שצריך להיות איזה נוהל מהיר שעושה זאת.

ילד שחווה אלימות מתלמיד אחר, אם הוא התלונן, אני אומר לכם, או שהוא – סליחה על הביטוי – לא מכיר את המציאות. רציתי לומר מילה קשה. לא מכיר את המציאות סביבו או שהוא אמיץ באמת, אבל מרגע שהוא התלונן הוא הופך להיות יעד. כנ"ל מורה כלפי תלמיד אלים.

רבותי, כשמדברים על אלימות, אני אומר לכם, אם פעם בתקופות שלנו האלימות הייתה איזו התחצפות כזו או אחרת, היום זו אלימות שהיא ברמה פלילית, אם דיני הראיות שלנו היו יותר קלים. אם ממש זה איום או שזו השפלה קשה, או שזה חרם שהוא בעייתי, זה דברים שחייבים להיות בנוהל עבודה מיידי. לא אומר שכל דבר זה חדר טראומה. לא כל מי שמגיע למיון הולך לחדר טראומה, אבל יש את הבירור הראשוני. חייב להיות הבירור הראשוני ופה זו התחושה.

אם אני מוציא משהו מהדיון הזה היום, אני רוצה לייצר את המנגנון המהיר הזה, קודם כל ששמים על השולחן. זו תופעה שתתברר בבירור משמעתי. זו תופעה במישור הפלילי משפטי. נכון שנוהל הרחקה הוא מסובך, אבל מישהו שיאמר לי במיידי שזה מקרה שבסופו של סיכוי, יש סבירות גבוהה שהוא הולך להרחקה. אנחנו צריכים את ההליך הזה, הסביבה הבית ספרית, המורה חייב את זה, ההורה חייב את זה, התלמיד חייב את זה וזה לא קיים.

לשני המעורבים.

ברשותך אני רק רוצה להגיד שקודם כל אני מסכימה שההליך צריך להיות מיידי ומידתי. אני אגיד את שתי המילים האלה - - -

אין ספק, אמרתי. לא כל מי שמגיע לחדר מיון נכנס לחדר טראומה.

נכון, ואני רוצה להגיד שבנוסף להרחקה לצמיתות, שהיא לוקחת זמן וקיימת ועדה, יש גם דבר שנקרא הרחקה לאלתר. כשהרחקה לאלתר זה באמת במקרים שגם הילד מהווה סיכון וסכנה לעצמו ולסביבה.

מוכרים לנו.

אז חשוב להגיד שגם את זה יש, אופציה שמיידית הילד לא יכול ל - - -

סליחה, חברות הכנסת. רבותי אם אני רוצה מעבר לתכניות הסברה שנעשות וצריך שייעשו, והנה אני אומר לכם, אני לא יודע איפה תכניסו את זה, באיזו שעה. כבר נמאס לי לדבר על שעת כישורי חיים כגב הגמל.

כן, הכל נכנס בה.

לא רוצה לומר את זה, כולבויניק. לא רוצה, אבל תאמינו לי, כל מי שמכיר את מערכת החינוך יודע את שעות הפחת. בשעות פחת האלה, במקום שתבואו מחר בתשע, המורה בחופשת לידה, עוד לא הבאנו מחליפה, אז שייקחו וינצלו את השעה הזו למשהו שבית הספר לוקה בו או משהו כזה או שתתנו איזה סל, תחייבו מנהלי בתי ספר שכל רבעון, כל שלשון, כל חציון יסמנו V, שעשו זאת. תפתחו ראש גדול בקטע הזה.

אני אומר לכם, אני אדרוש את זה. אני בסיכום שלי אדרוש לייצר את המנגנון הזה, המהיר, את הבירור הראשוני. כשבבירור הראשוני תהיינה סמכויות, כשזה בקיצון, עד למסקנה סופית. יהיו כלים. תהיה הרתעה. אני לא מקנא במורה שחווה אלימות ולמחרת התלמיד מחייך לו בבית הספר. אני לא מקנא.

נכון, נכון. זה בלתי נסבל.

