הכנסת העשרים

מושב ראשון

פרוטוקול מס' 55

מישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט

יום שני, כ"ט בתשרי התשע"ו (12 באוקטובר 2015), שעה 11:00

1. פרק ט', סעיפים 47 ו-48 (דחיית חוק יום חינוך ארוך) מתוך הצעת חוק ההתייעלות הכלכלית (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב לשנות התקציב 2015 ו-2016), התשע"ה-2015

2. פרק ט', סעיף 49 (תקצוב מוסדות חינוך מוכרים לא רשמיים) מתוך הצעת חוק ההתייעלות הכלכלית (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב לשנות התקציב 2015 ו-2016), התשע"ה-2015

חברי הוועדה: יעקב מרגי – היו"ר

מירב בן ארי

ענת ברקו

יוסף ג'בארין

מסעוד גנאים

מכלוף מיקי זוהר

חנין זועבי

מרדכי יוגב

נורית קורן

איתן ברושי

זהבה גלאון

יוסי יונה

עליזה לביא

אברהם נגוסה

איציק שמולי

סגן שר החינוך מנחם אליעזר מוזס

סגן שר הרווחה והשירותים החברתיים משולם נהרי

דודי מזרחי - מנהל אגף תקציבים, משרד החינוך

דורית מורג - עו"ד, היועצת המשפטית, משרד החינוך

לירן שפיגל - עו"ד, עוזר ליועצת המשפטית, משרד החינוך

חיים הלפרין - מנהל היחידה לתכניות משלימות למידה, משרד החינוך

נועה היימן - רכזת חינוך, אגף התקציבים, משרד האוצר

משה ידידיה דיקשטיין - רפרנט חינוך, אגף התקציבים, משרד האוצר

ליאור צור - עו"ד, הלשכה המשפטית, משרד האוצר

דן אורן - עו"ד, ראש אשכול חברתי, ייעוץ וחקיקה, משרד המשפטים

יוסף בנישתי - כלכלן, אגף התקציבים, משרד הפנים

מוחמד יונס - יו"ר ומנכ"ל אופקים, אפאק לשלום ודו קיום

לימור אדלר - עו"ד, מקדמת מדיניות, יזמות קרן אברהם

עינב גוטרמן - עו"ד, מנכ"לית "כולנו משפחה"

טלי בריל - הורים דורשים מהפך בחינוך

אתי וייסבלאי - מרכז המחקר והמידע, הכנסת

מירב ישראלי

יהודית גידלי

אהובה שרון, חבר המתרגמים

פרק ט', סעיפים 47 ו-48 (דחיית חוק יום חינוך ארוך) מתוך הצעת חוק ההתייעלות הכלכלית (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב לשנות התקציב 2015 ו-2016), התשע"ה-2015

פרק ט', סעיף 49 (תקצוב מוסדות חינוך מוכרים לא רשמיים) מתוך הצעת חוק ההתייעלות הכלכלית (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב לשנות התקציב 2015 ו-2016), התשע"ה-2015

אני פותח את ישיבת ועדת החינוך. על סדר היום פרק ט', סעיפים 47 ו-48 (דחיית חוק יום חינוך ארוך) מתוך הצעת חוק ההתייעלות הכלכלית (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב לשנות התקציב 2015 ו-2016), התשע"ה-2015. הנושא השני שעל סדר היום הוא פרק ט', סעיף 49 (תקצוב מוסדות חינוך מוכרים לא רשמיים) מתוך הצעת חוק ההתייעלות הכלכלית (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב לשנות התקציב 2015 ו-2016), התשע"ה-2015.

יש מסמך על הנושא השני?

לא. זה יום חינוך ארוך.

את תאמרי משהו בנושא השני?

בנושא השני יש מסמך שנכתב.

רגע. אנחנו עוסקים כרגע בסעיף הראשון, לגבי דחיית יום חינוך ארוך. את רוצה להציג את הנושא?

פרק ט', סעיפים 47 ו-48 (דחיית חוק יום חינוך ארוך) מתוך הצעת חוק ההתייעלות הכלכלית (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב לשנות התקציב 2015 ו-2016), התשע"ה-2015

למעשה יש מסמך של מרכז המחקר שמדבר על כל ההשתלשלות ההיסטורית בקשר לחוק הזה. זה חוק שחוקק בהצעת חוק בשנת 1997 ומאז הוא נדחה כמה וכמה פעמים בחוקי ההסדרים. במסמך של מרכז המחקר והמידע יש טבלה ואתם יכולים לראות זאת.

המסמך של מרכז המחקר הוא מ-2007?

לא. יש מסמך יותר חדש והוא אמור להיות על השולחן. מרכז המחקר יוכל להציג את הנושא ביתר אריכות. אני נותנת סקירה כללית. למעשה ההחלה של החוק כבר בשנת 1997 הייתה החלה מדורגת על פני מספר שנים בצווים של שר החינוך לפי ישובים, גילאים וכולי.

הוצאו שני צווים.

נכון. הוצאו שני צווים, האחד להפעלה במוסדות החינוך והאחד להחלה בגני הילדים. מאז למעשה לא הייתה הרחבה של החוק והוא נדחה שוב ושוב בחוקי ההסדרים. כאמור, בפניכם יש את הרשימה. הוא היה אמור להיכנס לתוקף בשנה הנוכחית ולכן בסעיף 48 מוצע שהדחייה תהיה לעוד שנתיים, דחיית השלמת התחולה לעוד שנתיים שהיא בסעיף 47, וזה ייכנס לתוקף כבר רטרואקטיבית ב-1 בספטמבר 2015 מכיוון שזה היה אמור להיות כבר בתוקף. אני אקרא את הסעיפים, אבל זאת המהות.

47. תיקון חוק יום חינוך ארוך ולימודי העשרה

בחוק יום חינוך ארוך ולימודי העשרה, התזנ"ז-1997 (בפרק זה – יום חינוך ארוך), בסעיף 4(א) במקום "התשע"ו" יבוא "התשע"ח".

כלומר, יש עוד שנתיים להשלמת ההחלה.

48. חוק יום חינוך ארוך ולימודי הערה - תחילה

תחילתו של סעיף 4(א) לחוק יום חינוך ארוך, כנוסחו בסעיף 47 לחוק זה, ביום י"ז באלול התשע"ה (1 בספטמבר 2015).

יום חינוך ארוך מדבר על שמונה שעות ביום רגיל ובימי שישי חמש שעות.

כן. גם זה מפורט במסמך. ארבעה ימים בשבוע שמונה שעות לימוד לפחות, באחד מימי אמצע השבוע חמש שעות לימוד לכל היותר וביום שישי ארבע שעות לימוד לכל היותר.

ומה ההסבר?

לאחר מכן היה תיקון. שבע שעות.

שבע שעות במקרה של אופק חדש.

בממלכתי. נא לדייק. אם מדברים על דיוק, נא לדייק. בממלכתי. ברשמי.

באופק חדש אלה 37 שעות במקום 42 שעות. נכון.

ומה ההסבר?

חברי הכנסת רוצים להתייחס?

בהחלט.

בבקשה, חברת הכנסת זהבה גלאון.

תודה רבה אדוני. קודם כל, אני אשמח לשמוע את ההסבר להצעה הזאת שמובאת כאן בחוק ההסדרים. אם אתם חושבים שזה מצריך שינוי כזה משמעותי, תתכבד הכנסת ותחוקק חוק חדש. מה פתאום דבר כזה מובא בחוק ההסדרים? זאת שאלה ראשונה.

אני מבינה שבעצם אומרים שרוצים לדחות את היישום המדורג של החוק בשנתיים נוספות כי התלמידים כבר מקבלים את תוספת השעות, הם מדברים על אופק חדש, על תוספת שעות שניתנה בעקבות ועדת טרכטנברג לכיתות א'-ב' ואני טוענת שכל הדיבורים האלה, אין להם בסיס. רוצים לחסוך שני מיליארד שקלים. אני לא מקבלת את זה. אני רוצה להגיד שאם הרפורמה הזאת תיכנס לתוקף, אם זה יעבור, המשמעות של זה היא שהולכים לחסוך כסף על גב נשים, בעיקר נשים, ואני רוצה לנמק.

כאשר חוקקו את החוק הזה, המטרה המוצהרת של החוק הזה הייתה לעודד נשים שתשתלבנה בשוק התעסוקה. כולנו יודעים שעדיין עול הטיפול בילדים נופל על שנים, הן מוותרות על עבודה, הן מוותרות על קריירה, אימהות, אין מה לעשות, עדיין מהווה חסם לתעסוקה או בכלל למשרה מלאה. היה בזמנו מחקר – לא קראתי עכשיו את המחקר של מרכז המחקר והמידע – משותף למרכז המידע והמחקר של הכנסת וללשכה המרכזית לסטטיסטיקה שהראה שבמקומות שיישמו את החוק, את יום הלימודים הארוך, ההכנסה השנתית של אימהות בישראל עלתה בין 1,500 שקלים ל-2,500 שקלים בשנה. ברגע שעכשיו אנחנו מתכוונים לבטל את זה, את היישום, או לדחות אותו בשנתיים, בעצם אנחנו גוזרים על אותן אימהות לא להשתלב בשוק העבודה ולהישאר בבית. אני מדברת על אימהות חד הוריות שתהיינה הנשים המשמעותיות שתשלמנה את המחיר.

יש לי שאלה ששאלתי בתחילת דבריי. יש לי גם הסתייגויות שאחר כך אומר אותן. אתם טוענים בדברי ההסבר לרפורמה בחוק שהרפורמה לא נחוצה כי השעות כבר ניתנות לילדים. אם כן, איך זה יכול להיות שהיא עדיין צפויה לעלות שני מיליארד שקלים? אם זה כך, כנראה יש מספיק שעות שעדיין לא ניתנות. בדרך כלל את שני מיליארד השקלים משלמים היום ההורים, מוותרים על התקדמות בקריירה, בדרך כלל זה קורה לאימא, ומשלמים לצהרונים. מה שבאמת מקומם מאוד הוא שאם הדבר הזה נכון, בכל הכבוד למשרד האוצר, זה לא תפקידו. שיבוא משרד החינוך ויגיש הצעה לכנסת בצורה מסודרת ולא באמצעות חוק ההסדרים המפוקפק הזה. זה מתחת לכבודה של הכנסת – אדוני, אתה יושב ראש הוועדה – כי אם חושבים שצריך לבטל את יישום חוק יום לימודי ארוך, המשמעות היא שמבטלים את החוק.

לדחות.

לדחות בשנתיים. אם חושבים שצריך לדחות בשנתיים, דוחים ודוחים ודוחים, המשמעות של זה היא שמבטלים את החוק. אם משרד החינוך חושב שיש לזה הצדקה, יבוא משרד החינוך לכאן, יגיש הצעה מסודרת והכנסת תדון בה. רפורמה כזאת של האוצר שרוצים לחסוך על גב נשים שני מיליארד שקלים, אני חושבת שזאת שערורייה ואני קוראת לכנסת לא לקבל את זה.

תודה. בכוונה רציתי שקודם כל חברי הכנסת ידברו ולאחר מכן ניתן לנציגי משרד החינוך ולמשרד האוצר.

חבר הכנסת ג'בארין, בבקשה.

בעיקרון גם אני מצטרף להערות שנשמעו. קודם כל לשאלה היותר עקרונית והיא מדוע אנחנו לא דנים בזה באופן נפרד כנושא חשוב ונושא שגם משפיע על מעמדו של החינוך, על זכויות התלמידים, על הקצאות בתחום הזה. עבורנו כוועדת החינוך זה נושא מרכזי.

עובדה שהנושא בא לוועדה.

כן, אבל זה ייכנס לתוך חוק ההסדרים.

אנחנו נקיים דיון מעמיק.

לכן אני מצטרף לקריאה שסוג כזה של דברים, יתנהל בהם דיון לגופו של העניין בלי הלחץ להעביר דברים במסגרת חוק ההסדרים ובלי העסקות הכלליות שאנחנו מכירים אותן.

חסר לי בדיון נושא ההשפעות בסוגיית שוויון הזדמנויות. לכאורה המטרה הראשונית של החוק הייתה לעודד שוויון הזדמנויות בחינוך. אולי אנשי מרכז המחקר והמידע יתייחסו לזה וכן גם אנשי משרד החינוך כי הדחייה הזאת רק תגביר את הפגיעה. קודם כל, צריך לדעת מי נהנה כיום והאם מה שקיים כיום באמת מבטא עמדה שוויונית כי בדרך כלל כאשר אנחנו תוקפים ומבקרים את היישום ההדרגתי, גם בגלל כך שבדרך כלל מתחילים לפעמים עם קבוצות חזקות, אומרים שזה יגיע עם הזמן.

