הכנסת העשרים

מושב ראשון

פרוטוקול מס' 19

מישיבת הוועדה לקידום מעמד האישה ולשוויון מגדרי

יום שלישי, י"ב באב התשע"ה (28 ביולי 2015), שעה 12:30

מצב ומעמד הנשים בחברה החרדית

חברי הוועדה: עאידה תומא סלימאן – היו"ר

עליזה לביא

עמיר פרץ

ג'נט שלום - נציבות לשוויון הזדמנויות בעבודה, משרד הכלכלה

שירה ברלינר פולג - מנהלת תחום בכיר תעסוקת חרדים, משרד הכלכלה

אתי בינדר - מפקחת כוללת בתי"ס יסודיים, משרד החינוך

אושרה לרר - ממונה על שוויון בין המינים, משרד החינוך

ד"ר אמה אברבוך - מרכזת תחום צמצום פערים בבריאות, משרד הבריאות

רינה צזנה - מנהלת תכנון הון אנושי, נציבות שירות המדינה

תמי קצביאן - עו"ד, מנחת הקליניקה לזכויות נשים בעבודה, האוניברסיטה העברית ירושלים

חיה וגשל - מנהלת מכון תבונה, על יד המרכז האקדמי לב

עדינה בר שלום - נשיאת המכללה החרדית ירושלים

ד"ר לאה ויזל - דיקנית מכללת 'אורות ישראל', פורום הנשים של הבית היהודי

ציפי דיק - משקיפה, עיריית ראשון לציון

קרן גרינבלט - יועצת משפטית, שדולת הנשים בישראל

נעה דנן - רכזת, מכון ירושלים לחקר ישראל

אירית מנטש - יועצת קידום בריאות, מכבי-שירותי בריאות

טובה סטנדר - מנכ"ל עמותת 'אם הבנים'

אסתר סנדר - עובדת סוציאלית, 'אם הבנים'

פייני סוקניק - יו"ר עמותה באשר תלכי, 'מעורבות'

מרים רוזן - מנהלת הארגון, 'מעורבות'

יעל אלימלך - ועד מנהל, 'מעורבות'

רחלי איבנבוים - מעורבות ומובילות

שפרה קרימלובסקי - מנכ"ל, תקשורת

שמחה בוסי - ארגון גננות חרדיות

יהודית קליין - יו"ר, ארגון גננות חרדיות

רבקה רט - חברת הוועד המנהל, עמותת בת מלך-מקלטים לנשים דתיות

שרה סמיאטיצקי - מייסדת ומנהלת, עמותת בשבילך

יצחק מלבר - יו"ר תורת המשפחה-קידום בריאות נשים במגזר החרדי

ציפי רון - חברת הנהלה, מועצת ארגוני הנשים

ד"ר אלישבע לייטר - חוקרת, הדסה ישראל

שלי מזרחי סימון - מרכז המחקר והמידע של הכנסת

דלית אזולאי

ס.ל., חבר המתרגמים

מצב ומעמד הנשים בחברה החרדית

שלום לכולן, שלום לכולם. אני שמחה לראות אתכם בוועדה ואני מתנצלת על איחור של כ-10 דקות, בדרך כלל זה לא קורה, אבל הגעתי מישיבה מחוץ למשכן, אז תסלחו לי. אני פותחת את הישיבה של הוועדה לקידום מעמד האישה ולשוויון מגדרי, השנייה היום. אנחנו היום בישיבה הזו מקדישות את הדיון למצב ומעמד הנשים, ותתקנו אותי, איך אתן רוצות שאני אגיד, בחברה החרדית, או נשים חרדיות?

לא משנה. זה אותו דבר.

יופי, כי בעצם היו כאלה שהעירו על זה והעירו על זה, אז אמרתי ללכת מה שנקרא on the safe side, לשאול, כי גם אני, כשמתייחסים אליי אני אוהבת שישתמשו בהגדרות שאני משתמשת.

כשנבחרתי לעמוד בראש הוועדה הזו אני הצהרתי ואני אמרתי, חלק מהאני מאמין שלי, שאני רואה בוועדה הזו מקום ובמה לכלל הנשים במדינת ישראל, עם דגש מיוחד על נשים שעד עכשיו היו אולי מחוץ לאור הזרקורים, אולי היו מהמודרות בתוך החברה, או שבעצם מרכז החיים שלהם, כמו שאני אוהבת לחשוב, ממוקם במדינה במה שנקרא פריפריה. הפריפריה הזאת יכולה להיות פריפריה גיאוגרפית, זאת יכולה להיות פריפריה כלכלית וזאת יכולה להיות גם כן פריפריה על כל מיני רקעים. אבל בעצם אנחנו, איפה שאנחנו נמצאות, ואני משתמשת ב'אנחנו' למרות שאני היום לא חלק מהנשים שאנחנו נקיים את הדיון עליהן, אבל אני אומרת את זה שאנחנו כנשים, גם הערביות, גם החרדיות, גם אתיופיות, גם - - - יש המון מהמשותף בינינו ובסופו של דבר איפה שאנחנו נמצאות, יקראו לזה מה שיקראו, פריפריה, לא פריפריה, זה המרכז בשבילנו ושם החיים שלנו מתנהלים ואנחנו רוצים שיבינו, פעם אחת ולתמיד, שזה המרכז שלנו, של החיים שלנו, ואנחנו רוצים לעשות אותו הכי טוב שאפשר.

אני מודה ומתוודה שאני לא מכירה את הנושא לעומק כמו שאני רגילה לעשות בדיונים של הוועדה. אני מכירה קצת, למדתי קצת ואני אשמח מאוד לשמוע היום סקירה יותר נרחבת. זאת ישיבה שהיא יותר ישיבת תשתית, אנחנו נסקור את מכלול הנושאים, לפי ההגדרות ולפי ההדגשים שאתן כנשים פעילות או כנשים שנמצאות בתוך החברה החרדית מגדירות את זה ועושות את התעדוף של הנושאים. אבל חשוב לי גם להגיד, כשאנחנו מדברים או מדברות על נשים, אם זה נשים ערביות ואם זה נשים אתיופיות, או נשים באופן כללי, הרבה סטריאוטיפים קיימים והרבה דעות קדומות קיימות, אבל אני גם יודעת שאנחנו לא חייבות תמיד רק לדבר על בעיות. אני יודעת שבכל מקום יש הצלחות רבות של נשים, נשים הגיעו במאמץ רב ובכוח והוכיחו את עצמן, אני אשמח גם כן שנביא את הסיפורים האלה לפה, גם כדי ללמוד מהם ולצמוח מתוך זה.

לצערי הרב היום בבוקר היה בחדשות סיקור נרחב על חברת מטריקס שמעסיקה נשים חרדיות והסיפור היה, לפחות איך שזה הובא בתקשורת, מאוד מכוער, של ניצול. אני למדתי עם הזמן מחברת כנסת ותיקה שהיא לא חברת כנסת היום, חברת כנסת לשעבר, חברה וידידה ומורה, חברת הכנסת תמר גוזנסקי, כל פעם שדיברתי על עידוד תעסוקה לנשים ערביות ואמרתי שאם הממשלה רוצה שתעשה מה שעשו לנשים חרדיות ותבנה מקומות עבודה מיוחדים ותנסה לשלב נשים ערביות. תמר הייתה אומרת לי 'תיזהרי, עאידה, ממה שאת מבקשת, תלכי תבדקי מה מצב הנשים החרדיות במקומות העבודה האלה ולא תרצי כל כך להיות במקום הזה'.

אז אני מאוד מאוד מקווה שאנחנו נצליח היום לסקור את מכלול הנושאים ואני מבטיחה שלאחר הישיבה הזו נתחיל להתמקד בנושאים שחשובים וקרובים לליבכם. אני פותחת במצגת שתגיש מירי רוזן, מ'מעורבוֹת', בבקשה.

שלום וברכה, נעים מאוד. אני מירי רוזן מארגון 'מעורבות'. 'מעורבות' זה ארגון שמקדם נראות של נשים חרדיות בציבוריות הישראלית. 'מעורבות' קיימת מאז 2013 והיא מאחדת נשים חרדיות ממגוון הקהילות וממגוון עדות בחברה החרדית. עצם העובדה שאנחנו נמצאות כאן זה לא מובן מאליו בעבורנו, אבל הגענו לתובנה שזה המקום היחידי דרכו ניתן לקדם דברים באופן ממשי, באופן רוחבי, באופן משמעותי, ולכן אנחנו נוכחות כאן.

'מעורבות' שואפת לראות נשים חרדיות במוקדי השפעה וקבלת החלטות במרחב הציבורי מתוך אמונה כי רק אנחנו יודעות מה נכון, מה טוב ומה יש לקדם בעבורנו. בכדי לממש מטרה זו הצבנו לעצמנו ארבעה יעדים משמעותיים. היעד הראשון מדבר על תמיכה בעתודה מנהיגותית מתוך הקהילה, היעד השני מדבר על קידום של מעורבות ועשייה חברתית נשית חרדית בתוך המגזר. היעד השלישי מדבר על קידום נראות של מצוינות מקצועית של נשים חרדיות במרחב הישראלי, ובעבור היעד הרביעי למעשה אנחנו כאן, לובי וחקיקה בשלושת התחומים שהצבנו לעצמנו שהם ליבת הדברים, השכלה, תעסוקה ובריאות, מתוך הבנה שהתחומים האלה נוגעים לכל אחת מהנשים החרדיות במרחב הזה שאנחנו חיים בו, על האתגרים, על המשמעויות שלהם ועל הדרכים שאנחנו רואות שנכון בהן לקדם את הדברים.

אני מעבירה את השיחה ליעל.

אז כפי שאמרנו, אנחנו מתמקדים בשלושה תחומים עיקריים.

רק אם אפשר את השם.

יעל אלימלך, אני בוועד המנהל של ארגון 'מעורבות'.

זה למען הפרוטוקול.

אז התחום הראשון שאנחנו רואים בו חשיבות עליונה זה התחום של השכלה. הבנות שמסיימות את שנות לימודיהן יוצאות בדרך כלל עם תעודות שהמקסימום שבהן זה תעודת הנדסאיות. הן לא לומדות לתואר ומכיוון שכך ממילא מצבן בשוק העבודה הוא בדרך כלל נמוך יותר. בת שרוצה להשלים את ההשכלה שלה לתואר נתקלת בקשיים גדולים כי בדרך כלל היא כבר נשואה עם ילדים וההשלמה לתואר, כאשר היא צריכה לפרנס בית, בדרך כלל היא קשה מאוד.

אז אנחנו מציעים כמה דברים. דבר ראשון, לפתוח יותר, להרחיב את האפשרויות של הבנות החרדיות ללמוד עוד מקצועות שבשוק העבודה הן תידרשנה להם. תארים, אם אפשר יהיה לדאוג לאקרדיטציה בלימודי הסמינר שלהם, שממילא הן כבר משקיעות את הלימודים האלה בשנים י"ג-י"ד, אז אם בשיתוף עם המל"ג אפשר יהיה לעשות שתהיה הכרה בלימודים שלהם אחר כך להשלמה ללימודי תואר, אז ממילא נקודת הפתיחה שלהן תהיה יותר טובה מאשר הן מתחילות מחדש. והדבר השלישי, כמובן לעודד את המלגות, אם יש מלגות שיכולות לעזור לבנות חרדיות ללמוד, זו בדרך כלל נקודה מאוד משמעותית שהן נתקלות בה בקשיים גדולים. מלבד זה שבאמת צריך להרחיב את הידע שלהן בשוק העבודה, לתת להן כישורי חיים, כישורי עבודה, לדעת איזה מקצועות יש בשוק, וצריך לפתוח מה שהן בדרך כלל מקבלות במידה מאוד מאוד מעטה בסמינרים. זה בתחום של ההשכלה.

