ôøåèå÷åì ùì éùéáú åòãä

ôøåèå÷åì ùì éùéáú åòãä

àåîðéè÷

2018-02-08OMNITECH



הכנסת העשרים

מושב רביעי

פרוטוקול מס' 214

מישיבת הוועדה לקידום מעמד האישה ולשוויון מגדרי

יום רביעי, ח' בשבט התשע"ח (24 בינואר 2018), שעה 9:30

רכש ציבורי-איפה הנשים?

חברי הוועדה: מירב בן ארי – מ"מ היו"ר

מרב מיכאלי

חן עבאדי - מרכזת בכירה קידום אוכלוסיות, משרד העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים

ניר בן אהרון - הסוכנות לעסקים קטנים, משרד הכלכלה

נעם דשא - סטודנט רגולציה, הסוכנות לעסקים קטנים, משרד הכלכלה

איתי פלומבו ויסמן - סגן מנהל אגף בכיר תאגידים עירוניים, משרד הפנים

אבינועם ביר - עורך די, עוזר ראשי, הלשכה המשפטית, משרד הפנים

מוחמד גאליה - ממונה תאגידים עירוניים, משרד הפנים

נלי פולנסקי - מנהלת ענף יזמות, הלוואות, אגף א' יזמות עסקית, משרד העלייה והקליטה

ענבר אייזינגר - עורכת דין, ממונה שוויון מגדרי, פרקליטות המדינה, משרד המשפטים

יפה גולן - מנהלת תחום רכש נכסים ולוגיסטיקה, משרד האנרגיה והמים

עדי קאהן גונן - מנהלת פרויקטים, הרשות לקידום מעמד האישה

אלון קינסט - מינהל הרכש הממשלתי, אגף החשב הכללי, משרד האוצר

אילן פרץ שי - עורך דין, לשכה משפטית, משרד החינוך

שרון מאיר - מנהלת מחלקה בכירה יעוץ משפטי, יועצת מנכ"ל לשוויון מגדרי משרד התיירות

מיכל לזרוביץ' - מנהל אגף שוויון מגדרי, נציבות שירות המדינה

באטריז רוזן כץ - עובדת סוציאלית, יועצת ראש העיר חיפה לקידום שוויון מגדרי, עיריית חיפה

חוה מוסקוביץ - יועצת למעמד האישה בית אל, מרכז השלטון המקומי

חיה מנע - עורכת דין, יו"ר ועדת מעמד האישה, להב - לשכת ארגוני העצמאים והעסקים בישראל

מאירה בסוק - עורכת דין, יועצת משפטית, ארגון נעמ"ת

רחל בנזימן - עורכת דין, מנהלת הקליניקה לזכויות נשים בעבודה

חן רביב - חברה בקליניקה לזכויות נשים בעבודה

ד"ר מירב שמואלי - מנהלת תחום קידום מדיניות וחקיקה, רוח נשית

הדס ארצי - חברה בקליניקה של האוניברסיטה העברית

נוגה דגן בוזגלו - עורכת דין, חוקרת ומרצה, מרכז אדווה

ליאורה ניאזוב - רכזת תכניות מרכז ודרום, העמותה להעצמה כלכלית לנשים

קרן גרינבלט - עורכת דין, מנהלת שותפות קואליציית ארגוני נשים לצדק תעסוקתי

הגר לוי-קדמי - מתמחה, שותפות קואליציית ארגוני נשים לצדק תעסוקתי

ניר קבלו - יוזמה לאומית

יהאל כלפא - מתנדבת, מעורבות

רועי גרופי - עמותת סיכוי

ענת מימון

דלית אזולאי

ר.כ., חבר תרגומים

רכש ציבורי-איפה הנשים?

בוקר טוב לכולם. אני אפתח את הוועדה. אני מחליפה את חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן. אני פותחת את ועדת העבודה – אתמול כל היום החלפתי את חבר הכנסת אלאלוף, שזה כמו כולבויניק של הכנסת, אין בעיה.

אני פותחת את הוועדה לקידום מעמד האישה ולשוויון מגדיר. היום. 24 בינואר, 2018, ח' בשבט תשע"ח. הנושא הוא רכש ציבורי – איפה הנשים?

אז אני קצת קראתי את החומר ששלחתם ותיכף גם ניתן למרכז אדווה ולשותפות להציג את הנושא. באופן אישי אני מאד מתחברת לזה משני מקומות, אני גם יושבת ראש שדולת כחול לבן בכנסת, אני עוסקת המון בתעשייה הישראלית, בכל מה שקשור לעסקים קטנים, בינוניים ובכלל מעורבות של נשים.

נחשפתי הרבה גם לאחר שליוויתי את עמותת יסמין תקופה, אני גם מודה שהפעלתי פרוטקציה והם זכו בפרס יושב ראש הכנסת ובצדק, כי מגיע להם. אין הרבה עמותות שבאמת מקדמות עסקים של נשים והם זכו לכבוד הזה בשנה שעברה; וגם כמובן מהמקום של הוועדה, מהמקום של קידום נשים, מהמקום של לבוא באמת ולהבין שיש בעיה ולטפל בה ולהתייחס אליה ולא מה שנקרא לחשוב שבגלל שאנחנו כל הזמן מתקדמים, מדינת ישראל, 2018, אנחנו נמצאים במקום שוויוני, אבל אנחנו עדיין לא שם.

כמובן, כמו שאני תמיד עוסקת, אני עוסקת גם בקידום של עסקים של נשים חד הוריות. תסלחו לי שאני לא קוראת לזה הורה עצמאי, למרות שיש עלי כל הזמן ביקורת. סדר, ביום שאנחנו נתייחס כל הזמן בלשון נקבה, אני גם אקרא לחד הוריות הורה עצמאי. בינתיים תסלחו לי, שאני אמשיך לבוא ולומר שאנחנו מקדמים את הנושא כדי לעזור, גם לנשים חד הוריות עצמאיות וגם לנשים חד הוריות שרוצות לעבוד ולצאת מהמלכות של הבטחת הכנסה.

אז קראתי, התרשמתי, אני מאד אתכן בעניין. אמרתי לכם מאיזה תחומים, אבל בכלל בנושא הזה של קידום נשים ורכש ציבורי, נושא מעניין מאד.

אז לא נרבה במילים שלי ונפתח עם עורכת הדין קרן גרינבלט. עם נוגה דגן בוזגלו. קודם מרכז אדווה, בבקשה.

אודיי, אז תודה.

רק בבקשה מי שמדברת או מדבר, שם ותפקיד לפרוטוקול.

שמי נוגה דגן בוזגלו ממרכז אדווה, חוקרת, מרצה וכו'. לאחרונה יצא לי לעסוק בנושא של רכש ציבורי. איך הגענו לזה? במרכז אדווה אנחנו מלווים את המדינה בניתוח מגדרי של תקציבי המדינה, עוסקות גם בניתוח מגדרי של תקציבי רשויות מקומיות.

בוקר טוב לחברת הכנסת מיכאלי.

וחלק מקואליציית שותפות, שעוסקת בקידום עסקים קטנים של נשים. אני אתחיל בעצם בשאלה למה לעסוק בזה. אז קודם כל יש פה הרבה מאד כסף ציבורי, מיליארדים של תקציבי קניות של הממשלה, של רשויות מקומיות, שמעט מאד מהכסף הזה מגיע לנשים. אני אגיד שבמדינות שונות בעולם הבינו שיש בעיה ומקדמים השתתפות של עסקים קטנים בכלל ועסקים בבעלות נשים, שרובם קטנים, כמו שנראה תיכף, ברכש ציבורי ואני אגיד עוד שאם לא מקדמים את הדבר הזה בצורה אקטיבית, כמו הרבה היבטים של שוויון מגדרי, זה לא קורה מעצמו, כי יש הרבה חסמים ונגיע אליהם תיכף.

עוד חשוב להגיד שכל התפיסה של רש ציבורי התעצבה על פי מידותיהם של תאגידים גדולים, תאגידים בינלאומיים, תאגידים מקומיים וב-20 השנים האחרונות יש חשיבה מחדש, במסגרת החשיבה על כלכלה מקומית, על קיימות, על שרשראות ערך מקומיות, על הצורך לחזק עסקים קטנים, שהם 95% מהעסקים במשק ובמסגרת זו גם עסקים בבעלות נשים, שרובם המכריע הם עסקים קטנים ועסקים זעירים.

המחשבה היא שלא חושבים רק על יעילות כלכלית בבחינת הכי נוח להתקשר עם החברות הכי גדולות, אלא חושבים על קיימות כלכלית של החברה כולה ואז מסתכלים אחרת על עוד קצת עבודה שנדרשת כדי לקדם עסקים קטנים, והדבר נכון כמובן גם בהיבט המגדרי.

דבר נוסף, אם תקראו מסמכים של האיחוד האירופי, ה-OECD, כולם מדברים לגבי עסקים בישראל על שתי בעיות, בעיה של תחלופה גדולה ובעיה של שרידות של עסקים קטנים, הקושי לשרוד. אין ספק שרכש ציבורי זה אפיק לחיזוק ההישרדות של עסקים קטנים וגם עסקים בינוניים, צריך להגיד.

סיבה נוספת, אנחנו מנסות לקדם בדרכים שונות שיפור כלכלי במצבן של נשים. הרבה נשים פונות לעסקים קטנים מכורח, בגלל אפשרויות מוגבלות מאד בשוק העבודה וזה בהחלט אפיק להגברת השוויון הכלכלי של נשים ושל קבוצות מיעוט נוספות.

יש פה שרטוט של הסוכנות לעסקים קטנים ובינוניים, שרק נותן לנו פרופורציה. הסגול הבהיר, הסגול הכהה זה עצמאים ועסקים זעירים, עסקים שמעסיקים עד ארבעה עובדים ואתם יכולים לראות שזה פשוט הרוב הגדול של חצי מיליון העסקים במשק. למעשה אם נחבר את העצמאים, עסקים זעירים ועסקים קטנים, אנחנו מגיעים ל-95% מהעסקים במשק. זאת אומרת שהעיצוב של הרכש על פי מידותיהם של תאגידים גדולים, הוא חלק מהבעיה הכלכלית שיש לנו בכלכלה, שבה כסף ציבורי מתנקז לשכבה מאד צרה וכאן אנחנו רואים את זה בעולם העסקים.

הנתונים לגבי עסקים בבעלות נשים בישראל אינם מספיקים ואחד הדברים הראשונים שאנחנו צריכים לעשות זה להתחיל לספור בצורה טובה יותר. הנתון המעודכן ביותר הוא משנת 2015, מסקר שערכה הסוכנות לעסקים קטנים ובינוניים. הסוכנות מצאה 14% עסקים בבעלות נשים בלבד ועוד 17% בבעלות משותפת. אני אגיד שבעולם ההתייחסות לעסקים בבעלות נשים היא לא בעלות מלאה של נשים, אלא כל עסק שלפחות 51% מהבעלות עליו היא בידי נשים. זה מעודד עסקים משותפים גם לרשום את עצמם על שם נשים ולא רק על שם גברים, כמו שקורה הרבה פעמים בעסקים משפחתיים.

אם נסתכל על נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה - - -

רגע, אז בעצם הראשון זה בעלות והשני זה מנכ"לות.

כן. הנתון השני של הסוכנות מתייחס לניהול עסק וכאן הייצוג של נשים, שוב, לפי הסקר, הוא נמוך יותר.

כן, 12%.

מדברות על 12%. מה עוד יש לנו? יש לנו נתוני למ"ס שמפרסמת אחת לכמה שנים דמוגרפיה של עסקים ונתונים נוספים. לפי הלמ"ס, שהנתונים שלה הם לא מלאים לגמרי, הם כוללים 88% מהעסקים, מדובר על 22% עסקים בבעלות נשים, הכוונה בעלות מלאה, אבל כאשר מדברים על עסקים בינוניים וגדולים, למעלה מ-20 עובדים, זה יורד ל-8%. זה מחזק את מה שאנחנו יודעות. רוב עסקי הנשים הם עסקים קטנים וזעירים.

