הכנסת העשרים

מושב ראשון

פרוטוקול מס' 16

מישיבת הוועדה לקידום מעמד האישה ולשוויון מגדרי

יום חמישי, ז' באב התשע"ה (23 ביולי 2015), שעה 10:00

סיור הוועדה בנגב – ארגוני הנשים הערביות

חברי הוועדה: עאידה תומא סלימאן – היו"ר

נחמן שי

טלאל אלקרינאוי - ראש עיריית רהט

עטא אבו מדיעם - סגן ומ"מ ראש העיר, עיריית רהט

אחמד אלנסאסרה - סגן ראש העיר, עיריית רהט

פארס אבו פארס - עוזר סגן ומ"מ ראש העיר, עיריית רהט

חנאן אלקרינאוי - יועצת ראש העיר למעמד האישה, עיריית רהט

נדיה אלטורי - עו"ס, עיר ללא אלימות, אגף הרווחה, עיריית רהט

נעמת אלבדור - מנהלת מח' הרווחה, מועצה מקומית תל שבע

אברהים אבוג'עפר - פסיכולוג, שפ"ח, רהט

סלימאן אלקריני - עו"ס, אגף הרווחה, עיריית רהט

סעיד אלעוברה - מנהל אגף הרווחה, עיריית רהט

טסמה רדאי - עו"ס, מחלקת רווחה, מרכז תכנית נושמים לרווחה , רהט

חדרה אבו דיאב - תכנית נושמים לרווחה, רהט

אמירה אלזואידה - תכנית נושמים לרווחה, רהט

ריהאם אבו בלאל - מלווה למשפחות, תכנית נושמים לרווחה, רהט

אברהים אבו עסל - מנהל לשכת ראש עיריית רהט

אלהאם אלכמלאת - מנהלת מרכז זכויות ידיד רהט

מוסא אבו סביבאן - העמותה לפיתוח וקידום רהט, יועץ ראש העיר

סמאר אלטורי - עו"ס, המחלקה לשירותים חברתיים, עיריית רהט

אנעאם אלטורי - עו"ס, מחלקה לשירותים חברתיים, עיריית רהט

חליל אלטורי - חבר עירייה, עיריית רהט

חסין אלעוברה - רהט

אילנה קוורטין - מכללה אקדמית ספיר

אמל אלנססרה - מנהלת שותפה, עמותת סידרה

ביאן ג'בר - רכזת תכנית זכויות, עמותת סידרה

טלאל זיאדנה - רכז שיווק בעמותת סידרה

רים נסאסרה - רכזת פרויקט גינות המדבר, עמותת סידרה

סמירה אבו סיאב - רכזת פרויקט גינות המדבר, עמותת סידרה

סחר אבו זיאד - רכז פיתוח כלכלי ומעקב פרויקטים, עמותת סידרה

אלכסנדרה ברגר-פולסקי - רכזת פיתוח משאבים ועריכת תכניות, עמותת סידרה

נאהדה אלעקבי - יועצת מעמד האישה, מועצה מקומית ח'ורה

אינסאף אבו שארב - עו"ד, מנהלת מרכז זכויות נשים ערביות בנגב, איתך מעכי

אדי מסאמרה - מנכ"ל המועצה האזורית לכפרים הלא מוכרים

ראפת אבועאיש - רכז שטח פורום דו קיום בנגב

ראאד אבו אלקיעאן - יו"ר ועד אום אלחיראן

חיתאם אבו אלקיעאן - אום אלחיראן

חג'ה אבו אלקיעאן - אום אלחיראן

עפאף אבולגיעם - אום אלחיראן

מרים תראבין - אום אלחיראן

עאישה אבו אלקיעאן - אום אלחיראן

סוהא אבו אלקיעאן - אום אלחיראן

סיהב אבו אלקיעאן - אום אלחיראן

דלית אזולאי

ס.ל., חבר המתרגמים

סיור הוועדה בנגב – ארגוני הנשים הערביות

אפשר להתחיל.

אז אני אפתח ואחר כך ניתן לכם את זכות ניהול הישיבה.

כן, בבקשה.

מאחר שיש לנו קצת אשכנזים וקצת הקלטה של הפרוטוקול אז נדבר בעברית.

הרסנו את האירוע.

תמיד אתם האשכנזים רק הורסים. אבל גם עושים דברים טובים. אז אני שמח לקדם בברכת ברוכים הבאים את הוועדה למעמד הראש, את יושבת הראש, חברת הכנסת עאידה סלימאן, ברוכה הבאה, ואת חבר הכנסת נחמן שי, המרגיע הלאומי, ואת כל הצוות שנמצא איתם וכמובן כל החברים שנמצאים פה, סגני ראש העיר ויועצת ראש העיר למעמד האישה ומנהל מחלקת הרווחה והנשים והנכבדים שנמצאים כאן בוועדה ובישיבה הזאת.

אמת כשהתקשרה אלינו לא מזמן עאידה וביקשה לקיים ישיבה של הוועדה בעיר רהט, אז אמרנו, בברכה וברצון רב, חשוב לנו באמת גם להעלות את מעמד האישה הערבית הבדואית בנגב והצעד לקיים את הישיבה של הוועדה בעיר רהט הוא צעד נכון ומבורך. רהט היא העיר הערבית השנייה בגודלה במדינת ישראל אחרי נצרת, עיר שמונה היום 67,000 תושבים. בנגב יש 230,000 תושבים בדואים, כאשר מחציתם, אם לא קצת יותר, 52%, הם נשים. האישה הערבית הבדואית עוברת מהפכה, מהפכה בתחום הקידום, ההשכלה, השילוב בחיי החברה והיא רוצה לתרום וללמוד ולהשכיל ולתפוס את מקומה בחברה הישראלית בגדול. לוועדה הזאת יש משקל רציני מאוד, אני מייחס לה חשיבות עליונה בתחום קידום מעמד האישה.

מאז 2003 מיניתי יועצת למעמד האישה. הייתה בחורה אחרת שקיבלה שכר. ב-2008 לא הייתי בעירייה, ב-2013 נבחרתי ומיניתי יועצת למעמד האישה. צריך לזכור שיועצת למעמד האישה זה תקן על פי דין ועל פי חוק, אבל אצלנו יועצת למעמד האישה היא עובדת ללא שכר. ללא שכר.

למה?

כי משרד הפנים לא מאשר תקן, או ביטל את התקן של השכר והאישה הזאת, שקוראים לה חנאן אלקרינאוי והיא עובדת סוציאלית במקצועה ואני השאלתי אותה מתחום הרווחה, היום היא עובדת בפרויקט שמידט, תכנית שמידט, היא עושה בין היתר גם את התפקיד שלה ומתנדבת. כדי לקדם את מעמד האישה ביישובים הערביים בנגב יש חשיבות להוציא מיד פנייה למשרד הפנים, מדוע יש חוק שמחייב להעסיק אישה, אבל איך דבר כזה, מעסיקים אישה בלי שכר.

החוק מחייב להעסיק אישה על חשבון מי?

על חשבון הרשות המקומית.

אז אתה צריך לממן את זה.

אני מוכן לממן את זה, אבל מאחר שהרשויות הבדואיות נמצאות כולן בתכנית הבראה, אז - - -

אני אגיב לזה. היה לנו כבר דיון בוועדה בנושא הזה וכבר נשלח מכתב למשרד הפנים ויש לנו רעיון איך לנסות לפתור. אני אגיד לך.

הנושא האחר, איך אנחנו מקדמים גם את מעמדה של האישה הבדואית, שכמו שאמרתי, היא מאוד מאוד רוצה להתקדם ולהשתלב בתחום החינוך, ואנחנו מסתובבים במכללות ובאוניברסיטאות וכמעט רוב הסטודנטים הבדואים הערבים הם בעיקר נשים בדואיות שרוצות לעבוד וההשכלה בקרב נשים בדואיות הביאה למהפך. אם הריבוי הטבעי היה לפני עשור 5.5, היום הוא 3.9. זה אומר שהאישה הבדואית רוצה ללמוד וגם לתכנן משפחה. אנחנו לא נגד ילודה, אבל אנחנו בעד תכנון משפחה. תכנון משפחה זה דבר חשוב, זה דבר שתורם את חלקו בחברה ובקידום החינוך ובמצב הרווחה. אז ההשכלה היא חשובה, נשים רוצות ללמוד, אבל המצב הכלכלי, הסוציו אקונומי, בקרב הרבה מאוד נשים מונע מהן להשתלב בהשכלה. נשים עושות הכול על מנת ללמוד. הסיוע בהשכלה ובאקדמיה, חלקן היום כבר מצאו פתרונות, מאחר ששכר הלימוד בישראל, לשמחתנו ולדאבוננו, הוא גבוה מאוד והפסיכומטרי שצריכים לעבור אותו הוא גם כל כך קשה, אז יש כ-1,100 סטודנטיות שכל בוקר יוצאות העיר רהט ומיישובי הסביבה לחברון, ללמוד בחברון.

סטודנטיות וסטודנטים.

סטודנטים, כ-2,000 לומדים, אבל כ-1,100 מתוכם בנות, נשים. שכר הלימוד נמוך, הפסיכומטרי או הפסיכוטכני לא קיים - - -

אפשר ללמוד בשפת אם.

אפשר ללמוד בשפת האם והלימודים שם מתקבלים, מי שמסיים שם התואר שלו מוכר בישראל וזה נושא חשוב.

הנושא האחר שאנחנו גם עדים לתופעה הוא הנושא של תעסוקה. אני אומר לכם, אחד הדברים הכואבים לי כראש עיר ולנו כולנו כראשי ערים זה הנושא של תעסוקה. כל הנשים הבדואיות רוצות לעבוד, אין אישה בדואית שלא רוצה לעבוד. כולם הבינו את המוטו, היא רוצה לתרום את חלקה בתל"ג הלאומי, להיות מייצרת ויוצרת ולא רק מובטלת ויושבת בבית. על כל משרה של עוזרת גננת או סייעת יש לנו כ-300 מועמדות. אם גם נרשום לפרוטוקול, אפילו ראש עיר במגזר הערבי יכול להפסיד בחירות על עוזרת גננת ועל סייעת, אם הוא לא מקיים את ההתחייבות הזאת. לצערנו הרב. זה הדבר שמעניין את האנשים. אתה מסתובב, אתה בונה בית ספר, אתה עושה כבישים, אתה מפתח אזורים של פארקים, אבל בסופו של דבר אומרים לך 'אני רוצה פרנסה'. בן אדם שאין לו פרנסה מדוכא, מיואש ואני לא מאמין שמישהו רוצה לשבת בבית מובטל. תנסו להיות מובטלים שבוע ימים בבית, כל אחד מכם, זה ייאוש, זה מריבות, זה סכסוכים, זה גירושים, זה כל דבר אחר.

נכון שנפתח בעיר רהט אזור תעסוקה משותף עידן הנגב, שהוא בשלבי תכנון והקמה, יש בו מפעל שאנחנו תולים בו הרבה מאוד תקוות, מפעל סודה סטרים, שאמור להעסיק כ-2,000 עובדים. היום, בשלב הנוכחי, יש בו כ-200 נשים בדואיות. אגב, זה תרם לנו תרומה נכבדה בכמה משרות ועדיין זה לא מספיק. לגייס מפעלים עתירי ידיים עובדות ותעסוקה לנשים זה דבר שהוא חשוב מאוד.

האזור הזה הוא חלק מהתכנית הארצית ששייכת לרשות לפיתוח כלכלי, או שזה פרויקט מקומי שאין לו קשר?

זה פרויקט מקומי שהובלנו בשנת 2000, אני ובני שמעון ולהבים, במשותף, כאשר לרהט יש את האחוז הגבוה, 44%, וזה המשיך להתקדם עד שאנחנו בשלבים שאנחנו רואים את האזור הזה מתחיל להתפתח ורואים את המפעל הראשון של סודה סטרים. באזור הזה מתוכנן גם קמפוס, מכללה אקדמית, ומתוכנן בית חולים שני לנגב. אמנם הממשלה החליטה שבית החולים השני לנגב יוקם בבאר שבע, מסיבות אלה ואחרות, לא יכולים להיות שני בתי חולים באותה עיר כאשר משרד הבריאות קבע שהמקום המתאים והראוי הוא בצומת רהט-להבים.

נקודה נוספת למעמד האישה, תיקחו אותה בחשבון, בעיות חברתיות. עם המעבר מחיי בדואים ונוודות ושבטיות וחמולטיות העולם נפתח, גם בפני האישה הבדואית שרוצה את מקומה. מחלקות הרווחה, שלנו ושל כל הרשויות, קורסות תחת העומס והמעמסה של בעיות חברתיות. נשים מוכות, נשים חד הוריות, נשים שבאות מהשטחים ומתחתנות כאן עם תושבי רהט, חסרות מעמד, הילדים שלהם, לאחר תקופה מסוימת, כמו שקורה בעולם כולו, יש גירושים, יש בעיות חברתיות ואז האישה נשארת כאן בלי טיפול רפואי, בלי זכויות.

לפני חודש ימים, אני עומד בפרוזדור, ואז אישה אחת עם שישה ילדים תופסת אותי ואומרת לי, 'אני רוצה אותך דחוף', 'מה קרה דחוף?' היא אומרת לי 'יש לי פה שישה ילדים, אני לא יוצאת מכאן'. התברר שהאישה הזאת התחתנה עם מישהו מערוער בנגב והוא עזב אותה ואמר לה, 'תעזבי את הבית'. אין לה בית, אין לה כלום, באה לרהט. רהט היא עיר ומאחר שזאת עיר קל להיטמע בתוך החברה, לא מזהים אותך, לא מכירים אותך. ואז היא אומרת לי 'אני רוצה שיטפלו בילדים שלי, אני עכשיו החלפתי כתובת לרהט, אין לי בית מגורים, אין לי איפה לגור, אין לי להביא לילדים שלי, לא ביגוד, לא מזון ולא כלום'. עכשיו, בעיקר היא לא מופיעה כתושבת רהט במרשם האוכלוסין שלנו והילדים האלה, צריך לטפל בהם. זו בעיה שאנחנו לא יודעים איך להתמודד איתה.

בעיה אחרת, שאישה מיפו התחתנה עם מישהו תושב רהט. הם גרו בהתחלה ביפו, עברו לרהט, התגרשו, התקוטטו ביניהם ואז היא מבקשת מקלט. רק עברה לרהט וצריך לממן לה מקלט, מקלט זה עולה 12,000 שקל בחודש ואם אני לא מממן לה מקלט אז זו עבירה פלילית.

למה 12,000 לחודש?

דוגמה, אני לא זוכר כמה.

לא, 12,000 זה כלל הסל, אתם משלמים בעצם 25%.

בסדר, לא חשוב אם זה 100% או - - -

לא, הופתעתי, חשבתי שהקפיצו את סל השירותים לנשים.

אני מדבר על 100%. אז צריך לממן נגיד 4,000 שקל. תחום המאטצ'ינג ברווחה, צריך לבטל אותו וכולנו יודעים כמה שהממשלה הבטיחה, 'צוק איתן' 2009, הבטיחו לבטל את המאטצ'ינג על הרווחה. זה מונע מאיתנו לתת שירותים אלמנטאריים לקהילה, בהעסקת עובדים סוציאליים, בתחומי הרווחה.

ובכן, המצב הוא לא קל, אבל אנחנו מתמודדים עם זה ואני מקווה שמהישיבה של הוועדה הזאת תצא קריאה, תצא פנייה לממשלה, איך פותרים את הבעיות החברתיות ומעמד האישה בקרב הבדואים בנגב. לא נכנסתי כרגע לדברים שאת מכירה אותם, רצח על כבוד המשפחה ו - - -

אנחנו לא קוראים לזה רצח על כבוד המשפחה, יש לזה ביטוי אחר.

רצח נשים.

אין שום כבוד ברצח.

רצח נשים. מה אנחנו עושים כמחלקת רווחה כדי למנוע את זה. אנחנו מתמודדים עם זה הרבה יותר טוב מאשר הממסד הישראלי והרבה יותר טוב מאשר משטרת ישראל ובתי המשפט. יש לנו ועדת גישור, יש לנו דברים שאנחנו פותרים אותם לבד ופותרים את זה בלי שהמשפחה תדע ובלי שהשמועה תצא החוצה, בחדרי חדרים, בסודות, וזה חוסך הרבה מאוד דם.

עד כאן הדברים שלי. אני מברך אתכם ואני מעביר כמובן את זכות ניהול הישיבה ליושבת ראש הוועדה, עאידה, שהיא תנהל את הישיבה. זאת ישיבה שלה ואהלן וסהלן. בבקשה.

תודה רבה, ראש העיר, מר טלאל אלקרינאוי. זה הסיור הראשון שאני מקיימת בוועדה מאז שנבחרתי לכהן כיושבת ראש הועדה לקידום מעמד האישה. בשבילי זאת אמירה מאוד חשובה להוציא, שהוועדה בסיור הראשון שלה תבקר בנגב. אני יודעת שיש הרבה בעיות בנגב, אבל להקדיש את הסיור גם למען נשים ערביות בדואיות זאת הייתה אמירה שאני חושבת שבאה להסביר מה עומד באמת על סדר היום, לא רק של הוועדה, אלא באופן כללי של הנשים ושל האוכלוסייה הערבית, לפחות מנקודת המבט שלי.

אנחנו ננסה בסיור הזה גם להסתכל על מגוון הבעיות וגם מגוון ההצלחות שהיו. אני לא נולדתי אתמול ואני גם קרובה מאוד לנושא. כמו שחלק אולי מכיר, אני פעילה בכל מה שקשור לזכויות נשים ומעמד האישה הערבייה כבר כמה שנים. הייתי בנגב כמה פעמים, ביקרתי, יש לי קשרים עם ארגוני נשים ואני יודעת גם שיש הרבה הצלחות שפתחת והתייחסת אליהן, בעניין הנשים בנגב. אני יודעת גם כן שהנגב מארח הרבה מהנשים הערביות שמגיעות דווקא מהצפון ומוצאות תעסוקה פה, זה מתחיל בלימודים וממשיך אחר כך בתעסוקה, כמורות, כעובדות סוציאליות, גם במקצועות אחרים וזו בעיה אחרת שחייבים גם לדבר עליה.

אני שמחה לשמוע שמאז 2003 יש מינוי של יועצת למעמד האישה. קיימנו דיון על מעמד היועצות למעמד האישה ברשויות המקומיות. ישנה בעיה די רצינית בנושא הזה ואני תיארתי אותה, שבעצם יש עברה על חוק בנושא הזה ועברה על החוק קודם כל על ידי משרד הפנים, כי לשר הפנים יש את הסמכות ולפי החוק הוא מחויב לבדוק איפה יש מינויי יועצות ואיפה שזה לא מתקיים תוך שנה יש לו את הסמכות למנות כדי להכריח את המועצה לפעול. אבל מצד שני, יש גם בעיה די רצינית בתקנים, כמו שאמרת. נכון, המועצה המקומית בעצמה כאילו צריכה להקדיש את התקן הזה, אבל כאשר המועצה המקומית סובלת מתת תקצוב וסובלת מבעיות כלכליות וסובלת ממחסור בתקנים, אז סדר העדיפויות משתנה וההקדשה של התקנים עוברת סלקציה אחרת. לצערי הרב זה תמיד בא על חשבון הנשים, במיוחד אם לוקחים בחשבון שישנה איזה שהיא מחשבה תמיד שנשים מוכנות להתנדב וכאילו כל העשייה של נשים זה חלק מהתנדבות וחלק מהיותנו רוצות לתרום לחברה, אבל בעצם זאת עבודה כפולה שהן מבצעות. אנחנו הוצאנו המלצות וכבר ניגשנו לקשר עם משרד הפנים. אנחנו רוצים לשכנע שיקדישו תקנים למועצות מקומיות ויתחילו עם המועצות המקומיות החלשות, חלשות מבחינה כלכלית. שיתחילו משם ואולי נתקדם כל שנה ליותר תקנים. עוד אין הבטחה אבל אני מנסה לקדם את הנושא הזה.

