הכנסת העשרים

מושב שני

פרוטוקול מס' 26

מישיבת הוועדה לקידום מעמד האישה ולשוויון מגדרי

יום שלישי, י"ד בחשון התשע"ו (27 באוקטובר 2015), שעה 12:00

חסמים בפני זכות הנשים בדיור

חברי הוועדה: עאידה תומא סלימאן – היו"ר

מירב בן ארי

מיכל רוזין

רות מנע - ראש תחום בכיר פרט וחריגים, מינהל לסיוע, משרד הבינוי והשיכון

יובל טלר - רפרנט שיכון, אגף התקציבים, משרד האוצר

עפרה כרמון אבן - מנהלת תחום היבטים חברתיים בתכנון, משרד הרווחה והשירותים החברתיים

עדינה בר שלום - יו"ר מכללה חרדית ירושלים והקואליציה למשפחות חד הוריות

מור ארם - פורום ארגוני צעירות

ניסים כהן - מנהל מדור אכלוס, פרזות

רחל אלרואי - מנהלת אגף נכסים, חברת עמיגור

הגר שרן - מנהלת קשרי ממשל, חברת עמיגור

שני אגמי כהן - דוברת חברת עמיגור

יהודית סידיקמן - מנכ"לית אל הלב

רן מלמד - סמנכ"ל עמותת ידיד

שני רבינוביץ' - עו"ד, ממונה על תחום הדיור, עמותת ידיד

רידא ג'אבר - עו"ד, לשכת עורכי הדין

אודיל גיגי - מרכז תמורה

צליל ארוילי - מרכז תמורה

ברכה ארג'ואני - יו"ר הקואליציה הארצית למשפחות חד הוריות ויו"ר ארגון לזכויות הדיור

חני פוזיוב - נאבקים למען דיור ציבורי בדימונה

יהודית אילני - הוועדה העממית היפואית להגנה על זכות לדיור

אריק אשרמן - רבנים למען זכויות האדם

חרמונה דניאל - המאבק לדיור ציבורי, דימונה

אורנה פרץ - פורום דיור ציבורי

רחל לסרי - פורום דיור ציבורי

נאוה שפריר - פורום דיור ציבורי

ריקי כהן בנלולו - פורום דיור ציבורי

כרמל אלמקייס - פורום דיור ציבורי

מרים חסדיה - פורום דיור ציבורי

טלי גדי - פורום דיור ציבורי

דוד גדי - פורום דיור ציבורי

נדיה אייזנר - פורום דיור ציבורי

מיטל כהן - פורום דיור ציבורי

סמדר כרוב - אזרחית מטעם פורום המים

גל לוי - אזרח

אילנית בן יצחק - אזרחית

הראל בן מיכאל - אזרחית

נל מטקלף - אזרחית

נתן שקרצי - אזרח

רחל ישראל - אזרחית

תובל ראובן - אזרח

אוריאל מוריס - אזרח

יונית סיגי - אזרחית

בנג'י מששה - אזרח

תמי סלע

דלית אזולאי

אהובה שרון, חבר המתרגמים

חסמים בפני זכות הנשים בדיור

אני מתכבדת לפתוח את ישיבת הוועדה לקידום מעמד האישה ולשוויון מגדרי. זה הדיון השני שאנחנו מקיימים היום ובישיבה זו נדון בחסמים בפני זכות הנשים בדיור. אני רוצה להתחיל ולומר שהייתה אלינו פנייה של חבר הכנסת דב חנין לקיים את הדיון הזה במסגרת יום הדיור. כמובן זאת יוזמה מבורכת להקדיש יום בכנסת כאשר הרבה מהוועדות יקדישו את הדיונים שלהן – ויתקיים גם דיון במליאה – לנושא הדיור.

מצוקת הדיור היא מצוקה שמלווה את הציבוריות הישראלית כבר כמה שנים ולפני שנתיים-שלוש התנהל מאבק שהתחיל בתל אביב בנושא של הדיור. כל המאבק הזה נצבע בצבע מסוים כך שכאשר חשבנו לקיים את הדיון, כאילו היה מובן מאליו שאנחנו הולכים לדבר על הדיור הציבורי. אני חושבת שאחת הבעיות שהייתה אז וקיימת היום היא שכל השיח סביב מצוקת הדיור לא מבליט את המרחב הרב בין סוגים שונים של מצוקת דיור שאנחנו חווים אותה במדינת ישראל. למעמד הביניים יש מצוקת דיור אבל היא לא אותה מצוקת דיור כמו שקיימת אצל השכבות המוחלשות והמודרות כאשר הבעיה שלהם לפעמים היא מול מה שנקרא הדיור הציבורי. גם לאוכלוסייה הערבית יש בעיית דיור.

כאשר אנחנו מדברים על השפעת בעיית הדיור והשלכותיה על הנשים, אנחנו חייבות להבדיל בין ההשלכות על מגוון הנשים והאוכלוסיות השונות של נשים ואיך בעיית הדיור משפיעה עליהן. אני בטוחה שאם נסתכל על נשים חרדיות או דתיות ואיך הן סובלות ממצוקת הדיור, אנחנו נמצא בעיות אחרות. כאשר מדברים על האוכלוסייה הערבית, כמובן מצוקת הדיור היא מצוקה די רצינית במיוחד לאור המדיניות הקיימת. חשבתי איך אפשר לדבר על דיור ציבורי באוכלוסייה הערבית ואכן כמעט ואי אפשר לדבר על דיור ציבורי באוכלוסייה הערבית כי לא נבנו מבנים לדיור הציבורי וכמעט ולא קיים מאגר של דירות שאפשר להשתמש בהן. אבל יש מצוקה אחרת בנושא הדיור והיא כל הנושא של בניית בתים, איך אפשר לבנות וכל הנושא של משכנתאות והקצאת אדמות כדי לבנות עליהן בתים.

לכן אני רוצה שהיום ננסה לראות את בעיות הדיור מכל הזוויות האפשריות והשלכותיהן על מגוון קבוצות הנשים האזרחיות של מדינת ישראל.

אנחנו נתחיל עם מר רן מלמד מארגון ידיד, מאחר ונתבקשנו לא להשאיר אותו לסוף, כפי שאנחנו עושים בדיונים אחרים.

רק אמרתי שיש כל כך הרבה דיונים היום וצריך ללכת מדיון לדיון.

תודה רבה על ההזדמנות. אני רוצה לדבר על מגזר, מקטע, בתוך החברה הישראלית שלטעמי מידרדר משנה לשנה לעוני כתוצאה ממדיניות מוטעית של הממשלה בתחום הדיור ואני מדבר על מה שנקרא היום על פי החוק החדש אימהות עצמאיות, אותן אנחנו רגילים להכיר כאימהות חד הוריות. אסור כבר לומר אימהות חד הוריות אלא לומר אימהות עצמאיות.

הורה עצמאי.

אימהות עצמאיות ושלושה אחוזים הורה עצמאי.

צריך להבין שמתוך 120-130 אלף משפחות של הורים יחידים, הורים עצמאיים, אחוז ניכר או מתגורר או מחכה לדיור ציבורי או נעזר בכספי הסיוע בשכר דירה של משרד הבינוי והשיכון. הסכום שמשולם היום לסיוע בשכר דירה למשפחות האלה, אינו גבוה במיוחד ובגלל שמדובר רק במפרנס יחיד ובסכומים שלא עודכנו כבר שנים רבות, אנחנו בעצם מדברים על כך שאנחנו רואים קריסה כלכלית שחוזרת ונשנית אצל אותן משפחות.

בעיות נוספות שקשורות לנושא הזה - אולי אחר כך חברתי שיושבת ליד, עורכת הדין שני רבינוביץ' תדבר על זה אם זה יתאפשר - קשורות לחסם שהביטוח הלאומי פלוס שירות התעסוקה פלוס משרד השיכון שמים אל מול פניהן של אותן אימהות שנעזרות במזונות בביטוח הלאומי ובעצם לא יכולות לקבל סיוע או זכאות לדיור ציבורי כאשר הן נמצאות במסלול מזונות ואני חושב שמדובר בכשל בירוקרטי.

הן צריכות לבחור בין שכר דירה למזונות.

בתקופה מסוימת הן אפילו לא יכלו לבחור כי לא נתנו להן לעבור. שני תוכל להסביר את זה בצורה יותר טובה.

אני אעשה את הדברים קצרים. אנחנו מדברים היום על ארבעה או חמישה דברים שאנחנו מבקשים שיעלו לסדר יומה של הכנסת ולדון בהם.

הנושא הראשון הוא באמת אותו נושא של מסלול המזונות, לעשות בו תיקון משמעותי. מדובר בנושא טכני ולא יותר.

הנושא השני הוא לעדכן באופן מידי את סכומי הסיוע בשכר דירה שניתנים, ואני לא מדבר על סכומי הסיוע שניתנים לאימהות שמחכות לקבל דירה כי אז הן מקבלות סיוע מוגדל אלא כל אלה שמקבלות סיוע רגיל בשכר דירה כזה או אחר.

הנושא השלישי הוא נוהלי משרד השיכון שדורשים מנשים או ממשפחות שרוצות לקבל דיור ציבורי, שיהיו להן לפחות שלושה ילדים במשפחה. אנחנו שומעים חדשות לבקרים את הסיפורים על הפקידה במקום זה או אחר שאומרת לאישה, לכי תעשי עוד ילד ותהיי זכאית. אלה לא סיפורים סתם אלא אלה סיפורים אמיתיים.

