ôøåèå÷åì ùì éùéáú åòãä

ôøåèå÷åì ùì éùéáú åòãä

àåîðéè÷

2018-01-21OMNITECH



הכנסת העשרים

מושב רביעי

פרוטוקול מס' 519

מישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט

יום שלישי, א' בטבת התשע"ח (19 בדצמבר 2017), שעה 9:30

סטטוס אישור תקנות החוק לפיקוח על איכות המזון ולתזונה נכונה במוסדות חינוך התשע"ד-2014 – לציון יום הסוכרת הבין-לאומי

חברי הוועדה: יעקב מרגי – היו"ר

מסעוד גנאים

יואב בן צור

עירית ליבנה - מפקחת על תחום הבריאות, משרד החינוך

עו"ד מיכל חורין - הלשכה המשפטית, משרד החינוך

חוה אלטמן - דיאטנית אחראית ארצית בבריאות הציבור, משרד הבריאות

עו"ד אבינועם סגל - ייעוץ וחקיקה, משרד המשפטים

רות שטסל - אחראית מדיניות מזון בריא, עיריית תל אביב-יפו

עו"ד רות דיין מדר - מנהלת תחום חברה, מרכז השלטון המקומי

עו"ד רחלי הכהן - המועצה לשלום הילד

אורית חזון מנדל - מנכ"ל, פורום ועדי ההורים היישוביים

צור טהון - צוות הזנה, פורום ועדי ההורים היישוביים

מוסא עבד אל-רחמן - ועד הורים ארצי, אבו גוש

עינאק' מוואסי - מורה, באקה אל גרביה

עפר לאופמן - יו"ר הוועד המנהל, עמותת מהיום

ד"ר עמי בן-יהודה - מנכ"ל, עמותת מהיום

מיכל שלוסברג - דוברת, עמותת מהיום

אורלי טמיר - חברה, עמותת מהיום

איילת מייזנר - חברה, עמותת מהיום

גלית אלדרוטי - עמותת עתיד

איתי פרקש - מנכ״ל, food revolution

קונסטנטין שוויביש - מנכ"ל, איגום

אינסה ליאחוביצקי - איגום

אפרת טיש - מקדמת מדיניות ציבורית, האגודה לסוכרת נעורים בישראל

אור בנימין - "יום שני ללא בשר"

סמדר עובדיה - לקט ישראל

מירב ישראלי

יהודית גידלי

יעקב סימן טוב

סטטוס אישור תקנות החוק לפיקוח על איכות המזון ולתזונה נכונה במוסדות חינוך התשע"ד-2014 – לציון יום הסוכרת הבין-לאומי

בוקר טוב. אני מתכבד לפתוח את ישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט של הכנסת. 19 בדצמבר 2017, א' בטבת התשע"ח. הנושא שעל סדר היום: סטטוס אישור תקנות החוק לפיקוח על איכות המזון ולתזונה נכונה במוסדות חינוך, התשע"ד-2014 – לציון יום הסוכרת הבין-לאומי.

עזבו את הכותרת הארוכה. יש הרבה ימי אזכור בכנסת והקצב המהיר שהם מגיעים – אני חושב שצריך לעשות אותם פעם בשנתיים, דו-שנתי, כי נראה לי שרק אתמול היה יום הסוכרת בכנסת. אני זוכר כבר כמה ימי סוכרת בוועדה ואנחנו בסך הכול שנה שלישית בוועדה הנוכחית בקדנציה הזו, אבל טוב שיש את הימים האלה, אני חושב שזה מגביר מודעות.

אני לא הייתי צריך דיון כדי לספר לעצמי מה הסטטוס של התקנות. משרד החינוך העביר אלינו, אם אני לא טועה, בערך, הערכת זמן, קרוב לחמישה-שישה חודשים, יותר אפילו, את תקנות המזון הבריא במוסדות החינוך. התקיים דיון והנה באנו להצביע, לאשר אותן. אני חושב שהיה צריך לאשר אותן והלוואי וכולי האי, אבל חייבים שיהיו תקנות ושיהיה לפחות נייר עבודה איך בודקים ואיך עוקבים ואיך מפקחים ואיך אוכפים. והנה בדקה ה-90, במושג מושאל מעולם הספורט, חבר הכנסת יעקב אשר הגיש רביזיה כי הוא חשב שצריך לשפות מוסדות שלא מתוקצבים על ההזנה, והם נותנים הזנה, על העלויות הכרוכות מהתקנות. אנחנו סברנו שיש קודם כל להעביר את התקנות, ומי שצריך לעבוד ולהילחם ולהיאבק, ויש להם את הכלים. עם כל הכבוד, אני אומר עכשיו, יישמע כביקורת, לא יישמע כביקורת, יש לסיעתו את ועדת הכספים שעומד בראשה חבר הכנסת הרב משה גפני. הוא, באבחת תקיעה של תקנה אחת למשרד החינוך היה משיג את התקצוב, את השיפוי, אבל הכי טוב "לתקוע" רביזיה – שכל ילדי ישראל יאכלו אוכל לא בריא ואף אחד לא יאכוף זאת. תמיד אני אומר את דברי התוכחה שלי ואני כבר שומע את זה שנוזף בי מאחורה, העוזר שלי, שהוא לא פה: למה אתה תמיד נכנס למקומות האלה? אבל אין לי ברירה, זה האופי שלי. ואל תחשדו בי, אני לא מזוכיסט. אני לא בורח לאזורי נוחות. אני חושב שהיה צריך להעביר את תקנות המזון הבריא. תאמינו לי, אם חבר הכנסת משה גפני רוצה עכשיו להעמיד בטור ובצעידה של שלשות, או בצעידה של שלשות או בשמאל-ימין את כל צמרת משרד החינוך – הוא היה עושה את זה. או משרד האוצר כדי להשיג את אותם. לא, אין כסף עלוב, אבל סכומים נמוכים לשפות. אבל חוסר רגישות. אפילו אטימות הייתי אומר. "לתקוע" את כל התקנות. במקום לפתור משבר קטן ככה, ואנחנו יודעים שכשרוצים איך פותרים משברים.

אז זה הסטטוס. נתתי לכם את הסטטוס ועליתי כנראה גם על בריקדות ואני לא מתכונן לתת הסברים לאף אחד. אני חושב שצריך להעביר את תקנות המזון. והביקורת שלי לא רק אליו ולסיעתו – גם למשרד החינוך. לא - - -. למה לא - - -? לפני כשבועיים התקיים פה דיון על אי יישום חופשת חנוכה, נכון? ואי התקצוב של הרפורמה הזו של החופשות. אז הגיעו לכאן גם השר, גם המנכ"ל, והפעילו ודיונים מול, ויהיה מימון של חופשת הפסח. אז גם זו סוגיה שמישהו צריך להרים את הקול, לדפוק על השולחן ולהגיד: סליחה, מעבירים אותה. אבל זה לא עובר. הכי קל לשלוח לי כל פעם, כמו מוניטור בתדר קבוע, עיתונאי שאומר לי: מה עם תקנות המזון? אני מפנה אותם למשרד החינוך. תקנות המזון הבריא, אבל משרד החינוך אומר: זה בוועדת החינוך, התרבות והספורט. אנחנו נתנו לך, תעביר אותן. בסדר, כל אחד אוהב לאכול את הפולים היבשים עם הטוחנות של החבר. יש משמעת קואליציונית, אני לא עושה את זה. אז אני לא מוציא את הערמונים מהאש לאף אחד, אבל אני קורא להעביר סוף-סוף את תקנות המזון הבריא.

בימים האחרונים שמעתי שאולי – נכון, לא רוצים להחריג בקום ועשה, אבל המוח היהודי מייצר פתרונות. יהיו תקנות אחרות ללא אותם מוסדות, שייתנו פתרונות לכלל מערכת החינוך. כי בקום ועשה להחריג בתקנות זה לא נראה טוב, לא חכם וטוב שלא אושר. אמר לי מאן דהוא במשרד החינוך שכנראה הם ינסו להעביר תקנות אחרות שלא מופיעות בהן. זו לא החרגה. תקראו לזה איך שאתם רוצים. הוא לא הרג אותו, רק הוא הפסיק את פעולת החיים שלו. הוא לא החריג אותם, אבל לא הכניס אותם לתקנות. אני מקווה - - -. אתם יודעים מה? הרע במיעוטו. לפחות שכלל ילדי ישראל ייהנו מהתקנות של המזון הבריא.

אתה יכול להגיד - - -

תבדקי בלשכת השר.

- - -

אז אני אמרתי שכן. אם זה יגיע בצורה כזו, אני מוכן להעביר אותן. אני מוכן להעביר אותן. אין שום סיבה שכולם יסבלו בגלל קבוצה מסוימת.

