ôøåèå÷åì ùì éùéáú åòãä

ôøåèå÷åì ùì éùéáú åòãä

àåîðéè÷

2017-11-23OMNITECH



הכנסת העשרים

מושב רביעי

פרוטוקול מס' 493

מישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט

יום שלישי, כ"ה בחשון התשע"ח (14 בנובמבר 2017), שעה 9:00

כפר הנוער "נווה גלים" אשדוד

חברי הוועדה: יעקב מרגי – היו"ר

טלי פלוסקוב

בליאנש מקונן - מפקחת בחינוך ההתיישבותי, משרד החינוך

חמה ישראלי שמייסר - מפקחת ארצית פנימיות, משרד הרווחה והשירותים החברתיים

משה דולב - מנכ"ל המפעל להכשרת ילדי ישראל

שי בלומנטל - סמנכ"ל המפעל להכשרת ילדי ישראל

יוסי גואטה - מורה במערכת החינוך, עובד לשעבר במפעל להכשרת ילדי ישראל

יגאל טורג'מן - מדריך בכפר הילדים "נווה גלים"

א' - אם לחניכות

כ' - אם לחניך

ח' - אב לחניך

ל' - אם לחניך

ב' - חניכה בכפר הילדים "נווה גלים"

ג' - חניכה בכפר הילדים "נווה גלים"

ד' - חניך בכפר הילדים "נווה גלים"

י' - חניך בכפר הילדים "נווה גלים"

גל גולן - שדלן/ית (ברדוגו יועצים) מייצג/ת את פורום כפרי הנוער

יהודית גידלי

ר.ל., חבר המתרגמים

כפר הנוער "נווה גלים" אשדוד

שלום לכולם. אני מתכבד לפתוח את ישיבת ועדת החינוך התרבות והספורט. 14 לנובמבר 2017, כ"ה בחשוון תשע"ח. הנושא: כפר הנוער "נווה גלים" אשדוד. "נווה גלים" זה בניר גלים?

ליד.

ליד ניר גלים.

זה בתוך אשדוד.

על הגבול.

לא, בהמשך. 5 קילומטרים משם.

מי מציג את הבעיה? מי רוצה להציג את הבעיה? אני קיבלתי פנייה שפונה לאבי קסטרו, רפי אטיאס וחתום עליה יגאל טורג'מן. מי זה יגאל טורג'מן? בוא תספר לנו מי אתה, מה אתה, למה, איך, מי, מו, מה. ספר לנו.

יגאל טורג'מן, אני עובד שנה שביעית במפעל להכשרת ילדי ישראל בכפר הילדים "נווה גלים" באשדוד.

בתור מה אתה עובד?

מנהל משפחתון, אני אב בית במשפחתון. בחצי שנה האחרונה הייתה איזושהי תקלה בכפר, .שהמנהל הורחק ומאז, בפועל, לא היה מי שינהל את הכפר. היו כל מיני ממלאי מקום לתחזק את הכפר ודברים התחילו להידרדר שם. דברים התחילו להידרדר בכפר. ילדים - - - הילדים יושבים פה, חלק מהילדים הם ממשפחתון המתבגרים, הם יכולים לשתף אותך גם.

סתם ככה, כללית, כמה שנים אמרת שאתה משמש שם?

שבע שנים.

שבע שנים אתה עובד? כמה ילדים היו לך במשפחתון?

בין 12 ל-14.

זה משתנה.

כן.

ממוצע - - -

הם המתבגרים - - -

אני מכיר כפרי נוער, ממוצע שהות בְּשנים לילד, נע בין?

עשר שנים, שבע שנים, חמש שנים.

אתה כותב פה שהחליטו לסגור.

כן.

בלי לתת חלופות, בלי ליצור מענים.

בהפתעה מוחלטת. תוך כדי שאני בחופשת מחלה נכנסו חמישה אנשים ורפי אטיאס, רפי אטיאס היה - - -

בלי שמות כי אם הוא פה הוא יגיב, אם הוא לא פה הוא לא יגיב אז בלי שמות.

ללא שמות, אבי קסטרו גם לא נמצא פה. בכל אופן, נכנסו ארבעה אנשים מהכפר והחליטו שמפנים את הילדים, בלי התראה מוקדמת, בלי הודעה מוקדמת, לא לי, לא לילדים. הסיבה הייתה מופרכת, באוויר, "בגלל שהמדריך שלכם במחלה", לצוות נאמר שבגלל בעיות תקציב סוגרים משפחתון ואחר כך זה התגלגל לאיזו עלילה.

בוא, שמעתי פחות או יותר, בסדר. אני מבין, קיבלתי גם מכתבים של הילדים, של חלק מהילדים, והם מדברים בעד עצמם. מי שירצה לדבר אחר כך, תוכלו לקבל רשות דיבור. אני מודיע מראש, כולכם קטינים עדיין, נכון?

לא, אני לא.

יש מְעל? בסדר, הקטינים, גם אם יוזכרו שמות, אנחנו מודיעים לפרוטוקול שנמחק את השמות שלהם מן הפרוטוקול כדי לא לחשוף.

כדאי מלכתחילה שלא תגידו את שמותיכם.

עדיף לא לומר, תאמרו שם פרטי בלי שם משפחה. זה לגבי קטינים. זה צעד ששומר. טוב, נמצאים אתנו מהכפר?

מהכפר לא. סמנכ"ל המפעל להכשרת ילדי ישראל.

שהוא קשור?

הארגון. יש לנו 15 כפרי ילדים בכל הארץ, "נווה גלים" באשדוד הוא חלק.

בבקשה, אתה מכיר את הסיפור שסיפר לנו מר טורג'מן?

מכיר את הסיפור, אני אדייק ואומר שאנחנו נתייחס, כי אני מבין שזה נושא הדיון, לנושא שהילדים הוצאו מהמשפחתון - - -

אני אתן הבהרה שלא שאמרתי אותה. יש לי כבוד גדול למר טורג'מן, הסיפור שלנו זה הילדים, טובת הילדים.

לכן אני רוצה לגעת בעניין הזה, כי התחילו חצי שנה אחורה, אני חושב שזה לא נכון, כי הדברים נמצאים בחקירת משטרה וזה לא נכון לחבל בחקירת משטרה בדיון בוועדה, אז בוא נתמקד בנושא של הילדים במשפחתון. מר טורג'מן יצא לחופשת מחלה לארבעה ימים ומצאנו את הפתרונות ואת החלופות בתוך המשפחתון. לאחר מכן נמסר לנו על ידי מר טורג'מן שהוא מאריך את חופשת המחלה וייתכן שהוא ייצא גם לניתוח. יש לציין שאצלנו המודל הוא מודל של הורה בית. אבא, אימא ילדים ביולוגיים ועוד 12 ילדים שחיים כמשפחה.

