הכנסת העשרים

מושב שני

פרוטוקול מס' 22

מישיבת הוועדה לקידום מעמד האישה ולשוויון מגדרי

יום שלישי, ז' בחשון התשע"ו (20 באוקטובר 2015), שעה 10:13

הפנים המגדריות של העוני

חברי הוועדה: עאידה תומא סלימאן – היו"ר

מירב בן ארי

עמיר פרץ

מסעוד גנאים

אפרת שרעבי - סגנית מנהלת שירות פרט ומשפחה, משרד הרווחה והשירותים החברתיים

יעל אגמון - רפרנטית ביטוח לאומי ורווחה, אגף התקציבים, משרד האוצר

אושרה לרר - ממונה על שוויון בין המינים, משרד החינוך

ורד סויד פאר - מנהלת הרשות לקידום מעמד האישה, משרד ראש הממשלה

חנה קופפר - מנהלת תחום מחקר, נציבות ושוויון הזדמנויות, משרד הכלכלה

גל יעקובי - מנהלת תחום בכירה, משרד הכלכלה

ענבר סבג-שפייזמן - מנהלת תחום תכנון אסטרטגי, נציבות שירות המדינה

איריס אפרים - B.A.S, עובדת סוציאלית קהילתית, מחלקת רווחה, עיריית חיפה

מיכל הראל בש - סגנית מנהל המחלקה לשירותים חברתיים, עיריית חיפה

הדס פדידה - M.A עבודה סוציאלית, מנהלת מחלקה לשירותים חברתיים, עיריית חיפה

נורן דניאלה ניומן - B.A, עובדת סוציאלית, פרט ומשפחה, עיריית חיפה

מאירה קיפרמן - עובדת סוציאלית, מנהלת מחלקה, עיריית חיפה

עינת ליברמן אוזן - BA, עובדת סוציאלית קהילתית, עיריית חיפה

רחלי לסרי - פעילה בשותפות חיפה פרט, עיריית חיפה

סימונה ראש - פעילה במאבק בעוני, עיריית חיפה

מיכל פריאנטה - עובסדת סוציאלית, עיריית חיפה

ענבר חן-מאירי - עורכת דין, מנהלת פורום נשים, התאחדות התעשיינים

קרן גרינבלט - עורכת דין, יועצת משפטית, מנהלת קידום מדיניות, שדולת הנשים בישראל

עינת רוזנברג - סטודנטית לעבודה סוציאלית, אוניברסיטת חיפה

דנה פרידמן - סטודנטית לעבודה סוציאלית, אוניברסיטת בן גוריון

תגריד חיג'אזי - סטודנטית לעבודה סוציאלית, אוניברסיטת חיפה

רואן מזאריב - סטודנטית לעבודה סוציאלית, אוניברסיטת חיפה

ג'ייסון ליב - עובד סוציאלי, פעיל הפורום למאבק בעוני, עמותת שובע

רותי יהושע - פעילה חברתית, הפורום למאבק בעוני

אורלי אזרזר - פעילה חברתית, הפורום למאבק בעוני

יענה משה אהרון - פורום המאבק בעוני, ירושלים

יפה זנו - פעילה חברתית, תנו לעבוד בכבוד, פורום למאבק בעוני

אלבינה יולדשב - פעילה במרכז עוצמה

נוגה דגן בוזגלו - עורכת דין, חוקרת, מרכז אדווה

עינת רובין - יועצת תקשורת, שת"יל

מיה טל - עורכת דין, מנהלת מרכז זכויות, עמותת ידיד

מלכה חכם נאמן - מנכ"לית, רוח נשית

ענבל חרמוני - עובדת סוציאלית, מנהלת מקצועית, רוח נשית

קרן שחר - תחום תעסוקה, רוח נשית

סמאח אלחטיב-איוב - רכזת מחקר וסנגור, עמותת סיכוי

קרן שמש פרלמוטר - עורכת דין, מנכ"לית עמותת איתך-מעכי, משפטניות למען צדק חברתי

סאוסאן תומא - רכזת פרויקט נשים ותעסוקה, עמותת נשים ונערות נגד אלימות

איריס ליבוביץ - מלווה מרכז עוצמה, עמותת פעמונים

אלבינה מלדשב - מנהלת חשבונות, מתנדבת מיצוי זכויות

דנה מרמרי - עובדת סוציאלית

טליה וולדקס - עובדת סוציאלית

אלכסנדרה פובר - מורה למוזיקה, חדרה

דונה רביב - עובדת במכירות, חדרה

איאד סנונו - מוזמן

שלי מזרחי-סימון - מרכז המחקר והמידע של הכנסת

תמי סלע

דלית אזולאי

ר.כ., חבר המתרגמים

הפנים המגדריות של העוני

בוקר טוב. אני פותחת את הישיבה של הוועדה לקידום מעמד האישה ולשוויון מגדרי. אנחנו נעסוק היום בפנים המגדריות של העוני.

כידוע לכולם, לצערי הרב בשנים האחרונות, למרות שהסטטיסטיקה בשנה האחרונה הצביעה על כך שכביכול הייתה לנו ירידה מסוימת באחוזי העוני במדינת ישראל, אבל כולנו יודעים - - -

זה סתם. זה נשאר אותו דבר.

אנחנו כולנו יודעים שהממדים של העוני מתרחבים בחברה הישראלית ולמרות שננקטים צעדים ממשלתיים, אשר באים כדי לכסות ולעזור ולתמוך באנשים שסובלים מעוני, עדיין בראייה שלי זה לא טיפול אמיתי בבעיה עצמה.

עוני זה לא מכה מהשמיים ועוני זה לא עניין של ייעוד שנולדנו לתוכו. עוני הוא תוצאה של מדיניות גם כלכלית, גם פוליטית, שמנהלים במדינה, אשר מביאה אותנו למצב כזה שהרבה משפחות נמצאות מתחת לקו העוני ולפעמים חלק מהמשפחות האלה נמצא אפילו עמוק יותר מתחת לקו העוני. וזה אחד הדברים שלא מדברים עליהם רבות. מדברים בדרך כלל על חיים מתחת לקו העוני.

לא מדברים קודם כל על מי קבע את קו העוני בכלל ואיך נקבע קו העוני והאם הקו הזה הוא באמת הקו שלפיו אנחנו נמדדים כשאנחנו עניים. יכול להיות שישנם צרכים שלא נלקחים בחשבון כאשר בודקים את קו העוני, בגלל שהם נחשבים למיותרים ולא נחוצים כל כך לחיים של האנשים הפשוטים. מצד שני, כאשר נמצאים מתחת לקו העוני, זה נראה כאילו כולנו באותו מצב. כל המשפחות שנמצאות מתחת לקו העוני – הן משפחות עניות, ולא מדברים יותר על הדירוג האמיתי שנמצא מתחת לקו הזה; ושאפילו מתחת לקו הזה, קו העוני, ישנה היררכיה קיימת וישנם העניים וישנם העניים יותר וישנם העניות יותר.

אמרתי שהעוני הוא תוצאה בעיני של מדיניות שהיא גם כלכלית וגם פוליטית. בגלל זה אנחנו מדברים על כך שלעוני יש גם פנים מגדריות, כלומר נשים סובלות מעוני הרבה יותר מאשר גברים. נשים נמצאות מתחת לקו העוני הרבה יותר מגברים וזה לא במקרה כאשר לוקחים בחשבון את תנאי העסקת הנשים ואת העסקתן בכלל, את אחוזי העסקת הנשים. תמיד נשים מועסקות פחות מגברים, ואני לא אומרת עובדות, כיש במילה 'עובדות' כאילו שזו החלטה שלהן, אם כן להגיע ולהיות חלק משוק העבודה או לא. מועסקות זה עניין שנתון להחלטות ולמדיניות הקיימת בשוק העבודה. וכאשר נשים מועסקות הן מועסקות בתנאים שונים.

ומצד שני, נכון שיש פנים מגדריות, אבל יש גם פנים לאומיות או השייכות לקבוצות אחרות, בעיקר לאומיות. למשל, הסטטיסטיקה גם אומרת שאחוזי העוני בקרב הערבים הם הרבה יותר גבוהים ואחוזי העומק של העוני הם הרבה יותר גבוהים בין הערבים מאשר היהודים, וכאשר אני אומרת עומק של עוני, אני מתכוונת כמה באמת האנשים העניים – עד כמה הם עניים. זו כוונתי.

אי אפשר לא להתייחס בפתיחת היום המיוחד הזה כאשר מדברים על עוני, שלא פותרים את בעיית העוני בפילנתרופיה או במנטאליות של פילנתרופיה, של לעזור לעניים, של לתת להם קצת כדי שיעלו מעל לקו העוני והסטטיסטיקה שלנו תראה הרבה יותר טובה במדדים השונים הבינלאומיים.

עוני צריך מדיניות שבאה ואומרת – יש זכות לבני אדם לחיות בכבוד ולקבל את כל ההזדמנויות לחיות בכבוד. כדי לטפל בבעיית העוני צריך גישה שאומרת – אנשים שעובדים ונשים שעובדות - אמורים להשתכר, או נגיד ככה, לפחות לפי המאמץ שהם משקיעים במקום העבודה. אי אפשר לדבר על ניסיון לטפל בבעיית העוני, כאשר ממשיכים במדיניות ההפרטה ובמדיניות של העסקה לא ישירה ושל גזילה מהעובדים את תנאי השכר האמיתיים שמגיעים להם.

את כל זה ננסה להבין היום יותר. איך המדיניות הקיימת היום משפיעה על חיי היום יום של האנשים והנשים במדינת ישראל, האם כולנו נמצאים באותו מקום ומה אפשר, למרות הכל, למרות שלא כולנו נמצאים באותו מקום, מה אפשר שכולנו ביחד נעשה כדי לשנות את המצב הזה.

להגיד את האמת, שמחתי מאד שהרבה מהארגונים שלחו ניירות עמדה, שניסו דרכם להסביר את המצב הקיים. אני ארצה להזמין את נציגות עמותת איתך-מעכי, להגיש לנו סקירה של נייר העמדה שהם שלחו. הייתי רוצה שתנסו להביא את הסקירה במשך חמש או שש דקות. אחר כך נבקש מנציגת מרכז המחקר והמידע של הכנסת לתת לנו גם כן סקירה כללית.

בבקשה.

בוקר טוב. אני עורכת הדין קרן שמש פרלמוטר ואני מנהלת את איתך-מעכי. אז באמת ההתחלה של המצגת שלנו עוסקת במשהו שכבר נגעת בו בפתיחה שלך, העובדה שבהחלט נשים הן עניות יותר, שזה בעצם הפמיניזציה של העוני. צריך לראות את זה מתוך קונטקסט רחב יותר, מתוך קונטקסט פוליטי יותר, שרואה גם את הקשר ההדוק בין עוני, חוסר ביטחון תעסוקתי, לבין אלימות וייצוג, או יותר נכון העדר ייצוג, או פגיעה של ייצוג בייצוג של נשים.

לדעתנו לא ניתן להבין את בעיית העוני, בוודאי לא לפתור אותה, אם לא מבינים את הקונטקסט הרחב יותר, וזו פעולה, בעצם כל פעולה שמנסה להתמודד עם העוני, צריכה להתמודד גם עם השקיפות של הנשים במרחב הציבורי, המשפטי, להתמודד עם העובדה שאנחנו בחברה אלימה – גם אלימות פנימית כלפי נשים ובכלל, חברה שמאד מקדשת ערכים מיליטריסטיים. מה שאנחנו אומרים, שזה שבעצם הקונטקסט הפוליטי של העוני, הוא חשוב כדי להבין אותו.

אני אתחיל דווקא בנשים שנמצאות במעגלים של עולם הרווחה, נשים שמקבלות הבטחת הכנסה. יש כיום כ-70,000 נשים שמקבלות גמלאות של הבטחת הכנסה. אנחנו צריכות לדעת שחלק מאד משמעותי מתוכן הן נשים שהן עובדות. אנחנו תיכף נדבר על העובדות עניות. הבטחת הכנסה זו רשת המגן הבסיסית והאחרונה של אותן נשים. אנחנו רואות שברשת הזאת יש הרבה מאד חורים, שנשים והמשפחות שלהן והילדים נופלים דרכם.

אני שמחה שיש כאן נציגות של הביטוח הלאומי, אבל אין ספק שלביטוח הלאומי יש תפקיד ציבורי משמעותי למנוע את העוני ולהיות בעצם בחוד החנית במאבק של נשים ועוני. ויחד עם זאת אנחנו רואים שפעמים רבות הוא לא עומד לצידן. נהפוך הוא.

אני לא אתייחס להכל, אבל אני כן אקריא את הכותרות של הדברים. קודם כל רבות יודעות שבעצם הקצבה של הבטחת הכנסה לא רק שהיא לא עלתה, היא גם לא מעודכנת, היא לא מוצמדת. יש הפחתה מאד משמעותית, בדיוק לפני עשור, לכל השיעור של הדיס-ריגארד, זה כל היחס בין כמה ההכנסה מחושבת לנשים שהן עובדות, זו פגיעה מאד חמורה בנשים שהן עובדות בשכר נמוך. כל המערך של החקירות, אני לא צריכה להרחיב עליו, מערך שפוגע בזכויות הבסיסיות של אותן נשים.

אנחנו רואות שהביטוח הלאומי מפעיל נהלים שרק מרחיבים מה היא הכנסה ומצמצמים את ההכנסה של נשים. שוב, אי התאמה של הביטוח הלאומי דווקא לאוכלוסיות היותר מוחלשות והיותר חלשות, ובעיקר ובוודאי נשים ערביות, נשים ערביות בדואיות בנגד, אי התאמה של הקריטריונים.

יש פה עוד הרבה מאד דברים. אני אציין גם את הנושא של תשלום גמלה בחשבון הגבר, שזה משהו שקודם בוועדה הקודמת ועדיין מחכה להסדרה.

עכשיו אני אעבור קצת לנושא של שוק של תעסוקת עוני. אנחנו יודעות שבעצם בישראל אין שוק עבודה אחד. מרכז מהות דיברו בדו"ח שלהם והם נתנו לזה שתי כותרות של שווקים – שוק של תעסוקת השפע ושוק של תעסוקת העוני. אנחנו יודעות שרוב הנשים נמצאות בעצם בשוק שהוא תעסוקת עוני שאין בו לא ביטחון תעסוקתי ולא יציבות תעסוקתית. אנחנו יודעות שהנשים הללו, ככל שכמובן, כמו שחברת הכנסת עאידה דיברה בתחילת דבריה, יש קורלציה גם כמובן בזהויות פריפריאליות אחרות ובין הנשים שנמצאות שם, ויש שם הדרה כפולה, חברתית, כלכלית, גיאוגרפית, לאומית ואתנית.

אנחנו כעורכות דין רואות שיש שם המון פגיעות בזכויות הקוגנטיות, הבסיסיות של נשים בשוק העבודה הזה. אני אגיד שהפגיעות הללו הן על כל הרצף בתוך שוק העבודה – גם הכניסה אליו, שמתאפיינת באפליה, אבל לא פחות ואפילו יותר חשוב בעינינו, זה מה שקורה במהלך התקופה שאותן נשים נמצאות, שאנחנו רואות שבעצם חרף העובדה שהן כבר מועסקות, עדיין אין להן לא יציבות כלכלית והן העובדות העניות. והן באמת גם נמצאות לסירוגין ובו זמנית גם בשוק העבודה וגם בעולם הרווחה.

אז כאן סקרתי את כל ההעסקות הפוגעניות, שבאמת שמורות רק לשוק העבודה הזה. אנחנו רואות שזה גם כמובן העסקות משנה, שכר מאד נמוך, פרקטיקות של עובדות שעתיות, פיטורי קיץ, תוספות שכר. אנחנו נראה שאין שם הרבה התאגדות עובדים, זה דבר שחסר שם.

