ôøåèå÷åì ùì éùéáú åòãä

ôøåèå÷åì ùì éùéáú åòãä

àåîðéè÷

2018-04-09OMNITECH



הכנסת העשרים

מושב רביעי

פרוטוקול מס' 233

מישיבת הוועדה לקידום מעמד האישה ולשוויון מגדרי

יום שלישי, י"ט באדר התשע"ח (06 במרץ 2018), שעה 9:00

1325-מה נשאר רלוונטי מההחלטה למציאות בישראל

חברי הוועדה: עאידה תומא סלימאן – היו"ר

דב חנין

ואאל יונס

דפנה דרור - המחלקה למשפט בינלאומי, משרד המשפטים

סמדר גלעד - מדריכה ארצית ביחידה לשוויון בין המינים, משרד החינוך

אשרת בכר - סגנית היוהל"מ, משרד הביטחון - צה"ל

בדיעה חניפס - יועצ לקידום מעמד האישה עיריית שפרעם

מנאל אבו ריא - יועצת לקידום מעמד האישה, עיריית סחנין

מלי פולישוק בלוך - חברת כנסת לשעבר, נשים עושות שלום

אתי לבני - חברת כנסת לשעבר, נשים עושות שלום

נורית חג'אג' - נשים עושות שלום

מיכל פנט פלג - צוות קשרי ממשל, נשים עושות שלום

הדסה נווה - צוות קשרי ממשל, נשים עושות שלום

סביונה רוטלוי - צוות קשרי ממשל, נשים עושות שלום

מיכל יעקבי פוזניק - רכזת קשרי ממשל, נשים עושות שלום

שרי גרוסמן-פינקלשטיין - צוות קשרי ממשל, נשים עושות שלום

כוכבה עם-עד - רכזת שלטון מקומי, נשים עושות שלום

שרית בלום - צוות קשרי ממשל, נשים עושות שלום

אריאלה גניגר - נשים עושות שלום

היבה סלאלחה - יועצת לקידום מעמד האישה ושוויון מגדרי

אורי טורקיה שלס - מנהלת מערך הסיוע המשפטי, ויצו

טל צדיק - ויצו

ליאור מנטין - סטודנטית, ויצו

נאדיה חמדאן - יו"ר נעמת מרחב מרכז הגליל, ארגון נעמ"ת

ענת טהון אשכנזי - מנכלית, אית"ך- מעכי - משפטניות למען צדק חברתי

נטע לוי - מרכזת המהלך לקידום יישום החלטה 1325 בישר, אית"ך- מעכי - משפטניות למען צדק חברתי

איילת רזין בית אור - יועצת משפטית, איגוד מרכזי הסיוע לנפגעות ונפגעי תקיפה מינית

פרופ' חנה הרצוג - שוות

אודליה אנולאי - NGO - Monitor

נבילה אספניולי - מנהלת, מרכז אלטופולה

יהודית סידיקמן - מנכ"לית העמותה, אל הלב

לילי הלפרין - יו"ר מרכז אמת לסובלנות

ופא שאהין - עמותת אלזהראא

אורנה שמעוני - ארבע אמהות

אסתר אברהמי - יו"ר ועדה של מינהל קהילתי בבית הכרם

ענת מימון

דלית אזולאי

הדס לוי, חבר תרגומים

1325-מה נשאר רלוונטי מההחלטה למציאות בישראל

אני פותחת את הישיבה של הוועדה לקידום מעמד האישה ולשוויון מגדרי. היום ה-6 במארס 2018 והישיבה שלנו היא בנושא החלטת 1325 של מועצת הביטחון באו"ם, מה נשאר רלוונטי מההחלטה למציאות בישראל.

אני רוצה קודם כל לברך את הנשים. אנחנו מקיימות את הדיון הזה לכבוד יום האישה הבינלאומי ה-8 במארס ונהוג לברך ונהוג גם להתווכח האם אנחנו מברכות את עצמנו או האם זה יום מאבק. ואני תמיד אומרת, זה שניהם ביחד, זה גם יום מאבק למען המשך הדרך של השגת עוד ועוד קידום של מעמדה של האישה וזכויותיהן של הנשים אבל הוא גם יום שאנחנו מברכות את עצמנו על העמידה האיתנה שלנו על זכויותינו, על המאבק שאנחנו מנהלות ביום יום.

אני מהבוקר בראיונות עם התקשורת והם שואלים אותי על האם יש סיבה לברך בשנה הזו. ואני אומרת שקודם כל, כל עוד אנחנו מצליחות להשאיר את הנושאים שלנו, כמובן אנחנו לא נסתפק בזה, אבל כל עוד אנחנו הנשים מצליחות עדיין לשים את הזכויות שלנו, את הדרישות שלנו, את השאיפה שלנו להיות שוות ומשפיעות בדיוק כמו שמגיע לנו על השולחן, משאירות את זה על השולחן, נאבקות על זה ויכולות לארגן את המאבקים שלנו, יש על מה לברך.

אבל לצערי הרב, אנחנו גם צריכות להיות מודעות שבלתי אפשר במצב שיש בו נסיגה לאחור בכל השיח המתקיים סביב זכויות אדם, סביב זכויות אזרח, סביב ערכי דמוקרטיה ושקיפות וניהול ונוהל תקין, סביב כוחם של החוקים במדינה, אי אפשר לצפות שאנחנו נהיה במצב מתקדם מבחינת השגת זכויותינו. זכויותינו כנשים מעוגנות גם בערכים האלה. ואם תחול איזשהי נסיגה בערכי הדמוקרטיה, אם תחול איזשהי נסיגה בערכי שלטון החוק והשקיפות זה בטוח ישליך עלינו כנשים. זכויות נשים קשורות מאוד.

בשנת 2000 החליטה מועצת הביטחון באו"ם לקבל על עצמה החלטה, שבעיני ובעיניי הרבה נשים שנאבקו הרבה שנים כדי להגיע להחלטה הזו, פורצת דרך. ההחלטה הזו באה ואומרת באופן הכי פשוט, והיא מתייחסת לנשים באזורי סכסוך מזויין, ככה זה נקרא, ובמלחמות. ההחלטה הזו באה מטעם מועצת הביטחון שיכולה להיות הגוף הכי פטריארכלי שאפשר לחשוב עליו, באה ואומרת, אנחנו מכירים בעובדה שנשים חוות את מצבי המלחמה והסכסוכים המזויינים בצורה אחרת מאשר גברים ועוברות חוויות ומצבים שבדרך כלל לא עוברים אותם הגברים במצבים האלה.

ההחלטה באה גם להכיר שמתוך הניסיון הזה שנשים עוברות, למשל עצם העובדה שכ-80% מהפליטים בעולם כולו הם נשים וילדים, ההתנסות השונה הזו מפתחת אצל הנשים אולי צרכים אחרים, רצונות אחרים ותפיסת עולם שונה לאיך פותרים את מצבי הסכסוך המזויין. לכן הדגישה ההחלטה את החשיבות של השתתפות וייצוג הנשים בכל התהליכים שעוברים.

ההחלטה נתקבלה בשנת 2000 ומדינת ישראל אפשר גם להגיד, אם קרה משהו טוב אפשר לציין אותו, מדינת ישראל הייתה המדינה הראשונה בקרב חברות האו"ם אשר הטמיעה בחוק, וזה גם כן בזכות חברות כנסת שנאבקו. כמובן, חברת הכנסת לשעבר אתי לבני ועוד חברות כנסת - - -

יולי תמיר - - -

ויולי תמיר. אוקיי. אז יולי תמיר. ואנחנו נותנות את הכבוד לכל אישה שבאמת תרמה ותורמת והצליחה לקדם את הנושא. הטמיעה מדינת ישראל בחוק חלק מעקרונות החלטת 1325, וזה היה בתיקון לחוק שיווי זכויות נשים, סעיף 6 ג' 1 אשר דיבר על ייצוג נשים בעמדות קבלת החלטות ובצוותים שונים של צוותי המשא ומתן. לאחר מכן הייתה החלטה בשנת 2014 של ממשלת ישראל להקים ועדה אשר תפקידה יהיה לעשות תכנית כוללת של הטמעת חשיבה מגדרית בתוך המשרדים השונים.

בינתיים, גם אתמול בישיבה אשר התקיימה על תכנית הפעולה של הרשות לקידום מעמד האישה אנחנו הערנו את ההערה הזו שוב. לפני שנתיים, כשחגגנו 15 שנים להחלטת 1325, גם סיכמנו שהמדינה והממשלה כשלה במילוי החלטת עצמה להקים את הוועדה הזו, עוד לא הוקמה הוועדה ועוד לא החלה הפעולה למען תכנית כוללת, האם זה במקרה?

היו כאלה מביניכן שבאו אליי בטענה למה קראתי לדיון הזה, מה נשאר רלוונטי מההחלטה למציאות בישראל. היו חלק שחשבו שזה מאוד נגטיבי, שזה שלילי, שזה לא בא בצורה חיובית להחלטה כה חשובה. ואני אומרת שדווקא בגלל שההחלטה היא החלטה חשובה, בגלל שההחלטה התייחסה לשלושה שלבים במצב שאנחנו מנסים כנראה או שאנחנו כנשים כבר אימצנו את הגישה שמדחיקה את העניין המרכזי. הרי זה לא החלטה שמתייחסת לזכויות נשים נקודה. זאת החלטה שמתייחסת למצב הנשים באזורי מלחמה או סכסוך מזויין.

הרי אפשר ללכת לפי סידאו, אפשר לדבר על האמנה לביעור כל סוגי האפליה או אמנת איסטנבול על הגנה מאלימות בתוך המשפחה או אלימות מגדרית. נשאר לנו כלי אחד שמחזיר אותנו למציאות הקשה שאנחנו חיים בה והנה המשך הסכסוך והנה איך אנחנו כנשים ישראליות יהודיות וערביות סובלות מהמשך המצב הזה שאני קוראת לו המשך הכיבוש, כל אחת מכן תקרא לו, אבל מה שבטוח אנחנו לא חיים במצב נורמלי ואנחנו סובלות מהמציאות הזו.

והגיע הזמן לשאול את עצמנו, ובגלל זה קראתי לזה, מה נשאר רלוונטי. האם נרצה רק לדבר על ייצוג נשים, האם נרצה לדבר גם על איך אנחנו הנשים נפגעות מהמשך המצב הזה ואיך אנחנו הולכות לשנות את המציאות הזו. ואני חושבת שזה חשוב כי 1325 מתייחס לשלושה שלבים בסכסוך. הוא מתייחס למצב הנשים בהמשך הסכסוך, הוא מתייחס לייצוג הנשים והצרכים שלהן בתהליכי המשא ומתן והוא מתייחס לאחר כך לשיקום ופיוס, ואיפה הנשים נמצאות בתהליך הזה.

