ôøåèå÷åì ùì éùéáú åòãä

ôøåèå÷åì ùì éùéáú åòãä

àåîðéè÷

2017-11-30OMNITECH



הכנסת העשרים

מושב רביעי

פרוטוקול מס' 502

מישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט

יום שני, ט' בכסלו התשע"ח (27 בנובמבר 2017), שעה 9:30

1. מדיניות החינוך והטיפול בגיל הרך בישראל, של חברת הכנסת מרב מיכאלי

2. מדיניות החינוך והטיפול בגיל הרך בישראל, של חברת הכנסת יפעת שאשא-ביטון

3. מדיניות החינוך והטיפול בגיל הרך בישראל, של חברת הכנסת אורלי לוי-אבקסיס

4. מדיניות החינוך והטיפול בגיל הרך בישרא, של חבר הכנסת אורי מקלב

5. מדיניות החינוך והטיפול בגיל הרך בישראל, של חבר הכנסת אחמד טיבי

חברי הוועדה: יעקב מרגי – היו"ר

איתן ברושי

יוסף ג'בארין

טלב אבו עראר

מרב מיכאלי

אורי מקלב

איילת נחמיאס ורבין

לאה פדידה

אלעזר שטרן

אורה גולדהירש - מרכזת היחידה לטיפול בפרט, משרד החינוך

מיכל כרמל - ממונה הכשרה, משרד העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים

חגי פורגס - מנהל תחום מטה אגף מעונות יום ומשפחתונים, משרד העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים

ורד כרמון - מפקחת ארצית ילדים ונוער, משרד העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים

ד"ר הדר ירדני - מנהלת המחלקה להתפתחות הילד ושיקומו, משרד הבריאות

ד"ר ליזה רובין - מנהלת המחלקה להתפתחות הילד ושיקומו, משרד הבריאות

מיכל מנקס - סמנכ"ל חברה וחינוך, מרכז השלטון המקומי

דרור אלוני - ראש מועצה מקומית כפר שמריהו

רינה בלוך - מפקחת גני ילדים, עיריית ירושלים

שרה וינגרטן - מפקחת גני ילדים, עיריית ירושלים

יערה מן - ראש תחום שוק תעסוקה, שדולת הנשים בישראל

ד"ר שולמית ביסמונובסקי - יו"ר ארגון גני הילדים הפרטיים בישראל

נטע ליפשיץ - מזכירת ארגון גני הילדים הפרטיים בישראל

זאב גולדברט - מנכ"ל פורום ועדי ההורים היישוביים

יערה שילה - ועדת היגוי, הקואליציה לחינוך מלידה

רינה כהן - יו"ר משותף מועצה ציבורית להורים בישראל, התאגדות חינוך מבוגרים

לילך בר - רכזת פורום ארגונים והורים למען ילדים עם מוגבלות, בית איזי שפירא

אורה חכם - יו"ר פורום ציבורי למען שוויון הזדמנויות

עדי מן - יו"ר ועד הגנים הארצי

ליאת גלנץ - רכזת הקואליציה לחינוך מלידה

ג'ורג' סלימאן - רכז פרויקט מעונות יום, עמותת סיכוי

שמחה סחר - נציגת העמותה הישראלית למען הילד בגיל הרך

ליאור גבאי - מנכ"ל נאות מרגלית, רשת חינוך לגיל הרך

קונסטנטין שווייביש - מנכ"ל ארגון עולים

עידן בנימין - אזרח

אביבה ברעם - שדלן/ית (פוליסי בע"מ), מייצג/ת את בית אישי שפירא, עמותת אבי, מעונות יום - נעמ"ת, ויצ"ו, אמונה, נאות מרגלית, נשי חרות (לקוחות קבועים נוספים שנושא הישיבה נוגע אליהם באופן ישיר: איגוד מורים עולים - איגום)

מירב ישראלי

יהודית גידלי

ר.כ., חבר תרגומים

1.מדיניות החינוך והטיפול בגיל הרך בישראל, של חברת הכנסת מרב מיכאלי

2.מדיניות החינוך והטיפול בגיל הרך בישראל, של חברת הכנסת יפעת שאשא-ביטון

3.מדיניות החינוך והטיפול בגיל הרך בישראל, של חברת הכנסת אורלי לוי-אבקסיס

4.מדיניות החינוך והטיפול בגיל הרך בישראל, של חבר הכנסת אורי מקלב

5.מדיניות החינוך והטיפול בגיל הרך בישראל, של חבר הכנסת אחמד טיבי

בוקר טוב, שלום לכולם. אני מתכבד לפתוח את ישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט של הכנסת. היום 27 בנובמבר 2017, ט' בכסלו תשע"ח. הנושא על סדר היום זה הצעות במסגרת דיון מהיר של חברות וחברי הכנסת: חברת הכנסת מרב מיכאלי, חברת הכנסת יפעת שאשא-ביטון, חברת הכנסת אורלי לוי-אבקסיס, חבר הכנסת אורי מקלב ושל חבר הכנסת אחמד טיבי.

הנושא – מדיניות החינוך והטיפול בגיל הרך בישראל. לפני שאתן את רשות הדיבור למציעות, כפי שאנחנו נוהגים בדרך כלל, אני אומר מספר מילות פתיחה. אני לא נכנס לדיון איפה צריך כרגע, זה לא הדיון, אבל דעתי ידועה היכן צריך להיות, מה המסגרת שצריכה לטפל בגיל הרך, לידה עד 3. מבחינתנו הכל חינוך. גם אלה שסוברים שצריך להשאיר את הקיים כפי שזה היום, גם הם סוברים שהכל חינוך והם עוסקים בחינוך ונשמע אותם, אבל זה לא הדיון.

הדיון כרגע הוא לקיחת אחריות ממשלתית על גילאי לידה עד 3 מכל הבחינות. המומחים כבר אמרו את שלהם. הגיל הזה הוא קריטי בעיצובו של הרך הנולד, הרכה הנולדת. יש לי פה משמאל, אני לא יודע למה היא יושבת משמאל, אבל לא נורא, בסדר.

במהות זה באמת לא כזה, אתה יודע.

כן. הילדים שלנו, אני חושב שצריך לתת להם וזה לא רק קלישאות ואמירות, צריכים לקבל את הטוב ביותר, במיוחד כשהגיל הזה זה גיל קריטי לעיצוב. מומחים אמרו ש-90% מהמוח של הילד או הילדה מתעצבים עד גיל 3. ושוב, הילדה או הילד.

לא, לא, היא חיזקה. היא התעמקה בדבריך בכמה זה משמעותי.

לכן אנחנו מודים לחברי וחברות הכנסת על היוזמה ואנחנו נעביר לחברי הכנסת המציעים את רשות הדיבור. לאחר מכן נעשה לסירוגין חבר כנסת ואורח ונקיים דיון מעמיק ופורה ונגיע לסוף הדיון עם תובנות וסיכומים.

בבקשה גברתי, חברת הכנסת מרב מיכאלי.

תודה רבה אדוני יושב הראש. למה עשיתי ככה עם הראש, כשדיברת?

מותר לך, קודם כל.

כי אתה יודע, שמעתי אותך אומר זה כבר מוסכם וזה כבר ידוע וזה באמת כבר ידוע המון שנים ומחקרים ומומחיות ומומחים, שאמרו, קבעו, מצאו, כמה הגיל הזה הוא קריטי. כמה עיצוב המוח, הנשמה, האישיות, הבריאות, של בני בנות אדם בגילאים הרכים האלה, כמה הוא קריטי.

אנחנו מדברות במונחי עיצוב. זאת אומרת זה גילאים מכוננים. הם אלה שמכוננים את האדם, שתהיה או יהיה מהרך או הרכה הזאת. באמת, זה ממש הדבר הכי דרמטי. אבל אתה אומר את זה כבר במן, אתה יודע, טון כזה של כאילו יודעים ויודעים וכאילו אין מה לעשות כזה. היה לך מן טון כזה של - - -

לא - - -

לא, אני לא מאשימה את אדוני, חס וחלילה. חס וחלילה.

יש הרבה מה לעשות, אבל זה לא הדיון.

