ôøåèå÷åì ùì éùéáú åòãä

ôøåèå÷åì ùì éùéáú åòãä

àåîðéè÷

2018-02-08OMNITECH



הכנסת העשרים

מושב רביעי

פרוטוקול מס' 215

מישיבת הוועדה לקידום מעמד האישה ולשוויון מגדרי

יום שני, י"ג בשבט התשע"ח (29 בינואר 2018), שעה 10:45

תעסוקת נשים ערביות בדואיות בנגב

חברי הוועדה: עאידה תומא סלימאן – היו"ר

ג'מעה אזברגה

סעיד אלחרומי

חנין זועבי

מורן יונה - מנהלת תחום תח"צ, משרד התחבורה והבטיחות בדרכים

עמנואל כץ - מנהל מחלקת אם וילד, משרד הבריאות

רינה שימונוב - מרכזת ומתאמת הסמכה וסיעוד, משרד הבריאות

יוליה איתן - סגנית ראש המועצה לכלכלה, משרד ראש הממשלה

יריב מן - מנהל אגף בכיר פיתוח כלכלי חברתי, משרד החקלאות ופיתוח הכפר

רינת שפרן - מנהלת יחידת פיתוח מוניצפאלי, משרד הפנים

מאר רוזנברג - חוקר, המוסד לביטוח לאומי

בתיה כהן - מנהלת תחום אגף הבטחת הכנה, המוסד לביטוח לאומי

מזל נייגו - ממונת חקיקה, לשכת עו"ד

ג'מעה טמטאוי - חבר ועד מקומי עבדה

נאהדה אקבי - יועצת למעמד האישה, חורה

נג'אח אבו נאדי - עמותת בעצמי, תכנית אשל חיל, רכזת ישוב שגב שלום

סארה אבו סיאם - מתאמת בריאות, עיריית רהט

כותר אלסנע - יועצת לקידום מעמד האישה בלקיה

הודה אלנבארי - חברה, עמותת סדרה לקידום האישה והמשפחה בחברה הערבית הבדואית בנגב

חרבה אלנבארי - חברה, עמותת סדרה לקידום האישה והמשפחה בחברה הערבית הבדואית בנגב

כפאיה אלנבארי - חברה, עמותת סדרה לקידום האישה והמשפחה בחברה הערבית הבדואית בנגב

סבחה אלנבארי - חברה, עמותת סדרה לקידום האישה והמשפחה בחברה הערבית הבדואית בנגב

סועאד אלנבארי - חברה, עמותת סדרה לקידום האישה והמשפחה בחברה הערבית הבדואית בנגב

אמל אלנסאסרה - חברה, עמותת סדרה לקידום האישה והמשפחה בחברה הערבית הבדואית בנגב

סארה אלעמור - חברה, עמותת סדרה לקידום האישה והמשפחה בחברה הערבית הבדואית בנגב

מנאל געדאן - חברה, עמותת סדרה לקידום האישה והמשפחה בחברה הערבית הבדואית בנגב

אמנה אבו אלגיעאן - חברה, עמותת סדרה לקידום האישה והמשפחה בחברה הערבית הבדואית בנגב

סמירה אבו גוידר - חברה, עמותת סדרה לקידום האישה והמשפחה בחברה הערבית הבדואית בנגב

סארה אבו סבית - חברה, עמותת סדרה לקידום האישה והמשפחה בחברה הערבית הבדואית בנגב

נאיפה אבו עגאג - חברה, עמותת סדרה לקידום האישה והמשפחה בחברה הערבית הבדואית בנגב

אינסאף אבו שארב - חברה, עמותת סדרה לקידום האישה והמשפחה בחברה הערבית הבדואית בנגב

יוסרא אלאעסם - חברה, עמותת סדרה לקידום האישה והמשפחה בחברה הערבית הבדואית בנגב

יונתן אייל - חוקר, ג'וינט ברוקדיל

יובל דרייר שילה - עמותת סיכוי

וסים חוסני - עמותת סיכוי

שמואל דוד - יועץ, שתיל

לוריא דלה - רכזת תקשורת ולובי, פורום דו קיום בנגב

רינה קליין - פעילה בצוות הכנסת, נשים עושות שלום

נטלי בשארה - משקיפה, המשמר החברתי

רותם כינורי - משקיפה, המשמר החברתי

נועה שפירא - משקיפה, המשמר החברתי

אבו ציאם סארה - מוזמן/ת

אמיר עבד אל נור - מוזמן/ת

ג'ורג' סעד - מוזמן/ת

פייר נגאר - מוזמן/ת

דנה שמש - מוזמן/ת

שקד דוד - מוזמן/ת

עידה אלנבארי - מוזמן/ת

ענקא אבו אלגיאן - מוזמן/ת

דלית אזולאי

הדס לוי, חבר תרגומים

תעסוקת נשים ערביות בדואיות בנגב

אני פותחת את הישיבה של הוועדה לקידום מעמד האישה ולשוויון המגדרי, היום ה-29 בינואר 2018 ואנחנו בתעסוקת נשים ערביות בדואיות בנגב, יישום תכנית החומש לפיתוח כלכלי חברתי בקרב האוכלוסייה הבדואית בנגב 2016-2012 ובתכנית החומש החדשה 2021-2017 - משרד התחבורה והבטיחות בדרכים ומשרד הבריאות.

אני רק רוצה לפתוח בזה ולהגיד שהנושא של תעסוקת נשים ערביות בדואיות בנגב כבר עלה בשלושה דיונים שהיו לנו בוועדה הזו. כל נושא תעסוקת נשים ערביות הוא נושא דגל מאז נבחרתי להיות יושבת ראש הוועדה הזו. אני חושבת שאמרנו די והרבה על החשיבות של השתלבות נשים ערביות באופן כללי בעולם העבודה. דיברנו על החסמים שעמדו ועדיין עומדים מול הנשים הערביות. הנשים הערביות התחילו את המאבק שלהן כדי להתקדם בשוק העבודה הרבה לפני שהמדינה שמה לב בכלל למאגר הלא, אני לא רוצה להגיד מנוצל, אבל המאגר הרב שנמצא בכוח עבודה שיכול לתרום גם לעצמו וגם לחברה שלו אצל נשים ערביות וגם בסופו של דבר למצב הכללי במדינה.

היו תכניות חומש שדיברו על תעסוקת נשים ערביות באופן כללי והייתה תכנית החומש שהסתיימה רק לפני שנה לנשים ערביות בדואיות בנגב. החסמים שקיימים מול האישה באופן כללי, האישה הערבייה, הם אותם חסמים שקיימים אצל הנשים הערביות הבדואיות בנגב אבל הנשים הערביות הבדואיות בנגב עומדות מול עוד מעגלים של חסמים שמוסיפים לקושי שלהן גם להתפתח ולהתקדם ולהגיע לאופציות של מקומות עבודה והשתלבות במקומות העבודה.

אנחנו שמענו בדיון הקודם על תכנית החומש הקודמת. תכנית החומש הקודמת, לצערי הרב, לא הגיעה אפילו ל-20% מהיעדים שקבעה לעצמה המדינה. זה לא בגלל שנשים ערביות בדואיות לא רוצות להגיע להשתלבות במקומות עבודה, אני בטוחה בזה. אבל אני חושבת שהטיפול עד עכשיו לא היה בצורה שמאפשרת באמת יצירת מקומות עבודה והוצאת הנשים לעבודה.

למה אני אומרת את זה? כי ההתפתחות שאנחנו רואים בקרב צעירות ערביות בדואיות ובקרב נשים בדואיות בנגב היא מדהימה בשנים האחרונות. אם זה מבחינת החינוך, אם זה מבחינת הרצון כן להתקדם ולפתח לעצמן פרנסה דרך עבודה בפרוייקטים שונים שגם החברה האזרחית תרמה לפיתוחם וניהולם.

המדינה אומרת שהקצתה תקציבים לתכניות האלה ובישיבה הקודמת שהייתה לנו אנחנו לא הצלחנו לפענח את האחוז האמיתי של העלייה במספר הנשים שהצטרפו לעבודה ואת האמת ניסינו. אני יודעת שלמדינה הוגשו, אני רואה את סימני הפליאה מהדברים שאני אומרת, אני יודעת שיש אחוזים שניתנו על ידי משרדי הממשלה ובעיקר משרד החקלאות שאמון על התכנית הזו באופן כללי, שבסופו של דבר כאשר התחלנו לנתח אותם לא כולם הוכיחו את עצמם, הנתונים האלה.

מה שבטוח ואפשר לסכם אותו, שתכנית החומש לא הגיעה ליעדים שלה ואפילו לא הגיעה, כפי שאמרתי, לרבע מהיעדים שלה. היעד היה להגיע ל-41%, עובדה שהמדינה קבעה, היעד הבא של תכנית החומש הנוכחית, אותו אחוז, 41. והגענו לפי הנתונים של המדינה ל-23% של נשים מועסקות.

לכן החלטתי שאנחנו ננהל את הדיון הזה בכמה ישיבות כאשר נתמקד בכל ישיבה בחלק ממשרדי הממשלה ותהיה לנו ישיבה מסכמת של המשרד האמון באופן כללי על תכנית החומש. כלומר, אנחנו היום מתחילים עם משרד הבריאות ומשרד התחבורה והבטיחות בדרכים. יהיה לנו דיון עם משרד הכלכלה ומשרד החינוך ויהיה לנו דיון עם משרד העבודה, רווחה ושירותים חברתיים ובסוף הדיון המסכם.

אני ארצה שנתמקד טוב מאוד ביעדים ובתכניות המפותחות בכל משרד ואיך הם משתלבים בראייה הכוללת, בתכנית הכוללת של תכנית החומש ואיך הם יתרמו לתכנית החומש ונרצה בסופו של דבר לדון בתכנית במבט על כדי לעזור להתקדם ושלא נגיע בעוד חמש שנים לעוד דיון שיסכם שתכנית החומש לא הגיעה ליעדים שלה. לכולנו פה יש אינטרס אמיתי שהתכנית אכן תצליח ונגיע ליעדים שנקבעו.

אני רוצה להתחיל קודם כל עם נציגי המשרדים שיציגו, כל נציג משרד, מה בדיוק התכנית שהמשרד מתכנן לשנים הבאות ואיך זה יעזור בשילוב יותר נשים ערביות בדואיות בנגב בתעסוקה.

ממשרד התחבורה והבטיחות, גברת מורן יונה, מנהלת תחום תחבורה ציבורית, כן גברתי.

אני בעיקרון מחליפה את עמיחי לוי שהוא בדרך כלל נמצא פה בדיונים. בעיקרון עמיחי עדכן אותי שבימים אלו מתגבשת תכנית רב שנתית לתחבורה ציבורית ביישובים שמונים אוכלוסייה ערבית לטווח של חמש ועשר שנים. התכנית הזו מבוססת סקרים שיבוצעו בכל היישובים עד לשנת 2021 יוכנו תיקי יישוב לכל היישובים שיכללו את המיפוי של הצרכים שלהם ואת הנתונים - - -

עד?

2021.

שזו סוף החומש, סוף תכנית החומש.

כן, כי הסתיימה עכשיו אחת, יש תוספות שכבר יושמו, יש תוספות שירות שנמצאות עכשיו בתהליך היישום, הכל כמובן קשור גם לתשתיות שמאפשרות או לא מאפשרות הכנסת של אוטובוסים ליישובים האלה- - -

תשתיות הכוונה היא לכפרים הבלתי מוכרים?

כן.

ואין להם דרכים סלולות.

- - - תחנות לעצירה של אוטובוס, כל הדברים הבסיסיים שצריך כדי להכניס אוטובוס לתוך יישוב. כיום אנחנו עושים פיילוט בארבעה יישובים: ערערה, שגב שלום ועוד כמה יישובים מרוחקים. כמו שאמרתי, יש תוספות שירות שנכנסו לביצוע גם בשנים קודמות, יש לי פה רשימה מ-2016. גם בשנת 2017 היו תוספות שירות שיושמו ויש תוספות שירות, קווים חדשים או הארכה של קווים קיימים לתוך יישובים- - -

אני מבינה שאת פעם ראשונה. אני לא אוהבת הצהרות ככה כלליות. היו קווים שהתווספו, לא, אני מאוד מאמינה שיגידו לי סטטיסטיקה: התווספו כך וכך קווים חדשים, פתחנו עוד, ניגשנו לעוד כמה וכמה כפרים, הנגשנו מבחינת שעות, תני לי משהו מוחשי.