אני שמחה לשמוע בנושא התעסוקה, אבל בעיקר אני רוצה להתחיל את הישיבה בזה שאנחנו נשמע. רק רציתי לענות בעניין היועצת המקומית, במיוחד גם שלפי החוק צריך להקדיש תקציב פעולה. חוץ מהתקן צריך שהמועצה המקומית גם תקדיש תקציב ליועצת כדי שהיא תוכל לפעול.

אני אשמח לשמוע על הבעיות של - - - לא אשמח, כמובן, אף פעם לשמוע על בעיות זה לא משמח, אבל כולנו רצון לשמוע על הבעיות בנושא הרווחה, במיוחד שאני יודעת, שעיר כמו רהט, כמו בכל מקום אחר, בדרך כלל סופגת את כל הבעיות שמסביב, הן מתנקזות לתוך העיר כדי להיטמע במצב הכללי. אני מאוד מקווה שקודם נשמע ואז גם נתייחס, אבל חבר הכנסת נחמן שי, תרצה להתייחס בהתחלה?

קודם כל בוקר טוב ותודה לטלאל ולחברים שלי פה. הייתי פה כמה פעמים, אבל החתך הזה של נשים בחברה הערבית הוא חדש בשבילי ואני מודה לך, עאידה, שלקחת אותנו, אותנו זה רק את ואני בעצם, לסיור הראשון הנה, אבל אני חושב שזה חשוב ביותר ואני פתוח ואני רוצה לשמוע. לא באתי לוועדה למעמד האישה כי לא היה לי משהו אחר לעשות בכנסת, אלא כי זה חשוב ומעניין ואנחנו חייבים לקדם נשים בחברה הישראלית, בכל המגזרים. פה אין ספק שהאתגר הוא עוד יותר גדול ואני מגויס למשימה הזאת. אני אומר את זה גם לגברים וגם לנשים שנוכחים פה. תודה לך ותודה לך, טלאל.

תודה.

אם אפשר להצביע, אם תכננתם שמישהו יציג, ובתחילת הדברים השם והתפקיד כדי שנרשום בפרוטוקול.

אני מנהל אגף הרווחה בעיריית רהט. מה שהכנתי, ראש העיר התייחס לכל הנקודות, ממש הצביע על זה בגדול, במה אנחנו מתעסקים, מה הבעייתיות שאנחנו נתקלים בה, בעיקר בעניין של מעמד האישה. אנחנו פה סוכני שינוי, זה המושג של העובדים הסוציאליים - - -

אתה עובד סוציאלי?

אני עובד סוציאלי. כן, אני מנהל אגף הרווחה, אז אני עובד סוציאלי במקצועי ויש כאן גם נציגים, עובדים סוציאליים, וגם יועצת ראש העיר היא עובדת סוציאלית במקצועה. אנחנו חושבים שהשימוש בחברה הבדואית או הערבית בכלל מתחילה מהאישה, מתחילה מהצעירה. ראש העיר הזכיר את העניין של לימודים והשכלה, אבל יש דבר אחד שהוא מאוד מפריע וזה האפליה לרעה של צעירות בדואיות או ערביות. בגיל 18, הצעירה או הילדה, ההכנסה שלה עד גיל 18, זה קצבת הילדים. מגיל 18 היא נהפכת להיות נטל 100% כבד על ההורים. היא לא זכאית לדמי הבטחת הכנסה, היא לא משרתת בצבא ויש גם מכשולים להיכנס למעגל ההשכלה וזה מגבלות הגיל. למשל מקצועות כמו עבודה סוציאלית, רפואה, ועוד מקצועות פארא רפואיים, שמגבילים ומונעים ממנה כל עוד היא לא בת 21. היא הופכת נטל כבד והפתרון האידיאלי בקרב חלק מהמשפחות זה לחתן אותה. יהודייה בגיל 21 מסיימת שירות, בדואית בגיל 21 היא אמא לשלושה. ואז כל הסיכויים וכל העתיד שלה מוגבל ונהרס בגלל שיקול כלכלי או מדיניות של המדינה. זה הדבר שרציתי להעלות, העניין של הצעירות. פעם אירח ראש העיר את יושב ראש מפעל הפיס והזכרתי את העניין, אמרתי, רבותיי, את המלגות ומתן הזדמנות לצעירה בגיל 18, את המגבלה הזאת להסיר ולתת הזדמנות ללמוד ולהשתלב בלימודים. זה מציל את החברה בכלל.

תעסוקה. כמעט 85% פלוס מהמשפחות ברהט נשענות על מפרנס יחיד. מפרנס יחיד, כמה שתהיה ההכנסה שלו היא פחות מ-10,000 שקל. ממה שהבנתי, קו העוני היום זה 9,700, זה כבר קו עוני. רוב האנשים ברהט, רוב ההכנסות הן מתחת לסכום הזה ואז רוב המשפחות ברהט הן משפחות עניות. מתן הזדמנות לאישה לעבוד זה גם ובעיקר מעלה את רמת החיים וגם נותן שוויוניות, נותן הזדמנות לשוויוניות בהכנסה. אם היא משתתפת והיא שותפה אז היא גם שותפה בהחלטות. החלטות גורליות, גם שלה וגם לילדים שלה. אז תעסוקה, ותעסוקה, אדוני ראש העיר, זה תעסוקה בעיר ובסביבה. להסיע היום נשים לים המלח וגם לתל אביב, זה גם פוגע בילדים, שאין לך מענה לילדים האלה, שנשארים ללא השגחה וללא פיקוח של הורה. האב יוצא לעבודה, האמא נוסעת לשעות ארוכות לעבודה ואז הילדים נשארים וילדים ללא פיקוח, יש לנו בסך הכול שני מעונות יום לאכלס את הילדים ועם השתתפות מאוד גבוהה. אגב, ההשתתפות היא מאוד גבוהה והיא נטל כבד גם לאמהות עובדות.

שני מעונות היום של המועצה, יש ארגונים שמופעלים?

אחד של המתנ"ס ואחד פרטי של מעין השלום. זה הכול. איפה לשים את הילדים שלה? משפחתונים? יש לנו 27 משפחתונים שמופרטים ואין לנו זכות להחזיר אותם מסכנין.

סכנין הגיע לפה גם?

כן, סכנין הגיע לכל המדינה.

סכנין זה משרד החינוך של הערבים.

גברתי, גם תקנים לא נותנים לי. מכסות לאמהות עובדות, לא נותנים לי הזדמנות לפתח פה עוד משפחתונים בעיר ולתת הזדמנות לאמהות לצאת לעבודה. אלה דברים שמאוד מקשים.

ראש העיר דיבר על רהט כמקלט לנשים. ממזרח ירושלים, מהמגזר הערבי, מהמגזר הבדואי, הן בורחות, באות לכאן - - -

מה זה המגזר הערבי, המגזר הבדואי? כולנו ערבים.

לא, לא, כולם ערבים, אין לי ספק, אבל הן בורחות ומוצאות בעיר הזאת מקלט בגדול. אם סיימתי תקציב 138,000 שקל למקלטים לנשים מוכות, עכשיו עברתי את החצי מיליון שקל. חצי מיליון שקל לחצי שנה. זה נתון שעדיין לא העברתי לראש העיר והוא צריך לעדכן את התקציב. ככה זה, רבותיי. כל אישה שמגיעה - - - ויש לי גם משטרה - - -

אני מנסה לעשות חישוב על החצי מיליון.

אני אגיד לך מה הבעיה. חצי מיליון שקל תקציב של מקלטים לנשים מוכות.

כמה נשים זה?

ראש רשות צריך לתת חצי מיליון שקל על סעיף אחד, זה כמעט 150,000 שקל, או 200,000 שקל. זה על חשבון תאורה, ניקיון היישוב ועוד דברים. סעיף אחד, רבותיי. רבותיי, אני לא אומר, אני מחויב על פי חוק, אבל מצד שני הגישור, ראש העיר, דיברתי איתך על זה, בוועדה לקידום מעמד האישה, צריך לתת הזדמנות למגזר הערבי, למגשרים ולמכובדי העיר. שיש דברים, אם לא, אנחנו צריכים שתועבר למקלט. מי אני שאני אתנגח עם קציני משטרה? גם את הדבר הזה אמרתי ואני אומר, יש קציני משטרה שלא נותנים לנו הזדמנות לעשות את הגישור הזה ולתת הזדמנות לשקם את חיי המשפחה.

תן לי רק לשאול שאלה. בסופו של דבר העברת אישה למקלט, אתה יודע, אני הקמתי את המקלט הראשון באוכלוסייה הערבית והפעלתי אותו עד שנבחרתי, זאת החלטה של העובד הסוציאלי שמטפל בתיק לאחר שאתם בודקים את המסוכנות שנמצאת בה האישה.

לא נכון.

אלא אם היא מגיעה למשטרה קודם והמשטרה עושה מסוכנות.

מדובר על המשטרה. לא, אני לא העברתי מעולם מקרה מהמחלקה ישירות למקלט.

זה גם לא משהו שמרגיע אותי, שאתה לא העברת, כי בסופו של דבר יש מקרים שאנחנו מחויבים להעביר כי אחרת היא נמצאת בסכנה אמיתית.

אבל אישה ערבייה מהדרום מגיעה למשטרה כשהיא רוויה אלימות. היא לא מגיעה על כאפה או על בוקס או על ויכוח.

כמה נשים נמצאות במקלטים כאלה?

אני אומר לך, חצי מיליון - - -

לא, זה הכסף, אבל כמה נשים?

30 נשים היו במקלטים.

הם מלאים?

אבל אני אגיד לכם, רבותיי, חלק מהם שבאו רק לקבל את השירות הזה מרהט. אישה, למשל, שתפסו אותה - - -

זה מוזר. למה אני אומרת שזה מוזר? כי בעצם יש שני מקלטים ערביים בארץ.

יש גם במגזר היהודי, אנחנו משתמשים - - -

אני יודעת. קודם כל מכוונים למקלטים הערביים, אם אין מקום משבצים במקלטים. זו ההתמחות שלי. אבל זה מספר מאוד גבוה של נשים שנמצאות עכשיו במקלט.

דבר אחרון. רק דבר אחד אני רוצה לדבר, על תעסוקה, על הכשרות. להכשרות אנחנו צריכים תקציב. התקציב של עבודה קהילתית או תכניות לנשים, במיוחד לנשים בעיר רהט, תמיד דורשות, אגב, זה לא 25%, 30% השתתפות רשות, למה כשאנחנו מדברים על אישה, להכשיר אותה ולתת לה הזדמנות לתעסוקה מסורתית או מהתרבות דורשים השתתפות של 30%? אני חושב שזה צריך להיות 100% על חשבון המדינה. כאן אני מסיים.

אנחנו גם נשמע את חנאן, יועצת העיר למעמד האישה.

בוקר טוב לכולם. אני חנאן אלקרינאוי, אני יועצת ראש העיר למעמד האישה כבר שנה וכמה חודשים.

זה היה אחרי מכרז?

לא, זה מינוי של ראש העיר.

כי זה בחינם. אני גם צריך לעשות מכרז על משהו בחינם?

זה תוך כדי, כמו שהזכיר ראש העיר. בעיקרון אני עושה את זה בהתנדבות, יש לי משרה מלאה ואני עושה גם את העבודה שלי. ההגבלות שלי כיועצת, במיוחד כשמדברים על רהט, וגם הנשים הערביות בדרום, הצורך העצום לפעול למענן כי החברה הערבית בדרום נטתה להסתכל על האישה - - - אני מצטערת לומר את זה, אבל היא הסתכלה על האישה כחפץ בתוך החברה ולא כפרט משמעותי.

זו התפיסה שליוותה בתוך החברה הערבית בדרום. אני בתור יועצת באתי לעשות שינוי, כמו שסעיד אמר, כי הזהות המקצועית שלנו, אנחנו עובדים הסוציאליים ואנחנו באים לעשות שינוי וגם בתוך התפקיד של יועצת, לעשות שינוי במעמדה, בתפיסה שלה של עצמה, בתפיסה שלה איפה אני בתוך החברה ומה לעשות. אבל כמו שהזכיר ראש העיר, אני עושה את זה בהתנדבות ואני עושה את זה מהכיס שלי בעיקרון, אני משתתפת בכמה פורומים בדרום, פורומים בשלטון המקומי. זה מאוד מגביל, זה גם ב - - - כמו שהיה ביום שני - - -

הוועדה.

לא הצלחתי להגיע אפילו. עשיתי שיקולים שלי, מה כן ומה לא. זה פשוט מגביל אותי וזה חבל, כי כן ברצוני לעשות המון דברים, במיוחד שיש צורך עז לנשים בתוך החברה. ואני מקווה, כמו שהזכרת, עאידה, שבאמת תפתרו את הבעיה ובאמת לתת את ה - - - זה לא רק וי בתוך רשויות, שכן יש מינוי של יועצת לראש העיר, אלא שיש לזה משמעות וחשיבות בתוך השלטון.

סעיד הזכיר הרבה דברים ואני לא אחזור על הדברים של סעיד, אבל אני אדגיש את הקטע של התעסוקה. כמו שראש העיר הזכיר, בעיקרון יש הרבה נשים שכן רוצות לצאת לשוק העבודה, אבל כל הקטע של המעונות, לשלם למעונות, המטפלות זה יקר מאוד.

ועוד נושא מאוד חשוב, שזה מאוד קריטי בעיניי, השוק השחור והניצול של נשים בתוך העולם התעסוקתי. זה אומר במפעלים, בחקלאות, זה הזוי שאני שומעת שאישה עובדת 8 שעות או 12 שעות על 120 שקל ליום. בלי תלוש, בלי תנאים, בלי כלום.

נכון, זה את צודקת. אני שכחתי להזכיר, כ-4,000 נשים יוצאות כל בוקר לחקלאות, על 120 שקל ו-100 שקל, בחממות באזור.

קודם כל זה לא חוקי, זו עבירה על החוק, זה - - -

משעה שלוש בבוקר.

בדיוק, ואין לה ברירה אחרת. אנחנו מסתכלים על הדרום, הדרום הוא עני והאישה חייבת ומחויבת, היא לא באה לצאת לעבודה בגלל שהיא רוצה לצאת לעבודה, אלא כדי להתפרנס.

השאלה שלי, אלה שעובדות בחקלאות, אני מבינה שאלה העבודות, או אצל קבלן שאוסף את הנשים, הוא מקבל את הכסף והוא נותן מה שהוא רוצה לנשים.

זה עד היום. קבלנים.

אבל ידוע לכם על מפעלים מסוימים שתנאי התעסוקה בהם לפחות מתחת לשכר מינימום?

ידוע לי, אין לי שמות עכשיו, אבל שווה בדיקה ושווה להביא את כל הנתונים האלה.

כי גם לפני שבועיים - - - אני אפסיק להגיד מתי, כי איבדתי את - - -

את עוד צעירה, מה קרה לזיכרון?

לא, זה הרצף. אנחנו למשל היום סיימנו בחמש בבוקר בכנסת.

אבל קיבלנו שעות נוספות.

אתה קיבלת, אני לא. בגלל שאני ערבייה לא נתנו לי.

גם אישה.

אני יכולה להגיד משהו לגבי תעסוקה, מה שאמרה חנאן?

שנייה, אנחנו ניתן, אבל מה שאני רציתי להגיד, שהיה לנו דיון עם הנציבות לשוויון וזה אחד הנושאים שעלו ואנחנו כבר פנינו בעניין של פיקוח על תנאי תעסוקה, אבל אנחנו נצטרך למצוא תלונות קודם כל כדי שנוכל להתערב בנושא הזה.

תלונות? נשים בדואיות מתלוננות?

אני יודעת שזה קשה, במיוחד כאשר אחוז האבטלה הוא מאוד גבוה. בסטטיסטיקה אחוז התעסוקה של נשים ערביות בדרך כלל נמוך, אבל בין הנשים הערביות בדרום אפילו יותר נמוך, זה לא עובר את ה-18% למרות ש-72% מהנשים עובדות משרה מלאה, שזה הכי גבוה בין אחוזי המשרות של נשים ערביות באופן כללי. כלומר הנשים כן רוצות לעבוד ברגע שיש תעסוקה.

עאידה, אפליה בשכר זה לא באג'נדה שלהם, הם רוצים פרנסה.

אני יודעת. אני אמרתי את זה כמה פעמים, כאשר כל המשכורת שנכנסת הביתה זה 4,000 שקל עבודה שמכניסה 2,000 שקל משדרגת את ההכנסה של הבית בעוד 50%. בשבילנו 2,000 שקל זה מתחת למינימום, זה ככה, זה ככה, אבל זה שדרוג של 50% שנוספים שנכנסים הביתה.

בעיקרון אני אומרת, אם יש אפשרות בעיקרון בעיניי, כיועצת ראש העיר, לעשות את התפקיד, יש המון המון - - - צריך עבודה להעלאת המודעות בקרב הנשים, ובקרב החברה למעמד הנשים. אם נסתכל, סתם דוגמה, ואני יועצת ראש העיר ואני נאמנה לראש העיר ואני לא רוצה לעקוף את ראש העיר, אבל נסתכל עלינו כרשות, כרשות או כעיר, איפה יש לנו אישה בתפקיד בכיר בתוך הרשות.

את.

חוץ ממני. באמת. אני מסתכלת היום, אם יהיה מכרז לתפקיד בכיר בתוך הרשות, מובן מאליו שמי שצריך להיות מועמד - - -

איך הגדרת נשים בתפקיד בכיר? בגלל שהיא יועצת?

לא, כי אני מנהלת התכנית הלאומית לטיפול בנוער בסיכון. כי יש מנהלת אחת.

היא אומרת שבתפקידים בכירים ביישובים הערביים אין נשים, לא מנכ"לית, לא סמנכ"לית, לא גזברית.

אני יודעת. אני רציתי להבין למה הגדרתם אותה בתפקיד בכיר? ברור שהיא לא בדירוג הבכיר בגלל שהיא יועצת.

אני אומרת, באמת בתפיסה של הרשות, רהט היא דוגמה לכל הרשויות. איפה אנחנו נמצאות? איפה המודעות של הנשים לראות את עצמן בתפקידים בכירים שיכולות להשפיע.

עוד נושא אחד שאני אזכיר אותו, שהזכיר אותו סעיד, על הקטע של ההשכלה של האקדמיה. הבנות שלנו, המפלט היחיד שלהן בתוך החברה הערבית בדרום זה האקדמיה. מי שיכולה לראות את עצמה ולממש את העצמי שלה זה החברה. אנחנו מודעים למוגבלות של החברה, החברה פתחה צירים לאקדמיה, אז האקדמיה לפעמים הולמת את הבנות האלה, כמו שסעיד אמר, ברגע שהשכר, תנאי הקבלה, כל התנאים שמסתכלים על סטודנטית שמגיעה מתל אביב וסטודנטית ברהט באותה רמה אז בעיקרון זה חסם מאוד קשה וזה מגביל את המימוש העצמי שלה.

יש המון דברים, אבל מאחר שאתם רוצים לה - - -

אני בטוחה שאחרות ואחרים יציגו עוד נושאים, אבל הרצון שלנו הוא לתת לעוד כמה לדבר.

אני אבחר עוד מישהו ואחר כך תני חופשי לכל מי שירצה. אלהאם אלכמלאת היא מנהלת מרכז ידיד ברהט, אנחנו כעירייה הסכמנו ואפשרנו להם לפתוח את המשרדים שלהם בתוך משרדי העירייה. זה חריג, אבל היא מקבלת הרבה תלונות, בעיקר מנשים. בבקשה, בשתי דקות.