בתחילת שנת הלימודים התחילה משפחת טורג'מן במודל הנכון של אבא ואימא, מר טורג'מן ורעייתו. לאחר כחודש קיבלנו הודעה שרעייתו לא ממשיכה ורק יגאל נשאר. אנחנו הודענו ליגאל שאנחנו מחפשים מדריך או מדריכה שימלאו את מקומה של אשתו. מאחר שראינו שמר טורג'מן, יכול להיות שהוא ייעדר תקופה ארוכה ואין מקום שהילדים יכולים להישאר בו מוגנים, כמו שכבוד היושב ראש אמר, הילדים מעניינים אותנו, כל נושא יחסי העבודה זה לא המקום כאן.

זה גם לא הסמכות של הוועדה.

בדיוק, יש מקומות אחרים ששם זה צריך להתברר ואנחנו בכלל לא במקום הזה. אנחנו, מה שעומד לנגד עינינו, זה 900 ילדים שבאחריותנו 75 שנה ואנחנו רואים את הילדים וגם אתה רואה פה את הילדים, ילדים ראויים, ילדים שיהיו אזרחים למופת בחברה, שמקבלים חום, אהבה וחינוך.

קיבלנו - - -

סליחה, אני מבקש לא להפריע לי.

לא להתפרץ. כל מי שרוצה לדבר ירשום את עצמו, יקבל.

מאחר שראינו שיש צורך להגן על הילדים, נעשתה עבודה חינוכית מלאה, להוציא את הילדים לתקופה. המשפחתון לא נסגר וכל העניין של קיצוצים מצוץ מהאצבע.

אז תספר לי את המציאות החדשה היום. מה קורה במשפחתון?

המציאות היא שנעשתה עבודה. יש לנו בכל כפר, מעבר להורי הבית המסורים, צוות טיפולי שכולל עובדים סוציאליים, פסיכולוגים, פסיכיאטרים, מטפלים למיניהם בתרפיות למיניהן, נעשתה עבודה מקצועית לעילא ולעילא. יש פה דיווחים בדיוק מה עשו ומה הפעולות שנעשו, הוכנו הורי הבית האחרים לקראת המעבר הזה. יש בידי תמונות איך הכינו במשפחתונים האחרים בכפר כדי לקבל בחום ובאהבה את הילדים. כך זה נעשה, בצורה חינוכית, מקצועית לעילא ולעילא. אני מבין שיכול להיות שיש פה רגשות כאלה ואחרים, שגם איתם אנחנו מתמודדים - - -

אתה אומר לי, מבחינה מקצועית, הפיזור הזה שנעשה לאותו משפחתון של מר טורג'מן, הפיזור נעשה על פי כל אמות מידה מקצועיות לטובת הילדים.

חד וחלק ויש לנו פה גיבוי של משרד החינוך שליווה את זה.

אולי היא תשנה את דעתה, תן לה, כשהיא תדבר, למה אתה קובע מסמרות? למה אתה קובע מסמרות?

אני יודע מה נאמר לנו. שעשינו את זה בשיתוף פעולה.

ילדים, מישהו מהילדים רוצה לדבר?

אני רוצה להגיד משהו.

אני אימא של ב' ו-ג'.

דברי. מה השם שלך?

לי קוראים א', אני אימא של ב' ו-ג'. אני רציתי לשוחח עם המנהל החדש או עם סגן המנהל ועם רפי, מהו התפקיד של רפי? ביקשתי, נפגשנו, גם הבנות היו איתי, הוא התעקש שהבנות יהיו איתי ואיך שנכנסתי המלים הראשונות שלו היו, הוא דפק על השולחן ואמר, "פה זה לא דמוקרטיה, זו דיקטטורה המקום הזה. כל זמן שאני נמצא פה זו דיקטטורה, מהיום והלאה". וכך הוא התחיל את השיחה. והוא מדבר איתי כך, עם האצבע. אמרתי לו, "למה אתה מדבר איתי בשפה הזו עם האצבע? זה לא נעים לי כשאתה מורה לי עם האצבע ומדבר איתי ככה". ככה לא מדברים פה, מעורבים רגשות של ילדים, הילדים - - -

בואי נדבר עכשיו על המהות. הוא לא כאן. הייתי שואל אותו שאלות והייתי מתעמת עם התופעה הזו, אם זה נכון. בואי, דברי איתי על המהות.

הילדים פה גם ככה הם לא מבתים הכי הכי בריאים, מעורבים פה רגשות של ילדים שגם ככה עברו בחיים שלי ועכשיו, מה שנעשה, כשפינו אותם מהמשפחתון, בדיוק חמש דקות עשו את זה, לא יותר. לא עשו הכנה לילדים כדי לפנות אותם, לא הסבירו להם כלום. פשוט באו ואמרו להם, "כרגע אתם צריכים להתפנות מפה" וכשהם לא רצו והתנגדו אמרו להם, "אנחנו נביא לכם משטרה, אנחנו נערב פה משטרה". זו לא התנהגות עם ילדים, זו לא התנהגות, ככה לא מתנהגים עם ילדים.

כמה שנים הבנות שלך במשפחתון?

זו שנה שלישית כבר.

ובשלוש השנים שהן היו, הייתה שביעות רצון?

גן עדן עלי אדמות היה.

מהצוות? ממר טורג'מן?

עד שהוציאו את דני ואחרי דני רוצים להוציא אותו? גן עדן עלי אדמות היה שם, אני הייתי, האימא הכי מאושרת הייתי, כשהילדים שלי היו שם. והם עברו מסגרות אחרות, אבל כשהם הגיעו לשם הלב שלי היה שקט ורגוע. מאז שדני לא נמצא ואחר כך כשהתחילו את המהלך הזה של הפינוי משפחתון, הכול התהפך וככה לא מדברים עם אימא של ילדים, מה זה פה?

אם זה נכון אני מסכים אתך.

"פה זו דיקטטורה", להגיד לאימא דבר כזה ולדבר איתה עם האצבע? והרים את הקול שלו והתחיל לצעוק. אני התייפחתי שמה בחדר.

מה התפקיד של רפי?

סמנכ"ל כספים.

רגע, רגע, רבותיי.

הוא סמנכ"ל במפעל והוא מונה כנציג ההנהלה בכפר.

מה ההכשרה שלו אם אפשר לדעת?

הוא איש חינוך. הוא ניהל כפר הכי גדול שלנו בכרמיאל שש שנים - - -

השולחן הזה ספג את כרמיאל טוב, ספג את כרמיאל טוב מאוד השולחן הזה. טוב, יוסי גואטה רצה לדבר, מי זה? בבקשה.

עבדתי במפעל להכשרת ילדי ישראל במשך 16 שנה. מה שקורה פה, באותו המעמד, שהאיש שיושב שם, לא מכיר אותי מספיק - - -

בכבוד, רק לדבר בכבוד.