כדי שנוכל לבדוק איפה אנחנו נמצאות אנחנו נצטרך גם לבדוק באיזה שלב אנחנו נמצאות בקונטקסט הזה, וכדי לדעת על מה אנחנו נאבקות בשנה הבאה. האם נוכל ב-8 במארס הבא לבוא ולברך את עצמנו על הישגים חדשים? אנחנו נצטרך לעשות את המיפוי. יש הרבה מאמצים שהיו בנושא, אני יודעת שהיה ניסיון של ארגוני הנשים ונעשתה תכנית כוללת מנקודת מבטם של ארגוני הנשים וגם באופן כללי.

חלק מארגוני הנשים.

אני בדיוק רציתי להמשיך ואחר כך באו ארגוני הנשים הערביות הפלשתיניות ואמרו, קולנו לא ברור שם ואנחנו נרצה לפתח תכנית משלימה, בוא נגיד, או מקבילה. ואני יודעת שיש פעילות שקיימת בשטח שמתבטאת גם בנשים עושות שלום. ראוי להגיד שהדיון הזה הוא גם תוצר של יוזמה ופנייה של נשים עושות שלום לוועדה ואליי באופן אישי. התווכחנו רבות על תוכן הדיון הזה, אבל מה שבטוח שאת שולחן המשא ומתן שלא מוצאים אותו בימים האלה ולא קיים אנחנו ערכנו שולחן אחר, שולחן הוועדה הזו שהיא במה להשמיע את הקולות ולהתדיין ולמצוא את המשותף בין כולנו.

אני מברכת את המצטרפות לדיון ואנחנו נפתח את הדיון, אני אתן לנורית חג'אג' מנשים עושות שלום, בבקשה גברתי.

בוקר טוב, שמי נורית חג'אג', אני היום בכובע של נשים עושות שלום, אבל אני רוצה לציין, אני רואה את עצמי פעילה חברתית, מזרחית, פמניסטית, קשורה פה לעוד גורמים סביב לשולחן הזה. זכיתי גם להיות דיי בשלבים המוקדמים של החלטת האו"ם 1325 בכל מיני יוזמות כדי לקדם את השלום במזרח התיכון וגם הייתי חלק מהשולחן העגול של הארגונים שבטח יציגו כאן אחר כך, ככה שאני רואה את עצמי מחוייבת לנושא הזה דיי מראשית הדרך.

אני רוצה להציע איזה תנועת הסתכלות על 1325, קודם כל תודה על ההזדמנות, אני מתרגשת, אני תמיד שמחה לראות אותך פה עאידה, אני חייבת לומר, וחשבתי מה אני רוצה להגיד על התנועה הזאת ואולי באמת על ההזדמנות.

אני ראיתי את מה שקרה פה עם 1325 כאיזה סוג של תנועת מטוטלת. באיזה מובן תנועת מטוטלת - הייתה החלטה 1325 והמון גופים וארגונים ניסו להרחיב, מתוך הצורך האמיתי שקיים והצרכים שקיימים בשטח, להרחיב את המשמעויות ואת הפרשנויות של הביטחון ולהגיד שביטחון זה לא רק שאלת הסכסוך פה אלא גם שאלות של ביטחון תעסוקתי וביטחון במרחב וביטחון תזונתי וכו' ולהשתמש בעצם בהחלטה בצורה מורחבת.

אני חושבת שזה היה מהלך נכון, וצריך לזכור, אבל כמו טיבה של מטוטלת, צריך גם לזכור מה המרכז. והמרכז של החלטת האו"ם 1325 זה באמת להתייחס לנושא של סכסוך ופתרונות ושאלות של פיוס. אני חושבת עדיין, אני רוצה להגיד ש-1325 זה כלי. בסופו של דבר זאת החלטת מועצת הביטחון של האו"ם אבל זה כלי שיכול לשמש כל ארגון וקבוצת נשים שרוצה להשמיע קול. במובן הזה המטוטלת היא אפשרות. זאת אומרת, אפשר לקחת את זה ולדבר על כל דבר ולהגיד, יש קול מיוחד לנשים, הנה אמרו את זה גם באו"ם.

אני רוצה לטעון שלמרות הביקורת מימין ומשמאל, שתנועת נשים עושות שלום, ובגלל זה גם אני משתתפת בתנועה הזאת, למרות שאני רואה את עצמי שמאלנית יחסית רצינית, למרות הביקורת מימין ומשמאל, אני חושבת שתנועת נשים עושות שלום במובן דיי רציני מנכיחה את 1325 במובן הכי קרוב לדבר שלכבודו הוצעה ההחלטה.

אחד, בחתירה להסכם מדיני. זאת האמירה, זאת אומרת, זה לא דיבור על משהו כללי, זה בקשה לחתירה. גם אם לא נאמר איפה יעברו הגבולות עדיין נאמר שלא רואות בסכסוך גזירה משמיים. עצם העובדה הזאת זה אמירה מאוד מאוד משמעותית. דבר שני, בתנועת נשים עושות שלום, וגם אני יודעת שעוד נשים שיושבות כאן בשולחן, מכירות בכאב של נשים מכל הצדדים, בכאב ובסבל שאנחנו חוות כאן ונשים פלשתיניות חוות במציאות הזאת. זאת אומרת, מכירות בכאב הזה וזה גם חלק מההחלטה. והדבר השלישי שנשים עושות שלום עושות זה החשיבות של השמעת הקול הנשי ובגלל זה אנחנו כאן ובגלל זה אנחנו בכיכרות ובגלל זה יהיו אחר כך בשווקים ובכל מקום.

הדבר הנוסף שצריך לזכור ב-1325 שזה גם איזשהי, המטוטלת ליוותה אותי גם במחשבה הזאת, שב-1325 יש תנועה בין היותנו קורבנות לבין היותנו אקטיביסטיות. זאת אומרת, זה מכיר גם מצד אחד בזה שאנחנו קורבנות של הסכסוך כאן ובכל מקום בעולם שבו מתרחש סכסוך מזויין כזה או אחר. אבל מצד שני אנחנו גם אלה שיכולות להביא ולהיות שותפות לפיוס.

ולכן המסר כאן, אני חושבת בשולחן הזה, זה שאנחנו צריכות לזכור שיש לנו כלי ואנחנו צריכות לדבר עליו ואנחנו צריכות להעביר, המון נשים לא יודעות, כשאנחנו אומרות 1325 בכל מיני מקומות, לא יודעות. כדאי לדבר על זה. כדאי להגיד לנשים, יש לנו קול ויש לנו את האפשרות להשמיע את הקול והמציאות במדינת ישראל היא לא גזירה משמיים ובידינו לשנות את זה. אז זה המסר שרציתי להביא לשולחן היום ואני מקווה שבאמת ייצא פה מכל הדיון הזה איזשהו מסר של תקווה עם האיום שקיים, אבל מסר של תקווה וש-1325 לא יהפוך למספר, אלא לכלי עבודה לשינוי המציאות.

תודה רבה נורית. אני חושבת שהצלחת לגעת ולקשור את העשייה שאתן עושות עם ההחלטה הזו.

ענת טהון אשכנזי, מנכ"לית אית"ך מעכי, בבקשה.

בוקר טוב. קודם כל תודה על הדיון ואני מבחינתנו כאית"ך מעכי לראות את הדיון הזה על 1325 ביום האישה הבינלאומי הוא בדיוק המקום הראוי שאנחנו חושבות ש-1325 יכול לשמש בחיבור שנאמר בין הצורך בייצוג, הגנה, לבין המציאות המאוד קשה של נשים, גם ישראליות וגם פלשתיניות בהעדר שלום. ואני ככה מסתכלת פה מסביבי ורואה את ההיסטוריה בהרבה מובנים של 1325 וגאה בה. גאה במובן הזה שאני חושבת שכמו 1325 ההחלטה הזאת נכתבה בדם על ידי ארגונים שונים בעולם, אני חושבת שהיא גם נכתבה פה בהיסטוריה הזאת של הנשים. ובאמת, לולא ארגוני הנשים ולולא האקטיביסטיות ולולא חברות הכנסת שהובילו את הנושא אני חושבת ש-1325 היה כלי ריק מתוכן ובזכות זה בעצם יש משמעות של ממש להחלטה הזאת.

אני אשתמש בכותרת של הדיון ואומר שאנחנו צריכות להסתכל בשני היבטים על המציאות של 1325 היום. בהיבט הממשלתי ובהיבט של החקיקה אני חושבת שכן הייתה כברת דרך משמעותית והייתה חקיקה ויש החלטת ממשלה ואנחנו גאות על כך. אבל יחד עם זה, היום אין הרבה משמעות ל-1325 במעטפת הכוללת כפי שאנחנו רואות אותה ואני חושבת שזה משהו שמאוד מדאיג אותנו. העובדה שאין תכנית פעולה, העובדה שאין התכווננות כרגע לתכנית פעולה, שאין תפיסה של המכלול של הדברים כקשורים זה בזה היא בהחלט מאוד מאוד מדאיגה ואני חושבת שאנחנו צריכות כארגונים להמשיך ללא לאות לפעול לטובת הנושא.

אני חושבת שאם אנחנו מסתכלות על עשייה של הארגונים, ובהקשר הזה זה באמת נותנות נפח ומשמעות להחלטה יש הרבה תקווה ועם זה אנחנו מתקדמות. אני כן אומר שאנחנו צריכות להמשיך לראות את החלטה 1325 ככלי משמעותי להמשך לחץ על הממשלה לעשות גם תכנית פעולה וגם להסכם מדיני. ובהקשר הזה יש עוד כלי נוסף של היעדים הגלובליים של האו"ם שהיום משתלבים בתוך החלטה 1325 ומהווים עוד קרקע נוספת לצקת תוכן במה המשמעות של שוויון, שלום ובעצם שוויון מגדרי ואני חושבת שזה עוד כלי משמעותי.

וגם מה זה ביטחון.

ומהו ביטחון. ואני חושבת בהקשר הזה שדווקא אמנם זה מטוטלת ובאמת לפעמים יכול להטות אבל אני חושבת שהעובדה שאנחנו מגדירות את הביטחון באופן מאוד מאוד נרחב ורואות בזה כתפיסה שונה למציאות, יש בזה פוטנציאל מאוד גדול.

תודה. אני מבינה שגם נטע רוצה להציג את המצגת.

יש לנו מצגת קצרה. קודם כל תודה עאידה, ברכות בכל זאת על יום האישה ועל הדיון הזה. במצגת אני אתייחס לכותרת של השאלה מה נשאר רלוונטי עם איזשהו מבט גם על העולם בקצרה ומה בעולם עשו ואיך מינפו את החלטה 1325 ומה נותר מזה בישראל עם מבט לעתיד.

