הכנסת העשרים

מושב ראשון

פרוטוקול מס' 9

מישיבת ועדת המדע והטכנולוגיה

יום שלישי, כ' בתמוז התשע"ה (07 ביולי 2015), שעה 11:00

יוזמת הרובוטיקה הישראלית

חברי הוועדה: אורי מקלב – היו"ר

יואב קיש – מ"מ היו"ר

חמד עמאר

אייל בן ראובן

פרופ' נורית ירמיה - המדענית הראשית, משרד המדע, הטכנולוגיה והחלל

ד"ר טארק אבו חאמד - סגן המדענית הראשית, משרד המדע, הטכנולוגיה והחלל

פרופ' דורון חבצלת - מפא"ת, משרד הביטחון

ישי גוטוויליג - מהנדס, מדריך מיכון, משרד החקלאות ופיתוח הכפר

עידית חכימי - מנהלת תחום מדעי החברה וההתנהגות, המשרד לביטחון פנים

רפ"ק טיבי רוט - קצין טכנולוגיות מיוחדות, המשרד לביטחון פנים

ד"ר עמי בן יהודה - מנהל המחלקה למחקר רפואי, משרד הבריאות

ד"ר סימונה זרסקי - ראש תחום טכנולוגיות בבתי חולים, אגף טכנולוגיות, משרד הבריאות

ד"ר נדב בצר - משרד החינוך

מוחמד אבו פודה - מהנדס, מדריך מרכז ארצי למגזר הערבי, משרד החינוך

ד"ר ירון דופלט - מפמ"ר הנדסת מכונות, משרד החינוך

אפרים ברגידה - ראש תחום אלקטרוניקה ותקשורת, לשכת המדען הראשי, משרד הכלכלה

ארנה זמיר - מנהלת אגף סיעוד, המוסד לביטוח לאומי

שאול אהרוני - מנהל תקשורת, המוסד לביטוח לאומי

גיא זיידנר - ראש תחום רובוטיקה, הקריה למחקר גרעיני, קמ"ג

שחר לוי - הקריה למחקר גרעיני, קמ"ג

אלוף (מיל) פרופ' יצחק בן ישראל - יו"ר המולמו"פ, יו"ר סוכנות החלל הישראלית, המועצה הלאומית למחקר ופיתוח אזרחי

חיים רוסו - חבר המועצה הלאומית למחקר ופיתוח אזרחי

פרידה סופר - מזכ"לית המועצה הלאומית למחקר ופיתוח אזרחי

ד"ר גורי זילכה - יועץ בכיר, המועצה הלאומית למחקר ולפיתוח אזרחי

יעל גורן חזקיה - יועצת קשרי ממשל, המועצה הלאומית למחקר ולפיתוח אזרחי

פרופ' לאו יוסקוביץ' - מנהל מעבדת מחקר, האוניברסיטה העברית, ירושלים

פרופ' משה שהם - ראש המעבדה לרובוטיקה, הפקולטה להנדסת מכונות, הטכניון

ד"ר אילנה ניסקי - מרצה בכירה במחלקה להנדסה ביורפואית, אוניברסיטת בן גוריון

ד"ר דוד זרוק - מרצה בכיר, אוניברסיטת בן גוריון

ד"ר אמיר שפירא - חוקר ומרצה בכיר, אוניברסיטת בן גוריון

פרופ' יעל אידן - חוקרת, אוניברסיטת בן גוריון

ד"ר רזיאל רימר - חוקר, אוניברסיטת בן גוריון

ד"ר רחל קנול - מרכז הודסמן לנוער שוחר מדע, אוניברסיטת בן גוריון

עמית מילשטיין - סטודנט לתואר שלישי, הנדסה ביורפואית, אוניברסיטת בן גוריון

גיא אברהם - סטודנט, אוניברסיטת בן גוריון

אבישי סינטוב - סטודנט, עוזר הוראה, אוניברסיטת בן גוריון

פרופ' צבי שילר - האיגוד הישראלי לרובוטיקה, אוניברסיטת אריאל

פרופ' עידית אברהמי - ראש המחלקה להנדסת מכונות, אוניברסיטת אריאל

אשר שטרן - חוקר, אוניברסיטת אריאל

תמיר אילן - מהנדס מחלקה, אוניברסיטת אריאל

יקיר כהן - מהנדס, אוניברסיטת אריאל

עידן אור - מהנדס, אוניברסיטת אריאל

יהונתן עובדיה - סטודנט להנדסת מכונות, אוניברסיטת אריאל

מתן נסים דסא - סטודנט להנדסת מכונות, אוניברסיטת אריאל

רעות מרציאנו - היחידה לפרוייקטים, המועצה להשכלה גבוהה

נועה בינשטיין - היחידה לפרוייקטים, המועצה להשכלה גבוהה

יעקב משיח - עוזר מנהל לה"ב לחדשנות ורובוטיקה, התעשייה האווירית

עוזי לנדאו - שר וחבר כנסת לשעבר, יו"ר עמותת רעות

ד"ר אברהם לזרי - סגן מנהל המרכז הרפואי שיקומי רעות, תל אביב

ד"ר עמירם אפלבוים - נשיא חברת קלא טנכור, חברת מיקרואופטיקה

ארתור זמשמן - מנכ"ל YTEK, עמותה לצמצום פערים בחינוך

בלה אלטרמן - יועצת למנכ"ל YTEK, עמותה לצמצום פערים בחינוך

אליהו בן אהרן - סמנכ"ל פיתוח עסקי תעשייה ושירותים, רובוטיכאן בע"מ

ד"ר יהודה אלמליח - מנכ"ל קוגניטים

ד"ר אריה פרי - יו"ר AUVSI ISRAEL

ד"ר יוסף ורדי - יו"ר טכנולוגיות ביל

ד"ר עופר שוחט - יזם גלום רובוטיקס

פרופ' דידי לין - מנכ"ל רובוטגה בע"מ

קרלוס בן נעים - מנכ"ל רובולוג'יקס

אודי פלס - מנכ"ל אפייד אנטליג'נס משינס

אלי שוקרון - מהנדס, מטמיע מערכות מחלקת שיווק, רובוטים

אריה דן - נשיא ומנכ"ל חברת יאסקאווה אירופה

יניב תמר - חברת מיטרוניקס

רפי ערבות - דירקטור אובוגרופ

בן ציון קבקוב - אגודה ישראלית לחקלאות עירונית

רועי גולדשמידט - מרכז המחקר והמידע, הכנסת

ענת לוי

אהובה שרון, חבר המתרגמים

יוזמת הרובוטיקה הישראלית

בוקר טוב לכולם. אני מתכבד לפתוח את ישיבת ועדת המדע והטכנולוגיה לציון שנה לצוק איתן שהכנסת מקיימת היום, יום שלישי, כ' בתמוז התשע"ה, ה-7 ביולי 2015.

בחרנו ביום הזה לדון בפיתוחים הטכנולוגיים אבל במיוחד בתחום הרובוטיקה ולא בכדי עשינו זאת. היה אפשר לציין את צוק איתן בכמה היבטים אבל אני חושב שכל אחד יודע שנושא הטכנולוגיה במבצע צוק איתן, במיוחד בתחום הרובוטיקה, היה לו משמעות. אמרנו שאנחנו לא מדברים היום בהיבט הביטחוני הצבאי אבל מעבר להיבט הביטחוני הצבאי, כפי שאנחנו יודעים, לתחום הזה תהיה השפעה מאוד גדולה ודאי בתחום הביטחון אבל גם בתחום האזרחי על לא מעט נושאים.

אנחנו יודעים שכמעט בכל תחום היום, אם לא בכל תחום, נושא הרובוטיקה נכנס ומתפתח. צופים לו בשנים הבאות עתיד של התפתחות ושינויים דרמטיים, כמעט כפי שעשה פעם המחשוב, כפי שקרה במדינות רבות בכל העולם. צופים שילוב הרובוטיקה בבריאות ובהצלת חיי אדם ובנושא חקלאות, משק בית, חינוך, תעשייה ובמגוון נושאים. לכן אנחנו מודים לכל המשתתפים אתנו ובמקרה הזה זאת לא סתם השתתפות אלא חלק מהנוכחים הביאו אתם מכשירים. הלוגיסטיקה הייתה מאוד גדולה וההכנות היו מרובות. אנחנו תמיד מודים לאנשים שטורחים ועושים ובמקרה הזה אנחנו מודים כפליים ובכפלי כפליים. אנחנו היום מקיימים ישיבת ועדה שגם ויזואלית היא מאוד מיוחדת. כל כניסה של אדם לכנסת וכל הכנסת מצלמה היא קשה, קל וחומר במקרה שלנו. אנחנו מודים להנהלת הוועדה, לענת שטרחה הרבה בעניין הזה ולכל הצוות.

נמצא כאן פרופסור צבי שילר מאוניברסיטת אריאל ומהאיגוד הישראלי לרובוטיקה שטרח באופן מיוחד והיה מהיוזמים ולכן אנחנו נתכבד בדברי פתיחה שלך ואחרי כן נעבור לדוברים האחרים.

תודה רבה היושב ראש אורי מקלב. חברי כנסת נכבדים, יואב קיש, חבר הכנסת לשעבר עוזי לנדאו ופרופסור איציק בן-ישראל, אורחים נכבדים. אנחנו נמצאים כאן למעשה פעם שנייה. פעם קודמת היינו כאן לפני ארבע וחצי שנים בוועדת המדע עת מאיר שטרית כיהן כיושב הראש. אז השתתף בישיבה שר המדע דאז, פרופסור הרשקוביץ', ואז דנו בקידום תכנית לאומית לרובוטיקה. אז הצענו את הקמת מכון רובוטיקה לאומי לקידום תעשיית הרובוטיקה הישראלית ולהתגברות על כשלי שוק האופייניים בתחום הרובוטיקה.

אני לא ארחיב על כשלי השוק. אנחנו נשמע על כך מדוקטור יהודה אלמליח מייסד חברת קוגניטים שחווה את כשלי השוק על בשרו. בבוא הזמן אנחנו נשמע את זה ממנו.

בארבע השנים, מאז הישיבה הקודמת, הקמנו את האיגוד הישראלי לרובוטיקה שאני כרגע עומד בראשו שלמעשה משמש כתובת לפניות מכל העולם בנושא רובוטיקה בישראל וקיימות פניות כאלה והן באות מסין, מיפן, מאירופה. כאשר מישהו מקיים כנס בינלאומי בנושא רובוטיקה, יש לו את הכתובת שלנו. כאשר מחפשים חברות רובוטיקה להשקעה, מסתכלים באתר שלנו ולמעשה פונים אלינו כדי שנחבר אותם עם החברה הזאת. אם כן, היום יש כתובת שפעם לא הייתה.

מאז קיימנו כנס בינלאומי. נפגשנו עם גורמים שונים בממשל, במשרד האוצר, במשרד המדע, במשרד הכלכלה כדי לקדם את הנושא. הישיבה הזאת מוצאת אותנו למעשה במצב בו התכנית לפני ארבע שנים כבר הפכה ליוזמה בהובלת משרד המדע והמון המון בראשות פרופסור איציק בן-ישראל וחיים רוסו, יושב ראש ועדת המולמו"פ לקשרי אקדמיה ותעשייה.

כיושב ראש איגוד הרובוטיקה אני תומך ביוזמה הזאת ושבע רצון שהנושא עכשיו עלה דרגה ועלה למעשה לטיפולו של גוף ממשלתי, מה שלא היה קודם.

נוכחים כאן נציגי תעשיית הרובוטיקה והאקדמיה שהאירו את הנושא בזוויות שונות. לפניכם תערוכת רובוטיקה שהיא למעשה פאר יצירת תעשיית הרובוטיקה הישראלית. יש כמה פרויקטים שיוצרו על ידי סטודנטים ונראה אחר כך כמה מההדגמות שלהם. אני מקווה שבזמן הישיבה נוכל להדגים אותם, ואם לא, נוכל להדגים אותן בסוף הישיבה.

אנחנו נמצא מקום. הם טרחו להגיע.

אם צריך, אפשר יהיה גם קצת להאריך את הישיבה כדי ליהנות ממה שיש לנו כאן.

אני רוצה לציין את תרומתה המכריעה של מנהלת הוועדה ענת לוי ושל הצוות המסור שלה. למעשה כל הרעיון להביא לכאן רובוטים, היה רעיון שלה. התרמה שלה ממש מכרעת לישיבה הזאת. אני לא רוצה לעכב את הדיון יותר ואני מחזיר למעשה את הדיון ליושב ראש שייתן את רשות הדיבור לדוברים לפי הסדר שקבענו.

תודה רבה לך על דברי הפתיחה. בהמשך נשמח לשמוע בצורה יותר רחבה. הזמן שלנו הוא לא בלתי מוגבל ובמסגרת הישיבה אנחנו צריכים גם לשמוע וגם לראות, כך שיש לנו הרבה תפקידים ויש לנו דוברים מאוד מאוד חשובים שמשתתפים אתנו.

אני אכבד אותך אדוני, פרופסור בן-ישראל, גם כחבר כנסת לשעבר וגם כאדם מרכזי בכל הנושאים האלה – בהרבה נושאים אבל גם בנושאים האלה – ואתן לך לפתוח. לא נעים לי להגביל את הדוברים, אבל אני מבין שכל אחד מבין לבד שאנחנו צריכים להתכנס לזמן מסוים כדי שנוכל לאפשר לכולם להתייחס.

כפי שאמרנו, המטרה שלנו בדיון הזה היא לקדם, למנף ולעודד את כל הנושא של הרובוטיקה. אני מכוון את הדוברים לכיוון הזה של מה אנחנו יכולים להוסיף, היכן אנחנו נמצאים ומה אנחנו יכולים לקדם, למנף ולעודד.

תודה רבה. הבנתי את הרמז ואני אשתדל להיות מאוד קצר.

לא אמרתי את זה רק לך אלא לכולם.

אני אדבר בכובע של יושב ראש המועצה הלאומית למחקר ופיתוח כי יש לי גם כובעים אחרים. כמו שאני רואה את העניין, הוא יחסית די פשוט. המועצה הלאומית למחקר ופיתוח אמורה לייעץ לממשלת ישראל על כיווני המחקר והפיתוח האזרחי. אומרים האזרחי ומתכוונים – נשים לרגע בצד את המחקר והפיתוח הצבאי – אבל כמובן שאי אפשר לעשות את המטלה הזאת בלי לדעת מה קורה במחקר והפיתוח הצבאי ולהישען עליו בצורה כזאת או אחרת משום שבזה יש לנו השקעה גדולה שהיא לא תידון כאן היום. המחקר והפיתוח האזרחי נשען בצורה כזאת או אחרת על מה שיש שם.

אנחנו נמצאים במצב שבו היום – זו עובדה ידועה לכולם – כלכלת המדינה, מנוע הצמיחה העיקרי שלה, הוא מה שאנחנו קוראים היי-טק. כשאומרים היי-טק, זה שם כללי. בדרך כלל באופן מסורתי אמרנו היי-טק, התכוונו למשהו שהוא נשען על הדיסציפלינות של מחשבים, בעיקר תוכנה, זאת אומרת, פחות חומרה אלא בעיקר תוכנה בארץ, מיקרו אלקטרוניקה, תקשורת. אלה בערך התחומים. הדבר הזה התחיל - והיה בו עניין מו"פי לא אזרחי אלא צבאי - לפני שלושים-ארבעים שנים. הייתה קבוצה של אנשים במדינה שהכירה שהתשתית שנבנתה בביטחון היא מספיק טובה כך שאפשר לאזרח אותה, להפוך אותה למנוע כלכלי, ונכון להיום זה בעצם המנוע הכלכלי העיקרי שלנו לצמיחה. לפני נגיד חמש שנים עשינו איזה שיפט קטן בדבר הזה, זאת לא ממש תזוזה אלא כמה מעלות פנייה הצידה והוספנו לזה את התחום של הסייבר שהוא בעצם אותו דבר. זאת אומרת, כשאתה מדבר על הסייבר, על מה אתה צריך, אתה צריך מחשבים, אתה צריך תקשורת, אתה צריך מיקרו אלקטרוניקה עם איזו הסתכלות אחרת קצת אבל זה דומה מאוד. כשאנחנו מסתכלים במועצה הלאומית למחקר ופיתוח, והיא עובדת בוועדות לאומיות לכל מיני נושאים, וחושבים על מה צריך להיות המנוע הבא, כי שום דבר לא דורך במקום, אחד הדברים שהכי ברור לנו והוא כבר מעבר לוויכוח, לפחות בתוך המועצה, שצריך ללכת עליו, זה התחום שנקרא רובוטיקה. עוד פעם, זה איזשהו שילוב בין כל הדיסציפלינות האלה שציינתי עכשיו אולי עם עוד כמה דיסציפלינות יותר הנדסיות כמו מכניקה ודברים כאלה, אבל הלב, כשאומרים רובוטיקה, מתכוונים לא למכשיר, לא לגלגלים שלו בעיקר, אלא לאלגוריתמים, לדבר הזה שהוא בעצם הלב שבו למדינת ישראל יש כבר היום יתרון יחסי גדול. הוא לא ממומש כמעט בכלל בכלכלה הישראלית. זאת אומרת, לא בתעשייה, לא במחקר אקדמי ולא בכל שלושת הגורמים - הרי כל דבר שאנחנו עושים במדינת ישראל נשען על שלושת הגורמים האלה – שזאת ממשלה או ביטחון מצד אחד, אקדמיה ותעשייה, והחלק הכי חלש כאן בתחום הזה, בכל התחומים החדשים שצומחים על הדיסציפלינות האלה הוא הרובוטיקה.

לכן הוועדה שהוזכרה כאן שחיים רוסו עומד בראשה – דרך אגב, זה עוד לא הגיע להחלטת ממשלה אלא זה מונח על השולחן וצריך לעבור את ועדת השרים למדע וטכנולוגיה ששר המדע עומד בראשה ואחר כך זה יקבל כיוון שיהיה כיוון של מדיניות המו"פ הלאומי.

אני אוסיף לזה עוד דבר אחד שגם הוא הוזכר כאן בחטף ובזה אני אסיים את הפתיחה. יש סוגיה אחרת שהיא לא קשורה לרובוטיקה אלא היא כללית והיא איך אנחנו מעבירים בבטחה את הרעיונות שהאקדמיה מייצרת לתחום התעשייתי. יש שם איזה שלב בו הרעיון הוא עוד היולי מדי, הוא לא מספיק יישומי ואם מצליחים להראות שהוא מספיק יישומי, התעשייה מאמצת אותו ואני לא צריך להגיד לכם – אני מניח שבוועדת המדע אתם יודעים את זה – שרוב ההשקעות במו"פ במדינת ישראל באות מהמגזר העסקי ולא מהמגזר הממשלתי, משום שהמגזר העסקי מבין שיש לו מה לקחת ולעשות עם זה בסוף כסף.

בתוך התחום הזה למדינת ישראל יש חולשה יחסית לעולם במה שנקרא מחקר יישומי ולכן זאת בעיה נפרדת שחשבנו עליה במקרה זה באותה ועדה של חיים רוסו, איך אנחנו מתגברים עליה. אחד האמצעים להתגבר עליה הוא לבנות מכוני מחקר לאומיים, לאו דווקא במתכונת שהייתה לנו פעם. היו לנו מכונים כאלה אבל המתכונת ההיא לא הצליחה ולכן לא צריך לחזור על שגיאה אחת פעמיים. אנחנו מחפשים איזו דרך שתישען על לקחי העבר ובכל זאת נסתום את הפער הזה בו אנחנו יחסית לשאר העולם חלשים. זה כבר דבר שסוכם עם הממשלה ועם האוצר וזה עלה - עת נדמה לי אתה עוד היית שר – לוועדת שרים בממשלה הקודמת וסוכם להתחיל בזהירות בפיילוט בו אנחנו נבחר שני מכונים ונתחיל אתם. המכון הראשון או אחד מהשניים שאנחנו נבחר יהיה כנראה המכון לרובוטיקה שפרופסור שילר הזכיר אותו. זה מתלבש עם השני. זאת אומרת, מדיניות לאומית שתראה את הרובוטיקה כאחד התחומים שהכלכלה הישראלית תוכל להישען עליהם ומכון לרובוטיקה שיעזור לנו לסגור את מה שנקרא כשל שוק או את הפער שבין הרמה של רעיונות לרמה של מוצר בתעשייה. תודה רבה.

תודה רבה לך פרופסור בן-ישראל. באמת הכותרת של הדברים שלך, הכותרת של הדיון שלנו, היא הפערים בין היכולות שיש לנו לבין היישום ולבין ההיקפים שאנחנו משתמשים. את הדברים האלה אנחנו רוצים לצמצם.

מר חיים רוסו.

בוקר טוב. אני חבר המועצה הלאומית למחקר ופיתוח, יושב ראש הוועדה של קשרי אקדמיה-תעשייה. אני אחרי ארבעים שנים של פעילות בתעשייה כמנכ"ל של חברת אל-אופ וסגן נשיא בחברת אלביט מערכות.

אני רוצה להציג בקצרה ובצורה מעט יותר מפורטת מכפי שהציג אותה איציק את העבודה שנעשתה בוועדה שלנו במועצה ואת ההמלצה שגיבשנו.

כשהתחלנו לעבוד, לנושא נכנסנו לפני כשנה או לפני כמה חודשים, הדבר הראשון שבלט לנו הוא שבכל המדינות המתקדמות יש איזושהי מגמה מאוד חזקה בעולם בשלוש השנים האחרונות של יוזמות לאומיות לנושא רובוטיקה. רובוטיקה הוא לא נושא חדש אלא הוא נושא שעובדים עליו כבר עשרות שנים אבל בשנים האחרונות קרה משהו והוא קרה קודם כל כתוצאה מהעובדה שבאמת הרבה טכנולוגיות התפתחו, אבל הנושא קיבל תנופה כתוצאה מכך שממשלות הבינו שרובוטיקה זאת לא עוד טכנולוגיה אלא זה איזשהו כלי שיכול לעשות מהפכה ברמה החברתית.

המדינות ראו לנגד עיניהן יוזמות עצמאיות או עידוד?