אוקיי. אז נמצאת לפניי הרשימה של תוספות השירות מתקציב 2016 באשכולות הנגב וברהט. נפתחו קווים חדשים לדוגמה: מלקיה לתל שבע, אזור באר שבע, יש פה קווים שתוגברו, אני רואה כאן תדירות של לו"ז שעלתה לאחד לכל 20 דקות. יש קווים שתוגברו בשעות השיא שזה בעיקר- - -

על מה אתם מתלוננים בכלל- - -

זה לא נכון - - -

אוקיי, אני אתן לכם מיד.

אני חושבת שהם לא חיים בנגב.

אני חושבת שכל תוספת שירות וכל תגבור של תדירות זה משהו מאוד מאוד משמעותי. מי שלא - - -

לא, לא, הכוונה היא לא שזה לא משמעותי הכוונה שהם אומרים שזה לא קיים, זה מה שאומרים.

זה טוב שאת משנה, בסדר.

לא קיים? לא יודעת, זה דברים שיושמו, יש דברים שנמצאים עכשיו בתהליכים יישום - - -

אבל הכל על הנייר. קיים, אני מאמין לך, בזה אני מאמין, בפועל זה לא קיים ולא רק שזה לא קיים זה הולך וחוזר אחורה. מה שקיים מורידים אותו, אני אומר לך, אני אדבר - - -

זה נמצא במערכת הרישוי וזה מיושם, אפשר לראות את הלוחות זמנים באתרים.

אוקיי, להכין ברשימה - - -

אני לא מדברת באוויר - - -

אני תיכף אתן לכם להתייחס, חברי הכנסת. תמשיכי. אני רוצה לשמוע, את דיברת בעיקר על הערים הגדולות. את דיברת על לקיה, את דיברת על באר שבע, שמחבר לקיה לבאר שבע וכסייפה, הערים הגדולות. מה עם הכפרים והכפרים הלא מוכרים, מה איתם?

בעיקרון כפרים שיש בהם בעיה של סטטוטוריקה ובעיה של תשתיות, מחסור בתשתיות תומכות תח"צ - - -

הרי יש מחסור בתשתיות בגלל שיש בעיה סטטוטורית ובגלל שהמדינה לא רוצה להסדיר אותה בינתיים. כלומר - - -

תראי, אני מגיבה לתשתיות, כן, אני לא יכולה עכשיו - - -

איך זה יכול להיות שמשרד החינוך אכן יכול להכניס מיניבוסים לכפרים האלה כדי לאסוף את הילדים אבל אתם לא יכולים להכניס, וזה דווקא כאילו אתם אמורים להיות המומחים. משרד החינוך אכן יכול להכניס, ויש לו מיניבוסים שנכנסים לכפרים האלה ואוספים את הילדים ולוקחים אותם לבתי הספר. ומשרד התחבורה לא יכול להכנס בגלל שאין תשתית. זה לא אותו סוג של מיניבוסים, מה בדיוק קורה?

לא, אני אסביר. קודם כל, משרד החינוך הוא מממן את הרשויות המקומיות והן אלו שמיישמות את זה, הן אלו שמפעילות את האוטובוסים או מיניבוסים - - -

הם לא עובדים על אותה תשתית?

שירותי התחבורה הציבורית הם מחוייבים לסטנדרט. קו אוטובוס שהוא פעיל הוא מחוייב לרשיון הפעלה. אני לא יכולה לפתוח קו אוטובוס ולשלוח אותו לעצירה במקום שאין בו בכלל תחנה. אוטובוס צריך את התשתית המינימלית.

חברות אוטובוסים שזוכים במכרזים לא אמורים להיות עם אישורים מכם, אתם, משרד התחבורה שהם אכן יכולים לפעול?

אנחנו נותנים להם את הרישיון אבל אנחנו לא יכולים להכניס קו אוטובוס למקום שאין בו תחנה, למקום שאין בו כביש. האוטובוס צריך להגיע ביחד עם תשתית, זה צריך להיות מתואם, צריך להיות ביחד. קו תחבורה ציבורית מחוייב לסטנדרט. קו שירות הסעה פרטית זה משהו שהוא לא מחוייב לסטנדרט. וכמו שזה נכון לכפרים שהסטטוטוריקה בהם לא מאושרת, לכפרים הלא מוכרים, אז ככה זה גם במקומות אחרים ברחבי הארץ.

אבל אנחנו - - -

לפי החלטת הממשלה שבדיוק הסבו את תשומת לבי אליה ואני קוראת אותה, סעיף ז' מהתכנית אומר: "משרד התחבורה יגבש תכנית לפיתוח תשתיות תחבורתיות ליישובי הבדואים בנגב ובכלל זה יושם הדגש על כבישי גישה לצירים ראשיים, כבישים ראשיים פנים ישוביים ותחבורה ציבורית". כלומר, זה אחריות שלכם לפתח את התשתית. אז זה כמו מה בא קודם, התרנגול או - - - אתם צריכים לפתח תשתית, אנחנו לא עושים את התחבורה בגלל שאין תשתיות אז מי יעשה את זה?

אני מסכימה עם מה שאת אומרת, אנחנו עושים את זה ביישובים מוכרים, אנחנו עושים את זה ביישובים שהסטטוריקה כן מאושרת בהם.

אני רק אציין בנוגע לשאלה הקודמת, אנחנו כן פועלים להסדיר תחנות בדרכים בין עירוניות ככה שניתן יהיה להגיע אליהם מאזורים ויישובים שהם לא משורתים היום בתחבורה ציבורית.

אני בעצמי הגשתי שתי בקשות לשר בעניין שני כפרים בדואים לא מוכרים בנגב שביקשתי להעמיד רק תחנת אוטובוס בכביש הראשי איפה שהשביל נכנס לכפר, שהם עוד יצטרכו ללכת אפילו קילומטר אחד. ונאמר לי באופן הכי ברור שבגלל שאין תשתיות של שוליים נכונים וזה, אי אפשר, והכפר לא מוכר אז הוא לא קיים, אי אפשר לשים את התחנה בכניסה שם שירדו מהאטובוס והם יצטרכו להמשיך לנסוע עוד קילומטר או שניים ליישוב שזה יישוב יהודי, הבא, לרדת שם, לחזור ברגל ואז להכנס לכפר. שתי תשובות כאלה קיבלתי.

עכשיו את אומרת לי שיש שינוי במדיניות הזו לפחות יהיו תחנות אוטובוסים בכניסה ליישובים הלא מוכרים?

המענה שקיבלת, אני לא מכירה את הפניות שלך, אבל אני מבינה ממה שאת אומרת עכשיו שהבקשה הייתה לגבי מקומות שאין בהם שוליים. אנחנו גם מחוייבים לתחנות שהן יהיו בטיחותיות אז במקומות שכן ניתן כנראה שכן עושים את זה.

סליחה, זאת לא תשובה, אני לא אחראית ליצור את השוליים. אם צריך תחנה משרד התחבורה צריך ליצור את השוליים ולשים את התחנה שם. זאת לא אחריות שלי כחברת כנסת, זאת אחריות שלכם, אחריות שלכם, זאת לא תשובה שאין שוליים, זאת לא תשובה, בואי נתחיל משם, כי זה התפקיד שלכם לעשות את השוליים, התפקיד שלכם להחליט שפה צריכים לפתח את התשתית כדי שתתאים ואני לא רואה שאתם - - - אי אפשר להגיד, בגלל שאין שוליים אנחנו לא עושים תחנה.

איפה שניתן להסדיר אני מניחה שכן - - -

טוב, שאלה אחרונה. איך התכנית הקיימת היום, עם מה שפיתחתם, האם יש בכלל איך זה יעזור לשילוב נשים בתעסוקה?

הקווים מגיעים לאזורי תעסוקה. הקווים מגיעים לבאר שבע ולאזורי תעסוקה אחרים. מן הסתם, זה חלק מה - - - יש כאן קווים גם למוסדות לימוד, גם לאזורי תעסוקה, גם למקומות מרכזיים מהם ניתן להתחבר למוקדי תעסוקה אחרים. יש את אזור בית שרה בבאר שבע - - -

כלומר אתם עושים את זה ומשאירים את זה ל - - - כאילו, שאולי זה יעבוד באיזשהו שלב.

לא. אני לא מסכימה איתך.

אז אני שואלת, איך אתם מתכננים את זה כדי שזה יעבוד?

קודם כל הכל נעשה בתיאום עם הרשויות. אנחנו רואים מה הצרכים, מה הפניות שמתקבלות. התכנון, ברגע שהמטרה שה- - -

למה משרד החינוך גם בכפרים הלא מוכרים פיתח הסעות לתלמידים ומשרד התחבורה לא החריג את הכפרים הבלתי מוכרים, באותו נוהל ממש, משרד החינוך אמר, יש תלמידים אני מחוייב להסיע אותם לבתי ספר אז הוא החריג את התקנה. באמת יש תקנה שרק כאשר יש הסדר, אוקיי, אבל משרד החינוך ראה בני אדם מולו אז הוא החריג. גם אם אולי אתם תראו בני אדם אז אתם גם תחריגו ותפתחו את ההסעה הציבורית.

קודם כל אנחנו כן רואים בני אדם ואנחנו רואים נוסעים ואנחנו רואים את זה בגישה חיובית - - -

שאלה פשוטה, אין בני אדם, משרד החינוך החריג את הכפרים הבלתי מוכרים מהנוהל הזה, למה משרד התחבורה - - -

אבל משרד החינוך לא מפעיל את ההסעות האלה, משרד החינוך מממן את הרשויות והן מפעילות את ההסעות - - -

אבל הוא קיבל.

שירותי תחבורה ציבורית מחוייבים לסטנדרט. קו תחבורה ציבורית מוקם מתוקף רישיון, אי אפשר לפתוח קו תחבורה ציבורית שיסע במסלול בלי תחנות. התחנה צריכה להיות - - - התחנה זה תמרור 505- - -

אז - - -

חברת הכנסת אני חושבת שאת לא תוציאי תשובה במקרה הזה כי התשובה חוזרת על עצמה, זה לא עובד.

אני מנסה להקל עליה גם.

זה לא ניסיון להקל, זה המחוייבות, זה גם לא משנה אם זה אוטובוס או מיניבוס.

לא, לא, לא, אי אפשר ואי אפשר, אותו משרד שאחראי על התשתית יגיד אני לא יכול להפעיל את הקו בגלל שאין תשתית, זה לא הולך ככה, זאת אחריות שלכם. אתם צריכים ליצור את התשתית כדי שתוכלו להפעיל את הקווים. זה לא יכול להיות שהתשובה למה אין קווים כי אין תשתית. אז אתם נרדמתם, אתם לא עשיתם את העבודה, אתם אמורים לבנות את התשתית, לא אנחנו כחברי כנסת ולא משרד החינוך ולא אני יודעת איזה משרד, זה אתם. אתם צריכים לבנות את התשתית ואני מבינה שהתשובה אולי שאת לא אומרת אותה בצורה ברורה, כפרים בלתי מוכרים לא נחשבים אצלנו, לא בונים להם תשתיות, לא מעבירים להם קווים וזהו, שם זה נעצר. ולצערי הרב, אני יודעת שזאת לא החלטה שלך, זאת החלטה מדינית, פוליטית, שום דבר אחר.

אני יכולה להגיב. בארבע שנים האחרונות נפתחו 43 קווים שמשרתים את היישובים לאזורי תעסוקה. אני לא חושבת שמישהו נרדם כאן. כן נעשית עבודה, הסתיימה עכשיו תכנית החומש של החמש שנים האחרונות ומתחילה תכנית חדשה. אני הסברתי מה אנחנו מתכננים, אני לא חושבת שלא נעשית עבודה- - -

אתם הולכים לבדוק את הצרכים עד סוף 2021.

אני יכולה גם להראות את אחוזי - - -

אני אתן לכם ויש הרבה דוברים שרוצים לדבר. אתם לא רוצים להתייחס לשני המשרדים ביחד כי יש לנו עוד - - -

יש לי ספציפי על תחבורה ואני רק אקרא שתי שורות מ- - -

אני אתן לכם, אבל זה יעשה כפילות עכשיו מבחינת הדיון.