אז אני לא אתעכב על העקרונות הכלליים שאת דיברת עליהם של החלטה 1325 אבל כן על המבט הזה שלצד המטוטלת יש גם את המאזניים של בין המקום שבו נשים הן הגורם, ההכרה בכך שנשים הן הגורם המושפע ביותר מסכסוכים אלימים, לעומת העובדה שהנשים הן כמעט ולא משפיעות וכמעט ואין להן השפעה על ניהולו של הסכסוך או סיומו של הסכסוך ומניעת הסכסוך. העדר האיזון במאזניים האלה היה אחד הדברים שהובילו להחלטה 1325.

ושוב, הדגש בשלושת העקרונות שהצגת של 1325 זה ההוליסטיות והמבט של ייצוג קשור גם לביטחון וגם להגנה וגם למניעת סכסוכים. היו בעולם מאז שנת 2000 לצד תכניות הפעולה ליישום 1325 היו גם תהליכי שלום שהונחו והובלו על ידי עקרונות החלטה 1325. אחד המודלים בהחלט המאוד מאוד מעוררי השראה זה מה שקרה בקולומביה שלפני שנתיים כבר נחתם שם הסכם. בהתחלה הייתה הפסקת אש, לאחר מכן הסכם שלום. היה כמעט 50% נשים בשני צדדי המשא ומתן.

מדובר בסכסוך שלפני חמש שנים הוא היה תמיד בטבלאות של האו"ם ובכל השיחות הבינלאומיות כאחד הסכסוכים, מסוג הסכסוכים שלנו, של אין שום סיכוי לפתור אותו. מדובר בסכסוך עם למעלה מ-220,000 הרוגים, כ-6 מיליון איש שאיבדו את בתיהם, סכסוך עקוב מדם. אנחנו רואים שגם התמונות מהחתימה על ההסכם, גם שם לא היו נשים, אבל הנשים שיחקו שם תפקיד מאוד מאוד מרכזי בהובלה להסכם, בתכנים שהוכנסו להסכם, בעובדה שההסכם מצליח לעבור אתגרים רבים. ומבחינתנו, כאית"ך מעכי ובכלל, אני חושבת פעילות רבות בתחום הזה, זה מהווה השראה מאוד משמעותית.

נזכיר נתונים שהם גם נראים לי כלי. נורית דיברה על זה ש-1325 זה כלי שיכול לשמש נשים רבות וארגונים רבים. אז הנתונים האלה הם תמיד גם כלי. העובדה שהמחקרים מראים שכשנשים היו מעורבות בתהליכי שלום לתהליכי השלום היו 35% סיכוי גבוה יותר להחזיק מעמד 15 שנים, זה טווח השנים שנמדדו. הם הביאו ללגיטימציה רחבה יותר בעם והם הכניסו סעיפים שהתייחסו לפיוס, שהתייחסו לחינוך, למערכת הבריאות. אנחנו רואות את זה בעוד מקומות בהם גם צפון אירלנד, רואנדה, קולומביה - - -

דרום אפריקה.

דרום אפריקה, נכון. גם לפני ההחלטה וכמובן שגם ההחלטה מבוססת על זה. בעולם באמת, ככה מדיי שנה אנחנו מעדכנים, יותר מ-71 מדינות כבר גיבשו תכניות פעולה. בישראל, כפי שציינת, עדיין אין תכנית פעולה ליישום 1325. וגם היעדים הגולבליים גם מראים, בהמשך למה שאמרת, עאידה, את העובדה שהדברים כרוכים זה בזה. שוויון מגדרי והשגת שלום ומיגור העוני הם כרוכים זה בזה ולא יכולים ללכת בנפרד.

לצד ההישגים הגדולים והחקיקה בישראל שהובילו חברות הכנסת יולי תמיר, אתי לבני וארגוני הנשים, אישה לאישה, ב-2005 ותכנית הפעולה שהובילו למעלה מ-30 ארגוני נשים בהובלת אית"ך מעכי, שוות ומכון ואן ליר. אז ב-2014 התקבלה החלטת הממשלה ומאז לא נעשה בעצם דבר מהצד של הממשלה. וכאן אני מתחברת לצד הנגטיבי של הכותרת שלך עאידה - - -

אני דווקא לא חשבתי שזה נגטיבי, אתם החלטתם שזה נגטיבי. הייתם יכולים להגיד הכל נשאר רלוונטי. אני שאלתי שאלה בכותרת, אתם החלטתם, כנראה זה מעיד על משהו. יש הרגשה שכל מה שכרוך ב-1325 במדינה זה נגטיבי, זה מעורר אצלנו - - -

המילה רלוונטי היא עושה את ה - - -

למה? נו, באמת, מה נשאר רלוונטי - החלטת ממשלה לא יושמה, התיקון לא נמצא, משא ומתן לא קיים, מה נשאר רלוונטי? הרצונות שלנו.

הכיבוש נשאר רלוונטי.

זה לא התפקיד של הרשות למעמד האישה להכין תכנית פעולה?

נכון. חבל שלא הייתם אתמול. אוקיי, אנחנו נתייחס לזה אבל בואו, אנחנו כבר דיברנו על המצב.

אבל בכל זאת, נגטיבי או לא נגטיבי, אני כן חושבת שיש כאן שני פנים, ומה נותר רלוונטי, אז יש את הפאן של הממשלה ויש את הפאן של החברה האזרחית. אני תיכף אגיד כמה מילים נוספות על החברה האזרחית אבל אין ספק שכמו שראינו בעולם שלא רק שהחלטת 1325 לא עבד עליה הכלח, אלא עושים איתה הרבה מאוד, מובילים איתה מהלכים, אני חושבת שרואים את זה כאן מאוד טוב בארגונים חברתיים. אבל בכל זאת בממשלה אנחנו רואות את ההעדר.

יש דו"ח בינלאומי חדש שפורסם על ידי אוניברסיטת ג'ורג'טאון, המכון לנשים, שלום וביטחון שהקימה הילרי קלינטון. דו"ח שלהם יחד עם המכון למחקר השלום של אוסלו. זה דו"ח שבדק 153 מדינות בעולם, מה מידת יישום עקרונות נשים, שלום וביטחון. הוא בדק מעורבות חברתית ופוליטית של נשים, צדק כלפי נשים במובן של חקיקה ותקנות ואפליה פורמלית ולא פורמלית כלפי נשים וביטחון אישי, החל מתקיפה על ידי בני זוג ושיעור מקרי מוות כתוצאה מסכסוכים אלימים במדינות. הדו"ח הבינלאומי שקלל את כל הנתונים האלה ומדינת ישראל הגיעה למקום 80 מתוך 153 מדינות. אנחנו במקום האחרון בקבוצת המדינות המפותחות.

אבל בואו בכל זאת מה נותר מ-1325 במובן החיובי ושם אני חושבת שאנחנו צריכות להסתכל גם על הצד הזה שיושב כאן, על נשים עושות שלום ובכלל על החברה האזרחית. אני חושבת שהחברה האזרחית מאוד פעילה ומטמיעה את 1325. נשים עושות שלום, אית"ך מעכי ומדרשת אדם הובילו מהלך שנקרא "בונות עתיד משותף" חלק מהבוגרות נמצאות כאן. 500 נשים עברו סמינרים אינטנסיביים שבהם הם גם למדו את החלטה 1325, קיבלו את הכלי הזה וגם נכנסו לשיח של נשים, שלום וביטחון, דיברו על מה זה הנרטיב של הסכסוך מנקודת מבט מגדרית, פרקו את זה למרכיבים ראשוניים.

מה שאני רוצה לומר זה שהנשים האלה הולכות ועושות את הפעילויות האלה. ואנחנו רואות את זה היום כנשים עושות שלום את יום האישה הבינלאומי הן עושות תחת הכותרת של 1325. השבוע יש שיתוף פעולה - - - יש את החלקים השליליים אבל בסופו של דבר יש הרבה מה לעשות עם זה והחברה האזרחית עושה הרבה מאוד וכאן נקודת האור.

תודה רבה. נבילה אספניולי, קואליציה אלטרנטיבית 1325 ומנהלת מרכז אלטופולה, בבקשה גברתי.

קואליציה אלטרנטיבית 1325 היא קואליצייה של ארגונים פלשתיניים, אזרחיות המדינה פלוס ארגוני נשים יהודיות וערביות שלא היו מסופקות מתהליך של התכנית הכוללת שדיברו עליה קודמותיי והקימו קואליצייה אלטרנטיבית. הכנתי נייר עמדה מהקואליצייה אבל אני רוצה להתייחס לשאלה שנשאלה כאן, מה נשאר רלוונטי מ-1325.

ואני חושבת ש-1325 בנוסף להיותה מדברת על שלבי הסכסוך, גם פרא סכסוך, מאז סכסוך, תפקיד הנשים בזמן הסכסוך ותפקיד הנשים בשיקום, שלושת השלבים שדיברה עליהם עאידה, היא מדברת על ארבעה עקרונות בסיסיים שהם: השתתפות של הנשים וקולן של הנשים בייצוג הנושאים שנשים סובלות והשתתפות במשא ומתן והשתתפות בכל מרחבי הפעילות. ובתוך זה אני חושבת ש-17 שנים של 1325 לימדו אותנו הרבה. ואחד מהדברים שלימדה אותנו שחשיבות ההשמה על השולחן את הקשר בין הכיבוש והסכסוך, מה שנקרא הסכסוך, הסכסוכים והמלחמות ומצבן של נשים.

נשים הן הראשונות שסובלות מהמשך הכיבוש, נשים הן הראשונות שסובלות מהמשך הדיכוי והגזענות והאלימות וכל הסוגים שאנחנו בעצם נלחמות למגרם וכל הארגונים מסביב לשולחן פועלות כל אחת בדרך שלה ובצורה שלה ובמקום שלה למיגור, לשוויון וצדק חברתי ושוויון מגדרי ופתירת סכסוכים על ידי שלום, מניעת דיכוי, מניעת אלימות נגד נשים בכל התחומים. לכן 1325 ככלי הוא כלי חשוב ביותר והוא מאוד רלוונטי לכל העשייה שלנו. אבל כדי שיהיה הוליסטי וכדי שהתהליכים יהיו פמניסטיים זה השוני.

1325 באה ככלי אחרי מאבק מתמשך של נשים בעולם שלא הספיק לנו סידאו, לא הספיק לנו - - - לא הספיק לנו כל האמנות הבינלאומיות ואמרנו שישנה חשיבות לראות את השפעת הדיכוי והשפעת המשך הכיבוש על נשים ולהרים את הקול של הנשים. אז קולנו הייחודי חייב להיות מייצג את התמות המרכזיות שנשים סובלות מהן.