התחלת תהליך.

אז זה נתקע באיזשהו מקום והתהליך הזמני הופך לתהליך קבוע. אם אתם תגידו לי שכיום מי שנהנה, אלה דווקא הקבוצות המוחלשות, בסדר, אני לא אתרגש, אבל התמונה עדיין לא ברורה לי ואשמח אם תעזרו לנו לקבל את התמונה הברורה.

דיברה זהבה גלאון בצדק על כך שהשלכה מאוד מרכזית הייתה גם לגבי תעסוקת נשים והחוק הזה אמור לסייע בנושא הזה. אנחנו יודעים שדווקא בתחום הזה, אלה הקבוצות המוחלשות. זאת הפריפריה. אנחנו מכירים את זה גם כיעד של רוב משרדי הממשלה שמתעסקים בנושא למען קידום תעסוקת נשים ונשים ערביות שם שיעור התעסוקה עומד על בסביבות עשרים אחוזים. לכן הדחייה הזאת, היא לא רק דחייה לעוד שבועיים אלא יש כאן השלכות קשות על קבוצות אוכלוסייה, על קבוצות מוחלשות, והדחייה הזאת דווקא מנטרלת את הרעיון המרכזי של החוק שהוא מתן שוויון הזדמנויות בעבודה.

אני אוסיף ואומר שכמובן אני רוצה להגיש הסתייגויות. אם זה לא יתאפשר במהלך הישיבה היום, אני אגיש אותן לאחר מכן.

תודה. חברת הכנסת מירב בן ארי.

כמובן שאני בעד יום לימודים ארוך וכמובן שאני בעד שהחוק הזה ייכנס לתוקף ויהיה חלק. אני בעד לקדם אותו ולא לדחות אותו שוב ושוב.

אבל, וכאן יש אבל, ואני באמת אומרת את זה בחוסר ברירה ולא מהמציאות כי אם יכולנו להיות במציאות אחרת, כמובן יום לימודים ארוך היה נכנס לתוקף והיה חלק מחוקי מדינת ישראל. לצערנו כיום אנחנו כן מבקשים לדחות את זה אבל באותה מידה אנחנו מבקשים גם לסייג ולומר שאמנם אתה דוחה את החוק כפי שהוא היה עם כל השינויים, אבל אנחנו צריכים גם לזכור שבתוך החוק, במהלך השנים, הוכנסו צווים לחוק הזה ואנחנו יודעים במפורש שמשנת 2003 ו-2004 אופק חדש בבתי הספר כבר מיישם את החוק.

ממש לא.

לפני שהגעתי לכנסת עסקתי בחינוך. עשר שנים עבדתי בחינוך הבלתי פורמלי, עשר שנים עבדתי עם בתי ספר ואני מכירה את המערכת. אני לא בן אדם תלוש ואני מכירה. אמנם התעסקתי בחינוך הבלתי פורמלי, אבל חייתי בתוך בתי הספר כך שאני מכירה את אופק חדש ואת עוז לתמורה. אני קצת שוחה בחומר הזה ולכן אל תעמידי אותי על טעותי. כשבית ספר מחייב שבע שעות וילד מסיים בשעה 2:15 עד 2:45, כן, זה חלק מהרפורמה של יום לימודים ארוך והוא כנראה יודע על מה אני מדברת.

אני מאוד מקווה שבעוד שנתיים, אנחנו דוחים לשנתיים, בחוק יום לימודים ארוך נהיה במצב שבו מבחינה תקציבית כן נוכל להחיל את העלות של 1.1 מיליארד שקלים. כיום במסגרת של חוק ההסדרים, אין לנו ברירה אלא כמובן לדחות את חוק יום לימודים ארוך.

יש לנו ברירה.

אין לנו ברירה.

ממש יש לנו ברירה.

עם כל הכבוד, יש כאן תקציב.

את לא צריכה להצדיק את הדבר הזה.

קודם כל, אני כן מצדיקה.

ממש לא צריכה להצדיק.

אני כן מצדיקה. אם משרד החינוך נמצא עם חמישים מיליארד שקלים ובשנת 2016 הוא עם 52 מיליארד שקלים, זה תקציב שהוא התקציב השני בגודלו במדינת ישראל וזה בסדר לבוא ולהגיד חבר'ה, כרגע יש דברים יותר דחופים, לצורך העניין כיתה קטנה וסייעת שנייה.

אני עוד לא אמרתי את עמדתי.

נכון, וזה עוד לפני שאתה אמרת את עמדתך ואני בטוחה שעמדתך ברורה. שוב אני אומרת שאני בעד יום לימודים ארוך ואני יודעת את החשיבות שלו גם לנשים, וגם מה שאתה מדבר עליו על צמצום פערים בתוך המגזרים, אבל במצב הקיים כיום, אין ברירה ועדיין אני אומרת לך שיש תכניות בבתי הספר וחוץ מאופק חדש אני רוצה לציין שיש תכניות – לפני שהגעתי עבדתי בקרן רש"י – כמו ציל"ה, כמו מיל"ת שעברה, כמו תכנית הזנה לאומית. אני מבקשת לומר שלמרות המצב, יש היום תכניות, בעיקר בפריפריה בגלל הדירוג של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, בהן נותנים לתלמידים, בעיקר בחטיבות הביניים ובתיכוניים, מסגרת של יום לימודים ארוך במסגרות שונות.

זאת דעתי.

חבר הכנסת פרופסור יוסי יונה. אתה קצת מכיר את נושא החינוך.

אני רוצה דווקא להתחיל בהערות כלליות. הסאגה הזאת נמשכת כבר מ-1984, ריבונו של עולם. האם יש עוד איזשהו מופע שאנחנו מכירים שבו מבזים את הכנסת בצורה כל כך גורפת? יוזמה שהחלה בשנת 1984, חוק שהתקבל ב-1997 והנה אנחנו באמת הופכים את הכנסת לאסקופה נדרסת בה היא מחוקקת ועד פקידי האוצר, ומן הסתם גם בחסות ראש הממשלה או הממשלה עצמה, אנחנו דוחקים את החוק הזה.

הממשלות עצמן.

הממשלות עצמן. תודה על התיקון שהוא במקומו כי הביקורת שלי בהחלט לא תהיה אפילו סקטוריאלית. זאת אומרת, גם כאשר מפלגתי הייתה אחראית לכך, מבחינתי היא בהחלט ראויה לגינוי. אני אומר שיש כאן את העניין הזה של ביזוי מתמשך של הכנסת ושיקול דעתה.

אנחנו כאן שומעים – חברתי מירב, באמת חברתי מירב – איזה שהם טיעונים שאפשר לכנות אותם, שיש איזשהו ממד לולייני בתוכם. מצד אחד באים ואומרים, תראו, שלא כצעקתה, כי בחלק מבתי הספר תכנית הלימודים היא כזאת שכבר לוקחת בחשבון את העניין הזה ויש הלכה למעשה יום לימודים ארוך, אך מצד שני אנחנו גם מביעים תמיכה שהיא כמעט מס שפתיים ואומרים שכולנו בעד יום לימודים ארוך.

אני בעד, בהסתייגות. לאחר מכן אני אתייחס.

היושב ראש עדיין לא ביטא את עמדתי אבל כאן העניין הזה, הקונפליקט הזה שמצד אחד אנחנו כולנו בעד ואנחנו רוצים רק לדחות אותו. דרך אגב, אם אכן הדברים הם כאלה שלא כצעקתה, בוא נגיד שאין מה לדחות אותו ובוא נבטל אותו. הרי אתם אומרים שבכל מקרה מערכת החינוך, אופק חדש ואופק ישן ועוד דברים מהסוג הזה - - -

יש בזה אמירה. זה שלא מבטלים, יש בזה אמירה.

יפה. זאת אומרת, מה, אמירה סימבולית? אני חושב שההיגיון מחייב. אני מסכים בחלק מהמקרים בצו של שר או בתקנה כזאת או אחרת ניתנו המשאבים. יפה. אין כאן בעיה. אם אנחנו ניישם את חוק יום לימודים ארוך, נקזז. זאת אומרת, היכן שכבר יש, לא נצטרך לתת. אני חושב שהבעיה היא – וחברי יוסף ג'בארין ציין זאת – וכאן קיימת בעיה מאוד מאוד גדולה שהיא של שוויון הזדמנויות. במקרים מסוימים – ואני לא מתכוון למקומות בהם המדינה או משרד החינוך מתקצבים באופן דיפרנציאלי או פרטני פה ושם, אבל מה קורה במקומות בהם הורים יכולים לאפשר לילדים שלהם יום לימודים ארוך? הם עושים זאת אבל אלה שאין להם, לא יקבלו זאת. לכן יש כאן פגיעה.

יש תכניות בפריפריה ומדינת ישראל עושה דווקא לאותן אוכלוסיות מוחלשות.

נדון בתכניות האלה.

על פניו יש כאן באמת איזשהו ניסיון והטענה הזאת של מירב שלאחרים יתנו סדרי עדיפויות, משרד החינוך הוא עם התקציב השני בגודלו, היא שאולי מספר הילדים בישראל בהשוואה למדינות אחרות, שיעור הלידה, יש כאלה שמברכים על כך ויש כאלה שפחות מברכים. זאת עובדה אובייקטיבית וזה לא שהתקציב הגדול נובע בגלל הנדיבות המופלגת של המדינה בתחום של החינוך. יש סיבות אובייקטיביות מדוע זה קורה כך.

לכן אני אומר באופן חד משמעי, בוודאי כל מי שבאמת חושב על הנושא הזה, את מה שציינתי לפני כן והוא הביזוי המתמשך של הכנסת בדחייה הזאת. זה הופך להיות משהו מגוחך. בוודאי שאני ממליץ לחברי וחברות הכנסת לא לקבל ולהצביע נגד.

לוועדה.

לוועדה. נכון.

עוד ידיחו את היושב ראש.

לא. אנחנו כאן נעמוד בתוקף כי אנחנו רואים את הרגישות שלך לנושים האלה ואני יודע שאתה גם נציג בקואליציה ולכן ידיך כבולות. באופן חד משמעי אני חושב שאנחנו צריכים לדחות את הבקשה הזאת של הממשלה להכניס את זה לחוק ההסדרים במתכונת הקיימת, כלומר, לדחות את זה בעוד שנתיים. אני מציע פשוט להצביע לא. לומר שהגיע הזמן שנאמר בא לציון גואל ואנחנו נהפוך את זה לחלק מהחוקים המכוננים של המדינה שלנו. אנחנו ראויים, מדינת ישראל ראויה לחוק יום לימודים ארוך וטוב שכך ייעשה.

תודה. חבר הכנסת ברושי.

אני רוצה לומר כמי שהיה ראש מועצה אזורית ועסק ביישום ועדת דברת, אני לא מקבל את חוות הדעת שאני לא יודע מי חתום עליהן, שאין חשיבות ליום לימודים ארוך. אני לא מקבל את חוות הדעת. אני עסקתי בזה. תראו, החינוך הוא המגנט הכי גדול שקיים במדינת ישראל לפיזור אוכלוסייה, להרחבת הפריסה הדמוגרפית ולשוויון. בשוויון אין מרכיב יותר חשוב מהחינוך. לכן כל הדיבורים האלה שיש חלופות, אלה לא דברים רציניים. מדינה בת 67 שנים, עוד מעט יותר, לא צריכה את כל הוולנטרי הזה. מי שחתום כאן על חלק מחוות הדעת בא מעמותות וולנטריות. יש הבדל אם זה בחוק ואם זה באחריות המדינה, כמו חינוך חובה, או שזאת התנדבות של הורים וגופים פילנתרופיים ואחרים. אנחנו יכולים לרשום לעצמנו שהמדינה צריכה להקים מחדש את המגזר השלישי. היא הפכה את המגזר השלישי לממסד והטילה עליו אחריות של המדינה ועכשיו אין לה מגזר שלישי כי בעצם מי מנהל כאן את רוב הצרכים החברתיים? המגזר השלישי שהפכו אותו לחלק מהממסד בכל התחומים.

לכן קודם כל אני דוחה, על פי השקפת עולמי. ליוויתי את הוועדות עת לימור הייתה שרת החינוך והיינו אזור שלקח בהחלטה את היישום של חלקים מהרפורמה. אני לא מקבל את ההנחה שזה לא חשוב. זה חשוב ולכן אסור לאשר את הבקשה של הממשלה. אפשר להתפשר על דחייה לשנה כי אנחנו ממילא כבר בתוך שנת הלימודים, ולומר חד משמעית שאנחנו לא חותמת גומי של אף אחד. לומר חד משמעית שהמדינה חייבת להפעיל את הרפורמה הזאת בשנת הלימודים שתיפתח בספטמבר 2016, בשנת הלימודים הבאה.

