PAGE
3
הוועדה המיוחדת לדיון בהצעת חוק השידור הציבורי

30/06/2014

הכנסת התשע-עשרה
נוסח לא מתוקן

מושב שני
<פרוטוקול מס' 12>
מישיבת הוועדה המיוחדת לדיון בהצעת חוק השידור הציבורי
יום שני, ב' בתמוז התשע"ד (30 ביוני 2014), שעה 11:15

<הצעת חוק השידור הציבורי, התשע"ד-2014, בהשתתפות שר התקשורת גלעד ארדן>

חברי הוועדה: >
קארין אלהרר – היו"ר
איתן כבל

עיסאווי פריג'

רינה פרנקל

נחמן שי

אילן גילאון

נסים זאב

דב חנין

מיכל רוזין

מיקי רוזנטל

אלעזר שטרן

>
שר התקשורת גלעד ארדן
דנה נויפלד - עו"ד, היועצת המשפטית, משרד התקשורת

חגית ברוק - עו"ד, הלשכה המשפטית, משרד התקשורת

דפנה גלוק - עו"ד, ייעוץ וחקיקה, משרד המשפטים

נעמה דניאל - עו"ד, ייעוץ וחקיקה, משרד המשפטים

יעקב לזוביק - גנז המדינה

ד"ר אמיר גילת - יו"ר רשות השידור

יוני בן מנחם - מנכ"ל רשות השידור

חנה מצקביץ - עו"ד היועצת המשפטית, רשות השידור

בילי סגל - מנהלת ארכיון הטלוויזיה, ערוץ 1

איתי נבו לנדסברג - מנהל מחלקת תעודה, רשות השידור

איתנה גרגור - מבקרת פנים, רשות השידור

רינה חכמון - חברת ועד עיתונות טלוויזיה, רשות השידור

משה ליזמי - יו"ר ועד עובדי אגף הגבייה, רשות השידור

משה שגב - יו"ר ועד הנדסה, טלוויזיה, רשות השידור

לזר צנדקוביץ - יו"ר ועד הנדסה, רדיו תל אביב, רשות השידור

תמנה עורב - יו"ר ועד אקדמאים, רשות השידור

גדי בן יצחק - ועד עיתונאים, קול ישראל, רשות השידור

אביגדור דנן - עו"ד, היועץ המשפטי, הטלוויזיה החינוכית

קרן הררי - יועצת בכירה למנכ"ל הטלוויזיה החינוכית

לילך גבאי שזר - יו"ר ועד הנדסה, הטלוויזיה החינוכית

מונדר אבו קנדיל - יו"ר ועד העיתונאים, הטלוויזיה החינוכית

לינוי ספקטור - עו"ד, היועצת המשפטית, גלי צה"ל

אודי ירושלמי - ראש מטה גלי צה"ל

אלי רייף - גלי צה"ל

עידן אור - מנכ"ל איגוד העובדים בקולנוע ובטלוויזיה

נגה בריינס - מנכ"ל איגוד העורכים, איגוד מקצועות הפוסט פרוד

עפרה אייבר - אחראית קידום יצירה ישראלית, איגוד המפיקים לקולנוע וטלוויזיה

אמיר רוזנברג - יועץ משפטי, איגוד המפיקים

רן טל - יו"ר תל"י

כתריאל שחורי - מנכ"ל קרן הקולנוע הישראלי

שחר בוצר - מנכ"ל שח"ם, איגוד שחקני המסך

יורם בן דוד - מנכ"ל אקו"ם

מלי פולישוק - דח"צית, אקו"ם

יאיר ניצני - יוצר, אמ"י

אורלי פרוינד מיה - עו"ד, היועצת המשפטית, אקו"ם

עמית ליאור - יו"ר איגוד התסריטאים

יריב הורוביץ - יו"ר איגוד הבמאים

לירן עצמור - הנהלת פורום היוצרים הדוקומנטריים

יאיר טרצ'צקי - יו"ר ארגון העיתונאים

אופיר טל - עו"ד, היועץ המשפטי, אגודת העיתונאים, ירושלים

יובל גנור - עורך חדשות בקול ישראל, אגודת העיתונאים, תל אביב

נילי בן גיגי וולף - מנכ"לית האגודה לזכות הציבור לדעת

גלילה הורנשטיין - עו"ד, מייצגת את ההסתדרות החדשה והיו"ר ניסנקורן

איאד סנונו - כלכלן, מרכז מוסאווה לזכויות האזרחים הערבים

מרדכי שרפסקי - עו"ד, מייצג את חברת יס

גריר פיי קשמן - ג'רוסלם פוסט

אברהם אמוזה - ארמוזה פורמטס, חברת הפצה למכירת פורמטים לחו"ל

רינה ברעלי - המשמר החברתי

גל גולן זילברמן - לוביסטית, מטעם אקו"ם

עינת כהן גלילי - לוביסטית, מטעם התזמורת הפילהרמונית

רומן גורביץ - לוביסט, מטעם ועד עובדי הטלוויזיה החינוכית

איתן אלי - גלעד לובינג, מטעם עיריית ירושלים

אתי בנדלר
מור תורג'מן
אביטל סומפולינסקי

עידית חנוכה

אהובה שרון - חבר המתרגמים
<הצעת חוק השידור הציבורי, התשע"ד-2014>

בוקר טוב. אני פותחת את ישיבת הוועדה. היום יום שני, ה-30 ביוני 2014 ואני מתכבדת לפתוח ישיבה נוספת בדיון בחוק השירות הציבורי, התשע"ד-2014.
אני רוצה לפתוח את הישיבה באיזושהי אמירה שהיא אמירה כללית. לוועדה אליה הגיע החוק, כמו שאני רואה את זה כיושבת ראש הוועדה, יש שני קווים ברורים שאני מבקשת להוביל. הקו הראשון הוא לנתק את הזיקה הפוליטית מהשידור הציבורי שאני חושבת שזה אינטרס של כל אזרח ישראלי שרוצה לראות שידור ציבורי אמין, ביקורתי כאשר צריך וכמעט תמיד צריך, ואנחנו רוצים שכמה שפחות תהיה התערבות ודריסת רגל לפוליטיקה בשידור הציבורי. אחד התיקונים שגם השר ארדן הסכים להם ונכנס זה בנושא של פיטורי המנכ"ל. לא יעלה על הדעת שהממשלה תהיה זאת שתפטר את המנכ"ל.

נושא נוסף שמאוד חשוב שתהיה בו עצמאות זה הנושא של העצמאות התקציבית. שוב, כאזרחים אנחנו רוצים לראות שידור ציבורי שהוא נקי מעקבות ונקי מדריסת רגל שהיא לא עניינית לקיומו של השידור הציבורי.

לכן בפתח הדברים אני מבקשת להוריד את סעיף 64, אותו סעיף שמדבר על כך ששר האוצר ינחה ויורה על הדרך בה יוכן התקציב וכל הנתונים שצריכים להיות בו. אני יודעת שנאמר בישיבה קודמת שמדובר בסעיף טריביאלי שקיים כמעט בכל תאגיד סטטוטורי. אם קיים סעיף כזה, אני חושבת שזה לא תאגיד סטטוטורי שאנחנו יכולים לחיות עם סעיף כזה בגלל הרגישות, בגלל העדינות, בגלל המקום שכולנו כאזרחים רוצים לכאן בו תכנים אמיתיים ולא תכנים מאולצים.

מי באמת קבע?

אני מבקשת להשאיר את תכנון התקציב ואישורו בידי המועצה שכמובן דואגים בחקיקה שתהיה מספיק מהימנה, איכותית ומקצועית והיא תוכל לעשות את העבודה הזאת בצורה הטובה ביותר.

הערה קטנה. כשהעליתי את ההערות לסעיף הזה, אמרתי שלמיטב ידיעתי זה לא סעיף טריביאלי. אני מוכרחה לומר שבינתיים בדקנו ואכן זה לא סעיף טריביאלי בנוסח הזה.

עכשיו, כשהורדנו את העניין הזה שבאמת לשר האוצר לא צריך להיות עניין, אני רוצה להמשיך .

אני רוצה להבין. אתם הורדתם את זה ואתם תביאו הצעה אחרת?

לא. אני מבקשת להוריד את הסעיף.

זאת הצעת יושבת הראש. כשתהיה הצבעה, יכול להיות שהממשלה תתנגד לזה או שתציע הצעה אחרת.

אבל את אמרת שהמועצה תחליט במקום שר האוצר.

כתוב שהמועצה תחליט.

אם כן, אין צורך בהצעה אחרת.

אין צורך, אלא אם כן הממשלה תבקש להציע הצעה אחרת או מי מחברי הכנסת.

היא יכולה להחליט ששר התקשורת יהיה במקום שר האוצר.

או שבכלל לא ולהשאיר את זה רק למועצה.

בישיבה הקודמת התחלנו את פרק י"ב, תכני השידור הציבורי, ואנחנו בסעיף 67. יש כבר רשימת דוברים, אלה שלא הספיקו להתייחס בדיון הקודם ואני מבקשת להתחיל עם איתי לנדסברג.

לסעיף 67. בהמשך לדברים שנאמרו ביום חמישי, לגבי מקורות המימון שהם לא ברורים, אפרופו מאה מיליון שקלים לפרסומות ואפרופו מאתיים מיליון שקלים שאמורים להגיע ממשרד האוצר. מדובר על הקמה של שלושה ערוצי שידור ושמונה תחנות רדיו, בסכום הרבה יותר קטן מהסכום של תקציב רשות השידור של היום. בהמשך מדובר על כך שבתוך הסכום הזה סעיף השכר יעמוד על מקסימום של 35 אחוזים.

אני רוצה להפנות את תשומת לב הוועדה לנתונים – הנחתי לפניך טבלה – לשנת 2003. היא חשובה כי בשנה הזאת הועבר החוק בכנסת שמקצץ את האגרה בחמישה אחוזים כל שנה. למעשה האגרה קוצצה בארבעים אחוזים מאז אותה שנה. תקציב רשות השידור באותה שנה עומד על 883 מיליון שקלים, תקציב השכר הוא 336 מיליון שקלים. זאת אומרת, באזור ה-37-38 אחוזים תקציב השכר. בנוסף לכך, בתוך התקציב הזה, יש סעיף של מה שנקרא ערוץ לווייני למזרח התיכון של 76 מיליון שקלים. זה ערוץ שהממשלה חייבה את הנהלת הרשות של אותם ימים להקים לצורכי תעמולה והסברה לארצות ערב. זה לא בדיוק תפקיד שמשלמי האגרה שילמו עבורו. אגף הגבייה מוציא כאן כעשרה אחוזים מתקציב הרשות, 82 מיליון שקלים.

זאת אומרת, אם בוחנים את הנתונים האלה, הדרישה היום להקים גוף שידור חדש עם יותר ערוצים ועם פחות כוח אדם וגם הרבה פחות תקציב, לדעתי היא לא ריאלית. הדרישה של עניין השכר היא דרישה ריאלית אבל היינו שם. היינו במקום הזה. מרכיב השכר קפץ לתוך תקציב הרשות בגלל קיצוץ האגרה והיעדר מקורות אחרים.

אני לא רוצה לקטוע את דבריך, אבל אנחנו לא נמצאים כרגע במרכיב השכר. הסעיף אומר את הדבר הפשוט הבא: שיהיו שלושה ערוצים לפחות - שידור מרכזי, שידור לילדים ונוער וערוץ בשפה הערבית. האם יש איזושהי הבהרה, הערה, טענה בנוגע לקיומם של שלושה ערוצים?

הערוצים האלה צריכים מימון.

אנחנו כרגע לא בתקציב. יש סעיפים שמדברים על מימון וכאשר נגיע אליהם אני בטוחה שאז הערתך תישמע בקול רם. נשאלת השאלה האם יש לך הערה לגבי הסעיף הזה.

לגבי הרכב הערוצים, יש לי הערה אחת לגבי מה שנקרא ערוץ בערבית. אני חושב שהגיע הזמן להוציא את הערבים מהגטו הטלוויזיוני הזה. אפשר להקים ערוץ שני לדמוקרטיה הישראלית שעוסק בדו-קיום, שעוסק בבעיות של יהודים-ערבים והוא ידבר ערבית וידבר עברית, אבל הוא יעסוק בתכנים שמעסיקים את האוכלוסייה הערבית בישראל ואת האוכלוסייה היהודית בישראל בהקשר של דו-קיום. לא צריך את הגטו הערבי הזה. זאת הערה אחת לעניין הזה. תודה.

משפט אחד בנושא הגטו הערבי. אני חושב שהנושא של השידור בערבית הוא חיוני מאוד. כשהוא אומר בשפה הערבית, אולי הוא מתכוון לערביי ארץ ישראל אבל יש צורך רב בשידור לערביי מדינות ערב כדי שישמעו אותנו. בעבר היה שידור כזה. אני שומע יהודים שמסתובבים בארצות ערב בגלל מסחר שיש להם שם והם אומרים שיש לזה השפעה גדולה מאוד אם ישראל באמת תיזום שידורים בערבית ותביא את הצד הישראלי בעניין הזה ואת הצד היהודי.

אמרו שזה בכלל לא הצליח, השידורים לחוץ לארץ בשפה הערבית. אני הייתי מוסיפה כאן לא רק בשפה הערבית אלא בכל השפות הנוספות שיכולות להיות. לא רק בשפה הערבית אלא גם רוסית וגם אמהרית. בכלל עניין התרבות כאן לא הוסכם. אני חושבת שאיזשהו סעיף שקשור באחד מהערוצים - לא צריך ערוץ מיוחד – שיכלול בעצמו גם תרבות.

תרבות אמורה להיכלל בכל אחד מהערוצים. זה בסעיף אחר.

זה פשוט לא הוסכם כאן ואני חושבת שזה הכרח. בשפה הערבית, הייתי מוסיפה סעיף שאומר בשפות ולא בשפה הערבית.

תודה. עורך הדין אביגדור דנן.

אני מדבר בשם משרד החינוך. בסעיף 67(ב) נקבע שיוקם ערוץ לילדים ונוער. בהמשך החוק נקבע שביום שהערוץ הזה יתחיל לשדר, בעצם תיסגר הטלוויזיה החינוכית. בסעיף 7(ד) בהצעת החוק שעברנו עליו יש את תפקידי תאגיד השידור הציבורי ואחד התפקידים הוא לקיים שידורים מגוונים הפונים לילדים ונוער ובמסגרתם לקדם יצירה של תכנים ערכיים, חינוכיים ולימודיים לילדים ולנוער.

אני מבקש לעשות קשר בין שני הערוצים. ברור לכל מי שהיה שותף בהכנת הצעת החוק שבעצם הערוץ הזה הוא תחליף לטלוויזיה החינוכית. אני חושב שצריך לקרוא לערוץ הערוץ החינוכי לילדים ונוער ולקשור את זה לסעיף 7(ד).

הצעתי היא שבמקום איך שמנוסח כרגע בסעיף 67(ב) ינוסח: ערוץ חינוכי לילדים ונוער המשדר תכניות בהתאם לקבוע בסעיף 7(ד).

המשדר תכניות, ודאי שאי אפשר לומר כי זה בעצם דומה לתשובה שנתתי לחברת הכנסת פרנקל. כל הערוצים אמורים לשדר בהתאם לתפקידי התאגיד הציבורי ולא צריכים להפנות. גם השידור המרכזי צריך לשדר תכניות בהתאם לתפקידי התאגיד הציבורי כפי שנקבע מראש.

לגבי השם של זה, הממשלה והוועדה יחליטו.

הקטע הטכני פחות חשוב. מה שחשוב זה הקטע המהותי, שיהיה ברור שזה הערוץ החינוכי.

אתה מציע לקרוא לזה הערוץ החינוכי לילדים ולנוער.

נכון.

איזה סיבות מביאות אותנו לגבי שינוי בנושא של הטלוויזיה החינוכית?

הסכמתו של שר החינוך.

מדוע? אם מדברים על רפורמה, מה הבעיה בטלוויזיה חינוכית?

אין שום בעיה בטלוויזיה החינוכית, פרט לזה שהעלות התקציבית שלה מתקציב משרד החינוך היא 120 מיליון שקלים בשנה ואליבא דשר החינוך שהוא זה שפנה אלי לאחר שהקמתי את ועדת לנדס, הוא חשב שיש צורך לבחון את המצב, אולי יש דרך לקבל בכסף הזה יותר תכנים ויותר יכולת גם להפיק תכנים.

פחות כסף.

יותר תכנים ויותר יכולת להפיק תכנים. הייתה הרחבה של ועדת לנדס ומינוי של ועדת משנה בה היו נציגים גם מטעמו של שר החינוך וגם מתוך נציגות של ועדת לנדס.

זאת אומרת, אלמלא פנייתו של שר החינוך, בכלל לא היינו נוגעים בטלוויזיה החינוכית כי הרי אין סיבות לכך.

אני לא מסכים אתך שאין סיבות. אפשר להזמין את שר החינוך ולשמוע אותו. אני לא השר הממונה על הטלוויזיה החינוכית.

אולי כדאי באמת שנשמע אותו.

תן לי לדבר על הסוף. ישב צוות שבחן את ההיגיון בעניין הזה גם מבחינת התכנים וגם את ההיגיון הכלכלי וההמלצה שלו הייתה לאחד את זה. ברגע שיש רשות שידור ציבורית או תאגיד שידור ציבורי, אין באמת סיבה הגיונית להבחין בין השידור הציבורי שצריכים להיות לו גם ערכים מוספים וערכים חינוכיים לכלל הציבור לבין הדור הצעיר. הפתרון שנמצא בהקשר הזה, ואנחנו עוד נבהיר את זה בהצעת החוק – אגב הערות היועץ המשפטי – הוא שמשרד החינוך, תהיה לו השקעה שנתית קבועה בתכנים שיופקו באמצעות תאגיד השידור הציבורי וגם ערוץ הילדים הזה ייקח על עצמו התחייבות בחוק להפנים או לכלול את אותם תכנים שהם בעצם על פי התכנים שמשרד החינוך הוביל, הם ייכללו בלוח השידורים.

לשם איזו מטרה הדבר הזה נועד מלבד המטרה לכנס את זה לתוך איזשהו סטינג שזה צריך לשבת שם? מדוע?

דומני שההיגיון הזה לכשעצמו גם הגיון בריא. למה לא מספיק לך ההיגיון שאתה בדבריך ציינת? למה צריך לפצל שיהיה כלי שידור תחת כל משרד ממשלתי במקום שיהיה כלי שידור מרכזי?

זאת אומרת, אין לזה מטרה לשמה ואין גם בעיה. זה לא הולך לפתור בעיה אבל זה כך כי שר החינוך פנה.

זה הולך לפתור את בעיית הנדל"ן. הם לא סופרים אותנו אלא הם סופרים את הנדל"ן. זה פשוט לסגור אותנו תמורת נדל"ן.

כמו עם רשות השידור, גם בעיית נדל"ן.

אני לא אחדד ואחזור כי מי שרצה להבין, ודאי הבין, ומי שלא רצה, לא הבין. אני הצגתי לא רק הגיוון לא נדל"ני ולא כלכלי אלא גם הגיון בהיקף התכנים החינוכיים שניתן להפיק בתקציב כרגע.

בהקשר הזה, שר החינוך ימשיך להשקיע בערוץ הילדים?

כן.

כמה? או כל שנה זה לפי התקציב שלו. אולי ירד מ-120 מיליון למיליון.

גם היום זה מהתקציב שלו. גם היום ה-120 מיליון האלה מהתקציב שלו.

איך אני אדע שעכשיו זה ערוץ לילדים חינוכי?

לא תדע. יש סימן שאלה ענק.

איך אפשר לדעת? שר החינוך משקיע ולא מקבל בתמורה את מה שהיה רוצה.

זה האח הגדול לצעירים.

סליחה, יש כאן איזו התפוררות בהבנה שאף אחד לא מדבר כשלא מבקשים ממנו. אני מבינה שסוף השבוע טען את כולם, אבל כל אחד ידבר בתורו.

גברתי, הרי לכך נועדה הוועדה הזאת כי את ההחלטה כבר קיבלתם. על מה אנחנו משחקים כאן?

אני ממש חולקת על הדברים שלך. אם היית משתתף קבוע בוועדה, היית רואה שנעשו ונעשים המון שינויים.

זו הוועדה הכי רצינית שראיתי עד היום בכנסת.

בדיוק. נותנים לכולם לדבר.

חבר הכנסת רוזנטל.

תודה רבה גברתי היושבת ראש. אני מבקש לומר משהו עקרוני. אנחנו עושים כאן ניסוי גדול, הוא עשוי להצליח והוא עלול להיכשל. שמעתי את הדברים שאמר השר ויש בהם היגיון רב אבל אם חלילה הניסוי הזה ייכשל, אולי מן הראוי היה לעשות אותו בהדרגה. רוצה לומר, לא לכלול את החינוכית בשלב הראשון כי אם הדבר הזה ייכשל כאמור, הכול ייכשל - גם הטלוויזיה החינוכית תיעלם מעולמנו וגם הערוץ הציבורי וגם הרדיו.

אני מציע לוועדה וגם לשר לעשות כדלקמן. להפריד את החינוכית ואת הרדיו מהחוק הזה, החוק הזה יחול על הערוץ הראשון כי שם באמת יש את עיקר הבעיה. הרדיו בסופו של דבר מתפקד בעלויות מאוד גבוהות אבל מתפקד ועל זה אין עוררין.

זאת בקשה סותרת לרוב הבקשות שהתקבלו להכליל את הרדיו בחוק כולל מספרי תחנות.

זאת דעתי ואני אומר אותה. אני מציע לשר לעשות רפורמה עליה הוסכם גם בממשלה וגם בקרב עובדי רשות השידור ברדיו. אני מציע לשר לא לכלול את החינוכית בתוך החוק הזה כי בנימוקים שאמרתי קודם, אם זה יצליח – זה יהיה מצוין, אם זה ייכשל – נאבד את הכול, גם את הרדיו המצוין שיש לנו, וצריך לומר את זה בקול רם כי קול ישראל עושה רדיו מצוין, וגם הטלוויזיה החינוכית, יש לה הישגים כבירים. החוק לא מבטיח שזה יצליח. לכן מידת הזהירות הראויה מתבקשת כאן כי הרי אין חוק מוצלח שעושה ערוץ מוצלח. עוד לא נולד החוק הזה. כולם רוצים, וגם השר, כוונותיו טובות מאוד, אני משוכנע בכך, אבל אני חושב שנדרשת מידת הזהירות. הייתי מוציא מהחוק הזה בשלב ראשון גם את החינוכית וגם את הרדיו, עושה ברדיו רפורמה שנדרשת בעלויות ומפנה את המאמצים קודם כל לייצר ערוץ ציבורי בטלוויזיה. תודה.