אז הנשים לא רק סובלות מהמשך הכיבוש, המשך הכיבוש יש בו אלמנטים שמשפיעים על החיים של הנשים כמו הריסת בתים, הביטחון האנושי, הביטחון הכלכלי, הביטחון התזונתי, הביטחון האנושי שאנחנו מדברים עליו ושההחלטה 1325 מדברת עליו. החלטה 1325 לא רק מדברת על ביטחון במובן מיליטריסטי, היא מדברת על השפעת הסכסוכים והמשך הכיבוש והמשך המלחמות על הנשים בכל התחומים.

ולכן צריך להתייחס בכל פעילות, בכל פעילות של נשים צריך שיהיה הקול נשים כוללני, צריך שייצג את כל הנשים, לא יתכן ש-20% מהאוכלוסייה שנמצאת בישראל, שהן הנשים הפלשתיניות שמייצגות את 20% האוכלוסייה, הפלשתיניות בישראל, לא יהיו שותפות לכל מהלך מהמהלכים של 1325 ושהקול הייחודי שלהן לא יישמע.

לא יכול להיות שהקול של הנשים הפלשתיניות אזרחיות המדינה, שהן ממשיכות וסובלות, והן הראשונות שסובלות מהגזענות, והן הראשונות שסובלות מהמשך הכיבוש, והן הראשונות שסובלות מהדיכוי המובנה שנמצא בממשלה היום. לא ייתכן שהקול שלהן לא יהיה חלק מהדיונים על 1325. ולכן אני מודה לעאידה על הרמת הנושא ועל פתיחת האפשרות הזאת.

למי שמעוניינת, בדף הרשמי שכתבתי אני יכולה לתת העתק לאחר הסכמתה של היו"רית שאפשר לחלק את הדף ואני מודה על האפשרות הזאת. אני חושבת שאחת, אני אקרא את ההמלצות, בשבילי החשובות ביותר לממשלת ישראל לכלול - - - או המלצות מטעם הנשים הפלשתיניות אזרחיות המדינה ו- - - בפיתוח תכנית הפעולה הארצית לאומי ליישום החלטת מועצת הביטחון מטעם האו"ם 1325, להבטיח את מעורבותן המרכזית של ארגוני הנשים הפלשתיניות בישראל בתהליך הניסוח וההטמעה של תכנית הפעולה הארצית. כמו כן, גם מעקב על יישומה והערכתה. להתחשב בסוגיות בנושאים והתעניינות בהמלצות המביעות הנשים הפלשתיניות אזרחיות המדינה ולפתח תכנית פעולה ארצית ליישום החלטה וסיום הכיבוש בשטחים הפלשתיניים שנכבשו ב-67 ושינוי כל החוקים וההחלטות הפוליטיות אשר מפלים נגד הנשים והגברים הפלשתיניים אזרחי המדינה ונגד כל אזרחי המדינה. תודה.

תודה לך נבילה. אני חושבת שאי אפשר לדבר על 1325, ואני מנצלת את העובדה שאני יושבת ראש הוועדה ואני פלשתינית אזרחית המדינה, לבטא את הקול הזה גם כן, אי אפשר לדבר על 1325 בלי להסתכל ולראות באמת איך זה כלי מאוד חשוב לנתח את מצבן של הנשים הערביות הפלשתיניות אזרחיות מדינת ישראל שעדיין, לצערי הרב, הרבה פעמים בתודעה הישראלית באופן כללי אבל בצורה שמונהגת באופן שיטתי על ידי לפעמים התקשורת והרבה פעמים הממשלה, הן עדיין נתפסות כחלק מהאוייב, הן עדיין נתפסות כחלק שהוא מחוץ לאני הכולל או אנחנו הכולל של הישראליות - - -

וגיס חמישי.

וגיס חמישי, זה אני בדרך כלל, זה לא כל הנשים. את יודעת, יש נשים ערביות פלשתיניות שנתפסות בסדר ויש כאלה שנתפסים כחלק מהאוייב. התפיסה הזו, בגלל שהמדינה עדיין נמצאת במצב של המשך הכיבוש של העם הפלשתיני, ועצם העובדה שאנחנו כן שייכות לעם שלנו ומצד שני לאזרחות שלנו, להיותנו אזרחיות המדינה, שם בעצם וממקד את הצורך באמת בלהפעיל את הכלי הזה 1325 כדי להבין את המציאות של הנשים הערביות שנמצאות על קו התפר הזה במצב של המשך כיבוש, של סכסוך, תקראו לזה מה שתקראו לו, אבל הוא גם משפיע באופן ישיר על הדקויות של החיים היום יומיים של הנשים הערביות במדינת ישראל, הפלשתיניות.

פרופסור חנה הרצוג משוות, בבקשה.

אני רוצה להגיד משפט אחד קצר - הנתק שקיים בין החברה האזרחית, תוססת, מתווכחת, לא מסכימה הרבה פעמים, אבל בכל זאת נאחזת ב-1325, הנתק הזה בא לידי ביטוי פה פשוט בישיבה. אין פה חברי ממשלה, אין פה חברי כנסת על פני כל הסיעות הפוליטיות. כלומר, אנחנו באמת לא מעניינות אותם. שאלת מה נשאר, לפחות - - -

לא, זה שילוב של שני דברים שלא מעניינים או לא רוצים לגעת בהם: זה זכויות נשים והמשך כיבוש. וכולם רוצים להתרחק מזה. במיוחד אם משתמשים במושגים כאלה של המשך כיבוש. אנחנו במצב של הכחשה לאומית לגמרי.

היה לי חשוב שזה ייאמר פה כי אנחנו יכולות לדבר בינינו ובעד עצמנו אבל ההחלטה היא החלטת ממשלה. אז הזלזול בנו כאזרחיות כשיש תכניות ולא לגעת בה ולא לנסות אפילו לממש. דרך ארוכה עוד לפנינו אז אם את אומרת מה נשאר, כרגע אני מרגישה שנשארת חברה אזרחית, לא נשארת החלטת ממשלה ובוודאי לא מימוש של ההחלטה הזאת.

אני חושבת שלהחלטות ממשלה צריך מה שנקרא "פוליטיקל וול". לא מספיק שנראה יפים בעיניי המוסדות הבינלאומיים בזה שאנחנו חותמים על אמנות ועל החלטות ונראים יפים בצורה כזו או אחרת. צריך באמת להעביר את זה למישור הפעולה. ובלי רצון פוליטי אמיתי ואמונה עמוקה שהיישום יביא למצב יותר טוב, אנחנו נמצאים במצב כזה שמ-2014 יש החלטת ממשלה שלא מיושמת, נאמר שהיא לא מיושמת כי לא הייתה יושבת ראש רשות או מנכ"לית הרשות לקידום מעמד האישה. בינתיים נכנסה, אתמול הייתה לנו ישיבה, אני התפלאתי לראות שאפילו הקמת הוועדה כהקמה לא נמצאת על תכנית הפעולה, ואנחנו דיברנו על זה אתמול ואנחנו דרשנו - - - זה היה דיון מיוחד על תכנית הפעולה של הרשות.

גם בסידאו כשהעלינו את הנושא של 1325 לא הייתה שום התייחסות מהממשלה לטענה שאין תכנית פעולה ואין - - -

הייתה התייחסות, הם אמרו שיש תכנית פעולה.

בשבוע הבא אנחנו גם נתייחס לדו"ח המדינה לסידאו וגם דו"חות הצללים שהיו לסידאו לאמנה לביעור כל סוגי האפליה. אבל אני חושבת שכן, ד"ר חנה, המציאות הזו, אני לא רוצה להתרגל למציאות שבה נעדרות לא רק הממשלה אלא חברות כנסת מדיון, בעיניי הוא דיון מאוד חשוב, שהוא מדבר על המציאות הרווחת של נשים במדינת ישראל. ואנחנו אפילו עם עיקר ההחלטה שאימצה אותה מדינת ישראל, שחתמה עליה, שניסתה להביא אותה ולהטמיע אותה לפחות בהחלטה הראשונית ובהצעת חוק שאכן חוקקה, הייתה גם בלהכיר ולשמוע את הנרטיבים השונים.

כי אי אפשר לדבר על מעורבות של נשים ולצאת מנקודת הנחה שלכולן יש אותו סיפור ולכולן יש אותו נרטיב. וחלק מזה זה לשמוע את הנרטיב השני. אנחנו דורשות כנשים מול הגברים שישמעו את הנרטיב שלנו ואת ההתנסות שלנו ואיך זה משפיע עלינו. אבל גם בתוכנו אנחנו צריכות להתרחב כדי לשמוע כנקודת התחלה אפילו אם זה לא מוצא חן בעיניי. ואחר כך לראות איך אנחנו משלבות את זה בעשייה שלנו.

עורכת דין איילת רזין, יועצת משפטית, איגוד מרכזי הסיוע, בבקשה.

בוקר טוב, תודה רבה על הדיון החשוב הזה. אני יחסית חדשה בתפקיד שלי וזה היה לי מרגש, אני חייבת לומר, להסתכל על תכנית הפעולה שנכתבה בשלהי 2013 ויש לי פרספקטיבה לראות אם, איך ואיפה התקדמנו. אז אני שמחה לומר שכן יש התקדמות בדברים מאוד משמעותיים כמו תיקון חוק הסיוע המשפטי שמקנה ליווי משפטי לנפגעות תקיפה מינית בעבירות מסויימות, החל משלב מסויים, אבל ללא הוכחת זכאות כלכלית, שזה דבר מדהים וזה אחד מיעדי הפעולה שרשומים בתכנית. אז מרגש לראות שזה קרה. זה גם צריך להתרחב ויש עוד לאן להתקדם אבל זה קרה וזה יפה לראות.

משרדי הממשלה בהחלט עשו כברת דרך בכל מה שקשור להטמעה של בכלל השיח, השפה, שבכלל יש דבר כזה הטרדה מינית, שיש תקנון בכל מקום, שיש מדבקה בכל שירותים. משרדי הממשלה עברו כברת דרך אבל אני הראשונה לומר שיש עוד כברת דרך ארוכה מאוד מאוד לעבור. פעמים רבות אני שמה דגש על הנושא הזה של משרדי ממשלה בגלל שבאמת משרדי ממשלה הם מוסד חיוני.

אנחנו לא יכולים לפנות לביטוח לאומי אחר אם אנחנו לא מקבלים שירות ראוי ומכבד בביטוח לאומי או בדיור הציבורי או באקדמיה. כל אותם נושאים שהם מדיי יום נידונים פה בשולחן הזה בהובלת יושבת הראש של הוועדה הזאת. זה הדיונים היום יומיים שלנו ואנחנו רואים שאין מענה, אין מספיק מענים מכבדים ומקיפים לנשים באותם משרדי ממשלה. בפרט כשאישה עוברת פגיעה בתוך משרד ממשלה, אם כעובדת ואם כמקבלת שירות.

