ôøåèå÷åì ùì éùéáú åòãä

ôøåèå÷åì ùì éùéáú åòãä

àåîðéè÷

2018-03-18OMNITECH



הכנסת העשרים

מושב רביעי

פרוטוקול מס' 227

מישיבת הוועדה לקידום מעמד האישה ולשוויון מגדרי

יום שלישי, ה' באדר התשע"ח (20 בפברואר 2018), שעה 11:00

המפגש בין הקהילה הטרנסג'נדרית למוסדות המדינה

חברי הוועדה: נחמן שי – מ"מ היו"ר

יואל חסון

מרב מיכאלי

נרד בראון - מפקחת ארצית, משרד העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים

מירי ספיר - עו"ס ארצית, משרד העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים

אפרת לפלר - פרט ומשפחה, משרד העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים

איילת אורנשטיין - ראש מדור נפגעי עבירה, משטרה, המשרד לביטחון פנים

רות מנע - מנהלת אגף א' - פרט וחריגים, סגנית מנהל, משרד הבינוי והשיכון

דפנה גוטליב - ייעוץ משפטי, משרד המשפטים

איה דביר - ייעוץ משפטי, משרד המשפטים

אודליה אדרי - עו"ד, הלשכה המשפטית, רשות האוכלוסין ,ההגירה ומעברי הגבול

תמי אזרזר - מחלקת מרשם ומעמד, רשות האוכלוסין, ההגירה ומעברי הגבול

אלי לוי - סגן ממונה מרשם דרכונים, רשות האוכלוסין, ההגירה ומעברי הגבול

ריקי - שירות בתי הסוהר

אורית לוי - עו"ס מציוי זכויות וקהילה, אגף רווחה מעלה אדומים

עידו קטרי - יועץ משפטי, פרויקט גילה להעצמה טרנסית

נינה הלוי - רכזת תחום להט"ב, מרפאת לוינסקי

תמר בן דוד - רכזת תחום תקשורת, מעברים - לקהילה הטרנסית

ירון גל - מנהל דירות מעבר לטרנס, בית דרור - מרכז חירום לנערים ונערות להט"בים

מאיה רשף - תכנית ה"מנטורינג" לטרנסיות אונ' ת"א, אוניברסיטאות ומוסדות אקדמים

נופר פימנטל לביא - מנהלת תכנית המנטורינג לטרנסיות, אוניברסיטאות ומוסדות אקדמים

אבי סופר - עמותת מעברים

מאיה ארבל - מנהלת תחום טרנס באיגי - ארגון נוער גאה

הדס בלומנטל - מנהלת תחומי רוחב באיגי - ארגון נוער גאה

עופר ארז - מנכ"ל הבית הפתוח לגאווה וסובלנות בירושלים

אפרת טילמה - המרכז הגאה בתל אביב, גן מאיר

עמית לב ברינקר - אגודת הלהט"ב

איתי אסף - האגודה למען הלהט"ב

רינה קליין - חברה בצוות הכנסת, נשים עושות שלום

עודד פריד - נציג האגודה לשמירת זכויות הפרט

עדי אננהג - מוזמן/ת

לי-צח רובינשטיין

מוזמן/ת

עמית בוים

מוזמן/ת

לבנת אסולין הקר

מוזמן/ת

טל כפיר שור

מוזמן/ת

רוני כפיר שור

מוזמן/ת

אליה כפיר שור

מוזמן/ת

ענבר כפיר שור

מוזמן/ת

עמית אלכסנדר לב

מוזמן/ת

גלעד שמיר

מוזמן/ת

דלית אזולאי

הדס לוי, חבר תרגומים

המפגש בין הקהילה הטרנסג'נדרית למוסדות המדינה

היושבת ראש ביקשה שאמלא את מקומה ואני כמובן עושה זאת בשמחה, בייחוד לנושא שעומד היום על סדר היום שהוא בעיני בעל חשיבות ממלכתית, אנושית מכל היבט שהוא, ציבורית. חשוב שנשמע אתכם, אתכן, וגם נחשוב ביחד מה אנו עושים כדי להתגבר על העניינים שביקשתם להעלות בפני הוועדה.

יש לנו רשימה של דוברות ודוברים שביקשו להציג את הסוגייה, הם מטעם האגודה למען הלהט"ב אבל אנחנו נפתח את זה לדיון. חסרים לנו נציגי המשטרה - - - היא תגיע, היא בטח שומרת על המפכ"ל שנאבק פה בחברי הכנסת במקום אחר על נושאים אחרים. לא משעמם בבית הזה, כמו שאתם יודעים, ממש לא. חבל שלדיונים החשובים הם לא באים.

טוב, אז נתחיל. הדוברת הראשונה תהיה תמר בן דוד שהיא מעמותת מעברים שתסביר ותציג את המצב הקיים, את המורכבות ומשם נלך.

שלום, אני תמר, אני פה לייצג את ארגון מעברים לשינויי בר קיימא לקהילה הטרנסג'נדרית. יש לנו כמה נושאים שצריכים לעלות היום בפני הוועדה. אני אשמח להתחיל בנושא של הרווחה, של מענים הולמים לקהילה הטרנסג'נדרית במשרד הרווחה. אני אציג איזשהו סיכום של נייר העמדה שלנו שאני מקווה שבקרוב יפוזר פה בשולחן והוגש לוועדה מראש ואני אשמח גם להקריא עדות אחר כך של יעל רשלין שהיא חברת קהילה שלנו שחווה קשיים מול משרד הרווחה.

לסיכומו של דבר, בנייר העמדה אנחנו מציגים גם את המערך שאנחנו כארגון מקיימים. חשוב לציין, הארגון שלנו הוא ארגון מתנדבים, התקציב היחיד שאנחנו מקבלים באופן קבוע מגיע מעיריית תל אביב. הממשלה לא מקצה לנו שום תקציב למערכי הסביבה שלנו והתקציב היחיד שאנחנו מקבלים מתועל כולו למערך שנקרא מעברים עונים שהוא סיוע ישיר לחברי הקהילה שלנו.

מה שאנחנו מבקשים בנייר העמדה זה גם שינוי של המצב הקיים שכולל חוסר הנגשה, חוסר במענים ייעודיים. כלומר, גם המענים הקיימים כלפי הציבור כולו אינם מותאמים והאנשים שעובדים בהם אינם עוברים הכשרות מתאימות, אינם יודעים כיצד לטפל בנו והרבה פעמים אפילו מפלים את חברי הקהילה באופן חורג, שהוא לא רק איך שהיינו רוצים שיקרה אלא גרוע ממה שאמור להיות. במצב הקיים - - -

תמר, אתם מדברים רק על משרד הרווחה ככתובת ממשלתית או גם על משרדים או גופים ממשלתיים אחרים?

לא, יש לנו גם נייר עמדה בנוגע להתנהלות של שב"ס, בהקשר של אסירים ועצורים מהקהילה הטרנסג'נדרית ויש לנו נייר משותף עם האגודה למען הלהט"ב בהקשר של אלימות משטרתית שנינה בקרוב תציג. אז כאמור אני מבקשת להתחיל בעניין של הרווחה.

מה שאנחנו מבקשים, אז כמו שאמרתי, זה שינוי של המצב הקיים בחוסר במענים ייעודיים לקהילה הטרנסג'נדרית, מיוחדים, ובחוסר הכשרה במענים הקיימים. שני הדברים הנוספים זה מחסור חמור בשירותי רווחה הכוללים דיור, זה משהו שחשוב לנו לשים עליו דגש. קיימים כעת מעט מאוד מענים, יש התפתחות בשנתיים האחרונות בערך בנושא הזה אבל זה מאוד לא מספיק. יש לנו את בית דרור, יש לנו עוד שלטר ועוד הוסטל שנפתחו עד גיל 25 על ידי עמותת אותות שמנהלת את בית דרור. זה לא מספיק. אין לנו מענים למעל גיל 25, אין לנו מענים מבחינת דיור ארוך טווח של דיור ציבורי באופן הכי פשוט.

והדבר השלישי זה העניין של הורות טרנסג'נדרית שאני אשמח עכשיו להקריא את העדות של יעל: "קוראים לי יעל רשלין ואני טרנסג'נדרית, אמא, הורה לשלושה ילדים, ולא החלפתי מילה עם שני הילדים הגדולים שלי בשנתיים וחצי האחרונות. לפני שנה וחצי אחרי שיצאתי מהארון רשויות הרווחה ראו לנכון לקחת ממני את בתי הקטנה שעד לאותו הזמן הייתה איתי כמחצית מהזמן ולתת לי לראות אותה תחת השגחה במרכז קשר, מקום בו הורים נרקומנים ואלימים נפגשים תחת השגחה עם ילדיהם".

"אני לא מסוכנת, הם הודו, הקשר שלי עם ילדתי לא היה רעוע או פגוע, הספיק להם שיצאתי מהארון כדי לשים אותי במשך 10 חודשים תחת השגחה במרכז קשת. עד היום, שנה וחצי לאחר מכן, אני מוצאת את עצמי רצה מתסקיר לתסקיר, מוועדה לוועדה בלשכת הרווחה, ממשפט למשפט כשאני מתחננת מגורמי הרווחה להחזיר לי את ילדתי. יותר משנה וחצי שאני לא מבלה עם ילדתי בשבתות, בחגים או בחופשות".

"בסוכות האחרון ביליתי את כל חול המועד במסדרונות בית המשפט לענייני המשפחה בירושלים, התחננתי בפני השופט שיוציא צו שיאפשר לי לבלות עם ילדתי בסוכות. אך השופט בהעדר הסכמה מרשויות הרווחה בחר להמנע מלהוציא פסיקה וכל מאמציי היו לשווא. כבר שנה וחצי אני מוצאת את עצמי מתמודדת עם אטימות רשויות הרווחה ומשיכת הכתף שלהם. אני לא מסוכנת לילדה שלי, אני גם הורה מיטבי לילדתי לפי כל חוות דעת מקצועיות והיא אוהבת אותי יותר מכל".

"הבעיה לא אצלי והם מודים. הבעיה היא בסביבה, באווירה הרעילה והלא מקבלת, בתנאים שכרגע מונעים ממני מלהיות עם ילדתי ליותר משעתיים וחצי שבועיות, הבעיה היא לא בי. אבל למרות שהבעיה לא נמצאת איתי אני עדיין חיה בעולם בו ההורות שלי נמדדת בכמה שעות בודדות בשבוע, בעולם בו הילדה שלי נמצאת איתי פחות שעות מאשר חוג בלט. ההורות שלי מוחזקת בשבי רשויות הרווחה שעבורן הגורם שמערער את המערכת היא ההורה הטרנסג'נדרית בעודן מתעלמות מאלו שיוצרות, מתחזקות את הסביבה הרעילה בה חיים ילדיי. לי רק נאמר שהסביבה הרעילה היא תוצאה מובנת לגמרי לאנשים טרנסג'נדרים כמוני".