עד כאן. תקראו לזה סטטוס, תקראו לזה נאום תוכחה, דברי זעם, מה שאתם רוצים – תקנות המזון הבריא.

היועצת המשפטית רוצה לשפוך קצת אור?

זה בדיוק מה שתיארת. אני רק אומר שבאמת כל תקנות שיגיעו שהן חלקיות, אנחנו נצטרך כמובן לבחון את זה לאור עיקרון השוויון וכולי. זו רק אמירה ככה.

אנחנו נשמע את משרדי הממשלה: החינוך, הבריאות ונפתח דיון במסגרת היום. ננסה לסכם את הדיון עם מסקנות שיעלו מתוך הדיון לטובת ילדי ישראל, לטובת בריאותם, וכמה שנצליח עוד לשפר את המצב בתחום הסוכרת – והיה זה שכרנו.

הגברת עירית ליבנה.

אני חושבת שאנחנו עושים מהלך מאוד נכון. יתמכו בזה תיכף. אני חושבת שמערכת החינוך עושה מספר מהלכים בנוסף לחקיקה. אני חושבת שיש איזשהו שינוי שחל, חל כבר שינוי במערכת, מתוך זה שההיענות של ההורים לכל התהליכים, מתוך התמיכה של הגופים החיצוניים. זאת אומרת, אנחנו לא חיכינו ולא מחכים ולא תולים את יהבנו רק בנושא הזה. אני חושבת שהנושא של חקיקה ותקנות זה הנשק הכי כבד שיש, ועשינו אותו בהדרגה, ולצידו בכל הזמן - - -

הגברת עירית ליבנה, בדיון שהיה לפני כחודש ומשהו על מכירת מזון עלה קושי, - -

- - -

- - ללא התקנות, לאכוף וליישם.

נכון, אבל כן התחלנו ואנחנו רואים - - - בבתי הספר, בגני הילדים, במודעות, בהיענות של שאר ההורים - - -

אז בואי, אני אספר לך סיפור. תקשיבי, הקפצתי את הבן שלי בי"ב לבית הספר. תיכון ממלכתי. אני מדגיש את זה. אז הוא אמר לי: אבא, תיכנס ל"תפוז" פה בדרך. אני אמרתי לו: למה? אמר לי: תשמע, פה אני קונה בואנו – שלושה במחיר שאני קונה אחד בקיוסק.

אוקיי. אז לא ימכרו. אז שלא יקנה בכלל.

אז עדיין מוכרים. בקיוסק של בית הספר עדיין מוכרים.

נו, זה בדיוק התקנות. אנחנו כל הזמן סחור-סחור ואנחנו חוזרים לאותו דבר.

איפה - - - בואנו?

זהו. עדיף שתאכל תפוח מאשר בואנו.

את יודעת את התשובה, נכון?

אנחנו הולכים סחור-סחור ואני חושבת שאם לא נצליח יהיה לנו קשה מאוד לעשות שינוי. יש הרבה מדינות בעולם שעשו את השינוי הזה וכן הרחיקו לכת והוציאו בכלל קיוסקים. זה עלה בדיון - - -

לפעמים זה גם הקיוסק ליד בית הספר, לא בתוך בית הספר, כשהתקנות האלה לא יחולו - - -

ברור. שעדיין לא, אבל בואו נתחיל קודם כל בשינוי בתוך הסביבה עצמה ונעשה את זה בשיתוף, ואנחנו חייבים ומחויבים. לא סתם אמרתי מי, כי גם הלשכה המשפטית ועם היועצת המשפטית מירב ישראלי והכול - - -

הנה, הרמתי לכם להנחתה – תיקחו את זה, תזרזו את זה, תביאו את זה. שהם יסתכלו על עצמם במראה איך הם הפקירו את האוכלוסייה שלהם.

וזה מה שעצוב – שאנחנו נדאג לאוכלוסיות שלנו ודווקא אוכלוסייה שכל כך נדרשת למזון הבריא הזה, בסופו של דבר גורמת לעצמה להיות מוחרגת וחבל. הבריאות שלהם והתחלואה אצלם בדיוק אותו - - -

לא, יותר.

יותר. יותר. ראינו את הנתונים שפרסמו לגבי אחוזי ההשמנה עכשיו במדינת ישראל בכיתות ז'. משרד הבריאות העלה לפני שבוע באתר נתונים מזעזעים שאחוז ההשמנה הוא כל כך גדול, ואם אנחנו לא נעשה את זה ביחד לא נתקדם. אנחנו נגרום עוול.

תציג את עצמך, בבקשה.

דוקטור עמי בן יהודה, מנכ"ל עמותת מהיום – הפורום הישראלי לאורח חיים בריא.

אני מאוד מודה לך על קיום הישיבה כי אנחנו באמת צריכים פה לנוכח המצב – תיכף אני אגע במצב – אבל אנחנו חייבים לדחוף את הכול קדימה. ואם יש פה פתרון, אני מאוד שמח לפתרון. אנחנו צריכים לזכור ש-53% מהמבוגרים בישראל בעודף משקל.

כמה אחוז?

53%.

מבוגרים, כן?

מהמבוגרים.

מבוגרים. כן. שליש מהילדים בכיתה א'.

- - - 20% בכיתות ז' - - -

יש לנו פה מצב של פרסום, מה שהיה במשרד הבריאות בשבוע שעבר – 49% מהילדים בשדרות.

61% בג'סר א-זרקא.

61% בג'סר א-זרקא – זה היה המשפט הבא שלי. ארבעת היישובים הבאים זה ישובים ערביים.

ג'סר א-זרקא – כמעט לא נפקד מקומה בשום מדד.

61%?

61% מהילדים בכיתה ז' עם עודף משקל בג'סר א-זרקא. 61% - - -

תן לי להתפרץ לתוך דבריך, אני אשאל אותך שאלה: אנחנו מכירים את בני הנוער שלנו – לא כולם אוהבים את שיעורי החינוך הגופני. בינינו, זה גם כמעט לא חינוך גופני. זה תמיד בשעות הבוקר כשחצי עוד ישנים, המורה הלך להביא את הכדור, הקבוצה הזו במגרש, השנייה עוד לא אספו אותה ונגמרה השעה. אתם מכירים את זה, זה לא השתנה. לפני 40 שנה הייתי שם, 50 שנה, זה אותו דבר.

אנחנו בדקנו – יש לך עשר דקות פעילות בממוצע.

אבל במקביל תבדוק את אותה שכבה – בוא נדבר על השכבה הבוגרת – תראה שחלק לא מבוטל מהם הולכים לחדרי כושר בכסף מלא, של ההורים, למי שיש. אתה עמותה. עכשיו, תראה איזה מצב: אנחנו, הריבון לכאורה, מבקשים את הסעד לדחוף. אני עובד גם על זה. אני חושב שהגיע הזמן בזמן שאנחנו אוהבים לתת חוג לכל ילד ולסבסד פה – לתמרץ ילדים כאלה שילכו לחדר כושר. גם לסבסד, עם כל הכבוד, הרשויות המקומיות, המתנ"סים, יש להם חדרים והם לא מרחמים. המחיר של הרשויות המקומיות, חדרי הספורט והכושר של הרשויות המקומיות וחברת המתנ"סים זהה כמעט למחיר של המכונים הפרטיים. ואני חושב שצריך להיכנס. זה מקום שצריך להיכנס ולטפל, אבל אני אומר את זה לעצמי.

בבקשה.

אבל אתה נוגע פה בשתי נקודות: דבר ראשון, בעצם הבריאות לעשירים היא טובה יותר מאשר לעניים. ופה אנחנו מדברים על הקבוצות החרדיות, ערבים - - -

- - - זה מרק שלא צריך הוכחה.

כמובן, אבל הדבר השני הוא: יש תכנית לאומית שנקראת "אפשרי בריא", שאמורה בדיוק לעשות את הדברים האלה – להכניס עוד שעת פעילות בתוך בתי-הספר. יש לך את הפעילות אחרי בית-הספר, יש לך את כל מה שקשור לדברים האלה. כמה פעילות יש ב"אפשרי בריא"?

נשמע בהמשך. תודה.

הלאה, גברתי.

חוה אלטמן, משרד הבריאות.

מה שאני רוצה להגיד זה שיש את החוק המקביל שמטפל בעצם בצהרונים, בתזונה בריאה בצהרונים. ואנחנו הוצאנו כבר מכרז. המכרז להעסקת גוף שייפקח על ההרכב של המזון, האיכות התזונתית בצהרונים בארץ עומד להסתיים בשבוע הבא. אחר כך אנחנו נקבל את כל ההצעות, נעבוד איתן, ואנחנו מקווים שבסביבות חודשיים אנחנו נוכל להתחיל לפעול, לעשות פיקוח בצהרונים שבהם משרד החינוך לא מפקח, שזה פחות או יותר כ-2,000 צהרונים שקיבלנו עכשיו בתיאום עם משרד החינוך. זאת אומרת, זה משהו שסיכמנו.