אני מבקש שזה יעמוד להצבעה.

אני מוכן לקבל, כמו הרבה דברים, את הביצוע בהדרגה. הנה, אנחנו עוסקים עכשיו בדיון על מאות מיליוני שקלים לגבי ההטבות במס ובאמת לא כולם שווים. יש יישובי עימות, יש סוציו אקונומי נמוך, יש מדד פריפריאלי. יש לכנסת כללים – כמובן גם למשרד החינוך - שהיא יכולה להפעיל אותם כדי לבצע את העניין בהדרגה. תראו, מדינה שהצליחה, שר אוצר שהצליח, לבטל את המס על האלכוהול אחרי אישור התקציב, זאת קודם כל מדינה שכנראה הייתה שיכורה כי היא החליטה על כך ושנית, זאת מדינה שיש לה כסף. במקום שישתו אלכוהול, יעשו יום חינוך ארוך.

מה הקשר בין המיסוי על האלכוהול ליום לימודים ארוך?

ראשית, לא מזיקה קצת יצירתיות, בטח באופוזיציה. תלמדי, אולי גם את תהיי שם.

לפעמים ירידה היא לצורך עלייה.

לפעמים חלומות מתגשמים.

עכשיו, ברצינות. אני אומר שבמקום לשתות אלכוהול, שיעשו יום חינוך ארוך וכל אחד יודע שהמילה 24/7 היא לא הרב פירון המציא אלא אנחנו בהתיישבות המצאנו אותה.

לסיכום אני רוצה לומר שההסבר הזה שיש כל מיני תחליפים, הוא לא מקובל. מצד שני, לא צריכה להיות כפילות. אם במקום מסוים יש פעילות, זה לא יהיה גם וגם. לכן אני מציע, אדוני היושב ראש, לא לקבל את חוות הדעת של אלה שחושבים שזה לא חשוב. לעומת זאת, לחברנו אלאלוף יש זכויות אבל הוא במידה רבה עסק בנושאים האלה אבל כקרן פילנתרופית. מדינה כמו ישראל, יום חינוך ארוך הוא דבר נכון. הדחייה מראה שלא מבטלים. לכן אני מציע לקבל החלטה ולאפשר מצד שני להחזיר את זה תוך שלושה חודשים לדיון ומשרד החינוך יגיד איך הוא מבצע את זה. זה יכול להתחיל בפריפריה, בסוציו אקונומי נמוך, במגזרים היותר חלשים. לא חייבים לבצע בבת אחת אבל העיקרון הוא נכון ואני מבקש לעמוד על כך.

תודה רבה. פטור בלא כלום אי אפשר ולכן אני אתייחס. אין ספק שבקשת הממשלה להעביר דחייה של יישום חוק יום לימודים ארוך, קצת מקשה. אנחנו נעים באי נוחות אבל אנחנו צריכים להיות גם אמיתיים עם עצמנו. מי שמכיר אותו, אני לא פופוליסט. אני משתדל להיות ענייני עד כמה שבינתי משגת. אני אומר שעם כל הכבוד, אני מכיר את הסוגיה הזאת, את הטיעון שזהבה העלתה ואני לא מזלזל בו. על מזבח הבייביסיטר אנחנו לא יכולים להקריב הכול. אני אומר את דעתי.

אני ממש מוחה על האמירה הזאת. זה לא מה שאמרתי.

רגע. אני אמרתי. לא את אמרת.

לא. אתה משטיח את הטיעון שלי.

לא. אני לא משטיח אותו. אני לא מתייחס לטיעון שלך. אני אומר את דעתי. אני אומר שמי שלקח את האני מאמין שלי בתחום החינוך, אני לא מוכן ליישם מיידית לאלתר את החוק. אני לא אשתף פעולה עם יישום יום חינוך ארוך כל עוד לא תהיה רביזיה בכל סוגיית תכניות הלימודים במערכות. איך אמרה חברת הכנסת מירב בן ארי? את באה מהתחום וכולנו הורים, כולנו מכירים את הסביבה ויודעים את האווירה הבית ספרית ויודעים מה קורה שם משעה 13:00, מהשעה החמישית והלאה.

בכוונה אני לוקח את זה ואומר את זה כך כדי לא להסתתר. אני בעד יישום יום חינוך לימודים ארוך. יש לי את ההסתייגויות והתנאים. עם כל הכבוד, ללכת ולהוסיף שעות היום בלי לצקת בהן תוכן, בלי לעשות רביזיה אמיתית בתכניות הלימודים, בשיטת הלימוד, בתחולה, אנחנו נשמים את בתי הספר.

מה עניין שמיטה להר סיני? יש מספיק תכניות. כאילו מחר הם מתיישבים להכין תכניות חדשות. אדוני, אתה יודע שאני רוחשת לך הרבה כבוד ואני מתכוונת לזה. אתה לא צריך להצדיק משהו שאתה לא מסכים אתו.

עוד לא סיימתי את דבריי.

אני יודעת שלא סיימת את דבריך, אבל אני עוזרת לך. אל תצדיק תכניות שאתה לא מסכים אתן. לא צריך לצקת תוכן.

תדעי לך שהנוכחים בדיון כאן יודעים שאני לא מאפשר שיעזרו לי.

נכון, אבל אני מדברת. אתה לא מאפשר בכלל אבל אני מנסה להגיד משהו שהוא לא מנסה לעזור לך אלא הוא רק כדי להבהיר את התמונה. זה לא עכשיו מצב שאין תכניות רציניות ועד שלא יתקינו דברים כדי לצקת תוכן - - -

זאת לא הסיבה שזה עומד היום לדיון. אני מסכים אתך.

יש מספיק תכנים.

מהנימוס, הקשבתי לך אבל לא סייעת לי.

סתם, ניצלתי את זה.

יפה, הבנתי. אני לא מסתתר מאחורי זה ואומר שבגלל זה אני היום נענה לבקשת הממשלה ולא מאשר. הנה, אני אומר לכם בגילוי הכי נאות. אם הייתי חבר האופוזיציה, לא הייתי תומך. אני לא מאמין שחבר כנסת אחד כאן, גם אם הוא מצביע בעד בקשת המדינה, הוא עושה את זה בלב שלם ובנפש חפצה. חוק ההסדרים, צוק העתים, מה לעשות, צריך למצוא מקורות מימון להרבה אתגרים ולהרבה מטרות. אנחנו הצבענו גם במהלך הקדנציה הנוכחית על כל מיני רפורמות בתחום החינוך, רפורמות שדורשות משאבים, ולהערכתי יהיו עוד הרבה החלטות בוועדה - ואני מבטיח לכם - שידרשו הרבה משאבים במערכת החינוך. זה לא שעכשיו אנחנו הולכים לקצץ במשרד. לא, אנחנו לא מקצצים אבל יש את צוק העתים ואני חושב שזה הכרח. חוק ההסדרים הוא הכרח שיגונה, אין מה לעשות, אנחנו חיים אתו כבר שנים רבות ומנסים להעביר אותו מן העולם אבל כנראה שכל פעם אנחנו בתקווה שזה יקרה בממשלה הבאה ובקואליציה הבאה אבל זה התגלגל גם לפתחי ואני יושב ראש ועדה ואני אומר בצורה הכנה ביותר שלא יהיה מנוס מלאשר את בקשת הממשלה עם כל הכאב שבכך.

אתה מוכן לבדוק את האופציה לשנה במקום לשנתיים?

שמענו את בקשתך.

תצביע עליה.

אנחנו נשמע עכשיו את משרד החינוך ואת משרד האוצר. לאחר מכן יש לנו אורחים שביקשו להתייחס.

ברוך הבא חבר הכנסת מוזס. פעם ראשונה שאתה נכנס בשקט. ברוך הבא. אם תרצה לדבר, סמן לי ותוכל להתייחס.

אפשר לשפצר את ההצעה כאן? אני לא מאמינה שאני אומרת את זה, אבל אני רוצה לשפצר את ההצעה שלך. לא שאני מסכימה אתך.

בואי נשמע מה יש להם לומר. אולי הם ימשכו את הבקשה.

זאת לא הבעיה של החינוך אלא הבעיה של האוצר.

יש חינוך ואוצר, חד הם.

משרד החינוך, בבקשה.

המשרד מיישם את חוק יום חינוך ארוך במסגרת שעות הוראה תקניות שמורים מהמערכת מלמדים את השעות האלה. תוצאה מזה שתכנית אופק חדש נכנסה, שבעצם המטרות הן שתיים: מטרה אחת היא לתת מענה מיטבי לילדים, והמטרה השנייה שהיא רחבה יותר ציבורית היא לתת מענה למשפחות, להורים, לצאת לעבודה וכולי. המטרה הראשונה של מערכת החינוך היא לתת מענה לילדים. כתוצאה מאופק חדש כאשר המטרה באופק חדש הייתה באמת לתת מענה ממוקד יותר ורחב יותר בתוך מערכת החינוך, נוצר מצב שבו כדי לתת מענה במסגרת השעות הפרטניות, גם השעות של יום חינוך ארוך במערכת הרשמית במסגרת אופק חדש, כדי לאפשר את השעות הפרטניות, ירדו ל-37 שעות בשבוע.

ברוך הבא סגן שר הרווחה, חבר הכנסת משולם נהרי.

הנגזרת של זה היא שהמשרד היה צריך למצוא מענה דווקא לטובת האוכלוסיות החלשות או בתי הספר באזורים החלשים, לתת מענה של יום ארוך כדי לתת פתרון גם לילדים וגם במידה רבה להורים שלהם. הפתרון שיצא לדרך לפני שלוש שנים והשנה עודכן באופן מאוד משמעותי הוא תכנית שמפעילים במשרד בהיקף של 900 מיליון שקלים, תכנית ציל"ה, שנותנת מענה עד השעה 4:00, לא עד 3:30, לא שמונה שעות שבעצם הן 3:15 או 3:30, אלא שעה 4:00, גם לגנים ועד כיתה א'-ב'. כלומר, לחלק התחתון היותר נצרך במערכת החינוך. התוצאה של זה היא שאנחנו חושבים שהמענה הזה של מצד אחד יום יותר גדוש מבחינת עולם הגן ובית הספר, מצד שני תכנית שהיא יותר פתוחה ומאפשרת הפעלה רשותית ומאפשרת יותר העשרה במסגרת אשכולות אחד עד שלוש, היא נותנת מענה יותר נכון ויותר טוב.

משרד האוצר.

רגע. מה אתם אומרים על כך שמקצצים שני מיליארד שקלים? מה העמדה שלכם לגבי הקיצוץ הזה?

תרשום לך את השאלה ואחר כך תענה עליה.

רכזת חינוך באגף התקציבים באוצר. אני רוצה להוסיף לדיון כמה נתונים שאי אפשר בלעדיהם לגבי תקציב החינוך בשנת 2015 ו-2016 שטרם הוצג או בוועדת החינוך או בוועדת הכספים ואני חושבת שזה רלוונטי לדיון שלנו.

תקציב החינוך בשנת 2015 הולך לעמוד על למעלה מחמישים מיליארד שקלים וקרוב ל-52 מיליארד שקלים בשנת 2016. זאת תוספת כוללת של קרוב לשבעה מיליארד שקלים מתקציב 2014 עד 2016.

על איזה שני מיליארד שקלים מדברת חברת הכנסת זהבה גלאון?

אני מיד אסביר למה הלך התקציב. שבעה מיליארד שקלים מתווספים בין השנים 2014 עד 2016 לתקציב החינוך.

למה?

מיד אתן את הדוגמאות. אני רק רוצה עוד שני דברים לומר לגבי קצב הגידול של תקציב משרד החינוך. בשנים האחרונות, בין שנת 2000 לשנת 2016, התקציב גדל ב-141 אחוזים ובפרט בין השנים 2000 ל-2016 ב-56 אחוזים. זה קצב גידול של קרוב לעשרה אחוזים בשנה, הרבה מעבר לגידול הטבעי ואני מיד אפרט איזה תוספות ניתנו.

את יכולה לומר מה שיעור הגידול הטבעי?

שיעור הגידול הטבעי קרוב ל-1.8 אחוזים באוכלוסייה. אני מיד אפרט איזה תוספות ניתנו בשנים האחרונות שבעצם משקפות את סדרי העדיפויות של ממשלות ישראל בשנים האחרונות.

בראש סדרי העדיפויות בשנים האחרונות עמד העלאת שכר המורים. במסגרת הסכמי אופק חדש ועוז לתמורה ניתנו תוספות של למעלה משישה מיליארד שקלים לשכר המורים. זה גידול של בין 26 ל-42 אחוזים בשכר המורים.

ראיתי שבחודש האחרון הרבה מורים לא קיבלו משכורת.

זאת סוגיה אחרת.