כשמדברים על החברה הערבית בישראל המצב הוא גרוע עוד יותר. מדובר רק על 11% מהעסקים שהם בבעלות נשים. למה המצב גרוע במיוחד? כי לנשים ערביות יש הרבה מאד חסמים בשוק העבודה וזה בהחלט ערוץ חשוב לקידום כלכלי שלהן.

עוד דבר שאנחנו רואות, זה שכמו בתחום התעסוקה בשכר, של שכירות, גם בתחום העסקים יש בידול עיסוקים מאד מאד חזק והוא חלק מהבעיה שלנו בקידום רכש נשים. יש לנו גם פיתרונות, אבל בואו תסתכלו, אפשר לראות מסתכלים על עסקים לפי ענפים כלכליים, אז אנחנו נראה כמעט מחצית מהעסקים בבעלות נשים מתוף הענף הם בשירותי בריאות, רווחה וסעד ובחינוך. שירותים מקצועיים, מדעים וטכניים זה כרבע, מסחר סיטונאי וקמעונאי כ-20% וכשאנחנו הולכים לתחומים מרכזיים של רכש כמו בינוי, תעשייה, חציבה וכרייה, מדובר על מספרים קטנים מאד. אז אין ספק שבידול העיסוקים מחייב אותנו גם לקדם מדיניות שהיא תפורה לעסקים של נשים ולא לקדם מדיניות שאומרת 50% - - -

שאין בה סיכוי שגם ככה הם יגיעו לשם, את אומרת.

נכון, צריך להתחיל מהמקומות שיש עסקים של נשים ולא מהמקומות שפחות. אותו דבר אפשר לראות בגרף הזה, שלצערי הוא לא כל כך ברור, אבל אתם יכולים לראות נשים באדום, גברים בסגול. פה מדובר על פילוח של עצמאים. הנתונים לגבי עצמאים הם טובים יותר וגם כאן אנחנו יכולות לראות ייצוג גבוה של נשים בתחומים שנשים מתרכזות בהם גם בשוק העבודה, בריאות, רווחה, סעד- - -

האדום זה נשים, נכון?

כן. שירותים מקצועיים, מדעים וטכניים, שזה הרבה משירותי הייעוץ ואנחנו רואים באמת נשים בתור יועצות, אבל אפשר לראות שגם בתחומים הגבריים של מסחר, של בינוי ושל כרייה, יש עסקים בבעלות נשים. יש מעט, אבל גם אותם צריכות לקדם.

עוד דבר, מאחר שיש החלטת ממשלה ומשרדי הממשלה מחויבים בפילוח מגדרי של תקציב המדינה, אז אספתי פה את הנתונים שפורסמו בהצעות התקציב של המשרדים לגבי השתתפות עסקי נשים ברכש ממשלתי. אז קודם כל אני אקדים ואומר, הנתונים הם בעייתיים, הם מתבססים על הנחות שונות, כי בעיה מספר אחת שלנו זה שבטפסי הספקים, גם בממשלה, גם ברשויות המקומיות, אין בעלות לפי מגדר. זאת אומרת אין מידע נגיש ונוח שמאפשר לנתח את מאגרי הספקים של משרדי הממשלה.

משרדי הממשלה – חלקם עשו עבודה טובה יותר באיסוף החומר, חלקם נאלצו להסתמך על הנחות שונות. אנחנו יכולים לראות תמונה כזאת: במשרד התשתיות הלאומיות, שבניתוח שלו הסתמך על הנחות בהעדר מידע קונקרטי, הגיעו למסקנה שכ-19% מהתקציב מגיע לעסקים בבעלות נשית. אני חושבת שהנתונים הם לא מספיק מהימנים.

במשרד התקשורת מדובר על 5%. המשרד לא עשה ניתוח של הסיבות לזה, אבל דברים שעלו הם סוג הייעוץ וסוג הרכש שמשרד התקשורת עוסק בו. במשרד הבינוי והשיכון בדקו את מאגר המתכננים. 22% מהספקים הרשומים במאגר המתכננים הן נשים. אני אגיד שבתכנון יש הרבה מאד נשים וזה לדוגמא מקום שאפשר לסמן כיעד להגדיל את שיעור הנשים גם במאגרים; ולא מספיק במאגר, צריך גם שנשים יזכו בפועל במכרזים.

ברשות החשמל, שיש לה מדיניות לקידום עסקים קטנים שהיא מיישמת באופן פעיל, אפשר לראות נתונים טובים יותר. 40% מהספקים הן נשים. מדובר בהרבה ספקיות שנותנות שירותים לחברה עצמה. פחות ספקיות שנותנות שירותי בינוי ותיקון. 21% מהתקציב מגיע לנשים. זה אומר שבאמת מדובר בהתקשרויות בהיקפים קטנים.

היבט נוסף להסתכל עליו זה מה קורה עם נשים בתכניות לקידום יזמות של משרדי הממשלה וכאן אנחנו יכולים לראות שכדאי וצריך להגביר את השתתפות הנשים ברוב התכניות. מיעוט של נשים בולט במיוחד בתכניות שקשורות ליזמות טכנולוגית. בהקשרם הזה חשוב להגיד שאנחנו רואים כבר היום נתונים של לימודי תיכון, שמראים שתלמידות נכנסות הרבה יותר לתחומים טכנולוגיים. זה אומר שבעשור הקרוב צריך לדאוג גם שהדבר הזה יתרגם לתכניות יזמות ולפעילות בשוק העבודה.

החסמים שעובדים בפני נשים בהשתתפות ברכש חלקם הם החסמים שאנחנו מכירים שמפריעים לעסקים קטנים בכלל בישראל. קודם כל היקפי התקשרות ותנאי הסף. כמו שאמרתי בהתחלה, עדיין רוב הרכש תפור למידות של תאגידים גדולים והולך לפי תפיסה של יעילות כלכלית, גודל והמחיר הכי זול. אין בישראל פרקטיקה שהיא מקובלת היום, של פיצול מכרזים, של חיוב קבלנים גדולים להעסיק עסקים קטנים, תמרוץ לעשות את זה וזה כיוון שצריך ללכת אליו.

דבר נוסף זה תנאי התשלום. עבר עכשיו חוק מוסר התשלומים בשנה שעברה, שאמור לשפר את זה. הבעיה הגדולה היא כרגיל האכיפה, משום שהעסקים קטנים לא מסוגלים להיות האוכפים. אם לא משלמים להם בזמן קשה להם להתלונן, כי יש את החשש שלא יתקשרו איתי בהתקשרות הבאה, אם אני לא מפרגנת את תנאי התשלום וזה יוצר בעיות נזילות, זה יוצר סיכונים גדולים. לכן האכיפה של חוק מוסר תשלומים מלמעלה ולא על ידי העסקים, היא חיונית בהקשר הזה.

יש הרבה רתיעה של העסקים עצמם. במחקר ראיינתי הרבה נשים שמפעילות עסקים קטנים ובינוניים. יש אמון או חוסר אמון מסוים גם במשרדי הממשלה ובמיוחד ברשויות המקומיות, יש תרבות של העדפת מקרובים, יש תרבות של שימוש ברכש כאתנן פוליטי. צריך להניח את זה על השולחן. השיתוף של נשים ברכש אגב, הוא עוד ערוץ שאנחנו יכולות לקדם בו דמוקרטיזציה של הרכש ברשויות המקומיות. ברשויות המקומיות גם יש נטייה לעבוד על אוטומט, להתקשר עם אותם ספקים שוב ושוב.

אז עם כל הדברים האלה דרך הפרקטיקה של קידום עסקים בבעלות נשים, אנחנו יכולות לקדם גם דמוקרטיזציה וגיוון של הרכש בכלל.

חסמים ייחודיים לעסקים בבעלות נשים זה הסיפור של בידול עסקי, כאמור, תחומים מרכזיים למשל של רכש של השלטון המקומי, זה בינוי, שיפוצים ובתחום הזה יש באמת מעט עסקים בבעלות נשים, אם כי יש, צריך לדעת את זה. דבר שני, נשים יש להן רשתות עסקיות מצומצמות יותר וגם רשתות פוליטיות מצומצמות יותר ובשלטון המקומי זה דבר קריטי; וכרגיל הנגישות למימון באשראי. הקרן להלוואות במימון המדינה משפרת את הפרקטיקה שלה ואת ההנגשה של נשים. עדיין לנשים הרבה יותר קשה לקבל בבנק אשראי והסכומים שניתנים על ידי אגודות אשראי עוקפות בנקים הם עדיין סכומים קטנים.

פה הראיתי לכם את חברת חשמל שהולכת למהלך מוגדר של פיצול מכרזים ועבודות והעברה שלהם לעסקים קטנים. אני חושבת שזה מודל שכדאי להסתכל עליו. אני אציין שבמחקר עצמו, זה לא מוצג כאן במצגת, הצגתי גם את המודל של שטראוס, שהצליחה להגיע ל-5% מהרכש מספקיות שהן בבעלות נשים, במהלך מתוכנן, מכוון, שבנוי במידה רבה על פי ההמלצות שלנו, איך עושים את הדבר הזה. אותו דבר, דוגמא נוספת שהיא לא עם דגש מגדרי, היא עם דגש על עסקים קטנים זה ביז-בנגב, הסיפור של קידום כלכלה מקומית ועסקים קטנים בנגב, שגם אפשר ללמוד משתי הפרקטיקות האלה, שכשעושים פיילוט, כשמכוונים דמוקרטיזציה של הרכש, שמכוונים התאמת רכש לעסקים קטנים, מהר מאד רואים תוצאות. זאת אומרת שזה אפשרי.

מה שמרגיז כאן, זה שאם זה אפשרי במגזר הפרטי זה בוודאי אפשרי במגזר הציבורי. במגזר הציבורי זה כסף ציבורי ולכן יש פשוט חובה של שוויון, בלי להתווכח , גם אם זה דורש מאיתנו קצת יותר מאמץ.

קרן תציג את ההמלצות המרכזיות שלנו ונפתח את הדיון.

עורכת דין קרן גרינבלט, אני מנכ"לית קואליציית שותפות. קואליציית שותפות היא פורום של 14 ארגוני נשים שמקדם שוויון כלכלי ותעסוקתי ואנחנו מאד מודות על הדיון הזה. מודות גם לאיכות האירופאי על התמיכה בפרויקט כולו.

בעצם נוגה מיפתה את הבעיות והנתונים ולרוב הבעיות האלה יש לנו הצעות לפתרון, לפחות בשלב התחלתי. יש לנו גם הצעות שהן קצת יותר תשתיתיות וארוכות טווח. הדבר הראשון שברור שחסר זה מידע, מידע לא רק הערכתי אלא מידע מדויק. רק בשבוע שעבר היה פה דיון על הנושא של הקרן להלוואות בערבות מדינה, שכרגע יודעת על חלוקה מגדרית פחות או יותר לפי השם של הבעלות על העסק. שמות אנחנו יודעות ויודעים שהם לא תמיד אינדיקציה מדויקת, ובכל מקרה זה לא איסוף מדעי של מבנה בעלות על עסק, אז הוספת איזו שהיא שורה או איזה שהוא שדה בטפסים של מכרזים ברשויות המקומיות ובמשרדי הממשלה לפי מגדר, כדי לדעת מה מבנה הבעלות על העסק מבחינה מגדרית, זה אחד התנאים הראשונים כדי שבכלל נדע מה המצב לאשורו.

דבר שני זה הנושא של עידוד אקטיבי של השתתפות של עסקי נשים בהתקשרויות שנגישות כבר היום. התקשרויות כאלה שהן רלבנטיות לעסקי נשים, הן בעיקר התקשרויות בפטור ממכרז כשהם בהיקפים קטנים יותר והתקשרויות עם יועצים במאגרי יועצים ויועצות. אנחנו לא חיות באיזה עולם פנטזיה שבו אנחנו מדמיינות שאפשר להציב איזה שהוא רף של 50% עסקי נשים עכשיו ברכש מקומי, כי ברור שבבינוי ותשתיות וכל הדברים הללו אין מספיק עסקי נשים כדי להגיע אפילו קרוב ל-50%, ועם זאת עדיין יש תחומים שבהם לנשים יש עסקים וכדי לעודד אותן להשתתף וכדי לפתוח את השוק של רכש ציבורי עבורן, צריך לעשות פעולות אקטיביות ולהכיל מדיניות אקטיבית.