"הסיבה שאני לא מופיעה בפניכם, למרות שבאמת רציתי, היא שפורים עוד שבוע ואני שוב נכנסת לסחרחרת המוכרת מול רשויות הרווחה והמשפט כדי לקחת את בתי לקריאת מגילה. הייתי שמחה לעמוד בפניכם במקום לכתוב את הדברים הללו, אבל אני עומדת מול מאבק מוסף על החגים המתקרבים וכהורה שמשלמת מזונות על ילדיה וחייבת לתחזק מקום עבודה ולנצל את ימי החופשה שלה כדי להופיע בפני רשויות הרווחה והמשפט, הרי שלא נותר לי זמן פנוי להופיע ולומר דברים חשובים אלה בפניכם. לצערי, זה נורא קשה לאישה טרנסג'נדרית לתחזק מקום עבודה וגם להלחם ברשויות המדינה על הזכות להיות הורה. זכות מולדת עבור כל אדם ואדם במדינת ישראל אלא אם כן את הורה טרנסג'נדרית".

לסיכומו של דבר באופן כללי גם בנייר עמדה שלנו, צריך להסביר, זה לא רק המקרה של יעל, זה מקרה שאנחנו מכירים מפעמים רבות שבדיוק הדברים האלה קורים שוב ושוב. עובדות סוציאליות מחליטות על דעת עצמן שלהיות טרנסג'נדר זה לא להיות הורה טוב. אם אפשר אולי ש- - -

טוב, רגע, יהיו לנו הרבה דברים, נתנו לך, תמר, לדבר הרבה וזה חשוב המכתב אבל אני רוצה לתת גם זמן לאחרים.

אז אולי ירון גל ש- - -

אבל נינה מופיעה כרגע ברשימה. מי זה ירון?

אני עובדת סוציאלי שעובד עם הקהילה הטרנסית, אני מנהל דירות מעבר שתמר הזכירה של - - -

אוקיי, אז אתם מעדיפים את נינה או אותך עכשיו?

תמיד מעדיפים את נינה.

אז נינה. יופי.

שלום, לי קוראים נינה הלוי, אני נמצאת כאן בתפקידי כרכזת תחום להט"ב במרפאה הניידת של מרפאת לוינסקי, לשכת הבריאות תל אביב. המרפאה שלנו מציעה בדיקות חינמיות ואנונימיות למחלות מין ומענה פסיכוסוציאלי לאוכלוסיות סיכון, ובכלל זה נשים טרנסג'נדריות וסיסג'נדריות וגברים הלכודים במעגל הזנות.

דווקא בימים האלה של גיבוש הצעת החוק לאיסור צריכת זנות ושיקום שורדות זנות אני רוצה לתאר לכם קצת ממה שקורה בשגרת זנות הרחוב של הטרנסיות שאני מלווה. אז פשוט אני מתארת מקרה שקרה ממש לפני שבוע.

מונה, בחורה טרנסית בת 27, במקור ממזרח ירושלים, ישבה בלילה על המדרגות בהר ציון, אזניות באזניים ופחית "אקסל" לידה. באו שוטר ושוטרת, ביקשו תעודת זהות, אמרו שרושמים לה דוח על רעש. אמרו לה לקום ולבוא איתם. קמה, נשפכה הפחית של האקסל. רשמו לה עוד דוח על זריקת פסולת. הורידו אותה מתחת למדרגות, השוטר אזק אותה והשוטרת עמדה וצילמה אותה בוידאו. בשלב הזה היא איבדה את זה, העיפה לשוטרת את הטלפון מהיד, רשמו לה גם דוח על תקיפת שוטרת. סירבה לחתום על הדוחות. הכניסו אותה לניידת ולקחו לתחנת שרת.

צעירה אחרת שהייתה בזירה צילמה את כל האירוע. צעירות היום, איך שקורה דבר כזה מול המשטרה כולן שולפות מצלמות ומתחילות לצלם, כבוד. שוטר קרא לה אליו, דרש ממנה למחוק את הסרטון, היא מחקה לקול מחאות של צעירות אחרות שמכירות את השוטר ויודעות שהוא מטרטר סדרתי וידוע לשמצה בכל.

הוא נשאר גם כשמוחקים אותו.

צריך לבוא ולאסוף את זה בזמן, לי אין את המיומנות הטכנית לזה, ניסיתי להשיג, לא הצלחתי להשיג את הסרטון. הצרות לא נגמרות כאן. לקחו את מונה לתחנת שרת, גם בתחנה המשיכו לצלם ולהשפיל אותה. אותו שוטר שגם הקפיד לפנות אליה בלשון זכר ולקלל אותה בערבית, שם כפפות על הידיים לפני שחיפש לה בתיק ואמר מול כל העצירים והשוטרים שהיו שם שבטח יש לה מחלות אז צריך להזהר. מונה אומרת שאם לא הייתה מאחורי סורגים הייתה מנסה להרוג אותו ומעדיפה למות בעצמה באותו רגע.

היו הרבה עצירים בתחנה, החליטו להעביר אותה לתחנת התקווה. החוקר בתקווה שמכיר אותה ויודע שהיא בחורה שקטה שלא עושה צרות שחרר אותה מיד הבייתה. אבל מפה לשם זה עוד טראומה לכל החיים, לא הראשונה ולא האחרונה. בימים שאחרי זה היא הייתה מאוד מאוד בטראומה, לא ישנה, עשתה הרבה סמים ואלכוהול, לא יכלה לשכוח את האירוע ועד עכשיו היא עוד לא חזרה לעצמה. וצריך להגיד שהיא פשוט יוצאת לזירה הזאת לילה לילה וחווה את הדברים האלה ממש כשהמשטרה מחליטה להתלבש וזה פשוט קורה לילה, לילה באותה צורה.

לסיכום, אני רואה בחודשים האחרונים תהליך מדאיג שחוזר על עצמו בזירות שונות של זנות רחוב. כוחות של משטרה ופיקוח עירוניים ממררים במכוון את חייהן של נשים בזנות, מפיצים דיסאינפורמציה ביחס לחוק הפללת הלקוח ולמעמד החוקי של העוסקות בזנות, מטילים קנסות ומוציאים צווי הרחקה בתואנות שווא.

נראה שלמרות שאנחנו נמצאות בתהליך של שיפור התקשורת ושיתוף הפעולה עם גורמים במשטרה, ואני חייבת לציין את זה, למשל אנחנו מעבירים עכשיו הכשרות בנושאי להט"ב בקורס חוקרי נפגעי עבירה במכללה הלאומית לשוטרים ויש שיח קונסטרוקטיבי מול תחנות שונות במרחב איילון למשל.

בסך הכל ההבנה שאנשים בזנות זכאים להגנה משטרתית לא פחות מכל אדם אחר והבנה שיש לכבד את הזהות המגדרית של אדם, תהא אשר תהא, עדיין לא חלחלה ולא הגיעה לשוטרים שנמצאים במגע עם האוכלוסייה בשטח. בהקשר זה גם ראוי להקדיש זמן לסוגייה של יחס המשטרה והשב"ס לעצורים ואסירים מהקהילה הטרנסית, נושא כאוב שאנחנו מעלים שוב ושוב כבר שנים. עורך הדין עידו קטרי מפרוייקט גילה להעצמה טרנסית ירחיב עליו בהמשך. תודה רבה.

תודה נינה. אני רוצה להציג בפניכם את חברת הכנסת מרב מיכאלי, היא לוחמת נועזת וחלוצה בתחום הזה של זכויות אדם בכלל ושל הזכויות של הקהילה והיא מאוד שמח שהיא הצטרפה אלינו. בבקשה.

תודה רבה נחמן, כבר היה שווה לי לבוא בשביל הדברים האלה. אני פה מייצגת את חברותיי, אנחנו יו"ריות השדולה הגאה שמאוד מאוד מאושרות ועצובות ביחד מן התמהיל הזה. לפתוח בהמון המון ועדות, רוב הוועדות של הכנסת מקיימות היום, זאת הפעם השלישית, ביום זכויות הקהילה בכנסת. אני חושבת שכולכן או לפחות רובכן ורובכם הייתם שותפות להתרגשות שעדיין אנחנו עוד קצת על האדים שלה מהפעם הראשונה שהיושב ראשו והכנסת הסכימה לציין באמת בכנסת יום זכויות הקהילה. ולמרבה הצער, זה עדיין מאוד מאוד מאוד נדרש.

נינה, צריך להגיד, שרק מהסיפור שלך מספר השכבות של הדברים שדורשים טיפול שעלה מהסיפור הזה שסיפרת ויעלה בכל אחד מהסיפורים שיסופרו כאן הוא מספר גדול מאוד של שכבות. וצריך להגיד שאנחנו כל הזמן במן, איך אני אגיד, יש צעדים בכיוונים כמעט מנוגדים. מצד אחד יותר לגיטימציה לקהילה בכלל, יותר מודעות ציבורית לקיומה ולייחוד שלה ולצרכים המיוחדים שלה. אנחנו רואות ורואים את זה באמת בכל זירה.

אנחנו גם רואות ורואים שהציבור הישראלי ככלל יש לו למשל העבודה שיש תמיכה של 80% ומעלה בציבור הישראלי בנישואים גאים למשל אז מלמדת באמת שכן יש פתיחות בציבור הישראלי, אבל מצד שני דווקא הפתיחות הגדולה הזאת ודווקא הנוכחות במרחב הציבורי ההולכת וגדלה של הקהילה מעוררת גם את ההתנגדויות, את האלימות, את הפחדים, את הקשיים, שלמרבה הצער המערכות כמערכות לא עושות מספיק לא להכיל אותם, לא להתמודד איתם, לא להלחם בהם ולא לחנך כנגדם.

הסיבה לזה היא בחלקה זה דברים שהם באנושיות של כולנו, אבל בחלקן, וצריך לשים לזה לב ולתת לזה דין וחשבון, בחלקן הסיבות הן שבהנהגה של מדינת ישראל יושבים היום אנשים שמתנגדים באופן אידיאולוגי ובאופן מעשי ובאופן אקטיבי לתת שוויון זכויות לחברות וחברי הקהילה הגאה. והן עושות ועושים את זה בחקיקה, במשאבים ואולי הדבר הכי נורא שהן עושות ועושים את זה באופן שהם מתבטאים. הם מרשים לעצמם הם, בפינתנו, אם בארזים מתבטאים בצורה מחפירה בענייני הקהילה אז ברור שאחר כך אזובי הקיר למיניהם מרשים לעצמם להתנהג בצורה אלימה ולדבר כמו שמדברות וכותבות וכותבים על הקהילה.