אני מיד אתן כמה דוגמאות. יוזמות לאומיות במדינות. דבר נוסף שזיהינו וגילינו הוא שחברות שלעולם לא זיהינו אותן כחברות רובוטיקה, חברות כמו גוגל, כמו אפל, כמו אמזון, משקיעות סכומי עתק, קונות חברות, כמה חברות בשנה ובונות לעצמן איזשהו גב ותשתית מאוד חזקה בעולם הזה של רובוטיקה. כשניסינו להבין מה הם היעדים של אותן תכניות בעולם, ראינו קודם כל שאולי בצורה קצת פתיעה היעד המרכזי הוא לבנות חברה יותר טובה ומתקדמת לאו דווקא יעד כלכלי. זאת אומרת, היעד הראשון, אנשים מבינים שבעזרת רובוטיקה אפשר לשפר את רמת החיים של האנשים, את איכות החיים של האנשים, את רמת הבריאות של האוכלוסייה, את הרווחה. זה כדבר ראשון.

דבר שני שהתעשיות זיהו היה את העובדה שרובוטיקה יכולה לעשות את התעשייה, במיוחד את התעשייה היצרנית, להרבה יותר תחרותית. האמריקאים שאיבדו הרבה שווקים למזרח הרחוק ולמקסיקו, היפנים שמתחילים להרגיש שמאבדים את ההובלה, מבינים שרובוטיקה היא זאת שתחזיר להם את ההובלה. כמובן הדבר השלישי זה מנוע צמיחה כלכלי, כמו בכל תחום, אבל מעניין שכאן הוא מופיע כאיזשהו יעד שלישי. החשיבות הראשונה היא באמת יותר החשיבות של החברה.

איזה תחומי יישום. היושב ראש כבר הזכרת חלק מהם. אנחנו רואים היכן היום יש פעילות גדולה של חברות. אם בעבר ראינו את זה יותר באוטומציה תעשייתית, אנחנו רואים היום אוטומציה תעשייתית, מכשור רפואי, רווחה וסיעוד, שירותים ביתיים, אנרגיה, ביטחון ואבטחה, תחבורה, חקלאות. אם היה מקום, הייתי מוסיף כאן עוד כמה. בכל התחומים האלה יש פעילות.

אני אדלג קצת על נושא הטכנולוגיות רק כדי להזכיר חלק מהיזמויות שקיימות היום בעולם. בארצות הברית הוכרזה ב-2011 תכנית ה-נשיונל רובוטיקס סנישיאטיב האמריקאית שמדברת על תקציבים בסדר גודל של חמישים מיליון דולר בשנה, פרוסים על פני שבע שנים קדימה ותכף אני אומר על זה עוד כמה מלים. באירופה בשנה שעברה הוכרזה תכנית ענקית עם 2,8 מיליארד יורו במעורבות גם של ה-EU וגם של התעשיות. ביפן, בתחילת השנה הזאת, ב-2015, הוכרזה תכנית לאומית גדולה. בסינגפור הוכרזה תכנית, בסין הוכרזה תכנית, בקוריאה, בכל המדינות המובילות המתקדמות ששמות את הנושא הזה במרכז העשייה שלהן.

שקף אחד קטן. בארצות הברית התכנית הוכרזה על ידי הנשיא אובמה, תכנית שבאמת אמורה להתמודד – כמו שגם אפשר לראות כאן – בכל מיני תחומים, גם ברמה האישית, ברמת העזרה לאנשים, אבל גם ברמה של חקלאות, ביטחון וכך הלאה.

בעקבות התמונה הזאת שראינו, אמרנו שאנחנו לא יכולים להישאר רק עם האינפורמציה אלא חייבים להציע איזושהי תכנית. אנחנו אספנו, אני מעריך, משהו כמו שלושים, ואולי יותר, ממובילי הרובוטיקה בישראל - חלק גדול מהם יושב כאן – לחשיבה ולסיעור מוחות, גם אנשי אקדמיה וגם אנשי תעשייה, גם נציגים של משרדים ממשלתיים כמו ביטחון, כלכלה, מדע וכך הלאה. בעצם מה שאני אציג כאן, זאת התוצאה של העבודה ושל המחשבה המשותפת ומיילים שבסוף העברנו. גיבשנו תכנית שאת העיקרים שלה אני רוצה להציג כאן.

אם מסתכלים על ישראל, יש לנו בישראל תשתית תעשייתית, לחלקה אנחנו קוראים רובוטיקה אבל חלקה זאת תעשייה שהיא לא מזוהה כתעשיית רובוטיקה. יושבים כאן אנשים מהתעשייה האווירית, את התעשייה האווירית אנחנו לא מזהים כתעשיית רובוטיקה אבל היקף הפעילות שלה בתחום הרובוטיקה הוא אדיר בתחומים שונים אבל יש גם תעשיות אחרות שאת חלקן אנחנו עוד נשמע היום. יש פעילות אקדמית ברוב האוניברסיטאות ויש פעילות ענפה במערכת החינוך של פרויקטים שמשלבים רובוטיקה. אבל התכניות הן ספורדיות וכל אחד עושה את מה שצריך לעשות. אין איזושהי הכוונה ואין איזשהו וקטור שלוקח את זה למקום מוגדר.

הגדרנו לעצמנו את החזון, מה אנחנו רוצים להשיג מהתכנית הזאת. אנחנו רוצים לבנות יכולות כדי להשפיע על הכלכלה, על הביטחון ועל הרווחה. בפירוש אלה היעדים שלנו. ליישם ולהטמיע. רובוטיקה, לא מספיק לבנות טכנולוגיות ולבנות מכשירים אם בסוף אנחנו לא מסוגלים להטמיע אותם בחיים והם נשארים פילים לבנים. יש לא מעט אתגרים בהטמעה. אנחנו כן רצים לראות מנוע צמיחה שבסופו של דבר יביא גם יצוא וגם תעסוקה. אנחנו רוצים בזה לשפר ולהעלות את רמת המחקר ולהפוך את ישראל באמת למדינה מובילה ברמה האקדמית בתחום הרובוטיקה ואנחנו רוצים לעודד חינוך טכנולוגי. הניסיון מוכיח שתכניות רובוטיקה בבתי ספר הם הכלי היעיל ביותר למשוך ילדים צעירים לעולם המדע והטכנולוגיה. לא בטוח שדווקא לרובוטיקה אבל זה לא כל כך חשוב כי אנחנו רוצים לראות אותם בעולם של מדע וטכנולוגיה. בתכניות רובוטיקה ובתחרויות רובוטיקה הם כלי מאוד חזק בעניין הזה.

נציג משרד החינוך יופיע בפני הוועדה ויציג את הנושא.

נמצא כאן נציג דור העתיד.

שלושה שקפים על התכנית. מה התכנית אומרת. התכנית ממליצה להתניע חמישה מיזמים בתחומי היישום הבאים: בריאות ורווחה, תחבורה, שירותים ביתיים וסיעוד, אוטומציה תעשייתית עם דגש וראייה על חיזוק התעשיות המסורתיות ואבטחה. אלה חמשת התחומים שזיהינו אותם.

מה אנחנו רוצים שיהיה בכל מיזם כזה. כל מיזם, קודם כל תהיה בו חדשנות טכנולוגית. אנחנו לא מתכוונים לעשות דברים שאנשים אחרים כבר עשו אותם אלא אנחנו רוצים להביא דברים חדשים ואנחנו רוצים שתהיה להם השפעה משמעותית על החברה. שוב, לא לקדם דברים בגלל טכנולוגיה אלא כי אנחנו רוצים השפעה על החברה.

שיתוף פעולה בין אקדמיה, תעשייה וגורמים משתמשים. ברור אקדמיה, ברור תעשייה, אבל גורמים משתמשים, אני יכול להגיד במפגש שכבר קיימנו בנושא, מנכ"ל הביטוח הלאומי היה שותף בשיחות כי אנחנו רואים את מי שצריך לקחת את הדברים האלה בסוף כחלק ממי שמאפיין את הדברים וחשוב שבאמת נכוון לכיוונים הנכונים.

אנחנו חושבים ששיתוף פעולה עם גורמים בינלאומיים צריך להיות. אנחנו לא יכולים להיות אי בודד. צריכים לשתף ידע וניסיון של זרים. אנחנו חושבים שגם תכנית כזאת יכולה להיות מושכת להרבה ישראלים שעוסקים בתחומים האלה בחוץ לארץ.

התוצאות של התכנית הזאת, שהיא תכנית לאומית, יהיו זמינות לא רק למי שחבר במיזם אלא גם לגורמים אחרים שיכולים ליהנות. כתכנית לאומית, המימון שלה, לא כולו אבל בעיקרו, צריך להיות כמימון ממשלתי.

אנחנו לא חושבים שצריך לשכפל בכל אחד מהמיזמים ולהמציא את הגלגל מחדש ולכן אנחנו מדברים על אותו מרכז מכון מו"פ לרובוטיקה שכבר פרופסור בן-ישראל הזכיר אותו כמרכז המצוינות שנותן את השירותים שלו לכל אחד מהמיזמים. אנחנו חושבים שצריכה להיות תחרות רובוטיקה שנתית בין כל בתי הספר בתחומי היישום שנבחרו. אנחנו רוצים לקיים כנס בינלאומי גם בתחומי הטכנולוגיה וגם בתחומי היישום, שנה אחת טכנולוגיה ושנה אחת יישום, ונהפוך את ישראל למוקד משיכה בתחום הזה. כמובן שהדבר הזה צריך להיות מובל באיזושהי הובלה על ידי מי שיוחלט, אבל צריכה להיות איזושהי ועדת היגוי בהובלה של משרד ממשלתי גם לגבי גיבוש האסטרטגיה וגם לגבי הבקרה כדי לראות שבאמת הדברים נעשים כמו שצריך.

בתפקיד שלכם או בסמכות שלכם יש איזו אחדות בין משרדי הממשלה? אנחנו חושבים שגם בתוך הממשלה צריכה להיות אחדות כלשהי, שפה אחת, תיאום, ראייה אחידה. האם במועצה הלאומית יש או חשיבה או סמכות בעניין הזה או שאתה לא יכול לפעול? בסך הכול, לפי מה שאני מבין מהזמן הקצר שאני נמצא בתפקיד, לא כל משרדי הממשלה רואים עין בעין, לא מדברים שפה אחת והיעדים לא ברורים ולא אחידים. גם בנושא הזה אנחנו חושבים שיש מה לעשות.

אין ספק.

אתה לא צריך לענות. זה בסדר. תודה על הדברים המרתקים.

פרופסור צבי שילר, בבקשה, תמונת מצב.

למעשה אני אוסיף קצת על הדברים שנאמרו קודם ואכנס לקצת יותר פרטים. חשוב מכל, אני רוצה להציג את מה קורה בתחום הרובוטיקה בישראל כבר עכשיו. זאת אומרת, זה נשמע כאילו לא קורה שם כלום אבל למעשה קורה כאן המון. לא מספיק, אבל יש כאן תשתית מאוד רצינית עליה אנחנו רוצים לבנות את התכניות עליהן אנחנו מדברים כאן.

קראתי למצגת שלי מהפכת 2015, זה לא מתחיל היום אבל לדעתי 2015 תיזכר בעתיד כנקודת מפנה בהתפתחות תחום הרובוטיקה בעולם ואני מקווה גם בישראל.

אני פרופסור באוניברסיטת אריאל ואני גם יושב ראש האיגוד הישראלי לרובוטיקה. אוניברסיטת אריאל היא רק אחד המוקדים בהם מתעסקים ברובוטיקה. יש מוקדים נוספים ואני אשתדל לדבר עליהם בהמשך.

מה שאנחנו רואים כאן זה למעשה קולאז' של מוצרים שאפשר לקנות אותם היום, מוצרים מסחריים בתחום הרובוטיקה. למעלה אנחנו רואים מוצרים תעשייתיים, תחת לזה רואים מוצרים בתחום הרפואה, מתחת לזה רואים מוצרים בתחום הבית למטה אנחנו רואים מוצרים בתחום התעופה, ויש שם אפילו רפת רובוטית בתחום החקלאות. התמונות שממוסגרות במסגרת כחולה למעשה מראות מוצרים ישראליים. זאת אומרת, לא מעט מהמוצרים שמיוצרים כאן בארץ הפכו לאייקונים כל אחד בתחומו בעולם. זאת אומרת, החברות האלה לא מוכרות את המוצרים האלה בארץ אלא מוכרות אותם בעולם בהצלחה רבה ואחר כך נשמע את אודי פלס ואת עמי אפלבוים שיספרו לנו איך הם מצליחים למכור את המוצרים שלהם בעולם. לדעתי זה ראוי לציון בפני עצמו.

אנחנו רואים כאן מוצרים בתחום הרובוטיקה הצבאית וגם כאן אנחנו רואים שהרבה מאוד מסומנים במסגרת כחולה והם למעשה תוצרת ישראלית. חלק מהם, אגב, נמצאים כאן לפנינו ובהמשך נבקש מהמפעילים להדגים אותם כדי שנראה שזה לא רק מוצר דומם אלא גם יכול לעשות משהו.

אנחנו רואים כאן – זה לא כל כך שייך לתעשייה הישראלית – זה למעשה מה שקורה היום בעולם. לכן 2015 הולכת להיזכר כשנת מפנה. אלו אבי טיפוס של רכבים רובוטיים שמיוצרים על ידי טובי או גדולות חברות הרכב בעולם. בעוד חמש שנים חלק מהרכבים האלה, מנבאים, כבר יהיו אצלנו ונוכל לקנות אותם בצורה מסחרית. אם לא נרדמנו בשנים האחרונות, למעשה שמנו לב שמתקיימת כאן מהפכת רובוטיקה, חיים רוסו כבר ציין את זה, גם פרופסור בן-ישראל, ואנחנו רואים כאן גרף שהוא גרף טיפוסי של התפתחות טכנולוגית כאשר הוא מתחיל בהתלהבות עצומה – זה קרה בשנות ה-80 ואני אישית זוכר את זה, אז התחלתי ללמוד את הלימודים המתקדמים שלי – כאשר אז התחום נכנס לתרדמת, שזה אופייני לתחומים כאלה, ועם הזמן, בערך בשנת ה-2000, הוא התעורר מחדש כאשר ה-הומבה נכנס אלינו הביתה במחיר של 199 דולר ליחידה.

ברגע שרובוט נכנס הביתה במחיר הזה, קשה יהיה להוציא אותו משם. האמת היא שאני צפיתי שהכניסה של הרובוטים הביתה תהיה מהירה יותר, זה קרה, זה לקח יותר זמן, אבל למעשה היום אנחנו נמצאים בנקודה האדומה כאשר למעשה יש כאן מעין תופעה שקוראים לה ג'יי או קוראים לזה תופעת ההוקי. זאת אומרת, יש כאן כיפוף כלפי מעלה והתפתחות מואצת של התחום הזה בכל העולם. זה קרה בעקבות, כמו שנאמר קודם, חברות ענק שנכנסו לתחום הרובוטיקה וכאשר אנחנו רואים שמדינה – למשל אירופה – משקיעה 2.8 מיליארד יורו בתחום הרובוטיקה, זה כסף קטן ל-גוגל, כסף קטן ל-אפל ולאמזון. זאת אומרת, ברגע שהחברות האלה נכנסות לתחום, הכספים שייכנסו לתוך התחום הזה, לתחום הרובוטיקה, יהיו כמובן גדולים יותר, אבל לפעמים צריך את המדינות כדי לזרז את התהליך הזה וזה מה שאנחנו מנסים לעשות כאן לגבי ישראל.

אנחנו נמצאים בכיפוף הזה וחלקנו כבר מרגישים שהדברים קורים. אם ניפגש בעוד שנתיים, אני חושב שכבר נראה שאנחנו נמצאים במקום הרבה יותר גבוה על הגרף.

התחזיות שצופים בתחום הרובוטיקה.

שאלה מכוונת אחת. מה התחום שאתה רואה התחום שיכול להביא תנופה לרובוטיקה? בצרכנות הביתית?

שאלה מצוינת. אין לי כאן גרף אבל יש גרף די מפורסם שנוצר על ידי משרד המדע או מידע היפני ושם רואים התפתחות בתחום הרובוטיקה, פחות או יותר התפתחות ליניארית של תחום הרובוטיקה בתעשייה וההבדל הזה, ההתפתחות המשמעותית תהיה ברובוטי שירות, ברובוטים אישיים, ברובוטים לבית וטוב שנמצאת כאן נציגת ביטוח לאומי כי אני רואה שדווקא שם יש פוטנציאל עצום לכניסת רובוטיקה בתחום הזה ומבחינה מספרית, ויכול להיות שגם מבחינה כלכלית, זה יהיה החלק היותר משמעותי. בביטחון גם יהיה גידול אבל המספרים שם יהיו בדרך כלל יותר קטנים.

אם הבנתי נכון מהנייר שלך אותו קראתי אתמול-שלשום, במקום ארבעה אנשים ואפילו חמישה אנשים שתומכים באדם נזקק, זה יהיה אדם אחד.

בהחלט. אלו התחזיות.

באמת דברים רציניים. במקום ארבעה אנשים שתומכים באדם נזקק לעזרה, ארבעה-חמישה אנשים, יספיק אדם אחד אם תחום הרובוטיקה יתפתח.

אני אומר על זה שתי מלים. באו"מ יש סקרים של הזקנות האוכלוסייה וכמה אנשים עובדים יהיו על כל בן אדם נזקק. כיום היחס הוא ארבעה אנשים עובדים לבן אדם נזקק, כאשר נדמה לי שהם מגדירים בן אדם נזקק אדם בן 65 ומעלה. יש שאלה האם גיל 65 הוא נזקק או לא, אבל אלו המספרים. בתוך עשרים שנים צופים שהמספר הזה ירד לשניים לאחד. זאת אומרת, על כל שני אנשים עובדים, יהיה בן אדם נזקק אחד ומה זה אומר? שבן אדם אחד מתוך השניים העובדים יצטרך לתמוך באותו בן אדם נזקק וזה פשוט יהפוך את הכלכלה לבלתי אפשרית ולכן רואים את הרובוטיקה כאמצעי לשחרר את האנשים העובדים, גם לעבוד יותר בצורה יותר יעילה וגם לעזור לנזקקים ולא להצריך אותם להזדקק לאנשים שיסייעו להם.

אמרת שהביטחון הוא במספרים קטנים יחסית. אני תוהה כי לפחות מהיכרותי, הביטחון הרבה מאוד פעמים סוחב מאוד מאוד חזק וגם ממה שאני לפחות מכיר בתעשיות הביטחוניות בישראל, יש היום עיסוק אדיר בתחום הזה. לכן אני תוהה.

לא הובנתי כאן.

תרשו לי לענות לו. תבחין רגע בין השאלות לבין מחקר ופיתוח בהם בדרך כלל ממשלות בכלל וביטחון בפרט הם החלק הארי בתחומים האלה ובין אחרי כן השוק. השוק הביטחוני, אפילו במדינת ישראל המפוארת, תעשיות הביטחון שלה עשרים אחוזים מהתוצר שלהן נמכר להיכן שאתה ואני שירתנו ביחד ושמונים אחוזים יצוא ויצוא אומר לשוק העולמי, החוצה.

זה ברור.

זה תמיד כך. לכן צריך להבחין בין מו"פ לבין השאלה שלך, שם התפקיד של הביטחון הוא עדיין גדול ובין יישומים לאזרחים והשוק האזרחי שזה גם בסוף יביא את הכסף הגדול שהוא באזרחותץ.

אבל התכוונתי למשהו אחר.

פרופ' בן-ישראל דיבר על כך שיש פערים גדולים מאוד בין היכולות לבין היישום בשטח.

כשזה המו"פ, אבל בסוף המנוע העיקרי יבוא מהעולם העסקי.

אני למעשה דיברתי יותר על הכמויות המספריות של היחידות. זאת אומרת, אתה תמכור פחות במספרים רובוטים צבאיים מאשר תמכור רובוטים שעוזרים לבני אדם. דוגמה טובה זאת חברת איי-רובוט שהתחילה למעשה כחברה שמייצרת רובוטים דומים למה שיש כאן לשימוש הצבאי, הם מוכרים אלפי יחידות ויש להם במקביל את החברה שמייצרת את ה-הומבה, את השואב האבק. הם מוכרים במיליוני יחידות והפעם האחרונה שקראתי, מבחינה כלכלית שתי היחידות האלה שוות אבל במספרים הם יותר קטנים. כמו שאמר פרופסור בן-ישראל, אני לא חושב שכלכלת הרובוטיקה העולמית, מה שאנחנו מדברים על התחזית, על 400 מיליארד דולר, אני לא חושב שהרוב שם יהיה לרובוטיקה צבאית אלא הרוב שם יהיה לרובוטיקה אזרחית כאשר גם כמה מיליארדים ברובוטיקה הצבאית יכולים לפרנס כמה חברות טובות.

התחזיות כיום הן ששוק הרובוטיקה הכלל יגדל לסדר גודל של 400 מיליארד דולר והשאלה היחידה היא רק מתי. חישוב קטן, כאשר מניחים שלושים אחוזי עליה של גידול כל שנה, שזה לא אחוז גדול מאוד, אנחנו נשמע שבעצם אלו אחוזים שאנחנו רואים אותם בתעשייה הישראלית אפילו, תוך עשר שנים – השוק היום, שהוא בסדר גודל של שלושים מיליארד, למעשה יגיע ל-400 מיליארד ועשר שנים הן זמן קצר ביותר. זה אומר שבנוסף לכל המטרות האחרות – חשיבות ביטחונית, חשיבות חברתית – גם מבחינה כלכלית זה תחום שאולי כדאי להשקיע בו.

הרובוטיקה בישראל. בואו נתחיל עם האקדמיה. יש לנו, לפי הספירה שלי ואולי יתווכחו עם זה אבל זה בערך נכון, שמונה מרכזי מחקר באוניברסיטאות הראשיות פלוס מכון וולקני שמתעסק בזה. התחומים הם די רחבים. ברפואה יש לנו פעילות ענפה, רכבים אוטונומיים, תכנון תנועה, מעקות – זה קורה בבר אילן, חקלאות, ממשקי אדם-מכונה, נושא שמאוד מתקדם בזמן האחרון וכמובן גם חינוך.