לא רק שם, בכלל במדינה, כל הזמן מספר העובדים המאוגדים באיגודי מקצוע, נמצא בירידה מתמדת כל הזמן, וזה גם כן תוצר של המדיניות של ההסתדרות עצמה וגם של צורת ניהול שוק העבודה.

נכון. אז אנחנו כמובן באיתך-מעכי מתמקדות בדיוק בשוק תעסוקת העוני. אני אעשה סקירה מאד קצרה על אוכלוסיות מסוימות, או תחומים מסוימים - - -

בהחלט צריך לשים לב לזמן.

כן. אז נשים ערביות בשוק העבודה, ראיתי שגם שעמותת סיכוי הגישו נייר עמדה בנושא. אנחנו יודעות שכמובן שם יש בכלל בעיה של עבודה, רק רבע מהנשים הן נשים מועסקות. אנחנו יודעות שהבעיות הן לא בעיות של אי הכשרה או בעיות תרבותיות, אלה בעיות של העדר מקומות עבודה וחסמי כניסה לתוך שוק העבודה הזאת. אני כן אגיד שבעיקר בקונטקסט של התקופה האחרונה, אנחנו רואות גם פגיעה של אפליה וגילויי גזענות כנגד נשים ערביות שכבר המעט שעובדות, ובמיוחד צריך להגיד שהדבר הזה הוא אלף לא חוקי. אני יודעת שיש פה נציגות של נציבות שוויון הזדמנויות בעבודה, ובמיוחד מה שחמור שהפעם הדבר הזה מגיע מהסקטור הציבורי ובעיקר מעיריות.

גם לנשים הדתיות יש אפליה.

בהחלט. אנחנו נגיע גם לזה. והדבר הזה הוא כמובן דבר שלא חוקי ולא ראוי. אנחנו מלוות כבר משנת 2011 מאבק של סייעות במערכת החינוך, שהן נמצאות בלב העשייה החינוכית, אבל בשולי שוק העבודה. אני אגיד שמי שהובילו בהתחלה את המאבק הזה של סייעות בחינוך המיוחד זה סייעות חרדיות. היום יש כ-35,000 סייעות בכלל, בגני הילדים, בבתי הספר ובמערכת החינוך.

זו דוגמא קלאסית לכך שלמרות שזה גם מקצוע שהוא מקצוע עם ערך חינוכי וערך חברתי מאד חשוב, לנשים שלכאורה שפר מזלן ואמורות להיות מאוגדות על ידי ההסתדרות והן עובדות במקומות עבודה מוסדרים, אנחנו רואים שיש שם גם רמת שכר מאד נמוכה. הרבה מאד פגיעות. אנחנו מארגנות אותן כבר מאז שנת 2011. יש הירתמות מאד גדולה של הרבה מאד גורמים, שבאמת הביאו להישגים מאד מאד משמעותיים בתוך זה.

על עובדות קבלן אני מניחה שעוד ייאמר פה היום, אני לא אתייחס לזה, אבל אנחנו רק רוצות להגיד שעובדות קבלן זה בהחלט לא רק עובדות ניקיון, זו תופעה נרחבת, זה מדרון חלקלק שבו הרבה מאד מקצועות נשיים ומקצועות טיפול הגיעו להעסקה קבלנית.

גם הפרקטיקה של עובדות שעתיות זו פרקטיקה שהיא לכאורה חוקית, אבל בעצם היא פרקטיקה שבעיקר מעסיקה נשים, על אף העובדה שיש להן היקף משרה מלא וקבוע; ויש פה גם, גם בכנסת זו, יש כמה תיקוני חקיקה סביב הנושא של עובדות שעתיות.

אני רק אשים עוד שקף אחרון בנושא של נשים צעירות, שהוא נושא שקצת חסר לפעמים בדיונים של ארגוני נשים.

אבל ממש בקצרה, כי יש עוד אנשים שרוצים לדבר.

שבעצם יש להן פגיעות מיוחדות ואחרות מנשים מבוגרות. זהו.

תודה.

שלי, ממרכז המחקר והמידע של הכנסת. אני מאד מקווה שתוכלי לתת לנו סקירה שהיא קצת יותר רחבה ואז נוכל להיכנס לפרטים. בבקשה.

תודה. לקראת הדיון אנחנו אספנו נתונים שונים מדו"ח העוני של המוסד לביטוח לאומי והתייחסנו גם למשפחות החד-הוריות, כי הרוב הגדול של ההורים היחידים הן אימהות. התייחסנו לפילוח מקבלי הקצבאות של המוסד לביטוח לאומי, לרישומים במחלקות לשירותים חברתיים במשרד הרווחה; וכמובן כחלק מתמונה רחבה יותר, גם לנתוני תעסוקה ופערי שכר.

אז אני לא אחזור על מה שכבר נאמר, אבל מבחינת נתוני שיעורי תעסוקה, אנחנו רואים שהפערים כן הולכים ומצטמצמים, אבל זה מתקשר לפערי השכר. השכר החודשי הממוצע נמוך. זאת אומרת הנשים מצטרפות יותר לשוק העבודה, אבל השכר לא בהכרח גבוה.

נתון שהתפרסם אתמול אחר הצהריים על ידי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה לשנת 2014, מדבר על כך שפערי השכר בין המינים התרחבו בשנת 2014. זה התפרסם אתמול אחר הצהריים ובגלל זה זה לא נכנס למסמך, אבל בשנת 2014 ההכנסה הממוצעת ברוטו לחודש של אישה, היוותה 66.9% מהכנסת גבר, שמדובר בירידה.

כלומר, ירידה של 2%. זה היה משהו כמו 68%.

כן. זה התפרסם אתמול אחר הצהריים, נכון.

אני רוצה לעבור לתחולת העוני. אז אם אנחנו מדברים על תחולת העוני - - -

סליחה שאני קוטעת אותך, למרות שגם כן הסטטיסטיקה מראה שיש ירידה אפילו באופן כללי גם של הגברים. כלומר, לא רק שהפער לא הצטמצם כאשר ירד שכר הגבר, אלא להיפך, אנחנו גם כנשים קיבלנו פחות.

זה מה שקורה במשבר כלכלי בדרך כלל.

כן.

ומה שקורה במדיניות שמובילה למצב כזה. זה לא משבר סתם.

אז אני רוצה לחזור לתחולת העוני. מדו"ח העוני עולה שתחולת העוני כמובן הייתה גבוהה יותר בקרב נשים בנות 18 ומעלה. תחולת העוני לפני תשלומי העברה ומסים הייתה גבוהה ב-5 נקודות האחוז, ולאחר העברת התשלומים, היא ירדה ל-2 נקודות האחוז. זאת אומרת שתשלומי ההעברה – הקצבאות – מקטינות את הפער בתחולת העוני בין נשים וגברים, אבל הן לא סוגרות את הפער הזה.

אני רוצה גם לציין שהשוונו לאורך העשור – בין שנת 1999 עד שנת 2013 – והפער נותר זהה. זאת אומרת, מדובר על 2 נקודות האחוז. יש עליות לכאן ולכאן לאורך השנים, אבל אין איזו מגמה של צמצום בפער. זאת אומרת אנחנו באותו מצב משנת 1999.

שלי, האם בדקתם מבחינת צמצום הפער כמה הקצבאות תורמות לאוכלוסיות שונות? נגיד לחרדים, נגיד לערבים?

יש את הנתון הזה. אנחנו לא התמקדנו באוכלוסיות השונות שהן ציינת – חרדים, למרות שיש את זה כאן ואפשר לבחון. התמקדנו לדוגמא בכמה זה תרם למשפחות חד הוריות ואנחנו רואים שבאמת לקצבאות יש השפעה על תחולת העוני בקרבן, כשמדובר לפני ואחרי תשלומי ההעברה בירידה בשיעור של 33.6%.

אז אני כבר אעבור לתחולת העוני בקרב משפחות חד הוריות ואני אציין באמת שאמנם יש ירידה משנת 2012 לשנת 2013, אבל זה עדיין שיעור גבוה לעומת תחולת העוני בכלל האוכלוסייה. בקרב משפחות חד הוריות זה היה 27.5% ובכלל האוכלוסייה זה היה כ-18% - תחולת העוני לאחר תשלומי העברה ומסים.

בהתייחס למשפחות חד הוריות, אני רוצה גם לציין - - -

רק להזכיר שאנחנו מתמקדים בדרך כלל בזה כאשר מדברים על הפנים המגדריות, כי בראש 97% מהמשפחות החד הוריות עומדת אישה.

נכון, נכון. ואני רוצה להתייחס גם להיבטים אחרים שמציינים גם את עומק העוני במצב של עוני מתמשך. זאת אומרת לא רק האם ההכנסות הן מתחת לקו העוני, אלא גם ההוצאות, הוצאות בסיסיות לפעמים. אז באמת גם המדד שמודד את עומק העוני וגם את חומרת העוני וגם את העוני המתמשך, בכל אלה יש עלייה משנת 2012 לשנת 2013, בהתייחס למשפחות חד הוריות. אני רוצה לציין ש-70% מכלל המשפחות החד הוריות שנמצאות בקו העוני, הן במצב של עוני מתמשך – 70%.

עוד נתונים על נשים הרשומות במחלקות לשירותים חברתיים. אז בשנת 2013, כ-54% מכלל הרשומים במחלקות לשירותים חברתיים היו נשים. אם משווים את זה ל-1,000 נשים לעומת 1,000 גברים, אז מדובר ב-174 נשים ל-1,000 נשים, ו-151 גברים ל-1,000 גברים. זאת אומרת שהנשים פונות בשיעור יותר גבוה. כחמישית מהפניות של נשים הן בשל עוני וקשיים בהכנסה.

ואני חושבת שסקרנו את הכל. אני רק אתייחס לפילוח של קצבאות הביטוח הלאומי. אז לשנת 2013 – יותר מ-60% ממקבלי הקצבאות היו נשים. זה עמד על 63%. נשים מקבלות קצבאות באחוזים גבוהים יותר בהבטחת הכנסה, באבטלה, סיעוד, זקנה ושארים. אני רוצה לציין ש - - -

אבל גם נכות. בקרב החד הוריות יש נכות.

נכון, אבל קצבת נכות גברים מקבלים יותר. 58% מהמקבלים את קצבת הנכות הם גברים ו-42% הם גברים, בין היתר בשל משלחי יד של גברים, שלעתים מאופיינים ברמת סיכון גבוהה יותר מאשר משלחי יד של נשים.

או בגלל איך שקובעים את אחוז הנכות. נשים שיש להן משלח יד, בסופו של דבר כשקובעים להן את אחוז הנכות, בודקים אותן לפי מדד עקרת הבית ולא לפי משלח היד שלהן, וזה עוד נושא שמחייב וצריך טיפול.

עוד נקודה אחת שמתייחסת לקצבאות, ובזה אני אסיים, שאנחנו ראינו שככלל יש הלימה בין שיעור המקבלים לשיעור התשלומים. זאת אומרת, אם לדוגמא בקצבת הנכות היו לנו 42% מקבלות, אז גם סך התשלומים עמד על 42%.

יחד עם זאת, בקצבת אבטלה ובקצבת זקנה ושארים, שיעור הנשים שקיבלו קצבה היה גבוה יותר, אבל הן קיבלו פחות כסף. עכשיו, בקצבת אבטלה אפשר להסביר את זה בין היתר בגלל דמי אבטלה גבוהים יותר, שמתקשרים לנו לפערי שכר במשק. אז זה איזה שהוא מעגל כזה של תעסוקה, פער שכר.

מעגל קסמים.

לגבי זקנה ושארים, איך את מסבירה?

זקנה ושארים זו שאלה טובה. אני יודעת למה נשים מקבלות בשיעור גבוה יותר, אני לא יודעת למה הן מקבלות פחות. זאת אומרת השיעור שלהן גבוה יותר בגלל שתוחלת החיים שלהן ארוכה יותר ובגלל שגיל הפרישה לגמלאות נמוך יותר. אני לא יודעת להסביר - - -

הנושא של עקרות בית מסביר את הפער הזה.

בתשלומים.

כן.

אוקיי, תודה. אני מאד מקווה שלא כל הדיון שלנו יתמקד רק בסטטיסטיקות, כי בסופו של דבר השלכות העוני הן מעבר לעניין של מספרים ושל סטטיסטיקה. להשלכות העוני יש גם ממדים חברתיים, נפשיים, לכל מי שחי מתחת לקו העוני.

אני רוצה שנשמע את מרכז אדווה. בבקשה, נוגה.

אני בכל זאת אציג סטטיסטיקות מאד בקיצור, אבל רק כדי להראות מגמות של מה קורה עם הדברים שקורים עכשיו.

הדו"ח לגבי פערי השכר הוא שלכם?

כן, כן. אני גם אצנן קצת את ההתלהבות מנתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה שפורסמו, ואגיד שמדובר בסקרי הכנסות שלא כוללים את האוכלוסייה הבדואית בנגב.

גם דו"ח העוני של הביטוח הלאומי לשנה האחרונה, לא כלל. כי אם היו מכניסים אותם, היינו בבעיה עם ה-OECD.

אז אפשר לומר שהמוסדות הסופרים במדינת ישראל התייאשו מלפקוד את הבדואים בנגב.

כל הבדואים בנגב? כולל רהט?

כולל רהט.

הם מחוץ לדו"ח?

סקר ההכנסות של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה לא כולל עכשיו את הבדואים בנגב.

מה הטיעון?

שקשה לפקוד אותם, שיש בעיה עם המספרים, שיש בעיה עם הנתונים, שיש אי אמון. אני מציינת את זה - - -

אני חושבת שזה לא עניין של קושי בסקירה, אלא זה יותר רצון להעלות קצת את הסטטיסטיקות ואת המספרים.

גם יכול להיות.

אני מבקשת מגברתי, אולי כהחלטת ועדה, אנחנו צריכים לדרוש מהלשכה המרכזית לסטטיסטיקה להסביר לנו את הפירוש של העניין הזה.

אנחנו נדרוש ואנחנו נדרוש גם מהביטוח הלאומי להסביר.

גם כשיש אוכלוסייה לא מזוהה, עדיין לוקחים ממוצע כלשהו שצריכים להכניס אותו לתוך שקלול הממוצע. זה לא הטכניקה של מנהלי בתי הספר כדי להעלות את אחוזי ההצלחה בבגרות.

יכול להיות שזה בא מאותו מקום.

יכול להיות שאותה גישה נמצאת גם פה, או שבאמת כשמדברים על שקופים, זה מקרה טוב מאד לדעת מי השקופים. בבקשה.

אז אני אתחבר לדברים שנאמרו פה. שורש הבעיה הוא בשוק העבודה. באופן כללי רמות השכר הן נמוכות יחסית למדינות המפותחות. מדברים על שכר מינימום, היה מאבק מרשים להעלאת שכר המינימום. אנחנו צריכים להתחיל לדבר על שכר מחייה, כי נכון להיום גם שכר מינימום – משפחה עם שלושה ילדים ושני משתכרים בשכר מינימום – ענייה.

קו העוני הוא קו סטטיסטי.

אני האחרונה שאחליט בעניין הזה.

סליחה שורש כותבים בלי ו'?

בדרך כלל עם ו'.

אתה יודע שהמאיית של הוורד עובד על כתיב חסר, אז כדי למנוע מכם את הקווים האדומים המעצבנים, אני נכנעתי לו.

לפחות לה יש הסברים.

יפה.