ככה שהמאבק שלנו, וזה דבר שאני אומרת בכל ועדה שאני באה אליה, חברות וחברים, מהיום יותר מתמיד הקהילה צריכה להבין שזה מאבק פוליטי. זה מאבק על עמדות הכוח שבהן נקבעים החוקים ובהן מחולקים המשאבים. והקהילה חייבת לעבור לדבר במונחים עוד יותר פוליטיים, עוד יותר מפלגתיים מכווני הישגים לשינוי מציאות בפוליטיקה הישראלית שתשליך על כל אחת מהקומות שאנחנו מדברות ומדברים בהם. הארגונים עושים עבודה מדהימה ביום יום בכל אחד מהמקומות האלה אבל בשביל לשנות את המציאות מהיסוד זה צריך להיות מהבית הזה, מהממשלה, מהמשרדים בממשלה, ולכן אני מפצירה בכן ובכם לא לבחול בפוליטיקה אלא להיפך, להכנס אליה בכל הכוח.

תודה רבה. אני רואה שהצטרפו אלינו גם נציגים מהמשטרה וגם מהשב"ס הגיע, יפה מאוד, השב"ס מאוד עסוק בימים האלה. אני שמח שאתם פה כי כבר היו דיבורים, קודם נינה וכן הלאה, הציגו נושאים שקשורים למשטרה. טוב, אנחנו נמשיך בשיחות ונראה איך נשלב את זה.

עורך דין עידו קטרי, ממרפאת לוינסקי, פעיל חברתי בקהילה הטרנסית.

אני מפרוייקט גילה להעצמה טרנסית, אני גם נותן ייעוץ משפטי, אני נותן סיוע משפטי במרפאת לוינסקי אבל לא שייך אליהם, נראה לי הם יילחצו אם תגידו שאני שייך אליהם.

אתה דווקא מכוון את הדברים לשירות בתי הסוהר אם אני מבין נכון.

אנחנו שמענו את הסיפור של מונה עכשיו שבעצם הוטרדה על ידי שוטרים ועוכבה כל הלילה עד שהגיעה לשוטר שהכיר אותה ושחרר אותה. אבל בהליך הזה שהיא עוכבה ובמקרים האלה שאנחנו שומרים שיש לנו התעמרויות מצד השוטרים, ושוב אנחנו מדברים על השוטרים בשטח ולא איזה הוראה מלמעלה לפי מה שאנחנו מבינים. נשים טרנסיות באופן שבשגרה מעוכבות ונמצאות במעצר, לפעמים לכמה ימים - - -

על איזה רקע?

בכל מיני רקעים שקשורים למעגל החיים הטרנסיות, זנות, אלימות וכן הלאה. והן מוצאות את עצמן במתקנים של השב"ס וכרגע לשב"ס אין פתרונות או אין מדיניות מוסדרות ומפורסמת, אני אגיד בנושא הזה. אני גם אגיד שהעניין הזה כרגע גם נידון בבית המשפט העליון ואני גם מעורב בעניין הזה. אבל יש לנו איזה התנהלות ארוכה סביב הדבר הזה. בשנת 2013 זה כבר היה בבית המשפט העליון הנושא של מה קורה עם אנשים שונים מגדרית בשירות בתי הסוהר.

בשנה שעברה הייתי פה ודיברתי בוועדת הפנים, הם טענו בפניי שאין אנשים טרנסים שנעצרים, בקשת חופש מידע שהגשנו גילתה שמדובר בעשרות אנשים בשנה. ובאמת קשה לנו מאוד לקבל מידע על אנשים שנעצרים ולא נאסרים. אבל כרגע ממה שאנחנו יודעים, וזה ממידע שאספנו ככה מחתיכות מכתבים שפורסמו על ידי השב"ס במסגרת עתירות ומהרבה תצהירים שאספתי בעצמי מאנשים שנעצרו.

הכלל הכמעט גורף הוא שמגיעה אישה טרנסית למתקן מעצר, אם חזותה היא מאוד מובהקת בצורה נשית היא נזרקת באופן אוטומטי כמעט ישר להפרדה ולבידוד לתקופות בלתי קצובות שהדרך היחידה לצאת משם היא באמצעות, וזה אם יש לה נגישות וידע וכל הדברים האלה, זה באמצעות עתירת אסיר. הסיבה היחידה שהאישה הזאת נמצאת בבידוד ובהפרדה היא בגלל שונותה המגדרית.

אנחנו ביקשנו משב"ס לתת לנו תשובות על כל מיני דברים - אחד על שאלת השיבוץ. באיזה מתקן שמים אנשים טרנסים ואיך אתם מחליטים מי הולך לאיזה מתקן כי באמת הדברים נראים דיי - - - אנחנו פשוט לא יודעים כי הם לא מפורסמים, אנחנו לא יודעים מה קורה. ושאלות נוספות ששאלנו - לא רק באיזה מתקן אלא באיזה תנאים אנשים מוחזקים. האם מוחזקים בהפרדה, האם מוחזקים באוכלוסייה הכללית, האם הם מוחזקים בתא נפרד בתוך האוכלוסייה הכללית, האם ניתנים להם שירותים התואמים את מצבם, כלומר, נגישות להורמונים, נגישות לטיפולים רפואיים. ולאנשים שנמצאים בתוך תהליך מגדרי גם כמובן המשך של התמיכה הפסיכוסוציאלית. שלא לדבר על הדברים המאוד מאוד בסיסיים כמו יחס מכבד מצד הסוהרים.

ואני רק אספר לכם על דברים קטנים שאני שמעתי במסגרת תצהירים שאספתי, אני שמעתי על גבר טרנסג'נדר שנעצר ועוכב במגרש הרוסים עד תום ההליכים. הסוהרים שם, הוא הוחזק ביחד עם הגברים למרות שהוא מאוד מאוד פחד, והסוהרים עצמם הם שסיפרו לאסירים האחרים שמדובר בגבר טנרסג'נדר וככה חשפו אותו לסכנה. אני שמעתי על התעמרויות מצד סוהרים במתקנים נוספים ובמתקן נווה תרצה.

ואני רוצה להגיד כאן ולהבהיר כאן שהדבר הזה הוא לא איזשהו, אני לא רואה את זה כמדיניות, ואני כן רוצה שתהיה איזשהי מדיניות, אבל אני לא רואה שיש פה איזה מדיניות גם נגד. ואני יודע שגם בתוך המתקנים האלה יש עובדות סוציאליות שמאוד מנסות לעזור ויש, כמו בכל מקום, אנשים טובים. אבל אנחנו עומדים במקום שבו, לצערנו, בגלל מציאות החיים הטרנסג'נדרית שהיא מציאות חיים, במיוחד שאנחנו מדברים על נשים ונשים בשוליים, נשים שהן לא אשכנזיות ולא מגיעות למוקדי הכוח, הרבה פעמים, וזה גם אנחנו הולכים לדבר הרבה על למה הן מגיעות לזה ואיך זה קשור לנגישות לשירותים רפואיים ולתעודת זהות וכל הדברים האלה.

אבל בסופו של דבר זה נשים שהן בסכנה גדולה להיות מעורבות בפלילים ולהגיע לידי המשטרה ולהיות מעוכבות אבל המשטרה והשב"ס לא יודעים איך להתנהל מולם וזה מתחיל גם באיך שהן נבדקות, מהחיפוש על הגוף, מהדיבור, באיזה צורה מדברים לבן אדם וזה מגיע בסופו של דבר ללילות ארוכים בצינוק. וצריך להתייחס לדברים האלה ולפתור אותם כי אני לא חושב שזה תופעה שולית, וגם אם אנחנו לא מדברים על מספרים גדולים המצב חמור מאוד. תודה.

גונדר משנה ריקי, אני אשמח לשמוע את תגובתך.

יש עקרונות בדבר שיבוצם ויש מדיניות ואני אשמח להעביר לך. ברגע שהם נקלטים אז יש לנו אבחון ראשוני, הן ביחד - - -

אבל את מדברת כשהם כבר מגיעים אליכם - -

אליי. משטרת ישראל - - -

- - ולא בקטע של המעצר, המעצר זה משטרת ישראל עוד אם אני מבין נכון.

ברגע שזה מגיע אליי יש מדיניות, יש עקרונות, הם נמצאים עם כולם ככלל האסירים. אני אשמח להעביר לך את המדיניות ואת העקרונות גם החיפוש.

אני אשמח מאוד לראות את זה כי גם בבית המשפט העליון סירבתם לתת את זה. את יכולה לתת לנו מה העקרונות בבקשה.

כן, הנה, יש לי פה: "קליטת טרנסג'נדרים בשב"ס מתנהלת על פי מדיניות ארגונית כמפורט במסמך כאשר הכלל הוא כי עניינו של כל אסיר שכזה יבחן באופן פרטני והחלטה בעניינו תתקבל על פי הנתונים הייחודיים תוך התחשבות, בין היתר, בחזותו, באופן בו האסיר מגדיר עצמו, בהנתן השלב בו הוא מצוי בתהליך שינוי הזהות המגדרית והכל ברגישות המתבקשת והראויה". יש לך פה קליטה ושיבוץ של האסיר, יש על החיפוש, הנחיות ביטחון, אני אשמח להעביר לך את זה.

אני אשמח מאוד לקבל את זה ואז אני אוכל להגיב לזה באופן ענייני.

אתם מסכמים ביניכם להעביר את המסמך. הוועדה גם הייתה רוצה שיהיה לך מסמך כזה.

אני אעביר את המסמך בשמחה.

ואני אשמח אם נוכל להגיב אחרי מה שנראה מה יש במסמך.

בסדר, ואל תחכו לשנה הבאה, אנחנו בפוליטיקה בפרקי זמן הרבה יותר קצרים מאשר שנים, אין לנו זמן. תודה ריקי, אני שמח. היו טענות כלפי המשטרה אבל את לא שמעת אותן איילת - - -

התעדכנתי- - -

את רוצה להשיב לדברים כי דובר על מעצר פה, סיפור מסוים של מונה נגיד, וכן הלאה. אז אולי גם פה נשמע גם על המדיניות ומקרים פרטניים קשה להגיב אבל חשוב לשמוע מה המדיניות ואיך אתם מדריכים וכו'.

אני כמובן לא יכולה להתייחס למקרה ספציפי אבל ככל שנעשה משהו שהוא לא תקין נא פנו אלינו, אני ראש מדור נפגעי עבירה, יש את איש הקשר מהמדור בקשר רציף עם הקהילה, הוא נציג המשטרה לכל פנייה, לכל מקרה חריג באשר הוא ובאמת המקרים האלה, ככל שהם קורים, הם חריגים, הם מנוגדים למדיניות. ישנה הנחיה מאוד ברורה גם לגבי הקשר עם הקהילה, גם לגבי הטיפול המשטרתי. על נושא הקהילה מועברת הרצאה בהכשרת חוקרי עבירות מין. עכשיו אנחנו גם מכניסים ב-2018 את נושא עבירות המין לכל הקורסים הבסיסיים גם של בלשים, סיירים, בעצם שוטרי השטח שנמצאים במגע עם האזרח בפרט - - -

כי הטענה הייתה שהשוטרים בשטח הם פחות סבלניים מאשר כשמתחילים לעלות בדרגות וגם במקומות.