אני מדבר בכבוד. האיש, הנציג שיושב שם לא מכיר אותי מספיק. הוא בא למפעל בדיוק בתהליך שהחליטו, אותי אחרי 16 שנה יחד עם אשתי, לזרוק מכפר הילדים "נווה יהודה" בנס ציונה. הרשת הזאת פשוט מגמתית לגבי איך להעיף עובדים ולהשתמש בילדים ככלי מיקוח. יש לי פה מכתבים, אני יכול להקריא לך שני משפטים או שלושה משפטים ממכתב של חניכה שהייתה שם. אני לא אנקוב בשמה כמובן ואני אשאיר לך את התיק הזה, הבאתי את זה בשביל שתראה מעט מאוד, תמצית מתמצית ממה שילדים כתבו לי מכתבים, שבאו וביקשו את העזרה שלי, שאחרי שהעיפו אותם מהמסגרת אני המשכתי לטפל בהם, אני דאגתי להם למסגרת, לא רק שדאגתי להם למסגרת, בשבתות הם הגיעו אליי. יכולתי למלא את האולם פה בילדים האלה.

16 שנה אני ואשתי. אשתי אישה יתומה שעברה את התהליך הזה בחיים שלה ועשתה הכול בשביל להגיע לטפל בילדים כאלה. באו אחרי 16 שנה והחליטו שאנחנו לא מתאימים. היינו עובדים מצטיינים, עשינו בשביל המקום הזה, נתנו את החיים שלנו - - -

לפני כמה זמן זה היה?

לפני פחות מארבע שנים. ארבע השנים האלה אני בדיכאון, פגעו בי נפשית ובילדים שלי. אחרי זה, כשאנחנו נלחמנו על הזכויות שלנו, ישבנו בכפר והמנהל שם אמר, "אל תדברו איתם ולא עם הילדים שלהם". הילדים שלי היו יוצאים לבית ספר מהכפר ואף אחד לא היה מדבר איתם. הייתי יוצא החוצה, לא היו אומרים לי בוקר טוב, כי זו הייתה ההוראה של המנהל.

והילדים, אחרי שאני עזבתי את המקום ואחרי שגמרתי את התהליכים, אני יצאתי משם וילדים פונים אלי שאני אעזור להם. כותבת ילדה "בקידוש שבת היה אומר לנו שלא צריך לקרוא את 'אשת חיל' כי לדעתו, 'אשת חיל' בקידוש של שבת לא נחוץ ואין מה לקרוא אותו". הוא פשוט חשב כל הזמן שאנחנו צריכים ללכת בדרך שלו, בחוקים שלו. והוא תמיד אמר "אני אלוהים והסגן שלי", זו הסגנית שלו, הוא אמר שהיא הסגנית של אלוהים גם. זה פשוט מעורר רחמים על אדם שהוא איש חינוך שמדבר בצורה כזו.

תעצור פה. תעצור פה.

אלה הדברים שילדים כותבים, לא אני כתבתי.

אוקיי, תודה.

עוד דבר אחד. אני אומר, זה מגמתי. כל השנים שאני נתתי את החיים שלי שמה, לא התכוונתי ללכת בצורה הזו. באמת שזו לא צורה לזרוק ככה עובדים ולהשתמש בילדים ככלי מיקוח.

תודה.

קוראים לי ד'. אני עכשיו שנה עשירית בפנימייה.

בן כמה אתה?

אני בעוד חודש בן 17. אני כמעט עשר שנים בפנימייה, מאז שיגאל הגיע לפנימייה, אני גם איתו, אני איתו שבע שנים ועברתי אתו הכול. כל דבר אפשרי עברתי איתו. הוא בן אדם הכי זהב שיש, לא משנה מה יגידו. כל ההתפתחות שלי, עם הצטיינות בלימודים, הכול, כאילו כל מה שעברתי בחיים עברתי עם הבן אדם הזה. פתאום, יום אחד, באים ואומרים - - -

כשאתה אומר "עברתי עם הבן אדם הזה", תפרט. זה לא הצוות החינוכי, מה?

זה הכול. זה כמו אבא שלי. זה אבא שלי וזה אבא שלי. שניהם אבות שלי. אני איתו יותר ממה שאני עם ההורים שלי, יותר. אני יכול להגיד את זה ככה, ליד אבא שלי גם, תראה איזה פתוח אני, אתה מבין? הוא גם אבא שלי. אני איתו הרבה. כל היום אני מתייעץ איתו בדברים, הוא עוזר לי. כשרציתי לעבוד הוא חיפש לי עבודה בחופשים שאני אוכל לעבוד, כמו אבא.

אפשר להוסיף משהו?

בבקשה.

שלום לכולם, קודם כל. תראה, יהיו כאלה שידברו, חצי הכוס המלאה, חצי הכוס הריקה, אני רוצה לדבר על חצי הכוס המלאה. כוס מלאה, מלאת הישגים, מלאת שמחת חיים - - -

אתה קיבלת את הבן שלך, הבן שלך היום, זה אותו בן שמסרת בתחילת הדרך?

תראה, הבן שלי בסך הכול בא מבית טוב. הוא בא מבית מכבד, בא מבית תומך, אז אולי זו לא אינדיקציה מדויקת, אבל כמובן, ההעשרה שהוא קיבל, עם הדברים הטובים שהוא קיבל, עם ההדרכה של יגאל, בניצוחו של דני כמובן, שאלמלא הם, עם כל התמיכה שיש לו בבית אני לא בטוח שהוא היה מגיע לאן שהוא הגיע. שמע, הוא או-טו-טו מסיים י"ב, נשארו לו חודשיים-שלושה לסיים את הלימודים עם בגרות מלאה, בהצטיינות רבה. הילד הזה, כמו שאתה רואה אותו, הוא כבר הספיק לשחק בסרטים, הוא היה בתפקיד ראשי במחזמר "קזבלן" שדני ויגאל העלו, מחזמר "שיער", באולם של 1,000 איש, הוא שר פה בארנה, בירושלים, מול 3,000 איש, השתלב בפרסומות בטלוויזיה. זה ילד, שמע, זה הרבה הרבה מעל הממוצע של הילדים בארץ, יסכים איתי, כבודו, אתה מבין?

תראה, אם הייתי מדבר, זאת אומרת, אם הייתי חושב רק על הפן האישי שלי, אולי לא הייתי מגיע לכאן. לא הייתי מגיע לכאן כי ברוך השם, הכול מסודר אצלי, אוקיי? לי חשוב להגיד ולדבר בשבחם של אנשים כי מגיע לתת קרדיט למי שנתן לך קרדיט.

אני מעריך את זה.

אז אני באתי לומר כאן, פשוט. מאז שההנהלה החדשה הזו נכנסה נושבת רוח, רוח קצת קודרת, למגינת לבם של הילדים, ככה אני גם מעריך את זה - - -

אני אשאל את הילדים. שאלו אתכם, כשהחליפו לכם משפחתון?

אפשר - - -

אחד אחד, אחד אחד.

באו אלינו, יש לכם שיחה, רק לקבוצה שלכם. ככה, יום מן הימים, הוא היה בחופשת מחלה, אבל הייתה איזו מישהי שהייתה אחראית על הקבוצה שלנו.

כמה זמן אחרי שהוא היה במחלה?

אני חושב שבוע.