הגרף הבא הוא גרף ממחקר של רמסיס גרא במסגרת ון ליר, על החברה הערבית, אשר מראה ארבע קבוצות באוכלוסייה. נתמקד בנשים ערביות ויהודיות. מה שאנחנו רואים פה זה את עקומת ההשתתפות בשוק התעסוקה לפי גיל. ומה שאפשר לראות לגבי נשים ערביות זה גם את שיעורי ההשתתפות הנמוכים, אבל גם את העובדה שכבר מגיל 34 מתחילה הירידה בהשתתפות, ובגילאים מבוגרים, אחרי גיל 45 – השיעורים הם נמוכים במיוחד.

אצל נשים יהודיות אפשר לראות גם ירידה משמעותית תלולה בהשתתפות בשוק העבודה, אחרי קבוצת הגיל 45 עד 54. מה אני רוצה להגיד? נשים מבוגרות נפלטות משוק העבודה או עובדות בשחור ולכן הן לא נמצאות בסטטיסטיקות. הנשים הללו תלויות להשלמת הפרנסה שלהן בהבטחת הכנסה, אבל גם בקצבת הזקנה החל מגיל 62. וחשוב שנדע שאנחנו התחלנו במאבק נגד העלאת גיל הפרישה לנשים, שהמשמעות שלו היא בדיוק זאת: קבוצה גדולה של נשים מבוגרות, שנפלטות משוק העבודה ולא מצליחות להשתלב בו חזרה, לא יהיו זכאיות לקצבאות עד גיל 64.

אז צריך לשים לב, זה על סדר היום. השר כחלון הבטיח למנות ועדה, אבל זה סיבוב שלישי של המאבק שלנו וראוי שכולנו נשנס מותנים בסיפור הזה. קודם נתקן את האפליה בשוק העבודה ואז נתקן את האפליה בזכויות גיל פרישה.

לא הבנתי, מה שאת מחדדת זה כאילו את החפיפה בין גיל הפרישה לקצבת הזקנה?

את זה שגיל הפרישה, שהוא היום 62 לנשים, המשמעות שלו זה זכאות לקצבת זקנה תלוית הכנסה, ואת זה שישנה קבוצה של נשים במקצועות צווארון כחול בעיקר, כמו מטפלות ומנקות, שבשנות ה-60 שלהן עובדות במשרה חלקית מאד, וקצבת הזקנה שהן מקבלות זה מה שיוצר להן שכר מחיה. הכוונה להעלות את גיל פרישת נשים בלי לתת אמצעי אחר לנשים האלה, תחמיר את העוני בקרב נשים בנות 60 פלוס.

יש נייר שכתבתי על הנושא הזה במסגרת המאבק, אני אשמח לשלוח לך אותו, הוא מפרט יותר את הסיפור.

תודה.

אבל אני אומרת שזה על סדר היום ובואו נשים לב לדבר הזה.

פערי שכר – זה עדיין נתונים של שנת 2013 – לא חלה מהפכה בשנת 2014. אתם יכולים לראות את הפערים בקרב יהודים ובקרב ערבים. שימו לב להכנסה החציונית של נשים. נשים יהודיות – 5,800 שקלים – זה אומר 50% מהנשים מרוויחות עד הסכום הזה. נשים ערביות – 4,228 שקלים –פחות משכר המינימום כפי שהוא כיום.

גם בקרב עצמאים ועצמאיות הפערים הם מאד גדולים. אתם יכולים לראות שנשים מרוויחות קצת פחות מ-5,000 שקלים בממוצע בחציון של עצמאיות, לעומת החציון של גברים עצמאים, שהוא בסביבות 8,000 שקלים. זאת אומרת פערי שכר הם ללא ספק גורם מרכזי.

ואני אזכיר עוד דבר אחד, הסיפור של סגרגציה תעסוקתית בשוק העבודה. 60% מהנשים מרוכזות בעשרה משלחי יד נשיים, שיש בהם רוב של נשים ומשלחי היד האלה מאופיינים בשכר נמוך. יש קשר בין מקצוע נשי לשכר נמוך. אני אתן את הדוגמאות הנפוצות – מזכירות, עובדות במקצועות הטיפול, גם נשים אקדמיות, כמו עובדות סוציאליות וכו'.

אם אנחנו מסתכלים על שכירים ושכירות לפי עשירוני הכנסה, אנחנו יכולים לראות באופן ויזואלי שהתמונה היא מאד ברורה. הנשים באדום מתרכזות בעשירוני ההכנסה הנמוכים, הגברים בכחול מתרכזים בעשירוני ההכנסה הגבוהים.

כמה סך הכל במספרים מוחלטים? כמה נשים יש בשוק העבודה.

המספרים שאתה רואה פה הם באלפים. היום בשוק העבודה יש 3.2 מיליון ומתוכן קצת פחות מ-50% - אז אנחנו מדברים על 1.5 מיליון של נשים באופן כללי.

כמה נשים מועסקות סך הכל? מה הפער בין מספר הנשים במדינה לבין מספר הנשים המועסקות, לא חשוב באיזו חלקיות משרה.

תלוי איזה גילאים אתה לוקח.

לא, מספר מוחלט, לא חשוב איזה גיל.

בגילאי העבודה העיקריים זה בסביבות 25% מהנשים לא מועסקות.

אבל במגזר הערבי הנתון גדול יותר.

ברור.

נכון, וכמובן זה מתחלק שונה.

מעגל גיל 60 קרוב ל-50%.

אני רוצה להראות ממש בשתי מילים את הסיפור של זה שמדינת הרווחה היא פחות אפקטיבית בצמצום העוני. איך אנחנו רואים את זה? קודם כל מקבלי ומקבלות הבטחת הכנסה – אתם יכולים לראות מה קורה פה בשנים השחורות – 2003, הירידה מתמשכת מאז במקבלי הבטחת הכנסה. כשהסל כולו מצטמצם והקריטריונים מצטמצמים והתנאים מצטמצמים, גם הפער הצטמצם טיפה. זה לא כי מצבן של הנשים השתפר, אלא כי מצב הגברים הורע.

הנתון החשוב יותר הוא זה - נתון מתוך מחקר של הביטוח הלאומי - ויש לנו פה את צמצום תחולת העוני בקרב נשים וגברים, אחרי תשלומי העברה, זאת אומרת קצבאות ומסים. הקו הכחול העליון זה נשים, הקו התחתון זה גברים, ומה שאתם יכולים לראות שבסוף שנות ה-90 מדינת הרווחה הועילה לנשים הרבה יותר ממה שהיא מועילה להן היום בצמצום העוני.

השאלה היא האם מדינת הרווחה היא זאת שלא מועילה, או השינוי במדיניות הכלכלית היא זאת שגורמת נזק, שאפילו מדינת הרווחה שצומצמה מאד, כבר לא מחפה על הפער הזה.

אז השקף הבא מתייחס לזה.

כלומר, לצאת בהצהרה שמדינת הרווחה לא מועילה - - -

לא אמרתי. מועילה פחות.

או מועילה פחות בלי להבהיר שבעצם היה שינוי גם במדיניות הכלכלית, כאשר יותר ויותר הולכים לכיוון של הפרטות, כאשר הולכים לתעסוקה לא ישירה, אי אפשר.

מדינת הרווחה כעיקרון מועילה פחות. או שכן?

מועילה לנשים בעוני פחות ממה שהיא הועילה. אני אראה את זה גם בשקף הזה בצורה יותר ברורה.

פחות ממה שהיה בעבר.

זאת ההצהרה השנייה. בהתחלה הייתה בלי, אז בגלל זה אמרתי לך.

המשפט שאמרת, כאילו שאת אומרת שאם תהיה מדינה קפיטליסטית היא תועיל יותר?

ממש לא. אני חושבת שאף אחד לא חושד במרכז אדווה בקידום קפיטליזם.

זאת התחושה שלה.

אתה רואה, זה גרם להתעוררות פתאומית.

לא משנה, הערתי אתכם, אבל אני אתקן את הדברים ואני אגיד – מערך הביטחון הסוציאלי היום פחות יעיל בחילוץ נשים מעוני, וזה הנתון האחרון שאני אראה שרואים בו את הסיפור הזה. זה עוני של משפחות חד הוריות, שאמרנו כבר – 100,000 משפחות שבראשן ברובן נשים. הקו הכחול זה העוני הכלכלי והקו האדום זה העוני נטו, אחרי תשלומי העברה. זאת אומרת, אחרי התערבות מדינת הרווחה.

אתם רואים שדווקא מבחינת עוני כלכלי של משפחות חד הוריות, חלה ירידה מתונה, זאת אומרת הן מצליחות להכניס יותר הכנסה ביחס לסוף שנות ה-90, אבל מבחינת העוני נטו, הוא גדל. זה בדיוק משקף - - -

תגדירי. תחדדי את ההבחנה בין עוני כלכלי לבין עוני נטו.

עוני כלכלי זה עוני לפני תשלומי העברה, שמודדים בעצם את ההכנסה מעבודה. עוני נטו זה שמודדים את כל ההכנסות מעבודה, פלוס קצבאות, פלוס מיסוי, לא בשכר ברוטו. הקו הכחול הוא שכר ברוטו. הקו האדום הוא הנטו כולל קצבאות.

חשבתי שאולי יש איזה מושג חדש, כי בהחלט אפשר להגדיר עוני כלכלי - לקחת איזה ניתוח אבסולוטי של הכנסה – מה השיפורים בהכנסות, בלי שום קשר אם היא זכאית או לא זכאית. אבל טוב ש - - -

אז זה בדיוק מה שאנחנו רואים, שהיה שיפור מסוים בשנים האחרונות, למרות שבגדול יש ירידה, אבל הירידה בהכנסות היא מתונה יותר מאשר בעוני נטו. ומה שהגרף הזה משקף, זה את מה שאמרתי קודם, שמערך הביטחון הסוציאלי פחות מצליח לעזור למשפחות חד הוריות ולנשים בעוני בכלל.

זאת אומרת שאנחנו צריכים לחשוב על שני דברים. על הסיפור של שוק העבודה - - -

זה כולל את מס ההכנסה השלילי 2010, או זה עדיין לא כולל?

זה כולל. זה נתוני הביטוח הלאומי על משפחות חד הוריות.

עד - - -

נכון.

צריך בחמש השנים האחרונות לראות לגבי מס הכנסה שלילי.

אני רוצה לסיים בזה ורק להגיד למה אנחנו צריכות לשים לב, לסיפור של שכר המחייה, לסיפור של סגרגציה תעסוקתית וגם לסיפור של תנאי הזכאות לקצבאות – מה שגם קרן דיברה עליו – והמסננים השונים, והעובדה שמערך הביטחון הסוציאלי גם נמצא בנסיגה, מבחינת היכולת שלו לחלץ מעוני.

זהו. תודה.

נמצא בנסיגה בגלל ההיקפים המוקדשים לו. הוא לא נמצא בנסיגה בגלל העיקרון.

נכון, אבל גם בגלל העיקרון. יש שחיקה מתמשכת של מערך הביטחון הסוציאלי. מאז אנחנו כבר במגמה של 12 שנים של השחיקה הזאת. פטנטים כמו מס הכנסה שלילי, שמפחיתים את תשלומי הביטחון הסוציאלי בסך הכל, מקשים על נשים לקבל את המענק הזה, או לקבל מענקים ותמיכה.

מס הכנסה שלילי לא יכול להיות מוגדר בתוך מדינת הרווחה. זה כלי כלכלי, הוא לא כלי אחר.

זה כלי כלכלי, אבל הוא מצמצם את הבטחת ההכנסה וזו מטרתו. אז זה תחליף גרוע לביטחון סוציאלי.

אז אני רק מציע לך שתגדירי, לפחות לי יהיה יותר נוח לשמוע שכלים כלכלים אלטרנטיביים שהמדינה הכניסה במקום, כחלופה לכלים של מדינת רווחה, החברתיים יותר, לא הועילו, אפילו הזיקו.

אתה צודק לגמרי ואפשר לחבר ולהזכיר פה גם את מדיניות המיסוי, שמדיניות הפחתות המס זו מדיניות שמטיבה עם העובדים המבוססים יותר והרבה פחות עם נשים. מעל 60% מהנשים לא מגיעות לסף המס בכלל. אם מדברים על מדיניות כלכלית, אז זה - - -

חשוב לחדד את הדברים האלה, כי מישהו זר שייכנס הנה יחשוב שבכלל את אומרת חברה, הקצבאות לא מועילות והקצבאות לא עונות והכלים הרווחתיים - - -

לא מועילים, אז בואו לא נשתמש בהם.

אז חבל לבזבז וכו' וכו'.

נכון.

חשוב מאד שתחדדי, שיידעו שאת מבחינתי במקום הנכון.

אוקיי, בסדר גמור.

טוב. גברת ענבל חרמוני, רוח נשית, בבקשה. אני מאד רוצה להתמקד בהשלכות של העוני.

אז שלום לכולן ולכולם. אנחנו עובדות עם נשים שהן נפגעות אלימות ואנחנו עובדות איתן על כל מה שקשור לפיתוח של עצמאות כלכלית ולכן אנחנו באמת פוגשות באופן יומיומי, כמו שחברת הכנסת עאידה אומרת, את ההשלכות של העוני. אנחנו מצאנו בעבודה היומיות שלנו ואחר כך גם במחקרים שגיבו את זה, שבעצם יש קשר הדוק שמזין אחד את השני, בין עוני לאלימות כלפי נשים ובין אלימות כלפי נשים לעוני. אז זאת אומרת זה קשר עם קשרי השפעה. זה לא רק שדבר אחד מוביל לשני, זה שני הדברים מעמיקים את התופעות.

אז בעצם פה יש לנו נתונים של אלימות כלפי נשים, סתם כדי שנדע בכיף שלנו איפה אנחנו עומדות עם הדבר הזה. אני כן רוצה גם לציין בהקשר למצב הנוכחי שקורה, שסף האלימות כולו במדינה הולך ומרקיע שחקים. אז בלי קשר למי נמצאת איפה במיקום הפוליטי-מדיני שלה, התוצאות החד משמעויות הן שכשרף האלימות עולה – בתקופות של מלחמה או בתקופות של מתיחות ביטחונית או כל מילה מכובסת אחרת - - -

והנגישות לנשק.

אז בעצם אנחנו עדות לכך שתקופה אחר כך מגיעות יותר ויותר תלונות למרכזים לטיפול באלימות במשפחה. כאשר המתח עולה בעצם נשים נפגעות יותר, כולם נפגעים ונשים כרגיל נפגעות יותר. ולכן, לצערי הרב, כל מה שאנחנו מדברות עליו עכשיו נהיה עוד יותר רלבנטי. אז רק לציין את זה ולחבר את זה למשהו שהוא סופר אקטואלי, לצערנו הרב.

מאיפה הנתונים?

אנחנו ערכנו סקירת ספרות גם מהארץ וגם מהעולם, על הקשר בין אלימות כלפי נשים לתלות כלכלית. רוב המחקרים בתחום הזה לא נעשו בארץ, וסקירת הספרות – שעשתה אותה קרני קריגל – בעצם כוללת בתוכה כמה וכמה מחקרים שזה בעצם חלק מריכוז הנתונים שעלו בסקירה הזאת. זו סקירה שבעצם רוח נשית הזמינה אותה. קרני קריגל היא דוקטורנטית.

אולי כדאי להדגיש בסטטיסטיקה הזו שאנחנו מנסים לפענח את הקשר הזה בתוך נשים שנמצאות כבר בתוך מעגל האלימות. כלומר, אנחנו לא מדברים על זה שכאילו אלימות היא תלוית מעמד סוציו-אקונומי.

אני אגיע לזה.

אלא יותר לגבי נשים שנמצאות במעגל האלימות – איך זה משפיע על היותן עניות ו - - -

וזה גם הפוך במובן הזה ואני אסביר למה אני מתכוונת. אני גם אגיע לזה עוד מעט, שבעצם כאשר אישה נמצאת במצב של תלות כלכלית ועוני, יותר קשה לה לצאת ממעגלי האלימות, מאשר אם אותה אחת הייתה נקלעת לאותו מצב – ויכול להיות שזה יקרה – אבל יש לה אמצעים כלכליים.