אז גם לקורסים של שוטרי השטח אנחנו מכניסים את נושא עבירות המין ועם התייחסות ספציפית לתכנים של הקהילה. באמת כל מקרה חריג וכל בעיה תפנו אלינו, יש לכם את הטלפונים, הכל. והקשר, אני חושבת שהוא פורה והניב גם הנחיות ספציפיות למשל לחיפוש על גוף של טרנסג'נדר, לפנייה לטרנסג'נדר. נעשית עבודה מאוד משמעותית בנושא הזה וכל מקרה חריג או איזשהו טיפול לא נאות באשר הוא נא פנו אלינו וזה התפקיד שלנו.

את בעצם היורשת בתפקיד של ישראל?

לא, אני המפקדת של ישראל.

כבוד.

לא נכון, כבוד זה כ- - - אבל היורש של ישראל נמצא פה, שמו גל, והוא כבר התחיל ליצור איתכם קשר ואנחנו נדאג שהוא ימשיך לעשות את העבודה האמונה והמדהימה שעשה ישראל.

אני חייבת להגיד שבאמת סוג התקשורת הזה יכול לעזור הרבה מאוד כי אם מתייחסים למקרים ופותרים אותם מיידית זה מאוד מאוד חשוב ומעביר את המסר, תודה רבה.

אנחנו מבטיחים להמשיך באותה דרך, תודה לך.

ואת ההוראות של המשטרה וכל זה אתם מכירים או שזה שונה?

השאלה היא באמת לגבי יישום בשטח ואז באמת מאוד מאוד חשוב שיש תקשורת ישירה ואפשר להגיב ישירות על כל אירוע.

נכון.

גם תקשורת ישירה וגם באמת בקורסים של שוטרי השטח אנחנו נכנסים ו- - -

והכשרות, נכון.

זה כנראה תמיד יהיה כך שיהיו שוטרים שלא בהכרח ימלאו את ההנחיות ואז, זה תמיד עלול לקרות, אבל זה לא מצדיק שום דבר, ולכן הציפייה היא מכם לפעול בקשיחות נגד - - -

חריגים תמיד יש, פיקוח ובקרה הדוקים גם יש, וככל שיש מקרים אני באמת קוראת לכל מקרה לפנות אלינו והוא יטופל.

תודה. אצלי ברשימת הדוברים, אם יהיו עוד בקשות אני אשמח, מופיע עובד סוציאלי ירון גל, כן, אז קדימה, אתה מנהל דירות מעבר לנשים טרנסיות מטעם עמותת אותות.

נכון, אז אני מנהל את דירת המעבר לצעירות טרנסג'נדריות ללא עורף משפחתי וגם את דירת המעבר לצעירים טרנסג'נדרים ללא עורף משפחתי. את הדירות מפעילה עמותת אותות אבל היא פועלת מטעם משרד הרווחה תחת הפיקוח של שירות נוצץ, השירות לנוער, צעירים וצעירות במשרד הרווחה בראשות הגברת ציפי נחשון גליק. וכמו שתמר ציינה קודם בינואר נפתח גם הוסטל לצעירים ל-18 עד 25, להט"בים בכלל. וממש בחודש הבא ממש התחיל לעבור שיפוץ גם תפתח מסגרת של הלנת חירום, שלטר לצעירים להט"בים וגם שם זה יהיה 18 עד 30. שירות נוצץ נותן בדרך כלל מענה עד גיל 25 ופה בגלל שזה מענים שמכוונים לקהילה הטרנסית עשו החרגה והחליטו עד גיל 30.

ואני חושב שזה עלה בעצם בכל הסיפורים ששמענו בין אם זה קשור לרווחה ובין אם זה לא קשור לרווחה - הנושא של הסדרה של מה קורה אחרי גיל 30, השירותים שהרווחה נותנת הם שירותים שהם בדרך כלל ממוגדרים, הם או לבנים או לבנות, או לגברים או לנשים, אישה טרנסית שעדיין רשומה במשרד הפנים תחת זכר לא תוכל לפנות, אלא אם כן תמנה - - - קהילה, לא תוכל לפנות לשירותים של הרווחה.

הם הגיעו גם אליי בתור מנהל דירת המעבר, היא פועלת כבר שלוש שנים, הדירה של הבנות, הגיעו אליי פניות של עובדות סוציאליות שמלוות נשים בנות 35, 40, שכרגע הבן זוג שלהן מכה אותן והן צריכות ללכת למקלט. מקלטים לנפגעות אלימות לא יקבלו אותן בגלל שהן רשומות זכר או בגלל הנראות שלהן או בגלל דברים כאלה.

הסיפור שתמר שיתפה אותנו עם העדות של יעל רשלין לא מוסדר. האם ברור לפקידות סעד ודברים כאלה שזהות טרנסית אינה מהווה שום אמירה על ה- - - שלא צריכה להוות שיקול וגם לא בהתייחס לחברה, זה לא משהו שרלוונטי. אני לא יודע אם זה מוסדר, אני מאמין שלא, ואז אנחנו רואים כאלה או כמו המקרים שעידו ציין, שאולי בסופו של דבר מגיע לשיקול דעת של מישהו בשטח של אוקיי, בא לי או לא בא לי, מתאים לי או לא מתאים לי, מה עמדתי האישית על טרנסג'נדריות או על נשים טרנסיות או על נשים בזנות. לדעתי חוט השני שעובר בין כולם זה פשוט הנושא של הסדרה, שיהיו הנחיות ברורות, לא משנה גודל האוכלוסייה שלנו, הנחיות ברורות לעבודה ולמענים רחבים לקהילה הטרנסית.

אתה דיברת על מענים בתחום המגורים, הדיור, שמעל גיל מסוים בעצם אין שום פתרון אבל השאלה היא - - - יש פה מישהו ממשרד הרווחה, נציג, את רוצה להתייחס לעניין? זה מאוד ישמח אותי.

אני נרד בראון, אני מפקחת ארצית בשירות לנוער צעירים וצעירות. אני לא המפקחת הייעודית לתחום, המפקחת הייעודית ומנהלת השירות הם נמצאים היום בכנס לשלום הילד והן מרצות שם, ולכן הן נעדרות מהדיון. אני אשתדל להביא כמיטב ידיעותי. השירות שלנו מתקצב כ-6.5 מיליון שקלים בשנה לתחום הלהט"ב בכלל, רצף של מענים בקהילה ומענים חוץ ביתיים. במענים החוץ ביתיים זה סדר גודל של 3 מיליון שקלים בשנה, הם כוללים שתי דירות מעבר לטרנסג'נדרים וטרנסג'נדריות. מה שירון - - -

חמש מיטות בכל דירה.

הלנת חירום שצריכה להפתח בחודש מרץ בקרוב מאוד - - -

12 מיטות.

איפה?

הלנת חירום בתל אביב.

לא אבל זה מקום נפרד זה לא קשור לשתי הדירות.

לא, לא, לא, זה נפרד, זה הלנת חירום לטווח קצר יותר במקרים של משבר, משהו חירומי ביותר הם יכולים להקלט שם. והוסטל שנפתח בחולון גם כן מיועד ל-12 צעירים וצעירות. כל סך המענים החוץ ביתיים זה 3 מיליון ויש גם מענים רשותיים קהילתיים, גם כן סדר גודל של 3.5 מיליון שקלים. 2 מיליון הולכים לרשויות מקומיות ומתוכם גם מיליון וחצי שקלים במיזמים משותפים עם עמותות שעוסקות בתחום, זה איגי ואגודת הלהט"ב, תכנית למניעת אובדנות.

בקרוב גם יתפרסם מכרז פומבי לגבי שירותים בקהילה וזה בהתייחס למה שניתן פה שאנחנו לא מתקצבים ארגון כזה או אחר אז כל ארגון שרואה את עצמו כשיר לתת את השירותים האלה מוזמן לגשת למכרז הזה ולהתמודד, אנחנו מעודדים את זה ובאופן כללי להגיד שאנחנו מאוד קשובים למה שעולה מהשטח וכרגע אין לנו רשימת המתנה אבל במידה שתהיה אנחנו נפתח מענים ככל הניתן.

הוא דיבר על המגבלה של הגיל, השאלה היא באמת מה עושים אנשים יותר מבוגרים מעל הגילאים האלה.

אנחנו נתייחס לזה גם כן. אנחנו קשובים לזה. כרגע המענים שאנחנו הרחבנו, כמו שירון הגדיר, האוכלוסייה של השירות שלנו היא עד 25. לאור הצורך המיוחד אנחנו הגדלנו את זה ל-30 כרגע בדיור. אנחנו קשובים. אפשר לבוא ולדבר עם המפקח הייעודי, לפנות ו- - -

אבל זה בדיוק העניין שאי אפשר לבוא בטענות לשירות נוצ"ץ, לשירות לנוער, צעירים וצעירות, הן באמת עושות מעל ומעבר והן תמיד כל שנה באות ומדברות וקשובות. הרווחה לא נגמרת בנוער, צעירים וצעירות. לא באים נציגים אחרים של משרד הרווחה.

יש פה עוד נציגים.

אז חשוב לשמוע.

שלום לכולם, אני עו"ס ארצית לעניין סדרי דין. כדי להכניס את כולכם לקונטקסט העו"סים לעניין סדרי דין כותבים תזכירים לבית משפט בנושא משמורת וחלוקת זמני שהות. אני מייצגת את המשרד בנושא של הסוגיות האלה בהורות טרנסג'נדרית. אני לא אתייחס, תמר, למקרה הספציפי שהעלית, אני אדבר באופן כללי.

קודם כל צריך להגיד שרוב סכסוכי הגירושים מסתיימים בלי מעורבות של גורמי רווחה, הרוב הכולל, למרות ההד התקשורתי שיש לסכסוכי גירושים בתקשורת רוב האנשים מסתדרים, לשמחתי, בלעדינו. אנחנו כותבים תזכירים מנקודת מבטו של הילד, זה משהו שחשוב לי מאוד מאוד להגיד, אני מדברת באופן כללי. אנחנו בונים תכנית קשר או ממליצים לבתי משפט או לבתי הדין על משמורת מנקודת מבטו של הילד.

צריך להבין שילד בתוך סכסוך גירושים אנחנו פוגשים אותו ומשמיעים לו שני דברים: א' ההורה שלך הוא הורה, זה לא משנה מה המגדר שלו, מה ההעדפה המינית שלו ומה זהותו המינית, הוא הורה שלך ולא הולך לשום מקום. מצד שני, אנחנו מקשיבים גם לצרכים של הילד, זה התפקיד שלנו לשמוע מהקול שלו מה הוא רוצה, מה הוא צריך.

צריך להבין, ילד נטוע בתוך הקשרים חברתיים. אתם דיברתם מקודם על שינויים חברתיים שצריכים לעבור על החברה כולה. יש חברות סגורות, אנחנו מכירים את זה, החברות המסורתיות יותר, החברות הערביות, ששם ילד לפעמים מתוייג, יש עליו שיימינג. ולכן אנחנו צריכים לבנות את תכנית הקשר באופן הדרגתי כך שתתאים לצרכיו של הילד ולא לצרכיו של ההורה.