אני לא מקנא במנהלת בית ספר. רגע, מה אמרו לכם שאני עכשיו ירדתי מאיזה חוצן? מה?

אבל זה אומר שזה מחייב התנהגות ופעולה. הפעולה תרתיע, לא השיח בכיתות. אם אנחנו נדע להתנהג נכון כשזה קורה, זה לבד כבר יעשה את העבודה.

רבותי, האלימות יש לה גוונים רבים והאלימות של היום, אני אומר להם בכנות, כהורה היום, אבל את יודעת, לכולנו יש את התלמיד, הוא לא נעלם לנו. בקופסא האחורית כולנו תלמידים.

גם את התלמיד, גם את המורה.

אני אומר לך כהורה, שהיום ילד שהולך לבית הספר, ההורה צריך להיות בחרדות. החברה שלנו, הסגנון. בכל מקרה אני לא רוצה לפתח את כל הרשימה של האפשרויות. לכן אני אומר שהמענים האלה חייבים להשתדרג ביחד. התחושה הזו שיפעת מדברת עליה, תחושות שהמורים מדברים עליהן ותחושות שגם ההורים מדברים עליהן. כי יש אלימות כזו, יש אלימות כלפי מורים, יש אלימות של מורה כלפי תלמיד ויש אלימות של הורים כלפי המערכת. יש אלימות בין תלמיד לתלמיד. צריכה להיות משנה כתובה ועם מסלול שיודע למיין את החומרות ואת הטיפול.

אני אומר לכם כבן אדם שדורש כל הזמן שלא תהיה אצבע קלה על ההדק, אני אומר לכם במצבים שהמערכת כן חושבת שהילד הזה ביומיים שלושה לא צריך להיות בבית הספר, זה לא ביג דיל. כי ההורה, כשהוא רוצה לנסוע לבורגס, הוא לוקח אותו שלושה ימים.

נכון.

זה לא ביג דיל. בואו, לא נהיה צבועים. לא נהיה צדקנים וחסדנים.

נכון.

אבל שמישהו יכתוב את המשנה הזו. אני כן רוצה לבקר את המערכת, כן רוצה לבקר את ההורים, כן רוצה לבקר את המשרד.

גם את הארגונים.

וגם את הארגונים, ודאי. הכל. אבל אני לא יכול לבקר היום, כשיש לי תיאוריות. לא יכול לומר. אני לא יכול להצביע ואני אדרוש זאת בסיכום הדיון.

יפה, אני רוצה לנעול את הדיון.

טוב. קודם כל שמעתי את הצעתה של נציגת משרד המשפטים ואנחנו באמת דורשים לקיים דיון בנושא הזה, כדי לבחון דרכים להחמיר את הענישה של מקרי האלימות כלפי ציבור עובדי ההוראה.

אני רוצה לומר בצורה חד משמעית, אנחנו מגלים אפס סובלנות לאלימות. ואם יש מקרים שהם בודדים, בסדר? אני פה עכשיו לוקחת כמה שרצו לקחת את הדיון לשם – מקרים בודדים של עובדי הוראה, שכפי שאומרים שהם התנהגו באלימות, אי אפשר לקחת את היוצאים מן הכלל ולקחת אותם לכלל. אבל בד בבד, כשם שדורשים ואני אומרת כמי שעומדת בהסתדרות המורים, אני בוודאי ובוודאי לא רוצה, גם אם הוא קטן, הוא מינורי, עובד הוראה אלים במערכת. כשם שאני לא רוצה גם מורים לא טובים במערכת. וכשם שדורשים הוצאתו של עובד הוראה מהמערכת, אנחנו גם דורשים שבדיוק יתנהגו כלפי תלמיד שמגלה אלימות כלפי עובד הוראה.

או הורים. אין ספק. אני חושב שאמרתי זאת באומץ, ביושר.

ניתן להורה כל יום להגיע בשעת אפס.

ואני רוצה להגיד עוד דבר. תראו, עם כל היופי של התכניות ותכניות ותכניות, אנחנו נמצאים רק בתכניות. אנחנו דורשים מעשים תכלס. קצה נפשנו בתכניות. באמת, בהסברה ובכל הדברים ובכל המילים היפות.