ובהקשר הזה אני אציין הצעת חוק של היושבת ראש בהקשר הזה שבעצם החובות שחלים על מעביד לפי החוק למניעת הטרדה מינית יחולו, בהתאמות הנדרשות, על מקבל שירות. שזה משהו מהפכני, אני חושבת שהוא לא קיים בשום מקום אחר בעולם, הוא לראשונה נידון בהקשר - - - אני אחזור רק על המשפט האחרון שלי: הנושא של הצעת החוק שמקדמת היושבת ראש שהוא תקדימי, פורץ דרך לדעתי בעולם, בנושא של החלת החובות של מעביד לפי החוק למניעת הטרדה מינית לגבי מקבלי שירות במוסד חיוני. כמו שאמרתי וכנראה לא שמעתם, הביטוח הלאומי, משטרה, כל אותם נותני שירותים שאנחנו כגברים וכנשים אין לנו תחליף. משטרה יש אחת ואם אני נפגעת שם בעצם המענים שלי מוגבלים. אז זה דבר שהוא באמת פורץ דרך.

הדבר הבסיסי ביותר שלא מוטמע מספיק בכל משרדי הממשלה הוא הנושא של הכשרות. הכשרות חובה קודם כל והכשרות בנושא המנעות, הגדרת גבולות ברורים, המותר והאסור ביחסית. ודבר נוסף שלפעמים שוכחים אותו הוא הנושא של זיהוי פגיעה מינית והפנייה למתן מענים טיפוליים, לא חלילה טיפול בתוך המערכת אלא על ידי אנשי מקצוע מוסמכים. הדבר הזה נזנח לחלוטין, אנחנו שוב מדיי יום נדרשים לפנות למשרדי ממשלה לקבל מהם שירותים שונים ומשונים ולא תמיד יש את העירנות והידע והכלים להיות ערים לזהות את הפגיעה המינית שכבר קיימת.

דבר נוסף שאני רוצה להתייחס אליו הוא הנושא של ממונות על בירור תלונות למניעת הטרדה מינית. הנושא הזה הוא צרה צרורה אני חייבת לומר. שוב, מדיונים שאנחנו משתתפים בהם פה בוועדה הדיווחים, אם בכלל טורחים לדווח, הם לוקים בחסר, המענים הם לחלוטין מוגבלים. אני לא מפנה אצבע מאשימה לממונות כי הן חסרות הגנה, חסרות שיניים, חסרות כלים, חסרות משאבים, זה תמיד נוסף על תפקיד. הן הרבה פעמים הנפגעות העיקריות אחר כך כי הן חוטפות את האש על בכלל טיפול ובירור התלונה. והדבר הזה הוא מחייב טיפול.

אני אסיים בזה. אז עשינו כבר דרך אבל יש עוד כברת דרך ארוכה, בזה אני אסכם.

תודה רבה. כדאי מאוד לציין שרוב מה שעשינו ככברת דרך נעשה בעיקר בהובלה של ארגוני החברה האזרחית ורתימה של כמה חברות כנסת, זה יותר מאשר שזה בא מכוון כפי שנאמר על ידי נציגות אית"ך מעכי בתוך תכנית סדורה וקיימת או לא קיימת.

אני רוצה להתייחס קודם כל בנושא הממונות אנחנו הולכות כוועדה לזמן פגישת עבודה ושולחן עגול כדי לחשוב על איך מטפחות את הנושא ומה זה מחייב מבחינת שינויים. אבל אני רוצה לחזור עוד לרוח של 1325 - אני חושבת שאי אפשר להתייחס ל-1325 בלי גם להתייחס ולדבר אפילו על אלימות. אני עדיין זוכרת, יש היסטוריה מאוד ארוכה ומפוארת בעיניי של מעורבות נשים ישראליות בתהליך הדרישה קודם כל והתביעה לפתרון מדיני ולחיים בשלום ובטחון שאנחנו חייבות.

כאשר מדברים על 1325 זאת החלטה שנתקבלה בשנת 2000 באו"ם. נשים במדינת ישראל יישמו אותה לפני שנתקבלה באו"ם. וצריך להגיד את זה וצריך להצדיע, זאת לא ממש המילה שאני אוהבת להשתמש בה, צריך להוריד כובע, צריך לכבד, להוקיר ובאמת להזכיר, הרבה נשים וארגונים שבאמת הובילו מאבק מאוד רציני בזמנים מאוד קשים של דרישה של חיים בשלום, של חיים בביטחון, ביטחון במובן הכללי שלו ולא בביטחון המיליטריסטי שבינתיים מוביל אותנו למקומות שמנוגדים דווקא לרצונות שלנו.

אני חושבת שכדאי להזכיר הרבה ארגוני נשים כמו נשים בשחור, כמו ארבע אמהות, כמו תנועת נשים דמוקרטיות וכמו ה-EWC שאני ואתי לבני היינו ונורית חג'אג' ונבילה, היינו חלק ממנה, של ארגון בינלאומי שיש בו 20 נשים מהעולם כולל נשיאות מדינות ושרות מהרבה מדינות ומנכ"לית יוניפם ו-20 ישראליות ו-20 פלשתינאיות, שנאבקו למען, באמת, ביסוס התודעה הזו להחלטת 1325.

אפשר לדבר על הנשים האמיצות הישראליות שנפגשו עם נשים פלשתיניות בחו"ל כאשר זה היה מנוגד לחוק במדינת ישראל כי הן הבינו את הצורך במעורבות אמיתית של הנשים בתהליך בניית שלום וביטחון למען כלל הנשים, גם במדינת ישראל וגם נשים פלשתיניות.

אני חושבת שאי אפשר לעבור ולדבר על 1325 בלי הראייה הכוללת הזו ומבלי ללמוד מהעבר, איפה נכשלנו ואיפה הצלחנו. ונכון, הצלחנו בשינוי חוק על הטרדה מינית והצלחנו בשינוי חוק פה ושם, אבל אנחנו רוצות להצליח בגדול, לשנות את המציאות, לשנות את השיח הקשור בזכויות נשים, וזה מה שחשוב לנו. יותר ויותר אנחנו מרגישות את חוסר הביטחון האנושי שאנחנו נמצאות בתוכו.

אני רוצה לתת לגברת אורנה שמעוני, בעבר ארבע אמהות.

אני רוצה להגיד רק כמה מילים, ואני מדבר רק בשם עצמי, בתוך נשים עושות שלום. אני מרגישה פשוט עלבון להיות כאן היום, ולא מהממשלה, לא ציפיתי מהם נוכחות כאן. אבל ציפיתי שניכנס אז לא יהיה מקום לסיכה ויהיו כאן 40 חברות כנסת.

לא, יש 34.

הנה, אתם רואים, עשיתי משהו ב-1325. אני באמת ציפיתי שתהיינה כאן היום כל חברות הכנסת ותתחלפנה. ברור לי שיש להן גם כן עבודה אבל תתפלאו גם לנו יש עבודה, אנחנו מגיעים מהצפון הרחוק ומהדרום הרחוק ונדמה לי שלי לפחות יש תחילת תחושה של זלזול בנו. אפשר להגיד אל תבואו, אנחנו לא באות, לפמפם אחת את השנייה, זו התחושה שלי היום.

אנחנו יודעות מה עושות נשים עושות שלום ויודעות כמה הן מדברות חכם ומוכשרות וחכמות. ומכירות גם את שאר התנועות בערך. אנחנו באנו לתבוע מהנציגות שלנו בכנסת עשייה. אנחנו באנו לפחות שהן תשמענה ותוכלנה בעוד שנה להגיד מה נעשה בדברים שנאמרו כאן. עכשיו אני מדברת בשביל שזה יהיה בפרוטוקול, בשביל שחברות הכנסת, החברות שלי, תדענה שאני נעלבתי. אני נעלבתי שביום האישה יש איתנו רק חברת כנסת אחת.

תכתבי מכתב לאלה שבחרת. אני מה שבחרתי אני מרוצה.

אבל את לא מרוצה שיש רק אישה אחת.

אני מבקשת, אני חושבת שרוב חברות הכנסת כאן הן חברות שלי, גם אם הן חלוקות עליי או אני חלוקה עליהן בדעתי, הן חברות שלי, בטח ב- - - לגבי שוויון האישה וההתקדמות והתהליכים ומה שייצגה עורכת הדין, הן חברות שלנו בכל הסיעות וגם בממשלה, הן היו צריכות להיות כאן. זה פשוט מבייש אותנו שאין כאן היום, ואני לא מדברת אל זאת שישנה, תמיד הרי נוזפים באלה שישנם, לא, אבל אני בפירוש רוצה שזה יירשם בפרוטוקול ויועבר להן ממש במדוייק, שאנחנו באנו הנה לא לפמפם את עצמנו.

אני מצטערת שזו הרגשה שנשים מקבלות דווקא ביום הזה ואני מצטערת שהמצב הוא ככה. אבל זה גם שוב, מעיד על המצב. אני חושב שבדיוק מה שהכאיב לך, אורנה, ומה שכולן גם חנה העירה עליו זה חלק מהשתקפות המצב לפעמים ולאן הגענו מבחינת השיח על זכויות נשים ומה מותר בשיח הזה ומה לא מותר. ועד כמה אפשר "לסבול" לגעת ב"טאבוז". ואנחנו כנראה נגענו היום בטאבו מסויים שחלק לא רצו לשמוע וחלק לא נוח להם לשמוע וחלק לא מסכימות וחלק רואות אפילו במי מביא את השיח הזה לתוך הכנסת כפסול, כלא מקובל, כאני לא יודעת מה. אני חושבת שזה חלק מזה.

אפשר לקחת את זה למקום של עלבון ולקחת את זה קשה ואפשר לקחת את זה למקום שינער אותנו ויעלה את השאלות המהותיות של איך אנחנו מתגברות על הפנמת כל מה שאנחנו עומדות נגדו. ולצערי הרב, היותנו נשים לא נותן לנו שום חסינות בפני הפנמת הדיכוי וכלי הדיכוי. וחלק מאיתנו כן מפנימות את זה ומתנהגות לפי זה. בהיותנו נשים אולי ההתנסות השונה, ועל זה מדבר 1325, ההתנסות השונה שלנו במצב הקיים אמורה לפקוח את עינינו לפתרונות ולהתנהגויות אחרות, ועל זה אי אפשר לוותר. אנחנו צריכות לדרוש את זה כל פעם וכן, לקחת את העלבון הזה ולהפוך אותו למקום של דרישות ושל עשייה, אין מה לעשות.

כן, בבקשה, חברת הכנסת לשעבר, מלי פולישוק.

אני לא אחזור על הברכות אבל צריך כן לברך את אלה שנמצאים ואת זאת שנמצאת ולהגיד תודה ושום דבר כאן בבית הזה לא מובן מאליו ובימינו אנחנו לא הולכות קדימה לא עם 13 ולא עם דברים אחרים, אנחנו הולכות אחורה במעמדנו וביחס של מוסדות השלטון למיניהם לכל הנושא שאנחנו מדברות.