בין 26 ל-42 אחוזים תוספת שכר כאשר כל המחקרים מראים שהדבר שהכי משפיע על איכות החינוך, זאת איכות המורים. על מנת למשוך מורים טובים ולאפשר איכות חינוך גבוהה, חשבו הממשלות בשנים האחרונות – הן עת שרת החינוך יולי תמיר חתמה על אופק חדש והן עת שר החינוך גדעון סער חתם על עוז לתמורה – שהעלאת שכר המורים צריכה להיות בראש סדרי העדיפויות של הממשלה.

פרט לכך ניתנו תוספות להרחבת גיל החובה של החינוך. כך נוספו גילי שלוש-ארבע לתחולת חינוך החובה וגילי 17-18 מהצד השני לגילי החובה עם תוספת תקציבית משמעותית בצד שתי ההרחבות האלה.

צהרונים באשכולות אחד עד שלוש, עליהם אני אפרט בהמשך.

צמצום מספר התלמידים בכיתה.

אני אפרט מה יש בתקציב הקרוב. בתקציב הקרוב, פרט להמשך יישום אופק חדש ועוז לתמורה, שעדיין מיושמים ועדיין לעוז לתמורה נכנסים בתי ספר בהדרגה לרפורמה, ופרט לגידול הטבעי, יש תוספת של קרוב ל-500 מיליון שקלים לתוספת סייעת שנייה בגני הילדים, גם בעקבות מחאות הורים, בעקבות סדרי עדיפויות של שר החינוך הנוכחי ושר האוצר הנוכחי - - -

היו דיונים בוועדה.

ובעקבות דיונים בוועדת החינוך. שמרתי את הדבר החשוב לסוף. סייעת שנייה בגני הילדים, למעלה מ-500 מיליון שקלים.

צמצום מספר התלמידים בכיתה, עוד נושא שעלה כאן בוועדה מספר פעמים, הן בכנסת הקודמת והן בכנסת הזאת, כך שבכל בתי הספר היסודיים מספר התלמידים בכיתה יעמוד על בין 32 ל-34 תלמידים בכיתה בכל בתי הספר היסודיים בעלות של 450 מיליון שקלים מעבר לגידול הטבעי.

תכנית הלמידה המשמעותית אותה הוביל שר החינוך הקודם שי פירון ממשיכה גם עכשיו והיא כוללת שינוי בשיטות הלמידה, שינוי בשיטות הערכה ומדידה, 315 מיליון שקלים.

חוק יום לימודים ארוך חל היום על כ-290 אלף ילדים והעלות שלו כבר היום היא כמיליארד שקלים.

מתוך כמה ילדים?

שני מיליון ילדים.

על כעשרה אחוזים.

עשרה אחוזים פלוס.

הוא חל על כ-290 ילדי גנים ובתי ספר יסודיים והוא חל בעיקר בפריפריה החברתית והגיאוגרפית, בישובים ובשכונות שמופיעים בצו שר חינוך כפי שנכתב במסמך מרכז המחקר והמידע.

כמה העלות של ההורים בהשוואה לכל מה שאת אומרת? בכמה גדלו תשלומי ההורים? תשלומי הורים מהווים מרכיב חשוב בחינוך.

אתה צודק. זאת בעיה במדינה אבל זה לא קשור לסוגיה. חשבתי שאתה עומד לשאול את השאלה שלו יצויר שכל מה שהיא מנתה, היא מתמחרת את זה מול יום חינוך ארוך והיינו שוקלים במאזניים, ומה היינו מוצאים. אין בעיה לאשר יום חינוך ארוך ולבטל את כל מה שהיא מנתה ועוד יישאר לה כסף.

לא הבנתי איך זה קשור.

זה לא קשור. ליושב ראש יש פריבילגיה לפעמים לדבר שטויות.

אין סיכוי שהרב מרגי יגיד משהו אחד שהוא שטויות.

גילי שלוש עד שמונה באשכולות אחד עד שלוש – לשאלת חברי הכנסת על הפריפריה וצמצום פערים – ישובים חלשים, חלה תכנית צהרונים חמש פעמים בשבוע עד 4:00 אחר הצהרים במשך כל שנת הלימודים. במקביל בתקציב הזה, כבר בשנת הלימודים הקודמת ובתקציב הזה, אנחנו ממשיכים בתכנית לצמצום פערים, תוספת של שעות לימוד לבתי ספר מרקע חברתי כלכלי חלש, בעלות תוספתית בתקציב הזה של שנת 2015 ו-2016 של קרוב למאתיים מיליון שקלים שמושקעים אך ורק בבתי ספר חלשים, יסודי וחטיבות ביניים, על פי מדד הטיפוח הבית ספרי תוך תכנית ליווי מאוד מקיפה לאותם בתי ספר במטרה להביא לצמצום פערים.

תודה. טלי בריל. אין לך את הפריבילגיה של חברי הכנסת אלא יש לך שתי דקות.

שלום. אני אימא לשלושה ילדים ועומדת בראש "הורים דורשים מהפך בחינוך". אני באה להציג את הקול של הילדים ושל ההורים בהם דובר כאן. כבוד היושב ראש אמר שהתייחסות לבית ספר ולמערכת החינוך כאל בייביסיטר, ואנחנו ההורים מבקשים להוציא את המילה הזאת מהשיח.

אמרתי שאנחנו לא רוצים.

נכון. שפה יוצרת מציאות. בעיני ההורים בתי הספר בישראל הם מערכות חינוך ולא בייביסיטר.

כולנו שם.

יחד עם זאת, חשוב לנו להציג את הנושא. כל הדיונים הכלכליים שמתקיימים כאן, מי שמשלם את המחיר, את מה שהמדינה בעצם חוסכת, זאת קהילת ההורים. גם כאשר יש תכניות העשרה, תכניות שנוספו – ואמר כאן חבר הכנסת – ההורים משלמים את המחיר. כל מה שהמדינה שולחת למגזר השלישי, ההורים משלמים יחד עם המגזר השלישי. אנחנו חושבים שאחרי 17 שנים הגיע הזמן להגיד או שעושים את זה או שלא עושים את זה.

גני הילדים כמעט ולא מוזכרים כאן וחבל שכך כי ילדי הגנים – אני מצטרפת לדבריה של חברת הכנסת גלאון – הם הגילאים שאימהות בעצם לא יוצאות לעבודה.

ציל"ה לא בגנים?

ציל"ה היא בגנים. גם יוח"א בגנים.

אפשר לשאול איפה את גרה?

אני גרה בראשון לציון, בה אין ציל"ה וצהרונים עולים אלף שקלים. חלק מהאימהות לא יוצאות לעבוד כי זה לא משתלם כשיש לך שלושה ילדים והשכר שתקבלי יהיה יותר נמוך.

אני מאוד מודה לך על תרומתך לדיון.

עורך דין עינב גוטרמן.

תודה רבה. בהמשך למה שנאמר כאן, ציל"ה באמת מיושמת רק באשכולות אחד עד שלוש בירושלים אבל היא לא מיושמת באופן מלא. הורים מסבסדים חלק מסוים. ציל"ה קורסת והיא לא מתרחבת. מכרסמים בתקציבים של ציל"ה. היא הייתה אמורה להיות מורחבת לכלל האוכלוסייה. אין שם פיקוח נאות על התכנים, יש תנאי תעסוקה מאוד ירודים ואת זה אנחנו יודעים ממה שקורה בירושלים.

להשלים את הטיעון של חברת הכנסת גלאון וחברתי טלי בריל, מדובר בקטסטרופה בצהרונים. מעבר לחשיבות בעידוד תעסוקה ובהגדלת שוק העבודה שיום לימודים ארוך תורם, קטסטרופה.

תודה.

עוד לא עברו שתי דקות.

מה לעשות, אני מנהל את הדיון. משפט אחרון.

משפט אחרון. תשמעו, מה שקורה בצהרונים, זאת קטסטרופה. דוח מבקר המדינה בשנת 2014 התייחס לכך. אין פיקוח נאות. אין סטנדרטיזציה לגבי התכנים ותנאי ההעסקה. צריך להבין מה קורה לילדים ומדובר במאות אלפי ילדים.

את רוצה לתרום לשינוי בנושא הזה? תפני אלי עם מסמך מסודר ובו תעלי את כל הבעיות.

אני אשלח לך.

תודה רבה. חברת הכנסת נורית קורן, אחרונת הדוברים.

כשאני ראיתי את התקציב, אני הבנתי שיום חינוך ארוך מאוד מאוד חשוב ודווקא לאוכלוסיות הכי קשות. בעצם מה שנשאר – לגבי כיתות א' עד ג' וגני הילדים, פחות או יותר יש איזשהו סידור – אלה כיתה ד', ה' ו-ו'. אני חושבת שזה היה עוזר מאוד מאוד אם היו מחילים את יום לימודים ארוך. מכיוון ששוחחתי עם שר החינוך והוא ביקש שכרגע הוא לא יוחל, החלטתי שאני מצביעה עם הסיעה אבל אני חושבת שזה מאוד מאוד חשוב להחיל יום לימודים ארוך.

אולי תצביעי בעדנו?

חברת הכנסת גלאון, חצי משפט.

אדוני, תודה. ממש חצי משפט. הדיון על יום לימודים ארוך הוא דיון עקרוני. רוצים לבטל יום לימודים ארוך, תפתחו דיון עקרוני.

אנחנו דוחים. לא מבטלים.

דוחים בשנתיים. תגידו מאיפה מוצאים את שני מיליארד השקלים שחוסכים על הדחייה הזאת. אני יושבת ושומעת כאן את ההסברים של האוצר. באמת, מה עניין שמיטה להר סיני? כל ההסברים האלה לא קשורים. זה דיון עקרוני. אתם רוצים להראות שיש תוספות, בסדר גמור, אבל מה זה רלוונטי לדיון הזה? אתם רוצים, תפתחו דיון עקרוני.

אני רוצה להעיר לך הערה, אדוני, בהמשך לדברים שלך. ממילא אין לי זכות הצבעה אבל אני רוצה להציע לך. אני מציעה שהוועדה תאשר את הסעיף רק תמורת התחייבות לנוסח חדש שיבוא ממשרד החינוך בהתאם להערות שנשמעו כאן היום ובהתאם להערות שלך עם לוחות זמנים מוגדרים. ככה, ברגל אחת או בשנייה אחת להחליט שמבטלים או דוחים בשנתיים את יישום תכנית יום לימודים ארוך, זה פשוט ביזיון לכנסת שבאופן כזה מתקבלות החלטות על סוגיה כל כך עקרונית. זה על גב האימהות ועל גב הילדים.

חצי משפט הכי ארוך שאני מכיר. תודה רבה. אנחנו ניגשים להצבעות. נשמעו הדברים. יש הסתייגויות?

כן.

אנחנו מביאים להצבעה את בקשת הממשלה כפי שהוגשה לוועדה.

שנה אותה.

נתתי לך פתח.

תגיד שכל חברי הוועדה נגד הדחייה אבל.

יפה. אמרתי בפתיחת דבריי שכולנו מצרים.

לא מצרים. נגד.

נתתי לכם להתבטא לפני ולא הפרעתי לכם.

כבוד היושב ראש, לא סתם אנחנו מפריעים. אני בכנסת כמה חודשים וזאת פעם ראשונה שאני שומע חברי כנסת שאומרים שהם נגד החוק הזה אבל נצביע בעדו.

לא. לא פעם ראשונה. אתה תשמע את זה הרבה פעמים. רבותיי, לא מפריעים בזמן ההצבעה.

בכל זאת, אני ביקשתי להציע שבמקום שנתיים, תהיה דחייה לשנה.

אני לא מביא את ההצעה שלך להצבעה.

אני מגיש אותה כהסתייגות.

כהסתייגות, בסדר.

חבר הכנסת איתן ברושי הגיש הסתייגות והוא ביקש לאשר את הדחייה לשנה בלבד וליישם את התכנית בשנת הלימודים תשע"ז.

אנחנו מביאים את ההסתייגות להצבעה.

מי נגד הצעתו?

מצביעים קודם על מי בעד.

לא משנה.

בכנסת זה משנה.

היום אני לארג'. מי בעד הצעתו של חבר הכנסת איתן ברושי? מי נגד? מי נמנע?

הצבעה

בעד – 1

נגד – רוב

נמנעים – 3

ההסתייגות לא התקבלה.

אלה שלא רוצים לבטל, מוכנים לדחות לשנתיים ולא לשנה.

זהבה, את לא מצביעה.

אבל להימנע אפשר.

שני נמנעים. הצלחת לבלבל אותי ולהפריע לי היום.

אדוני, יש לנו הסתייגויות.

ההסתייגות של חבר הכנסת איתן ברושי לא עברה.

הסתייגות של חברת הכנסת זהבה גלאון.