יריב הורוביץ, בבקשה.

יושב ראש איגוד הבמאים. אני רוצה להביע דאגה מהתקציב של ערוץ הילדים שהולך לקום. בשיחות שהיו בינינו, בין היוצרים, קשה לנו לראות איך בארבעים מיליון שקלים אפשר לעשות ערוץ ילדים ראוי מכיוון שבדקנו את ערוצי הילדים של הכבלים לדוגמה, שיש להם תקציב דומה, ובסופו של דבר הם מצליחים להפיק כחצי שעה יומית של שידור מקורי וכל השאר הם קונים, בדרך כלל עבודות אנימציה מאוד זולות מסין. אנחנו לא מבינים איך במחירים של היום, בארבעים מיליון שקלים אפשר לייצר טלוויזיה איכותית לילדים - ואני אומר זאת גם כאבא לילד – שהיא ראויה ויש בה תכנים מקומיים רלוונטיים ומאתגרים. בארבעים מיליון שקלים נקבל סרטים מצוירים מדרגה מאוד נמוכה שמייצרים פועלי יזע בסין וזה הפחד שלנו, שיהיה ערוץ עם הרבה שידורים חוזרים, עם תכנים לא ראויים ובסופו של דבר נצליח להפיק, אם אנחנו פורסים את הכסף הזה לשנה, אולי חצי שעה או שעת שידור מקורית אחת ביום. תודה רבה.

תודה. עוד מישהו לעניין הסעיף הזה?

בוקר טוב. לעניין ההשלכה שכבר דובר עליה לסעיף 7, מטרות השידור. בשימת לב למה שאמרת בתחילת הישיבה, ניתוק מהפוליטיקאים, לא מהפוליטיקה ועצמאות תקציבית. הכנסת דאגה לערוץ כנסת ולא מכיוון שהיא רוצה להתערב איך נעשה הדיווח בה, אלא מכיוון שחברי הכנסת רוצים להיות בטוחים שמה שקורה בבית הזה אכן מגיע לכל העולם וקודם כל לאזרחי המדינה. אני פונה לכנסת לשים לב לעובדה שבמטרות החוק העולם לא הוזכר. אנחנו אמורים לשדר בבית החדש, הנהדר, היעיל והתקציבי – אני אחזור לעניין התקציב – בלי לשים לב לשידורים לחוץ לארץ. עבדתי הרבה מאוד זמן בשידורים לחוץ לארץ ואני מדבר על טלוויזיה. אין ערוץ שאמור לדבר לעולם כולו. בא לכאן מנהל קול ישראל בערבית ודיבר על ארבעה מעגלים. אני מדבר על טלוויזיה לעולם כולו. שמעתי את ראש הממשלה בבית הזה, בוועדה, על הרפורמה ברשות השידור, שהיה רוצה לשמוע פרנס דה, ישראל דה, משהו שפונה לעולם כולו באופן עצמאי. לא מה שאומרת הממשלה לעולם כולו אלא מה שאומר העם, מקצועי בדיוק כמו כאן. אין כאן שום דבר. לא מוזכר, בטח לא תפוצות ישראל. מה מעניין אותנו מה חושבים יהודי העולם עלינו ומה הם מקבלים?

אתה אומר שצריך ערוץ נוסף?

אני לא שם. אם בחוק תהיה מטרה כזאת בסעיף 7, למועצה מהתחלה יהיה צורך או חובה לדאוג לתקציב כזה. שנים אני סבלתי בקול ישראל עת היינו גלגל חמישי. לנו אין בית משלנו.

אני מבין מה אתה אומר. ערוץ 1, אתם רוצים 24 שעות. השידורים שלנו הם לישראלים.

זה ודאי.

קודם כל, שהם יהיו טובים. המטרות שהיו אז בשנות ה-60, צריך לזכור, עם לבדד ישכון ובגויים לא יתחשב.

אני לא דיברתי על זה.

אלה הסיבות שהיו אז. רצו לדבר אל כל העולם ודיברו עם כל העולם. אני אומר לך שאני מאוד חושש מכל הדברים האלה שנצא.

אני לא רוצה במיוחד. אם המטרה לא מוזכרת ואין מסגרת שהיא מוזכרת, העסק ימות. תסתכלו מה היו המטרות למנהל יעיל ולמה הוא יסתכל, מה כתוב לו ומה הכסף שיש לו. לשם הוא ילך. אגב, אותו דבר לגבי הרדיו. אם לא יהיה כתוב שמונה ערוצים כמו היום, לא יהיה.

אני מזכיר לכולנו עוד פעם שבחוק הקודם בסעיף 44 דובר על כך שתינתן איזושהי הגנה לרפרטואר המוזיקלי הישראלי בתחום השידורים. הסעיף הזה נשמט מהחוק החדש ואני מקווה שנשמט בטעות סופר. משיחה שהייתה לי עם דנה, הסתבר שהוא לא נשמט בטעות סופר אלא בכוונת מכוון.

עם מי הייתה לך השיחה?

עם דנה.

אני לא אומרת שאי אפשר לשנות את זה, אבל זה לא היה בטעות.

מה הייתה כוונת המכוון? זה פשוט לא הובא לידיעתי.

אני אומר שוב שאין לנו פלטפורמות אחרות. לתרבות הישראלית יש רק את הערוצים שלנו, הערוצים הישראליים. אני חושב שזה מובן. נכון?

נראה לי.

אנחנו פשוט מחפשים את המקום לשלב את זה בחוק. אני מבין שבנוסח החדש, בסעיף 68 מדובר על רדיו וב-67 מדובר על ערוצי הטלוויזיה. אני כמובן לא מבקש שזה יופיע בערוץ הטלוויזיה בשפה הערבית אבל כן בערוצים, כמובן בערוץ לילדים ובערוץ הראשון ובתחנות הרדיו. כלומר, שייכנס סעיף שאומר "לפחות מחצית מהשירים המשודרים על ידי תאגיד השידור הציבורי במהלך כל חודש, יהיו שירים בשפה העברית. בסעיף זה, שיר בשפה העברית, שיר שמרבית מילותיו הן בשפה העברית". זה נוסח החוק הישן בתיקון קל.

תודה. עוד מישהו לגבי הסעיף הזה? לא. אדוני השר, בבקשה.

אני אתייחס למספר דברים שנאמרו כאן. נתחיל עם ההצעה של גברתי בקשר לפיקוח על תקציב תאגיד השידור הציבורי החדש. באמת בהתייעצות עם משרד האוצר, כיוון שממילא חוק יסודות התקציב חל על כל הגופים המתוקצבים וכיוון שלפחות למראית עין כאן זה נראה כאילו לאוצר יש איזשהו רצון לאיזושהי שליטה אחרת או פיקוח מסוג אחר, אז אנחנו מביעים בזאת את הסכמתנו להסיר את סעיף 64 ולמחוק אותו מהחוק.

המשמעות היא שהתקציב יהיה טעון אישור שר האוצר אבל הוא לא יקבע את דרכי הכנתו וכולי, כפי שהוצע בסעיף.

אין בזה שינוי.

נכון וטוב שכך.

עדיין מדובר בגוף שמגלגל כ-700 מיליון שקלים בשנה.

אני לא חולקת על כך. חלקתי על נוסח הסעיף שהוצע.

נקודה שנייה. אני הולך מהיותר אל קל הכבד. הנקודה אותה העלה יוריק בן דוד. אחרי חשיבה, אנחנו מסכימים להכניס את הסעיף שבעצם מחייב שבשידורי הרדיו בשפה העברית, לפחות מחצית מהשירים במהלך החודש יהיו בשפה העברית.

כבוד השר, למה לא בטלוויזיה? בטלוויזיה לילדים ובטלוויזיה?

על זה לא ביקשתם ולא עשינו חשיבה. אני לא יודע מה ההשלכות של זה. חבל שמעלים את זה מרגע לרגע.

דיברנו על תאגיד השידור. לא התמקדנו ברדיו.

כרגע אני אומר מה בדקנו ומה חשבנו. שוב, אני חושב שיחד עם ההכנסה בסעיף 7 של עניין המוזיקה העברית ועוד מעט תשמעו על הרכב הדירקטוריון וההתייחסות הספציפית לעניין של המוזיקה העברית, או אז אני חושב שניתן כיסוי די רחב במטרות של החוק בהרכב הדירקטוריון, בתעדוף של מוזיקה עברית. אני לא יודע אם כל מה שרציתם או תרצו ייכנס, אבל אני חושב שהרוב המכריע ייכנס וכן תהיה כאן איזושהי בשורה ליוצרים ישראלים מוזיקליים שתורמים רבות לתרבות ולמוזיקה העברית הישראלית.

לנושא אותו העלה יריב הורוביץ לגבי ערוץ הילדים. יכול להיות שלא עיינתם בחוק אבל החוק קובע חובת הוצאה של ארבעים מיליון שקלים לערוץ הילדים רק להפקות ישראליות. כלומר, הארבעים מיליון שקלים, אם הם רוצים או נשאר להם כסף לרכש זר והם חושבים שיש איזו תכנית מדהימה לילדים בעולם, הם יכולים לקנות אותה אבל זה יצטרך להיות מחוץ לארבעים מיליון שקלים שיושקעו אך ורק בהפקות לילדים בשפה העברית.

אבל ארבעים מיליון שקלים זה התקציב שלהם. לא?

ארבעים מיליון שקלים, זה התקציב הכולל שלהם?

תקציב ההפקות הכולל.

לא. מה שיש בתוספת, אלה השקעות ספציפיות בהפקות המקוריות בשפה העברית. זה ארבעים מיליון שקלים. זה כמו המאתיים מיליון שהם 180 מיליון כי מותר שם עשרים מיליון לרכש זר. בשונה מהמאתיים, שם כתוב במפורש שעשרים מיליון שקלים הם לרכש זר, כאן כל הארבעים מיליון חייבים ללכת להפקות לילדים.

מאיפה יהיה להם עוד תקציב לרכישות נוספות? לא יהיה להם.

זאת אחריות המנכ"ל לחלק את העוגה הכוללת של ה-700 מיליון שקלים ובלבד שהוא חייב לעמוד בזה שמתוך ה-700 מיליון שקלים 180 מיליון שקלים לפחות הולכים להפקות מקור ישראליות ויתר הפירוט של התוספת ולפחות 160 מיליון שקלים הם התקציב השנתי של חטיבת החדשות. זאת האחריות שלו איך לנהל את הגוף הזה.

אני רוצה להוסיף עוד נקודה. משרד החינוך היום, העלות של הטלוויזיה החינוכית, תקציבית, היא 120 מיליון שקלים.

זה לא מדויק. בוא נדייק בעובדות בוועדה כזאת מכובדת. התקציב הוא שמונים מיליון שקלים.

לשידורים.

זה הנתון שקיבלתי משר החינוך. את יכולה לדבר אתו ועם מנכ"לית משרד החינוך ולהביא נתון אחר.

זה היה בלי מע"מ.

התקציב הוא שמונים מיליון שקלים ושכר העובדים כלול בתוכו.

נמצא כאן היועץ המשפטי של החינוכית ואפשר לפנות למשרד החינוך. שוב, אני לא השר הממונה. זה הנתון שנמסר לי על ידי שר החינוך.

אביגדור, יש לך את הנתונים?

אני צריך לבדוק. אני לא יכול לענות עכשיו.

בכל מקרה, זה לא רלוונטי לטיעון. בין אם הסכום הוא שמונים או 120 מיליון שקלים, הכוונה של משרד החינוך היא להשקיע מעל הארבעים מיליון שקלים, שזאת חובת תאגיד השידור הציבורי, עוד איקס וזה צריך לשאול אותו, אם שר החינוך יהיה מוכן או לא יהיה מוכן לעגן בחוק את הסכום שיתווסף כהשקעות משרד החינוך. יש לנו דיאלוג אל מול היועץ המשפטי של החינוכית ושר החינוך ואנחנו הסכמנו שתיווסף גם חובה בחוק שאת אותם תכנים שמשרד החינוך יפיק אקסטרה על הארבעים מיליון האלו, גם כן תהיה חובה לשבץ אותם בלוח השידורים של ערוץ הילדים החדש.

איך ידעו מתי זה הערוץ החינוכי ומתי זה הערוץ הבידורי?

אתה מעביר בשלט.

יהיה לוח זמנים מראש כל שבוע?

לא. בהנחה שהשאלה שלך היא כנה ורצינית.

היא כנה והיא מאוד רצינית.

אני מניח שלרב נסים זאב אין הרבה ניסיון בזפזוף וזה בסדר גמור. אלה יהיו ערוצים נפרדים לגמרי בשלט. הערוץ המרכזי בשפה העברית יהיה בנפרד, הערוץ בערבית יהיה בנפרד, מה שקרא כאן איתי לנדסברג גטו ואני חולק עליו לחלוטין, ויהיה ערוץ נפרד אך ורק לילדים.

מה עם הערוץ של החרדים? יש ערוץ כזה?

ערוץ כשר.

הערות לגבי סעיף 68.

היה עוד סעיף לפני כן שהציעו להוסיף, בין 67 ל-68, ערוצי השידור ברדיו.

יש סעיף נוסף שמשרד התקשורת מבקש להכניס בנוגע לרדיו, בדיוק אחרי סעיף 67.

הקראנו אותו בישיבה הקודמת.

הקראנו אותו והוא הופץ לחברי הכנסת.

זה היה בנוסח שעלה לאתר.

הערות לגבי הסעיף של הרדיו. תקריאי אותו שוב.

קראנו לו לצורך העניין סעיף 67א, ערוצי השידור ברדיו.

רגע. אני רוצה לשאול שאלה. היום רשות השידור משדרת, זמן קצר מדי אבל משדרת, באנגלית. איפה היא תמשיך לשדר את זה? אני גם חושב שהיא צריכה להרחיב את השידורים שלה, מה שנקרא ערוץ בערבית, בערוץ המרכזי. זאת איזושהי מטלה קיימת בעיני מצומצמת אבל בכל מקרה אם היא לא תוזכר בחוק, היא גם תיעלם ולא תהיה יותר.

קודם כל, ההנחה שכל מה שקיים כיום, אם הוא לא יהיה מעוגן בחוק – הוא לא יהיה קיים, זאת הנחה שאני חולק עליה. אני חושב שצריך להשאיר מרווח שיקול דעת למנהל ולדירקטוריון שם מה לעשות. אנחנו לא הולכים לעשות להם מנואל גייד כזה שהם קמים בבוקר, מסתכלים על תרי"ג מצוות שלהם והם חייבים לקיים קלה כחמורה. יש כאן את הנושאים המרכזיים בחוק. אני חושב כמוך שהשידור בשפה האנגלית, גם הוא חשוב ולכן יש סעיף - ואם עוד לא דיברנו עליו, עוד נדבר עליו – של שידור בשפות שרווחות בקרב האוכלוסייה במדינת ישראל. אני חושב שבצדק אתה מעלה את הנושא של שידור – זה עלה כאן גם קודם – כלפי העולם שמצריך שידור בשפות נוספות. אני לוקח על עצמי, אנחנו צריכים לדון על זה בתוכנו ואין לנו עדיין החלטה בעניין הזה. מי כמוך מבין שאם עושים דבר כזה, הוא צריך להיות ברמה גבוהה ומושקעת כי להשקיע בזה כמו שהיה עד היום ולצפות שזה ישפיע בעולם, זה לא רציני. בסוף אנחנו צריכים לראות מתוך סך המשאבים יחד עם האוצר אם אנחנו יודעים או להביא את זה או להגדיל אבל אני בהחלט מתייחס לזה בשיא הרצינות, להערה שלך.

אני אביא הצעה בעניין הזה. אני לא יודע היכן זה ייכנס אבל אני אביא הצעה בעניין הזה.

חוץ מזה, אתה יודע, נחמן, שגם מה שכתוב בחוק, עוד אין ערובה שזה יהיה קיים.

אני יודע. חשבתי על הפינה הזאת שהיא מאוד חשובה.

לך יש תמיד את המשפט הזה שאפשר לייצר חוקים טובים ולא אנשים טובים. צריך להביא לפחות חוק טוב ואנשים טובים יבואו.

עורכת הדין ברוק, בבקשה, סעיף 67א.

67א.
ערוצי השידור ברדיו

תאגיד השידור הציבורי ישדר שידורי רדיו בנושא אקטואליה, מוזיקה, מורשת ישראל ושידורים בשפה הערבית או בשפות שונות הרווחות בציבור הישראלי.

בעריכה הסופית אנחנו ניתן לסעיף את המספור.

תודה. הערות.

לגבי מורשת ישראל. עד היום הייתה תחנה בשם תחנת מורשת. עכשיו היא תיבלע בתוך כלל השידורים או שהתחנה תישאר בפני עצמה?

תחליט ההנהלה אם היא תישאר בפני עצמה או תיבלע.

אני מבקש שהתחנה הזאת תישאר. בעבר הייתה התחייבות אפילו להגדיל , נדמה לי משלושה מיליון לשישה מיליון שקלים וזה לא בוצע.

למה?

לא יודע.

מתי הייתה ההתחייבות?

לפני ועדת לנדס שפירקה את כל ההתחייבויות שהיו.

ברור. רק את זה היא פירקה.

לא. את הכול, אבל גם. לכן אני חושב שצריך לתת התייחסות מיוחדת לעניין של תחנת מורשת.

תודה.

גם שפות שונות, צריך פשוט לדייק ולכתוב במדויק את השפה הרוסית, אמהרית וצרפתית. זה מאוד מאוד נדרש.

עורכת הדין אמרה סוגים ומאפיינים לגבי הרשתות. לגבי הרשתות או תחנות רדיו, יהיו מאופיינים. אני שואל האם כאשר דיברו על מוזיקה ישראלית, רשת ג' שעובדת 24 שעות, האם היא תהיה ברשות השידור החדשה על רשתותיה כמו רשת 88, רשת קול המוזיקה? האם הרשתות האלה יהיו בתאגיד החדש?

קודם כל, אני מייחס חשיבות אדירה לנושא של שידורים בנושא מורשת ישראל ולכן כידוע לגברתי, ואני מקווה שכל מי שנמצא כאן יודע, שינינו את סעיף 7 כך שאחד הנושאים המרכזיים שהתאגיד צריך בנושא שלהם לעסוק זה גם הערכים של ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית, ומצוין במפורש הנושא של מורשת ישראל.

בנוסף, בסעיף 67א שהוקרא עכשיו, אנחנו פירטנו את הנושאים כך שבעיני זה די מעגן את הנושאים שהיום קיימים, אקטואליה, מוזיקה, מורשת ישראל, שידורים בשפה הערבית ובשפות שונות, אבל אנחנו לא חושבים שזה דבר נכון לכבול מראש מעתה ועד עולם את שיקול הדעת של מי שינהל את הגוף הזה, באיזה צורה הוא מנהל או כמה שעות ביום הוא עושה. נכון שכיום, אם היית שואלת אותי, הייתי אומר לך את דעתי האישית שאני חושב שצריך שתהיה רשת כזאת ורשת אחרת לאורך כל שעות היממה, אבל יכול להיות שבעתיד, לאור שינויים באוכלוסייה, לאור שינויים בטכנולוגיה, לאור שינויים בביקושים, צריך להשאיר את מרחב שיקול הדעת למנהל לעשות את השינויים בעניין הזה ועדיין הכנסנו כאן בחוק את הנושאים המרכזיים, ודאי כאשר מדובר בכשלי שוק ששידורים מסחריים לא עונים עליהם. כאשר אתה צריך לתת מענה לאוכלוסיות בישראל שעדיין מדברות חלק נכבד משעות היממה בשפות אחרות, אתה רוצה לתת ואתה חייב לתת לזה מענה.
אני חייב להעיר עוד הערה מלב אל לב. אני שומע בימים האחרונים איזשהו קמפיין על גבי קול ישראל כאילו אנחנו למעשה סוגרים את הרדיו וסוגרים את קול ישראל. קודם כל, אני נורא מצטער שמנצלים את התמימות של כל מיני אושיות תרבות ואנשי ציבור ואפילו קצת מעבר לתמימות כי היו יכולים גם לפנות ולשאול את הוועדה או אותך או אותי. הם ממהרים להקליט את עצמם ומאשימים אותנו בטיפשות ובסגירת הרדיו, אבל זה קצת מוזר שמצד אחד משמיעים כל היום, קול ישראל, שאנחנו סוגרים את הרדיו ומצד שני באים לכאן אנשי הרדיו הבכירים ביותר ומנהלים אתנו שיח לא רק על זה שלראשונה אי פעם הרדיו בכלל מעוגן בחוק, כי בואו נאמר את האמת והיא שעד היום הרדיו לא היה קיים בשום חוק או בשום גרסה.

הוא לא היה צריך חוק. זה היה מובן מאליו. צריך לעגן אותו בחוק.

זה לא אמור להיות מובן מאליו.

אם זה מובן מאליו, אפשר להשאיר אותו בלי חוק, אבל לראשונה אי פעם מעגנים גם את הרדיו וגם את הנושאים שהוא נותן להם מענה.

אתה רוצה להשאיר את הדיון הזה על מי מנוחות. תגמור את הסכם העבודה ותעביר מה שאתה רוצה. הרדיו מעוגן בחוק. האנשים מעוגנים בחוק?

אילן, אני מכבד אותך, אני מציע לך שפעם אחת ברפורמה תנסו לחשוב מה טוב גם לאזרחים. העובדים מאוד חשובים אבל לפני כן יש שמונה מיליון אזרחים שצריכים לקבל מענה מהחוק הזה.

איך אתה לא מתבייש?

תתבייש אתה. אני לא מתבייש. אני גאה. אתה צריך להתבייש. לא מעניינים אותך שמונה מיליון אזרחים.

גם אנחנו אזרחים.

אתה אמור לייצג אותם קודם כל.

אתה זורק את העובדים לרחוב.

אתה זורק אותם לרחוב. אתה. אם החוק הזה לא יעבור, הם יהיו במצב הרבה יותר גרוע מהמצב בו הם יהיו אם החוק הזה יעבור. הם גם יודעים את זה.

קודם כל אתם מחסלים ואחר כך אתם מסמנים את המטרה.

איזה דיבור זה? מה הצביעות הזאת? תפתרו את הבעיה הזאת כולה ותוכלו לעשות את כל הרפורמות שאתם רוצים.

הוא מעלה נקודה חשובה, עניין הפרישה והסכם העובדים שלפחות נדע היכן זה נמצא.