בתחום של התעסוקה, אחרי ההשכלה כמובן באה התעסוקה, המצב של הנשים החרדיות, כפי שהגברת אמרה, הוא באמת מצב מנוצל. כאשר הבנות יוצאות לשוק העבודה הן מתקבלות לעבודות, או בחלקיות משרה קטנה, או משרות נמוכות, או שהמשכורות הן נמוכות. האחוזים מדברים על כך ש-72% נשים חרדיות עובדות, שזה יפה, זה נקרא אחוז תעסוקה יפה לעומת שאר האוכלוסייה, אבל חלקיות המשרה היא בדרך כלל נמוכה, רק 15% מהנשים החרדיות עובדות במשרה מלאה, אז ממילא כמובן גם המשכורות הן בהתאם. שוק העבודה מקבל אותן, הוא מקבל את הנשים החרדיות, אני באה מתחום התעסוקה אז אני יודעת שכשדיברתי עם מעסיקים כולם אמרו 'בוודאי, אנחנו מסכימים לקבל נשים חרדיות, אנחנו מוכנים', אבל בשירות לקוחות, בדברים כאלה, לא במשרות שהן יותר גבוהות, למרות כל הכישורים ולמרות שהן באמת בנות מוכשרות ואינטליגנטיות.

זה נושא חם וחשוב שחייבים לטפל בו. אנחנו רוצים לעשות את זה על ידי עידוד מעסיקים לקלוט נשים חרדיות, הם יקבלו תמריצים, אבל כתנאי לשכר הוגן, לא שכר של ניצול כפי שראינו במטריקס. עידוד נשים לעבודה במשרה מלאה. אם זה על ידי הטבות במשפחתונים, מעונות יום. בקדנציה הקודמת מנעו את האפשרות לקבל הנחות משמעותיות אם הבעל לומד. כאשר הבעל אברך את לא זכאית למלוא האפשרות לקבל את הניקוד של הנחה במשפחתונים ובמעונות.

הנושא השלישי שהוועדה האחרונה שלנו שהייתה פה עסקה בו זה הנושא של בריאות האישה. הנתונים שהגיעו אלינו היו נתונים מאוד מאוד כואבים וקשים. לא היה הרבה חומר. אנחנו חושבים שצריכים פה לעשות עבודת מחקר יסודית כדי לראות באמת מה המצב של בריאות הנשים החרדיות. כבר לאחר הוועדה הקודמת התאגדנו ביחד עם כמה שותפים כדי לקדם את העניין. אנחנו רוצים לפעול גם בנושא הזה, שזה שיתוף פעולה עם משרדי הממשלה, משרד הרווחה, משרד הבריאות, לקידום המודעות לרפואת האישה וגם כל הנושא של הבדיקות הרפואיות ומה שצריך וצריך פה הרבה הרבה החדרה של המודעות.

מאיפה אתן, אם אפשר לדעת?

אנחנו מירושלים.

והארגון גם מירושלים?

לא, אנחנו ארגון ארצי.

איפה הוא יושב?

המשרדים שלו כרגע במרכז. זו עמותה רשומה.

לא, אני פשוט מתעניין לדעת האם הניסיון שלכם או האם הבעיות שהצגתם כאן, הן קשורות לקהילות מסוימות או שהן משהו רוחבי. למשל ההתמודדות, כמו שאמרה הגב' שפתחה, היא אמרה, עצם הנוכחות שלנו כאן הוא כבר אתגר בפני עצמו ובטח הרבה קהילות שהן כולן חרדיות, כמו אלעד או כמו מקומות כאלה. השאלה האם אתן מדברות על האפיון הזה לגבי אוכלוסיות ממוקדות או שזה משהו הרבה יותר - - -

משהו רוחבי.

יש לנו נציגות בכל מגוון הקהילות של החברה החרדית מכל הארץ, חברות 'מעורבות' מגיעות מכל הערים.

אז אני מסכים עם גברתי, אולי עדיף לקרוא לדיון הזה נשים חרדיות ולא החברה החרדית, כי יכול להיות נשים חרדיות שלא גרות בדיוק באוכלוסייה שכולה חרדית, אלא הן גרות בשכונות רגילות אבל חיות את חייהן עם כל הקשיים - - -

זה לא משנה, זה אותו הדבר.

אני חושבת שכשדיברנו על איך מגדירים פריפריות, גם השייכות החברתית לפעמים כן, כשיושבים בתוך החברה עצמה, אבל לפעמים אנחנו בונים לעצמנו או לוקחים איתנו את החברה שלנו אפילו כשאנחנו נמצאות מחוץ לשכונה ומחוץ לקהילה עצמה. אני מבינה שאלה נתונים שהם יותר רוחביים. כמובן יש שוני, יכול להיות משכונה לשכונה ומעיר לעיר, כאשר בדיוק אם אני עושה את ההקבלה בראש שלי לאוכלוסייה הערבית, כמובן יש סטטיסטיקה כללית ויש מין מיפוי ותיאור כללי, אבל יש שוני ויש ניואנסים שונים בין צפון לדרום, בין עיר לכפר וכמובן בין - - -

אצלנו זה לא קיים. אצל החרדים זה לא קיים. זה לא חשוב איפה אנחנו יושבים, זה אותו הדבר.

אוקיי, אנחנו נפתח את הדיון ואנחנו נלמד, אני לפחות אלמד, מהדיון אחר כך.

גם אנחנו. גברתי, אם אפשר, מי יכול להרחיב לנו על ה-73% נשים מועסקות. זה נתון מאיפה?

זה נתון שיצא עכשיו מהלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, 72%, לא 73%. אפשר לציין ש - - -

אם זה 72% אז אתם בעצם הגעתם לשוויון - - -

לא שוויון עדיין, 75% זה נשים במגזר הכללי, אבל זה נקרא שוויון.

זה כמעט. הנתונים שמולי זה 65%.

זה כבר ישן.

68%.

זה של שנה שעברה.

68, זה אומר שיש התפתחות, אפילו מצביעות עליה הגברות שזה מגיע ל-70 ו-?

72%.

שזה אומר שכל הזמן יש עלייה, למרות שכנראה אנחנו נצטרך הרבה שנים כשאנחנו מדברים על תעסוקה לא לדבר רק על אחוז המועסקות, אלא לעשות ניתוח יותר פנימי על סוג התעסוקה ועל תנאי התעסוקה.

גם היקף התעסוקה, אלה משרות חלקיות ביותר.

היקף ותנאים, תנאים זה כולל היקף. אז אני רוצה - - -

יש לכן ניתוח של ממוצע ההכנסה של אישה חרדית?

ממוצע 4,800 בערך. שכר ממוצע לאישה חרדית.

זה נשמע גבוה, אם את אומרת שחלק גדול עובדות 15% משרה.

אבל יחסית לאוכלוסייה הכללית שזה 7,800 זה - - -

אבל בלי לבדוק את הנתונים אני מניח ש-60% מה-73% לא עובדות מעבר לחצי משרה.

נכון.

לכן באופן מיידי זה מוריד את שכר ההכנסה של אותה קבוצה באופן דרמטי. זה נראה לי טיפה - - -

יש גם פער ניכר של 30% בינן לבין נשים יהודיות חילוניות על אותה משרה, באותה רמת השכלה.

אוקיי, טוב, נגיע לזה.

נגיע לזה?

את תחליטי.

אני קודם כל מברכת את השתתפות גב' עדינה בר שלום, או שאני צריכה להגיד רבנית, נכון?

לא חשוב.

אנחנו שמחות לקבל אותך בוועדה. בבקשה, גברתי, זכות הדיבור ניתנת לך.

תודה רבה. אני רוצה לברך אותך על שהזמנת אותנו כל כך מהר, שתצליחי בתפקיד כיושבת ראש הוועדה ואנחנו נהיה כאן לעזור לך גם לקדם אותנו. תודה רבה. תודה גם לך, עמיר פרץ, שכיבדת אותנו בנוכחותך.

יש הרבה מה לספר על הנשים החרדיות. אנחנו כבר מאז שהחזון איש, הרב קרליץ, אמר לנו לצאת לעבוד ולגדל את עולם התורה יוצאות מהבית, משאירות ילדים, מגדלות אותם, בנינו דור לתפארת, בנינו כבר, הוכחנו את עצמנו, והיום, אני חושבת שדווקא בגלל שעשינו כל כך הרבה ויש לנו הרבה סיפוק במה שעשינו, אנחנו רוצים לעלות טיפה מדרגה אחת. זה לגיטימי ונכון ומתאים.

חלק גדול מאיתנו לא מצליחות להשתכר שכר ראוי גם משום שרובנו, בגלל התנאים הנוחים ובגלל הסמינרים, התחנכנו בסמינרים להיות מורות טובות, זה נוח, עם הילד את חוזרת הביתה, מטפלת בו, אבל מאחר שיש כל כך הרבה שסיימו הוראה ויש כל כך מעט משרות מה שקרה זה שחילקו כל משרה לשלוש, לפעמים לארבע, ונשים שאין להן כישורים אחרים, גם אם הן היו רוצות לעבוד, אין להן כישורים אחרים, גם לא יכולות לעבוד בתפקיד אחר.

היום גם הגדילו לעשות ונוסף לסמינרים התואר האקוויוולנטי בחינוך. תואר אקוויוולנטי בחינוך מנציח את המצב הקשה. יש כאילו שני תארים והיא עובדת עליהם כל כך קשה, היא עובדת בדיוק אותו דבר כמו אותה אקדמאית שמקבלת תואר מהאוניברסיטה, היא לא עובדת פחות קשה, אבל היא לא יכולה בשוק הציבורי לקבל את השכר השווה מפני שהתואר הוא לא אקוויוולנט. למה המדינה מאפשרת דבר כזה? אין לי מושג.

אפשר להסביר רק מה - - -

אקוויוולנטי זה תואר שווה ערך, הוא לא תואר שהמועצה להשכלה גבוהה - - -

זה תואר שני מטעם הסמינרים?

כן.

והם לא מוכרים?

אני מדברת על - - -

זה שווה ערך לשכר. דרגת תואר שווה לשכר במשרד החינוך, לא יותר, זה לא מוכר מעבר - - -

רק בשכר ורק כשהיא עוסקת בהוראה. אם היא הולכת לעבוד במשרדי ממשלה, לא מכירים בתואר שלה וזו בעיה מאוד מאוד קשה. אם היא לא הייתה משקיעה את חמש השנים של עבודה קשה בשביל להגיע לדרגה של תואר שני אז לא הייתי מלינה על אף אחד, בחירה שלה, אבל לא היו לנו בחירות רבות לקום ולעשות תואר בחינוך, תואר ראשון, תואר שני, כך שהנציחו כאן מצב מאוד מאוד קשה. אישה יחסית מאוד מלומדת, מאוד משכילה, ששכרה הוא זעם ביותר לעומת המקבילה שלה בשוק האזרחי.