תודה אדוני. זאת הסתייגות משותפת לנו, למרץ, ולרשימה המשותפת. אם יש עוד חברי כנסת, אם חבר הכנסת יונה רוצה להצטרף, בבקשה. לסעיף 47. אנחנו מציעים לבטל את הסעיף ולומר שהסעיף בטל. אותו דבר לגבי סעיף 48.

לסעיף 49.

זה לדיון הבא.

אתם מציעים לבטל את הדחייה.

זה כל כך פשוט ולא צריך הסברים.

מי בעד הסתייגותה של חברת הכנסת זהבה גלאון?

חנין, את בעלת זכות הצבעה?

כן.

אני במקום איציק שמולי.

מי בעד ההסתייגות של חברת הכנסת זהבה גלאון? מי נגד? יש נמנעים? אין נמנעים.

הצבעה

בעד – 4

נגד – 7

נמנעים – אין

ההסתייגות לא התקבלה.

ההסתייגות לא עברה.

אנחנו עכשיו מצביעים על הסעיף. מי בעד אישור הסעיף כפי שהגישה הממשלה, ככתבו וכלשונו?

הצבעה

בעד – 7

נגד – 4

נמנעים – אין

סעיפים 47 ו-48 בפרק ט' (יום לימודים ארוך) נתקבל.

הסעיפים אושרו.

אנחנו ממשיכים בסעיף 2 בסדר היום.

פרק ט', סעיף 49 (תקצוב מוסדות חינוך מוכרים לא רשמיים) מתוך הצעת חוק ההתייעלות הכלכלית (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב לשנות התקציב 2015 ו-2016), התשע"ה-2015

ברגע זה האווירה משתנה, החגיגה הסתיימה ואנחנו חוזרים לנוהל רגיל של התנהלות בוועדת החינוך כאשר השקט והסדר יישמרו.

סעיף 49.

על זה נאמר מהפח אל הפחת.

לא שמעת את ההודעה שלי שאנחנו חוזרים לנוהל מרגי.

ברור.

אנחנו דנים בסעיף 49, תקצוב מוסדות חינוך מוכרים לא רשמיים מתוך הצעת חוק ההתייעלות הכלכלית, תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב לשנות התקציב 2015 ו-2016, התשע"ה-2015.

מי שרוצה להבין מה זה אומר, אני אומר בקצרה. כידוע חוק חינוך ממלכתי הוא חוק שאושר בכנסת ה-12, באוגוסט 1953. לאחר מכן הוגשה הצעת חוק בה יש תיקון פשוט בן ארבע שורות לסעיף 11 לחוק החינוך הממלכתי שלימים קיבל את השם חוק נהרי ולכן מזכה אותנו בנוכחותו סגן שר הרווחה והשירותים החברתיים, חבר הכנסת משולם נהרי.

בחוק חינוך ממלכתי בשנת 1953, בשם השוויון, והוא קובע כי עירייה המקיימת בתי ספר ממלכתיים תהיה חייבת להעביר הקצבות לאחזקת בתי ספר פרטיים שמוכרים על ידי משרד החינוך. כמובן לחוק היו מתנגדים, אלה שפחדו וחששו ששמים יפלו ויהיו רעידות אדמה, צונאמי והחינוך הממלכתי יתפורר. כנגדם הייתה הטענה של השלטון המקומי לגבי השתת עלויות נוספות בלי שיפוי מצד השלטון המרכזי. אכן בשנת 2007 המשלה אישרה את חוק נהרי ולאחר מכן – ואני מדלג ורץ במעוף ההיסטוריה – הוקמה ממשלה - - -

ממשלת הזדון.

אני לא רוצה לומר לפיד, כי לפיד לא היה ראש הממשלה. נקרא לזה ממשלת ליכוד, הבית היהודי ויש עתיד, שהחליטה לבטל את החוק הזה וביטלו את התיקון הפשוט הזה בן ארבעת השורות. אמנם השאירו הערה בסופה אמרו שרשות מקומית שתרצה, תהיה רשאית.

גם אנחנו רוצים את התיקון הפשוט.

אדרבה.

אם הוא פשוט.

איך אדוני מסביר שאף אחד מיש עתיד לא בישיבה היום?

אני עוד לא סיימתי.

היית אומר את זה?

אני הייתי תלמיד טוב. עד היום אני תקוע וגם כשאני משוחרר, אני משלב ידיים כי הייתי תלמיד ממושמע. אתם מפריעים לי באמצע.

הוקמה ממשלה חדשה שבסך הכול מבקשת להחזיר את המצב לאשורו כפי שהיה ב-2012. זאת בקשת הממשלה במסגרת הצעת חוק ההתייעלות הכלכלית ואנחנו כרגע דנים בה.

אתה רוצה לומר מספר מלים? בבקשה.

אני מודיע מראש שבשעה 12:45 יהיו הצבעות.

כן. כבוד היושב ראש, חבריי חברי הכנסת, היום ניתנה לנו אפשרות להחזיר עטרה ליושנה. החוק הזה הוא חוק שוויוני מאין כמוהו ואני חייב לעשות סדר ושוב להבהיר את הדברים. יש לי תחושה שאנשים מערבים מין בשאינו מינו. לא מדובר בתקציבים ממשלתיים. חד וחלק. יש טעות לחשוב שתקציבים שמעביר משרד החינוך, יעבירו גם למוכר שאינו רשמי הרשויות אבל זה לא נכון. בכלל לא נכון. מדובר בתקציבים של רשויות מקומיות. כל רשות מקומית, יש לה הכנסות ממשלם המסים, מהארנונה, מכל המסים שהיא גובה מהתושבים והיא מחליטה, מעבר לתקציבים שנותן משרד החינוך, שהיא רוצה להפריש, כל רשות לפי ההכנסות שלה, לפי סדרי העדיפויות שלה והיא קובעת אחוז מסוים מהתקציב שלה שילך כתוספת למערכות החינוך בכל מיני תחומים. זה יכול להיות גם בתגבור שיעורים, זה יכול להיות בתגבור תלמידים חלשים, זה יכול להיות בהעשרה. בכל התחומים.

החוק הזה בא ואומר שברגע שהרשות המקומית החליטה להקציב סכום מסוים למערכת החינוך, תחלק אותו באופן שוויוני על פי אותם אחוזים שמשרד החינוך מתקצב ילד במדינת ישראל. אם משרד החינוך מתקצב ילד בממלכתי במאה אחוזים, הם נותנים את המאה אחוזים. אם הוא מתקצב במוכר שאינו רשמי ב-75 אחוזים, הרשות תיתן 75 אחוזים. מה יש יותר שוויוני מדבר כזה? הוא משלם מסים.

אני אתן לכם דוגמה. אני גר בהר נוף, שכונה שהיא בעצם כמו עיר מבחינת מספר התושבים שלה. יש שם בית ספר אחד ממלכתי והוא לא גדול וכל בתי הספר שם, ויש שם הרבה בתי ספר, מונים אלפי תלמידים והם מוכר שאינו רשמי. שכונת הר נוף מבחינת הארנונה משלמת כמו אזור א', 101 שקלים למטר. היא מכניסה לעירייה כסף רב מארנונה אבל מהארנונה שלה היא תממן את בית הספר הממלכתי אליו באים ממבשרת ומכל מיני מקומות ואותם תלמידים שמשלמים מסים, לא יקבלו. איזו שוויוניות זאת? אין דבר כזה. רשות שלא נותנת, זה בסדר, היא לא נותנת לאף אחד והיא לא תיתן גם למוכר שאינו רשמי. זה שוויוני. אבל ברגע שהיא מחליטה לתת, היא צריכה לתת בשוויוניות. אלה הרי הכנסות של כל הישוב.

מי שבא ומדבר על ליבה, לומדים ליבה או לא לומדים ליבה, מגיע או לא מגיע, אני חושב שלא רק שהוא משקר את עצמו אלא הוא עושה את הדבר החמור ביותר – הוא טועה ומטעה. לא מדובר על תלמידים מהפטור אלא מדובר על תלמידים במוכר שאינו רשמי. תלמידים במוכר שאינו רשמי - מלמדים ליבה 75 אחוזים ומקבלים תקציב 75 אחוזים. כבר אמר את זה היועץ המשפטי, כגודל הליבה, כך גודל התקציב. זאת אומרת, אין מושג שלא מלמדים ליבה. אם מלמדים 75 אחוזים, מקבלים 75 אחוזים.

נעשה עוול בלתי רגיל עת הלכו והוציאו את כל המוכר שאינו רשמי. רק לסבר את אוזניכם. היום נוצר מצב, כמה שמנסים לצמצם את המוכר שאינו רשמי, המוכר שאינו רשמי מהווה היום כמעט כשליש מהתלמידים במדינת ישראל שהם במוכר שאינו רשמי. המספר רק הולך ועולה, הוא רק הולך וצובר תאוצה. אמרו לי בראיון בטלוויזיה שזה פוגע בממלכתי ושאלתי את המראיינת היכן לומדים הילדים שלה. היא אמרה שהם לומדים במוכר שאינו רשמי, בבית הספר הדמוקרטי. ההורים היום, כבר לא מעניין אותם כמה תקציב תיתן והם מוכנים לשלם. הם רוצים חינוך רציני לילדים שלהם. הם רוצים מערכת אלטרנטיבית שתדאג לילדים שלהם. היום האנשים רוצים להשקיע בילדים ולא שוקו ולחמנייה הם המושכים אותם. אפשר ללכת ולקחת 300 תלמידים ולהתעלם מהם ולומר שלהם לא מגיע?

אני אומר לכם מה הדבר החמור ביותר, ואמרתי את זה לשר החינוך. הרי החוק הזה תלוי בו כי אם הוא קובע שמקבלים 75 אחוזים, הרשות מתיישרת לפי האחוז שהוא קובע. הוא מבחינת החוק יכול לקבוע אפס ולא לתת בכלל, ואז הרשות, לפי החוק הזה, לא תיתן. אם יבוא שר החינוך ויגיד שמגיע להם עשרה אחוזים, הרשות תצטרך לתת עשרה אחוזים. למה הוא לא עושה את זה? למה הוא מחפש שהרשות המקומית תעשה לו את העבודה ותהיה שליח לדבר עבירה? למה אין לו את האומץ הזה לבוא ולומר, רבותיי, אני מוציא אתכם מכלל ישראל? מה, הם לא אזרחים? הם לא תושבים? אין להם זכויות? איך שר יכול להעז לחשוב רק לעשות דבר כזה לתלמידים? זה לא כסף שהוא נותן. זה לא מהתקציב שלו.

את מי אתה מאשים?

הוא לא מאשים.

אני מדבר על אלה שהלכו והורידו את הדבר הזה.

כמה הורידו? מה הייתה הטענה?

שלא מלמדים ליבה.

לא. רוצים להיבנות על חורבנו של השני. אדוני, אני רוצה לחזק את החינוך הרשמי, אני אחנוק את אלה. שני ילדים התווכחו ביניהם, אחד אמר שהוא יותר גבוה, השני עלה על כיסא ואמר שהוא יותר גבוה, לקח הראשון את השני, הוריד אותו ואמר, הנה, אני יותר גבוה. אמר לו מישהו: היית עולה על השולחן ואתה יותר גבוה ממנו. מערכת החינוך הרשמי תשקיע. הרי למה הולכים למוכר שאינו רשמי? אתה חושב שאם מישהו שולח את הילד שלו למוכר שאינו רשמי ומחר הוא ימצא שהמערכת הרשמית יותר טובה, הוא לא יעביר את הילד שלו אליה? הוא לא עושה חשבון. הוא רוצה חינוך טוב לילד שלו. אז לך ותשקיע בחינוך הרשמי. יש לך את כל המשאבים, יש לך את כל התקציבים, תשקיע, תבנה, תעשה, תהיה אטרקטיבי ואז יבואו אליך. אבל אתה הולך להחריב מערכת שלמה כדי להיבנות? זה נקרא להיבנות? ודאי שזה לא חינוכי, אבל זה גם לא אנושי.

לכן, רבותיי, אני חושב שכאשר החוק הזה עבר בזמנו, ב-2007, הצביעו כולם, חוץ מ-מרצ, והיום אני מאמין שגם מרצ תצטרף והוא יעבור פה אחד.

לא, אל תבנה על זה.

חבר הכנסת מוזס, בבקשה.