הנושא הרביעי שאנחנו מבקשים. על פי הנהלים ילד שמגיע לגיל 18 יורד מרשימת הילדים המזכים בזכאות לדיור ציבורי. יש מקרים בהם אימהות במשך שנים רבות ממתינות לדירה, אחד מהילדים מגיע לגיל 18 ואז האם נופלת מהרשימה. אנחנו חושבים שמי שיש לה שלושה ילדים, אוטומטית צריך להשאיר אותה בתוך הרשימה. אנחנו גם מבקשים לשנות את ההגדרה של ילד מגיל 18 לגיל 21. אנחנו יודעים היום שלפחות עד גיל 21 הילדים נשארים סמוכים על שולחן האימהות, בין אם הם הולכים לצבא, בין אם לשירות אזרחי ובין ללימודים. הם בעצם נשארים בבית.

הנושא החמישי הוא לגבי אימהות עצמאיות שלא מקבלות את המזונות שלהן דרך הביטוח הלאומי אלא דרך ההוצאה לפועל בדרך הרגילה מאחר והן לא מקבלות הבטחת הכנסה, למרות שהן עומדות בכל שאר הקריטריונים, לא זכאיות היום לדיור ציבורי. אני אסביר שוב. למרות שהביטוח הלאומי מעביר את כל הגבייה שלו להוצאה לפועל, יש לא מעט אימהות שגובות את מזונות הילדים במערכת הרגילה של ההוצאה לפועל. גם אם הן עומדות בכל התנאים של מספר הילדים, רמת הכנסה וכולי, בגלל שהן לא רשומות כמקבלות הבטחת הכנסה או השלמת הכנסה, הן לא זכאיות לדיור ציבורי. אנחנו חושבים שצריך לתקן גם את הנושא הזה.

לנו יש הצעות חוק מוכנות לכל הנושאים האלה שהעליתי. אם שני יכולה להסביר ברגע את הבעיה של המזונות והבטחת הכנסה, אני אשמח. תודה לוועדה.

אני אפרט לגבי שתי קבוצות, הקבוצה הראשונה והקבוצה האחרונה עליהן דיבר רן. בעצם מדובר על נשים שסמנטיקה מונעת מהן להיות זכאיות לדיור ציבורי וזה בגלל שאו שהן מקבלות מזונות דרך הגרוש שלהן או שהן מקבלות מזונות במסלול מזונות של הביטוח הלאומי. הן עומדות בכל הקריטריונים האחרים לדיור ציבורי, כולל הכנסה, כולל הסכום שהן מקבלות דרך מסלול המזונות, אבל הן לא מקבלות דיור ציבורי מאחר והן לא מקבלות מה שנקרא קצבת הבטחת הכנסה.

עד לפני כשנה וחצי לא הייתה בידי הנשים האלה אפילו אפשרות בחירה, לבחור לקבל קצבת הבטחת הכנסה מאחר שהמדיניות של המוסד לביטוח לאומי לא אפשרה להם זאת. ברגע שהן נקראות גרושות, הן חייבות לקבל כסף דרך מסלול המזונות. אם הן היו פונות למחלקת הבטחת הכנסה, המחלקה הייתה אומרת להן, לא, אתן לא זכאיות ומפנה אותן למסלול המזונות.

היום, לאחר שידיד הגישה עתירות לבית המשפט בעניין הזה, לכאורה חל שינוי במדיניות הביטוח הלאומי ולכאורה נשים כן זכאיות לעבור למסלול הבטחת הכנסה. לצערי הרב זה לא פותר את הבעיה וזאת משתי סיבות. ראשית, בפן הפרקטי, למרות שהנהלת הביטוח הלאומי כן שינתה את המדיניות הזאת, לצערי הרב לא כל הפקידים והפקידות של ביטוח לאומי מעודכנים לגבי שינוי המדיניות הזאת ורבות הן הנשים שעדיין נתקלות בתשובה של מחלקת הבטחת הכנסה: לא, אתן לא זכאיות, אתן חייבות לקבל רק מסלול מזונות. שנית, גם נשים אלה שכן מצליחות לעבור את הבירוקרטיה הזאת ולעבור למסלול של הבטחת הכנסה, התקופה שהן קיבלו מזונות לא נחשבת על ידי משרד השיכון ולכן הן עדיין יצטרכו לחכות או את השנתיים או את השנה כדי להיות זכאיות לדיור ציבורי. בנוסף לכך, אנחנו חושבות שזה לא ראוי ולא נכון לחייב את האימהות העצמאיות האלה לעבור למסלול הבטחת הכנסה. יש סיבה שהמחוקק ראה לנכון לאפשר לאימהות עצמאיות לקבל כסף באמצעות מסלול מזונות. מדובר כאן בקבוצה ייחודית שיש סיבה שצריך לתת לה הטבות אחרות שלא קשורות לדיור ולא קשורות לכסף שהן מקבלות, זה בדיוק אותו סכום כסף, אבל יש הטבות אחרות שנלוות לזה ולכן לא ראוי ולא נכון לחייב אותן לעבור למסלול של הבטחת הכנסה רק כדי להיות זכאיות לדיור ציבורי.

לכן הפתרון שאנחנו מציעים הוא מאוד פשוט והוא לאפשר לאימהות עצמאיות שמקבלות מזונות, בין אם זה מביטוח לאומי ובין אם זה מהגרוש, כן להיות זכאיות לדיור ציבורי. אם משרד השיכון חושב שנדרש מבחן מיצוי כושר השתכרות, לוודא שהן לדוגמה מחפשות עבודה, משרד השיכון יכול לבחון אותן בעצמו או לתאם מול הביטוח הלאומי ומול שירות התעסוקה שיהיה מבחן כזה. אין שום סיבה לשלול את הזכאות שלהן לדיור ציבורי בגלל שהן מקבלות מזונות.

מה התשובה של המשרד?

אני יודעת שלמשרד יש תשובה. אני בטוחה שהמשרד ירצה להתייחס לעוד כמה דברים שיעלו תוך כדי הדיון. בואו ניתן לעוד נציג או שניים להעלות את הדברים ואז נקבל תשובה ממשרד השיכון. בסדר.

גברת ריקי בן לולו מפורום דיור ציבורי, בבקשה.

בוקר טוב לכולם. מאוד משמח להגיע ולדון ביום החשוב הזה שבמהות שלו בעצם יש את הזכות לקורת גג. אנחנו נמצאים כאן כבר ביום הדיור הרביעי כאשר היינו כאן לפני שלוש שנים והעלינו את אותם נושאים שוב ושוב. אנחנו בעצם רואים שההתקדמות היא איטית בכל התפיסה של נשים לדיור ציבורי. אני חייבת להדגיש לגבי הנושא של הסיוע בשכר דירה שמאוד קשה לממש אותו וצריך לדעת כמה נשים לא מממשות את הסיוע הזה, לכמה מופסק הסיוע וכמה זמן עובר עד שהן מצליחות לחדש את הזכאות. הזמן הזה שאישה לא מקבלת את הסיוע בשכר דירה שלה, זה זמן קריטי שיוצר מצב בו תופחים החובות ואי עמידה בתשלומי שכר הדירה. נשים שמקבלות את הסיוע בשכר דירה, מלכתחילה ההכנסה שלהן נמוכה והן צריכות להשלים נתח מאוד מאוד גדול מההכנסה שלהן.

הבעיה הגדולה ביותר היא בעיה של גידול הילדים בתוך המצב הזה. הייתי מאוד שמחה לו הוועדה לזכויות הילד הייתה יושבת כאן אתנו, אבל מכיוון שלא כך, אי אפשר לנתק את הדברים האלה כי הילדים בדיור הציבורי, באין דיור ציבורי, מפתחים הרבה הרבה קשיים שמן הסתם הנשים החד הוריות צריכות להתמודד אתם, אם אלה בעיות רגשיות כאשר כל שנה הם צריכים לעבור מבית לבית.

לפעמים מבית ספר לבית ספר.

יש ילדים בגיל תשע שיכולים לספר שהם עברו מעל עשרים דירות והם לא זוכרים מי הייתה הגננת שלהם, הם לא זוכרים מי הייתה אמורה, באיזה בית ספר למדו והם נמנעים מליצור קשרים חברתיים כי יש להם כבר חרדת נטישה. המסלול הזה הוא בעצם הרסני לילדים. אנחנו גם שומעים שנשים נאלצות, בגלל המצוקה הקשה הזאת של הילדים, להעביר את הילדים לגדול בפנימיות. במקרים אחרים האימא תיחשב כלא כשירה להיות אימא בגלל שהיא לא מצליחה לספק את קורת הגג היציבה לילדים ובמקרה הזה הילדים נלקחים מהבית וגדלים במוסדות המדינה, אם זה במערך הפנימייתי ואם זה במוסדות של הרווחה, שם העלות של המדינה הרבה יותר יקרה. בעצם יש כסף אבל מעדיפים להעביר אותו על מנת לגדל את הילדים במיקור חוץ, כך אני קוראת לזה. המדינה מוכנה לשלם 10,000 שקלים בחודש בממוצע לילד בתוך מסגרת. הסתכלתי אתמול בטבלת השכירויות וב-10,000 שקלים לחודש אפשר לשכור דירה בכיכר המדינה. זאת אומרת, איפה העלויות ואני שואלת למה המדינה מעדיפה להוציא את הילדים מתוך הבתים האלה הלא יציבים במקום לספק חלופות זולות יותר שייתנו לילדים ולאימהות עצמן עוגן וקרש ממנו לצאת החוצה ולהיות מועילים לחברה ולא נטל עליה.

לפני שבוע קיימנו כאן דיון בנושא העוני ודיברנו על נשים בעוני ועל ילדים בעוני. אני חושבת שאי אפשר לפעמים לקיים את שני הדיונים האלה בנפרד כי בעצם בהרבה מקרים אנחנו מדברים על אותה קבוצה, על אותו ציבור שבעצם הוא זקוק לסיוע, זקוק לדיור בגלל היותו מתחת לקו העוני. הנושא האחר הוא למה לא לחשוב שכל מי שנמצא תחת קו העוני מחויב בסיוע בדיור.

אני חושבת שהעלית כמה נקודות. ידעתי שיעלו עוד נקודות שנצטרך לקבל תשובה עליהן.