לא, אבל זה בדיוק העניין. הרי מה קורה? אנחנו יודעות ויודעים את זה כבר המון המון זמן ושום דבר לא נעשה והממשלה לא מוצאת לנכון להרים את הדבר הזה ואז כאילו יוצא מן מצב שאנחנו טוחנות וטוחנים מים כל כך הרבה שנים. ואני חושבת על מספר הקלישאות שנאמרות על ילדות וילדים בפוליטיקה שלנו. למען עתיד ילדינו והילדים הם הדבר הכי חשוב והילדים הם שמחה ורק תעיזי במדינת ישראל להגיד משהו חס ושלום נגד ילודה, וואו, וואו, וואו, הלך עלייך לחלוטין.

זה מגיע עד ל-. עד לאן זה הגיע?

מרב, בצדק.

אוסטרליה.

לא, כולנו בעד ילדות וילדים, אז למה לא נתחיל אולי להשקיע בהם? מדינת ישראל לא משקיעה שום דבר בילדות וילדים עד גיל 3 וגם אז, כשהיא מתחילה - - -

מה שום דבר? נדייק. אולי לא משקיעה מספיק. שום דבר זה - - -

משקיעה, 20% מההוצאה מושקעות בהם.

או, בסדר. שום דבר הפחיד אותי.

וגם כן באופן חלקי. אני מצטערת, אני אומרת לך באופן גורף, בעיני זה באמת שום דבר. בעיקר אגב, בהתחשב בכמה היא משקיעה בייצור של הילדות והילדים האלה, בטיפולי פוריות למיניהם בשביל ילודה, שזה בסדר גמור. זה חלק מהתרבות שלנו, זה חלק מהמאמץ שלנו, אבל כ-7 מיליארד שקלים בשנה הם הוצאה על פריון. אבל אז נולדות ונולדים הילדים האלה ומה?

אמרת בצדק אדוני ואני חושבת שכל חברות וחברי הכנסת מסכימות על זה שזה הכל חינוך וזה צריך לעבור ולהיות מטופל במסגרת של משרד החינוך כחינוך, כמסגרות חינוך ולחשוב על בכלל באמת גידול תרבותי. חינוך. ולא מחסנים ולא בייבי סיטר ולא איזה פתרונות דחק כאלה ואחרים. אבל בישראל לא רק שאנחנו לא משקיעות ומשקיעים את ההשקעה הזאת בעתיד שלנו, כי זה העתיד של המדינה שלנו והעתיד של החברה שלנו, אלא אנחנו גם לא משקיעות בהווה שלנו.

כי היכולת של הורות והורים בישראל להשתתף בכוח העבודה, כמובן של אמהות בעיקר, זה עדיין חלוקה מגדרית גורפת, הפגיעה בעיקר היא עדיין בנשים. היכולת שלהן להשתתף בכוח העבודה ולהעלות את הפריון שלנו בצורה אפקטיבית, זה דבר שפשוט הוא לא קורה. כשזה אנחנו מדברות על אפס עד שלוש, אבל צריך להגיד שגם מגיל 3 - - -

לידה עד שלוש.

בסדר גמור. לידה. תום חופשת הלידה. מהלך חופשת הלידה. אנחנו גם יכולות בהזדמנות לדבר על אורך חופשת הלידה ועל מי מקבלת את חופשת הלידה, אבל בסדר. בואו נדבר, הבעיה שלנו שגם מגיל 3 התנאים הם לא מספיק ראויים. לא התנאים שהילדות והילדים מקבלים ובטח ובטח לא התנאים של הצוותים שצריכים לעבוד איתם. כוח אדם מצומצם מדי, בתנאים לא מספיקים וגם בהכשרה לא מספיק טובה, בכל הכבוד.

אנחנו מדברות על זה שעדיין הפיקוח של המדינה הוא לקוי, וזה אני אומרת בעדינות. ברדק מוחלט וטוטאלי. ובסוף בסוף נגיד שגם אחרי הגיל הזה, יש לנו את ההבטחה הלא ממומשת ליום לימודים ארוך, חוק שחוזר ומוקפא בחוק ההסדרים מדי חוק הסדרים מחדש. מן איזה דבר כזה, אתה יודע. זה כמו אלוהים, זה נמצא איפה שהוא, אבל זה מוקפא. ולא לרמוז חס וחלילה שאלוהים מוקפא בשום פנים ואופן.

את לקחת בחשבון שהדיון הוא שעה ואנחנו באולם שחייבים לפנות אותו. אז לקצר.

אני ממש ממש מסיימת את דברי הפתיחה שלי. אני רוצה להגיד שגם כשאתה מסתכל וזה מביש בעיני, כשאתה מסתכל בטבלאות ומה שאני רוצה להגיד שהדיון הזה הוגש בעקבות סקר מאד יסודי שעשתה שדולת הנשים. יערה שבילתה פה הרבה שנים בכנסת בתור יועצת פרלמנטארית של חברת הכנסת ז זהבה גלאון ועכשיו היא מרכזת בשדולת הנשים את תחום העבודה, כתבה נייר מאד מאד יסודי ומקיף וזה ממש מביש לראות את המיקום של מדינת ישראל שם, יחסית ל-OECD בכמות ההשקעה לילדות וילדים. באמת, זה ממש לא נעים.

מדינת ישראל, עם הכלכלה המפותחת, עם ההייטק ועם כל זה, זה מה שהיא משקיעה בילדות ובילדים שלה?

תודה. אני מיד נותן למציע השני, חבר הכנסת אורי מקלב. רק להזכיר שיש גם הצעת חוק שהונחה על ידי חברת הכנסת יפעת שאשא-ביטון ואנוכי, שמבקשת להכיל חובת פיקוח על מסגרות הגיל הרך. בעקבות כך נעשתה גם עבודה רצינית במשרד העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים. אני כבר לא יודע איך קוראים למשרד הזה – העבודה והרווחה. הם הכינו הצעת חוק ממשלתית שאנחנו נצטרף אליה. אז אני מקווה שגם סוגית הפיקוח תוסדר בקרוב.

להזכיר, מדינת ישראל משקיעה הרבה כסף בגיל הרך, משקיעה אותו במספר קטן מאד של ילדים, כי עדיין חלק גדול מילדי ישראל מלידה עד שלוש, נמצאים במסגרות שהן לא מפוקחות. אבל אני לא אקח לכם את רשות הדיבור.

חבר הכנסת אורי מקלב, בבקשה.

תודה רבה אדוני יושב הראש, חברי חברי הכנסת. אני אשתדל לעשות את זה בקצרה. אני חושב שיש פער גדול בין דגל שאנחנו מניחים אותו ואנחנו אומרים שאנחנו מעודדים אמהות לצאת לעבודה, ודווקא בגילאים שההתמודדות היא הכי קשה, שזה גיל לידה ועד גיל 6, ודאי עד גיל 3, שם אנחנו לא רק שלא מעודדים, אנחנו מקשים מאד גם על הכדאיות לצאת לעבודה וגם באופן מעשי בנטל הכבד שהמשפחה ובעיקר האם העובדת, צריכה לשאת בהוצאות שיש לה בשביל היכולת שלה לצאת לעבודה.

אין פרופורציה בין מה שהאמא העובדת מרוויחה, מכניסה, במיוחד אנחנו מדברים עכשיו על בעלי ההכנסות הנמוכות, שעובדות בשכר מינימום או קצת יותר, לבין ההוצאה שהיא צריכה להוציא בשביל הסדר לילד או לילדה. כשאנחנו מדברים על 50%, זה יכול להגיע בקלות ל-50% מההכנסה. אנחנו מדברים שרק צהרון זה 700-900 שקלים. זה מעבר למסגרת הבסיסית, מעבר - - -.

מישהו יכול להגיד שיש בזה סבירות? יש סבירות להרוויח 5,000-6,000 שקלים ולהוציא 2,000-3000 שקלים רק על המסגרת, לפני עוד הוצאות שיש על הילד? ככה שלא רק שאנחנו לא מעודדים, אלא אנחנו מדכאים את הרצון ובאמת את המאמץ, לפעמים זה גם מאמץ רגשי, כדי לצאת לעבודה, כדי לשמר את מקום העבודה. מעבר לכך שאנחנו גם לא נותנים את המסגרות המתאימות. בסופו של דבר המסגרת הן יקרות מכיוון שהמדינה לא יודעת לתת ולא מספקת את כל המסגרות הרשמיות, הממוסדות, אלא מחפשים מסגרות יקרות יותר ולא מתאימות.

אז כשיחד הן גם יקרות, גם לא מתאימות, גם יקרות מאד ובהלימה להכנסה, באמת אין פרופורציה, בסופו של דבר זה פוגע גם ביכולות לעבוד, גם בפריון העבודה. אם פעם היינו רגילים שהסבתא יכולה לתת איזה מסגרת, להשתלב ולעזור, או הדודה או מי שלא יהיה, השכנה, היום הדברים האלה נעלמו. אין. הסבתא עצמה עובדת ואין מי שייקח והכל נופל נטל על ההורים.