תלמדו לשמוע, נגיע אליכם.

זה היה בפולין כשאני הייתי במחלה והוא חזר בדיוק איך ש - - - שבוע בערך.

אוקי. תמשיך לספר.

אז בערך שבוע אחרי חופשת מחלה, באו אלינו יום אחד, סתם ככה, אומרים לנו, "טוב, בגלל שהוא בחופשת מחלה, אנחנו לוקחים את כל הילדים, מפזרים אותם בכל הקבוצות", כאילו, זה בקבוצה, מפרקים משפחה, מה זה? מפרקים משפחה. עוברים כל אחד, אני אמרתי להם, "אני לא מסכים, אני לא מסכים". אני לא יכול ככה בחמש דקות, שלוש דקות, ישר תארזו את הדברים, בא, מוציא את הדברים מהארונות של הילדות, אי אפשר לעשות דבר כזה.

תודה.

"אם לא תתפנו נזמין לכם משטרה".

שמעתי אותך קודם. מישהי רוצה? את רוצה?

כשהיינו אצלו בשיחה הזו הוא אמר לנו שיש בעיות כלכליות לפנימייה ושצריכים לפנות משפחתון ושבגלל שהמדריך שלנו בחופשת מחלה אז מפנים אותנו.

תודה. אמרתְ להם שקשה?

אמרתי להם שקשה ורצו להפריד אותי מאחותי הקטנה.

לא באותו משפחתון?

לא. רצו לשים אותה במשפחתון אחר ואני - - -

להפריד ביניהן.

והוא אמר לה שאם היא לא תעזוב אז הוא יזמין לה משטרה וכשהוא הכניס אותי לשיחה אז אני התעצבנתי וקמתי והלכתי והוא אמר לי שאם אני לא חוזרת לשיחה תוך כמה דקות הוא מעיף אותי מהפנימייה.

אחותך הקטנה מה אומרת?

הם עשו בינינו הגרלה, לאן להעביר אותנו ולאיזה משפחתון כל אחד יילך.

הגרלה?

כאילו זה חפצים.

תן, זו הבמה שלהם.

חמש דקות לפני שהכניסו אותנו לשיחה הכניסו את המדריכים לשיחה, כדי להגיד להם.

צריך סדר בדוברים כי יש פרוטוקול. לא יזהו מי אמר מה. זהו? מה איתךָ, הבוגר? דבּר. תספר לנו קצת. אל תתבייש.

חילקו אותנו עם פתקים.

לא שמעתי אותך. תציג, מה השם שלך?

העבירו אותנו בפתקים.

מה זה? לא הבנתי. תסביר לי.

ככה פיזרו אותנו מהקבוצה.

מה זה בפתקים? לא הבנתי.

כל מדריך קיבל פתק עם שני חניכים שעברו אליו.

בלי להתייעץ איתך, בלי כלום? כמה שנים אתה בכפר?

לא יודע, מכיתה ד'.

התשיעית שלך.

מכיתה ד'?

שנה שביעית, כבר שבע שנים.

האימא רוצה לומר משהו? בבקשה.

אבל אני בדיבור - - -

את רוצה לדבר באמהרית או בתיגרית?

אמהרית.

במקרה אני מבינה את שתיהן, אז מצבכם טוב.

דברי חופשי, זו הבמה שלך. מה השם שלך?

(אומרת דברים בשפה האמהרית, להלן התרגום החופשי): היא אומרת שהיא מגדלת את הבן שלה לבד. הוא עוזר לה הרבה. י', כשהוא מגיע הביתה הוא עוזר לה. מבחינת הכפר היא מכירה רק את יגאל. היא מדברת איתו, היא מתייעצת איתו, היא שואלת אותו, פונה אליו ומבחינתה היא מכירה רק את יגאל בכפר. בערב התקשרו אליי בשעה תשע וחצי ואמרו לי "תיקחי את הבן שלך". פה עצרנו.

רוצה להוסיף משהו?

אמרתי להם שעכשיו ערב, איך אני יכולה לבוא. התקשרתי לבן ואמרתי לו שיהיה קשוב למה שהצוות אומר, שיעבור לקבוצה שייעדו לו ובבוקר אני אגיע לכפר ואנחנו נדבר.

כמו אימא אחראית.

תודה. רוצה עוד להוסיף? בבקשה.

התקשרו אליי בערב, כל הערב, כל הלילה וגם בבוקר התקשרו אליי. נבהלתי, מה קרה לבן שלי, ביקשתי לשמוע את שלומו, מה קורה, מה עם י'. לאחר מכן אני הגעתי. ביקשתי מי' שידבר יפה, שלא ירים את הידיים, שיהיה ממושמע ולמחרת הגעתי. התקשרו אליי - - - התקשרה אליי, "דחוף תגיעי".

את יודעת לדבר עברית. למה אתה עושה לנו את זה? העברית שלה בדיוק כמו שלי. כן, ט', השתחררתְ?

אתמול בליאנש באה אלינו לשיחה, שלשום, ואמרה לנו שכל המצב קרה בגלל בעיות כספיות ועכשיו פה בוועדה, אתם אומרים שזה לא בגלל בעיות כספיות - - -

עוד לא אמרנו כלום, חכי שתשמעי אותי.

אבל הוא דיבר.

האדון אמר.

בסדר.

אדוני היושב ראש, אפשר להוסיף? נקודה אחת.

טורג'מן, אני אתן לך ונעבור למשרד החינוך.

כמה נקודות ברשותך. יפית, אשתי, בשנה שעברה הייתה בשנת שבתון, היא לא עבדה, אני עבדתי שנה לבד, ניהלתי את המשפחתון. השנה היא רצתה לחזור לעבודה ולאור המצב שהיא ראתה עם ההנהלה, לקחה צעד אחורה והיא לא חתמה על חוזה. היא לא התחילה לעבוד איתי השנה. היא המשיכה בחופשה שלה. היא סייעה לי בהתחלה, אבל לא נכנסה לעבודה והם לא החתימו אותה על חוזה.

שום אישור לא היה לי על זה שהייתי צריך לעבור ניתוח, זאת הייתה איזושהי שמועה שהגיעה אליהם על ניתוח. אמרו, אולי ניתוח, אבל הייתי מטופל באנטיביוטיקה ולא היה צריך שום ניתוח. בחופשת מחלה נקראתי לבירור, אחרי הפינוי של הילדים לכפר הירוק, מאשדוד, בחופשת מחלה, כשבבירור הטיחו בי האשמות מאוד מאוד קשות. האשמות שגרמו לי לחשוב, שבע שנים אם הייתי פושע או איש חינוך. לא ייתכן ששבע שנים הייתי פעמיים עובד מצטיין ותעודות הערכה וילדים מתפקדים ומצטיינים בלימודים ופתאום אני איזושהי דמות אלימה, דמות שלא מקבלת סמכות, דמות שלא מקבלת מרות.