יש לי עוד שתי נקודות קטנות. אני רוצה להעלות את הסוגיה של נשים שהן נפגעות אלימות, שיוצאות לתוך מקלטים. הייתה התקדמות בנושא של זכויות רכישה אבל אני שואלת האם נשים שיוצאות ממקלט, שיצאו מתוך דירה של דיור ציבורי, מקבלות דירה, האם הן עוברות לדירה או האם הן עוברות למסלול של סיוע בשכר דירה ולהמתנה? את זה צריך לבחון כי זה מהווה חסם משמעותי בפני נשים שצריכות לצאת מתוך מעגל האלימות.

עוד סוגיה שמאוד חשוב לי להעלות אותה, הנושא של האימא כמפרנסת יחידה והשכירות בתוך הדירות של הדיור הציבורי צריכה להיות בהתאם להכנסה שלה ולקחת בחשבון שהיא מפרנסת יחידה בתוך הבית, זאת אומרת, שכר הדירה שהיא משלמת בתוך הדירה, כשהיא כבר דיירת בדיור הציבורי.

אני בטוחה שנקבל תשובות, אבל אני רוצה להדגיש שאנחנו ממש בתחילת המושב הקודם ביקשנו החלת דין רציפות על הצעת החוק שנותנת לנשים נפגעות אלימות, אלה ששהו במקלטים, לצבור את תקופות השהות שלהם במקלטים כתקופה, לזכותן בדיור הציבורי.

השאלה אם אישה שיוצאת ממקלט, יש לה כסף לקנות את הבית.

אנחנו לא נפתור את כל הבעיות בפעם אחת ובחוק אחד. נצטרך לעבור מחוק לחוק. לפחות העברנו וקיבלנו את החלת דין הרציפות ותוך שבועיים, אני מקווה, נתחיל בוועדה הזאת להכין את החוק. כעל הנושא של נשים ששוהות במקלט, יוצאות ורוצות להתחיל חיים עצמאיים ורוצות זכאות לעניין שכר דירה או לדירה מהדיור הציבורי, גם זה נושא שמחייב טיפול כקטגוריה שמזכה אותן. רק השבוע הזה טיפלתי בנושא של אישה שהיא בסכנה גבוהה מאוד, היא זכאית לקבל סיוע בשכר דירה והיא מקבלת משהו כמו 700 שקלים לחודש.

מה אפשר לשכור ב-700 שקלים לחודש?

אולי שירותים.

גם באלפיים שקלים אי אפשר.

אני לא בטוחה.

הדיון הזה הוא חשוב ביותר. אמרתי גם בשבוע שעבר במליאת הכנסת ביום העוני שלעוני יש שם, מגדר, צבע, מוצא. אין ספק שאנחנו יודעות שמי שסובל בעיקר, בטח בנושא הדיור הציבורי, אלה הן הנשים.

אני חייבת לומר שאתמול היה לי רגע של נפילה מול היועצים הפרלמנטריים שלי. כמה פעמים אני יכולה להפנות לשר עוד אישה ועוד אישה ועוד פנייה ועוד פנייה? אני קצת מרגישה חסרת אונים. זה מאוד מאוד קשה. יש כאן מצוקה אמיתית.

בנוסף על כך, הדברים הקטנים כל כך מקשים על החיים. אם מדברים על סיוע בשכר דירה, קודם כל, אני לא יודעת אם זה עלה כאן אבל חשוב להגיד, המשרד ממליץ לנשים לא להירשם לקבל דיור ציבורי ובמקום זה לקבל את הסיוע בשכר דירה. כלומר, זה או או. זה לא שבינתיים את בתור לדירה. אם את רוצה סיוע, תוותרי על התור. אני לא יודעת אם זה חוקי, אבל אומרים לנשים שוב ושוב שאת תקבלי סיוע, אל תירשמי לדיור ציבורי.

הסכומים שניתנים, ואני יודעת שהייתה העלאה, השר אורי אריאל העלה את הסכומים, הם עדיין לא מספיקים בשוק שלנו, שוק השכירות. מה, אנחנו לא חיים כאן במציאות? השוק משתולל. הנדל"ן, עם כל ההבטחות, עדיין המחירים בשמים וגם כשנותנים סכומים אפילו יפים, הם בוודאי לא מספיקים לא רק לשכר דירה אלא לא ליותר מכך.

יש בעיות בירוקרטיות קשות מאוד. רק היום פנתה אלי אישה שקיבלה אישור לסיוע בשכר דירה. היא מקבלת סיוע בשכר דירה ומשום מה בגלל שהייתה איזו בעיה בירוקרטית, לא הבנתי בדיוק, אתם משלמים פעמיים בחודש, מעבירים ב-25 בחודש וב-5 בחודש, העבירו חברה, בגלל בירוקרטיה – היא לא קיבלה. המשרד אומר לה, אין בעיה, ייקח שבוע, עשרה ימים והכסף יעבור, אבל לאותה אישה זה אומר שהיא צריכה לקחת בהקפה במכולת. אני נשבעת לכם, מאז הייתי ילדה לא שמעתי שעדיין מכולת נותנת בהקפה. היא לוקחת בהקפה במכולת, היא נסמכת על חברים והכול בשביל שבוע עד עשרה ימים של הבירוקרטיה של המשרד שלא העביר לה את הכסף שהיא זכאית לו. אני כבר לא מדברת על אלה שלא זכאים. בעיות בירוקרטיות שמביאות נשים למצוקה קשה ופשוט זה נראה כמו התעמרות וחוסר הבנה.

בנוסף, תתייחסו לעובדה שיש הרבה - או לפחות כך אני שומעת – דירות שעומדות ריקות, הרבה מאוד דירות שהן קטנות ולא מתאימות למשפחות ועומדות ריקות ולא עושים ניסיון לשפץ ולתקן על מנת שיתאימו למשפחות מרובות ילדים. באמת, בואו ננסה לעבוד ביחד ולקדם. ברור לי שיש מצוקת דירות, ברור לי שהממשלה לא מתקצבת בניית דירות חדשות, הכול אני יודעת, אבל בואו ננסה בכל זאת לשנות את הסיטואציה הנוראית שקיימת כרגע, לפחות את הבירוקרטיה, לפחות את היחס לאותן נשים, ההבנה שהמצוקה כאן היא אמיתית.

בעניין של שיפוץ דירות, כמי שבאה מהעיר עכו, אני יודעת על מצוקת הדיור שקיימת ועצם העובדה שבעכו העתיקה למשל אי אפשר לקבל משכנתא לקניית דירה כך שדיירי המקום לא יכולים לקנות את הדירות שם, אבל אני יודעת שמינימום יש כ-120 דירות סגורות בעיר העתיקה. למה לא משפצים? למה לא משתמשים בהן לדיור הציבורי? קטונתי מלהבין. מדברים על המצוקה, מדברים על הבעיה, אבל להביא לפתרונות שיכולים לא לעלות תקציבים אדירים כדי לפתור אותן, תמיד יש בעיה להגיש פתרונות.

אני רוצה לאפשר לגברת מור ארם מפורום ארגוני צעירות.

תודה. אני רוצה להביא לכאן את קול אוכלוסיית הצעירות חסרות עורף משפחתי. כשאני אומרת צעירות, הגיל הפורמלי הוא 18 עד 25 אבל אנחנו יודעות שהגילאים הם עד שלושים ומעלה. אותן צעירות שבמקרה הטוב יוצאות ממסגרות חוץ ביתיות ואז אולי יש דירות המשך, אבל במקרה הפחות טוב הן מוצאות את עצמן בלי דיור.

אלה גם צעירים.

בוודאי גם צעירים. אני מסכימה. אלה צעירות שבגלל מאפייניהן המגדריים חשופות לסכנות שונות.

זאת הערה אבל היא מייצגת פורום צעירות.

אני כן רוצה להדגיש שצעירות חשופות לסכנות אחרות לעומת הצעירים והן מוצאות פתרונות שלצערי מסכנות אותן ופוגעות בהן בדמות גבר שמנצל, סמים ואלכוהול ועוד הרבה דברים אחרים.

שולחן עגול ראש הממשלה בשנת 2014 אישר להמלצת הפורום שני פתרונות. האחד הוא דיורית שקיים באוניברסיטת תל אביב והוא מענה לצעירות בשכר דירה מאוד סמלי של מאתיים שקלים בחודש.

אני הייתי שם בשבוע שעבר. זה מקום מקסים. אני כבר יכולה להרגיע אותך ולומר שיהיה עוד אחד בתל אביב ויהיה עוד אחד בירושלים. הכסף כבר נמצא ברווחה. מי שאחראית היא גברת ציפי נחשון גליק ובעוד שבוע היא חוזרת מחופשת.

אולי כדאי לחשוב על דירה כזאת או על כמה דירות כאלה בצפון לצעירות ערביות שאין להן שום מענה.

זה עתיד להיות משוכפל באוניברסיטאות. זה דגם שאנחנו מוצאות אותו מאוד מאוד מיטיב עם הצעירות.

אני יודעת שיש הוסטל אבל לא דירה שאפשר להתנהל באופן עצמאי.

אני מזמינה אתכם להגיע. זה באמת מודל חדשני ויפה. מדובר ב-16 מיטות והצורך הוא הרבה יותר גדול.

הדבר השני שהוצג בשולחן עגול ראש הממשלה היה סיוע בשכר דירה לצעירים וצעירות. הובטחו שני מיליון שקלים לטובת סיוע כזה. עם התפזרות הכנסת, הכסף הזה נעלם ואני מבקשת את עזרת הוועדה להחזיר את הנושא הזה לסדר היום.

על מה את מדברת?

על סיוע בשכר דירה לצעירים וצעירות חסרות עורף משפחתי.