זה בדיוק אותו דבר.

זה בדיוק אותו דבר. זה אותו הרכב מזון שאנחנו קיבלנו ממשרד הבריאות.

ההרכב של המזון והדרישות הן אותן דרישות כי זה אותו חוק, זה אותם - - - שמשרד - - -

בדיוק - - -

והתקנות שלכם עברו באישור בחקיקה?

כן, כן.

לא נוהל פנימי או תקנות. הן ממש אושרו.

לא, לא, לא, לא - - -

- - -

- - -

זה עבר כאן, אבל כי הן מחייבות.

זאת אומרת, יצא לו "פוקס" שבדיון הזה הוא נוכח - - -

זה באישור ועדת העבודה, הרווחה והבריאות.

כן.

כן.

וגם שהתקנות ההן חלות על צהרונים שמפעילה רשות מקומית. זאת אומרת, העלויות הנוספות הן על רשויות מקומיות ולאו דווקא על בעלויות שמפעילות את מוסדות החינוך, ומכאן אני חושבת - - -

תודה רבה לך.

האמת היא, הרביזיה מדברת יותר על מוסדות שנקראים תרבותי ייחודי שזה גילאים גדולים יותר. לכן, שם זה עבר - - -

נכון, נכון.

למה? יש שם כיתות גן.

לא. בתרבותי ייחודי שאנחנו תקועים זה ילדים בני - - -

לא, לא, לא. שם אין להם בעיה.

סליחה. אוקיי. אוקיי, אוקיי.

אנחנו רצינו להבין איך אותן תקנות פה עברו ופה לא עברו.

זה אותו מזון, אותן תקנות - - -

- - -

תודה. תודה. נכון. אנחנו בלהט הצער, נקרא לזה ככה, מיד קפצנו על זה, אבל זה לא דומה.

בבקשה.

אני יכולה להגיד עוד משהו על "אפשרי בריא".

כן, בבקשה.

"אפשרי בריא" התחיל לפעול מחדש, יש התארגנויות חדשות, יש רשויות שנכנסו למערכת.

בכמה רשויות זה עובד?

כרגע זה בתהליך. אני לא בטוחה בכמה רשויות זה עובד, - -

זה עדיין לא התחיל לעבוד בכל - - -

- - אבל כל ההתארגנות סביב זה - -

- - -

- - וכל המרכז של השלטון המקומי מעורב. מתחיל קורס הדרכה לנציגים מרשויות שקיבלו אישור לנושא הזה ויש הרבה פעילות במדיה על הנושא באינטרנט. זאת אומרת, הנושא לא מת לגמרי. הרשויות עצמן הן בתהליך עבודה.

- - -

הנושא מצריך כוח אדם, מצריך מיומנות של אנשים, אנשים שמתמצאים בכל התחומים שקשורים ב"אפשרי בריא".

מתי התכנית הזו, "אפשרי בריא" יצאה לאוויר העולם? ההחלטה התקבלה של "אפשרי בריא".

ההחלטה הראשונית היא משהו כמו ארבע-חמש שנים.

יותר - - -

יותר. יותר.

אז יותר.

יותר.

בזמנו היא עבדה במשהו כמו 11 רשויות, אבל אחר כך הייתה בעיית תקציב, הממשלה לא אישרה תקציבים, הייתה איזושהי הירגעות מסוימת ברשויות - - -

כמו כל מסיבות העיתונאים שמכריזים על זה ואחר כך מפסיקים את הכספים.

- - -

זה לא נכון.

הגברת רות דיין, אני רואה שבוער לך – תדברי. "אפשרי בריא". תציגי את עצמך.

עורכת הדין רות דיין מדר, מרכז השלטון המקומי. ממונה על תחום הבריאות במרכז השלטון המקומי.

רשת ערים בריאות היא יחידה שנמצאת במרכז השלטון המקומי והיא עובדת יחד עם משרד הבריאות על מנת לקיים את תכנית "אפשרי בריא" ברשויות המקומיות. עד לרגע זה התכנית לא התחילה לפעול ברשויות בגלל עניינים בירוקרטיים, משפטיים - - -

לא תקציבי?

לא.

להוסיף משהו?

כן.

המועצה לשלום הילד, בבקשה.

רחלי הכהן מהמועצה לשלום הילד.

אני רק רוצה קודם כל להתייחס לדברים של הגברת עירית ליבנה ממשרד החינוך לעובדה שבעצם חל שינוי במערכת. כמובן שאנחנו מאוד מברכים על זה ושמחים, אבל אני רוצה להזכיר שזה שחל שינוי, סביר להניח שהשינוי חל בקרב שכבות חזקות שיש להן גם יכולת כלכלית וגם ידע. ולכן מבחינתנו אני שוב מזכירה שהזכות לבריאות חלה על כל הילדים שווה בשווה. וכמובן להזכיר שחוק שעבר ב-2014 הוא הצהרת כוונות, הכול טוב ויפה, אבל ללא - - - וללא - - - אין לה שום משמעות, ולכן אנחנו מצטרפים לדברים שנאמרו כאן - - -

נציגות ההורים, בבקשה.

בוקר טוב לכולם. עבד אל-רחמן מוסא מהכפר אבו-גוש.

אני מדבר בקשר לקיוסקים שנמצאים בתוך בתי הספר. חלק מבעלי העסק הזה – זה לא עסק ששייך למועצה או שייך לרשויות, אלא שייך לבן אדם פרטי. בן אדם פרטי מסתכל לא על הבריאות של הילדים, אלא מסתכל על הכיס – כמה שאפשר להכניס לכיס הזה. לא אכפת לו מהילדים, והם מכניסים בתוך הקיוסק דברים שמשמינים, דברים שבאמת - - -

לא בריאים.

לא בריאים.

אני מדבר אישית על הנכד שלי. יש לי נכד בן עשר והוא נמצא בחטיבה. תאמין לי, אם אני אביא אותו, תראה אותו, הוא לא ייכנס מהדלת מרוב שהוא שמן.

מהגנטיקה של סבא שלו. אני מכיר את סבא שלו לפני הדיאטה.

וזה מפריע גם לילד. הילד, כשהוא הולך לבית הספר, ילדים אחרים מתגרים בו - -

דיברנו על זה, נכון.

- - ומתחילים להגיד לו: אתה שמן, שמן, שמן - - -

כל התופעות החברתיות הנלוות לכך. נכון.

אז אני מאחל שאנחנו נמצא איזו דרך ביחד על מנת שבאמת נעצור את הדברים האלה ולא - - - לדברים הרעים חס וחלילה לילדים.

בהקדם. תודה.

הגברת אורית חזון, בבקשה.

אורית חזון מנדל מפורום ועדי ההורים היישובים.

אני רוצה בבקשה להגיד מספר דברים. דיברו כאן הגברת עירית ליבנה ממשרד החינוך, הגברת חוה אלטמן ממשרד הבריאות, אני רוצה פשוט להגיד: יש כאן איזושהי מלחמה, משהו קורה פה בין משרד הבריאות למשרד החינוך. אנחנו מבקשים פיקוח על האוכל בצהרונים, מבקשים פיקוח על הקפיטריה, מבקשים פיקוח שיהיה, שהמשרדים ישתפו פעולה אחד עם השני. כי כרגע עד עוד שבוע יש איזה סוג של פיקוח של משרד החינוך שמכשירים מורים-מורות, שהם פשוט לא ממש יודעים מה לעשות כל כך, ומשרד הבריאות לא ממש מעורב בעניין של הפיקוח.

מה? מה?

את מכירה שזה קורה? את יודעת על מה - - -?

כן, אני מכירה שזה קורה, ועכשיו יש איזשהו מידע - - -

אנחנו נשמע - - -

מורים ומורות - - -?

הגברת עירית ליבנה, תתייחסו אחר כך.

אני לא יודע על קושי של תקשורת בין משרד החינוך למשרד הבריאות בסוגיית המזון.

הם פשוט מטילים את האחריות בין אחד לשני. וגם שמענו פה את הגברת חוה אלטמן אומרת ואת הגברת עירית ליבנה. אתה שומע דברים.

אבל זה - - - על שיתוף פעולה.

צריך פה לשים דגש שיהיה פיקוח של שני המשרדים, שיתוף פעולה, אפילו של שלושה - - -

יש חלוקת עבודה ברורה, מוגדרת – איפה, מי - - -

זה דבר אחד.