זה מוביל את הדיון לאורך כל הדרך. כולם יודעים את הדבר הזה.

אילן, די. אני מבקשת שתפסיק.

את רוצה שאני אצא?

אני מבקשת שתפסיק. אני לא רוצה להוציא אותך. אני רוצה להבהיר נקודה אחת.

מדברים כאילו מסתכלים ללמפה. מה הסיפור הזה? אתם עושים הפרד ומשול, משסים את היוצרים באמצעים שלכם כנגד העובדים.

אילן, תירגע. הצגה נהדרת, עכשיו תירגע.

אל תכניס אותנו למשחק הזה.

אבל אתם כבר במשחק הזה.

אני אתחיל להוציא אנשים.

חבר'ה, לכם מגיע מה שמגיע. אף אחד לא עושים לכם כאן טובה. אין השקעה בתרבות במדינה הזאת אלא יש השקעה בדברים אחרים. אל תיפלו לפח הזה. האינטרס של העובדים והאינטרס של היוצרים הוא אותו אינטרס בדיוק. אני יכול להראות עוד 18 מקומות בזבזנים יותר מרשות השידור.

אילן, אני מזהירה אותך פעם ראשונה.

אף אחד לא עושה לכם טובה. אתם תקבלו הרבה יותר ממה שצריך וצריך לעמוד על זה.

זאת הדרך, לשסות אחד בשני.

אילן, פעם שנייה.

כמה צביעות יכולה להיות?

אילן, עם כל הכבוד, צריך לדאוג לזכויות העובדים.

גברתי, אני לא מחפש כבוד. אתם רוצים לפתור בעיה כשאתם יודעים שזאת באמת תעודת פטירה.

אתה ממש לא מכבד את זכות הדיבור של אנשים אחרים וזה ממש מצער אותי. זה לא מתאים לך, ההתנהלות הזאת.

אני זועק את הזעקה של העלובים.

אין ספק שצריך לדאוג לזכויות העובדים אבל לבוא ולומר להעביר איזה חוק שאתה רוצה, העיקר תדאג לעובדים, זה קצת להתנער מאחריות שיש לך כאורגן של המדינה.

אני רוצה לדעת און קמרה. בסדר? תפתרו את הבעיה הזאת וכל שאר הדברים אפשר יהיה לפתור. אל תשאירו אנשים בדרך. כל הרעיונות הנשגבים האלה נשברים בסופו של דבר על כך שאנשים ייזרקו מכאן והאנשים האלה הם כל השמונה מיליון במדינת ישראל.

יושבת הראש, אני יכול לפרשן אותו בחייו?

לא.

ברשותך.

הוא אחד הפרשנים הטובים שלי.

אני ה-71 אחרי רש"י. אתה מרשה לי?

בוודאי.

אפשר גברתי? הוא מרשה לי. תודה. אנחנו כבר אמרנו מתחילת הדרך, לפחות אני. אני תמכתי בחוק. אני תומך בחוק ואמרתי זאת לאורך כל הדרך.

במתכונת המוצעת.

אתה מפרשן אותי בחיי? תן לי, אני מדבר שוטף.

נשב כאן עד הלילה ונעבור על כל הסעיפים שהיינו אמורים לעבור היום.

כי יש לנו תאריך סיום. יש לנו תאריך לסיים.

אנחנו בבית ספר?

אני מנסה לומר לך, ואמרתי זאת גם לשר, ואמרתי זאת לכל מי שמבקש לשמוע, שנושא הטיפול בעובדים נמצא כל הזמן והוא לא ברקע אלא שהוא כל הזמן כאן. הוא נמצא על השולחן לאורך כל הדרך. אנשים כמוני שנפגשים גם עם ציבור העובדים רוצים את החוק בכל מאודנו.

לא רק אתה נפגש אלא כולם נפגשים עם העובדים.

סליחה, ביקשתי שתמליצי עלי להדליק משואה או שאני אמליץ עליך לכך? לא. אז תני לי להגיד את הדברים איך שאני רוצה.

זה מה שאתה עושה.

אל תפריעי לי. את לא צריכה להפריע לי. אני כאן עוזר לכם להעביר את החוק מהאופוזיציה לאורך כל הדרך.

ובזה אתה חוטא.

אני עושה את ההבחנה הברורה בין החוק והצורך במהפכה הנדרשת ברשות השידור לבין העובדים. אני אמרתי את זה גם לשר ואני אומר את זה לכם. לא נגיע למצב שבו אנחנו נגיע לרגע האמת – ואני אומר לך את זה, גלעד, בחברות ואני מעריך את מה שאתה עושה ואת העובדה שאתה נמצא כאן כל הזמן כדי לוודא שהחוק עובר כמו שצריך – אבל אנחנו לא נשתף אתכם פעולה בשום פנים ואופן - - -

זה כבר יהיה מאוחר.

עשה לי טובה. אני נרגש מאוד. מה שאני מנסה לומר לכם בשורה התחתונה בעניין הזה הוא שאתם צריכים להזדרז מאוד מאוד כי עניין העובדים, עם כל הבעייתיות, במשך כל השנים הם היו שותפים להרבה דברים שאני לא רוצה לחזור עליהם אבל המנהלים שלהם, לאף פוליטיקאי לא היה את האומץ להזיז אותם, היו אשמים עוד יותר.

לכן אני מבקש, אני אפילו מתחנן לפניך, כי זה עניין שיש כאן רצון כן. גם אילן – ועל זה אני מדבר - ואחרים, כולל אותי, ואולי אני רוצה יותר מהם את הרפורמה שאני מאמין בה ונלחמתי עבורה שנים רבות, עבור השידור הציבורי ושילמתי גם מחירים אישיים פוליטיים בעניין הזה, אבל עניין העובדים חייב להסתיים במקביל. זה לא יהיה הוגן מצדכם, לא מצד הממשלה ולא מצד אף אחד אחר, להגיע לסוף הדרך מבלי לסיים את זה. זה לא יהיה הוגן לעשות את זה קואליציה-אופוזיציה כי אין כאן שאלה של קואליציה ואופוזיציה אלא יש כאן עניין אמיתי. אנשים יוצאים הביתה ואין להם לאן ללכת. זה לא צחוק. זה לא פופוליזם. אני הראשון שבא ואמרתי ליוצרים להוציא את הכול החוצה, הפקות החוצה, וכל הזמן נלחם עבורכם אבל יש רגע שאי אפשר גם להפקיר את אלה שנמצאים.

לא מפקירים. תומכים בהם.

אני ראיתי, אתם כל הזמן עם ידיים פתוחות. זה לא העניין. אני אומר לגברתי, אני הצעתי ואני יודע שאדוני השר נפגש עם יושב ראש ההסתדרות, אבל חברים יקרים, העובדים בתחושה של חוסר ודאות. אין דבר יותר קשה מחוסר ודאות בכל תחום ובכל עניין. תודה.

בכל זאת אני רוצה להמליץ על איתן כבל להדליק משואה. בכל זאת הוא ראוי.

עכשיו אני מדברת. חבר הכנסת כבל, אתה יודע טוב, לפחות כמוני, אם לא יותר, שמתנהל מדי יום משא ומתן עם העובדים.

לא מדי יום.

שקט. על מנת להביא לכך שאף עובד לא ייזרק כהגדרתך. כן דואגים.

אז למה את לא מגדירה את זה?

עדיין אנחנו מאוד מאוד מאוד רחוקים.

מקיימים כאן מאזן אימה.

אנחנו עוד לא יודעים כמה אנשים נשארים במקום הזה.

שמים לנו את הגליוטינה על הצוואר.

מזמינים לכאן אנשים שידברו בפניכם ויגדירו את העובדים כג'וקים, כמקקים, כבעיה של רשות השידור. זאת בושה. מביאים לכאן את רם בלניקוב.

אם תגדירי כאן את ההסכם, כל השאר ילך.

אילן, אתה שועל ותיק ממני.

אני בכלל לא שועל גברתי. את הדברים האלה תשמרי לפוליטיקה החדשה שאתם מנהלים כאן.

אני אומרת לך שאתה יודע טוב מאוד שמתנהל משא ומתן.

לא כל יום.

זה מאוד נוח לבוא ובמקום להתמודד עם טענות ענייניות - - -

לא. תסלחי לי, אני לא דיברתי על משא ומתן. את העקרונות האלה את צריכה לשמוע כאן.

גברתי, המשא ומתן לא מתנהל במקביל לוועדה. הרבה יותר שעות בוועדה מאשר במשא ומתן. לא פייר לומר את המילה מקביל. אני כאן הרבה יותר שעות מאשר המקבילים שלי נמצאים במשא ומתן. האוצר ושר התקשורת גוררים רגליים.

תקבעי כאן את העקרונות.

אני מזהירה אותך פעם שנייה.

זה הדבר הכי חשוב שיש. בסדר, ממילא אני צריך ללכת. אני רק אומר לך שהדבר הכי חשוב שתעשי, גם לטובת הדיון, שתקבעי מה הם התנאים כאן. זאת אומרת, הרחבת הרפורמה הקודמת של ה-700 ומי שרוצה, פורש מרצון, ומי שנשאר, גם אם הוא החמישי במצלמה, הוא יישאר שם. את יודעת למה? כי גם מדינת ישראל קיימת על פי אותה מתכונת והיא לא מפטרת את האזרחים שלה כי זה לא יעיל. אם היינו הולכים על פי עקרון היעילות, מדינת ישראל לא הייתה בכלל קמה ואסור היה להקים אותה כי זה לא רנטבילי הדבר הזה. אל תספרו לי את הסיפור הזה כי אני יכול להראות לכם עשרים דוגמאות שהן הרבה יותר מופקרים מאשר רשות השידור וזקוקים להרבה יותר רפורמה אבל הם נשענים על תמיכה פוליטית הרבה יותר רחבה ואפשר להחזיק אותם. לכן אם אתם רוצים לעשות צדק, תפתרו את הבעיה הזאת, תוציאו את הפיל הזה מן החדר ואפשר להמשיך הלאה ולדבר על יצירת מקור, לדבר על איכות סגולה וכל הדברים האלה שהם מאוד חשובים.

מהדברים שלך אני שומעת את החשיבות שאתה מייחס להם.

אני מייחס לכל הדברים האלה אבל זה לא יפה לדבר על עקרונות נשגבים ובראש ובראשונה לזרוק אנשים לרחוב.

תודה על ההצעה. שמעתי אותך. דבריך נשמעו. תודה רבה. אני ממשיכה בדיון, אם אתה מרשה לי כמובן או שזה לא מסתדר לך באג'נדה.

אני מוחה על זה שאמרת שהוא שועל.

גברתי, את מאוד אישית וחבל שאת מנהלת כך את הדברים בפרספקטיבה כזאת.

אני מאוד לא אישית.

ממש ממש אישית. את יודעת מה? את יכולה להיות במקום כל אחד מהאנשים האלה, וגם אני יכול להיות וכל אחד יכול להיות., אבל ה הסתכלות הזאת לצערי הרב לא קיימת אצלכם. כאשר השר מדבר על שמונה מיליון אנשים שלהם אנחנו לא דואגים, כל אחד מהשמונה מיליון האלה יינזק הרבה יותר אם הוא יימצא במקום עבודה וייזרק לרחוב מאשר הוא צריך לשלם את האגרה, אם כבר מדברים על זה.

איפה היית כשהייתה הרפורמה בסלולר ו-8,000 אנשים פוטרו? איפה היית? אני לא זוכר שהתראיינת ולא זוכר שדיברת.

ביבי אמר לכם שכולכם תהיו כחלונים וגם אתה רוצה להיות כחלון. אתה לא תצליח לעשות את זה כי זה גם לא אותו תחום. תהיו כולכם כחלונים.

מאה אחוז. לכו להתראיין.

אלה מכם שיצליחו, תהיו כחלון. אני לא הולך להתראיין לשום מקום.

לא עכשיו אלא מחר, מחרתיים. תקבל ראיון עוד יום-יומיים.

עשרים אחוזים מהשכר לגבי האנשים, 700 פורשים, מה יש לכם?

איפה היית כאשר פיטרו 8,000 אנשים ברפורמת הסלולר? למה לא צעקת?

הייתי באותו מקום.

רק עובדי מדינה הם קדושים? עובדים בחברות פרטיות לא זכאים להגנה שלך? למה לא הגנת עליהם אז? למה לא באת והתנית את זה?

רק עכשיו הם הלכו להסתדרות. רק עכשיו הם התאגדו מסביב להסתדרות.

אתה יודע שזאת לא אמת מה שאתה אומר. מה זה משנה?

הדיון נעול וימשיך בשעה 12:30.

רעיון מעולה. אני צריך ללכת לוועדה על דוח העוני אליו יצטרפו עוד אנשים. לא מכובד, גברתי. יש לך תאריך יעד, כאילו מדובר ב-כ"ט בנובמבר, אבל זה לא כך.

<(הישיבה נפסקה בשעה 12:15 ונתחדשה בשעה 12:30.)>

אני מחדשת את ישיבת הועדה. אני מבקשת להבהיר. המהומה שהתרחשה כאן לפני ההפסקה, לא תקרה. אני אומרת, זה לא יקרה עוד פעם. אני באמת הולכת להוציא כל מי שמתחיל לדבר בלי שניתנה לו רשות דיבור. זה לא יקרה עוד פעם. יובל, בבקשה.

בחוק יש הבדל לא ברור בין הרדיו לבין הטלוויזיה. סעיף 67 קובע בדיוק איזה שלושה ערוצים לפחות וסעיף 68 שהוסף או 67א קובע באופן כללי שתאגיד השידור הציבורי ישדר ברדיו כך וכך. צריך להזכיר שוועדת לנדס קבעה במפורש בעמוד 52 שהתחנות, שמונה התחנות של קול ישראל, נותנות מענה למגוון כשלי השוק הקיימים בענף הברודקסט והפעלתם עולה בקנה אחד עם השירותים שנותן המשדר הציבורי הרדיופוני במרבית העולם המערבי ולפיכך מומלץ כי הרדיו הציבורי ימשיך להפעיל את כל התחנות הקיימות כיום. אם קובעים שהמשדר הציבורי חייב לשדר שלושה ערוצי טלוויזיה לפחות, כי זאת המלצת הוועדה, צריך לקבוע שהרדיו ישדר בשמונה רשתות לפחות ואלו הן, ויש שמונה רשתות לקול ישראל.
אני רוצה להעיר בקשר להערה שלך בתחילת הדיון לגבי זה ששר האוצר מושך את ידיו מהחוק. צריך גם להתייחס לסעיף 12(6) של החוק שקובע שכל תקציב שנתי צריך להיות מובא לאישור שר האוצר וגם את זה צריך לבטל.

אני יכולה להסביר למה זה נעשה באופן שזה נעשה. כמו שכבר הסברתי בעבר, המצב היום הוא שלא הטלוויזיה ולא מספר ערוצי הטלוויזיה ולא מספר ערוצי הרדיו מעוגנים בחקיקה. לשם כך לא נדרשת חקיקה. הסיבה שיש פחות לערוצי הטלוויזיה, כי החוק הזה בא לחדש את מה שלא קיים היום במובן הזה שהיום אין שלושה ערוצים לרשות השידור וגם על מנת לכרוך את הנושא של הטלוויזיה החינוכית. לכן נמצא מקום שיש לעגן את זה. הרדיו, כמו שהקראת מההמלצה וזה היה מדויק להפליא, ועדת לנדס המליצה להשאיר את האופי של שידורי הרדיו כמו שהם היום.

את כל שמונה הרשתות.

ואת שמונה הרשתות. ואולם, זה לא אומר שלא ניתן יהיה לשנות את זה. כיוון שאנחנו באים בעניין הטלוויזיה לחדש וכאשר נגיע לתוספת בסוף, יש לנו את הפירוט ביחס לכל אחד מהערוצים, לא יהיה שום הגיון לכתוב את הפירוט של הכסף מבלי שיש פירוט של הערוצים ומבלי שאנחנו מחדשים את העובדה שצריך שיהיו שלושה ערוצים. זאת הסיבה שמוצע כאן לעגן את הטלוויזיה במתכונת של שלושת הערוצים ואת הרדיו, עדיין להותיר את הגמישות ככל שיידרש בעתיד. כרגע ההמלצה היא להשאיר אותם ואני מבינה שזאת הכוונה. כיוון שהחוק נכתב לעוד שישים שנים - - -

זה העניין. כשמסתכלים על המצב היום, המצב היום לא יהיה רלוונטי בעוד עשר שנים, עשרים שנים ושלושים שנים, אבל אם החוק הזה צריך להסתכל קדימה, צריך לעגן את מה שיש ולא צריך לסגור דברים שעובדים כמו שצריך. זאת הסכנה. אם הרדיו עובד כמו שצריך, יש לו המלצות ויש תשבחות וכולי, ושמונה הרשתות לפי דוח לנדס – לא אני כותב את זה – משקפות את המגוון ועונות לכשלי שוק וכולי וכולי וכולי, למה לא לעגן את זה בחוק?

אני אענה. שוב אני רוצה להזכיר שאל מול המצב הקיים כיום, יש כאן התקדמות אדירה כי עד היום לא היה מעוגן שום דבר לגבי הרדיו בחוק, לא קיומו, לא החובה שלו לשדר בשפות שונות שרווחות בציבור הישראלי ולא ספציפיקציה של נושאים. כמו שדנה אמרה, חוק לא כותבים לשנה-שנתיים ושלוש. המטרות הציבוריות של רשות השידור הן קבועות בסעיף 7. הגוף הזה חייב לתת מענה לצרכים ולנושאים שנמצאים בסעיף 7. איך הוא ייתן את המענה הזה והאם זה יהיה בערוץ איקס או בערוץ ואי, אנחנו חשבנו שצריך להשאיר את זה לשיקול הדעת של המנהלים כי אם אני אשאל אותך ביושר, נניח שבעוד עשרים שנים מהיום או בעוד 15 שנים בכל רכב במדינת ישראל, מה שכבר קורה כיום ברכבים היקרים יותר אבל זה הרי יגיע לכולם, צג המגע יהיה צג מגע שיכלול גם רדיו אינטרנטי ונניח שיהיו בעתיד 15 תחנות של רדיו אינטרנטי שמשדרות מוזיקה ישראלית ומתחרות, ואז בגלל שברמה הניהולית משקיעים גם בזה אבל לא מצליחים להכניס שם שום הכנסות, לא נשאר כסף לשדר בשפה הערבית או בשפה הרוסית או אינני יודע מה. זה סוג החלטות שצריך להשאיר אחר כך למנהלים היכן הם משקיעים את התקציב הציבורי שיש להם כדי להמשיך ולתת מענה למשימות הציבוריות שיש לגוף הזה.

זה נכון לגבי הרדיו אבל לא נכון לגבי הטלוויזיה, שם כן יש פירוט של הערוצים.

אולי נוריד גם לגבי הטלוויזיה, אם אדוני יתעקש. אנחנו מוכנים לשקול להוריד גם לגבי הטלוויזיה. יכול להיות. בכל זאת, יש כאלה שהעירו והעבירו לנו הערות כמו המכון הישראלי לדמוקרטיה שבאמת לא נכון גם לעגן לגבי הטלוויזיה כי אז מה שאתה גורם זה שאתה מחייב את הגוף הזה לעולמי עד שהכלים המרכזיים שלו הם רדיו וטלוויזיה, גם אם הרגלי הצפייה של הציבור בעוד כמה שנים יהיו שונים לגמרי. יכול להיות שאולי פספסנו כאן משהו. אנחנו נשקול את זה מחדש, אבל אני לא חושב שהמסקנה מזה היא שצריך עכשיו לרדת לפירוט של שמונה התחנות. אני אומר שאנחנו מוכנים לשקול את כל הנושא הזה עוד פעם, אבל אני לא רואה כרגע צורך בגלל זה לפרט כל אחת מהתחנות לחוד.

בהמשך לדברים של חברי ושל השר. טוב אמר השר שאם אין תיקון בסעיף 7 על מטרות שאנחנו מדברים עליהן, יהיה קצת קשה לעגן בעתיד אפילו אם יהיה פירוט לגבי שמונה התחנות. אני באמת לא מבין כמו קודמי מהרדיו למה אם יש פירוט בטלוויזיה, אין פירוט ברדיו. יותר מזה. אם אני מנסה להבין, זה בגלל המשך ביתר הסעיפים בהם לדוגמה במקום רשת ב' תהיה חטיבת חדשות משותפת לרדיו ולטלוויזיה שאומרים לי שהיא עובדת במקומות אחרים אבל לא ראיתי את החיה הזאת. מניסיוני בארץ, זה לא יעבוד. אז באמת הרדיו מת.

להערה של השר לגבי כל מיני אנשים שמדברים היום ברדיו לטובת הרדיו שעומד למות, ואמרתי למה אני חושב שהוא עומד למות.

לא, הם לא אומרים שהוא עומד למות. הם אומרים שסוגרים את הרדיו.

אני לא אחראי לדברים.

אז מי אחראי?

אני אחראי להביא דברים מפי אומרם וטענות למי שאומר אותם. אולי אתה לא מאמין אבל אני רוצה להגיד לך שכל יום יש יותר ויותר אנשים שמצלצלים אלינו ורוצים להיכנס ויש לי מצב מוזר שאני צריך לעשות מיפוי.

מה זה מלמד? שיש לכם כלי שידור ואתם עושים בו שימוש של מיליונים כקמפיין ואנשים הולכים שולל אחרי הקמפיין השקרי. מה זה מלמד? זה אומרים שקר הרבה פעמים, זה לא הופך אותו לאמת.

האם כבוד השר מציע לי - - -

לא מציע לך כלום. מביע את דעתי. גם לי מותר שתהיה דעה ולהביע אותה. אני לא מתערב. תעשו מה שאתם רוצים. הציבור אומר את שלו.

באמת הרבה כבוד, בבקשה תקשיב.

אני גם לא מבקש כבוד.

אבל לי יש כבוד. מה לעשות, אתה שר ואני לא. יש לי כבוד למי שמגיע לעמדה הזאת.

תרשה לי לפקפק גם בזה.

זכותך.

לסיים.

זה לא יפה לומר את זה לאחד שהוא לא שר. לעצם העניין. מה שאתה מציע לי אם לא הבע דעה - - -

אני לא מציע לך שום דבר.

אמרת את זה, מה אתה משאיר לי, לקחת מהאנשים שמקשיבים לרשת ב' גם את רשת ב' כדי דלא להגיד את דעתי? אתה מוזמן לבוא לרדיו ולהביע את דעתך אם אתה חושב שמי שאומר שם אומר משהו לא בסדר. פתוח בפניך הרדיו כל הזמן וגם הטלוויזיה. משום מה לנושא הזה אתה לא רוצה לדבר ברדיו.