אני חייבת ללכת לוועדת הכנסת, אבל לפני כן אני רוצה לומר משהו. אני אהיה יושב ראש ועדת המשנה לחסרי בית צעירים וצעירות. זה מינוי שקיבלתי לפני יומיים ובעוד שבועיים תתכנס הוועדה פעם ראשונה בראשותי בנושא של חסרי בית. אני כבר שם. יש כבר שבעה מיליון שקלים גם לדירות, יש כסף שכבר עבר לרווחה ועכשיו זה רק עניין של טיפול בקריטריונים של משרד השיכון כך שחסר בית במדינת ישראל, יוכל לקבל סיוע - תאמיני לי, אני שולטת בחומר בעל פה - גם בלי תעודת זהות וגם בלי מראה מוזנח ובטח כשהוא רוצה לשנות את מצבו. גם שר השיכון התגייס לנושא הזה ואנחנו נטפל בו.

תודה רבה לחברת הכנסת בן ארי. אני חושבת שנפתח כאן מסלול שאפשר דרך הוועדה הזאת לטפל בנושא של צעירים וצעירות.

אני הולכת להצביע בוועדת הכנסת וחוזרת.

ככה זה אצלנו. אני חושבת שיש ייחודיות בבעיות של הצעירות הערביות שכדאי מאוד להתייחס אליהן.

זאת לא רק בעיה של נשים צעירות אלא אלה נשים שעוברות את הגיל המאוחר ואין להן כבר ילדים והן נשארות בודדות.

אני יושבת ראש הארגון לזכויות הדיור, הקואליציה למשפחות חד הוריות בישראל. האמת היא שלא התכוונתי לדבר אבל הנקודה היא לא רק נקודה של נשים שהן צעירות או משפחות חד הוריות – ואני בכוונה לא אומרת נשים חד הוריות אלא אני אומרת משפחות חד הוריות – אלא הבעיה היא גם של נשים שהילדים שלהם עברו את גיל 21 ו-22 והן נחשבות היום לבודדות, הן מגיעות לגיל ארבעים, חמישים ושישים ושם אין להן פתרונות דיור. הן נחשבות בודדות והפתרונות המערכתיים בכלל בישראל, כבר שנים שאין כל פתרון לנשים כאלה שמגיעות לגיל 67 ושבעים, ואז בואו, תגיעו לבית אבות. זה משהו שרציתי לשים אותו על השולחן בנוסף לנושאים שכבר הועלו כאן.

תודה רבה. אני חושבת שאספנו מספיק שאלות, תמיהות וכעסים ועכשיו נרצה לשמוע ממשרד הבינוי והשיכון.

יש עוד כמה טענות ומענות.

אנחנו נשמע תשובות על השאלות שהועלו עד עתה ואחר כך אני אתן לכן להתייחס.

נאמרו כאן הרבה מאוד דברים בהרבה מאוד נושאים. אני אתחיל להתייחס אחד לאחד.

צעירות חסרות עורף משפחתי. אנחנו נחשפנו לעניין הזה לפני למעלה משנתיים. קיימנו איזושהי פגישה עם הגוף כדי לנסות ולראות איך אנחנו בונים תכנית סיוע מיוחדת לקבוצה הזאת. היינו בקשר עם משרד הרווחה. כמעט ובנינו את כל כללי הסיוע לתכנית ואז הלכנו עם כל החומר הזה למשרד האוצר וביקשנו כסף, כי כדי להכניס קבוצות נוספות בתכניות סיוע, צריך שיהיה לך כיסוי. עשינו את הפגישה הזאת יחד עם הרפרנטים ושם זה נעצר. לא קיבלנו כסף.

אבל, למרות שלא קיבלנו כסף ולמרות שלא בנינו תכנית סיוע, אני באופן אישי נפגשתי עם חברות הפורום והסברתי להם את כל הכללים. אנחנו מטפלים במקרים האלה אחד לאחד במסגרת ועדת חריגים. זאת אומרת, אנחנו משלמים את הכסף הזה לאנשים האלה מתקציב של ועדת חריגים ולא מתקציב סיוע רגיל ושוטף. אני לוקח את זה מתקציב חריגים ומשלמת.

יותר מזה. את אותו מסמך שהכנו עם חברי הפורום, הפצתי אותו לכל מנהלי המחלקות שלי בארץ והסברתי להם שיגלו ערנות לקבוצת הצעירות הללו שפונות לסיוע. המנהלים מגלים את הערנות, את הרגישות ואת הגמישות במסגרת הוועדות והשנים האלה מקבלות את הסיוע. אני באופן אישי בקשר ישיר אתן וכאשר יש פניות, אנחנו מקבלות ומטפלות.

הזכרתם את העניין של נשים מוכות. עבור נשים מוכות נבנתה אצלנו תכנית סיוע מיוחדת עבורן. הן לא מקבלות 700 שקלים אלא הן מתחילות ב-1,300 שקלים בשנה הראשונה, יורדות ל-1,170 שקלים ואחר כך בהדרגה יורד עוד איזשהו סכום. המסלול הזה הוא מסלול סיוע מהיר, ואני תיכף אתייחס גם לסכומים., וזה אומר שהן לא עוברות ועדות, הן לא עוברות בירוקרטיה, הן לא עוברות הרשמות. בסך הכול אני מקבלת ממנהל אגף רווחה ברשות המקומית נספח בלי שום מילה מיותרת ובו נאמר שהגברת ענה על מרכיבי אישה מוכה. המסמך הזה מתקבל והיא מקבלת את הסיוע.

כמי שטיפלה בנושא במקלט נשים, אני יודעת בדיוק במה מדובר. אנחנו העלינו כאן שאלות מאוד ספציפיות.

אני אענה על כולן.

אני מעניינת לקבל תשובות בעניין המזונות והבטחת הכנסה.

הכול רשום. עוד לא הגעתי לזה אבל אני אגע בזה.

בואי ניגש לתשובות כדי לתת לאחרים להעלות שאלות נוספות.

סיוע בשכר דירה. אנחנו שותפים מאוד לדעה שהסכומים שלנו לא מספיקים. זה נכון. אנחנו מעלים את זה בכל פורום ובכל הזדמנות. אנחנו מבקשים הגדלה של תקציבים. זה אחד הנושאים שאנחנו בוועדת אלאלוף העלינו בעדיפות ראשונה. אני יכולה לתת דוגמה של נכה יחיד שמקבל 770 שקלים שכר דירה וזה לא יכול להיות. זה מעט מאוד ואנחנו מציפים את זה כל פעם, אבל לממשלה יש תעדוף ותקציבים. לא קיבלנו. זה כל הזמן עולה על סדר היום. אתם רוצים שאני אתייחס לדיור ציבורי? אני יכולה להרחיב את הדיבור בנושא הזה אבל לפני כן דיברתם על כל מיני נושאים ואני רוצה לתת להם תשובות.

תקנות של נשים מכות עדיין לא עברו אבל למרות זאת אנחנו מאמצים אותן אצלנו כאשר יש לנו בקשה של אישה שאומרת שבפרק זמן מסוים היא הייתה במעון לנשים מוכות או הייתה מטופלת במעון לנשים מוכות, אנחנו מאשרים לה את הוותק. אין דבר כזה שהוא עובר. אם יש מקרה כזה שנתקלתם בו, תראו לנו. במקרים האלה אנחנו מאשרים את הוותק כי אנחנו מצטרפים לדעה שזה מה שצריך לעשות גם אם התקנות טרם עברו.

אם היא יוצאת מדירה של דיור ציבורי למקלט, כשהיא יוצאת מהמקלט היא מקבלת דירה לפי תכנית שמותאמת לה ברווחה במקום אחר?

לא. היא התייחסה לעניין הוותק. להכרה בוותק. אני יודעת שבפועל התחילו להכיר בוותק והכוונה הייתה כן להמשיך את הנושא של החקיקה כדי שזה לא יהיה נתון לשיקול דעתו של מי שיושב במקום. אבל את מתייחסת לנושא אחר שהוא השאלה אם היא תקבל.

כן, ברור. זאת אומרת, היא יצאה מתוך חוזה זוגי, מתוך דירה של הדיור הציבורי ולא תמיד היא יכולה להתנהל מול הגבר האלים כדי לדרוש ממנו לפנות את הבית.

יש תקנות.

יש תקנות.

אני מכירה את התקנות האלה והפעלנו אותן.

אישרנו אותן בכנסת הקודמת.

אם אישה יוצאת מדירה עם ילדים, ולא משנה מאיזושהי סיבה, ובעל נשאר בדירה, אין לו זכות להמשך מגורים. לאישה יש את הזכות להמשך המגורים בדירה מבחינת טובת הילד בסיטואציה הזאת.

זה התפקיד שלכם להוציא אותו ולא של האישה.

אנחנו עושים את זה.

האישה לא תתעמת אתו כדי להוציא אותו מהדירה. יש את בעלי הדירה שנתנו את הדירה והם יחליטו למי הם נותנים אותה ומפנים את זה שלא זכאי להישאר בדירה. הם צריכים לטפל בזה.

מסיור שעשיתי במקלט לנשים מוכות, הבעיה היא לא זה שהוא גר שם. הבעיה היא הרבה יותר מורכבת והיא שהוא גר שם וכל החשבונות, אם הדירה רשומה על שניהם, גם היא משלמת. הוא ממשיך לגור בדירה בתקופה שהיא במקלט והיא צריכה לשלם את החובות. אני מדברת על מצב של נשים שמגיעות לעיקולים. הדבר הכי בעייתי הוא שהרבה פעמים יש לו צו הרחקה והוא נשאר בדירה ובסופו של דבר היא לא יכולה לחזור אליה והדירה הזאת כבר לא רלוונטית.

שאלתי אם לפי התכנית שהיא תכנית המשך ליציאה מהמקלט, האם המיקום של הדירה שהיא תקבל יהיה מותאם לתכנית שהרווחה מתאימה לה.

לרוב זה נלקח בחשבון. אם זה ישוב שאין לנו בו מלאי דירות, אנחנו מכניסים אותה לרשימת ההמתנה כי אין לנו דירה. אם זה ישוב שיש בו מלאי דירות, היא מקבלת דירה במיידי.