אני רוצה להגיד עוד דבר. אין מספיק נתונים, כי רבים גם לא מתלוננים. רבים גם לא ניגשים למשטרה, כי אין גיבוי לצערנו. יש גם מעין השתקה. למה? כי ברגע שמתלוננים, יש לחץ. אתם לא יודעים כמה לחץ של המערכת כלפי ציבור עובדי הוראה וכלפי מנהל בית הספר, שלא יעצימו את הנושא הזה של אלימות.

גם על הורים.

אתם יודעים, וההורים. אנחנו לא צריכים ל - - - על זה.

לאף אחד לא נוח לדבר על אלימות.

ולכן אין ספק שזה פגע רע בחברה וזה מגיע לפתחם של בתי הספר וכולנו צריכים לתת יד. אני מחזקת את מה שאתה אמרת, יושב ראש הוועדה. זה פשוט צריך להיות מנגנון שקאט – קורה מקרה, מיד טיפול. לא לשבת עכשיו בואו נשב, בואו נדון, בוא נראה מה אנחנו עושים. חייב להיות טיפול מיידי. חייב להיות גם גיבוי. תראו, היום יושבים פה גם מנהלים. אין למנהלים כלים היום להתמודד עם מקרים של אלימות. חד משמעית אני אומרת את זה. אף אחד לא מגבה אותם, אף אחד לא נותן להם את הכלים. להרחיק תלמיד לשלושה ימים, ארבעה ימים, זה טיפול קוסמטי. אנחנו רוצים טיפול שורש בבעיה הזאת.

תודה.

אני שוב חוזרת ואומרת, אנחנו כהסתדרות המורים לא נאפשר את המצב הזה כפי שהוא. גם אם צריך, אנחנו נדרוש ונעגן את זה בחקיקה. ואני שוב אומרת, הדבר היחידי, תראו מה אנחנו יכולים לטפל, זה רק השבתה. אך השבתה לא פותרת את הבעיות, לכן אני באמת מבקשת מכבודך שתצא פה אמירה באמת חדה, כדי שפשוט נמגר את התופעה הזאת, שנמצאת בבתי הספר. תודה.

אוקיי, תודה. תלמידה נוספת, שחר סויסה.

אז קוראים לי שחר סויסה. אני מתחנכת בפנימיית עין כרמית ואני לומדת גם בבית הספר החקלאי. רציתי להעלות פה נקודה שגם חוויתי באופן אישי וגם משהו שככה לא נראה לי שממש התעסקו פה. כל העניין הזה של ההרתעה של התלמידים.

אני בתור תלמידה, כאילו איך אני עכשיו יודעת שתהיה לי איזו שהיא סנקציה על זה שאני ארים יד על מורה, אם אני אאיים על מורה. אני אישית לא חושבת שאני מרגישה עד כדי כך - - -

את לא מורתעת.

כן.

כל הכבוד על הכנות.

אני יכולה להגיד שאני מרגישה שלא יקרה לי שום דבר אם אני ארים יד על מורה.

מאיפה את בארץ?

מערד ואני בפנימייה בעין כרם.

אתם רואים, רק בנגב יש אנשים כאלה. רק בנגב. כל הכבוד.

באמת אני יכולה להגיד לך, לכולכם בעצם, שאני יודעת שגם אם עכשיו יקרה לי מקרה אלימות בבית הספר, הדבר הכי גדול שיעשו לאותו תלמיד זה בעצם להשעות אותו וגם אני לא חושבת – בואו נדבר באמת – השעיה זה מתנה. זה פרס. זה לא באמת משהו - - -

והוא פוגש אותך אחרי צהריים בשכונה.

נכון. וגם כל העניין הזה בין מורים, בין מורה לתלמיד. אני לא חושבת שיקרה לי משהו עד כדי כך גדול שבגללו אני לא אאיים על מורה ובגללו אני לא אבוא וארים עליו יד. כאילו, סליחה שאני כזאת מוקצנת, אבל זה באמת מה שאני חושבת.

לא, לא, חייבים. אני מודה לכם, בית הכרם, שישבתם כל הדיון.