לי אמרו כרגע שאני לא אכנס יותר לרשות השידור.

מי אמר?

אמרו לך את זה על הרדיו?

לא יודע.

אז מה זה רשות השידור?

מי אתה?

תצאי. אמרתי לא לדבר ואת מדברת.

עורכת הדין שאלה איך קוראים לו. אמרתי יריב הורוביץ.

אמרתי שתצאי. שלום. ענת, את מפריעה לי. תצאי.

אם לא תיפתר הבעיה, אתה לא תיכנס. זה יכול גם להירשם בפרוטוקול.

איזה ועד היא מייצגת?

הוועד המשולב.

היא קובעת מי נכנס ומי לא נכנס. נהדר.

ברור. זה עסק פרטי.

אני מבקש להגיש שתי הסתייגויות. אני חושב שלאתי יש את ההעתק. האחת, על הכרה בזמר העברי כסוגה עילית. זה לגבי סעיף 68 שעכשיו הוא סעיף 67א. אני יכול להקריא את ההסתייגות אבל לאתי יש אותה.

אני לא בטוחה שזה המקום הנכון. אנחנו נבדוק את זה.

אנחנו חשבנו שמה שהיה 68 והוא 69. אתי, אם תמצאי סעיף אחר, בסדר.

זה נשאר 68.

אפשר לשמוע את הסעיף שמציעים להוסיף?

כבר שמענו אותו. עברנו עליו. זה העניין של הרדיו.

לא. סוגה עילית, מוזיקה עברית.

אני עכשיו מבינה. מה שבעצם שטרן מציע זה לתקן את התוספת. בסעיף 68 יש הפניה לתוספת. הוועדה אמנם התחילה לדבר על התוספת, אבל התוספת עדיין לא הוקראה לא התקיים דיון בקשר להוראות התוספת, דיון מפורט. אם יושבת הראש תנחה, התוספת תוקרא מיד עת נגיע לדיון בסעיף 68. אז תוכל להציג את ההצעה שלך.

אני יכול לבקש שגם אם אני לא אהיה, יקריאו את ההצעה שלי? פשוט יש לי פגישה.

אין לי בעיה שלא תקריא אותה, אבל לפחות תסביר מה אתה רוצה כאן.

אנחנו רוצים - זה עלה כחלק מהשדולה שלנו לקידום הזמר העברי – שתינתן לזמר העברי הכרה של סוגה עילית על כל מה שמשתמע מכך. את ההגדרות שמנו, מהי תכנית מוזיקלית ישראלית וגם מהי יצירה מוזיקלית ישראלית ואני יכול להקריא.

צריך לקרוא את התוספת כדי להבין את העניין. סעיף 68(א) אומר שתאגיד השידור הציבורי יוציא בכל שנה הוצאה למימון הפקה ולרכישה של תכניות כמפורט בתוספת ובהתאם למרכיבי ההוצאה והסכומים המפורטים בה.

אני אקריא את התוספת.

תוספת

(סעיף 68)

1. הגדרות

בתוספת זו, "תכנית סוגה (ז'אנר) עילית" – הפקות מקומיות קנויות מסוגים אלה:

(1) "תכנית תעודה" – תכנית העוסקת בתיעוד של תופעות אנושיות, חברתיות, תרבותיות או פוליטיות , או בתיעוד תופעות או תגליות בטבע או במדע, והיא אינה תכנית בענייני היום.

(2) "תכנית דרמה" – תכנית המגוללת סיפור עלילה בעל אופי קומי, דרמטי, מלודרמטי, טרגי או כיוצא בזה.

2. מימון תכניות המיועדות לשידור בערוץ השידורים המרכזי

ההוצאה השנתית שיוציא תאגיד השידור הציבורי למימון הפקה ורכישה של תכניות המיועדות לשידור בערוץ השידורים המרכזי תהיה לפחות מאתיים מיליון שקלים חדשים – אני מוסיפה את הביטוי לפחות כי הוא בטעות נשמט מהנוסח - בכל שנה (בסעיף זה – סכום ההוצאה השנתית לתכניות) שיוקצו כמפורט להלן:

(1) סכום השווה לתשעים אחוזים מסכום ההוצאה השנתית לתכניות יוקצה למימון הפקות מקומיות קנויות ותכניות ספורט (בסעיף זה – סכום ההוצאה השנתית להפקות מקומיות קנויות וספורט) וחמישים אחוזים מתוך סכום ההוצאה השנתית להפקות מקומיות קנויות וספורט, יוקצה למימון תכניות סוגה עילית, מסוג תכניות דרמה ותכניות תעודה, בחלקים שווים.

(2) סכום השווה לעשרה אחוזים מסכום ההוצאה השנתית לתכניות יוקצה למימון רכישת תכניות שאינן הפקות מקומיות, תכניות ספורט, שידורי חדשות או תכניות בענייני היום.
3. מימון שידורי חדשות ותכניות בענייני היום
ההוצאה השנתית שיוציא תאגיד השידור הציבורי למימון הפקה ורכישה – רכישה היא מילה שנשמטה מהנוסח - של שידורי חדשות ותכניות בענייני היום, ברדיו, בטלוויזיה וברשת האינטרנט, תהיה 160 מיליוני שקלים חדשים, בכל שנה.

4. מימון תכניות המיועדות לשידור בערוץ לילדים ולנוער

ההוצאה השנתית שיוציא תאגיד השידור הציבורי למימון רכישה של הפקות מקומיות קנויות המיועדות לשידור בערוץ לילדים ולנוער תהיה לפחות – אני מוסיפה את המילה לפחות שנשמטה מהנוסח - ארבעים מיליוני שקלים חדשים, בכל שנה.
5. מימון תכניות המיועדות לשידור בערוץ בשפה הערבית

ההוצאה השנתית שיוציא תאגיד השידור הציבורי למימון רכישה של הפקות מקומיות קנויות המיועדות לשידור בערוץ בשפה הערבית תהיה עד שנת 2019 – לפחות עשרים מיליוני שקלים חדשים, בכל שנה, והחל בשנת 2020 – לפחות שלושים מיליוני שקלים חדשים, בכל שנה.

6. עדכן סכומי ההוצאה השנתית

הסכומים הנקובים בתוספת זו יתעדכנו ב-1 בינואר בכל שנה בהתאם לשיעור השינוי במדד המחירים לצרכן שמפרסמת הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, הידוע ביום האמור, לעומת המדד שהיה ידוע ב-1 בינואר בשנה שקדמה לה.

חבר הכנסת שטרן, אתה רוצה להמשיך?

כן. בסעיף 1, אחרי סעיף (2), יבוא סעיף קטן (3): תכנית מוזיקלית ישראלית.

אני מפנה לסעיף ההגדרות בתוספת. מוצע להוסיף פסקה (3).

כן.

"(א)
תכנית באורך 45 דקות לפחות או סדרה בת כמה פרקים, כל אחת מהן 24 דקות העוסקת ביצירה מוזיקלית ישראלית או ביוצרים או מבצעים ישראלים או בתהליכי היצירה המוזיקלית הישראלית ובמורשת של המוזיקה הישראלית הכוללת לפחות 25 דקות שידור של יצירה מוזיקלית ישראלית בתכנית באורך מלא או לפחות 15 דקות שידור של יצירה מוזיקלית ישראלית בכל פרק של סדרה בת כמה פרקים, למעט תכנית בידור ותכניות מציאות. בהגדרה זאת, יצירה מוזיקלית ישראלית – יצירה מוזיקלית שמתקיימים בה לפחות שניים משלושת הרכיבים הבאים:

(1) המלים של היצירה חוברו על ידי תושב ישראל המתגורר בישראל בדרך קבע.

(2) הלחן של היצירה הולחן על ידי תושב ישראל המתגורר בישראל דרך קבע.

(3) היצירה מבוצעת על ידי תושב ישראל המתגורר בישראל דרך קבע.

(ב)
אחרי מלים "מסוג תכנית דרמה" יבוא "תכניות מוזיקה ישראלית"".

עד כאן. יש לי לחילופין אבל לא צריך בהנחה שזה מספיק.

ברשותך, עוד הסתייגות אחת על מה שנאמר. אני חושב שפעם שדובר על כך שיהיו גם תכנים של מורשת, אני מבקש שאחד מתוך חברי הדירקטוריון שכבר יוחלט עליו – ואני לא רוצה לסמן תפקיד – יהיה בעל רקע חינוכי בתחום מורשת ישראל.

תודה.

חבר הכנסת שטרן, אני רוצה להבין. כשתהיה הצבעה, הממשלה כמובן תביע את עמדתה. אם הממשלה מתנגדת, אתה מבקש להפוך את זה להסתייגות. נכון?

כן. תודה.

רק להתייחס להצעה של חבר הכנסת שטרן. יש לי עוד הרבה התייחסויות לסעיף 68 שנקרא אותו. זאת הצעה מאוד מאוד מוזרה. זאת כניסה לרזולוציה שלא קיימת בשום מקום אחר. אני יכול להגיד שכאילו החוק יהיה עורך התוכן של הערוץ. אנחנו גם ניהלנו דיאלוג עם אקו"ם בנושא הזה ואני לתומי שאלתי שאלה פשוטה את אנשי אקו"ם, ואולי עכשיו הם יועילו לענות. בהנחה שהסעיף הזה מתקבל, תנו דוגמה לתכנית שהייתם מגישים היום לערוץ כדי לשדר אבל אין להם דוגמה לתכנית כי לא קיים דבר כזה. מוזיקה משתלבת בתוך תוכן טלוויזיוני כחלק אינטגרלי או בתוך הקולנוע. זה לא סתם נקרא קול ו-נוע. זאת תמונה וקול. להגדיר תכנית שתעסוק רק במוזיקה, זה מביא עלינו אחר כך תכניות כמו כוכב נולד נוסעים לברזיל או מביא תכניות שטלנט של הערוץ שמופיע בערוץ ועכשיו יש לו איזו הופעה בקיסריה ועושים תכנית על ההופעה שלו בקיסריה. זה מה שזה מביא עלינו. יש מוזיקה שמשולבת בתוך כל התכנים הדרמטיים והתיעודיים שקיימים בישראל. אין צורך לייחד לדבר הזה סעיף נפרד. זה פשוט הזוי. זה באמת הזוי.

תודה. נגה בריינס.

זה אומר שכל תכנית משנת 1967 של כוורת בפארק שצולמה לייב, יכולה להיות סוגה עילית, שזה מעסיק אפס אנשים, אפס, ואפשר לשדר את זה כל היום וזאת תהיה סוגה עילית.

תודה רבה. יריב, אני מניחה שדעתך כדעתה.

כן, אבל אני רוצה להתייחס לזה. בתוך העניין הזה של מה זה סוגה עילית ודרמות וכן הלאה, אי אפשר להתעלם מקולנוע ישראלי שצריך לשמור עליו וצריך לקנות קולנוע ישראלי. אם זה לא יקרה בערוץ הזה, גם ערוץ 2 והשאר יתנערו מאחריות וזה יגרום לקריסה מוחלטת בענף. סגירה מוחלטת של הענף הזה.

תודה. יאיר ניצני. אני חייבת להודות שהוועדה הזאת מובילה אותי לפגוש יוצרים שאני מאוד מעריכה.

תודה רבה.

אפשר להאריך את הדיונים שלה ואז תוכלי לפגוש עוד יותר.

רק חבל שאת לא נכנסת קם לשיקולי עריכה.

האמת היא שאני באתי כבר על סיפוקי ואני לא רוצה לדבר. אחרי מה שאמרת, אני שמח וטוב לי. מישהו כאן זרק משהו על אייל גולן קורא לך וריאליטי ותכניות כאלה. אני חושב שאלה לא תכניות מוזיקה אלא אלה תכניות ריאליטי, אלה תכניות של תחרות והן מופיעות בערוצים המסחריים כי הערוצים המסחריים לא מעוניינים לשדר מוזיקה כי מוזיקה היא לא דבר הכי פופולרי והכי מביא רייטינג. אני חושב שאנחנו צריכים כן לשמור על המוזיקה ואני חושב שתכנית כמו שהייתה בזמנו בערוץ 1, ויבורכו מי שעשו אותה, כמו סוף עונת התפוזים, תכניות דוקומנטריות על ההומור הישראלי - - -

זה נמצא בתעודה. לא צריך מוזיקה.

אני חושב שצריך לשים על זה את היד. אם אתם רוצים שהילדים שלנו יראו רק תכניות פופולריות עם מוזיקה מהעולם, ליידי גאגא, מדונה ואחרי, בסדר, אבל אני חושב שיש גם יוני רכטר, סנדרסון, רוק ישראלי ועוד המון המון דברים. אם תסתכלו על מה שקורה היום במוזיקה בארץ, רוב הלהקות החדשות שרות באנגלית. הן מסתכלות החוצה כי הן מבינות שאין להן כאן סיכוי. תעשיית התקליטים לא קיימת יותר ואנחנו תלויים בין השאר בגופי השידור האלה.

תודה. כתריאל שחורי.

אני מנכ"ל קרן הקולנוע הישראלי. באתי לכאן כדי להציף אם אתם רוצים את הנושא של השקעה של גוף השידור המוצע בסרטי הקולנוע העלילתי הישראלי. אני לא אפליג בשבחי הקולנוע הישראלי כי זה לא המקום וזה גם לא העניין אלא אני אזכיר שרשות השידור בהיסטוריה שלה, לפי הרשימות שלנו, השקיעה בעבר ב-25 סרטי עלילה, ביניהם אפשר לציין את החיים על פי אגפא, חולה אהבה בשיכון ג', החברים של יאנה, ליל סדר ועוד ועוד. ועדת לנדס בעצם אמרה שאין מקום לתמיכה בקולנוע העלילתי הישראלי במסגרת החוק המוצע על בסיס הטיעון שעל פיו הקולנוע הישראלי מקבל תמיכה באמצעות חוק הקולנוע, ממשרד התרבות, ועל כן אין מקום שיתוקצב במסגרת החוק החדש הנדון לשידור הציבורי כי גם אלה וגם אלה כספי ציבור.
על פי ההיגיון הזה אין מקום שהקולנוע התיעודי והדוקומנטרי יתוקצב במסגרת חוק השידור הציבורי כי שליש מחוק הקולנוע הולך לטובת הקולנוע התיעודי והדרמה. לכן אנחנו לא מבינים בכלל את הבסיס ואת ההיגיון שבכל התפיסה הזאת. אנחנו אומרים שגופי השידור הפרטיים, שרשת-קשת חייבים ביחס לשמונה מיליון שקלים בשנה, ערוץ 10 חייב בשמונה מיליון שקלים בשנה וזה אחרי שהסכמנו לוויתורים איומים ונוראים מבחינתנו, אבל למרות ניסיונות הבריחה שלהם מההתחייבות הזאת, הם בכל זאת עומדים בה. אם השידור הציבורי לא יתמוך בקולנוע העלילתי הישראלי בשידור, למחרת הם יבואו ויאמרו שאם הם, גוף השידור הציבורי, לא תומכים בקולנוע העלילתי, למה שאנחנו נעשה את זה? הם גם עושים את זה.

לכן אני אומר שצריך להבין שבמסגרת חוק הקולנוע גם אנחנו וגם כל האחרים רשאים על פי הכללים להשקיע עד שבעים אחוזים מהתקציב. אנחנו הדלת הראשונה שכל אחד דופק עליה אבל את שאר השלושים אחוזים לפחות, המפיקים צריכים למצוא במקומות אחרים. הדלת השנייה עליה תמיד דופקים היא גופי השידור. רשות השידור היסטורית הייתה בית נאמן לקולנוע העלילתי הישראלי ואנחנו לא רואים שום הגיון שעושה שכל בעניין הזה שכל הנושא של התמיכה בקולנוע העלילתי הישראלי לא נכנס בכלל בתוך דוח ועדת לנדס.

אני רוצה גם להביא לידיעתכם שאם אנחנו לוקחים את ערוץ ארטה הצרפתי-גרמני, הוא משקיע בקולנוע העלילתי הישראלי יותר בשנה מכל גופי השידור בישראל גם יחד וכמובן שיש לו גם השפעה בעניין. השאלה היא אם לשם אנחנו רוצים להמשיך ולדחוף את הקולנוע הישראלי.

שאלה כדי להבין. ברשותך, כתריאל, עלית מדרגה בשיח וזה בסדר גמור אבל אני רוצה לחזור כדי להבין את מה שנאמר קודם. כשדיברנו על העניין – והייתם אצלי ודיברנו – של מוזיקה ברדיו, אני מבין את זה ומתחבר לגמרי גם כחובב מאוד של מוזיקה ישראלית, אבל יחד עם זאת אני מנסה להבין, כדי שלא תיפול שגגה ונקבל החלטה שאחר כך אי אפשר יהיה לעמוד בה, זאת אומר, לגזור גזרה שאי אפשר לעמוד בה. איך אתה יכול לייצר מצב שבו אתה אומר שאתה עושה סרט ישראלי לכל דבר ועניין שדובר עברית צחה ובסופו של עניין המוזיקה שתשודר בו – זה גם עניין של הקשרים ואלף ואחד דברים ואני מנסה, אחרי שאמרתם את זה, להבין איך סרט עלילתי יכול כאילו להכתיב לו מראש שהמוזיקה תהיה מוזיקה ישראלית. אני מנסה להבין קודם כל מיוריק ומהחברים כדי שלא סתם נכתוב משהו שאחר כך הוא אות מתה ונבוא לכאן להתנצח עליו בבוא היום על דברים שכן עומדים בהם או לא עומדים בהם. אם אפשר למצוא איזשהו ניסוח רך, נכון, שיודע לחבר את הדברים לא בצורה של כפייה, זה יכול להיות דבר נכון.

אחרי התייעצות עם כל האיגודים ועם כל העובדים בשטח בסוף השבוע, אנחנו מבקשים, בעצם דורשים, שבמסגרת החוק יירשם ש-12 מיליון שקלים בשנה יוקצו להשקעה בסרטי קולנוע עלילה ישראליים המיועדים להקרנה בבתי הקולנוע ובטלוויזיה כמובן.

מאיפה יובאו 12 מיליון השקלים?

יש לנו הצעות, אבל אני לא יודע אם אנחנו צריכים לפרט כאן כרגע את ההצעות. בתוך המאתיים מיליון, אפשר למצוא את ה-12 מיליון האלה.

אלה שעות שידור.

בגלל השבעים אחוזים, אם לא יהיה את הכסף הזה, בעצם לחוק הקולנוע אין שום ערך כי אי אפשר להפיק סרט.

אי אפשר לעשות סרטים.

אם אין השלמה של הכסף, בעצם חוק הקולנוע גם לא שווה כלום.

או שאתה הולך לצרפתים והם אומרים לך שתביא להם סרט על הכיבוש וכן הלאה.

רשות השידור תהיה מצ'ינג לקרן הקולנוע.

בסוף אתה הולך לצרפתים, מביא מהם עשרים אחוזים והם אומרים לך על מה תעשה את הסרט.

איגוד המפיקים. בקשר למוזיקה. נראה שערבבו כאן מין בשאינו מינו. מהות ההצעה שהציעו למוזיקה בעצם כבר מצויה. ההגנה שלהם נמצאת בהגדרה של הפקה מקומית בהתחלה, תכנית טלוויזיה שרוב יוצריה, היא לא תוכר כתכנית מקומית אם לא רוב יוצריה, רוב מבצעיה ורוב הצוות הטכני שנוטל חלק בהפקתה הם תושבי ישראל המתגוררים וכדומה. זה כולל את כל יוצריה ויש להם הגנה בדבר הזה.

הדבר השני. הם מבקשים להכניס את זה למקום שהוא סוגה עילית ובכך למעשה מסבכים את כל הסיפור. הרי החוק כפי שהוא מנוסח כיום, אותם מאתיים מיליון שקלים מחולקים תשעים מיליון לסוגה עילית ותשעים מיליון לתכניות אחרות.

לא. מאה מיליון. חמישים אחוזים.

מאה מיליון, אבל זה כולל ספורט. עשרים יורדים מלמעלה וזה כולל ספורט. אבל כרגע זה תשעים מיליון שקלים. אם בכלל השיח הזה יכול היה להיות אפשרי – ואני מסכים לחלוטין עם מה שאמרת, שזה יוצר בעיה של התערבות בתכנים וכדומה וזה כמעט לא מעשי, אני לא חושב שמישהו מהיוצרים והמפיקים נגד לשלב מוזיקה עברית, אבל כמעט אי אפשר לעשות את זה בכפייה, בכל מקרה שהשיח הזה יהיה מחוץ לנושא של הסוגה העילית. לא להיכנס להגדרות האלה. כלומר, הגדרות של הסוגה עילית, הגדרות טלוויזיוניות מסורתיות שקיימות כבר עשרות שנים, זה כן. יש עוד המון כסף לשידורי טלוויזיה וככל שיש לכם כוונה שיהיו תכניות מוסיקה למשל, שלא נכנסים בתוך הז'אנר של סוגה עילית או כן, אפשר לנהל את השיח הזה. ברגע שהוא בפנים, זה נכנס למסלול של אין כניסה והוא בעצם גם בלתי אפשרי ליישום.

בישיבה הקודמת שאלתי שאלה לגבי עשרת האחוזים. חמישים אחוזים ממאתיים מיליון שקלים או אחרי קיזוז עשרת האחוזים?

אחרי קיזוז.

שאלתי ונאמר לי לפני. מה הנכון?

חמישים אחוזים מ-180 מיליון.

חמישים אחוזים מה-180 מיליון.

זאת אומרת, עשרים מיליון.

עשרים מיליון, רכש.

עשרה אחוזים ממאתיים או מה-180?

מהמאתיים.

מלי פולישוק, בבקשה.

אני רוצה להתייחס לדברים שנאמרו. כיושבת ראש ועדת חינוך בכנסת היה לי הכבוד להעביר את חוק הקולנוע בוועדה. לכן אי אפשר להגיד שאני חלילה רוצה לפגוע בחוק הקולנוע. אני אשמח מאוד שיהיה חוק מוזיקה ישראלית כמו חוק הקולנוע. הלוואי. אבל בינתיים המוזיקה הישראלית בעברית הולכת ונעלמת. אם התחלנו עם כוכב נולד שהיה חמישים אחוזים מוזיקה בעברית, היום יש לנו את ספקטור עם 15 אחוזים בלבד מוזיקה בעברית. הדברים האלה הולכים ומשפיעים. אם לא נכניס את זה לסוגה עילית, דווקא לסוגה עילית, ולא נתייחס למוזיקה כאל חלק מהותי ביותר מהתרבות הישראלית, אנחנו נאבד אותה. זה לא כמו כל דבר אחר.