אני מבינה שאין לכם כל כך הרבה דירות במלאי. אני מבינה שיש מצוקה מבחינת מספר הדירות.

בתל אביב ובירושלים יש מצוקת דיור קשה מאוד. באזור הפריפריה, יש דירות ריקות. יש החלטה של השר שבישובים בהם יש דירות ריקות – אנחנו עכשיו בשיאו של מבצע לאכלוס דירות פנויות. זה אומר שיש לנו למעלה מ-500 דירות ואנחנו מאכלסים את כולן.

למעלה מ-600.

680 דירות. זאת המפלגה שלי. 300 דירות מאוכלסות ועוד 380 דירות בדרך.

זה נכון שזאת המפלגה שלך אבל היא עובדת במשרד והיא יודעת. אולי נקבל קצת מידע ממנה.

אני יודעת. עדכנתי לה את המספר.

אנחנו בעיצומו של מבצע לאכלס בדירות האלה גם אנשים שלא עומדים במבחני הזכאות לדיור ציבורי, אנשים שמממשים סיוע בשכר דירה. אנחנו הגענו גם עד היחידים כיוון שצריך לזכור שבישובים האלה, אלה ישובים שאנחנו לא כל כך הצלחנו לאכלס דירות במקומות שהזכאים שלנו לא רצו לקחת. לכן עשינו מתווה מאוד מאוד מוגמש, עד שהגיע ליחידים ואנחנו מאכלסים את הדירות בקצב. נשארו לנו מאה ומשהו דירות מתוך המספר הגבוה הזה אבל הן רק ביישובי פריפריה, בדרום, בדימונה, במצפה, בירוחם. משפצים את כל הדירות.

מה עם הדירות במרכז שעומדות סגורות?

במרכז הארץ אין דירות סגורות.

אין דירות סגורות?

אין דירות.

זה לא נכון. יש פירוט באתר של משרד הבינוי והשיכון.

אנחנו הגשנו כתובות של הגרעינים התורניים.

גרעין תורני אין במרכז הארץ. גרעין תורני היה במצפה.

יש בלוד.

יש בירושלים.

אני אשמח לקבל רשימה ולבדוק אותה. מרכז הארץ, כל דירה שמתפנה, יש לי 300 ו-400 ממתינים. אין דבר כזה.

אני אתייחס לסוגיה של דיור ציבורי.

את דיברת על הדירות בדימונה ומה שאמרת זה דבר מבורך אבל זה ממש בשטח לא נכון. הם באים ונותנים דירה למשפחה עם שש נפשות ואומרות לה קחי ארבעים מטרים ותשברי את הראש. או שנותנים לך סירובים. זה לא נכון. הם עושים דבר מבורך אבל זה לא נכון בשטח.

חרמונה, את מלווה את התהליך, את מכירה אותו ואת בקשר אתי.

אני מכירה אותו מצוין. אני יכולה להביא לך 15 משפחות, אם חד הורית עם שני ילדים שנתנו לה דירה בת 48 מטרים והיא חתמה. איימו עליה שאם היא חותמת על סירוב, היא חוזרת בחזרה לסיוע בשכר דירה. אני מוכנה להגיש לך את הרשימה של אותן משפחות. כרגע יש 74 דירות בדימונה שחתמו על סירוב בגלל גודל הדירה ובגלל אזור ההזנחה. עכשיו אני נותנת לכם את הרשימה של האנשים האלה. אם חד הורית עם שני ילדים. אם חד הורית עם שלושה ילדים, נתנו לה דירה בת 74 מטרים. הם חמש נפשות בבית. תסבירי לי איך חמש נפשות יכולות לגור בדירה של 68 מטרים. מבורך מה שנעשה בדימונה, אבל יש בעיות סירובים של משפחות בגלל האזור ובגלל גודל הדירה. דרך אגב, אתם יכולים לבוא ולראות את האזורים האלה. אני רוצה לראות אותך וכל אחת מכן שילד בן ארבע הולך בבוקר לגן ורואה מסטול עם סמים זרוק על הרצפה ומזרקים ואומרים לאותה אישה זה מה שיש, את לא רוצה? תחתמי על סירוב. איפה נשמע דבר כזה? אם חד הורית עם שני ילדים, יגורו שלושה אנשים במיטה אחת, בחדר אחד. אימא ושני ילדים, ילד בן 14 וילדה בת שמונה. איפה ההיגיון? זה מבורך מה שנעשה בדימונה, אבל זה לא מדויק.

אני רוצה לחדד. עלו בעיות שבעיני הן מאוד קשות, גם בעניין של גודל הדירות, גם היכן הן ממוקמות וגם דירות סגורות שאת מתעקשת לומר לי שאין כאלה. אני יודעת שאתם לא באופן ישיר מבצעים את המלאכה הזאת והיא עוברת דרך החברות השונות. השאלה שלי היא עד כמה אתם מעורבים בהחלטות של החברות האלה והיחס שהן נותנות והשירות שהן נותנות - - -

שרירותית. הגרלה.

אני עושה את העובדה. תאפשרי לי.

אני מחזקת אותך. שרירותית. הגרלה.

בסדר, התחזקתי. תודה. אני רוצה תשובות כמה אתם יודעים לגבי החברות האלה, איך הן מבצעות את העבודה ואיך הן מקבלות את ההחלטות ומה התשובה שלהן? אני מכירה סיפורים של התעמרות, של התעללות באנשים שבאים כדי לקבל את השירות הזה. עד כמה אתם מעורבים בזה, עד כמה אתם בודקים וכמה ביקורת יש לכם על מה שקורה בנושא הזה?

לגבי הביקורת והבקרה. יש לנו פיקוח צמוד של כל מחוז מול הסניף המקומי שלו. בכל סניף עמידר מקומי, יש לנו נציגות במחוז. זה לא שאנחנו יושבים במטה ונותנים הנחיות לסניף בקריית שמונה ואומרים לו תעשה. מול קריית שמונה יש לי מחוז שעובד ביום יום, בשוטף, עושה את כל הבקרות.

קיבלתם איזה שהן תלונות?

אני אתייחס גם לתלונות האלה. מה שחרמונה מציגה זאת תלונה שקיבלנו בתחילתו של המבצע. נכון, בתחילת המבצע אנחנו הצמדנו דירות בדרך של הגרלה לזכאים, לא תמיד הייתה הלימה בין גודל המשפחה לגודל הדירה והיו פה ושם חוסר התאמות שנדרשנו לתקן אותן. אנחנו מיד אחר כך תיקנו את הטעות הזאת ודרך הפעולה של הצעת הדירות היא שברגע שהבן אדם הוא ראשון בתור, הוא מקבל רשימה של דירות הפנויות. אני לא יכולה ליצור יש מאין. המבצע נועד לאכלס דירות פנויות ולתת לאנשים שלא זכאים בקריטריונים, ובואו נזכור את זה. אלה לא אנשים שהם זכאים אלא אנחנו לקחנו אותם, אמרנו להם שיש לנו הזדמנות לפתור לכם את בעיית הדיור למרות שאתם לא זכאים ובואו נראה איך אנחנו יכולים לקדם.

הלכתי לאיבוד. מה זאת אומרת לא זכאים?

אני אסביר.

אני יודעת שאנחנו נוגעים בשאלות שהן מאוד רגישות להרבה אנשים כי אלה חיי היום יום שלהם וקורת הגג, אבל תנו לנו קצת להבין. אני כמעט הלכתי לאיבוד עכשיו ובדרך כלל אני לא הולכת לאיבוד. דבר ראשון, האם נגמרו בעיות של כלל הזכאים ותנו להם תשובות ועכשיו עוברים לאלה שלא זכאים?

יש לנו את הקטגוריה של הזכאים לדיור ציבורי. הזכאים לדיור ציבורי נכנסים לתור המתנה ומקבלים דירות לפי התור. נוצר מצב שבישובים מסוימים, לא בכל הישובים, הגענו לסיטואציה בה באותו ישוב לא היו לנו זכאים ממתינים או שלא רצו את הדירות שהצענו להם, ונשארנו עם דירות פנויות. היה לנו רצון לאכלס בדירות הפנויות הללו אנשים שלא עומדים בקריטריונים אבל הם קצת קרובים באיזושהי דרך.

מאותה עיר?

רק באותה עיר.

לא מניידים אנשים.

לא.

זכאים מעכו לא עוברים לנהריה?

לא ניידנו.

אנשים שסירבו לגור בדימונה ונשארו דירות פנויות.

אני יודעת. אני שואלת שאלה מאוד ברורה.

עניתי. לא.

את מתייחסת לתחום של עיר מסוימת. אם הזכאים בתוך העיר הזאת לא מקבלים את הדירות או לא רוצים לקבל את הדירות שהוצעו להם, הצעת אתם לכאלה שהם לא זכאים מתוך העיר. השאלה שלי היא: יש זכאים בעיר ליד, יש זכאים בעיר יותר רחוקה שאם היינו מציעים להם, הם היו מוכנים לעבור לדימונה. זה נעשה? קודם כל, בואו נתחיל עם קבוצת הזכאים ואחר כך נעבור לקבוצת הלא זכאים.

ניוד של זכאים מישוב לישוב, הוא יותר מורכב. בסך הכול מה שאת מעבירה מישוב לישוב, זה נטל על רשות מקומית, על רשות רווחה. אנחנו נתקלים בהתנגדויות מטורפות של ראש העיר ויש רשויות רווחה שבצדק לא מוכנות לקלוט תחת חסותן.

אם כן, למען נוחיות הפוליטיקאים.

לא, זאת לא נוחיות.

למען נוחיות הפוליטיקאים, ראש העיר או מי מטעמו, לא נותנים לזכאים דירות? אני לא מבינה את זה.