ילדים בתוך משפחות שבהן אחד ההורים שינה את מינו עוברים תהליך של שינוי, שינוי לוקח זמן. כל אחד מכם יודע שהתהליך בעצמכם שאתם עברתם לקח זמן, גם ילד זקוק לזמן הזה. אני רוצה, זה הדבר הכי חשוב שאיתו אני רוצה שתצאו. יש אמירה שלנו, מקצועית, כמשרד, שאין להפלות הורה בשל המגדר שלו, בשל הזהות המינית שלו ואם קורים דברים כאלה בשטח זה חמור. ואני רוצה, בדיוק כמו שאמרה נציגת המשטרה שדברים כאלה יגיעו אלינו. אנשים שלא יושבים פה, אבל דברים כאלה הגיעו אלינו ואנחנו היינו מעורבים בתוכם וזה אסור שזה יקרה - - -

איזה סוג של דברים את רוצה שיגיעו אליכם, תסבירי, מה, מקרים כמו שצויין פה.

אם הורה נתקל באפלייה על רקע זה שהוא שינה את מינו - - -

ודאי, דובר פה על מקרה מסוים שלקחו ילדים מהאמא.

אז שוב, אני לא אתייחס למקרה הספציפי הזה, צריך גם להגיד שסכסוכי גירושים הרבה פעמים יש טענות להורים שלא קשורות לא לטרנסיות ולא לזהות מינית כחלק מסכסוך גירושין וזה בסדר. אבל אם היו אמירות לא ראויות של פקידי סעד, להלן העו"סים לעניין סדרי דין, אנחנו רוצים שזה יגיע לפיקוח ואנחנו מבטיחים לכם שאנחנו נתערב לזה.

איך זה מגיע? איך אישה - - -

אפשר דרך אתר האינטרנט של משרד הרווחה, פניות הציבור, לכתוב לנו מייל, אנחנו מתייחסים בכובד ראש לכל פנייה, אני יודעת איזה תהליך זה עובר אצלנו כל בדיקה של תלונה. גם העובדים מונחים מראש, גם בתהליכים הדרכה שלהם אנחנו עושים - - -

זה לא דברים שהצניעות יפה להם, לכתוב לאתר פתוח של משרד הרווחה לפניות ציבור זה נראה לי קצת המוני מדיי. אני חושב שקווי תקשורת צריכים להיות יותר - - -

אני יודעת שבפניות ציבור פונים - - -

אבל את מטפלת בעוד נושאים לא רק בזה.

דווקא בעיקר זה הגדרת התפקיד שלי, אני גם מפקחת ארצית במרכזי קשת - - -

אני חושב שצריך ליצור פה איזה - - - אתם אחראים לזה במידה מסוימת, הארגונים וגם - - - של להפיץ את זה בתוך הקהילה. לכם יש קהילה קטנה, לא קטנה, אני רואה פה מספרים מאוד גדולים, אני רוצה לשמוע על זה אחר כך, אבל נראה לי - - -

כמה עשרות אלפים.

אני לא יודע אם כולם מגיעים אליכם, בוודאי גם פה יש קושי מסויים - - -

אין לנו משאבים, זה בדיוק העניין של - - -

ברור, ואין ספק שאנשים מחפשים קשר אבל התקשורת יכולה להסתדר באופן ישיר. אתם חייבים לדעת את התקשורת - - -

וגם נעשית, חייבת להגיד, ונעשית, אנחנו קיבלנו פניות בעבר והתערבנו. אני רק רוצה להגיד עוד דבר שבתהליך ההכשרה של הקורסים שאנחנו מעבירים לפקידי הסעד לעו"סים לעניין סדרי דין הם נחשפים, בין היתר, גם לקהילה הלהט"בית ואנחנו עובדים איתם גם על חשיפה על מאפיינים וגם על עמדות פנימיות שלהם בתוך התהליך. אז גם בתהליך ההכשרה זה קורה.

אני רק אגיד שאנחנו שמחים על שיתופי פעולה שקורים ועל תקשורת שקורית בינינו. אנחנו נשמח שזה יגדל, אנחנו נשמח גם לקחת חלק בהכשרות האלה. יש לנו מערך של הכשרות לאנשי מקצוע שבין השאר מיועד בדיוק לדברים האלה גם לגורמי רווחה. אני כן רוצה להעלות, אין לי כרגע נתונים להשיב למה שאמרת, אני כן רוצה לומר שקיים איזשהו פער בין מה שאת אומרת לבין מה שקורה בשטח. כמו שאמרתי, אני באופן אישי זוכרת עוד לפחות חמשה שמות שאני לא יודע אם יש לי את הרשות להביא כאן, והארגון באופן כללי מכיר את ה- - -

עם השמות לא אבל הזדמנות כזאת צריך לנצל, תרתי משמע, גם כדי לקדם את הנושא וגם כדי - - - הישיבה הזאת היא ישיבה פתוחה והיא מגיעה לעוד עשרות אלפי עיניים, זה חלק מהשירות שאנחנו עושים שאנשים יכולים להסתכל ולומר, וואו, יש פה מישהו או משהו שיכול לסייע בעדי, זה חלק מהעניין, בשביל זה יש כנסת, לשם שינוי אנחנו עושים דבר חיובי.

אני פשוט רוצה להגיד שהבעיה קיימת. יכול להיות שקיימות הנחיות ויכול להיות שיש כבר משהו שהוא בכיוון הנכון אבל דרושה עוד הרבה עבודה ובנוגע ספציפית לשאלה של הילד ומה טוב לילד חשוב להבין שבמסגרת מקרים כאלה הרבה פעמים יש את הגורם של ההורה העוין כלפי ההורה הטרנסג'נדר שמעביר את הילדים שטיפת מוח ופשוט מלמד אותם שההורה השני הוא סוטה וההורה השני הוא לא ראוי לגדל אותם. וצריך שהעובדים של גורמי הרווחה ידעו לעשות איזשהו פילטר ולזהות מה באמת הילד רוצה וטוב לילד ומה - - -

מירי אמרה את זה מראש לפני שאת אמרת, היא אמרה.

אני גם רוצה להגיד כאן תופעה שאת מציינת, תמר, שאנחנו קוראים לה בעגה המקצועית ניכור הורי והסתות, היא לא תופעה שייחודית רק לקהילת הטרנסג'נדרים. זה אתגר מאוד מאוד גדול עבורנו, אתגר מקצועי, אנחנו עומדים בפתחו של איזשהו טיפול בדבר הזה אבל זה בהחלט חלק מהתפקיד שלנו.

אבי סופר, בבקשה.

אני מעמותת מעברים ומבית דרור. בשבילי זה ממש דה ז'ה וו. אני יצאתי מהארון לפני 30 שנה עם סיפור גירושין מאוד קשה, ישבתי פה, אותם סיפורים. אלה למעלה תמיד נורא מבינים וגם יש להם את הקול המתאים לזה, באמת, ברכות ובהבנה. זה לא עובר. עזבו מכל המילים היפות, זה לא עובר. עכשיו זה לא יעבור. זה לא מגיע למטה. אמא טרנסית בדימונה, זה לא מגיע. אנשים עוברים גיהנום.

יש לנו מתנדב אחד שהוא מזדהה אז אני יכול להגיד את שמו, שמו ארז, הוא מתנדב במעברים, הוא פשוט יושב עכשיו בוועדה אחרת, עובר גיהנום עם העובדים והעובדות הסוציאליים מסביבו. וכבר דיברנו והיינו והדיבור הנינוח הזה, פשוט הוא בלתי נסבל, זה כאילו שאני עכשיו ב-1986, הכל יהיה בסדר, יש לנו נהלים. אני מתנצל, אני לא יודע אם את השתמשת במילה נהלים אבל המילה הזאת פשוט עושה לי חררה, אני שומע אותה 30 שנה עם הנהלים האלה.

זה לא יעבור בעצמו, מדובר פה על דיני נפשות. עכשיו זה מתגלגל כי יש לנו גם ילדים טרנסים, וגם שם יש בעיות, והכל "יהיה בסדר אנחנו מעבירים נהלים" אנחנו נמתין. חלק גדול מההמתנה, זה ככה נגמר אצלי, זה ככה נגמר עם חלק מההורים, פשוט הילדים שלי גדלו, קרה האסון והם פשוט גדלו וכל המערך יצא, אבל למה צריך לעבור את זה עוד פעם? עוברים את זה עוד פעם. צריך, אני לא יודע מה לעשות, לעבור בכל לשכה, לא לחכות להוציא איזה חוזר מנכ"ל ולהמתין עכשיו 30 שנה, זה לא עובר.

אבל היא לא אמרה את זה.

לא, פשוט מניסיוני. אני רוצה לראות פעולה בשטח בלשכה בדימונה, באשדוד, באשקלון, בקרית עקרון, בהתנחלות מעלה אני לא יודע מה. אם זה לא יקרה אין לנו זמן.

השאלה היא הפריסה הארצית - - -

יש לנו מערך הסברה. צריך להבין, מה שאני אומר, אין לנו זמן. זה דיני נפשות, אין לנו זמן.

אין לנו זמן זה תמיד נכון.

גם בוועדה אין זמן.

לא אבל הוא צודק, הוא צודק - - -

לא, אבל לא אמרתי, אני אגיד כשלא יהיה זמן אבל מירי היא מפקחת ארצית. הוא שואל אבי, אם אני אסביר, מה קורה במקומות דווקא היותר מרוחקים שאיכשהו הממשלה נחלשת כשהיא מגיעה לשם. אם גם המודעות לנושא הזה קיימת שם, האם העזרה קיימת, האם הכתובת קיימת. האם הסברת אותך נכון?

נחמן, אתה הרבה יותר נחמד ממני.

אז קודם כל העלית סוגייה שהיא סוגייה שאנחנו נפגשים בה, עוד פעם, בלי שום קשר לטרנסג'נדריות ולהקהילת הלהט"בים שזה סוגיית זמן ילד מה שנקרא, שעד שקורים תהליכים בינתיים הזמן חולף והילד נמצא שם בתוך סכסוך הגירושים והוא זה שצריך להחזיק את הקונפליקט, זה באמת סוגייה מאוד מאוד קשה. אני שוב חוזרת אל מה שאמרתי מקודם. העובדים בשטח, כולל בדימונה ובמעלה מכמש ואני לא יודעת איפה, בצפת, מונחים שבכל התמודדות שלהם עם תסקיר שהוא יוצא דופן מבחינתם, להביא את זה להתייעצות עם גורם מקצועי גבוה יותר, עם העו"ס המחוזי - - -

היא לא מביאה, היא מחליטה במקום, היא לא חושבת שזה יוצא דופן, היא שמה חותמת ותשבור את הראש.