אם את רוצה להתרכז בעניין של התחבורה אז נדבר אחרי התחבורה.

לא, אני רוצה להתמקד בשני המשרדים. אני רוצה ששני המשרדים, נסחפתי קצת בתחבורה כי זה קצת מקומם, קצת הרבה, ואתם - - -

אנחנו רוצים גם לדבר על פתרונות, אני חושב שגם להציע פתרונות- - - אני יודע מה המצב בדיוק אבל בואו נציע גם פתרונות ויש דברים סטטוטוריים ואפשר לקדם את זה עם רצון טוב.

חברי הכנסת, אני אתן לכם כל אחד שתי דקות להתייחס למשרד התחבורה ואחר כך. בבקשה, חבר הכנסת ג'מעה אזברגה.

תודה רבה גברתי, אני חושב שזה דיון חשוב מאוד לגבי העניין של קודם כל העדר עמידה ביעדים בכלל. ואם מדברים על התחבורה אז התחבורה לא רק שאין, זאת אומרת 40 עם כל התוספות, על הנייר טוב ויפה, אבל בפועל לא רק שאין, יש חזרה, יש קצת נסיגה. בכפרים הבלתי מוכרים בכלל לא קיים הדבר הזה. אבל אני שואל בכפרים המוכרים, כפר כמו אבו טלו, למשל, זה כפר מוכר, זה כפר מוכר שאין אפילו תחבורה ציבורית בכלל. אני יכול לשאול את הגברת, היא יכולה לענות לי אולי.

זאת החלטה של - - -

בסדר, עכשיו חסימה למשל, אם אתה מוצא בתי ספר לפעמים, חסימה בגלל קו לבן, שם חסום, הילד צריך לחצות את הכביש ואתה צריך להלחם בשביל לעשות מעבר, זה גם קיים, קיים בחורה למשל או בעבדא למשל. תחבורה בכפרים הבלתי מוכרים אם מפעילים משרד החינוך, היא אמרה דבר לא נכון, פשוט מאוד גם מעבירים למוסדות נתונים לא נכונים. למשל היא אמרה שמשרד החינוך לא אחראי, זה הכפרים או המועצות אחריות ומפעילים את הקווים האלה וזה לא נכון. זה המכרז של משרד החינוך, גברת, אני אומר לך באחריות, הוא מוציא את המכרז, משרד החינוך - - -

אבל זה לא קו תחבורה ציבורית, הוא לא - - -

בסדר, בסדר, הם יודעים שזה לא קו, את לא קולטת מה שנאמר, אני מבקשת ממך להתמקד בדברים שהם אומרים. הם ענו בדיוק לדבר שאת אמרת והפריכו אותו.

משרד החינוך מוציא מכרז כל שנה בכפרים הבלתי מוכרים, מה שנקרא בלתי מוכרים, מוציא את הילדים משם, משקיע 60 מיליון ₪ בשנה על תחבורה אך ורק לא להקים כפר. ואני אומר לך, הבעיה בסוף מתמקדת על הדרישה של האנשים להכיר בכפרים הקיימים, אין מה לעשות. אז הדבר קיים במשרד החינוך. אל תגידי לי שמשרד אחד עושה עבירה על החוק והמשרד השני דורש לבצע את החוק. זה מה - - -

לא אמרתי דבר כזה, זה לא עבירה על - - -

ככה נשמעים הדברים מזה, ההערה שלי לגבי העניין של התחבורה, זהו.

תודה. חבר הכנסת סעיד אלחרומי.

תודה גברתי היושבת ראש. אני חושב שהנושא מאוד חשוב, הנושא של התעסוקה. כמובן שכל משרד יש לו את רמת הפעילות שלו. משרד התחבורה הוא אמור לספק את השירות להגיע אל מקום העבודה ובעצם לתת את המצב האופטימלי. בוא נדבר על שלוש רמות של תחבורה בנגב. הרמה הראשונה דיברת עליה בהוספת קווים ביישובים המוכרים: פורה, שגב שלום, כסייפה וכל זה ויש שם בעיות, אני אומר לך בוודאות, יש קווים שלא מגיעים בכלל, אני לא יודע אם זה מטרופולין או המשרד. יכול להיות שהמשרד הקציב את זה או הנחה אבל לא מתבצע, אבל יש שם בעיות, ואת תבדקי את זה, אני לא רוצה להכנס לזה.

השתי סוגיות האחרות שבעצם הן מחסום מאוד רציני וצריך להתייחס אליו בתכנית החומש השנייה, בוא נדבר על חמש השנים הקרובות. אלף זה הכבישים הראשיים כי נשים, ואני אומר לך עובדות, כי נשים שגרות בוואדי נאם, בוואדי נאם המדינה מתכוונת להכיר, יש שם בתי ספר, השר ענה לי במכתב שיש כביש גישה לוואדי נאם, הבתי ספר, מרכז שירותים הוא סטטוטורי, יש טיפת חלב, יש קופת חולים, יש שני בתי ספר עם 2000 ומשהו תלמידים, עשרות אוטובוסים נכנסים אבל לא נכנס אוטובוס של תחבורה ציבורית.

אל זרנוק - יש שם בית ספר, משרד התחבורה השקיע כביש גישה לאל זרנוק, יש חשמל, הכל בסדר. אבל אין תחבורה ציבורית, פשוט מאוד לא מגיעה לשם, לאל זרנוק.

יש את אבו טלול, יש את אל פורה, יש רשת ארצית של חשמל שהגיעה למרכז השירותים וכאן אני רוצה שתעקפים את הנושא הסטטוטורי. מרכזי השירותים, בזמנו הייתי ראש מועצה וגם במועצה הארצית לתכנון ובנייה ועקפנו את הסיפור הזה של ההכרה בכפרים. איך עקפנו את זה? הקמנו מרכזי שירותים בכל הכפרים הלא מוכרים, בעצם בחלק מהם, חלק ניכר, שם בנינו בתי ספר, כביש גישה, רשת חשמל עכשיו מגיעה ויש כביש מסודר והכל טוב ויפה. מה חסר? האוטובוס הנחמד שיקח את האישה מאל פורה למקום עבודה אם היא רוצה להגיע לשם או מאבו טלול למקום עבודה.

ולכן אני מציע לך, א' - להכניס את זה. ב' - הכבישים הראשיים. הרי המאבק שלנו למאבק הכרה לא צריך לבוא ולא צריך להפריע בסוגייה מאוד מאוד חשובה של תעסוקת אישה בדואית. אישה בדואית שמגיעה מהכפר עבדי, דרך אגב, רק להגיד לכולם, רוב היישובים או שהם בתהליך הכרה או שיש דיבור עם התושבים להכיר. הבעיה היא איפה המיקום וצורת ההכרה. זה רוב היישובים, אולי חמשה-ששה יישובים שיש עליהם ויכוח.

אבל בעבדה שאנחנו מטפלים עכשיו בצומת הכניסה לעבדה. אם אישה מעבדה רוצה להגיע למקום עבודה את יודעת מה? לא אישה עובדת, סטודנטית שרוצה ללמוד מעבדה ורוצה להגיד לאוניברסיטת בן גוריון תהיה לה בעיה כי הנקודות של תחנות האוטובוס, צריך מחשבה מערכתית כזו, לחשוב על כביש 40, כביש 25, כביש 31, אלה מוקדי הבעיות שם בכבישים הראשיים, לחפש נקודות שיש אפשרות גישה. דרך אגב, זה לא עולה כסף, זה גרושים, אם יש רצון טוב זה לא עובר על החוק, אין בעיה סטטוטורית, אין כלום, תתמקדו בזה בחמש שנים הקרובות, בשנה הקרובה זה ייפתר. תודה.

תודה. חברת הכנסת חנין זועבי.

אני חושבת שחבריי תיארו את המצב, אין לי מה להוסיף אבל יש שתי רמות של בעיה, שתי אסטרטגיות של פתרון. הבעיה הראשונה: החלטות לא מיושמות, וצריכים מיד, אין שום - - - שם, למשל ג'מעה, אבו טלול ויש עוד כפר לפי החלטה של 2009 זה 10 שנים יש החלטה לתחנות הסעה ציבורית שההחלטה לא מיושמת אז אין שום הצדקה. ואת יודעת מה, אומרים ששגיאה שחוזרת על עצמה היא כנראה לא שגיאה, היא החלטה. אנחנו לא מדברים ברמות של שגיאות ושל נרדמתם בשמירה, לא, אנחנו מדברים ברמה של מדיניות לא רצינות. אין רצינות במדיניות, זו הרמה הראשונה.

הרמה השנייה, כמו שאמרו חבריי, כאשר יש כפרים לא מוכרים וכאשר יש בעיה אז יש המון משרדים שהחריגו את הנוהל הזה שרק מפעילים את השירותים כאשר יש כבישים סלולים. החריגו. דווקא המשרד שהיה הכי ברור להחריג את זה או לטפל בזה, כלומר, או לפתור את הבעיה כי אתם האחראים על התשתיות ולא כל משרד אחר או דווקא לראות שאוקיי, עכשיו אנחנו מכירים בבעיה של הסעות, אנחנו מאלתרים, אנחנו מפתחים פתרון שהוא מתאים למצב התשתיות האלה אבל אנחנו בו בזמן ובמקביל מפתחים תכנית של סלילת הכבישים, תכנית של פתרונות יותר יציבים. זהו.

אוקיי. אני רוצה לתת ליובל דרייר שילה, רכז פרוייקט שוויון בנגב של עמותת סיכוי, בבקשה.

תודה ותנחומים למשפחה על חמתך.

תודה.

הדברים כבר נאמרו אני רוצה קצת לחדד אותם. יש הנחיות במשרד החינוך ברמת הנחיות של משרד נגד הפעלת הסעות תלמידים בדרכי עפר ואף על פי כן יש בישראל חוק לימוד חובה ומתקיימות הסעות לכל הכפרים הלא מוכרים לילדי בית הספר מכוון שהם חייבים להגיע לבית ספר. אי לכך הטענה של משרד התחבורה, בכבוד רב אני חייב להגיד, הצגתם אותה כאן כמו שאתם מבינים אבל היא לא יכולה לעמוד. אנחנו נמצאים בנקודת משבר, הנושא של תעסוקת נשים כמו הנושא של נגישות לבריאות, כמו הנושא של נגישות לשירותי רווחה ברמת מצב חירום אי אפשר להתייחס כאילו נחכה שהנהלים יסתדרו ונחכה שהמדרכות יהיו ונחכה שהכבישים יהיו. את התחבורה הציבורית בכפרים הלא מוכרים וגם בכפרים המוכרים שעדיין אינם מחוברים בתשתיות ראויות צריך להפעיל כבר עכשיו ולמצוא את הפתרונות. אגב, לא שמעתי שצריך בשביל תמרור היתר בנייה, אם מה שחסר זה תמרור צהוב אפשר לפתור את זה.

לגבי המקומות שבהם יש כוונה והחלטה של המדינה כן לסלול כבישי גישה. לא רק בכפרים מוכרים, כמו שהזכיר חבר הכנסת אלחרומי, גם ביישובים לא מוכרים למשל בתל ערד יש החלטת ממשלה מ-2009 לסלול כביש גישה שיחבר את היישוב לכביש מספר 80 ובעצם אם יתוקצב העניין מהחלטת הממשלה מתכנית חומש יהיה אפשר לחבר את היישוב הזה שהוא יישוב לא מוכר, לאפשר לאנשים נגישות לתחבורה ציבורית וזה נתון עכשיו רק להחלטה של משרד התחבורה.

מקרה אחר, אבו טלול, יש תכנית מתאר, בתכנית המתאר יש מקום לחיבור לכביש הראשי וזה לא מבוצע, לא ברור לנו למעלה, זה לא מתוקצב היום מהחלטת חומש, זה חייב להיות מתוקצב, יש מקומות אחרים כמו עבדה שזה כן מתוקצב בהחלטת חומש וצריך להיות מבוצע. אז הציפייה שלנו והדרישה שלנו ממשרד התחבורה זה להכניס מיד את הפרוייקטים האלה לביצוע ולא לחכות להתמהמה איתם במקרה של תל ערד בתכנון וביצוע ובמקרה של אבו טלול דרוש רק ביצוע היום, וכך גם במקרה של עבדה.

תודה. שמוליק דוד משתיל, בבקשה.