זה נושא של ניוד זכאים ממקום למקום. אפשר לפתוח את זה ולראות. יש לו את היתרונות שלו ויש לו את החסרונות שלו. אם אתם רוצים שנשב ונדון על זה, זה באמת נושא מאוד רחב.

הוא קריטי. אנחנו מדברים על הזכאים.

אנחנו מדברים על אנשים שאין להם קורת גג.

אני יכולה להגיד לך שהם לא רוצים לעבור.

זה משהו אחר. עכשיו אמרת משהו אחר.

יש הבדל בין זה שיש מדיניות ואנשים מסרבים לבין מה שהוצג בפני עכשיו שזאת מדיניות אחרת. מה שהוצג בפני עכשיו זה שלא מציעים ניוד, שהמדיניות היא לא להתחיל בניוד אלא נשארים בתוך העיר עצמה. אני חושבת שזאת טעות גדולה כי בעצם אנחנו שמים קטגוריה חדשה שלא כתובה בשום מקום, או שאתה בן המקום או שאתה לא מקבל. אני חושבת שזה לא כתוב בשום מקום ואי אפשר לפסוח על זה. לא מתחילים מבצע לאלה שא זכאים כאשר לא פותרים את הבעיה של הזכאים. קודם כל מתחילים בזכאים. לא שאני מסכימה במאה אחוזים על איך קובעים מי זכאי ומי לא זכאי, אבל בואו נתחיל עם זה. מי שנקבע שהוא זכאי, נפתור את הבעיה שלו ואחר כך נתרחב. אני חושבת שזה נושא שאני אעקוב אחריו. בלתי אפשרי לעבור על מדיניות כזאת.

רשמתי לפני את מה שביקשה יושבת ראש הוועדה ואני אעלה את זה במשרד.

דיור ציבורי. עלו כאן הרבה מאוד טענות לעניין הזה של דיור ציבורי. אני רק רוצה לפתוח ולומר שזאת לא אידיאולוגיה אצלנו לא לאשר דיור ציבורי למשפחות בלי ילדים. אנחנו גוזרים את הקריטריונים שלנו משאבים מוגבלים, ממגבלות תקציביות מאוד מאוד מגבילות ומזה אנחנו בונים קריטריונים. אנחנו מאשרים זכאות לדיור ציבורי לפי יכולת השתכרות של משפחה. אם המשפחה מתקיימת מקצבת הבטחת הכנסה או מנכות, היא מקבלת זכאות לדירה.

ומספר ילדים.

אין לנו יכולת לעשות מבחני הכנסה לאנשים. במשך שנים למדנו את הסוגיה הזאת של מבחני הכנסה ומה שביטוח לאומי עושה בנושא של הבטחת הכנסה, כיוון שלקבוצות האלה הוא עושה מבחני הכנסה על בסיס שוטף, לנו ברור - - -

הוא עושה גם לכאלה שמקבלות מזונות?

הוא לא עושה להן.

זהו. הוא לא עושה להן ואז הן אוטומטית לא זכאיות.

לפני כשנתיים זה צף ועלה. נפגשנו עם הביטוח הלאומי וביקשנו לראות איך אנחנו יכולים לגרום לכך שיעשו מבחני הכנסה גם לקבוצת המזונות ונוכל גם את זה להכניס לקריטריונים. זה לא צלח. נפגשנו עם ביטוח לאומי וגם עם שירות התעסוקה כדי לראות אם הם יסכימו לעשות את הניסיון גם דרך שירות התעסוקה. זה לא צלח. לכן חזרנו שוב לעניינים שלנו.

מה שהצלחנו לעשות זה שכאשר חד הורית מגיעה לביטוח לאומי ויש לה הסכם גירושין והיא זכאית למזונות, היא תוכל ותהיה רשאית לבחור לעבור להבטחת הכנסה.

זאת לא בעיה של משרד הבינוי והשיכון. צריך כאן את ביטוח לאומי. זאת בעיה עם הביטוח הלאומי.

הביטוח הלאומי בחר לא להגיע לישיבה הזאת.

אני רוצה לסיים את דברי כי נאמרו כאן דברים שלא היו מדויקים. אני רוצה לדייק בעובדות. הצלחנו להגיע אתם להסכמה שבכל מקום שאישה מגיעה, הם יגידו לה שהיא יכולה לבחור להגיש בקשה להבטחת הכנסה כי קודם לכן הם לא אמרו לה. ברגע שהיה לה הסכם גירושין למזונות, הם ישר ניתבו אותה למסלול של מזונות. זה יצר מצב שההורה העצמאי יכול היה לבחור לעצמו באיזה מסלול הוא הולך.

לגבי המקרה ששני הציגה שאנחנו לא סופרים את תקופת המזונות, אני רוצה להזכיר לך, שני, שבעקבות הבג"ץ הזה הוצאנו הנחיה, אני בעצמי תיקנתי את הנוהל, שאומרת שאם האישה הייתה תקופה במזונות ואחר כך בהבטחת הכנסה, התקופה נספרת לה ברצף ואנחנו עושים את זה. אם האישה קיבלה מזונות ובשלב מסוים היא עברה להבטחת הכנסה, היא הרי צריכה לצבור איזשהו ותק, אנחנו סופרים לה את תקופת המזונות. זאת הנחיה כתובה וברורה. אם אין לך אותה, אפשר לשלוח לך אותה.

מתי היא יצאה?

היא קיימת כבר למעלה משנה וחצי. ממש אחרי הבג"ץ.

עוד נקודה שאני רוצה לדייק בה. רן אמר שמשרד השיכון מחשיב ילד עד גיל 18. לא נכון. עד גיל 21. אצלנו משפחה לכל דבר ועניין היא עם ילד עד גיל 21.

מי שמשרת בצבא.

לא משנה. גיל 21. אנחנו לא בודקים. ילד שמשרת בצבא והוא בגיל 22, הוא מקבל מאתנו סיוע בשכר דירה עד שהוא גומר את הצבא. זאת הרחבה של הנושא הזה. אם כן, זה עד גיל 21 ולא עד גיל 18.

זה נכון בשטח? נראה לי שרן מלמד שמייצג את ידיד לא יגיד משהו שהוא לא נכון?

אנחנו הוצאנו את זה בעקבות הבג"ץ.

זה עד גיל 21. מה קורה עם ילד שלומד ואחרי זה הוא מתגייס לצבא והוא בגיל מאוחר יותר? זאת הבעיה. במקרה כזה, הילדים האלה לא נקראים הילדים שלנו. הוא סטודנט, הוא לומד בכיתה י"ג ו-י"ד כי הוא רוצה להמשיך ללמוד הנדסה כך שרק אחר כך הוא מתגייס לצבא. אני צריכה לממן אותו. אתה תיתן לו, אתה תעשה לו, אתה תממן אותו אבל אף אחד לא מכיר בו. הוא לא נכלל בילד אחד.

אני רוצה להגיד לכם משהו אישי. זה נורא טראומתי לקבל את המכתב מביטוח לאומי שאומר שהילד שלך הוא כבר לא שלך בגיל 18. זה קרה לי לפני מספר חודשים וזה נורא עצוב. הוא עדיין אוכל אצלי יותר משאר הילדים שכן מממנים אותם אבל בגיל 18, זהו, הוא כבר לא שלך.

יש הרבה אנשים שביקשו את זכות הדיבור ואני רוצה לתת להם. הייתה תשובה בקשר לאחד הנושאים שהעלית בעניין מזונות ולחשב את התקופה. אני מציעה שתשתמשי במילה הזאת.

אני אבדוק את זה.

אין דבר כזה לבדוק. אפילו אם אין לך הוראה כזאת, היא חייבת להוציא אותה כי היא כבר הודיעה עליה כאן.

אני אשתמש בפרוטוקול. עצם העובדה שדיברו על זה בעבר - - -

סליחה, לא נתתי לך זכות דיבור. תודה. רצית לומר עוד משהו?

לא. אני חושבת שהתייחסתי לכל.

יש עוד נשים שרוצים להעלות עוד נושאים.

אם יעלה עוד משהו, אני אגיב.

היא לא הגיבה על סיוע בשכר דירה ועל הבעיות בתשלומים שאני העליתי.

סיוע בשכר דירה שלא עובר בזמן בגלל כל מיני בעיות טכניות.

לפני כמה חודשים העלינו מערכת חדשה לסיוע בשכר דירה שאמורה לשפר ולייעל את השירות למקבלי סיוע בשכר דירה. יצאנו למכרז לחברות שכר דירה וזכו בהם שלוש חברות – מגער, מילגם ואבידר שאמורות לספק את הסיוע הזה. מטבע הדברים במערכת חדשה שעולה לאוויר, יש פה ושם תקלות. אנחנו משחררים סיוע בשכר דירה פעמיים בחודש, נכון, ב-5 לחודש וב-25 לחודש. אישה שלא קיבלה כאן, היא תקבל שם. אנחנו עובדים ימים כלילות, הפקידים שלנו, כדי להזרים את הכספים ובזמן. יכול להיות שיש תקלות, יכול להיות שהם לא מקבלים בזמן, אבל אנחנו מדביקים את הקצב ואנחנו משלמים רטרואקטיבית עד השקל האחרון לכל מי שמגיע לו.

מה היא עושה בינתיים?

מה אני עושה במשך ארבעה חודשים?

מגיעים לחרפת רעב.

אני מוכנה לבדוק כל מקרה שלא קיבל בזמן. אלה לא כמויות.

אומרים לה שהיא תקבל אבל עשרה ימים עוברים ועשרה ימים הם קריטיים.

אני מדברת על ארבעה חודשים.

אני מדברת על אלה שבאופן קבוע הכסף לא נכנס.

מתי אתם תסיימו את ההכנות שלכם למעבר הזה?

אנחנו כבר בשיאו של המעבר. התקלות האלה הן בשוליים. אנחנו משפרים כל יום. אנחנו משקיעים בנושא של המערכת משאבים מאוד מאוד גדולים.