דבר שני, העניין של התקנות. אני חושבת שצריך לעשות עבודה של מודעות, להעלות את המודעות לאורח חיים בריא. זה דבר שאפשר לעשות עכשיו, כבר בימים האלה, במשרד החינוך: להפיץ פרסום, לתת תקציבים, להעלות את המודעות בבתי הספר, אצל הילדים, אצל ההורים, אצל המחנכים. צריך לעשות עבודה ממש משותפת כדי להעלות את המודעות. כי רואים שברשויות עשירות יש מודעות מאוד גבוהה וזה עובד, וברשויות חלשות יותר, שאין להן תקציב לזה, זה לא עובד והילדים ממשיכים לאכול מזון לא בריא, מזון מזיק.

תודה.

מר צור טהון.

צור טהון, נציג פורום ועדי ההורים היישוביים.

קשה לי לספור את מספר הפעמים שעליתי ברינה לכנסת ישראל וחזרתי עם מפח נפש. אנחנו עושים את זה כבר מ-2012 – חלק מהקולגות שלי.

בהתחלה כשפתחת, שמחתי. אמרת: קשה לי לספור.

אוקיי. אני ניסיתי, אבל לא הצלחתי לספור. זה מדובר על הרבה פעמים.

מר צור טהון ואני סופרים מ-2012.

זה נקרא ניצחון התקווה על הניסיון.

כן - - -

הנה, עובדה שאני פה. עובדה שאני פה, אז יש עוד תקווה. כדי לתת לחברים פה איזושהי אינדיקציה לזמן שעבר מאז שהתחילו להתפלפל על אישור התקנות – דור שלם בזמן הזה של תלמידי תיכון כבר סיים את לימודיו. איבדנו אותו. עכשיו אנחנו לקראת סיום הדור השני. אז קצת לתת אינדיקציה מספרית.

עכשיו, לגבי מה שנאמר קודם, לגבי הקושי ביישום החוק. לחוק יש משמעות סימבולית, לא רק בשטח. זו איזושהי אמירה תקדימית של המחוקק, ולכן לנו זה מאוד חשוב – ההורים. בסדר? יש לזה הרבה משמעות. זאת אומרת, אני מוסיף לדבריה של הגברת עירית ליבנה.

עכשיו, נאום התוכחה שלך – הזדהיתי עם כל מילה שלו ואני מוסיף תוכחה משלי: זה פשוט מגוחך. אם היושב ראש יוכל להגיד לנו מי הפרסונה הספציפית שעליה ניתן להפעיל לחץ, אנחנו נעשה את זה. כי אני קצת איבדתי - - -

הרביזיה היא של חבר הכנסת יעקב אשר.

חבר הכנסת יעקב אשר ספציפית יכול לקדם? הוא יכול לבטל את הרביזיה?

רק הוא. הוא צריך לבטל את הרביזיה שלו, לחזור בו מהרביזיה.

- - - או שימשוך - - -

רביזיה זו בקשה לדיון חוזר.

אני יודע. אני גם הייתי פה כשהוא עשה את זה. אוקיי.

בסדר, זהו.

הבנתי, קיבלתי. תודה.

הגברת רות שטסל.

כן.

בבקשה.

תודה.

שמי רות שטסל מעיריית תל אביב-יפו. אני מנהלת תכנית "בתיאבון", שזו מדיניות מזון עירונית, ואני רוצה להתחבר לכל מה שנאמר פה ולהוסיף שבאמת אנחנו גם מצפים לתקנות. גם בעירייה כמו עיריית תל אביב שיש בה תקציבים, אבל גם זקוקים למשהו ברמה המדינית. אני מתחברת למה שנאמר פה מחברתי מהמועצה לשלום הילד שגם לאוכלוסיות חלשות צריך להתייחס. ואני חושבת שיש פה מקום שזה לא רק מודעות ופרסום, אלא זה לייצר שינוי מבני בתוך בית הספר של איך מקדמים בכלל שיח על מזון בריא - - -

תל אביב היא רשות חזקה, בסדר?

כן. אנחנו - - -

אתם מתמודדים בכלל עם סוגיית הרוכלות בסביבת בתי הספר?

מאוד-מאוד-מאוד קשה, ובגלל זה אני אומרת: אני פה על אף שאני רשות חזקה, על אף שיש לי פיקוח. מבחינת סדר גודל יש לי 600 גנים, 400 צהרונים, יותר מ-100 בתי ספר יסודיים ועוד 40 בתי ספר תיכונים – לא מצליחים להתמודד עם זה כי צריך לזה גיבוי. זאת אומרת, צריך לזה גיבוי של משרד החינוך. ברגע שמנהל בית הספר לא מבין שזה חלק מהמדדים שלו, יש פה בעיה ולא משנה מה הרשות המקומית אומרת. ואת מנהל בית הספר – מי שלא נמדד על משהו לא יכול לעשות שינוי. ומנהל בית הספר, יש לו שעות - - -

אני חושב שזה רעיון מצוין, רעיון מצוין – להוסיף עוד מדד.

עוד מדד. להכניס במיצ"ב, להכניס - - -, לתת להם - - -

זה, דרך אגב, גם לשנות את החוק.

לשנות את התקנות - - -

- - -

לא קשור. אנחנו ביום הסוכרת הבינלאומי.

לא קשור ליום הסוכרת. אני מדברת על איך לקדם את הדברים בחינוך.

תקשיבי, אני חיפשתי את הסיכום, את הפקודה לסיכום. נתת לי אחת.

מעולה. אז יש לי עוד אחת. בוא נראה אם אני אצליח לתת לך גם אותה.

העניין של התיכונים. אנחנו עשינו פרויקט מאוד גדול בנושא הקפיטריה. כבר מסוף שנת 2016 אנחנו עובדים על זה. עשינו מחקר, לקחנו מדגמית מילדים דיווחים מה הם אוכלים כל יום בשביל להבין מה קורה שם. גילינו שלילדים בתיכונים יש כמה בעיות. בעיה אחת: הם אוכלים ארוחת צהריים כפולה. למה? הם מבחינה פיזיולוגית ומבחינה תזונתית רעבים בשעה 11:30. מה שיש להם בקפיטריה או מסביב לקפיטריה זה, מה לעשות, junk food. זו לא ארוחה מזינה. אז הם אוכלים את ה-600 קלוריות האלה שהן לא מזינות. הם מגיעים הביתה ואוכלים שוב. אז זה מתחבר למדדי ההשמנה שדיברו פה חבריי.

יש עניין פסיכולוגי שהמון בנות – זה לא in גם לאכול בבית הספר וזה לא in לקחת אוכל לבית הספר. שזה נושא אחר, זה הרגלי האכילה.

לא, הם אוכלים בבית הספר. זה לא in לקחת אוכל.

זה גם לא לאכול. יש בנות שלא אוכלות בבית הספר.

אז הן אוכלות במקום אחר?

אז הן מפתחות בעיות אכילה.

- - -

יש כאלה שמפתחות - - -

אין זמן. כן.

ועכשיו, מה שאני אומרת זה לשנות את המבנה של הקפיטריה. זה לא סוד שבבתי הספר היום נמצאים עד השעה 16:00. כל אחד מאיתנו שעובד יודע. בחברות ההייטק מביאים אוכל מהבית ומחממים. בבתי הספר זה לא ככה. הם רגילים או להביא סנדוויץ' - - -

תקשיבי, אני מביא אוכל מהבית. הבן שלי לא לוקח אוכל לבית הספר מהבית.

אז יפה. אז אני לא יודעת מה הוא אוכל.

אני יודע מה הוא אוכל. זה עולה לי בכיס. אני יודע.

מה שאנחנו מצאנו בתל אביב כנכון, ופה אני הרבה משוחחת על זה גם עם משרד הבריאות וגם עם משרד החינוך – זאת אומרת, הם שותפים לשינוי הקונספט הזה – זה למסד ארוחת צהריים מבושלת בבתי הספר התיכוניים. זאת אומרת, יש אפשרות לעשות שינוי או להילחם במצב הקיים, שזה בעיות של אנשים שפתחו קיוסק ורואים את זה, למכור במבה, ביסלי, ואין להם מיומנות מה זה אוכל או לשנות מודל. שם יכול להיות הפתרון אם אנחנו רוצים לשנות את העתיד שלנו. ומה שאנחנו חושבים שמי שצריך להיות; בכלל, צריך להיות שינוי במי שמפעיל את הקפיטריות. זה אומר שאם היום זה אנשים שמפעילים קיוסקים, מי שצריך להפעיל את זה זה חברות קייטרינג.

אולי נפתור את הבעיה בכלל – נוציא בכלל את המזנונים, את הקיוסקים מבתי הספר.