לי קוראים אלהאם אלכמלאת, אני עובדת כמנהלת מרכז זכויות ידיד ברהט. ידיד זו עמותה שעוסקת בתחום של זכויות. ברהט אנחנו קיימים מ-2002 ואנחנו מתעסקים בנושא של דיני עבודה גם, זכויות בעבודה, גם לגברים וגם לנשים. מגיעים אלינו למרכז לקוחות שהם גם גברים וגם נשים, אבל הרוב זה נשים. בנושא דיני עבודה רציתי לומר משהו על מה שחנאן אמרה. כל הנושא של תעסוקת נשים, יש בו קצת בעיה בהקשר של גם תשלום שכר נמוך, גם התפיסה באמת, כפי שאמרו פה, שהנשים לא באג'נדה שלהם שבאמת כמה ישלמו להם אלא לצאת להתפרנס. אני בדקתי את זה בעמותת ידיד ומצאתי שזו קבוצה של נשים, שזו אישה שנייה, שלישית, רביעית,שבהגדרה שלהם בביטוח הלאומי הם חלק ממשפחה מורחבת, שהבעל לא מאפשר לאישה לצאת לעבוד כדי לא לפגוע לו בהכנסה מביטוח לאומי. כשיש גבר עם שלוש נשים, אישה מוצאת עבודה בשכר של 4,000 ומשהו שקל היא צריכה תמיד לשקול אם לצאת לעבוד או שהבעל שלה יאיים עליה לא לעבוד, לקבל את העבודה עם משכורת טובה או לא לצאת לעבוד. אז היא מחפשת אלטרנטיבה, היא הולכת ומחפשת אצל קבלן משנה עבודה בשכר נמוך מאוד, כדי שתהיה לה הכנסה ולא לפגוע בהכנסה של הבעל מביטוח לאומי.

זה ככה, זה אמיתי. יש הרבה כאלה. יש בעיה נוספת בנושא תעסוקה, המרחק הגיאוגרפי. נשים יעדיפו לעבוד קרוב לבית בתוך היישוב וכמובן הרבה מעסיקים לא משלמים שכר הולם. למשל אני עזרתי למישהי להתקבל לעבודה באיזה עסק, שזה מין מסעדה כזאת, הם רצו לשלם לה 20 שקלים בשעה והיא עובדת מארבע עד 11 בלילה והיא צעירה, וכשאמרתי לה שמשלמים 24 או 25, היא אמרה לא, שזה קרוב לבית. עזרתי לה לדבר עם המעסיק וגם גישרתי בינה לבין לשכת התעסוקה, שימצאו לה עבודה אחרת. אני מדברת הרבה?

את לא מדברת הרבה, אני רוצה שתגעי בכותרות ולא ניכנס למקרים ספציפיים.

אוקיי. גם בתוך היישוב המעמד של האישה העובדת הוא לא כל כך טוב. האישה מחפשת עבודה בגלל מרחק גיאוגרפי קרוב לבית ואז מעסיקים מנצלים את העובדה הזאת ומשלמים שכר נמוך.

הנושא של מחסום התחבורה הציבורית מתחבר לזה. הרבה נשים היום יכולות לעבוד במקומות וביישובים ליד רהט, אבל הן לא עושות את זה בגלל שהתחבורה הציבורית ברהט עדיין לא כל כך מפותחת, היא לא מקשרת אותנו עם כל מיני יישובים ליד רהט.

בעניין לשכת התעסוקה, זה גם מתקשר לתעסוקת נשים. יש הרבה פרויקטים שיש להם שם, להכין אישה לעולם העבודה. מי שמגיעה, יש להם גיוס נפלא, כל מי שמגיעה כמובטלת או דורשת עבודה משבצים אותה בקורסים, יש להם נוכחות גבוהה, אבל אישה מגיעה לקורס הזה רק מתוך מחויבות, אם היא לא תגיע לקורס הזה היא תקבל סירוב.

לשכת התעסוקה, הם לא כלולים בתכנית של הרשות לקידום - - -

אבל בכל זאת הם מהווים בעיה. אני נתקלת בכל חודש במשהו כמו 18 פניות של נשים שקיבלו סירוב לא מוצדק, וזה אומר לא לקבל הבטחת הכנסה לחודשיים, רק בגלל שאישה אומרת 'אני לא יכולה לעבוד בבית חולים ברזילי כי ההסעה לא יכולה לקחת אותי מהיישוב שלי עד ברזילי'. היא לא כל כך ליד רהט, אז אומרים לה 'תגיעי לרהט', היא מגיעה לרהט, היא צריכה לשלם כל יום 100 שקלים נסיעות. היא צריכה להגדיל הכנסה או להפסיד כסף. אז היא מקבלת סירוב.

זו דרך הדלת המסתובבת. ככה הם יוצאות ממעגל הרשומים כמובטלות, זה מראה כאילו יש ירידה באבטלה, חוסכים את התשלום שהיו צריכים לשלם להן ובעוד חודשיים שוב הן נכנסות למעגל. ככה זה. הם הרי יודעים שיהיה סירוב.

עוד נושא שאני מטפלת בו בידיד זה הנושא שקשור לבית הדין השרעי. זה כל הנושא של פסקי מזונות בסכום של 100 שקלים מזונות לילד לחודש. 100 שקלים, יש כאלה פסקי דין.

הבעיה שלך בפסיקה או בהוצאה לפועל של הפסיקה?

בית הדין השרעי עצמו כמוסד. איך יקרה שמוסד כזה שמוציאים פסק דין שילד יקבל 100 שקלים לחודש. אם אישה באה ומערערת על ההחלטה הזאת היא לא יודעת על הזכות של לערער, היא מגיעה אליי עם פסק הדין הזה באיחור. היא הפסידה את הזכות שלה לערער על ההחלטה - - -

איך היא יודעת עלייך?

אני אומרת לה שיש לה את הזכות - - -

איך את מגיעה אליה, איך היא מגיעה אלייך? איך היא יודעת - - -

בחודש יש לנו 200 פניות בידיד, יודעים עלינו.

כן, אבל איך הנשים יודעות על קיום המרכז? איך הן מגיעות אלייך?

הם מגיעים אלינו דרך לשכת הרווחה, לשכת תעסוקה, ביטוח לאומי. אנחנו פה מ-2002, המון אנשים מכירים אותנו. יש לנו 200 פניות בחודש. אז אני מפנה אותם ללשכה לסיוע משפטי כדי להגיש ערעור על ההחלטה של בית הדין השרעי. לפעמים הם מגיעים באיחור. אז אני אומרת, המוסד הזה של בית הדין השרעי, קודם כל שיהיה בחוק פסיקה כזאת שאסור להם לקבוע מזונות - - - בסכום מינימלי.

בהליך האזרחי, לא בהליך השרעי.

רוב הנשים פה הולכות לבית הדין השרעי, הן לא הולכות לבית דין אזרחי.

אני מפנה אותם לבית דין לענייני משפחה, עדיף, שם הן יקבלו - - -

הבעיה שם שהאגרות הן יותר גבוהות - - -

לא, יש פטור במזונות. נשים מקבלות פטור.

צריך עורך דין.

יש עורך דין דרך הלשכה לסיוע משפטי. השפה היא באמת חסם, אבל אני פה איתם, אני מכוונת אותם, אני מלווה אותם, יש לי מתנדבים. זה אחד הדברים שבית הדין השרעי, שם צריכה להיות פסיקה - - - למשל בית הדין השרעי ביפו, פחות מ-850 שקל לילד הוא לא יפסוק.

שזה גם כן לא משהו.

אבל לפחות זה משהו.

תחשב מה צריך להאכיל את הילד כל יום, וצריך לחנך אותו ולשלוח אותו לבית ספר ולקנות לו בגדים ולטפל בשיניים שלו ולקנות לו תרופות.

עוד נושא באמת חשוב שאני רוצה לומר. כל הנושא של הטופסולוגיה לביטוח הלאומי. יש משפחה וזוג הגיש תביעה להבטחת הכנסה, אז תמיד הבעל מתייחס לקצבה של הביטוח הלאומי, קצבת קיום, כאילו היא שלו והוא מנהל אותה. כשבאה אישה והיא אומרת 'אני רוצה את החלק שלי מהקצבה', הם לא מיד מאפשרים לה זאת. זה קורה בהבטחת הכנסה, בקצבת נכות. זה קורה גם בקצבת זקנה, שביטוח לאומי לא ממהר לשלם לאישה בנפרד את הקצבה, אלא הוא שולח אליה מכתב, כמובן בשפה העברית, שזה חסם, השפה, האישה לרוב לא מבינה מה מבקשים ממנה והיא לא מתייחסת למכתב הזה ואז הגבר מקבל את הקצבה כמה חודשים וכשהיא מתקשרת ואומרת 'אני רוצה לקבל את הקצבה שלי', אז אומרים לה 'את מקבלת כבר', היא אומרת, 'לא מגיעה לי שום קצבה', 'שלחנו לך מכתב אם את רוצה שנשלם לך בנפרד'. היא לא הבינה את המכתב הזה. אז אנחנו מתערבים בתמונה הזו ומנסים לשכנע את הביטוח הלאומי לפצל את הקצבה, שאישה תקבל אותה לבד. הייתי אומרת למה אין טופס כזה מראש בביטוח לאומי? טופס מראש שהוא מוכן בתוך הטפסים של הביטוח הלאומי שמסביר לאישה באמת מרגע הגשת התביעה ש'יש לך את הזכות שנשלם לך את הקצבה בחשבון נפרד'.

עוד נושא, יש טופס שנקרא 'שאלון ידועים בציבור'. בחברה הבדואית, כשגבר מתחתן - - -

יש הרבה ידועות בציבור בחברה הבדואית.

כן, הם לא קוראים להם ככה. אני מנסה לחנך את האנשים שיגידו שאני אישה, הם קוראים להם חברה.

מי קורא להם?

הבעל.

המוסד הישראלי קורא להם חברה.

אני לא מתווכחת איתך - - -

הן נשים לכל דבר. עם כל הכבוד.

אני בעד. גם אני מחנכת נשים להגיד את זה, שאת אישה - - -

רק המוסד הישראלי אומר עליהן חברות וידועות בציבור.

המוסד הישראלי, שזה הביטוח הלאומי, קורא להם ידועה בציבור.

גם הרבה מהגברים הנשואים משתמשים במושג הזה כדי להתחמק מהמחויבות לפי החוק שאוסרת לגמרי.

אז מה שקורה, יש בעיה עם הנשים שיולדות. אישה שהיא רווקה, היא בפועל נשואה, היא ידועה בציבור, כשהיא יולדת אז קשה לה להוכיח שהיא רווקה, כי היא ילדה, וקשה לה להוכיח שהיא נשואה כי אין לה מסמך ביד שהיא נשואה. מה שקורה, כשהיא יולדת בבית חולים סורוקה, הכי קרוב אלינו, היא מקבלת מכתב שעליה לשלם חוב בגין הלידה. הביטוח הלאומי לא ממהר לשלם עבור הלידה, לכסות את הוצאות הלידה בגלל שקשה לה להוכיח אם האבא של הילד שנולד כרגע לאישה הזאת הוא ישראלי או לא. אז לא משלמים.

שנייה. שנייה.

חשוב לי להסביר את הנקודה הזאת. אלה דברים שאני מטפלת בהם מ-2002 ואני יודעת על מה אני מדברת.

את מדברת על אותן חברות שנולדו להן ילדים ואז הן זכאיות לביטוח לאומי.

הן זכאיות לקבל קצבת ילדים, מענק לידה וכיסוי בגין הלידה. ביטוח לאומי לא ממהר לשלם כי הוא מתאר לעצמו שאישה רווקה, ערבייה, זה קורה אצל הערביות בדרום, שאולי הבעל שלה הוא לא ישראלי אז הוא לא ממהר לשלם. אישה כזאת אמורה לקבל הביתה מכתב - - -

אפילו אם הבן זוג הוא לא ישראלי היא ישראלית והזכות הזו היא בשבילה, לא בשבילו, על זה שהיא ילדה לו.

אז בפועל מה שקורה הוא ההיפך.

הם יכולים לשלם לה בלי שאלות.

סליחה, תנו לי להגיד את זה כי אני יודעת את זה. יש 1,000 נשים כאלה היום במחלקת הגבייה.

אני לא מטילה ספק בעובדות שאת מביאה, שיכול להיות שמעכבים לנשים תשלומים ודברים כאלה. אני לא מטילה ספק בזה. מה שאני אומרת, שאין כל זכות לעשות דבר כזה.

אז איך את יכולה לטפל בזה?

לפי החוק מחויבים לשלם לה.

אז יש לי היום במחלקת הגבייה של סורוקה כ-1,000 נשים שעומדים לתבוע אותן בגלל בעיה כזאת.

אז אני רוצה שתעבירי לי - - -

יש 1,000 נשים שלא מקבלות את ה - - -

שבית החולים הולך לתבוע אותן בגלל לידה.

שהבעל לא ישראלי? אבל כמו שעאידה אומרת, זה לא משנה מי הבעל, חשוב מי האישה.

הן ילדו בבית?

לא, הן ילדו בבית חולים סורוקה. הביטוח הלאומי לא כיסה עבורן את הוצאות הלידה.

אפילו ברישום הילד לא אכפת.

זה לא חובה לזהות מי האבא.

כן, בתעודת לידה אפשר אפילו לא לרשום ולא חובה גם שיהיו נשואים כדי לרשום אבהות. זה לפי החוק. זה ברור. אני מבקשת ככה, כדי שנתקדם קצת. אני רואה שכל הבעיות שאני מכירה מכל המדינה מתרכזות עכשיו פה. אני ארצה לקבל לפחות דף אחד שמסכם, אנחנו פה רשמנו, ואני אומרת לך שאני רוצה לעקוב אחרי הנושא הזה. אנחנו בדרך כלל עוקבים אחרי כל בעיה ואחרי כל ישיבה אני כבר מוציאה את המכתבים ומתחילה לפעול מול המשרדים והצוות הנהדר הזה עוזר לי תמיד. בעניין סורוקה אני רוצה לקבל יותר מידע כדי לפנות לביטוח הלאומי כדי לטפל בזה מיידית. יכול להיות שמתוך ה-1,000 יש נשים חסרות מעמד.

פחות מ-500 שמה. אבל עדיין הן נשואות לישראלים.

בסדר, אז אנחנו נצטרך להפריד קצת - - -

אם הן נשואות לישראלי הן מקבלות?

לא. הבעל צריך לעשות את כל ההליך מול הביטוח הלאומי.

אז אנחנו נצטרך לטפל בעניין הזה באופן יותר שוטף. תודה רבה.

איך אני אעביר לך את הדף הזה?

לכנסת, לוועדה.

הנה, הצוות לידך.

אני אצטרך עכשיו להתחיל להתמקד. בדרך כלל אני עובדת עם סטופר, אבל עכשיו באמת נצטרך כותרות יותר כדי שנתקדם.

לפרוטוקול, אני עטא אבו מדיעם, אני סגן וממלא מקום ראש העיר בעיר. אני יושב ראש ועדה למניעת אלימות ויושב ראש ועדת משנה לתכנון ובנייה. קודם כל אני מברך את חברת הכנסת עאידה על הובלת נושא מעמד האישה. חשוב מאוד שעאידה, שכל האג'נדה שהייתה לך ורקורד העשייה במגזר הערבי, תשקף גם את העבודה שלך בכנסת כחברת כנסת ערבייה שבאה מהציבור, את יודעת בדיוק מה הבעיות. אני מאוד שמחתי שאתם פה, מקווה שתצליחו.

יכול להיות שאני אגיד כמה דברים שהם לא צפויים, מעמד האישה הערבייה בנגב הוא בשיפור. אין אף אחד שיכול להתכחש לזה שמעמד האישה הערבייה כפי שהיה בשנות ה-50 וה-60 לא נשאר איך שהוא, זה לא נכון, מעמד האישה הערבייה בנגב הוא בשיפור ניכר מכמה היבטים, חברתי, כלכלי, אקדמאי, אבל הוא עדיין בפיגור מבחינת המישור הארצי, או לפחות בהשוואה למגזר הערבי בצפון או במשולש, אנחנו מאחוריהם. השיפורים הם גדולים, אבל מאחר שהחברה הערבית בנגב או הבדואית נכנסת להרבה שינויים אז מן הדין שכל המערכות ישתנו בהתאם. המדיניות הממשלתית הרב שנתית נשארה על כנה, היא לא משקפת את הגידול הטבעי, היא לא משקפת את השינויים המתחוללים בחברה, במיוחד בנושא האקדמי. הנשים הערביות בוחרות ללכת ללמוד, כי הלימודים והאקדמיה זה הנשק של העתיד וזה נותן להם מפלט מאבטלה. בנושא החברתי יש יותר גיבוי לאישה הערבייה בנגב לצאת לשוק החופשי, לצאת לעבוד, לבחור את בעלה.

השינויים הם רבים, אבל עדיין אנחנו בפני כמה נקודות מרכזיות לשינויים נוספים. בתחום הכלכלי, אני לא אחזור על מה שאמרו החברים, זה לב ליבה של הבעיה. אישה לא רוצה להיות בין ארבעה קירות בבית, היא רוצה ללכת ולצאת וללמוד ולהרגיש שהיא חלק מהחברה.

אני חושב שאתם בכנסת, אני כלוביסט בעבר, בשנות ה-90 הייתי בכנסת, אני יודע מה זה עבודה של ועדות, אתם צריכים ללכת לתיקוני חקיקה, או לתמוך בתיקוני חקיקה שהיו בקדנציה שחלפה. אני חושב שהגיע הזמן שנתחבר לדברים של חנאן ושל נשים אחרות שחובה שמועצת עיר נבחרת או לפחות רשימה שיהיה בה אחוז מסוים של נציגות מהמגזר.

עשינו את החוק הזה, כבר העברנו חוק בעניין בחירות מקומיות שמחייב - - -

ברשימה או בתוצאה? את מדברת על הרשימה.

לא, בחברות במועצה בסופו של דבר, בתוצאה.

זה עבר בשלוש קריאות?

זה עבר, זה חוק. זה אחד מהישגי החקיקה שלי לפני שנכנסתי לכנסת.

אני מאוד שמח. אני חושב שמאגר האבטלה לא כלל את האבטלה הנכונה לגבי נשים מובטלות. הרבה נשים, יש לי שתיים בבית, בנות מעל 19 שלומדות, ואחת לא לומדת, שמתביישת לגשת לאבטלה. היא אצלי בבית, אני מפרנס אותה, היא מתביישת לגשת לאבטלה וזה נתון שלא רשום במאגר. כך שיש הרבה בנות - - - אנחנו 50% מבחינת אחוזים, אנחנו עיר של נשים, אם אנחנו סופרים נשים וגברים, הנשים גוברות עלינו במספרים וגם בדברים אחרים. את הדבר הזה אני רוצה שתציינו.

הנושא של מעמד האישה, אני לא רוצה להגיד האישה השנייה, אבל האישה בכלל, שאין לה מעמד, במיוחד האישה הפלסטינאית. האישה הפלסטינאית, האישה מהמגזר שהיא לא מהגדה המערבית, יש לה המון תומכים. אם לא הבעל יש לה את האבא ואת האחים ואת המסלול המשפטי. האישה שהיא מהגדה המערבית, יש לה בעיה, הן מהממסד, ואם היא נופלת מהחברה בגלל בעיות וסכסוכים אין לה רק את אלוהים. שם יש לנו בעיה של איחוד משפחות, בעיה של ביטוחים, אין לה ביטוחים, אם היא מסתכסכת עם בעלה כמעט שאין סדר של מפגשים עם ילדים. פירוק התא המשפחתי במגזר הבדואי הוא מהקלים ביותר ומהמהירים ביותר.

הרווחה יודעת על מה אני מדבר, קל מאוד לפרק בגלל שמתחברים אלינו בתקלות המשפחתיות הרבה אנשים. אם היה מגע עם החברה, פתאום כשיש תקלה בתא המשפחתי נחשפים למערכות שלא יודעים להסתדר איתם ואז זה מתפרק, עם משטרה, עם עו"סים, עם מגשרים. לכן אני מבקש מהוועדה המכובדת לשים דגש על מעמד האישה הפלסטינאית, היא אישה לכל דבר, היא אמא להרבה ילדים כאן ואם לא נשנה בחקיקה של החוק הגזעני הזה של איחוד משפחות משנת 2000, 2000 וכמה?