הדבר השלישי זה הנושא של חוק חובת מכרזים, שבו ברמה הממשלתית הלאומית יש לנו חובה לבחון בכל מכרז את ההתקשרות להתקשר עם עסק קטן או בינוני ואם כן, אז לבצע התאמות בתוך מבנה המכרז על מנת שזה יהיה אפשרי לעסקים כאלה לזכות במכרז. אנחנו היינו רוצות לראות את החלת אותה הוראה גם ברמה המקומית, איפה שיותר סביר שעסקים קטנים יכולים להשתתף בכל עולם הרכש, בעוד שברור שברמה הלאומית זה הרבה יותר קשה, כי הפרויקטים הם גדולים, הם בהיקפים הרבה יותר גדולים.

זה מבחינת הכלים המידיים שבעינינו אפשר להחיל בצורה מהירה ויעילה. מבחינה תשתיתית בשלבים הבאים באמת יש צורך באיסוף מידע ומיפוי תחומי הרכש השונים שבהם נשים הן רלבנטיות כדי שנדע איפה לעשות את האוט-ריץ', כדי שנדע להזמין אותן להשתתף במכרזים ובמאגרי ספקים. קביעת יעדים רב שנתיים זה כלי שראינו אותו עובד בצורה מאד טובה בארצות הברית וגם במקומות אחרים.

הקצאת תקציב ייעודי לרכש לעסקים בבעלות נשים הוא גם משהו שעוזר, כי ברגע שנשים רואות שתקציב מסוים נועד לעסקים בבעלות נשים, זה כבר מוריד הרבה מאד מהחסמים הפסיכולוגיים, החסמים של האמון שראינו שקיימים. והנושא של קביעת אחוזים באמת צריך להיות מותאם לכמות העסקים ולסוגים שלהם שאנחנו מכירות, אבל עדיין ראינו שזה כלי שאחרי כמה שנים מצליח להגיע לייעוד שלו. ראינו את זה גם בשטראוס וגם ראינו את זה ברמה הפדראלית והמקומית במדינות אחרות.

הדבר השלישי זה הנושא של התאמת הרכש לעסקים קטנים ולעסקי נשים בפרט, שזה אומר מידע ברור ולא מבוזר. הרכש המקומי, אנחנו ראינו שהוא מאד מאד מבוזר. אין איזה גורם אחד שמכיר את כל סוגי המכרזים והרכש שמתרחשים ברשות מקומית, אלא כל אגף עושה ומנהל רכש משלו ואין מקום אחד שאפשר למצוא כל ההזדמנויות בו. פרסום מידע נגיד – כלומר גם בשפות שונות, לא רק בעברית, גם בערבית וכמובן הנושא של עלות לגשת למידע על מכרז מסוים. הרבה פעמים כדי לקבל את המידע על מכרז צריך לשלם איזה שהוא סכום כסף שלא מוחזר אחר כך וזה משהו שמהווה חסם מאד משמעותי.

דבר נוסף זה שינוי תרבות הרכש ברשויות המקומיות. זאת אומרת אנשים שבונים את המכרזים האלה צריכים להתחיל להבין איך בונים מכרז שמתאים לעסקים קטנים ושמתאים לעסקים בבעלות נשים. זו צורה אחרת לגמרי של הסתכלות על תנאי מכרז וכתוצאה מזה גם צריך כמובן לפקח על תנאי הסף שנקבעים עבור מכרז כזה. למשל אם אנחנו קובעים שעסק שניגש למכרז צריך להביא ערבות בגובה מסוים או שצריך פעילות כלכלית בהיקף מסוים, האם ההיקפים האלה והערבויות האלה הם באמת רלבנטיים לצורך ביצוע טוב ונכון של העבודה שעל הפרק. אז על הדברים האלה צריך להיות איזה שהוא פיקוח.

קביעת כללים אחידים וקריטריונים להעדפה מתקנת לעסקים קטנים, כמו שקבועה ההוראה הזאת בחוק חובת מכרזים, כך גם ברשויות המקומיות אפשר להטמיע כללים אחידים יותר על מנת שיהיה יותר צפי ויותר הבנה של איך לקחת חלק במשחק של הרכש הציבורי. ביטול או שינוי שיטת הניקוד לתנאי סף שהם פחות הכרחיים, על מנת שלעסקים קטנים ולעסקים בבעלות נשים יהיה יותר סיכוי להצליח ולזכות במכרזים כאלה.

הדבר האחרון זה באמת הנושא של האוט-ריץ'. עסקים בבעלות נשים זקוקים שיזמינו אותם. זה משהו שאנחנו רואות אותו גם בכלל במגזר העסקי בתעסוקה, בקידום נשים. נשים פחות ניגשות למכרזים כי הן פחות מאמינות שיש להן סיכוי לזכות גם במינוי לתפקידים מסוימים וכך גם בנושא של מכרזים לעסקים בבעלות נשים. האוט-ריץ' וליווי הם מהלכים - - -

אני חייבת להגיד לך שהמונח המקצועי הוא ריצ'ינג האוט, רק שתדעי.

אז אני חצי אמריקאית, האמריקאים משתמשים במונח האוט-ריץ'.

נגיד בעברית יישוג.

ריצ'ינג האוט זאת הפעולה והאוט-ריץ' זה שם הפעולה.

כבר שנים, כן, לא משנה. זה במעקב.

בעברית יישוג, אז נשתמש במילה העברית יישוג.

יישוג – להשיג.

אנחנו עושים פעולה אקטיבית על מנת להושיט את היד בעצם.

אוקיי, משפט אחרון בבקשה.

משפט אחרון. זה באמת דבר חשוב לחשוב על איך אנחנו מכניסים את מרכזי המעוף למשל בתור איזה שהוא גורם שיכול ללוות ולייעץ בנושא של הגשה למכרזים ולא רק בייעוץ הראשוני של הקמת עסק וניהולו, אלא גם איך אפשר להצמיח עסקים, איך אפשר לדאוג לשרידותם.

אני רוצה באמת לסיים ולהגיד שכמו שנוגה אמרה בהתחלה, הנושא של השתתפות נשים ברכש ציבורי וחיזוק סקטור העסקים שבבעלות נשים בכלל, הוא נושא שהוא קריטי מבחינתנו לא רק כי זה שוויוני ולא רק כי זה חשוב לצמיחה הכלכלית, אלא גם כי נשים עצמאיות כלכלית הן נשים שהן פחות סובלות מאלימות, הן נשים שהמשפחות שלהן ברווחה גבוהה יותר וכל החברה זוכה מזה בהקשר הזה ולכן הדברים האלה, למרות שזה נושא שהוא קצת יבש וקצת - - -

לא, זה מסר של חינוך ורווחה לחלוטין. גם איך הילדים מסתגלים. זה הרבה מעבר.

בהחלט. אז אנחנו מודות על הדיון הזה ואנחנו נשמח לשמוע כמובן גם את הגורמים הממשלתיים ואת הרשויות המקומיות. תודה רבה.

תודה לך ותודה לכן על המצגת החשובה הזו, מעניינת גם ובכלל, זה התפקיד מבחינתי של הארגונים החברתיים. להעלות נושאים על סדר היום ולהציף את הנתונים. מרב, את רוצה עכשיו?

כן, עכשיו אני אשמח מאד. תודה רבה חברתי.

בבקשה, חברת הכנסת מרב מיכאלי.

אז ככה, אני רוצה להתחיל בדיוק איפה שעצרת, להגיד שזה התפקיד מבחינתך של הארגונים החברתיים ואני רוצה להגיד שאני מאד מאד מודה למרכז אדווה שעושה באמת עבודה מדהימה ובכלל לשותפות שבאמת עושות עבודה מדהימה וחשובה בצורה בלתי רגילה, אבל צר לי שהן אלה שצריכות לעשות את זה, חברתי יושבת הראש. צר לי מאד שהן אלה שצריכות לעשות את הדבר הזה.

אנחנו מציינות בימים אלה 100 שנה לאחד הקמפיינים המרכזיים של הפמיניזם בכל הזמנים, של הסופרג'יסטיות, התקופה שבה נאבקנו וקיבלנו בסופו של דבר זכות בחירה ואת הזכות בכלל לדבר בנושאים האלה ולחוקק בנושאים האלה ולהיות פה נציגות וכו'. אבל עברו 100 שנה מאז. בואי, אנחנו יודעים שיש אי שוויון. כולם יודעות ויודעים את זה. סוד זה לא. הממשלה כבר קיבלה – כמו שציינו לא פעם – החלטות בנושא. הממשלה החליטה וגם דיברה על ניתוח התקציב באופן מגדרי בשביל באמת לראות למי הולך הכסף תכלס.

גם יש לנו חקיקה שמחייבת שוויון בשכר. יש לנו חקיקה שמחייבת להתחשב בחלוקת המשאבים לעסקים של נשים. המון חקיקות יש לנו. הממשלה לא עושה את העבודה שלה לוודא שהדברים האלה קורים וזה לא יכול להיות שזה ימשיך להיות עבודה של ארגונים חברתיים ושלנו להתריע ולצעוק ולהביא את הפתרונות, כי אנחנו מביאות את הפתרונות, אבל הם לא מיושמים, עם כל הכבוד.

השאלה היא לא איך לעשות את זה. השאלה היא להביא את הרצון הפוליטי לעשות את זה. אני רוצה להגיד לכן ולכם – הכל אפשר לדבר – על התועלת הכלכלית והכל וזה הכל דברים נורא, נורא נכונים, באמת נורא נכונים. אני לא אומרת את זה בכלל בשמץ סרקזם, אבל בראש ובראשונה יש פה שאלה של חלוקת הון, נכסים ומשאבים. אנחנו משלמות מסים בדיוק אותו דבר כמו שמשלמים מיסים גברים ואז המיסים האלה לא חוזרים אלינו. הם לא חוזרים אלינו לא בשכר הלא שוויוני שאנחנו מקבלות, הם לא חוזרים אלינו במה שהמדינה מוציאה מההון המשותף של כולנו בשביל לקנות כל מיני דברים. הם לא חוזרים אלינו בזה שעבודות הבית וגידול הילדות והילדים, עדיין אין הכרה בערך הכלכלי שלהם ואנחנו עושות אותם, 90% מהם, בלי לקבל שום סוג של פנסיה, ביטוח לאומי או שיפוי או אפשרות לצאת לעבוד כשמישהו אחר יעשה אותן.

זה בלתי נסבל. זה הדבר המרכזי שצריך להבין. אנחנו מדברות פה על חלוקה של משאבים, על חלוקה של כוח, על חלוקה של הון. אם לפי דו"ח האו"ם משנת 2015 – אני מודה לא התעדכנתי על 2016, אבל אני מרשה לעצמי לנחש שהשינוי איננו תהומי. חלוקת ההון והנכסים בעולם בין נשים לגברים את יודעת כמה היא? את רוצה לנחש?

תאירי את עיני.

את רוצה לנחש? את לא רוצה לנחש? 99-1. צריך להבין את המשמעות של זה. כשאנחנו מדברות על שוויון, כשאנחנו מדברות על דמוקרטיה, צריך להבין את המשמעות. אז יכול להיות שהספירה שמתייחסת גם למדינות עולם שלישי, מאה אחוז, אז אצלנו אולי המצב הוא 97-3. אלה הדברים. עם זה אנחנו יוצאות כל בוקר מהבית. עם זה אנחנו מתחתנות. עם זה אנחנו הולכות לגן. עם זה אנחנו – עם ה-99-1 הזה.

ולכן לפי דעתי, גברתי יושבת הראש, אנחנו חייבות לדרוש וקודם כל צריך לתת פה קרדיט לחברת הכנסת טלי פלוסקוב מסיעתך, שהיא יושבת ראש השדולה לנשים בעסקים, אני יושבת ראש משותפת איתה, והיוזמה לדיון הזה באה ממנה. אנחנו צריכות לדרוש ממשרד הכלכלה ומהמשרד לשוויון חברתי להקים צוות וממש לשים לו דד-ליין, שבתוך שלושה חודשים יביא באמת דרך פעולה מפורשת, עם הוראות לשלטון המקומי ולמשרדי הממשלה, עם לוח זמנים איך ומתי להוציא לפועל את כל הפתרונות האלה שמונחים לפתחם שוב ושוב ושוב.