אני רוצה לתת דוגמה אחת קטנה ליישוב אחד שבו יש תשתיות, יש כביש של קילומטר וחצי שלוקח מצומת כביש 60 אל תוך אום בטין, יישוב שהכיר בו שר הפנים אופיר פינס בשנת 2005 ומאז חלפו 13 שנה ויש כביש ויש תכנית סטטוטורית לשכונות הצפוניות של היישוב ויש תכניות שנמצאות בהתקדמות לשכונות הדרומיות של היישוב, אבל אוטובוס לא נכנס ליישוב.

יתר על כן, בכביש 60 עשו שינויים שהם דווקא שינויים לטובה ושדרוגים אבל באותה הזדמנות סילקו משם את תחנת האוטובוס שאמורה לעמוד בצומת הכניסה ליישוב, וגם אלה שהולכים מעומק היישוב קילומטר-שניים אל צומת הכניסה ליישוב עכשיו צריכים ללכת אקסטרה עוד קילומטר אל תחנת באר המים מזרחית כדי להגיע ולעלות על אוטובוס.

כאן אין מקום לטענה שאין תשתיות כי יש כביש שמדינת ישראל סללה בשנים האחרונות. אין מקום לטענה שאין מקום להסתובב, שזו טענה שאנחנו שומעים לגבי חלק מהכפרים הערביים, כי האוטובוס מגיע אל חצר בתי הספר ויש שם מקום להסתובב מכאן ועד הודעה חדשה. אין מקום לשום טענה תשתיתית אחרת. יש שם פשוט הזנחה ברורה.

התושבים מחו, ופעם אחרי פעם, ולפני שנה וחצי או שנה קיבלו למשל תשובה שתחנת האוטובוס תטופל אלא מאז שקיבלו את התשובה הזאת לא קרה כלום. וחוץ מזה, הדברים הגיעו לידי כך שלמועצה האזורית במקום נשבר והיא החליטה לעתור לבג"ץ. זאת אומרת שמועצה אזורית מוכרת צריכה לעתור לבג"ץ נגד משרד התחבורה כדי לקבל שירות אוטובוס ליישוב של 4000 אנשים, חצי ממנו ילדים, חצי ממנו נשים, שאמורים לקבל שירות בסיסי תחבורתי, וזה כשהמדינה אומרת שהיא אמורה להגביר ולשדרג את תעסוקת הנשים.

אם רוצים לנסוע באוטובוס הזה ולהכנס בכל זאת ליישוב אפשר באותה הזדמנות גם לבקר בשבעה גנים, גני ילדים, שהוקמו בשנה האחרונה בחודש ספטמבר. אלא מה, ששה מתוך שבעה הגנים לא פועלים. אז אני רציתי להזמין את הוועדה להגיע לבקר במקום ולראות את מצב תעסוקת הנשים ואת מצב הפתרונות שניתנים בסיטואציה הנוכחית, אני חושב שזה יעניין אתכם.

תודה רבה.

אני מצטרף לדרישה שלך, שמוליק.

אני חייבת להגיד שסיורים של הוועדה, אנחנו פתחנו את הסיורים בסיור ראשון בכלל בקדנציה הזו זה היה בנגב והיה לנו עוד סיור גם ואני אשמח תמיד להגיע לנגב. למרות שאני אשמח להגיע, בדרך כלל שאני יוצאת משם אני לא כל כך שמחה בגלל מה שאני רואה.

אני רוצה לשאול, יש לך תשובות על הדברים שעלו, מאוד ספציפיים?

באום בטין הצומת של הכניסה נמצאת עכשיו בביצוע, נתיבי ישראל - - - כדי שקווים חולפים יוכלו לעצור שם.

זה מה שהוא אמר, אבל הוא אמר שעקרתם משם את התחנה.

כנראה שהוציאו את התחנה במסגרת עבודות הביצוע. באופן כללי - - -

עאידה, תחנה גם לא תפתור את הבעיה, נהרגו כמה תלמידים וסטודנטים שהולכים לבית ספר וגם לעבודה. אני חושב שצריך פתרון בסיסי, כניסה עם מעקב עם גשר, זה לא יפתור את הבעיה.

אני יודעת תמיד שבכל מה שנוגעים בנגב זה מעלה הרבה סוגיות כי המצב הוא כל כך קטסטרופלי מהבחינה הזו. אבל אנחנו גם נצטרך להתמקד בזווית הזו שמדברת על איך תחבורה ציבורית יכולה כן לעזור ולתמוך בשילוב נשים ולמנף את האפשרות של השתלבות הנשים הערביות הבדואיות בתעסוקה.

אני חושבת שהשאלה המאוד פשוטה שעולה מכל הדיון הזה זה איך אין, ואני שואלת, למשל, אתם יושבים לפני שאתם מחליטים, לא על כל העבודה, אבל במה שקשור בתעסוקת נשים והתרומה שלכם בתחבורה הציבורית לתעסוקת נשים, אתם יושבים בכלל ומדברים עם משרדים אחרים שמנסים לפתח את העסק הזה ואז קובעים את התכנית שלכם?

נעשה תיאום גם עם הרשויות העירוניות וכמובן גם עם משרדים אחרים. רכבים לא - - - לפני שמחליטים לפתוח קו אז עושים עבודת תכנון, בודקים צרכים, בודקים פניות ציבור, רואים מה מתאפשר בטווחי זמן הגיוניים ולפי זה מתכננים את הקו ופותחים אותו. זה לא נעשה ככה משום מקום.

אני יודעת שזה לא נעשה ככה משום מקום. אני שואלת בצורה מאוד ספציפית. יש לכם ועדת היגוי, אתם יושבים באופן מסודר? אני חושבת שתשובות כלליות כאלה לא ממש מספקות אותנו. עלו פה סוגיות מאוד קונקרטיות של החלטות ממשלה שלא בוצעו למרות שעברו יותר מעשר שנים. עלו שאלות שקשורות בתכנונים שקיימים ומאושרים ולא בוצעו, עלו שאלות שקשורות באיך בכלל מתכננים את העבודה. למשל, כשהעלית, גברתי, בהתחלה, אמרת שעד 2021 אתם מתכננים לעשות סקר ולדעת מה הצרכים. אני מבינה שזאת התכנית שלכם לחומש?

לחומש הבא, לחומש הקרוב, כן.

מה?

רגע, שאלת כמה שאלות, תני לי לענות במסודר, בסדר?

בבקשה.

בנוגע לתיאום מול משרדים אחרים אני יודעת שמשרד החקלאות הוא זה שמרכז את כל הפיתוח של היישובים של הבדואים בנגב. משרד הכלכלה מתעסק באזורי התעסוקה והתיאום של קווים לאזורים כאלו נעשה מולם. אני גם רשמתי דברים שנאמרו כאן כדי לבדוק את זה ולטפל - - -

אנחנו נצטרך תשובות אחר כך על כל הרשימה.

יועברו. בנוגע לאום בטין - הצומת של הכניסה ליישוב היא נמצאת כרגע בתהליך הסדרה על ידי חברת נתיבי ישראל. אחרי שהצומת תוסדר ותקום שם תחנה וגם יוקמו תחנות בתוך היישוב, זה משהו שצריך לקרות לדעתי ממש בתקופה הקרובה, יוכנס לשם אוטובוס. בצומת, ברגע שתוסדר תחנה יעצרו שם קווים שכיום הם חולפים בכביש. לשאר הדברים, שוב, כמו שאמרתי, אנחנו נעביר התייחסות - - -

אבל אני ארצה באמת לדעת, מבחינת תכנית החומש, זה בדיוק המטרות שלכם? זה לעשות את הסקר ולקבוע עד סוף 2021 מה הצרכים?

לא, ליישם את זה גם.

ככה הצגת את זה גם, אני מנסה.

לא, גם ליישם, לא רק להכין תכנית חמש שנים, גם ליישם אותה.

אז אפשר להבין מה בדיוק התכנית שלכם לחומש? אני מנסה, בדרך כלל אני קולטת מהר, עכשיו אני לא מצליחה. מה בדיוק תכנית החומש שלכם?

והאם נעשית הערכה לתכנית החומש הקודמת? מה הערכה? כלומר, יישום, מידת היישום, אחוז ההצלחה, תגידי לנו קצת ביקורת או - - - לגבי התכנית הקודמת, איזה יעדים עמדתם, איזה יעדים לא - - -

אני מבינה שממשרד החקלאות - - - שנייה, אני אתן לך, אבל אני רוצה רק להבין מה התכנית של משרד התחבורה לחומש הבא בעניין תעסוקת נשים, איך יתמכו בתעסוקת נשים ושילוב נשים?

כמו שאמרתי מקודם, התכנית מתייחסת לתחבורה הציבורית. כמובן שיש גם התייחסות לפתיחה של קווים לאזורי תעסוקה כדי לתמוך בכל הנושא הזה. התכנית היא כללית, היא מתייחסת כאילו - - -

סליחה, אני מבינה כשמזמינים נציגי משרדים לדיונים מכינים את עצמם קצת. אתם ידעתם שאתם מגיעים לישיבה שמתעסקת בתכנית החומש שתומכת בתעסוקת נשים ערביות בדואיות. יש ועדת משנה בכנסה הזו שדנה בתחבורה ציבורית שאני יודעת שחבר הכנסת דב חנין, חברי טוב, מטפל בנושא של תחבורה ציבורית בנגב בדחיפות רבה. אנחנו רוצים להבין איך תכנית החומש, כלומר כשמשרד החקלאות יבנה את התכנית שלו יש לו את הנדבך הזה שנקרא תחבורה ציבורית, מה אתם מגישים לו שם, מה התכנית שלכם?

התכנית שלנו, שוב, כמו שאמרתי, היא מתייחסת - - - בסוף אני לא יכולה לבוא וכאילו - - - משרד התחבורה הוא כן יכול לבנות תכנית לתח"צ שתתמוך בהגעה של נשים מהיישובים לאזורי תעסוקה, למוסדות לימוד. את התכנית הכוללת משרד החקלאות עושה וכמובן שגם בשיתוף משרדים אחרים.

המדידה של כל הדבר הזה - - - כדי למדוד את התכנית חומש הקודמת צריך לבצע סקרים ספציפיים של הנוסעים באוטובוסים שנפתחו, תוגברו, להבין לאן הם נוסעים. אני כן יכולה לתת לך נתונים כללים לגבי הגידול בכמות הנוסעים בארבע-חמש שנים האחרונות, להגיד לך כמה מתוכם נוסעות לאותם אזורי תעסוקה אני לא יכולה להגיד לך.

את האמת, זה לא ממש, אני רוצה לקבל את הנתונים האלה, אבל אני לא אעשה את זה עכשיו כי כאשר יש אפס תחבורה ציבורית בטוח יהיה גידול ברגע שיהיה אוטובוס. כלומר זה לא ביג דיל. ברגע שפותחים קו אוטובוס ולא היה מקודם אתם משם רק מזנקים למעלה, בטוח. זה לא מדד הצלחה, לצערי.

אני רוצה לשמוע ממר יריב מן, מנהל אגף בכיר, פיתוח כלכלי חברתי, משרד החקלאות ופיתוח הכפר. אני רוצה באמת, לא דברים כלליים. הייתה לכם תכנית חומש שלא צלחה כמו שצריך, זה אני קובעת לאחר שקראתי את כל ההערכות שהיו בנושא, לאחר שהסתכלנו על הסטטיסטיקה ועל הנתונים, זאת האמירה שלי. השאלה שלי, אתם בונים עכשיו תכנית חומש, אתם כבר אמורים, אני לא הבנתי כלום, איך משרד התחבורה יתרום לתכנית הזו.

הוא משרד החקלאות.

כן אבל הם אחראים על התכנית. אם הם אחראים על התכנית הם צריכים לדעת איך בדיוק זה יקרה.

קודם כל אני לא יכול להתווכח עם הקביעה שלך ואני מקבל את מה שאת אומרת בכבוד. הפערים שיש בין החברה הבדואית בנגב, בין השירותים שהיא מקבלת לבין כלל השירותים שניתנים בכל רחבי המדינה הם ברורים וידועים ואנחנו לא מתכחשים להם, זאת נקודת ההתחלה שלנו, והפערים האלה נובעים מהעדר השקעה בתשתיות לאורך שנים והפער הוא קיים והוא מוכר, השר שלי אומר אותו, אנחנו מודעים אליו וזאת נקודת ההתחלה.