2002, הוראת השעה התחילה. ניסיתי לשנות את זה לפני שבועיים ואז נתבקשתי למסור את תעודת הזהות שלי.

בהצלחה.

אני אתייחס רק לשלושה נושאים עיקריים. קצר.

אני אבקש עכשיו להתמקד באמת בבעיות שמחייבות פתרון יותר מאשר - - -

אני לא מחפש נאומים, אני מחפש שלוש נקודות מסר וזהו. שמי אחמד אלנסאסרה, אני סגן ראש העיר. הנושא הראשון הוא נושא חשוב מאוד, אני רוצה לראות בחברי הדירקטוריון של החברות הממשלתיות נשים בדואיות, או ערביות בכלל, מכל המגזר הערבי. עד עכשיו לא שמעתי, באף חברה ממשלתית אין חברת דירקטוריון אחת מקרב הנשים.

הנקודה השנייה, הבעיה של משרד הפנים היא בעיה חמורה מאוד. יש אנשים שכבר יש להם 20 ו-25 שנה שקיבלו תעודות זהות ישראליות והיום לוקחים להם את תעודת הזהות בחזרה ממשרד הפנים. זה נושא חשוב מאוד. מחפשים כל מיני טרטורים וכל מיני אילוצים - - -

זה נכון. אני רוצה, ברשותך, לחזק את הטענה הזאת. יש נשים שהן כבר סבתות, הילדים שלה שירתו בצבא ויש לה תעודת זהות ישראלית וכנראה אחד מבני המשפחה שלה בשטחים או ברשות הפלסטינאית עשה מעשה שהוא דרוש לשב"כ או פגע במשהו, ואז באים לאותה אישה, מזמינים אותה לתחנת המשטרה, אומרים לה 'תבואי', בא נציג השב"כ, לוקח לה את תעודת הזהות, גוזר אותה ואומר לה 'תלכי הביתה'.

אני לא מאמינה.

כן. כן.

אין לה אזרחות. במעמד תושב קבע.

לא, היא קיבלה אזרחות.

יש כאלה שאין להם.

היא תבדוק את זה.

לא, לפני שאני בודקת אני צריכה דוגמה, שתיים, שלוש.

אני אעביר לך. אם את צריכה עשר דוגמאות, אני אעביר לך עשר דוגמאות. לוקחים לה תעודת זהות. גם ללא שב"כ לוקחים לה תעודת זהות ואומרים לה - - -

אני מחזיקה אותך אחראי לשלוח לי - - -

שוללים ממנה את תעודת הזהות בגלל שקרוב משפחה שלה עשה איזה שהוא - - -

משהו בשטחים.

גם וגם, גם עם וגם בלי.

אנחנו צריכים שמות. לוקחים, פונים לשב"כ ושואלים אותו אם הוא מכיר את המקרה הזה.

בדיוק, בגלל זה אמרתי, אני אחכה לשמות כדי שאני אוכל לטפל בזה.

בדקה נדע את זה.

בלי שמות אני לא אצליח לעשות כלום.

את תקבלי גם שמות, מעל עשרה שאני מכיר אישית. אני לא רוצה להיכנס לזה.

אני לא מפקפקת במה שאתה אומר, אני רק אומרת איך אפשר לטפל בזה.

עוד נקודה מזווית אחרת, בתוך עידוד עסקים קטנים. הנשים הבדואיות רוצות לעשות, רוצות לעשות מפעלים לעצמם ותעשייה לעצמם, הרקמה, חרוזים, כל מיני דברים וצריך סיוע בנושא הזה.

הנושא האחרון, הנערות הבדואיות שמוצאות את עצמן במשפחה אחרת ובנישואים אחרים. אני בית חסות, במקרה, בתרומה, אף פעם לא לקחתי גרוש אחד. אני חושב שהנושא הזה הוא נושא כבד שצריך גם למצוא פתרון כללי. בית חסות כללי לכל המגזר. אני חושב שזה דבר חשוב מאוד.

בית חסות לנערות?

כן. אני בתרומה עושה את זה ויש כאלה שעושים את זה בתרומה, אנחנו צריכים - - - פעם דיברנו ברווחה בנושא הזה. סיימתי, תודה.

תודה.

יש לנו המשך של הסיור הזה, אני מאוד מבקשת, יש מישהו או מישהי שרוצים, בואו נעשה את זה, שתי דקות לכל אחד. תאמינו לי, אני למדתי בחודשיים האחרונים שאפילו בדקה אפשר להגיד.

אני רוצה לדבר בהתחלה על האוכלוסייה הבדואית, כי האישה הבדואית נובעת מהאוכלוסייה הבדואית. לאחר קום המדינה העיור שנכפה על האוכלוסייה הבדואית זה נתן להם מהפך לטובה. הבדואים שהחליפו את הגמל במרצדס והחליפו את האוהל בבית מגורים מאבן, גם האישה הבדואית רוצה להתקדם ולהיכנס ולסלול את דרכה לתוך המשק הישראלי. הבעיה שלנו העיקרית היא בהכשרות מקצועיות. כל החברים דיברו על הנושא הזה, לפני חודש-חודשיים היה לנו יריד תעסוקה ואנחנו ראינו כמה נשים בדואיות הגיעו ליריד התעסוקה שהן דורשות עבודה. הן השתתפו ביריד, רכבת ישראל וכל המוסדות במדינה. כשאנחנו רואים האישה הבדואית, קודם כל יש לנו שוויון אנושי, מבורא עולם, בין גבר לאישה, אנחנו שווים, הגבר והאישה, וכשאנחנו רואים באישה הבדואית שהיא רוצה להשתתף במקור ההכנסה של המשפחה, אז הבעיה שלנו חוזרת לתעסוקה. בתעסוקה צריך השכלה, צריך לעשות קורסי הכשרה מקצועית שהן יצליחו להתקדם בתעסוקה.

נקודה אחרונה, צריך להתחיל קודם בשלטונות הממשלה, נראה איך משלבים את הנשים בשלטונות הממשלה. אם משלבים אותם בכל המוסדות - - -

בשירות המדינה, בשירות הציבורי.

בשירות הציבורי. השתלבות האישה הבדואית גם תיתן להם תמיכה ועידוד. תודה.

תודה לך.

אני עובד סוציאלי באגף הרווחה בעיריית רהט. אני רוצה להגיד כמה משפטים לפני ולצנן קצת את האווירה העכורה והשחורה של הנשים הבדואיות. לדעתי האישה הבדואית נמצאת בתהליך מאוד מתקדם של זכויות במעמד האישה. יש הרבה נשים שכן יוצאות ויש רופאות בדואיות ואחיות ומקצועות פארא רפואיים ואחרים. אני עושה הפרדה מאוד גדולה בין מעמד האישה בכפרים המוכרים לבין מעמד האישה בכפרים הלא מוכרים. שם המצב הוא עגום מאוד, קשה מאוד וזה גובל בהתעללות, התעללות נפשית, רגשית, אין לאישה שם שום מעמד, שום זכויות, שום דבר.

אצלנו, לפחות בעיר רהט, אני יכול להתייחס למעמד האישה בשלושה ממדים, שלושה מעגלים. המעגל הראשון, מעגל הזכויות. קודם כל יש לנו תופעה, אמנם לא גדולה, אבל תופעה של נישואי קטינות, שהן מתחת לגיל נישואין, תופעה שהיא מתחת לעין החוק, ושום דבר בהיבט הזה לא נעשה. המדינה יודעת על זה, זו תופעה שבנות 14 כבר אמא. יש לנו גם ברהט וגם מחוץ לרהט. דבר נוסף, במעגל הזכויות, על מנת שאישה בכלל תתפנה - - -

אבל זה מחייב התערבות של עו"סים.

זה מחייב התערבות של עו"סים, אבל המדינה יודעת גם על נשירה והמדינה יודעת על העסקת קטינים בשטחים בחקלאות, הרבה דברים המדינה יודעת וזה לא נעשה.

ואנחנו יודעים.

כן, כולם יודעים, גם משרד הרווחה, גם העירייה וגם המשטרה, כולם יודעים, שום דבר לא נעשה בהיבט של מניעת העסקת קטינים או קטינות, במיוחד בנות, מניעת נישואי קרובים, נערה בת 15 כבר אמא, בעוד כמה שנים כמובן הוא יגרש אותה והוא יתחתן עם עוד אחת והיא תהיה נטל על החברה ולכן המדינה צריכה למנוע את זה והמדינה, לצערי, לא נמצאת בתחום הזה של מניעת נישואי קטינות.

דבר נוסף, על מנת שאישה בכלל תהיה פנויה ללכת לאקדמיה וללכת לתעסוקה, קודם כל היא צריכה לקבל מינימום של זכויות בתוך המשפחה שלה, לבחור את בן הזוג שלה, לבחור את המקצוע שלה, לבחור את צורת המגורים שלה. זה לא קורה, לכן אישה לא יכולה ללכת ולהתקדם.

דבר נוסף, הנושא של השלמת השכלה. פועל היום ברהט בית ספר להשלמת השכלה, אבל עדיין לא מספיק, צריך להרחיב ולהגדיל אותו. וכמובן נושא הנשירה, יש בנות שנושרות, שכיום לא נמצאות במסגרת, ולכן צריך לתת את הדעת גם לעניין הזה.

יש לכם קב"סים?

יש קב"סים בעירייה, אבל שוב, נושא האכיפה.

אחוז הנשירה הולך ויורד.

אנחנו בעירייה, גם ראש העיר וגם סעיד, מנהל הרווחה, אנחנו עושים הרבה מאמצים, אבל עדיין המדינה היא זו שאוכפת, לא אנחנו אוכפים.

למדינה יש זרועות. הקב"ס אמור להיות זה שאוכף את החוק. בטוח שראש הממשלה לא יגיע כדי לאכוף את החוק במקרה הזה. הקב"ס, זה התפקיד שלו.

כן, אני אתן לאישה. תעשו לי טובה, מהר, אנחנו כבר מאחרים לחלק השני.

זה באמת חשוב לי אז הגעתי על פי בקשת ראש הרשות. אני לא רוצה לחזור על הדברים, מי שדיבר פה, כולם באמת דיברו על מציאות שקיימת בכל היישובים הערביים בדרום, כולנו חווים את אותן הבעיות, אותם העניינים, ואני חייבת לחזק את סלימאן, שבאמת הנשים עוברות פריצת דרך מאוד טובה, יחסית, לא מספיק, אבל יחסית המצב הולך ומתפתח, אבל חסרים המון המון משאבים כדי לעזור ולקדם.

הנקודה שאני רוצה להוסיף פה על כל מה שנאמר, זה היחס של ביטוח לאומי ושירות התעסוקה לאוכלוסיית הנשים במיוחד. הנשים הן הלקוחות העיקריים שלנו ברווחה וגם בביטוח לאומי. הן נטושות, הן מוזנחות, הן לא מקבלות את הזכויות הבסיסיות שלהן, אפילו מהבעל, והן פונות לביטוח לאומי ושם מכשילים עד אין סוף. היום יש אופנה חדשה ששירות התעסוקה מחזיר את האנשים שהולכים להתייצב כמבקשי עבודה דרך הבטחת הכנסה, נשים, 'לכי תשיגי עבודה 4 שעות ונפטור אותך מלהתייצב'. שהיא תלך לחפש עבודה. ואז חוזרים אליי, 'תמצאי לי עבודה'. אני שירות תעסוקה? יותר מעשרה מקרים לאחרונה, צריך להיכנס חזק לכל המדיניות של ביטוח לאומי ובאמת לבדוק איך מקיימים את החוק.

עוד נקודה שאני חייבת לדבר עליה, נושא בתי הדין השרעיים, לא להגן, אבל להיות באמת כנים ולהגיד את זה. אני נתקלת במקרים של נשים שאין להם שום הכנסה, הבעל לא מפרנס והדרך היחידה שלה זה לתבוע מזונות שלצערי אפקטיביים, לצערי הרב אפקטיביים. היא הולכת לקאדי ואומרת לו 'אני רוצה רק 400 שקל, שביטוח לאומי ייתן לי את ההשלמה', והיא לא תעז לקחת את פסק הדין הזה אפילו כדי לבצע אותו בביטוח לאומי, שלא תאבד דברים אחרים, זה גירושים, זה ילדים, זה הכול, העיקר שתהיה לה הכנסה של 2,000 שקל השלמה. שואלים אותה 'את מקבלת?' 'כן, הוא שולח לי עם אח שלו'. אני מכירה הרבה מקרים כאלה, האישה בעצמה מבקשת את הסכומים האלה.

אז ביטוח לאומי באמת חייבים להיכנס, גם תעסוקה, יש המון מה לעשות. האוכלוסייה במעבר וחייבת התייחסות מיוחדת. חייבת.

תודה. לצערי זה לקראת הסוף, אבל הייתי שמחה אם הייתי שומעת איזה תכניות קיימות, מה חסר מבחינת תכניות, לפרט קצת. זה היה יכול להיתרגם לעשייה יותר ברורה אחר כך. אבל אנחנו נשמור על קשר, זה מפגש שאנחנו נכיר ואחר כך נבדוק.

אני עובדת סוציאלית במקצועי, אני ברהט, אני כיום עובדת סוציאלית ב'עיר ללא אלימות'.

זה המבנה ממול. זה המבנה של ידיד וזה המבנה של 'עיר ללא אלימות'.

כן. אגב, לכולם אני מכניס את זה, גם את כיכר המדינה אני מוכן להביא לפה, אין לי בעיה.

אני רק מעלה כמה נקודות למחשבה וזה עלה לי תוך כדי הדיון. אני לא אגיד שום דבר נוסף, הם אמרו כל מה שאני חושבת, כעובדת סוציאלית, כבחורה שגדלה בחברה שהיא קצת מקפחת את האישה, קצת, אני רק אגיד, חומר למחשבה, למה אישה כאישה צריכה לעשות את אותן שעות עבודה כמו גבר? צריך לחשוב על זה, האם צריך להקטין את שעות העבודה של האישה?

יש הקלות לנשים בעבודה. אישה עם ילדים יוצאת יותר מוקדם.

לאמהות. חצי שעה.

ברור, לאמהות. את אומרת אישה - - - נשים יהודיות נאבקות על שוויון מוחלט, ברגע שתחליטי שאישה עובדת פחות בגלל שהיא אישה, אז תקוממי עלייך את הנשים. כי גם השכר יהיה יותר נמוך.

אתה לא רוצה לשמוע את הדעה שלי?

אני חושבת שזה דיון מאוד מעניין, התנועה הפמיניסטית חצויה בנושא הזה, אבל בואו נתמקד בבעיות. אנחנו עדיין בשלב של לחפש עבודה, אחר כך נתחיל להפחית את השעות.

אני רק רוצה להגיד משהו על המקלטים. את הקמת את המקלט הראשון ותבורכי, זה הציל כמה נשים, אבל גם זה לצערי - - -

כמה אלפים.

לצערי זה הרס כמה בתים.

זה לא הרס אף בית. מי שהרס את הבית זה הגבר האלים. תזכרי את זה טוב.

נכון, את צודקת, אבל גם - - -

מי שהורס את המשפחה זה הגבר האלים, לא האישה שנסה על חייה.

את צודקת, אבל גם אנחנו צריכים לחשוב - - - את צודקת, אין לי שום מחלוקת איתך - - -

כל הזמן הגבר אשם.

כשהוא מרביץ, כן.

אין לי שום מחלוקת איתך, אבל אני כאישה שחיה בחברה צריכה - - - אני מדברת, סליחה, שמעתי בשקט, אז בבקשה.

לא, אבל בואי נעשה - - - אני רוצה לחדד, אנחנו יושבים פה לא כדי להתווכח אידיאולוגית, אנחנו לא נשנה את - - -

לא, אני רוצה להציע.

תשמעי אותי עד הסוף. אני רוצה להתקדם לשמוע מה הבעיות כדי שננסה לפתור אותן. אם נתווכח מה אני מאמינה בנושא אלימות ומה את מאמינה ומה עשה המקלט, אני אתן עכשיו הרצאה של עשר שעות מה עשה המקלט, אבל זה לא בשביל זה.

אני לא רוצה להיכנס לזה, אני רק רציתי לתת הצעה.

סיימי. אני רוצה לעזור לעאידה. עאידה היא אורחת, יש לה זמן מוקצב, גם לנו יש זמן מוקצב. היא לא באה לשמוע את כל המצוקות - - -

אני רק רציתי לתת הצעה כיצד לפתור את הנושא.

בבקשה, ההצעה שלך ואז נעבור.

אני רק רציתי להציע להקים מרכז לעזרה ותמיכה לנשים, שהוא לא תחת כותרת של נשים נפגעות אלימות וגם לא תחת כותרת של רווחה, שזה משהו שיהיה מקובל חברתית ותרבותית.

מודל כזה חדש.

למה תוקפים אותי? בסך הכול רציתי להגיד את הדעה שלי.

מנסים לחדד, כי אנחנו לקראת הסוף. פשוט מאוד. אני לא ארשה לאף אחד לתקוף אותך.

וגם נקודה אחת אחרונה, שאף אחד לא התייחס אליה פה. כשמדברים על המעמד של האישה וצריך לקדם את המעמד של האישה, לא לשכוח את המעמד של הגבר, כי אם אנחנו רוצות להתקדם, אנחנו לא רוצות להשאיר אותם מאחורה. אני לא רוצה לקחת אחריות וכשאני אתחתן לפרנס את הבית ולגדל את הילדים ולקבל את כל האחריות. אני רוצה שהוא גם יהיה משכיל, יגדל איתי את הילדים ויפרנס איתי את הבית.

ברור.

חברים, יש לי רק שני דברים שהייתי מבקש להציע. הקבלנים שמעסיקים את העובדות כאן בנגב לוקחים אותם משעה שלוש לפנות בוקר, מחזירים אותן בחמש בערב, משלמים להם, יש כאלה משלמים 80 שקל, יש כאלה שמשלמים 100-120 שקל. זה לא יכול להיות ואין להן שום זכויות. לא משלמים עבורם, לא ביטוח לאומי, לא כלום. גם המפעלים, בתי האריזה וכל הדברים האלה, מודעים לדברים האלה ולוקחים קבלנים, מעדיפים לקחת קבלנים כדי שלא ישלמו את החובות של העובדים. זה אחת. נקודה מאוד חשובה.

עוד משהו. בפזורה, בנגב - - -

שהיא מה?

הכפרים הלא מוכרים. בסדר, יש פזורה שהם גם לא - - - יש בתים.

כן, בואו נשתמש במונחים הנכונים.

להשתמש במונחים הנכונים, נכון.

יש הרבה ערבים וערביות עם תעודת זהות כחולה בלי אזרחות והם נולדו כאן ולא התחתנו מהשטחים. לא, הם נולדו כאן. לאבא שלו יש אזרחות ולו אין, לאמא שלה יש אזרחות ולה אין. בפזורה נמצאים בנגב, בשבטים, חלק מהם - - -

אני רוצה להבין, מה זאת אומרת שיש לו תעודה כחולה - - -

אני לא מבינה איך יכול להיות.

בדיוק, יש לו תעודת זהות כחולה והוא לא אזרח?

כן, הוא לא אזרח, הוא רק תושב.

תסביר.

אמא שלו עם אזרחות - - -

חסין, אמא שלו, אבא שלו, איך יכול להיות שתעודת הזהות כחולה ואין לו אזרחות?

אין לו. יש הרבה. אני אומר לך, בתוך השבטים יש, ויש הרבה בעיות ונתקלנו בזה לא מהיום, כבר שנים. יש לו תעודת זהות כחולה, אבל אין לו אזרחות, הוא לא יכול לקבל דרכון, לא יכול כלום, לא שום דבר.