אם אנחנו לא נשכיל לשנות את המצב הזה, במה חטאה? אין שום היגיון באמירה ועוד לא שמעתי אף אחד שיניח את דעתנו, מדוע זה צריך להיות ככה. מה ההיגיון בדבר הזה? אנחנו לא מדברים על חריג, על כאלה שאצלם ההוצאות הן רבות. אנחנו מדברים על רוב הנשים שעובדות, במיוחד מקרב בעלי ההכנסה הנמוכה, שעושות מאמץ יתר ובאמת לוקחות על עצמן עול כפול, הן לוקחות כפליים בסופו של דבר בעלות היקרה שיש לנו בהכרח על המסגרות המינימאליות שהן צריכות עבור הילדים שלהן. ובזה אנחנו מדברים על ילד אחד, קל וחומר כאשר שיש יותר, מגיל לידה עד 6 יכולים להיות בקלות גם שניים וגם יותר ילדים.

תודה. ואי אפשר בלי להתייחס לסוגיה הזו של הכבדות שהמדינה מתנהלת בקטע של בינוי מעונות. בכל נושא הבינוי יש מחסור גדול במעונות יום. אני חושב שצריך לקחת פרויקטור מיוחד שיאיץ את התהליך, שיוריד בירוקרטיות, שיעודד רשויות מקומיות.

אדוני יושב הראש, למה צריך להגיע למעונות שזה באמת תהליך ארוך. משפחתונים, נשים שכבר הוכשרו - - -

גם וגם.

משפחתונים שכבר הוכשרו, שיש מחר מאות כאלה שיכולים לפתוח את זה והכל זה תקציב.

ידידי, אתה צודק מאה אחוז, אבל יש כאלה שיש להם את המחסום הזה, משפחתון, שהם מעדיפים מעונות. יש כאלה שמעדיפים משפחתונים.

משפחתון לדעתי זה דבר לא טוב.

סליחה, זה לא הדיון.

אולי הוא לא המקסימאלי, אבל זה מסגרת ממוסדת.

חברי הכנסת, סליחה.

אני אגיד לך אדוני יושב הראש, אני מכיר מקרוב נשים שמשלמות על משפחתונים - - -

הדיון הוא בן שעה ואני חושש.

מהלידה כדי שישמרו להם מקום. נשים בחופשת לידה משלמות, מכיוון שהן נניח - - -

אורי, אורי, תודה. חברי הכנסת, תודה. אני אאיץ. אמנם אמרתי אחד-אחד, לשמוע חבר כנסת ואורח, אבל לעשות את זה זריז. חבר הכנסת איתן ברושי, בבקשה.

אדוני יושב הראש, חברי הכנסת. אפשר לומר אחרי שהכנסת הזאת כבר כנסת ותיקה, שיש לה אחריות למצב. הכנסת הזאת נתנה יד בסופו של דבר למהלך שגוי, של העברת הגיל הרך ממשרד הכלכלה במקום למשרד החינוך בואקום שהיה אפשר לפעול ובנט נכשל בעניין הזה ועכשיו לא יעזרו ההסברים. זה עבר למשרד הרווחה תך כדי השארת האגף בתוך משרד הכלכלה, כאשר אנחנו יודעים, וביקרתי לפני מספר ימים בעיר במרכז הארץ, בכפר סבא. בגיל הרך חסר כוח אדם. הסייעות מקבלות שכר נמוך מאד ובעצם עומדים חסרי אונים בחלק שכן מגיע לחינוך ולא נשאר בבית, או בצורה אחרת.

יושבים פה גם מהשלטון המקומי. יש לכם בדיוק אחריות במצב הזה. לא הייתה שום זעקת אמת על הגיל הרך בשנים האחרונות. אני הגשתי הצעת חוק שמונחת שנתיים על שולחן הממשלה, לתת עבודה מועדפת בחינוך. בין היתר מעסיקים בגילאים האלה גם את השירות הלאומי. כלומר שהם חסרי ניסיון עוד פחות מבוגרי הצבא.

הן ילדות.

בסדר. ואנחנו עדים להתעלמות של שר האוצר. בנט אומר לי לא פעם, אני תומך בהצעה אבל אני לא יכול לריב עם שר האוצר, יש לי מספיק מלחמות איתו. אני מכיר את התשובות האלה. אני גם לא מתווכח איתן, אבל אני פונה עכשיו מפה לבנט ואליך יושב ראש הוועדה ואליכם, השלטון המקומי. סיכמתי עם שר האוצר שהוא יתמוך באפשרות שבנט יהפוך את העבודה המועדפת בחינוך לחלק ממשרד החינוך ותקציב החינוך. התקציב השני בגודלו אחרי הביטחון, יכול לממן.

הבעיה היא לא רק שהחינוך לא מטופל במקום הנכון, הוא לא מטופל על ידי האנשים הנכונים, וכתוצאה מזה גם יותר נשים נשארות בבית, משום שהאלטרנטיבה שבנתה המדינה היא לא מספיק טובה. רק חלק קטן מהילדים בגיל הרך, ודרך אגב, - - - אני אגיד לכם כמה. המדינה שמה מיליארד שקלים בערך לסיוע לילדים מגיל לידה עד שלוש.

נכון.

אבל זה רק חלק קטן מהילדים הולכים למוסדות האלה. חלק גדול נשאר בבית, במשפחתונים או במסגרות אחרות וגם המוסדות חלקם לא ראויים.

לסיכום.

לסיכום, אני פונה אליך יושב ראש הוועדה. תראו, מה יצא מהדיון הזה? אוקיי, שפכנו מילים. באתם, נסעתם, הייתם בירושלים, הכנסת, היא ראויה שתבקרו אותה. אבל לא יקרה שום דבר. אני אגיד לך יותר מזה אדוני יושב הראש - - -

לסיכום.

לסיכום. הוקמה מועצה שחגגו עליה אלאלוף ומנו טרכטנברג במליאה. הוקמה המועצה לגיל הרך. תבקש הסבר מה היא עשתה עד היום? היא לא עשתה כלום. היא לא התכנסה פעם אחת.

היא הוקמה.

היא הוקמה.

השדולה הוקמה.

לא שדולה. הוקמה. רגע, חברתי, אני יודע להתבטא. הוקמה בכנסת, חגגו על זה חברי הכנסת, היו הרבה ווטסאפים כמו שאנחנו עושים ג'קוזי ו - - - אחד על השני.

תודה איתן.

לא קרה שום דבר.

יקרה, יקרה.

לכן אני מבקש שתזמן אותם פה, שימסרו מה ההרכב שלה, מי אחראי עליה ולא היא עשתה שום דבר.

תודה. חברת הכנסת איילת נחמיאס ורבין.

אני אומר לכם, אל תשתקו.

איתן, תודה.

אני מבטיחה להיות קצרה. תודה רבה חבר הכנסת מרגי, אני מבטיחה להיות קצרה. קולי נשמע בעניין הזה בנושא מדיניות החינוך והטיפול בגיל הרך בישראל כמעט בכל שבוע, בכל הנושאים שאני מטפלת בהם, גם כיושבת ראש שדולת המשפחה וגם בוועדת החינוך, שעוסקת בנושא הזה הרבה מאד.

מהבחינה הזאת דווקא, למרות מה שאמר חברי, חבר הכנסת איתן ברושי על המועצה שבסך הכל הוקמה לפני כמה חודשים, היא עוד לא הוקמה אפילו בפועל, היא הוקמה בחוק.

זו בדיוק הנקודה.

היא לא הוקמה באופן מעשי. אני מסכימה איתך שתהליכים קורים לאט מדי. אני חושבת שלפחות אפשר להגיד שהכנסת הזאת עוסקת בנושא הזה הכי הרבה מבחינה היסטורית מכנסות בעבר, כי אני חושבת שסוף סוף אנחנו מבינים שזה שאחוז הילודה בישראל הוא מהגבוהים בעולם, שיעור הילודה בה הוא מהגבוהים בעולם, היא גם מחייבת איזו שהיא אחריות של המדינה. כלומר אי אפשר רק לעודד ילודה מבלי לתת פתרונות.