עין כרם.

עין כרם, סליחה. כל הכבוד שישבתם כל הדיון. בדרך כלל תלמידים באים, יושבים 10 דקות, הולכים. עושים סיורים עם מדריכים. והנה, ישבת, שמעת מההתחלה וראיתי שפנו אלייך ולא רצית.

כן, לא ממש קלטתי.

אני לא מפספס כלום. קלטתי. אז לכן אני אומר לך זו תרומה לדיון. מה שהיה קשה לנו לומר, כל אחד, את באת ואמרת לנו - - -

הילדים יודעים להגיד את הדברים.

את הפשטות.

תלמידה שאומרת שהיא לא מרגישה מורתעת, כי היא יודעת שמקסימום יהיה בירור משמעתי, איזו הרחקה.

אני בסופו של דבר עשיתי מה שעשיתי, בואו נגיד את זה ככה. כי אם בסופו של דבר אני ארצה להרים יד על מורה, אני עשיתי את שלי - - -

אל תעשי את זה.

לא, ברור. אבל כאילו אם אני ארצה לעשות את זה, בסופו של דבר - - -

אם ייצא לך לעשות את זה.

כן, אני יודעת שאם אני אעשה את זה - - -

מה את רוצה להיות כשתהיי גדולה?

אני לא יודעת עדיין.

כל הכבוד לך. אתם ישרים, כנים. כן, בבקשה.

כל הכבוד.

כן, בבקשה.

תודה. קוראים לי גדי יברקן, פעיל חברתי. אני רוצה לדבר על איזו שהיא אלימות מסוג אחר כלפי מורים, שלא עלתה כאן. לצערי הרב יצא לי לטפל בכמה סוגיות כאלה, כפעיל חברתי שבאו אלי וביקשו את התערבותי. אלימות של המערכת כלפי מורים שמגנים על תלמידים.

הכרתי מקרה לפני כמה שנים, שמורה פנתה למנהלת, משום שהמנהלת – אני אספר לכם סיפור מצמרר.

אין לנו הרבה זמן, גדי. אני צריך לנעול את הדיון.

קצר, אני מסיים. זה דוגמא. שהמנהלת החליטה להוריד לכמה תלמידים ציונים ואמרה לכל המורים להוריד להם במגן כדי שהם יכשלו. והמורה הזאת הלכה והתלוננה למנהלת והמנהלת התחילה להתנכל לאותה מורה ואז הצטרפה אליה עוד מורה. פנו אלי, הגענו למפקח. תוך חצי שנה המורה הזאת הייתה מחוץ לבית הספר. המנהלת הוציאה את המורה. הגענו עד לרמה של שר החינוך אישית עם אותה מורה. הצטרפו אלינו שתי מורות ורק אחרי שנה המורה הזאת חזרה, רק כששר החינוך הרים טלפון לאותו ראש עיר ואז המורה חזרה והעיפו את המנהלת.

שוב, זה עוד מקרה שלא יכול להעיד על הכלל. זה יכול להיות פה ושם, אבל תודה. גם הפן הזה מוכר לנו.

בבקשה, אחרונת הדוברים לפני הסיכום.

התעמרות במורים זה גם נושא כואב.

בבקשה, תציגי את עצמך.

קוראים לי בליינש מקונן, מפקחת בכפר הנוער קדמה וגם בעוד כפרי נוער שלנו. תראו, אני ישבתי פה ובאמת אני חייבת לומר שמאד שמחתי. וכשתוארו פה דברים, כיועצת חינוכית בשטח, צצו לי מקרים שהיו.

השתתפת בדיונים פה כמה פעמים.

נכון. יש לך זיכרון. צצו לי מקרים, כולל מורות בכיתה א', שילד בכיתה א' מושך בשיער של הילדה, משפיל אותה ולמחרת היא צריכה להגיע לבית הספר והורה בגאווה גדולה, תופס את הידיים של הילד ומביא אותו לבית הספר.

יש גם מקרה שההורה מחזיק לו את היד ואומר לו תרביץ לו חזרה. יש גם כאלה.