חסכתי לעצמי להיכנס לכל מוסד. יש לי שקף נוסף שיפרט קצת את המחקרים האלה. אנחנו רואים כאן אייקונים של כמה מחקרים בכמה אוניברסיטאות. כל תמונה יש לה את סמל האוניברסיטה לידה. בטכניון יש מחקר בנושא תחבורה-תעבורה, בבן גוריון - למעשה יש כאן רובוט שבסיום דבריי אני אבקש את דוקטור שפירא להדגים אותו, יש לנו באמצע – דווקא מאוד מצא חן בעיני – דבורה שמאבקת צמחים. זאת אומרת, אם הדבורים לא עושות את העבודה, אפשר שרובוט עף יעשה את העבודה. זאת עבודה שנעשית באוניברסיטת בן גוריון והם שם חזקים מאוד בנושא החקלאי. למטה אנחנו רואים להקות, למעשה קבוצת כדורגל רובוטית שמפתחים באוניברסיטת בר אילן. בצד ימין רואים גם את המחקרים באוניברסיטת אריאל בנושא של תכנון תנועה בשטח ועל הכביש.

מחקרים נוספים יותר לכיוון הרפואה. אנחנו רואים בצד שמאל למעלה מחקר של פרופסור יוסקוביץ' באוניברסיטה העברית. אלו מערכות, גם הדמיה וגם תכנון, של תנועת הרובוט על פי הנתונים שמקבלים מה-MRI. באמצע בצד ימין רואים מחקר שנעשה על ידי פרופסור תמר פלאש במכון ויצמן. היא מתעסקת במערכות דיאלוגיות טבעיות. היא לומדת את המוח ומשתמשת בו כדי לבקר את הרובוטים. בצד ימין זה פרויקט מאוד מפורסם בעולם, היא לומדת את התנועה של זרוע התמנון ומשתמשת בידע הזה כדי לתכנן זרוע שתנוע בצורה דומה. למעלה זה התמנון ומתחתיו זאת הזרוע עצמה. באמצע רואים מחקרים מאוניברסיטת בן גוריון. בצד ימין זה המחקר של דוקטור אילנה ניסקי שלמעשה תציג אותו בעצמה. היא חוקרת צעירה שהגיעה מחוץ לארץ כך שהיא גם מדענית חוזרת, גם צעירה וגם אישה. כל זה בתחום הרובוטיקה ואנחנו ניתן לה את הזמן כדי להציג את הדברים שלה. למטה אנחנו רואים רובוט זעיר שמפותח בטכניון. בצד ימין רואים רובוטים זעירים שעובדים עליהם לטובת הרפואה באוניברסיטת תל אביב.

זה סיכום קצר של האקדמיה הישראלית.

בנוסף, וזה משהו שאני רוצה לעניין את הציבור כאן, באוניברסיטאות יש לנו לא מעט סטודנטים ולפחות במחלקות כמו שלי כל סטודנט צריך לבצע פרויקט גמר בסוף השנה. אני מצאתי את זה כמשאב רציני וגדול ליצירת ופיתוח מוצרים. לפעמים הפרויקטים האלה עוסקים במשהו לטובת התעשייה, משהו שמישהו אחר הגה, ואצלנו אנחנו מקפידים, עת אנחנו נותנים בעיה לסטודנטים ואומרים להם שעכשיו יימצאו לה פתרון. אחת הבעיות ברובוטיקה היא שאנחנו לא יודעים מהו ה-אייפד הבא ולא נדע עד שלא נעשה הרבה מוצרים ואחד מהם יתפוס והוא יהיה הדבר הבא. כמה מהמוצרים האלה מוצגים כאן. יכול להיות שבסוף דבריי אולי נבקש הדגמה שלהם.

כאן אנחנו רואים ארבעים מוצרים. עשינו כאלה בערך תשעים. אם כל האוניברסיטאות האחרות יתגייסו לנושא הזה באותה צורה, תוך שנתיים נייצר כאן כל כך הרבה מוצרים ואגב, זה יהיה יותר ממה שלדעתי מיוצר בעולם ומתוכם נוכל לכוון כמה דרך המכון לרובוטיקה לתוך התעשייה.

הרובוטיקה בישראל בתעשייה. אנחנו תעשייה לא גדולה אבל מצטיינת במה שהיא עושה. כמעט כל מה שעושים כאן מוביל בתחום העולמי. אנחנו רואים בצד שמאל את מכסחות הדשא שהן אייקונים, רואים מתחת לזה רובוט של חברת מזור שפרופסור שהם יכול להיות שיציג אותו בעצמו, רובוט שמשמש לניתוח גב. הוא נמצא כאן בקדמת השולחן אבל בקושי רואים אותי. אני מכיר את הפרויקט, הסתכלתי עליו היום ואמרתי כזה קטן? הדבר הזה מנתח. אני לא רוצה לקחת את הדברים מפרופסור שהם והוא יתאר אותו. מתחת לזה אנחנו רואים פרויקט בתעשייה אווירית שקוראים לו טקסי בוט, שהמפתח למעשה, ההוגה של הפרויקט הזה נמצא כאן, דוקטור אריה פרי, ויעקב משיח מהתעשייה האווירית. לסטודנטים שלנו היה חלק בייצור המודל של הדבר הזה בהתחלה. אני רואה את הפרויקט הזה כדוגמה למה שהתעשייה הישראלית יכולה לעשות כי זה קודם כל חדשני ביותר, זה ייחודי בדורו, זאת אומרת, אין דברים דומים כאלה, והפרויקט עצמו הוא אחד מהרובוטים. מה שקורה שם זה שהרכב שסוחב את המטוס, מושך אותו בצורה עצמאית כאשר הטייס נותן לו את הפקודות ולא הנהג על הרכב. זה הופך את זה לרובוט. זה למעשה רובוט אחד הגדולים בעולם. נדמה לי שהמשקל שלו הוא 35 טון. אני רואה את זה כפרויקט דגל של התעשייה הישראלית. תעשייה אווירית, קיבלתם עכשיו ממני קצת מחמאות ומגיע לכם.

הרובוט שמתחתיו, זה רובוט של הובוטים, חברה צעירה שנדמה לי קיימת שלוש שנים והיא כבר בהצלחה מתחרה ברובוטים הרבה יותר ותיקים שנוצרים בארצות הברית. נדמה לי שיש להם חוזה שמן עם הצבא האמריקאי וזאת בהחלט גאווה ישראלית. הרובוט נמצא כאן ואחרי כן, כשיהיה לנו קצת זמן, אולי נבקש שידגימו אותו.

זה למעשה בגדול המבט על התעשייה הישראלית. היא קטנה, מאוד מגוונת ומאוד מצטיינת במה שהיא עושה. המטרה שלנו היא להגדיל את עשרים החברות האלה למאתיים חברות תוך מספר קטן של שנים.

חלון הזדמנויות לדעתי נקרה בדרכנו. תעשיית ההיי-טק הישראלית למעשה יצרה תשתית מצוינת לתחום הרובוטיקה שנוי על טכנולוגיות ההיי-טק הקיימות. הטכנולוגיה האחרונה שבהן היא אינטרנט של דברים וברגע שרובוט מקושר לכל האחרים, למעשה כל העולם שלנו מתחיל לזוז.

שאלה אחת עליה אני רוצה לענות כאן. שאלו אותי פעם למה צריך את כל זה ולמה רובוטיקה ולא דברים אחרים. למשל, למה לא אנרגיה ולמה לא מים. התשובה היא All of the above, גם זה וגם זה. ההבדל הוא שבאנרגיה אנחנו צורכים את האנרגיה, מים אנחנו שותים ורובוטים ישנו את החיים שלנו. זאת אומרת, הם פשוט ייכנסו לחיים שלנו בכל מקום וישנו אותם. אני לא יודע אם המילה הנכונה היא לשלוט בהם, אבל אם נדע לכוון אותם ולייצר אותם, אנחנו נהיה בקדמת הטכנולוגיה בעולם.

שוק הרובוטיקה עדיין בתחילת דרכו וזה לדעתי הזמן להיכנס לאותו תחום.

אני רואה את הרובוטיקה – ולפחות זאת דעתי – כמנוע צמיחה של תעשיית ההיי-טק הישראלית שאחרי עשרים שנים מאוד מוצלחות, אני מתאר לעצמי שמחפשת כיוון חדש וכדאי את המהפכה הבאה לבנות על משהו שעוד לא נעשה קודם.

ההמלצות הן המלצות שלי ועל דעתי. הן חופפות את מה שנאמר כאן קודם. יש כאן קצת ניואנסים שאני אולי רוצה להדגיש למרת שנאמרו כאן. התייצבות משרדי הממשלה מאחורי היוזמה, לדעתי זה מאוד חשוב מהסיבה הפשוטה. משרד המדע מאוד חשוב לפיתוח הטכנולוגיה אבל אחרי שמפתחים את הטכנולוגיה, צריך גם ליישם אותה. אם נפתח טכנולוגיה ולא יהיו משרדים או תחומים שיישמו אותה, למעשה לא עשינו הרבה. אנחנו צריכים את התמיכה של המוסד לביטוח לאומי, של משרד הרווחה, של משרד הביטחון כי הטכנולוגיות לפעמים שמפתחים אותן לטובת יישום צבאי, בהחלט ישימות למוצרים אזרחיים וההפך. מה שמייצרים למוצר אזרחי, לפעמים טוב גם למוצר צבאי.

הקמת המכון, כמובן שזה כבר נאמר. הטוויסט הקטן כאן שלדעתנו, לדעת האנשים באיגוד הרובוטיקה, הוא שחשוב שהמוסד הזה, המכון הזה, יהיה בין-מוסדי ולא צמוד לאף אוניברסיטה ספציפית כדי לתת גישה לכולם. אגב, הגישה צריכה להיות גישה לכל האקדמיות, גישה לכל התעשייה, לפריפריה, לכולם, וגם גישה לאוכלוסיות שיכול להיות שהיום אין להן גישה לנושא ההיי-טק, כמו אוכלוסיות שלא מיוצגות שם אבל יש להן פוטנציאל אדיר, כמו אוכלוסיית החרדים שאני לא רואה בעיה למה אוכלוסיית החרדים לא תשתתף. אפשר להדריך אותם ולהכניס אותם לתוך תכנות ולתוך אלגוריתמים. הם יכולים למלא מקום חשוב מאוד בתוך המכון ובתוך התעשייה הזאת.

חברות פרטיות גם משתלבות. חברות פרטיות בתחום הרובוטיקה, גם הן משתלבות.

ודאי. אחת המטרות של המכון, הוא למעשה אמור להיות חממה להנבטת מוצרים וחברות חדשות והוא אמור לסייע לחברות קיימות. אנחנו נשמע על זה ממנכ"לי החברה שנמצאים כאן.

הקמת פארק תעשיות רובוטיקה, מה שלא קיים היום. אם יהיה מכון, ההנבטה של חברות למעשה אמורה להיות סביבו ואז פתאום יהיה לנו פארק רובוטיקה שלדעתי יהיה מודל לכל העולם.

ארגון כנס, על זה נאמר ולא ארחיב.

רעיון שקיבלתי מדוקטור אמיר זיב-אב, הוא הדגיש את הצורך בהכשרת כוח אדם מתאים כי אם עכשיו תהיה לנו מהפכה, איפה האנשים שיאיישו את המהפכה הזאת? ההמלצה היא להקים מגמות מקטרוניקה ורובוטיקה בכל הפקולטות להנדסה בארץ, משהו שקיים אצלנו והיינו רוצים לראות את זה במקומות אחרים.

דבר שהוא קרוב ללבי. הייתי מאוד רוצה לראות תחרות בינלאומית שנקרא לה רובוטוב. זאת אומרת, רובוט שעושה טוב. קודם כל, הגיע הזמן שרובוטיקה תיתפס כמשהו שעושה טוב, עוזר לאנשים, מציל חיים, משפר את איכות החיים ולא רק כרובוט שעושה ומחסל משרות. המסר הזה הייתי מאוד רוצה שיבוא מישראל ואנחנו נהיה ידועים כמדינה שדוחפת את נושא הרובוטוב בעולם ואפילו לשמר את השם הזה גם עת נכתוב אותו באנגלית. כמו שאומרים אמדוקס, אף אחד לא מתרגם את זה. כך הייתי רוצה לגבי הרובוטוב.

כל הזכויות שמורות לך.

תודה רבה. הדבר האחרון. היינו רוצים – אבל זה דבר יותר שולי – לגייס את חכמת ההמונים כדי לזהות מה אנחנו באמת רוצים לקבל מהרובוטים האלה כי זאת לא שאלה שיש למישהו תשובה היום והיינו רוצים לקבל את זה מכולם.

זה סיום הדברים שלי.

תודה רבה. דברים ממש מרתקים וגם משכילים מאוד. אני חושב שבשלב הזה אולי מישהו יציג משהו.

אחרי ששעממנו אתכם בדברים, בוא נראה הדגמות של כמה רובוטים. דוקטור אמיר שפירא מהמחלקה להנדסת מכונות באוניברסיטת בן גוריון.

אנחנו פיתחנו רובוט שהולך על ארבע ומדמה תנועה של בעלי חיים. אתם יכולים לראות אותו כאן הולך. זה רק דגם. כל החכמה היא באלגוריתמיקה להליכה. כאן אמנם זה על שטח ישר ואין הרבה חכמה, אבל החכמה היא הרבה מעבר להליכה על תוואי שטח לא מובנה. שמענו לדוגמה שבמנהרות בעזה הכלבים עזרו מאוד אבל הבעיה היא שבכלב לא ניתן לשלוט וברובוט כן ניתן לשלוט. זאת דוגמה לדברים שעשינו.

המטרה ללכת במקום לא כבוש, לא בשטח ישר אלא היכן שיש מהמורות.

כן. מקום שרכב גלגלי לא יכול לעבור אבל עדיין בני אדם או בעלי חיים כן יכולים כי הם הולכים.

בפיתוח הזה אנחנו חדשנים.

כן. יש הרבה התקדמות בארץ. דרך אגב, יש פרויקט שנתמך על ידי משרד הביטחון והתחרינו בתוך קבוצה שעסקה ברובוטים דמויי אדם. גם שם הגענו למקום 14 בעולם מתוך 106 קבוצות, בתמיכה של פרופסור דורון חבצלת.

יפה מאוד.

באותה הזדמנות שיש לנו הפסקה, הייתי רוצה להראות פרויקט של סטודנטים. זה פרויקט מחקר. פרויקט סטודנטים שלמעשה נוצר בעקבות צוק איתן. אמנם זה לא הנושא היום אבל הוא נוצר בעקבות צוק איתן ואלו שני הגלגלים שנמצאים קרוב אליך היושב ראש ואנחנו קוראים לו הגלגל הרובוטי. פיתחו אותו יוני עובדיה ומתן דסה, סטודנטים שנה ד', סיימו עכשיו, והם יכולים להדגים את זה אבל הם צריכים להוציא את זה לאיזשהו מרחב. הרובוט נראה מאוד פשוט והמטרה היא לבנות משהו שיש לו עבירות, שהוא יכול להיכנס למקומות צרים, יכול גם להיכנס וגם לצאת כמובן לפי פקודה ועליו אתה יכול לשים מה שאתה רוצה, מצלמות וכולי. בזה אנחנו לא מתעסקים אלא אנחנו מתעסקים בעבירות עצמה. למעשה אנחנו רואים כאן תנועה במהירות גבוהה. למעשה הרובוט הזה יכול לעבור היכן שאופני הרים יכולים לעבור. זאת מהפכה. תודה רבה.

אני מאחל לכם הצלחה גדולה.

נעבור לפרופסור משה שהם מהטכניון, מייסד מזור רובוטיקה רפואית באקדמיה לתעשייה.

שלום וצהרים טובים. אני מהטכניון, הפקולטה להנדסת מכונות ואני אחראי על התחום של הרובוטיקה שם. אנחנו מתעסקים בהרבה נושאים של רובוטיקה, התעסקנו בהרבה נושאים של רובוטיקה, גם רובוטיקה תעשייתית וגם דברים שקשורים לביטחון. לפני כ-15 שנים נכנסנו לתחום של רובוטיקה רפואית ועיקר היישומים שלנו כרגע הם בנושאים האלה.

יש מספר טכנולוגיות שיצאו מהמעבדה שלנו בטכניון כאשר אחת מהן אנחנו רואים כאן על השולחן, רובוט לניתוחי גב וניתוחי מוח. הוא נמצא כאן – הרובוט הוא הבקבוק הקטן הזה בעטיפה הכחולה שנמצא על עמוד השדרה – והמטרה שלו היא לבצע ניתוחים ברמת דיוק שהיא גבוהה מיד האדם ובמינימום אינווסיב, זאת אומרת, פולשנות מזערית. הפיתוח הזה יצא מהמעבדה והפך להיות חברה. כרגע היא מנתחת בעשר מדינות בעולם. מספר הניתוחים שעשו עד היום עבר את ה-10,000 ניתוחים עם למעלה משבעים אלף משתלים ואחד הדברים שאנחנו מאוד מתפארים בו הוא שמספר הניתוחים שנכשלו, מספר אנשים שיצאו עם איזשהו נזק עצבי בניתוחים רובוטיים, הוא אפס במקרה הזה. זאת אומרת, זה הבדל מאוד גדול לעומת מה שנעשה בניתוח הקונבנציונאלי שבו יש מספר אחוזים, אמנם לא גבוה, שאנשים בכל זאת יוצאים עם נזק עצבי קבוע. במקרה הזה של הרובוטיקה, זה לא קורה.

במקרה הזה מה העיקרון שלי על פני ניתוח בידי אדם? איפה היתרון שלו?

יש לו שלושה יתרונות עיקריים. יתרון אחד הוא שהדיוק שלו הוא גבוה מיד האדם. זאת אומרת, יש פעולות שהרובוט עושה טוב מיד האדם, יש הרבה דברים שהאדם עושה יותר טוב מהרובוט, אבל בדברים מסוימים, למשל בדיוק ובגישה, אתה יכול לעשות עם רובוטיקה יותר טוב ממה שאפשר לעשות עם יד אדם ואנחנו יודעים את זה. לכל יד אדם יש את המגבלה בדיוק שלו. דבר שני, הוא יכול לנתח בלי להסתכל פנימה לתוך הגוף אלא הוא מנתח על סמך מה שנקרא הדמיה, אימג'ינג. הרופא מתכנן על סי.טי. למשל והרובוט אחר כך הוא מוביל אותו לאותו מקום שהוא תכנן בדיוק מאוד גבוה. לא צריך לפתוח פתח בתוך הגוף. דבר שלישי, בנושא של קרינה. כמות הקרינה שצריך בניתוח רובוט היא קטנה יותר במקרה שאנחנו עושים רובוטיקה. זאת אומרת, שלושה דברים: דיוק גבוה יותר, מינימום פולשנות וקרינה פחותה.

הוא יכול לפעול באופן אוטונומי או שהוא חייב התערבות של הרופא?

אנחנו לא רוצים שהרופא ישב בחדר וישלח את הרובוט לעשות את הניתוח. זאת לא המטרה שלנו.

אבל טכנולוגית הוא מסוגל לבצע את זה?

אני אגיד לך יותר מזה. כאן הלכנו בכיוון של מה שנקרא רובוט סמי אוטונומי. חצי. זאת אומרת, את הפעולה הכירורגית בעצמה הרופא יעשה למרות שיכולנו לתכנן את הרובוט לעשות את הניתוח, אבל מבחינה של שיתוף של הצוות, מבחינת הרגולציה של ה-FDA, אנחנו החלטנו ללכת בכיוון הזה כרגע. בעתיד, כאשר אנשים יהיו יותר שמחים לקבל יותר רובוטיקה, נלך לכיוון של רובוטיקה אוטונומית.

שאל אותך רועי גולדשמידט שהוא ממרכז המחקר והמידע של הכנסת אבל הוא מסונף לוועדת המדע.

בכל מקרה, אני רוצה להצביע על כמה נקודות בנושא הזה של הרובוטיקה הרפואית. יש מאות מחקרים בעולם, באוניברסיטאות ובמכוני מחקר, בנושא של רובוטיקה רפואית. זה תחום שתפס את העין מאוד חזק. אנחנו נכנסנו לנישה הזאת די בהתחלה והתחום הוא גדול ואנחנו אפילו לא רואים את כל האימפליקציות שלו.

מה לגבי המוצרים שלכם?

אני מיד אתייחס. אני רק רוצה לומר שמתוך כל מאות המחקרים האלה שנעשו, יש פחות מעשר חברות שהצליחו לעבור את כל השלבים הקשים בדרך לחברה שבסופו של דבר תנתח בחדר הניתוח כי יש את הנושא של הרגולציה, הניסויים הקליניים, לשכנע את הרופאים, לשכנע בסופו של דבר את מנהלי בתי החולים. זאת דרך מאוד ארוכה ולכן מעט מאוד חברות בסופו של דבר הגיעו לרובוט בפועל שמנתח בחדר הניתוח, אחת מהן היא הרובוט הזה והוא הרובוט היחידי כיום בעולם שמנתח ניתוחי גב ויש לו את האישורים של ה-FDA. הוא מנתח בלמעלה מעשר ארצות.

אנחנו, אני מבין שזה הטכניון ממנו יצא הרעיון. תן את ההמשך המסחרי של הדבר הזה.

זאת נקודה חשובה. הרעיון יצא מהטכניון, היה שנתיים בחממה של הטכניון, לאחר מכן הוא יצא לחברה, זאת אומרת, הוא גייס כסף כחברה ויצא לחברה. החברה הזאת גדלה והיא רשומה בנסדא"ק ונסחרת בנסדא"ק בארצות הברית.

מה הקשר בינה לבין הטכניון היום?

לטכניון יש זכויות בתוך כל הפיתוח.

עניינתם את המדען הראשי באיזשהו שלב?

כן. המדען הראשי של משרד הכלכלה.

איפה ממוקמת החברה?

בקיסריה.