כשהזכרתי, מתחילת חצי שנה שהמנהל הקודם איננו החליטה ההנהלה החדשה לסגור את בית הכנסת שתרמו לנו ותרמו לנו ספר תורה, למכור אותו, למכור את כל הריהוט. התורם שמע את זה, לקח את ספר התורה, ברח והוא אמר, "אם תחליטו לפתוח אני אחזיר". התורם זה שלומי עמר. בכל אופן, החליטו שאת פינת החי סוגרים. מכרו את כל החיות. היו לנו סוסים, הילדים היו עושים טיפולים עם סוסים. החליטו, על ההתחלה, איך שנכנסה ההנהלה החדשה, היא מחקה את המקום הזה. משנים דברים. הכפר היה מדהים, מדהים.

כמה תלמידים יש בכפר הזה?

בערך 80. 75.

75.

זה נתון קבוע?

לא, זה היה יותר.

זה המצב כרגע. אני מעדיף לא להיכנס לסוגיה הזאת - - -

אני מעדיף להיכנס.

לא, זה קשור לחקירה.

מספר תלמידים זה לא חקירת משטרה. מספר תלמידים זה לא קשור בשום קונסטלציה, אלא אם תגיד לי שגנבו תלמידים. אני לא יודע, לגנוב חפצים, בינתיים זה נשמע כאילו מתעסקים עם חפצים.

אני לא אמרתי, אני אמרתי שאנחנו גם בודקים את מספר החניכים כי הדיווחים שהיו לא היו מדויקים, נקודה. היום, כשאנחנו סופרים – 75, מה זה משנה?

אוקיי. זה כן משנה אבל לא משנה.

לא, אני אומר.

המשרד לשירותים חברתיים. מסתמא לא באת לפה כי שיעמם לך בעבודה אלא כי יש לכם קשר לכפר ולתלמידים, לחֵלק, בכל אופן.

הקשר שלנו, על פי חוק הפיקוח על מעונות, משרד הרווחה נותן את הרישיון לכל מעון שיש בו ילד מתחת לגיל 14, "נווה גלים" נכלל בקטגוריה הזאת. אנחנו עושים את הביקור אחת לשנה ומי שעושה את הפיקוח הוא משרד החינוך. לכן יש פער רגולטורי פה.

ברור.

צריך לתת עליו את הדעת. אנחנו לא מכירים כי אנחנו לא המפקחים הישירים. אנחנו לא מכירים את הסיפור. אני כן יכולה להגיד שבביקור שלנו הרישיון לא חודש למסגרת בגלל בעיות שונות שעלו בו. כרגע המסגרת פועלת בלי רישיון מטעם משרד הרווחה אבל הפיקוח השוטף הוא פיקוח של משרד החינוך והם קובעים את המדיניות, את הנהלים.

אין שם ילדים שחוסים?

אין שם ילדים שהם דרך סידור רווחה. יש ילדים שמוכרים במשרד הרווחה, אבל הם לא דרך סידור הרווחה, הם דרך משרד החינוך.

בליאנש, בבקשה.

טוב, אז אני אתמקד עכשיו בדיון והדיון מדבר על ילדים. מאחר שאנחנו אמונים על הילדים, על שלומם הנפשי, הרגשי, החברתי, שלהם עלינו לחשוב. ואם כבר נאמר לך, גם על ידי אב, הורה, שהוא לא נמצא בתוך משפחתון, אנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו להשאיר ילדים ללא השגחה. נעשו ניסיונות לפני כן להביא מדריכה מקבוצה אחרת, כדי שהיא תגבה את המשפחתון, אבל היא לא יכולה להמשיך - - -

בליאנש, איך היית מרגישה, בכל אופן כך זה הוצג, עזבי את הפן שלך, אני עוד לא נכנס לקטע של דרך ההתנהלות מול הילדים. כעובד מעביד, לו יצויר, אני עובד במערכת שבע שנים, חמש שנים, ארבע שנים, יצאתי לחופשת מחלה, עוד לא חזרתי מחופשת מחלה, כבר מתכננים את העתיד שלי, את הגורל שלי, מפנים לי דברים, קובעים מסמרות בלי שאני - - - איך התחושה שלך הייתה?

האמת שהעובד הוא עובד שלנו עדיין. זה לא - - - אנחנו לא - - -

בסדר, לא קשור, מסגרת העסקה. תקשיבי, אם אני הייתי יושב בשולחן משרדי והייתי בחופשת מחלה ולקחו את פינת הישיבה שלי והחליפו לי תחום סמכות או החליפו לי את קבוצת הלקוחות שלי, אני הייתי מרגיש שמישהו - - -

אוקיי, אז אני יכולה להבין את ההרגשה וההרגשה היא באמת - - -

מה קרה, מה בוער?

ההרגשה היא מובנת.

העובד יחזור, תשימו ממלא מקום, אסור להפקיר את הילדים, שימו מה שאתם רוצים.

הילדים היו שבוע - - -

רגע אחד. מר טורג'מן, תתאפק. אני מדבר. מה קרה? איך שזה נראה, תקשיבו טוב טוב, אני לא יודע מה חקירת המשטרה, לא חקירת משטרה, לא מעניינת אותי, בסדר? מה גם שזה לא קשור במערכת היחסים בין מר טורג'מן לילדים, אז לא מעניין אותי. מעניין אותי דבר אחד, קודם כל, אני עוד לא נכנס, כשאני מסתכל עכשיו על תמונת הרקע והנוף יש לי תחושת חמיצות קשה מאוד. במיוחד שיש לנו - - - יש מושג, יש שור תם ויש שור מועד, במיוחד שהסגנון מוכר לי, לגבי אותו בן אדם, חבל שהוא לא פה היום. מוכר לי וזכורה לי גם גרירת הרגליים של משרד החינוך בבדיקת הנושא בכפר הנוער בכרמיאל. זכורות לי העדויות המביכות של אותם נערים. גם שם ניסו לומר "מסיתים את הנערים", "מהלכים עליהם אימים". אני לא רואה ששָלו יכול להרגיש מאוים ממישהו פה, לא בגלל שהוא שרירן, אלא בגלל שאת שומעת ילדים דעתניים, ילדים שמבינים מה שהם רוצים.

בואו, עם כל הכבוד, כפרי הנוער, אני שגריר טוב שלהם, אבל לצערי הרב אני מתחיל לחוש שיש כאן התנהלות מאוד בעייתית. באתי לדיון הזה נקי, בלי דעות קדומות, אפילו אני יכול לומר לכם התרחשויות מלפני כן שהיו אצלי בלשכה. אמרתי, מי קבע את זה לסדר היום, אני לא צללתי לנושא בכלל, כך שאני באתי לנושא הזה נקי. קראתי ברפרוף, ככה, ארבע שורות, חמש שורות ובאתי לדיון. אני שומע עדויות פה. אני בא בידיים נקיות. אף אחד לא יכול לומר שיש לי איזה משהו נגד כפרי הנוער. יש להם פעולות, יש כפרי נוער שהייתי שם אותם ביום העצמאות, גם כאן, ראשונים בפרס ישראל כל שנה, כל שנה, אבל כשאני רואה את דרך ההתנהלות הזו, הכוחנית, הדורסנית ולנסות לטאטא או להחביא, אני לא חי עם זה בשלום.