כמו בצרפת. בצרפת - - -

הלוואי. בסדר. מבחינתי אין בעיה.

ואז לא יהיה לחץ חברתי, לא יהיו פערים.

נכון - - -

- - -

מבחינתי, אין בעיה. אני לא אוהבת דברים קיצוניים. אבל אם אתה נותן גיבוי - - -

לא, אם אני מודד. תקשיבי, אני מכיר את תפיסת העולם לכאן ולכאן – מה הכי ישים והכי שייתן לנו באמת מענה בקטע של בריאות הילדים. כי אני לא רואה את הילדים. תעשי קפיטריה עם אוכל הכי מפוקח וארוחה מבושלת. בסדר?

עשינו. בסדר.

עדיין, אותן בנות – לא פרצת להן את המחסום.

- - -

עדיין יהיו כאלה שיגידו: תשמע, מה, אנחנו יושבים – סלחי לי – כמו החנונים, יושבים בקפיטריה. כל אחד יפתח לו. כל קבוצה תלך לכיוון אחר.

נכון, אני מסכימה איתך. זה מאוד נכון שצריכים לראות איך אנחנו מייצרים לבני נוער שמתנהגים ובוחרים איך להתנהג, לפי - - - שלהם – איך אנחנו מייצרים נורמה חדשה. הרי כך אנחנו מביאים לשינוי התנהגות. מייצרים נורמה חדשה שזה טבעי לאכול בבית הספר וזה in. להוציא את הבורקס ולהגיד: בורקס out וארוחה מבושלת in. זה עניין של לבוא ולפתח מרחבי אכילה. ועשינו את זה. אני יכולה להראות לך את הסרט שעשינו. אני יכולה לשלוח לך אם תרצה. אפשר להראות פה לחברים בהמשך. עשינו סרט שבמשך שלושה שבועות תיכון בתל אביב קיבל ארוחות צהריים מבושלות, ובשונה ממה שההורים והילדים הצהירו לפני זה – כי עשינו סקר – כל אחד רצה לאכול. והאנשים שלא הזמינו מראש את הארוחה, מאוד-מאוד-מאוד הצטערו על זה. הייתה להם בשבוע אחד בחירה: או לאכול סנדוויץ' או לאכול ארוחה חמה. מי שקיבל סנדוויץ' – כי בהתחלה הם הצהירו שהם רוצים סנדוויץ' – התבאס מזה - - -

זה כשמכינים נכון את - - -

נכון. נכון - - -

אבל זה - - -. יש פה את השף איתי פרקש שהיה איתנו והיה אחראי על זה. ואני חושבת שיש פה עניין של לקדם. אפשר לבוא ולחוקק. אפשר לבוא ולקדם התנהגות טובה. ולבוא ולקדם תיכונים בבית הספר לפתח מרחבי אכילה ולפתח סגנון אחר של מזנון, של להוציא את המזנון ולהכניס קפיטריה, ארוחה, כמו שיש בארצות הברית, כמו שיש בחברות הייטק – זה לדעתי פתרון לטווח ארוך. ברור שיש פתרון ביניים. גם אני, בעיריית תל אביב, יש לי פתרון ביניים כרגע. אני עובדת עם שניים-שלושה תיכונים על שינוי סל המוצרים. כי אין מה לעשות: יש לי מכרז, אני עירייה, אני לא יכולה להוציא את מי שאני רוצה.

אבל את עושה את השינוי איתו.

אז אני איתו עושה שינוי. לקחנו דוקטור שהוא באמת מתמחה בשינוי סביבת אכילה. אנחנו עושים איתו ועובדים יחד עם הזכיין איך אפשר לעשות, וזה צעדים קטנים מאוד. זאת אומרת, אין פה ניסים ונפלאות. זה לא רק חוק שישנה את זה. זה מה שאני מנסה להגיד. זה לא רק תקנות. זה המון-המון-המון עבודה של לפרוט את זה לתכנית עבודה שהיא חמש שנתית ולהבין איך עוד חמש שנים מייצרים פה את השינוי. זה לא חוק וגמרנו. - - - אבל זה עניין של המערכת; זה עניין של המדדים של המורים; זה עניין להכניס את זה בהכשרות, גם של המנהלים, לעשות קורסים. יש המון-המון-המון דברים.

הידע ישנו. עזבו, זה לא עניין של ידע.

כן.

ממש. זה יותר מודעות.

תודה.

אבל צריך להגיד שמבחינת היעד של החוק זה הספקים באמת, ספקי המזון. החוק מתייחס לזה.

כן. והקיוסקים.

ויש פה הרבה אוכלוסיות אחרות - - -

תקשיבו, ללא שילוב ידיים של כל המערכות, לא יהיה.

ברור.

משרד החינוך יכול להוביל קו והוא צריך להוביל קו, הוא צריך לפתוח את המשנה, יחד עם השלטון המקומי. להכניס את זה, כמובן עם שיח: עם משרד הבריאות וכל - - -

עם ההורים.

עם שיח - - -

כן, אנחנו גם עובדים עם ההורים ועם הילדים.

אני אומר: צריך להוביל ולהכניס. אני שמעתי את תל אביב, את הלהט. את רואה שיושבת פה הגברת רות שטסל – פונקציה מקצועית שחיה את זה, זורמת ואומרת במילים אחרות מה שהיא לא אמרה: תנו לי אמצעים וכלים, אני מביאה את זה לרוחב, את מה שעשינו עם התיכון.

יש יוזמות ואפשר. אפשר. כשאנחנו מריצים קמפיין ומובילים אותו עד הקצה ומראים לכל מנהלי המחלקות, לכל מנהלי האגפים בעיריות, ברשויות המקומיות, למנהלי בתי הספר, שזה בסדר היום – כולם מתגייסים. בתי הספר יודעים להתגייס. אני חושב שהסוגיה של המדידה, להכניס את המדד הזה – יש 34; בין 30 ל-40 מדדים. תכניסו עוד אחד, לא יקרה כלום: מזון בריא. אורח חיים בריא, נקרא לזה.

אורח חיים.

אורח חיים בריא. אני חושב שזה נכון.

יש, יש - - -. יש - - -

אני חושב שצריך להכניס את זה וצריך להעביר את זה - -

אבל יש.

יש תכנית.

יש.

- - וצריך יחד עם מה - - - להכניס את זה לשיח. לתת תחושה שזה מעניין מישהו. אתם יודעים מה? כמו שמעניין את המורה למתימטיקה או המורה לספרות או כל מקצוע אחר שהילד יעבור ויתכונן למתכונת ולזה ומשגעים אותך וטא-טא-טם וטא-טא-טם – ככה גם בקטע הזה.

אבל יש.

ככה זה מחולל שינוי. חוזר מנכ"ל – איזו אמירה פעם בשנה לא עושה את שלה. הגברת עירית ליבנה, הרי אם חוזר מנכ"ל היה יעיל ופעיל, לא היינו צריכים תקנות במובן מסוים.

תל אביב היא חלק מרשת ערים בריאות. כי רשת ערים בריאות זה 42 רשויות מקומיות, מתוכן – כמה יש לנו? 270 רשויות מקומיות?

כן.

אם כל הרשויות המקומיות היו חלק מרשת ערים בריאות ואתה חייב שיהיה לך מקדם בריאות בתוך הרשת, יהיה לך הרבה - - -

מישהו שלא דיבר רוצה להתייחס? בבקשה, הרמת.

אני רוצה - - -

מי זו אני?

שמי אפרת טיש. אני מקדמת מדיניות ציבורית באגודה לסוכרת נעורים.

אני רוצה לשים פשוט עוד דגש אחד: באמת, מעבר למניעה והכול ולכולם יש זמן – יש ילדים שכבר מגיעים לבתי הספר עם מחלות, וכל הנושא של התזונה הזו, זו התמודדות יום-יומית שאנחנו מנסים להתמודד בסוף בדרכים אחרות. בסופו של דבר, זה נותן מענה רחב על מה שהכנסת והוועדות מנסות טיפין-טיפין לעשות הפיכה. אז זה באמת משהו. זה לא. זה נגרר כל כך הרבה שנים, אבל המשמעות של זה: יש ילדים שההתמודדות היא כל כך קשה ביום יום ואני חושבת שהגיע הזמן. זה לא רק שכולם חושבים שזה חשוב. באמת, איפה עולים מדרגה ועושים את זה בקצב קצת יותר מהיר? ולשים דגש באמת על הנושא גם של מרחבי האכילה, כמו שהגברת רות שטסל הדגישה, כי זה באמת משמעותי – המקום. גם כשיש איפה לחמם את האוכל, והתיכונים היום, רוב התיכונים לא מסיימים ב-16:00 אלא ב-18:00. ב-18:00. תיכוניסטים נמצאים עד 18:00 בתיכונים. אני חושבת שאי אפשר - - -

איפה? בפינלנד או בישראל?