איך מסבירים את זה?

מקרים מהסוג הזה אני גם יודע ושמעתי, אבל לדבר בעלמא, בלי פרטים, בבקשה, מי שיש לו פרטים שיעביר ל - - -

רק שנייה, פרטים נצטרך כשנתחיל לטפל, אבל קודם צריכים להבין. יש עוד נקודה? חסין, יש לך עוד נקודה חוץ מזאת?

אלה שתי הנקודות.

תודה. אני רוצה להבין איך משרד הפנים הסביר לזה שהוא נתן תעודת זהות בלי אזרחות. אם יש למישהו הסבר, בבקשה, קצר.

אני מתנדב להסביר. יש עשרות בתוך העיר כאן ברהט, עשרות. יש טיפול בתושבות ארעית, שלא מקבלת מעמד. אפילו אחרי כמה שנים מקבלים רק תוקף לתושבות הערבית, היא מצביעה לעירייה בלבד, היא לא מצביעה לכנסת וכשהן רוצות לעבור למצוות החאג' ומכה אין לה פספורט ישראלי, היא צריכה לקבל - - -

אתם מדברים על תושבות השטחים שקיבלו - - -

אני לא מדבר על תושבות השטחים, אני מדבר על אזרחים ישראלים.

אפשר להמשיך לתת דוגמאות עד אין סוף. אני מאמינה שהמצב קיים כי אתם מתארים אותו. יש כאלה שהן תושבות בגלל שהן קיבלו לפי החוק של האזרחות, לפני הוראת השעה, ולא השלימו להם את התהליך והן נשארו תושבות ולא נעשו אזרחיות. הבעיה השנייה שמדובר עליה, של אנשים שנולדו לאזרחים במדינה ובכל זאת רשומים כתושבים, זה מה שלא - - -

אין דבר כזה.

אני מתחייב להביא לך רשימה.

מה שאני אומרת, אפשר לתת רשימות אבל זה לא מסביר למה. אנחנו נצטרך לבדוק את זה מול משרד הפנים, איך יכול להיות מצב כזה.

רק תרשי לי להמשיך. אם כבר התחברתי בצד השני של הבעיה, אז הרבה נשים לא קיבלו את האישור לצאת למכה ולא למצווה בגלל התקלה הזו.

בסדר, אני חושבת שהבעיה היא בעלת השלכות. אין סיבה - - -

זה מה שהיא אמרה. אחרי 48' היה רישום, אלה שנרשמו מאוחר הם תושבים אבל לא אזרחי המדינה.

בסדר, אנחנו נבדוק את המקרים, אבל אין דבר כזה שההורים הם אזרחים והילדים הם תושבים. אין דבר כזה, זה לא מתקבל על הדעת. או שאני טועה.

אנחנו כבר רבע שעה מאחרים, אני מאוד מצטערת. אני אנסה לסכם. קודם כל בעניין מעונות יום ותעסוקה וכו', יש היום רשות לפיתוח כלכלי שאמורה להיות אמונה על תכניות לפיתוח תעסוקה. אתמול הייתי בישיבה עם השרה גילה גמליאל, שהיא השרה גם לענייני נשים וגם ערבים, ואנחנו דיברנו ואני העליתי את הנושא של תעסוקת נשים. אני חושבת שצריך לתת הדגש מיוחד לכל הנושא של תעסוקת נשים והתגברות על חסמים שקיימים.

אני התחלתי לסכם ולא שאלתי, חבר הכנסת נחמן שי, אתה רוצה להתייחס בכמה נקודות לפני שאני מסכמת? אני מאוד מצטערת, מדוחק הזמן.

לא, זה בסדר, אני לומד. מה שעאידה שכחה כבר אני עוד לא יודע, למרות שהייתי פה. אני לומד, אני מודה לכם. מה שאני מבקש מכם, כמו שהיא אמרה, בעיות להעלות לנו. אנחנו לא רוצים לבוא, לשמוע וללכת ויגידו 'אלה היו פה לפני שנתיים'. יש לכם, אבל נושאים קונקרטיים, בגדול כל אחד יכול לתאר טוב, תביאו לנו מקרים, ניקח אותם, נבדוק בשב"כ, נבדוק במשרד הפנים, נבדוק בביטוח הלאומי. נבדוק. תעבירו לנו, זו הכתובת. הכתובת היא הוועדה ואני עובד בשבילה, תאמינו לי.

תודה רבה, חבר הכנסת.

מה שרציתי להגיד, אני רשמתי מולי את מכלול הבעיות. נושא התעסוקה יקבל ביטוי בעבודה שלנו גם מול הרשות לפיתוח כלכלי, שהיום היא עברה ממשרד ראש הממשלה למשרד השוויון החברתי, כך זה נקרא, אבל גם באופן ישיר עם השרה. אני חושבת שכדאי גם לעבוד על כל הנושאים שקשורים להתגברות על החסמים הקיימים, כולל העניין של מעונות יום. זה לא מתקבל על הדעת. אני עכשיו מודיעה, השר דרעי התארח אצלנו בישיבה לפני, לא נגיד לפני כמה, הוא התארח והכריז אצלי, לאחר בקשה שכיוונתי, יש תכנית היום לבניית מעונות, אנחנו יודעים שיש בעייתיות בכפרים הערביים להגיש אישורים על תכניות מוכנות לבנייה, ביקשתי שישריינו תקציב מתוך התכנית הזו לאוכלוסייה הערבית והוא הכריז שמשוריינים 20% מהתכנית לאוכלוסייה הערבית. ביקשתי שימנה פרויקטור בתוך המשרד באופן מיוחד שיפעל מול הרשויות כדי לקדם את העניין של האישורים והוא הסכים והוקמה מנהלת כדי לעזור למועצות. אני עכשיו אומרת לכם, אם יש לכם תכניות, עכשיו תיגשו, אני אחבר בין הממונה על התכנית וכבוד ראש העיר ואנחנו ננסה לקדם את העניין של מעונות יום, כי התחלנו לטפל.

המשפחתונים, אנחנו גם נבדוק. אני טיפלתי עכשיו וממשיכה לטפל. אג'יק, יש להם רשת של מעונות יום, הורידו להם מהתקציב וזה יגרום לסגירת חלק, אנחנו ננסה גם לעבור על זה.

בעניין התכניות החברתיות והמאבק, גם באלימות וגם בבעיות אחרות שקשורות לחברה, אני מציעה, אם יש הצעות ספציפיות, תכניות ספציפיות, ואני שמעתי את ההצעה של סגן ראש העיר בעניין של בית חסות לנערות במצוקה, אפשר לבדוק את האפשרות הזו מול משרד הרווחה ומול האחראית על השירות.

אני חושבת שכל הנושאים האחרים, אני אבקש ככה, בעניין ידיד - - -

אני אשלח לך משהו מסודר.

מצוין. ואני מאוד מבקשת, אם יש מקרים ספציפיים, נכון שאנחנו מדברים על מדיניות ועל תכניות ועל תקציבים, אבל אני לקחתי על עצמי גם לטפל במקרים ספציפיים מול הרשויות כדי לקדם. אז אם יש אפילו מקרים מסוימים אנחנו נקדם אותם, אנחנו נפעל גם מול הביטוח הלאומי. מה שנעשה זה ככה, בדרך כלל יום אחרי הפגישה הוועדה פונה לכל המוסדות שאנחנו רואים שיש בעייתיות בטיפול שלהם ואומרים 'התקיימה ישיבה, אנחנו מציעים כאלה, הועלו הבעיות האלה, אנחנו מבקשות תשובה'. זה יעשה, אתם תקבלו העתק מהמכתבים האלה ומהתשובות ונמשיך להיות בקשר.

אנחנו עכשיו עוזבים לפגישה עם ארגוני נשים ולראות הצלחות של עסקים של נשים. תודה לכם.

תודה רבה. חברים, אני רוצה להודות לכם באמת מכל הלב על הסיור המהנה, על הבדיקה, על העבודה, תצליחו, כל הכבוד.

תודה. תודה לנו אחרי שתראה שאנחנו עושים משהו.

(הישיבה נפסקה בשעה 11:50 ונתחדשה בשעה 12:40.)

לקייה

אנחנו נשמח באמת עכשיו - - - היא מטפלת הרבה על בעיות. - - - אנחנו נלמד. בבקשה, אמל.

מכיוון שהתחלתי במה אנחנו עוסקים, שני הדברים החשובים שלנו, שזה לספק יותר פרנסה והעסקה לנשים שהן מובטלות. מפעל האריגה, שזה עמוד השדרה של סידרה, משם התחילה סידרה לפרוץ את הדרך שלה, היום יש לנו 75 נשים שהן עובדות בתוך הבתים שלהן, בתוך משק הבית, שזה לא מובן מאליו והם כן מאפשרים להם לעבוד במקום שאי אפשר לצאת מהבית. זה אמור לזכותנו שזו כן הצלחה. השאיפה שאנחנו נגיע ליותר מ-200 נשים שיוכלו לעבוד בתוך לקייה בלי בעיות, שהיא תוכל לפרנס את עצמה, שתוכל לממש את עצמה ואת הזכויות שלה.

כשאת אומרת שהן לא יוצאות מהבית, הן לא יוצאות מלקייה.

גם מהבית שלהן.

ממש מהבית?

אנחנו אוספים את הצוות שלנו ואוספים את הכול, אחרי שהן מכינות את השטיח.

זאת אומרת הן עובדות ממש בבית.

הן עובדות ממש בבית. יש לנו שתי נשים, בעיקר זה הצוות של האריגה, שזה שש נשים בתדירות משתנה, יש חלק שעובד בחצי משרה ויש חלק שעובד ברבע משרה, אבל מנסים לעבוד לשירות כל האנשים, בהיקף היכולת שלנו כעמותה שרוצה ושואפת להעסיק את הנשים בנושאים שהן יודעות.

אמל, אפשר לשאול שאלה? כאשר את אומרת 75 נשים עובדות בפרויקט, כמה אישה יכולה להרוויח בחודש בממוצע מעבודתה? כמה זה מספק לה?

הממוצע 2,000, לא יותר.

אבל זו עבודה מתוך הבית.

בדיוק. אני חייבת גם להזכיר את זה, אנחנו לא גוף ממשלתי, אנחנו נשענים על תרומות שאנחנו מגייסים ולכן היכולת שלנו, גם התקציבית, לממן - - -

לא, אתן גם צריכות לדאוג למכירת ה - - -

לכן חשוב להזכיר את זה, כי זה גם המקום שלכם, איך באמת לראות איפה המקום שאנחנו יכולים להשפיע ביחד ולספק פרנסה ליותר נשים.

אבל יש מכירות טובות, לא?

נכון, במקביל כן. המכירות, לפני שלושה חודשים אנחנו הרגשנו שזה מעט, היום אנחנו מרגישים שזה יותר טוב. לפעמים יש עליות ויש ירידות בזה. זה תלוי גם בקבוצות. אחרי המלחמה האחרונה זה מעט, יש לזה השפעה מאוד משמעותית.

יש מישהו שעובד על שיווק?

יש לנו. טלאל תיכף יציג את עצמו ואני לא רוצה לקחת לו את ה - - -

יש פה מגייסת משאבים, נכון?

זה מכירות.

אני יודע, אבל משאבים זה - - -

אני לא רוצה לקחת את הבמה רק לעצמי אז תיכף כל אחד יציג את עצמו בשתי דקות ואז כל אחד יסביר על הפרויקט שלו.

אבל אני מבקשת, כשאתם מציגים את עצמכם תגידו את זה בקול רם כדי שנוכל לרשום בפרוטוקול.

אני טלאל זיאדנה, רכז שיווק בפרויקט האריגה, התחלתי לפני פחות מחודש. כמו שאמל אמרה, שאנחנו עובדים עם משהו כמו 75 נשים שעובדות מהבית שלהן והשאיפה היא להגיע לכמה שיותר, להגדיל את זה. בנוסף לעבודה של הנשים באריגה, חלק מהן גם מדריכות סיורים בתוך העמותה, כאן באוהל הן מראות את התהליך של האריגה ואנחנו עובדים עכשיו על פיתוח, לנסות לשדרג את הסיורים כמה שאפשר ולנסות למשוך קהל בשביל גם להגדיל את ההכנסות שלנו ולהגדיל את המודעות לפרויקט ולעשייה שלנו. זהו, בגדול. אמל כבר סיפרה את הכול.

כאשר אומרים מכירות, אתם מקדמים את המכירות בתוך החברה או שמנסים לפרוץ?

אנחנו מנסים להגיע לשווקים מחוץ לארץ.

למי אתם מוכרים? מה קהל היעד שלכם?

כרגע אנחנו מוכרים לתיירים ויש לנו גלריות בחו"ל, יש לנו גלריה בקופנהגן ובמילנו.

שאתם שולחים להם סחורה?

שאנחנו שולחים סחורה.

ומה זה תיירים? איך התיירים יודעים על המוצרים שלכם?

דרך חברות תיירות, מארגני תיירות.

הם באים הנה?

הם באים לכאן, כן. בדרך כלל מגיעים לכאן או דרך תצוגות שאנחנו הולכים, אנחנו משתתפים בתערוכות, כרגע בארץ, אבל השאיפה היא להגיע גם למקומות בחו"ל, גם בבתי שגרירים אנחנו עושים תערוכות.

מה היקף המכירות שלכם?

את זה אני לא יודע להגיד.

אמל, מה היקף המכירות?

היקף המכירות של האריגה, ממוצע של 250, לא יותר. בחודש אתה מתכוון?

שנתי.

שנתי זה יותר, כמעט - - - זה לא ביותר. אלכס יכולה - - -

300,000 בשנה.

זה לא הרבה.

נכון.

אני חושבת שכדאי מאוד לחשוב על שיווק ספציפי לכל מיני חנויות שנמצאות בערים הגדולות דווקא, גם בארץ. נגיד תל אביב, חיפה.

שיווק זה מדע גדול.

נכון, אבל להתחיל, שהסחורה תהיה בכמה מהחנויות דברים שהם דומים, כך שהציבור, מי שבא - - - וצריך לשווק - - -

אנחנו עובדים על זה, גם על האתר וגם על תכנית שיווקית שאמורה להיות מוכנה עד סוף השנה.

הוא חדש בתפקיד.

קח בחשבון שהוא חדש בתפקיד, אבל - - -

שמי סחר אבו זיאד, הצטרפתי חדשה, התנדבתי ביוני, חודש שלם בעמותה והתחלתי ברבע משרה, בחודש הזה. בינתיים אני סטודנטית. התפקיד שלי הוא פיתוח כלכלי ומעקב על פרויקטים חדשים. בינתיים אנחנו עובדים על פיתוח פורום נשי לנשים בעלות עסקים קטנים, בנוסף לעסקים של גברים. והנה, מתחילים.

מה ההשכלה שלך?

אני סטודנטית לתואר ראשון במינהל עסקים במכללת אחווה.

כל יום את לומדת?

לא, שלושה ימים.

באיזה שנה?

ב'.

היא לא נוסעת לחברון.

לא, היא לא נוסעת לחברון.

אני לא מבסוט מזה שהם נוסעים לחברון.

גם אני לא, אבל זה - - -

עם מה הן חוזרות, זאת השאלה. לא עם אהבה גדולה לארץ הזאת.

זה הממשלה והמוסדות צריכים לשאול את עצמם.

נכון.

אני ביאן, רכזת תכניות זכויות - - - כרגע בסידרה - - - מקבלת את ההכרה בכפרים הלא מוכרים, במיוחד לא להרס כפרים ו - - - אנחנו גם עובדים על נושא ביטחון ובטיחות של נשים בכלל, במיוחד בכפרים הלא מוכרים. אנחנו מנסים ליצור איזה שהוא מרחב מוגן לנשים כדי לבוא לשתף, לדבר על מה הצרכים שלהן, מה הרצונות שלהן, מה הן רוצות לעשות בחיים.

שתפי.

למשל אנחנו עובדים במיוחד עם כפר ואדי עתיר - - - זה יעזור לנו מאוד, אין כל הזמן גברים בכפר שיעבירו אותם ממקום למקום.

הן לא ייכנסו למכוניות עם גבר שהוא לא הבעל שלהן.

כן, בטח.

כן. במיוחד שיש כבר אוטובוס שעובר שם ומגיע עד ל - - - אין שם תחנה שאוטובוס יכול לעצור.

זה כפר לא מוכר?

כן, זה כפר לא מוכר, ואדי עתיר.

אז האוטובוס לא עוצר. הצ'אנס היחיד שלה לצאת מהכפר זה או עם הבעל או החבר שלה, נגיד, או עם עוד נשים ביחד.

איזה חבר?

דיברנו קודם על ביטויים אחרים, אז לקחתי את הביטוי הזה.

או עם הבעל, או עם אח, או עם הבן. אפילו בן דוד זה לא - - -

וכולם יוצאים בבוקר לעבודה ולא חוזרים אלא רק אחרי הצהריים, נגיד אם מישהי רוצה דחוף לבית חולים או לקופת חולים - - -

מה היא עושה?

יש ילד שנפטר. היה להם מקרה לפני חמש שנים שילד נפטר בלי - - -

היא מצלצלת לבעלה ואומרת לו - - -

אבל במקביל יש קיבוץ, שעובר שם מאותו הכביש.

עובר שם אוטובוס, הן רק רוצות תחנה ולא שקו מיוחד יבוא וייקח אותן. זה הכי פשוט.

ולמה האוטובוס לא עוצר? כי זה כפר לא מוכר? מה זה שייך?

כן, הוא לא קיים בשבילם. זה לא נמצא על המפה.

הם שקופים.

אלה השקופים.

הבאנו עורכת דין ממשרד מבקר המדינה לבקר אותם, לראות את המצב, היא צילמה צילומים והעניין בטיפול.

מה שמעניין בזה, שגם עניינים שמגיעים לממשלה זה גם לוקח טווח בלתי נסבל בכלל.

והיא ביקרה וצילמה שם את כל ה - - - הייתה שם תחנה, אבל הטענה שהם לא יכולים, שזרקו אבנים ויש הרבה תלונות למשטרה וכשהגיעו למשטרה - - -

עכשיו הם יקבלו 20 שנה.

לא, אבל כשהלכו למשטרה ובדקו את התלונות לא היו שם תלונות על זריקת אבנים. אז זו סתם טענה שקרית שלא - - -

השאלה, הבעיות של נשים, אנחנו ניסע עכשיו לאום אלחיראן ונראה בשטח ונראה מה - - - אבל נגיד איפה שהזכרת, ואדי עתיר, מאיפה הן מקבלות שירות בריאות? מאיפה הן מקבלות שירותי רווחה?

זו בעיה שיש - - -

לא ח'ורה.

זה באר שבע, אבל זה כל כך רחוק וחלק מהן, שהן נמצאות בכתובת של ח'ורה ולא מגיעות לח'ורה, למרות שח'ורה הכי צמוד לאום אלחיראן ולוועדי עתיר. גם קח בחשבון שעתיר הוא כפר שהוא במקביל לאום אלחיראן, זה אותו ציר. הם אחד מול השני, זה אותם משפחות.

זה פשוט יותר נגיש מבחינת השירותים, כמובן שזה לא נגיש, השירותים הם לא - - - הם רק - - -. אז זו הבעיה.

אז תאר לעצמך, אישה שרוצה להתלונן על אלימות במשפחה. כדי לצאת מהכפר היא צריכה שהבן זוג ייקח אותה. כלומר הגבר האלים צריך להסיע אותה כדי שהיא תתלונן עליו, אם בכלל היא תיסע.

יכול להיות שזה one way.

לכן אנחנו רואים הרבה נשים שמגיעות עם סיפור אחר, של ביטוח לאומי וכל מיני דברים אחרים, או שירות רפואי, לזה מותר להן, ואגב מתחילים הסיפורים המודחקים המושתקים לצאת לאט לאט. צריכים להדחיק כל הזמן, כי אין מענה.