לגבי החלטה 3708 - ההחלטה הזאת עמדה על היקף של 1.2 מיליארד. אם לא היינו מצליחים להגיע לרמה, אני לא אומר טובה, של יישום, סבירה של יישום, האוצר בחיים לא היה הולך איתנו קדימה והאוצר הלך איתנו להחלטה של 3 מיליארד ₪ מהסיבה הפשוטה שהבאנו את אמיר לוי, ראש אגף תקציבים דאז, עשינו איתו סיור ביישובים, הראינו לו שמהחלטה 3708 שזו הייתה החלטה ראשונה שנכנסו בה קווי תחבורה ציבוריים ליישובים, כלומר הראינו לו שהתחילו גם תפוקות וגם הצלחות ועל בסיס זה הוכפל התקציב שהגיע בהחלטה הבאה.

בהחלטה הבאה משרד התחבורה משקיע בתחבורה ציבורית 250 מיליון ₪, 210 מיליון ₪ בתשתיות תחבורה, פריסת הקווים היא ידועה. לגבי השאלה שלכם איך תוכננו הקווים - תעסוקת נשים זה יעד שהוא, אגב, היעד בהחלטת הממשלה 2397 הוא תעסוקה, חיזוק הרשויות המקומיות, שילוב החברה הבדואיות בחיי החברה והכלכלה בדרום, אבל אין יעד ספציפי של תעסוקת נשים ובזה אתם צודקים. אבל אנחנו רואים את התעסוקה כיעד עצמאי.

אנחנו נמצאים ב-24% תעסוקת נשים בנגב, נשים מיישובי הבדואים בנגב. כדי להגיע, אני אגיד את האמת, אם נגיע למצב של תעסוקת הנשים בחברה הערבית אנחנו נהיה במצב מצויין. 41% הוא יעד כללי לכל האוכלוסייה הערבית, אנחנו ביישובי הבדואים בנגב בעצם נמצאים עוד פחות מזה, רק ב-24%, נדמה לי שבישובי הערבים בצפון אנחנו עומדים על 35%-36% משהו כזה - - -

כן אבל זה היה אותו יעד - - -

אני עכשיו אענה. לגבי התכנון, הייתה פה שאלה איך בעצם תוכנן. תעסוקת נשים הוא משהו שאתה צריך אליו לא רק את משרד העבודה, את מרכזי ריאן, אתה צריך את אזורי התעשייה עידן הנגב - - -

יריב, אנחנו יודעים את זה, אנחנו יודעים את זה ובגלל זה קיימנו את הדיונים בצורה שהסברתי בהתחלה. אני מבקשת.

הקווים שלהם, אתם תוכלו לקבל את הפריסה שלהם, אנחנו נשלח לכם את תכנית העבודה של משרדי הממשלה, היא תצא לפרסום במהלך החודש הקרוב, הצגנו אותה לראשי הרשויות ב-11 בינואר בבית דגן יחד עם השר שלנו. ולמעשה כל קו שמתוכנן, למשל קווים שמגיעים למכללת ספיר, לבן גוריון, למרכזי תעסוקה, לעידן הנגב, ברור שמשרד התחבורה לא בונה את הקווים שלו לשום מקום ולשום מקום, אלא הוא אמור לחבר לעיר המחוז, לבאר שבע ומשם קווים. למשל יש קווים שנפתחים עכשיו למלונות ים המלח אם דיברנו על תעסוקת נשים, אנחנו מקווים שבעניין הזה נוכל להגביר את התעסוקה.

הקווים האלה למשל מאיפה יוצאים?

הקווים האלה מוגדרים כקווים שמשרתים את החברה הבדואית בנגב. הם יוצאים מישובי הבדואים, לא משום מקום אחר, אין פה, אנחנו לא מרמים את עצמנו - - -

מבאר שבע לא?

לא, יש משגב שלום, מערערה, כל מיני - - -

הם גם אמורים להגיע לבאר שבע כי באר שבע היא העיר המרכזית במחוז. אבל אין פה, אנחנו לא משחקים עם עצמנו משחקים כדי לספר לעצמנו סיפורים, אנחנו בסוף נמדדים על התעסוקת נשים ונמדדים על תעסוקת גברים. אם הקו לא משרת את הציבור הוא לא שווה כלום.

להגיד לכם את האמת, אני פעם ראשונה מנהלת דיון ומרגישה שרוצים להחזיר אותי לנקודת האפס ההתחלתית בלי להתמקד בדברים שעולים פה. זה לא ייתכן. עלו הרבה דברים, אני שוב שמעתי הרצאה כללית. אני מכירה את זה, בגלל זה קיימתי את הדיונים האלה, כי אנחנו בשלב אחרי, כבר היה לכם תכנית חומש. מה אחוז העלאת, כמה העליתם אחוז תעסוקת נשים בחומש הקודמת? כמה?

יש לנו נתון - - - זה לא נבדק בצורה מסודרת, אני חושב לפי איך - - -

אז אני לא רוצה לחזור לתיאורים הכלליים. אני רוצה להתקדם קצת הלאה. אני רוצה שיבואו לפה נציגי המשרדים ויגידו מה התכניות שלהם לחומש. אי אפשר לשמוע שהתכנית היא לבדוק מה הם הצרכים. הצרכים ידועים כבר, הייתה לכם תכנית חומש, נבדקו בה הצרכים, אני מקווה, ונקבעו בה יעדים שלא הגעתם אליהם. איך אתם מתכננים את החומש הבא?

אפשר ברשותך?

בבקשה.

גברתי אני מחזיק נתונים אחרי שאילתה שהעליתי לשר העבודה והרווחה. ב-2015 השתתפו למשל בריאן 3007 אנשים בשביל - - -

כמבקשות עבודה, כן.

תעסוקה, ללמוד. ב-2017, אני מדבר על 2015, 3007 נשים. ב-2017 זה ירד ל-2486, הכוונה - - - אני רוצה לשאול שאלה לגבי תכנית 3708 למר יריב, אולי אדוני יענה לי, 239. עכשיו יש לי 24 בנות בלקיה שהן לא לומדות מהראשון בינואר שהן עושות לימודי השלמה בגלל חוסר תקציב. כל התקציבים האדירים ואין - - -

אבל אנחנו לא נוכל עכשיו - - - יש לנו דיון - - -

הדיון שלנו הפך להיות על משרד התחבורה ואני חושב שזה דיון על התעסוקה, אנחנו מאבדים את הכיוון.

הדיון היום הוא על משרד התחבורה ומשרד הבריאות ומה התכנית שלהם לחמש השנים לעזור בשילוב נשים בתעסוקה. יהיה לנו דיון על משרד העבודה והרווחה ואז נדון בנתונים האלה ביום שני הבא.

עדיין יושבים בשקט נציגי משרד הבריאות שאני גם כן רוצה לשמוע אותם.

בא כאן בנאדם ממצפה רמון כדי להגיד שני משפטים.

אני אתן לו להגיד שני משפטים אבל תנו לי גם לנהל את הישיבה בצורה שתוביל אותנו לאנשהו. בינתיים לא קיבלתי שום תשובה מנציגי המשרדים ולא הבנתי מה התכניות.

תנו למשרד הבריאות גם להציג ואז אני מבקשת שתתייחסו לכלל הדברים שעלו מהמשרדים. בבקשה, ד"ר עמנואל כץ, מנהל מחלקת אם וילד.

בוקר טוב לכם. קודם כל אמירה אישית, אני 37 שנים בנגב וחי את הנגב גם כרופא ילדים וגם בבתי חולים שונים, קופות החולים, מרכז הרפואי סורוקה ו - - - אני חושב, וזה רלוונטי מה שאני אגיד לעתיד החברה הבדואית, החברה הבדואית נמצאת לא רק בפריפריה הגיאוגרפית אלא גם בפריפריה החברתית ועתיד החברה הבדואית אני חושב שהיא מבוססת ותתבסס בעתיד בהעצמת האוכלוסייה עצמה ובהעצמת הנשים.

הנושא של בריאות הוא תוצאה של כל מיני משתנים שמגיעים בסופו של עניין לבריאות שלמה, טובה או פחות טובה, וכל הנתונים הבריאותיים הקיימים בפחות ממה שקורה בתוך המערכת הבריאותית. אבל מ-2010, 2012 התחלנו עם תכנית מיועדת בעיקר לנשים בדואיות לשלב אותן בתוך המערכות שלנו שהן בדרך כלל מערכות של טיפות החלב.

יש 40 טיפות חלב בתוך המגזר כאשר 20 ביישובים הלא מוכרים ו-20 ביישובים המוכרים. יש לנו 34 אחיות בדואיות כאשר כל אחת מקבלת את ההכשרה המתאימה. יש 5 שהן בנוסף לאותן אחיות בדואיות שהן ערביות מהצפון והשתלבו בתוך המערכת. יש 5 אחראיות תחנה. יש תפקידי רוחב שמתבצעים על ידי אחיות בדואיות. יש 23 תארים של אחיות, אנחנו בעצם מוציאים אותם כל שנה לתכנית על בסיסית וכרגע יש לנו עוד 3 אחיות שהן בתוך המערך הזה. עדיין יש לנו 15 תקנים שאין לנו איוש מתאים כי אין לנו את הכוח אדם המתאים ואני - - -

ובכל זאת ב-2016 החזרתם 13 מיליון ₪ מתוך ה-20 מיליון ₪ שהוקצו לתעסוקת נשים ערביות באופן כללי במשרד.

זה לא נכון.

זה כן נכון, אדוני, אני יודעת על מה אני מדברת. משרד הבריאות קיבל 20 מיליון ₪ ב-2016 - - - אתה לא תדע על זה כי זה כללי, זה לא רק לנגב, והוציא רק 7 מיליון ₪. 13 מיליון ₪ היו יכולים להיות מושקעים בנגב. אני לא אומרת את זה סתם. בבקשה.

ועכשיו יש 3 נוספות שהן לומדות. עוד פעם אני אומר, אנחנו צריכים אחיות מהמגזר למלא את התפקידים. אני צריך לציין את הקשיים - - -

אני רוצה לשאול מה התכנית של משרד הבריאות בעניין תעסוקת נשים. לא מה קיים, מה התכניות שלכם?

התכניות זה לקדם את זה ולהמשיך לקדם את זה. אנחנו הפסקנו את ה- - -

לא, לא, לא, תכנית זה אומר, אנחנו הולכים לעשות הסבות מקצועיות לנשים, אנחנו הולכים לפתוח תכניות להכשרת אחיות, אנחנו הולכים לעשות - - -

זה מה שאני רוצה - - -

אז בבקשה, אני כבר מחכה לזה חמש דקות.

זה מה שאני מדבר. תכניות בעצם הן כבר כתובות ואנחנו הצגנו אותן לפני שבועיים והן כתובות - - -

סודיות?

לא, הן פתוחות.

אז בבקשה, מה התכנית?

אנחנו מקצים כרגע מיליון ₪ לשנה לחמש שנים הבאות בנושא של הון אנושי כאשר בהון אנושי יש תכניות הכשרה לצוות של טיפות החלב, בעיקר טיפות החלב ובעיקר בתוך המגזר הבדואי - - -

מה זאת אומרת? הקיים?

תכניות הכשרה לחלק מנשים הקיים ויש 15 תקנים פנויים שמחכים לאיוש שאנחנו מחפשים את הכוח אדם המתאים ש- - -

חשבתם על לעשות תכנית הכשרה מיוחדת שתזרז אולי ואז יוכלו - - -

אני ממנהל הסיעוד ממחלקת הסמכה יכולה לדבר.

כן, ברור, ברור, ויש מישהו שידבר פה על הכשרה. יש 8 מגשרות בתוך התכניות הזו שהן מגיעות לטיפות החלב.

הן נמצאות עכשיו?

הן נמצאות עכשיו ויהיו עוד 20 בשנים הבאות. יש לנו את הכסף לזה ויש את התכנית לקדם את זה.

אז זה מה שאני רוצה לשמוע. בואו תגידו, משרד הבריאות הולך - - - תשמעו, זה הולך ככה, כאשר אני מבקשת תכנית זה הולך בצורה כזו: באים ואומרים לי, משרד הבריאות תוך חמש השנים הבאות הולך להכשיר כך וכך מספר מגשרות לבריאות הציבור, כך וכך - - -

זה מה שקיים וזה מה שיהיה.