ויש לה אמצעים כלכליים.

בדיוק. אז בהקשר הזה וכן גם חשוב באספקט של המניעה. פה אנחנו רואים נתונים של אלימות כלפי נשים בישראל. אז אנחנו רואים שאחד הנתונים – ואני גם הדגשתי אותו – הנתון התחתון. 40% מנשים שפונות למקלטים לנשים נפגעות אלימות, זה נשים שנמצאות במצבים הכי סיכוניים ושבדרך כלל גם הן להן אלטרנטיבה אחרת לאן ללכת. מי שיש לה משפחה לברוח אליה או חברים וכו', לא תבחר בדרך כלל ללכת למקלט.

ולכן הנשים האלה שנמצאות הכי הרבה בסיכון והרבה פעמים גם בעוני מאד גדול, 40% מהן לפחות שבות אל בן הזוג הפוגע תקופה מסוימת לאחר עזיבתן את המקלט, זה לא חייב להיות מיד. וזה ממש בלית ברירה.

אני כן רוצה לומר שוב פעם, מעבר למספרים, מעבר לסטטיסטיקות, שאנחנו פוגשות, ואני מנהלת את התחום המקצועי בעמותת רוח נשית, תחתי יש צוות שלם שעובד עם אותן נשים, שבעצם לכאורה יצאו ממעגל האלימות. ואני אומרת לכאורה, כי לא תמיד זה בבת אחת ובצורה ישירה, והן מתמודדות היום עם דברים שהם לפעמים לא פחות קשים ממה שהן נאלצו להתמודד איתו כשהן היו בתוך הזוגיות, כי כשאין לך קורת גג בטוחה מעל הראש – לך ולילדים, ואין לך ביטחון תעסוקתי ואין לך ביטחון שיהיה לך מה להאכיל אותם, לפעמים אותה אישה חושבת לעצמה – ואני לא יכולה להאשים אותה – אני חושבת שגם אני אולי הייתי מקבלת את ההחלטה הזאת, שעדיף לה ובטח לילדים – לחזור לבן הזוג הפוגע, כדי שלפחות יחיו ברווחה כלכלית מסוימת.

גם לחיות בעוני, זה בעצם לחיות באלימות יום יומית וצריך להבין את זה. זו החוויה. זאת הטראומה, זו עוד טראומה שמתווספת. זה בעצם מה שחשוב לי להדגיש.

אנחנו מדברים על זה שכשמראיינים נשים, ושוב, בארץ עוד לא עשו מחקר שהוא רציני וכמו שצריך, על הקשר בין הסיבות הכלכליות לכניסה למעגלי האלימות או לקושי לצאת מהם. כאשר ראיינו נשים בארצות הברית ובעולם, הן העידו שסיבות כלכליות הן העיקריות שמונעות מהן לעזוב יחסים אלימים. הפחד הזה. אנחנו פוגשות נשים שאצל חלק גדול מהן, בני הזוג שלהן לשעבר לא משלמים להן את דמי המזונות שנקבעו ושם צריכים. הגבר הולך לו לדרכו. היה אלים, לא היה אלים, הולך לו לדרכו.

האישה נשארת עם הילדים שתלויים בה ואנחנו יודעות שלאותן נשים יש אחריות – אני רואה את זה – מאד מאד גדולה כלפי הילדים שלהן. עד שהן לא ימצאו וידעו שהילדים מסודרים, הן תמשכנה להיות בבית הפוגע ולספוג את האלימות מהמקום הבאמת מאד מאד אחראי, אשר לוקח בחשבון את הילדים ואת טובתם.

יש לי שאלה. מה קורה למגמות ולסטטיסטיקה כשאין ילדים, כשיש אישה שנשואה לגבר אלים במערכת זוגית ללא ילדים.

אני לא בדקתי את זה סטטיסטית, אני יכולה להגיד לך מהסטטיסטיקה שלנו, בתוך הארגון. תראי, אני אתן לך דוגמא. אנחנו עובדות עם נשים נפגעות אלימות, שחיות במצוקה כלכלית, בגלל שזה המנדט שלקחנו על עצמנו. ואני חייבת להגיד לך שנשים ללא ילדים, שמוקד הפגיעה הוא במשפחה, זאת אומרת מבן הזוג – פחות פונות אלינו מראש. כלומר, נשים שנמצאות יותר בקושי כלכלי וגם בקושי אדיר למצוא עבודה, ויושבת פה גם קרן שחר שעובדת איתי ומרכזת את תחום התעסוקה, אנחנו בימים אלה עסוקות מאד בלשבור את הראש האם אני יכולה לעמוד מאחורי השם שלנו – רוח נשים – עצמאות כלכלית לנשים נפגעות אלימות – כי גם אם אנחנו והמשתתפות שלנו עושות סלטות באוויר, הן מוצאות עבודה ב-5,000 שקלים, ב-6,000 שקלים, קצבת המזונות נשללת מהן ועם זה הן צריכות לפרנס ילד אחד, שניים, שלושה, ארבעה, כמה שיש.

אז לכן הן נמצאות מראש גם במצב כלכלי מסוים. ברור שאם את יחידה, זה מראש מקל.

מה זאת אומרת קצבת המזונות נשללת מהן?

3,200 שקלים זה הסכום המקסימאלי לשני ילדים ומעלה, עד 20 ילדים.

ברגע שהיא מכניסה יותר גבוה מזה, נשללת הקצבה.

זה קשור למיקום שלה מבחינת המשפחה?

לא, היא נשללת לא מהאב.

אני אסביר.

כדאי שנבהיר.

לא הבנתי. בזמן שהביטוח הלאומי משלם כחלופה?

כחלופה, כן.

כחלופה, אבל מתייחסים לזה כקצבה רגילה שמתקזזת מול שכר עבודה ולא אם הגבר היה משלם את המזונות - - -

זה לא שולל את החוב של הגבר למזונות.

לא, אבל הוא לא משלם. זה לא בנוסף.

אני מבין מה שאת אומרת. אני הגשתי הצעת חוק שאמורה לחייב אותם להמשיך לשלם, אבל אני אומר, ההגדרה נשללת. זה לא נשלל, כלומר הביטוח הלאומי מפסיק לשלם את החלופה, אבל החוב מול הבעל מצטבר. לימים, כשהוא ישלם - - -

לא, אבל כשאמרתי נשללת אני אסביר למה אני מתכוונת. הביטוח הלאומי, המדינה בעצם בצדק, מאחר שהיא לא מצליחה לגבות מהגברים שלא משלמים, נכנסת לנעלים של - - -

לא, לא, לא. זה גם כן לא מדויק, כי 70% מהקצבאות המשולמות על ידי הביטוח הלאומי, הם כן מצליחים לגבות. 70%.

אני רק אסיים את המשפט.

לפני שלוש שנים זה עמד על קרוב לשני מיליארד שקלים.

70% גובים בחזרה.

אני רק רוצה לחדד, שכשאמרתי נשללת מהם הקצבה החל מ-5,000 ₪, בעצם כל אישה – ומישהי הזכירה את זה קודם – כל אישה שמשולמת לה קצבת מזונות מהביטוח הלאומי, החל מהשקל ה-618 שהיא מרוויחה, מתחילה להתקזז לה הקצבה ונקודת ההיפוך היא בערך ב-5,000 שקלים, שאז נשללות לה גם כל הזכויות מסביב, אשר נלוות לאותה קצבה – הנחות בארנונה וכדומה.

ענבל, את חייבת לקצר. אני מבקשת לתת לענבל לסיים כמה שיותר מהר, כדי לתת לאחרים.

בסדר. אז כשאנחנו בעצם מדברים על מעגליות הקשר, אנחנו אומרות מראש מי שנמצאת במצב של תלות כלכלית נמצאת יותר בסיכון להיות באלימות, מאחר שיש לה פחות אופציות לבחירה ולמילוט. ואנחנו אומרות בנוסף שמי שכבר נמצאת והיא כבר הגיעה למצב שהיא יוצאת מהקשר, היא מוצאת את עצמה הרבה פעמים כשהיא במצב שהיא חסרת השכלה, לא הזדמנה לה האפשרות ללמוד או להשלים לימודים, חסרת ניסיון בעובדה, מאחר שהרבה פעמים הייתה לצערה ולא מבחירתה סגורה בבית כל השנים האלה, מגיעה לשוק העבודה בגיל 30, בגיל 40, בגיל 50 ואני עדה, אנחנו עדות למאמצים הכבירים שהן עושות כדי להשתלב בשוק העבודה. מאד מאד קשה וגם אז הן משתלבות כעובדות עניות. האמת, בעיני גם אם הן מרוויחות מעל הקו, הן עדיין חיות בעוני.

אז בעצם אלה הדברים שדיברנו עליהם, שזה פחות המספרים, זה יותר באמת העניין האיכותני של זה, מה קורה ביום שאחרי. כאשר אישה יוצאת ממעגל האלימות היא נתקלת במצב של העדר משאבים לה וילדים, היא מתמודדת עם המון חובות שהרבה פעמים הגבר ברוב טובו השאיר אחריו על שמה, היא נאלצת, היא, להתרחק מהסביבה המוכרת וממעגלי תמיכה. כולנו יודעים שזה משהו שמאד מאד עוזר לנו גם למצוא עבודה – להישאר בתוך סביבה מוכרת.

ניכור וכעס מצד המשפחה, כלומר היא נשארת חסרת עורף משפחתי הרבה פעמים, לא תמיד. מתמודדת עם כמה חזיתות משפטיות במקביל, זאת אומרת את כל זה אישה אחת צריכה לעשות, הרבה פעמים בלי עזרה. שוק עבודה בעייתי ונצלני, דובר על זה רבות. אני מסכימה עם כל מה שנאמר, וכל זה כאשר יש הרבה קשיים רגשיים ומחלות פיזיות, כתוצאה מהטראומה. אנחנו צריכות להבין שזה נשים שהטראומה לא פסקה והיא ממשיכה ומלווה אותן.

תודה. הייתי רוצה שתגיעי להצעות יותר מהר.

אז הנה, הגעתי. אז בעצם אנחנו מדברות על כמה דברים. ראשית, יש את התכניות של תעסוקה מגוונת. אנחנו גם מתלבטות בזה בינינו לבין עצמו, אבל בסופו של דבר כן חשבנו על זה שזה נכון להכניס גם קטגוריה של נשים נפגעות אלימות לתוך העניין הזה, מאחר שזה נשים שכן מתמודדות עם חסמים ועם קשיים באופן ספציפי וכנראה מעסיקים זקוקים לאיזה שהוא עידוד והמדינה צריכה להתערב פה, ואי אפשר להשאיר את זה רק לכוחות השוק.

אנחנו מדברות על מסגרות ממומנות, ואני לא אומרת מסובסדות, אני אומרת ממומנות. אנחנו חושבות שזה אמור להיות באמת במימון מלא של המדינה עבור פעוטות וילדים עד שעות אחר הצהריים, לפחות כל עוד שוק העבודה מחייב עבודה עד שעות מאוחרות. ניקח בחשבון – אני לא יודעת מי מכן נוסעת בתחבורה ציבורית, אני כן – ולכן אני יודעת שגם אם את צריכה להגיע מתל אביב לחולון בתחבורה ציבורית למשל, זה עוד שעה וחצי כל כיוון. אני נותנת את זה דוגמא כי זה לכאורה מקומות קרובים. כשאת צריכה להוציא את הילד מהגן ואת השני מבית הספר, זה מאד מאד מסובך.

אנחנו מדברות כן על הגדלת הקצבאות, דיברו על זה גם קודם, לנשים שאינן עובדות, מאחר שיש להכיר בזה שיש נשים ואנשים בכלל, שלא מסוגלים להשתלב בשוק התעסוקה ועדיין זה לא אומר שלא מגיעה להם קורת גג מעל הראש ואוכל לאכול ולהציע איזו שהיא תקווה לילדים שלהם.

אנחנו מדברות על הגדלת גובה ומשך הסיוע של משרד השיכון לנשים נפגעות אלימות. כיום יש סיוע בקריטריונים מסוימים, שעומד בעצם על סכום שלא מספיק לכלום, בסביבות 1,200 שקלים.

לבלטה, להיכנס לבית. לתוך משבצת קטנה.

לבלטה. הבנתי. גם בקושי.

אולי כדאי גם פה לדבר על כל הנושא של קריטריונים לקבלת דיור ציבורי, להכניס את כל הנושא של נשים מוכות לקריטריונים של הוועדה.

נכון מאד, אני מסכימה. באופן כללי אנחנו יודעים, ותראו, הדברים קשורים אחד לשני. אי אפשר לצאת לעבודה אם את גרה במאהל ארלוזורוב. סתם, דוגמא פשוט מליד הבית שלי. זה פחות עובד מה שנקרא, כשאת צריכה לצאת לעבודה מאוהל.

ענבל, תעשי לי טובה, קצר, קולע, עוד הצעה וזהו.

בסדר. אנחנו כן מדברות על השקעה תקציבית בחינוך לעצמאות כלכלית לנערות, כדי לפתח את המודעות לעניין הזה וגם הסיפור של נשים שהן יזמיות ומעוניינות לפתח עסק, אז זו הצעה בסוף כמו שאתם רואים, סיוע כספי לנשים נפגעות אלימות. תודה.

ענבל, מתחת לכל כותרת שיש לך כאן, יש גם תכנית?

לחלק מהן. מבחינתנו כן, לחלק מהן יש.

לא, כי אוקיי, כותרות הן כותרות, אבל להגיד משפט כמו השקעה תקציבית בחינוך לעצמאות כלכלית לנערות.

דווקא לזה יש לנו תכנית.

זה נחמד, אבל מי עושה את זה? משרד החינוך? איך מגיע הכסף? כמה כסף? כמה נערות?

אבל אני פה בשביל להציף, אני לא אומרת שאני יודעת הכל.

אני שאלתי.

כן, כן, אז אומרת. אנחנו מציפים את מה שנראה לנו נכון. דווקא זה הוא משהו שכן יש לנו בו תכנית.

אני אשמח שתשלחי לי.

בסדר גמור, מצוין.

כדאי להגיד שבעצם בחלק מהתכניות וההצעות קיים איזה שהוא כיוון. מתחילים את זה בכל מיני מרכזים שקיימים, מרכזי ח"ן מה שנקרא למשל לנערות, לא במימד ולא במידה שבאמת מצליחים להוציא את הנערות האלה לעתיד יותר טוב, אבל ברור שההצעות האלה, חלק מהן לפעמים מיושמות חלקית כדי לפטור את עצמנו מהעניין, ואז אומרים יש את התכנית הזאת ואת התכנית הזאת.

את צודקת במאה אחוז, גברתי יושבת הראש. מניסיוני הקצר בעבודה הפרלמנטארית וגם הממשלתית, אחת הבעיות בהתמודדות שלנו מול הממשלה, זה שלהם יש יותר כלים ויותר פרטים. אחד התפקידים של הארגונים שנמצאים כאן, הוא לסייע בידינו, אנחנו חברי הכנסת הפשוטים, שנמצאים כאן כדי לנסות לקדם נושאים, זה לצייד אותנו בפרטים. יש לנו יכולת לעמוד מול זה שמחר יבוא נציג משרד החינוך ויגיד שטויות, יש תכנית כזאת במשרד החינוך, חבל, זה בזבוז זמן, זה כותרות מיותרות ולנו אין תשובה.

לכן שאלתי. לא שאלתי את השאלה כדי חלילה לפגוע בעבודה החשובה שאתן עושות.

ברור.