תסלחי לי על הבורות, אבל אין בחורות חרדיות שלומדות באוניברסיטה כיום?

כן, אצלנו היום במכללות החרדיות יש הרבה. אני מדברת על הרוב. הרוב עדיין לא מגיע לאוניברסיטאות, הרוב עדיין לא מגיע למכללות החרדיות, הרוב עדיין ממשיך, אנחנו מדברים על נשים, ללמוד בסמינרים. הן מצליחות מאוד מאוד בעבודה שלהן, אני מאמינה שרובן היו רוצות לעבוד הרבה יותר מאשר 50% משרה ולהשתכר בכבוד כמו כל אחיותיהן.

בוגרות המכללה שלנו, אני עובדת עם אוניברסיטת בר אילן, אני מלמדת את החרדים, יש אותו דבר גם בבני ברק, מבח"ר, בניהולו של מאיר יעקובוביץ', וגם שם וגם אצלי 94% מהבוגרות - - -

אבל, עדינה, הדין הזה של סמינרים - - -

לא, אצלנו זה לא סמינר.

לא, אני שואל שאלה, זה נכון גם לגבי האוכלוסייה החילונית? בוגרת סמינר באוכלוסייה מקבלת כמו תואר ראשון?

לא, האוכלוסייה החילונית לא עושה תואר שווה ערך, הם עושים תואר רגיל, הולכים ללוינסקי, הולכים - - -

מכללות להוראה.

כל המכללות להוראה זה B.Ed, זה לא אקוויוולנטי. צריך לזכור, B.Ed זה לא תואר שווה ערך, זה תואר לכל דבר ועניין. אז באוכלוסייה הלא דתית זה לא קיים. זה קיים אך ורק משום שאנחנו רוצים לשמור על הבנות הצעירות שלא יתערבבו עם בנות לא חרדיות וגרמנו להנציח מצב כלכלי קשה. זו דוגמה אחת.

דוגמה שנייה, הבנות שכן לומדות ויש להן תואר הנדסאיות. תואר הנדסאי הוא שווה ערך בכל הארץ אותו דבר. אז הבנות החרדיות, שיש להן תואר הנדסאי, הן עובדות, הן משתכרות אותו דבר, אבל אלה שמבקשות מסגרת סגורה, לעבוד רק עם חברותיהן ולא בקבוצה מעורבת של נשים וגברים מקבלות שכר נמוך יותר מאלה שמוכנות לעבוד בחברה מעורבת. הן משלמות מס. התנאים הם נהדרים, אנחנו מוכנים לשלם את המחיר, אבל צריך לשים את זה על השולחן, אנחנו בוחרים לעבוד בחברת בנות מיננו, רק בחברת בנות אחיותינו ואנחנו משלמות על זה בשכר נמוך יותר. אני לא אומרת שזה לא נכון לעשות את זה, אני רק שמה את זה על השולחן, לוקחים מאיתנו חלק מהשכר שלנו בגלל שאנחנו רוצות את הסגירות הזאת ואנחנו בוחרות.

סליחה, זה הולך בצורה ברורה כאילו מציעים לאישה ואומרים לה מהתחלה, או שאת במקרה הזה מקבלת שכר כזה או שאת עובדת אצלי, אבל - - -

נכון. היה מקרה שהתפרסם לאחרונה, שחברה מאוד מכובדת להיי טק פנתה לאחת הבוגרות של סמינר בית יעקב והציעו לה שכר גבוה. הילדה התלהבה, אמרו לה שהיא תמשיך ללמוד תוך כדי עבודה וכשהיא הגיעה לעבודה התברר לה שהיא לא עובדת עם חברותיה. היא ביקשה לחזור לעבוד עם חברותיה, אמרו שאין מקום שם והילדה התפטרה. רווקה לא תעבוד בחיים בחברה המעורבת הזו. בחיים לא. רווקה רוצה לעבוד רק עם חברותיה והיא שילמה כאן, דווקא הבת המוכשרת הזאת, שילמה מחיר מאוד גבוה. היא נשארה ללא עבודה.

אני מבינה את זה, אבל יבואו ויטענו שאלה תנאי העבודה במקום הזה והיא בחרה לא להיות, השאלה שלי היא יותר בעניין השכר הלא שווה.

היא עושה את אותה עבודה, אין סיבה - - -

ברור לי. לא, אני לא מצדיקה.

בגלל הסיבה שמכניסים אותן לחדר אחד שיעבדו 20 בנות באותו חדר, אין סיבה להוריד את השכר.

גב' עדינה, אני מסכימה איתך ואני כמובן שואלת כי אני מתקוממת על העובדה הזו, כי בעצם בסופו של דבר אנשים ונשים מקבלים שכר על התפוקות שלהם ועל העבודה שהם עושים, לא על איך יושבים. אם אתה כמעסיק כבר הסכמת שתהיה לך הפרדה כזו, לא משנה מה אני חושבת על הפרדות, אבל אתה כבר הסכמת לא יכול להיות לבקש מנשים או עובדות שישלמו מחיר על זה. השאלה שלי כדי להבין את הסוגיה, האם זה ברור חד וחלק, או רק כשמשווים שכר מגלים את זה? או שזה ברור, כשמקבלים אותך לעבודה 'את רוצה לעבוד במקום נפרד? אבל תדעי לך שהמשכורת שלך לא תהיה שווה'.

בדרך כלל זה לא נעשה כך. בדרך כלל - - -

זה לא חוקי, גברתי.

בדרך כלל - - -

הרבה דברים עושים אותם ולא אומרים אותם.

לכן אף אחד לא יגיד את זה, כי זה לא חוקי.

בדרך כלל גם המורה שמלווה אותן לאורך הלימודים דואגת להם למקום העבודה ודואגת לסידור הזה, כך שבת שמגיעה לעבודה אפילו לא מעלה על דעתה שהשכר שלה לא שווה. היא לא מעלה על דעתה

כי אין לה עם מי להשוות.

נכון. זו דוגמה אחת. הדוגמה השנייה שאני רוצה לתת כאן כרוכה בכל מי שעושה תואר הנדסאי. קשה מאוד מאוד לפרוט את זה לתנאים אקדמיים. זאת אומרת מי שרוצה להשלים, יש לה תואר הנדסאי בתכנות מחשבים והיא רוצה להשלים לתואר ראשון, כמעט ולא מכירים לה בכל שלוש השנים שהיא למדה לתואר האקדמאי. פחות מ-20%, 18% מהלימודים - - -

איפה חברי הכנסת החרדים? איפה הם?

זה לא שייך לחרדים.

זה שייך.

נודע לי, עוד מעט יגיע אחד מהחברים.

אני אומרת שזה שייך לכולם.

מי שנים לא רוצה את זה? מי כן דאג לקדם את תלמידי הישיבות ולא לקדם את תלמידות הסמינרים? בואו נקרא לילד בשמו.

בסדר.

אנחנו פה לעזור לכם.

הנה אנחנו פה, עליזה, בשביל אם אין אני לי מי לא.

את צודקת.

כולנו פה ואנחנו - - -

אבל כאן יש פה עוול - - -

אני חושבת שבואו ננסה לתת לרבנית עדינה לסיים את דבריה ואחר כך נפתח - - -

אנחנו היום מתארגנות, יש כבר קבוצות מאוד גדולות של נשים שמתארגנות בינן לבין עצמן, כבר מעלים את הדברים על פני השטח, כמו שאני תיארתי לפני רגע, אמרתי שאנחנו בוחרות לעבוד בתוכנו, אבל אנחנו לא צריכות לשלם את המס. כן, אנחנו בוחרות, אנחנו לא רוצות להתפשר על הערכים שלנו, אין סיבה שנתפשר עליהם, אנחנו מאמינות בדרך הזו, אז לא צריך להעניש אותנו. הדבר החשוב ביותר זה שאנחנו מתחילות להתארגן בינינו לבין עצמנו, לקדם נושאים שמאוד חשובים לנו, כמו בריאות האישה שהזכירו קודם וכמו כל הדברים האחרים.

יש דברים שאנחנו יכולים לעשות בשיתוף פעולה איתכם, אבל הדברים צריכים לבוא ביחד עם הקהילה ולא בהכתבה מגבוה, הדברים צריכים לבוא בשיחה איתנו, בדרך שלנו ובלי לבוא ולהגיד לנו 'אתם תהיו פה, אתם תהיו שם'. אין אדם שעושה ולא טועה, אבל כאן אנחנו מדברים על ערכים, וכשמדובר בערכים מאוד מאוד חשוב לא לפגוע בציפור הנפש ולא להשליך את התינוק עם מים. אנחנו צריכים לשמור על חיי המשפחה מסודרים, צריכים לשמור על הערכים שלנו ויחד עם זה לדאוג לזה שאנחנו נשיג את מה שמגיע לנו בזכות ולא בחסד.

תודה.

אני רוצה לבקש מגב' חיה וגשל, מנהלת מכון תבונה, על יד המרכז האקדמי לב. בבקשה, גברתי.

הדברים שאמרה הרבנית עדינה, שאומרים שאם אין תנינים בנהר זה לא בגלל שהם לא יודעים לשחות. עצם זה שנשים חרדיות, בנות חרדיות, לא מגיעות לאקדמיה, זה לא כי הן לא יודעות ללמוד, אין לנו מספיק לתת את התנאים כדי שהן תוכלנה ללמוד. אמנם פתחתי מרכז לבנות מהמגזר החרדי, החסידי, תחת מרכז אקדמי לב שמצליח מאוד ויש לי קבוצה של בנות מהמגזר החסידי ביותר שבאות ללמוד אצלי, אבל זה לא פותר את הבעיה הכללית, כמו שאמרה הרבנית, שבנות שלומדות הנדסאים רוצות להמשיך לתואר ואחרי שלוש שנות סמינר אין מצב ללמוד עוד שלוש שנים.

דבר נוסף זה הבעיה של המלגות. כל אחד שיפתח אתר אינטרנט, בכל גוגל מוצעות 2,000 מלגות ואחת מהן לא מיועדת לציבור החרדי. היחידי שנותן מלגות ממשלתיות זה קמ"ח, לנשים הוא נותן רק במדעי המחשב וגם לא לכולם. כך שברור שבת שהגיעה ממשפחה ברוכת ילדים או אשת אברך לא יכולה להרשות לעצמה לימודים כל כך יקרים כשאין תמיכה מצד המדינה בנושא של מלגות. זה הדבר שרציתי את עזרתכם לעזור לנו לעזור לבנות ללמוד, כי אלה שלומדות מצליחות מאוד, הממוצע של הציונים שלהן הוא גבוה מהממוצע הארצי. אני מדברת על בנות שכבר סיימו כמה סמסטרים והן מצליחות מאוד. יש את הסחורה, רק צריכים את הכלים לעזור להן שתוכלנה להצליח. תודה רבה.

תודה לך.