בישראל. במדינת ישראל. גם הבת שלי נמצאת בתיכון עד 18:00 בערב.

זה תיכון עם תל"ן?

שום תל"ן – זה הלימודים שלהם.

מגמות.

מגמות.

במגמה.

מגמות.

בסדר. לא כל המערכת עד 18:00. בסדר, מה. מה. הבן שלי בי"ב, נו. גם אלה עם התל"ן יוצאים ב-15:00 ופעמיים בשבוע המורה לא הגיעה והוא ב-13:00 בבית. עזבי. נו, מה. תספרי לנו 19:00-18:00. אבל אין ספק שכשיש יום לימודים ארוך כזה, צריך לתת מענה תזונתי.

חייבים לתת מענה. בעצם, זה המסר שלנו - - -

אחריות הורית – את שמעת על המושג הזה? לא הכול המוסדות – גם אחריות הורית.

אבל גם כששולחים איתם אוכל צריך שיהיה איפה לחמם ואיפה לאכול. זה בדיוק העניין. זה שני דברים שונים. אף אחד לא מוריד פה מאחריות הורית, ועדיין, במקביל, צריך שתהיה את האפשרות בכלל ליישם את הארוחות הבריאות האלה מהבית.

עוד נקודה.

טוב. כן, הגברת עירית ליבנה.

אני רוצה כמה התייחסויות. קודם כל, אני חוזרת למה שעכשיו הגברת אפרת טיש אמרה. נורא קל להגיד "מערכת החינוך". האחריות ההורית פה הרבה יותר משמעותית. נגיד, משרד החינוך - - -

ידעתי שאת אוהבת את "היציאות" האלה.

אני גם כהורה וגם כסבתא דואגת לילדים שלי באותה מידה. רבותיי, אי אפשר להגיד: הכול המערכת.

סליחה, לא מכשירים מורים לפקח. להיפך. כשדיברנו על מודעות אמרנו: שמורה או גננת יסתכלו מה הילד מביא, יסתכלו מה הוא אוכל. זה לא להכשיר אותן להיות הפקח. זה להפוך את זה לחלק מהתהליך החינוכי, וזה בדיוק זה - - -

ואם תבוא אם ותאמר למורה ולמחנכת: - -

אל תיכנסי לי לכריך.

- - מה את מסתכלת? מה את נכנסת לכריך של הבן והבת?

- - -

את זה אנחנו רואים.

זה יכול לפגוע - - -

אז צריך לדעת לעשות את זה בתבונה.

בחכמה, כמובן.

כן, אני אומרת - - -

אבל התקנות לא ישנו את זה.

אבל התקנות לא ישנו את זה. בדיוק.

לא, זה לא קשור - - -

בדיוק.

זה לא קשור לתקנות.

השיח בבית הספר - - -

- - -

תקשיבו, מכל ההתפלפלות שאמרתי קודם – אם השיח בבית הספר יהיה שיח בריא, זה יחלחל. זה יחלחל.

נכון. נכון.

השיח הוא כזה - - -

השיח הוא כזה.

בואי, אני לא יודע עד כמה. תקשיבי, השיח הוא כזה. הגברת עירית ליבנה, אני לא מזלזל בכל מה שנעשה ובכל מה שנכתב. בפרקטיקה, במרוץ היום יומי של בתי הספר, של מנהלי בתי הספר, של המחנכים ושל המורים זה לא תופס נפח.

- - -

זה לא תופס נפח. יש לו דברים אחרים שיושבים לו פה - - -

אתם מדבר בעיקר על הבוגרים יותר. אנחנו כן - - -

גם הצעירים. אני אומר: גם הצעירים וגם הבוגרים.

- - -

בסדר. יכול להיות יותר. יכול להיות.

כי השיח הזה השתנה בגילאים הצעירים.

אני מקווה.

אפרופו, כן. ואז הקיתונות של "אל תיכנסי לי לכריך" ובאיזה חוק הגננת אמרה: לא להביא כריך עם שוקולד.

או עוגה. עוגה.

הורה, עורך דין, שאומר לי בטלפון: מתוקף איזה חוק הגננת אמרה לא להביא.

והוא צודק.

זו שאלה טובה מאוד, דרך אגב.

אוקיי.

והוא צודק.

אם תעזרו לנו בקטע הזה ותהיו יותר פתוחים שבתי הספר נקיים – מאלרגנים אתם אומרים את זה? כן?

זה יהיה. זה לא עכשיו. זה יהיה.

ותסלחו על הביטוי: שישתוללו, לא יקפצו. כל ההורים שחפצים, שיפנקו את הילדים שלהם בבית.

כןץ נכון. נכון

מערכת החינוך היא מערכת חינוך קולקטיבית.

משרד הבריאות, זאת דעתי. מי שלא נוח לו איתה, יש טוקבקים. יש טוקבקים. לכתוב - - -

עוד דבר אחד: יש שיתוף פעולה מלא, 24 שעות, בין משרד הבריאות למשרד החינוך, ואני מוחה על הדבר הזה.

- - -

ברור. אני מכיר את זה מהדיונים הקודמים.

בבקשה.

מה שאני רציתי להוסיף לכל הדברים הנכונים שנאמרו כאן, שגם יש חוק וגם צריך מרחבי אכילה וגם צריך לדאוג לאורח חיים בריא. אחד הדברים שלא הוזכרו כאן, ולדעתי הוא חשוב, זה חינוך תזונתי. וחינוך תזונתי בסיסי זה מהגן ועד - - -

תקשיבי, יש חינוך פיננסי, יש חינוך לשוויון מגדרי, יש חינוך לזה וחינוך – מתי נכניס אותם?

בזמן שהם אוכלים. בזמן שהם - - -

- - -

בזמן שהם נמצאים בגינה ומגננים. זאת אומרת, יש כאן בעיה. אנחנו מדברים על השמנה בניגוד לכל העניין הזה, הכלכלי, ותחומים אחרים שלומדים, שאני לא מזלזלת בהם. בנושא של תזונה יש לנו בעיה הולכת ודוהרת. ההשמנה לא מפסיקה. ואם אנחנו לא נסתכל על זה מכל הכיוונים וננסה לטפל בהם ולהביא את הילדים יחד עם ההורים בסופו של דבר למקום שבו מסתכלים על האוכל, מבינים מה אוכלים, מבינים מה עושים – לא נצליח. דרך אגב, יש מדינות שעשו את זה.

אני לא רוצה לחטוא למטרה. בואי, גברתי, אני מסכים איתך. אני לא רוצה לחטוא למטרה של הדיון, כי המטרה של הדיון זו מערכת החינוך.

אוקיי, אבל זו מערכת החינוך.

אבל אנחנו לא יכולים "לזרוק" את כל תחלואי החברה הישראלית על מערכת החינוך. בואי, תקשיבי: ההיפך הוא הנכון. בסדר? נכון שיש את התופעה הזו שצריך לטפל בה, של המזנונים, של הקיוסקים, של – נקרא להם "הגזלנים". אלה שבפתח בתי הספר. כל אלה, צריך לטפל בזה וצריך להעביר את התקנות. צריך לעשות ונעשה. אבל כשמדברים על תופעת ההשמנה בחברה הישראלית – זה לא בתי הספר. זה אנחנו, ההורים אשמים. אז זה אנחנו, זה ההורים. בואו, עם כל הכבוד.

זה כל החברה הישראלית.

כל החברה הישראלית.

אני אומר לך: אני גר בדרום. אני רואה מה האינטגרציה, הפתיחות, ההשתלבות של החברה הבדואית, שהייתה אוכלת אוכל בריא. הם עומדים איתי בתור, בעגלות – אני אומר: דפקנו להם את הצורה. - - - הם התחילו לקנות את ה-junk כמונו. ואנחנו מדברים, משרד הבריאות מדבר על זה. יש עדות מסוימות שמחלות מסוימות לא נכנסו לשם. פתאום הכול.

תראה מה תקציב הפרסום במגזרים - - -

לכן, זו בעיה של כלל החברה הישראלית. נכון שאנחנו דנים כרגע על מערכת החינוך, אבל אסור לנו גם לזרוק את כל. בסוף, כשמקצינים, ומשפטנים יגידו לכם: כשמקצינים בתביעה, בסוף מאבדים את כל התביעה. אנחנו צריכים להתמקד בתקנות המזון הבריא למוסדות החינוך ובחינוך לאורח חיים בריא במוסדות החינוך. זה היום הזה. זו הגברת המודעות. נכון, תופעת ההשמנה בחברה הישראלית זאת עבודה מערכתית: של משרד הבריאות, של משרד העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים, משרד החינוך – כולם ביחד, וזה צריך. אם זו מגיפה, סליחה על הביטוי, אז הממשלה צריכה לקבל החלטה. לא באיזו אמירה, רק דקלרציה של "אפשרי בריא" ואף אחד לא בדק איך זה מתיישם ובכמה תקצבו את זה.