אדוני היושב ראש, תודה. אני רוצה להתחבר לדברי סגן השר הרב נהרי. התקציב הזה בא באמת רק מהרשויות. את תקציב משרד החינוך מכירים כולם ויודעים שהוא עומד על כחמישים מיליארד שקלים אבל ההוצאה הלאומית לחינוך, פרט למשקי הבית, היא למעלה משמונים מיליארד שקלים. זאת אומרת, שלושים מיליארד שקלים הרשויות המקומיות מממנות כל מיני צרכים חינוכיים. בדיוק בשלושים מיליארד שקלים אלה החליטו שחשמל, מים וניקיון, הדבר האלמנטרי ביותר, לא יינתנו לילדי המוכר שאינו רשמי שלומדים בפיקוח משרד החינוך. בכל המוסדות האלה הילדים לומדים בפיקוח משרד החינוך. לא מדובר כאן על הפטורים. זה היה בעבר ואני אומר שוב שזאת ממשלת הזדון ולפי הפסוק – ותעביר ממשלת זדון מן הארץ.

לזה אתה מכוון בתפילה?

לא. לזה התכוונתי בשנה שעברה. היום כבר לא. כשהיינו באופוזיציה.

אני אומר שאין דבר יותר מרושע מאשר ללכת ולקחת חשמל, מים וניקיון, דבר אלמנטרי ביותר, מהתלמידים האלה. מה רצו? שההורים ישלמו יותר חשמל, שישלמו יותר מים, שאשתי תלך לנקות את בית הספר או הסבתא או האימא תלך לנקות בבתי הספר. איך בכלל עלו על הדעת דברים כאלה? אני כבר לא מדבר על מזכירות ושרתות.

מי מפקח על בתי הספר האלה?

משרד החינוך.

אבל מי?

משרד החינוך. הנה משרד החינוך.

אבל זה לא רק אתם.

אני רוצה לסכם. הדבר הנוראי הזה, אני חושב, זהבה, שגם אתם כשוחרי שוויון וכשוחרי אי עשיית עוול, חייבים לתת גב לחוק הזה כי גם לכם יש מוכר שאינו רשמי.

איזה מוכר שאינו רשמי? יש לי מערכות חינוך? לא ידעתי את זה.

בחברה הערבית.

זאת לא שעת שאלות ותשובות.

לא נעשה עכשיו שאלות ותשובות. אני אומר שהדבר הזה, אסור שיהיה במדינה הזאת. לא היה אף מגזר במדינה הזאת וגם לא במדינות אחרות - - -

יש שוויון סלקטיבי.

שוויון סלקטיבי. לא היה אף מגזר שבאו וגזרו עליו כאלה גזרות כמו חשמל, מים, ניקיון, שרתות, מזכירות. זה היה פרופר לשם שנאה. אני חושב שאנחנו צריכים היום אהבת חינם במקום שנאת חינם ושכולם ייתנו כתף ויצביעו בעד החזרת חוק נהרי. תודה.

חברת הכנסת זהבה גלאון, בבקשה.

אדוני, תודה רבה. חבר הכנסת מוזס, חבר הכנסת נהרי, חבריי כולם, אף אחד לא בא מהמקום הזה, ממקום של שנאה. אתם רוצים לעשות חשבון עם יאיר לפיד, יאללה, תיכנסו בהם, אני לא רואה נציגים שלהם כאן, הם ביטלו לכם את זה. אני לא באה מהמקום הזה. זה לא מעניין אותי. אני באה ממקום של שיתוף פעולה. מי כמוך יודע, היינו יחד באופוזיציה, ולדעתי נהניתם אתי באופוזיציה יותר ממה שאתם נהנים עכשיו למרות שעכשיו אתם מסדרים לכם כל מיני הסדרים. 75 אחוזים. בתי הספר הכנסייתיים במגזר הערבי נשארו עם פחות כי סידרתם לכם.

לא. זהבה, אי אפשר לקחת את העובדות ולהפוך אותן.

אפשר. אתם עושים את זה לכולם.

יושבים כאן בעלי מקצוע ומשפטנים.

החוק הוא לכולם.

אני יודעת שהחוק הוא לכולם. אל תגידו לי אי אפשר. ראשית, אפשר כי אתם מסדרים לכם הסדרים נוספים לבתי הספר האלה שלא קשורים דרך החוק הזה.

את יודעת למה החמישים מיליון שקלים עברו דרך המשרד של גילה גמליאל לבתי הספר הכנסייתיים?

אדוני, מה אמרת לחבר הכנסת מוזס? זאת שעת שאלות ותשובות?

אני שואל אותך שאלה. מותר לי. ליושב ראש מותר.

זה נכון.

אני חיכיתי ארבע קדנציות כדי להיות יושב ראש כדי לנצל את הפריבילגיה הזאת. אפילו כשהייתי שר, חיכיתי להיות יושב ראש ועדה.

זה נכון. האמת היא שהוא ויתר. תדעו שהוא ויתר.

אני אשאל אותך שאלה. חשבת למה תקציב חינוך לבתי הספר הכנסייתיים עובר דרך המשרד של השרה גילה גמליאל? אם תרצי תשובות, אני אתן.

אני יודעת למה תקציב החינוך עובר.

אני אגיד לך, כדי שמגזרים אחרים לא יוכלו לדרוש בשם השוויון.

בסדר, נכון, אבל אתם נהנים מזה שהם לא יכולים. אני לא מאשימה אתכם כי אתם מוצאים הסדרים אחרים. יש אגף חרדי במשרד החינוך.

לטובת היושבים כאן, היו שני דיונים בנושא החינוך הכנסייתי. חברת הכנסת, גברתי, ידידתי, עמיתתי, מה שאת רוצה.

אני חותמת על הכול.

היו כאן שני דיונים אוהדים בנושא החינוך הכנסייתי.

נכון.

חברת הכנסת זהבה גלאון לא הייתה בהם ולכן לא כל העובדות נהירות לה. הוצע לחינוך הכנסייתי בצורה נדיבה על ידי המדינה להצטרף למסלולים זהים לאלה שאנחנו מוצאים להם הסדרים. אמרת, אלה שאנחנו מוצאים להם הסדרים, עם תנועות הידיים, ובמגבלות מסוימות. הם לא הצליחו או שלא רצו או שלא יכלו ועדיין זה בדיונים. אני מפרגן ושמח על ההישג שהשיג החינוך הכנסייתי, קודם כל במימון הביניים הזה של חמישים מיליון שקלים, והלוואי ויגיעו להסדר כי אני מאמין שהמדינה צריכה למצוא דרך שוויונית, להעצים את החינוך הממלכתי, לא על ידי אפליית ילד בילד ולא משנה מהיכן הוא ומה הוא.

סליחה שהפרעתי לך.

אגב, זה לא יעבור.

אתה פותח את הדיון הזה עכשיו?

דרך המשרדים העוקפים זה לא יעבור.

הרעיון עכשיו הוא לחזור למשרד החינוך.

למשרד החינוך, כן.

חברת הכנסת זהבה גלאון ברשות דיבור.

אדוני, החוק שסגן השר קידם בזמנו הוא חוק בעייתי מכמה טעמים. קודם כל, למרות שבפועל זה אולי לא קורה באופן מדויק, חוק נהרי לא מחייב את מוסדות המוכר שאינו רשמי ללמד לימודי ליבה למרות שכן מלמדים בהיקף כזה או אחר.

זה לא בחוק הזה.

אני יודעת.

זה לא בחוק הזה.

תן לי לומר לך משהו. הוא לא מתנה לימודי ליבה מלאים בקבלת תקציבים. הוא לא מתנה.

משרד החינוך נותן 75 אחוזים.

נכון.

בתנאי שתלמד 75 אחוזים ליבה. אם הוא נתן לך, גם הרשות נותנת לך, אז אתה מלמד ליבה. אם לא ייתן לך משרד החינוך, גם הרשות לא תיתן לפי החוק.

אולי תוסיף בתנאי שמלמדים באותו שיעור את לימודי הליבה.

לא. זה לא קשור.

אין פיקוח.

אני מבקש לאפשר לזהבה גלאון לסיים את דבריה.

אני מאוד מאוד מוטרדת מהגישה שבחקיקה מאפשרים לכל מיני מוסדות להתנתק מהמערכת הממלכתית. זה בעצם מה שהחוק הזה מאפשר. זה מאוד מאוד בעייתי. מערכת ממלכתית צריכה להיות מערכת שוויונית. הדבר הזה מייצר אי שוויון בחינוך. כל מה שאמר קודם חבר הכנסת ג'בארין על חוסר הזדמנויות - - -

זה נכון גם לחינוך הכנסייתי.

אפילו לדמוקרטי.

אני חושבת שזה נכון גם לדמוקרטי. זה נכון לכל הגופים האלה. אני חושבת שצריכה להיות מערכת ממלכתית - - -

בממלכתי יש שוויוניות? אין שוויוניות. אני עבדתי במשרד החינוך. אני הייתי שותף לחלוקת השעות. אין שוויוניות בממלכתי וגם לא יכולה להיות. זה תקציב דיפרנציאלי.

אדוני, זה מחליש את המערכת.

אתה צודק, אבל אם הפתרון יהיה שכל שבט בונה לעצמו מערכת חינוך - - -

זה לא שבט.

אתם יודעים מה? אני זורם אתכם אבל זה כרגע קיים.

המדינה הקימה את זה.

יש ילדים בבתי ספר שלא זוכים בצורה שוויונית לקבל מהרשות מכספי ארנונה שהם משלמים. תצליחי, אוטופיה, אני מאחל לך. אני קורא לך להצטרף לממשלה עם קווי היסוד. בכל קדנציה מתקנים משהו.

זה כנראה לא יקרה כל כך מהר.

את רוצה לתקן את הכול במכה אחת.

אדוני, זה נכון שמה שאתה טוען שיש מציאות בשטח, שיש זליגה ויש היום מערכות שהתנתקו ממערכת החינוך הממלכתית ואתה אומר שאי אפשר להילחם בסוסים שברחו מהאורווה, אבל ברגע שכבר הדבר הזה בוטל ועכשיו אתם הולכים להחזיר אותו למערכת, אני חושבת שזה מאוד מאוד בעייתי.

אני לא תומכת ביאיר לפיד, אי אפשר להתבלבל. למען הסר ספק.

למישהו הייתה הבנה כזאת? חבר הכנסת יוסף ג'בארין.

אני מסכים אתכם ברמה התיאורטית של הדברים. זאת אומרת, עקרון השוויון בהחלט היה מחייב שגם המוכר הלא רשמי יקבל תקצוב ציבורי מהרשויות המקומיות בהיקף שמשרד החינוך מתייחס אליו. אבל יש לי שני חששות. החשש הראשון הוא החשש שזהבה הצביעה עליו והוא אמיתי והוא האם באמת מקיימים גם את היקף הליבה הנדרש. זה כתוב בתקנות.

משרד החינוך עוד מעט יאמר לנו.

אנחנו יודעים אלא שיש בעיה מאוד משמעותית של פיקוח וגם בית המשפט אמר את זה. לכן בחוק זה נראה מצוין אבל בפועל לא ברור מה קורה.

הוסיפו עשרות מפקחים.

אנחנו נשמע בהמשך.

אני אשתף אתכם בחשש השני והוא מתקשר לבתי הכנסת הכנסייתיים. בתי הספר הכנסייתיים, רובם בתוך הישובים הערבים. הישובים הערביים, כפי שאתם יודעים, הם במעמד הסוציו אקונומי הכי נמוך בקרב כלל הישובים בישראל, מרביתם בין אחד לשלוש. נראה לי שמה שיקרה כאן, החקיקה הזאת תוכל להעצים את הפער בין המוכר לא רשמי היהודי, בעיקר החרדי, לבין המוכר הלא רשמי הערבי שבעיקרו אלה בתי הספר הכנסייתיים. רשויות מקומיות בצד היהודי, אולי גם בצד החרדי או אולי המפלגות החרדיות שנמצאות בקואליציה, באמת יכולות לדאוג, בצדק או שלא בצדק, לכך שהתקציב הזה יגיע לשם. מצד שני, כשאני מסתכל על הרשויות המקומיות הערביות, אני תוהה האם בכלל יש מפעל כזה.

אני רוצה לעזור לך. אני שואל אותך שאלה. בלי החוק הזה, לא יצויר שראש עיריית נצרת רוצה עכשיו לסייע מתקציב העירייה בפרויקטים חינוכיים לבתי ספר שהם במוכר שאינו רשמי או בפטור – הוא לא יכול. החוק הזה מאפשר לו. לכן לא ברור לי מה החשש שלך.

אבל הוא לא חייב.

אני מחייב אותו. החוק מחייב אותו.

הבנת למה זה יכול להעצים פערים?

למה?

במוכר הלא רשמי הערבי.

אין שיפוי.

הכנסייתיים נלחמים כדי להחזיר את זה.

הבעיה שלהם היא לא עם הרשות המקומית. הרשויות המקומיות בחברה הערבית הן רשויות חלשות. כמעט ואין מימון כזה. קח את מזרח ירושלים, אין בכלל מימון שיכול להגיע למוכר הלא רשמי דרך הרשויות הערביות. לכן בפועל מי שייהנה מזה, זה בעיקר החינוך החרדי.