אז פה אלימות היא נכונה לכאן ולכאן. גם לתלמידים שלנו חלצתי נעליים כדי לרוץ ול- - -. האלימות היא אפס סבלנות. ילד או חניך אלים – זה באמת קו אדום אצלנו, לפחות בכפרים שלנו, כולל בקדמה. אותו חניך שנהג באלימות כבר מורחק, אחרי שעשינו תהליכים רבים, למרות שקדמה הוא באמת חניכים לא כאלה, אבל הרחקנו אותו. כי אין לנו סבלנות לאלימות הזאת.

באופן כללי אני רוצה להדגיש שני דברים. אלף, איך אנחנו באמת נותנים כלים להתמודדות היום יומית, הקשה לאנשי חינוך, למדריכים שלא כל כך ציינו אותם, שלא תמיד יש להם את הכלים הנכונים. איך אנחנו נותנים לאותו מורה, או מדריך או מחנך, שיהיה עם תעצומות נפש בהתמודדות היום יומית שלו. ולהגיד רגע, אם החניך מאיים עלי או מביא אותי לקצה, שעומד מולי ממש, עומד מולי ואומר אני רוצה לראות אותך, מה תעשה לי? ועד כמה הוא אומר וואלה, אין אלוהים בוחן את הסבלנות שלי. צריך לספור עד 10.

אני מכיר הורים שאומרים אותו דבר. הורים, לא מורים.

נכון, אוקיי. בצד השני גם התלמידים שלנו צריכים להיות מוגנים בצורה אחת. אז אחד אנחנו עובדים על איך אנחנו מדייקים את הקליפה שלנו, איך אנחנו נותנים להם כלים. איך אנחנו נותנים להם הדרכה, כדי קצת להכיל את המוכל, כמו שאנחנו אומרים בייעוץ. מערכת החינוך באמת נותנת כלים ביום יום כדי שהמורים שלנו והמדריכים שלנו יתמודדו מול הקושי היומיומי שלהם. לצד זה אנחנו גם צריכים באמת להביא איזו שהיא אמרה, אכיפה חד משמעית שתוכל לתת מענה במקום ובאותו רגע, למען יראו וייראו.

תודה.

דרך אגב, הסתדרות המורים באותה פרשייה של המורות, לא רק שלא טיפלתם, קיבלנו תשובה ממש כואבת.

גדי, תודה.

אני לא יודעת על המקרה.

אי אפשר. את לא יכולה להתייחס למקרה. תרצה, תשלח לה - - -

יפה- - -

סליחה אדוני, סליחה.

רבותי, הוועדה מודה לחברי הכנסת, לאורחים ולבית הספר עין כרם על תרומתכם לדיון.

תופעת האלימות הבית ספרית היא אחת התופעות המרכזיות העומדות על סדר היום של הוועדה. הוועדה מודאגת ורואה בחומרה את מגמת העלייה בתופעת האלימות הבית ספרית בחברה הערבית בפרט ואת העלייה בחומרת התלונות בסוגית האלימות בכלל המערכת החינוך.

הוועדה רואה בתופעת האלימות הבית ספרית, על כל גווניה – פיזית, רגשית, מילולית, חברתית, כגון השפלה, חרם, קללות, איומים ישירים ועקיפים. אלימות זו היא פגיעה קשה במערכת החינוך ובאווירה הבית ספרית.

הוועדה מודה למשרד החינוך על כל העשייה בתחום האווירה הבית ספרית.

הוועדה קוראת למשרד החינוך להגיש לוועדה מסמך מקצועי, מפורט, שיתאר את התהליך המיידי לטיפול במקרה של אלימות על כל גווניה ואף לתאר את הכלים שעומדים לרשותו של הצוות החינוך, לרשות התלמיד ולרשות ההורה, במקרה של גילויי תופעת האלימות על כל סוגיה במערכת החינוך.

תודה רבה. הוועדה תמשיך לעקוב אחרי התופעה.

צריך סנקציות משפטיות וכלים משפטיים.

תודה רבה. הישיבה נעולה.

הישיבה ננעלה בשעה 14:02.