אני מסתכלת בדאגה מאד מאד גדולה על הפערים ההולכים וגדלים בשוויון ההזדמנויות לאותם ילדים בגיל לידה עד גיל 3 וזה הדבר שאותי מטריד. אני נוהגת בעניין הזה לצטט את שמעון פרס זיכרונו לברכה, כי לקראת סוף ימיו, באמת בדמי ימיו, שני דברים העסיקו אותו, חבר הכנסת מרגי. אחד, התזונה הלקויה של תינוקות. הוא היה מאד מאד מוטרד מזה שמחיר תחליף המזון לתינוקות לאימהות שלא מניקות ובוחרות לא להניק, אגב גם, מטעמים של יציאה לעבודה לא אחת, מאד מאד יקרים במדינת ישראל. לאין שיעור יקרים יותר מאשר בעולם.

והדבר השני, שדווקא לעניין הזה נדרש לאחרונה שר החינוך, זה הנושא של לימוד שפה שנייה מגיל שנתיים. בנושא הזה אני באמת רוצה לפרגן לשר החינוך, כי הרבה דברים אחרים שאתה אמרת, איתן ברושי, אני דווקא מסכימה איתם, אבל בעניין הזה של הניסיון ללכת ולהטמיע לימוד שפה שנייה מגיל שנתיים, זה דבר חשוב. מה הבעיה?

באיזו מסגרת

רגע, רגע. יפה. מה הבעיה? זה שזה ללכת עם הדבר שהוא באמת דבר בעל חשיבות מאד מאד גדולה מבחינת ההתפתחות של המוח של הילד, אבל לבוא לזה מכיוון שהוא כמעט נשמע דמיוני בשלב הזה של חיינו, בהקשר של מדיניות הטיפול בגיל הרך. יש כל כך הרבה מה לעשות קודם.

הדובדבן, כן.

אני מוכרחה לחזק את חבר הכנסת מקלב שהלך, בנושא של המשפחתונים. בעיית הפיקוח. בעיית המשכורות הנמוכות של הסייעות במעונות היום, שלא לדבר על המוסדות הפרטיים. שלא לדבר על זה, חבר הכנסת מרגי, שהורים מוציאים, אם יש לך יש תאומים, אבל נניח שאין לך, בין 3,000 ל-4,000 שקלים בין גיל לידה לגיל 3, כדי לשים את הילד שלהם במקום בטוח. אני בכלל לא מדברת על ההורים שלוקחים מטפלת הביתה אם הם יכולים לעשות את זה.

כלומר אנחנו נמצאים בפער אדיר מול העולם במובנים של השקעה ובעיקר במובנים של התפיסה החברתית. אני גם רוצה לשבח את המחקר שעשתה יערה בשדולת הנשים.

לסיכום.

אני אומרת לך, חבר הכנסת מרגי, אני חושבת ואני רוצה להציע הצעה לסדר. אתה בנכונות גדולה ובנדיבות גדולה הקמת ועדת משנה בנושא החופשות. אנחנו יודעים שעכשיו נושא הפערים בחופשה עוד הפעם לוט בערפל, משום שאין תקציב וחופשת החנוכה לא תקוצר. אנחנו כבר יודעים להגיד את זה, דבר שהוא מאד קשה וכפי שאתה יודע אני מתעסקת בזה הרבה זמן.

יש לי בקשה אליך. תקים ועדת משנה לוועדת החינוך - - -

בסוף אני אהיה מובטל. אני אהיה הוועדה שהקימה הכי הרבה ועדות משנה. לא תהיה לי עבודה.

אבל אני רוצה להגיד לך מה טוב בוועדות המשנה.

אני מבטיח לך שאני מחויב לזה.

אתה נותן זמן קצוב ומגישים דו"חות, ותודה למרכז המחקר והמידע של הכנסת שתמיד ע וזרים לנו בעניין הזה. אני חושבת שאנחנו צריכים להביא 10 עד 20 נקודות בלבד, של נקודות לפעולה לזמן הקרוב שהממשלה תוכל להוציא אותן לפועל, כי אם אנחנו נמשיך לדבר על הדברים הגדולים, לצערי אנחנו לא נטפל בילדים הקטנים.

אין ספק. תודה.

תודה רבה לך אדוני.

חבר הכנסת אלעזר שטרן.

גם אני מצטער שאני עוזב.

אתה גם מתחייב להיות קצר? רק תהיה קצר אם אתה הולך. בבקשה.

אני אהיה קצר מאד. אני חושב שמעונות יום במשרד הכלכלה זה מסתכל על ילדים כנטל. זאת אומרת בואו נראה איך - - -

כאמירה, נכון.

איך מסתדרים עם הילדים, כדי שיפריעו לנו פחות לעבוד.

אנחנו נאפסן אותם.

כן. ואני לא מכיר שום מערכת חינוך שלא מסתכלת על השלם, וכל מה שאני רוצה להגיד זה שיכול להיות שאם זה יהיה במקום שזה צריך להיות במשרד החינוך, אז יחליט שר החינוך לקחת כסף שהוא צריך להשקיע נגיד הרבה מאד בבתי ספר יסודיים או בתיכונים, או באוניברסיטאות - - -

היפוך הפירמידה.

ולהעביר אותם לשם. זאת אומרת צריך להסתכל על הילד כשלם. אנחנו דיברנו על זה, בזמנו גם על אוכלוסיות מיוחדות, על בתי ספר מקצועיים, כל דבר שהיה מפוזר במקום אחר. זה לא יכול להיות שעל רצף ה - - - של ילדים במדינת ישראל, אין מישהו שמתכלל את הרצף ויודע גם להסיט משאבים בהתאם, לפי סדרי עדיפויות במקומות הנכונים יותר. ומיותר להגיד איך ילד, או מה קורה לזווית קטנה כשאתה עושה טעות בהתחלה בעץ, מה קורה כשהעץ הזה למעלה. תודה.

תודה. חבר הכנסת טלב אבו עראר.

יוסף היה לפני.

אז יוסף. אני חשבתי שהיית לפניו. בבקשה.

תודה כבוד יושב הראש. הנושא הזה חשוב באופן כללי כמובן בחברה בישראל, אבל הוא חשוב שבעתיים בכל מה שקשור לחברה הערבית ואני חושב שהבעיה מאד מוכרת לכל מי שמתעסק בנושא, שכמעט ולא קיימים שירותים אלה, מעונות יום, משפחתונים, ביישובים הערבים.

מה שמדאיג אותי יותר, שכשאני בוחן את האפשרות שהמציאות הזאת - - -, אני מזהה הרבה חסמים שכנראה שגם בשנים הקרובות תמונת המצב לא תשתנה. איך יכול להיות מצב שבהרבה יישובים קיים תקציב להקים למשל מעונות יום, אבל בכלל אין קרקע בתוך אותם יישובים, להקים את הבניין עצמו, למשל ביישוב כמו מג'ד אל כרום. ולכן מתקיים כאן מצב הפוך, שדווקא האוכלוסייה שבמצב הסוציו אקונומי הקשה ביותר, כפי שאתם יודעים יותר מ-50% מהמשפחות הערביות מתחת לקו העוני, שני שלישים מהילדים הערבים. דווקא במקומות האלה, שהיינו צריכים לדאוג לספק את המסגרות, דווקא שם אין והפערים בין היהודים לערבים הם פערים תהומיים בתחום הזה.

אני מניח שאתם מכירים את המחקרים שקיימים בנושא, שמראים על קשר ברור בין השתלבות במסגרת בגילאים האלה של אפס עד שלוש, לבין פיתוח האישיות והתפתחותה וגם ההישגים שלה, ולכן הנושא הזה הוא לא רק סוציו אקונומי, הוא גם נושא של התפתחות הילד וקידומו גם בעתיד.

לכן אני חושב שהגיע הזמן שאולי אנחנו בוועדה נתייחס יותר ברצינות לסוגיה הזו. אני יודע שעמותת סיכוי, שנציגיה נמצאים כאן, מלווים את הנושא. יש להם נייר עמדה מקצועי. אני מקווה גם שיהיה זמן לשמוע אותם, גם בהיבטים המקצועיים של הסוגיה הזו ולאמץ את המסקנות שמופיעות שם, שאני אשאיר להם את הצגתן. תודה רבה.

תודה. טלב אבו עראר.

אגב, כבוד יושב הראש, אולי זאת ההזדמנות להגיד, אנחנו הגשנו הצעת חוק לוועדת השרים שמבטיחה לכל ילד בישראל, כל ילד כולל - - -

הזדמנות שווה.