זה לפחות מה שאני אעשה בסוף הדיון הזה. אני מאד מאד מקווה שהוועדה תצטרף.

ברור, ברור. תודה רבה לחברת הכנסת מיכאלי. ד"ר מירב שמואלי, מנהלת תחום קידום מדיניות וחקיקה מרוח נשית. בבקשה מירב.

תודה. בוקר טוב. אז עמותת רוח נשית היא חלק מקואליציית שותפות. זאת עמותה שמסייעת לנשים נפגעות אלימות לצאת לעצמאות כלכלית, כי בדיוק כמו שקרן אמרה קודם, לאישה עצמאית כלכלית יש פחות סיכוי שתהיה באלימות או תחזור למעגל האלימות.

אני מסכימה עם כל מה שנאמר פה כמובן. אני פשוט רוצה להאיר טיפה יותר את הזווית של אותן נשים עצמאיות, שהן גם נשים נפגעות אלימות, שמנסות איך שהוא לשקם את החיים שלהן. הנשים האלה לפעמים פונות לערוץ הזה של להיות עצמאית, לאו דווקא מתוך בחירה, לפעמים מתוך אילוץ, כי קשה להן מאד להשתלב כשכירות בשוק העבודה, בין אם זה בגלל שהן הרבה מאד פעמים חד הוריות, מגדלות לבד את הילדים ובן הזוג לשעבר איננו משלם מזונות, אז כל העול הוא עליהן, ושעות העבודה בהרבה מאד מקומות עבודה כשכירות הן לא בדיוק גמישות ולא בדיוק מתאימות לסיטואציה הזאת.

דבר שני, בגלל כל מה שכרוך בלהיות נפגעת אלימות, יש תופעות פוסט טראומטיות, אם זה קשיים בריכוז, אם זה עומס רגשי שמקשה להתמיד בצורה רציפה במקום עבודה כשכירה ואם כמו שאנחנו רואים הרבה מאד פעמים קשה להן מאד לקבל סמכות ממישהו שממונה עליהן, בעיקר אם הוא גבר ובגלל הרבה מאד סיבות נוספות הן לא ממש משתלבות כשכירות בשוק העבודה, או שקשה להן להתמיד לאורך זמן ובצורה רצופה, ולכן הן פונות לערוץ הזה, שזה הרבה פעמים איזה שהוא עסק זעיר או עסק קטן, המאפשר להן טיפה יותר גמישות או אולי קצת יותר קרוב לבית או מתוך הבית.

אז בהמשך למה שנאמר פה, בנוסף לכל האינטרסים החשובים שכבר הועלו, יש פה גם אינטרס של למנוע מנשים לחזור למעגל האלימות וכל מה שזה אומר לגבי הילדים שלהם ולכן יש צורך דחוף להסיר את כל החסמים האלה שמקשים עליהן גם בתחום של רצף ציבורי.

תודה רבה מירב. עורכת הדין חיה מנע, להב, לשכת ארגוני העצמאים והעסקים.

בוקר טוב. קודם כל אני באמת מברכת את קרן ואת קואליציית שותפות וכמובן את מכון אדווה. אני חושבת שהמחקרים שאתם עושים הם חשובים מאד והם באמת איזו שהיא מראה בפני הציבור שכל הזמן חושב שהבעיה היא מאד קטנה וברגע שחושפים את הנתונים רואים שהבעיה היא ממש לא קטנה. רואים שהיא מהותית מאד. גם רואים שיש פתרונות מאד פשוטים וקלים לכאורה ולכן הפלא הגדול למה הן לא באמת מיושמים ולא מבוצעים ולמה אנחנו עדיין, בשנת 2018 נמצאים מול נתונים כאלה.

אני רוצה להצטרף ולומר שאני חושבת שהמפתח הוא הרשויות המקומיות. לנשים באמת יותר קל בבית, קרוב. אם יש לאישה עסק ברשות מסוימת, יהיה לה קל יותר להעז ולפתוח עסק ולאחר מכן גם לגשת למכרז מקומי. החסמים שעומדים בדרכה, שזה באמת סכום המכרז, אם לא מפצלים את המכרז והעובדה שבעצם היום חוק חובת מכרזים, התיקון באמת לא חל על הרשויות המקומיות, יוצר פה בעיה.

אני ממש לא מבינה למה קשה להעביר שהתיקון יחול גם על רשויות. זה לא אמור להיות משהו שפוגע במשהו. זה גם לא מקצה איזה שהוא תקציב מיוחד. הוגשה הצעת חוק על ידי חברת הכנסת טלי פלוסקוב. אנחנו בלהב חברים כמובן בשדולה לנשים בעסקים של הכנסת, יחד עם חברת הכנסת מרב מיכאלי וחברת הכנסת טלי פלוסקוב, והצעת החוק הוגשה והיא מבקשת לתקן את פקודת העיריות, כך שחוק חובת מכרזים יחול גם על פקודת העיריות אבל זה לא מספיק. גם אם זה יחול, עדיין יש את החסם של הסכום.

החסם המשמעותי הנוסף זה החסם של התשלום. יש לי באמת חברה שניגשת למכרזים, היא עצמאית והיא אומרת לי תראי, אני הופכת להיות בנק. אני אשראי. אני באה, ניגשת למכרז, אני לוקחת הלוואה כדי לגשת למכרז, עד שאני מצליחה לשכנע את הבנק שיתנו לי הלוואה. אני ניגשת למכרז, יש לי אומץ, לנשים אחרות אולי אין, לי יש. אז אני ניגשת למכרז, מבצעת את העבודה על הצד הטוב ביותר ואז אני מחכה חודשיים וחצי שישלמו לי.

במקרה הטוב.

במקרה הטוב. ואז אני מפסידה כבר פעמיים. קודם כל אני משלמת לבנק את הריבית על ההלוואה שלקחתי ובינתיים אני גם לא יכולה לקחת מכרזים אחרים, כי אין לי את הבסיס. אז אני תקועה.

אלה דברים שלא מחייבים את המדינה להכניס יד לכיס. אנחנו מדברים פה באמת על פתרונות פשוטים, קלים. יש פה איזה שהוא משהו שתוקע את המערכת. משהו שעוצר אותה.

אנחנו קוראות לזה תרבות רכש קלוקלת.

נכון. הארגונים החברתיים דוחפים. אנחנו בלהב למשל מנסים לקדם. דיברנו פה על הכרה בהוצאות טיפול בילדים. אנחנו ממשיכים לדחוף את זה. היה לנו דיון בשבוע שעבר, השתתפה בו עורכת הדין ורד פרי, שהיא הובילה את המאבק והיא ישבה וסיפרה עד כמה המדינה נאבקה בה - - -

תוך שבועיים תוקן החוק אחרי הבג"ץ שהכיר בזה. שבועיים.

נכון. ולא רק זה - - -

בתקופה שלא היו ממשלות שהעבירו חוקים תוך שבועיים, בואו.

נכון. לא רק זה שהיא נאבקה בה לאחר מכן ותיקנה את הפקודה, גם במהלך המאבק שלה, פתאום הזמינו אותה ואת בן הזוג שלה לכל מיני ביקורות. פתאום דברים צצו. ואז אני הבעתי את דעתי בכך שבעצם זה מאבק של נשים. אז היו כאלה שבאו ואמרו לי סליחה, זה מאבק של כל הציבור. אמרתי זה נכון, זה מאבק של כל הציבור, אבל מי שנפגעות יותר אלה נשים ועד שאנחנו לא נקום ונעשה, זה לא ישתנה. הייתה מחאת העגלות, היא הביאה לאיזה שהוא תוצר. לדעתי הדיבורים הם טובים. הסקרים הם מצוינים, אבל צריך לקום ולעשות מעשה. צריך לשנות. קודם כל באמת אני רוצה לתת דוגמא - - -

לא ללכת לעבודה, זה כל מה שצריך. יום אחר בבוקר. כל הנשים צריכות יום אחד לא ללכת לעבודה, לא צריך יותר מזה.

אני אגיד לך מה, יותר מזה.

חיה, רק תסכמי, משפט אחרון, אני רוצה לעבור הלאה.

משפט אחרון. אני רק רוצה לשתף אתכם ולומר שבעיריית תל אביב לא חיכו שהכנסת תחוקק ותשנה את החוק ותחיל את תיקון החוק של חובת תיקון מכרזים על פקודת העיריות והם כבר היום העבירו החלטה במועצת העיר שמבחינתם בוועדת מכרזים, ברגע שיהיו שני עסקים שמקבלים את אותו ציון מבחינת הקריטריונים שנקבעו במכרז ויש עסק אחד בבעלות נשים, העסק הזה יועדף. לא צריך לחכות. יש רשות מקומית, היא יכולה לכנס את מועצת העיר, היא יכולה לקבל החלטה.

באמת התחיל פיילוט בימים אלה. אני מלווה אותו, כי אנחנו בלהב נכנסים בכל הכוח בעניין הזה של הרשויות המקומיות ואני בטוחה שזה אפשרי. צריך לקרוא לכל ראשי הרשויות לא לחכות לכנסת. מחר בבוקר לכנס את מועצת העיר, להעביר החלטה, לקחת מכרזים גדולים, לפצל אותם ולתת אפשרות לנשים לגשת למכרזים בתוך העיר שלהן, במקום שהן גרות ולהצליח.

תודה רבה. משרד הכלכלה, הסוכנות לעסקים קטנים – מי מטעמכם מדבר?

שלום לכולם. ניר בן אהרון, אחראי על המדיניות והמחקר בסוכנות לעסקים קטנים ובינוניים. אנחנו בסוכנות עבדנו מאד קשה כדי לסייע לעידוד רכש מעסקים קטנים ובינוניים וכפי שנאמר פה, באמת הייצוג של נשים בעסקים הקטנים והבינוניים הוא גבוה יותר ולכן זה בהחלט נושאים שתורמים לנשים.

עבדנו גם על שינוי הוראות התק"מ של רכש בממשלה, גם שינוי חוק הרכש שתמכנו בשינוי שלו ואנחנו שמחים מאד שהוא שונה. נכון, עדיין יש בעיה בשלטון המקומי ואנחנו גם כן מאד נשמח אם הנושא הזה יתקדם, זה נושא חשוב של רכש בשלטון המקומי, שגם כן יאפשר לעסקים קטנים ובינוניים להשתתף בו בצורה יותר משמעותית.

יש לנו גם את גופי או מרכזי הסיוע לעסקים שמפוזרים בכל הארץ, מרכזי מעוף והם מסייעים לעסקים. חלק מפעילות הסיוע הזאת היא גם לגשת למכרזים וכיצד להתמודד במכרזים. גם בשלטון המקומי, גם בשלטון הרגיל – הממשלתי, ובכל גופי הרכש הציבוריים.

חשוב לציין שבמעוף עשינו הרבה מאד מאמצים כדי לאפשר או להקל על נשים לקבל סיוע. למשל שעות פעילות במשך היום שהן יותר נוחות כשהילדים במסגרות, מיקומים שהם נוחים, שהן תוכלנה להשתתף וסך הכל כ-50% מהעסקים או היזמים שבאים לקבל סיוע היום במעוף זה נשים, שאני חושב שביחס לזה שהאחוז שלהן בעסקים, בניהול ובבעלות של עסקים הוא בערך חצי, אני חושב שזה אחוז מאד יפה ואנחנו שמחים וגאים בו.

אני אתן לכם דוגמאות לפעילויות שאנחנו עושים למשל לרכש ממשלתי. עכשיו מוקם קניון דיגיטאלי לרכש של גופי הממשלה וכבר עכשיו אנחנו מקימים תכניות של סדנאות, ייעוץ ופעילות פרטנית כדי לסייע לעסקים קטנים ובינוניים להשתתף. כמובן אנחנו מאד נשמח אם תהיה שם כמות גדולה של נשים שתבאנה ותקבלנה את הסיוע הזה.

גם במגזר הציבורי, סליחה, גם במגזר הערבי יש לנו הרבה מאד פעילויות בנוסף לפעילויות שתיארתי קודם, שבאות לסייע ליזמים מהמגזר הערבי וגם במקרים רבים מאד לנשים יזמיות, לגשת ולהיכנס למעגל ה - - -

סוכנות של מעוף זה תחת אחריותכם?