אפרופו תכניות ואפרופו ממשלה ומה עושים בדיוק, ואנחנו הזכרנו לפני זה גם את כל הנושא של מדיניות הרווחה, אז אני מבקשת מגברת אפרת שרעבי, סגנית מנהל שירות פרט ומשפחה במשרד הרווחה והשירותים החברתיים, להתייחס לדרך שבה המשרד שלכם מנסה לפתור את הדברים האלה. אני יודעת שיש תכנית שנקראת נושמים לרווחה, בינתיים עוד לא נושמים. בינתיים נושמים רווחה. עוד לא הגענו למצב לנשום לרווחה.

אני מבקשת שתגידי לנו מה קורה עם התכנית הזאת, איפה היא מיושמת, ומה בדיוק היא הולכת לעשות.

אוקיי. אז אני יודעת שהזמן קצר ואני אשתדל לעשות את זה מאד ממוקד. תכנית נושמים לרווחה היא בעצם תכנית פיילוט רחבת היקף, אשר מופעלת ב-95 רשויות מקומיות בכל היישובים החלשים, בדרך כלל באשכולות 1 עד 4. היא פיילוט לשנתיים בשנים 2015-2016 בשלב הזה, כדי שאנחנו נראה איך היא מתקדמת ומה התוצאות, כי היא תכנית שבעצם מכוונת הוצאות בעבודה שיטתית ואנחנו נוכל לראות איך אנחנו מרחיבים אותה.

התקציב שלה כרגע הוא 100 מיליון שקלים לשנה. המטרה היא לקלוט 3,020 משפחות בעוני, שהן לקוחות קבועים ומתמשכים של המחלקות לשירותים חברתיים, ובעצם במודל טיפולי אינטנסיבי, לתת להן מעטפת מכל הכיוונים, בכל ההיבטים של החיים, על מנת לסייע להם להיחלץ ממעגל העוני ולחיות חיים ברווחה עצמית ועם יכולת לתעסוקה מכבדת.

נכון לעכשיו התכנית מופעלת. מספר המשפחות שנקלטו נכון לעכשיו הוא 1,975 משפחות מתוך ה-3,020. אני שמחה לציין - אפרופו הדיון הזה – ש-60% מתוך המשפחות האלה הן משפחות חד הוריות שבראשן עומדת אישה, שזה היקף יותר גבוה מההיקף שלהן באוכלוסייה. זה איזה שהוא מענה מותאם להימצאותן הרחבה של נשים בעוני.

דיברו כאן גם קודם, עוני באמת משפיע על הרבה מעבר למצב הכלכלי, משפיע על היחסים בתוך המשפחה, על השייכות לקהילה, על התפקוד בין המשפחה לסביבה שלה וגם בין הפרטים שבתוכה. התכנית הזאת כן מציעה מענים ופתרונות מאד ממוקדים. זה מה שאנחנו קוראים מן תכנית אקסקלוסיבית כזאת, כי במחלקות לשירותים חברתיים הם לא מגיעים לאפשרות של הטיפול האישי הזה, של מספר קטן של משפחות לעובד סוציאלי עם מלווה משפחתי.

עוד בשורה מאד חשובה שהתכנית הזאת מביאה, זה בעצם הקמה. בכל אחת מ-95 הרשויות של התכנית, הוא כבר מוקם מרכז עוצמה, שהתפקיד שלו היא בעצם איזו שהיא תשתית של היישוב למיצוי זכויות, לפעולות של תעסוקה של לקוחות שלה, של מחלקות שירותים חברתיים ולא רק. זאת אומרת בעצם המטרה היא להשית איזה שהם מענים גם קהילתיים, גם קבוצתיים וגם פרטניים, לכל אותם אנשים שמתקשים במעגל התעסוקה, שהזכויות שלהם לא מצליחות להתמצות וכדומה.

התכנית בנויה להיכנס ל-95 יישובים, נכון?

נכון.

בכמה היא כבר נמצאת?

היא פועלה עדיין לא בהבשלה מלאה בערך ב-93 רשויות מקומיות, כאשר יש רשויות שהתקשו להרים את התכנית מכל מיני סיבות שקשורות בטיב הרשות ובאופי שלה.

יש לזה מטצ'ינג?

אין לזה מטצ'ינג, זה 100% משרד. מדובר ברשויות חלשות מאד. אנחנו לקחנו את זה בחשבון ואנחנו עשינו את זה ב-100% משרד.

כמה במגזר הערבי?

כמעט כל הרשויות במגזר הערבי.

כמה מתוך ה-95?

אין לי פה בדיוק את הנתון הזה, אבל אני יודעת שבמחוז צפון כל הרשויות הערביות נכנסות לתכנית, שזה היקף משמעותי.

סליחה, זה לא נכון. אני יודעת בדיוק איזה רשויות. בחלק מהרשויות זה עדיין לא מופעל, הן כאילו נמצאות בתכנית, אך התכנית עוד לא התחילה לפעול, ויש חלק מהרשויות המקומיות שלא נמצאות בתכנית.

במגזר הערבי?

כן.

אז זה הרבה תלוי באיזה אשכול סוציו-אקונומי הן ממוקמות, אבל אנחנו בזמנו קיבלנו החלטה שכל הרשויות שמוגדרות באשכול סוציו-אקונומי עד 4 או עד 5, ייכנסו לתכנית כמעט באופן אוטומטי.

מבחינת ההפעלה של התכנית, היו קשיים של רשויות להתגייס, חרף העובדה שזה 100 אחוז משרד. היו כל מיני קשיים לוגיסטיים וקשיים של רשויות בכל מיני היבטים. היה קושי, ניסינו לסייע כמה שניתן. יש רשויות שעדיין לא מצליחות להתגייס לזה, אבל רוב רובן של הרשויות שנכנסו לתכנית כבר מפעילות אותה, בשלבים של גיוס כוח אדם, של גיוס משפחות, התאמה. זאת אומרת אנחנו על המסלול.

מה התקציב של התכנית?

התכנית היא כרגע לשנתיים, בהיקף של 100 מיליון שקלים לכל שנה.

100 מיליון שקלים ל-95 רשויות.

זה בערך ממוצע של מיליון שקלים ליישוב, או שזה לפי מספר התושבים?

גם לפי מספר תושבים, לפי מספר משפחות, זאת אומרת לפי כל רשות שבהתאם להיקף ולגודל שלה קיבלה אפשרות לקיים מספר מסוים של משפחות.

יש לך דוגמא אם אשאל אותך, או שאין טעם לשאול? אם נניח אני אגיד לך תגידי לי מה התקציב באחת הערים הגדולות שיש באשכולות נמוכים, נניח נצרת או סכנין מול עראבה.

בסכנין דווקא יש את התכנית.

בסדר, אבל אני רוצה לדעת אם יש יישובים - - -

בעיקרון, זה לא פחות מ-20 משפחות בכל יישוב.

אם יש יישובים נניח קטנים, שבסוף בסוף אחרי כל האמירות הגדולות מקבלים איזה 100,000 שקלים או 150,000 שקלים.

לא, לא, זה לא בנוי לפי תקציב. אנחנו עשינו את זה לפי גיוס משפחות. המודולה הכי נמוכה זה מינימום לגייס 20 משפחות לתכנית הזאת, שמקבלים את כל המעטפת.

המקסימום הוא 20 ביישובים הערבים. אין אף יישוב שיש בו יותר משפחות.

אז זה תלוי בהיקף הרשות, כי למשל בירושלים מן הסתם, שהיא הרבה יותר גדולה, אז יש יותר וברשויות אחרות זה תלוי בגודל היישוב, ביחס ישר לגודל האוכלוסייה שלו.

את צריכה להיות זהירה בימים אלה להגיד בירושלים. עכשיו את מחליטה על ירושלים הערבית - - -

לא לזה התכוונתי. אמרתי שהיא עיר גדולה, זה 900,000 תושבים, אז מן הסתם לא יגזרו רק 20 משפחות ממנה.

היא כבר חילקה.

אז כמה 20 משפחות מקבלות? כמה המימון למרכז שיש בו 20 משפחות?

בוא אני אגיד לך, זה עובד ככה, כל 20 משפחות מקבלות מלווה שהולך איתן למיצוי זכויות, נכנס לתוך המשפחה. במקום המפתח של 200 משפחות לעובד סוציאלי, פה זה טיפול ב-50 משפחות.

דברי איתי במספרים בבקשה.

זה 8,000 ₪ לכל משפחה.

לא, לא, איאד, סליחה, זה לא מתואר ככה.

אנחנו שואלים שאלות.

אני קצת מעורה בתכנית.

אני יודעת בדיוק שאתה מעורה ואני אתן לך להתייחס, אבל בינתיים תן לנו לשאול.

גברתי, תסלחי לי. תקשיבי, אנחנו לא באנו חלילה להטיל דופי בשום דבר. התפקיד שלנו לעזור לכם. לפעמים פקידים עם הרבה רצון טוב – והמילה פקיד אצלי היא לא מילה שלילית, היא מילה מאד חיובית, כי אתם בחזית. אבל לפעמים את נמצאת במצוקה של את יודעת, שאומרים מדריך, אז זה יכול להיות מדריך ברמה כזו ששווה X ומדריך בשווה אחרת ששווה Y וכו'.

אני רוצה לדעת תקציב. גייסת 20 משפחות, מה המסגרת? האם בסוף הכל הולך לתקורות כאלה ואחרות או בסופו של דבר יגיע משהו לאותן משפחות. או איזה מדריך מסכן שצריך לרוץ ממשפחה למשפחה ולא עומד בזה. אני לא יודע להגיד.

אז בוא אני אגיד לך. אלף, התכנית מלווה על ידי מחקר צמוד ומדדים של תוצאות שאנחנו הגדרנו אותן מראש. כל משפחה מגיע לה סל גמיש של 8,000 שקלים, שנועדו בעצם למילוי של כל מיני צרכים בסיסיים, להסרת חסמים שמונעים ממנה להתקדם ולהתמודד עם המצוקות האישיות שלה.

העובד הסוציאלי והמלווה הם איזה שהוא אימפוט מקצועי כדי לעזור להם להילחץ מהמצב. כסף לבד, כולנו יודעים, לא יעזור. אנחנו לא רוצים רק לתת את הדגים, אנחנו רוצים לתת גם את הדגים וגם ללמד איך - - -

בסדר, תשמעי, אבל עכשיו את נותנת לי נאום שאני צריך לנאום. תעזבי. אני רוצה מספרים. אני יודע לנאום במליאה. על הדגים והחכות אני יודע לספר כבר 20 שנה. אני רוצה לדעת בסוף מה גודל הדגים שאני הולך לדוג. בסדר, חכה, חכה, אבל היום יש בעיות סביבה, את יודעת.

חבר הכנסת פרץ, התכנית לא בנויה על סיוע כלכלי. היא בנויה על מתן הדרכה איך לצאת, לא שאני מסכימה עם הגישה, אבל - - -

גברתי יושבת הראש, אני מבין, אבל יש תקציבן, ואם הייתם מביאים עכשיו תקציבן של משרד הרווחה, אומרים לו אוקיי, אחרי שנתנו לך את השיטה, הליווי ואת המחקר והכל בסדר, כמה פר יחידה? המדריך זה והזה, אף אחד מהמשפחות לא מקבל כסף ביד, בסדר, אבל אני רוצה לדעת כמה.

אני כנראה הובנתי לא נכון. זה לא שאין תקצובים - - -

תביני, לפעמים באים פקידי המדינה והרשות כבר מרגישה שהיא מפנה את כל הרשות רק לרצות אותם בניירות וניירות וניירות. לפעמים אתה אומר עזוב אותי, בשביל ה-100 אלף שקלים האלה, תעזבו, אני אסתדר לבד. לכן אני רוצה לדעת כמה עולה יחידה של 20 איש. כשאתם מחשבים – המחקר, ההדרכה – אתם מקצים לכל יחידה X, בסוף יש עלות יחידה. אפשר לקבל מספר? מאה אלף שקלים? מיליון שקלים?

לא עשיתי את החישוב הספציפי הזה של כמה עולה העובד שבא למשפחה ל-20 איש והעובד הסוציאלי זה ל-50 משפחות, ובסל שירותים כל משפחה מקבלת 8,000 שקלים וחוץ מזה יש איזו שהיא מעטפת של עוד רכז אזורי. לא עשיתי את החישוב הזה בסופו של דבר כדי להגיד כמה כל משפחה יוצא לה מזה.

את לא יודעת להגיד לי כמה מקבל יישוב מסוים? את לא יודעת להגיד לי כמה עולה יחידה? אין לי בעיה שתחליטי מה היא יחידת החישוב שלך. יחידה של 20, 50, יישובית, לא משנה. בסוף אני רוצה להיות בטוח שלא הכל סביב זה שיש עוד כמה חוקרים שיקבלו הרבה כסף.

אני מוכנה להעביר לוועדה מסמך הרבה יותר מפורט מבחינה זו.

בואו אני אסכם את העניין, כי אני רואה שאין תשובות. אנחנו לא נקבל היום תשובות, אבל אפשר לבקש מהמשרד להעביר לנו מידע מאד מפורט, קודם כל איפה עובדת התכנית, באיזה שלבים היא נמצאת בכל יישוב, כמה ומה מספר המשפחות הנהנות מהתכנית הזאת ובנוסף לכך, את הפילוח.

כי יש הבדל בין אם רוב הכסף של התכנית בעצם מוזרם בסופו של דבר לעוד תקנים של אנשי מקצוע בתוך המשרד ואת זה אי אפשר. כלומר את אומרת לא, לפני שאת בדקת. כי בסופו של דבר, בלי לבדוק כמה נטו יתנקז לטובת המשפחות, יש הפרש בין לבוא ולהגיד ה-100 מליון שקלים, נחלק אותם במספר המשפחות ונגיד – זה מה שמקבלת כל משפחה, לבין להוריד מזה את עלות המחקר שאתם מלווים, ואת עלות כל מיני פקידים מחוזיים שעובדים בנושא הזה וכו'.

אז אני מבקשת לקבל את התקציב או הפילוח התקציבי של התכנית הזו, כדי שנדע מה היעילות של התכנית במתן השירות למשפחות עצמן.

ברשותך גברתי, רק לחדד. האם המחקר נניח הוא מחקר צבוע? הכסף שלך, ה-100 מיליון שקלים הוא כסף צבוע, שלך? או נניח לקחו איזה חוקר שאולי יש לו עוד קצת זמן פנוי מתוך המשרד ויגישו אותי על התכנית.

אני בטוחה שעשו מכרז.

או שזה קבלן חיצוני שנותן לך ליווי.

הבנתי, בסדר, אנחנו נעביר לכם את זה ברזולוציה הרבה יותר גבוהה, במסמך מסודר.

זה התפקיד שלנו לדעת.

יופי, תודה. איאד סנונו, מרכז מוסאווא. רצית להתייחס באופן יותר ספציפי.

כן, דווקא על התכנית נושמים לרווחה.

הוא ידבר על אותה תכנית. אבל ממש ממוקד.

אני אקצר. רק עדכונים, כמי שעוקב אחרי התכנית הזאת.

בתור מה? מה התפקיד שלך?

אני כלכלן במרכז מוסאווא, לזכויות האזרחים הערבים. יש לי תשובות לכבודו לגבי התקציב. אנחנו מדברים על תקציב של כ-1.5 מיליון שקלים ליישוב, לשנתיים. זה בערך משהו כמו 750,000 שקלים בשנה, ליישוב שהממוצע הוא 20 משפחות, וזה הממוצע בכל היישובים הערביים נטו.

לגבי המחקר, אגב, לפי מה שידוע לי, שאותו חוקר, פרופסור מבר אילן כבר פרש. אני לא יודע אם באמת יש עכשיו גוף שכן חוקר. זה לצורך העדכון. אני מאד מקווה שבאמת יהיה מחקר מלווה.