אבל יש גם רעב במדינה שלנו וגם בזה צריך לטפל.

נכון.

זה הולך ביחד.

נכון, זה הולך ביחד.

נכון. כי זה אוכל לא בריא.

מי שלא דיבר. אני עושה סבב אחרון. חברי הכנסת.

אדוני היושב ראש, חברי חבר הכנסת, מכובדיי, אני רוצה להעלות נקודה אחרת שאני חושב שצריך לטפל בה ומיידית: זה בנושא סוכרת הנעורים של ילדים. סליחה שאני - - -. רבותיי, אני חושב שיש נקודה שאנחנו צריכים לשים לב אליה, וזה הילדים הסוכרתיים מגיל אפס עד שלוש.

לידה עד שלוש. פה רגישים לאפס.

אנשים רגישים. מלידה עד שלוש. לא אפס. הם כולם מספרים חזקים. והילדים האלה נמצאים - - - וברגע שנולד ילד כזה, וישבתי עם הורים כאלה – באותו רגע אותם הורים חרב עליהם עולמם, אין להם יכולת לעשות שום דבר אחר, אלא להיות צמודים לילד. אף מעון או אף מקום לא מוכנים לקבל אחריות על הילד הזה, אם יהיו לו איזשהן נפילות, היפו וכולי. ולכן מה שאנחנו צריכים לעשות ומנסים לעשות, גם בימים האלה, זה לטפל בכך שיהיו סייעות צמודות לילדים האלה מגיל אפס עד שלוש. אי אפשר להזניח את הגיל הזה, כי באותו רגע הורים לילד כזה פשוט לא עובדים, כל עולמם נסוב סביב הילד, וכמובן שזה יכול להיות שבר במשפחה. ולכן אני חושב שביום הזה דווקא אנחנו צריכים למצוא את הדרך שבה אנחנו נביא לכך שמדינת ישראל תעמיד. זה לא ילד אלרגני כמו שדיברנו. זה ילד שזקוק להשגחה מיידית. זה ילד שלא מסוגל לטפל בעצמו. ברור שהוא חסר אונים והוא בסכנת חיים כל רגע, ולכן צריכה להיות לו סייעת צמודה שתטפל בו באופן שוטף כדי להציל את חייו וכדי לפתוח איזשהו פתח של צוהר להורים האלה, שגם כך נפגעו וגם כך צריכים להתמודד כל ימי חייהם עם הנושא הזה. לתת להם איזשהו פתח שיוכלו באמת לעשות את הכול כדי לחזור לחיים נורמטיביים. נורמטיביים בחיים הם לא יהיו, אבל לפחות לעזור להם עד כמה שאפשר לחזור לחיים קצת שפויים.

תודה.

תודה, אדוני.

חבר הכנסת מסעוד גנאים.

תודה, אדוני היושב ראש. אני מודה לך על הדיון שהוא, אני חושב השני במסגרת הדיון על הפיקוח, או יותר.

- - - רביעי, חמישי.

רביעי-חמישי?

- - -

אז בסדר. כנראה שהזיכרון שלי לא עזר לי.

לפני שבאתי לפה הייתי בדיון בוועדת העבודה, הרווחה והבריאות על העניין של הסוכרת וההשמנה בחברה הערבית. האחוז של הילדים, בני הנוער, התלמידים השמנים והחולים גם, להפתעתי, בסוכרת הוא גבוה יותר מהילדים היהודים והוא גבוה מאוד. מה זה אומר? זה אומר שני דברים: פיקוח על מזון, משום שלצערי גם באחד הדו"חות נאמר שהילדים הערבים צורכים מהמשקאות המוגזים יותר, יותר, וזו אחת הסיבות להשמנה ולסוכרת גם, חוץ מסכנת חיים גם במישורים אחרים, וגם אורח החיים שלהם והאוכל שלהם הוא לא בריא בכלל. אז זה אומר שזה חשוב מאוד במוסדות החינוך. משרד החינוך, שתהיה לו תכנית, תכנית חינוכית, משום שזה עניין תודעתי חינוכי שיתחיל מהגיל הצעיר. וגם הפיקוח על המזון, שהילדים לוקחים וצורכים במוסדות החינוך. דיברתי עד כמה זה חשוב, כמה זה גם מסוכן כאשר אנחנו נותנים לגורמים שלא כל כך אכפת להם את הבריאות של הילדים שלנו. אכפת להם מהכיס שלהם.

תודה.

תודה.

גברתי, בבקשה. תציגי את עצמך, בבקשה.

שמי עינאק' מוואסי, אני מבקה אל-גרביה. עבדתי שנתיים כמעט - - - לקידום בריאות בבתי הספר במשרד החינוך, יחד עם המפקחת עירית ליבנה. ולאור מה שנאמר: יש יחידת בגרות, קוראים לה: מעורבות חברתית. אז בתוך המערכת, בתוך היחידה הזאת, אני כמורה בתיכון, אנחנו עושים לפעמים - - - של תלמידים שיתנדבו בבתי חולים או בבית אבות או משהו, על מנת לראות איזה עתיד לא בריא ימתין להם במידה והם חיים חיים לא בריאים. חוץ מזה, ההתנהגות הלא בריאותית, מבחינת אוכל, מבחינת אגרסיביות – זה נמשך בגלל חיים לא בריאים.

לכן, אני כמשתתפת בוועדת החינוך, התרבות והספורט רואה שיש פה Multy functional, תכנית מולטי פונקציונלית. שהכול יעבוד יחד – גם משרד החינוך וגם מלמטה: ועדות, מורים, מנהלים. הכול יהיה באותה סירה. כי אחרת, לא נוכל להתקדם. חוץ מזה שהחברה הערבית באמת סובלת. סובלת מהתנהגות לא בריאותית, סובלת מהשמנת יתר, סובלת גם מחברה קולקטיבית שהיא חברה לא בריאה. נשים שסובלות מסוכרת או בחורות שסובלות מסוכרת בבתי הספר – מורים לא יודעים. מחנכים לפעמים לא יודעים. אימהות ואבות גם לא יודעים. לא רוצים לחשוף את הבנים והבנות שלהם, מה יש להם מבחינת מחלות. זה דבר מאוד-מאוד - - - בחברה הערבית שצריכים לשים לב.

חוץ מזה, תפתחו את התקשורת. הקמפיינים על מקדונלד'ס, על שוקולדים. אני לא רואה קמפיינים בהכללה על עניינים לקידום הבריאות. פה אפשר לנצל את השיווק החברתי על מנת לקדם בריאות, במיוחד באוכלוסייה שהיא אוכלוסיית מיעוט.

תודה.

תודה.

גברתי, בבקשה.

שלום. שמי סמדר. אני מארגון לקט ישראל. אני מנהלת תחום תזונה בארגון לקט ישראל. תזונאית במקצועי.

ארגון לקט ישראל זה בעצם ארגון שעוסק בהצלת מזון והעברתו למי שזקוק לו. אנחנו בעיקר תומכים באנשים במגזר השלישי, פריפריות. יש לנו פרויקט שנקרא נבט. אנחנו מחלקים כריכים לילדים בבתי ספר. מדובר על ילדים שמגיעים ללא כריך, ילדים שחיים במשפחות לא מתפקדות ובעצם מגיעים ללא אוכל לבית הספר.

ככה, אני רוצה לתת לכם שתי דוגמאות מהשטח על החשיבות בעצם גם של התקנות האלה, החשיבות של חוזרי מנכ"ל. כארגון שבעצם תזונה זה אחד מערכי הליבה שלו, ואני כתזונאית, מאוד חשוב לי לקדם את הנושא של תזונה; כברירת מחדל, הכריכים שאנחנו מחלקים הם מלחמניות מחיטה מלאה. אני יכולה להגיד לכם שהכריכים האלה ניתנים כתרומה לבתי הספר, ויש לנו בתי ספר שמוותרים על התרומה הזאת למרות שיש שם ילדים שצריכים אותה, כי הילדים מסרבים לאכול כריכים מחיטה מלאה. יש לי ויכוחים עם מנהלי בתי ספר על העניין הזה שהם בעצמם לא מבינים את החשיבות של זה. כנ"ל ממרח שוקולד בכריך. אנחנו הפסקנו לשלוח ממרח שוקולד לפני שלוש שנים. עד היום אני מקבלת טלפונים בתחנונים ממנהלי בתי ספר: יש ילדים שלא אוכלים אם אין ממרח שוקולד בכריך.