שוויון הזדמנויות בחינוך. מה יותר פשוט מזה? שוויון הזדמנויות בחינוך. אני שמח לומר שגם - - -

ואני שמח לומר שהממשלה אצה רצה לקבל אותה אתמול.

ועדת השרים החליטה לדחות, להתנגד.

אנחנו בשוק.

שוויון הזדמנויות בחינוך לא, אבל - - -

תודה.

זה לא שוויון תקציבים. אפילו לא ביקשנו - - -

בסדר, אבל לא על חשבון הגיל הרך, בסדר. זה קשור, אתה צודק שזה קשור. בבקשה, טלב.

מדהים, מדהים.

אני לא אאריך בדיבור. תודה, מכובדי יושב הראש. בנוסף למה שאמר חברי יוסף, עם כל המצב, אני רוצה לראות שינוי במדיניות כלפי המגזר או החברה הערבית בעניין החינוך. בעניין המשפחתונים ביישובי הנגב לפחות, המצב שם, מי כמוך יודע, שאתה תושב הנגב אדוני, ורואה שעדיין אין מה להשוות אפילו עם השכנים היהודים, מבחינת משפחתונים.

עוד לא סיימנו לטפל בגנים. עוד לא ירדנו לגיל הרך. בגנים עוד לא סיימנו.

בגנים עוד, נכון מאד. יש עדיין ילדי גן בלי מסגרות חינוך, עד היום. ולכן גם לגבי הגיל הרך, לא נלקחים בחשבון המצב הסוציו אקונומי, האבטלה, העוני. יישובי הנגב הם בראש הסולם, מבחינת אחוזי אבטלה שהם הכי גבוהים בארץ. ולכן זה לא נלקח בחשבון, זה כאילו המדיניות בכללותה מופנית כלפי המגזר ולא מוצאים בזה את החינוך, כדי קצת להשקיע בחינוך במגזר הבדואי, אלא אותה מדיניות. וזה מה שבאמת כואב לנו.

אני חושב ששר החינוך או משרד החינוך בכלל צריכים לטפל בזה נקודתית. אני לא מבקש אפילו להשוות, אלא העדפה לטובת האוכלוסייה, להקים שם משפחתונים, להקצות שם משאבים, תקציבים, כדי להוציא אותם מהבוץ הזה. תודה.

תודה. חברת הכנסת לאה פדידה ולאחר מכן נפתח את הדיון.

תודה. ללא ספק בעיית הגיל הרך היא המעמסה הגדולה ביותר והכבדה ביותר על מעמד הביניים ומטה, ואנחנו צריכים לזכור שיש מספר שותפים שקשה מאד לעשות את זה ושלא נטעה כמו בחוק הצהרונים. לי באופן אישי יש ביקורת גדולה מאד על חוק הצהרונים. חוק הצהרונים בסופו של דבר, - - - אותו דבר, גרם לפחות שירותים להורים עובדים. מסיימים אותו בארבע בגלל התקציב, הרוב נפל בסופו של דבר על הרשות המקומית, שהיא לא ערוכה ולא יכולה לתקצב את זה.

אמרת, כבוד יושב הראש, בינוי מעונות יום ויש גם בעיה בהצטיידות מעונות יום. על מנת שניתן חינוך איכותי ושוויוני, אנחנו צריכים גם לדאוג להצטיידות. אבל לא יכול להיות שההוצאה של ההורים תהיה בין 1,900 שקלים במקום הזול ביותר, ועד 4,800 שקלים בממוצע למעון, שהוא מגיל 3 חודשים עד גיל שנתיים. זאת הוצאה שהממשלה חייבת לקבוע לה תקרה של סכום, על מנת שאי אפשר יהיה לגבות יותר ושיהיה אפשר לתת שירות איכותי.

דבר נוסף זה המטפלות. לא רק שאין למטפלות הכשרה, משכורת מינימום, רובן מפוטרות לאחר 10 חודשים על מנת שלא יקבלו קביעות, ואז בעצם נוצר לנו מצב במעונות פרטיים ובמעונות שלא נמצאים בתוך התמ"ת, כן מפוטרות אחרי 10 חודשים כדי לא לצבור איזה שהוא תקצוב ואנחנו מקבלים פחות ופחות סגל מקצועי לילדים שלנו.

לכן אם אנחנו לא רוצים רק לדבר, אז אנחנו חייבים לדעת מה הם המרכיבים המדויקים שצריך לחינוך מאפס עד שלוש, לקבוע מחיר מינימום - - -

מלידה עד 3.

לידה עד 3, ושהממשלה חייבת לסבסד את זה באופן מוצהר ולא להפיל על אף אחד אחר מהשותפים. תודה.

תודה רבה. יערה, אני מבין שאת הכנת נייר, אבל אני אאתגר אותך לתמצת את המסקנות בשלוש דקות, לא יותר מזה. בבקשה.

תודה רבה.

תציגי את עצמך.

יערה מן משדולת הנשים, אני אחראית על התחום של שעות העבודה של נשים בשוק העבודה וכתבתי את הדו"ח הזה שהוצאנו באוקטובר האחרון. יש לי כמה עותקים בידי שמותר להכניס לכנסת, אז מי שרוצה שייגש אלי אחר כך.

אז אני רוצה להתייחס לכמה דברים ואני לא אכנס לנתונים, כי הנתונים מוכרים, אבל - - -

עיקרי הדברים.

כן. אני רוצה לדבר על כמה דברים. דבר ראשון, אתה ציינת אדוני שכן משקיעים הרבה כסף בילדים, אבל לא מספיק ולא בכל הילדים. וצריך להגיד, משקיעים כסף כי יש הרבה ילדים, אבל השורה התחתונה היא שבאמת בגילאי לידה עד 3 - 77% מהילדים והילדות – אנחנו לא יודעים איפה הם. את דיברת על לעשות תקרה, על מסגרות, על איזה מסגרות? המדינה בכלל לא יודעת שיש אותם. 23% מהילדים נמצאים במסגרות מפוקחות של התמ"ת, שזה דיון נפרד איך מפקחים, מה איכות הפיקוח, אבל זה 23% מהילדים. רוב הילדים בישראל, אף אחד לא יודע איפה הם נמצאים.

חוק הפיקוח אמור לתת מענה לפחות בחלק גדול מהמקרים.

ואז באמת ברור שמה שקורה, וזה דובר פה רבות, זה שילדים שההורים שלהם ידם משגת ויש להם אפשרות לממן מסגרות טובות יותר, וילדים שלא, אז לא. אני כן אתייחס מתוקף תפקידי להיבט של נשים בשוק העבודה. מה שקורה בעשורים האחרונים לנשים בשוק העבודה זה לא פחות ממהפכה. שיעור ההשתתפות של נשים נסק ומהצד השני לא התרחשה שחום מהפכה של המדינה כדי לספק מסגרות תומכות לדבר הזה. והסיפור של החינוך לגיל הרך הוא אחת המסגרות התומכות שהמדינה אמורה לספק.

משקי הבית היום זה משקי הבית שבהם שני ההורים עובדים ומי שמשלמות את המחיר על הקונפליקט הזה שאין מסגרות מספיק טובות ואין מספיק מסגרות, זה בעיקר האמהות. וכמובן שיש את אלה שהשכר שלהם הוא כל כך נמוך, כמו למשל הנשים במגזר הערבי, שאין שום מסגרת - - -

אין תמרוץ.

אין שום מסגרת ששווה להן לצאת עבורה מהבית כדי לעבוד, כי הן מרוויחות כל כך מעט, שכל מסגרת כמעט תהיה יקרה יותר. אלה עיקרי הדברים.

תודה. מרכז השלטון המקומי.

ברשותך, משפט קצר.

בבקשה. תציג את עצמך.

דרור אלוני ממרכז השלטון המקומי. אני תומך בהעלאת הנושא הזה של סדר היום. במקום שבו מתפתחים השורשים אנחנו מזניחים את הילדים. כבר עסקנו בסוגיה הזו בנושא בהקשר של גני הילדים. לא רק הבית שצריך לתת להם מקום, אלא גם הדרך שבה אנחנו נותנים את המקום, זה איכות החינוך שאנחנו נותנים לילדים, המיומנויות, מעבר לשחרור כוח אדם. זו ראייה ממלכתית, זו השקעה. זה לא הוצאה.

תודה. משרדי הממשלה, אני אתן לכם להתייחס בהמשך, לאחר מכן. ליאור גבאי, בבקשה.