תראו, יש כאן חוברת יוצאת מן הכלל, אני מניחה שכולכן מכירות אותה ואם לא אז כדאי לכן להכיר. החוברת הזאת שצר לי שלא הייתי שותפה להכנתה, ובכל זאת היא נהדרת, אבל באמת, המון ארגונים יש פה וזה פשוט יוצא מן הכלל. יש כאן דבר אחד חסר, זה תקציב, כמה זה עולה או שלבים בכמה זה עולה. ואני פשוט חושבת שחלק או אחת הסיבות שחברי כנסת לא נמצאים פה, ואני חושבת שגם גברים צריכים להיות פה, לא רק נשים, הם פשוט לא יודעים. אנחנו בכנסת נשים של נשים עושות שלום כל שני נפגשות עם חבר או חברת כנסת ואנחנו תמיד מעלות את הנושא הזה של 1325 ולא פעם אחת ולא פעמיים נתקלתי בחברי כנסת שפשוט לא מכירים את זה או אלה שמגמגמים כאילו הם מכירים הם באמת לא מכירים- - -

זה תירוץ טוב. כשהם רוצים לדעת הם יודעים - - -

לא, לא, לא, הם לא מכירים ושמדברים על אנשים בעלי תפקידים הם לא מכירים את המושג ובטח לא מה שעומד מאחוריו. אז אני חושבת - - -

- - - קמים עכשיו והולכים הם היו מכירים - - -

גם לא, נדמה לך, ממש לא. אני חושבת שאחד הדברים שצריך לצאת, אני מנסה להיות פרקטית וקצר, צריכה לצאת קריאה קודם כל, מכתב מהנשים שיושבות פה יחד עם היושבת ראש, אבל גם מהארגונים שישנם פה, ובמיוחד הארגון שלנו, נשים עושות שלום ואית"ך מעכי, בכמה משפטים, בדף אחד, לשלוח לכל אחד מהם מייל מה זה, מי זה וחבל שלא הייתם פה - א'. ב' - במצורף את התכנית עבודה, פשוט לשלוח אליהם כדיי שיידעו, כל ה-119 שיידעו על מה אנחנו מדברות ומה עומד מאחורי זה לא רק כססמה אלא כתכנית פעולה - - -

צריך להתחיל מכאן, שלא להתעלם מהארגונים האחרים שקיימים, לא רק נשים עושות שלום ואית"ך מעכי.

מה שאת אמרת מקובל עליי לחלוטין וחיפשתי אתכם פה ואתם באמת לא פה.

- - -

אין לי ויכוח איתך, את צודקת לחלוטין, אבל אני מנסה לא לחזור על דברים שנאמרו. והדבר השני שצריך לעשות - - -

לא, אני מתכוונת במכתב שאת מדברת עליו שיהיה - - -

מקובל עליי לחלוטין, אבל דבר שני שאני חושבת שצריך לעשות זה כן לדרוש מהרשות ומהשרה הרלוונטית, יש לנו שני גורמים, שרה ורשות, ולדרוש מהם פשוט לבצע את התכנית שלנו ולא לוותר להם. ואם את אומרת שאתמול הייתה כאן תכנית עבודה, הציגו, וזה לא היה חלק מהתכנית עבודה אז אנחנו צריכות לעמוד על שלנו ולדרוש מהם, ולחזור ולעשות תקשורת ולעשות מסיבת עיתונאים בעניין הזה ולצאת בתקשורת נגדם. מה זה הדבר הזה שאתן לא עושות את הדבר החיוני ביותר היום ב-2018. אז נכון, אי אפשר להגיד ששום דבר לא נעשה, ומזכירה לי חברה שיש התקדמות קלה, על הנושא הזה של ניתוח מגדרי של התקציב, וכאן את ניהלת הרבה ישיבות בנושא הזה, משהו כן נעשה. אבל לנו זה לא מספיק. אנחנו דורשות הרבה יותר מזה.

אל תעשו חגיגה - - -

אבל לא עשינו חגיגה, אני אמרתי שזה חגיגה? אבל אני רוצה לציין לחיוב גם דברים שנעשו, אי אפשר להתעלם מהם. אגב, גם כשעושים כאן - - -

הניתוח המגדרי - - -

פרופ' הרצוג, גם כשעושים פה ניתוח מגדרי, ובזה אני מסיימת, גם כשהייתי פה בכמה ישיבות של ניתוח מגדרי אז לא כל משרד יודע מה זה, אני זוכרת את משרד הפנים שהוא לא בדיוק ידע על מה הכוונה, למרות שיש לו רצון טוב, וגם שם יש הרבה מה להתקדם, אבל בכל זאת המושג הזה - - -

חייבנו את משרד הפנים להתחיל את הפיילוט שלו בניתוח חלק. זה לא אומר, כמו הרבה דברים, לוקחים החלטה מאוד טובה, כלי מאוד טוב, מיישמים אותו בצורה מאוד טכנית, לפעמים בלי תוכן, ורושמים לעצמנו וי והנה עשינו. ואנחנו עומדות על זה שזה לא יהפוך לכלי טכני. והדרך עדיין ארוכה.

נכון. אז אני אומרת, כל עוד אנחנו צריכות לעבוד על זה ולהקפיד על זה, ויש לנו יושבת ראש ועדה נהדרת שלא מוותרת לאף אחד, ואנחנו כמה שאת אמרת מקודם, התנועה האזרחית, צריכות לעשות את המהפכות הנדרשות ולא לוותר לאף אחד. ואני אומרת לצאת לתקשורת עם העניין הזה. מהישיבה הזאת צריכה לצאת ביקורת חריפה נגד הגורמים הרלוונטיים שעדיין השאירו את החוק הנהדר הזה כאות שכמעט אין לה משמעות.

נציגת הרשות לקידום מעמד האישה.

לא הגיעה הנציגה.

לא הגיעה הנציגה למרות שנרשמה ולמרות ההבטחה של אתמול. אה, בדרך, אוקיי. סליחה, גברתי, איך השם?

שמי דפנה דרור, אני ממשרד המשפטים, מהמחלקה למשפט בינלאומי. אז באמת לצערי ולהבנתי הבוקר נציגים מהמשרד לשוויון חברתי ומהרשות לקידום מעמד האישה לא הצליחו להגיע.

עכשיו הודיעו לי שהתקשרו לפני 10 דקות להגיד שהמחליפה של מי שהייתה צריכה - - - איזה הפתעה נעימה, חבר הכנסת ואאל יונס, ברוך הבא. אנחנו בדיוק כי כנראה מישהו לחש, בדיוק הייתה ביקורת מאוד קשה על זה שאף אחד מחברי הכנסת ולא חברות הכנסת נמצאים.

אז ציפור לחשה לי. אני פשוט בפקקים, זה הכל.

אני רוצה להגיד שהתקשרו מהרשות למרות שהם ידעו שצריכים להגיע בתשע, מישהי באה להחליף את זאת שנרשמה והייתה צריכה להופיע. כן, גברתי, בבקשה.

אז אני רק אגיד שכחלק מהתפקיד שלנו במשרד המשפטים בעצם אנחנו אחראים על כל הנושא של קידום היישום, ההטמעה והדיווח של מדינת ישראל בפני ועדת סידאו, ועדת האו"ם שאחראית על יישום האמנה לביעור כל צורות האפליה נגד נשים, ואנחנו חזרנו מהופעה באו"ם בנובמבר. שבוע הבא גם ייערך כאן דיון מקיף בנושא הזה. אני רק רוצה להגיד בנקודה, אני שמעתי את הדברים שנאמרו כאן, ובאמת משרד המשפטים אמנם הוא לא המשרד האמון על קידום החלטה 1325 אבל כן במסגרת המסקנות הוועדה בהחלט התייחסה וביקשה להקים מנגנון ולקדם ולחזק את היישום של ההחלטה הזאת כפי שגם נאמר כאן.

עוד אני אגיד שאני חושבת שההחלטה הזאת היא באמת, כמו בעצם התפיסה בסידאו, היא משקפת את החשיבות של אותו special regime של נשים במסגרת ההחלטות הכוללות גם בנושאי ביטחון, גם בנושאי תעסוקה, גם בנושאי אלימות וכו' וזה החלטה מאוד מאוד ייחודית של האו"ם.

ובנוגע לשיתוף פעולה עם ארגוני החברה האזרחית, אני מודה שקצת כאב לי לשמוע את מה שנאמר כאן, אנחנו באופן אישי מאוד מאוד מעריכים את שיתוף הפעולה הזה, הוא מאוד מאוד חשוב. לפני כמה חודשים אנחנו עשינו שולחן עגול בנושא של זכויות נשים באוניברסיטת חיפה עם מגוון ארגוני נשים לקראת מנגנון נוסף של ישראל בפני האו"ם, מנגנון ה-UPR בפני המועצה לזכויות אדם כדי להציף את הדברים בפני משרדי ממשלה, לשמוע את הדברים מהגורמים בשטח ולראות איך אפשר לקדם את זה. ואנחנו באמת מחפשים לראות איך אפשר עוד לחזק את שיתוף הפעולה הזה. וגם הדברים שנאמרו כאן אני בהחלט אעביר אותם ואציף אותם הלאה.

אנחנו כבר ערכנו מספר ישיבות בנושא המסקנות של סידאו, וכמו שאמרתי תערך כאן ישיבה מקיפה בנושא שבוע הבא, וההתכנסות הזאת היא בהחלט מאוד מאוד חשובה ומוערכת ואני אעביר את המסר גם לרשות לקידום מעמד האישה ולגורמים האחראים על היישום של ההחלטה.

תודה לך. הרצון הטוב זה בסדר, אבל לצערי הרשות לקידום מעמד האישה לא צריכה שמישהו יעביר לה את המסר הזה, אנחנו נדאג להעביר את המסר הזה ונדאג טוב מאוד להעביר את המסר במיוחד כשבדיוק מנכ"לית הרשות הייתה אתמול פה והבטיחה שיתוף פעולה ואני חושבת שדיון כזה, במיוחד שיישום החלטת הממשלה מ-2014, שדיברנו עליה אתמול שהיא נגזרת מ-1325 היא באחריות הטוטאלית של הרשות לקידום מעמד האישה. אני חושבת שמיותר להגיד עד כמה חשוב שנציגות הרשות ואפילו מנכ"לית הרשות אולי, להגיע במיוחד כדי לשמוע מה יש לארגוני הנשים ולנשים באופן כללי להגיד בנושא הזה כדי להתניע את העניין הזה.

חברת הכנסת לשעבר, אתי לבני.

אני רציתי להרשם אחרונה.