אני מברכת על הדיון. הנושא הוא מאוד מאוד חשוב לי ואני חושבת שרק שיתוף פעולה בין הוועדה לבין נשים חרדיות יוביל למעשה. בכנסת הקודמת יצרנו פה קבוצה, חלקכן התוודעתן אחת לשנייה בפעם הראשונה וזה היה מאוד מרגש, אבל אני חושבת שצריך, גברתי, להמשיך בהתוויה של בחירת נושאים במשותף, משום שלא תמיד אנחנו יודעות כאן מה כואב שם. הנושאים שטיפלנו בהם, גם עולם העבודה ואחרי זה הנושא הבריאותי, אבל אני מרגישה שאני קצת בדז'ה וו, כלומר אם אני מנסה להבין במה התקדמנו אז אני מבינה שהלכנו קצת אחורה. רק בשבוע שעבר עבר פה בכנסת חוק ברוב שלא היה כמוהו, ללא מתנגד, לגבי שילוב אנשים חרדיים במגזר הציבורי. זה גם על פי חוקי מדינת ישראל חל על נשים וגם על גברים, אבל יש פה בעיות יסוד בתוך המבנה האינהרנטי של העולם החרדי. למשל, גברתי, וגם עניתי לך על זה בפעם הקודמת, מלגות שמגיעות באופן פרטי על ידי תורמים חרדיים פרטיים זה מוקד הבעיה. כלומר מה קורה? התורמים של המוסד שלכם מבקשים מלכתחילה לתרום רק לגברים. כך יוצא - - -

לא, סליחה.

אני בדקתי את הנושא לעומק. תאמיני לי, הגעתי איתו, זו לא פעם ראשונה שהגב' וגשל מעלה את הנושא הזה, ישבנו, בדקנו. כשאנחנו מדברות ומדברים - - - זה לא התחיל רק בחברה החרדית. כשאני עשיתי דוקטורט בבר אילן כל המלגות נשיא, אבל כולן, היו משהו כמו 80% גברים. יותר מזה, סטודנטים שלי אחרי זה שבאו, גבר ואישה שנישאו או היו חברים, הרבה פעמים האישה ויתרה על המשך לימודי הדוקטורט כי הגבר קיבל את ה - - - ומבחינת החישוב הכלכלי של משפחה - - - היום זה לא כך, אנחנו רואות את זה, במקום של תקינות ציבורית בוודאי, אבל במקום של תרומות פרטיות יש לנו בעיה. אם התורמים באים ומתנים מלכתחילה בלתרום רק לגברים. השאלה כאן, גברתי, איפה - - -

השאלה היא איפה התרומה הציבורית, איפה הקרנות הציבוריות והמלגות המיועדות.

אני מיד מסיימת, אני חייבת לרוץ לוועדת הפנים, היה לי מאוד חשוב, גם כי ביקשו וגם כי הנושא נורא חשוב לי ואתן יודעות את זה, וגם לא בתפקידי כיושבת ראש ועדה הנושא לפתחי ואני קשובה ומקדמת בכלים פרלמנטריים נוספים ואתן יודעות את זה, אבל אנחנו צריכות פה לעבוד ביחד. לעבוד ביחד ולראות איך להתקדם. היום חברי הכנסת החרדיים, לא כמו בכנסת הקודמת, נמצאים במקומות מרכזיים, בידיהם הכוח לבוא, לשנות, אנחנו רואים שהדברים נעשים צעד אחרי צעד, אבל בכל מה שקשור לבעיה המהותית, כמו למשל הדבר המרכזי, גברתי, שאם אנחנו רוצות להמשיך ולהוביל, ואני מציעה שזה יהיה נושא של הוועדה, זה לבוא ולראות איך הסמינרים מוכרים. הבעיה המרכזית היא שהסמינרים לא - - -

אני כבר רשמתי מולי.

ואם אנחנו פה נטפל בנקודה הזאת יצא שכרנו ואנחנו באמת נצביע על משהו שנתקדם. אני מציעה שאת זה נסמן לנו כיעד. תודה.

מה שבטוח זה אחד היעדים, אבל כנראה נצטרך לטפל בכמה וכמה נושאים.

בבקשה, חבר הכנסת עמיר פרץ.

גברתי היושבת ראש, אני גם כן מתנצל בפני המשתתפות על שאני אצטרך לעזוב. אני מאוד מתעניין בעניין הזה, כי מכל הפגישות שהיו היום של הוועדה למעמד האישה אני הגעתי דווקא לנושא הזה. אני שמח כמובן לראות את הפורום היום, המכובד הזה, אני מניח שכל אחת מכן היא לוחמת אמיתית ואתן פועלות בתנאים הרבה יותר קשים מכל מסגרת אחרת. אני בעיקר מכיר את הפעילות של הרבנית שלנו, עדינה, שכמובן אני חושב שעצם העובדה שהנוכחות הציבורית שלה כל כך משמעותית היא גם מסייעת לכל אחת כאן מה שנקרא להיות פורצת דרך ולאפשר לכן מסלול הרבה יותר קל, כי היום החברה הישראלית הרבה יותר מודעת למשמעות וליכולות ולסטיגמות למיניהן, שהיו עד היום שאישה חרדית נמצאת רק במקום שמייעדת החברה, שהן סטיגמות לא נכונות.

אני לא כל כך מסכים עם חברתי. לא בטוח שחברי הכנסת החרדים לא מתנהגים באותה מנטליות כמו הגבירים שממקדים את המאמצים שלהם לגברים בלבד - - -

לא, אנחנו מסכימים מאוד.

לכן אנחנו צריכים לבדוק אם הנוכחות שלהם בשלטון מסייעת לנשים או לא. אני לא כל כך בטוח.

ברשותך אני אחזק, שאם הם לא היו זורקים אבן עלינו כל האחרים מבחוץ לא היו זורקים אבן. זה משם מתחיל.

אני מכיר כל מיני נשים חרדיות, אני מכיר את הפעילות שהקימו את אותה רשימה באלעד, שרצו איתה לבחירות. לצערי גם באופן חשאי הנשים לא כל כך העזו להצביע עבורן והן נשארו ככאלה שהניפו דגל עם הרבה אומץ, אבל בסוף בסוף הסולידריות הפנימית לא פשוטה. אני חלילה לא בא להלין על אף אחת, כל אחת מכן כאן עשתה מהלך חשוב. אני חושב שמה שיפה, וגברתי היושבת ראש, זה אנחנו צריכים להדגיש, בכל מקום שנותנים להן הזדמנות הן מוכיחות את עצמן. אני מכיר כמה - - -

כל הנשים הן ככה.

זה נכון. תבדקי את ההיסטוריה שלי, אין מי שקידם נשים יותר ממני בכל הזדמנות שהייתה לי. אני כשהייתי ראש מועצה צעיר בן 30 אמרתי שהגיע הזמן שנשים יוותרו על סל הקניות לשוק, הסל שהיה לנו פעם, הסל מפלסטיק עם החורים שהיום חוזרים אליו בגלל איכות הסביבה, ואני חולם על היום שהנשים בשדרות יעברו לתיק המנהלים. אז אני רואה שזה לאט לאט מתהווה, לא מספיק, לא בקצב הראוי. אני חושב שנשים בכלל בחברה ונשים חרדיות בפרט, זה המפתח לסיכוי שלנו לנצח בצמצום הפערים. בלי שהנשים תתפוסנה חלק מרכזי בכל מה שקשור בתהליכים השונים, כולל ההשכלה, כולל סוג התעסוקה, כולל רמת ההכנסה הממוצעת, כולל האפיון של המקצועות השונים, כי אי אפשר בסוף שכולן יהיו מורות, כמה אפשר לחלק את המשרה, ל-20 משרות? גם בחברה הערבית אנחנו רואים כמה בוגרי הוראה ממתינים בתור ואין להם תעסוקה. ודאי שלא יכול להיות דבר כזה, לכן חייבים למצוא מסלולים.

אני יודע שזה לא נוגע לנשים כאן, אבל אני תמיד כשנאבק למען מעמדם של החרדים בכלל, שהחברה הישראלית תכיר בנחיצות שלהם, ביכולות שלהם, אני תמיד נותן את הדוגמה של המקום המדהים הזה בניו יורק, של ה-DNH, בעזרת ה'. אני לא יודע אם היית שם פעם, גברתי, זה מקום שמוכרים שם את הטכנולוגיות הכי מתקדמות בעולם לצילום, וזה מקום שכשאתה נכנס אתה חושב שנכנסת לעולם אחר, כולם חרדים, אתה מגיע לנקודה אחת - - -

נכון, עכשיו אתה מזכיר לי את אחד הביקורים שלי.

יושב מולך חרד עם ציציות ומתחיל להסביר לך מה סוג העדשה שאתה צריך, תוך דקה זה רץ לך באיזה מסלול, זה מגיע לך ישר ליד עם החשבונית. מדהים. פשוט מראה שכל הסטיגמות שקיימות כאן בישראל, אין להן מקום.

אז אם החברה החרדית נאבקת על מעמדה, ודאי שהנשים כאן יכולות לשמש חוד החנית, כי אם הנשים תצלחנה, ודאי שגם לגברים יהיה מקום. בכל מקום שהנשים החרדיות יצליחו להוכיח שיש להן מקום מכובד, גם במערכת ההשכלה, ששם הדבר הולך ומתקדם, אבל לצערי אם הפער בין הקידום במערכת ההשכלה לבין ההשתלבות בתעסוקה יילך ויגבר התסכול יהיה עוד יותר גדול, כי אז האישה אומרת 'אוקיי, השתכנעתי, בניגוד לעמדה של המשפחה שלי, בניגוד לעמדה של הקהילה שלי והנה באתי, למדתי, ומה בסוף? אני מחוסרת עבודה?' כלומר זה יכול להיות מתסכל עוד יותר וחלילה יכול להסיג אותנו לאחור.

לכן, גברתי, אני חושב שאנחנו צריכים אולי להתמקד בלתת מה שנקרא כל מיני עדיפויות, כל מיני הטבות למעסיקים שמסכימים להקים מסגרות חרדיות ולהשאיר אותן באותה רמת שכר. יכול להיות שזה עולה לו יותר, אם הוא צריך להקים בתוך המפעל שלו מחלקה שבגלל האופי הוא חייב לבודד אותה, זה עולה לו יותר, אז אנחנו צריכים להכיר בזה כהשקעה שהמדינה צריכה לתת, כי כל אחת שיוצאת לעבודה זו תרומה גדולה למשק הישראלי, בסופו של דבר, בסופו של תהליך. לכן אני חושב שאם נתמקד בנושא התעסוקה והשילוב בתעסוקה, לפי דעתי תהיה פריצת דרך הרבה יותר גדולה בהשכלה. אם נתמקד רק בהשכלה, חלילה נמצא את עצמנו יוצרים דור של מתוסכלים ומתוסכלות וזה באמת יכול רק להסיג אותנו לאחור, כי כל האחרות יגידו 'הנה, החברות שלנו לא הצליחו, למדו, השקיעו, רבו עם השכנים, רבו עם המשפחה ובסוף נשארו מובטלות, למה לנו ללכת לשם?'

תודה ותודה לכם ואני מתנצל שאני צריך ללכת.