שמי ליאור גבאי, מטעם נאות מרגלית ונציג הארגונים שמפעילים מעונות יום, אמונה, ויצ"ו, נעמ"ת. ראשית השאלה לאיזה מיניסטריון האגף יהיה שייך – אם זה משרד החינוך או זה – היא לא רלבנטית, ובפרט לאור העובדה שהאגף היום, לפחות בתפיסה שלו, מבין שהתפיסה היא חינוכית. כנציג הארגונים אני רוצה לומר לכם שהענף נמצא כרגע במשבר חמור מאין כמוהו. אין כוח אדם במעונות היום. מדברים איתי על זה שאחרי 10 חודשים מפטרים. אני רוצה להגיד לך, הלוואי. הנשים לא מחזיקות 10 חודשים. הן לא רוצות להחזיק 10 חודשים במסגרות מעונות היום, כי השכר הוא נמוך והשכר משולם כי זה סל התשומות שנקבע על ידי הממשלה.

אז השכר הוא נמוך, אין כוח אדם במעונות היום. תקינת כוח האדם זועקת לשמיים ומקשה על התפקוד ולכן קשה לנו להשיג מטפלות. אז לפני שאנחנו מדברים על כל מיני היבטים של תפיסה חינוכית כזאת או תפיסה חינוכית כזאת, יש בעיה. מדינת ישראל לא לקחה באמת אחריות על הגיל הרך. אני כבר 18 שנה משמש כמנכ"ל רשת חינוכית. אני רוצה לומר לכם שבמשך 18 שנה עברו כל כך הרבה שרים וועדות, שדיברו על רצון טוב וכו', ושום דבר לא קרה. קרה דבר בשוליים, שיפרו את שכר המטפלות באופן מינורי, אבל לא משמעותי, וכל עוד שהמדינה לא תיקח אחריות על התחום הזה, אז התחום הזה יהיה בנסיגה וכרגע הוא נמצא במשבר חמור.

אני רוצה לומר לכם שבמספר גדול של ארגונים יש לנו קושי לפתוח מסגרות קיימות בגלל שאין כוח אדם במעונות היום. המסגרת של סייעת שלישית בגיל הרך בגילאי הגן, העבירה הרבה מטפלות – סייעת שנייה יותר נכון – לתחום גני הילדים, ואנחנו מבקשים ממדינת ישראל לעשות דבר אחד פשוט. אנחנו קראנו לזה אחל"ה – זה אופק חדש לגיל הרך. שהמסגרת הזאת, לו יצויר שייקחו את תפקיד המטפלות כמו שלקחו את תפקיד הגננות וכמו שלקחו את התפקיד של המורים בישראל, זה יכול להשפיע ולהשפיע לטובה.

תדעו לכם, יש לי הצעת חוק שמונחת.

אגב, סליחה אדוני יושב הראש, חוק הפיקוח לא יעזור, כי משום מה הוא מחריג את מרבית המקומות שבהם קרו כל האסונות.

לא, לא, ודאי, לא נלך לשם. יהיה מספר ילדים מינימאלי שיחייב פיקוח.

אדוני אומר שלא נלך לשם, אבל החוק מדבר על שבעה ילדים - - -

זה יהיה בהדרגתיות, בסדר.

וברוב המקרים שקרו אסונות - - -

הלוואי שנתחיל בשבעה. זה יהיה תרגיל הדרגתי, אין מה לעשות.

לא, החוק מתייחס דווקא למקומות הגדולים שבהם יש פיקוח.

כן, ברור לי, ברור לי. שם יש פיקוח, אבל יש מסגרות ביניים בין הגדולות לקטנות והכל יהיה בהדרגתיות. יש לי הצעת חוק של הגדרת מקצוע הסייעת. ואני אומר לכם, לאור המחסור ולאור הקשיים, אני באמת אגיש אותו. אני הנחתי אותו.

הסמכת סייעות.

הסמכה, להגדיר להם, אבל מצד שני אתה גם רואה את ההיצע ואת הביקוש ואת השכר. אני לא יודע אם זה לא יחמיר את המצב.

אדוני יושב הראש, אני רק אומר - - -

להערכתי זה יחמיר, אבל אין מה לעשות.

למה שיחמיר?

אני אסביר לך.

אם ישלמו להם על זמן ההכשרה - - -

בסדר, הפחד שלי שהחוק יעבור והשכר לא יעודכן.

אם היא תצטרך ללמוד 800 שעות ולהיות מטפלת ולקבל שכר מינימום, היא לא תלך ללמוד את זה.

בתוך עמי אני חי. תודה, תודה. אני רק אומר את זה להרהור, לא לדיון כרגע. גברת שמחה סחר, בבקשה.

אני שמחה סחר מהעמותה למען הילד בגיל הרך ואני רוצה להגיד כמה דברים. אחד, שכל השפעה בגיל הרך של שקל, זה חיסכון של שבעה שקלים כלפי המבוגרים. אז תלכו עם זה לשר האוצר.

הם לא יודעים לספור ככה.

למה?

הם לא יודעים לספור ככה. יש כל כך הרבה דברים שהם יכלו להשקיע בהם היום ולחסוך מיליארדים. בריאות למשל. בואי, כאילו יש, באמת. הם לא יודעים לספור ככה.

אז הגיע הזמן שנדע לעשות חשבון.

נכון, חד משמעית.

זה דבר ראשון. דבר שני, אני רואה שיש איזו הסכמה כללית של כל חברי הכנסת כמעט, שהגיל הרך הוא נורא חשוב.

נכון.

אז מה קורה כאן? מה קורה לכם, סליחה? מה אתם עושים בשביל באמת לקדם? אותי זה מרתיח, כי אני יושבת בוועדות האלה, בעיקר בוועדות הרווחה והוועדה לזכויות הילד שנים - - - ושנים וטוחנים וטוחנים ושום דבר לא זז. זה דבר שמאד מרגיז אותי.

עכשיו, אם החוק הזה ילך, ההצעה של משרד הכלכלה, זה יהיה אסון לדעתי, לדעתנו. אני מדברת על קבוצה של אנשי מקצוע, פרופסוריות. אני רק - - - הקושי של הכלכלה רק יעבור לנייר ויעשו V, V, V. יש שלושה כיסאות, ארבעה - - -

את מדברת על תזכיר החוק של - - -

סליחה, סליחה. תני לה לסיים את הדברים. אין לנו זמן. בבקשה גברתי, לסכם, משפט אחרון.

אני רוצה להגיד לה - - -

סליחה, משפט אחרון לסיכום, בבקשה.

אז החוק צריך להיות כזה שמטפל באיכות של השירות, באיכות של הטיפול, ברמת העובדות. צריך לקדם אותן. אי אפשר לשלוח אנשים לטפל בילדים ועוד כל כך הרבה, בלי איזו שהיא הכשרה.

יש לי עוד הערות, אבל אני אחסוך את זה מכם.

אוקיי, תודה. בבקשה.

קודם כל יש תזכיר חוק של חיים כץ.

תציגי את עצמך בבקשה.

יערה שילה, הקואליציה לחינוך מלידה. יש את החוק שאתם הגשתם, אתה וד"ר יפעת שאשא-ביטון ואת בטח דיברת על החוק השני שמוגש, תזכיר החוק של חיים כץ?

אני נגד החוק של חיים כץ.

בסדר, הלאה.

לזה התכוונתי. אני לא מתמצת כל כך בפוליטיקה.

קודם כל למרות שכולם אומרים ומדברים ומדברים, אני שמחה בכל דיון. אני חושבת שכל פעם שמקיימים דיון זה מעורר את כולנו. אנחנו בקואליציה לחינוך מלידה, אני חושבת שכבר כולם מכירים אותנו והצעות שלנו הוגשו. אנחנו ביחד עם המועצה לשלום הילד, עם האגודה לגיל הרך ועם ההורים.

הבחינה הקשה ביותר זה באמת שלושה דברים שצריכים לראות. הפרישה בארץ. היום בונים מעונות במקומות שיש כסף, השלטון המקומי מקבל תקציב, הוא לא שם את זה בשכונות החלשות. הוא שם את זה בשכונות החלשות שמלכתחילה הוא ידע שההורים ישלמו. ואז מה עשינו בזה?

טוב שמצאתם אשמים.

תודה מיכל. תודה. בבקשה.

לא, אני מדברת על כמה דברים. על האיכות על הצוותים כמכשירה וכעובדת בתחום, גם מי שהוכשר, אתם תראו גם לפי מרכז המחקר והמידע של הכנסת, מתוך 2,900 מוכשרים נשארים 900. 2,000 בורחים בגלל המשכורות. וכמות הילדים שמתקבלת למסגרות. רק השנה בוועדות נדחו 9,500 ילדים. כלומר גם מתוך ה-23% שמתקבלים נדחו כמעט 10,000 ילדים מלהתקבל לתוך המסגרות.