כמה אני צריכה להתאמץ כדי להוציא מכם את המידע?

תשמעי, כל הנושאים האלה - - -

אני מאוד מכבדת ד"ר, אבל תסלחו לי, זה לא הולך ככה, זה לא הולך ככה.

הם כתובים וזה מה שאני אומר - - -

הם כתובים, אני צריכה לדעת אותם, בשביל זה קיימתי את הדיון הזה, בשביל זה קיימתי את הדיון כדי לשמוע! שתבואו עם תכניות מוכנות, תגידו, זאת התכנית של המשרד. בלתי אפשרי שאני צריכה רבע שעה להתחנן כדי לשמוע מה התכנית.

אבל זו התכנית, זו התכנית של המשרד.

בינתיים לא אמרתם לי מה התכנית, סליחה.

גברת רינה, מרכזת ומתאמת הסמכה וסיעוד.

אני נציגה של מחלקת הסמכה של מנהל הסיעוד, מתעסקת בהסמכה של אחיות. במחזורים הקודמים סיימו חמשה מחזורים של תכניות ייעודיות של הכשרת אחיות בבית חולים ברזילי וסורוקה. נתוני הנשירה שהיו במהלך חמשת התכניות היו סביב ה-20%. כל מי שסיים את תכנית הלימודים עד שנת 2016 עובדת ומועסקת. בשנת 2017, סוף שנת 2017, באוקטובר סיימו - - -

שזה סך הכל כמה?

קרוב ל-150.

מצויין.

באוקטובר 2017 בשני מקומות, בבית ספר ברזילי ובסורוקה בבן גוריון התחילו שתי תכניות במקביל. תכנית אחת אקדמית, תכנית אחת לא אקדמית לסיעוד. התכנית האקדמית היא ארבע שנים הלא אקדמית היא שלוש שנים. הן מגיעות בהסעה בסיוע של מרכז ריאן. בתכנית הלא אקדמית לומדות כרגע 62 בנות. לאחר חצי שנה של מכינה ושיעורי עזר וכו' הנשירה היא נמוכה ובתכנית האקדמית כרגע לומדות 45 לומדות.

כולם על מלגות, צריך להגיד, מלגות והסעות מהיישובים כי אנחנו יודעים את הבעיה שיש לחלקן לנסוע באוטובוסים ציבוריים וזה גם רחוק להגיע לברזילי או למכללת אשקלון.

עד שיהיו הסעות ציבוריות יתרגלו לזה. תעשו את האוטובוסים יתרגלו להסעה הציבורית.

נכון, זה פתרון שיש בו התאמה גבוהה גם לצרכים.

מבחינת המקומות של העסקה הן מועסקות בבית חולים סורוקה, בית חולים פסיכיאטרי באזור, קופות חולים ולשכות הבריאות בנגב.

אני מצטערת אני בדרך כלל לא עצבנית אבל זה מה שרציתי לשמוע. אני מתחילת הישיבה מנסה להבין מה התכנית. אני רציתי לשמוע מה מתוכנן, איך זה משתלב עם תעסוקה ואם התעצבנתי מקודם זה בגלל שלא שמעתי את זה. אז תודה לך. אני ארצה לקבל לידיים שלי את התכנית של המשרד שהצגתם לרשויות המקומיות ואני חושב שאני ארצה לקבל גם את התכנית שלכם, המשרד לתחבורה ציבורית.

אני רוצה לשמוע, מר ג'מעה, בבקשה.

- - - מתיישבי עבדת במשך 2012 קם משרד התחבורה ומפרק את כל התחנות הקרובות לנו שאפשר לעלות מהן לאוטובוס הציבורי, פירקו אותן לגמרי. שלחתי כמה מכתבים לא התייחסו. נוסף לזה, יש כניסה מסוכנת לבית הספר, פניתי לשר ב-2016 ואחרי חמשה חודשים הבטיחו לי שמטפלים בזה בתוך חצי שנה, לא קרה שום טיפול עד היום. כל פעם שאני פונה אומרים לי שהנושא מטופל, אין לנו את התקציב. נתיבי ישראל שולח לי מכתבים, עדיין אין לנו תקציב, הכניסה מסוכנת. לא מסוכנת רק לתלמידים בדואים אלא לכל הנוסעים בכביש. שאוטובוס יכול לפנות לבית הספר שמאלה פונה על פס לבן אבל מאחריו אוטובוס התחבורה הציבורית ואז מחכים עד שתקרה תאונה. וכאן, כתוב לי הכל, במהלך ששה חודשים הכל יטופל.

טוב. אני מבקשת לשלוח לנו העתק מהמכתבים.

איזה יישוב?

עבדה שליד עבדת.

שהזכיר אותו גם חבר הכנסת. אני מבקשת שתעביר לנו לוועדה העתק - - - אני מבקשת שתעביר אלינו את כל המכתבים ששלחת למשרד בעניין ואנחנו נעקוב איתם לקבל תשובות ולראות איך הם מטפלים בעניין הזה.

נג'אח אבו נאדי, בבקשה גברתי.

תודה לך על ההזמנה. רציתי לספר לכם את הסיפור האישי שלי. אני גרה ביישוב לא מוכר, אני אמא לששה ילדים, אני אישית שיצאתי ללמוד - - -

מה שמו שהם יכירו.

אין לו שם אפילו, ליישוב אין שם.

ליד מה?

ליד לקיה. אני הייתי צריכה לצאת ללמוד - - -

אז איך אומרים, הולכים למה?

הולכים ללקיה.

וחוזרים מלקיה לאן?

ליישוב הלא מוכר שלה.

אני יודעת שזה לא מוכר, השאלה מה השם שלו.

איפה שאני גרה עכשיו זה ממש ליד לקיה, קרוב ללקיה, ג'מעה זאברקה, חבר הכנסת, הוא מכיר שם. אנחנו היינו תושבים של אום בטין, אחר כך לקחו אותנו למקום שלא יודעת, זרקו אותנו שם. אני 20 שנה שם, ללא תשתית, ללא חשמל ללא - - -

אוקיי, בואי.

אני אמא של ששה ילדים, אני כל יום צריכה לאסוף את הילדים שלי, חמשה ילדים, ברכב הפרטי שלי, לבית ספר ואני מחזירה אותם. אין אוטובוס שם, לא מגיע אוטובוס ושום דבר. אני גם רכזת תעסוקת נשים בתכנית אשת חיל, עמותת בעצמי, יישוב שגב שלום שהוא גם מוכר. האוטובוס מגיע לתחנה כל שעה. הנשים לא יכולות לעלות לאוטובוס ולחכות שעה שלמה בשביל לצאת לבאר שבע שהוא גם - - -

האוטובוס בכלל מגיע בשעה שמונה ואלה שיוצאות לעבודה - - -

יוצאות מוקדם. כלומר, אוטובוס ראשון שיוצא זה בשמונה?

על איזה מספר קו?

30

יש גם קווים אחרים שמשרתים את שגב שלום.

אני אתמקד בשתי נקודות. קודם כל התחבורה הציבורית לא מגיעה בכלל לכפר לא מוכר. אם הוא לא מוכר אין שם תחבורה, הילדים שלי גם אני מצרפת אותם לחוגים, כל מיני פעילויות, אני מסיעה אותם כל הזמן, אני צריכה להיות צמודה, זה אחת הבעיות שלי הבסיסיות.

גם אני אתמקד בתעסוקה של נשים. אין מקומות עבודה לנשים בדואיות. אני מקדמת את הנשים, אני מכינה אותן לעולם עבודה ואחר כך הן נשארות בבית. אני מעבירה להן קורס עברית, קורס מחשבים, הכנה לעולם עבודה ואין מקומות עבודה אז הן נשארות בבית. תודה.

תודה. הודה אלנבארי.

(אומרת דברים בשפה הערבית, תורגם סימולטנית בזמן הישיבה)

הודה מגיעה מכפר תל ערד בלתי מוכר והיא תדבר על הכפר. אין לנו תחבורה, אין לנו קופת חולים ואין טיפת חלב. היא מדברת על החוויה שלה ועל הקושי לקחת את הילד שלה שהיה ממש בן כמה חודשים להגיע למרפאה בכסייפה או לערד ואז אם צריך הפניה אז צריך לנסוע ברכב עד שמגיעים בכלל לאחד היישובים המוכרים. 25 שנים אחורה וזה אותו מצב שאנחנו חיים אותו היום, שום דבר לא השתנה. שום שירותים, שום תחבורה. האוטובוס העובר על הציר ולא עוצר. הם ניסו לפנות גם לריאן, גם למועצה האזורית כדי שתעזור להן, אף אחד לא עזר.

הן עשו קבוצת נשים מאבק כדי לפתוח משפחתון והיו צריכות פשוט לצאת, ללמוד נהיגה בכוחות עצמן והכל במאבק. הן פנו לריאן כדי לקבל עזרה, הכוונה, שום דבר, אין שום מענה. גם כשפונים למועצה האזורית אל קאסום גם משם אתם לא מוכרים, לא שייכים, אין לכם תקציבים, אין שום מענה. גם בבחירות האחרונות הם לא היו חלק מזה של המועצות האזוריות ש- - -

איך אתם מנגישים את השירותי בריאות להם, אדוני, ד"ר?

עכשיו מסרבים, דרך אגב, לתת אישור להקים את המרפאה בסמוך לבית הספר, יש מהלך כזה - - -

למה?

נכון שסגרו - - -

אני שאלתי שאלה מאוד פשוטה. 2500 בני אדם, איך אתם מנגישים את שירותי הבריאות להם? מאיפה הם מקבלים שירותי בריאות, מה עושה משרד הבריאות? אני מבינה שאין מרפאה, אני מבינה שאין שירותי בריאות בתוך המקום הזה, איך אתם מנגישים את זה?

אני עוד פעם חוזר על מה שאני אמרתי. אני 35 שנה בנגב ומכיר את האוכלוסייה ומכיר מה שקורה שם. לקופות החולים יש את האחריות על שירותים של רפואה קורטיבית וטיפות החלב הן על פי ההגדרה מופעלות על ידי משרד הבריאות. חלק מהשירותים אתם מקבלים את זה באזור, גם בערד וגם בכסייפה וגם- - -

ביישובים הסמוכים.

כן, כן, ביישובים הסמוכים. זה מאוד מאוד קשה - - -

אבל אין לנו, בתל ערד ביישוב אין.

יש, אם אתם מגיעים לשם יש בעצם, בתוך היישוב אין.

איפה, אין בכלל.

לא, אבל אני רוצה להבין. 2500, יש שם אמהות, יש שם תינוקות, רוב הנשים אין להן אוטו. אם למשפחה יש אוטו אז בדרך כלל הבן זוג לוקח אותו בדרכו לעבודה כי הוא צריך לעבוד והבנו את הסיפור של התחבורה הציבורית. זאת הדרך שלו לצאת לעבודה להביא פרנסה הבייתה. איך מצפה משרד הבריאות מנשים שיושבות במקום מסוים בלי תחבורה ציבורית להגיע עם התינוק למרפאה הבאה שהיא נמצאת במרחק של אני לא יודעת כמה - - -

חצי שעה נסיעה ברכב.

חצי שעה. ומדברים על הנגשת שירותי בריאות.

אבל אם אני שואל האם הילדים שלה - - - כמה ילדים יש לך?

יש לי עשרה.

קיבלו חיסונים?

כן בטח.

אוקיי. 97% מהילדים בנגב מקבלים חיסונים ומקבלים את זה בתחנות אם וילד של משרד הבריאות. זאת אומרת שהיא מגיעה לתחנת אם וילד של טיפת החלב לקבל את החיסונים ולקבל - - -

סליחה, סליחה, זה שהיא מבינה את הצורך בלתת את החיסונים לילדים שלה ודואגת לעשות את מסע הקשיים הזה כדי להגיע לטיפת חלב, אם וילד, ולתת את החיסון זה לא פוטר את המדינה מהאחריות שלה להנגיש את השירות.

מדובר ב-30 קילומטר בשביל להגיע לעשות את החיסון.

לא מגיעים, גם נשים לא מגיעות למעקב, כן לא מגיעות למעקב.

תודה רבה. סארה אבו סיאם, מתאמת בריאות עיריית רהט, בבקשה.