תודה, חבר הכנסת עמיר פרץ, ואני מסכימה איתך, גם מהניסיון שלנו בתחום התעסוקה של נשים ערביות וחינוך. אני אומרת לכם, באוכלוסייה הערבית יש 11,000 מורים ומורות מובטלים, מוכשרים עם תעודות הוראה, 7,000 ומשהו מתוכם הן נשים. אני עדיין זוכרת את עצמי, כשסיימתי תיכון, כל הוויכוחים שהיו לי, נתקבלתי לעריכת דין, אמרו לי 'לא, תלכי ללמוד להיות מורה, כי זה הרבה יותר טוב למשפחה ואת תגיעי הביתה יותר מוקדם'. למדתי ערבית ופסיכולוגיה ואף פעם לא עסקתי בהוראה ואף פעם לא הגעתי הביתה מוקדם, ותראו לאן הגעתי. אז אני חושבת שכל ההתמקדות - - -

רק משפט אחד.

אני חייבת לתת לנשים אחרות, אנחנו גם מוגבלות בזמן.

אני רוצה רק להדגיש, אני לא התלוננתי על הנושא הזה, הבנות מקבלות מלגות מטעם מרכז אקדמי לב, תורמים שפונים אליהן. אני באתי לפנות לבעיה שהמדינה לא נותנת מלגות.

אני הבנתי אותך נכון, תאמיני לי ואמרתי את זה והדגשתי. בסופו של דבר אנחנו נסכם את הדיון הזה ואחת הנקודות שיעלו זה כל העניין של מלגות לבנות, נשים, מה שתקראו, חרדיות כדי להמשיך את הלימודים האקדמיים שלהן ואנחנו גם נתייחס לנושא של הסמינרים והכרה בסמינרים.

כמי ששמעה רבות על המאבק של ארגון גננות חרדיות אני רוצה בבקשה לבקש מגב' יהודית קליין, בבקשה. אני מאוד מבקשת, בגלל הזמן, אני אמרתי, אנחנו רק פורשות את היריעה היום, 3 עד 4 דקות.

תודה רבה, כבוד חברי הוועדה וכל המשתתפים. במקום בו אנחנו עומדים לפניכם איננו ניצבות לבדנו. מאחורינו עומדות מאות ואלפי גננות שבורות ורצוצות, עובדות נרצעות של עמותות רבות שונות ומשונות במסגרת חינוך מוכר שאינו רשמי אשר החליטו להתעשר על גבן של גננות וסייעות עשוקות וסחוטות. העמותות בבחינת מוסד חינוך מוכר שאינו רשמי הפועל בהתאם לתקנות חינוך ממלכתי ובהתאם לכך מתוקצב על ידי מדינת ישראל, בהתאם לתקנות ולפסיקת בית הדין הארצי לעבודה בתיק 203-03 שנקרא תיק בוסי ואחרות, מחויב מוסד חינוך מוכר שאינו רשמי לשלם לעובדיו שכר ותנאים נלווים בהתאם לאלו המשולמים בחינוך הרשמי. חברתי שמחה בוסי ואני, נציגות ארגון חרדיות, כשליחות ציבור בעלות תעודות הוראה ודרגה B.Ed ממשרד החינוך וכל המתבקש, ברצוננו להיות לפה עבור כל אותן גננות שהפחד, האימה, מפני פיטורין ומפני התנכלות ברוטלית של מעסיקיהן גוזרות עליהן שתיקה כפויה כבר עשרות שנים.

חשוב לנו שתדעו שאתם לא נקודת הפתיחה כאן. אנחנו מנהלות מאבק זה כבר מספר שנים, מאבק קשה, נוקשה, אמיתי וצודק, כדי לעמוד על זכויותינו המינימליות. לא ייתכן שבמדינת חוק וסדר, במדינת דין ומשפט, תיעשה עוולה כזו לאור היום ושתיקתה של מערכת הממשל רק תשמן את גלגליה ותאפשר לה לדהור באין מפריע. מדובר בשוק עבדים לכל דבר בצורתו הפרימיטיבית ביותר, זה ששייך לימים חשוכים של לפני מאות בשנים. גננות רבות מסורות ואחראיות העושות לילות כימים כדי לעמוד בדרישות הגבוהות של הפיקוח מטעם משרד החינוך זוכות לשכר של 3,500 שקל, מגוחך אפילו לציין זאת. ישנן עמותות המשלמות בתלוש 1,000-2,000 יותר והן נתבעות על ידי המעביד להחזיר את הסכום במזומן לאחר חודש.

אני מתה לדעת לאיזה בית ספר כולם הולכים ולומדים את השיטות האלה. זה לא יאומן.

עכשיו תביני מאיפה כל האחרים למדו, אם לא מרשת הגנים של אגודת ישראל.

אני לא יודעת, יש אחוות נפש בנושא הזה.

היא עובדת 5 ימים והיא עובדת 4 ימים - - -

אף אחד לא טוען שהוא המורה בעניין הזה.

חלקן מועסקות 5 ימי עבודה במשרה מלאה בחודש, אך בתלוש מתוגמלות על 4 ימי עבודה, כ-67% משרה. גננות רבות נדרשות על ידי המעביד להחזיר להם 50% מפדיון קרן ההשתלמות ואם לא איום פיטורין לאלתר, מיידי. אין כל התאמה בין שכרן של הגננות לטבלת השכר הקבועה על פי חוק במשרד החינוך. הן מוחתמות בפזיזות על חוזים, בחדרי חדרים, אין להן רשות להוציא מדלת המשרד החוצה את החוזה, אין להן רשות להתאגד או להלין וכדומה.

על אף שחזרנו וקבלנו רבות על תופעות מחפירות אלה לא חל כל שינוי, לא חל שינוי של ממש במצבן של הגננות והעושק משגשג וכובש שיאים חדשים. שתיקת המערכת רק מדרבנת בעלי עמותות רבות להמשיך בדרכם. גננות עצמן יודעות כי אם תעזנה לפצות פה ולהתלונן על העוול שנעשה להן הן תמצאנה עצמן מפוטרות ללא תנאים וללא פיצויים. אנו דוגמה חיה לכך. אנחנו לא חוששות כאן לבוא ולדבר כמו חברותינו, יחד עם קבוצת גננות פוטרנו על אותו העוון, פיטורים מחמת גיל, גיל 55, פוטרנו ללא תנאים סוציאליים מינימליים. התחלנו להיאבק על זכויותינו, הנהלת העמותה אמרה שהמדינה משלמת לעורכי דין ומצידם שנתבע אותם עד 120. בית הדין לעבודה החזיר אותנו עם עוד גננות לעבודה - - -

למה פיטרו בגיל 55?

כי הם החליטו שאנחנו כבר לא שוות ואנחנו כבר לא מסוגלות.

הם עלו להם יותר בגלל הוותק.

הגננת גיטה אלבוים, למשל, אם ל-15 ילדים, מפרנסת עיקרית, גם פוטרה מחמת גילה. היא לא ידעה על התביעה המשותפת שלנו והתחננה לשוב לגנה. הגן שלה המשיך לפעול באמצעות גננת חדשה צעירה והעמותה לא התחשבה בה לאחר עשרות שנות עבודה מסורה והותירה אותה לאנחות. מכיוון שהסתדרות מורי אגודת ישראל, להם שילמנו דמי חברות כל השנים, לא נענתה לקריאתנו חברתי שמחה בוסי ואני, בהכוונת עורך דין - - - התחלנו לפעול למען הקמת ארגון גננות חרדיות, לכן הנהלת עמותת הגנים נקמה בנו וסגרה לשתינו את גני החובה, שם עבדנו, באמצע השנה, בלי לדאוג לילדים, לאן הם יילכו ללמוד, איפה יש להם מקום. אנחנו המשכנו לעבוד עד סוף השנה ולא השבתנו את הגן אפילו ליום אחד, עבדנו ללא שכר כל השנה.

לא יאומן.

במטריית רישיון הגן שלי עבדה גננת נוספת, אלמנה. היות שהרשת סגרה את סמל הגן שלי גם גנה נסגר, היא פוטרה באותם אי תנאים כמו שלנו והמשיכה לעבוד בעמותה אחרת שלקחה את הגנים בתנאים מביישים. במר נפשה היא התלוננה על מצבה הכלכלי הקשה, היא סיפרה בכאב שהיא אינה שורדת. שבוע לאחר מכן היא קיבלה דום לב ונפטרה. איך אפשר להתעלם ולהבליג? גננות זועקות גם מהאדמה. לאחר כ-40 שנות עבודה בנאמנות ובמסירות נשארנו ללא פיצויים וללא פנסיה, כל הפנסיה שלנו, שנגיע לגיל 70, לפי התכנית שלהם, זה 1,300 שקל לחודש. הם עשו לנו חיסכון מאוד אכזרי, כמעט 40% מתוך החיסכון, מתוך הקרנות לפנסיה, הם הפכו את זה לתכנית ביטוח חיים ולכן הקופות שלנו ריקות. וגם חלק מהזמן לא העבירו מהכספים שהורידו לנו לקרנות.

שמחה הייתה מפרנסת עיקרית, בעלה חלה מיד לאחר פיטוריה באירוע מוחי קשה והפך לסיעודי. יש להם ילד שלוקה בתסמונת דאון. אני אלמנה מגיל 37, אם ל-7 ילדים, מפרנסת יחידה. ללא כל התחשבות, לא אנושית, לא חוקית, הותירה אותנו ללא כל ביטחון סוציאלי מינימלי. רבות מן הגננות הינן מפרנסות עיקריות וכל נטל הפרנסה מוטל על כתפיהן. הן אינן מצליחות לגמור את החודש ונאלצות להשלים בגלגלי ההלוואות שאינן נגמרות. בתים רבים על סף התמוטטות, העוני הכבד מכה במשפחות האלה ומחולל בהן שמות.

אחוז נשירה מלימודים ונטישת הבית בקרב משפחות שהאם מועסקת כגננת או סייעת נוסק לגבהים. כן, ילדים ממש נוטשים את הבית, נוטשים את הלימודים, כדי לעזור לאמא, להורים, בכלכלה. הם לא יכולים לראות את המצב הזה.

אנו מבקשות לבדוק מדוע מנסים להשתיק ולהחביא את זעקת הגננות מתחת לשולחן. שתיים, לאזן בין דרישות הפיקוח לבין מכת הקיפוח. מדוע לא יקום גוף חוקי אשר יפקח לאן זורמים כספי הגננות על ידי צינורות שהעלו מזמן חלודה. ואחרון אחרון חביב, נבקש מכולם כאן סביב כי שכר ותנאים יועברו ממשרד החינוך לעובדי ההוראה באופן ישיר, זו העת לעצור שפיכות דמים, למנוע סבל ועוולות. תודה לכולם.

האמת, אני לא דקדקתי בזמן הדיבור כי באמת אני מזועזעת. היה לי מאוד קשה לשמוע את הפרטים האלה. אני מבינה שהעבודה היא דרך עמותות - - -

מוכרות על ידי משרד החינוך.

ומקבלות כסף ממשרד החינוך, כן? אתם העברתם את התלונות האלה ואת המצב הזה למשרד החינוך?

יש לנו חוק שהתקבל כבר, החוק אומר שהעמותות האלה צריכות לשלם על פי הוראה, על פי - - -

אני יודעת, השאלה שלי, התלונות שלכן, כל מה שהסברת עכשיו והבאת בפנינו, זה הועבר למשרד החינוך, שאמור לפקח איך משתמשים בכסף הציבורי שלו?

יש לנו מכתבים שאנחנו הפנינו למשרד החינוך כבר שנים.