קודם כל אתה לא תמיד יודע כי התייעצות שלה זה התייעצות מולנו, לא תמיד זה בא לידי ביטוי במה שהיא אומרת מול ההורים. אגב, אני יכולה להגיד לך, אני שימשתי ארבע וחצי שנים כמפקחת מחוזית, ואני ישבתי בתוך ועדות תסקירים, ככה זה נקרא, יחד עם ההורים, כולל עם הורים טרנסג'נדרים. אז ככה שהרבה פעמים זה לא נגמר בעו"ס מול הורה בתוך רשות, לא רוצה להגיד נידחת כדי לא לפגוע בכבודה של אף רשות, אבל זה מובא אלינו, העו"סים המחוזיים ונעשית חשיבה עם ראש נוסף. ואני מצטערת שזאת החוויה שלך, באמת, לא עם קול עדין וזה, אבל אני מצטערת שזאת החוויה.

האם אפשר לייעל או לקצר תהליכים כתוצאה מהמפגש הזה והדיון הזה. לא שאני מאמין שדברים נעשים הוקוס פוקוס, הבעיות היו לפני ויהיו אחרי. אבל אם יש דברים שאפשר להודיע או למסור או להעביר או לתקן אז תנצלו גם את ההזדמנות הזאת.

הכשרות שלנו בכל מקום, אנחנו ניסע לכל מקום בארץ, יש לנו את האנשים.

אז כבר כתבתי את זה ואני מבטיחה שזה - - -

באופן מיידי, לא צריך נהלים, לא צריך - - -

היא לא אמרה נהלים, אתה נדבק לנהלים, אבל היא לא אמרה נהלים.

ממש אין נהלים.

אני יושב פה כבר שעות, אתה יודע כמה פעמים שמעתי את זה פה.

אני לא אמרתי את המילה, זאת מילה שמסתובבת אצלך, אבל אני לא אמרתי אותה. אבל רשמתי את זה בפניי - - -

אמרה נהלים מהשירות, אמרה נהלים וזה בסדר גמור - - -

לא אמרתי נהלים אמרתי מדיניות.

אבל היה לך נוהל ביד, לא? זה לא נוהל נקרא? מה כתוב על הנייר? מדיניות. סליחה, על הכיפאק, תודה ריקי.

מה שמטריד אותי ברמה שאני באמת חושב שיכול להיות שלא הבנו או לא הבנתי נכון, מה זה אומר ההתחשבות בסביבה של הילד. שלפעמים הסביבה של הילד היא גם לא טובה לילד. אני לא זוכר, לצערי, באיזה מדינה זאת, אבל באיזשהי מדינה, לדעתי בארצות הברית, יצאה עכשיו הנחיה לעובדות סוציאליות שבעצם חוסר קבלה של המשפחה את הילד בין אם זה על אוריינטציה מינית ובין אם זה על זהות מגדר זה נחשב למשפחה מתעללת ודרושה שם התערבות של מערכת הרווחה, בין אם זה הוצאה של הילד, בין אם זה - - -

אנחנו נתקלים בעמותת אותות שמפעילה מטעם משרד הרווחה שירותים כאלה גם בבית דרור שזה מסגרת לקטינים, מתחת לגיל 18, דרושה הסכמת הורים, ויש הורים שאומרים, כן, הילדה שלנו צריכה לצאת מהבית אבל אנחנו לא נסכים להכניס אותה לבית דרור כי שם ימשיכו את הסרט הזה שלה שהיא חושבת שהיא בחור. והפקידת סעד אומרת, המשפחה היא לא מתעללת, אני לא צריכה לתת פה עכשיו איזשהו צו שצריך להכניס אותו לבית דרור בניגוד לרצון ההורים. והילד נופל בין הכסאות והילד מגיע למסגרת שהיא לא מתאימה לצרכים שלו והיא לא עוזרת לו. אז מה זה ההתחשבות הזאת בסביבה?

אז אולי אני אדייק את מה שאולי לא דייקתי קודם. כשאני אומרת את זה אז אני אומרת על איך הסביבה משפיעה על הילד. אני לא הולכת ושואלת את השכנים מה דעתם על סוגיית המשמורת וחלוקת זמני השהות. אני מסתכלת על איך הילד שהוא בתוך ההקשר החברתי שלו, וכפי שציינתי, יש לנו סוגיות כאלה בתוך חברות מאוד מאוד סגורות ואי אפשר להתעלם מזה. אי אפשר להתעלם על מה זה עושה לילד בתוך החברה הזאת. אתה צריך להבין, לילד יש הרבה הרבה עולמות, יש לו עולם - - -

אבל יש למערכת פתרונות, יש מרכזי קשר, יש - - - לא למנוע מהאמא לראות את הילדים שלה. אפשר שלא למנוע מהאמא לראות את הילדים שלה ולא למנוע מהילדים לראות את אמא שלהם.

אני לא רוצה להכנס למקרה הספציפי הזה- - -

היא אמרה שהיא לא תכנס פה למקרים קונקרטיים, אף פעם אנחנו לא עושים את זה בוועדות, לכם מותר, לה אסור - - -

אבל אני לא מדבר על הסיפור הזה, אנחנו מדברים על סיפורים שאנחנו שומעים - - -

בואו נסיים כי אני רוצה לשמוע את נציגת משרד השיכון.

רק משפט אחרון, לא רק הורים טרנסג'נדרים נמצאים במרכזי קשר אז משפחות נכנסות לתוך מרכזי קשר מכל מיני סיבות. אז צריך להבין שזה הרבה הרבה יותר מורכב מזה.

בנושא רווחה יש לי הערה מאוד קצרה. שתי נקודות שמאוד מאוד חשוב לי להגיד בהזדמנות הזאת ועוד פעם קשורות גם מאוד מאוד לעבודה המתקדמת על חוק הפללת לקוחות זנות. אחרי שפרוייקט הלב 24 של על"ם הוריד בעצם את הגיל העליון לטיפול בבני נוער וצעירים במעגל הזנות ל-21 אין היום בארץ שום מענה לצעירים וגברים בזנות. זה משהו שהרווחה מאוד מאוד צריכה לתת עליו את הדעת. אני מכירה עשרות גברים בזנות באזור תל אביב, צעירים, מבוגרים, אין להם שום מענה, אין להם שום אופק, המצב שלהם מאוד קשה, לפעמים יותר קשה מהמצב של הטרנסיות ברחוב, זה דבר ראשון.

דבר שני, נשים טרנסג'נדריות שורדות זנות, שורדות אלימות, שורדות טראומה מינית, יש לנו מחסור חמור מאוד במענים גם של טיפול בטראומה, גם של גמילה מסמים, גם של שיקום מזנות. ועוד פעם, לקראת זה שמתגבש פה איזשהו חוק שכבר היום הוא מקשה את מצבם של האנשים שנמצאים ברחוב ונמצאים בזנות צריך לתת את הדעת על הנושאים האלה - - -

מה זה, חוק ההפללה?

כן.

מה רע בזה?

ההפללה היא מאוד מורכבת אבל כמו שציינתי המצב בשטח של הנשים בזנות כרגע, דווקא הדיבור על החוק מקשה את מצבן ובעצם נותן למשטרה איזשהי אמתלה לעשות להן טרגטינג, יכול להיות שזאת לא מדיניות אלא מקרים והתנהלות בשטח, אבל בפירוש יש מצוקה גדלה היום בקרב אנשים שנמצאים בזנות, זה מייצר הזדמנויות לשיקום וכו', אבל צריכים לקום מעני השיקום שיש.

והנושא של טיפול בשורדות זנות וטראומה מינית בקהילה שלנו, של טרנסיות, שהוא מאוד מאוד קשה, לאחרונה התאבדה מישהי מהקהילה שבמשך שלושת השנים האחרונות באמת ניסינו למצוא לה מענה של טיפול נפשי וכשלנו כולנו.

תודה נינה.

אני יכולה להגיב לנושא הזה? שמי אפרת ואני ממשרד הרווחה, אני אמונה על תחום הטיפול בנשים במעגל הזנות. במסגרת הסקר הלאומי שערך משרד הרווחה לבחינת תופעת הזנות במדינת ישראל באמת אנחנו גילינו ש-5% מכלל הנשים שנמצאות במעגל הזנות הן טרנסג'נדריות, זה נתון שמאוד הפתיע אותנו. וכתוצאה מתכנית חומש שהכנו בגלל ממצאי המחקר אנחנו הגענו למסקנה שצריך להכין באמת תכנית ייעודית, איזשהי מסגרת ייעודית לנשים שהן טרנסיות בזנות רחוב כי הן באמת לא מצליחות להשתלב במסגרות שיש לנו היום לנשים, יש מורכבות בטיפול, יש מאפיינים אחרים, יש צרכים אחרים. ובמסגרת תכנית חומש אנחנו גיבשנו מענים ייעודיים עבורן שאנחנו נמצאים במשאים ומתנים לתקצוב התכנית ואנחנו מקווים לממש אותה.

אני חושבת שחשוב מאוד שאנחנו נהיה שותפים לזה.

כשיגיע הרגע שאנחנו ממש, שיגיע ה"מאני טיים" אנחנו בהחלט נפנה אליכם.

מה זה 5%, כמה זה במספרים?

זה בערך 500 נשים.

אני רוצה להגיד שבזנות הזנות שאני מכסה - - -

500 נשים טרנסג'נדריות שבזנות - - - תגיד שיש יותר - - -

יש את הסקר הלאומי, אם יתר האומדנים נכונים אז אני מניחה שגם האומדן הזה נכון. הסקר הלאומי מדבר על 12,000 בכלל נשים וגברים בזנות, מתוכם 5% - - -

אני יכולה שנייה להגיב לזה?

הבטחתי לנציגת משרד השיכון. נחזור אלייך. בבקשה.

שמי רות מנע, אני מנהלת האגף לטיפול בפרט וחריגים במשרד הבינוי והשיכון. אנחנו מנהלים מערך גדול מאוד של השתתפות בשכר דירה, משלמים ל-165,000 זכאים סיוע בשכר דירה. זכאים שעונים על קריטריונים מוגדרים, אני מניחה שבתוכם גם נמצאים רבים מהקבוצה. יש לנו גם מערך של ועדות חריגים שדנות בכל מי שלא עונה לאותם קריטריונים.

אנחנו לפני כמה שנים נפגשנו עם אחת העמותות, אני לא זוכרת, ושיקפנו בפניהם את כל תהליך הגשת הבקשה כולל הגעה לוועדת חריגים, למדנו את העניין ובאמת בוועדות החריגים יש שימת לב מיוחדת לצרכים שעולים כתוצאה מהפניות האלה לוועדה. אנחנו בשנתיים האחרונות גם עשינו תכנית סיוע מיוחדת לצעירים וצעירות בסיכון, הזכרת את ציפי גליק, אז הייתה לנו תכנית משותפת. קיבלנו תקציב מיוחד לסיוע, סיוע בשכר דירה, לאותם צעירים וצעירות שהוגדרו על ידי ציפי.

אני ממש ממש בימים האלה מחכה לתקציב חדש לשנת 2018 אז מקווה מאוד מאוד, זה הולך לכיוון חיובי וטוב, אבל בגלל שזה לא תכנית מתוקצבת אני חייבת כל שנה לחכות לתקציב שלה. זהו, בגדול, אם יש שאלות אני מוכנה לענות.