אחרונה זה תמיד אני, קודם כל, אבל אולי רצית להתייחס?

אני חושב שבעוד כמה שנים אנחנו נצטרך לקדם את מעמד הגבר.

אתה לא תצטרך. לפי איך שזה נראה אנחנו נצטרך לוותר על מילת שוויון מגדרי ונחזור למאבק על זכויות נשים.

באמת זה פרוייקט שמדורג כמו איזשהי חברה מתקדמת שמעמד האישה, עדיין דנים במעמד האישה, צריך להיות שוויון מוחלט. ופרס ישראל, אף אישה, אפילו האישה שנתנו לה עם בעלה, זה נתנו לבעלה ואז היא נכנסה איתו - - -

לא, לא, היא יזמה.

בבחירת הנשים לפרס ישראל שמעתי שיש בוועדות של הבחירה נשים. אז למה הן לא עומדות על זה שבאמת יהיו כל הזמן נשים בתוך פרס ישראל. אני פשוט אין לי תשובות. אם יש נשים שהן חברות בוועדה והן בוחרות - - -

יש מעט מאוד.

אז אני באמת - - -

ויש גברים שצריכים לייצג את העניין, לא רק נשים.

נכון. אני באמת מקווה שוועדה כזו לא תהיה הרבה שנים, צריך להגיע לאיך שאומרים, עמק השווה, גבר ואישה יחד. אנחנו יודעים שהנשים יש להן את הכוח ויכולות לנהל כל דבר במדינת מתוקנת. זה מה שאני יכול להגיד בינתיים.

תודה רבה. אני חושבת שזה מעניין שדווקא רק חבר כנסת, ואנחנו מכבדות את זה שהגעת, רק חבר כנסת אחד הגיע לדיון הזה וכמובן גם ההעדרות של חברות הכנסת, חברותיי, הקולגות שלי, צועקת מאוד, ההעדרות הזו.

אני יודעת שתמיד יש דברים במקביל ותמיד יש עוד ועדות ואני יודעת שאנחנו בשבוע מטורף של כאלה שמנסים להעביר תקציב וכאלה שמנסים לא להעביר את התקציב. ואני יודעת שיכול להיות שבשבוע הבא לא נהיה פה. אבל מה שבטוח שיום האישה הבינלאומי ה-8 במארס חל פעם אחת בשנה ואני חושבת שאפשר, אפילו ואני מכירה את זה מהניסיון שלי כחברת כנסת, אנחנו מדלגים בין הוועדות ונכנסים לפעמים לוועדה ל-10 דקות ורצות לוועדה אחרת ואפשר לעשות את זה, ואני חושבת שאפשר לעשות את זה.

אני לא במקום עכשיו של להעביר ביקורת על קולגות אבל אני גם כן מדברת מתוך זה שנבין, בעיניי אני חושבת שההתכנסות הזו והמצב הזה שהגענו אליו של חוסר התעניינות בנושא הוא גם אמירה, ואנחנו צריכות להיות מודעות לכך. אני מאוד מקווה שבכנס המרכזי שאני מקיימת אחרי הצהריים שמדבר על ייצוג נשים בשלטון המקומי תהיה נוכחות יותר גדולה.

תהיי בטוחה שתהיה. את יודעת למה? כי יהיו להם הרבה בוחרות שם.

חברת הכנסת לשעבר אתי לבני, בבקשה.

אין לך חברות כנסת אבל יש לך שתי חברות כנסת לשעבר.

נכון. גם יש לי נשים נהדרות בדיון ושלושה-ארבעה גברים.

אני באמת מתפלאה שחברות מרצ למשל לא כאן - - - רק כמה משפטים, באתי יותר לשמוע מאשר להשמיע. ראשית כל, אני מרגישה טוב עם החוק הזה וגם מה שקרה בכל הגלגולים שלו במהלך השנים. 12 שנה עברו לחוק הזה ואני חושבת שבסך הכל המצב יותר טוב. ואני רואה את החוק הזה, כמו שאת הזכרת כמה פעמים בתוך הדברים שלך, כרוח החוק, כרוח הדברים, כאיזשהי, אני קוראת לזה הצהרת עצמאות או איזשהי הצהרה שאפשר לקחת אותה, כל אחת יכולה לקחת אותה למקום שהיא רוצה לקחת אותה.

ואני חושבת שמעמד הנשים עם כל התלונות על הרבה מאוד דברים שאנחנו יודעים אותם, בסך הכל מעמד הנשים משתפר. אנחנו לוקחות יותר מקום, יותר השתתפות, יותר ארגונים. אני חושבת שנשים עושות שלום, שאנחנו פה באמת רוב בתוך הוועדה הזאת, מביאות מסרים מאוד חשובים ברוח של 1325. יש ב-1325 שאנחנו חוקקנו את החוק לא ידענו בדיוק מה זה, מה אפשר לעשות עם זה ושמנו בזה המון אלמנטים שאני רואה שבסך הכל מיושמים בכל מיני צורות בפעילות. למשל המגוון, למשל השיתוף פעולה בין כל המגזרים של החברה הישראלית, לרבות גם נציגות של החברה הפלשתינית הישראלית. יש לנו הרבה מאוד נשים ערביות שאנחנו ביחד פועלות כדי לעשות שינוי. החוק הזה לא דיבר רק על השתתפות במשא ומתן, ניסינו להרחיב את זה לכל פעילות לאומית שדנה בנושאים לאומיים - - -

ברוך הבא, חבר הכנסת דב חנין.

אז הרחבנו את זה בעצם על שיתוף נשים, על מעורבות נשים, ואני חושבת שמעורבות הנשים היא גדלה בהרבה מאוד מקומות, אולי לא בפרס ישראל, אבל בהרבה מקומות, ואיפה שהיא לא אז אנחנו נפגוש בשנה הבאה ובעוד שנה יותר ויותר נשים בכל המקומות הרלוונטיים. תראו, בכנסת הזאת יש הכי הרבה נשים שהיו אי פעם, וזה לא דבר שהוא מובן מאליו, 34 נשים, כאשר החרדים למשל לא מייצגים נשים.

אני מקווה שהנשים, כל אחת תקח לעצמה את הכיוון שהיא רוצה להיות פעילה לעשות שינוי. וכשאת דיברת על נשים הפלשתינאיות, הישראליות, אני הייתי מאוד שמחה למשל לראות את הנשים הפלשתינאיות משתתפות בבחירות המקומיות - - -

למה, הן לא משתתפות?

לא, לא, אני מדברת על הנשים בתוך המרחב של ירושלים שהן תושבות. תקחו את גורלכן בידכן ותעשו שינוי. אתם לא מכירים בכיבוש, אנחנו לא מכירים בכיבוש, לא מכירים בכיבוש, אבל תקחו את גורלכן ותשנו את תנאי החיים שלכן כי תנאי החיים שלכן, אנחנו יודעים, הם מתחת לכל ביקורת - - -

את מדברת על אזרחיות מדינת ישראל. הנשים הפלשתיניות שאת מדברת עליהן הן תחת הכיבוש- - -

- - -

קודם כל, מי שרוצה להגיב תינתן לה ההזדמנות להגיב. תאמינו לי אני אתן לך זכות דיבור.

אני רוצה את הנשים הפלשתינאיות הישראליות האזרחיות, לא התושבות, שתשתתפנה בבחירות, אני קוראת לכולן, את היום יוזמת את זה בצהריים, תקראו לכולם להשתתף, להבחר, לייצר ולשנות את מעמד הנשים. תודה.

מצויין. אני חושבת שכאשר אנחנו מדברות על ייצוג נשים ברשויות המקומיות אנחנו מתייחסות לאזרחיות מדינת ישראל. ואני חושבת שכן, זה בדיוק הסיפור, אתי, ב-1325 אי אפשר רק להתייחס לזכויות נשים במנותק מהקונטקסט הפוליטי שהן נמצאות. 1325 בא לעשות את הקשר הזה בין זכויות נשים, בין רמת החיים של נשים, בין הבעיות שסובלות מהן נשים לבין היותר בקונטקסט פוליטי שהוא במדינות מיושמות מלחמת אזרחים, במדינות אחרות זה סכסוך מזויין בין שתי מדינות ובמציאות שלנו זה המשך כיבוש.

אז אני חושבת שאוקיי, את חושבת שהנשים בירושלים המזרחית צריכות להצביע בעירייה, אבל תראו, ברגע שאנחנו מזכירות אותן אנחנו אומרות תושבות. כלומר, המדינה כבר החליטה שהן נמצאות בסטטוס אחר לגמרי והמדינה כבר מכירה בזה ועל זה צריך לדבר, למה הן תושבות, אם כבר, אז למה לא אזרחיות. האם טמון בזה הכרה בזה שהן נמצאות תחת כיבוש, שירושלים המזרחית נמצאת תחת כיבוש לפי החוק הבינלאומי ולפי מה שאני זוכרת.

אז אני חושבת שאם לא יהיה לנו את היכולת גם להתווכח על זה אז מה זה 1325? 1325 זה גם להיות יכולות להתווכח על איך אנחנו קוראות את המציאות ואיך המציאות הזו משפיעה עלינו ולהכיר בערכים, תרגום של values או של חוקים פשוטים שכל העולם הסכים עליהם בחוק הבינלאומי באמנות הבינלאומיות. אז אני חושבת שזה חלק מזה.

נבילה, אני מבינה שאת רוצה להגיב. אבל תעשי את זה קצר כמה שאפשר.

אני חושבת שכפמניסטיות להגדיר לנשים את המקום שלהם זה אחד הפטרנליזם הכי משפיע שיש. להגדיר לנשים שנמצאות תחת כיבוש את הקיום שלהן כתושבות או כאזרחיות, הן רואות בעצמן תחת כיבוש, אז זה שנשים, אני חושבת שפשוט מאוד צריך לתת את הכבוד לנשים בהגדרה העצמית שלהן. והנשים במזרח ירושלים רואות את עצמן לרוב תחת הכיבוש. זהו.

תודה רבה. חבר הכנסת דב חנין, בבקשה.

תודה גברתי. אני רוצה לברך אותך ואתכן, גם על המפגש החשוב הזה, גם על היום הזה שאנחנו נציין אותו בהמשך השבוע אבל בכנסת תמיד אנחנו מייצרים לוח שנה משל עצמנו, אז זה הזדמנות לחגוג פעמיים, גם ב"פייק דיי" של הכנסת שזה היום וגם ביום האמיתי שהוא בהמשך השבוע.