אני מברכת מאוד את הוועדה שמתייחסת לבריאות ולנשים. לגבי תכנית חומש שאנחנו שומעים אבל עדיין לא מרגישים בזה, בחלק לא בהכל. רציתי לדבר בכללי. קידום בריאות בנגב באוכלוסייה הבדואית לא קיים. אם יש קידום בריאות, בואי נגיד, אני עובדת ברשות המקומית חצי משרה בלי תקציב. פשוט חוסר. יש לנו את הכוח להכשיר מדריכים או מדריכות אבל אין את התקציב להחזיק אותן, בזה יש צורך. כי מבחינה בריאותית, סכרת, רהט מספר אחת. את התאונות בית, תמותת ילדים, מספר אחת ברהט.

למרות שיש תכניות, יש ארגונים שמתלבשים על זה ולוקחים את התקציבים, לא מבצעים את הדברים האלה. פשוט רק מקבלים את הנתונים שלנו ומגייסים כספים על חשבון גם ילדים שלנו ולא קיים בפועל פשוט כי אין את העדכון השוטף עם הרשות המקומית. יש חלק ואחריות לרשות המקומית שגם צריך תקציבים ודרך הרשות המקומית להעסיק עוד אנשים ולקדם את הדברים.

קידום בריאות, חינוך ובריאות בתוך מוסדות חינוך המון בעיות, גם לגבי עישון וגם לגבי נרגילה. וגם את החינוך, אפילו בתיכון הבנות לא יודעות על הגוף שלהן, על ה- - - והריון, פשוט מי שמתחתנת לא יודעת מה היא תעשה אם תיכנס להריון וזו בעיה רצינית. גם אנחנו רוצים רכז בתיכון, רכז במוסדות חינוך, רכז ב- - - יש התייחסות למשרד החינוך אבל אין פשוט אין איש מקצועי שמתערב בזה כי אני לא יודעת מה לעשות עם זה.

בצפון, במקומות אחרים יש התייחסות לזה, יש תקציבים, אבל בדרום אני מבקשת ומבררת איפה הקידום בריאות, איפה החלטות, איפה משרד ראש הממשלה, איפה אחריות משרד הבריאות, משרד פיתוח הנגב והגליל, אף אחד לא מתייחס לזה, בכלל. העניין של בריאות בנגב אף אחד לא מתייחס לזה ואם מישהו מתייחס, בא לי מישהו מתל אביב, עמותה, ארגון, לא נוגע לדבר שהוא פשוט מתלבש על זה אם אנחנו מבקשים את זה. יש בעיה רצינית, אני פשוט בתחום הזה עשר שנים, אין פתרון לזה - - - ברשות המקומית מה יכול לתת, אין התייחסות למשרדי ממשלה. היא נותנת את החלק שלה, חצי משרה וכמה דברים.

לא עזבי החצי משרה, אני מדבר על הקידום בריאות.

- - - בנושא הזה- - -

- - - הייתה משרה מלאה והיא ירדה לחצי משרה - - -

תודה סארה. אם יש משהו ספציפי, אני הבנתי את הצרכים שאת מדברת עליהם, יש לך עוד משהו ספציפי להגיד?

קידום בריאות בנגב לאוכלוסייה הבדואית, אין התייחסות - - -

הבנתי את זה. אנחנו מקדמים את הדיון קודם כל, אני מבינה שוב שאיפה שניגע יש בעיות אבל עכשיו אנחנו מדברים על קידום תעסוקה ומה משרד הבריאות יכול לעשות לקדם תעסוקת נשים אבל באותה הזדמנות לדחוף את הנושא של הבריאות. תודה. תני לי לתת לחברת הכנסת זועבי לפני שהיא עוזבת לעוד ועדה ואז נתייחס.

אני אתייחס למשרד החקלאות ומשרד הבריאות. משרד החקלאות הוא הצליח והצליח בגדול באמת לחסל את כל התחום הזה של עבודה חקלאית עם נשים ערביות. יש הצלחה, אם שאלת אותו האם הצלחנו או לא, הצלחה אדירה, חיסול שטחי מרעה, חיסול עבודה בחקלאות שזו הייתה התעסוקה הכי עיקרית.

היישוב האחרון שאת יכולה לתאר אותו כיישוב כפרי, ביר א-דאש, תשאלי כמה דונמים מוכנים לתת, לתת, זה אדמה שלהם, אבל זה על הסיכון של המדינה שהפקיעה ואומרת זה הכל לי, כמה דונמים יש למשפחה בדיר א-דאש, ממוצע של חצי דונם. כמה ליישובים היהודים? לא נדבר על חוות בודדים, אז תדמייני עאידה שיש חוות בודדים לאנשים הפלשתינאים ואת פתרת 70% מבעיית התעסוקה. לא להפקיע אדמות, לא להפקיע שטחי מרעה- - -

בדרך כלל זה לא מתנגד עם התרבות שלנו.

לפעמים אתם לא צריכים לעשות כלום, אל תעשו כלום, תרפו מהן, תתרחקו מהנשים הערביות ומהאוכלוסייה הפלשתינית בנגב. אל תתקרבו לבתים שלהן, לאדמות שלהן וככה אנחנו נפתור 70% מבעיית התעסוקה, חקלאות הייתה התעסוקה לפני 60 שנה והמדינה, משרד החקלאות, המשרד שדווקא המדינה שמה אותו אחראי הוא המשרד הכי דכאני שהכי הורס בצורה מגמתית, הורס את מרקם החיים, הורס את אפשרות החיים.

אז אם משרד החקלאות צריך להגיש לך דוח, עאידה, לפני שהוא מדבר על כל הדיבורים הבלה בלה בלה שהם דיברו עליהם שאף אישה לא קונה פה, שיגיד לך כמה הפקיעו, האם הם נותנים בחזרה את האדמות שהם הפקיעו. הגמל שהרג לפני חודש, כן, זה בגלל שצמצמו שטחי מרעה. אז הגמלים בורחים ואז אנחנו לא יכולות להתעסק לא במרעה ולא בחקלאות. אז ביר א-דאש יכולה, ועוד יישובים אחרים, יכולים לפתח תכנית חקלאית שאולי תתקרב, קצת תתקרב, ליישובים החקלאים היהודיים ביחס לבריאות.

זה היה משפט ארוך מאוד חנין.

הגישה מקוממת. הוא אומר לך, אוקיי, הם הגיעו. אז אני לא חייב, אין זכות של הנגשה, הם יכולים ללכת 30 קילומטר הנשים, אני יכול לסגור טיפת חלב, סגרו, אתם אמרתם לי עכשיו שסגרו את טיפת חלב בלקיה. אז תגידי לו, הנגשה ו- - -

תגידי לו את.

לא, לא, לא, כי את היושבת ראש - - - כי עכשיו הוא נותן לך דוח על הכשרה. מה עם השמה. הם נותנים עדיפות - - -

היא אמרה שכולן עובדות, היא אומרת שכולן עובדות ואני מאמינה כי יש מחסור. אבל בכל זאת, אוקיי, בואו נסיים. כן, שמוליק.

שתי הערות מהירות לעניין הבריאות אחרי שקצת התעניינתי בתכנית המתוכננת של משרד הבריאות אני נרמז שהתכנית טובה אבל יש לה היבטים שלא מסתדרים. היבט אחד מאוד פשוט: מצד אחד אנחנו שומעים שמכשירים 150 אחיות, מצד שני אנחנו שומעים ש-15 תקנים לא מצליחים למלא כבר שנים. זה כבר הגיע לבג"ץ והמשרד התחייב לתכנית לשדרוג ולסיוע ולהגדלת התגמולים לאחיות האלה וניסים ונפלאות התרחשו ואיכשהו משרד הבריאות, 15 תקנים, 10 שנים, לא יודע כמה, לא מצליח לפתור את הבעיה. כל התכנית של משרד הבריאות לשנים הבאות יושבת על אותן 15 נשים שאינן ועל אותן 30 ומשהו נשים שישנן שכתפיהן רחבות אולי אבל אי אפשר להעמיד על הכתפיים האלה את כל הגידול הזה. זו סוגייה אחת.

סוגייה שנייה שצריך לשים אותה על השולחן - בעיות קשות בנגב שלא נפתרות בגלל העובדה שכוח האדם הזה לא מגיע לשטח. למשל הסוגייה של מעקב הריון, 20% מהנשים הערביות בנגב לא מגיעות למעקב הריון. רבות מהן הן מה שנקרא נשים בהריון בסיכון שבגלל - -

ובגלל זה גם תמותת התינוקות היא יותר גבוהה.

- - בגלל סוכרת, תמותת תינוקות בגלל סיפורים אחרים, בעיות של סביבה שהיא לא בדיוק סטרילית. האחוז של הנשים שמגיעות להריון בסיכון הוא גבוה, הן הולכות לקופות החולים, הן פוגשות שם את הד"ר היהודי הגבר ולא את האישה שיש בטיפת חלב, הן נמנעות משם, הן מגיעות לטיפת חלב או שאין שירותים או שהשירותים לא נגישים תרבותית. הדברים האלה בלתי נסבלים וזה שמשרד הבריאות חוזר ומספר לנו על 15 תקנים שלא מצליחים לתת לדברים האלה מענה זה פשוט בלתי נסבל.

אני חושב שפשוט אין לך - - -

לא, לא, לא, זה לא הולך בצורה כזו, סליחה.

לא יש דברים שצריך להיות מדוייק, הוא לא מדייק.

אני חושבת שהוא מדוייק, הוא התייחס לנתונים שהראו פה.

אז בוא תסביר לנו איך אתם פותרים את הבעיה.

הוא לא מדייק פשוט.

בסדר. נתנו לכם זמן מספיק, הייתם יכולים לדייק ולא עשיתם את זה. יוסרא אלאעסם.

אני מכפר לא מוכר שקוראים לו - - - אני עם חמשה ילדים, אחד עם מחלה - - - קרוב למושב נבטים, 8 ק"מ דרך הכביש הראשי לדימונה. אני אישה עם חמשה ילדים, אני מגדלת אותם לבד. אחד מהם עם מחלת CP. אני מאוד סובלת עם הילד הזה, אני סובלת מהכביש, אין דרך מסודרת בכלל. אם יש גשם ביום כזה לא יכלתי לקחת אותו למעון איפה שהוא צריך לקבל טיפול. אפילו יש לו תורים בסורוקה בהתפתחות הילד, לפעמים אני לא יכולה לקחת אותו, אני אישה שחיה לבד עם חמשה ילדים, בלי אוטו, בלי כלום. אין לנו קופת חולים, אין לנו טיפת חלב, אין לנו כלום, כלום, בכפר הזה אין לנו כלום. מים אין, חשמל אין.

הילד אוכל גם דרך הבטן בצינור, דרך גם החשמל ואין לי חשמל. אם יש גשם אין לי חשמל בכלל. הילד הזה חולה, הוא לא יכול לאכול דרך הפה, אני חייבת לקחת אותו לבית חולים למיון, אם יש לי חשמל אני נשארת 10 ימים, 5 ימים במחלקה, כולם שם מכירים אותו. מגיעה אפילו בלי מחלה, רק בגלל החשמל אני - - - אי אפשר להאכיל אותו בלי חשמל. וגם סובלת מהדרך. הדרך מאוד מאוד קשה. גם העורכת דין אנסף בבית והיא ראתה את זה. היא אמרה לי, איך את מגיעה, איך את מסדרת את עצמך, עם הילד הזה, בית ספר.

היום יש לי, אבל הבת שלי בי"ב היום צריכה לעשות מבחן בגרות ולא יכלה לצאת, אני דיברתי עם המנהל והתחננתי אליו, הוא אמר לי, אני לא יכול. אחת המורות שלה בגלל שהיא אוהבת אותה ובגלל שהיא ילדה טובה בכיתה היא באה עד הבית עם האוטו שלה ולקחה אותה. ואני מאוד סובלת עם הילד החולה הזה וגם ביקשתי לפני שנה ממשרד הבריאות כסא למקלחת ולא אישרו לי את זה וילד חולה 100% והוא מטופל בסורוקה וכל הרופאים שם בהתפתחות הילד, האורתופדים כולם מכירים אותו, כולם. אני ביקשתי וכתבתי כל מיני מכתבים והבאתי מבית ספר מכתב בקשר לכסא של המקלחת, קשה לי להרים אותו. אפילו מים אין לי בבית. קשה לי לחיות עם ילד כזה.