צריך לדאוג שהיא תהיה מתוקצבת. עכשיו יש צעירות, לא רק מהקהילה הטרנסית - -

זה כולל את כולם, נכון, לא רק מהקהילה.

- - מחכות ואנחנו כבר באמצע פברואר ואין עדיין אישור לתקציב.

נכון.

כמה זמן לוקח, זה בטח - - -

זה לא תכנית מתוקצבת ואני בשנתיים האחרונות לקחתי מתקציב ועדת חריגים איכשהו והפעלתי אותה לטובת הקבוצה הזו. השנה אני מחכה, אתמול אגף התקציבים אמר לי זה בסדר, מחכים לסגור פינות - - -

בכמה כסף מדובר?

אני אתחיל במיליון שקל. אנחנו סייענו ב-1000 שקל לחודש לשנה לפי אותם תבחינים שציפי בדקה ואישרה. אנחנו לא גוף שמטפל כמו משרד הרווחה אבל אנחנו עובדים בשיתוף פעולה עם משרד הרווחה.

1000 לחודש לשנה - - -

עבור 12 חודשים.

לכמה אנשים זה נותן? 60-70-80 איש. זהו.

לא, המיליון שקל הזה יתן ל-83 אבל אנחנו בשנתיים האחרונות נתנו, היה לנו 3.5 מיליון.

אני רציתי לבקש, אני אשמח להנחייה לאיך להגיש את הבקשות האלה כי יש לי כמה וכמה נשים טרנסיות - - -

אני אסביר לך, אין בעיה.

תודה. יש לנו פה את מאיה, בבקשה מאיה.

שמי מאיה ארבל ואני מנהלת תחום טרנס באיגי, ארגון הנוער הגאה. נייר העמדה מחולק לכם מולכם. אני בהמשך ישיר להדרה של אנשים טרנסים ממרחב אזרחי ציבורי רוצה לדבר על תקנים למשכורות- - - על צביעת תקציב לתקני משרות בארגוני קהילה וארגוני חינוך. זה קצת נשען על חובת ייצוג במגזר ציבורי. ארגונים שכבר עיקרם לייצר איזשהו חינוך והסברה בקהילה, פנימה זה לייצר, לשנות שיח ולהגדיל את הפעילות הייעודית והן בבחינה הציבורית לשנות את השיח הציבורי.

אז לייצר בעצם תקנים של צוותים של שלושה שפונים לחברים מהקהילה הטרנסית וירכיבו צוות, צוות שיכול לנהל את הפינג פונג שלו בעצמו, תוך כדי אנשים בעידוד עצמי, להגדיל את הפעילות הארגונית, לייצר בתוך הארגונים עצמם נראות טרנסית, שיח טרנסי ומכליל. ובדה פקטו של הפרטים האלה זה מייצר נראות טרנסית ציבורית.

טרנסים לוקחים חלק בחיי משרד, חיי סטודיו, ברחוב, בבתי קפה ופתאום כל ההזרה הזאת שאנשים מהקהילה נתקלים בה בבואם לבקש את שירותי המדינה היא הולכת ופוחתת כי אנשים פשוט עובדים עם אנשים ומכירים ברמה הפרקטית. ואז ההזרה הזאת יורדת. וזה לא רק דמויות בתכניות טלוויזיה או איזשהו נושא שיש לטפל בו כאוכלוסיית העצמה אלא באמת אנשים דה פקטו שאנחנו מכירים שנוסעים באוטובוס, יושבים בבתי הקפה, אוכלים איתנו, שותים איתנו ואנחנו נפגשים איתם מעבר לדמות הזאת.

אז אני רוצה לייצר איזשהי פנייה למשרד הרווחה שאני יודעת שכבר יש תקציבים. אני אישית, אני פעילה טרנסית, המשכורת שלי משולמת על ידי משרד הרווחה, אז אני מייצרת איזשהי דרישה לבקשה לייצר איזשהו תקציב, לחשוב על הדבר הזה, להבין איך אפשר לייצר אם בארגוני קהילה, אם בארגוני חינוך, אם במוסדות ציבוריים.

את רוצה עובדים ייעודיים לנושא המסוים הזה, שיצבעו את התקן במשימה.

אני רוצה תקנים צבועים.

השאלה אם זה ממלא משרה מלאה, אני לא יודע.

אז זהו אז כיום כבר לפני ארבע שנים ארגוני הקהילה הבינו שכדי למשוך לעצמם חברים מהקהילה הטרנסית כדי לייצר איזשהו אקטיביזם פנים ארגוני וחיצוני צריך לשלם. אנשים מהקהילה הטרנסית נתקלים בחוסר פניות רגשי, לו"זי, כלכלי, קיומי, להגיע ולתרום למערך החברתי החשוב הזה. וארגונים כמו חושן, כמו איגי, הבינו שכדי לייצר הזמנה וכדי להנגיש מרחב אקטיביסטי לזהויות טרנסיות יש לשלם להם באחוזי משרה, בתשלומים פר פעילות והדבר הזה הוכיח את עצמו.

ובארבע שנים אחוזי הנוכחות של פעילות ופעילים טרנסיים לתוך הארגונים גדלה משמעותית ועם הנוכחות גדלה הפעילות, השתנה השיח, גם פנים קהילתי, גם פנים ארגוני וגם החוצה. זאת אומרת אנחנו כולנו יודעות איך השיח, אפרופו הקהילה הטרנסית, היה לפני חמש שנים והיום. וזה בהכרח תוצר ישיר של אנשים שמעורבים בקהילה, שמעורבים בחברה האזרחית כאזרחים יצרניים.

אז אני חושבת שזה נושא חשוב ביותר הבנה של יצירת תקציב צבוע למשכורות באחוזים גבוהים. אין היום דבר כזה בארגונים, אפילו לא עובד אחד ב-100% משרה. אם אפשר לייצר אפילו שלושה תקנים של 60% משרה, ואפרופו קצבאות של 1000 בחודש, אנחנו כולנו יודעות שזה מעט מדיי ולא מספיק - - -

אני לא בטוחה שהבנתי נכון. את מתכוונת לארגונים שאנחנו - - -

אני מדברת על ארגונים שנתמכים כבר היום על ידי משרד הרווחה ומתוקצבים לפעילות ייעודית לטרנס- - -

אגודת הלהט"ב ואיגי - - -

וגם חושן, אני לא יודעת אם זה משרד הרווחה תומך בהם - - - משרד החינוך. חושן כדי לייצר הגעה של פעילות ופעילים טרנסיים לפעילות משלמים לאנשים טרנס על הפעילות הזאת.

שעה שאחרים מקהילת הלהט"ב עושים בהתנדבות.

עצם עניין התשלום הזה יוצר הנגשה של מרחבים, של מרחבי פרנסה, של מרחבי חינוך, של מרחבים אזרחיים ציבוריים לחברי הקהילה. אם אנחנו מדברות על שילוב אזרחיות, אם אנחנו מדברים על העצמה של קהילה, פרנסה זה הבסיס לה. אז אני מדברת על תקציב גדול, משמעותי שצבוע למשכורות ייעודיות לקהילה הייעודית בתפקידים ייעודיים.

זאת אומרת, עכשיו אני גם מדברת כרגע רק על ארגונים, מבחינתי, אפרופו, לאורך כל היום הזה גם בוועדה הזאת שמענו על נושאים שהקהילה הטרנסית נפגשת איתם בצורה הממסדית. גם במגזר הציבורי בעיניי זה יכול להיות. לחלוטין עיריות במוניציפלי יכולים להקצות כזאת משרה, זה כבר קורה ייצוג להטב"י, ניכנס לתוך פוליטיקה פנים קהילתית או מגדרית, ייצוג גברי, ייצוג נשי, סגרגציה של הדרה בקהילות, אז ייצוג טרנסי בתשלום ופרנסה הוא קריטי ומהותי לשינוי תפיסת האינדיבידואל והמגדר והשיח בחללי העבודה וכמובן בחברה אחר כך. תודה.

בסדר. יש לי עוד דוברת אחת את אפרת, ואחריה אנחנו ניכנס לסיכומים כי הזמן רץ. בבקשה אפרת.

שלום לכולם. אני רוצה לספר לכם על העבר, על ההווה ועל העתיד. אני אחת הטרנסיות הראשונות במדינת ישראל. את דרכי התחלתי בשנות ה-60 המוקדמות. כבר אז הכרתי את משטרת ישראל שהתעללה בי, הכתה אותי, פצעה אותי, אסרה אותי. חוויתי שואה מגדרית. נאלצתי לעזוב את מדינת ישראל. 40 שנה התגעגעתי למקום שבו נולדתי, 40 שנה חיכיתי ליום הזה שאני אוכל לחזור חזרה למקום הזה. אחרי 40 שנה גם חזרתי ארצה. מצאתי מדינה לגמרי חדשה, עם אנשים חדשים, עם אנשים שרואים בזהות שלנו כאנשים. אבל אנחנו, החברה הטרנסית, אנחנו תמיד נמצאים בשוליים, זה לא חשוב איפה שנהיה אנחנו נופלים בין הכסאות.

ואז החלטתי משהו, אני צריכה לקום ולעשות משהו שאף אחת לא הצליחה לעשות עד היום. אני התנדבתי למשטרת ישראל, אני המתנדבת הטרנסית הראשונה במשטרת ישראל ואני גאה. אבל אני לא גאה מפני שמשטרת ישראל אז הכניסה אותי לארון ומשטרת ישראל לפני שלוש שנים הוציאה אותי מהארון רק בכדי לעשות סרטון תדמית כמה משטרת ישראל היום היא משטרה מודרנית.

אבל כשאני שומעת מה שקורה בשטח ואני יודעת, אני מכירה את תחנת שרת מפני ששירתתי שם, אני נדהמת. אני רואה סרט, אני רואה פלשבק. זה מרגיז אותי מפני שתמיד תחנת שרת היו נוכחים בסרט הזה והם אמרו שאני עשיתי להם איזשהו שינוי, אבל איפה השינוי נשאר? אומרים יש הסברים, מסע הסבר במשטרה, כן, לקורס פו"ם, פעמיים קראו לי לקורס פו"ם, פיקוד ומטה, הקורס הכי גבוה במשטרת ישראל. מפקד מחוז תל אביב ביקש ממני בזמנו, אפרת אני רוצה אותך בתוך שגרירה של משטרת ישראל, בתור אישה טרנסג'נדרית, שתהיי שתדברי, שיהיה לך שיח עם השוטרים ויהיה לך שיח עם הטרנסג'נדריות, אלו גם שברחוב. קורס פו"ם קיבלתי.