אני לא יודע אם יש מספיק מודעות לכך. אולי חלק מהדברים צריך להיות הגברת המודעות. יש לזה הרבה יתרונות. אני לא יודע אם כולם יודעים על כך. יש כאלה שאולי קוראים על כך במדורי מדע, אבל בציבור הרחב הדברים האלה לא ידועים. אני חושב שבדברים האלה יש יתרון מאוד גדול בחינוך וחשיפה.

אנחנו בוודאי נשמח.

מדובר כאן גם בהצלת חיים. יש כאן את כל היתרונות. אתה יכול לתת עוד דוגמה של מוצר שהיום אתם מפתחים? יש לכם עוד מוצר שהוא אחרי אישורים?

זה מוצר אחד. מוצר נוסף שיצא מהמעבדה שלנו הוא רובוטים זעירים עוד יותר שהם בסדר גודל של מילימטר והמטרה שלו הוא להיכנס לתוך הגוף ולנסות לתקן את הגוף מבפנים. גם לעשות מוניטורינג, לעשות דיאגנוסטיקה וגם לעשות ריפוי, לנסות ולתקן מבפנים. האפליקציה הראשונה שאנחנו הולכים אליה היא אפליקציה של ניתוחי מוח. אני לא רוצה להיכנס יותר מדי לנושאים טכנולוגיים, אבל אלה ניתוחי מוח שיש שם רובוט קטן שישב וידאג שזה יעבוד בסדר. אני אומר את זה ממש במלים מאוד מאוד פשוטות.

יש כאלה שצריכים רובוט גדול ולא קטן.

אנחנו עושים מה שניתן לנו.

זה בפעולה?

זה בשלב של ניסוי על חיות. יש חברה ויש השקעות בחברה הזאת והיא בשלב של ניסוי החיות.

הרובוטיקה הזאת במוח תעבוד לפי MRI? איך נקרא ה-MRI שעושה את הפילוח? חלק מהניתוחים במוח, אנחנו מעבירים את זה ניתוח שמעירים את הבן אדם, פותחים לו את הראש, פותחים לו את המוח, מעירים את הבן אדם כדי לדעת עד היכן יכולים להתקדם. מידת הזהירות שם היא מידה של מילימטר.

נכון. זה הרובוט המסוים הזה שנמצא כאן על השולחן. הוא עושה את הניתוחים האלה שאתה הזכרת. הם נקראים ניתוחים של DBS שכאשר מחדירים אלקטרודה פנימה לתוך המוח במקרים של פרקינסון למשל ומעירים את הבן אדם כדי לראות כיצד הוא מגיב. זה מהסוג הזה של הרובוטיקה.

גם בגידולים במוח, במיוחד במקומות שמשפיעים על כל המוטוריקה, אצל רוב האנשים כל סטייה היא משמעותית.

לכן לרובוטיקה שם יש את היתרון מעבר ליד האדם, בגלל הדיוק הגבוה. זאת רובוטיקה אחת. הרובוטיקה השנייה, רובוטיקה זעירה, זה משהו שישב כל הזמן במוח, אני אומר במירכאות, במקרים בהם אנחנו צריכים לנטר את המוח. זה כיוון אחר שאנחנו הולכים אליו

אני רוצה להדגיש דבר נוסף שהוא קשור יותר לנושא של החינוך. משום מה, אולי בגלל הגולם מפראג, יש בישראל ריצה לכיוון של התחרויות, מבחינת הנוער. אנחנו עושים תחרויות רובוטיקה בארץ, חלק אנחנו יזמנו וחלק יזמו מחוץ לארץ, ועשרות אלפי ילדים מעורבים בתוך התכנית הזאת, החל מבית ספר יסודי, חטיבת הביניים והתיכון. המספרים האלה הם מספרים מאוד גדולים ובהשוואה לכל העולם, אלה מספרים עצומים והם בכלל בלי שום יחס. הם הולכים לתחרויות והילדים ממש שמחים ללכת לשם. משום מה זה מאוד אטרקטיבי להם והם הולכים לתחרויות בינלאומיות וזוכים במקומות ראשונים. אני אומר שאנחנו צריכים לאותם כל אלה שרוצים להתעסק ברובוטיקה בעתיד, אנחנו חייבים לבנות להם את התעשייה כך שאם הם אחר כך יצאו החוצה, יהיה להם היכן לעבוד. יש כאן את המשאב הזה שהוא משאב בלתי רגיל עם חינוך בלתי רגיל כבר עכשיו של ילדים שנמצאים בתוך התחום. אנחנו חייבים להסתכל קדימה ואני חושב שמה שדיברנו כאן לגבי דחיפה ברמה הלאומית את הנושא הזה, אני חושב שהוא חייב להיכנס כדי לאפשר לכל אותו משאב בסופו של דבר כן להגיע לידי מיצוי.

השר שהופיע בוועדה לפני שבוע-שבועיים שם דגש על הנושא הזה. הוא אמר שאפילו כאלה שלא מתעניינים, לחשוף את הנושא בפניהם בקייטנות שמתקיימות בחופש הגדול ואחרי כן בתכנית הלימודים שמשרד החינוך נותן. כפי שאמרת, צריך שבסופו של דבר ניישם את זה והכול ישתלב. אם אנחנו רק נפתח אצלם את הרצון ואת היכולות בלי שאחרי כן יוכלו ליישם, לא הרווחנו דבר.

תודה רבה לך ובהצלחה.

נבקש את פרופסור דורון חבצלת ממשרד הביטחון להציג ולומר את הדברים.

שלום. אני אתייחס לכמה נקודות בארץ וגלובליות. אני איש מפא"ת, משרד הביטחון. נתחיל קצת בהיסטוריה ממנה אפשר ללמוד איך צריך לעשות את זה. בסוף שנות ה-60, תחילת שנות ה-70, משרד הביטחון השקיע בנושא של המל"טים. זה שישראל הייתה ראשונה בעולם בסיפור הזה, כמו בכל דבר בהיי-טק – המנצח לוקח הכול. עד היום ישראל היא המובילה, אם לא מקום ראשון, אז מקום שני כי קשה להתמודד מול ארצות הברית, בנושא של מל"טים. צריך ללמוד מזה לכל שטח אחר. כמה שנתחיל מוקדם, כאשר השטח עוד בחיתולים, זה יאפשר לנו לזנק ולהיות, כמו בסייבר וכמו בדברים אחרים, במובילות העולמית.

מה שאתם רואים כאן, זה יותר ברזלים שמנסים להתגבר על השלב הראשון ברובוטיקה שזאת עצמאות תנועתית. ברובוטיקה, אתם רואים, יש הרבה פתרונות. השלבים הבאים המעניינים יותר, אלה עצמאויות אחרות. למשל, בעזרת החיישנים הרובוט גם יראה את מה שקורה וגם יבין את מה שיראה. זאת רמה אחרת של אוטונומיה. רמה עוד יותר גבוהה של אוטונומיה היא שאחרי שהוא מבין ויש כמה אלטרנטיבות, הוא יוכל גם להיות בעל אוטונומיה של קבלת החלטות. זאת אומרת, יש שלבים מאוד מאוד חזקים. המו"פ צריך להתרכז בדברים האלה. קשה לצלם אותם, אבל אלה הם הדברים המעניינים.

בנושא הזה אנחנו מנסים שוב לשמור על מקומנו בעולם. העמותה הגדולה ביותר בארץ לנושא הזה של אוטונומיה, הנשיא שלה כאן, דוקטור אריה פרי, הנושא הזה גם חבר בעמותה העולמית ובנובמבר השנה יהיה כנס בינלאומי, הכנס השני כאשר בראשון היו כאלפיים חוקרים מכל העולם.

זה לגבי אוטונומיה.

דיברנו על כך שרובוטיקה זה מנוע חברתי, מנוע כלכלי, מנוע ביטחוני וחינוכי. דיברו כאן הרבה על החינוך. אני כאיש הדרום רוצה להזכיר את המהפך בכל נושא החינוך בירוחם שהובילה דוקטור רחל, בנושא תחרויות הרובוטיקה ואיך זה שינה את מערכת החינוך ואת ההתייחסות בכלל לירוחם.

נושא אחר שאפשר לדבר עליו זה מודל שיתוף פעולה. קחו את המודל של משרד הכלכלה, של מגנט, שזה מודל לשיתוף פעולה. אנחנו, כמו שהוזכר כאן, השתתפנו בכל התחרויות פורצות הדרך בארצות הברית ברובוטיקה, כולל לאחרונה כאשר רובוט היה צריך לעשות סצנת הצלה נוסח פוקושימה, להיכנס לרכב, לנהוג אותו, להיכנס לבית, לפרוץ קירות, לסובב צנרת, דברים שנחשבו כחלום. איך עושים את זה? לא עושים את זה עם מוסד אחד ולא עושים את זה עם חברה אחת. הגענו למודל כאשר למשל בתחרויות האלה יצרנו קבוצה שהוזכרה כאן בשם הוביל, במימון משרד הביטחון, חברות בה שלוש או ארבע אקדמיות, שלוש-ארבע תעשיות, שמוותרות על הוויכוחים של נושא ה-IP, אינטלקטואל פרופרטי, כי מה שחשוב זאת המהירות, להיות ראשונים. קודם נצוד את הדוב ואחר כך נחלק את עורו. אם נריב על עור הדוב, לא נצוד אותו.

מודל של קטר טכנולוגי. רשות הפיתוח האמריקאית שקראת דרפה, שמובילה את המהפכות הכי גדולות בעולם בכל נושא, מובילה גם את הרובוטיקה והובילה את התחרויות הכי גדולות ברובוטיקה, בין של רכב נוסע, רכב שנוסע בעיר תוך ציות לחוקי התנועה והסיפור של פוקושימה שהסתיים לפני כשבועיים בניצחון של קבוצה קוריאנית. רק ללמוד שבשלב השני ניצחה קבוצה יפנית וגוגל, כמו שהוזכר, קנתה גם את החברות שמארגנות את התחרות וגם את הקבוצה שניצחה וגם הוציאה אותה מהתחרות כדי שקצב פיתוח הרובוטיקה לא יהיה כפוף לסודות ביטחוניים אלא שאפשר יהיה לפרוץ קדימה. שאלת על מאזן ההשקעות. היא קנתה את שבע החברות המובילות ברובוטיקה והיא רצה קדימה. פרופסור שילר הזכיר את סדרי הגודל של החברות האלה לעומת אפילו 2,8 מיליארד יורו באירופה.

רק כדי להבין את המהפכה של רובוטיקה. כולם יודעים את המהפכה של סמרטפונים. הזכיר את זה גם פרופסור בן-ישראל בדבריו, את הנושא של סייבר. איך קרתה המהפכה של סמרטפונים? כל שני ילדים בחצר הבית שלהם ובמוסך יכולים לכתוב אלגוריתמיקה לסמרטפון, לשים על הקיר באינטרנט ותקנה את הכי טוב. ברגע שנגמור לאחד את שפת הרובוטיקה בעולם ותהיה שפה מוסכמת, קוד פתוח להתפתחות, זה אומר שהכלכלה תרוץ קדימה וכל הרכב שהוא יוכל לכתוב אפליקציות, ואם נצטרך ליצור רובוט שתופס ועושה את כל הפעולות העדינות של הידיים, אתה תבחר מהאפליקציות הכי טובות בשוק וזה יתחבר לך מודולרית כמו שכל הדברים מתחברים היום בסמרטפון. זה חלק מהמהפכה.

דבר אחרון, התארגנות משרדי הממשלה. באמת כבר עכשיו התחיל משרד הביטחון אבל באמת הצטרף משרד המדע, המולמו"פ, משרד החינוך עם התכניות וכמובן המדען הראשי עם המגנט. צריך לרוץ קדימה ומהר מאוד כי ההחזר יהיה אדיר. בדברים האלה המנצח לוקח הכול. תודה.

תודה רבה. שאלה אחת. האם אתם שמים כמטרה אצלכם לתרום או למכור – אבל מבחינתי העיקר זה לתרום – את המידע והידע גם לתחום האזרחי? האם אתם מנסים לשחרר את הידע שיש לכם ואת הפיתוח שלכם ולתרום אותו להתפתחות האזרחית?

המודל חוזר על עצמו. אנחנו מפתחים ומשקיעים למטרות ביטחוניות אבל האינטליגנציה והאוטונומיה הן דו, הן משרתות גם את האזרחות. ההשקעות הגדולות התחילו במשרד הביטחון, האנשים שהכשרנו, המרכזים בכל מוסדות המחקר, אנחנו עזרנו להקים אותם ולממן אותם ועכשיו כולם יכולים לקטוף את הפירות כי יש כוח אדם, יש ידע ואפשר להשליך אותו לכל אפליקציה אזרחית. בהחלט כן.

אנחנו לא מודעים להרבה דברים אבל אין ספק שבתעשייה הביטחונית יש הרבה דברים שיכולים לפתח ולתת תמיכה. כפי שאנחנו מכירים את המערכות הצבאיות ואת המערכות הכלליות, לפעמים אוגרים את זה או אין מי שמוצא עניין. יש דברים בהם המוח נמצא אצלכם ולא יצאו החוצה ולא נמצאים במקומות המחקר.

אנחנו מבינים את סדר הגודל הציבורי והאזרחי ואנחנו ניעזר בו. נוציא את זה וניעזר בו.

אם מותר לי להוסיף כאן נקודה. יש הבדל בין המודל שמפא"ת עובדת בו לבין המודלים במדינות אחרות בעולם. כל המחקר שהוא דיבר עליו, כולו, נעשה מחוץ לצבא. זאת אומרת, הצבא הוא זה שקובע את הצורך, הוא נותן את הכסף, אנשים של מפא"ת מפקחים על הפרויקט, אבל הפיתוח יכול להיות בסוף בטכניון אצל שהם.

הידע הזה והיכולות האלה, הם יכולים להיות לשימושים אחרים. משרד הביטחון לא מונע זאת.

לא. יש בעיה. אם יש לו פוטנציאל ביטחוני מזיק, לפי החוק בישראל – זה לא משנה מי פיתח, גם אם אתה לבד באמצע הלילה המצאת בלי קשר לצבא, המצאת איזה רעיון שאתה רוצה למכור אותו לחוץ לארץ ויש לו פוטנציאל ביטחוני מזיק - אתה צריך לקבל רישיון יצוא ממשרד הביטחון, גם אם עשית את זה לבד. הידע שמפותח במפא"ת, הוא תמיד ידע שמפותח בגופים החיצוניים. משרד הביטחון רק מנהל אותו, מפקח עליו ומשקיע בו.

זאת אומרת, אין דברים כאלה.

רק בתחומים מאוד מאוד צרים ומסוימים, שם זה נעשה בכוונה.

לפני שאני נותן את רשות הדיבור לדוקטור עוזי לנדאו, שר וחבר כנסת לשעבר ויושב ראש עמותת רעות, רשות הדיבור לחבר הכנסת עמאר יש מחויבות לוועדות אחרות והוא רצה לומר משפט או שניים.

אני אשמע את דוקטור לנדאו.

רציתי לברך אותך, חבר הכנסת חמד עמאר חבר הוועדה, על שבאת להשתתף אתנו בדיון.

אדוני היושב ראש, חברי הכנסת. אני כאן מן הצד של הצרכנים, של המשתמשים. בתפקידי כרגע אני יושב ראש עמותת רעות, ספינת הדגל של מרכז רפואי שיקומי בתל אביב עם 350 מיטות והתמחות בשיקום בתחום האורתופדי ונוירולוגי. זה לכל הגילאים, לכל שכבות האוכלוסייה ושם אתה הולך ורואה עד כמה הצורך גדול. יש לך במדינת ישראל עשרות ואלפי נפגעים ממלחמות, מתאונות דרכים, מתאונות עבודה, מסיבוכי טיפול בבתי חולים. המחיר הכלכלי שהדבר הזה גובה מן המדינה, גדל והולך. אתה גם רוצה להביא לכך שהשיקום יהיה מהיר כי ככל שהשיקום מהיר יותר, הנזק הכלכלי קטן ואתה רוצה להחזיר אנשים למעגל העבודה או למעגל החברה. אתה רוצה לפתור בעיות של קשיים פסיכולוגיים שיש לאנשים שנפגעים. אתי כאן נמצא דוקטור אבי לזרי שהוא סגן מנהל בית החולים וראש המחלקה לשיקום נפגעי מוח בבית החולים.

דוגמאות לפרויקטים רובוטיים שמתנהלים אצלנו. אני רוצה לעשות הבחנה בין שני סוגים של פרויקטים רובוטיים שהם חשובים, האחד לטכנולוגיה טיפולית. במלים אחרות, כאשר האדם עדיין לא שוקם ואתה צריך לתרגל אותו, למשל את המפרקים, או לקחת אנשים שהם נפגעי מוח או נפגעו במהלך פעילות צבאית או חטפו סטרוק או חטפו איזשהו דבר מן הסוג הזה והם צריכים להתחיל ללמוד ללכת, להתחיל ללמוד להזיז אברים וזה תהליך שיקומי ארוך – שם אתה צריך משהו כמו רובוט שילמד את הפרופיל של הבעיה של האיש. ילמד איזה עצב לא עובד, מה השריר שאתה רוצה להפעיל. אבל בזה זה עוד לא מסתיים. כאשר מסתיים השיקום, אתה צריך טכנולוגיית עזר. אם האיש צריך להלך, מה הם השרירים שעדיין הרובוט צריך להפעיל אצלו באופן ספציפי. זאת אומרת, גם בתחום הטכנולוגיה הטיפולית – ובסיכום הסיפור, טכנולוגיית העזר – הרובוטיקה היא חיונית וחשובה.

דוגמה על פרויקטים שכרגע רצים בבית החולים. יש לכם את עניין נעלי בינה, סוגיה בנעלים שיש לה מספר חיישנים וכל אדם, לפי הבעיה שיש לו, הפיזיותרפיסט שמטפל בו יוצר לו בעיות, מפעיל את המוח שלו כדי שהאיש עם הנעליים הללו ילך ויתקדם ובסיכומו של דבר גם יצא מבית החולים. גוף אחר או פרויקט אחר בבית החולים, תנועה אקטיבית של כל מיני מפרקים למיניהם. כאשר דובר כאן על כך שיצטרכו למשל להפעיל את היד או את הפרקים של היד לכל מיני פעולות שבסיכומו של דבר גם ישתילו תותב שיבצע את כל הפעולות של כף היד שלך.

שמעתי מפרופסור שילר עת נפגשנו בכנס הרצליה ושמעתי את הרצאתו של פרופסור משה שהם ושם סופר גם על כך שסטודנטים מפתחים הליכון שעולה מדרגות. דבר כזה יש לו פוטנציאל ענק בכל מקום בעולם והוא לא בא רק לפתור בעיות של חולים אלא הוא מוצר יצוא ממדרגה ראשונה של מדינת ישראל.

אני רוצה להוסיף שבבית החולים שלנו יש מקום לכר נרחב למחקר, לפיתוח, לניסוי במעבדה של רובוטים רפואיים כאלה שמפתחים וכמובן לעבור את אותו עמק המוות מן המוצר שאתה יודע שקיים אל הייצור ואל השיווק, שזה אולי אחד הדברים הקשים ביותר שישנם. אני מגלה כאן שעם פרופסור שילר ועם פרופסור שהם אנחנו כרגע מנסים לתאם ביקור בבית החולים כי כאן צריך להביא יחד גם את הצורך שהפרופסורים יראו עם היכולות הטכנולוגיות שהם יודעים עליהן ולראות איך מחברים את הפוטנציאל הטכנולוגי עם הצרכים שישנם בבית החולים עצמו.

אני מסכם ורוצה לומר שהפרויקטים הללו בתחום בית החולים לצורכי שיקום של צעירים ומבוגרים, הדבר הזה חשוב לכלכלת מדינת ישראל. אנחנו מדברים כאן על מוצר רפואי שעניינו יצוא וכפי שהוצג על ידי פרופסור שילר בהתחלה כחלק מן החזון, זה דבר שהוא חלק ממנוע הצמיחה שהוא מוטה יצוא והוא מוטה תעסוקה.

הערה אחרונה לגבי בית החולים. לשמחתי זה בית חולים שרבים בציבור אינם מכירים אותו. אלה שמכירים אותו מבחינת תרומתו, לא ישכחו את מה שעשה. עם כניסתי לבית החולים אני עשיתי סיור, לפני כחודש, ובמהלך הביקורים באחת הקומות, בקומה של הפיזיותרפיה, שכב שם ילד בן 17 ומספרים לי שהוא הובא לבית החולים מורדם ומונשם מאחד מבתי החולים לשם הובא במצב אנוש עקב תאונת דרכים. בבית החולים ההוא לא קיבלו אותו בגלל מדיניות מסוימת, בכל בית חולים יש מדיניות שלו, ובבית החולים שלנו מקבלים כל אחד.

עוד אנחנו מדברים שם, מגיעה אישה צעירה מבת ים, אימא שלו, והיא במצב רוח טוב, ומדוע הגברת שמחה? היא אומרת: תשמע, היה אנוש, היה מורדם ומונשם, לפני שבוע העלו אותו מקומת המונשמים הכרוניים, משם הסיכויים לא גדולים לצאת הביתה, לקומה הזאת ומכאן יוצאים. שבוע מאוחר יותר, כאשר שוחחתי עם ענת, האחות הראשית, היא אמרה לי: המשפחה לא סיפרה לך שכאשר הוא הגיע לבית החולים, מצבו היה כל כך קשה שפנו למשפחה וביקשו את רשותה לתרום את איבריו.

ראו, עם רובוטיקה, עם מכשור, עם לב אל המשפחה, אנחנו בסיכומו של דבר מוציאים אנשים מתפקדים בחברה. אם תשמעו לפעמים את נתן זהבי בבוקר, משום שבן משפחה שלו היה אצלנו והוא עושה את זה פרו בונו, אם תראו את ירון לונדון מופיע באירועים שונים, גם כן פרו בונו כאשר אנחנו מבקשים ממנו, זה משום שגם הוא, כמו משפחות חסרות מזל אחרות, לצערן, הגיעו אלינו אבל מי שהגיע – מלא שבחים. זה בית החולים השיקומי רעות תל אביב וזו החשיבות של רובוטיקה. תודה רבה.