אני החברה השנייה. אני רוצה פשוט לחזק. אנחנו פנינו, משרד החינוך יודע, אמרנו שהם אשמים כי הם העבירו כספים ולא פיקחו, התביעה, הכול מופיע, אבל עד לשטח, עד לפעילות בשטח הם עושים מה שהם רוצים. הם החליטו שלא בידיעת בית המשפט להפסיק לשלם לנו כשמבחינת פסיקה הם חייבים לשלם לנו עד שהפסיקה תגיע לסופה והם הפסיקו כבר לפני שנתיים לשלם לנו שכר. אנחנו בלי שכר, אנחנו בלי פיצויים, אנחנו בלי פנסיה. כלום.

למה אני שואלת את זה? כי אני בדיוק מטפלת במקרה אחר של עמותה מעכו שמשרד החינוך תוך 40 יום סגר להם את הכספים והפסיק להעביר כספים בגלל שגילו שלפני שש שנים הם לא העבירו את התנאים הסוציאליים של אחת הגננות בזמן. העובדת כבר לא עובדת מזמן, קיבלה את כל הפיצויים שלה, ועל סמך זה אנחנו רק הוצאנו מכתב לפני כמה ימים בנושא הזה. מעניין מאוד איך יד החוק פועלת כל כך מהר בגן הזה והיא לא מגיעה בכלל לגנים אחרים. בגלל זה אני שאלתי האם יש תלונות. אני רק מבקשת דבר אחד - - -

אנחנו שתינו זו נקמה, גם סגרו לנו את הגנים. הם אמרו, היות שאנחנו הובלנו ובגללנו יש הרבה גננות היום בתביעה, אז אותנו הם יכסחו, יורידו לנו כנפיים ואנחנו לא נקבל פיצויים והם מממשים את זה.

אוקיי, אני קודם כל אומרת לכן כל הכבוד על שהקמתן את הצעקה הזו ואני אעשה את כל מה שביכולתי, אני וצוות הוועדה, גם אני כחברת כנסת, להשתמש בדרכים הפרלמנטריות שיש לנו, הוועדה כוועדה תתגייס בנושא הזה. אני ארצה אחר כך שנקבל את כל המסמכים הדרושים, דלית, ונטפל בנושא הספציפי הזה. אני לא מבטיחה שמים, אבל אני לפחות מבטיחה שאנחנו ננהל את המאבק הזה איתכם.

המון תודות ובהצלחות.

הצלחות לכולנו. האמת, זה מאוד כעסים שלא הייתי רוצה להרגיש אותם.

גב' רבקה רט, מעמותת בת - - -

היא נאלצה לצאת.

יש נציגות ממשרד החינוך איתנו היום?

כן, יש.

יש תגובה או שאת לא מוסמכת להגיב?

קודם כל שלום. אני מפקחת כוללת במחוז החרדי. קודם כל גם לנו, שתינו אנחנו יושבות פה וגם לשתינו היה מאוד כואב לשמוע את מה שאתן מספרות. מה שאנחנו רוצות - - -

לא ידעתם על זה?

ידענו וזה מטופל, אבל כשפוגשים את האנשים זה הרבה יותר קשה. כשנערכנו לדיון אז לא ידענו איזה נושאים יעלו. בכל זאת בדקנו את הסוגיה, כי אני זוכרת שאתן הייתן פה והעליתן את הסוגיה הזאת, אז בדקנו אותה, אבל האמת שלא לעומק ולכן אנחנו ניתן את מה שיש לנו עכשיו, את התשובות שיש לנו עכשיו, ובמידה שתרצו לקיים על זה דיון אני חושבת שכדאי שכולנו נעשה שיעורי בית ונבדוק ונחזור לפה באמת עם נתונים. בינתיים אני אתן לאתי לדבר על מה שכן נעשה עד עכשיו.

אז קודם כל אנחנו יודעים שיש מערכת של בקרה במשרד שכשיש באמת פניות, הנקודה היא כשיש פניות ופונים, כן יש מקום ובתי הספר הם מוסדות שהם באמת נוהגים ל - - -

לא, בואי אני אבהיר משהו. אני לא באה עכשיו לבדוק איך פועלת המערכת. אני רוצה תשובה מאוד ספציפית, ידעתם על הבעיה הזו, מה עשה משרד החינוך באופן מאוד ספציפי בנושא של גננות באוכלוסייה החרדית. זה מה שאני רוצה לשמוע.

אני רוצה כן להעלות שיש כאן את העניין של - - - כשאנחנו מדברים על המוכר שאינו רשמי מדובר בבעלויות, שזה תקציב שמשרד החינוך מעביר לבעלויות ואז - - -

מה זאת אומרת בעלויות?

עמותות. הבעלויות הגדולות והמרכזיות.

בסדר, אבל אתם מקיימים בקרה על העמותות האלה ומשרד האוצר גם כן אמור לבוא ולבדוק איך הן מתנהלות ומצד שני רשם העמותות אמור לקיים, כלומר שלושה גופים ממשלתיים אמורים לבקר את עבודת העמותות האלה, כי הם מקבלים כספים ציבוריים. אני עברתי את זה על בשרי כל שנה, אז אני יודעת בדיוק.

לכן הגננת מקבלת שכר מלא, אבל תורמת בחזרה 1,000 שקל - - -

כן, תורמת.

לכן אני חוזרת ואומרת שאנחנו כן נבדוק את הנתונים האלה, ספציפיים למקרה הזה, לעומק ואנחנו נציג אותם בוועדה הבאה במידה ש - - -

אוקיי, אני רוצה רק שתרשמי בפנייך שעמותה שמפסיקה - - - יכול להיות שיהיה קשה להוכיח שהן קיבלו תלוש שכתובה בו משכורת מסוימת וביד קיבלו כסף אחר. אני לא יודעת, צריך לבדוק אם יש להם הוכחות, אבל מה שבטוח, עמותה שקיבלה כסף על ניהול שני גנים, סגרה אותם באמצע השנה, איך יכול להיות שמשרד החינוך - - - האם ידע משרד החינוך, אם כן ידע שהעמותה סגרה שני גנים, מה הוא עשה עם הילדים, האם שיבץ אותם במקומות אחרים, כי אתם אמונים על זה. דבר שני, אם לא, האם גם המשיך לשלם לעמותה עבור כל התקופה הזו כי הם לא הודיעו לו שהם סגרו כבר את הגנים. אני מאוד הייתי רוצה תשובות ברורות בעניין הזה, חד וחלק, ואחר כך אנחנו נמשיך לטפל בעניין.

אנחנו נברר את זה.

הכסף שנתרם נתרם על ידם, זו תרומה, איך אפשר להוכיח את זה?

זה לא נתרם, זה נגזל מהם וזה אחד מהתנאים של השעבוד שהם עושים לנשים.

ודאי, בפועל זה נגזל, אבל - - -

אני מכירה את זה טוב מאוד.

איך אפשר להוכיח את זה?

יש ארגונים שעושים את זה כל כך - - - זה הפך להרגל שהם אפילו לא שמים לב איך עושים את זה ואפשר להוכיח. השאלה אם מביאים עדויות - - - אני לא אכנס לעניין המשפטי עכשיו, אני אמרתי שאנחנו נעקוב אחרי הנושא הזה, ננסה לבדוק אותו, אבל לפחות הצד הממסדי, זה מה שאני רוצה לשמוע עליו.

באותו נושא. אני רוצה לומר שאתן צריכות לעשות את זה מאוד מאוד בזהירות. ניסתה עכשיו להתאגד קבוצה של מורים חדשים, ארגון מורים וגננות חדש והם חטפו על הראש והרבנים סגרו את זה. אז צריך לעשות את הפעילות זאת, אם רוצים להצליח, מאוד מאוד חכם.

זה מה שאמרתי, שהן רוצות לדבר, אחרת יפסידו גם את הלחם.

נכון, אני יודעת על זה. אני רק רוצה לשאול שאלה אחת. איזה ארגון אתם הייתם חברות?

ארגון גננות חרדיות.

הייתם חברים בהסתדרות?

הסתדרות מורי אגודת ישראל.

ובית המשפט פסל אותם ובחר בשתינו להיות המייצגות של אגודת ישראל ברשת הגנים.

כל הכבוד.

גב' טובה סטנדר, מנכ"לית 'אם בנים', בבקשה.

שלום לכולם. אנחנו מגיעים מנושא אחר, אני מנהלת עמותת 'אם הבנים', זו עמותה שתומכת במשפחות חד הוריות, גרושות בעיקר, במגזר החרדי. באתי לכאן בעיקר בגלל נושא התעסוקה. נשים גרושות במגזר החרדי שהן חד הוריות, עול הכלכלה נופל עליהן בצורה כבדה מאוד. כשחסר להן כישורים תעסוקתיים המצב הולך ומחריף. חסם תעסוקתי נוסף חזק מאוד שיושב שם זה חוק המזונות. בנושא של חוק המזונות באופן כללי אנחנו חברות בקואליציה יחד עם מרכז רקמן, רוח נשית ועמותות נוספות שיש לנו ואחד החסמים הנוספים שיש לנו בעקבות חוק המזונות זה שכאשר אישה, אם היא מצליחה כבר לקבל מלגה ללימודים על מנת להגדיל את יכולת ההשתכרות שלה, או אם אישה מצליחה לקבל סיוע מהמשפחה ללימודים כדי שתוכל, שוב פעם, להגדיל את יכולת ההשתכרות שלה, מקזזים לה את קצבת המזונות, מה שמסנדל את היכולת לצאת לעבוד, לצאת ללמוד, כדי ל - - -

מזונות הילדים או מזונות האישה?

מזונות הילדים. גם מזונות הילדים. זאת אומרת מזונות האישה היום יושב, לפי נתונים של הביטוח הלאומי, על 0.3.

לא, כשהוא משלם או הביטוח הלאומי?

כשהביטוח הלאומי. דיברתי על חוק המזונות שזו הקצבה שהביטוח הלאומי מעביר במקום האב. ברגע שהיא מקבלת או מלגה, או שהיא בעצמה יוצאת לעבוד, היא רוצה לצאת לעבוד, יש לה קיזוז, מעל 600 שקל שהיא מרוויחה מקזזים לה על כל שקל 60 אגורות נוספים. ממילא לנשים לא שווה לצאת לעבוד, כי אם הן יוצאות, ההשכלה שלהן וההכשרה שלהן - - -

אפרופו עידוד תעסוקת נשים, כמדיניות כללית.

בדיוק. אז אנחנו יושבים על זה בקואליציה רחבה, עם ארגונים נוספים ועם נשים נגד אלימות ו'באשר תלכי' שיושבת כאן לידי, אנחנו מנסים לטפל בנושא הזה. אבל אני יושבת כאן לא רק על זה, אני יושבת על כל הנושא של עידוד הלמידה שלהם, על היכולת לתת להם לצאת ללמוד, להכיר להם במעונות וכל ההטבות שדיברו כאן 'מעורבות', שדיברו ראשונות. כל הדברים שהן העלו, אצל נשים חד הוריות גרושות הם מועצמים ועוד יותר האפשרות שלהם לצאת ללמוד יורדת. וגם לעבוד.

תודה, אני אתייחס לזה בסיכום.

יש הרבה בקשות לדבר, אני מנסה לנווט. עורכת דין תמי קצביאן, הקליניקה לזכויות נשים בעבודה. בבקשה, אבל בקצרה.