אם היא מתקשרת למשטרה ואומרת - - - אגב, צריך להיזהר לא לדבר כל הזמן רק על הנושאים האלה כי אז יתקבל הרושם שכל הגברים הבדואים מרביצים לנשים שלהם, שזה גם לא נכון, אנחנו צריכים להיזהר לא לעוות את התמונה, אבל אם נגיד היא מתקשרת - - -

לא, אבל אם יש אישה אחת מוכה צריך להנגיש לה את השירות.

ברור, זה מה שאני שואל. היא מתקשרת למשטרה, היא יודעת את הטלפון, יש לה טלפון נייד, זה ברור - - -

לא, זה לא ברור.

זה לא ברור?

יש בעיה קטנה, שגם בוואדי עתיר אין קליטה. אתה מגיע לשם אתה יודע ששלוש שעות או במהלך הפעילות אין מצב שיגיע אליך טלפון, שום הודעה, שום כלום.

אין שום אנטנה שם?

נניח שהיא התקשרה, מי פוגש אותה? מישהו שמדבר איתה בשפה העברית, לא בערבית, ולכי תסבירי מה קורה איתך. בינתיים היא יכולה לוותר, להתייאש ולא לעשות את זה. וגם אם היא מגיעה לתחנה והם לא ייצאו ליישוב, לסכן את עצמם, הם לא ייצאו ליישוב וישאלו הרבה שאלות, כי לפעמים הם מפחדים שיש נשקים ויש חמושים ולא יוצאים ומניסיון שלי של הרבה שנים, ואני חקרתי את התופעה וראיינתי נשים ובדקתי עם המוסדות, יש לנו את דוח 'קשר השתיקה- אלימות במשפחה', שמדבר בדיוק - - -

אולי במקרה תגידי מי את.

לא, כי אתם בדיוק שואלים שאלות שאני לא יכולה לשתוק.

אני אסיים עם זה ואני רק רוצה להגיד על הנושא של - - - ולמען האמת שעדיין לא, אלה צעדים ראשונים וכמובן שיש נשים במקומות ש - - - אנחנו רואים שאצלנו בחברה הנשים לא משותפות בשום פורום, אפילו הכי פשוט שיש, ועד הורים בבתי ספר, אין נשים שם. זה הכי פשוט, זה הכי קרוב לילדים, זה לא מקובל. היו ניסיונות וזה לא הצליח ו - - -

אבל מורות יש.

אבל הרוב המורות הן מהצפון.

כבר לא.

אין מנהלות?

מעט מנהלות, מעט סגל בכיר.

אני גרה ברהט, עובדת בסידרה משנה שעברה. אני עכשיו בתפקיד רכזת פרויקט גינות, שעושים בכפרים הבלתי מוכרים וצריכות להקים בשמונה כפרים, שהם כפרים בלתי מוכרים, בכל כפר צריך להקים שלוש גינות גדולות ושלוש גינות בינוניות ו-24 גינות קטנות, בקופסאות. בפרויקט הזה עובדות אני ורכזת שותפה, סמירה. נספר על זה בשטח.

אנחנו נבקר בפרויקט הזה.

כן.

אני רכזת פרויקט של גינות של המדבר. אני אספר את זה בסיור.

ממש בקצרה אני אגיד שקוראים לי אלכס ברגר-פולסקי, אני עובדת פה בגיוס משאבים ובעריכת תכניות. עריכת תכניות זה משהו שאנחנו שמים עכשיו בסדר עדיפויות מאוד גבוה והתחילו להיות לנו תוצאות מזה ורציתי להסב את תשומת לבכם לתיקיות כאן, שאתם מוזמנים לקחת. אני מתנצלת שזה באנגלית, כל המסמכים באנגלית, כי זה בדרך כלל קהל היעד של המסמכים שלנו.

איפה את גרה?

אני גרה בירושלים ונוסעת.

את מגיעה כל יום?

לא כל יום, אבל עובדת הרבה מהבית, סקייפ זה משהו מדהים. אבל תמצאו תוצאות מהעריכה הראשונה שאנחנו עשינו בפיתוח כלכלי בקרב נשים שהתחילו עסקים. זה קצת משקף איך זה השפיע עליהן באופן אישי, איך זה שינה את רמת התקווה שלהם, הרגשה של העצמה, זה היה מאוד מובהק.

את עובדת של העמותה?

כן. אנחנו עובדים גם ביחד עם מעריכת תכניות חיצוניות, שהיא מרצה בארצות הברית והיא גם באה לביקורים.

בעמותה יש מקורות כספיים, חוץ מהתוצר?

כן.

מי תורם?

האמת שהעסק עכשיו כמעט מגיע לאיזון. אז בעצם כל התכניות האחרות מבוססות על - - -

כן, אבל מי התורמים?

מי? כרגע התורמים הגדולים לגינות זה קרן ון ליר וכל העבודה של הזכויות זה קרן שנקראת קורדד בהולנד וגם השגרירות האמריקאית, היא כרגע - - -

את מארצות הברית?

כן, מניו יורק.

אני יועצת למעמד האישה במועצה מקומית ח'ורה. לא היו לי תקציבים, רק השנה קיבלתי תקציב, אבל משנת 2006 אני הקמתי עמותה, קוראים לה בת המדבר, בינת אל בהדייה בערבית. התחלתי לעשות כל מיני פרויקטים לנשים, העצמה, העצמה כלכלית, כל מיני, אבל התחלתי לחשוב שתהיה להן פרנסה מתוך היישוב.

את במינוי במכרז?

מכרז והייתה גם הצבעה. ב-2004 התקבלתי כיועצת למעמד האישה.

את עובדת סוציאלית?

לא, אני לא עובדת סוציאלית.

כשאת אומרת 'אני מקבלת תקציב', זאת אומרת תקציב דרך העמותה או דרך ראש המועצה?

לא, דרך הרשות. רק השנה.

אפשר לדעת כמה?

20,000 נתן לי. מספיק. זה השנה הראשונה. משכורת אני מקבלת מהמועצה.

זה תקן שלם?

כן, תקן שלם.

תקציב הפעולות שלך הוא 20,000?

כן.

עצם העובדה שזה תקן. אחת הבעיות שלא נותנים תקנים ליועצות.

יש לנו שכונה שהיא הכי קשה בח'ורה, שאני התחלתי לעשות כל מיני פרויקטים לנשים על משפחתונים, קורס למשפחתון, שתהיה לה פרנסה מתוך הבית, גם ספרות, יזמות עסקית, כל הדברים האלה. אני עושה גם מול העמותה, אני לא מקבלת - - -

יש לכם מעונות יום בח'ורה?

יש מעונות יום. יש לנו 16, יש לנו משפחתונים.

לא, מעונות יום או משפחתונים?

מעונות יום יש אחד, שהוא במתנ"ס. יש לנו גם את הפרויקט של קייטרינג של ח'ורה, שעובדות מעל 20 נשים. אני גם מלמדת אותם קורס תפירה, אני בוגרת שנקר, אני מעצבת ונותנת להם את כל ה - - -

את גרה בח'ורה?

אני גרה בבאר שבע. כל יום אני נוסעת מבאר שבע לח'ורה.

כל המשפחה שלך גרה בבאר שבע?

אני והילדים שלי.

ומה הילדים עושים?

הילדים, יש לי שלושה עובדים סוציאליים - - -

לי יש רק שתיים. שתי הבנות שלי הן עובדות סוציאליות, אבל אחת כבר ברחה, ברחה מהמקצוע, לא מהבית שלה.

לא, יש לי ארבע בנות ושני בנים, אני חד הורית, גידלתי את הילדים לבד, ויש לי הרופאה הראשונה בנגב, היא סיימה והיא גניקולוגית.

היא סיימה? כשפגשתי אותך פעם ראשונה - - -

רגע, יש עוד חמישה ילדים. עוד שלוש עובדות סוציאליות, הגענו לארבע, עוד שניים.

יש לי שתיים עובדות סוציאליות והבן גם ויש לי אחת שהיא עובדת מזכירה בבית ספר, אני לא מסכימה, אני רוצה שהיא תלמד עוד, ויש לי בן שעובד באילת, אחראי מחסן.

אז גם ממנו את לא מרוצה? את רוצה שהוא ילמד?

כן. הוא היה ילד חכם, יותר מהבנות, יצא לעבוד, אבל אנחנו רוצים שהוא יחזור. אז ברוך ה', גידלנו את הילדים ואני רוצה לתת מה שאני עשיתי לנשים, שיהיו חזקות ויגדלו את הילדים, אפילו יש לנו את ה - - -

יש לנו שתי חברות כנסת - - - עוד מעט לא יהיה לי מקום ברשימה.

בהרבה מקומות שהייתי אמרו לי 'עאידה, את האישה הראשונה', אמרתי 'כל פעם שאני נכנסת למשהו כאישה ראשונה אני מבטיחה שלא אשאר יחידה'.

עאידה מכירה אותי מזמן, לא מעכשיו.

- - - יותר מאשר בנושאים - - -

אני יודעת לאן זה יוביל, בואו נחזור לדיון.

לא אמרתי, אמרתי יותר בנושאים חברתיים.

פעם ראשונה שפגשתי את נאהד, הבת שלה בדיוק התקבלה ללימודי רפואה. עוד לא התחילה אפילו.

אני רוצה להתפרץ ולהגיד שביום ראשון התקבלה אחותי ללימודי רפואה אחרי שנתיים שהיא מנסה ולומדת ומשפרת והיא מגיעה מכפר בלתי מוכר. אני במקור מכפר בלתי מוכר. היא למדה בערערה ו - - -

בבן גוריון?

לבן גוריון, כן.

עכשיו את צריכה לדבר, בבקשה.

אני אינסאף אבו שארב, אני עורכת דין, אני מנהלת מרכז זכויות לנשים הבדואיות בעמותת איתך מעכי, משפטניות למען צדק חברתי, מאז שנת 2006. אני מגיעה מכפר בלתי מוכר, סדיר, על קו דימונה.

כמה אנשים חיים שם?

שם חיים לא הרבה אנשים, 200. זה המשפחה שלנו ועוד שלוש-ארבע משפחות. לגבי המרכז לזכויות האישה הבדואית, המרכז התחיל כמרכז שנותן מענה לנשים חד הוריות שמגיעות, עקרות בית, חד הוריות, ננטשו, בן זוג לא תומך, כל מה שאנחנו מכירות ואז לאותן נשים צריך לתת את המענה. הבטחת הכנסה זה הפתח והפתרון עבור נשים אלה, אין העסקה, אין תעסוקה, אין שום פתרון, גם מבחינת השכלה אלה נשים שלא למדו, רובן לא למדו כלל, אין להן שום הכשרות, אין להן שום תעודות ואני רוצה לציין כבר עכשיו לגבי שירות התעסוקה וההכשרות שהוא נותן, שזה נושא שצריך לבדוק אותו ולטפל בו. הסוגיה של הכשרות ששירות התעסוקה נותן לנשים, הוא שולח אותן לעבודות רק של ניקיונות בבתי החולים ובכל מיני מקומות אחרים. צריך להציע גם מגוון של תעסוקה אחר.

מה הכישורים שלהן?

תראה, גם אם מגיעות נשים שהן לא למדו כלל אפשר להציע להן כל מיני תחומים אחרים, לא חייב לשלוח אותה רק לניקיון, לנקות בתי חולים ובתי עסקים וכל מיני דברים. יש אפשרות גם לנשים שהן חסרות השכלה, להכניס אותן לתוך מסלול. מה שעושה ריאן גם, שהיא לוקחת את האנשים האלה - - -

איפה יש מרכזי ריאן פה?

יש בח'ורה, יש ב - - -

ברהט אין ריאן. יש לשכת תעסוקה.

יש גם ריאן.

עכשיו היינו שם ושאלתי והם אמרו שהם לא חלק מהתכנית.

לגבי אלימות במשפחה, תופעה קיימת, תופעה שנמצאת והיא לא מטופלת מספיק מבחינת רשויות המדינה. אחרי דוח האלימות-קשר השתיקה, הגענו למצב שהמשטרה, אני מדברת על משטרת העיירות, שהיא נותנת שירותים לכל הכפרים הבלתי מוכרים, הם שכרו שירותים של חברת תרגומים שהם מזעיקים נשים וגברים לתרגם לנשים המוכות שמגיעות לשם. זה עדיין לא מספיק, זה לא עושה את העבודה. זה השתפר מאז ואנחנו רואים גם במספר התלונות שנשים מתלוננות, אבל אנחנו עדיין עם אותה בעיה, שיותר ממחצית מהתיקים נסגרים בגלל האופי שבו מתנהלת החקירה מול שוטרת שהיא לא דוברת השפה הערבית. יש בעיה, צריך לחשוב איך אפשר לגייס גם יותר נשים לשורות המשטרה, שיגיעו לשם - - -

כשאישה בדואית מתלוננת צריכה לראיין אותה שוטרת, לא שוטר, כן?

זה לא רק - - - אם אנחנו מדברים על אלימות במשפחה וסוגיות מאוד רגישות ואם נכנסת לזה עוד אלימות מינית - - -

אז חייבת להיות אישה.

חייבת להיות אישה, שיש לה רגישות.

בעבירות מין זה חובה שתהיה חוקרת אישה, בעבירות אלימות אחרות זה לא חובה, עדיף.

אבל עבירות מין אף פעם לא יתגלו. האלימות היא מורכבת ואישה לא תבוא, היא תדבר על אלימות פיזית, שיותר קל לדבר על זה, יהיה לה מאוד קשה לחשוף את הסיפור של האלימות המינית, אבל אם יהיו התנאים זה יתאפשר.

אני גם חייבת להגיד פה שלפעמים זה שמתרגמים זה לא מעביר את המסר נכון, כי לפעמים אנחנו משתמשות בקודים דרך הדיבור שלנו, שהן רומזות, בשפה שלנו הן רומזות למה עלול להתפרשן כתקיפה מינית וכו'. אם הבן אדם שמתרגם מתרגם באופן כללי ולא מבין את הקודים האלה זה יפוספס.

הוא צריך להבין את התרבות. אם הוא לא מבין את התרבות, הוא למד בצה"ל ערבית או באיזה שהוא מקום כזה, אלה שפות טכניות יותר ומיועדות לצרכים אחרים, הוא לא יבין את ה - - - כמו שבעברית יש לנו מלים מסוימות שאנחנו יודעים שאנחנו מעבירים את המסר באמצעותן.

אני חושבת גם שלא מספיק להביא מתורגמנים, סתם מתורגמנים שעברו הכשרה, צריכה להיות הכשרה ספציפית. כמו שמכשירים שוטרים לתיקים של אלימות במשפחה, כמו שיש שופטים לדיני משפחה, אותו דבר צריך לחול על אותם מתורגמנים בהיעדר חוקרות שיכולות לעשות - - - אבל זה לא אומר שאנחנו לא נפעל כדי שיהיו נשים חוקרות בתוך המשטרה.

לא אוכל לסיים בלי לדבר על הפוליגמיות. הפוליגמיה, ריבוי נשים, זו תופעה שאני מצפה שיעשו בה פעולות וצעדים כדי לצמצם אותה. יש דרך וצריך, כי התופעה ממשיכה באין מפריע וזו בעיה מאוד מאוד קשה מבחינת הנשים. זה אלימות, זה הריסת בתים, זה כמו היעדר שירותים. זו הבעיה שמזינה את כל הבעיות.

את יכולה לתת בכמה משפחות יש פוליגמיה?

לפי המחקרים יש לנו בין 30% עד 40% מהמשפחות שהן משפחות פוליגמיות.

תוסיפי עוד.

אישה שנייה. יש גם יותר?

שנייה, שלישית, רביעית, באין מפריע. כן.

מאיפה הן באות?

הן באות? מכאן.

מהסביבה?

כן.

אין שום סמכות רוחנית או אחרת שיכולה - - -

הרוחנית אומרת תתחתנו.

הבעיה שלפי - - -

לפי הדת, אבל לא לוקחים את הדת כמו שצריך.

לפי הפרשנות המסורתית לדת עושים כאילו יש לגליזציה דתית לעניין של פוליגמיה, כאשר יש פרשנויות אחרות לטקסט שמגדיר את העניין. כלומר אתם מורשים להתחתן פעם ראשונה, שנייה, שלישית, רביעית, זה הטקסט, אבל אם יהיה לכם חשש שלא תנהגו בשוויון בין כולן אז אל תתחתנו, וממשיך הטקסט ואומר, ואף פעם לא תוכלו להיות שוויוניים. כלומר בעצם בתוך הטקסט יש אמירה ברורה שאתם לא תוכלו אף פעם להגיע לשוויון ואז אתם - - -

מה שקובע זה המסורת, לא הטקסט.

זה מסורת, זו שליטה של אנשי דת שהם הולכים לפי הפרשנות המאוד מסורתית, אפשר גם להגיד ריאקציונית - - -

ויש שתיקה של המדינה בקטע הזה.

המדינה הייתה לוקחת את הבעל לבית סוהר, עכשיו לא.

אם אני אתחתן עם שתי נשים כן יתערבו.

אם אתה תהיה נשוי ותהיה לך מוכרת בציבור אף אחד לא יתערב. למה אני אומרת את זה? כי בעצם הנישואים השניים והשלישיים לא נרשמים. אנחנו דורשים שהמדינה תתערב ואת יודעת את העמדה שלי, אני הייתי מהראשונות, כשאת היית עוד - - -

כן, בכפר הבלתי מוכר, רצה שם.

דיברתי על העניין של פוליגמיה, אנחנו רוצים שהמדינה תתערב, אבל לצערי הרב הנישואים האלה לא נרשמים. כדי שהמדינה תתערב צריכה להיות תלונה. מי שיכול להגיש את התלונה זו האישה עצמה ואז יש לנו בעייתיות. כל עוד שהאישה נמצאת במסגרת הנישואים האלה היא לא תלך להתלונן. ברגע שהיא תיפגע היא צריכה להוכיח שהיא נשואה, קודם כל. הבעיה שמה שקורה, בבתי דין שרעיים, כאשר רוצים לאשרר שהיו נישואים והם יודעים שאלה נישואים שניים ושלישיים הם צריכים להעביר את התיק למשרד המשפטים. כשחקרנו את הנושא התברר שבתי הדין השרעיים במקרים המאוד מועטים כן מעבירים את התיק אבל משרד המשפטים לא עושה עם זה כלום.

בערבית, ואז זה יושב, מתייקים.

בגלל שזה לא רשום לנישואים אז זה לא קיים.

לא, אבל בהחלטה מאשררים.

אבל בית הדין אישר. כלומר כשאישה רוצה להתחתן או כשאישה רוצה לרשום את הילד או משהו היא הולכת לבית הדין השרעי ואומרת 'תאשררו לי את הנישואים שעוד לא רשומים אצלכם', ואז בית הדין השרעי, לפי השריעה, חייב לאשרר. אבל הוא חייב להודיע למשרד המשפטים שהייתה פה עבירה על החוק הישראלי. הם מעבירים את התיקים למשרד המשפטים, משרד המשפטים לא עושה עם זה כלום.

ועל זה מה התשובה?

את יודעת כמה שנים עסקתי בזה?

החוק מעל בית הדין השרעי, צריך לעצור את בית הדין השרעי. כמו שהיה אז, ב-68', היו עוצרים אותם.

אני עוסקת בנושא הזה משנת 1995, אני אומרת לכם, המאבק העיקרי שלנו כנשים ערביות זה המאבק בתוך החברה, זה העלאת המודעות, זה שאנחנו נרים את הקול. כי להגיד את האמת, פתאום אנחנו סומכים שרשויות המדינה יתפנו מהכול ויבואו לטפל בזה, הם יטפלו בזה כשזה נוגע לכל מיני הקצבאות. אז הם מתערבים. אבל אנחנו צריכות לנהל את המאבק בתוכנו, אנחנו צריכות לדבר על זה בתוכנו. זה מאבק פנימי.