יפה מאוד. ריגשת אותנו. אנחנו כנציגי ציבור שמענו ומכירים את בית החולים ויודעים שהוא נותן מענה היכן שאחרים לא נותנים מענה. אתם עושים את זה באופן וולנטרי ואתה, דוקטור עוזי לנדאו, לא סתם תרמת למקום. סופו מוכיח על תחילתו. לא שלא היינו צריכים לדעת את זה, אבל מתוך מה שעשית בחיים, אחרי שעזבת את הפעילות הציבורית הרשמית, מכל מגוון הדברים אתה בחרת לך להיות יושב ראש בית החולים הזה. אנחנו מלאי הוקרה והערכה בעניין הזה. אנחנו יודעים עד כמה זה מעשה חסד מופלא, כמעט חסד של אמת. אנשים כמעט לא יודעים להודות על מה שהם מקבלים שם. התרומה שלכם היא תרומה מאוד גדולה. הפיתוח של הדברים הטכנולוגיים כדי לעזור להם בשיקום, זה דבר שהוא מאוד מאוד חשוב.

אני מחברת קוגניטים. אני עוד מעט אומר מה אנחנו עושים. המו"פ שלנו וכל החידושים הם בתחום האוטונומיה לרובוטיקה. אנחנו בנינו פלטפורמה לאקדמיה, פלטפורמה שכל חוקר יוכל לבוא ולמעשה לפתור את כל בעיות האוטונומיה שלו כאשר הפלטפורמה הזאת מכילה המון אלגוריתמים שרובוטים אוטונומיים צריכים. זאת אומרת, רובוט בתוך אינדו, צריך לדעת איפה הוא נמצא, הוא צריך לדעת לזהות מכשולים, הוא צריך לעקוף מכשולים, הוא צריך לעשות המון פעולות אוטונומיות. אנחנו בנינו פלטפורמה מחקרית שאת כל השכבות הללו שבאקדמיה כבר נחשבות כצורות, אנחנו נותנים לאותו חוקר. כאשר הוא רוצה לבנות סט של אלגוריתמים, כמו להקה של רובוטים שסורקת עם אלגוריתמים ייחודים את הבניין, הוא לא צריך להתעסק עכשיו בכל האלגוריתמיקה שכבר ידועה. זה מה שעושה הפלטפורמה הזאת. כמובן היא בסיס לתכנון. היא כבר מצוידת בכל החיישנים שצריך, עם לייזר, כך שאפשר לזהות ולטפל בסביבה.

אני מחברת רובוטים. חברת רובוטים פיתחה כמה וכמה מוצרים לפעילות המבצעית של כוחות צה"ל ובכלל לשותפים שלנו בעולם. בין היתר אנחנו רואים כאן שני רובוטים, האחד הוא האנטיגר שייכנס כבר בתחילת 2016 לפעילות מבצעית סדורה בצה"ל ותכף אני אומר עליו כמה מילים. יש לנו את האיי-ריסק שהוא בעצם הרובוט הקטן שהוא רובוט דמוי חייל, סריקה של מבנים, אפשר להשליך את הרובוט הזה מאוד גבוה, תצפית וסריקה. כמובן כל הממשקים יחד עם קוגניטים לאוטומציה ואוטונומיה קיימים במערכת. מה שמיוחד ב-אנטיגר זה שהוא רובוט קל משקל וניתן לשאת על גב חייל. כאשר מגיעים למבנה – אני כמובן לא ארחיב מעבר למה שמותר כי כמו שאתם מבינים אלה צרכים צבאיים – ניתן לסרוק מבנים ככוח מקדים לכוח שנכנס למבנה, לעשות סריקה ולראות אם המבנה לא ממולכד וכן הלאה. בצוק איתן הרבה מאוד מהמבנים נסרקו בזכות הרובוטים שלנו. יש לו גם זרוע רובוטית.

דרך אגב, זה הרובוט הקל ביותר בעולם היום שיודע לטפס מדרגות עם יכולת עזרה רובוטית. הרבה מאוד מערכות בצבא ארצות הברית, אנחנו נכנסים לשוק האירופאי עכשיו ובצה"ל, כמו שכבר ציינתי, לשמחתי – אני אישית מ"פ חי"ר במילואים – אני מטמיע את המערכות כבר יחד עם הלוחמים, עם החיילים, ועושים אימונים מבצעיים בכל המתארים. תכף נראה את זה עובד.

הרבה מאוד מצלמות שקיימות על המערכת כאשר את הזרוע ניתן להוריד ולהרכיב הרבה מאוד חיישנים אחרים. כדוגמה, ראש מיפוי של קוגינטים שבעצם אפשר היום להכניס את הרובוט לתת קרקע ולהתחיל לסרוק אוטונומית מבלי לגעת. יש הרבה מאוד פערים של תקשורת שאנחנו פותרים בזכות זה. לגבי המצלמות, יש יכולת ראייה ויכולת עבירות מאוד מאוד גבוהה. יש לנו יחידות שליטה שאנחנו גם מפתחים אותן בחברה והן משמשות היום בחוץ לארץ להטסה של מל"טים ומזל"טים. גילו שהסיפור הזה מאוד מאוד נוח.

נפעיל את הרובוט. הוא חצי אוטונומי. זאת אומרת, אני יכול בלחיצת כפתור לתת לו פקודה, הוא יגיע, יש לו מנגנון שמזהה שהוא מתהפך ומהפך את עצמו אוטומטית. אנחנו מאוד מאוד משתדלים להקל. המטרה היא שהרובוט הזה ייכנס לפעילות בכל כוחות החי"ר. לא צריך עכשיו להיות טייס F-16 מוכשר אלא כמה ימים של הכשרה וכל לוחם חי"ר יכול להפעיל ולעשות את כל היישומים.

אני אתן לכם דוגמה ואראה לכם איך הוא מתהפך.

דיברו כאן על מערכות מתקדמות, היי-טק. כל האלגוריתמיקה, אנחנו את התוכנה, את החומרה וכל אלה דברים שהחברה הקימה כמובן בשיתוף פעולה מאוד מאוד הדוק עם מפא"ת. הכול מותאם לצרכים כפי שבאים מהשטח. התפקיד האישי שלי הוא בעצם לחבר בין מה שקורה בשטח, הצורך המבצעי, לפיתוחים וזה היתרון שלנו כחברה ישראלית.

זה כבר נמכר?

לצבא ארצות הברית. הרבה מאוד מערכות נמצאות היום באפגניסטן.

גם משתתפים בתחום האזרחי?

כרגע יש גם עניינים שקצת מגבילים אותנו. אנחנו לא יכולים לקחת משהו שפותח לצבא ולומר שנמכור אותו באזרחית. כמו שכבר ציינו, ההתחלה מתחילה בשטח הטכנולוגיה הצבאית ואחר כך כמובן שאפשר לקחת את היכולות האלה הלאה.

הצגתם את זה בתערוכות בחוץ לארץ?

כן. אנחנו מסתובבים הרבה. נכנסים היום לשוק האירופאי. לקחנו עכשיו מכרז מאוד גדול בפולין. היום לא מסתכלים על פולין כעל מדינה עם צבא גדול אבל הם הבינו לאן הולך כל העולם. יש לנו רובוטים באנגליה ועכשיו נכנסים לתאילנד. היתרון שלנו כחברה ישראלית הוא שאנחנו מחוברים לשטח. לצערנו יש לנו את המגוון הטוב ביותר.

היכולת שלנו להגיב מהר כחברה קטנה, כחברה באמת קטנה עם לא עשרות אלפי רובוטים בעולם שכל שינוי לוקח הרבה מאוד זמן לעשות, לנו יש יכולת לעשות את השינוי מאוד מאוד מהר. אנחנו קשובים מאוד לשטח והרבה מאוד, דרך אגב, מהפיתוחים שהיום כבר ניתן לראות – זאת לאו דווקא הגרסה האחרונה של המערכת – הגיעו בזכות העבודה בשטח גם במסגרת צוק איתן. שוב, אני אישית מחובר לזה, אני לוחם חי"ר ואני יודע מה זה לקחת את הדבר הזה על הגב. חשוב מאוד להיות קשובים ומחוברים לשטח. המהות של המערכת הזאת ספציפית היא שהיא קלה והיא נישאת על גבו של החייל ועל זה צריך לשמור. יש תמיד הבדל בין אני רוצה את המערכת שתהיה חזקה ושתטפס ותעשה הכול, אבל בסוף צריך להבין שאנחנו קשורים ליישום של המערכת.

היא פעלה מעשית ולא רק באופן תיאורטי.

כן.

שמחנו מאוד לראות את זה. זה באמת מרשים. כיבדת אותנו ביום צוק איתן מכמה היבטים. עשייה גדולה מאוד ומרשימה מאוד. יש לך עוד משהו להראות בעניין הזה?

לא. זהו. תודה רבה. זה כמובן מציל חיים וזה דבר חשוב.

בהחלט. לפני שנבקש לשמוע את אודי פלס, יצואן מצטיין, אני מעביר את השרביט, ואני לא יודע אם זה לזמן קצר או ארוך, לחבר הכנסת יואב קיש. אני גם עומד בראש שדולה של תחבורה ציבורית יחד עם תמר זנדברג, שיתוף פעולה בין מרצ ליהדות התורה בנושא התחבורה הציבורית והיום מתקיימת הישיבה הראשונה. ישיבות השדולות לא בסדר היום ולא הייתה לנו ברירה. שר התחבורה נמצא ומנכ"ל משרדו וממתינים לי. לכן אני אבקש מחבר הכנסת יואב קיש למלא את מקומי ואני מקווה לחזור באיזשהו שלב, אבל איך שלא יהיה, הוא ינהל את הדיון.

(היו"ר יואב קיש)

אודי פלס היה מילואימניק עת הגעתי לטייסת, כך שיש לנו הכרות מוקדמת.

תודה. אני המנכ"ל ואחד משני היזמים של פרנדלי רובוטיקס. אנחנו יצרן של רובוטים לכיסוח דשא ואנחנו מייצגים כאן את הקטגוריה שהוזכרה בהתחלת הישיבה, של רובוטים ביתיים, רובוטים שמיועדים לאנשים פרטיים במשק הבית שלהם ולא ליישומים צבאיים ובמקרה שלנו גם לא לפארקים או מגרשי גולף אלא ממש לגינות פרטיות. שני הרובוטים הירוקים שאתם רואים כאן במרכז העיגול הזה, אלה רובוטים שלנו. הקטן יותר מיועד לגינות של כמה מאות מטרים והגדול יכול לכסח גם גינות של שלושה-ארבעה דונם וגם יותר. יש כמה פרטים ביוגרפיים על החברה מאחורי. אני לא אחביא אותם ואתם יכולים לראות לבד. אני רק אציין שמדובר במספרים של עשרות אלפים. את הנתון אתם רואים בשורה התחתונה. כל המוצרים שלנו מפותחים במפעל שלנו בפרדסיה על ידי מהנדסים שלנו ומיוצרים במפעל הזה שלנו, עשרה מטרים ממקום הפיתוח שלהם. הכול על טהרת הכחול-לבן.

אני חושב שאנחנו כאן, בין היתר, כי קיבלנו הכרה ממדינת ישראל. בדצמבר האחרון קיבלנו מידי הנשיא פרס יצואן מצטיין. אני חושב שמעניין לציין שבטקס הזה, אם אני לא טועה, שמונה חברות קיבלו פרס יצואן מצטיין. יחד אתנו קיבלה פרס חברת מטרוניקס שהיא יצרן ישראלי של רובוטים לבריכות, שגם הם נמצאים כאן. אלה הרובוטים על דוכני העץ, רובוטים שמנקים בריכות. עשו חשבון, אם שניים מתוך שמונה מקבלי פרס מידי הנשיא אלה יצרני רובוטיקה, זה אומר שהתעשייה הישראלית שלנו בתחום הזה מקבלת הכרה.

אנחנו מתחרים בעולם בערך נגד 15 יצרנים אחרים. שוק הרובוטים לכיסוח דשא מאוד מפותח. בין היצרנים, שמות ענקיים כמו הונדה, בוש, ג'ון ביר ואחרים. אין היום יצרן של מכסחות וציוד גינה בעולם שלא פיתח איזשהו רובוט או קנה כדי להיכנס לקטגוריה הזאת שהיא מאוד רווחית וצומחת. אנחנו היצרן השני בגודלו בעולם בתחום הזה, כאשר בערך רבע מיליון יחידות נמכרות בשנה. חמישים אלף יחידות שלנו זה משהו כמו עשרים אחוזים נתח שוק ואנחנו במקום השני בעולם.

איך אנחנו מצליחים לעשות את זה. במילה אחת, הראש היהודי. הרובוטים שלנו יותר טובים משל המתחרים באופן מובהק. בין היתר אנחנו יותר מהירים ויותר חזקים מכל המתחרים, דבר שאומר שאנחנו מסיימים את העבודה בגינה הרבה יותר מהר ומפנים את הדשא כדי שהמשפחה תוכל ליהנות והילדים יוכלו לשחק. מן הסתם אף אחד לא רוצה רובוט שמתרוצץ לו בגינה כל היום וזה היתרון הטכנולוגי שלנו.

חוץ מזה, אנחנו ראשונים בעולם שהציגו רובוט שמתקשר עם אפליקציה. חבל שאין כאן דשא במקום שטיח, כי הייתי יכול להראות לכם שמהסמרטפון שלי אני יכול לתת לו פקודה לצאת והוא גם מגיע עם תחנה. אתם יכולים לראות שהם עומדים בתוך התחנות שלהם ויודעים לצאת לבד, לכסח ולחזור ולמצוא את התחנה. כשהוא מחובר לתחנה, הוא נטען, כך שכל התחזוקה של הדשא היא אוטומטית לגמרי.

דיברו כאן קודם על רמת האוטומציה של הרובוטים. הרובוטים שלנו אוטונומיים במשך חודשים. זאת אומרת, פעם אחת שהצרכן התקין אותו, אתה לא נוגע בו יותר ובמשך חודשים הוא מתחזק את הדשא, יוצא, נכנס, נטען וגם מעדכן אם יש לו בעיות ותקלות ישר לסמרטפון שלך.

אתם הייתם ראשונים בשוק?

כן. יש ויכוח היסטורי בינינו לבין השחקן שהוא מספר אחד בשוק מי היה ראשון. אנחנו היינו ראשונים עם הקונספט שמוביל היום בעולם. הם היו לפנינו עם רובוט שעבד באנרגיית השמש, עם תאים סולריים, אבל מאז הם הוציאו אותו מהשוק. זה ויכוח היסטורי מעניין כשלעצמו.

דובר כאן על יצוא. אנחנו מוכרים בישראל, ושמחים למכור בישראל, אבל השוק הישראלי הוא קטן ואי אפשר לבסס עליו חברה בהיקפים האלה. אתם רואים כאן את בערך עשרים המדינות אליהן אנחנו מייצאים. מן הסתם אלה המדינות היותר עשירות, מערב אירופה וארצות הברית וקנדה שלא מופיעה כאן אבל אנחנו מוכרים גם לה כי שם יש הרבה בעלי גינות ושם גם יש להם מספיק כסף כדי לקנות את המוצר.

קצב צריכה, אני חושב שזה נתון מעניין כשמסתכלים על רובוטיקה כהזדמנות עסקית. אנחנו היינו לפני עשר שנים חברה קטנה עם פחות מעשרים עובדים ומכירות של שניים או שלושה מיליון דולר וצמחנו פי 13 במשך עשר השנים. זה בדיוק שלושים אחוזים בשנה. רוב מוחלט של התוצרת שלנו הולך ליצוא.

לאן אנחנו מקווים לצמוח. אנחנו מאמינים שיש הזדמנות ענקית בתחום הרובוטיקה בכלל אבל בתחום הרובוטיקה הביתית בפרט. אנחנו רוצים להתרחב לתחומים נוספים שהוזכרו כאן ברובוטיקה ביתית כמו שאיבת אבק, ניקוי רצפה, אולי ניקוי בריכה, ניקוי חלונות ואפליקציות אחרות.

כאן אני מתחבר קצת לנושא הדיון וליוזמת הרובוטיקה כי כדי להיכנס לתחומים האלה בהצלחה נדרשות כמה טכנולוגיות חדשות ופורצות דרך. אני מניח שאתם יודעים שכיצרן ישראלי אתה לא יכול לבוא לשוק עם מוצר שהוא כמו של כל האחרים כי אם אנחנו נבוא עם מוצר שהוא כמו של כל האחרים, אין שום סיבה שלא יקנו את ג'ון דיר או את הונדה או את בוש. מוכרחים להיות יותר טובים וכאן נדרשות טכנולוגיות חדשות ופורצות דרך שמוזכרות בשקף כמו הבנת תמונה, ניווט, מיפוי וממשקים מתקדמים. דמיינו שבמקום לחצן או שלט, אתה יכול לדבר עם הרובוט ולומר לו ללכת לכסח את הדשא, אחר כך שפוך את הפח ואחר כך תעביר את הכלים מהמדיח בחזרה לארון. כל הטכנולוגיות האלה, אנחנו לא יכולים לממן את פיתוחם באמצעים שלנו וכאן אנחנו בהחלט שותפים באיגוד הרובוטיקה הישראלי ותומכים ביוזמה הזאת לקדם את זה ברמה הלאומית כדי שתשתיות וטכנולוגיות ברמה הזאת תפותחנה על ידי המדינה או בעידוד המדינה וגם אנחנו, כמו יצרנים אחרים, נהנה מהן.

האמת היא שכאן התכוונתי לסיים את המצגת אבל כשהכנתי אותה אתמול ב-4 אחר הצהרים, המסך שלי היה פתוח ועלתה שם הכתבה הזאת מדה-מרקר, במקרה לגמרי. את היוזמה הזאת של אינטל אנחנו מכירים כי אנחנו משתפים אתם פעולה, אבל אתמול ב-4 הם הכריזו עליה. מדובר על מה שאינטל קוראת לו מאיצים, אקסלרייטורס, שאלה תכניות בהן היא משתפת פעולה עם יצרנים בתחומים שונים כדי להבין מה הדבר הבא בשוק ולכוון את המוצרים של אינטל, מן הסתם את המעבדים של אינטל, כך שיתמכו בדור הבא. לא במקרה, אחד התחומים שאינטל זיהתה זה רובוטיקה ואנחנו שמחים לעבוד אתה, כמובן בשיתוף פעולה, על התאמת המעבדים של אינטל שגם הם בתחום הזה של רובוטיקה אבל מה שיותר מעניין, אני חושב שגם אינטל, כמו גוגל וענקים אחרים, מבינה שרובוטיקה זה הדבר הבא או לפחות אחד הדברים הגדולים הבאים והיא מכוונת לשם משאבים ותקציבים.

עד כאן. תודה רבה אדוני היושב ראש.

תודה רבה. אנחנו נעבור לחבר הכנסת חמד עמאר, חבר הוועדה.

צהרים טובים לכולם. אני קודם כל רוצה להודות ליושב ראש על קיום הדיון החשוב הזה. אני חושב שאנחנו נמצאים כאן בעתיד שלנו. הדברים שראינו כאן, אלה דברים מאוד מאוד מעניינים. אני הגעתי קצת באיחור, אבל ראיתי כמה דברים מעניינים.

אני נחשפתי לנושא לפני כמה שנים. התחלנו בעדה הדרוזית לשתף פעולה עם משרד המדע, עם חברת וויטק, עם הטכניון בנושא הזה. יש לנו 26 מרכזים לרובוטיקה כאשר אף אחד לא חשב על זה ולא חלם על זה. היום במגזר הדרוזי 26 מרכזי רובוטיקה בהם נמצאים אלפי ילדים מגן חובה ועד תיכון. היוזמה הזאת והפרויקט הזה, הטכניון הוא חלק חשוב ממנו ומוביל אותו. לפני שנה הייתה לנו אולימפיאדה ואני מקווה שגם השנה היא תתקיים. אני חושב שנושא כזה, כשאתה מצליח להחדיר אותו לעדה הדרוזית ומצליח לראות ילדים מגיעים לשם, מתעניינים, מתחילים לחשוב, מתחילים לראות תוצאות בנושא ואני חושב שאנחנו כבר מתחילים לראות תוצאות עם מספר הסטודנטים שהולכים לכיוון ההנדסה, זה נושא גדול. אני מקווה שנמשיך להוביל את הפרויקט הזה בשיתוף פעולה עם החברים כאן ונראה עוד ועוד תלמידים שמגיעים לטכניון דרך המרכזים שאנחנו מקימים.

זאת ההזדמנות להודות לטכניון, לפרופסור שהם וגם ל-וויטק. תודה רבה לכם. נמשיך לשתף פעולה. בהצלחה לכולנו.

תודה רבה לחבר הכנסת חמד עמאר. האמת היא שכאשר כולנו כאן יושבים ומסתכלים על הצעצועים האלה, זה מגרה את כולנו לשחק אתם. בטוח שזה המקום להתחיל עם הילדים ואתה צודק בדבריך.

חבר הכנסת אייל בן ראובן.

צהרים טובים. אני לא חבר הוועדה אבל שמעתי שאתם נמצאים כאן היום ולכן באתי לראות. אני שמח שבאתי. אתם יודעים, אנחנו כאן בכנסת בעיקר רצים מוועדה לוועדה ובעיקר שומעים על הצרות אבל כאן, אני מוכרח לומר, הלב מתמלא גאווה עת אנחנו רואים את הדברים.

לא סתם שאלתי את השאלות לגבי הביטחון כי אני בא משם אבל אני חושב שלפחות ממה שאני מכיר ויודע היום, אתה דיברת קודם על משנה חיים, זה באמת משנה חיים. זה משנה חיים בכל תחום. בביטחון, אני יכול לומר שזה היום משנה תפיסות. אני חושב שיואב יכול לספר לנו על השינוי שקרה בחיל האוויר שהמתנגדים העיקריים לעניין היו בזמנו הטייסים כי זה שינה להם את חייהם אבל היום חיל האוויר פועל אחרת. כל תפיסת הפעולה של חיל האוויר במרכיבים מסוימים השתנתה. ביבשה אנחנו בדרך לשם. אנחנו עוד הרחק מאחור ואנחנו עכשיו מתחילים ביבשה את ה-15-20 שנים של חיל האוויר בעניין הזה, אבל אם אני יכול לראות לעוד עשרים שנים, שדה הקרב נראה אחרת ואני קורא לזה שינוי חיים. זה בתחום הזה.