עוד דבר אחד. לפני שבועיים-שלושה, חודש, הייתה הופעה מדהימה של הפילהרמונית בשירי סשה ארגוב. לא היה תאגיד שידור אחד, לא רשות השידור ולא אחרים שהיו מוכנים להקליט אותה. על זה אנחנו מדברים.

זאת סוגה עילית?

אם זאת לא סוגה עילית ובעברית - לעומת זאת, כמה תכניות דרמה שהייתי מעדיפה שלא יהיו על המרקע – אני לא יודעת מהי סוגה עילית.

תודה. רינה.

קודם כל, לגבי הזמר הישראלי. אני חייבת לחזק את מה שאמרת. הרבה מאוד תכניות בערוץ הראשון היו תכניות של זמר ישראלי שבהחלט נכללו בקטגוריה של סוגה עילית, תכניות על נעמי שמר, חיים שכאלה עם אומנים ותכניות שהקדישו לזמר הישראלי והן חשובות מאוד ורק ערוץ ציבורי יכול לעשות אותן וחשוב שהן יתקיימו.

לגבי סעיף 68(ג). כתוב שם שבחירת ההפקות המקומיות תיעשה לאחר התייעצות עם נציגי ציבור בעלי ניסיון מתאים, שימונו לשם כך וכולי. בעיני זה נותן איזשהו כר למינויים פוליטיים שאנחנו מאוד מאוד נגדם ויש צעקה גדולה בכנסת.

איך?

אני אגיד לך איך. ההתייעצות עם הנציגים האלה היא בשכר? לא רשום. מי יבחר אותם? לא רשום. מי רשאי למנות אותם? התאגיד. מי משפיע על התאגיד? הכול פוליטי. אם זה לא יהיה רשום, בהחלט זה מקום בו זה יכול להיות.

אני מוכנה להוסיף שהשר לא ימנה את נציגי הציבור.

לא, אני לא מציעה.

זה לא משנה אם זה בא כוחו או בא כוח כוחו.

אני מדברת באמת מתוך דאגה. אני עשיתי יותר מתכנית אחת על מינויים פוליטיים.

אם זאת המועצה, אם זה המנכ"ל – לא ברור.

באתי למקומות שם ישבו אנשים בחברות כלכליות גדולות שלא ידעו לקרוא מאזנים אבל הם ישבו והיו חלק שקבע החלטות גורליות כלכליות על עם ישראל. במקרה הזה אם נציגי הציבור לא יהיו מינויים פוליטיים, בהחלט יש חשש שישבו שם אנשים שלא ראויים להחליט איזה תכנית ישדר השידור הציבורי החדש.

גם אם הם לא יהיו מינוי פוליטי, צריך לקבוע את זה בצורה סדורה.

אני רוצה להצטרף למה שרינה אמרה. לגוף הזה יהיו אנשי מקצוע שינהלו אותו, תהיה לו מועצה ציבורית ואני לא מבין למה צריך לערב עוד פעם נציגי ציבור שאף אחד לא יודע מי הם ומהיכן הם נכנסים, שהם יעזרו לו לבחור את ההפקות הקנויות. זה כאוס ניהולי. יש מנהל מחלקת זה וזה, יש מנהל חטיבת תכניות, יש מידור, יש מנהלים. אם צריך, המועצה תתערב אבל זאת המועצה של הגוף.

זה סעיף של בפני עיוור לא תיתן מכשול.

אני רוצה להסביר. אני רוצה להזכיר. אמנם אני שמח שהחוק הזה מעורר באמת דיונים חשובים ומהותיים בהרבה סעיפים שעד היום חוץ מדוחות מבקר המדינה הם עברו בשקט ולא עניינו אף אחד וגם לא הייתה במה לדון בהם. רק לאחרונה התפרסם דוח מבקר המדינה שחשף הוצאות של מאות מיליוני שקלים מרשות השידור וחתימת הסכמים עם מפיקים חיצוניים מבלי שום קריטריונים ברורים או נימוקים או פרוטוקולים שמצדיקים או מנמקים למה נבחר גורם איקס ולא גורם ואי, ומה הפרמטרים המקצועיים.

צודק יובל וצודק גם חבר הכנסת כבל, כי במצב רגיל אם לא היינו עכשיו כותבים כלום - ואם ירצו, אני מוריד בזה הרגע את הסעיף הזה – צודקים החברים. הגוף הזה יחליט כאשר כמו כל גוף ציבורי הוא מחויב לסבירות בהחלטות שלו ולנהוג בקריטריונים שוויוניים וכן הלאה וכן הלאה, והוא יצטרך לעשות את מה שהיה צריך לעשות גם הגוף הקיים. חשבה וסברה ועדת לנדס שלהוסיף ממד של שקיפות ולערב עוד גורמים בעניין הזה – ואני מזכיר שגם הוספנו כאן חובה לפרסם באינטרנט מי הם הזוכים כל שנה בהפקות, וגם הגבלנו אותם, ואנחנו גם מוכנים להוריד מה-15 אחוזים – כדי ליצור גם איזשהו פיזור וגם לחייב שקיפות בפרסום הנימוקים.

בהקשר הזה, אם עכשיו הוועדה רוצה או חושבת שאנחנו עכשיו נקדיש פרק שלם ונרד עוד פעם לכל הרזולוציות – כמו שאמרתי, שיהיה סוג של מנואל גייס וכל החלטה בגוף הזה בעצם שיקול הדעת שלה לא יהיה אלא הוא רק בהתאם למנואל גייד של החוק – אני לא מתכוון ללכת לשם. מקסימום אפשר להגיד שאת נציגי הציבור הללו תאשר המועצה.

או שהיא תבחר.

תרכיב, תבחר. לא משנה. לא רוצים. נמשוך את הסעיף הזה.

לא. השר, הסעיף הוא בסדר גמור. אין בעיה אתו. אני חושב שההחלטה לפתוח את זה היא נכונה והיא גם באה ממקום נכון. הרי כל החוק בא ממקום של מה שקיים אבל אנחנו אומרים אל תייצר את הבעיה הבאה. זאת אומרת, אם אתה רוצה לעשות את אופן ההתייעצות, בסך הכול תקבע את המנגנון שלו. זה הכול.

אני לא אבחר אותם ולא הייתה שום כוונה כזאת. אני מקווה שהיה ברור שההערה של דנה הייתה בצחוק.

מה יש לך להציע?

אני אסביר. אוי אם תשמעו את ההסבר, זה יניח את דעתכם כי לזרוק סיסמה מינוי פוליטי, זה לא מספיק. בכל הכבוד לסעיף הזה, לא קראתם את הסעיף הבא. הסעיף הבא אמר שהמועצה תקבע כללים לעניין הזה. זאת אומרת, המועצה יכולה להתוות. אני רוצה להסביר מה הייתה המטרה. המטרה הייתה שלא יהיה רק אחד שיקבע את כל הטעם התכני בתקציב שהוא של עשרות מיליונים. הכוונה הייתה, כדי לשמור על פלורליזם ומגוון והזדמנות שווה, שיהיה עוד גורם שיבוא ויוכל לבטא ולא רק חמישה מנהלים יקבעו את כל האופן בו השידור הציבורי משודר. הסעיף הזה נועד לשקף, לתת מגוון וביטוי לעוד גורמים, שיהיו עוד עיניים שיראו כמו שיש בקרנות היום. בנוסף יש את הסעיף הבא שאומר שהמועצה תקבע כללים. המועצה תקבע כללים איך יבחרו אותם.

אם הסעיפים האלו לא היו כתובים, המועצה עדיין הייתה יכולה לעשות את כל מה שכתוב?

אני לא יודעת. יכול להיות.

כך זה עובד.

כך זה עובד היום?

היום זה בוודאי לא עובד.

לא. עובד באופן עקרוני. מה שאתה הצבעת עליו, את התופעות האלה אנחנו מכירים.

אני לא חושבת שראוי להוריד את הסעיף.

השר כבר הסכים בדיון הקודם שהתקופות הקצובות – והצענו שתהיה תקופה קצובה לשלוש שנים – כדי ליצור את התחלופה של אותם נציגי ציבור כדי שגם נציגי הציבור לא ישבו שם למשך שנים. אני חושבת שיושבת ראש הוועדה אמרה לי משפט שמצא חן בעיני במובן הזה שיש כאן איזושהי הצהרה גם לגבי חשיבות עקרונות שנכון שיהיו בחוק, גם אם אלה דברים שאפשר לעשות אותם בלי חקיקה. אני כן מסכימה שלהיכנס לרמת הרזולוציה עכשיו בחקיקה ראשית של מנגנון שאנחנו לא יודעים כרגע לצפות אותו, הוא לא נכון. צריך להותיר את הגמישות בידי המועצה שתשב ותחשוב ותגרד בראש יותר מאשר חמש דקות ותגיע למסקנה מה הדרך הטובה ביותר להגשים את התכנית הזאת. אם הוועדה חושבת שזאת אינה תכלית ראויה לבוא ולאפשר את הגיוון הזה ואת המגוון הזה ועוד דעות ורעיונות, היא יכולה להוריד את הסעיף. אני לא חושבת שזה נכון בתמורה לבוא עכשיו ולהגדיר כל צ'ופצ'יק שאנחנו לא יודעים בעת הזאת להגדיר אותו.

אני לא חושבת שראוי להוריד את הסעיף אבל אולי כדאי לחדד את סעיף קטן (ד). אני לא חושבת שכדאי להוריד את הסעיף.

אני חושבת שהסעיף הזה חשוב וטוב שהוא נמצא כאן אבל אני חושבת שהמרחק בין אי גיבוש עקרונות פרטניים ולדקדק בכל דבר ועניין לבין לקבוע את העקרונות הראשיים של אותו סעיף קטן, יש מרחק גדול. כמו שאת קיבלת, הערנו מספר הערות לגבי הסעיף הקטן הזה. הערנו על כך שכאשר את אומרת תקופות קצובות, וקיבלת את זה שצריך לומר לתקופה של שלוש שנים למשל.

שלא תעלה על.

או שלא תעלה על שלוש שנים. אני עדיין חושבת שכאשר את מדברת על כך שהיא תיעשה לאחר התייעצות, צריכים לדעת מי ממנה את אנשי הציבור האלה, האם המועצה או האם המנכ"ל. זה לא משהו שנולד באוויר. המועצה רשאית לקבוע כללים אבל אם היא לא תקבע כללים לעניין הזה?

יעתרו לבג"ץ ובג"ץ יכריע.

לא. הם לא יעתרו לבג"ץ. אי אפשר לקרוא לזה כללי חובה. זאת לא חובה אלא אם כן אתה תכתוב.

למה זאת לא חובה? כתוב בסעיף שהיא תקבע כללים.

אדוני הרי יודע שיש הרבה מאוד סעיפים בחקיקה שמסמיכים שרים לקבוע.

אלה לא שרים. זאת המועצה לפני שהיא מוציאה מאתיים מיליון, כתוב שהיא צריכה לקבוע כללים להחלטות איך לחלק את המאתיים מיליון השקלים האלה.

אחת ההערות הבאות שלי תהיה חובת קביעת כללים ראשוניים כי אדוני יודע שגם היום בחוק רשות השידור יש הסמכה לקבוע כללים בנושאים שונים ועד היום אין כללים או שנקבעו כללים והם לא התאשרו וכולי.

לכן אני חושבת בכל זאת לתת גייד ליינס לגבי העניין הזה. למשל, האם המינוי יפורסם? האם זה יהיה נתון לשיקול דעת המועצה? אני חושבת שיש דברים שהחוק צריך לומר. אם מתייחסים לזה, החוק צריך להתייחס.

אני מציעה שבסעיף קטן (ג) ייאמר שתיעשה לאחר התייעצות עם נציגי ציבור בעלי ניסיון מתאים שנבחרו על ידי המועצה.

למה המועצה?

למה לא?

אני לא יודעת. לא חשבתי על זה יותר מדי.

במועצה יושבים אנשים שבאים מהעולם ולכן למה המועצה לא יכולה לבחור?

שתמנה המועצה לשם כך?

בסעיף קטן (ד), המועצה רשאית לקבוע כללים לביצוע סעיף זה.

הכללים צריכים להיות מפורסמים. זה בסעיף אחר. אני מדברת על המינוי שיפורסם.

אנחנו מוותרים על הסעיף הזה.

לא. זה לא נכון.

אני יודע לאן זה הולך להוביל. מדובר כאן בסעיף שמדבר על ההוצאה השנתית של אותם מאתיים מיליון שקלים. יכול להיות שהגזמתי בכברת הדרך שחשבתי שאפשר לעשות כאן. אנחנו הולכים גם להגביל אותו בכמות וגם לחייב לגביו שקיפות, אבל עכשיו להקדיש לעניין הזה כמעט חוק שלם מהדברים ששמעתי כאן? אנחנו לא ערוכים לזה ואני לא חושב שזה נכון.

אדוני השר, זה בסך הכול למנות על ידי המועצה.

למה הדבר דומה? ברכבת ישראל מקבלים החלטות להוציא בשנה רכש בחמישה מיליארד שקלים כל שנה ואני יכול להמשיך ולמנות כל גוף וכל גוף. במקרה הזה אמרנו שנשים שקיפות, הגבלה וכולי. לגרום לזה שתהיה כאן עכשיו תורה שלמה שנמציא אותה כאן והיא תכבול את המנהלים שם בחקיקה, אני לא יודע. אני לא רוצה להכניס את עצמי לעניין הזה.

אין כאן תורה שלמה.

שהוועדה תציע. אין לי בעיה. הממשלה לא יודעת להציע מעבר לעניין הזה.

אני באמת חושבת שהרעיון הוא רעיון מצוין שיקדם.

כך חשבנו וחשבנו שכללי המשפט המינהלי, דיים כדי לפקח על איך ייבחרו אנשי הציבור. בואו נזכור שאנשי הציבור האלו הם מייעצים והם לא מחליטים. אולי לא הבהרתי. הם לא המחליטים. בסך הכול יש חובת התייעצות. אנשי הציבור הם לא הדירקטוריון.

אתה אמרת מה הסיבות שזה נעשה. לפני דקה אמרת שזה נובע מכל מה שהיה.

הכנסנו שקיפות והגבלה.

אל תיסוג בעניין.

אני לא נסוג אבל אני גם לא אעשה משהו שאני לא מסכים לו.

בוא נמצא את הדרך.

גם ועדת האיתור היא ממליצה.

אין הגדרה ברורה מי יהיו אותם נציגי ציבור ומה יהיה מעמדם?

לא ברור מי בוחר אותם.

מה מעמדם, כתוב.

בוחרת אותם המועצה.

יפה. זה כל מה שביקשתי להציע.

אבל לא כתוב שהמועצה בוחרת.

האם זה לא ברור שאם המועצה בוחרת אותם, חלים עליהם כללי ניגודי עניינים וכולי במסגרת המשפט המינהלי? הם לא יכולים להשתתף ולייעץ בהפקות.

רק הצענו מי יבחר.

במשפט הראשון שלי עניתי על זה.

אני מציעה, ואני חושבת שגם הוועדה מחזקת, שהרעיון הוא רעיון מבורך. זה שצריכים להיות אנשים שהם באים בדיוק מהעולם הזה כדי לבחור את התכנים המיוחדים האלה, זה רעיון מבורך וטוב. כל מה שניסינו למנוע כאן זה שוב את – גם אם זאת מראית עין – הדבר הבא. הרי כל החוק הזה מבוסס על איזושהי התנהלות שהייתה לא תקינה. זה בא לרפא את העוולות שהיו בעבר. הרי בלאו הכי המחשבה הייתה שהמועצה תבחר אותם ולכן כל מה שמבוקש כאן זה שזה יהיה כתוב בחוק.

אני מסכים לזה.

איך המועצה תמנה? היא תעשה הליך של בחירה? היא תעשה מכרז.

היא תקבע את הכללים.

כבר חצי שעה אני מבקש להעיר הערה כי אני צריך לצאת.

דנה, המועצה יכולה לבנות מאגר של אנשי מקצוע.

אפשר לבדוק את זה?

תגידי שאת רוצה לבדוק, אבל אל תגידי שזה בלתי אפשרי.

לא אמרתי שזה בלתי אפשרי.

תבדקו את העניין הזה שהמועצה תמנה.

אתה רוצה להכניס מרכיב של התייעצות עם אלו שמחליטים. אם המנהלת בוחרת מי מייעץ לה?

זה ברור שהיא תבחר את האנשים הנכונים.

אנחנו נוסיף את המילה מועצה פנימה, שימונו בידי המועצה לתקופות קצובות.

לתקופת קצובות שלא יעלו על שלוש שנים ושמות הנציגים יפורסמו באתר התאגיד הציבורי.

זה בסדר.

אני מציעה לתקופה קצובה. למה לתקופות?

הכוונה ברורה.

אני אומר למה השר הסכים בישיבה הקודמת. דובר על זה שזה לא יעלה על שלוש שנים לכל היותר. אם יותר נכון לכתוב את זה לתקופה שלא תעלה או לתקופות, לא משנה. המהות הייתה שהסעיף יוגבל וזה יבטיח את התחלופה.

מה הנוסח הסופי המוצע?

היא עובדת על הנוסח.

בנוסח, לעומת הנוסח הכתוב, יהיו שלושה שינויים: האחד, את נציגי הציבור תמנה המועצה, שנית, שמותיהם יפורסמו באתר התאגיד הציבורי. שלוש, הם ימונו לתקופה קצובה של שלוש שנים לכל היותר.

אנא התייחסות לקולנוע, אם אפשר.

מאז יום שישי עמדתי לא השתנתה אבל אני אחזור עליה.

אני תומך גדול בסיוע לקולנוע. זה הוכיח את עצמו מכל בחינה שהיא.

אני אומר שוב שאם היה התקציב בידי, אני מבטיח שהייתי מכניס כאן לא רק לקולנוע אלא גם לזמרה והשירה העברית ולעוד הרבה דברים שאין בהם מספיק השקעה בחברה הישראלית ובתרבות שלה אבל התקציב שעומד לרשותי הוא מוגבל וכל עוד לא הצלחתי להביא עוד כסף מהאוצר, אני צריך להכריע שאם אני מכניס עוד נושא – וצודק מר שחורי שבוודאי יש קשר לנושא הקולנוע ויש השפעה ובוודאי השפעה תרבותית והפריה הדדית – עדיין באופן ישיר חוק הקולנוע אינו תחתי וחוק השידור הציבורי כן תחתי. לכן בשלב הזה אתם יכולים לטעון על זיקה יותר הדוקה אבל זה לא יגדיל לי את סכום המשאבים וזה לא יגיד לי על חשבון מה להביא את הכסף. אני מנסה במגעים עם האוצר להביא עוד כסף אבל נכון לעכשיו אין לי יכולת לשנות את התמהיל הפנימי. אני מציע שכל מי שמציע יציע איך הוא רוצה לשנות את התמהיל.

יש לנו רעיון. האיגודים המקצועיים מוכנים.

גם שח"ם?

כן. כולנו הגענו להסכמה בעניין הזה ונשמח לשתף אתכם.

בסדר. תציגו את ההסכמה.

מר שחורי, טענת טענה חשובה ואמרת אותה בצורה הרהוטה ביותר שיש. ענה לך השר. אני רוצה לשמוע לגבי ההסכמות שלכם. אם יהיה לך עוד משהו להוסיף, אני אשמח לאפשר לך.

אנחנו ישבנו כל הוועדים וכל האיגודים ביחד ואנחנו מבינים את הבעיות התקציביות שיש כאן, אבל הפחד הגדול שלא יהיה קולנוע, לא יהיה קולנוע בתוך הערוץ הציבורי הוא כזה שאנחנו חושבים שזה הכרח להוריד מהדוקומנטרי כסף, להוריד כסף מהדרמות, למען הקולנוע הישראלי. זה גם לא יפגע בשעות השידור אלא נהפוך הוא, מכיוון שההשקעה בקולנוע היא השקעה שתמיד מצטרפת להשקעות אחרות, כך שהרשות תקבל יצירה מקורית על אותן שעות ורק נפנה את הכסף לקולנוע עלילתי ודוקומנטרי. תבינו שזה הכרח מכיוון שאם נפסח על הסעיף הזה, כל הפירמידה הזאת תתמוטט, גם ההשקעה של ערוץ 2, גם של יס וגם של הוט.

יברחו מהמחויבות.

גם ההשקעה ההולכת וגדלה של כספים זרים שמגיעים לישראל ובנזיד עדשים קובעים בעצם איזה סרטים מדינת ישראל תפיק ומה יהיה הנושא שלהם. אנחנו שמחים, אנחנו מחויבים להוריד מהכסף של הפקות המקור שמוצעות בחוק למען הקולנוע. זה לא יפגע בשעות השידור אלא זה יוסיף שעות שידור וגם הדוקומנטריסטים וגם הדרמטיים וכולנו מוכנים להוריד וחייבים להוריד כי ההשלכות של זה, אם לא נעשה זאת, יהיו הרסניות לכל שוק הקולנוע.

אפשר להוריד מהספורט שיש בסוגה העילית. יש שם ספורט.

אין ספורט בסוגה העילית.

הכניסו אותו לחדשות.

אבל הוא לא בסוגה עילית.

סעיף 68, זה משהו שאולי צריך להגיד אותו בצורה ברורה, למעשה עוסק בהפרטה מסוימת של השידור הציבורי. אפשר להתווכח האם היא מוצדקת או לא מוצדקת, אבל זאת הפרטה.

אוי ואבוי. הנה בגדי המלך החדשים. הנה, אמרת את הדברים. הפרטה.

יש כאן הפרטה. יש כאן כסף ציבורי שגוף ציבורי אמור למעשה לתפעל אותו והוא בא ואומר, ואולי בצדק, שאנחנו לא יודעים נגיד לעשות קולנוע, לא טוב שיהיה בן אדם אחד שישב ויעשה את כל הקולנוע של השידור הציבורי ולכן בואו נוציא את זה החוצה לאנשים שיודעים לעשות את זה. אנחנו לא יכולים לעשות דרמה בצורה קבועה, בואו נוציא את זה החוצה לאנשים שיעשו את הדרמה או את הדוקו.