אנחנו מפעילים את מעוף, כן.

כמה סניפים יש? איך זה עובד?

יש כ-40 סניפים ברחבי הארץ, ככה שזה בפיזור כלל ארצי מאד מאד רחב. זה גופים שהם מאד נגישים, קל מאד להגיע לשם. זה בדרך כלל לא יותר מ-20 דקות של נסיעה כדי להגיע - - -

מה בעצם העדפה שנותנים לנשים במעוף, בסוכנות לעסקים קטנים? כי עד עכשיו הבנתי את הבעיות, אבל אני רציתי שאתה תגיד לי מה הפתרונות, זאת אומרת מה אתם נותנים? איפה אתם מעדיפים את הנשים?

אנחנו גם מנסים להתאים את שעות הפעילות כמו שאמרתי, גם את המיקומים. זה דברים ש - - -

לא, אבל מיקום נגיש זה קשור לגברים ונשים. גם גבר שבא ממקום מוחלש ונוסע באוטובוס, הוא רוצה לפתוח, זה לא משנה. תגיד לי מה העדיפות שנותנים בסוכנות לנשים, כי יש בעיה. תראה, הציגו פה נתונים לא של 40-60, של 80-12, של 70-15, זה משהו של בעיה לאומית. אז אני שואלת, אתם הגוף הלאומי. היא מציפה את הנושא, הודיתי לה על זה. עכשיו תגיד לי איך אתה בסוכנות בא ואומר יש לי בעיה לאומית, אני רוצה לעזור לנשים. לא יכול להיות שהם יציפו – ובגלל שליוויתי הרבה זמן את יסמין אז אני יודעת מה הם עושים כמו פילנתרופיה.

השאלה איך אנחנו כמדינה מסייעים לפתור את העניין הזה.

אני חושב שסך הכל בפועל, כשאנחנו רואים שמי שהמעוף מסייע לו - - -

מעוף מסייע לגברים ולנשים, אני מכירה את מעוף.

לגברים ונשים, אבל לא רק זה, אלא 50% ממקבלי הסיוע במעוף הן נשים, כך שמהבחינה הזאת הסיוע הוא סיוע שאפשר להגיד שהוא מתפזר על פני האוכלוסייה באופן שווה לפרופורציות.

אבל רק 27% מהתקציב של מעוף מגיע לנשים.

אם 50% מהתמיכה היא לנשים, אז אני לא רואה איך אפשר להגיד שרק 27% מגיע לנשים.

לא, זה לא רלבנטי. בעיני כרגע - - -

זה מהניתוח של משרד הכלכלה.

סליחה, לא להפריע.

איך את סופרת את התקציב שהולך לנשים?

רגע שנייה, אני כאן באמצע שיחה. אני רציתי לדעת האם יש איזה שהם מטרות או יעדים. אני אתן לך דוגמא - - -

סליחה רגע, מירב, פשוט זה לפי ספירה של המשרד, זה לא לפי ספירה של הארגונים.

לא, אני בכלל לא בספירה, מרב. אני שואלת האם יש לסוכנות לעסקים קטנים ובינוניים, שהיא תחת משרד הכלכלה, איזה שהם יעדים או מטרות כדי להעלות את אחוז הנשים. זה מה שאני שואלת. אני אתן לך דוגמא. אמרתי לכם שאני עוסקת בסיפור של החד הוריות, אז עכשיו גיליתי להפתעתי מיזם שהיה לחד הוריות, שעבד מעולה. מעולה. מדידה והערכה והוא עולה 2 מיליון שקלים ומסתבר שלפני שנתיים המיזם הזה נסגר בגלל שיקולי תקציב. אז עכשיו באמת הבאנו תקציב ייעודי למיזם הזה, להחיות אותו, כי הוא עבד מעולה והוא נתן שירות ובזכותו חד הוריות עצמאיות פתחו עסקים.

אז אני אומרת - וסתם נתתי דוגמא של חד הוריות - אתה מתעסק בנשים באופן כללי, האם יש מיזמים – זה ספציפי לחד הוריות עצמאיות – שבא ואומר אני רוצה לעזור לנשים עצמאיות, אני שם על זה כסף – 2 מיליון שקלים, 4 מיליון שקלים, מה שצריך – ואומר עכשיו אישה נכנסת למעוף, היא רוצה לפתוח עסק עצמאי – בואי נראה איך אפשר לעזור לך.

תראו, אנחנו לא באים בשער של המעוף ואומרים לגבר אל תעבור. אנחנו לא עושים את זה, אבל אנחנו משקיעים הרבה מאד מאמצים כדי לראות שאנחנו נצליח למשוך - - -

אז מה המאמצים שאתם עושים?

זה מאמצים רכים יותר.

מה המאמצים? מה אתם עושים?

זה כמו שאמרתם ריצ'ינג האוט, זה לקחת - - -

ריצ'ינג האוט זה היא עושה.

בסדר.

זה רוח נשית עושים.

ואני חושב שסך הכל בתוצאות גם ניתן לראות שהן מאד מאד יפות מבחינת התמיכה של מעוף, כי בסופו של דבר הגענו לשם. אם אנחנו רואים שבאמת הפרופורציה בעסקים זה שבערך רק רבע מהעסקים הם בבעלות נשים ועדיין אנחנו מסוגלים לסייע ל-50% מהעסקים בבעלות נשים או הסיוע שלנו ניתן 50% מבחינה זאת ביחס לגברים, אז אני חושב שהמאמצים שלנו מראים - - -

אתם נמצאים תחת משרד העבודה או תחת משרד הכלכלה?

הכלכלה.

לפחות את השר שם אני מכירה. בסדר.

אני יכולה להכיר לך, אגב, גם את שר העבודה אם תרצי.

בואי, אני יודעת איפה אני יכולה לקדם דברים. אז תשמע, אני לא אוהבת להאשים את הפקידים, אני אף פעם לא עושה את זה גם בוועדה, אני גם לא מאמינה בזה. אני חושבת שכל אחד בסוף מבצע מדיניות. בסוף אני כל הזמן מביאה אותך לעניין של המדיניות, לעניין של ההגדרה. אני לא רוצה שכשגבר נכנס תגיד לו אנחנו לא רוצים אותך. אני לא שם. אני רוצה שכשאישה נכנסת אתה תגיד לה אנחנו מאד מאד רוצים אותך, בואי נראה איך יכולים לעזור לך, בואי נראה איך אנחנו יכולים לקדם אותך, כי את באחוזים מאד מאד נמוכים. זה מה שאני אומרת.

אני לא אומרת חלילה, אין לי את העניין שאנחנו לא רוצים. אני רוצה שאותו פקיד או פקידה שמקבלים, יעשו לה את הריצ'ינג האוט. יבואו ויגידו לה אנחנו מאד מאד רוצים אותך. לכן שאלתי אותך על מדיניות, על מטרות, על יעדים. אנחנו רוצים להעלות בעוד 20% - - -

רוצים להכניס פה - - -

עם זה אין לי בעיה. אדרבא ואדרבא. תביא, שישמעו על הדמוקרטיה. תגיד לי גם את השם של הקבוצה ואני גם אברך אותה. בקיצור, אתה מבין אותי? אני אומרת לך את זה מאד בנועם - - -

ב - - -

תודה מרב. באורך רוח, אבל תשמע, אתה לא הבאת לי כלום היום, בוא. כי מרב אומרת בואי, אני אומרת בוא, כי אתה גבר. אתה לא נתת לי משהו לעבוד איתו, אני אגיד לך את האמת.

דרך אגב, בעוד חודש למשל אנחנו עושים כנס גדול על יזמות של נשים בעסקים וגם כן, מי שרוצה - - -

קודם כל זה מעולה. אני מברכת כל יזמה וגם השותפות הנהדרות כאן מברכות, אבל אנחנו גם כוועדה ואני באופן אישי מכירה היטב את שר הכלכלה ואני אדבר איתו. אני חושבת שלא ראיתי כאן משהו, אפילו לא משהו שקצת קידם אותי בעניין. לכן אני גם אשלח אותך להכין קצת שיעורי בית וגם אני אקח אחריות על העניין. מרב, טלי, הן עושות את זה גם ככה. אני חושבת שכולנו שותפות כאן, שאין לי כאן ממש משהו לעבוד איתו.

אני מצטרפת לדברייך. לצערי אני חייבת לצאת, אז רק להגיד שאני מצטרפת לדברייך ואנחנו נתחיל להיות יותר אגרסיביות.

כן, תודה מרב. משרד הפנים – היה כאן הרבה שיח על השלטון המקומי, אני אשמח להתייחסות שלכם. מי מהמשרד כאן?

איתי פלומבו-ויסמן, אגף תאגידים עירוניים במשרד הפנים.

שלום איתי.

אני רוצה לגעת בכמה ממדים. קודם כל קראתי בעיון את הדו"ח של אדווה, הוא דו"ח מרתק, מעניין. יש לי סייג אחד מאד חשוב, שכדאי להעלות אותו. אתן מגדירות את תחומי הרכש הציבורי הרלבנטיים לנשים. לתפיסתי לא אמורים למגדר את הרכש. כל הרכש הציבורי הוא רלבנטי לנשים וכנקודת מוצא נראה לי שזאת נקודת המוצא שצריך לצאת אליה לדיון הזה.

עכשיו כשנלך למה משרד הפנים עשה בעניין, לפני כשנה וחצי החליט שר הפנים להקים ועדה לבחינת קידום ושילוב נשים בשלטון המקומי בישראל. בראש הוועדה מונתה הגברת ליזי דה לריצ'ה, ראש מועצת גני תקווה. הוקמו מספר צוותי משנה, כשהצוותים בוחנים גם את עולם התאגידים העירוניים וגם את עולם הרשויות המקומיות ובמסגרת הבחינה אנחנו הולכים להידרש למספר תחומים שלפי דעתנו יביאו לשינוי בכל הנוגע לעולם הרכש הציבורי ברשויות המקומיות.

אחת אנחנו בוחנים את הרכבי ועדות המכרזים. עד עכשיו לא היו איזה שהם כללים לייצוג הולם בתוך ועדות המכרזים שבוחנות את ההצעות. זה משהו שנמצא על השולחן ואנחנו בוחנים את הנושא. נושא נוסף זה הדירקטורים.

רגע, אני אוהבת זמנים. עד מתי אתה בוחן את זה?

אנחנו אמורים להגיש את ההמלצות למנכ"ל ולשר בימים הקרובים, בחודש הקרוב.

בחודש הקרוב.

למנכ"ל ולאחר מכן לשר. מנכ"ל המשרד היה פה לפני כחודש וחצי וגם שוחח על הנושא.

שלום, ברוכים הבאים לבית ספר ברנקו וייס מבית שמש. אנחנו עושים דיון על שילוב של נשים בתוך הרכש הציבורי. במילים פשוטות – לכמה נשים תכלס יש עסקים בניהול ובבעלות שלהן. בסדר, הבנו? כן? תהנהנו. תודה.

בבקשה אדוני.

אז זה בנושא של ועדות המכרזים. נושא נוסף שאנחנו נדרשים אליו - - -

זאת אומרת שתוך חודש בערך אתה תדע מה.

אנחנו מגישים את ההמלצות של הוועדה למנכ"ל והמנכ"ל יעביר אותן לבחינת השר, כששוב אני אומר שהשר הנוכחי הוא השר שמינה את הוועדה.

כן, הייתה כאן נציגה והציגה את התכנית הזאת.

דבר נוסף שאני רוצה לדבר עליו, שאנחנו דנים בו במסגרת הוועדה, זה הרכב הדירקטוריונים בתאגידים העירוניים, שאנחנו מבינים שככל שנייצר תמהיל הוגן יותר מבחינה מגדרית בתוך ההרכבים הללו, אנחנו גם נוביל לשינוי לאו דווקא מתוך חקיקה וכלים קשים, אלא מתוך נורמות תרבותיות.

עד היום בדירקטוריון של העירייה אין חובת ייצוג הולם.

בתוך דירקטוריון יש חובת ייצוג רק בחלק שאמור להגיע לוועדת בחינת המנויים. לוועדת בחינת המנויים מגיעים שני שלישים מתוך סך הדירקטורים. נבחרי הציבור לא נבחנים בוועדה ובתוך שני השלישים אנחנו צריכים להביא לייצוג הולם. זאת אומרת בפועל אנחנו מדלדלים את הייצוג ההולם ומגיעים לשליש לכל היותר.