אני הבנתי שמשקיעים ומשפרים. אני שואלת מתי מסתיים התהליך הזה? מתי כולם יקבלו בזמן? בדרך כלל יש זמן מסוים שמסיימים.

אני מקווה שבתוך חודשיים אנחנו נצמצם את הפערים. מאוד מקווה.

זאת לא תשובה. נצמצם את הפערים, זה לא אומר לפתור את הבעיה.

נצמצם את הפערים ובצורה כזאת כולם יקבלו.

יש רשימה של אנשים שצריכים לקבל כסף.

הם מקבלים.

מדברים כאן על בעיה של איחורים ולא איחורים של עשרה ימים או עשרים ימים כפי שזה הוצג אלא לפעמים ארבעה חודשים. הבנו שיש מעבר לחברות שצריכות לפעול. זאת רשימה של שמות, של מספרי חשבון, של העברות בנקאיות שאפשר לסיים אותן ולתקן אותן תוך חודש. עברו ארבעה חודשים ואני חושבת שאסור שזה ייסחב יותר. אמור להיות חודש גג כדי לסיים את העברת המידע הזה וכדי שאנשים יקבלו את הכסף שלהם בזמן. יכול להיות שבעיניים שלי או בעיניים של מישהו אחר אלף שקלים זה לא משהו בשמים, אבל זאת הכנסה שלמשפחות מסוימות מהווה שלושים אחוזים מההכנסה החודשית שלהן. זה תוקע אותן וכך הן צוברות חובות.

רשמתי לפני את זה.

אני אעקוב אחרי הנושא הזה. אני מקווה שתוך חודש ימים יסתיים הנושא הזה.

יש עוד דבר שהיא לא ענתה עליו. אני יודעת שהמדיניות של השר הקודם, ובצורה מפורשת הוא ענה לי על כך בשאילתה במליאה, הייתה שהם מעדיפים, בשל כל הבעיות עם הדיור הציבורי, הדירות, השיפוץ וכולי, את המסלול של סיוע בשכר דירה. לכן הם גם העלו חלק מהסכום. מעבר להשלכות החברתיות הקשות וגם על שוק הנדל"ן, כי כשאתה משלם לאנשים, אתה בעצם מעלה את הביקוש לשכר דירה, ואני יודעת שהעלו אותו. האם זה נכון שבפועל, בשטח, אומרים לנשים שלא יירשמו לרשימת המתנה? אני יודעת שזאת לא הוראה מלמעלה אבל אני אומרת לך שהרבה מאוד נשים פונות אלי ואומרות לי שאמרו להן אל תירשמי, תקבלי סיוע בשכר דירה ואם תירשמי, לא תקבלי סיוע.

זה נכון.

את יכולה לקחת על עצמך לבדוק את זה? אני מבינה שזאת לא הנחיה מלמעלה. האם את יכולה לבדוק שאכן זה נעשה בפועל?

מגיעות אלי בקשות לוועדות חריגים. אני יושבת בוועדות חריגים ואני רואה את הבקשות האלה. הן מבקשות גם דירה, גם סיוע בשכר דירה והן מנצלות את כל האופציות. הן כן מגישות את הבקשות. זאת לא הוראה.

אבל מי שאמרו לה לא להירשם, בטח לא תגיע הבקשה שלה אליך.

יכול להיות.

אני מבקשת לברר.

אני יכולה להגיד לך שזאת לא המדיניות של השר.

לא אמרתי שזאת מדיניות השר. אמרתי שבפועל זה מה שקורה.

אני רוצה למצוא פתרון. אני מבקשת שתבדקי את העניין הזה. אפשר לתת דוגמאות למקומות בהם המליצו לנשים לעשות את זה ואתם תבדקו האם במקומות האלה קיים דבר כזה.

אני חושבת שפקידים לוקחים על עצמם.

יכול להיות.

תני לי את המקרים ואני אבדוק.

אני רוצה לבקש מטלי ודוד גדי, דיירים בדיור ציבורי.

אני אתחיל ואחר כך אשתי תמשיך.

אבל קצר.

מאוד קצר. אנחנו מתרגשים קצת. הרקע הכללי שלנו הוא שאנחנו משפחה בת שבע נפשות, גרים בדרום תל אביב בדירה בת 44 מטרים מרובעים. כרגע אנחנו זכאים לסיוע בשכר דירה וגם מקבלים אותו אבל מאז חמש שנים שאנחנו נמצאים בתהליך הזה, אפילו הצעה אחת לא קיבלנו. יש לנו גם ילד נכה ויש לנו עוד הרבה מאוד בעיות. אשתי תתאר לכם אותן.

טלי, את נמצאת כאן במקום ידידותי. את יכולה לדבר.

היינו בארצות הברית כמה שנים וחזרנו כי רצינו שהילדים יגדלו בארץ. קשה לנו מאוד במשך חמש השנים האחרונות בגלל כל העלייה במחירי הדיור. בחיים לא נזקקנו לסיוע וגם נפשית קשה לבקש את הסיוע הזה.

הצפיפות בבית מאוד מאוד קשה ומשפיעה על מערכות היחסים גם ביני לבין אשתי וגם ביני לבין הילדים וכל המערכת.

מאוד קשה. הילדים רוצים להכין שיעורים, ללמוד למבחנים, להביא חברים והכול ממש לחץ.

איפה אתם גרים בתל אביב?

בשכונת עזרא בתל אביב.

הוא נפל מסולם ויש לו שבר בגב. יש לי בן עם נכות שמבחינת הביטוח הלאומי כמובן מערימים קשיים.

מבחינת ההכרה.

כן, בהכרה. זה ממש קשה. את לא יודעת לאן להתקדם. אני עובדת עכשיו בעיריית תל אביב, אני עובדת עם אוטיסטים ואני רוצה להתקדם. הביטוח הלאומי מגביל את ההכנסה ל-4,500 שקלים לשבע נפשות. אני כבר שנתיים אפילו את גמול א' לא מקבלת לתואר כי אני לא רוצה לקבל ולעבור את הסכום כי יוציאו אותי מהדיור הציבורי. אפילו שעות נוספות אני לא רושמת כי יוציאו אותי ואני כבר לא אוכל לקבל את הסיוע בשכר דירה. יש לי ילד עם טיפולים, עם קוצב לב.

הם אוהבים עוני.

לצערי הרב אנחנו מכירות את הבעיה אבל כל פעם לשמוע מחדש? הלוואי והייתי יכולה לדבר בערבית עכשיו כדי לבטא את עצמי יותר טוב. אני אומרת לך שזה מאוד חורה לי לשמוע שמישהי חייבת לוותר על הזכאות שלה לתגמול בגין עבודה שעשתה.

אני לא מבקשת שעות נוספות. אני לא רושמת את השעות הנוספות כי אני יודעת שזה יקפיץ אותי בעוד 200-300 שקלים ואז ה-258 שקלים בהבטחת הכנסה יורידו אותי מהשכירות. אני צריכה לגדל ילד עם קוצב לב מגיל שלוש, ילד שיש לו חוסר קולוגן ושמתפוצץ לו העור מכל נפילה וזה אומר בתי חולים. זה לא שאני הולכת לטייל בשעות הפנאי שלי אלא מרופאים לרופאים, לטיפולים וכולי. מרגישים לחץ.

מה גובה שכר הדירה שאתם מקבלים?

3,000 שקלים.

2,850 שקלים.

אשתי אשת חינוך שמאוד מאוד משקיעה בילדים.

אנחנו מאוד משקיעים בילדים. אני יכולה לתרום לקהילה, אני יכולה לתרום הרבה יותר.

אני מבטיחה לך, למרות שהשר לא מהמפלגה שלי, שאני אלחץ על חברת הכנסת מירב בן ארי.

אני אתקשר אתם לבד. חבל שצריך להגיע למעמד הזה.

חבל, אבל העיקר. אני מאוד שמחה שחברת הכנסת בן ארי תיכנס לתמונה ותנסה לפתור את הבעיה הזאת. הייתי רוצה לפתור את הבעיות של כלל האנשים ולכן אני חושבת שמה שאנחנו צריכים לעשות בוועדה - - -

אין לך תקציב.

זה נכון. אנחנו משמיעים את הקולות כדי ללמוד על הבעיות אבל התפקיד שלנו הוא לפתור את הבעיה העיקרית שמונעת מאנשים כן לקבל את מה שמגיע להם ולא לפחד לקבל את זה ואז לאבד שכר דירה או הבטחת הכנסה.

הבעיה כאן היא הביטוח הלאומי ולצערי הרב הם לא הגיעו לדיון למרות שהוזמנו. כנראה הם ידעו מה מחכה להם.

הייתי בעוד ועדה אליה הם הוזמנו ולא הגיעו.

הם יודעים מה מחכה להם ולכן עדיף להם לא להגיע. אנחנו נארגן ישיבה מיוחדת עם הביטוח הלאומי כדי לפרוס בפניו את כל הבעיות.

גם משרד הרווחה. הם לא מקלים על חיי האנשים.

אולי צריך לתקן את חוק המזונות.

אל תדאגי. גם על זה אנחנו עובדים.

סליחה. אני הייתי באמצע דבריי. אנחנו נצביע בעד, לא חשוב מי יביא את החוק. אני אקיים ישיבה עם הביטוח הלאומי כדי שנביא בפניו את כל הבעיות האלה וננסה לשנות.

את כל החקיקה האפשרית, להציע אותה ולהיעזר באנשים מתוך הקואליציה כדי שההצעות האלה לא ייפלו וכן נקבל תמיכה.

בעניין משרד הרווחה.

אף גורם במדינה הזאת, אף גורם בממסד הזה, לא מתייחס למצב הקשה שלנו. אני עם שני ילדים.

בלי שתירשמו בפרוטוקול, אי אפשר לנהל את הדיון בצורה כזאת. תציגי את עצמך ותדברי. אני נותנת לך את רשות הדיבור כי אני רואה שממש בוער לך.