אני מניח שדיברתם על כך. אני רואה כאן פוטנציאל צמיחה כלכלי אדיר אבל מה שאותי מרתק בנושא הזה, זה הפן החינוכי. היום מדברים הרבה על כך שנעלמו לנו בתי הספר המקצועיים טכנולוגיים. למה הם נעלמו? הם נעלמו מהסיבות שגם החבר'ה הצעירים פנו למקומות בהם יש עניין ויש כסף או יש אפשרות להתפתחות כלכלית. אני חושב שהמכשיר הזה שנקרא רובוטיקה - אם אני מסתכל על הילדים שלי בגילאי 13, 17, יש לי גם ילד בן שנתיים – התחום הזה יכול להחזיר עניין עצום לחבר'ה הצעירים שירצו לבוא למגרש הזה. זאת אומרת, להחזיר את הטכנולוגיה דרך פן שהוא מעניין ומרתק.

אתם מראים כאן משהו וכולנו קופצים. זה מאוד מאוד מרתק את החבר'ה הצעירים ולכן אני חושב שיש כאן מגרש אדיר. לכן אני חושב שהרעיונות שעלו כאן – לא שמעתי את הדברים שנאמרו בהתחלה – לגבי מכון לאומי, מכון רובוטיקה, אם הבנתי נכון, שירכז את המאמץ, שיחבר את משרדי הממשלה, שייתן איזשהו מאמץ לאומי אמיתי בעניין הזה, אני חושב שמכאן צריכה לצאת בשורה ותמיכה אמיתית ברמה הלאומית למגרש הזה.

אני בהחלט מברך את כל העוסקים במלאכה.

מאחר והיושב ראש הקבוע לא נמצא, אני אומר שעל סדר היום של הוועדה יש ישיבה מיוחדת שתוקדש לנושא של החינוך המדעי טכנולוגי אליה יגיע שר החינוך. המיקוד בתחום הזה יהיה בישיבה הזאת.

המכון הוא לא הכול. יש כאן יוזמת רובוטיקה לאומית ישראלית שהמכון שמוצע הוא חלק ממנה. כאשר מדברים בחינוך, הזכיר לי מי שהקים כאן את החברה שבזמנו נקראה אשד רובוטק, שזו חברה שמפתחת רובוטים לחינוך והם משנת 1982 מכרו משהו כמו עשרים אלף יחידות ועל גב הרובוטים האלה למעשה התחנכו משהו כמו עשרה מיליון תלמידים. זאת התרומה של התעשייה הישראלית.

לא רק במדינת ישראל.

לא. בעולם. התרומה של תעשיית הרובוטיקה הישראלית היא לא רק ברובוטים שאנחנו רואים כאן אלא גם בנושא החינוך.

תודה. אני רוצה שניכנס למסגרת זמנים כי נותרה לנו עוד כחצי שעה לדיון ואז ניאלץ לסיים אותו. אם יהיו כאלה שלא יתייחסו בדיון הזה, נוכל להמשיך בדיון שהזכרת עם שר החינוך ולשלב את הנושא שם. נותרו לנו עוד שישה דוברים ולכן הייתי מבקש מהדוברים, אם אפשר, לקצר כך שכולם יוכלו לומר את דברם.

אני מבקש מגברת ארנה זמיר.

תודה רבה. חברי הכנסת, מדענים, כבוד גדול להיות כאן. אני באה בשם 160 אלף זכאי חוק סיעוד, זקנים, שנמצא שהם תלויים בעזרת הזולת ואנחנו מדברים כאן על איך הם יקבלו את העזרה לה הם זקוקים, אבל גם בשם רבים אחרים שלא ענו לקריטריונים שלנו וכן זקוקים לעזרה.

תציגי את עצמך ואת תפקידך.

אני מנהלת אגף סיעוד במוסד לביטוח לאומי. חוץ מה-160 אלף שנכנסו לקריטריונים שלנו, יש כמובן עוד עשרות אלפים אחרים שגם זקוקים לעזרה. חלק מהדברים עליהם דובר כאן, בהחלט יכולים להיות חלק מהתשובות. אתמול, לקראת הישיבה הזאת, שוטטתי באינטרנט וראיתי שמחפשים כל מיני פתרונות שקצת מזכירים את האנשים עם עיניים גדולות, עם זרועות, הולכים אחרי האדם, מגישים לו כוס תה אבל אני לא חושבת שאנחנו מדברים על פתרונות כאלה. אני חושבת שאנחנו יותר מדברים על חלקים של פתרונות שייתנו מענים לצרכים שונים.

ברשותכם, רציתי לעשות קצת סדר בסוגי הצרכים שלהם צריך לתת מענים. זאת אומרת, אני לא חושבת שאנחנו נמצא שיהיה רובוט שייתן את המענה האינטגרטיבי כוללני כפי שמטפל נותן, אבל בחלקים - בהחלט כן.

הדבר הראשון שהוא משותף לקבוצה הרחבה ביותר זה הנושא של עזרה בניהול משק הבית, בקניות, בניקיון ואולי גם עבודה במטבח. במטבח כבר מזמן יש לנו מדיח כלים, אנחנו כבר מזמן שכחנו שבכל זאת יש בו משהו מן הרובוט. בנושא של ניקוי רצפה דובר. בנושא הרובוטים וניקוי חלונות, זאת ממש אחת הסוגיות הקשות למטפלות הבית כאשר הזקנים מבקשים מהם לנקות חלונות ועל זה מתנהלים מאבקים. נשמח להכניס את הרובוט לניקוי חלונות.

התחום השני הוא הנושא של עזרה בביצוע פעולות היום יום וניידות. הסיוע למטפל שנמצא במקום. כאשר מדובר באדם מאוד כבד, כיום יש מנופים שעוזרים לנייד אותו, להסתובב במיטה, להוריד מהמיטה ולהעלות למיטה, אבל ראיתי שיש למשל רובוט אחד, האל, שממש יכול לעזור לבן אדם שלא יכול ללכת בכוחות עצמו. דברים מהסוג הזה יכולים לסייע לאנשים שרוצים לשמר את העצמאות התפקודית שלהם ואני חושבת שאלה דברים מאוד מאוד חשובים.

אנחנו עכשיו מאוד פעילים בתחום שלישי, אנחנו עכשיו לקראת מכרז, שאנחנו קוראים לו בראשי תיבות שלנו שה"ם, שירותי השגחה מרחוק. פרסמנו RFI בנדון ולכן אין בעיה לדבר על דברים שפרסמנו ב-RFI. אנחנו מתעניינים במערכות שיסייעו בעיקר בניטור של יציאה ממצבי שגרה, שיכולים אולי לאתר על מצבים של נפילה או ירידה במצב הבריאותי או אולי יציאה לא מתוכננת מהבית בשעות חריגות לאנשים שונים ברמות שונות כי יש כאן גם שאלות של פרטיות. זאת סוגיה מאוד מרתקת. כאן אנחנו בעצם מדברים גם על רובוטים שאוספים מידע, מעבדים אותו ויודעים להוציא התרעות על פי הנחיות שהם קיבלו. אלה דברים שהם עכשיו על המדוכה שלנו.

התחום האחרון שראיתי והוא חשוב לנו זה הנושא של הפגת בדידות, כאשר כאן התחום מתחלק לשני תחומים. תחום אחד הוא כל הנושא של תקשורת של אדם שנמצא בביתו עם העולם החיצון, שאלה יכולים להיות קשרים של סקייפ, של מייל, של קבוצות שונות, קשר של אחד על אחד או שלו בתוך קבוצה מונחה. כאן הדברים צריכים להיות, לעומת מה שהיה בעבר, כאשר כמובן ההפעלה שלהם והפתיחה של האפליקציה הזאת מהטבלט תהיה הרבה יותר פשוטה מכפי שהיה מדובר בעבר ונדמה לי שהדברים יכולים להיות ישימים די בקלות. הרובוט השני, כל מיני דברים שהם חלק מחיית מחמד. ראיתי את כלב הים ששמו פארו שיודע להגיב בחיוך ובקריצת עין למי שמלטף אותו.

בסך הכול מדובר בעולם גדול של תחומים שאפשר להיכנס אליהם. אצלנו הכניסה לדברים האלה, לרוב, היא לא כמו שקורה עכשיו עם שה"ם. לרוב בביטוח לאומי יש אגף קרנות והוא מוביל את החדשנות והוא יכול לעשות פיילוטים, לערוך ניסויים ואחרי איזשהו זמן, גם לראות אך זה משתלב בחקיקה ובחוק סיעוד ובדברים מהסוג הזה. הפעם בנושא של שה"ם החלטנו להפוך את היוצרות כי אין לנו סבלנות ואנחנו רוצים שזה כבר יעמוד לרשות הזקנים. אנחנו רוצים להעביר את הזקנים מהעידן של לחצן המצוקה, שצריך להיקרא לחיץ מצוקה, לעידן עכשווי, הרבה יותר מהר ולכן שינינו את הגישה שלנו ואנחנו כבר עשינו RFI ואנחנו בשלבים מתקדמים של כתיבת המכרז כי אנחנו רוצים להעמיד את השירות הזה לרשות הציבור. אנחנו חושבים שזה יהיה להיט.

כיום לצערנו רק 11 אלף משתמשים בשירות הזה אבל אם הוא יהיה טוב, הוא יכול לשחרר חלק מהצורך בעובדים זרים בחלק מהמצבים וכמובן לא בכולם. החשוב ביותר זה לזכור שבסופו של דבר צריך יהיה ליצור את האינטגרציה בין הרובוטיקה לאדם שמטפל בזקן. כל הדברים האלה תלויים בנכונות של הזקנים להכניס את החדשנות הזאת אליהם הביתה וזאת לא תמיד האוכלוסייה שנוטה להכניס את החדשנות. לכן הנושא של חיבור ושימוש בחלקים של הטכנולוגיה לצד המטפלים, זאת הדרך הנכונה יותר מאשר אותו ג'ירף פלוס שנראה מאוד חמוד. יש איטלקייה שמדברת באינטרנט עם הג'ירף פלוס שלה וזה מקסים. מזכירה לי את סבתא שלי.

תודה רבה. אני מחכה בסקרנות לראות מה יהיו שיתופי הפעולה העתידיים.

תודה רבה. נמצא אתנו דוקטור עמי אפלבוים . בבקשה, תציג את עצמך.

ראיתי שחבר הכנסת הנכבד שעזב בן קיבוץ נצר. אני בן קיבוץ סעד. אבא שלי מהמקימים ומהציונים הגדולים שהלכו ליישב את הנגב, היה בפלמ"ח ותכף תראו איך המעגלים נסגרים. אני הלכתי לכיוון של היי-טק וטכנולוגיה. מה לזה ולציונות? למה אתה לא נשאר בקיבוץ? למה אתה הולך לטכנולוגיה? תכף המעגלים ייסגרו.

קלא טנכור היא חברה שנוסדה על ידי קן לוי, יהודי אמריקאי שהחליט שבמקום לתרום כסף לישראל, ואתם רואים, בשנת 1986, הוא ייצור מקומות עבודה בישראל. הוא לא רוצה לתרום אלא הוא רוצה ליצור מקומות עבודה. זאת התרומה שלו. דרך אגב, שני הבנים שלו נשואים לישראליות. הוא הקים את החברה והחברה כאן בישראל היא חברה בישראל, IP בישראל, ייצור בישראל והיא משרתת את תעשיית הסמי-קונדקטור.

איפה אתם יושבים?

בגליל, במגדל העמק. כמו שאתם רואים, זאת תעשייה שמשרתת תעשייה של 1.5 טריליון דולר, שזה כל רכיבי האלקטרוניקה עליה שמעתם כאן. כל הגאדג'טים, כולם מונעים על ידי רכיבים אלקטרוניים שנמצאים בשורה השנייה הירוקה, שהיקף השוק של זה הוא 338 מיליארד דולר. מתוך זה יש מכונות, שתכף נדבר עליהן, כאשר אנחנו מתקרבים למה שאנחנו עושים, שזה הצ'יפים, זה הסמי-קונדקטורס בעזרתם מונעים כל המכונות שלנו. החברה קלא טנכור היא בשוק שמשתלט או שמבצע את השליטה על ניצולת התהליכים, פרוסס קונטרול. חברות כמו אינטל, סמסונג, תושיבא, TSMC, ST, לא יכולות לייצר שום דבר אם הן לא יקנו מכונות מאתנו.

אתם רואים את הגידול, ה-אוורייד גרוסגרייד, של התעשייה שהוא כבר שנים גדל בקצבים. הסמי קונדקטור, אתם יכולים לראות שהוא גדל בחמישה אחוזים לשנה והוא לא מאט אלא להפך, הוא מואץ כי אף אחד לא רוצה לוותר על האייפון 7. לכולם יש אייפון 6, חוץ ממני שיש לי 5, וכבר כולם מחכים לאייפון 7. כל הגאדג'טים שנמצאים כאן, בלי הרכיבים האלקטרוניים שמניעים אותם, לא ינועו. אנחנו אלה שמאפשרים, מה שאנחנו קוראים, למהפכה הדיגיטלית לנוע קדימה. כך נראה צ'יפ ארוז אחרי שהוא עובר על המכונות שלנו באינטל, בסמסונג. זה צ'יפ ארוז והצ'יפ הזה נכנס לתוך סמרטפונים. סמרטפון הוא הפלטפורמה הגדולה ביותר שיש היום למחשוב ותכף תראו איך הסמרטפון חוזר גם אלינו.

בוא נתמקד בקטע של הרובוטיקה שהוא יותר רלוונטי. אנחנו בלוח זמנים.

אני מגיע לצד של הרובוטיקה. כך נראה המפעל של אינטל למשל שכולו מכונות שלנו שהן כולן רובוטיות. הן כולן אוטונומיות ומייצרות בעצמן את הרכיבים. אתם יכולים לראות כאן מכונות שפותחו בישראל ואלה רובוטים שתכף ניכנס פנימה לתוך הרובוט. זאת מכונה שפותחה ויוצרה בישראל, מכניסה לישראל, כמו שאתם רואים, מעל מיליארד שקלים כל שנה. זה פותח ויוצר בישראל. אבל הייצור של קלא טנכור הוא לא רק של דברים שפותחו בישראל. שורת המכונות שאתם רואים כאן למטה, שהן מייצרות את הצ'יפים, פותחו בארצות הברית, חיפשו מקום לייצר ומכל המקומות לייצר, אמרו שנייצר את זה בישראל. אתם יודעים למה? בגלל הטאלנט שיש כאן בישראל, בגלל האקדמיה שמוציאה מהנדסים כאלה טובים, בגלל שרשרת אספקת המוצרים, שאנחנו קוראים לה שרשרת המזון, סופליין צ'יין של רכיבים, ובגלל – ואני לא מצניע את זה – ההטבות שהמדינה נותנת. עם כל אלה מייצרים בישראל. עכשיו תראו את הרובוטיקה שיש הנדסה בסין והייצור כאן בישראל. אלה מסוג הדברים שחברה כמו קלא שיושבת במגדל העמק עושה.

זה רובוט שמכניס ומוציא פרוסות לתוך המכונה, הוא רובוט שפותח כאן בישראל, הוא רובוט שמתחרה ברובוטים אמריקאיים ויפנים ומנצח אותם. הרובוט הזה, הדיסקות שאתם רואים, אלה פרוסות הסיליקון. פרוסות הסיליקון האלה, עליהן אינטל מטביעה את הצ'יפים שלה, כולו פיתוח ישראלי, ייצור ישראלי והכול עם בקרים ועם רכיבים שאנחנו בעצמנו פיתחנו.

הדברים האלה דורשים הרבה מאוד טכנולוגיה והרבה מאוד ידע. תשאלו מה לזה ולכל ההיי-טק. כאן צריך הרבה אופטיקה למכונות האלה, הרבה אימג' סנסור לייטסורס ולכן הרובוטיקה הוא דבר שכל כך מעניין את כולם, כי הוא אינטר דיסציפלינרי שמקיף הייתי אומר כל תחום שלומדים בטכניון, אנשים שלא יכולים לעבוד בתעשייה שלנו של הרובוטיקה, בקלא טנכור ישראל, גם מהנדסי תעשייה וייצור, בגלל שיש לנו ייצור כזה גדול.

כמו שאמרתי, אלה שלושת הסיבות שמדינת ישראל זכתה בחברה כמו קלא טנכור – גם הטלנט, גם הפיננשלס פוזישן שכבר הזכרתי, ההטבות שהמדינה נותנת, וגם האינוויישן והפרודקטיביטי. זה המקום בו אנחנו נמצאים, במגדל העמק.

שאלתם למה הראיתי את האייפון. אנחנו עם המכונות שהראיתי שולטים בתשעים אחוזים ויש לנו תשעים אחוזי מארקט שר באותן מכונות שאנחנו עושים. אין בעולם אף אייפון ואף PC שהקומפוננטות שנמצאות בתוכו שראיתם קודם בתמונה, לא עברו על מכונה שיוצרה במגדל העמק. במגדל העמק. כל תושבי מגדל העמק צריכים להיות גאים על כך שיש להם מכונות שמיוצרות וכל רכיב אלקטרוני עבר על מכונה שיוצרה במגדל העמק ויוצאה מישראל. אני חושב שזה מקור לגאווה גדולה עבור כולנו.

לסיכום. כאן הציונות וכאן אני מתקשר לאבא שלי זיכרונו לברכה. הוויז'ן היום, לדעתי, הדור הבא, זאת הציונות. הציונות הבאה היא בהיי-טק. שלא יהיה לאף אחד שום אשליה אחרת. ישראל רוצה לשרוד, ישראל רוצה לנצח, הציונות היא בהיי-טק וההיי-טק בגליל ובנגב. אני מקווה שמרכז הרובוטיקה שיוקם, כמו שאני כאן מציין, יוקם בגליל כי בנגב כבר יש את הסייבר. תודה רבה.

תודה רבה. הצטרפה אלינו פרופסור נורית ירמיה, המדענית הראשית של משרד המדע,הטכנולוגיה והחלל. נמצא אתנו גם דוקטור טארק אבו חאמד, הסגן של המדענית. אני אתן את רשות הדיבור לטארק ונורית, אם תרצי, תוכלי להתייחס לאחר מכן.

לא הייתי כאן כי התחלקנו בין הוועדות השונות.

תודה. נאמר כאן שתחום הרובוטיקה הוא ההמלצה של המולמו"פ אבל שלב הביצוע הוא של משרד המדע, הטכנולוגיה והחלל. אנחנו כרגע נמצאים בשלבים מתקדמים מאוד בהכנת קול קורא לפרסום והקמת שני מכוני מחקר יישומיים כאשר אחד מהם יהיה בתחום הרובוטיקה. שר המדע, חבר הכנסת דני דנון, נרתם למשימה. כמו שאמרתי, אחד יהיה בתחום הרובוטיקה והשני יהיה פתוח למוסד אקדמי שיציע את התחום בו הוא חזק. הקול קורא יאפשר שיתוף פעולה בין מוסדות אקדמיה שונים. המטרה של מכון המחקר היא לחזק את הקשר בין התעשייה לבין האקדמיה ולתת שירות מהאקדמיה לתעשייה. המשרד שלנו גם עוסק בתחום הרובוטיקה ולא רק בתחום מכוני מחקר.

כמו שאתם יודעים, המשרד הקים אתה קרן הלאומית למחקר מדעי יישומי והנדסי. תחום הרובוטיקה או נושא הרובוטיקה הוא רב תחומי ונכנס חזק לתחום ההנדסה. בשנה שעברה פרסמנו מספר נכבד בתחום הרובוטיקה ובשנה זו - ובשנה הבאה – הוגשו למשרד שלנו, ואני רואה כאן את החוקרים שהגישו לקול הקורא הזה, בקשות במסגרת הקרן הלאומית למחקר מדעי, יישומי והנדסי. בתכניות המשרד שהן בשיתוף פעולה בינלאומי, גם אנחנו מעוניינים במחקרים בתחום הרובוטיקה והשנה יהיה לנו קול קורא בתחום הרובוטיקה הביורפואית עם צרפת בתקציב של 500 אלף יורו. היה לנו קול קורא גם עם רוסיה. תודה.

תודה רבה. אני שמח לשמוע על ההחלטה ועל כך שהעניין מתקדם, כמו שאמרת.

אני רק אוסיף שזאת יוזמה שבאמת הגיעה אל שולחננו מכל מיני מקומות, חלק מהמולמו"פ, ובחנו אותה ומצאנו אותה ראויה. היא שוב עונה בדיוק על אותו תחום של מה שנקרא עמק המוות. זה יהיה מכרז וכרגע אנחנו עובדים על האפיונים הראשונים שלו. ברגע שיהיו לנו האפיונים הראשונים, כמובן שנשתף את המולמו"פ, את אג"ת, את משרד הכלכלה, את כל השותפים שבוודאי נרצה שיהיו אתנו לאורך כל הדרך.

תודה רבה. אני שוב מברך על ההירתמות וההיענות. אני חושב שזה בהחלט נדרש.

דוקטור אילנה ניסקי, אוניברסיטת בן גוריון, חוקרת.

בראשית דבריי אני אומר כמה מלים על עצמי. בעיקרון אני בוגרת של שלושה תארים באוניברסיטת בן גוריון במחלקה להנדסה ביורפואית והרקע שלי הוא בכלל מגיע מחקר המוח, מהניסיון להבין איך המוח שלנו עובד בעזרת מודלים חישוביים. אז יצאתי להשתלמות פוסט דוקטורט באוניברסיטת סטנפורד ושם עבדתי על רובוטים רפואיים ובעצם בעיצומו של צוק איתן לפני שנה, קצת פחות משנה, בחרתי לחזור לארץ למרות שאפילו היו מספר אפשרויות אחרות מאוד אטרקטיביות. גם מאוד שמחתי שהייתה לי הזדמנות לחזור לאוניברסיטת בן גוריון ולהקים את המעבדה לרובוטיקה רפואית.