שוב, אני לא איש קולנוע ולא איש דרמה אלא אני עיתונאי ומייצג את העיתונאים, ואני לא נכנס לשאלה, ויכול להיות שאפשר היה למצוא פתרון שזה יישאר במסגרת השידור הציבורי והכספים לא יצאו החוצה. אני לא נכנס לזה. משהו שאני חושב שחשוב להבהיר בחוק זה שכל ההפרטה הזאת לא תגיע לעניינים של עיתונות. קראתי את התוספת ואני לא יודע אם התוספת אומרת את זה בצורה ברורה, אבל אני חושב שהעניין הזה חשוב שהוא ייאמר, שלצורך העניין, השידור הציבורי לא יוכל להוציא החוצה תכניות תחקירים, לא יוכל להוציא החוצה תכניות אקטואליה ובטח שלא יוכל להוציא החוצה תכניות חדשות. אנחנו מייצרים כאן שידור ציבורי חדש שלדעתי הליבה שלו או לפחות חלק מאוד משמעותי ומרכזי בו זה עיתונות עצמאית וחופשית. אנחנו צריכים לוודא שהעיתונות הזאת תהיה עיתונות טובה ולא יהיה צריך שוב להוציא אף תכנית החוצה. כל תכנית שהיא מוגדרת כעיתונאית, אני לא יודע, אני שואל את היועצות המשפטיות, האם התוספת אומרת את זה. אני חושב שבהקשר הזה צריך להדגיש ולהכניס סעיף שתכנים עיתונאיים בשום דרך לא יופרטו החוצה.

מעבר לזה שיש לזה השלכות תעסוקתיות על תנאי העסקה של עובדים - וברור שתנאי העסקה יהיו הרבה יותר טובים – לתוך השידור הציבורי, ולפחות כך אני מקווה, מאשר בכל חברות הפקה שישרשרו את העניינים, יש פה משהו שהוא חשוב לא פחות מהעסקת אותם עיתונאים שיועסקו אולי בחברות ההפקה וזאת העצמאות והחופש העיתונאי. בסופו של דבר צריך לדאוג שכל העיתונות תיעשה ותישמר בתוך השידור הציבורי ולא תופרט.

שלום. אני יושב ראש איגוד התסריטאים. אני רוצה לדעת לגבי כמה סעיפים. קודם כל, ליבנו למוזיקאים. אנחנו חושבים שחשוב שיהיו תכניות מוזיקה בעברית בישראל אבל אנחנו לא חושבים שזה צריך לבוא מהנתח הקטן הזה שנקרא סוגה עילית. סוגה עילית היא לא חותמת של איכות אלא זה אומר שעד עכשיו זה האי הקטן שלנו, בתוכו עושים את הדרמה, שהפך להיות חבוט וחבול בערוץ 2 ו-10, שאף אחד לא רוצה לעשות אותו. יש כאן ערוץ שעכשיו הולך לעשות אותו והעוגה קטנה הזאת שנקראת תשעים מיליון שקלים בצד הזה של העוגה, אנחנו מבקשים מכם לא לגעת.

בקלות יתרה אתם ויתרתם לקולנוע.

עדיין לא ויתרנו על שום דבר לקולנוע. בתוך תשעים מיליון השקלים שנשארו, יש בעיה שאנחנו מבקשים שהוועדה תטפל בה. דיברנו גם עם השר על העניין הזה. מוגדר בתוך התשעים מיליון, שם נמצא הספורט ואין הגבלה של הספורט כאשר בשנה של מונדיאל ומכבי תל אביב, הספורט יכול לתפוס שישים אחוזים מהנתח של זה.

מכבי לא שם עכשיו.

אני מדבר על הז'אנר התחתון שגם ממנו אנחנו מתפרנסים.

בתוך תשעים מיליון השקלים האלה שהם לא בסוגה העילית, לא מוגדר כמה מזה הולך להיות בספורט. הספורט נמצא בפנים ואני חושב שראוי שנשים תקרה במקום הזה כי אנחנו יודעים שיש שנים שהספורט יכול לאכול שמונים אחוזים מהתקציב הזה ואנחנו מבקשים שישימו שם תקרה.

אין ספק בכלל שתכניות מוזיקה של חבריי הטובים המוזיקאים, חייבות להיות שם כמו שהחבר'ה שלי בבידור נמצאים שם. הכותבים בבידור נמצאים בצד הזה של המקום הזה. בלי התערבות ועם התערבות, אין ספק שהמוזיקה צריכה תמיכה גם כאן וגם במסגרת האחוז עליו אנחנו מדברים.

ה-15 אחוזים שכרגע אפשר לתת לכל חברת הפקה, יכולים להביא חברת הפקה אחת ל-28 מיליון שקלים וזה המון כסף. כדאי שתבדקו איך אתם מגבילים את הסעיף הזה.

בודקים.

לגבי ההסכמות שלנו. תקשיבו. אנחנו חושבים, ויכול להיות שאנחנו כאן מבקשים יותר מהעוגה, שקודם כל, לפני שאנחנו נותנים מהדרמה ומהדוקומנטרי, יש מקום למצוא כסף, עדיין בלי להגדיל את התקציב, בין היתר - אני מקווה שאני לא אעצבן כאן חלק מהעיתונאים – 160 מיליון שקלים מתוך תקציב רשות השידור שהולך לחדשות, שהולך לתכניות אקטואליה שאנחנו ממליצים שחלק מהן יצאו החוצה - - -

ברדיו, בטלוויזיה ובאינטרנט. בכל המדיומים ביחד.

כן, בכל המדיומים ביחד.

בערבית, באנגלית ובעוד שפה. זה ויכוח קלאסי. על זה את יכולה לבלות שלושה חודשים.

בלב הוויכוח מה יש בערוצים אחרים ומה אין בערוצים אחרים, חדשות ואקטואליה ב-160 מיליון שקלים לעומת תשעים מיליון שקלים לכל מה שנקרא סוגה עילית או 180 מיליון, מה שנשאר לא ברכש, וסליחה שאני אומר את זה, לתפיסתי זה לא המסך האופטימלי שיכול להיות במדינת ישראל. אני חושב שחלק ממה שאנחנו מחפשים גם לקולנוע וגם למוזיקה, יכול לבוא גם מהנתח הזה של ה-160. חברת החדשות של ערוץ 2 פועלת תחת תשעים מיליון שקלים.

היא משדרת רק טלוויזיה בלי רדיו ובלי שפות.

בסדר. בין תשעים ל-160 יש פער גדול של שבעים מיליון שקלים.

לא צריך חדשות.

לא, זה לא מה שאמרתי.

תודה. אדוני השר, אתה רוצה להתייחס?

אני רוצה להגיד לחברי הכנסת שאנחנו שומעים כאן דיון חשוב ומרתק. באמת אני מבין כל אחד מהגופים. נחמן העיר ואמר שאפשר לדבר על זה כאן שלושה חודשים כי בעצם הדיון הזה הוא לא באמת המקום הראוי לדיון הזה אלא הדיון הזה צריך להתקיים במשרד התרבות כי השאלה היא באמת מהי התרבות הישראלית, איך מעודדים אותה, איך תומכים בכל המרכיבים שלה, בין אם זאת המוזיקה העברית או הקולנוע או כל אחד מהמרכיבים.

אני אמרתי עוד בדיון הראשון שאני לא חושב שיש לנו יכולת לטפל דרך החוק הזה – בצער כי הייתי שמח אם הייתה לי יכולת לטפל – בכל תחלואי החברה הישראלית ובכל התחומים שעדיין לא מטופלים. בשם ההגינות צריך לומר שבנוסף לנושאים שמיוצגים כאן, יש עוד נושאים שאם הם היו יודעים שעל הדרך עושים גם את זה, גם הם היו אולי באים. למה אני לא אתחייב גם להשקיע בתיאטרון הישראלי ונצלם מחזות זמר ב"הבימה"?

תיאטרון ודרמה הם שני דברים אחרים.

אני שוב אומר שלשם כך יש את משרד התרבות והוא המחליט והוא המנהל דיון מול משרד האוצר על כמה כסף יושג. דומני שכרגע, בימים אלה ממש, הרי אתם מנהלים גם דיון בנושא הזה. אני רואה את קנולר מופיע אצלי על משהו ואחרי כן אני קורא בעיתון שהוא כרגע במגעים עם משרד התרבות והאוצר וטוב שכך.

אני מבקש לומר לחברי הכנסת, ולאו דווקא לכם כי אני לא אצליח לשכנע כל אחד בתחום שלו, שבנושא הזה ישבה חברה כלכלית אובייקטיבית שהיו בה אנשים מכמה דיסציפלינות. אני לא מדבר רק על ועדת לנדס אלא אני מדבר גם על החברה של בלניקוב שנסעה לגופי שידור בעולם, שישבה ופרקה את ההוצאות הצפויות. כל אחד ידבר על השמיכה. ה-160, בצדק, הוא יגיד שזה מספיק והשני יגיד שזה לא מספיק. הלוואי והייתי יכול להוסיף לכולם. ישבו כאן אנשי מקצוע ואנשי כלכלה ועשו את התחשיבים איך אפשר בעוגה הזאת לחלק כך שזה יהיה לפחות הגיוני והוגן כלפי הנושאים המרכזיים ששידורי טלוויזיה יכולים לטפל, לעודד ולשמור עליהם. אם אני יודע ואני אצליח להגדיל את העוגה הזאת, ויש עדיין מגעים, אפשר יהיה אולי לשנות את זה. כרגע, בשלב הזה, אני לא יכול לתת עדיין מענה ואני לא יכול לשנות את התמהיל הפנימי עליו אפשר לעשות את ההצבעה בסוף. כרגע אני לא מסוגל לתת כאן שינוי בתמהיל הזה.

אני חייב לומר משהו בעניין הקולנוע.

אני מחזק אותך.

בחיי לא הייתי מחוזק כל כך על ידי ערוץ 2 כמו מאז החוק הזה יצא לדרך. כולם במרכים אותך ומברכים אותי שהחוק הזה רק יעבור ולא בגל שהם תמימים אלא כי הם רוצים בסופו של דבר שכל מה שילך לערוץ הראשון ייפול בדרך, ייפול במחויבויות שלהם. אלה שיחות שלי מאחורי הקלעים. הקולנוע, ברגע שכאן לא יושקע בקולנוע וזה הערוץ החשוב ביותר שיהיה בו קולנוע ישראלי, כל מה שיבוא מאחרים, הם לא ייתנו אותו.

עד היום רשות השידור לא השקיעה בקולנוע הישראלי ועדיין השידור המסחרי כן השקיע. כשרצו לעשות שינוי בחוק הרשות השנייה בנושא הזה, אני לא הסכמתי לשינוי ההוא. לא נתעלם מזה שביום מן הימים ולא רחוק הוא היום נצטרך גם לקיים דיון כולל מאיפה יגיע סך המשאבים הכולל של ההשקעה בתרבות הישראלית. נכון, יהיה צריך לקיים את הדיון הזה אבל את הדיון הזה אני לא חושב שנכון לעשות על גבו של תאגיד השידור הציבורי. יש ממשלה, היא מחויבת להשקיע בתרבות הישראלית והדיון הזה צריך להיות ככה. דרך איזה צינור, זה שתפסנו עכשיו איזשהו צינור, לא אומר שדרכו אנחנו נטפל בכל החוסרים בהשקעה בתרבות הישראלית. במקום לברך על הגידול, מסתכלים איפה אין.

חברים, מהדיון לו אני מקשיב ושומע, יש בי באמת דאגה כי השר עכשיו ציין שאין לו מקורות כסף ואין לו משאבים והוא רוצה לעמוד על כל צורכי התרבות.

ממש לא מה שציינתי.

אמרת שאין לך משאבים.

אמרתי אין לי נוספים על ה-700.

בסדר, הוספתי את המילה נוספים. למה זה מעורר אצלי את הדאגה? סוגיית הקולנוע, אני תומך ואני חושב שמחובת השידור הציבורי, כשמו הוא, להשקיע בקולנוע. ברגע שאנחנו שומעים את הסכומים שנדונו כאן, 12 מיליון שקלים, כבוד השר, אתה אמרת שהספורט לא בסוגה עילית, נכון? אני קורא את התוספות ואני רואה שהספורט בסוגה עילית.

לא. הוא לא בסוגה עילית.

אם אני טועה, תגידו לי שאני טועה.

אתה טועה.

חמישים אחוזים מתוך ההוצאה השנתית להפקות מקומיות קנויות, נספור.

כך קוראים להוצאה הזאת.

למה המילה ספורט נמצאת שם?

זה השם הגדול של כל התכניות.

של הקבוצה הזאת.

של כל קבוצת התכניות.

זה לא מתוך זה.

זה לא מתוך זה, אבל המילה ספורט מופיעה.

המילה מופיעה אבל הסכום לא נקבע. הוא לא חלק מהסוגה עילית.

בסדר. קראתי שהמילה ספורט נמצאת בהגדרה ולכן הבנתי שזה חלק. אני מציע שתי חלופות. ראשית, החלופה הקיימת עליה שאלתי לגבי המאתיים מיליון, אתם אומרים שמורידים עשרה אחוזים ואחרי כן מתחילים לחלק את ה-180, חמישים אחוזים סוגה עילית וחמישים אחוזים דוקו, דרמה וספורט. נכון?

לא. סוגה עלית זה דוקו ודרמה. אלה החמישים אחוזים. החמישים אחוזים האחרים, רכש של תכניות מכל מיני סוגים ביחד עם ספורט. אלה שתי קבוצות נפרדות.

הספורט מופיע בשני מקומות.

לא.

בסדר. תשעים מיליון, חמישים אחוזים סוגה עילית וחמישים אחוזים תכניות אחרות וספורט כאר טרם התקבלה ההחלטה אם להעביר את הספורט לחדשות כפי שהצענו בישיבה האחרונה.

נכון.

השר לא החזיר לנו תשובה בעניין. זה המתווה הקיים אבל בואו נלך על מתווה אחר. את החמישים אחוזים מסוגה עילית, נתחיל מלמעלה, מהמאתיים מיליון. לא נתחיל מעשרה אחוזים אלא ממאתיים מיליון כפול חמישים אחוזים, יוצא מאה מיליון. אז יש לי כסף לקולנוע משם. את החמישים אחוזים האחרים, יורידו את העשרה אחוזים ויחלקו את החלוקה. את החמישים אחוזים תתחילו מלמעלה.

זה לא משנה איך אתה קורא לזה.

אני חושב שה-12 מיליון שקלים שמועלים כאן בסוגיית הקולנוע, זאת סוגיה קריטית וחשובה מאוד. מאחר ורשות השידור היסטורית השקיעה בקולנוע, אנחנו לא יכולים לשבור את הקו הזה. מדובר בכסף קטן.

מתי היא השקיעה בקולנוע?

היסטורית.

כשהיא השקיעה בתוכן, היא השקיעה בקולנוע.

השקיעה בקולנוע.

בשנים האחרונות היא לא השקיעה בתוכן ולכן היא לא השקיעה בכלום.

אני לא ממציא דברים. בדקתי.

לפני 14 שנים.

עד לפני 14 שנים.

זה אפילו לפני. זה כנראה ממש היסטורי.

כבוד השר, השקעה בקולנוע, מאחר ואנחנו משוכנעים שהרשות המסחרית לא שם, זאת חובתנו שהחוק החדש ייתן מענה לסוגיה הזאת. זאת חובתנו. אנחנו לא מדברים על סכומים בשמים. אני חושב שאפשר לבנות את הנוסחה כדי שנגיע לדברים אותם אני רוצה לשמוע.

הסוגיה השנייה שרציתי לשמוע לגביה, בקשר לערוץ הערבי. עשרים מיליון שקלים.

הסכום עולה לשלושים מיליון.

ב-2020. עוד חמש שנים.

זה יהיה במשמרת של מישהו אחר.

אל תדאג. אולי נצליח למשוך את החוק.

אני לא איש קולנוע. בחמשת הימים האחרונים ישבתי עם הרבה אנשים בתחום מהמגזר הערבי ומהמגזר היהודי שמתמחים ביצירה. כאשר אני מעלה את הסוגיה הזאת, שואלים אותי אם אני רציני. שואלים אותי, עשרים מיליון שקלים ורוצים להקים ערוץ? הזכירו ליאת ערוץ 8.

זה רק תוכן. זה לא כל הערוץ.

זה הערוץ. 160 שקלים של החדשות, עוד לא שמעתי את הייחודי. זה הערוץ. אני רוצה לשמוע מאנשי המקצוע שנמצאים כאן ואני אומר את זה ברחל בתך הקטנה. ריבונו של עולם, עשרים מיליון שקלים יספיקו להרצת ערוץ טלוויזיה? כמה שעות שידור זה ייתן לי? כמה פרקים וכמה תכניות?

נותנים לך ערוץ ואתה כבר רוצה יותר?

יש לי היום ערוץ. יש לי ערוץ בו אני רואה תקומה ועמוד האש. כבוד השר, אמרתי לך את זה בפעם שעברה ואני שוב אומר. אזרחי המדינה הערבים, הישראלים, שרוצים להיות חלק מהמדינה, הם רוצים שהמדינה תדבר ותפנה אליהם. עשרים מיליון שקלים, אתה שם אותם ללעג. עדיף שלא יהיה ולא יהיה ערוץ בעשרים מיליון שקלים, אדוני השר.

הנה, פתרת את הבעיה.

נכון. אני מעדיף לתת את זה לקולנוע ושלא יהיה ערוץ בערבית.

אבל המוזיקה ביקשה לפני.

תודה. חבר הכנסת שי, בבקשה.

ברשותכם, אני רוצה להעיר כמה הערות. גם לעניין של הרדיו שהחמצתי אותו קודם, ואני מקווה שזה לא מאוחר מדי, ברור שהרדיו לא נחשב לבן חורג כאן בטיפשות לפי דעתי כי הרדיו הוא דומיננטי מאוד במציאות במדינת ישראל וחייבים לשמר אותו ואפילו להוסיף עליו. צריך להשקיע בזה מחשבה. אני לא יודע אם הסעיף הזה שהבאתם הוא מספק, אני לא בטוח. יש היום מפת שידורים מאוד מגוונת בתחום הרדיו, יש שמונה רשתות, לא כולן חיוניות אבל צריך להשקיע בזה מחשבה ולבדוק כי רדיו מטבעו נועד לשרת ציבורים יותר קטנים וקהלים יותר קטנים. בטח יגיד מישהו ויגיד שלא צריך את קול המוזיקה, אבל כן צריך את קול המוזיקה כי זה ייעודו של רדיו ציבורי. אני לא יודע איפה אבל חייבים לעניין הרדיו לתת לזה מחשבה. אם זה לא נוסח עד הסוף, אני חושב שצריך להחזיר את זה ולדון בזה כדי שלפחות הקיים יישמר, אם לא יותר.

אני רוצה להתייחס בכמה הערות לחלוקה התקציבית ואחר כך להוסיף משהו. 160 מיליון שקלים לחדשות ואקטואליה לרדיו ולטלוויזיה ערבית, אנגלית מה שחיוני ואני אומר תכף, אינטרנט, כל הדברים האלה – זה לא סכום מוגזם. לא אכנס לוויכוח עם חבריי כי כבר ביליתי דורות עם הוויכוח על מה צריך לשים את הכסף.

אני יכול להתפרץ לדבריך רק במשפט אחד? גם עיסאווי טועה. ה-160 מיליון, זה כולל משכורות עובדי הערוץ. העשרים, הארבעים והמאתיים זה נטו החוצה.

רק להפקה.

לא כולל התשומות.

עוד יותר טוב. זה סכום סביר. שאלתי בערוץ 10 ובערוץ 2. זה בסדר וזה יענה על הצורך שכולנו רוצים בו, של איזשהו גוף שידורי שהוא רלוונטי, שהוא עדכני, הוא נוגע למה שקורה במדינת ישראל. אם יסרסו את ה-160 מיליון כמו שחברי מציע כאן, יקבלו גם רשות או גוף או תאגיד מסורס. אין כאן הוקוס פוקוס.

בעניין הזה אני מוטרד מעניין הספורט. להטיל על ה-160 מיליון האלה גם את הספורט. אגב, ספורט, יש גם תחושה מאוד מוזרה לגביו. אף פעם לא רוצים לשלם עליו אבל אוהבים לראות אותו. זאת אומרת, רק שזה לא ירד מהפינה שלי אבל כשיש ספורט בטלוויזיה, ולא רק היום אלא בכלל, זה מושך קהל וזה רלוונטי וזה נוגע לקהלים מאוד רחבים. אם רוצים תאגיד שמדבר אל כלל הציבור, איך יכול להיות שתאגיד ציבורי לא ישדר ספורט באיזשהו מינון סביר? זה לא יכול להיות. אומר לי כאן עמיר שרק על הזכויות משלמים עשרים מיליון שקלים. זאת מכה אם מתוך ה-160 יצטרכו להוציא עשרים. לא יהיה מנהל חדשות שיסכים להוציא עשרים מיליון שקלים לזכויות לספורט. אף פעם הוא לא יסכים לעשות את זה. חייבים לתת לזה תשובה.

לעניין הקולנוע. אני מסכים שיש כאן גם אמירה. זה לא רק הכסף אלא זאת אמירה שהגוף הציבורי במדינת ישראל מטפח את הקולנוע הישראלי גם כי אלה יתפסו טרמפ עליכם, הזכיינים המסחריים ויגידו שאם הם לא, מה פתאום אנחנו. עבדנו קשה מאוד להכניס אותם לתוך הכלוב הזה, סליחה על הביטוי, ולא ניתן להם לצאת משם. אני שמח, השר, שלא הסכמת להוריד את זה. אני שמח מאוד שאתה נשאר בערוץ המסחרי. בהחלט. אבל גם כאן צריך לתת לזה איזשהו ביטוי.

אני לא יודע את הסכום. כתרי ואחרים מציעים עשרה מיליון. העובדה שהעוסקים בדרמה מבינים שיש זיקה ישירה בין דרמה ובאנשים שעוסקים בה לבין קולנוע. הלא זה קשור. זאת משפחה אחת. אלה שני אחים. יש כאן הגיון להסתכל עוד פעם על החלוקה הכוללת של הסכומים. אם אתה יכול להגדיל אותה – יפה. אם לא – תשקיע בזה עוד פעם מחשבה. אני לא אוהב שחברי כנסת נכנסים פה לשני מיליון או כאן לשלושה מיליון. תשקיע בזה מחשבה. שב עם האנשים ותראה מה נכון לעשות אבל תן לקולנוע איזושהי פריצה פנימה כדי שהוא יהיה בפנים ויוזכר כאשר יוזכר, זה מסר וגם שיהיה משהו. אגב, אין שום גוף שידור ציבורי בעולם שלא עוסק בהפקת קולנוע. אין דבר כזה. כל הרשתות הציבוריות עוסקות בזה.