כמובן שבחברה החרדית ובחברה הערבית המצב הרבה הרבה יותר קשה. בחברה הערבית יש רק חצי אחוז שנמצאים במעונות יום, בחברה החרדית רק 2.5% ואני חושבת שצריך כבר לקחת – וליאור אמר שהוא פה לאורך שנים – גם אני איתו שנים, הוא יודע את זה. כבר 10 שנים צריך כבר - - -

לסיכום.

אני חושבת שצריך כבר לצאת, כמו שאמרו מרב וגם איילת, לצאת עם כמה נקודות ולהגיד את זה אנחנו עושים עד שנת 2018.

תודה. עמותת סיכוי, בקצרה, בבקשה.

תודה רבה אדוני יושב הראש. קרואים לי ג'ורג' סלימאן מעמותת סיכוי, לקידום שוויון אזרחי. קודם כל אני ממש מברך על הדיון ואני ממש מסכים עם יערה לגבי זה.

אני הולך להתמקד היום בהצגת חסמים בסבסוד שכר החינוך של ילדים - - -ובתור במעונות יום ואז אני רוצה גם להקצות לחסמים האלה. אני מזכיר את החסם הראשון בסבסוד שכר הלימוד, זה שהסבסוד של משרד הרווחה הוא נמוך מדי להורים של ילדים בסיכון. כולנו יודעים ששיעור העוני בחברה הערבית הוא גבוה פי 2.6 מהאוכלוסייה הכלכלית, ועדיין משרד הרווחה מסבסד בממוצע כמחצית משכר הלימוד של הילדים. וזה שיעור שהוא יותר נמוך מהסבסוד של אותו משרד לילדים של אימהות עובדות.

אנחנו מגלים שמשפחות יש להן קושי לעמוד בדרישות התשלום וזה מתבטא בשטח בתשלום חלקי ואפילו באי תשלום בכלל. האלטרנטיבה כמובן היא פנייה למסגרות שהן פרטיות ולא מפוקחות וכמובן זה פוגע באיכות השירות, בהתפתחות הילד, בהכנסות של מנהלות משפחתונים.

אנחנו בעמותת סיכוי חושבים שקודם כל צריך להוזיל משמעותית את השתתפות ההורים של ילדים בסיכון. אי אפשר להפקיר ילדים בסיכון. ההתפתחות שלהם תלויה במידה רבה בתכניות - - -

תודה. אורה, שבי ליד השולחן ונקרא לך עוד מעט.

התפתחות הילדים בסיכון תלויה במידה רבה בתכניות העשרה חוץ ביתיות ואי אפשר להפקיר אותם. לכן צריך להוזיל משמעותית את השתתפות ההורים ואף לבטלם לגמרי.

לסיכום, תודה.

לסיכום עוד שני חסמים. אחד, הטפסים של משרד הרווחה לא מתורגמים לערבית ויש פה חסם של שפה אשר מקשה על הורים לגשת לשירות ולקבל את זכותם. דבר שני, ילדים של אימהות שעובדות במשרה חלקית אינם מקבלים סבסוד ממשרד הרווחה וצריך להמליץ על - - - של ילדים.

תודה, אין לנו עוד הרבה זמן. זאב, בקצרה ממש.

דקה. קודם כל אני רוצה לחזק ולתמוך בדברי חבר הכנסת אלעזר שטרן, שאין לראות בילדים בעיה שיש לפתור, אלא אתגר ועתיד המדינה.

אנחנו בפורום הוועדים היישוביים חושבים שעל חינוך הילדים מלידתם ועד סיום לימודיהם בתיכון, חייב להיות מופקד משרד החינוך ולא משרד הרווחה.

בסופו של דבר, על מנת למנוע או להימנע מפגיעה בקיים, המצוי כבר בתחום האחריות של משרד החינוך וילדים אחרים שנמצאים שם, מגני הילדים והלאה, אנחנו חושבים שיש להקציב לנושא הזה תקציב תוספתי ולא לתת למשרד לבלוע את זה על חשבון התקציבים הקיימים היום. עד כאן.

תודה.

עמדתי בזה. פחות מחצי דקה.

משרד העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים, בבקשה.

השירותים החברתיים זה אני.

כן, כן, ודאי. מבחינתי כל הפונקציות במשרד. רוצים להתייחס לדיון? אחד אחרי השני, תתייחסו. בבקשה.

אז שמי חגי מאגף מעונות יום. עלו פה המון המון נקודות. אני אתייחס ברשותך בתמציתיות - - -

ובזריזות.

אבל יש הרבה נקודות ואני אשתדל לגעת בכולן. קודם כל נתחיל מזה שהאגף מפקח על מוסגרות מוכרות. המסגרות האלה כוללות בתוכן שירות מטבי, בטוח, מסובסד ולאחרונה אנחנו שמים דגש על הנושא החינוכי-טיפולי, שהוא מבחינתנו בראש סדר העדיפויות, לצד נושא של הרחבת ההיצע, שאני ארחיב עליו קצת בהמשך.

חברת הכנסת מרב מיכאלי לא כאן, היא דיברה על המיקום שלנו ב-OECD. רק לזרוק איזו שהיא אנקדוטה, רק בשבועות האחרונים ארגון ה-OECD ביקש מהאגף למעונות יום להציג את ההצלחות שלו ואת המעורבות שלו בגיל הזה, כדי שיתר מדינות העולם ילמדו מאתנו. אז בהקשר הזה - - -

חגי, בוא אני אגיד לך. אני רמזתי בתוך דברי. זה אופים של דיונים שחברי כנסת מציעים.

בסדר, אני - - -

אני אמרתי לו יצויר שמה שהמדינה עושה היה על כ-80% מהילדים או 100% מהילדים, אני לא מאמין שאפשר, אבל אז הדיון הזה לא היה קיים.

אז עכשיו אני אתייחס לנושא הזה.

היינו רבים על משהו אחר אולי, אבל אנחנו לא שם. כרגע, אם המסמך מעיד על כך ואני יוצא מתוך הנחה שהנתונים נכונים, ש-77% מהילדים מגיל לידה עד גיל 3 לא נמצאים במסגרות מפוקחות, כשאני אומר לא נמצאים, זה לא במסגרת המעונות של משרד העבודה והרווחה.

כן, אז בהקשר הזה שני דברים. אחד זה הרחבת ההיצע שאני מידע ארחיב עליו, והשני זה חוק הפיקוח. אנחנו כבר לדעתי בסבב השלישי של תזכיר החוק שהופץ עכשיו.

אנחנו מחכים להריץ לכם אותו.

נכון, ואנחנו מאד מברכים על שיתוף הפעולה. אנחנו מאד מקווים שהמאמצים הפעם יישאו פרי, כי אנחנו מכירים בחשיבות הזאת להרחיב את הפיקוח של הממשלה על כל המסגרות. כרגע המצב הוא שאנחנו מפקחים על המסגרות המוכרות שהן למעשה כוללות - - -

ברור. היצע. על ההיצע שהמדינה, למרות הקצאת המשאבים - - -

אז רק עוד מילה אחת על המטפלות שדיברו כאן. אז אנחנו שותפים למצוקה של המקצוע הזה ואנחנו עושים מאמצים בכלים שנמצאים אצלנו. דיברו כאן על העלאת שכר המטפלות, שהוא משמעותי, אבל אנחנו מכירים בזה שזה לא מה שיציל את העסק ואנחנו תורמים בהיבטים של הכשרה מקצועית, כשאנחנו גם מנסים להקל וגם להרחיב את מספר המטפלות המוכשרות. זה לא הולך לפתור את המשבר הזה וזה משהו ש - - -

אין מקצוע שלא עלה בו השכר וזה לא עזר לו.

בסדר, זה כבר נושאים שהם בסדרי עדיפויות מאד מאד גבוהים. לא ניגע בהם כרגע. נושא הרחבת ההיצע – מילה אחת על המשפחתונים שדיבר עליו כאן חבר הכנסת מקלב. בשנים האחרונות – 4 או 5 שנים האחרונות – מערך המשפחתונים לא הורחב. הגיע השר כץ, שם על זה דגש מאד גדול ובשנים 2017 ו-2018 השיג תקציבים להרחיב את מערך המשפחתונים ולאט לאט הדבר הזה גם יגדל.