אבל זה גם, זה צריך להיות מגובה ב - - -

מגיעות עוד נשים מהשטחים? מהגדה גם מגיעות נשים?

כן. יש נשים שהמצב שלהן מאוד גרוע פה.

אז הן דפוקות מכל בחינה. גם אין להן הגנה, הן גם לא יכולות ללכת למשטרה, כי - - - אולי למשטרה כן כי - - -

הן מפחדות.

הן מפחדות שיגרשו אותן.

והמדינה עוזרת בדיכוי הזה, אקטיבית.

למה?

כי ברגע שהיא לא נותנת להן שום סטטוס, בגלל הוראת שעה של חוק האזרחות, בעצם משאירים את הנשים האלה, היא לא יכולה להתלונן, כי אם היא מתלוננת היא שב"חית, והיא לא יכולה לקבל טיפול רפואי כי בעצם אין לה ביטוח והיא לא יכולה - - -

ולא קצבאות ולא שום דבר.

אז היא תלויה בו כלכלית לגמרי. זה מין מעגל קסום כזה שהיא לא יכולה לצאת ממנו ואז היא צריכה לקבל את הכול - - -

איך הם משיגים את הנשים האלה? בכסף?

זה המשפחות שלהם מעבר לקו הירוק.

הוא הולך, מתחתן עם בת דודה שלו ומביא אותה. פשוט מאוד.

אני עובדת בסידרה מ-91', העבודה שלי, אני יודעת את כל השלבים של עבודת האריגה, אבל אני עכשיו עובדת בחנות, מוכרת דברים ומדריכה תיירים בערבית ועברית, גם עושה תערוכות בהרבה מקומות בישראל.

את הלחם הזה את הכנת?

אני יודעת, אבל לא אני עשיתי.

טוב. אני יודעת שאנחנו בסיור הזה נראה הרבה דברים מדכאים, נראה הרבה דברים מקוממים, אבל רציתי באמצע היום שנקבל - - -

אבל יש גם הרבה דברים מעודדים.

כן, בגלל זה רציתי באמצע היום את האתנחתא הזו כדי לקבל גם קצת עידוד מנשים חזקות כמוכן, נשים שמובילות שינוי ונשים שפורצות דרך.

גם את אישה פורצת דרך.

תודה. זה כיף תמיד שיש גברים בוועדה אצלי, אני כל הזמן מקבלת מחמאות.

אבל חברים בוועדה, לא יושב ראש. שיידעו את המקום שלהם, זה הכי טוב.

אנחנו נצא קצת לראות את האריגה.

(הישיבה נפסקה בשעה 13:15 ונתחדשה בשעה 15:05.)

אום אלחיראן

ברוך בואכם ליישוב אום אלחיראן, היישוב הלא מוכר. תיכף אנחנו ניגע ברקע לגבי היישוב. אני ראאד, יושב ראש ועד היישוב ומזכיר היישוב. אנחנו נעשה היכרות. שוב אני מתחיל, אני ראאד, ועד היישוב, מזכיר היישוב. הוועד נוסד בשנת 2000, תיכף אנחנו נדבר על הרקע.

(סבב נוכחות).

התכנסנו כאן במטרה שדיברה עליה חברת הכנסת ואני אשמח שהיא תיתן קצת הרחבה ואז נעבור לשלב הבא.

אפשר להגיד את הדברים בערבית, זה לא מחויב בפרוטוקול.

(אומרת דברים בשפה הערבית, להלן התרגום החופשי)

אנחנו מדברים גם בעברית כי יש חלק שלא מבינים ערבית, אך גם כמו שהסברתי לכם, זה דבר שנחשב לחלק מתפקיד הוועדה אשר אנו עורכים בכנסת, ועל כן אנו גם רושמים פרוטוקול על מנת שנוכל לעקוב אחרי העניינים שצצים. אני נבחרתי לפני כחודשיים להיות יו"ר הועדה למעמד האישה שהיא אחת מהוועדות החוקתיות בכנסת, וזו היא הפעם הראשונה שיש לנו אישה ערבית, או ח"כ ערבי שעומד בראש ועדה כזו, הבחירה שלי לבוא לסיור ראשון, בדרך כלל הוועדה מתכנסת בכנסת או שהיא עורכת סיורים בשטח למען סקירת המצב, ואני החלטתי שהסיור הראשון שתערוך הוועדה בשטח יהיה בנגב, ושהנושא שלו יהי הנשים הערביות הבדואיות. בבוקר היינו ברהט, נפגשנו עם ראש העירייה ועם מנהל לשכת הרווחה, ועם פקידים בכירים ועמותות, ושמענו לגבי מצב הנשים ברהט, וזה כמובן משקף את המצב בהרבה מקומות אחרים בנגב, לאחר מכן הלכנו לעמותת...והכרנו את פעילות העמותה, ושם ביקרנו בפרויקט שלהם "... המדבר" והיה חשוב לנו מההתחלה להליט לבקר באום אלחיראן. אום אלחיראן כיום, כפי שאני רוצה להבהיר, שאנו כרשימה משותפת העלנו את העניין של אום אלחיראן בכנסת יותר מפעם אחת, אנחנו מנסים לדחות את ההחלטה, או לבטל את ההחלטה באמצעות הסכם מסויים שנוכל באמצעותו לקבע את האנשים באדמותיהם ובבתיהם, אבל לצערי, הממשלה הנוכחית לא ברור לנו עד כמה היא יכולה לשתף פעולה, כי התהליך של גזילת האדמה הוא תהליך חשוב מאוד מבחינתם. אנחנו גם באנו כי מבחינתי, אום אלחיראן היא דוגמא למהותה של הדאגה בה חיות הנשים כשהן מודעות שהבית שלהן עלול להיהרס. איך משפיע הרס הבתים על הנשים ועל הגברים כמובן. וכסוג של סולדריות כלפיכם בסוגיה ההוגנת שלכם.

קצת רקע היסטורי ואני רוצה להגיד לכם בפתיח שלי שלאישה אצלנו יש את המקום שלה, יש את ההשפעה שלה ויש את היכולות שלה, גם היכולות הפיננסיות, כשאנחנו מדברים על יכולות פיננסיות, בסיוע ובקידום מקורות פרנסה בבית ובמרכז ביחס למהות היישוב. היישוב אום אלחיראן הוא יישוב לא מוכר ואתם יודעים מה זה יישוב לא מוכר, ואני גם אגע בזה תיכף, אבל לאישה אצלנו יש את התפקיד שלה. זה לא רק עקרת בית, ועקרת בית זה התפקיד הכי בכיר, ברגע שהיא עקרת בית טובה אז המשפחה יוצאת משפחה בריאה וגדלה משפחה בריאה וטובה, אבל אנחנו דוגלים בשיתופי פעולה מלאים וגם שיתוף פעולה לא רק בעשייה, אלא לפעמים שיתוף פעולה, בפעילות ופעולות ובתכנון או בהכנת החזון והמטרות והיעדים גם תוך המאבק של היום, כמו מאבק פוליטי, חברתי, קהילתי, תקשורתי, הכול, אז משתמשים ועוסקים בכול.

אנחנו נמצאים ביישוב שהוא יישוב אליטה, יחסית. בן 18, יש לו שני מסלולי בחירה ברגע שהוא חוצה את גבול התיכון. הוא מסיים תיכון ויש לו שתי אפשרויות בחירה, אין לו את האפשרות השלישית. מה זה שתי אפשרויות לבחירה? האחת זה לבחור באקדמיה וכל היישוב יתמוך בו, אבל כלכלית המשפחה הספציפית שלו תתמוך בו, שתיים, להיכנס לעסקי המשפחה ולהיות חלק מהם וחלק שמוביל, הוא ילמד את המקצוע וילמד. פאדי יכול להעיד, רפאת יכול להעיד וכל אחד בנגב שאתם יכולים לפנות אליו ולשאול אותו, מתוך 46 כפרים לא מוכרים, אני אומר את זה בגאווה חיובית, בגאווה טובה, ואני רוצה שכולם יהיו אותו יישוב, זה יישוב האליטה של ה-46 יישובים.

מבחינת המצב הסוציו אקונומי, המצב הכלכלי שלו הוא מצב טוב מאוד. המצב הכלכלי שלו הוא מצב חזק, המצב החברתי הוא מצב חזק. אמרתי, יש שתי אפשרויות בחירה. אופציה שלישית לבחור, במצב שלילי, או ללכת לפן השלילי או ללכת לכיוון השלישי, אין כזה מצב. יש לנו שתי עובדות שאני מדבר עליהן עכשיו, וזו הדוגמה ששני צעירים בחרו ללכת לא בדרך טובה, לא בדרך חיובית ולא שמעו בקולנו. מה שקרה להם, הם נתפסו על ידי המשטרה, נעצרו ונלקחו לשופט. אף אחד מוועד היישוב, מהיישוב, גם ההורים, האחים, האבא והאמא, לא ניגש אליהם, אחד מהם אח שלי ואחד מהם בן דוד שלי, שלא שמעו בקולנו והוענשו.

על מה מדובר? אני לא מבינה.

לא, זה משהו פלילי. אני נותן לך דוגמה על מצב היישוב מבחינת יישוב, איזה רמת חיים. זה יישוב ש - - - אני רוצה לתת לך את הדוגמה הזו להמחיש לך כמה היישוב הזה - - -

(אומרת דברים בערבית, להלן התרגום החופשי)

ראיד תקשיב לי ותירגע. אני רוצה לשמוע, אבל חשוב שיהיה ידוע לפני שאנחנו מדברים, שהסוגיה העיקרית שקיימת היום היא סוגיית ההרס. גם בגלל שאנחנו מוגבלים בזמן, ואני מעוניינת לשמוע את הנשים, שיהיה ברור, אני רוצה לשמוע אותן.

אז אני אקצר. אנחנו נמצאים היום בשנת 2015 לאור החלטה של בית המשפט העליון שהחליט כן לעקור את היישוב, לפנות אותו ולסלקו ללא שום תכנית אלטרנטיבית אחרת. זה משפט אחד. משפט שני, זה צווי הריסה, זה צווי פינוי וסילוק, מטפל בית המשפט העליון. בית המשפט השלום בקרית גת מטפל בצווי הריסה, זה היה ב-5 במאי, החלטה של בית המשפט העליון, ב-25 במאי ההחלטה על ההריסה, ואז ביקשנו ופנינו לשופט ואמרנו לו, אנחנו פנינו לבית המשפט העליון במטרה לקיים דיון נוסף בנושא הפינוי והסילוק וטרם קיבלנו תשובה ואנחנו רוצים שתדחה את האמירה, או ההחלטה על ההריסה עד שנקבל מועד או נקבל החלטה מבית הדין העליון. השופט הקשיב. אז אנחנו תחת איום של הריסות היום ביישוב ותחת איום של פינוי וסילוק. שני האיומים שמטרידים אותנו. הם מטרידים את הנשים, מטרידים את הגברים ומטרידים את הילדים.

היישוב הזה נוסד לאחר שלוש עקירות בשנת 56' על ידי המושל הצבאי שהביא את האנשים מאדמותיהם, בוואדי זיבאלה, בכוח עקר אותם ומי שהתנגד כביכול, או הוחרם הציוד שלו או נעצר או הורחק לצפת או לאילת, אום רשרש, או לסאפד. בשנת 49' זו עקירה ראשונה, בשנת 51' עקירה שנייה, בשנת 53' עקירה שלישית מגבעות להב לכאן, ובשנת 56' הוחלט על ידי מסמך שנמצא אצלנו, ברשותנו וברשות כל העמותות שפעילים איתנו, המסמך הזה אומר שאנחנו יישוב ברשות שמותר לנו לעשות קיום חיים נורמטיביים, 700 דונם למגורים ו-7,000 דונם, שזה לא שייך לגבעות ולכול, חקלאות. היום אנחנו לפני פינוי וסילוק או עקירה חדשה, שאנחנו לא מסכימים לה, מכיוון שבשנות ה-90 בוטלה ההכרה של 56' ואז בשנת 2000-2001 הוועד הזה שהוקם, הוועד שאני מייצג אותו והוקם על ידי תושבי המקום, הוועד הזה הוקם לאחר אסון, ואתם חייבים להקשיב לזה, לאחר אסון האוהל שהיה מזכרת מסבא שלי, הוא שכן באמצע היישוב, הוא בער באש באמצע יום שבת בשיא החום ביוני, לא יודעים אם מישהו הדליק סיגריה או משהו, היה אחד הצעירים, בן דוד שלי, בן 19, בתוך האוהל והוא נלכד בתוך האש הזאת וכשהוזעקנו אליו לא הצלחנו לעשות שום דבר למענו כדי להציל אותו, עד שהאש כבר פגעה בו ואז גם אנחנו סיכנו את חיינו והוצאנו אותו ואני זוכר משפט אחד שהוא אמר, 'האם אני חוזר להיות איך שהייתי? יפה ושחקן כדורגל?' והוא לא חזר, הוא שרד 12 יום בבית החולים, אחרי כריתות וניתוחים ומת כתוצאה מהאסון הזה.

אסון שקדם לו, ב-97' זה האסון שהבתים פה היו מפחונים רובם ואוהלים. ואז הגיעה סופה של צפון הנגב, שהעיפה את הכול, הרסה את שני הכפרים. באסון הזה נספו 3 ילדות ו-51 פצועים ופצועות, כולם בקרב נשים כמעט, רק בחור אחד היה. האסון הזה אירע בשעות שרוב הגברים לא בבתים, לא השאיר כלי רכב, לא השאיר בתים, לא השאיר שום דבר, נספו בו 3 ילדות, 51 פצועים. 3 הילדות, 11, 12 ו-14, את הראשונה מצאנו אחרי ארבעה ימי חיפוש ליד תל שבע, השנייה בבאר שבע, חמישה ימים, והשלישית לכיוון עזה, כיסופים, בנחל, עם הרוח שהעיפה אותם והנחל סחב אותם.

רשתות המים. אני מקצר וקופץ בין השנים על מנת לא לעבור את שבע הדקות שהגדרתי לעצמי, שיהיה זמן לכולם לדבר.

אתה עברת אותם.

(אומרת דברים בערבית, להלן התרגום החופשי)

אם תרשה לי משהו. אני תמיד שומעת את הנאומים הללו. אבל טוב גם שעאידה תומא תשמע את הדברים הללו, אבל באמת אם היית שומעת מהנשים - - -

(אומרת דברים בערבית, להלן התרגום החופשי)

כן ראיד, אבל עוד פעם, אני אהיה מאוד עצובה אם אני אצא מפה מבלי לשמוע את הנשים.

(אומר דברים בערבית, להלן התרגום החופשי)

את תשמעי את כולן, את לא יוצאת מפה, אנו כבר סגרנו את הכביש. אצל הבדואים, האורח הוא "אסיר" אצל המארח.

(אומרת דברים בערבית, להלן התרגום החופשי)

אני באמת חשבתי שכבר שכחתם את המסורת הזו.

(אומר דברים באנגלית, להלן התרגום החופשי(

לא. מי שמחליף את המסורת שלו, אין לו זהות ואין לו מולדת וגם לא עבר. מי שאין לו את כל אלה, הרי שאין לו עתיד.

(אומר דברים בשפה העברית)

ביקשנו מים ונלחמנו במשך שישה חודשים וקיבלנו אישור רישיון למים. פתחנו מים ביער יתיר, במרחק של 7 קילומטרים, עד לפה משכנו את קו המים, על חשבוננו החפירות והצנרת והכול. אחרי שלוש שנים של מאבק שני היישובים, כי אין מכסה מספיקה, נותקנו אנחנו מהמים, עתיר המשיכו לשתות, אבל לשתות פחות. אנחנו מ-2003 עד לפני שלושה חודשים, עד חודש מאי שתינו מים כשקוב מים עולה 65 שקל ואני במקום לקבל מכסה של 30 או 40 קוב לבית שלי הייתי מקבל 12 או 20 קוב, כי לחכות בתור להזמנת המים, כי המוביל שמוביל מח'ורה לא יכול כל הזמן להביא לי, יש אחרים שרוצים מים וצמאים. והיו ימים ושבועות שנתקלנו והרמנו ג'ריקנים בכלי רכב הפרטיים. זה אחד הדברים שתיכף ידברו עליהם וירחיבו על הקושי שלהם.

יישוב לא מוכר, אתם יודעים, לא בתכניות, לא במפה, לא מקבל שירותים מוניציפאליים. ב-2003 אנחנו מקבלים את המכה, שכל היישוב הזה הריסה. ב-2004 אנחנו מקבלים את הגל הכי קשה, פינוי וסילוק לכל היישוב ואז ממשיכים את המאבק שלנו עם העמותות ואחת העמותות שמלווה אותנו, באמת מתמידה ועושה המון, המועצה האזורית לכפרים הבלתי מוכרים ועדאללה. בנוסף דו קיום, אג'יק, סידרה עשתה כמה דברים ואירועים ביישוב וניסתה לעזור, שתי"ל, כל מיני ארגונים אחרים שהם שותפים למאבק שלנו וכיום, אחרי ההחלטה ב-2011, לבטל את ההכרה שהוכרה על ידי הוועדה להכרה ביישובים, היא הביאה את המלצותיה שהיישוב הזה יהיה אחד מתוך ה-25 שיקבלו הכרה ובסוף הורידו את זה ל-17 ועוד פעם הורידו את זה ל-13 והוא היה במספר 13 של ההכרה ובסוף הכירו ב-11 יישובים בשנים 2003-2006 והיישוב שלנו, בוטלה ההכרה שלו סופית, ב-2011 ביום חג הקורבן, על ידי משרד ראש הממשלה. אודי פראוור, האחראי על תכנית פראוור, הוא שביטל והוא שחתם על הביטול של ההכרה.

אתה מתכוון לבגין?

פראוור, הוא היה המנכ"ל של משרד ראש הממשלה והוא ביטל את ההכרה. אני רוצה לחזור לאירוע ולאסון של שנת 97' וסיימתי ואני נותן לך את הבמה, אל תדאגי.

לא, אני לא רוצה במה, אני באתי לשמוע את האנשים. אני מאמינה שכל הזמן שומעים את הדברים, הפעם אנחנו באנו לשמוע - - -

טוב, בסדר. שנייה. ב-97' כל משרדי הממשלה, יחד עם מוסדות הממשלה, הגיעו לביקור ואחד מהם, שאני מצטט אותו ואני חייב להגיד את הדברים שלו, למרות שאנחנו יודעים שבדעות שלו ובפוליטיקה שלו לאן הוא היה שואף, אבל הוא הגיע לכאן, וכמו שאת עצרת אותי עכשיו, הוא עצר את כולם ואמר 'אני לא רוצה שאף אחד ידבר, התמונה מדברת בעד עצמה, אני רוצה עשייה פה'. העשייה מתבצעת ככה, הוא קרא לכל המשרדים, המינהל, משרד הפנים, השר לתשתיות לאומיות אז בזמנו ב-97' אריאל שרון, וביקש מהם בפקודה לפעול על מנת להחזיר את המבנים וביקש מאיתנו לבנות מבנים מבטון עמידים בפני אסונות טבע ואף תרם מכספו האישי וגם מכספו במשרד והנחה הנחיה בפקודה, משטרה, צבא, מינהל מקרקעי ישראל, משרד הפנים וכולם לפעול על מנת להחזיר את היישוב לקדמותו ויותר טוב.

אז יושבות איתנו ככה, רפאת, שתיכף תסקור לכם, מרים, עאישה, סוהא, סוהייר ורדא.