ברור.

מה אכפת לך שחינוך כזה נהנה?

כי אתם נהנים פעמיים. הם לא מקבלים את אותו הסדר. לכם יש הסדרים נוספים.

עוד פעם ההסדרים עם הידיים?

לכם יש הסדרים נוספים. משולם נהרי רב אומן. הוא הביא את החוק הזה.

אחרי התיקון לחוק, אנחנו הולכים לרב ועושים שינוי שם לחוק.

אדם משלם מסים, לא מגיע לו?

מאותה סיבה בדיוק שאתם מצביעים עליה, אין סיבה שהכנסייתי לא יהיה דומה כמו הרשתות מבחינת משרד החינוך. למה לא? שוויון הזדמנויות, אם אלה מקבלים, גם אלה מקבלים. זה אותו הגיון. נכון? למה לא?

למה שלא תביא את הסעיף הזה שחוק נהרי יחול על בתי הספר הכנסייתיים?

בוקר טוב זהבה.

זה יחול.

אני לא מדברת על החוק הרשמי. אני מדברת על ההסדרים.

היא מתכוונת לסעיף שאומר שגם החינוך הכנסייתי יקבל.

כמו רשת.

בדיוק.

יש להם בעיה כי הם ערבים.

לא.

לא.

יפריע לך אם אתה רוצה לגרוע, אבל אם אתה רוצה להוסיף, זה בסדר.

אם אתה רוצה לשנות היום, יש לך בעיה.

משרד החינוך.

אני בעד ההסתייגות של זהבה אבל יש לי הסתייגות נוספת.

אתה תהיה כאן בהצבעה ותציע אותה.

מה שכתוב כאן, זאת קבוצה ריקה. אין בכלל בתי ספר כאלה.

תודה, אדוני.

משרד החינוך. עלו כאן הרבה תהיות ושאלות, פיקוח או לא פיקוח. תאירי את עינינו ואוזנינו.

קודם כל, החוק הזה חל על כל מוסדות החינוך המוכרים שאינם רשמיים והוא יחול גם על בתי הספר הכנסייתיים. החוק חל על כל המוסדות.

אני יודע.

הוא יחול גם על בתי הספר הכנסייתיים.

נכון. אני רק אומר שבפועל רשויות מקומיות ערביות, כמעט ולא מממנות את בתי הספר.

אני רק אגיד שמתוך שלושת האשכולות הנמוכים של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, באשכולות אחד ושניים נמצאות אך ורק רשויות חרדיות וערביות.

את צודקת.

אלעד, ביתר, מודיעין עילית.

זה רק מחזק את מה שאני אומר כי אז הם ירצו לתקצב.

אני רק אומרת שלעניין טענת האפליה, בוא ניקח רשות חזקה כמו תל אביב שאם יש בה בתי ספר כאלה או כאלה, לתל אביב יהיה קל והיא מתקצבת ונותנת.

לפעמים יש להם קושי מנטלי. עזבי את תל אביב. זה לא הולך ביחד ישר לאשכול.

מצבן הכלכלי של רשויות חרדיות הוא לא פחות קשה משל רשויות ערביות. באשכול אחד, האשכול הנמוך ביותר, אם אני זוכרת נכון יש שבעה או שמונה ישובים שמתוכם שניים חרדים.

את צודקת.

אני בכל זאת אסביר את החשש.

אם אין להן, הן לא מתקצבות את כולם.

כרגע התלונות שמגיעות אלינו מבתי ספר שלא מתוקצבים, הן דווקא מבתי ספר שהרשות ממש לא תומכת בהם ואלה הן רשויות חרדיות.

בכל זאת אני אומר לך את החשש האמיתי שלי. אלה ישובים חרדיים ולכן הנהגת אותו ישוב תהיה מעוניינת דווקא לממן את המוכר הלא רשמי.

לא. תתפלא. הנה, היא תגיד לך. הראשון ששמח היה בביתר שאמר שעכשיו הוא לא חייב לאף אחד שום דבר.

המקרים שהגיעו אלינו על הפסקה של תקצוב של רשויות את בתי הספר, אני לא יודעת להגיד מחקרית אלא יודעת להגיד מה הגיע אלינו, ההדים שהגיעו אלינו, כל התגובות שאנחנו קיבלנו היו מבתי ספר חרדים שהפסיקו לקבל תקצוב מרשויות חרדיות ולא מרשויות חילוניות שראו בזה הזדמנות להפסיק את התקצוב. רשויות חרדיות שהפסיקו את התקצוב של בתי הספר החרדים. אלה עיקר המקרים שהגיעו אלינו.

יש לזה הסבר רציונלי.

שאלה לגבי הישובים החרדים. יש מוסדות חינוך רשמיים חזקים? זה לא שמרבית החינוך שם הוא מוכר לא רשמי?

באלעד יש ממלכתי. ודאי.

זה בטל בשישים.

כן, מעט, אבל יש. כמו שבהר נוף יש אחד ממלכתי ועוד 18.

כמו התמונה של הדיינים היום.

לא ראיתי אותה. גם הסרוגים לובשים חליפות. אני לא יודע מה קורה להם. לא מבין למה.

השופטים לובשים אחרת? כולם עם אותה גלימה שחורה.

תראו מה עושה חוק נהרי. אפילו לדיינים הגענו.

עוד הערה. החובה לקיים את לימודי הליבה נמצאת גם בחוק וגם בתקנות.

יש על זה פיקוח?

בנושא הזה הפיקוח הולך ומתגבר. נוספו מפקחים.

עשרות מפקחים. לא היה דבר כזה.

שמעת? הפיקוח הולך ומתגבר.

נכנסו עכשיו עשרות מפקחים.

הם חייבים לפי החלטת בית המשפט.

זאת החלטת מדיניות שנעשתה ב-2013, בעקבותיה הוקם מחוז חרדי במשרד החינוך. בתקציב הזה יש תוספת של כ-85 משרות נוספות למשרד החינוך לטובת המחוז החרדי שתפקידו פיקוח על בתי הספר השונים בזרמים השונים במגזר החרדי. 85 מפקחים אלה מתווספים למפקחים קודמים שנתנו לנושא ב-2012.

אם מישהו תמה, אנחנו שמחים על כך.

כשלושים מפקחים נוספים. פרט לכך, בשנים האחרונות משרדי האוצר והחינוך הקימו יחדיו גוף, מינהל, בתוך משרד החינוך, מינהל רישוי, בקרה ואכיפה. תפקיד המינהל הזה הוא גם לייעל את תהליכי הרישוי שהיום אורכים הרבה מאוד זמן, נכונים לכל בתי הספר המוכרים שאינם רשמיים, ערבים וחרדים, שנדרשים בתהליכי רישוי ארוכים. במקביל האגף הזה, תפקידו להגביר את האכיפה והפיקוח על מדיניות משרד החינוך ולוודא שאכן מה שהמשרד קובע כמדיניות מתבצע בשטח, בין אם זאת מדיניות תקציבית, גביית תשלומי הורים, לימודי ליבה, כל דבר שבעצם הוא רגולציה. גם לנושא הזה ניתנה תוספת תקנים משמעותית בתקציב האחרון. במשך שנים הפיקוח היה תמיד קיים ואנחנו מחזקים אותו. נכון, הוא עוד לא מושלם אבל הוא הולך וגובר.

הזמנתם את השלטון המקומי?

בוודאי.

השלטון המקומי נמצא כאן?

למה שהוא יהיה?

יירשם בפרוטוקול שהוזמנו.

כדאי שתבדוק למה הם לא כאן.

אפשר שאלת הבהרה לגבי התקציבים הללו?

כל הזמן נתון לך.

שאלת הבהרה. אנחנו מדברים על תקציב שמגיע ממשרד החינוך לרשויות המקומיות.

לא מגיע שום תקציב.

אתה מדבר על התיקון לחוק. תיקון החקיקה הזאת נוגע אך ורק להסדרת היחס, לא בין תקציב המדינה לגוף אלא בין התקציב הנוסף שהרשות המקומית שמה.

הנוסף. לא כסף שמגיע.

לא. זה לא תקציב מדינה. זה תקציב רשויות מקומיות. תמיכת הרשות בבתי הספר ולא תמיכת המדינה בבתי הספר שזה מוסדר במקומות אחרים. אך ורק הסדרת היחסים בין הרשות לבתי הספר ללא קשר לתקציב המדינה.

חברת הכנסת דוקטור עליזה לביא.

לי אתה לא אומר דוקטור, אבל בסדר.

חור בהשכלה שלי.

עוד למשפטים. לא סתם.

למה לא הערת לי? אני קנאי לאלה שהזיעו.

מתוך צניעות, אדוני.

צניעות יפה כשהיא במקומה.

גם קולגה באקדמיה וגם שיתפנו פעולה בבתי הספר הנוצריים, מיד עת קיבלתי את הבקשה שלך אבל עוד קודם הגשתי את הבקשה לדיון שהיה בפגרה ואכן קיימנו דיון. באותה נשימה אני רוצה לומר בגלל שאני באמת מאוד מעריכה אותך ואת המקום שאתה נותן לנושאים של החינוך לכלל ילדי ישראל.

אדוני היושב ראש לא פוליטיקה, כולנו בימים מאוד קשים. אני חוזרת עכשיו משער האריות שם עשינו סיור. הלכנו לחזק את השוטרים ואת כוחות הביטחון שעומדים שם דקה דקה, שעה שעה. המצב לא פשוט. נשים בצד את כל הפוליטיקות ונחשוב כולנו איך אנחנו באמת מביאים את המצב של החינוך במדינת ישראל למקום טוב ולא שמי ששייך לקבוצה מסוימת יקבל יותר ומי שלא שייך לאותה קבוצה יקבל פחות.

צודקת.

כשאני פותחת את חוק ההסדרים, אני שוב רואה בדלת האחורית בחשכת ליל, עמוד 14, את חוק נהרי.

למדנו מכם מחוק ההסדרים שעבר.

אבל מה עשינו אנחנו?

מה עשיתם? אנחנו השתמשנו באותה שיטה.

מה זה אותה שיטה? אנחנו לקחנו את זה לטובתם של ילדים מסוימים.

אה, ואנחנו לא.

גילוי נאות, אין לי ילד במוכר שאינו רשמי. יש לי ילד אחד בחינוך הממלכתי, בתיכון, ולכן אני יכול לומר לך. תקשיבי. אני אגיד לך מה עשיתם בקדנציה הקודמת. לקחת תקציב ארנונה שאני שילמתי ברשות המקומית ואסרת על ראש הרשות להעביר כסף לילדים שלי, כמו שהוא מעביר לילדים של השכנים שלי. זה מה שעשיתם בפעם שעברה. חוק נהרי, צריך לומר את האמת, שימי את זה על השולחן, יכול להתמודד עם כל שאלה שתעלי. אם הייתי יודע שחוק נהרי מעדיף ומפלה אחרים, אני הייתי נותן למישהו אחר לנהל את הדיון הזה. חוק נהרי בא להשוות. החוק הוא חוק שוויוני. מה לעשות שיש בעיה, קוראים לה חוק נהרי. מה לעשות, הוא בא לתקן עוולה שנגרמה לילדים מהמגזר החרדי. מה לעשות שהוא בא לתקן עוולה שנגרמה לילדים מהמגזר הערבי. מה לעשות? לא לאליטה. סוף סוף יש איזה חוק שהוא לא בא לתקן עוולה שנגרמה לאליטה.

גם לאליטה. הריאלי והדמוקרטי.

בטל בשישים.

אתה יודע שהדמוקרטי הצטרף. בוא נראה מה קרה. אדוני, אני לא באתי לריב אתך.

לא. אנחנו מדברים. לא רבים.

אני לא באתי לריב אתך. אני חושבת שבכלל חינוך צריך להיות דפוסים קבועים, זה צריך להיות מקצוע זהב. אי אפשר שכל גחמה פוליטית כזאת או אחרת תבוא ותתעדף, בוא תעשה כך ותעשה אחרת. היום הדמוקרטים הם ככה ומחר הם ככה.

חברת הכנסת עליזה לביא, בואי נציע הצעה. באמת הממשלה, הכנסת, ועדת החינוך, בואי ניקח את כל נושא החינוך במדינת ישראל ונבחן אותו מ-א' ועד ת'.

אני מסכימה.

נראה שאף אחד לא מופלה ובאמת שאנחנו נותנים את החינוך המיטבי. נוריד כמה שיותר את הנטל מההורים וניתן הזדמנות שווה לכל ילד. תאמיני לי, אחרון המחוקקים, אני הייתי מביא. חוק נהרי הוא אילוץ של מצב מעוות.