בהיבט של בינוי, ההשקעה התקציבית היא אדירה, היא משמעותית מאד. מדובר על 350 מיליון שקלים בשנת 2017 וסכום נוסף בשנת 2018. זה מתווסף למיליארד - - -

מימוש. מימוש. מימוש. ביצוע. ביצוע. אני יודע מה הוקצה ועוד בשנים עברו. השאלה היא בביצוע.

אז שאנחנו נמצאים היום בעולם שהוא אחר מלפני כשבע שנים, שמונה שנים. יש היום נוהל, מנגנון שהוא פשוט, הוא מהיר, הוא מתקצב בשיעורים גבוהים. שיעור ההשתתפות מאד גבוה. באמת שכל מה שנשאר זה פשוט לבנות.

יש לנו רשויות שהן מאד חרוצות ותענוג לעבוד איתן. יש רשויות שהן פחות חרוצות ואנחנו מנסים בתמריצים חיוביים ובתמריצים שליליים לעזור להן להתקדם עם הבנייה. בסוף זה לא משהו שאנחנו שוכרים את הקבלן ובונים אלא זה הרשות המקומית, בשיתוף פעולה. יש מין מנגנון כזה ש - - -

כן, אנחנו לא מדברים על רשויות מקומיות שהן אחראיות - - -

לא, אני אומר - - -

בוא, אני רוצה לדבר, נזרק פה עניין הרשויות. רשויות מקומיות חזקות ומצליחות וטובות, נותנות שירותים לאזרחים שלהן, הן יבנו מעונות ורשויות מקומיות שיש להן סדרי עדיפויות אחרים, שהוא יודע עכשיו שאם הוא מקבל ממך את התמיכה לבניית מעון הוא יצטרך להביא עוד איזה 20%, 30% לפיתוח ולדברים אחרים, הוא יגרור רגליים. אין לו ראש לזה.

לכן השאיפה שלי תמיד הייתה לקבוע איזו תקינה מסוימת. אל תשאירו את זה. רשות מקומית נותנים לה, אני רואה תמונות - כמעט כל ראשי הרשויות המקומיות מקבלים כוכבי יופי. אתה מכיר את התחרות הזו? צריך לדרג את זה בכלל. אני אומר אם יש תקינה, אם המדינה קובעת תקינה, אפילו אם היא לא בחובה, שזה יהבהב לאותה רשות מקומית. יש לי כך וכך ילדים ברשות מלידה עד 3 ויש לי כך וכך מעונות. זה יהבהב.

אדוני, המדינה בונה שכונות חדשות ולא - - -

רגע, סליחה ליאור. הייתי שם. הייתי שר והייתי בצד הזה ואני אומר לכם, רבותי, אני מצפה ממשרדי הממשלה שהם לא יצאו ידי חובה רק בפרסום מבחני תמיכה, אלא גם לסמן לרשויות, לכל הרשויות, לגופים המוסדיים, לסמן להם את הרציונל. בקטע הזה אני מצפה מכם שתרימו את הכפפה.

רגע, נקודה אחת, ברשותך, על המגזר הערבי שדיברו כאן מקודם.

בבקשה.

המשרד רואה חשיבות רבה מאד בהרחבת היצע המסגרות למגזר הערבי. במערך המשפחתונים כרגע יותר משליש מהמשפחתונים בכל הארץ משמשים את המגזר הערבי. אנחנו משריינים תקציבים מאד משמעותיים לבנייה במגזר הערבי, וגם כאן אנחנו נתקלים לצערי ב - - -

יש קושי אמיתי ברשויות המקומיות.

גם בקרקעות וגם בקידום הבנייה. לצערי נאלצנו ל - - -

ברור. בבקשה, גברתי.

ורד כרמון מהרווחה. אנחנו מאותו משרד. רק רציתי להגיב על העניין של האוכלוסיות המוחלשות ולהגיד לג'ורג' מעמותת סיכוי, שגם ישבנו אתכם. דווקא מאז ועדת העוני יש לנו דירוג מאד מאד נמוך להשתתפויות ההורים בתמיכה והסבסוד במעונות היום, ויעידו ארגוני הנשים וגם הרשויות המקומיות, שבאמת אין היום מצב שילד לא יכנס למעון בגלל בעיית התשלום. יש לנו דרגות לפי הכנסות לנפש, עם התחשבות בתנאים מיוחדים, עד רמה של 100 שקלים לחודש, שזה באמת נמוך ביותר וכל פנייה של ילד שלא מתקבל למעון יום בגלל בעיית תשלום, נפתרת.

זה לא הבעיה שהוא לא מתקבל. הוא מתקבל, הבעיה שאחר כך התשלומים - - -

תודה, לא להפריע. היא לא הפריעה לך כשדיברת.

שנייה. אם יש בעיות מאד ספציפיות, אנחנו תמיד פתוחים ותמיד נוכל לדבר. אני יכולה לספר גם על מהלך נוסף בתוך המשרד, שאנחנו כרגע מנסים לקדם את נושא שוויון הדרגות, שגם אימהות עובדות לא יתחילו מדרגה 3 - - -

תודה, אנחנו חייבים לסיים.

תודה.

אורה חכם, דקה, רינה כהן דקה, ואנחנו מסכמים.

רגע, גם אני.

אין לי רוח הקודש. את צריכה לכתוב לי שאת רוצה לדבר.

למה אין לך? יש לך.

את בטוחה? את מוכנה לאשר לי? בבקשה.

כבוד יושב הראש, שר האוצר מודיע בציבור על העודפים. האם ועדת החינוך וחברי הכנסת שמצדדים בגיל הרך, יפנו בבקשה להקצאה מתוך הכספים שבסופו של עניין הם חלק מהעוגה?

שנית, האם ועדת החינוך וחברי הכנסת המצדדים, יפנו למשרד החינוך ויבדקו את חלוקת התשומות בחינוך לגיל הרך, באופן יחסי למספר ההולך וגדל של ילדים? עוד דבר אחרון.

לסיכום. משפט אחרון.

כספים קואליציוניים – האם אפשר לדרוש אחוז מסוים מכל כסף קואליציוני, שילך לחינוך?

צודקת. למה אחוז? חמישה אחוז.

אני לא אמרתי אחוז. אחוז מסוים.

אה, אחוז מסוים. אוקיי, תודה. רינה, משפט סיכום. אני מתנצל בפני כל מי שלא דיבר. האולם הזה מוקצה לי עד השעה עשר וחצי ואני לא אעשה מה שעושים לי אחרים. בעשר וחצי אסיים.

סוף סוף מהוועדה הזאת צריכה לצאת קריאה לעשות קשר בין ההשקעות בגיל הרך לבין התוצאות של המבחנים ב-OECD של מיומנויות שאין, מיומנויות שחסרות למבוגרים בעבודה. ההשקעה בגיל הרך היא ערובה לזה שאנחנו נימצא את עצמנו במקום אחר במבחנים של ה-OECD. יש לנו זהב לפני העיניים ולא לוקחים אותו ומשאירים אותו - - - הזה.

תודה, תודה. רבותי,

הוועדה מודה לחברי הכנסת המציעים. הוועדה מודה לשדולת הנשים על המחקר שנעשה על ידם.

הוועדה רואה חשיבות רבה בקיום דיונים בנושא הגיל הרך.

הוועדה עוקבת בדאגה אחר העובדה ש-77% מהילדים מלידה עד גיל 3 נמצאים ללא פיקוח כלשהו של המדינה.

הוועדה קוראת לממשלה להקים את המועצה לגיל הרך ולצקת תוכן לפעולותיה, על מנת שתגבש מדיניות ראויה לטיפול בגיל הרך.

הוועדה מברכת על התהליכים שמשרד העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים מוביל בשנים האחרונות במסגרות לגיל הרך וקוראת למשרד להמשיך, להאיץ ולחזק את המשפחתונים.

הוועדה מברכת את הארגונים השונים העוסקים בטיפול בגיל הרך וקוראת להם לשלב ידיים, לשתף פעולה ולסייע למשרד להוביל תהליכים גם במשרד, על מנת שיימצא הפתרון הראוי והמיטבי לטיפול בגיל הרך. כמובן כשכל המגמה שלנו היא לעשות את היפוך הפירמידה המיוחל, שההשקעות בגיל הרך יוגדלו על חשבון גילאים יותר גדולים.

תודה רבה. הישיבה נעולה.

הישיבה ננעלה בשעה 10:30.