עכשיו אני אספר לכם על הרובוטים ואנשים יכולים לצעוד קדימה ביחד. עד עכשיו ההתרכזות הייתה דווקא בצד האוטונומי, אבל אני מאמינה שרובוטים ואנשים צריכים לעבוד ביחד. אני רוצה לספר לכם על אפליקציה ספציפית שמאוד מעניינת אותי, של ניתוחים בעזרת רובוט במצב בו הרופא המנתח בעצם מזיז מעין ג'ויס סטיק רובוטי מאוד מתוחכם ששולט על כלים ניתוחיים שנמצאים בתוך הבטן של החולה. הוא שולט עליהם בהפעלה מרחוק. זה מספק גם לחולה וגם לרופא יתרונות מאוד מאוד רבים ולראיה, כחצי מיליון ניתוחים כאלה מתבצעים מדי שנה בעולם ויש מקום לגדול בתחומים נרחבים כמו אורולוגיה, גניקולוגיה, כירורגיה כללית, מגוון תחומים. יש מספר מערכות רובוטיות כאלה גם בבתי החולים בארץ – בהדסה עין כרם יש רובוט כזה וכמו כן ברחבי הארץ.

התמונה היא לא ורודה כיוון שיש עדיין בעיות רבות. למשל, הרופא שעובד בתוך בטן החולה לא מרגיש את הכוח שהוא מפעיל על הרקמות ובכלל המערכות האלה מאופיינות בעקומת למידה ארוכה. לוקח זמן ללמוד אותן. אני חושבת שהבעיה ומה שיכול לפתור את הבעיה זה בעצם לקחת בחשבון את המוח של המנתח, את היכולות המוטוריות של המנתח ולחקור אותן. הרעיון הוא בעצם לקחת רעיונות ומודלים שיש לנו מתחום חקר המוח ולנצל אותם בבנייה של הרובוט, בבקרה של הרובוט ובפיתוח שיטות האימון וגם לסגור את המעגל הזה מצד שני - כאן בשקף אתם רואים את המעגל – כי בעצם מתוך האינטראקציה של הרופאים עם הרובוט הניתוחי למטלות ולסיטואציות שיש להן משמעות בחיי היום יום של הרופא, זאת העבודה שלו, אנחנו יכולים בעצם לבנות מודלים הרבה יותר טובים מאלה שקיימים לנו כרגע כדי להבין את המוח במצבים אמיתיים.

אני רוצה להראות לכם על קצה המזלג מספר תוצאות מחקריות. אגב, יש לנו כאן הדגמה ואם יהיה זמן בסוף הישיבה, תבואו לנסות לראות איך רופא מרגיש בהפעלה מרחוק. כמובן לא נבצע כאן ניתוח אלא ניתן דוגמה קטנה.

בנינו מודלים חישוביים להשפעה של השהייה על התפיסה עליו ועל הפעולה של המפעילים. אתם רואים כאן ממש דוגמה למשחק מחשב שתוכלו ממש לנסות אותו, בו המידע שהנבדק משחק בו מושהה יחסית לתנועה שהוא מבצע. בעזרת המודלים האלה, אנחנו הגדרנו קריטריון חדש לטיב מערכות הפעלה מרחוק שהוא לא סטנדרטי ושהוא לוקח את הבן אדם בחשבון. במהלך הפוסט דוקטורט שלי חקרנו דווקא את הניתוחים הרובוטיים והגענו למסקנה ומצאנו שהדינמיקה להזיז את הרובוטים האלה שהרופא מבצע במהלך הניתוח, משפיע על התנועות של הרופא אבל הרופא המומחה מסוגל להסתגל לזה. אלה החדשות הטובות. הדרך קדימה היא לנסות להבין במטלות גם יותר מורכבות, כמו למשל מה שאני מראה לכם למטה, בתפירה הרובוטית, איך אפשר לקחת את ההבנה הזאת ולשפר את התכנון של הרובוט.

כמובן יש לזה גם אפליקציות מחוץ לרפואה. אפילו שהאפליקציה של הרפואה יכולה להשפיע על חיי מיליוני אנשים, אבל גם לכל תחום אחר. אם אתם חושבים על אפליקציה צבאית שדורשת הפעלה מרחוק או בחלל או לחילוץ והצלה, אגב, נושא שמאוד קרוב ללבי כקצינת חילוץ והצלה. המון שימושים.

דבר אחרון הוא שבעצם מאוד שמחתי לחזור לארץ ובמיוחד לאוניברסיטת בן גוריון כיוון שאתם רואים שנושא המחקר שלי הוא מאוד בין-תחומי וזה מאפיין את המחקר הרובוטי באוניברסיטת בן גוריון ובארץ בכלל. באוניברסיטת בן גוריון הדבר הזה מתבצע בתוך היוזמה לרובוטיקה רפואית חקלאית וביולוגית, ABC, ובמכון ליומן סקיוריטי. בעצם היוזמה והעבודה היא כלל הקמפוס לתחומים רבים שהם לא תחומים קלאסיים בהם בדרך כלל תחשבו על רובוטיקה. אתם חושבים על רובוטיקה וחושבים על הנדסה ומדעי המחשב. בעצם גם פסיכולוגים, גם מדעני מוח, פיזיולוגים שמנסים להבין איך המכרסמים מזיזים את השפמים שלהם, חוקרים של מדעי החיים שמנסים להבין איך דגים רואים וכל האפליקציות האלה, ממשקי מוח-מכונה בעזרת EG למיניהם, כל הסיפורים האלה מתחברים ביחד בעבודה רב תחומית ושיתוף פעולה של כל החוקרים שמעורבים במאמץ הזה באוניברסיטה.

הדברים האלה כמובן חשובים להמשיך ולפתח אותם כדי שעוד חוקרים יוכלו לקבל את ההחלטה כמוני וגם לחזור ארצה.

תודה רבה. אני חייב לציין שבאמת הכוח של התעשייה מגיע הרבה גם מהמערכת הצבאית והביטחונית וגם מהאוניברסיטה ומהאקדמיה. אני חושב שחוץ מזה שהמילה ציונות היא חשובה ולא צריך לזלזל בה, אני חושב שזה שחזרת לכאן, זה חשוב. יש נושא להחזיר מדענים לארץ ואני לא יודע אם הוא חלק מהתכנית או לא, אבל הוא חשוב מאוד. באמת יישר כוח בעניין הזה ואני שמח מאוד שאת כאן ולא בארצות הברית או באיזשהו מקום אחר מאוד מפתה.

לצערי גם אני צריך לצאת וחבר הכנסת מקלב יחזור מהישיבה של השדולה אליה הוא יצא ויחליף אותי. היה לי חשוב לומר כמה דברים. ראשית, גם כילד למדתי בבית ספר להנדסאים ואז עוד היה לנו את נושא הרובוטיקה. עידית למדה אתי באותה כיתה והיום היא באוניברסיטת אריאל. למדנו עם הבוכנות ועם הלחץ אוויר והמפסקים. אז זאת הייתה הרובוטיקה אותה למדתי. מאז העולם הזה התפתח מאוד ואני חושב שבאמת הנושא של החינוך שעלה כאן, בין אם רואים את זה היום גם בתחרות של פירסט שאני מניח שכולכם מכירים את זה ורואים איך זה משלהב ותופס את בני הנוער שלנו. אני חושב שאנחנו חייבים לקחת פוזיציה גם במקום הזה.

בכלל, שוק הרובוטיקה – אמרת בצדק – הוא שוק בצמיחה, עדיין שוק צעיר אבל הגורילות כבר מסתכלות שם. יש לנו נקודת פתיחה טובה. אני לא יודע להגיד כמה הייתי רוצה שהיא תהיה יותר טובה, אבל מצד שני היא הייתה גם יכולה להיות פחות טובה. קודם נאמר כאן שלא שומעים צרות אבל אם לא נעשה, יהיו כאן צרות. אנחנו צריכים לדאוג לעשות. הנושא של מינוף הזמן הנוכחית, הוא דרמטי.

כאן אני פונה לנציגי הממשלה מכל המשרדים ואומר שיש כאן הזדמנות שאסור לנו להחמיץ. יש כאן אחריות – גם שלנו ובכנסת נעשה מה שאנחנו יכולים – אבל הממשלה היא הגורם שצריך להוביל את זה כדי לא להחמיץ את ההזדמנות הזאת. אני לא הייתי בדיון שהתקיים לפני ארבע שנים, אבל מאז נעשו דברים ואם היו נעשים קצת יותר, יכול להיות שהיינו היום בנקודת זמן יותר טובה. כל דקה שאנחנו נפסיד, נשלם על כך והרבה מאוד בעתיד. דיבר אודי על כך שהיה לו ויכוח אם הוא היה הרובוט הראשון או לא, ואני חושב שיש לזה משמעות מעבר לסימבולית, משמעות מאוד אמיתית. אתה לא היית היום עם עשרים אחוזים נתח שוק אם היית חברה מישראל שהיום הייתה נכנסת לשוק הזה.

שום סיכוי.

שום סיכוי. לכן הנושא הזה של המיקום הספציפי של השוק הזה הוא דרמטי. יש פה הזדמנות שאסור להחמיץ אותה. אני מאוד מאוד שמח על כל הגישה החיובית מכל גורמי הממשלה אותה שמענו כאן.

אני רוצה לברך את צבי שילר כמוביל את האיגוד ואת כל שאר הדוברים. לפעמים לבוא לכנסת ולפעמים לבוא לממשלה, אתה מרגיש שאתה נאבק בטחנות רוח. לפעמים זה כך, אבל תמשיכו להיאבק. גם תעשיית הסייבר עשתה את זה וגם ההיי-טק ובסוף עם נחישות ואורך רוח, אני מאמין שאנחנו יכולים למצוא את עצמנו עוד ארבע שנים, בתקווה שעוד נהיה כאן, במצב אחר. הנקודה החשובה היא לראות שאת ההזדמנות הזאת לא החמצנו ודאגנו למקסם את זה לטובת כלל התעשייה בישראל. תודה רבה.

הודית לי אבל המולמו"פ למעשה הוא המוביל של היוזמה. בזכותו אנחנו למעשה נמצאים כאן.

(היו"ר אורי מקלב)

תודה ליואב על לקיחת האחריות ועל ניהול הישיבה. כאמור, השר הגיע לישיבה של השדולה ולמרות שהוא עדיין מדבר, והוא התחיל לדבר לפני שהגעתי, עזבתי וחזרתי לכאן. אפילו לא הספקתי להתנצל שם.

זאת אומרת, כל הזמן שאנחנו דיברנו כאן, השר דיבר שם.

דיבר על התחבורה הציבורית.

אם הנוכחים חשבו שהחיים של חברי הכנסת הם חיים קלים, הם רואים שלא כך הוא.

אתמול עזבנו את הבניין אחרי 4 לפנות בוקר. כנראה שרובוטים לא יהיו חברי כנסת. אתם לא מפתחים משהו שלא צריך מנוחה ולא צריך שינה.

לפני ארבע שנים עלה הרעיון הזה, אבל הוא עדיין לא קרה.

אנחנו מעודדים את הדברים האלה. ענת דיווחה לי כל הזמן על הקורה בוועדה. אנחנו רוצים לאפשר לעוד אנשים שמבקשים להתייחס בקצרה.

דוקטור ירון דופלט, בבקשה.

אחרי שכל כך הרבה אנשים דיברו כאן על חינוך, אני רוצה להציג את הרקע מנקודת המבט של משרד החינוך. לפני כן, הרקע האישי שלי. אני מפמ"ר הנדסת מכונות ממינהל מדע וטכנולוגיה במשרד החינוך. בעבר הרחוק, בשנת 1993, בדיוק בנקודת מינימום של הגרף שהוצג כאן קודם, בתרדמת של תחום הרובוטיקה כאשר אחרי החלומות הייתה תרדמת, בדיוק בנקודה הזאת אני הקמתי את מגמת הרובוטיקה, אחת הראשונות בישראל אם לא הראשונה, בבית ספר קטן מאוד בגליל, במשגב. כמה שנים אחרי כן, שלוש שנים אחרי כן, הבוגרים של המחזור הראשון השתתפו בתחרות המדענים הצעירים - שאחר כך הפכה להיות תחרות המדענים והמהנדסים הצעירים או המפתחים הצעירים - בירושלים ונדמה לי שלקחו שם מקום שלישי. אז הגענו לפיילוט עם שלושה בתי ספר, בשנת 1999, שמשרד החינוך – יושב כאן דוקטור נדב בצר שאז היה מפמ"ר הנדסת מכונות - יצא עם פיילוט של שלושה בתי ספר והקימו את מגמת מכטרוניקה במשרד החינוך. כשזה גדל לעשרה בתי ספר, היה לי הכבוד יחד עם פרופסור שהם לעשות את תחרות המכטרוניקה בשירות האדם, התחרות הראשונה בישראל, בטכניון, בפקולטה להנדסת מכונות באודיטוריום. ישבנו שם עם עשרה פרויקטים מבתי ספר שהציגו את הנושא של הרובוטיקה.

זאת ההיסטוריה של מה שנקרא טרום ההתחלה של הפריחה של הרובוטיקה במשרד החינוך. אז גם הובאה תחרות הרובונר, התחרות הבינלאומית של הטריניטי קולג', והטכניון היה המוסד האקדמי הראשון, ונדמה לי היחיד עד היום בישראל, שנותן מלגה לתלמידים שזוכים בתחרות הרובונר הבינלאומית בטריניטי קולג'. אני שולחכאן איזושהי קריאת כיוון לאקדמיה. אולי תחשבו להעניק עוד מלגות לתלמידים שזוכים בתחרויות בינלאומיות, ויש לנו לא מעט תלמידים כאלה שמייצגים את ישראל בכבוד.

הם מעוניינים להמשיך בנושא?

הם מעוניינים להמשיך. בטכניון יש היום לא מעט סטודנטים בתארים שונים, כולל אחד בתואר שני ואחד בתואר שלישי, שנמצאים שם בזכות זה שהם היו ברובוטיקה. יש עשרות ומאות רבות של סטודנטים שחוזרים בחזרה לתחום הזה. אם הם לא הולכים להתעסק ברובוטיקה, כמו שנאמר כאן, הם הולכים להתעסק בתחומים מדעיים הנדסיים אחרים שהמדינה צריכה אותם.

מילה אחת לגבי התכניות. רובוטיקה היום בישראל, מבחינת משרד החינוך, מקבלת תשומת לב דרך המגמות הטכנולוגיות ההיי-טקיות של הנדסת מכונות, מכטרוניקה, הנדסת תוכנה קצת, הנדסת חשמל ואלקטרוניקה קצת וזה גדל משלושה בתי ספר לעשרות ומאות של בתי ספר שמתעסקים בזה. יש תכניות לימודים מסודרות ברמה הפורמלית כאשר תלמיד תוך כדי יום הלימודים הרגיל שלו לומד תכנית לימודים מסודרת בבקרה, ברובוטיקה, במכטרוניקה, חיישנים ותוכנה ששולטת על הרובוט הזה. יש גם תכניות, מה שנקרא אחרי שעות בית הספר, או במסגרת מצוינות מדעית טכנולוגית שמשרד החינוך תומך בהן או במסגרת נוער שוחר מדע וטכנולוגיה שמשרד החינוך תומך או במסגרת חוגי רובוטיקה שמשרד החינוך פחות תומך שמתבצעות במסגרת מתנ"סים בשעות אחר הצהרים וכן הלאה.

מבחינת תחרויות. חוץ מתחרות המכטרוניקה בשירות האדם והחברה, הוזכר כאן רובוטוב, אנחנו המצאנו את זה כבר בשנת 2000. תחרות מכטרוניקה לשירות האדם והחברה, זה היה השם שלה, קצת ארוך יותר מאשר רובוטוב אבל זה קיים. חוץ מהתחרות הזאת יש תחרות ה-פירסט שהגיעה ל-55 בתי ספר תיכוניים ולסדר גודל של 300-400 בתי ספר בחטיבות הביניים ובבית הספר היסודי. יש את תחרות הרובונר שהיא ותיקה מאוד והיא הצליחה להתרומם לכיוון של שלושים-ארבעים בתי ספר בשנת 2005 אבל בשנה שעברה אנחנו הגענו למצב חסר תקדים שעברנו את מספר קבוצות הרובוטיקה שהיו בתחרות הבינלאומית בטריניטי קולג' והגענו בישראל ל-163 קבוצות רובוטיקה. אולם הספורט ברעננה היה מלא בבני נוער שהיו שם. אני מזמין את כולם לאולם הספורט ברעננה ב-1 למרץ בשנה הבאה, אז תתקיים תחרות הרובוטיקה הלאומית של ישראל ותראו אולם מלא בני נוער שמגיל תיכון עוסקים בנושא של רובוטיקה.

עוד מילה אחת אחרונה על מה מינהל מדע וטכנולוגיה במשרד החינוך עושה לקידום התחום הזה. הוקמו שני מרכזים טכנולגיים – האחד בבאר שבע ואחד בחיפה – ושניהם יתחילו לפעול, אנחנו מאוד מקווים, מיד אחרי סוכות. המרכזים האלה יוכלו לשמש כר פיתוח מקצועי של מורים ולתמיכה בפעולות רובוטיקה תוך כדי הלימודים וגם בשעות אחר הצהרים. זה מה שקורה בבאר שבע ובחיפה.

בנוסף לזה הוקמו בתי ספר מדגימים מכטרוניקה/רובוטיקה. הראשונים שבהם ריאלי העברי בחיפה, השני שבהם גימנסיה הרצליה בתל אביב, ואחרי שראינו שזה אכן טוב להביא את הרובוטיקה דווקא לשני בתי הספר העיוניים האלה, אנחנו מתכוונים לבתי ספר נוספים כמו גימנסיה קצרין בחולון, תיכון הדרים בהוד השרון וגם תיכון אל-חכימה בנצרת.

אלו הפעולות שמשרד החינוך עושה וזאת השקעה גם בתשתיות כי אי אפשר לעשות רובוטיקה בהתכתבות ואי אפשר ללמוד רובוטיקה רק בצורה עיונית אלא צריך תשתיות של מעבדות, להקים אותן כדי שהתלמידים יוכלו לפעול ולעשות. אז יש עתיד לתעשיות ההיי-טק שיקלטו אחר כך את התלמידים האלו וקודם כל לאקדמיה שתקלוט את התלמידים האלו.

משפט אחרון לסיום. אי אפשר לצפות ולחכות שילד שבחיים שלו לא עסק במלאכה, לא עסק ברובוטיקה ולא עסק בטכנולוגיה אלא למד כל החיים שלו בבית ספר יסודי, בחטיבת הביניים ובתיכון משהו עיוני, פתאום יתעורר בגיל 21-22, אחרי הטיול הגדול במזרח, וירצה ללמוד משהו שקשור לרובוטיקה. צריך לפתח את זה מגיל צעיר ומשרד החינוך מנסה לעשות את זה. תודה רבה.

אנחנו באמת שמחים על מה שאתם עושים ומעריכים את זה. אני מבין שמנהלת הוועדה כבר אמרה לך שאנחנו מייעדים דיון מיוחד בנושא חינוך מדע וטכנולוגיה ובקטע הזה נרצה להרחיב את האפשרות או לגלות את אלה שיש להם את היכולות והמשיכה לנושא הזה. גם אם לא יהיה בפריסה ארצית, אבל נרצה שאלה שכן רוצים ומעוניינים בזה ואנחנו מעוניינים בהם, שהם יוכלו להשתלב במסגרות הקיימות.

אני המנכ"ל של קוגניטים ודיקן בית הספר למדעי המחשב במכללה למינהל. אני רוצה דווקא לדבר על ההיבט של איך לעשות סטרטאפ והקושי שיש בסטרטאפים בתחום הרובוטיקה בארץ.

כפי שאתם רואים, אין היום בארץ יותר מדי סטרטאפים בתחום הרובוטיקה ובוודאי לא משתווה למה שאנחנו מכירים בעולם הסמרטפונים, פיתוח אפליקציות, בקלאוד, בסייבר סקיוריטי. בתחום הזה שומעים על חברה קטנה פה ועל עוד איזושהי חברה אחרת, אבל לא באמת רואים איזושהי מגמה. אנחנו בוודאי יודעים שתחום הרובוטיקה הוא תחום מולטי דיסציפלינרי וצריך לדעת חשמל, צריך לדעת אלקטרוניקה, צריך לדעת מכניקה, צריך לדעת תכנות, נושאים של עיבוד אותות ועוד כהנה וכהנה. בעצם היזם צריך להביא אתו קבוצה מאוד חזקה ודי רחבה כדי לעשות חומרה חכמה.

בדרך כלל זה לא נהוג. זאת אומרת, לא נמצא כאלה, לא נמצא מיזמים כאלו כי מה שאנחנו מכירים מהאפליקציות זה זוג סטודנטים עם לפטופ שחשבו על איזשהו רעיון ובנו את האפליקציה שלהם. בעצם רק אפליקציות או סטרטאפים סביב תוכנה. כאשר ברובוטיקה זה לא כך. אנחנו בקוגיטים, עת פתחנו לפני שבע שנים את החברה, אנחנו יוצאי מעבדת הרובוטיקה באוניברסיטת בר אילן – אני והחבר'ה שלי שפתחנו את החברה – ואנחנו אנשי מדעי המחשב. התארים שלנו הם במדעי המחשב ושם ממש גילינו את הקושי. פתחנו והקונספט היה אוטונומיה לרובוטים כאשר אנחנו משלבים על חומרות קיימות. מהר מאוד גילינו שאי אפשר להישאר רק בתוכנה אלא חייבים לרדת ולייצר את החומרה שלנו ושם גילינו את הקושי.

הקושי הזה, אני חושב שכבר נאמר כאן היום יפה ואני חושב שאפשר לסכם את זה, אם באמת יקום מכון כזה בו יש מומחים במגוון הנושאים שיכולים לתת לנו בתחום הרובוטיקה, נראה הרבה יותר ויותר יזמים שחושבים על רעיונות ויש להם לפחות איזשהן פן אחד בתוך יכולת מימוש הרעיון הזה ויכולים לקבל ממקום ולהשלים את הפערים שיש להם. זה בהחלט יכול לקדם אותנו.