מה זה אילוץ? אדוני, תראה, אתם – ובאמת כולנו, כל הכנסת – הצבענו על הנושא של העדפה מתקנת בכל מה שקשור לשירות הציבורי לחרדים. כל הכנסת. זה חוק שהשר דרעי ביקש לקדם אותו. אני אוהבת אנשים חרדים. כולנו אחים, אבל מה אתם עושים כאן? הרי למה בעצם באנו ודיברנו? דיברנו על כך שבבתי ספר שלא מלמדים מקצועות ליבה, שלא נותנים את המעדר ואת המגרפה - - -

עליזה, את באת באיחור.

אני באתי באיחור.

הסוגיה של הליבה נדונה והיועצת המשפטית המלומדת שבדרך כלל אני מסכים אתה – לפעמים אני לא מסכים אתה – אמרה בצורה חד משמעית שזה תלוי לימודי ליבה. ייתנו – יקבלו. כגודל הליבה, גודל התקצוב. יש פרוטוקול. כפי שכתוב, חכמים היזהרו בדבריכם שמא תחובו חובת גלות.

נניח שאתה צודק. נניח. אתה יודע מה? נניח.

מה זה נניח? עובדות. אני לא רוצה להיות צודק. עובדות.

למה בחוק ההסדרים?

שאלת את זה בחוק ההסדרים הקודם?

עליזה, גברתי, ידידתי, עמיתתי.

אני שאלתי את אותה שאלה.

שאלת את השאלה הזאת בחוק ההסדרים הקודם?

זה לא לכבודך שזה יהיה בחוק ההסדרים.

אמרתי בפתיח. חברת הכנסת דוקטור עליזה לביא, אל תאחרי לדיונים.

אמרתי לך, היה לי סיור בשער האריות.

בפתיחת הדיון אמרתי שהלוואי שחוק ההסדרים יעבור מן העולם. כולנו שואפים לכך אבל כרגע זה הכרח, מה לעשות, שיגונה ולא יגונה.

אני לא בדיון של חוק ההסדרים אדוני. אני בדיון של למה להעביר את חוק נהרי בחוק ההסדרים.

את צודקת, אבל חיפשתי בלוח השנה עיתוי מוצלח להעביר את חוק נהרי בעיני יאיר לפיד, עליזה לביא, זהבה גלאון ועוד כמה חברים, ולא מצאתי עיתוי כזה בכל 365 ימי לוח השנה.

עליזה, יושב ראש הכנסת בקדנציה הקודמת והיועץ המשפטי של הכנסת איל, התחננו ליאיר לפיד ואמרו לו שאין מקומו של החוק הזה, של השינוי הזה, בחוק ההסדרים. אני צעקתי כאן ואמרתי שאין מקומו בחוק ההסדרים אלא בואו נקיים דיון על שוויוניות, נקיים דיון פתוח, אבל לא, לא תקום, אנחנו נפרק את הממשלה - זה היה איום מפורש- וזה יהיה בחוק ההסדרים. כמו שקלקלו, באותה צורה צריך לתקן.

יש כלל ברזל. הפה שאסר הוא הפה שהתיר, אפילו באיסורי דאורייתא.

התיקון צריך להיות.

חברים, אני חושבת שמלכתחילה ראוי היה - - -

את יודעת את זה טוב טוב.

מה זה אני יודעת את זה טוב טוב.

המחויבות המפלגתית שלי ושלך עושה לנו הרבה דברים אבל אני אומר לך חד משמעית שזה חוק שוויוני. נכון, הלוואי ויכולנו לעשות את זה באיזה עיתוי שבאמת נביא הסכמה כוללת כאן שלא בחוק ההסדרים, אבל לא מצאתי עיתוי כזה. תאמיני לי שבדקתי. לכן לפחות כשאומרים דברים לפרוטוקול, כי מחר דווקא אתם, הקהילה של האקדמאים והחוקרים, ייקחו פרוטוקול משנה כלשהי וימצאו שפלוני אמר בפרוטוקול כך ואותו פלוני אמר בפרוטוקול אחר בדיוק דברים הפוכים. חכמים היזהרו בדבריכם.

אגב, אני אמרתי ליאיר לפיד, לא מזמן, והסברתי לו שזאת ההזדמנות שלנו. אין חוק וכאן אני רוצה להסביר לו שהוא לא צודק. אמרתי שאני אסביר לו מה מהות החוק. הוא אמר לי: חבל שלא ידעתי. זאת הייתה התשובה שלו. לא מדובר בתקציבי מדינה אלא ממשלם המסים.

אם אתם רוצים לעשות תיקון, זאת לא הדרך. אתם יודעים שזאת לא הדרך משום שלא לעולם חוסן.

את צודקת.

לא לעולם חוסן.

את צודקת. הרגשנו את זה. לימדתם אותנו. לימדתם אותנו בדרך קשה מאוד שלא לעולם חוסן. לכן – ואני אומר את זה בפורום מפלגתיים – הגיע הזמן שאנחנו לא צריכים חוקים ייעודיים. הלוואי והיינו מגיעים למצב שהחברה הישראלית, לפחות ההנהגה של החברה, יכולה להכיל גם קבוצות אחרות שחושבות אחרת ומתנהלות אחרת, אבל אנחנו לא במצב אוטופי כזה. לכן צריך חוקים ייעודיים כדי לתקן. אני היום יושב כאן, מביא חוק שבא להשוות ואני נמצא בעמדת מתגונן ומתנצל. בכלל לא.

אדוני, אני רוצה לפרוטוקול. מעבר לכל הדברים שאמרת כרגע, מה שקורה זה שאתה פוגע במערכת הציבורית. אתה כיושב ראש ועדת חינוך של כלל ילדי ישראל.

תסגרי את הדמוקרטי ואת הריאלי ותבואי אלי. אני אחרון ברשימה.

לא. אדוני, לך יש היום אחריות. זאת האחריות שלך. אתה צריך להיות ממלכתי.

כלפי כלל ישראל. כלל ילדי ישראל.

כלל ילדי שיראל.

מי נותן להם רישיון?

מה שקורה כרגע, אדוני, זה שאתה בהתנהלות הזאת מביא לתעדוף של החינוך הפרטי במדינת ישראל.

אני לא מעדיף. אני משווה אותו בשלטון המקומי. מכספי הארנונה שלי.

אתה מביא לתעדוף שלו. במדינת ישראל ראוי היה שיהיה בה רק חינוך ציבורי וצריך לסגור את כל החינוך הפרטי במדינת ישראל ולא באמתלות כאלה ואחרות או חוק ייעודי כזה כי ראינו מה קרה. הנה, הדמוקרטים בקדנציה הקודמת - - -

שנתיים היה לך שר מאוד דומיננטי מהמפלגה שלך.

מה האג'נדה שלך?

אני אומר לך מה האג'נדה שלי.

אמרת עם אחד, ביחד, לא תהיה אפליה, יהיה שוויון. אתה בא ואומר לי ולילדים שלי שנשלח את הילדים לחינוך הפרטי כי שם יקבלו.

תאמיני לי שאתם לא תבואו לשם. את יודעת למה לא תבואו לשם? כי את יודעת ואת באמת יודעת שחוק החינוך החרדי מופלה לרעה לעומת מערכת החינוך הרשמית. את יודעת את זה. אם היה לך יושר פרלמנטרי, היית צריכה לשים את זה על השולחן ולומר את זה. כרגע יש עוולות.

אדוני, עם הפלסטר הזה אתה לא אמיתי.

תני לי לסיים. אני אומר לך שחוק נהרי בא להשוות תקציבים שהרשות המקומית מייעדת לחינוך, משווה בין כל ילדי העיר. אני חושב שאין דבר יותר מתבקש לעשות זאת. זה שזה בכלל עולה לדיון, זה שזה צריך לבוא בחקיקה, זאת אות קלון לנו ואני לא מתבייש ולא מתכונן להתנצל על זה.

חברת הכנסת חנין זועבי, בבקשה.

התייעצות סיעתית.

אני אתן לכם את חדרי. אדרבה.

אני מברכת על חוקים שוויוניים כמו החוק הזה. גם המדיניות שכאילו בעד.

אבל?

לא, אין אבל.

אותי לימדו מגיל קטן שכאשר מתחילים בשבח, תתכונן לזפטה.

לא. אני חושבת שיש דווקא רדיפה. כאשר אומרים שרוצים לחזק את החינוך הציבורי, מתכוונים לחנוק את החינוך הלא רשמי. אפשר לחזק את הציבורי בלי לחנוק את הרשמי.

יש לי דווקא שאלה כדי לחזק את החוק. יש בעיה שחוקים לא מיושמים וגם אם אתה מחייב את הרשויות המקומיות להקצות תקציבים, אין מעקב. אני לא חושבת שיש דיווח רשמי. אפשר שיש חוק כזה, אבל הוא לא מיושם.

יש מערכות רגולציה.

אבל האם אי אפשר בגוף החוק לאכוף גם שיטה של ביקורת מסוימת, של דיווח מסוים, של שקיפות? בגוף החוק עצמו, לאכוף שיטת מעקב.

בואי נאמר שחוקק החוק הזה שמחייב רשויות מקומיות להשוות בין הילדים בתקצוב ובחינוך, ורשות מקומית לא מיישמת אותו.

קודם כל, יצא חוזר במשרד הפנים, אחרי שהחוק עבר, שמחייב את הרשות המקומית לתת נתונים איזה תקציבים היא נותנת.

למי?

לכל דורש. לכל מוסד. קודם כל, זה יצא בחוזר.

מתי יצא החוזר הזה?

מיד עם יציאת החוק. עם יישום החוק. יש חובה לדווח על כל התקציב.

אנחנו נעבור להקראה ומיד לאחר מכן נצביע.

רגע. אם אנחנו נתמוך, אתם תעריכו את זה?

אני חושב שאני תמכתי בהרבה נושאים בראייה ממלכתית ולא ביקשתי הערכה.

49. תיקון חוק חינוך ממלכתי

בחוק חינוך ממלכתי, התשי"ג-1953, במקום סעיף 11א יבוא:

"11א. השתתפות רשות מקומית בתקציבי מוסדות חינוך מוכרים לא רשמיים

קבע השר, לפי סעיף 11, סדרים ותנאים להשתתפות המדינה בתקציבי שעות הלימוד של מוסדות חינוך מוכרים לא רשמיים, בשיעור יחסי להשתתפות המדינה בתקציביהם של מוסדות חינוך רשמים דומים (בסעיף זה – ההסדר הקובע), תשתתף רשות חינוך מקומית בתקציבי מוסדות חינוך מוכרים לא רשמיים הפועלים בתחומה בשיעור יחסי להשתתפותה בתקציביהם של מוסדות חינוך רשמיים דומים הפועלים בתחומה, לפי ההסדר הקובע. השתתפות רשות חינוך מקומית בתקציביהם של מוסדות חינוך מוכרים לא רשמיים כאמור, כולה או חלקה, יכול שתהיה גם בכסף או בשווה כסף, כגון באמצעות העסקת עובדים, לכלל המוסדות או לחלקם, ובלבד ששווי ההשתתפות לגבי כל מוסד יהיה שווה לסך ההשתתפות לפי ההסדר הקובע.

אין בהוראות סעיף קטן (א) כדי לגרוע מסמכותה של רשות חינוך מקומית לקבוע שיעור השתתפות בתקציבי מוסדות חינוך מוכרים לא רשמיים הפועלים בתחומה, כולם או חלקם, העולה על השיעור בהסדר הקובע, והיא רשאית לעשות כן גם לגבי רכיב מהרכיבים להשתתפות בתקציב לפי סעיף זה".

אנחנו ניגשים להצבעה.

מי בעד אישור הסעיף כפי שהוקרא?

יש הסתייגות.

בבקשה.

של מרצ. אני אקריא את ההסתייגות: מוסד חינוך רשמי שאינו מוכר אשר זכאי לשיעור השתתפות זהה של המדינה והרשויות המקומיות לזה של מוסדות החינוך הרשמיים, יחויב בלימוד כל התכנים בהם מחויבים מוסדות החינוך הרשמיים ויעמוד תחת פיקוח זהה של משרד החינוך.

מי בעד ההסתייגות? מי נגד? מי נמנע?

הצבעה

בעד – מיעוט

נגד – 4

נמנעים – 2

ההסתייגות לא התקבלה.

ההסתייגות לא התקבלה.

מי בעד אישור סעיף 49 כפי שהוגש על ידי הממשלה?

הצבעה

בעד – פה אחד

סעיף 49 בפרק ט' נתקבל.

אושר פה אחד. אין מתנגדים ואין נמנעים.

אני מודה לכולם.

הישיבה נעולה.

הישיבה ננעלה בשעה 12:45.