בקצרה, כן. אני לא אחזור על מה שנאמר כאן, אני רק רוצה להגיד שבשנתיים האחרונות אנחנו קיבלנו כמה וכמה פניות של נשים חרדיות, רובן דרך ארגון כוח לעובדים ואני חושבת שעל בסיס הניסיון שלנו אפשר למפות את זה לשני סוגים של בעיות עיקריות, בעיה אחת זה בתוך המגזר החרדי של נשים עובדות ובעיה שנייה בתוך המגזר החילוני, שלכאורה מאפשר יותר שוויון, אבל אנחנו יודעות שבפועל המצב הוא מאוד מאוד שונה. מה שבאמת ראינו במגזר החרדי, זה עלה בסיפור של שמחה ויהודית, שסייעות בתוך המגזר החרדי לא מקבלות את זכויות המגן שלהן. אנחנו לא מדברות רק על חלקיות משרה ועל עבודה שהיא לא מספיק מפתחת ומעצימה, אלא באמת לא מקבלות את זכויות המגן ודברים בסיסיים שנקבעו בחוק והדברים האלה, גילינו אותם בעוד מקומות.

אני לא יכולה לציין שמות של מקומות, אבל תחום ההידרותרפיה, התחום הטיפולי, נשים שעובדות בתוך ארגונים במגזר החרדי, שזכויות המגן הבסיסיות שלהן, ימי מחלה, הזכות לא להיות מפוטרת אחרי חופשת לידה, זמן הפסקה, זמן ללכת לשירותים, הדברים הכי הכי בסיסיים, הן לא מקבלות. הבעיה, אפשר להגיד, נחלקת לשניים, מצד אחד אין מודעות הרבה פעמים למה החוק אומר ומצד שני חשש אמיתי, שקיים גם במגזר החילוני, במרכאות, שאם אני אבוא ואתבע ואני אגיד משהו אז אני אפוטר. כאן אני חושבת שהאחריות היא של המדינה ולא רק של משרד החינוך בתחום של הסייעות, אלא בכלל של משרד הכלכלה, של מחלקת אכיפה, ללכת ולעשות מבצעי אכיפה משמעותיים ולוודא שמקומות העבודה האלה שומרים על החוק, לעשות מבצע של העלאת מודעות.

אנחנו כתבנו זכותון שעוד מעט ייצא לאור ביחד עם 'איתך מעכי', עבור זכויות של נשים חרדיות. צריך לעשות את הדברים האלה, המדינה יכולה לעשות את הדברים האלה דרך משרד הכלכלה ודרך גורמים אחרים עבור נשים שעובדות במגזר החרדי. במגזר החילוני, אני חושבת שהבעיה היא יותר חמורה, כי היא בכלל לא מוגדרת כבעיה. זאת אומרת הסיפור הזה של מטריקס זה סיפור שיצא לאור לפני כמה וכמה שנים, אני זוכרת שהיה על זה מאמר ב'העוקץ' לפני כמה שנים טובות. נשים חרדיות שעושות עבודה לחלוטין שוות ערך לנשים חילוניות, רק אין להן את הטייטל האקדמי, המעסיקים שלהן מאוד מאוד מעריכים אותן, מדברים על זה שהן עובדות מסורות ומיומנות, רחלי בטח יכולה לדבר על זה בהרחבה, עדינה יכולה לדבר על זה בהרחבה, אבל מה שקורה שבפועל הן מקבלות משכורת שהיא נמוכה בחצי. אותן נשים חוששות לתבוע, כי הן אומרות 'אם אני אתבע, אז בעצם זה יכתים עכשיו את כל הנשים החרדיות ומעסיק לא ירצה להעסיק אף אחת חרדית ברגע שאני אצא עם זה החוצה'. גם כאן אני חושבת שאנחנו צריכות לחשוב על איזה שהיא קונסטלציה שתבוא ותגיד שהדבר הזה הוא אפליה אסורה, זו עבודה שהיא שוות ערך. בדיוק כמו שאמרנו את זה ביחס לגברים ונשים, אותו הדבר אפשר להגיד כאן ביחס לאישה חילונית ואישה חרדית, העבודה היא עבודה שוות ערך, התואר האקדמי מתי שהוא מתקזז וצריך לתת להם את אותו שכר, ואם לא, אפשר לתבוע כאן או לעשות פעילות מדינתית אחרת.

תודה. אני חושבת שזה היה מובן מרוח הדברים שאנחנו מדברים פה על עבודה שווה באותה מידה ואנחנו לא עושות שום הפרדה בנושא הזה, וכן אתבע בסיכום את האחריות של המוסדות.

גב' פייני סוקניק. בבקשה. ארגון 'באשר תלכי', יושבת הראש. אני מאוד מבקשת, 3 דקות, כי אני חייבת לסיים את הישיבה הזו.

בתחילת הוועדה, גב' עאידה, את דיברת על לספר לא רק את הסיפורים של הכישלונות ושל הקשיים, אז אני כן אספר. אני מנהלת ומייסדת ארגון שמסייע לנשים חד הוריות גרושות ופרודות בהליך גירושין בכל הארץ. את הארגון הזה אני הקמתי בעקבות חוויה אישית שחוויתי כשהייתי בעצמי בהליך גירושין. יש אפשרות לצאת מתוך המקומות הקשים, אפשר להתקדם ואני מרגישה את זה ורואה את זה.

אני היום יושבת פה ומייצגת למעלה מ-400 נשים מכל הארץ, יחד בשותפות עם ארגון 'אם הבנים', עם ארגוני ויצ"ו ועם ארגוני נשים נוספים ואני כן חייבת להדגיש שתי נקודות עיקריות. נקודה אחת זה נשים שמפסיקות את הלימודים שלהן ואת העבודה שלהן ומתחננות לאפשרות לחזור ללמוד והן לא יכולות בגלל שהן חד הוריות והן צריכות להשקיע את הכסף במאבקים משפטיים ואין מלגות. אני חורשת את כל המקומות האפשריים, גם אם יש מלגה לחד הורית, אז הן לא מתאימות לאוכלוסייה או הן במכללות, אין מלגות לאקדמיות, ואם נשים חרדיות הן מוחלשות, אז נשים חרדיות, פרודות וגרושות, הן המינוס של המינוס, גם מבחינה חברתית וגם מבחינת ההתייחסות החברתית, שאמנם מתקדמת, אבל עדיין לא הגיעה לשלב של נראות מספקת. זה דבר אחד.

דבר נוסף שאני מנצלת את הבמה להעלות זה הנושא של דיונים. אנחנו מטפלות בנשים שנמצאות גם בהליכי גירושין, לא רק אחרי גט. יש בעיה בוועדה למינוי שופטים ודיינים, נשים נשארות בהליכי גירושין שנים בגלל ערעורים ודיונים שמגיעים לבית הדין הגבוה ושם נתקעים עם דיון עוד 8 חודשים, אם בכלל נקבע מועד לדיון או נקבע עוד 8 חודשים. אישה דתית וחרדית לא יכולה לפתח שום מערכת חיים נורמלית בשלב הזה, היא מחויבת להלכה. אנחנו מאמללות נשים וחייבים שהוועדה לקידום מעמד האישה תיכנס פה לתמונה גם בנושא של ועדה למינוי דיינים, כי זה חייב להתקדם קדימה, אי אפשר להשאיר את זה במצב הזה. אני יודעת שהיה ניסיון למנות בינתיים דיינים ממלאי מקום בתקופה שכרגע יש עוד בלגן, שינוי בתקנות, זה לא התקדם.

בשבוע שעבר, ביום חמישי, בשעה חמש בבוקר, סיימנו לבחור את חברי הכנסת שיכהנו בוועדה למינוי דיינים, כך שהוועדה אמורה להתכנס מאוד מהר כדי לקבוע.

אני אשמח שאתם תהיו שם בשביל להביע את הדברים האלה ולהגיד שחובה לקדם את זה ואפילו עם בינתיים פתרון זמני של מינוי ממלאי מקום שמוכנים למלא את המקום, צריך לתת להם את האפשרות לעשות את זה. תודה רבה.

תודה.

נמצאת איתנו גברת שירה ברלינר פולג, מנהלת תחום בכיר תעסוקת חרדים במשרד הכלכלה. בבקשה, אבל ממש 2 דקות. מה שיקרה הוא שאחרי שתסיימי את 2 הדקות אני אבקש לקיים ישיבת עבודה איתנו כדי לדון בכלל הנושאים שעלו יותר במפורט, בישיבת עבודה כדי לקדם דברים.

מפאת קוצר הזמן אני לא אכנס כל כך לנתונים ולמספרים על נושא הנשים החרדיות. אני רק אגיע לשורה התחתונה. נשים חרדיות הן פנומן בעולם התעסוקה החרדי, הן עשו קפיצה שלא הייתה כמוה בישראל מבחינת שיעורי התעסוקה. השיעור הנוכחי הוא 70.8 נכון לשנת 2014 בהשוואה ליעד של 63% ב-2020. אם נשווה את זה לגברים החרדים, שיעור התעסוקה שלהם הוא 45.2% בלבד. כך שבאמת אנחנו כממשלה מנסים לתת גם מענה לסוגיית הגברים ואנחנו לא שוכחים את הנשים.

יש אמת במה שנאמר לגבי שיעור השכר הנמוך, הפריון הנמוך, שיעור רב של נשים חרדיות שעובדות במשרות חלקיות שלא מרצון, שיעור, אגב, שני רק לנשים ערביות. אנחנו מזהים כאן בעיה. להבנתי הבעיה נובעת, אולי בשוליים היא נובעת גם מאפליה, זה מאוד יכול להיות והנושא הזה נבדק על ידי נציבות שוויון הזדמנויות בעבודה, אבל גם בין היתר בגלל נטייה מאוד מסיבית של הנשים החרדיות לעבוד בענף החינוך, כ-50% מהנשים החרדיות המועסקות עובדות היום בענף החינוך. זה כמובן גוזר את כל מה שנאמר כאן היום, משרות חלקיות, שכר נמוך, ניצול מכל מיני סוגים ומינים ובעינינו המקום להתערבות הוא במתן אפשרויות לנשים חרדיות להשכלה והכשרה מקצועית. אני לא מדברת כאן בשם המוסדות האקדמיים, כי זה לא תחת אחריותי, אבל כמובן שזה גם מאוד מבורך.

אבל מה שיש תחת אחריותכם זה פקחים שבודקים את תנאי התעסוקה. זה תחת אחריותכם.

אני לא מאגף האכיפה, אבל כל מה שאמרתם רשמתי לעצמי. אני אחזור למשרד ואנחנו נציף את זה לגב' יפה סולימני, הממונה על נושא האכיפה ואם יש מה לעשות, כמובן שנתגייס לזה.

אנחנו באמת מנסים עכשיו לייצר תכניות להרחבה וגיוון של הכשרות מקצועיות לנשים. בתוך הסמינרים יש כבר היום תכנית מאוד מאוד יפה, שנקראת תכנית ח"ן, שבמסגרתה לומדים לימודי הנדסאות בתוך הסמינרים. קרוב ל-2,000 בנות למדו במהלך 2014, שזה שיעור אדיר מכלל המחזור החרדי, זה קרוב לרבע. אנחנו רוצים באמת לתת יותר כלים. אני מזמינה פה וכבר הזמנתי בעבר כל מי שיש לה רעיון לענף הכשרתי שיש לו פוטנציאל להיות משהו שהמשק ירוויח, בואו נדבר על זה כי אנחנו באמת רוצים ובעיניי זה לא רק אינטרס של ציבור הנשים החרדיות, אם כי גם כמובן, אבל גם אינטרס של המשק הישראלי שבאמת יכול להרוויח מהאוכלוסייה המצוינת הזאת שהיום, כאמור, לא ממצה את הפוטנציאל שלה.