מה זה לעשות הגרלה? כשאומרים לי, סליחה, סליחה, תכחישו את זה, תתמודדו עם העובדות. מה זה כשאומרים לי "מטופל בצורה הכי מקצועית, פסיכולוגים, פסיכיאטרים", אלה מלים יפות, מישהו דיבר איתם? מה, הם חפצים? אין להם דעה? אין להם דעה? זה בית שלהם. א' בצדק אמר, "זה אבא שלי", לא פחות. טורג'מן אומר: "הילדים שלי", זה יוצא לו טבעי. לא הסתכלתי, לא ראיתי אם יש אילוץ או משהו, זה טבעי. אני קצת נעתי בכיסא כשהוא אמר "ילדים שלי". זה ריגש אותי. אז מה?

מותר למוסד לעשות רה ארגון, מותר למוסד לשקלל ולעשות ולחשב תועלות, מותר, מותר. התנהלות מופקרת, אני לא בעד זה, אבל שימו את הדברים על השולחן, תעשו את זה בצורה מכובדת. לא בגלל שהילדים האלה נאלצו להיות במשפחתון בכפר נוער, להתייחס אליהם ככה. לא יהיה. לא יקום.

יש לך מים שם? תנו לה. התחושות הן קשות. הלוואי שלא היה לי המשקע של כרמיאל, הייתי אומר שאני הולך לבדוק את הנושא הזה עד תום. לצערי הרב אני מגבש דעה כשיש לי את המשקולת הזו של כרמיאל, משקולת כבדה שרובצת גם על משרד החינוך, גם על כפר הנוער בכרמיאל ועל הבן אדם, הנשוא, חבל שהוא לא כאן. אני לא מוכן לקבל את זה, ההתייחסות. אני לא נכנס לשיקולי ניהול.

כשמדברים על שלוש שנים ושנתיים וארבע וחמש שנים במשפחתון, זו משפחה. לא לחינם קוראים לזה משפחתון, זו משפחה. אם המוצר הזה לא היה אפקטיבי לא היו מייצרים אותו. אם המוצר הזה של משפחתון לא היה אפקטיבי לא היו מייצרים אותו. ואם הוא משפחתון אז הוא משפחתון. הילד שוהה במשפחתון יותר שעות מאשר הוא בחיק המשפחה הביולוגית שלו. מפתחים רגשות. מה, זה חפצים? מה זה, גלמים? מפתחים רגשות. האינטימיות שם היא ברמה הכי גבוהה, לפעמים יותר מאשר עם ההורים הביולוגיים. מה שאני אעז לומר למדריך שלי, למורה שלי, לא תמיד אני מעז לומר להורים שלי. מה זה הגרלה? מה זה פתקים? אומר לי אור, "חולקנו בפתקים". מה זה פה? מזכיר לי תקופות אחרות.

אני יכול להוסיף משהו?

לא.

אם יורשה לי - - -

בוודאי שיורשה לך. הדברים מדברים בעד עצמם ומבקשים תשובות והתייחסות מפורטת.

אני אומר, וציינת את זה בכובד רב, ודווקא בשל הסיבות שדיברת עליהן, על המשפחתיות, על החשיבות, על החמימות, על מתן מענה שלפעמים באמת השכונה או הבית לא נתנו, דווקא מהמקום הזה, דווקא בשביל לשמור את המוגנות, אני מאוד מבינה על מה אתה מדבר, ויש לנו עוד הרבה דברים שאנחנו בוחנים אותם. לגבי הפתקים, זה לא פתקים, ישבו אנשי צוות, ראש צוות - - -

תתמודדי, בואי, בואי, אני אתן לך, אני אתן לך לדבר, תקשיבי טוב טוב. אני מקבל את העמדה שלך כשווה מול התלמידים. תנסי לגשר על הפערים, תגשרי על הפערים.

זה מה שאני אומרת. אני אומר לך, לקחת ילד ולנסות להתאים, מבחינת כל המורכבות, לאיזו משפחה הוא יכול ללכת, נראה לך שזה ייעשה בהגרלה ובפתקים? איפה אנחנו חיים? רגע, איפה אנחנו? איפה המנדט שלנו?

זו השאלה שלי, לא את שואלת.

אז אני עונה לך שקדמו מחשבות, שישבו, הצוות ישב.

את היית מעורבת בכל התהליך?

אני הייתי מעורבת - - -

לא, בכנות. היית מעורבת בכל התהליך שאת יכולה לומר את זה בבירור?

בבירור ובוודאות - - -

איך?

וכל הזמן בהתכתבויות - - -

אני שואל אותך שאלה, תני לי, תני לי, שאלה, בסדר? בואי נרד לרזולוציות. אני מקבל את הדברים שלך ללא הסתייגות, בסדר? אומרים לך ב', ג', ד', י, בסדר? ישבה איתכם יועצת חינוכית בעקבות הפיזור?

לא - - -

רגע, תני לי לעלות ברמה. אולי יועצת זה לא מספיק, פסיכולוג?

לא.

אני יכולה להגיד משהו?

בשיחה עצמה הייתה פסיכולוגית, אבל לא הודיעו לנו. לא דיברו אתנו - - -

רגע, ברמה האישית, דיברה איתָך? מה זה עושה לָך? שנייה, חן, שאלו אתכם מה זה עושה לכם? תעמדו בזה, לא תעמדו בזה קשה לכם? לפני כן, לא היו תלונות על התפקוד של מר טורג'מן?

לא.

זה מדבר בעד עצמו. מה את רוצה, מה?

כבוד היושב ראש - - -

אני אומר לך, עומדת הזכות, עומדת הרשות והזכות המוקנית למנהל ארגון לחשב מסלול מחדש, לעשות, לבדוק, הכול, אבל זה צריך להיעשות קודם כל בהקפדה קפדנית על כבוד האדם ודיני העבודה. דבר שני, מה שקשור לילדים, זה מעבר להקפדה קפדנית של סמכות וקניין של המנהלים, צריך לראות את טובת הילד, הפגיעה, להחליף משפחה זה לא דבר של מה בכך.

כבוד היושב ראש, אנחנו כל כך ביחד, כל מה שאתה אומר - - -

אבל זה לא עוזר לי.

אבל אני אומרת לך שאני, כאשת חינוך ואנשים, אנשי מקצוע בכפר, האם לא יהיה מול עיניהם, כנגד עיניהם, הילדים, או טובת הילדים? זה לא - - -

תגידו לי, אני שואל אותך שאלה.

יש פה דברים - - -

רגע, י' זה חפץ?

ממש לא.