ברשותך גברתי, אני רוצה להוסיף עוד כמה הערות אחרונות. הייתי רוצה שהחדשות ישדרו גם חדשות מקומיות. זה גם איזה ילד שנודד משולחן לשולחן. דנה, למה את מבוהלת? זה נודד משולחן לשולחן. חבר'ה, יש למדינת ישראל גם פריפריה שהייתה לה במה, קטנה אמנם אבל משמעותית, והיא נזרקה החוצה בגלל השינויים שנעשו בחקיקה. אני חושב שאותה חטיבה של 160 מיליון שקלים צריכה להשקיע גם בחדשות מקומיות.

עשינו את זה מצוין אבל לקחו את זה.

ייצוג הפריפריה באמצעות חדשות צריכה להיות משימה של התאגיד החדש הזה. חייבת להיות וזה צריך ליפול לדעתי בתוך ה-160 האלה אבל זה צריך להיאמר במפורש, ואם צריך לקבוע סכום, אפשר גם לקבוע סכום. אני מציע איזשהו סכום. זה צריך להיות חלק שלהם, הם מייצגים את הציבור וזה גם יחזק את המעמד של הגוף הזה שהוא נותן להם ביטוי.

דבר שני שאני רוצה לציין ואני גם אתן אותו בכתב. אמרתי, תכנים בשידור באנגלית וגם שיופצו השידורים, בעיקר השידור בערבית ובאנגלית, באמצעות לוויין ואינטרנט. אני חושב שזה צריך להיות מופץ. זה היה יעד של רשות השידור היוצאת לשדר לסביבה הקרובה והרחוקה ואסור לקחת את זה מהם. זה ייעוד של תאגיד ציבורי. לא עושים את זה הזכיינים הפרטיים וזה צריך להיות בתאגיד הציבורי.

סעיף 68 עוסק בתכנים ואתה הוספת כאן גם שיטת הפצה שהיא לא רלוונטית לחלוטין לסעיף הזה. לגבי שידורים באינטרנט יש סעיף מתקדם יותר ולגבי הפצה בשידור לווייני, שיטות ההפצה בדרך כלל לא מופיעות בחוק הזה. אפשר לכלול את זה אבל זה עניין אחר לגמרי.

היום זה חלק מהייעוד של רשות השידור לשדר לסביבה, לאזור, למדינות האזור ולאוכלוסיית האזור.

אתה הצעת להוסיף את זה כפסקה בסעיף 68.

אני חושב שהשידור האינטרנטי לא מספיק, כי גם קול ישראל היום בערבית וגם הטלוויזיה במידה מסוימת משדרים. אני רוצה לחזק אותם ולהעצים אותם בתחומים האלה כי אני חושב שזה חיוני.

אני מציעה שכאשר נגיע לסעיף, נדון בזה.

את כל זה אני מגיש לכם גם בכתב.

תודה. חברת הכנסת מיכל רוזין.

אני חושבת שההערה שלי אולי תפתח את ההערה הראשונה שלי. אנחנו מקימים ערוץ שידור לחברה הערבית לא בשביל לשדר לעולם הערבי פרופגנדה אלא כדי לתת שידור איכותי לתושבי ישראל, לאזרחי ישראל הערבים. אני חושבת שזאת גישה שונה וצריך לשנות לא גם אלא רק. צריך לשנות כאן. המודיעין רוצה, יש תקציב למשרד הביטחון שיעשה פעולות מודיעיניות ופרופגנדה ותעמולה. אנחנו בשידור הציבורי שלנו פונים לקהל במדינת ישראל. הגישה הזאת שפונים החוצה גרמה לזה שפשוט הם לא צופים בשום דבר. יש להם אל ג'זירה ויש להם ערוצים אחרים שהם יכולים לצפות בהם, בטח לא בערוצים הישראליים.

אני רוצה לשאול . אמרתם שיש עשרים מיליון שקלים לתכניות תוכן שכמובן אני מצטרפת לחלוטין לדבריו של חבר הכנסת פריג' שזה באמת לעג לרעש, אבל כמה מתוך ה-160 מיליון שאמורים להיות לאקטואליה מוקצה לערוץ בערבית? אני מבינה שחלק מזה גם אמור להיות מוקצה. כמה בעצם סך הכול שידורים בערבים מתוך התוכן?

תשאלי כמה מתורגם ואז תקבלי את התשובה.

מתורגם? אני רוצה שיהיו תכניות ייעודיות ולא מתורגם.

הרוב יהיה תרגום.

זה מה שאני רוצה. לא שיהיה תרגום אלא שיהיו תכניות תוכן. אני מצטרפת לשאלתו של עיסאווי.

אני רוצה להצטרף גם למה שאמר נחמן לעניין הקולנוע. קולנוע הוא לא רק אפרופו תעמולה בינלאומית. נושא הקולנוע הוא בין התחומים העיקריים של אומנות שאנחנו מייצאים לעולם. הקולנוע הישראלי מצליח בעולם לייצר טיפה בים של חוסר האהדה לישראל והוא מצליח לייצר אהדה כלפי ישראל, מצליח להרגיש חיבור לישראל, מצליח להבין אולי קצת יותר את המורכבות של מה שקורה בישראל. אני חושבת שזה הרבה יותר חזק מכל מיני שידורי תעמולה של אקטואליה בשפה הערבית. הקולנוע הוא גם תורם לעמדת ישראל בעולם ואין ספק שהוא גם כלכלי. היצוא של הקולנוע לעולם הוא כלכלי ויש בהחלט סיבות לנו כמדינה להשקיע בו.

עוד שאלה אחת. הבנתי מהשר לגבי הילדים והנוער שיש כאן שמונים מיליון שקלים בסך הכול. כלומר, ארבעים מיליון מהתאגיד ועוד ארבעים מיליון ממשרד החינוך. הבנתי נכון?

ארבעים מהתאגיד קבוע בחוק. הארבעים ממשרד החינוך, אינם מופיעים בחוק ואלו הכוונות של משרד החינוך. אם משרד החינוך ירצה גם לעגן את זה בחוק, זאת שאלה אחרת שצריך לשאול אותו.

זאת אומרת, נכון לרגע זה אנחנו מדברים רק על ארבעים מיליון של תוכן או בסך הכול עלות עובדים וכל הדברים.

לא. נכון לרגע זה מדובר רק, כמו שאת אומרת – ואני מזכיר שתקציב ערוץ 8 הוא עשרים מיליון שקלים בשנה – על ארבעים מיליון לפחות בהפקות ישראליות לגבי ילדים ונוסף, מה שמשרד החינוך יחליט שהוא מבקש מהתאגיד הציבורי להפיק באמצעות תקציב שהוא מעביר אליו. הוא גם יכול לדרוש את זה.

היום זה מעוגן בחוק?

כן.

בהצעת החוק, כן.

לא בהצעת החוק.

בחוק, לא.

אני מדברת על החוק לגבי התקציב של החינוכית בתוך משרד החינוך.

אני לא יודעת. אולי זה מופיע כסעיף תכנית.

קיומה של החינוכית לא קיים בחוק.

בתקציב משרד החינוך הוא קיים.

יש סעיף תקציבי.

בסביבות 110 מיליון שקלים כולל שכר העובדים.

השאלה איך אנחנו מבטיחים שימשיך להיות סעיף תקציבי כזה במשרד החינוך גם לאחר שאנחנו סוגרים את החינוכית.

תומכים בממשלה, בתקציב, ומתנים את זה שיהיה סעיף תקציבי עם כך וכך מיליוני שקלים.

אני באמת חושבת שזה נושא קריטי. היום האחריות על ערוץ החינוכית היא של משרד החינוך. נעשה כאן שינוי.

התשובה מאוד פשוטה, זה און טופ.

זאת לא התשובה והיא לא פשוטה. התשובה היא שאין תשובה כי אי אפשר להבטיח לה שיהיה תקציב במשרד החינוך לנושא הזה. זאת החלטת השר לגבי סדר העדיפויות המשרדית. דרך אגב, כמו היום. גם היום השר יכול להחליט שהוא סוגר את החינוכית ומנייד את העובדים שלה והם עובדי מדינה.

שאלתי שאלה עניינית, ואם אני לא מובנת, אני אנסה להסביר שוב.

את מובנת מצוין אלא אם הכוונה למשוך דיון.

לא.

את מובנת נפלא. לא יכול להיות יותר מובן ממה שאמרת ועד לדיונים כאן גם אני הייתי נחשב לאדם מובן, אבל אני אנסה שוב להיות מובן. נכון לרגע זה תקציב החינוכית הוא כ-110 מיליון שקלים והוא כולל את משכורות העובדים והפקות. לדברי השר, וניתן לנהל את הדיון אתו, יש קושי רב להשקיע כסף כפי שהוא חושב שצריך להשקיע בתוכן ולכן המודל שבסוף החליטה עליו ועדת לנדס יחד עם ועדת המשנה, שחוץ מאשר העלויות השוטפות של כוח האדם בתאגיד השידורים החדש שיוקם, שבו אפשר גם לנהל אותו כך שעורך תוכן יכול לתרום את הידע שלו גם בערוץ הילדים.

אני לא בטוחה שאתה רוצה שעורך התוכן של האקטואליה הוא גם יערוך את התוכן של ערוץ הילדים.

אני לא יודע. אין לי ניסיון כמוך. אני לא ניהלתי אף פעם כלי שידור. אני אומר שמנהלים בתחום הזה כן יודעים וכנראה שיש אפשרויות שחלק מהעובדים יפעלו גם פה וגם פה. בסופו של דבר אם זאת עריכת וידאו או דברים אחרים, זה אותו ידע.

קארין, זאת נקודה מאוד חשובה.

מעל המשכורות הפנימיות יש חובה להשקיע נטו בתכנים עוד ארבעים מיליון שקלים בהפקות ישראליות מקוריות לפחות שמיועדים לילדים. אם ירצו לקנות איזו סדרה של ה-BBC לילדים ולנוער וגם להוסיף את זה, מאה אחוז. זה לא יורד מהמחויבות החוקית של אותם ארבעים מיליון. בנוסף - אין על זה עוד כרגע מחויבות חוקית – משרד החינוך שמשתחרר מאיזושהי עלות תקציבית של כ-110 מיליון שקלים בשנה והוא מעוניין מאוד שיופקו תכנים שישמשו את תלמידי ישראל שהוא אחראי על החינוך שלהם, תהיה לו אפשרות בחוק לדרוש להפיק תכנים בהתאם לתכנים שהוא רוצה ולקבל גם את השיבוץ שלהם בלוח השידורים של ערוץ הילדים לפי שיקול הדעת של המנהל של ערוץ הילדים, באיזה שעות זה ישובץ.

כבוד השר, אם אני משרד האוצר שאמור לתת 150 מיליון שקלים דרך משרד התחבורה ואני חוסך 110 מיליון שקלים דרך משרד החינוך, אני עשיתי אחלה דיל באוצר. הוצאתי רק ארבעים מיליון שקלים כי הכול מאותה בריכה.

קודם כל, זה לא ייגמר ב-150 מיליון שקלים. אני מעריך שזה ייגמר במאתיים פלוס. שנית, משרד החינוך, כפי שאמרתי, מתכוון להשקיע גם מתקציבו בנוסף כמה עשרות מיליוני שקלים כל שנה כי הוא רוצה להשפיע על התכנים החינוכיים שיהיו לטובת מערכת החינוך וכמובן שיותר הגיוני שבשעות הבוקר, ביום יום, כשיש לימודים, זה יהיה. עוד פעם, אנחנו קצת מדברים גם בסטנדרטים של העבר.

בסופו של דבר האוצר ירוויח כסף.

אני חולק עליך באופן טוטלי ומה שאני אומר מגובה במספרים, אבל כנראה זה לא ישכנע אותך שלא לומר את הדברים הלא נכונים.

תודה. נילי.

הייתי מוותרת על דבריי אם הדברים היו נאמרים אבל הם לא נאמרו. אני רוצה להציג עמדה שונה שכופרת בחלק נכבד ממה שנאמר כאן וברור לי שיאכלו אותי אבל בכל זאת אני רוצה להציג את העמדה הזאת.

לגבי התוספת שיורדת לרזולוציה של כמה הולך לסוגה עילית וכמה הולך לדרמה וכולי. מי שמכיר את העבודה מול הרשות השנייה מכיר את הדגם הזה וכמה הוא "מצליח". גם ברשות השנייה מחייבים אותם בהשקעה בסוגה עילית, בדרמות, בדוקו, ואת התוצאה המופלאה כולנו רואים על לוח המשדרים בריאליטי. זה לא עובד. בשורה התחתונה, השיטה של לחייב גוף שידור להשקיע בדרמה ואז מתחיל הוויכוח שהוא קובר אותו מאוחר בלילה וכולי, הסיפור הזה של להכריח לשדר תוכן איכותי, בשורה התחתונה הוא לא עובד. הוא לא עובד פעמיים – פעם אחת בלוח המשדרים ופעם שנייה, מי שמכיר את המצעד השנתי הקבוע של הזכייניות מול הרשות השנייה, המצעד המביך, הכמעט פתטי של הוויכוח האם "לרדת בגדול" זה דוקו והאם "מאחורי הקלעים" של הריאליטי זאת דרמה. היוצרים מכירים את זה והם אמורים להעיד במקומי על המריבה המגוחכת הזאת של הזכייניות שמנסות לזקוף לזכותן. אנחנו חושבים שהשיטה הזאת של ירידה לרזולוציה, של לקבוע להם מה סוגה עילית וכמה להשקיע, זה לא עובד.

מה את כן מציעה?

כמו שאמר קודם השר, אנחנו חושבים שהדברים צריכים להישאר לשיקול הדעת של המנהלים.

היינו שם.

היינו כאן בדגם של הרשות השנייה וזה לא עובד. המצעד המביך הזה שאנחנו מכירים מהרשות השנייה ישוכפל עכשיו גם אל רשות השידור. אני יכולה רק להצטער על כך שמעתיקים דגם שלא עובד, במקום לנסות משהו אחר. אנחנו כן מאמינים באינטליגנציה של הציבור ואנחנו כופרים בקביעה הזאת שהציבור, זה מה שהוא רואה כי זה מה שהוא רוצה.. בפעמים שכן שידרו איכות, היה רייטינג גבוה, ראה "פלפלים צהובים" "פולישוק" ועוד סדרות אחרות. אנחנו מבקשים להשאיר בידי הנהלת רשות השידור את חופש הבחירה לגבי אופן חלוקת הכספים של התכנים ולא לרדת לחלוקה הזאת.

מה שאת אומרת עכשיו, חלומם הרטוב של הזכיינים בערוץ 2.

הסתיים הדיון בסעיף 68.

גברתי, אני כאן מ-9 בבוקר ואני מבקש ממך להתייחס בשם פורום היוצרים הדוקומנטריים לכמה סעיפים עליהם אנחנו רוצים לדבר. אני לא מבין למה אנחנו לא יכולים לדבר. לא דיברתי ואני מבקש לתת לי את זכות הדיבור. יש כמה סעיפים מאוד חשובים להכניס. ההצעה תהיה מאוד קונקרטית וקצרה ואני מבקש תתני לי לדבר.

שתי דקות.

אנחנו חושבים שמאוד חשוב להכניס התייחסות לנאותות ההפקה בטרמינולוגיה החוקית כמו שמופיע בכללי הרשות השנייה. אנחנו חושבים שזאת טעות שמשאירים את הסכומים לז'אנר העליון רק כסכומים בגדול ושאין התייחסות לכללי נאותות הפקה. זה דבר, כבוד השר, שקשור גם לנאותות ההעסקה של עובדים, גם לאפשרות להתקיים מהדבר הזה, גם לייצר דרמה ודוקומנטרי איכותי. הדרך היחידה לעגן את הדבר הזה היא שהחוק יגן עלינו, לא כמו בהצעה הזאת שהוצעה כאן להפסיק עם ההגדרות של ז'אנרים אלא להפך, להגדיל את הגדר ולהגיד שיש כללי נאותות הפקה ואין להסתפק רק בהגדרה של 45 מיליון אלא המיליונים האלה צריכים להיות קשורים בכמות הזמן כמו שנעשה בצורה נפלאה גם במועצת הכבלים, גם במועצת הרשות השנייה. הרגולציה הזאת היא ש שאפשרה את קיומו של גן העדן שנקרא היצירה הישראלית, רק בהגדרה של נאותות כללי הפקה נאותים ולא בהשארת הדברים לדברים כלליים שהמועצה תגדיר אותם. לכן צריך להיות מונח של נאותות הפקה גם לדרמה, גם לדוקומנטרי. יש לזה תקדים בכללי הרשות השנייה ואנחנו מבקשים מהוועדה המכובדת לאמץ את הכללים האלה.

אנחנו מבקשים ששבעה האחוזים שאתם מאפשרים לחברת הפקה אחת יוגבלו בכמות הפעמים שאפשר להתקשר בשבעה אחוזים האלה עם חברות הפקה בשנה. זאת אומרת, לא יהיה מצב שבו שש או שבע חברות יגמרו את כל התקציב. ביקשנו להוריד את ה-15 אחוזים האלה לשבעה אחוזים וביקשנו שתגבילו את כמות חברות ההפקה, זאת אומרת שאי אפשר יהיה להתקשר עם שש חברות ולמעשה לגמור את כל התקציב בשנה.

כבוד חבר הכנסת עיסאווי, אנחנו חושבים כמוך. עמדה ערכית של פורום היוצרים הדוקומנטריים היא שהתקציב לטלוויזיה בערבית הוא תקציב ביזיוני, הוא מעליב את האוכלוסייה הערבית וצריך למצוא את המקור התקציבי כדי לאפשר טלוויזיה בערבית בצורה מכובדת לראשונה בתולדות המדינה וזאת ההזדמנות שלכם חברי הכנסת לעשות כאן מעשה ושלא עוד פעם הערבים יידחו לצד.

אנחנו חושבים שגם בטלוויזיה לילדים וגם בטלוויזיה בערבית חשוב להגדיר חמישים אחוזים ז'אנר עליון כי אתם מייצרים כאן עוד פעם מצב שבו תכניות אולפן רדודות שיבזבזו את הזמן ורק יעבירו את הזמן, הן ישלטו במסך במקום שהז'אנר העליון, הדרמה הדוקומנטרית, התכנים האיכותיים יהיו. לכן אנחנו מבקשים לאמץ את אותה חלוקה שקיבלתם בערוץ המרכזי, גם לערוץ הילדים ולערוץ הערבי.

תודה. שחר בוצר, ארגון השחקנים.

אני רוצה להתייחס קודם במילה לנושא של המוזיקה ואז לנושא הדרמה. אני מדבר בשם ארגון השחקנים ומייצג אלפיים שחקני טלוויזיה, קולנוע, תיאטרון. בישראל השחקנים עושים עוד הרבה דברים אחרים כדי להתפרנס. במדינות אחרות הם שחקני או רק טלוויזיה או רק תיאטרון או רק קולנוע.
לגבי המוזיקה. נתתם כאן דוגמאות להסביר למה צריך להכניס לתשעים מיליון - אבל לא מובן מאליו שתשעים מיליון זה מעט - גם את המוזיקה ובדוגמאות שנתתם דיברתם על ה-אקס פקטור לעומת כוכב נולד לפני כמה שנים ועל ההופעה שראוי לשדר אותה של הפילהרמונית שאמורה להיות סוגה עילית. סוגה עילית, כמו שאמר עמית, זה לא תו תקן חינוכי. סוגה עילית נועדה לוודא שתהיה יצירה טלוויזיונית ישראלית. לשחקנים, ליוצרים, למפיקים, לבמאים ולתסריטאים אין גם את הרדיו או גם הופעות על הבמה לעמוד ולהופיע. יש להם רק את הטלוויזיה או הקולנוע כדי לייצר את האומנות שלהם וכדי לייצר אתוס לאומי. צריך להבין את זה ולהתחשב בזה עת מגדירים מה יהיה בתשעים מיליון שקלים.

לגבי התשעים מיליון שקלים. בתוך הסכום הזה מוגדרים 45 מיליון שקלים לדרמה. זה פחות ממה שמשקיע ערוץ 10 במצבו הקשה וזה פחות ממה שהשקיע ערוץ 1 והיה אמור להשקיע ערוץ 1 במסגרת הרפורמה אחרי הבג"ץ שהגשנו וזה בוודאי פחות ממה שמשקיעים ברשת-קשת, הוט או יס. לא מתקבל על הדעת שרשות השידור החדשה, הבשורה של הטלוויזיה הישראלית, תשקיע 45 מיליון שקלים, שזה 48 דקות דרמה בשבוע. זה אומר פרק אחד בשבוע של דרמה. כיוון ששאלנו את זה גם ביום שישי ואני יודע שהשר שמע את זה, אני מקווה שזה גם יתוקן.

תודה. איתי.

לסעיף 69(א) לגבי התמהיל של המאתיים מיליון שקלים.

עוד לא הגענו לסעיף הזה.

לסעיף 68.

הערה כללית לפרוטוקול. עד היום רשות השידור ברוב השנים הוציאה מיליונים בודדים, אם בכלל. בעקבות בג"ץ שניהלו חלק מהחברים כאן הם הביאו את רשות השידור להוציא בשנה-שנתיים האחרונות כמה עשרות מיליונים בשנה להפקות חיצוניות. החוק כרגע מציע 180 מיליון ושימי לב שאין כאן אף אחד שמרוצה. הצלחנו לעשות משהו מאוד מיוחד, להכפיל בערך פי ארבע-חמש את ההשקעה בהפקות חיצוניות, מבלי שאני סופר את הערבית והילדים, ועדיין כלום לא בסדר. אין שום ארגון מהיוצרים שחושב שנעשה כאן משהו בסדר.

לסעיף של התמהיל של ההוצאה על הפקות מקור. אני מציע לשנות את התמהיל. רשות השידור, בהבדל מהערוצים המסחריים שמשקיעים בעיקר בחדשות,, ריאליטי ובידור, אמורה להשקיע לדעתי כל ערב בתעודה, דרמה, תרבות וחדשות. לפי הסדר הזה. לכן אני חושב שהתמהיל צריך להיות עם עדיפות לסוגה עילית, לא חמישים-חמישים, צריך להגביל את הספורט ללא יותר מעשרה, גג 15, אחוזים בתוך התקציב כי אחרת הספורט יהיה בלי גבולות ואת יתר הסכום לחלק עם עדיפות לסוגה עילית. זאת אומרת, שישים-ארבעים ולא חמישים-חמישים או אפשר אפילו יותר מזה. זה ישפיע כמובן גם על לוח השידורים.