קשה לי מאוד, קשה לי מאוד כי תשמעו, אני התעצבנתי בהתחלה ואני חושבת שמגיע לנו להתעצבן. ואני חושבת שמשרדי הממשלה צריכים להתבייש שהם לא נותנים תשובות לאזרחים שקיימים בתוך המדינה בשנת 2018 ומדברים על מצבים כאלה. זה לא יתכן הזילות הזו. אני בבוקר הייתי בדיון מאוד סוער, ובצדק, על נושא גירוש מבקשי המקלט.

אבל דיון כזה עובר בשקט, אף אחד מכל הבית הזה חוץ מחברי הכנסת שבאמת אכפת להם וחברי הכנסת הערבים במקרה הזה שהגיעו לדיון הזה. ואנחנו שומעים סיפורים שהם לא פחות זוועתיים, לא פחות זוועתיים מכל הנושא של גירוש. אלה אנשים שחיים במדינה שלהם, הם אזרחים במדינה הזו ויש אחריות למדינה ויש אחריות למשרדי הממשלה ואל תגידו לי אין תשתיות. המדינה עבדה שלא יהיה תשתיות ואז אפשר לפטור את עצמה מתחבורה ציבורית ואז אפשר לפטור את עצמה מהנגשת שירותי בריאות. ואז באים ומספרים לי, בקושי אני מוציאה איזשהי תכנית, מגרדת בשיחה הזו. שעתיים אנחנו יושבים פה, בקושי גירדתי איזשהי תכנית ואני לא אעבור על זה בשקט.

אני גם דיברתי על עצמי בהתחלה וגם צריכה לדבר על הנשים שגרו אצלי. ביקשו ממני לדבר היום על זה. יש ילדים שלא קיבלו חיסון אחד. יש לנו מעל 1000 איש, אפילו יותר, אני לא יודעת בדיוק, אפילו יותר, שלא מקבלים חיסונים שם והם באמת ביקשו ממני לדבר על זה. אני הגעתי לפה ואני אדבר גם על אנשים אחרים ולא רק על עצמי.

תודה. ה-1000 ילדים האלה שלא קיבלו חיסונים, במדינה מתוקנת, המדינה צריכה לעשות חשבון כמה יעלו לה אחר כך אם יחלו, אם יהיו עם תחלואה מסוימת. אבל כנראה אפילו אם יהיו עם תחלואה הם לא יעלו למדינה הרבה, זה יכול להיות כך, גם כן, בגלל זה לא אכפת.

ד"ר יונתן אייל, חוקר מגו'ינט ברוקדייל, בבקשה.

אני רק רציתי להוסיף, להעיר איזה הערה כללית לגבי התפיסה של האופן שבו התכנית אמורה להשפיע. תכנית 3708 בכלל אמורה להשפיע על נושא התעסוקה שחייבים להבחין בשני סוגים בסיסיים של פעילויות. אחד זה פעילויות שנועדות באופן ישיר, הייתי אומר ראשוני, להעלות שיעורי תעסוקה כמו תכניות של הכשרה מקצועית, נושא של סבסוד משרות שאלו דברים שבדרך כלל יותר עוסק בהם משרד הכלכלה. לבין מה שמוגדר כתשתיות לתעסוקה שאלו הן פעילויות שאמורות להעלות את שיעור התעסוקה לטווח ארוך.

דרך אגב, הן גם מוגדרות ככה בהחלטה, זה חשוב, אם מסתכלים בהחלטה אז פשוט מוגדר, העלאת ההשכלה לתעסוקה. התחבורה מוגדרת שם כתשתית לתעסוקה. ומכאן נגזר שעל פניו קשה באופן ישיר לבוא ולהגיד עשינו ככה וככה אז קיבלנו כך וכך אחוז הגידול באחוז הנשים המועסקות באופן ישיר ממה שעשינו. מה עוד שהרבה מאוד אמצעים ופעילויות משפיעות על אותה תוצאה כך שמצד באמת אפשר לראות שעל פני זמן, נניח, בעשר שנים, אפשר לראות שחל גידול משמעותי בתעסוקה של הנשים הבדואיות אם מסתמכים על סקרי כוח אדם שזה בעצם הנתון של הלמ"ס שזה המקור שממנו חיים כולם, שמתייחס דרך אגב רק ליישובים המוכרים.

מה התפקיד של ג'וינט פה?

אני ממכון ברוקדיל אנחנו ערכנו את מחקר הערכה של התכנית.

חוקרים פשוט.

אנחנו חוקרים. אני מצטער על המעבר אבל זה הזמן שלי אז אני אגיד את זה. ולכן אני רק אומר בתוך איזשהי תפיסה כללית שצריך להיות זהירים כשמדברים על השפעה ישירה, לדוגמה של תחבורה על תעסוקה, אז אפשר לראות לדוגמה כשעלה שיעורי התחבורה הגיעו לספיר, הגיעו למקומות אחרים, אז אתה יכול לראות שעלה באופן דרמטי שיעור הנשים הבדואיות שלומדות. אנחנו יודעים שככל שעולה ההשכלה עולה שיעור התעסוקה. זה נכון במיוחד בקרב הנשים הבדואיות. אבל לבוא ולהגיד רבותיי, עוד אוטובוס יעלה את שיעור התעסוקה בכך וכך בעוד חמש שנים זה יותר קשה.

אף אחד לא אמר שאנחנו רוצים שיעריכו כמה אוטובוס יעלה את אחוז התעסוקה. אבל כאשר מתכננים לרשת או כאשר יש חלק למשרד מסוים בעידוד תעסוקה ובבניית תשתית לעידוד תעסוקה המשרד גם צריך לבוא עם ראייה, שהיא תעסוקת נשים במיוחד, עם ראייה איך פותר את הבעיות ואת החסמים שעומדים בפני נשים בחלק של התחבורה. ואם אין את הראייה הזו מהתחלה ויורים לכל כיוון ובלי תכנון אז אי אפשר להבטיח שתהיה תוצאה מתאימה. זאת הייתה הכוונה מהשאלות.

אני רוצה להתייחס קודם כל לדברים - - - אני אפנה למשרד התחבורה עם כל השאלות שעלו בעניין כפרים בצורה ספציפית בעניין התחבורה ואני אבקש תשובות מהם.

אני חושבת שהעדויות שאנחנו שמענו היום אמורות להחזיר את המשרדים לפרופורציה הנכונה ואמורות שוב להזכיר לכולם שכאשר יושבים מאחורי שולחן ומתכננים צריך לחשוב קודם כל על האזרחים והאזרחיות שאנחנו אמורים לשרת אותם ולתת להם את המענה לצרכים שלהם, ולזכור גם את הסיפור של יוסרא וגם את הסיפור של כל אישה שלא מצליחה לקבל את השירות הבריאותי ולא את שירותי התעסוקה ולא שום שירות בסיסי, והיא בסופו של דבר אזרחית במדינה הזאת.

בלתי מתקבל על הדעת, ואני פה מדברת עם משרד התחבורה, להגיע לדיון כזה עם אמירות כלליות. מבחינתי תגידו אין תכנית זה עדיף לי מאמירות כלליות שאין בהן תוכן של מה התכנית. אמרתם שהצגתם תכנית, למה לא מביאים אותה לפה? אני ארצה לקבל לידיים שלי את התכנית שצירפתם לצוותים המשותפים עם משרד החקלאות כפי שאמרתם עם ראייה בדיוק איך זה תורם לתעסוקת נשים. ואם לא תצליחו לכתוב לי איך זה מעודד תעסוקת נשים אז כנראה אתם לא דאגתם לזה מהתחלה. אני רוצה לראות את זה כתוב טוב מאוד איך התכנית שהגשתם תתרום לתעסוקת נשים ערביות בנגב.

אותו דבר עם משרד הבריאות, אני רוצה לקבל את התכנית שלכם. ואני מצטערת, כאשר אומרים ש-15 שנים תקנים לא מאויישים כבר מעל ל-10 שנים, והיו לכם כספים כדי לעודד תעסוקת נשים, היה אפשר להשקיע אותם ולהדריך ולהכשיר נשים כדי שימלאו את התפקידים האלה ואז אנחנו נקבל שתי תוצאות טובות, גם ננגיש את השירותי בריאות וגם תהיה תעסוקה לנשים ערביות בדואיות בנגב. זה בלתי נסלח, זה חטא שהוא בלתי נסלח שצריך אחרי 10 שנים לבדוק למה זה קרה ולמה זה לא נמצא בתכנית כבר.

דבר נוסף, במשרד הבריאות יש תכניות בעניין בריאות הציבור. אני דיברתי על זה ודיברתי על זה עם הדרגים הגבוהים במשרד. יש מה שנקרא מגשרים להנגשת שירות מסוים, יש מדריכים ומדריכות, יש חונכות סומכות שאפשר שילוו נשים בהריון, שיהיו לצידן, שידריכו אותן איך אפשר באמת להגיע ל- - - וזה נכון, זה הדרכות שהן יכולות להיות לא אקדמאיות. אותו רעיון נתתי למשרד הרווחה בעניין שירותים חברתיים. אבל זה לא מספיק, ותקציבים אומרים לי שיש והבנתי שהוסיפו תקציבים.

אז מה הבעיה לפתוח עוד תכניות? מה הבעיה לא להסתפק ב-100 נשים בשנה? למה לא מכניסים לבתי הספר מדריכים ומדריכות בענייני בריאות? למה לא נותנים תקנים למועצות מקומיות כדי להעסיק רכזי בריאות קהילתית או ציבורית? למה? האם זה קיים בתכנית? אם זה קיים בתכנית שלכם לחמש השנים הבאות שאני הבנתי שהצגתם אותה באיחור של שנה.

כי אני מבינה, תכנית חומש זה לא להתחיל לתכנן, אני מבינה תכנית חומש זה להתחיל לבצע והתכנית צריכה להיות מוכנה. עכשיו אנחנו ב-2018, התכנית מתחילה ב-2017, 2017 ניצלתם אותה לתכנון אני רוצה לראות את התכנית. לראות את התכנית עם יעדים ברורים: כמה קורסים, מי יהיה אחראי על הביצוע, מה מוקצה מתקציבים - - -

ולשנות את הקונספט. הקונספט הוא לא רק להתמקד בהכשרה אלא ביצירת מקומות עבודה.

אבל הבעיה שאומרים לך שיש 15 תקנים לא מאויישים.

כן, זה במקרה זה - - -

נכון, אבל - - -

יותר להכשיר מאשר למצוא מקומות עבודה וזה - - -

בגלל זה אני אמרתי שאני רוצה גם לדעת האם יש בתכנית הקצאות לתקנים בבתי ספר, ברשויות מקומיות בענייני בריאות. האם יש תקנים או תקציבים כדי לעודד תכניות כמו שאני אמרתי, סומכות, מדריכי בריאות ציבור, מגשרים, מגשרות, מה שתקראו לזה. ואני ארצה את התכנית המפורטת. ואם אתם כבר יש לכם את התכנית אז להיום, לשלוח את זה במייל היום. אמרתם לי שהצגתם כבר, תשלחו במייל, זה לחיצת כפתור. עם התקציב, אני רוצה לראות גם תקציבים.

יוסרא, אני ארצה אחר כך לשמוע ממך כי אני רוצה לעקוב אחרי המקרה הספציפי של הילד מול משרד הבריאות. זה לא מתקבל על הדעת. אני ארצה לעמוד מקרוב על מה אתם עושים במקרה הספציפי אבל אם יש עוד מקרים חמורים כאלה שאתם יודעים עליהם תפנו. ואני רוצה לראות פתרון לבעיות האלה.

אבל אני רוצה להגיד דבר אחרון. לישיבה הבאה אנחנו נרצה שהמשרדים יגיעו יותר מוכנים כולל משרד החקלאות. ומשרד החקלאות, ברגע שאתם האחראים על התכנית ואם נציג של המשרד לא יספק את התשובות אני אצפה מכם להגיד, בתכנית שאנחנו פיתחנו החלק של המשרד הוא כך וכך וכך. אחרת אני אבין שאתם לא כל כך מתמצאים בתכנית שאתם עשיתם.

תודה לכולם.

הישיבה ננעלה בשעה 12:40.