כמובן לגבי התכנית וקצב ההתקדמות, התכנית תקועה. אנחנו עוקבים אחריה לפחות ביישובים הערבים, והיא תקועה כמעט בכל היישובים. יש יישובים שעדיין בשלב גיוס המשפחות ותיאורטית הם היו עכשיו צריכים להיות עמוק בתוך התכנית.

אוקיי.

אבל 750,000 שקלים לשנה זה סכום בהחלט מכובד, אם הוא ישמש ישירות את היישוב.

מסכים לחלוטין.

אוקיי, בסדר. זה מכובד. יפה, אז נשמח לראות יותר פרטים.

השאלה אם עשיתם את החישוב שכל יישוב יקבל את ה-750,000 שקלים? אני לא בטוחה.

זה מה שהוא אמר. 1.5 מיליון שקלים לשנתיים.

עשיתי את החישוב הזה בדיוק לפי הפרמטרים.

זה 750,000 שקלים לשנה, זה מאד פשוט לי. תסלחו לי שאני כל הזמן יורד לרזולוציות של פרטים, כי אלוהים מצוי בפרטים וגם הדרך לגיהינום או לגן עדן היא בסוף בפרטים, לא רק בהצהרות.

לא, אני לא נגד לרדת לפרטים, אבל אני לא בטוחה שזה אמיתי בסופו של דבר.

זה מה שהוא אמר.

בסדר, אבל לפי החישוב שדיברנו עליו, שזה כולל גם כן עובדים מחוזיים וזה כולל כל מיני, אני לא בטוחה שהחלוקה הזו תסתכם בסופו של דבר בסכומים כאלה.

יש לי תכונה לתת אמון בארגונים שהם אובייקטיבים. אני יכול את הממשלה לתחקר.

אתה רומז שאני לא נותנת בהם אמון?

לא, חלילה, חלילה. אני אומר שאני יוצא מהנחה שהוא אובייקטיבי.

אני בטוחה שהוא אובייקטיבי.

אין לו הרבה סיבות להלל את המדינה.

איאד, יש לך תשובה?

כן. אז החישוב שלנו התבסס על חישוב מאד מאד פשוט, אגב. להכפיל את ה-8,000 שקלים כפול מספר המשפחות, לעשות את החישוב של העלות של המלווים פלוס העובדים הסוציאליים, פלוס מרכזי העוצמה. הסכום הזה אגב כולל את מרכזי העוצמה, שזה שלב ב' של התכנית. אז ביחד הגענו למשהו כמו 1.5 מיליון שקלים לשנתיים.

אוקיי, תודה.

אפשר לשאול שאלה? האם למלווים שמלווים את המשפחות יש את ההכשרה המתאימה?

בדרך כלל כששואלים אם אפשר לשאול שאלה, מחכים לשמוע תשובה.

אבל אני ממשיכה בשאלה. איזה הכשרות יש למלווים? מה אתם עושים?

סליחה, סליחה. אנחנו לא דנים עכשיו לפרטי פרטים בתכנית עצמה. אנחנו מנסים לראות איזה תכניות קיימות כדי להיאבק בתופעה העיקרית שאנחנו מדברים עליה היום – העוני. כלומר על התפקוד והיעילות של התכנית אפשר להקדיש דיון אחר, אבל חשוב לנו לראות מה הגישה של משרד הרווחה להיאבק בתופעת העוני.

חבר הכנסת עמיר פרץ, בבקשה.

אני מודה לך, גברתי יושבת הראש. ראשית אני רוצה להתנצל בפני כל הפורום, כי אני אעזוב אחרי דברי. אתם יודעים, היום זה יום למלחמה בעוני ויש הרבה מאד ועדות שמקיימות דיונים סביב הנושא הזה.

אני בחרתי להיות חבר מן המניין בוועדה לקידום מעמד האישה, לא במקרה, כי אני חושב שהמאבק על מעמדה של האישה משפיע על כל תחומי החיים במדינת ישראל, ובעצם זו גם תמונת ראי של מצבה של החברה הישראלית בהרבה תחומים, מזכויות אדם בסיסיות ועד לזכויות כלכליות וחברתיות.

ומעבר לזה שזו תמונת ראי, בסופו של דבר אפשר גם ללמוד כאן הרבה ולראות מה נקודות התורפה שבהן החברה הישראלית לוקה.

הדבר הראשון שכולן התייחסו כאן, כל הדוברות ששמעתי, בהחלט מבנה התעסוקה, שאלת חלוקת ההכנסות בתוך התעסוקה, שכר הנשים מול שכר הגברים, ההתפלגות המקצועית של אפיון התעסוקה. ואין מה לעשות, המגמות המתקיימות במדינת ישראל לצערי הרב, מקטינות את היקף התעסוקה המסורתית הקיימת ומגדילות יותר את התעסוקה, את המסחר ואת השירותים, כשבאופן כללי זו תעסוקה שמייצרת פחות הכנסה, פחות יציבות תעסוקתית וחלק גדול מהנשים מוצאות את עצמן נקלטות דווקא בתוך המעגל הזה של התעסוקה עם האופי החדש, המאד אגרסיבי שלה, הפחות מתגמל, הפחות מייצב. ולכן יש פה שאלה מרכזית.

אני באופן אישי חושב שככל שמעמדן של הנשים בחברה הישראלית יתחזק, כך החברה הישראלית כולה תתחזק. מי שרוצה באמת להיאבק בממדי העוני ולנסות לעשות מהלכים דרמטיים של צמצום פערי העוני, צריך בראש ובראשונה לקחת את הנשים בישראל כחוד החנית בעניין. הן לא בחרו להיות שם. הן שם כי אין להן ברירה. כל מצוקה שיש במשפחה, בסוף האישה נשארת עם המצוקה הזאת, גם אם בן הזוג ימצא לו דרך להתחמק מהעניין, להתחמק מאחריות לעניין. לאישה יש הרבה פחות אפשרויות להתחמק מהעניין.

כל קושי שהוא שקשור למערכות החינוך – היא צריכה למצוא דרך להשלים. למערכות הבריאות - היא צריכה למצוא דרך להתמודד. כלומר, האישה בסופו של דבר נמצאת בחזית של כל התהליכים והקשיים שאנחנו מתארים.

ברור לחלוטין שהאפיון הזה בין הכנסה כלכלית והכנסה שכוללת בסופו של דבר גם את הקצבאות, הוא אפיון מאד מאד חשוב. אני מאד שמח לשמוע, לא שמח על התוצאה, אבל שמעתי היום על העניין הזה שבעצם אנחנו עדיין תקועים עם השאלה הזאת של 618 שקלים. אני הגשתי הצעת חוק לפני 5 שנים, שמשנה את זה לחלוטין ואני מבין ששום דבר לא השתנה.

יש עכשיו דיון על זה בוועדה לזכויות הילד.

בסדר, דיון בשביל מה? דיונים, השאלה אם יש הצעת חוק.

לפני שתי ישיבות אנחנו אמרנו שאנחנו נעקוב אחרי הנושא הזה ואנחנו נבקש שינוי.

בכל אופן, אני מודיע שאני אחדש את הצעת החוק שלי. אז עשיתי את הצעת החוק בתיאום עם עמותת ידיד, כשנפגשנו אז קבוצות נשים רבות ברחבי הארץ ושמענו אותן בכמה מקומות. הייתה פעולה נרחבת, מקיפה, שיצרה דעת קהל, אבל אני הייתי בטוח שכבר יש שינויים אמיתיים בחקיקה ונראה שזה נשאר רק ברמה של דיון ציבורי ולא יותר מכך, ולכן אני מקווה מאד לעבור לשלב חדש, כי אני חושב שהמדינה לא מקיימת את תפקידה.

המדינה לא באמת משקיעה ומייצרת כלים כדי לגבות את אותו חוב שיש לבעלים כלפי נשותיהן. אין השקעה מספיקה. יש חוב ענק, נדמה לי שהוא מגיע למספרים שאני אפילו לא זוכר. אני לא יודע אם יש פה מישהו שיודע את המספר, אבל מדובר על מיליארדים רבים שהמדינה יכולה לגבות. גם היא תרוויח מזה. היא לא תיקח את הכל, כי אם יש אישה שזכאית ל-5,000 או 6,000 שקלים מזונות, אז ברור שכאשר המדינה תגבה במקומה, אז היא תיתן לה רק את ההפרש ותיקח לעצמה רק את מה שהיא שילמה. ונכון שזה בעיקר אינטרס של נשים, ונשים שבדרך כלל נקבעה להן קצבת מזונות יחסית יותר משופרת, אבל זו משימה חברתית ממדרגה ראשונה. זה כסף שמונח, שאפשר לטפל בו.

אני באמת מאחל כאן לכל הלוחמות, שתמשיכו להילחם בלי חשש. אנחנו, אני בכל אופן אעמוד לצדכן יחד עם יושבת הראש הוועדה ואני מקווה שהיום הזה לא יהיה רק יום של הוצאת קיטור, אלא יהיה גם יום שממנו ניכנס לתכניות עבודה ממשיות.

אני שמחה לשמוע שאתה נרתם גם כן לנושא הזה של תשלומי מזונות על ידי - - -

זו הצעת חוק לפני חמש שנים.

בסדר. אני דווקא לפני שתי ישיבות אמרתי שגם אני רוצה להמשיך, אז ככה שאנחנו יכולים להיות שותפים בנושא הזה. עוד משהו שכדאי לדעת, בקדנציה הקודמת, בממשלה הקודמת, היה כמעט סיכום בין שר הרווחה ושר האוצר בנושא הזה, וכשנאמדו העלויות שמחייבות תקציב, זה הסתכם ב-52 מיליון שקלים. כלומר, זה לא סכומים בשמיים. זה משהו אפשרי, זה משהו שעושים אותו לפעמים ומחליטים עליו תוך דקה באוצר.

מכאן אני פונה לנציגת האוצר ואני ושאלת גם בקשר להחלטה מסוג זה וגם שואלת באופן כללי, כי בדרך כלל כאילו אנחנו מתייחסים לנושא העוני, שזה עניין של רווחה, כאשר הוא באמת עניין של החלטות שמתקבלות באוצר. האם נראה בתקציב של השנתיים הבאות מגמה של מתן תקציבים לפתרון בעיות רציניות, שבאמת יכולות להוציא, הפתרון שלהם יכול להוציא את הנשים ממעגל העוני, גם בנושא של תחבורה ציבורית, גם בנושא של תמיכה במעונות יום, גם בנושא של יצירת מקומות עבודה?

התקציב הקרוב כולל בתוכו כמה מרכיבים לטיפול בעוני. אני רק מעלה פה את הקובץ הרלבנטי. קודם כל קצבת הבטחת הכנסה לקשישים, כשחלק גדול מהמקבלים שלה הן נשים, הולכת לענות ב-550 מיליון שקלים. בנוסף יש לנו ברווחה, כמו שאמרנו, גם את תכנית נושמים לרווחה.

כאשר אומרים הולכת לעלות ונותנים סכומים כל כך גדולים פר אדם.

זה משתנה לפי גיל ולפי מצב משפחתי.

בממוצע.

העלייה היא במאות שקלים לאדם.

מאות זה 200 או 900 שקלים?

זה בין 200 ל-650 שקלים. זה בערך הסכומים. שוב, זה תלוי בגיל ובמצב המשפחתי. מבחינת תעסוקה, יש לנו בינוי מעונות יום שתוקצבו ב-200 מיליון שקלים והבינוי מתבצע בפועל. הכשרה מקצועית – תקציב של 110 מיליון שקלים, שילוב בשוק התעסוקה של מגזרים שמתקשים להשתלב בשוק התעסוקה – חרדים, ערבית, משפחות חד הוריות, אנשים עם מוגבלויות – תוקצב ב-100 מיליון שקלים. יש פה רשימה מאד גדולה שהוצגה היום גם בוועדת העבודה והרווחה.

אם דיברנו על שיקום, אז הגדלת תקציבי ההחזקה, שתוקצבו ב-110 מיליון שקלים. יש תכנית חדשה של יצירת פתרונות לדיירים הזכאים לדיור ציבורי, שתוקצבה ב-280 מיליון שקלים. קצבת הילדים שהולכת לעלות יחד עם החיסכון, ביחד זה 2.6 מיליארד שקלים בתקציבים הקרובים.

הולכת להיכנס הרחבה של מס הכנסה שלישי להורים יחידים, בעלות שמוערכת ב-110 מיליון שקלים. זה ככה טעימות. אם יש עוד שאלות ספציפיות.

טעיות.

אני מוכנה להעביר את זה גם לוועדה.

כן, כן, דווקא טעימות כאלה ביום העוני.

יש טבלה שמפרטת את כל התקציבים. זה תקציבים שהועברו בעקבות דו"ח העוני של ועדת אלאלוף, תקציבים שבעצם מממשים את מסקנות הוועדה. זה מסמך שאנחנו מוכנים להעביר לוועדה.

אני אשמח לקבל לידיים שלי את המסמך הזה, למרות שאני חושבת שחלק מהבעייתיות הקיימת, והייתה לנו ביקורת קודם גם על התכנית של בניית מעונות. יש לנו גם ביקורת על התכנית של יצירת מקומות עבודה, במיוחד לנשים הערביות. אני חושבת שהבשורה של אותם תקציבים ימשיכו באותה רמה, זה לתת לנו לשמוח על הקיים, שיש לנו גם ביקורת עליו. כלומר, הייתי רוצה לשמוע על תוספות.

כל מה שאמרתי עכשיו זה תקציבים שהם מעבר למה שהיה בבסיס של שנת 2014. זה הכל תוספתי.

לא, תקציב הבנייה למעונות זה לא תוספתי.

זו תוספת על התקציב הקיים של 200 מיליון שקלים.

מה זאת אומרת תוספת?

זאת אומרת היה תקציב בינוי שהיה קבוע במשרד הכלכלה, הגדלנו את התקציב הזה בעוד 200 מיליון שקלים.

הגדלתם אותו?

כן, הגדלנו את תקציב הבינוי של מעונות יום.

כלומר עכשיו יש תקציב של 400 מיליון, או בעצם המשכתם על אותו סעיף תקציב שהיה קיים? היה קיים 200 מיליון שקלים והשארתם אותו לשנה הבאה 200 מיליון.

לא, לא, לא השארנו. זו תכנית שש שנתית, זו אותה תכנית, אבל כל שנה נותנים עוד 200 מיליון שקלים לבינוי.

בסדר, זה אומר אין תוספת, זה מה שאמרתי. אתם ממשיכים תכנית קיימת. זה לא אומר שהאוצר החליט שהוא רוצה לעשות יותר בתחום הזה. הוא ממשיך את הפעילות שהייתה קיימת.

זו תכנית שממשיכה להתקדם. כל שנה אנחנו נותנים עליה תקציבים. זאת אומרת, מאחר שבינוי הוא משהו חד פעמי, אז אנחנו מתייחסים לתקציב בינוי כל שנה כתקציב חדש, כי את בונה מעון, את לא צריכה עוד כסף לבינוי שלו. את אחרי זה צריכה כסף לתפעול שלו. אז הכסף הזה של הבינוי - - -

אני מבינה את כל מה שאת מסבירה. אני חושבת שלאור העשייה שלי עם השנים, אני מבינה את זה. אני שאלתי שאלה מאד מדויקת. האם יש עלייה בתקצוב של התכניות האלה, או האם יש תכניות חדשות. אז בעצם אין עלייה ואין תכניות חדשות.

בבינוי אין עלייה, אבל בתקציבים שבאים לאחר הבינוי, של תחזוק מעונות היום וכל מה שמעבר וסבסוד מעונות היום, ברור שיש עלייה, כי יש יותר מעונות.

מצוין, זה נכון.

זה תלוי ביצוע.