אי אפשר לדבר איתו? הוא מבין עניין? י', אתה מבין. אם אני לוקח אותךָ עכשיו לאיזו הרפתקה אתה איתי, נכון? כשאני שואל אותך, אתה לא מבין עניין? לא שאלו אותך, "תגיד, מה זה יעשה לך, אתה עלול להיפגע מזה?" מישהו ניתח את זה? מישהו דיבר איתך על זה? תגיד חופשי, אל תפחד, תגיד חופשי.

לא.

בוא נפריד בין שני דברים. לאיזו משפחה הוא יכול להתאים, איפה הוא יכול להתברג טוב יותר? איפה יש - - -

דיברו איתו?

רגע, הוא לא יכול לדעת לאיזו משפחה - - -

למה, למה לא? למה לא ?

שנייה. באיזו משפחה להיות - - -

סליחה, כן, כן, כן.

אני רוצה לעשות הבחנה - - -

סליחה, בואי תקשיבי, אני אגיד לך למה כן, בסדר? ואני אגיד לך למה כן, גברתי. הוא חי בכפר, נכון? הוא מכיר משפחתונים אחרים, הוא מכיר את אנשי הצוות. אולי יש לי דעה, אני, קודם כל? אני עם פלוני לא מוכן להיות, יש לי איתו זה, לא בא לי טוב בעיניים, אני, סליחה. נכון שזה צריך בירור אבל לפחות מישהו שיתייחס לאמירה הזו. יש הווייה. זה לא אומר שהוא בא עכשיו, מישהו - - - עם כל הכבוד לך, התפיסה הפטרנליסטית הזו, שמחליטים בשבילך כשמדובר, סליחה, בנערי פנימיות או בנערי כפרי נוער, אני חשבתי שהיא חלפה מן העולם, זה שייך לדור שלי. חשבתי שהיא חלפה מן העולם, חשבתי שנהיינו קצת קצת נאורים וקצת קצת יותר מתייחסים לרגשות של בני אדם.

פעם עשו את זה. פעם גם לקחו ילדים והעבירו אותם למשפחות אחרות ופעם זו הייתה איזו הזיה של איזה מישהו הזוי, היום זה קורם עור וגידים וזה מוכח. פעם החליטו בשביל בן אדם איזה מקצוע ללמוד, פעם החליטו למשפחות איזה שמות לקרוא, פעם החליטו איזה אוכל לאכול. חשבתי שזה עבר מן העולם, מרחק של 70 שנה. בואו, זה לא מקובל עליי.

אנחנו ממש לא שם.

לא מקובל. סליחה, יושבים פה חמישה, נכון? ארבעה ילדים - - -

החמישי לא רצה לבוא.

לא משנה, ארבעה ילדים פה. יושבים בנחת, לא דרוכים, מחייכים, עד שצריך להגיד ל-ב' ול-ג' להפסיק לחייך, אבל תמשיכו לחייך כל הזמן.

אמן, בעזרת השם.

תמשיכו לחייך. יושבים, לא דרוכים. אני יודע מתי אלה ילדים מוסתים, מתי ילדים שהם במתח בין הארגון לבין זה., אלה לא ילדים במתח, הם יושבים נינוחים בכיסא שלהם.

והם ימשיכו להיות נינוחים, ואנחנו שם בשבילם.

העדות שהם נתנו מקוממת. אני רוצה לדעת ממשרד הרווחה למה המקום לא קיבל רישיון, את יכולה לומר לי?

הוא לא קיבל רישיון כי חלק מתנאי התברואה, הוא לא עמד בהם. אנחנו נותנים רישיון למנהל, מנהל הוא זה שמגיש את הבקשה לרישיון והוא מקבל את הרישיון באופן אישי, הוא חתום עליו. כשהתחלף המנהל, מסיבות שונות, אני מבינה שחלקן בחקירת משטרה, בעצם הם לא הגישו מחדש את הבקשה לרישיון כי לא היה מי שמבחינתם יחתום על בקשה כזאת. אנחנו לא יכולים לתת את זה למישהו זמני. מישהו צריך לקחת את האחריות. הרישיון הוא רישיון לטפל בילדים והוא צריך בעצם להכיל את כל התקנות והחוקים, מה שאתה בודק עכשיו.

טוב, אני רוצה לסכם את הדיון. כל חניך שירצה להשלים סבב, בבקשה.

משהו קטן, כבודו, משהו קטן.

בבקשה.

חשוב לי לציין שכרגע, המצב שאני נמצא בו, בבירור שנקראתי אליו באותו היום הכפר הירוק - - -

מתי זה היה?

זה היה לפני שבוע בדיוק, משהו כזה. השיחה הייתה מתועדת, בידיעה, ושם בשיחה אשתי חטפה איומים ממר שי ורפי אטיאס, שאסרו עליה, שחל עליה איסור לצאת לדבר עם הילדים, עם ההורים, לצאת משטח הבית לשטח הכפר - - -

צפון קוריאה, בקיצור.

אשתי לקחה את הדברים שלה והילדים וברחה לי מהבית. כרגע אני במצב הזה. כרגע אני נמצא במצב הזה בעקבות האיומים שהיא חטפה שם.

טוב, תודה.

היה חשוב לי שתדע.

מישהו להוסיף?

כן, כבודו.

משפט.

כמו שאנחנו שומעים גם אותה, שאין רישיון למקום, בוקה ומבולקה, בוא נאמר את האמת על המקום הזה. דוגמה, דוגמה ממש קטנה של מה שקרה, מה שלא יכול היה לקרות בזמן שדני ניהל. יש שבת יציאה של הילדים, שהם יוצאים ויש ילדים שבוא נאמר שרצוי מאוד שיישארו בפנימייה באותה שבת נתונה. כשדני לא שם אז אין את הדבר הזה. דני היה מפעיל הכול עם רגש, עם שכל. אולי בחריגה מהנהלים, יכול להיות, אני לא בקי בזה, אבל - - -

הוא היה משאיר כוננים כל שבת.

בסדר, בואו ניכנס לעניין. והייתה ילדה שרצתה להישאר שם באותה השבת, האימא ביקשה שהיא תישאר באותה השבת ולא הסכימו, לא הסכימו שתישאר, "אין דבר כזה, שבת יציאה כולם יוצאים".

כי רפי אטיאס שם, אתה לא מכיר אותו. אני מכיר אותו.

הוא לא שם. אני - - -

דיברתי איתו לפחות ארבע חמש - - -

אוקיי, סתם אני אומר - - -

אבל בוא ניכנס לעניינים, ממש, עוד חצי שנייה. פשוט באותה שבת קרה מקרה לאותה נערה, אני לא רוצה להיכנס לפרטים מתוך צנעת הפרט. יש את האימא, אם האימא תרצה להוסיף פרטים אז אולי אחר כך - - -

תודה, נקודה. אתה לא רוצה לפתוח.

כבוד היושב ראש, אני הבאתי פה מכתבים ואני אומר שהדברים שקורים שם קורים גם בכפר הילדים "נווה יהודה" בנס ציונה.

הבנתי.

אני מבקש - - -

תשאיר את זה אחר כך למנהלת הוועדה, אוקיי. ד', מילה, משפט.