הבנתי.

אחר כך הדברים שנדונים זה להרחיב את הבחינה על כלל הרכב הדירקטוריון, כך שאם יש נבחרי ציבור שהם גברים, אז האיזון יצטרך לבוא על כלל ההרכב ולא רק על שני השלישים.

וגם את זה אתם בוחנים?

זה גם נמצא בבחינה ונמצא על שולחן הוועדה.

תגיד, מה לגבי הסיפור שהציגה פה גם עורכת הדין מנע, בעניין הזה של מה שעשו בעיריית תל אביב, על האפשרות לתת את מה שאנחנו יודעים שלא קיים בחוק חובת המכרזים.

דווקא לזה יש מענה.

מה הוא?

תיכף אבינועם מהלשכה המשפטית שלנו ייתן את המידע.

זה תוקן בשנת 2016. זה חל על הרשויות המקומיות משנת 2016.

חל? אז למה היא אמרה שלא?

העדפה מתקנת לנשים. זה פשוט נעשה מאד בשקט, אבל זה קרה. זה תוקן.

זה קיים.

אם אפשר להתייחס.

כן, אבינועם, מה התפקיד שלך?

אבינועם ביר מהלשכה המשפטית במשרד הפנים. אז החוק שנציגת להב דיברה עליו עבר לוועדת השרים לענייני חקיקה. שר הפנים ראה אותו, משרד הפנים ראה אותו. המקום שכל העניינים שנדונים בדיני המכרזים לרשויות המקומיות הם לא בחקיקה ראשית, לא בפקודת העיריות אלא בתקנות נפרדות, תקנות עיריות מכרזים.

תקנות חוק חובת המכרזים.

לא.

אז איזה תקנות?

תקנות העיריות מכרזים. זה תקנות נפרדות לפקודת העיריות ושם בעצם כל ענייני ניהול המכרזים של העיריות, ש - - - - נמצאים שם. בין היתר, כמו שהתחילו להגיד, שבשנת 2016 נכנס סעיף 22 (1) - - -

רגע, שנייה. אז בשנת 2016 - - -

החל משנת 2016 - - -

לא, היא גם אמרה.

לא, אבל זה לא נכון. יש לי את זה מולי. התקנות מולי. זה שונה. קודם כל יש פה המלצה, זה לא חובה ואישה שמגישה, בעלת עסק, צריכה לצרף אישור ותצהיר. זה המלצה, זה לא חובה. להמליץ.

קודם כל אני חוזר על הכל. יש לנו ועדת מכרזים. ועדת מכרזים בסופו של דבר מביאה את ההמלצה לראש העיר, כמו כל ועדה. זה המלצה, אם אפשר לקרוא לה המלצה מחייבת. זו המלצה מחייבת.

אין דבר כזה המלצה מחייבת. המלצה כשמה כן היא, אני ממליצה לך לקחת.

יש ועדת מכרזים. העירייה חייבת להתקשר במכרז. מי שמביא את תוצאות המכרז זאת ועדת המכרזים. ועדת המכרזים בסופו של דבר מביאה את ההמלצה, מה שקורה זה שראש העיר חותם על ההמלצה, הוא לא סוטה ממנה, בטח לא מהותית. בעצם מה שכתוב בחוק חובת מכרזים הוחל במדויק וגם ההפניות בתקנות המכרזים - - -

תגיד, כמה ראשי ערים מודעים לסעיף הזה משנת 2016, ההמלצה המחייבת?

אף אחד.

אל תגידו אף אחד, כי זה מעליב.

אז קודם כל שהרשויות המקומיות יענו על שאלת המודעות.

מי הגברת?

באטריז. עכשיו את מעליבה אותי.

באטריז, סליחה, סליחה. את יודעת, אני קיבלתי המלצה למשקפיים השבוע, אז המצב גרוע מאד בראייה שלי. באטריז, שלום.

סליחה ברשותך, בלהב אנחנו הוצאנו מכתב, הוא אמור להגיע לכל ראשי הרשויות, שאנחנו מפנים את תשומת ליבם לעובדה שיש תיקון- - -

אז קדימה, למה את מחכה?

אני אומרת. אני מודיעה בזאת שעשינו את זה.

תוציאו את זה.

גם שיש את התיקון הזה שצריך לחול ושבאמת יש פה בעיה עם ההמלצה, תצהיר ו - - -

מודעות זה מאד מאד חשוב.

וגם העניין שעיריית תל אביב כבר התחילה.

התצהיר והכל זה אותו דבר כמו בחוק חובת מכרזים. זאת אומרת אנחנו לקחנו את כל ההגדרות שם מחוק חובת מכרזים.

אני רק רוצה להגיד שאני - - -

ובנוסף לזה - - -

רגע, רגע, סליחה, זה לא עובד ככה. אני נותנת זכות דיבור ויש לי כאן כמה חברה ואתם תתייחסו בסוף, כי אתם התחלתם ותסיימו.

בנוסף לזה, כמו שאיתי התחיל להתייחס לתאגידים עירוניים, אז אנחנו מזכירים שהתאגידים העירוניים, לאחר התקנת התקנות בעניינם, יחול עליהם חוק חובת מכרזים ככתבו וכלשונו, ולכן מה שכתוב בחוק חובת מכרזים יחול מילה במילה גם על התאגידים העירוניים.

אוקיי, אז אני רוצה לשמוע את באטריז מעיריית חיפה. תגידי שם ותפקיד.

אני רוצה להגיד לכם בדיוק את מה שאתה אמרת קודם. אני באטריז, אני יועצת ראש העיר חיפה לקידום שוויון מגדרי וכמוני יש עוד 200 - - -

נכון, בכל הרשויות כמעט.

בדיוק. הנושא של הרכש זה נושא שמגיע אלי כל הזמן, דווקא מארגוני הנשים בחיפה. זאת אומרת כמו שיש פה נציגות, בחיפה גם מגיעות, גם אדווה.

איך זה עובד תכלס? אם העירייה רוצה לבנות עכשיו את היכל התרבות החדש, סתם אני אומרת, מגיעות אליה הצעות שונות כי היא מוציאה מכרז. עכשיו היא אמרה כאן משהו מאד מעניין כשהיא דיברה. היא אמרה שמישהי מגישה, לא יודעת מה, שקוראים לה רוני – זה יכול להיות גבר וזה יכול להיות אישה. לא אמרתי מירב, אמרתי רוני. היא אומרת שהדרך היחידה שהעירייה רואה זה לפי השם. אם זה שם ברור של אישה כמו מירב, לימור או באטריז, זה אחלה. אבל אם זה שם שהוא של גבר ואישה? איך העירייה יודעת שבעצם היא קיבלה כאן מכרז מאישה ולא מגבר?

אני אגיד לך. אני חושבת שאם סימנתי לי מה הן הנקודות שאנחנו צריכות לשים לעצמנו, אני כיועצת חושבת שהשותפות שלי עם השותפות של הארגונים לקדם בתוך הרשויות, זה הנושא של הסימון, כי אני חושבת שהוא נושא מרכזי. אני מגיעה לוועדת המכרזים, אני מתווכחת איתם, אני מעלה את המודעות שלהם.

יש שם שתי טענות. אחת, אנחנו מפרסמים ונשים לא ניגשות. זה תמיד אותה טענה; ודבר שני זה כשאני מבקשת נתונים אומרים אבל אנחנו לא מסמנים במכרזים בכלל, מכרזי ספקים, ברכש, אנחנו לא מסמנים אם זה אישה או גבר. אז דבר ראשון שאני חושבת שאנחנו חייבים ואני לא יודעת אם בתיקון שאתה מעביר זה כן לדרוש שאנחנו כרשויות, כשאנחנו מקבלות הצעות למכרזים, שיהיה סימון של מי בעל העסק ואם זה עסק בבעלות של אישה, משותפת או גבר.

זה חייב להיות. תשמע, אם תמשיכו להסתמך על השם, בטח בשנים האחרונות ששמות של בנים נהיו שמות של בנות ולחלופין - - -

וזה משהו כל כך קטן וכל כך מהותי.

זה בלתי אפשרי.

למה אני אומרת שזה חייב להגיע גם כחלק מההנחיות הברורות, כי אני אעשה את המאבק שלי, היא תעשה את המאבק שלה, אבל יש עוד 250 רשויות וכדי שתהיה לזה באמת השפעה, זה חייב לצאת בפקודת הנחיות.

כן, משרד הפנים, איך אתה מטפל בנקודה - - -

רגע, רגע, נקודה שנייה. אני לא יודעת אם יש פה נציגות של עמותת יסמין.

לא, הן לא כאן.

אוקיי. אני חושבת שהוא דיבר על הנושא של מאגרי מידע. אנחנו כנשים לא יודעות, - - - רוצות להחליט. זו אחת מהנקודות החלשות שלנו, של ההתמצאות בים של המידע של המכרזים. אז אם יהיו לנו איזה שהם מאגרי מידע שיכול להיות שמעוף יקדמו אותן, שאני נגיד עובדת סוציאלית, אז אני רוצה לדעת איזה מכרזי ספקים של עובדות סוציאליות מתפרסמים היום במדינת ישראל, זה יהיה לי באיזו שהיא צורה מרוכזת ונגיש יותר. אני לא מתמצת. אני לא יודעת, אולי אין לי את הפנאי. משהו לא עובד.

המכרזים האלה לא נגישים לנו וצריך לחשוב יחד עם מעוף איך להנגיש את המכרזים, שיהיו יותר ידידותיים לנו לנשים.

נכון, נכון. אני רוצה התייחסות של משרד הפנים לעניין של המכרזים עם השמות.

יפה, אז לעניין השמות, לעניין הטפסים שמגישים. כשאישה מגישה הצעה למכרז של העירייה, מבקשת את ההעדפה במצב דומה, בעת הגשת המסמכים היא צריכה להגיש תצהיר ש - - -

אבל היא צריכה לבקש את ההעדפה. היא צריכה לדעת שקיימת ההעדפה, היא צריכה לדעת שזה קיים בתקנות ושהיא צריכה לבקש ולהגיש תצהיר. זה לא שזה פעולה מצד העירייה שבוחנת האם זה עסק של אישה או גבר ואז מפעילה את ההעדפה הזאת.

בדיוק.

זה האישה צריכה לדעת מראש את כל התשתית החוקית, כדי לדעת לבקש את זה. פה זה לא סדיר, בגלל זה צריך את השדה בטופס.

בדיוק.

מה אתה אומר על זה?

שוב, את טופס המרכז משרד הפנים לא מוציא.

מי מוציא?

הרשות המקומית.

אוקיי, בואו ניקח את זה על עצמנו.

הנה, היא רושמת.

עוד פעם, התצהיר - - -

אפשר להמליץ לכל הרשויות.

אני לא בונה את המכרז. משרד הפנים לא מחליט.

גבר מגיש תצהיר?

לא, אבל הוא גם לא מבקש העדפה.

אבל בתצהיר היא כותבת שהיא אישה? מה היא כותבת?

בתצהיר? עוד פעם, אנחנו חוזרים לחוק חובת מכרזים - - -

למה לא? למה כל זה? והתצהיר מאומת גם על ידי עורך דין?

יש שם בדיוק - - -

התצהיר מאומת?

יש שם בדיוק הגדרה.

זה גם עולה 300 שקלים החתימה הטיפשית הזאת. בוא, אני גם למדתי קצת כמה שנים משפטים.

אני חתמתי על כמה תצהירים בחינם.

עזוב שאנחנו חותמים בחינם, זה ברור, כי חברה או ידידה באה ואומרת לך תשמע, אני צריכה עכשיו תצהיר לגן, תחתמי. זה בסדר. הייתה לי תקופה שהחזקתי את הרישיון ל-5 דקות.

יפה, אבל אם אנחנו חוזרים לבעיה של רוני ואורי – הבת שלי - - -

אתה רואה? איך קוראים לבנות שלך?

לבת שלי קוראים אורי.

נו, מה יהיה כשהיא תיגש למכרז?

אז היא תביא תצהיר מעורך דין.