אני חושבת שמסע ההסברה של משטרת ישראל צריך להיות הרבה יותר מסיבי, אתם צריכים לשלוח אותי לשטח, שאני אהיה עם השוטרים ביחד ושאני אראה מה שקורה בשטח ושתחנת שרת, ותחנה נהדרת אני אוהבת אותה, אני אוהבת את המקום, אבל אני לא יכולה לשמוע ששוטרים מתעללים בנשים טרנסג'נדריות, ואני לא אתן לזה לקרות, בשום פנים ואופן, אני אגיע למקומות הכי גבוהים.

חוץ מזה, אני גם אומרת, אני כתבתי את סיפור החיים שלי, הסיפור חיים שלי היה כל כך מוצלח שתיאטרון הלאומי של ישראל, הבימה, מעלה אותו, לזאת ייקרא אישה, ואני גאה, ושם גם מראים מה משטרת ישראל עשתה בשנות ה-60 איתי, מה משרד הפנים עשה איתי בשנות ה-70. הטרנסיות של שנות ה-60, ה-70, הן טרנסיות כולן פגועות. היום הן חיות בעוני, אין להן לאיפה ללכת, הן כבר לא יכולות לקבל עבודה. לזה צריכים לדאוג, לדור שלנו, לדור שעבר באמת את הטראומה הכי גדולה, את השואה המגדרית, תודה רבה.

תודה רבה אפרת. יואל חסון, בבקשה, מהמחנה הציוני, יושב ראש הסיעה שלנו, בבקשה יואל.

תודה רבה אדוני היושב ראש, תודה רבה על הדיון הזה. אני כמו כל שנה ב-10 שנים האחרונות שמח שיש את היום המיוחד הזה כאן בכנסת. משנה לשנה היום הזה הופך להיות הרבה יותר עוצמתי, הרבה יותר מהותי, הרבה יותר חשוב. אני זוכרת את השדולה הראשונה שהייתי בה בסביבות 2006 או 2007, שניים שלושה ח"כים, שעה וחצי דיון ונגמר הסיפור. אתה רואה לאן זה הגיע היום, אתה רואה את היקף הטיפול בבעיות, ויש כל כך הרבה בעיות, והייתי בוועדות שונות ודיברנו על הדברים.

אני אגיד ככה, קודם כל, צריך להגיד את האמת, בתחום החקיקה אנחנו עדיין לא מצליחים, אנחנו לא מצליחים. ואני רוצה שתדעו את זה, אנחנו לא מצליחים בגלל שאין רוב בכנסת לשינויים האלה, אנחנו לא מצליחים כי ההרכב הקואליציוני הפרלמנטרי של מדינת ישראל לא מאפשר לעשות את השינויים האלה. אם היו הצבעות חופשיות בכנסת היום כמעט כל חוקי הלה"טבים שאתם חושבים או מדמיינים שאתם רוצים להעביר, בוודאי החשובים בהם, יש להם רוב בכנסת, יש להם רוב בכנסת. משמעת קואליציונית לא מאפשרת את זה ואתם יודעים גם למה.

אבל זה לא אומר שדברים לא משתנים. עצם הדיונים, עצם העלאת הנושאים כאן בכנסת או בזירה הציבורית משנים מציאות, נכון הרבה באמצעות בתי משפט, בתי משפט הרבה פעמים יוצרים את השינוי ויוצרים את השוויון שאנחנו כל כך רוצים להגיע אליו. אבל גם נוצרת מציאות בציבוריות, באורח חיים, ביום יום, מתגברים על יותר ויותר בעיות.

אפרת, את דיברת עכשיו באמת נגעת לליבי בתיאור הזה. כל הזמן מדברים על האוכלוסייה הזאת ומדברים על אלה שאנחנו רואים באמת את הצעירים ובאמת אני אף פעם לא חשבתי כל כך רחוק ואתם באמת הדור, את הגדרת את זה, עבר את ה- - - קשה לי להגיד את המילה הזאת אפילו, אבל עבר את הדבר הקשה הזה שאת תיארת אותו כי באמת תקופה שלא ידעו איך להתמודד עם הדברים האלה ועם אנשים מהסוג הזה. והיום אני מקווה שאנחנו במקומות אחרים ודיון כזה עם המשרדים הרלוונטיים אמור לפתוח את הדלת ולמנוע את מה שאת עברת, אפרת, שלא יקרה לדור הצעיר.

הנקודה המעניינת, נחמן, שהיא העלתה, שצריך לחשוב אולי כחלק מהסיכום לטפל בה, באמת על אוכלוסייה ותיקה שיש לה את הבעיות האלה עם עוני או מציאות אחרת שצריך לראות איך מטפלים בהם. אני לא יודע אם מישהו מרכז את השמות או מרכז את ה- - - אני אשמח להתגייס לזה - - -

יש ב-14:00, יש ישיבה של השדולה וזה הנושא - - -

הבעיה היא גם שאין תיעוד רפואי היסטורי. זאת אומרת, אנחנו היינו לוקחות הורמונים כמו שרצינו, לא היה שום דבר. אנחנו סובלות גם מאיזשהם מחלות שאף רופאים היום לא יודעים מאיפה זה מגיע וזה בגלל הדברים האלה בגלל שהכל היה פיראטי.

אז אם מדברים על זה היום ב-14:00 זה מצויין ואני אשמח להתגייס ותודה רבה לכם.

תודה יואל. נינה.

דקה לתקן פה את המספרים בנושא הסקר הלאומי של תופעת הזנות. אני אישית מכירה משהו כמו 130 נשים טרנסג'נדריות בזנות רק באזור תל אביב, רק בזנות רחוב. יש מאות רבות של נשים טרנסג'נדריות שעושות זנות בדירות ואני כמעט לא מצליחה להגיע אליהן וזה רק בתל אביב. בארץ אין כל כך מחקרים על הקהילה שלנו אבל מחקרים מארצות אחרות מדברים על משהו כמו 80% מהנשים הטרנסיות בשלב כלשהו בחייהן היו או נמצאות בזנות ומאוד מאוד חשוב להסתכל על סדר גודל התופעה וכמה שהיא בעצם נסתרת, לא מדוברת ולא נראית.

מאיה העלתה את נושא ההעסקה ואנחנו יודעות שיש אפליה מאוד מאוד גדולה - - - תעסוקה דווקא האזרחית או בכלל. בעל עסק כשבאה אליו אישה טרנסית שהנראות שלה לא תואמת את הזהות שלה או כן תואמת את הזהות שלה אבל לדעתו הזהות שלה והנראות שלה לא תואמות את הנורמות החברתיות הוא יגיד, אני לא רוצה להעסיק אותה כי היא תפגע לי בתעסוקה, היא תפגע לי בהכנסה.

זה בניגוד לחוק.

זה בניגוד לחוק, הוא לא יגיד את זה בצורה רשמית, אנחנו לא תמיד נדע להקליט אותו גם אם הוא אומר את זה בצורה רשמית וגם אנחנו לא בטוח נלך לתבוע אותו כי זה גם דורש עורך דין ודברים כאלה. השאלה אם יש אפשרות לאיזשהו משרד, לאיזשהי חקיקה, תקינה, משהו, לעודד את המעסיקים להעסיק אנשים מגוונים מגדרית כמו שנהוג בעולם במקומות מסויימים וכמו שאפשר לעשות לגבי כל מיני אוכלוסיות.

יש חקיקה שמעודדת מגזרים שונים, אני לא יודע אם אפשר להחיל את זה, כן, יש חקיקה, שלא תחשוב שמיישמים את זה בהיקפים, לגבי ערבים, לגבי דרוזים, כל פעם מחפשים איזה קריטריון אחר כדי לפתוח מקומות, אני לא יודע, אני מוכן לשאול את השאלה הזאת. אם יש לכם איזה הצעות יותר קונקרטיות אז גם נשמח לקבל אותן, שמעתם שיואל מוכן להתגייס ולעזור והוא כוח רציני.

אני רוצה להודות לכולכם ולכולכן על הדיון החשוב הזה. קודם כל על היום כולו. יואל צודק בכך שהוא רואה כמוני את השינוי הגדול שמתחולל בכנסת ובציבורית, אני אומר את זה כל שנה מחדש, אני זוכר ימים אחרים שבאמת היו מצניעים ומסתירים ומתביישים ומרחיקים מהעין וחס וחלילה לא להדבק בזה. אבל אני חושב שכאן התחולל משהו מאוד חשוב בחברה הישראלית ואני חושב שכל אחד מחברי הקהילה שמופיע ומציג את עצמו הוא לוחם. הוא לוחם וכמו שאת אומרת הוא שוכב על הגדר כדי שהדורות הבאים כבר יעברו הלאה יותר מהר. ככה זה בחיים, תמיד צריך אנשים שישכבו על הגדר, ואת בדיוק היית שם בשחזור ההיסטורי ואני זוכר את הימים והשנים האלה ואת ההתייחסות הציבורית - - -

אבל אני רוצה עוד משהו אחרון להגיד לך - היו לי שלושה חלומות, את שלושתם הגשמתי, עברתי את הטרנספורמציה, קיבלתי את המקצוע שחלמתי עליו, הייתי דיילת אוויר 23 שנה בחברה בריטית והייתי אישה נשואה, אז עברתי את הכל, וגם גידלתי ילד, אז ככה שעברתי את הכל.

יש אנשים בודדים שיכולים להגיד שהגשימו את חלומם. וזה לא כל החלומות, בטוח שיש לך עוד חלומות, אני לא מכיר אנשים שאין להם חלומות. בלי חלומות אנחנו לא יכולים לחיות. אם מיצית את אלה מהר תמציאי חדשים. החלום יהיה שכולנו נבין את הדברים.

הנושא של הישיבה היה ממשק בין מוסדות המדינה לבין הקהילה הטרנסג'נדרית. אני חושב שנאמרו פה כמה דברים. אנחנו נתעד אותם אבל גם חלק מהעניין הוא ביצירת הקשרים הפורמליים והבלתי פורמליים בין הקבוצות שאיכשהו התחלקו פה משני הצדדים של השולחן. אני חושב שזה כל הזמן נותן תחושה. זה אף פעם לא יספיק ותמיד יהיו וזה יתרחב וילך ככל שהרגישות והאכפתיות יגדלו וגם ככל שהחברה נעשית יותר מגוונת ויותר פתוחה. אבל יחד עם זאת אנחנו כולנו באמת שותפים למהפכה הזאת ואני רוצה להודות לכל מי שהשתתף בדיון ואנחנו נמשיך את היום ונגלגל אותו גם במקומות חדשים.

נחמן, אתה מוכן להדגיש בסיכום שאנחנו החלטה מעשית מקבלים את נוהל השב"ס.

זה לא נוהל, זה מדיניות. אמרה כבר ריקי, יש לי כבוד גדול לשירות בתי הסוהר, לאחרונה שמעתי אגב כמה ראיונות עם מפקדות של בתי סוהר שזה עשה לי תיאבון להכנס לכלא ולהכנס לתכנית הטיפולית. מאוד התרשמתי, אני לא זוכר את השמות אבל שתי מפקדות זה היה יוצא מן הכלל.

אז עוד פעם, תודה רבה לכולם.

הישיבה ננעלה בשעה 12:26.