נכנסתי לשיחה עם רפי ואבי. אני לא רציתי להתפנות מהקבוצה באותו זמן והם צעקו ואמרתי להם, "אני לא זז מהקבוצה הזאתי ואתם לא יכולים לבוא אליי בחמש דקות להגיד לי לעזוב את המקום מגורים שם". הם לא יכולים ועמדנו על שלנו ונשארנו שם אפילו עוד לילה, נשארנו שמה, לא יצאנו. אמרנו להם, "אנחנו לא זזים מפה, אי אפשר לעשות לנו דבר כזה בחמש דקות, לקום וללכת". אחר כך הם כבר התחילו את הדברים עם ההורים וכל זה, אבל אני נכנסתי אליהם לשיחה יומיים אחרי זה. הם, שניהם, ישבו לידי, אני לא תקפתי, לא כלום והכול מוקלט, איך הם תקפו אותי. אני אומר להם, "זה הבית שלי", הוא עושה לי, "זה לא הבית שלך וזה לא יהיה הבית שלך". זה לא הבית שלי? אני פה מתחיל את השנה העשירית שלי.

תודה, ד'. הדברים מדברים בעד עצמם. לא חייב. אם את רוצה להוסיף.

אני רוצה להגיד לך שכשהיא אמרה שהם חשבו על איך להוציא מהמשפחתונים ובאיזה משפחתונים לשים, אז אני לא יודעת איך הם חשבו להפריד ביני לבין אחותי הקטנה, שבאמת כאילו - - -

זה לא נתפס. עזבי, זה לא נתפס, דיברנו על זה.

אני באתי אליו ואמרתי לו - - - אני בן אדם שחיה פה שלוש שנים כאילו, המקום הזה היה בשבילי הבית השני שלי והיום, כשאני חוזרת לפנימייה ביום ראשון אחרי הבית, אני אומרת לעצמי שאני חוזרת לבית סוהר, אני חוזרת לכלא, לא טוב לי להיות פה, אבל אני לא אעזוב כי אני מצליחה בלימודים שלי.

טוב, הלאה. י' רוצה?

זה רק לילדים?

מה אתה מתבייש? זה טוב להיות ביישן, טוב להיות ביישן.

הם אמרו שיש לנו צוות חינוכי שצריך לטפל בנו, עובדות סוציאליות ודברים כאלה, נכון?

כן.

אז העובדת הסוציאלית שהייתה צריכה לטפל בקבוצה שלנו היא הייתה חלק מזה. היא באה לפנות לנו את הדברים עם המנהלים, לקחת לנו, להעביר אותנו.

לא עשו לכם הכנה.

לא. היא אפילו שאלה אותנו בשיחה, "אתם רוצים שאני אעביר לכם פתקים לאיזו קבוצה אתם הולכים?"

אתה רוצה להוסיף?

אני אומר משפט אחד. מה שעמד לנגד עינינו זה לטובת הילדים והמוגנות שלהם. אני חושב, משום כבודם של הילדים, לא ראוי שניכנס פה לעימות בין - - -

לא, עימות ודאי שלא, אבל העדות שלהם מדברת בעד עצמה, לצערי הרב. גם המשרד, סליחה שאני אומר את זה כמסמרות, גם המשרד וגם המנהל המדובר, מבחינת הוועדה הם מועדים בטיפול של משברים בכפרי נוער מהסוג הזה. הם מועדים. לא צלחתם את המשבר הקודם בכרמיאל בצורה מכבדת ולכן זו נקודת הרושם שלי.

הסיכום של הדיון יהיה כזה, אני אפנה למנכ"ל משרד החינוך, להקים צוות שיבדוק את זה, אני מבקש לקבל את חוות הדעת של אנשי המקצוע, בזמן אמת, שיחתמו תצהיר שמה שכותבים אכן נעשה, בתצהיר. לאחר מכן אני אגבש עמדה ונראה את המשך הטיפול. אני רוצה את צוות הבדיקה הזה עם תצהירים, תצהירים של אותם עובדים שהם אכן עשו את מה שהם כותבים ונראה, אחרי שכל אחד חותם ונושא באחריות, נראה כמה זה אמת. אם נצטרך נְכנס אתכם עוד פעם לכאן.

בבקשה, חברת הכנסת טלי פלוסקוב.

תודה, אדוני היושב ראש. אני נכנסתי לכאן ממש לכמה דקות ואני שמחה מאוד שהספקתי, ולמה כן מצאתי לנכון להיות כאן? יושבים פה ערדניקים, אנשים מהעיר שלי. כשהייתי ראש עיר הכרתי את הפעילות שלהם, כי הבן למד שם וגם לומד שם. שמעתי לא פעם על ההצלחות שהיו שם וביקרתי שם וראיתי את החוג לדרמה שהם עושים וחוג - - -

כפרי הנוער הם סיפור הצלחה וחבל שיש תרחישים כאלה.

אני אומרת לכם, אסור, אסור לתת, ואני קוראת לזה אולי במילה, לפוליטיקה קטנה, לקלקל את הדבר הטוב שיש כאן, ויש פה דבר נפלא. אני לא חושבת שהילדים שנמצאים כאן, בדרך כלל הילדים לא משקרים, הילדים אומרים את מה שיש להם בלב, אז אנחנו - - -

אלה ילדים אלה? אלה הדור הבא, עומדים על הרגליים.

בסדר גמור. הם עדיין לא מקולקלים, אדוני, הם עדיין אומרים את מה שבאמת יש להם בלב. הם עדיין מאוד אמיתיים עם מה שהם אומרים וזה מה שחשוב. לכן אני מאוד שמחה שבאתם לכאן. כל הכבוד לכם וכך צריך להיות. אם אתם מרגישים, ולא רק במקרה שלכם אלא בכל המקומות, אם אתם מרגישים שמשהו קורה לא נכון, יש פה מקום שמוכן להקשיב, יש פה מקום שמוכן לתקן, יש פה מקום שיוכל להתערב ויש פה יושב ראש הוועדה, אני חייבת להגיד לכם, שלא ישאיר את המקרה הזה ללא תשומת לב או ללא טיפול או ללא התערבות, גם אם צריך להגיע למקומות הכי גבוהים. אז רציתי להגיד לכם כל הכבוד על כך שאתם בכלל נלחמים על הבית וזה כנראה הבית שלכם, ואנחנו פה נשמח מאוד ללוות אתכם.

ברוח הדברים שסיכמתי, אני מבקש דוח בדיקה עם תצהירים של אנשי המקצוע שיטפלו בכם ואיך טיפלו בכם. יישַאלו כל השאלות שעלו פה לגבי השיטה, לגבי הליווי, חוות דעת מקצועיות, כולל הכול. כמובן שאנחנו נוציא את הדרישה למשרד החינוך, הפעם אנחנו נבקש 30 יום, תוך 30 יום להגיש לנו את הממצאים שלהם.

תודה רבה, הישיבה נעולה.

הישיבה ננעלה בשעה 10:15.