הוא לא יידע אם היא גבר או אישה, ואז היא תצטרך ללכת לעורך דין שייקח ממנה עוד 300 שקלים. 300 שקלים זה עוד בתקופה שלי, אני לא יודעת כבר כמה עולה תצהיר.

גם, אבל היא לא תצהיר ספציפית על ה - - -

בשביל שהיא תגיד להם שאורי זה אישה.

זה לא תצהיר ספציפי למכרז הזה, אלא תצהיר ואישורים שהעסק הוא בבעלותה, בבעלות אישה. אותו דבר בדיוק כמו שכתוב בחוק חובת המכרזים ויותר מזה. התקנה עצמה לא מגדירה את זה, אלא פשוט שולחת את העירייה ואת המתמודדת לחוק חובת המכרזים.

תגיד לי, ההחלטה הזאת על תצהיר זה בתקנות?

עוד פעם - - -

זה חובה?

כן. אני אקריא את זה. ובלבד שצורך לה בעת הגשתה אישור ותצהיר. לעניין זה אישור ותצהיר כהגדרתם בסעיף 2 (ב) לחוק חובת המכרזים.

כן, כן, אני רואה את זה, תודה.

אישור של רואה חשבון.

יש אישור ויש תצהיר.

טוב, תשמע, מה אני אגיד לך? זה קצת מכביד עליה את הסיפור. אנחנו רוצים ולהקל ולהכניס יותר נשים, אז אנחנו אומרים לה לכי תחתמי עכשיו על תצהיר שאת אישה?

אם היא רוצה לקבל את ההעדפה היא צריכה להוכיח שהעסק בבעלותה. זו החקיקה. אנחנו התאמנו, משרד הפנים התאים - - -

הוא צודק. זה חקיקה ראשית. התקנות שלך לא עוזרות. פה בחוק כתוב שהתצהיר של מחזיקה בשליטה, שהעסק הוא בשליטת אישה. במקום פשוט לעשות קו קטן ליד השם שלה, בו היא כותבת מין – נקבה או זכר – זהו.

אבל באותה מידה רוני גבר או אורי גבר - - -

לא, אבל בטופס הראשי, כשהיא כותבת את שם החברה. עזוב רגע, אני אומרת לך עכשיו טכנית. טכנית אם האישה ניגשת למכרז היא כותבת שם החברה, כתובת החברה ואז מחזיקת החברה – נקבה או זכר. זהו. למה היא צריכה עכשיו להביא תצהיר? ודרך אגב, היא לא חייבת לדעת, גם אם היא לא יודעת שיש לה העדפה שהיא אישה. זה העירייה תעשה את החישוב, אבל היא רק צריכה לסמן, כמו בטופס של משרד הפנים.

את הטופס שאת מדברת עליו משרד הפנים לא בונה. הרשות, כשהיא מפרסמת מכרז, יש לה מסמכי מכרז ובתוך מסמכי המכרז יש את התצהיר הזה.

אז בבקשה, אנחנו נפנה לכל הרשויות, לכולן.

מצוין. רעיון נפלא.

שישחררו אותנו מהסעיף הזה. מה הבעיה? נוציא מכתב לחיים ביבס שהוא ידאג להוציא, כי זה לא יכול להיות. אנחנו רוצים להקל על נשים, לא להכביד עליהן.

זה לא תצהיר ייעודי למכרז הזה, חשוב להגיד.

אני אומרת שבכלל לא צריך, תבין אותי, אבינועם. אני אומרת שאישה שבאה, כמו שהיא אומרת, היא לא צריכה לדעת שיש לה עדיפות. היא לא צריכה ללכת ולקרוא ולדעת. היא רק צריכה לרשום זכר, נקבה ושהעירייה תעשה את החשבונות שהיא צריכה לעשות לפי החוק, זה מה שאני אומרת.

בדיוק. אנחנו כבר נפנה אליה ונגיד לה שהיא צריכה להביא תצהיר.

חבל שלא הבאנו את כל הנציגים של הרשויות. היא כבר יכולה לעשות את זה אצלה ואנחנו נפנה לחיים ביבס.

עוד פעם, זה עניין של השלטון המקומי.

לא, עזבי נייר, הוא יכול למלא גם בטופס זכר או נקבה והיא מקבלת את העדיפות של זה. אנחנו רוצים להקל על הנשים את החיים. כל היום אנחנו רק מעמיסים רגולציה על הנשים. צריך לשחרר אותן.

עוד פעם, זה בידיים של השלטון הנוספת.

אני אציין עכשיו עוד נקודה שבה אנחנו עושים מהלך להנגשת מכרזים, לאו דווקא ברמה המגדרית. אנחנו בוחנים עכשיו את נושא עלויות מחירי המכרזים ברשויות המקומיות ביחד עם מרכז שלטון מקומי. יש כבר איזו נוסחה שהולכת ומתגבשת, אני מניח שגם בזה תהיה בשורה משמעותית.

אוקיי, אנחנו נחכה לבשורות שלך, שמתגבשות. בסדר, יש לנו את הדס מהקליניקה לזכויות נשים באוניברסיטה העברית.

אני הדס, אני מהקליניקה לזכויות נשים ולכלכלה באוניברסיטה העברית.

את סטודנטית?

כן, סטודנטית למשפטים באוניברסיטה העברית.

שנה?

ב'. ומה שחשוב לנו להדגיש שמבדיקה שערכנו עולה שהתקנות לא חלחלו. יש איזה פער מסוים בין משרד הפנים לבין הידוע ברשויות המקומיות. זאת אומרת דבר פרסום התקנות לא - - -

כן, על זה דיברתי. התקנות לא מחולחלות.

- - - בשבוע שעבר בקורס שיצא לקידום מעמד האישה ברשויות המקומיות, דיברנו עם בערך 40 יועצות, אף אחת מהן לא ידעה. היו שם מדימונה, אשדוד, מבשרת ציון - - -

בסדר, אנחנו מטפלים בזה.

אוקיי. אז בעצם אחד הדברים שחסרים בתקנות האלה שקיים אגב בחוק הרכש הממשלתי, זה יידוע של הגוף הממונה על המכרז לערוך איזה שהיא סטטיסטיקה ולפרסם נתונים שמראים מי מתקשר בעצם וזה קיים ברכש הממשלתי ולא קיים בתקנות ואם אתה לא מכיל את חוק הרכש הממשלתי על הרשויות המקומיות, זה דבר שאפשר - - -

דיברנו על זה. תודה רבה. חוה מוסקוביץ.

אפשר להוסיף מילה אחת? לא נרשמתי.

מה שמך?

רחל בנזימן.

אוקיי, בבקשה רחל.

אני רק רוצה להוסיף משהו שאני לא יודעת אם היה ברור. בחוק חובת מכרזים כאשר מדובר בהעדפה של עסקים קטנים, יש חובה על שר האוצר לדווח מדי שנה כמה עסקים קטנים הועדפו בחוק חובת המרכזים. אין חובה כזאת להעדפה בנושא נשים, כך שאם בסופו של דבר אנחנו נחיל את חוק חובת המכרזים ואת העדפת נשים בחוק חובת המכרזים, מן הראוי להוסיף גם את חובת הדיווח הזאת, שמחייבת את שר האוצר להסתכל על כל הרכש הממשלתי ולבדוק כמה עסקים בבעלות נשים הועדפו באמת.

בסדר גמור, רשמתי. תודה גם על הפעילות שלכם באוניברסיטה, זה חשוב מאד. חוה מוסקוביץ, בבקשה.

אני יועצת למעמד האישה במועצה המקומית בית אל, מנהלת הרכש ולכן אני בעצם פה בשני הכובעים. במקרה זה אני מייצגת גם את שולה אגמי ממרכז השלטון המקומי, שנבצר ממנה להגיע.

נבצר ממנה.

נצבר ממנה להגיע, זה מה שהגעתי.

סבבה, שמעתי משהו אחר.

אני לא אכביד על הנוכחים. עלו פה דברים מאד מאד חשובים והקטע של הגעה והבנה שהנושא הזה לא מחולחל לשכבות העוסקות בשטח, מאד מאד חשוב בעיני. אני לא ארחיב יותר. כל הדברים נאמרו ודברים חשובים שצריכים לקחת - - -

את גם תיקחי מפה את מה שדיברנו, את מה שבאטריז עושה בחיפה.

בוודאי, בשני הכובעים.

זה מאד חשוב לנו, יופי. עדי קאהן גונן מהרשות לקידום מעמד האישה, בבקשה עדי.

בוקר טוב. קודם כל כפי שהוועדה יודעת, רק לפני שלושה חודשים נכנסה מנכ"לית חדשה לרשות והתוודענו לנושא הזה של רכש מספקים בבעלות נשית על ידי מכון אדווה. אנחנו רואים בנושא הזה נושא מרכזי בעבודה שלנו.

מה אתן עושות?

שנייה, אני כבר מגיעה לזה. קודם כל בדקנו את העניין של הוספת השדה בטופס וגילינו לתדהמתנו שמדובר בנושא מאד מאד מורכב. הרבה משרדים שיתפו פעולה בעניין הזה. היו ישיבות לאורך השנים בנושא הזה וזה ממש לא טריוויאלי להוסיף שדה, הן מבחינת מערכת המרכבה והן מבחינת-. באמת, זה נשמע טיפשי, אבל זה באמת - - -

אגב, אני לא חושבת שזה טיפשי. אני רוצה להגיד לך שהיה דיון בכאן, דיון אחר לחלוטין עם היועצת של הרמטכ"ל לענייני מגדר. אין שם כבר מעמד האישה, יש מגדר. רצינו להוסיף גם בעניין מגדר של טרנסג'נדרים איזה שהוא טופס וזה לקח שנה, אבל בסוף הוסיפו והיה שם גם קטע שהיה רק שם האב ואז החלפנו את זה לשם ההורה. אז אני יודעת ואין לי שום זלזול. אם הייתי עכשיו בחוץ הייתי אומרת מה, תחליפו, אבל אני יודעת שלוקח זמן, אבל אנחנו חייבים שזה יהיה על השולחן.

אז אנחנו ניסינו במקביל לזה שאנחנו נמשיך וננסה לשנות את הטופס, אנחנו חשבנו על רעיון עוקף והוא שהרשות תקים מאגר של ספקים בבעלות נשית, שאותה פרוצדורה מעצבנת, של ללכת לחתום על תצהיר וכו', תעשה פעם אחת ואנחנו נתחזק את המאגר הזה ובתקווה ניתן גם גישה אולי לכל הרשויות המקומיות ולמשרדים שיוצאים במכרז. על בסיס זה אנחנו מאד מאד רוצות לקדם רעיון, שאת כל ההתקשרויות הפטורות ממכרז, ככל שהן – כמו שאתם יודעים – עד 3,000 שקלים – ככל שרשות או משרד יעשה שימוש במאגר וישתמש בספק בבעלות נשים, הוא יוכל להגדיל את זה ל-6,000 שקלים. כמובן שאנחנו צריכים שיתוף פעולה - - -

יש לי שאלה אלייך. עכשיו נגיד אורי – נשתמש בבת של אבינועם, או שאני יכולה להשתמש גם בבת שלי – אריאל – שזה גם יכול להיות גבר ואישה – הולכת עכשיו וניגשת למכרז של הרשות. אין לה את באטריז שם שסוגרת לה את העניין וגם לא בתל אביב. היא הולכת למכרז נניח בכפר סבא, למה שבינתיים, עד שנשנה את זה, היא לא יכולה להחתים אתכם על התצהיר אצלכם?

זה בדיוק מה שאמרתי - - -

וזה יעלה לה כסף?

אני לא יודעת. את יורדת לרזולוציות.

בטח שאני יורדת, כי אני רוצה שזה יתקדם. אני רוצה שהיא תבוא ותהיה לה אפשרות ברשות לקידום מעמד האישה לחתום על התצהיר נניח ב-20 שקלים. זה יחסוך לה פרוצדורה. את אומרת לי שהקו לתקן ייקח זמן, בואי נעזור מחר בבוקר לאישה הזאת.

צריך לבדוק את ההיבטים המשפטיים של זה. יש הגדרה בחוק של ספקים בבעלות נשית. אני אשמח ל - - -

אז אני אשמח שתבדקי לי את זה.