תודה.

נמצאת איתנו עורכת דין ג'נט שלום, נציבות שוויון הזדמנויות. ממש קצר וקולע.

קצר, הכי קצר שיש. אני אפתח בזה שאני מאוד מתרגשת להיות פה היום, אני חושבת שיש פה עוצמות בחדר שהן נדירות ויש פה קבוצה גדולה של נשים שיכולות לעמוד על הזכויות שלהן. אני אגיד דבר אחד, אפליה בתנאי עבודה היא אפליה שאסורה בחוק ואני חושבת שבשלה העת שתגיעו אלינו לנציבות שוויון, תדברו איתנו גם אם זה אנונימית, לגבי הבדלים בתנאי תעסוקה שיש בכל חברה, גם אם זה חברות שהעסיקו אתכם כשאף אחד לא הסכים. הגיע הזמן לעמוד על זה שתעלו גם בתנאי העבודה שלכן ובשכר שלכן ופה אנחנו נמצאות כדי להגיד לכן האם מדובר באפליה, האם לא, האם אתן יכולות לתבוע, האם לא. אני מאוד מתרגשת לראות את שמחה בוסי, תיק שהיינו מעורבות בו - - -

בדיוק רציתי לשאול, לא הייתן מעורבות בתלונות ובתיקים קודמים?

היינו מעורבות בתיק של שמחה בוסי, הן קיבלו פסק דין לטובתן לגמרי. אני כרגע מבינה שיש שם עדיין שאלה פתוחה ואני באה אליכן אחרי שמסתיימת הישיבה פה ואנחנו נדסקס את זה. כי יש פה תופעה שהיא מאוד מאוד מזעזעת ואנחנו פה בשבילכן. זה הכול.

תודה. אני מאוד מקווה שהקריאה נשמעה טוב מאוד ואני מציעה לכן שבאמת תנצלו את ההזדמנות ותפנו, כי בסופו של דבר הנציבות גם צריכה להגיש דוח על איך היא טיפלה בתיקים האלה, נכון?

נכון.

כל הזמן אני מנסה ללכת לקראת הסיום ואז בא עוד משהו מעניין. מר מלבר, אתה מדבר על סיפור הצלחה. מאוד קצר. לא הסיפור, איך שאתה תספר אותו.

אז שלום ליושבת הראש הנכבדה וכל המשתתפות. אני רוצה לספר את סיפור ההצלחה, שהקמתי ארגון שנקרא תורת המשפחה. אנחנו עוסקים בתחום של קידום בריאות נשים וסיפור ההצלחה הוא שבחודש ממוצע יש לנו יותר מ-2,500 פניות לקבל מענה. כל התחום של התאמת אמצעי מניעה לאישה החרדית וכל מידע רפואי שיש בתחום גניקולוגיה והן מקבלות את זה בעיקר על ידי נשים. למעשה יש לנו קבוצה של 14 נשים שנותנות את המענה בשפות עברית, אנגלית, אידיש, צרפתית ועוד כמה שפות. הרעיון שעומד מאחורי הזה, שבמדיה המיינסטרים אי אפשר לדבר על האישה החרדית, אפילו אם זה ערך עליון של ילודה ופוריות. בצער אני אוסיף איזה שהיא עקיצה להצלחה שלנו, שהשם של העמותה שלנו, תורת המשפחה, לא כל העיתונים החרדיים מכניסים אותו. רק לפני שבוע עשינו משהו משותף עם אחת מקופות החולים בארץ - - -

לזה אנחנו שותפים.

כן, יש לי תואר בקידום בריאות, שלמדתי במשרד הבריאות, לא מעט אגב מנהלות במגזר הערבי אפילו לקחו את המודל שעשינו ושיתפנו פעולה, ואנחנו נשמח מאוד לשתף פעולה עם כל ארגון בתחום בכל הארץ, למעשה יש לנו סניפים כמעט בכל העולם. הרעיון הצליח מאוד ואני מאוד גאה בהצלחה במהפכה הזו.

תודה רבה. אני יודעת שאנחנו רק התחלנו לגעת בנושאים, יש לנו עבודה רבה, גם להמשך התקדמות בנושאים שונים שעלו ובנושאים שלא היה מספיק זמן שהם יעלו על השולחן הזה ואני יודעת שהם לא פחות חשובים. כל הנושא של הבריאות הוא נושא מאוד חשוב שצריך להעלות אותו.

אני אסכם באופן כללי, אבל גם בנקודות מסוימות אתייחס באופן ספציפי. אני רוצה להגיד שבחדר הזה, למרות ששמעתי על קשיים רבים אני ראיתי הצלחות רבות. אני ראיתי נשים חזקות שיודעות בדיוק מה הן רוצות להשיג והן יודעות בדיוק איך לנהל מערכות ומאבקים על מה שהן רוצות ואני מאוד גאה בזה. כאישה אני גאה בזה, כמישהי שבאה גם כן ממה שנקרא הפריפריה, שוב, מהמרכז, כי אני חושבת שהמרכז קיים איפה שקוראים לזה פריפריה. אני חושבת שאנחנו מתחילות פה דרך של הרבה עשייה שנצטרך לשתף בה פעולה.

אני ישבתי והקשבתי וזה לא עלה, כל הנושא של עוני, חוץ מאשר מה שהזכרתם בדברים שלכם, לא עלה כנושא מאוד חזק בדברים ומעניין - - - אני חושבת שזה בא מהרגשת הכוח והרגשת המאבק והרצון להתעמת עם הדברים. לא שמעתי קולות של התקרבנות וזה מה שאהבתי בדיון הזה. לא שמעתי קולות של קורבנות שאומרות כאילו רק הדברים ה - - - ועלו דברים קשים, אבל יש הרבה כוח במה שנאמר ואני מאוד מחזקת אתכן על זה.

אני חושבת שאנחנו באות, אני ואתן, מאוכלוסיות שיש בהן גם סף עוני מאוד גבוה. אני יודעת שהרבה מהילדים, גם החרדים וגם הערבים, חיים מתחת לקו העוני. אומרים שכשילדים נמצאים מתחת לקו העוני אוטומטית זה אומר שנשים נמצאות מתחת לקו העוני ואני יודעת את זה ואני יודעת מה זה מאבק יומיומי כדי להתגבר על הבעיה הזו.

צדק חבר הכנסת עמיר פרץ, הפתרון בהרבה מהמקרים זה גם השכלה וגם תעסוקה. הרבה נשים מדברות על ייצוג נשים בעמדות קבלת החלטות, בלי לצאת מהבית, ללמוד או לעבוד אי אפשר להגיע למוקדי קבלת ההחלטות. אני יודע שחלק גדול מהמאבקים ומהנושאים שדיברנו עליהם היום מחייבים שינוי חברתי מאוד עמוק שלוקח זמן. תאמינו לי, אני יודעת את זה טוב מאוד ורואים את זה על שערות השיבה שלי. זה מאבק ארוך שנים, אבל זה לא פוטר, לא את המנהיגות של החברות שלנו ולא את מוסדות המדינה, מהאחריות שלהם על העתיד שלנו ועל הקיום שלנו כאזרחיות המדינה. אני מדברת עכשיו שיח אזרחי נטו. אם אנחנו אזרחיות במדינה הזו, שוות במדינה הזו, יש למדינה ומוסדותיה אחריות על ההוויה שלנו, על מה שקורה איתנו, על התנאים שאנחנו חיים בהם.

אי אפשר לא לקבל תשובות ברורות למה משרד החינוך יכול לסגור את הברז תוך 40 יום לארגון, אבל ארגונים שלמים יכולים להמשיך לעשוק בצורה כזו. אני מבינה שיש הצלחה רבה בעניין התעסוקה ואני מאוד שמחה על זה, אבל גם צריך תעסוקה איכותית וגם צריך תנאי תעסוקה ואי אפשר לקדם תעסוקת נשים ערביות או נשים חרדיות רק בגלל שהן כוח עבודה זול. אנחנו מקדמים את התעסוקה למען האנשים שעוסקים ואני יודעת שאני נמצאת בכלכלה שהיא מאוד מאמינה בהפרטות ומאמינה בתעסוקה לא ישירה ודורסת את זכויות העובדים, אבל זכותנו גם להיאבק בזה ולהגיד שאם מקדמים תעסוקת נשים חרדיות, כל הכבוד, אבל תעסוקה שהיא מכבדת, תעסוקה שמבטיחה את זכויות הנשים.

בעניין החינוך, אני אבדוק את הנושא של התארים וההכרה. אני לא אומרת כלום עדיין על הנושא הזה, כי אני לא יודעת איזה סוג של תכניות לימודים, אבל אם תכניות הלימודים בסמינרים האלה הן די טובות כדי שיקבלו את הנשים להיות בהוראה במשרד החינוך, אז כנראה יש בסיס לאקרדיטציה של התכניות האלה ואנחנו נבדוק את זה ונבדוק מה קורה עם זה.

בעניין המלגות, גם כן נבדוק. אני יודעת על קרן קמ"ח שהוזכרה, יודעת שהיא לא נותנת לנשים. אנחנו נבדוק אם הקרנות הציבוריות האחרות. בוועדה הייתה החלטה מקודם שכל ארגון ציבורי או ממשלתי חייב לפרסם נתונים שהם לא רק מגדריים, כלומר גברים-נשים, אלא בתוך הנשים אנחנו רוצים פילוח שהוא על גוון האוכלוסיות השונות של הנשים. אנחנו רוצים לדעת כמה נשים חרדיות מקבלות מלגות, כמה נשים ערביות מקבלות מלגות וכמה נשים אתיופיות. כלומר אנחנו ננסה כמה שאפשר, אנחנו נבדוק את הנושא הזה, נבדוק למה הארגונים האחרים - - -

בכל העניין של תנאי תעסוקה, אנחנו נמשיך לעבוד מול משרד הכלכלה ואני דורשת לקיים פגישה אישית, פגישת עבודה. אולי נצטרך לצרף אליה חלק מהארגונים העוסקים בעניין, אבל נרצה להתקדם.

בכל הנושא של דיני אישות, אני יודעת מהניסיון האישי שלי, זה כמו לגעת באש. זה נושא טעון. אבל כמו שבעבר התעסקתי בזה, היום אני אפילו יושבת ראש הוועדה לקידום מעמד האישה, תאמינו לי שאני ארצה לבדוק את הנושא הזה ואנחנו נפנה כדי לקדם את הנושאים בדרך הכי טובה והכי, איך אמרת, כבוד הרבנית עדינה? הכי מקובלת עליכם, בוא נגיד ככה.

תודה לכם. שמחתי, לא תמיד, לא בכל הרגעים שמחתי, שמחתי, כעסתי, התמלאתי כוח, יישר כוח. תודה.

הישיבה ננעלה בשעה 14:10.