אני מקבל את מה שנאמר כאן שצריך להגביל את העניין של מפיק בודד ללא יותר משבעה אחוזים. יש לזה גם הסבר מקצועי. לא אלאה אתכם בעניין של כמה סרטים וכמה סדרות מפיק בודד עושה.

לעניין ההפקות המקומיות, לעניין נציגי ציבור. פשוט להגדיר את זה כלקטורים. הדבר הזה מובן וידוע בתעשייה. הכללים של העבודה עם הלקטורים ייקבעו במועצה, זה נכון.

החקיקה לא מכירה את המונח הזה. זה מהתעשייה אבל זה לא מופיע בחוק.

אנשי מקצוע שמחוץ לרשות השידור. תנו לזה את ההגדרה המתאימה. כולנו יודעים על מה מדובר וזה יפתור את העניין.

מישהו יודע להגיד לנו איך זה מתחלק היום העניין של ההוצאות בערוץ הראשון לספורט? ההגדרה הכוללת היא אותם דברים שהם בעלי משמעות לאומית או בינלאומית שאמורים להיות משודרים. כמה בערך זה יוצא, מונדיאל, אולימפיאדה?

בין ארבעים לחמישים מיליון.

אני חושב שמר שגב יודע לענות על השאלה.

על המונדיאל, 21 מיליון שקלים.

רק זכויות שידור.

רק זכויות שידור. בלי הפקה.

ליגה בכדורגל, זה 15 מיליון. הליגה בכדורסל היא 6.5 מיליון.

אם אינני טועה אמרה קודם היושבת ראש שאם אתה לוקח ארבע שנים, באיזה סוג של מחזוריות, ולרגע אתה שם את המונדיאל, אתה גם יכול למסחר אתו כי הוא לא חי בזכות עצמו, וגם אולימפיאדה, שאלה שני האירועים הגדולים, הגדרנו אותם ואמרנו שגם הרשות החדשה שצריכה לעסוק בהם. אם אתה שם את שני אלה בצד, כמה נשאר לך כדי לשדר

אליפות העולם בשחייה, אליפות העולם באתלטיקה, תחרויות בינלאומיות שספורטאים ישראלים משתתפים בהן, הליגה בכדורגל, הליגה בכדורסל גברים, הליגה בכדורסל נשים שמחויבת על פי הבג"ץ לשדר אם אתה משדר את הגברים. כל ההוצאות האלה ביחד, זה נע בין ארבעים לחמישים מיליון שקלים.

זאת הערכה. אני מציע לכם שלא תזרקו סתם מספרים. תזמינו אנשי מקצוע מרשות השידור ותשאלו.

המספרים נכונים.

לא. הם לא.

נזרקו כאן באוויר הרבה דברים לגבי תכניות מוזיקה ברשות השידור ובגוף השידור הציבורי. אנחנו נתייחס רק לעניין הטלוויזיה או ערוצי הטלוויזיה עליהם מדובר. האמת היא שאני מרגיש מגוחך כאן. אני צריך ללמד את אנשי ההפקה שיושבים כאן מה זה להפיק תכניות מוזיקליות. זה נשמע לי מגוחך להגיד שאנחנו נשקיע בדרמה 45 מיליון שקלים, בדוקומדיה 45 מיליון שקלים ולא נשקיע בהפקות של תכניות מוזיקליות טלוויזיוניות. אני לא צריך ללכת רחוק ולהזכיר לכם שירושלים של זהב היא תוצר של תכנית טלוויזיה ישראלית שנכתבה על פי הזמנה של טדי קולק לפסטיבל הזמר והפזמון ששודר בערוץ הממלכתי.

אני רוצה שוב להגיד שאני לא מרגיש שתפקידי כאן הוא להגיד איך עושים תכנית מוזיקלית טלוויזיונית, איך מרימים הפקה כזאת, אבל לצערי הרב למדתי משיחה עם מי שהיה בצוות דוח לנדס, למדתי משיחה אתם שהם לא מבינים בתחום הזה ולכן הם לא הציעו שום דבר בתחום הזה בדוח שלהם. בשיחה עם אחד האנשים – ואם הוא ירשה לי, אחר כך אני אומר את שמו – הוא אמר לי: תשמע, זה מעניין מאוד מה שאתה אומר ובוא נדבר וניפגש על זה, אנחנו באמת לא נתנו את הדעת על זה כי אנחנו לא באים מהתחום הזה ולא באים מהמקום הזה.

רבותיי, יושבים כאן אנשים, לפחות שניים, שכל החיים שלהם עסקו בהפקות טלוויזיוניות מוזיקליות ויודעים בדיוק מה צריך לעשות בשביל זה אבל לא יכול להיות שמשקיעים תשעים מיליון שקלים בדרמה שזה תחום אחד של תרבות ובדוקומנטרי שזה נספח חשוב מאוד של חדשות ואקטואליה ואזרחות וכולי, ולא משקיעים במוזיקה שאני לא צריך לשלוח אתכם לארצות הברית כדי לראות תכניות מוזיקה והפקות מוזיקה.

הן נחשבות סוגה עילית.

הסיבה שאנחנו עומדים על כך שזה יהיה בסוגה עילית היא הסיבה שמניתי כרגע.

זה דיון מוגבל ויש כאן המון אנשים. אי אפשר לחזור ארבע פעמים על הדברים.

דיברנו על זה.

אנשים כאן אומרים דברים שלכאורה נשמעים הזויים. אני רוצה לדייק.

הדברים נשמעו. תודה.

סעיף 69. לפני כן אני רוצה להתייחס לאחת ההערות שהיו של יובל לעניין אישור שר האוצר. ההערה שלך לגבי סעיף 12(6). אני חושבת שההערה ראויה ואני הייתי מבקשת, אדוני השר, להוציא את אישור השרים. אני חושבת שיש מועצה שצריכה לאשר את התקציבים וזה תפקידה. בכל מקרה, יש את סעיף 29 לחוק יסודות התקציב. זה לא מקום שצריך להיכנס בחקיקה. לשיקול דעתך.

אני אמרתי לך עת פנית אלי שגם משרד האוצר הביע את הסכמתו וגם אני. אנחנו בעצם נמחק מהחוק ונוריד את כל עניין האישור התקציבי על ידי השרים. מבחינתי – אלא אם כן עופר יסביר לי לפני שנצביע מה הצורך בזה – מוכן למחוק מהחוק את הנושא הזה.

אם תרשי לי גברתי, עוד הערה קצרה אינפורמטיבית כי נאמרו כאן דברים מאוד קשים ומעליבים על ההשקעה בערוץ בערבית שאני דוחה את כולם ולא מקבל אותם.

בערבית יש פתגם שאומר שאם אתה מזמין מישהו לארוחה, אז לפחות תן לו להיות שבע. אם החלטת ללכת על זה, אז תן ערוץ שיהיה ראוי לאוכלוסייה הערבית במדינה.

אני מזכיר עוד פעם שנכון לכרגע אין שום מחויבות מינימלית לרשות השידור בחוק הקיים להשקיע סכום מסוים בשידורים בערבית, מה שכרגע קורה בערוץ 33, וציינו כאן – ואני מסכים עם כל מילה – שעם כל אהבתי לעמוד האש ולתכנים נוספים, זה כנראה לא התכנים המתאימים ביותר קודם כל לשים בערוץ שאתה רוצה לשתף את החברה הערבית ולתת לה תחושה שהיא חלק מהמדינה הזאת.

אנחנו בעצם הכנסנו מחויבות של לפחות עשרים מיליון ובהמשך שלושים מיליון, כאשר המחויבות הזאת היא לפחות והיא - ואני מדגיש, זה דבר מאוד משמעותי כמו בערוץ הילדים – איננה כוללת את העלויות הפנימיות של כל מה שקשור בהעסקת עובדים וכולי. זה אך ורק תכנים מקוריים בשפה הערבית שיצאו החוצה למפיקים חיצוניים. במקביל, עת היה כאן כל הלעג והקלס לסכום הזה, ביקשתי במקביל ממועצת הכבלים והלוויין להגיד לי מה המחויבות של ערוץ האלה - הערוץ הייעודי שגם ממומן מפרסומות בשפה הערבית – להשקיע. זאת הרי מחויבות מכרזית שהם הציעו. המחויבות היא 11 מיליון שקלים בשנה, כולל - - -

זה מודל לכישלון.

נכון ולכן כאן יש למעלה מפי שלוש מהתקציב. בוא תשמע כמה הוא השקיע בשנה האחרונה.

הוא מודל לכישלון.

בשנה האחרונה ערוץ האלה השקיע ארבעה מיליון שקלים, ערוץ שיכול גם למכור פרסומות. אנחנו מדברים על עשרים מיליון שקלים לא כולל המשכורות של עובדי תאגיד השידור הציבורי אלא עשרים מיליון שקלים נטו לתכנים. אני מציע לא לזלזל עד כדי כך ולהגיד שעדיף בכלל בלי. אני בכל מקרה, גם אם תגידו שעדיף בלי, לא אוותר על הערוץ הזה.

קח את הערוץ הערבי בלי פרסומות כי אין פרסומות בערבית ופתח אותו לפרסומות.

אז בוודאות אני מחסל את האלה.

האלה מחוסל. הוא בדרך לסגירה.

ומי אשם? מה זה אומר שהאלה לא מצליח למכור פרסומות?

הוא נכשל.

בוא נחשוב רגע מה זה אומר. זה אומר שיש בעיה בשנים הראשונות לממן על בסיס פרסומות שידורים בערבית, עד שיהיה אמון באחוז הצפייה.

לא השקיעו. המדינה צריכה להחזיר את האמון ולהביא את הפרסומות.

אנחנו גם אשמים שהם לא השקיעו?

עורכת דין ברוק, סעיף 69.

69.
זכויות קניין רוחני בהפקות מקומיות קנויות
(1) על אף האמור בכל דין, בהתקשרות לרכישת הפקות מקומיות קנויות לא תהיה לתאגיד השידור הציבורי יותר ממחצית מהבעלות בזכויות הקניין הרוחני המגולמות בהפקות אלה.
(2) השר, בהסכמת שר המשפטים, יקבע הוראות לעניין תקופת בלעדיות שבמהלכה, על אף הוראות סעיף קטן (א), יהיה רשאי רק תגיד השידור הציבורי לעשות פעולות בהפקות מקומיות קנויות, לרבות פעולות כאמור בסעיף 11 לחוק זכות יוצרים ובפרק ב' לחוק זכויות מבצעים ומשדרים, וכן הוראות שעניינן העברת זכויות הקניין הרוחני בהפקות מקומיות קנויות או מתן רישיון לגביהן.
(3) בסעיף זה -
"זכויות קניין רוחני" – לרבות זכות יוצרים לפי חוק זכות יוצרים, וזכויות מבצעים ומשדרים לפי חוק זכויות מבצעים ומשדרים.
"חוק זכות יוצרים" – חוק זכות יוצרים, התשס"ח-2007.

"חוק זכויות מבצעים ומשדרים" –חוק זכויות מבצעים ומשדרים, התשמ"ד-1984.

אני קודם אסביר את העיקרון ואז נרד לפרטים. הסעיף הזה הוא בעקבות המלצה של ועדת לנדס ליצור מודל שהוא מודל הוגן כלפי היוצרים ביחסים שלהם, בינם לבין תאגיד השידור הציבורי, כך שלמעשה יש כאן שותפות בין היוצרים לבין מי שממנו רוכשים את ההפקה לבין תאגיד השידור. זה לא המצב היום. זה סעיף שהוא סעיף מאוד משמעותי ליוצרים כיוון שהוא משמר את זכותם השווה ליהנות מהערך של היצירה שהם יצרו. מה שכן, זה לא כתוב כאן אבל זה בהחלט את ועדת לנדס בכך שתהיה זכות ראשונית לתקופת בלעדיות לשידור של תאגיד השידור הציבורי כמי שמימן ורכש את ההפקה, תהיה לו תקופה של בלעדיות ראשונה לשידור ואחרי כן ניתן יהיה לשדר את התכנית גם בפלטפורמות אחרות מלבד תאגיד השידור הציבורי.

זה ייקבע בתקנות.

זה ייקבע בהוראות.

כיום הבעלות של הרשות היא מלאה על הכול.

כן. הסעיף מוסיף ברירת מחדל. יש סעיף שאומר שזה יהיה בבעלות רשות השידור אלא אם כן נקבע אחרת. כלומר, ברירת המחדל היא שזה קודם כל לרשות השידור. יש תכניות שכן נקבע לגביהם.

הזכויות שוות לגבי הכול.

נכון. זאת נקודה אחרת. בואו נדבר על ההסדר הבסיסי. ההסדר הבסיסי הוא מודל של שותפות. היוצרים של היצירה ביחד עם תאגיד השידור הציבורי שותפים באופן שווה ביצירה שהופקה ונרכשה. זה משקף איזון אחר מכפי שקיים היום ביחס לרוב ההפקות המקומיות הקנויות.

האם זה אומר שעקב או בגלל – כל אחד יבחר לו את הטרמינולוגיה בה הוא רוצה – שזה סוג של שותפות ולרשות המזמינה יש גם את היכולת להתערב בתכנים?

ממש לא קשור.

אני לא יודע. עצם העובדה שאני שותף אתך, אני גם יודע להגיד לך זה כן וזה לא. אני אומר את זה רק לשם הזהירות, כדי לוודא.

יש שאלה וזה נכון לגבי כל מזמין של עבודה באשר היא. זאת עבודה מיוחדת של שידור. ההפקה הזאת היא הפקה מקומית קנויה והיא נקנית מידי גורם חיצוני. צריך לזכור שעדיין ההפקה הזאת הולכת להיות משודרת בערוץ שידור ציבורי וגם לה יש שיקול דעת איזה שידור היא מזמינה, מה היא קונה, ממי היא קונה את זה, בהתאם לכלים שקבועים כאן בחוק לאורך כל מיני סעיפים.

זה ברור לי. כשאתה הולך לקנות סדרה או משהו, אתה יודע מה אתה מזמין ואז אתה עושה מכרז, אבל יש את השלב אחרי שנקבעו הכללים, יש את ההסכמות. כאן עלינו מדרגה במערכת היחסים. מערכת היחסים אמורה לחזק מצד אחד את המפיקים, אבל מצד שני עלול להיווצר הפעם מצב שבו דווקא בגלל זה, תוך כדי תנועה, אחרי שהגיעו להסכמות, אני אומר שאני שותף ולכן מותר לי להגיד שהשחקן ההוא לא יהיה, שהסצנה הזאת תרד וכבר היו דברים מעולם. היה עכשיו מקרה, נדמה לי, ברשות השידור.

הסעיף הזה עוסק בפן אחד בלבד. אני לא אומרת שיש עוד הרבה פנים של נושאים שאפשר לדון בהם.

היום יש להם מאה אחוזים לרשות השידור.

הסעיף הזה מדבר על זכויות ועל קניין רוחני.

ועל הפקת הרווחים.

נכון. אתה מדבר על ממד אחר.

מה המודל בעולם? אני רוצה לשמוע על המודל בעולם.

זה לא קשור לעניין.

זה לא קשור לסעיף הזה.

נכון. זה לא קשור לסעיף הזה.

חבר הכנסת כבל, חשוב לי להגיד כי אחר כך ישתמשו בזה לפרשנות של הסעיף. הסעיף הזה לא דן בכל בסוגיה עליה אתה מדבר. הוא דן בסוגיה ספציפית של חלוקת הזכויות והחלוקה של הקניין הרוחני ומי יכול ליהנות מהיצירה. על זה מדובר בסעיף הזה.

בעיני, ואני מדבר בשם העיתונאים בתל אביב, יש כאן התערבות יוצאת דופן וקיצונית בשוק החופשי, ביחסים בין יוצר לבין מזמין. רשות השידור או הרשות החדשה רוכשת יצירה, משלמת עבור הפקתה את מלוא המחיר וזאת יכולה להיות יצירת דרמה ומשהו שעולה הרבה כסף, ובסוף התהליך היא לא יכולה לקבל אלא מחצית מזכויות השידור או מהבעלות בקניין הרוחני. זאת אומרת, גם הזכות לשדר, גם הזכות להפיץ את זה בכל מיני דרכים אחרות, היא רק מחצית מהזכויות. אני לא יודע אם יש בכלל הסדר דומה בקשת, ברשת ובערוצים אחרים.

בוודאי שיש. כך זה עובד בכל העולם.

במקום לפתוח את זה לדיון אין סופי של עוד אינטרסים מסחריים, אני מבקש להתייחס. אין התייחסות דומה בשידור המסחרי ויש טענות משני הצדדים שבאו קודם כל מצד המפיקים על נישול של זכויותיהם, זכויות המסחור וזכויות בכלל, שנובע מיחסי שוק בלתי שוויוניים, מכך שיש מעט מאוד גופים משדרים ויש הרבה יצרני תוכן אפשריים וכוח המיקוח שלהם הוא חלש מאוד. כיוון שמדובר בסוג של בקשה להתערב בשוק החופשי, אני הקמתי לאחרונה ועדה שיש בה נציגים מתחום ההגבלים העסקיים, משרד המשפטים כמי שאחראי על התחום.

ועדת אייל?

ועדת אייל. נכון. הוועדה אמורה להמליץ ולבחון גם את המצב בעולם והאם יש הצדקה להתערבות בחקיקה באותם יחסים מסחריים. הוועדה הזאת יושבת על המדוכה והיא צריכה לסיים בעוד לדעתי שלושה חודשים את עבודתה.

במקביל, ועדת לנדס דנה וכיוון שהיא חשבה – לאחר ששמעה את כל הצדדים – שתאגיד השידור הציבורי שממומן לא על ידי אנשים פרטיים אלא בסופו של דבר הוא ממומן על ידי הציבור, צריך לשמש איזושהי דוגמה ומופת בעניין הזה ולעודד את היוצרים הישראליים להמשיך וליצור. לכן קבענו כאן איזשהו רף חדש שאנחנו מקווים שגם השידורים המסחריים יתכווננו אליו. אני לא אומר שזה מה שנחייב אותם בחקיקה, כי בשביל להתערב להם בזכות הקניין הפרטית, צריך הצדקה אולי בסדר גודל אחר אבל כאן ועדת לנדס שישבו בה אנשי מקצוע מהתחום חשבה שזה האיזון הנכון לעשות בין המדינה שמיוצגת כאן באמצעות תאגיד שידור ציבורי שממומן על ידי הציבור לבין שוק התוכן והיצירה הישראלי. האם זה אומר שעכשיו נקבל על זה מחיאות כפיים והם יורידו את האמירות האחרות שלהם? לא. אנחנו כנראה לא נזכה לזה. עדיין הם יהיו לא מרוצים מהנושאים האחרים אבל כך הם פני הדברים. אני מציע לחברי הכנסת לזכור את האיזון הכולל של ההסתכלות גם כאשר מדברים על כך שאין מספיק לסוגה עילית ואין מספיק לפה ואין מספיק לשם ועושים השוואות לכמה מושקע בשידור המסחרי. הנה דוגמה נוספת למה ההשוואה היא לא תמיד רלוונטית כי כאן כאשר מדובר על הפקות חיצוניות, לפחות חצי מהזכויות, כולל זכויות המסחור, יישארו בידי המפיק החיצוני וזה יתורגם להכנסות ואילו בשידור המסחרי זה לא כך.

אולי זה כן יהיה אחרי שהוועדה תציע.

אולי אבל אני לא יכול להתחייב על זה. אני אפילו לא יכול להתחייב כמה ערוצים מסחריים יהיו בישראל.

למה אתה צריך לעשות את זה, לקבוע הוראות לעניין תקופת הבלעדיות? זה חוזר אליך? המועצה לא יכולה לעשות את זה? אתה כותב כאן, השר בהסכמת שר המשפטים יקבע הוראות לעניין תקופת הבלעדיות וכן הלאה. אתה רוצה להתעסק עם הדברים האלה? לא טוב שתיתן את זה למועצה אולי?

דנה, למה אני ושר המשפטים צריכים להתעסק בתקופת הבלעדיות?

לא אתה, שר התקשורת.

בינתיים אני שר התקשורת, לשמחתכם. לא נראה לי שזה עומד להשתנות בקרוב.

אפשר לקבוע בחוק.

הוא מציע שהמועצה תקבע.

ההוראות כאן גוברות על חוק זכויות יוצרים. לכן רצינו שזה יהיה בתקנות.

נבדוק את זה ונחזור עם עמדה. אין לי תשוקה בעניין הזה לקבוע תקופות בלעדיות.

אם זה לא חיוני, זה סתם.

זה משפיע על זכויות יוצרים. זאת הייתה הסיבה.

אנחנו מטעם יס. השר התייחס לוועדת אייל. ועדת אייל באמת הולכת לעסוק בנושא הזה של חלוקת הזכויות ואנחנו חושבים שאולי בכל זאת כן ראוי להמתין עם ההחלטה על החלוקה של חמישים-חמישים. זאת בכל זאת ועדה מקצועית שאמורה לבחון את הדברים לעומק ולמרות שזה מתייחס לשידור הציבורי, סביר להניח שהיא תבחן את זה באופן רחב יותר.

יש מאפיינים מיוחדים לשוק הפרטי של התקשרויות עם חברות פרטיות שהם שיקולים ואינטרסים שיכול שיהיה להם איזון אחר כאשר מדובר במשדר ציבורי. לכן אין מניעה להחליט לגבי ההפקות האלה. זאת החלטה ערכית שהיא לא ברורה ומובנת מאליה אבל יש בה משום הצהרה של מודל של הוגנות שאפשר לחוקק אותו גם כאן, גם מבלי להמתין למסקנות ועדת אייל.

בגלל שזה סוג של מודל של הוגנות, גם לפי דברי ההסבר הוא אמור להקרין על שאר השוק, יכול להיות שוועדת אייל תגיע לאיזה שהן מסקנות שיכול להיות שישנו גם את ההחלטה כאן.

אני נאלצת לסיים את הדיון. בעוד מספר דקות תינתן החלטה של יושב ראש הכנסת אם יתחדש הדיון בהמשך היום. אנחנו נוציא את ההודעה לחברי הכנסת החברים בוועדה. אני מציעה למוזמנים, מי שרוצה, להישאר ולהמתין מספר דקות עד שתצא הודעה מסודרת לגבי המשך הדיון.

הישיבה כרגע נעולה.

<הישיבה ננעלה בשעה 14:30.>