בסדר גמור.

אנחנו רוצים לטובת הנשים.

אבל גם זה יהפוך את זה לחד פעמי וגם מה שאנחנו מציעים זה באמת לתת אינסנטיב לאותם משרדי ממשלה ורשויות, להעדיף נשים בגלל שאז יגדל להם ההיקף של ההתקשרות הפטורה ממרכז, שזה מאד משמעותי.

נכון.

הדבר השני שחשבנו לעשות זה לצאת בפיילוט בעניין של התקשרויות שהן בתהליך מזורז של יועצים עד 50 שקלים. חשבנו אולי לשבת עם מכון אדווה ולהחליט על כמה גורמים עיקריים שיעשו שינוי ולקבוע איזה שהוא רף.

את פגשת פה את אדווה ושותפות?

כמה פעמים פגשנו את אדווה ואנחנו מאד מאד "חמים" על זה ונכונים לשתף פעולה.

בסדר גמור. אני רוצה לתת לאדווה ולשותפות לסכם, אלא אם כן יש מישהו שממש חשוב לו לומר משהו, אז ממש בקצרה.

אני אשמח.

דקה ודקה, כי בשעה 11:00 אני חייבת לסגור את הדיון ואני רוצה לתת להן להתייחס. מי הגברת?

מיכל לזרוביץ', ראש אגף שוויון מגדרי בנציבות שירות המדינה. אני לא רוצה להרחיב, אני רק אגיד מה אני חושבת שאפשר לעשות. ברמת העשייה שלנו זה למדוד, יש לנו ועדות מגדריות שמודדות בעצם את כל הנושאים, היבטים מגדריים במשרדים, שיעור הנשים בניהול, היבטים מגדריים של התקציב ובתוך הדבר הזה פשוט מדד של הרכש הממשלתי. אפשר להכניס את זה ואז אפשר לקבוע יעדים ביחס לכמה נשים נמצאות בתוך האחוזים האלה שהציגו קודם.

אני כן חושבת שבתחום ההדרכה והייעוץ אנחנו כן נראה גם יישום בפועל שיש שיעורים של נשים שמשתתפות ברכש הממשלתי בהיבטים האלה.

את צריכה להיפגש עם הרשות של עסקים קטנים ובינוניים לדעתי ולשבת על מה שאת רוצה לקדם, כי שניכם נציגים של המדיניות, אני חושבת, זה נראה לי ברור מאליו. כי שם קצת חסר ואם אתם מקדמים את זה, לדעתי, אני אומרת כשותפות.

כן, מי הגברת?

שמי ליאורה ניאזוב, אני מרכזת תכניות מרכז ודרום בעמותה להעצמה כלכלית לנשים, שיושבת בחיפה ואחד הארגונים שבאטריז באמת עובדת איתנו מאד מאד קרוב. הארגון שלנו כבר 20 שנה מכשיר נשים לפתיחת עסק משלהן, כאשר התכנית שלנו כוללת גם העצמה אישית בליווי של העסק בשנה הראשונה של פתיחתו וביסוסו. כרגע אנחנו עובדות גם בשיתוף פעולה עם המעוף וגם שם לדעתי המעוף יכול לתת יותר תכנים של עדכון של ההיבטים המשפטיים, ללמד ספציפית את הנשים לגבי מה הזכויות שלהן, לתת יותר שירותים, נקודה שתיתן מענה לנשים מכל ההיבטים של כל מה שהן צריכות.

יש לנו יום יום בוגרות, זאת אומרת כל שנה יש לנו 250 בוגרות, מתוכן נשים יכולות לגשת לרכש הציבורי, אבל הן לא מצליחות לעשות את זה, בגלל כל - - -

כן, כל החסמים שדיברנו עליהם.

כל החסמים וכל הסרבול של המערכת והתסכול הוא גדול.

תודה, תודה רבה.

וחשוב לקדם את זה.

אפשר?

ממש בחצי דקה, אני חייבת לסגור את הדיון.

בקצרה. אני חן מהאגף להכשרה מקצועית במשרד העבודה. אני רוצה להתייחס פה דווקא לסוגיה של בידול העיסוקים שהוצג פה בדו"ח. אז באמת ראינו שכמעט מחצית מהעסקים של נשים הם במקצועות הבריאות והחינוך ואנחנו רואים את זה גם בהכשרות מקצועיות,שרוב הנשים הולכות לענפי המינהל, החינוך, הטיפול, טיפוח החן.

כדי לעשות מהלך ולשנות את המצב הזה, אנחנו הקמנו ועדת היגוי לקידום נשים במקצועות שנתפסים כגבריים. אם אנחנו נלך לעולם הבניין, החשמל, התחבורה, הרכב, באמת אנחנו לא רואים שם נשים ואנחנו רוצים לקדם הכשרות במקצועות האלה.

את עובדת תחת שולי אייל?

כן.

כן, אני יודעת, אני עשיתי איתו גם את ההכשרות המקצועיות. ראינו את הכמויות של הנשים.

אז באמת ביום ראשון התכנסה הוועדה הראשונה.

יופי.

אנחנו רוצים לקדם הכשרות לנשים במקצועות שנתפסים כגבריים ונשמח גם לשיתוף פעולה עם מעוף, לקדם אותן לעסקים, לפתוח עסק במקצועות האלה.

טוב מאד. אני שמחה לשמוע. חיכינו לזה הרבה זמן. זו בשורה מאד חשובה. שתי דקות. מי מדברת?

אז אני - - - ואז נוגה תתייחס למה שעלה. אני רק רוצה לומר שזה לא סתם שלצערנו מהסוכנות לעסקים קטנים ובינוניים לא היו תשובות מדויקות על מה היא המדיניות בהקשר של קידום נשים בעסקים. אנחנו מאד שמחות לראות את המספרים של 50,000, שהן לקוחות של המעוף. ועדיין, על מנת שהדברים האלה יעבדו, שהמספרים בסופו של דבר במדינה ישתנו, צריך לאמץ מדיניות אקטיבית, שרואה את החסמים הייחודיים שיש לעסקים בבעלות נשים, וזה משהו שצריך לקרות ברמות הגבוהות של הסוכנות ולצערנו עדיין לא קורה, אבל אנחנו נשמח להמשיך את הדיאלוג בנושא הזה.

אני אעביר לנוגה את רשות הדיבור.

אני רוצה להגיד שבעיני לא צריך להתמקד בחוק כפי שהוא היום, של שתי נקודות, אם הניקוד זהה, כי ראיינתי הרבה ספקיות שאמרו אף פעם הניקוד הוא לא זהה בדיוק. אז זה תיקון חקיקה ראשון שנעשה.

אני רוצה להגיד שהדרך היא אחרת. צריך לאסוף נתונים וצריך להתחיל פיילוטים. יש עכשיו חובה על הרשויות להקים מאגר יועצים, הנה הזדמנות פז לעשות פיילוט, לבדוק כמה נשים נכנסות למאגר, לפנות לנשים באופן יזום, שייכנסו למאגר וכאשר מתקשרים עם יועצים ויועצות, לעשות מעקב ולראות איך פה למשל כן אפשר להציב רף של 50%.

אני חושבת שמשרד הפנים כן מנחה את הרשויות המקומיות, מוציא חוזרי מנכ"ל. יש לכם הרבה מה לעשות, כדי לעשות דברים כאלה בצורה של פיילוטים ולקדם את זה, כי אם לא נקדם את זה דרך שינוי תרבות הרכש, אם נמשיך בחקיקה מהסוג הדווקני הזה, של שתי נקודות במצב כזה, אנחנו לא נתקדם. יש דרכים הרבה יותר פשוטות ונגישות ואפשר לעשות אותן מאד בקלות וזה לא התפקיד של היועצות לקדם את זה. זה התפקיד של פקידות הרכש.

תודה נוגה. אני רוצה לסכם ברשותכן את הדיון. ראשית להגיד לכן תודה רבה, לארגונים החברתיים, לאדווה ולשותפות, גם על היוזמה של הדיון, גם מצגת חשובה וגם כמובן לכל הארגונים החברתיים שכבר פעילים. לחיה מנע מלשכת ארגוני העצמאים – מלהב וכמובן לרשויות המקומיות, השלטון המקומי ולמי שהגיע מהרשויות עצמן.

אנחנו נסכם. קודם כל אני חושבת שהייתה ישיבת ועדה מאד חשובה, אנחנו מכאן נמשיך הלאה. ראשית אנחנו נפנה לשר הכלכלה גם במכתב, גם אני אדבר איתו באופן אישי – איך אנחנו כן מקדמים את הנושא של מדיניות לקידום נשים בתוך אותה סוכנות. אני חייבת לומר שבהתחלה ראינו מספרים – אמנם הם משנת 2015 – אבל אני לא יודעת כמה שינוי, לפחות לפי מה שקורה כאן, זה לא איזה שינוי משמעותי – אנחנו שומעים על 70% גברים ו-12% נשים.

יש פה חברה צעירים. נכון שזה קצת עצוב לשמוע דבר כזה, נכון? חברה צעירים - - -

גם אצלנו אותו דבר.

כן, אני רואה. אני חושבת על זה שאנחנו בשנת 2018 ואני רוצה שכשהם יגיעו לגיל מבוגר יותר, ואני שמחה שהצטרפתם ואני מקווה שגם היה לכם מעניין, אבל זו הדמוקרטיה הישראלית, לא מה שאתם רואים בחדשות, שחברי כנסת רבים. זה באמת מה שהכנסת עושה.

אני חייבת לומר שאני רוצה שכשהם יגיעו לגיל זה, או הן תגענה, יהיה להם קל יותר, יהיה להם נגיש יותר, יהיה להן זמין יותר. היא לא תצטרך ללכת לעורך דין ולחתום על טפסים ולהביא את האישור, בשביל להגיד, בסך הכל היא אישה ואנחנו רוצים לקדם אותה. ביום שנגיע ל-50-50 באמת, לא רק בפנייה לעסקים, אלא 50-50 בניהול, בבעלות – אז אני אבקש שהיא תחתום על תצהיר. עכשיו אנחנו צריכים לקדם, אנחנו צריכים למנף נשים.

ולכן על פי הנתונים העגומים שראינו בהתחלה, אני חושבת שמשרד הכלכלה חייב להתוות מדיניות ברורה של העדפת נשים. לשבת עם הארגונים, שאגב יכול להיות שפשוט נביא אתכם אליו, לשבת עם נציגי השלטון המקומי ולראות איך אנחנו מקלים על נשים להיכנס למכרזים, לזכות בהם. אם בסופו של דבר אני גם מוציאה את זה, ואמרתי לכם בהתחלה שאני עוסקת בכחול לבן.

בדיוק כמו שאנחנו רוצים לקדם תעשייה ישראלית אל מול תעשייה סינית, ששניהם עומדים באותו מכרז של רשות שדות התעופה, ככה אני רוצה שאם בכלל יש לי אישה בתעשייה הישראלית, שהיא זאת שתזכה. כי אם היא עומדת באותם קריטריונים, אין סיבה להעדיף מישהו אחר, בטח כשאנחנו מדברים על פער כזה עצום בשוויון.

אנחנו נפנה למשרד הכלכלה. אני מבקשת גם ממשרד הפנים, כנראה זה לא יקרה בחודשיים הקרובים, אבל אנחנו רוצים שבמושב הבא אתה תגיע לאן ותגיד לנו את כל מה שסיפרת לנו שמונח על שולחן הוועדה, מהדירקטוריונים, רשמתי לי קצת את הדברים שאמרת, מייצוג הולם, שתגיע לכאן ותדווח לוועדה. זה בדיוק התפקיד של הוועדה הזו.

אני רוצה לומר מילה אחרונה, כי אחרי זה מקבלים כאן עונש אם חורגים מ-11:01. אנחנו צריכים להבין שיש פער ואנחנו צריכים לפעול לקדם אותו. תשבו גם ביניכם, משרדי הממשלה יחד עם הארגונים החברתיים. יש כאן עבודה נהדרת, חשוב מאד לקדם את זה. גם אני אישית אעשה מה שאפשר מול המשרד הרלבנטי.

אני מודה לכולכם. הישיבה נעולה. תודה רבה.

הישיבה ננעלה בשעה 11:00.