זה נכון. זה נכון. אם פותחים עוד כיתות, אז זה אומר שתצטרכו לסבסד עוד, וזה נכון. אני מתכוונת לתכניות - - -

התכנית היא שש שנתית ואנחנו פועלים לפי התכנית.

תודה רבה.

אני רוצה לרשום בפנינו, למרות שזה לא שייך לנושא, אבל עכשיו בדיוק קיבלתי הודעה שמורה מהצפון, שעובדת במחוז דרום, רצתה להיכנס לקריית הממשלה בבאר שבע. השומר מנע ממנה להיכנס, אלא לאחר שתעבור בידוק בטחוני וחיפוש גופני. בעצם הרצון היה להפשיט אותה, כדי לעשות את הבידוק הזה.

אני לא יכולתי לעבור בשקט בלי לציין את זה בישיבה, במיוחד כשאנחנו יושבים בוועדה לקידום מעמד האישה. אני חושבת שהצעדים שננקטים כבר עוברים על כל מימד אנושי ופוגעים בכבודנו כבני אדם ורציתי לציין את זה, כי בעצם אני אמשיך לעקוב אחרי המקרה אחר כך, אבל זה חלק מהמחיר שאנחנו משלמים בימים האלה.

אני נותנת את זכות הדיבור לגברת סאוסן תומא, מעמותת נשים נגד אלימות. סאוסן, אני אבקש שזה יהיה קצר, קולע. שלוש דקות, לא אאפשר יותר.

זה ממש קצר וקולע. אני רוצה קצת לדבר על האחוזים ועל הסבל שהחברה הערבית סובלת מעוני עמוק, כאשר אנחנו מדברים על כך ש-60% מהאוכלוסייה הערבית חיה מתחת לקו העוני והנשים הערביות הן ממש החוליה החלשה, לא רק בחברה הערבית, אלא גם בכל המדינה הזו.

כאשר דובר פה על אחוזי העסקה, שזה פחות מ-30% מהנשים הערביות שעובדות בשוק העבודה המודרני היום, וכל התכניות של הממשלה לשלב אותן בשוק העבודה, וזה להכשיר אותן איך לכתוב קורות חיים, איך להתראיין ואיך לצאת לסידור יום של יום עבודה, אני חושבת שזה ממש, ואני לא מזלזלת בתכניות האלה, אבל זה ממש לא יעזור לתעסוקת נשים ולהעלאת אחוז הנשים בתעסוקה, כי אנחנו לא יכולים לא לקשר בין עוני לבין תעסוקת נשים, במיוחד בחברה הערבית.

עם כל התכניות האלה, בסדר האחרון של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, אנחנו רואות שיש אחוז גדול שעולה על 50% של הסטודנטיות הערביות בתואר ראשון, בתואר שני, בתואר שלישי אפילו. כשזה עולה על 50% מהסטודנטים הערבים, שזה הנשים, זה אומר שיש נשים מוכשרות ושיש נשים שרוצות לעבוד, אבל אין מקומות עבודה ואם לא יפתרו את הבעיה הזו, ליצירת מקומות עבודה, כל התכניות שמשקיעים בהם המון כספים – זה כלום.

אז זאת ההצעה שלנו – יצירת מקומות עבודה. זה הפתרון למיגור העוני באוכלוסייה הערבית. תודה לך.

תודה.

אני מברכת את הצטרפותה של חברת הכנסת מירב בן ארי.

אני רוצה לשמוע את הגברת רותי יהושע, מהפורום למאבק בעוני, בבקשה.

שמי רותי יהושע, אני פעילה חברתית כבר 27 שנים בהרבה תחומים. בשש השנים האחרונות פעילה בפורום למאבק העוני. אני מתחברת לכל מה שנאמר, אין טעם שאני אוסיף דברים. אני רק רוצה להגיד דבר אחד. הזמן הוא לא לטובת הנשים, לפחות גם לא במקום שהן. אנחנו מאבדים זמן. זמן זה כסף. זמן זה אין לי עבודה בגיל 50 ועוד נשים כמוני, מאחר שהיינו עסוקות לצערנו בלטפל בפצעים שנמצאים בתוך הנפש שלנו.

אני נותנת רק נקודה אחת מכל הניסיון בחיים שלי והפגיעות שעברתי בחיים שלי, רק נקודה של פתרון אחד קטן. אי אפשר להחליט על נשים שחיות בעוני בשום דרך, דרך שלט רחוק. האנשים שחיים בעוני חייבים וצריכים – מדינת ישראל – לשבת באותו שולחן, כי הם לא עוברים את אותן חוויות. אף אחד לא נמצא איתי במכה או בסטירה, בפגיעה, בהתעללות, בזה שאין לי אוכל, בזה שאין לו אוכל והילדים האלה גדלים וגם הם עוברים את אותן חוויות.

מה שאני מבקשת מכנסת ישראל, אל תחליטו החלטות באוויר. יופי, אז יש אקדמיה ויש נושמים לרווחה ויש המון. אני מאד מבקשת שיתייחסו לאתגרים האישיים שלנו.

אני פעילה חברתית הרבה שנים ואני לא מקבלת על זה שכר ואני בלי עבודה היום. תודה רבה.

תודה לך.

אפשר לשאול ממה את חיה? ממה את מתפרנסת, אם את פעילה חברתית ואת לא מקבלת שכר?

אני לא מקבלת כסף, אני מקבלת קצבה.

מהביטוח הלאומי.

כן. והמטרה שלי היא לשנות כאן מדיניות במדינת ישראל. הקצבה הזאת מאד מיותרת למעבר בחיים שלי. זאת אומרת הנה, קחי קצבה, סתמי את הפה. אבל יש לי יכולות גבוהות ורצון מאד גדול לעבוד במה שאני יודעת ובמה שאני אוהבת וברמה הגבוהה שאני נמצאת בה.

תודה רבה.

גברת גל יעקובי, אחראית על תעסוקת הורים יחידים. אני מאד מבקשת לקצר.

בקצרה. בעצם מה שרציתי רק להגיד לוועדה ולנוכחות ולנוכחים כאן, זה על תכנית הדגל של משרד הכלכלה, בהקשר של הורים יחידים. אני גל יעקובי, אני מנהלת תחום של תעסוקת אוכלוסיות ייחודיות.

הורים יחידים זה התחליף של משפחות חד הוריות?

משפחות עצמאיות, הורים יחידים כל השמות האלה.

כן, ש-97% מהם זה נשים. אנחנו מדברים על נשים חד הוריות.

נכון, הנתונים מוכרים גם לנו. אז תכנית הדגל היא בעצם סיוע להורים יחידים, לנשים, למשפחות עצמאיות, בהשתתפות של מימון סל שעות גמיש, כך אנו קוראים לזה. זה בעצם מימון של טיפול בילדים, בין אם זה בקייטנות, צהרונים ובייביסטר, חוגים וכדומה, לאותם הורים ולנשים שהם מגבירי עבודה, שמקבלים או קיבלו בעבר קצבאות של ביטוח לאומי.

המשרד מפעיל מוקד טלפוני שמאפשר גם לקבל עוד נתונים ולוודא ולבדוק את הזכאות לסל השעות הזה. מדובר על אלפי שקלים שהורים יכולים לקבל, במידה והם עומדים בתנאים שלנו.

אפשר לדעת - - -

הזכאות היא לשנה וחצי בכל פעם.

אפשר לדעת את התנאים? כלומר, מה הם התנאים לזכאות?

אוקיי, אז בעצם התנאים הם מצטברים. אחד, צריך להיות זכאי לקצבאות של ביטוח לאומי – או הבטחת הכנסה או השלמת הכנסה, שתיים, צריך להיות מגביר עבודה או מגבירת עבודה, זאת אומרת מי שלא עבדה בכלל והיום היא צריכה לעבוד 22 שעות, או מי שעבדה - - -

עבדה עבודה חלקית והיום רוצה לעבור למשל למשרה מלאה.

בדיוק, או מי שעבדה חלקית ורוצה להגביר עבודה, לעבוד במשרה מלאה. מעבר לזה, צריך שיהיה ילד עד לכיתה ו', עד לגיל 12.

אפשר לדעת מה התקציב העומד לרשות המשרד לתכנית הזאת?

לתכנית הזאת, כל מי שמגישה ועומדת בתנאים, מקבלת את סל השעות.

לא. זאת לא התשובה.

בבסיס התקציב לטובת התכנית הזאת עומדים תשעה מיליון שקלים. אנחנו רחוקים מלהגיד שאנחנו ממצים את כל התקציב של הדבר הזה. אנחנו כרגע מנצלים בערך 1.5 מיליון שקלים ואנחנו עושים מאמצים - - -

עד כמה המידע על התכנית הזו נגיש?

אנחנו עושים מאמצים אקטיביים, ממש בימים אלה, יחד עם משרד הרווחה ויחד עם הביטוח הלאומי ועם עוד גופים נוספים ועם עמותות, כדי להמשיך ולפרסם את התכנית. בין היתר הסיבה שאני נמצאת כאן, דיברתי עם עמותות שהמליצו לי להגיע לכאן. אנחנו עושים באמת מאמץ אקטיבי כדי לפרסם את התכנית הזאת כמה שיותר.

המאמצים שעשינו עד היום בעיקר התמקדו בלשלוח מכתב ישירות לנשים שרלבנטיות לתכנית הזאת באמצעות מערכת הדיוור של הביטוח הלאומי, אבל מעבר לזה אנחנו רוצים באמת שכל מי שקשור ועובד עם מיצוי זכויות וברווחה ובתכניות תעסוקתיות ובתכניות שונות, יכירו את זה, כדי שגם הן והם יוכלו להפנות לתכנית הזאת.

יופי, תודה רבה. אני מאד מקווה שנגיע למצב שהמידע הזה יהיה נגיש, כי אני בטוחה שישנן נשים שזכאיות ויכולות ביחד להגיע לניצול יותר מה-9 מיליון שקלים האלה, שקיימים במשרד.

אני יכולה להסביר מדוע יש בעיה במיצוי של זה.

בקצרה. יש הרבה דוברים.

כל הנושא של הבטחת הכנסה, הדבר החיובי בו זה שהוא מוסדר בחוק, וכדי שלא תהיה הסדרה מיטיבה בחוק, המדינה חדשות לבקרים מוצאת תכניות שהן תלאי על תלאי על תלאי, שהן תכניות שיכולות להיות טובות, אבל הדרך היא לעשות את זה דרך חקיקה ולא דרך תכנית שחלק רואות וחלק לא והתקציב הוא ארעי. זו הדרך האמיתית.

אני לא יודעת אם כל דבר צריך חקיקה בשבילו, אבל לפחות שהזכאים והזכאיות הפוטנציאליים יידעו שקיימת תכנית כזאת, שאפשר להשתמש בתכנית הזאת. כי לא מתקבל על דעתי שקיים תקציב של 9 מיליון שקלים, וזה סכום פעוט כאשר מדברים על תופעות כאלה, והוא לא מנוצל. זה אומר שאנשים לא יודעים על קיום התכנית, נקודה. אי אפשר.

שמי מאירה קיפרמן. אני חושבת שיש בעיה בבירוקרטיה. בירוקרטיה לממש את הזכויות הרבה פעמים מונעת מהנשים לממש אותה, וגם אם הם יודעות, הן צריכות להתקשר לקו טלפון שלוקח הרבה מאד זמן לקבל תשובה.

אוקיי, בירוקרטיה.

בירוקרטיה.

תודה רבה.

אתם רואים שאני ממש מתלבטת, אז אני מבקשת שכל מי שתקבל את זכות הדיבור או שיקבל את זכות הדיבור, שיתחשבו בזה שיש אחרים ואחרות שרוצים עוד לדבר.

עורכת הדין קרן גרינבלט, משדולת הנשים. אם יהיו לך הצעות, זה עדיף על עוד סקירה.

אז אני באמת לא אסקור. אני אגיד שלושה משפטים. אני רק אגיד קודם שאני אמנם משדולת הנשים. שדולת הנשים חברה בקואליציה הארצית להעסקה ישירה, אז אני רק רוצה לחזור לנושא של עובדות קבלן שהוזכר כאן ממש בשתי מילים בתחילת הדיון.

צריך להגיד שרוב עובדי הקבלן הן עובדות, הן נשים. הסגרגציה התעסוקתית שנוגה דיברה עליה בהתחלה, היא קיימת כמובן באוכלוסייה הכללית, קיימת גם כן בתוך אוכלוסיית עובדות ועובדי הקבלן, ככה שעובדות הקבלן, אלה שהזכויות הסוציאליות שלהן מופרות על ימין ועל שמאל, השכר שלהן כמובן יותר נמוך, הן גם עובדות במקצועות הטיפול, בניקיון וגם במזנון הכנסת, עובדות שאנחנו מכירות היטב את הבעיות שלהן; וצריך גם להגיד בעניין הזה שהעוני מתקשר להפרטה ומתקשר לחוסר היכולת להגן על אותן נשים עובדות, על הזכויות הבסיסיות שלהן, אפילו ברמת איסור פיטורים בהריון, הגנות של חופשות.

כל הדברים שעובדת שכירה מקבלת, עובדות הקבלן נפגעות עוד יותר, חוץ מזה שהשכר שלהן נמוך, חוץ מזה שמפטרים אותן בקיץ ובחופשות. אז הן לא צוברות ותק, הן לא צוברות זכויות סוציאליות, המעגלים האלה רק הולכים ומחריפים ככל שתנאי העסקה יותר נמוכים.

וצריך להגיד בסוף ואני אסיים עם זה, שהתפקיד הכפול של נשים עובדות, שגם אחריות לטפל בילדים ובמשפחה, במיוחד החד הוריות, זה פוגע בבריאות שלהן, ביכולת שלהן למצות זכויות, ביכולת שלהן בכלל לחשוב על זה שהן צריכות עכשיו לשפר את מצבן וביכולת שלהן לגשת גם לארגונים שמנסים לסייע. היכולת שלנו להנגיש את השירותים האלה היא מוגבלת, ככל שהן עוסקות יותר בלשרוד.

אז כל הדברים האלה ככה מתקשרים אחד לשני, ולפעמים צריך גם לראות את מעוף הציפור, על כך שמאבק בתופעת עובדי הקבלן, היא מאבק בבריאות נשים, בעוני נשים, בעוני בזקנה של נשים ובכל הדברים האלה שמתקשרים אחד לשני.

אני שמחה שהעלית את הנושא או את הקשר הזה בין בריאות לבין עוני, כי זה ממש לא עלה בדיון פה, למרות שבדרך כלל באמת נשים נפגעות והבריאות שלהן נפגעת, ככל שהן עניות יותר. אני יודעת שהרבה מהנשים בגיל מתקדם, צריכות לבחור בין לקנות את התרופות שלהן לבין לקנות את המזון שהן צריכות להתקיים ממנו. הרבה נשים שהן לא זקנות אלא נשים בגילאים שונים, בגלל קשיים והיותן חלק מפריפריה רחוקה, צריכות לשקול 100,000 פעמים אם לגשת לעשות איזו שהיא בדיקה שתעלה להן כסף ותעלה להן עלות נסיעה, והן מוותרות בגלל המצב הכלכלי.

אז אני חושבת שהגיע הזמן לעשות גם כן את הקשר הזה, בין בריאות לבין מצב של עוני.

גברת סמאח אלחטיב-איוב מעמותת סיכוי, בבקשה. מאד הייתי רוצה שעכשיו נעבור לשלב של הצעות.

כן. קודם כל אני מתנצלת שאני הצטרפתי לדיון באיחור, פשוט לקחתי חלק בדיון שהיה במקביל אצל יושב ראש ועדת הרווחה, וגם שם היה מאד חשוב לשים על השולחן את הקול של האישה הערבייה ושל החברה הערבית. אז אני מתחילה בזה.