מה יש בכריכים?

יש גבינה צהובה, יש טונה, יש גבינה לבנה, יש חומוס. יש דברים בריאים ומזינים שיש ילדים שבוחרים לא לאכול אותם. כגישתי, אם אתה לא אוכל את זה, כנראה שאתה לא מספיק רעב. אבל הגישה הזאת לא נכונה.

תראי, זה חוזר למה - - -

אנחנו צריכים לחשוב על החינוך.

אין ספק. חינוך לאורח חיים בריא הוא נדרש ויהיה בסיכום. עכשיו, מערכת החינוך לא יכולה להתמודד עם ילד שלא רוצה לאכול אוכל בריא, כי אין להם את הסמכות. למורה, למנהל אין שום סמכות. זה בא מהחינוך מהבית, זה בא עם מודעות. לכן, אמרתי: אני לא רוצה להחטיא את המטרה, כי זה באמת דיון נפרד, דיון בפני עצמו – כל סוגיית החינוך לאורח חיים בריא בכלל בחברה הישראלית.

נכון, אבל ברגע שיש תקנות יותר קל, גם למנהלי בתי הספר, להכניס את זה - - -

אין ספק. התקנות באות לומר למי שמכניס אוכל לבית הספר איזה אוכל יהיה בבית הספר.

נכון. זה צד אחד.

את אמרת שיש בתי ספר שמוותרים? אני אספר לך: יש רשויות מקומיות ומנהלי בתי ספר שעל פי חוק הם נכנסים למפעל ההזנה, ומטעמי נוחות הם לא נכנסים. מטעמי נוחות לא מיישמים את מפעל ההזנה ולא מעניין אותם שיש ילדים שהם נשארים רעבים. זו גם בעיה בפני עצמה. אבל היום, בציון יום הסוכרת הבין-לאומי, ההתמקדות שלנו היא איך אנחנו מחנכים לאורח חיים בריא בתוך מוסדות החינוך.

נכון. ותקנות וחוזרי מנכ"ל - - -

וסוגיית המזון היא חלק מאורח החיים. לא הכול.

נכון, אבל ללא ספק - - -

מי שלא דיבר, בבקשה, ואני מסכם את הדיון. בבקשה, גברתי.

אור בנימין. אני מנהלת את הפעילות של עמותת יום שני ללא בשר. אנחנו מקדמים את הנושא של שילוב יותר קטניות בתוך התזונה של הילדים כחלק מהמלצות התזונה וחוזרי המנכ"ל והתקנות. ורציתי לשקף פה דברים שאנחנו רואים במפגשים רבים שלנו עם רשויות מקומיות וזה חוסר מודעות הורית. זה מתחבר למה שהגברת סמדר עובדיה אמרה, אבל זה משהו שיהיה חיוני לעסוק בו אם רוצים לעזור לילדים בתוך מערכת החינוך לאכול נכון.

אין הסכמה בין הורים מהי תזונה נכונה, ואני יכולה לתת דוגמאות אין ספור של הורה שאומר; הורה בוועדה שמלווה את התזונאית של הרשות שאומר: אבל אורז מלא זה מגעיל. אני לא אתן לילדים דגנים מלאים. זה לא טעים. ולדעתי, צריכים לראות איך מוציאים גם את המלצות התזונה בצורה רשמית מטעם משרד הבריאות כדי שאנחנו כעמותות שמעלים את המודעות נוכל להסתמך עליהן ולהפנות אליהן, ולעבוד גם על ההורים. לא יהיה ניתן, להערכתי, לעשות שינוי בתוך מערכת החינוך אם ההורים הם לא חלק מזה. זה פשוט לא יקרה.

ההמלצות נמצאות באתר משרד הבריאות - - -

יופי – אתר.

תודה.

אדוני ואני מסכם. בבקשה.

צריך לתקשר אותן, הגברת חוה אלטמן. זה לא מספיק שהן שם. לא - - -

שלום. שמי קונסטנטין שוויביש. אני מנכ"ל ברשת איגום. זו רשת חינוך מוכרת שאינה רשמית.

אני רציתי פשוט לספר שאנחנו כבר שנה רביעית כבר מטפלים בנושא של אורח חיים בריא. לכן, התפריט שלנו – יש לנו מטבח מבשל בפיקוח של משרד הבריאות, עם מפקח ועם תברואן. ובנוסף לכך אנחנו בנינו את התפריט על בסיס המלצות של דיאטנית - - -

למרות שהחרגנו אתכם בחוק הפיקוח על הצהרונים, אתם מכניסים.

כן. בוודאי.

יפה. אתה רואה, לא שכחתי לך את "ההכנסה" הפוליטית הזו.

"פוליטית"? אני לא, לא.

היה פה, היה בליץ, היה בליץ פוליטי. מה זה? כמעט משבר קואליציוני היה על זה, אבל קיבלת. אתה רואה שאני לא מפספס.

וגם זו פשוט פעולה עם ההורים כמובן. מעבר לכך, אורח חיים בריא זה חלק אינטגרלי בתכנית שלנו. בלי או עם משרד החינוך אנחנו מכניסים את זה כחובה, ופיתחנו, יחד עם הרשות הלאומית למלחמה בסמים ובאלכוהול, תכנית שנקראת יום של תכלת שבה אנחנו, יחד עם המורים, מפתחים את הנושא של אורח חיים בריא. אז הכול אפשרי.

הכול אפשרי אם רק רוצים.

אם ירצו, אין - - -

אם רק מפנים לזה זמן ומוטיבציה, ויש, יש הרבה זמן במערכת החינוך. אם צריך קצת מוטיבציה – אפשר.

וגם אני רוצה לברך שיש לנו עוד גורם ה-15 אשר יפקח עלינו. עד כה היו 14 גורמים אשר מפקחים על החינוך המוכר שאינו רשמי. עכשיו יהיה גורם 15.

לא הבנתי את העקיצה שלך. בוא תסביר לי מה זה.

אני יכול למנות כמה גורמים יש לנו.

אין מה לעשות.

לא, זו לא עקיצה.

בלי פיקוח ובקרה - - -

אפשר כך לצמצם - - -

הלוואי ועם פיקוח ובקרה נגיע למה שאנחנו - - -

אני לא נגד פיקוח, אני נגד ריבוי הגורמים. אפשר - - -

אין ספק שצריך לעשות תיאום, כמה שאפשר, אבל כשהחוק נותן סמכות ואחריות לגוף, למשרד ממשלתי, מטבע הדברים הוא רוצה "לכסות" את עצמו בפיקוח ובבקרה שלו ולא של אחרים.

אבל אנחנו מפוקחים.

תודה רבה.

אני מסכם. אין מה לעשות, עשינו סבב דוברים. אני חושב שהיינו נדיבים.

הוועדה מודה ליושב ראש הכנסת על ציון יום הסוכרת בכנסת. הוועדה קוראת לשר החינוך לסיים את הסוגיה המבישה של אי אישור התקנות למזון בריא במוסדות החינוך, כמבישה מבחינתי. לחילופין, אם לא ניתן יהיה ולא יהיה שינוי, הוועדה מבקשת לקבל לידיה תקנות חדשות ללא אותו פלח של המוסדות הייחודיים והתרבותיים וקוראת למשרדים למצוא את הניסוח הנכון והמתאים כדי שזה יעבור כאן, בוועדה, ללא הסתייגויות.

החינוך, הבריאות, העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים ולמרכז לשלטון מקומי להגיש תכנית לאומית לאישור הממשלה לחינוך לאורח חיים בריא. הוועדה מבקשת לקבל לידיה מסמך מהשלטון המקומי שמפרט באלו רשויות מתקיימת התכנית רשות בריאה, כמו ששמענו - - -

רשת ערים בריאות.

רשת ערים בריאות.

לא. עיר בריאה.

עיר בריאה. תקראו לזה איך שאתן רוצות – הבנתן אותי, נכון?

הוועדה קוראת למשרד החינוך, השלטון המקומי, משרדי הבריאות והאוצר להוביל יוזמה לעידוד פעילות גופנית במכוני הכושר בסבסוד והוזלה של המחיר. הוועדה קוראת למשרד החינוך להכניס למדדי הרשות – יש מדדי חינוך, אלה של משרדי החינוך כלפי הרשות, ויש מדדים בית ספריים – להכניס למדדי בתי הספר את סוגיית הטמעת אורח חיים בריא וסביבה בריאה בבתי הספר.

תודה רבה, הישיבה נעולה.

הישיבה ננעלה בשעה 10:33.