(אומרת דברים בשפה הערבית, להלן התרגום החופשי)

יותר נוח לכן בערבית או בעברית? אתן יכולות לדבר בעברית האופן שוטף? מי שיכולה שתדבר בעברית, ומי שלא יכולה שתדבר בערבית ואני אתרגם עבור הפרוטוקול. אוקיי? ..... עדיף בערבית? אז בואו נעשה כך: שדא, תכתבי את את הפרוטוקול בערבית מהבנות, אבל רק תגידו את השמות שלכן באופן ברור בהתחלה, ואז המשכנה בערבית, מה שאני רוצה לבקש מכן הוא, השאלה שאני רוצה לשאול היא כך: אני יודעת שיכול להיות שאתן הכנתן את מה שתרצו להגיד, ואני כן רוצה לשמוע את זה, אבל חשוב לי גם שחלק ממה שאתן תגידו יהיו לגבי מה הם הקשיים העיקריים שאתן עומדות בפניהם כנשים, הן אם הייתן עובדות או שאתן עובדות בתוך בתיכן, ואני לא מקבלת שמישהי תגיד "אני לא עובדת", כי גם בתוך הבית זה עבודה, זו משרה מלאה בפני עצמה. גם מי שבבית עובדת, מי שבבית עובדת יותר מאשר מי שאומר עליה שהיא יננה עובדת. בגלל זאת ברצוני לשמוע מכן מה הם הקשיים שאיתם אתן מתמודדות בחיי היומיום הרגילים, הילדים איך הם הולכים לבית הספר, איפה אתם מקבלים טיפול רפואי?

בבקשה, איך אתן רוצות להתחיל?

(אומרת דברים בשפה הערבית, להלן התרגום החופשי)

דבר ראשון ברוכים הבאים, שמי עפאף אבו אלגיעאן. הקושי הראשון שיש לנו הוא בעניין התחבורה והלימודים. אנחנו לומדות בבית ספר יסודי, חט"ב ותיכון, ואז יש לנו קושי איך להגיע ללמוד בבית הספר או ללימודים באוניברסיטאות. אנחנו מאחלות לצאת ולהמשיך את הלימודים, ואם יש איחור אז אנו מתקשים בכל העניין של החזרה הביתה.

(אומרת דברים בשפה הערבית, להלן התרגום החופשי)

היכן הבית ספר הכי קרוב וכמה זה מרוחק בקילומטרים?

(אומרת דברים בשפה הערבית, להלן התרגום החופשי)

הכי קרוב אלינו זה בחורה, מרחק של 7 קילומטרים!

.

בית הספר הכי קרוב זה 7 קילומטרים מפה, בח'ורה, ובעצם אין תחבורה, הם צריכים לסמוך כל פעם שיוצאים לבתי הספר, או על הכלי רכב שבכפר, ובדרך חזרה הרבה פעמים הם - - -

אפילו אין כלי רכב פה.

אין כלי רכב?

כאילו אם לבעל שלך או למישהו קרוב אין רכב - - -

לא, היא מתכוונת לתחבורה ציבורית.

לא, אני לא אמרתי תחבורה ציבורית, הם הבינו, לכלי רכב של הכפר. אבל בדרך חזרה לפעמים הן נתקעות, לפעמים אין מי שיביא אותן, הן צריכות ללכת ברגל. זה הילדים וגם המבוגרים.

(אומרת דברים בערבית, להלן התרגום החופשי)

אני עובדת בבית ספר בחינוך, אני מאוד מתקשה למצוא מישהו שיקח אותי ויחזיר אותי.

היא עובדת בחינוך בח'ורה, בית ספר לחינוך מיוחד.

(אומרת דברי ם בערבית, להלן התרגום החופשי)

אני משלמת המון עבור תחבורה

משלמת הרבה על התחבורה.

(אומרת דברים בערבית, להלן התרגום החופשי)

לפעמים אפילו, כשאני בלימודים אני נאלצת לחכות לאחד מבני משפחתי או מהקרובים ואני גורמת לו לעיקובים כדי שאוכל ללכת הביתה

אבל יותר זה השעות שהיא יושבת ומחכה עד שמתפנה מישהו מהמשפחה כדי לאסוף אותה.

(אומרת דברים בערבית, להלן התרגום החופשי)

מבחינת לבצע עבודות באמצעות המחשב. יש לנו תאים סולריים, אבל אין לנו לא חשמל ולא כלום, אפילו קליטה סללולרית אין, אנו מאוד מתקשים לתקשר - - -

(אומרת דברים בערבית, להלן התרגום החופשי)

החשמל פה באמצעות גנרטורים?

(אומרת דברים בערבית, להלן התרגום החופשי)

לא, באמצעות התאים שקולטים את אור השמש, וגם זה התחיל לא מזמן.

הגנרטור זה בלילה, אבל יש את התאים הסולריים שפועלים על אנרגית השמש, אבל רק עד השקיעה שאחריה נפסק זרם החשמל, למרות שהבנאדם יותר צריך את החשמל משעות הערב.

גם כשאנו רוצים לצאת לעבודה, אנו מתקשים למצוא מקום לשים שם את ילדינו. יש לי שני בנים, אני נאלצת לקחת אותם איתי לחורה ולהחזיר אותם איתי ואני מאוד מתקשה למצוא מישהו. אין לילדים משפחתון ולא גנים, אין כלום.

(אומרת דברים בערבית, להלן התרגום החופשי)

אבל טיפול בריאותי, כלומר, מצבים חס ושלום של מחלות, איפה המרפאות שאליהן אתם פונים?

סליחה, אם מדברים ביחד אני לא יכולה להבין יותר. אני חכמה אבל אני לא יכולה להבין 4 ביחד.

מה שהייתי אומרת זה, שבמקרי חירום במהלך היום ואני רואה את מצב האדמה מסביב לכם, במידה חס ושלום ילד נפל ונפגע בראש, או שעלה לילד החום, מה תעשו? יש מישהי מכן שיש לה רשיון נהיגה?

מעט מאוד.

(אומרת דברים בערבית, להלן התרגום החופשי)

ראיד, לא עלה בדעתכם שאם יש אישה מהנשים שנמצאות בכפר, והיא לא עובדת, אך יש לה רשיון נהיגה, שיהיה לה רכב למקרי חירום שהיא תיקח את החולה ותצא איתו לחורה?

(נאמרים דברים בערבית, להלן התרגום החופשי)

לי יש רכב ואני נוהגת בו. בלי רכב זה קשה מאוד וכאשר האנשים בעבודה וצריך רכב דחוף, אין רכב.

(אומרת דברים בערבית, להלן התרגום החופשי)

צריך שיהיה רכב תורן בכפר.

שיהיה איזה רכב חירום, כי אם קרה משהו במשך היום ויש נשים שיש להן רישיון, אבל אלה הנשים שעובדות - - -

בעניין הרס הבתים, כולכן מכירות את המצב, ובטוח עוקבות אחרי העניינים - - -

(אומרת דברים בערבית, להלן התרגום החופשי)

אנחנו חיים במה שדומה למחנה פליטים כי אין לנו אפשרות לבנות ולהתפתח.

הן אומרות שהבתים הן ככה, כי כל הזמן הם מפחדים, הם לא מפתחים את הבתים ולא בונים יותר כי כל הזמן יש את הפחד הזה שיבואו ויהרסו והכול יילך.

(אומרת דברים בערבית, להלן התרגום החופשי)

אנחנו אומרים שאנו רוצים תחבורה טובה עבור הילדים. אוטובוס אחד מגיע בבוקר מעמיס את כל הילדים, בני 3 שנים עם תלמידי תיכון .

כשהם חוזרים הביתה, הילדים הקטנים חוזרים בהליכה, מורידים אותם למעלה.

(אומרת דברים בערבית, להלן התרגום החופשי)

יש עוד משהו שברצונכן להגיד לי לגבי מצבכן?

אני בעצם כאן רק חמש שנים. הייתי בכפר מוכר וכל החיים היה חשמל, מים מהראשי והכול בסדר. עכשיו כשהתחתנתי כאן היה קשה מאוד. כשבאתי לא היו מים, כאילו אין בבית בכלל מים, אנחנו רק ממלאים ג'ריקנים וסוחבים ומביאים לבית, או איזה מכונית מביאה מים ואנחנו קונים ושמים בדליים וכל מיני. אחר כך התקדמנו טיפה, קנינו מיכלים גדולים ושמנו בהם מים, אבל צריך למלא כל כמה ימים. בהתחלה היה לי קשה מאוד, לסחוב כל הזמן מים. עד עכשיו לסחוב מים, אי אפשר כאילו שיש דוש, לשבת ולעשות מקלחת רגילה. אין. רק שמים מים ועל הראש. קשה מאוד חיים.

חוץ מזה גם אין תנועה, כאילו בהתחלה כשבאתי לכאן באתי בלי אוטו, חשבתי שיש אוטובוסים, כמו בכפר רגיל. אבל זה לא היה ככה. היה קשה מאוד, הצטרכתי לקנות אוטו כי הילדים שלנו, הילדה שלי הקטנה, 3 שנים, קשה מאוד כשאני שולחת אותה לבית ספר שאני אשלח אותה שהיא תעבור את כל זה, ובחום הזה יש מלא חיות וזה מה זה מסוכן, בחום הזה וגם בחורף. צריך לקחת עד בית הספר ולהחזיר אותה, אבל לא לכולם יש מכונית לעשות את זה.

(אומרת דברים בערבית, להלן התרגום החופשי)

הבנות מסיימות בי"ס תיכון פה בכפר?

(אומרת דברים בערבית, להלן התרגום החופשי)

גם זה אחד הקשיים שיש בנות שלא ממשיכות בגלל המרחק הרב, ושאין ... האנשים מפחדים על הבנות שלהם.

(ממשיכה את דבריה בעברית)

קשה, כי המקום רחוק. יש כאלה שכן, אבל יש כאלה שנותנים להם היום, אבל קשה, לא לכולם יש את זה, כי אין אוטובוס, אין משהו כדי ללכת. זו הבעיה הרצינית.

יש הרבה נשירה.

(נאמרים דברים בערבית, להלן התרגום החופשי)

הקושי הוא, מעבר למים ולחשמל שדיברנו עליהם, גם מעבר לגני ילדים וכו', הדבר בו אנו נתקלים מידי יום, בין אם אנו יוצאים מהבית או נשארים בו, זה הכי פשוט, הפסולת! אם אנו רוצים להשליך את זה, אז אין לנו מקום בשביל זה, אז מה אנו עושים? אנו שורפים את הכל, וזה דבר שמשפיע עלינו. מבחינה בריאותית.

הם מדברים על האשפה, שאין מי שאוסף את הזבל ואז בעצם הם צריכים כל יום לזרוק את מה שיוצא וזה בעצמו גם כן קשה מבחינה בריאותית.

גם לגבי ההריסות. אנחנו כל הזמן תחת פחד. אני כעובדת, אני כל הזמן עוקבת אחרי החדשות, אני רואה בבוקר שיש צבא ויש כל מיני בולדוזרים וזה, אני פוחדת שהולכים להרוס את הבית שלי. כל הזמן אנחנו בדאגה שאולי אנחנו נחזור הביתה ולא נמצא בית. זה קשה מאוד, גם לילדים. כל פעם שבאים לכאן מפחידים את הילדים, זה פחד איום כל הזמן.

היא מדברת על השיניים שלה, היא צריכה טיפולי שיניים, איך היא תיסע כל פעם לקבל טיפולי שיניים?

אנחנו רוצים הכרה בכפר, אנחנו רוצים את הדברים הבסיסיים, שירותים, מרפאה, מרפאת שיניים, מים, חשמל. משהו. הצרכים הבסיסיים, גנים לילדים. שאם יש לי איזה אירוע אני יכולה לשים את הילד שלי וללכת, לא כל הזמן משפחתון. כל מיני דברים בסיסיים שאנחנו צריכים אותם, אנחנו צריכים שהקול שלנו יגיע לשם ויזעק שם. למה כל האפליה הזאת? משה יכול לבנות ויכול ומציעים לו את כל השירותים ואנחנו, את הדברים הבסיסיים גוזלים מאיתנו.

(אומרת דברים בערבית, להלן התרגום החופשי)

יש מצבים שהבנאדם לא תמיד מוצא מה להגיד בהם, כי אני יודעת שהפתרון של הסוגיה הזו צריך להיות מהשורש, דרך ההכרה. ההכרה זה לא משהוא שבידיים שלי, אני יודעת שאי ההכרה מביא איתו המון סוגיות נוספות.

(ממשיכה את דבריה בעברית)

ההכרה היא הפתרון האמיתי לכל הבעיות האלה, אבל לצערי הרב ההכרה היא לא בידיים שלי. מבחינתי יש לי הכרה מלאה בכם ובמקום.

(אומרת דברים בערבית, להלן התרגום החופשי)

כל הדברים מהם סובלת האישה, מונעים ממנה לחשוב ולהתפתח בכיוונים אחרים, היא תמיד תמשיך לחשוב על הדברים הפשוטים שהיא צריכה לתת לילדים - - -

תמיד היה מאוד קל לחשוב על דיכוי האישה על ידי הגברים ועל ידי החברה. לפעמים מוסדות המדינה והממשלות לא חושבים עד כמה הם תורמים לדיכוי הזה. אני חושבת שכל מה שאנחנו יכולות לעשות.. כל מה שאנחנו יכולות לעשות בוועדה. תהיו בטוחות, שהקול הזה כן יגיע לאן שהוא צריך להגיע, אני למעשה אגיע עם הקול הזה לשר התחבורה, אל שר הפנים, וכן יגיע לשר החינוך, לכל האנשים שאמורים לספק את השירותים הללו לאזרחים במדינה. אתם אזרחי מדינה, וזכותכם לקבל את הדברים הללו, אני חושבת שנכון שהסוגיה שלכם נמצאת כבר בבית משפט הגבוה, והוא זה שיחליט, כולי תקווה שיקבלו החלטה בכיוון הנכון ושלא יהיו יותר הריסות בתים, אבל אתם צריכים לדעת דבר אחד: אתם לא לבד, נכון שאני נמצאת פה היום מטעם וועדה של הכנסת אבל אני חושבת שזה היה מאוד חשוב שנגיע בתור וועדה של הכנסת כי גם עאידה, חברת הכנסת מטעם הרשימה המשותפת יודעת מה העניין של אום אלחיראן ויודעת מה הן בעיות הנשים בנגב, אבל גם חשוב שהגוף הממלכתי שנקרא הוועדה לקידום מעמד האשה ידון בעניינים הללו, ושאני אוכל מהבמה הזו שניתנה לי כיו"ר הוועדה הזו, לפנות אל האנשים שאמורים להיות אמונים על .... אני יודעת שלפעמים זה מאוד קשה לכם, אתם מרגישים שהאנשים באים ואתם מדברים ומדברים ומשתפים, ואז הם הולכים הביתה ואתם אלה שנשארים במציאות הזו, ברצוני להגיד לכם דבר אחד, נכון שאולי אני לא יכולה לעבור לגור באום אלחיראן כדי להיות איתכם, אבל אני איתכם באמצעות זה שאני אבצע את עבודתי שם באופן נכון, ולדבר בקול שלכם שם באופן נכון.

תודה רבה.

(אומר דברים בערבית, להלן התרגום החופשי)

הם רוצים שהאישה תתפתח ותתקדם, אבל אנחנו רוצים להישאר עם המסורת שלנו והדת שלנו מבחינת לבוש ומכל הבחינות - - -

(אומרת דברים בערבית, להלן התרגום החופשי)

לבוש הוא לא המדד למידת הקידמה - - -

(אומר דברים בערבית, להלן התרגום החופשי)

לא, אבל אנחנו רוצים מבחינת לימודים זה מה שאנחנו רוצים שתעזרו לנו להתפתח בו - - -

היא אומרת שכל הזמן רוצים שאנחנו נתפתח ואנחנו נתפתח כנשים, אז שיעזרו לנו גם בחינוך וגם בתעסוקה להתקדם.

אז לסיכום ברשותך, חברת הכנסת, הקִדמה באה מתוך האנשים, כפי שהגדירה את זה יפה רפאת, אבל תוך כדי אמצעים ואנחנו צריכים את האמצעים האלה. לא יכול להיות שמדינה, שמתיימרת להיות מדינה דמוקרטית, עושה למיעוט או לאזרחיה מה שהיא עושה היום. זה עוול, זה לא נתפס בתת מודע, אף אחד לא יכול לקבל את זה, אף אחד לא יכול להרשות לעצמו לשמוע את זה, שמשה כן מגיע לו לגור פה בחיראן, במקום אום אל חיראן, למחוק את מוסא, בן 96, ולהביא את משה במקומו. אני מפנה את זה אלייך אישית כי את - - -

(אומרת דברים בערבית להלן התרגום החופשי)

ראאד, תרשה לי בבקשה, החברה הם פקידים, אתה תדבר אלי, אני זו שמקבלת את ההחלטות ולא הם, הן פקידות מלוות אותנו, והן עשו את כל הדרך כדי לשמוע את - - -

אני מפנה את האמירה שלי אלייך כי את יודעת מה התפקיד שלך במגזר הערבי ובכנסת. את יודעת אותו היטב. היא צריכה לפנות לאמא שלה ולאבא שלה ולאח שלה ולחבר שלה או לדודה שלה ולעם היהודי, בגלל זה אני מפנה את זה אלייך, לעם היהודי, כדי להשמיע את הקול ולהגיד לו שיש אפליה ואפליה ואפליה. לא יכול להיות שיעקב יבוא ויגור פה ויש לו רשות לגור פה ואני, אחרי 60 שנה, אחרי ששרדתי והקאנו דם והקאנו את הנשמה על מנת לבנות את הכפר, אין לנו סמכות או רשות לגור פה כאזרחי המדינה שמתיימרת להיות, עוד פעם, דמוקרטית, מפותחת, מתקדמת.

זה אחד הדברים. הדבר השני שאני רוצה מכם. היוזמה מבורכת והיוזמה שלך מבורכת ואנחנו מברכים על היוזמה הזאת, אבל אני רוצה שאת, יחד עם כל הפורום שאיתך, תבקרו את הנשים לבד ולקחת אחד מהוועד, הוועד מיוצג על ידי אחת, שתיים, שלוש, ארבע, חמש הן בוועד, אחת מהוועד, תתאמו איתם ותבקרו. זה ועד נשים. תבקרו אותם כל הזמן, תשבו, תדברו, תעשו עוד מפגשים, לא רק המפגש הזה ובזה נגמר המאבק ובזה נגמר השיח. העשייה שלנו, אני רוצה - - -

(אומרת דברים בערבית, להלן התרגום החופשי)

ראאד, אם היית לפעמים מקשיב מעט לפני שאתה מדבר. אני דיברתי לפניך וסיכמתי את המפגש, הבטחתי לנשים שהקול שלהן יישמע, והבטחתי להן שהוא יועלה, אם אני אגיד שאוכל להגיע בכל יום, אז אני אשקר לכם,אני לא התרגלתי, תשמע אותי עד הסוף, אני יודעת שהלב שלך בוער מבפנים, ואני יודעת שאתה "שרוף", אבל אני חושבת שמשם אני יכולה לעשות יותר מאשר להגיע לכאן ונספר סיפורים, ואני יודעת שלפעמים אני צריכה להגיע כדי להקשיב לכאב שלכם ושאוכל להגן עליכם משם, אבל בואו נעשה את הדבר הזה באיזון הנכון.

הבעיה שלכם היא גם שלי, והדאגה שלכם היא לא רק של הנשים, היא הדאגה של אום אלחיראן, והרשימה המשותפת כן דואגת לאום אלחיראן, אבל אני חייבת כרגע לנעול את הישיבה כי אנחנו חייבים לצאת בגלל שיש סידורים לרכב שהביא אותנו לכאן, ויש מישהו שממתין לי באמצע הדרך כדי לקחת אותי צפונה, אבל אני רוצה להגיד לכם דבר אחד, אני מאוד מעריכה שנפתחתם בפני וסיפרתם לי את דאגותיכם, ואתם כרגע הטלתם עליי עוד יותר אחריות, זה לא שאני באה ללא כל אחריות, אני באתי כי אני יודעת שיש פה סוגיה שאני צריכה לשאת, ואתם עכשיו הטלתם עלי את האחריות עוד יותר.

תודה רבה, רבה, הישיבה נעולה.

הישיבה ננעלה בשעה 15:55.