לגבי מה תכלס צריך לעשות, הציגה פה נציגת האוצר הרבה תקציבים שמקצים ותכניות וכאלה, ומה שחשוב תכלס – לאן זה מגיע בסוף ואיך מבצעים את התקציבים האלה. ושאנחנו בשנה הבאה, כשתציין הכנסת את יום העוני, אנחנו כן נרצה לראות תכנית הוליסטית עם יעדים מדידים, שמתייחסת גם ליצירת מקומות תעסוקה, גם לתשתיות תומכות תעסוקה לגבי למשל מעונות יום. יש תקציב לבינוי והתנהל פה דיון ממש פורה וענייני, שהתייחס להעדר קרקע ציבורית זמינה, שעליה צריך לבנות מעונות יום.

אז עם כל הרצונות הטובים, זה לא מספיק. בסופו של יום צריך למצות את התקציבים. ואני לא רוצה ואני גם מקווה שבשנה הבאה לא נראה תתי ביצוע בסעיפים תקציביים כאלה ואחרים.

כנ"ל לגבי תחבורה ציבורית. הרבה נשים ערביות רצו וירצו לקחת חלק ביום הזה. הן לא יכולות כי אין תחבורה ציבורית פועלת ומתקתקת ביישובים הערבים. רק לחדד, רק בשנת 2000 התחיל הנושא הזה להיכנס ליישובים, חלקם של היישובים הערבים בסובסידיית תחבורה ציבורית זה רק 7%, כשחלקם הוא 15% מכלל האוכלוסייה – תושבת הרשויות המקומיות הערביות.

אז גם בנושא הזה רוצים שהתקציבים יוגברו וגם הביצוע שלהם, עם יעדים מדידים וגם לשתף את ההנהגה הערבית, את הרשויות המקומיות הערביות וגם ייצוג של נשים ערביות, עם ביצוע ופיקוח. תודה.

תודה.

עורכת דין מיה טל מעמותת ידיד, נמצאת? בבקשה.

עמותת ידיד נמצאת בשטח כבר 17 שנים באמצעות מרכזי הזכויות שלנו, ואני דווקא רוצה להתחיל בסיפור על אישה שהגיעה אלי בשבוע שעבר, אמא חד הורית לשלושה ילדים קטינים, שדבר ראשון שהיא הניחה על השולחן זה את העובדה שאין לה חשמל היום בבית כבר שלושה ימים. כששאלתי אותה למה, היא אמרה לי שהיא צריכה לבחור בין לשלם שכר דירה לבין לשלם חשמל. היא בחרה בשכר דירה וקורת גג לילדים, אישה חכמה מאד לטעמי, ולכן אין לה חשמל היום.

אישה חד הורית פלוס שלושה קטינים שמקבלת הבטחת הכנסה, אמורה להיות זכאית לדיור ציבורי. היא זכאית לדיור ציבורי וזכאית לסיוע בשכר דירה בשיעור המוגדל, אבל בגלל ה - - - של משרד השיכון מעמידר למגער, שזאת אחת מהחברות המשכנות, איפה שהוא הכסף נתקע. אז במקום לקבל את הסכום המלא שהיא הייתה צריכה לקבל בסך 2,500 שקלים, אותה אישה קיבלה 1,170 שקלים בלבד, חצי מהסכום הזה.

היא הייתה צריכה להחליט, ממש כמו שיושבת ראש הוועדה הציגה, איך היא מחלקת את הכסף שלה – תרופות ומזון, חשמל ודירה. היא בחרה בדירה. אין לה חשמל. אין לה שיקים, כי כל השיקים חזרו וחברת החשמל כבר לא מוכנה לדבר איתה יותר. אז פה נכנסת השאלה מה אנחנו עושים בשביל אישה כזאת. קודם כל לשקם יחסים עם חברת חשמל, להתחנן, לעשות לה הסדר תשלומים וכך היה. היא עמדה בהסדר, החזירו לה את החשמל. השלב השני, להילחם מול משרד הבינוי והשיכון ומגער שיחזירו לה את הכסף.

הסיפור הקטן הזה, שהוא בעצם סיפור בירוקראטי, כי הדבר הזה ניתן היה לסידור והיא לא הייתה צריכה להגיע למצב הזה. היא המציאה את כל המסמכים. זאת תקלת מחשב, ככה הם עונים לי כשאני מבררת איתם. בלתי נסבל.

זה בעצם מביא אותנו לשתי הצעות חשובות, וההצעה הראשונה היא הודעה ששמעתי הבוקר, ששר הרווחה הודיע, שהוא מעביר את תיקון חוק המזונות, בעצם הגדלת קצבת המזונות והעלאת תקנת תקרת השכר שמאפשרת קבלת מזונות והבטחת הכנסה; וזו בעצם שבירת תקרת הזכוכית, שבעצם אנחנו מדברים היום על סכומים שיפחת הקיזוז והדיס-ריגרד מ-70% ל-31%. זאת הצעת חוק ששר הרווחה הודיע עליה הבוקר. יחיד כיום יוכל להשתכר עד 6,044 שקלים ולא לאבד את הגמלה של 1,730 שקלים; וקצבת הבטחת הכנסה לזוג עם ילד למשל, תתאפס רק בהכנסה של 8,319 שקלים, במקום 4,000 שקלים היום.

זו הצעה מהפכנית. זה דברים שחייבים לעבור לאישור. אנחנו שומעים ושמענו שהדברים האלה כל הזמן קורים. כל כנסת מחדש וכל מושב מחדש הדברים באים. הנה שעת כושר נוספת. צריך לדאוג שהדברים הללו יקרו, זה הפתח לשינוי.

הצעה שנייה היא הגדלת מאגר הדירות.

אני מקנאה בך, באופטימיות שלך.

כן. אנחנו חייבות. אני חייבת. הדבר השני זה הרחבת מאגר הדירות הציבוריות. אותה אישה, אם הייתה דירה ציבורית זמינה עבורה איפה שהוא, היא לא הייתה צריכה להמשיך ולקבל את הכסף. אישה שחייבת ומוגבלת באמצעים בהוצאה לפועל, אין לה שיקים, אין לה כרטיס אשראי, אין לה אמצעים סבירים בשוק לשכור דירה. ולכן היא תלויה כמו אוויר לנשימה בסיוע של משרד הבינוי והשיכון. זה משאיר אותנו בעצם בתוך מעגל העוני. עוברים דירות ועוברים דירות. תודה רבה.

תודה.

אני אשמח לשמוע דיווח כזה מטעם שר הרווחה, או לפחות תשובות לשאלות שכבר העברתי אליו בנושאים שדווקא חלק מהם העילית עכשיו, כשהוא יצא, אבל אם יובל המהלך הזה ותהיה חקיקה ויהיה שינוי, כמו שהעברת לנו עכשיו ושעליו הכריז השר, אני אבדוק את העניין. אם ככה, אז לפחות זה מרגיע אותי שהמכתבים שאנחנו שולחים נקראים, למרות שלא נענים.

אני יכולה להעיר על זה משהו? אני גם תיכף הולכת לגבי מה שאמרת היום על הדיס-ריגרד. קודם כל אני אתן אותך שזה מ-60% ולא 70% כמו שציינת. אנחנו צריכים להבין משהו אחד, ההודעה הזאת שיצאה היום משר הרווחה היא הודעה שצריכה כיסוי מהאוצר. אז בואו לא - - -

לא נמהר.

בואו לא נמהר, בואו לא נתבלבל. יש כאן גם את הצוות שנמצא מאחורה, שגם דיברנו על זה בוועדה לזכויות הילדה. אני מובילה את זה מסיעת כולנו, את כל הנושא – אמרו לי הורה עצמאי, אני אמשיך לקרוא לזה חד הוריות, כי זה 97% חד הוריות ו-3% גברים. אז אם זה לא טוב וזה לא מספיק פוליטקלי קורט, זה חד הוריות.

ההודעה היא הודעה חשובה, אבל היא חייבת גיבוי אוצר ולא רק שהיא חייבת, היא גם חייבת למנוע מעוד משפחות להיכנס למעגל הזה. וגם עלינו לזכור שזה שאם היא חד הורית והיא מקבלת הבטחת הכנסה, לעתים זה לא רק היכולת שלה לקבל את המזונות, זה גם הצהרונים בחינם בתל אביב וזה גן הילדים. איך אמר לי עופר, מנכ"ל הביטוח הלאומי בתל אביב – אתם יודעים, זה שהיא מקבלת את הבטחת ההכנסה, את יודעת, זה עולם שלם שנפתח בפניה של הטבות, ומן מלכודת עוני שהיא לא מצליחה.

לכן, זה לא רק זה. זה נכון, צריך להגדיל את הקיזוז ולבטל את הדיס-ריגרד. יש כאן אנשים שעובדים על זה יום ולילה, באמת אנחנו כבר התחלנו את התהליך, אבל חייב להיות לזה גיבוי מהאוצר, כי הנשים האלה באמת צריכות לקבל את הכסף וחייב להבין, ופה חשוב שתדעו, ואני לא מנותקת, ואמרה את זה נכון יושבת הראש, זהו תהליך.

אין ספק, וגם אמרנו את זה בוועדה לזכויות הילד, אמרתי את זה גם בוועדת החינוך, אמרתי את זה גם בוועדת העבודה והרווחה, אנחנו שם. אז המקום לאופטימיות זה שאנחנו שם וכל הקלסר הזה, אני יכולה להראות לכם, כולו מתעסק עם טבלאות דיס-ריגרד ואיך למצוא את הפתרון כדי שהאוצר ילך איתנו.

שתדעו שאנחנו שם, אבל כמו שאמרה יושבת הראש, יש מקום לאופטימיות עאידה ואנחנו בתהליך, אבל כן, זה ייקח זמן, אבל אנחנו שם. שתדעו.

אוקיי.

וזה ממפלגת האוצר.

ממפלגת האוצר, יופי, כנראה את יודעת דברים שאנחנו לא יודעים עליהם.

אני חייבת להתחיל לסיים את הדיון הזה, למרות שאני יודעת שעלו הרבה דברים חשובים, כי גם האורחים לדיון הבא כבר נמצאים בחוץ ומחכים.

איאד, ראיתי אותך מסמן כבר כמה פעמים. זה משהו כל כך קריטי?

כן. כדי שפשוט יידעו למה בין היתר - - -

קצר, אם זה קריטי.

כן, קצר מאד. למה באמת יש שוני במדינת ישראל, כי חלק גדול מהתקציבים שמוקצים והתקציבים שהיא דיברה עליהם, הם לא ממומשים. מדברים על מיליונים ובסוף המיליונים האלה חוזרים לאוצר. למשל, תקציב משרד הרווחה עומד על ניצול של פחות מ-50% וזו סיבה מאד מאד רצינית שאף אחד לא דיבר עליה.

בנוסף, רק עוד הערה קטנה. שמדברים על המעבר מנתוני 2012 ל-2013, שיש ירידה בממדי העוני. אבל אם נכנסים לעובי הקורה ומנתחים ובודקים, מוצאים שאחוז האוכלוסייה הערבית בתוך העוני גדל.

איאד, אנחנו התייחסנו לזה בהתחלה, כשעוד לא היית. אני לא אוכל להמשיך בסקירות עכשיו. חשבתי שיש לך הצעה קונקרטית, אבל סקירות, אני מאד מצטערת, איתן לא אוכל להמשיך, כי יש דיון נוסף. אלא אם מה שאתה הולך להגיד יעזור לנו בסיכום.

יש לי פתרון, או דרך לתקוף את הפתרון הקיים. שהפתרון המוצע, שדיברו עליו גם בוועדת הרווחה, שהוא פתרון שהוא פתרון פלט, פתרון שטוח, מבלי לפלח את זה מגזרית. הוויכוח הזה היה עוד בוועדת אלאלוף. וגם כשמדברים על נשים, אני חושב שהבעיה של אישה ערביה ממגד'ל כרום, זה לא כמו האישה היהודייה מירוחם, והפתרונות גם צריכים להיות שונים.

תודה. זה כן עוזר בסיכום.

כמו שהתחלתי את הדיון הזה, אני גם מסכמת אותו. לעוני יש כמה פנים. יש פנים מגדריות, יש פנים לאומיות ולצערי הרב לפעמים, הרבה פעמים, הפתרונות לא לוקחים את זה בחשבון.

ולכן אנחנו רואים שחלק מהצעדים שננקטים בעצם לא עוזרים לחלק מהאוכלוסיות שנמצאות מתחת לקו העוני, כי הבעיה שלהן היא שונה והפתרון אמור להיות שונה.

אני רוצה להצביע על כמה מהדברים או מהצעדים שאנחנו חייבים ומתחייבים, ואני אישית מתחייבת עליהם כיושבת ראש הוועדה:

להמשיך את המאבק הזה בעניין של תשלומי מזונות ובניסיון להפריד את זה בכלל מהעניין של שכר האמהות, כי מזונות זה בעיקר זכות הילדים וזה לא הכנסה נוספת לאמא. זה לא קצבה וזה לא הכנסה נוספת לאמא וזה לא קשור לעניין השכר שלה.

הדבר השני, כל הנושא של תשובות מהלשכה המרכזית לסטטיסטיקה ומהביטוח הלאומי, למרות שאני רוצה להגיד לכם שבתוכי אני יודעת את התשובות האמיתיות, אבל בכל זאת. אבקש תשובה מדוע הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה והביטוח הלאומי מוציאים קבוצות מהאוכלוסייה בסטטיסטיקה שהם עושים ובסקירות שהם עושים בנושא העוני ואיך זה יעזור לנו במציאת פתרונות, אם באמת חלקים נרחבים כמו הערבים הבדואים בנגב, מוצאים מדו"ח העוני של הביטוח הלאומי.

יש כמה נקודות שעלו בנושא הנשים שעברו או עוברות אלימות ואיך זה משפיע עליהן ואיך אפשר לעזור באופן ספציפי, אם זה מבחינת הכנסת הקטגוריה הזאת לקריטריונים של זכאות בדיור ציבורי ובנושא של תכניות העסקה או תעסוקה.

אבקש שכל המידע על תכניות נושמים לרווחה יועברו אלינו כדי שנוכל לעיין בו ולראות איך אפשר לדחוף את התכנית הזאת, כדי שתממש את מטרתה בצורה הכי טובה.

בכל הנושא של פרסום תכניות והנגשת המידע על תכניות קיימות, ארצה לדעת איך אתם הולכים ומתכננים להנגיש את המידע הזה, במיוחד לקבוצות או לגורמים מקצועיים שאמורים לטפל בנשים שנמצאות מתחת לקו העוני.

אני חייבת לסיים במשהו. יכול להיות שהרבה מהתכניות - ודיברנו על מדינת הרווחה והצטמצמות מדינת הרווחה לעומת כלכלה מאד ניו-ליברלית, דורסנית, שבעצם מובילה למצב כזה, שיכול להיות שאנשים עובדים יותר, אבל בעצם מקבלים פחות והתנאים הסוציאליים שלהם נשחקים יום אחרי יום, שזה אומר שבעתיד תהיה עלייה נוספת בממדי העוני.

אני מאד מקווה שנגיע לאיזה שהוא יום שננסה לפתור את הבעיה מהשורש שלה, ולא נחלק אקמול רק כדי להרגיע את המצב. כלומר, התכניות למאבק בעוני אמורות להיאבק בסיבות האמיתיות של העוני, ולא רק לעסוק בניסיון לטשטש סטטיסטיקות או בניסיון לעזור באקמול להרגעת האנשים שחיים מתחת לקו העוני.

תודה רבה לכם. אנחנו נמשיך לעקוב אחרי הדברים עליהם דיברנו. נעבור לישיבה הבאה תוך חמש דקות, אם יש מי שמעוניין להישאר.

הישיבה ננעלה בשעה 12:00.