הדיון הזה, גברתי היושבת ראש, הוא דיון שהוא חשוב בשני מישורים: במישור אחד אנחנו חייבים לומר לעצמנו, אני אומר את זה לא רק כחובה אלא כמשהו שראוי לעשות אותו, שמאבקן של הנשים במאה ה-21 נעשה חלק מאוד מאוד מרכזי מהמאבק המתקדם בעולם בכלל. תגידו לי איזה ארץ ואיזה תנאים ואיזה חברה ואיזה מציאות ואנחנו כולנו ביחד נוכל לראות איך מאבקן של הנשים הוא מרכזי, משמעותי ואפילו הייתי אומר קריטי, לדמותה של החברה, לכיוון ההתפתחות של החברה. אם בעבר היינו - - -

- - -

כן, נכון. אבל אני אומר את זה, אם בעבר היו - - -

מוזר שדב מצטט - - -

זה כבר אחרים מצטטים אז אני לא צריך. אם בעבר הייתה לפעמים תחושה שהאמירה הזאת היא נכונה לגבי חברות שהן פחות מודרניות, יותר מסורתיות, היום אנחנו רואים שגם בחברות שהן כאילו הכי מודרניות, הכי up to date, הכי העולם המערבי, איפה? מאבקן של נשים, שאלות של מקומן של הנשים בחברה, שאלות של מעמדן של נשים נהפכו לשאלות מאוד מאוד מרכזיות בפוליטיקה. ואם אנחנו בעבר חשבנו שישנם דברים שכבר השגנו ואנחנו יכולים קצת להתרווח אחורה על הכסא ולהגיד אוקיי בואו נחשוב על השלבים הבאים, הנה אנחנו רואים ששום דבר לא מובטח.

אם בארצות הברית נבחר נשיא שלפי ההתבטאויות שלו ביחס לנשים לפני שנתיים או שלוש, אני הייתי משוכנע שבנאדם שמדבר כך פשוט יעזוב את החיים הציבוריים, ילך להתבודד באיזשהו אי ולא יראה את פרצופו בשום מקום ציבורי בעתיד. מסתבר שהוא נבחר, שזה מצליח, שזה יכול לעבור ושהמאבקים הם עדיין מאוד מאוד אקטואליים. זה זווית אחת של הדיון שלנו.

זווית שנייה של הדיון שלנו מביאה אותנו לנושא שאנחנו עוסקים בו היום של החלטה 1325. ההחלטה הזאת כמובן היא מהלך בינלאומי והוא מהלך חשוב ואני בטוח שאתם בדיון הזה התייחסתם לכך, אני מתנצל שלא הייתי מתחילת הדיון כי יש פה דיון מקביל על הרפורמה הסיעודית בתחום הטיפול הסיעודי שזה גם סוגייה פמניסטית ממדרגה ראשונה לא רק מובן של נשים מטופלות, אלא בעיקר מקומן של נשים כמטפלות, ולכן זו שאלה פמניסטית ראשונה במעלה.

אבל אני רוצה לומר שנדמה לי שאתן, השותפות בדיון הזה, יכולות לתרום לדיון הבינלאומי ולידע הבינלאומי באמצעות המאמץ והעבודה המאוד מאוד מרשימה של תנועה כמו נשים עושות שלום. אין לי פשוט את המילים המתאימות כדי לבטא את ההערכה שלי לפעילות שלכן. אתן פועלות בתוך זירה שבה בצורה מטורפת לחלוטין, מזעזעת לחלוטין, מקוממת לחלוטין, הרעיון של השלום עצמו נדחק הצידה.

זאת אומרת, בישראל אפשר לדבר על פוליטיקה, אפשר להתעסק בכל הנושאים, והסוגייה הכי חשובה של החיים של בני אדם, של עצם החיים, הקיום, הרי אם אין שלום אז תהיינה מלחמות ואנשים ימותו וייהרגו וחפים מפשע ייהרגו וחיילים ייהרגו ולוחמים ייהרגו, קטסטרופה. הדבר הכי חשוב בעולם, שלום, הדבר הזה נדחק לשולי הדיון הציבורי והפוליטי.

ואתם כתנועה עושים מעשה של - - - אדירה לדחוף בכח את הנושא הזה בחזרה לדיון ולעשות את זה מתוך המקום של שותפות של נשים, מתוך המקום המיוחד של נשים. ואנחנו רואים, אתן פשוט מוכיחות לנו בצורה מאוד מאוד ברורה כמה התנועה הפמניסטית יכולה לקדם את העולם למקום הרבה יותר טוב אז אני מקווה שאתן תקדמו אותנו למקום יותר טוב ואני מבטיח לכן שאנחנו לפחות נשתדל ללכת מאחוריכן ולא לפגר בהרבה.

תודה חבר הכנסת דב חנין. את האמת לפני שנכנסת אנחנו גם הוקרנו והזכרנו את המאבקים הקודמים גם כן והעמידה של ארגוני נשים ונשים במדינת ישראל על הצורך הקיומי הזה בשלום ובסיום הכיבוש והזכרנו גם את ארבע אמהות ואת נשים בשחור ואת תנועת נשים. ואני חושבת שאפשר לבנות המון על הניסיון הזה וההיסטוריה הזו של הכמיהה של הנשים ושל חלק גדול מהנשים במדינה, אני בתוכי מאמינה שכל הנשים במדינת ישראל רוצות לחיות בשלום, השאלה איך זה מתרגם ואיך הן הופכות את הכמיהה הזו לאקט פוליטי שבאמת יכול להשפיע.

ואנחנו למדנו גם מניסיוננו שההשפעה היא לא רק באה בזה, לשבת בממשלה זו או אחרת או להיות חלק מוועדה זו או אחרת. להיפך, לפעמים לשבת בתוך ארגונים כאלה מנטרל את חופש הפעולה ואני יכולה לספר על זה סיפורים. אבל אני חושבת שהנשים כן ניהלו מאבקים וממשיכות לנהל מאבקים למען שלום ושלומן וביטחונן.

אני רוצה בעצם לנסות לסכם את הדיון הזה.

אנחנו בדיון הקודם אשר התקיים ב-2015 על הנושא של 1325, וזה היה 15 שנים על החלטת האו"ם, אנחנו הצבענו על הצורך במילוי החלטת הממשלה להקמת הוועדה אשר תשים תכנית כוללת להטמעת חשיבה מגדרית ולקידום נשים. אנחנו גם הצבענו וכמובן שלחנו מכתבים וניסינו לתבוע את מילוי יישום התיקון בחוק שיווי זכויות נשים ואנחנו עושות גם follow up ומנסות לבדוק באמת את ייצוג הנשים בכל מיני ארגונים אורגנים שמתפתחים מסביב לממשלה בתוך המדינה.

אבל אני חושבת שהייחודי בדיון שהתקיים היום זה הבאת הקול שעושה את הקשר, הקשר המאוד ברור בין מצבנו וזכויותינו כנשים לבין המצב הפוליטי והקונטקסט הפוליטי שאנחנו נמצאות בו. ואני חושבת שעצם העובדה שאנחנו נמצאות במצב של המשך, תקראו לזה סכסוך מזויין, אני אקרא לזה המשך כיבוש, אני חושבת שזה משליך על לא רק הפרטים של חיי היום יום שלנו, ולא רק בקשר הזה בין, והוא אכן קיים, בין הקצאת משאבים במדינה ותקציבים לנושאים שנקראים ביטחון מול דברים שהם של הצרכים שלנו כנשים, אם זה בתחום החינוך, אם זה בתחום הבריאות וכו'. אבל גם כן בשיח המתקיים.

אני רציתי להתייחס, חבר הכנסת דב חנין, אמרת שנשים עושות שלום מדברות על שלום בזמן שהשיח על שלום נדחק הצידה. אני חושבת שאנחנו אפילו, ההרגשה שלי הרבה פעמים, וזה יכול להיות בגלל שאני נמצאת הרבה זמן בתוך הכנסת, שעות, ואני שומעת את השיח המתקיים פה, זה לא אפילו דחיקה לשוליים, זה הפך למן מילת גנאי והכפשה ורצח אופי לכל מי שמעז ומדבר ומשמיע את הקול הזה.

ובגלל זה אני חושבת שיש כוח ויש אמירה מאוד ברורה כאשר נשים מגיעות, והן יודעות טוב מאוד שיש לי הרבה ויכוחים איתן, ואנחנו עושות את זה כל הזמן, אבל יש אמירה מאוד ברורה של נוכחות שלכן בכנסת כל יום שני אפילו ולו למען הנכחת האמירה הזו שיש בנו כמיהה לסיום המצב הזה. ואני חושבת שזה חשוב מאוד במיוחד כאשר אנחנו מדברות על 1325.

אני חושבת שזה שיח מאוד חשוב שצריך להמשיך אותו ואני חושבת שכמו שאמרתי בנושאים אחרים כאשר נשים מתחילות להתעסק בכל מיני היבטים של הזכויות שלהן הן יוצאות מהתהליך הזה לא אותן נשים שנכנסו אליו. ואני בטוחה שכאשר אנחנו התחלנו - - - אני מהניסיון האישי שלי כאשר התחלתי על נושא אלימות נגד נשים וכאשר עסקתי בנושא אלימות נגד נשים אחרי כמה שנים אני בעצמי עברתי תהליך ואני בעצמי התחלתי להבין יותר.

ואני חושבת שכאשר אנחנו מתעסקות ב-1325 אנחנו צריכות לאפשר לעצמנו לגדול ולצמוח וללמוד עוד יותר ולעשות את הקשר הטוב. אי אפשר לדבר על 1325 ולא להזכיר את השיח המיליטריסטי המשתלט עלינו ועל התרבות המיליטריסטית. אנחנו לא יכולות להזכיר למשל יוזמה מאוד טובה של נשים מאוד פמניסטיות שאני מכבדת אותן שדיברו על אקדח על שולחן המטבח שקשר בין החברה המיליטריסטית לבין אלימות נגד נשים. וכמובן, היו נשים מלפני זה גם שדיברו על זה.

1325 טומן בתוכו אפשרויות אדירות לנו כנשים, לא רק להשתמש בו ככלי כדי לשפר את הייצוג שלנו בכל מיני מוקדי קבלת החלטות, ואכן אנחנו רוצות לעשות את זה, אבל טומן בחובו גם הבנה מעמיקה של ההתנסות שלנו כנשים, כנשים יהודיות ישראליות וכנשים ערביות פלשתיניות ישראליות, מההתנסות הזו לחיות בתוך הסכסוך הזה. וכמובן, ואני יודעת שזה לא אולי, יש כאלה שחושבים שאולי לא המקום להביא גם את קולן של הנשים הפלשתינאיות שנמצאות תחת הכיבוש, אבל אני חושבת שאי אפשר להיות עם תפיסה פמניסטית ולדבר על שלום ולא להזכיר את הצד השני, הנשים הפלשתינאיות שחיות תחת הכיבוש.

אני מודה לכולכם ואני חושבת שזה דיון שתם ולא נשלם. תודה לכולכם.

הישיבה ננעלה בשעה 10:35.