קושי נוסף הוא קושי בגיוס הון. כאשר היום מגיעים יזמים ורוצים לגייס הון, הדרך הטבעית היא ללכת לחממות מדען. חממות מדען עושות את עבודתן נפלא. אני גם יושב בוועדות האלה, בוועדת החממות של המדען, ואני רואה רעיונות יפים, מקבלים את הכסף שלהן.

מדען ראשי במשרד הכלכלה.

כן. מדען ראשי במשרד הכלכלה. אני רואה רעיונות יפים שמקבלים את ה-סיד מוני שלהם ותוך כדי זה בסוף מגיעים לאחר שנתיים להישג שכבר יכול להביא אותם להמשך סבב גיוס נוסף. ברובוטיקה אי אפשר. הסכומים בהם מדברים הם בין שני מיליון לשניים וחצי מיליון שקלים. זה יכול להיות טוב לאפליקציה, זה יכול להיות טוב לאיזשהו משהו ב-קלאוד אבל זה לא יכול להיות טוב לרובוטיקה כי בסכום הזה צריך גם לפתח חומרה איכותית וגם לפתח אותה כך שתבצע את המשימה שלה בצורה מאוד חכמה. הסכום בהחלט לא מספיק. לכן נדרשת כאן יכולת הרבה יותר רחבה, או לפתח איזושהי חממה ייעודית לרובוטיקה עם תקציבים שיאפשרו לסטרטאפיסטים להגיע לסבב גיוס נוסף. בדרך כלל מדברים על ייצור החומרה הזאת, זה מותקן אצל הלקוח והלקוח מרוצה. זה בשניים-שניים וחצי מיליון שקלים, לא מספיק. גוף שתורם חזק לרובוטיקה בארץ, זה מפא"ת אבל לסטרטאפים קשה להיכנס לשם, בטח שלא בשנה הראשונה שלהם שזאת השנה הקריטית.

דבר נוסף שמהווה קושי זה זיהוי השוק. כל יזם בכל תחום שהוא צריך לזהות את השוק אבל ברובוטיקה רוב הדברים מגיעים כמובן מהאקדמיה והרבה דברים מגיעים כשאומרים שיש לי פתרון ואני מחפש את הבעיה, מה שאנחנו בדרך כלל לא אוהבים או מה שהשוק בוודאי לא אוהב לראות. יש קושי ברובוטיקה והקושי הוא כפול כי אין דבר כזה שוק רובוטיקה. יש רובוטים שמשתלבים בשווקים מסוימים. שואב האבק, הוא לא שוק רובוטי של שואבי אבק. יש שוק שואבי אבק. רובוטיקה היא אחד הפתרונות לשוק שואבי האבק. כהנה וכהנה כל דוגמה שאתם תמצאו ותראו שרובוט זה אחד הפתרונות לשווקים קיימים. זה רק מגדיל את המשמעות ואת העוצמה של המוצר הזה או של התחום הזה, רובוטיקה.

אנחנו בחברה פיתחנו מכשיר שהוא מכשיר למודדים. אפשר להסתובב אתו ולמדל בתלת ממד מבנים וכל הטכנולוגיה של המכשיר הזה למעשה יצאה מתחום הרובוטיקה שרובוט צריך לדעת למפות תוך כדי תנועה ולזהות מכשולים. המפה שאתם רואים כאן משמאל, לפני כשנה היינו בכנסת ולדעתי יש לנו את המפה, אנחנו היחידים שיש לנו את המפה השלמה של הכנסת, כך שביום אחד מיפינו את כל הכנסת, את כל שש הקומות שזה משהו כמו 140 אלף מטרים רבועים ועשינו זאת עם אותו מכשיר. זה פשוט מדהים לראות את זה אבל אלה כל ששת הקומות של הכנסת וזה ביום עבודה. כאשר הלכנו לחברה אדריכלית, הם אמרו לנו שלוקח להם כמה חודשים ואנחנו זקוקים לצורך כך לכמה אנשים כדי למפות את הדבר הזה.

בשקף הזה אתם רואים את אחד התוצרים של המכשיר שבזמן אמת נעים אתו והוא ממפה חללים. היופי שבמכשיר הוא כזה שזה גם מכשיר שמותקן על גבי רובוט ועוזר לו לאוטונומיה ולהגיע ליעדים מסוימים, לזהות מכשולים ועוד וגם בכלל לקחת מהתוצרים של עולם הרובוטיקה החוצה לשווקים שהם לכאורה לא רובוטיקה אבל הטכנולוגיה ביסודה פותחה כאן בעולם הרובוטיקה.

מרשים מאוד. השכלנו מאוד.

מר ארתור זמשמן. אתה מייצג את העמותה לצמצום פערים בחינוך.

כבוד היושב ראש, שלום לכולם. אני מנכ"ל עמותת YTEC לצמצום פערים בחינוך. אנחנו עובדים בשיתוף עם הטכניון, בין היתר עם המעבדה לרובוטיקה של פרופסור משה שהם שאפשר לומר שבנושא הרובוטיקה הוא מורנו ורבנו.

כבוד היושב ראש, אתה דיברת על כך ששר המדע דני דנון דיבר כאן בנושא הקייטנות. אנחנו אחד משני הגופים שמבצעים את הקייטנות האלה כבר ארבע שנים בכל רחבי הארץ. אפרופו צוק איתן, הבנתי שהוועדה התכנסה לציון שנה לצוק איתן, בעקבות צוק איתן, משרד המדע החליט בשנה שעברה להרחיב את הקייטנות בעוד מאה אחוזים לתושבי הדרום ואנחנו ביצענו את זה לפי החלטת הממשלה בדרום. מדובר בילדים מאוד קטנים. אני מדבר על כיתות א', על כיתות ד', על כיתות ו', יחסית מספר רב של ילדים.

בגיל הזה אפשר לזהות כישורים ונטייה לדברים כאלה?

אפשר לחשוף אותם לנושא.

פרופסור שהם כיוון אותנו לפני שנתיים לפרויקט חדש שאנחנו עושים השנה לגני ילדים. אם נוכל להזמין את ועדת המדע של הכנסת לבקר ילדים בגילי ארבע וחצי שעושים רובוטיקה ברמה שלא מביישת את הטכניון, אתה תופתע לראות דברים שגם לנו קשה לחשוב עליהם.

אנחנו מפעילים היום יחד עם ארבעה משרדי ממשלה – משרד המדע, משרד ראש הממשלה, משרד החקלאות, משרד הקליטה – כשבעים מרכזי רובוטיקה - אנחנו קוראים לזה מח"ר, מדע, חלל, רובוטיקה – בכל רחבי הארץ - חבר הכנסת חמד עמאר דיבר על 26 מרכזי מח"ר בעדה הדרוזית והצ'רקסית - כולל ארבעת יישובי רמת הגולן. יש לנו את זה גם בעדה הבדואית בדרום. אנחנו פותחים עכשיו 16 מרכזים עם משרד הקליטה וכולי.

אני רוצה לומר משפט קצת פחות אופטימי מזה שאמר חבר הכנסת יואב קיש. אגב, השר ישראל כץ היה אצלנו לפני שלוש שנים באולימפיאדה בטכניון בנושא של רובוט חכם על כביש חכם.

יש לנו בישראל בעיה. שבעה אחוזים מהילדים שבוחרים ללמוד מתמטיקה חמש יחידות. מצד אחד אנחנו אימפריית היי-טק שנשענת על החבר'ה שלמדו פעם אבל היום מספר הילדים שבוחרים ללמוד מדע הוא קטן ומבחינתנו הוא סוג של איום אסטרטגי על מדינת ישראל. ילדים מאוד אוהבים אייפונים ומאוד אוהבים רובוטים והם לא רוצים ללמוד מתמטיקה והם לא רוצים ללמוד מדע. אם אני אספר לכם כמה ילדים סטודנטים התקבלו לטכניון לפקולטה של פיזיקה וכימיה, לא הנדסה כימית אלא כימיה. הסטודנטים של היום הם סטודנטים טובים אבל סטודנטים שונים מה שאני מאמין שהיה פרופסור משה שהם עת הוא בא ללמוד כי הסטודנטים של היום באים עם סימון מטרה. כלומר, הוא בא, הוא רוצה לעבוד באינטל ואתה עכשיו, עם חוק שימור אנרגיה מפריע לו להגיע לשם. יש לנו מורכבות וזה נובע מהיסודות.

הדיון שיש עם שר החינוך, ואנחנו הצגנו גם לפני שבועיים לשר את המודל שלנו, אם מהגיל הרך מדינת ישראל לא תשכיל ללמד מדע והנדסה בדרך חווייתית שילדים אוהבים ולא בדרך פרונטלית, אנחנו בעוד חמש שנים לדעתי נצטרך לבנות בניין נוסף כאן בוועדת המדע של הכנסת כדי לטפל בבעיה הזאת. אנחנו הצגנו את המודל גם למיכל צוק במשרד הכלכלה והיא כתבה את זה בהמלצות של ועדה בין-משרדית של 5080. במקום לתת מענקים של מאות מיליונים – ואמר המפמ"ר בצדק – ילד שמשתחרר מהצבא בגלל מענק של 5,000 או 10,000 שקלים לא ילך ללמוד מדע. אנחנו צריכים מהגן לגרום לכך שזאת תהיה השפה שלהם, של הילדים שירצו ויבחרו ללמוד מדע. אז בעזרת השם גם לא נצטרך ועדות ונוכל לפנות את הכנסת לדברים חשובים אחרים.

תודה רבה. חידדת את זה יותר.

אני מבקשת להדגיש ולחזק את מה שנאמר כאן. כל מה שנאמר כאן, אנחנו יודעים אותו מהמחקר עליו אמונים גם במשרד המדע. חשוב שוב ושוב לציין שמדינת ישראל היום נחשבת למדינת היי-טק מובילה. אם לא יהיה לנו את ההשקעה הזאת מגיל הגן ואחרי כן בתקציבי מחקר בסיסי ויישומי למוסדות להשכלה גבוהה, לחוקרים בכל מכוני המחקר, בבתי החולים ועוד ועוד, בסופו של דבר אם לא נטפח את השורשים ואת הזרעים ואת הגזע – לא יהיה לנו בעוד 15-20 שנים את הפירות האלה שהיום יש לנו. על כך חייבים לתת את הדעת בוועדה הנוכחית.

אין ספק בעניין הזה. טוב שהדברים נאמרו גם על ידך וגם על ידו. אתם רואים את זה בשטח אבל אנחנו כסבים לנכדים אולי פחות רואים את זה. רואים כל אחד עם הנטייה שיש לו, זה לציור וזה למדע. כשרואים שיש את זה כבר מגיל מאוד מאוד צעיר, יש כאלה שעוסקים בזה זמן רב ויש כאלה שמקדישים פחות אבל אם אנחנו מפתחים את זה, ודאי שזה מתאפשר.

נכון. הסביבה מאוד חשובה.

צריך גם לגלות את זה גם לתת את האפשרות להתפתח.

גם אני בא מתחום החברה הפרטית, חיים עד 16 שנה, שהתעסקה באלקטרוניקה. היינו רוכשים בייפרס ממיקרו טכנולוג'י - אנחנו נציגים שלהם במזרח התיכון - אורזים צ'יפים ובונים מערכות רובוטיות לבדיקה ומיון של הרכיבים האלה.

לפני כחמש-שש שנים עשינו הסבה מקצועית. זאת אומרת, לקחנו את היכולות שלנו להזיז רכיבים אלקטרוניים עם דיוק של אלפית מילימטר והלכנו לכיוון אחר, לשוק חדש שרציתי לחשוף בפניכם, שוק עבודה ותחום חדש בחיי החברה שלנו שנובע מהעובדה שרוב האוכלוסייה בעולם היום מתגוררת בתוך ערים גדולות ותהליך העיור הוא למעשה תוצאה של מהפכה טכנולוגית והוא הולך ומתקדם הלאה והלאה. לפי הנתונים של האו"מ, לקראת שנת 2050, תשעים אחוזים מכלל אוכלוסיית העולם תגור בעיר.

כמו שהעלינו בוועדה הזאת כמה וכמה נושאים של ביטחון, יש גם עניין של ביטחון תזונתי. כאשר אנחנו מדברים על כך שרוב האנשים חיים בתוך העיר, יש חשיבות להביא אספקת תזונה ואוכל טרי עד כמה שיותר בריא שגדל בקרבת מרכזי האוכלוסייה ולעשות זאת בלי לזהם את הסביבה. לצורך זה אנחנו הקמנו פרויקט פיילוט על הגג, חממה יצרנית מקיימת, אוטומציה רובוטית, על הגג על מבנה תעשייה במישור אדומים, בשטח 4,5 אלפי מטרים. בחממה הזאת אתם יכולים לראות שמונה רובוטים מסוגים שונים משוטטים. אני מדבר על רובוט, ואתם שואלים למה יש כאן חסה. מדובר בשני סוגים עיקריים של הרובוטים, האחד הוא רובוט שהוא יודע לקחת את שתילי צמחים מנקודת שתילה ולהסיע אותם לכל אורך הגידול שאורך בין שלושה שבועות בקיץ לחמישה שבועות בחורף, ולגדל תוצרת חקלאית בריאה, כולה באותה סטנדרט גדול שנלקח על ידי משרד החקלאות, מחלקת סטנדרטים, כדוגמה לסטנדרט ישראלי. זה סוג אחד של רובוט. תוך כדי נסיעה, הרובוט יודע לרווח בין תעלות גידול ועל ידי כך באותו שטח אנחנו מצליחים לגדל פי שלוש תוצרת חקלאית בהשוואה לכל שיטה אחרת. היתרון הזה הוא גדול וחשוב כאשר מדובר בגידולים בתוך העיר, כאשר השטח שם הוא יקר ביותר.

סוג נוסף של רובוטים הולכים ומשוטטים מעל שדה גידול, היכן שאנחנו מגדלים בצפיפות עצומה וזה אומר מעל שישים צמחים למטר רבוע בממוצע. אנחנו מתחילים ב-108 ומסיימים ב-36 צמחים למטר רבוע. הצפיפות הזאת לא קיימת בטבע ולכן יש השלכות של הגנת הצומח והשלכות כשרות. יש סוג נוסף של רובוטים שנוסע מעל השדה ומאפשר גישה ישירה לכל נקודה בשדה לכל צמח וצמח, גם לאיש הגנת הצומח וגם למשגיח כשרות. על ידי כך יודעים להעביר טיפולים נכונים לצמחים.

אנחנו חברה ששמה לעצמה מטרה נוספת שיש לה פן לאומי והוא מתבטא בכך שאנחנו מצליחים לגדל ירק בכשרות מהודרת, בשימוש בתכשירים אורגניים בלבד. אם אנחנו נחשוב שבדור האחרון מדינת ישראל לא מצליחה כמעט לייצר תוצרת חקלאית לארצות הברית בגלל ריבוי חומרי הדברה שהיעילות בשימוש בהם בחקלאות הישראלית היא רק שלושה אחוזים, דהיינו, רק שלושה אחוזים מחומרי ההדברה מגיעים לחרקים ו-97 אחוזים הולכים למקורות המים ולשכונות הסמוכות, בטכנולוגיה שלנו בעזרת חסמים פיסיקליים שאנחנו שמים בפני החרקים ושילוב הרובוטים ובמיוחד מתן התכשירים, אנחנו מגיעים לניצולת של מאה אחוזים. על ידי כך מתאפשר שימוש בתכשירים אורגניים שאינם הורגים את החרקים אלא מדכאים את האוכלוסייה ואינם מהווים סכנה לבריאות הציבור.

שילוב של כמה וכמה אלמנטים אלה מאפשר יישום הטכנולוגיה הזאת בחקלאות עירונית בה אנחנו רואים את העתיד, ואני מדבר כאן גם כנציג האגודה הישראלית לחקלאות עירונית שפועלת בכמה וכמה תחומים כאשר האחד הוא חממות יצרניות בשטחי גודל מעל אלפיים מטרים רבועים על הגגות, פן נוסף הוא חממות מפורזות קטנות על הגגות של בתים פרטיים בשטח של מאה-מאתיים מטרים ומאוחדות בפרוטוקול גידולי ושיווקי אחד. הכלים המודרניים האלה לגידול, אנחנו גם נותנים לגינות קהילתיות ויש לנו גם מתקנים שמאפשרים הכנסתם לכל בית ובית. למעשה מדובר בצורך להחזיר לעם היהודי אומנות מקיימת של החקלאות. האומנות הזאת הולכת ונעלמת מתוך כלל האוכלוסייה. אם לפני מאה שנים מספר די רב של האוכלוסייה היה עסוק בחקלאות, היום ילדים לא יודעים איך גדלה העגבנייה שנמצאת במקרר.

יש בארץ התעניינות? יש לכם חממות בארץ?

כן. אני מדבר על החממה שנמצאת עשרה קילומטרים מכאן, במעלה אדומים.

חממה ניסיונית.

כן. ניסיונית בשטח של 4,500 מטרים שעובדת ארבע שנים והמוצרים שלה בכל הרשתות.

יש היום גגות של בתים בתל אביב ובמקומות כאלה שפועלים כך?

אנחנו עובדים על הפרויקט בשכונת שפירא בתל אביב, בה אנחנו רוצים להקים רשת חממות קטנות על גגות הבתים. הסיבה לכך שאני מצטרף לישיבת הוועדה היא כי השוק הזה הוא שוק חדש והוא טרם נולד. הוא אפילו לא בחיתולים כמו רובוטיקה. חשוב לתת את הדעת של הרגולטור וחשיפה כבר מלכתחילה כי זה העתיד ואנחנו הולכים לקראת זה. יפה שעה אחת קודם.

מה השכלתך?

מתמטיקה שימושית. רחוק מאוד מהחקלאות.

הדוגמה הזאת שהבאתי לכם היא דוגמה של תעלת בידול שקיימת בחממה שלנו.

זה נראה לא אמיתי. זה אמיתי?

כן.

זה פשוט נראה כל כך יפה. מדהים.

הצמחים האלה נישאים על גבי הרובוט.

יפה מאוד. באמת חדשני מאוד.

בעניין הזה יש שיתוף פעולה עם משרד החקלאות? ישי, בבקשה.

אני עוסק במיכון חקלאי במשרד החקלאות, מיכון וטכנולוגיה. בעיקר רצינו להביא את בן-ציון כדי לשמוע כי הוא באמת נתקל בהמון אתגרים שקשורים לרגולציה והוא לא מקבל מים בתעריף של חקלאות, הוא לא מקבל ארנונה בתעריף של חקלאות ואלה הדברים שהוא צריך להתמודד אתם. הוא כמובן הציג את הדברים החיוביים ולכן אני מתלונן בשמו.

שוב, אנחנו מדברים הרבה על קיימות וכולי, על מחקרים שאנחנו רוצים לקדם ברובוטיקה בחקלאות, על תקציבים ודברים כאלה שתמיד חסרים. זאת העבודה שלנו.

אם אפשר להעיר לומר שמשרד המדע, הטכנולוגיה והחל מתכוון לצאת בקול קורא חדש להבטחת מזון ותזונה שנראה לי שזה יכול להתאים.

הוא יכול להשתלב בזה?

כן. הכול תלוי בתקציב אבל כדאי לעקוב אחרי זה.

אם זה לא בדיוק מתאים, תשתדלי שזה יתאים.

הכול כפוף לאישור תקציבי.

אני חושב שהגענו לסיום הישיבה. אני באופן אישי מאוד השכלתי ולמדתי ואני מודה לכל מי שהשתתף בדיון. אנחנו נגענו בקצוות וקיבלנו טעימות מכל דבר. יש לנו הרבה מה לעשות. אני יודע שהחשיבות ברורה לכולם. אני לא רוצה לחזור אבל אני מבין חבר הכנסת יואב קיש סיכם, אבל המכון שאתם דיברתם עליו, הקמת המכון - - -

דיברנו על יוזמה שהמכון הוא חלק ממנה.

יוזמה שהמכון הוא חלק אבל הוא יכול לתת משהו שייתן מנוף ומקום.

תכנית לאומית לפיתוח התעשייה הרובוטית, אני חושב שגם היא צריכה להיות אחד היעדים שלנו. סטרטאפים, גם בנושא הזה צריך לחשוף, לעניין, לקדם ולדחוף כי בסך הכול זה דבר שבסופו של דבר יש בו כדאיות כלכלית. אולי אנחנו לא מספיק חשופים לזה, לכדאיות שיש בזה, או לא מספיק מעניינים את האנשים ואולי לא מספיק תומכים בדבר. חשוב לנו להיות מתקדמים בנושא הזה. בכלל, כל התעשייה הזאת, כל הנושא של הרובוטיקה, אסור לנו להיות נגררים בעניין הזה. אני שאלתי בשיחה שאלה מאתגרת את פרופסור שילר, מה יקרה אם אנחנו נקנה את הכול ממקומות אחרים.

אם זה קיים, אם הפיתוחים קיימים, מה יקרה אם נקנה אותם? אנחנו יודעים שהנושא של התעשייה הביטחונית ודאי חשוב לנו, אבל מעבר לזה, אין דבר כזה שאתה יכול להיות בקדמה ואתה רק תקנה את הדברים האחרים. עד שזה מגיע, אתה מאחר ואתה נמצא במרחק שנות פיתוח רבות. כמו בנושאים רבים, יש לנו את היכולות והנקודה האמיתית היא שאנחנו מבינים בתחום. אנחנו מבינים בכל מה שמזיז את התחום הזה. בעקיפין אנחנו אולי קטנים ואנחנו צריכים לסגור את הפערים האלה.

לכן קיימנו את הישיבה הזאת ואנחנו נמשיך לדון בנושא. אני רואה שיש מה לקדם בדברים האלה וחובה עלינו לעשות זאת.

שוב, אני מודה, הפעם באופן מיוחד, לכל מי שהשתתף, טרח ועשה. כולם השתדלו ונרתמו כדי לעזור לנו.

תודה רבה.

הישיבה ננעלה בשעה 14:00.