סליחה על ההתפרצות. אנחנו מדברים כאן על מעמד האישה. אני מובילת מאבק בצוות דיור ציבורי ואני מלווה מספר גדול של נשים בכל הארץ. יש לנו קבוצות מאבק שפרוסות בכל הארץ. אחד המקרים הקשים ביותר שאישה עוברת זה להיות גרושה עם ארבעה ילדים, שניים מהם במצב של ספקטרום אוטיזם, אחד מהם בסכנת חיים ומוצמד לבלון חמצן. היא נאלצה לעבור מחדרה, שם היא שילמה 1,600 שקלים שכירות, לתל אביב, שם היא משלמת 5,200 שקלים שכירות. הסיוע בשכר דירה לא עוזר לה, הרווחה לא עוזרת לה והמצב שלה הוא כזה שעוד מעט היא הולכת לרחוב. היא מספר אחד בתור המתנה בתל אביב. שר השיכון אומר שהוא עכשיו הולך לקנות אלף דירות ואני רוצה שאת הדירה הראשונה, אם הוא באמת מדבר על שינוי, יקנה לגברת מריה חסדיה כדי שלא תהיה עם הילדים החולים שלה ברחוב. זה מה שאני רוצה. זה מה שאני דורשת. מכל אלף הדירות, אני רוצה דירה אחת בתל אביב שעונה על הצרכים של ילדים נכים. ילדים נכים פטורים מלחכות בתור ואני לא רוצה שהם יגיעו למצב שהם יהיו ברחוב. עוד שלושה חודשים היא בחוץ. אין לה 5,200 שקלים לשלם שכירות. גם כך היא הגיעה לחרפת עוני. פקידות סעד מאיימות עליה. רק בשבוע שעבר היו לה ועדות החלטה לגבי הילדים שלה. למה? אנחנו רוצים לחיות. למה? אנחנו מגדלים את הילדים שלנו בכבוד. אנחנו רוצים קרקע יציבה. מי ראוי יותר ממנה לקבל את הדירה? תגידו לי מי ראוי יותר ממנה לדיור ציבורי.

כמה זמן היא ממתינה לדירה?

היא ממתינה מעט זמן כי כשהיא הייתה הולכת למשרדים – ממתינה שנה וחצי – היו אומרים לה. תגידי מה היו אומרים לך.

בעמידר חדרה: את לא זכאית, אין לך מה להגיש לשום דבר, לא ועדת חריגים ולא כלום.

ולכן לא הגשת לפני כן.

כן.

השאלה המהותית היא אם אלה שקיבלו דירות בשנה וחצי האחרונות היו יותר זכאים ואם התור בהמתנה, זה מה שקובע.

כמה מלים על המקרה אותו אני מכירה. אני מכירה את המקרה וליוויתי אותו מקרוב. הם גרו בחדרה והיו זכאים לדירה ציבורית בחדרה. בשלב מסוים הם עברו לתל אביב.

בגלל הסכנה לילדים.

לא שאלתי למה הם עברו. הם עברו לתל אביב ואנחנו הבנו את הצורך הזה של המעבר מחדרה לתל אביב ואת המגבלות של הילדים. אישרנו להם דירה בתל אביב, המתנה בתור, ואפילו, למרות שהיא זכאית רק לדירת שלושה חדרים, אישרתי לה בוועדה דירת ארבעה חדרים. שוב, מלאי הדירות שלנו מצומצם והאנשים האלה נכנסים לתור ומחכים. אני לא זוכרת איפה היא בתור.

מספר אחד.

אם את בדקת, כנראה שאת כן יודעת. אנחנו נמצאים במהלך של רכישת דירות למלאי ולזכאים. תירכש דירה, דירת ארבעה חדרים - - -

מתי?

אנחנו כל הזמן רוכשים דירות. כל הזמן. את לא מכירה את כלל הזכאים. יש לנו 2,400 זכאים ואנחנו כל הזמן רוכשים דירות. כל דירה שנרכשת, עוברת לזכאי. ברגע שתירכש דירה. אני אקח על עצמי את הבדיקה של המשפחה כדי לראות איפה יש התאמה בין הרכישה.

2,400 זכאים בתור?

יש לנו 2,400 חסרי דירה זכאים בתור בכל הארץ.

לא רק בתל אביב.

לא. בכל הארץ.

אני מבינה עכשיו שהיא מספר אחד בתור.

לדירת ארבעה חדרים.

מספר אחד בתל אביב.

כן.

אם היא רוצה בתל אביב.

היא חייבת.

בסדר, לא חשובה עכשיו הסמנטיקה אם היא רוצה או חייבת. אני רוצה לבקש. דלית, קחי את מספר תעודת הזהות והשם המלא. אני אעקוב אחרי המקרה הזה באופן אישי ואני רוצה לדעת מתי היא תקבל את הדירה הראשונה שנרכשת בתל אביב ומתאימה לה. אחר כך אני ארצה לבוא לבקר ולברך על הדירה החדשה.

אני רק רוצה לומר שמספר אחד, אני לא זוכרת אבל מיטל אומרת. אני אלך למשרד ואני אבדוק. אני לא יודעת אם היא מספר אחד בתור.

יותר מטרידה אותי הרווחה.

בסדר. על כל הנושא של הרווחה נדבר אחר כך. גברת הגר שרן מעמידר. היו הרבה טענות.

ברשותך, אני רוצה להתייחס לשני דברים. קודם כל, למה שחברת הכנסת רוזין אמרה. אני מוכנה לבדוק את זה. זה מקרה ספציפי אבל זה לא נראה לי הגיוני.

על איזה מקרה על מדברת?

היא אמרה שאומרים לנשים לא להגיש.

היה יותר ממקרה אחד.

אני אומרת שמשהו כאן לא נראה הגיוני מכיוון שאישה שמבקשת ונמצאת זכאית לדירה בדיור הציבורי, באופן אוטומטי הסיוע בשכר דירה שלה גדל. זה לא כל כך הגיוני אבל צריך לבדוק.

אני יכולה להגיד לך שבדימונה יותר מ-35 נשים - - -

רגע. אני אתייחס לדימונה. המקרה של דימונה. אני חייבת לתקן מכיוון שנעשה כאן מבצע מאוד יפה של שר השיכון ושל חברת עמידר אבל לקחו את זה לכיוון מאוד לא נכון והטעו את הוועדה.

המבצע בדימונה היה. היו שם דירות סגורות כאשר כל השנים דווקא הפורום של דיור ציבורי צעק וזעק שיש כאן דירות סגורות, תנו אותן. הדירות האלה שופצו על ידי חברת עמידר במהירות שיא.

עדיין לא ניתנו.

יש כאלה שהן בתהליך.

אני מבקשת להקשיב.

בהוראתו של השר הן שופצו עד החגים. יש כאלה שצריך לסיים אותן כי מדובר בכמות גדולה של שיפוצים. הדירות האלה ניתנות לאנשים שלא שפתאום מצבם הסוציו אקונומי שלהם טוב אלא הם פשוט על פי הכללים הקשים לא זכאים. הרי הכללים מאוד קשים בגלל המחסור בדירות. בא משרד השיכון ואמר שנגמיש את הקריטריונים. אם בעיר הזאת אין צורך ואין רשימת ממתינים בדיור הציבורי, בואו ניתן את הדירות, נרד דרגה אחת למטה וניתן לעוד אנשים.

גברתי, את לא שינית את המידע שקיבלתי.

שיניתי. הדבר הזה שאת אמרת, לא נכון שמי שגר בעפולה ואין לו דירה והוא זכאי לדיור הציבורי וירצה לעבור לדימונה, לא יאשרו לא לעבור לדימונה. זאת אומרת, מי שזכאי.

מי שגר בעפולה לא אמור לדעת איזה דירות קיימות לא בדימונה ולא במקום אחר. זה התפקיד שלכם.

נכון ומיידעים אותם.

נאמר באופן הכי ברור בנושא הניידות ולזה הגבתי ואני חושבת שמשרד השיכון יש לו את הסמכות לדבר על הנושא של מדיניות הניידות, יותר מאשר עמידר.

לא. האשימו כאן את עמידר כאילו עמידר לא נותנת מידע.

תעני על מה שאמרו לגבי עמידר ולא על משרד השיכון.

אני אומרת. היא דיברה על עמידר בדימונה ועל זה גברתי אני עונה. לא יהיה מצב שבן אדם זכאי לדירה ויש שם דירה והוא לא יקבל אותה.

כן. ארבעים מטרים.

זה לא נכון.

אני מרגישה כמו שופט כאשר עכשיו זאת המילה שלך מול המילה שלה.

תבדקו.

אני רוצה לקבל לידי מידע, רשימה של שלושים האנשים שאמרת שקיימים ואני הולכת לבדוק את זה. אני רוצה לקבל מידע מאיזה מקומות באים האנשים האלה.

יש כאן דוגמה.

קודם כל אני רוצה לקבל את המידע באיזה מקומות המליצו לנשים לא להירשם כדי שמשרד השיכון יבדוק אותן מול המקומות האלה. דבר שני, אני רוצה לשמוע מה בדיוק הסיפור.

אני גרושה ואם לארבעה ילדים קטנים מתחת לגיל 18. בבית בו אני קרה אי אפשר לגור. התקרה, השיש, ארונות המטבח – הכול מצולם. הבן שלי ישן צמוד לגז הבישול בתוך המטבח. הבעיה היא בעיה סוציאלית מאוד קשה. יש רמת סיכון מאוד גבוהה ואני לא אפרט אותה בפורום הזה. פניתי לעמידר לא פעם ולא פעמיים.

זה בדימונה.

כן. פניתי לעמידר לא פעם ולא פעמיים. הבקשה שלי למעבר לדירה יותר גדולה וגם בגלל האזור, נדחתה. הבית שלי הוא תקני. זה בסדר שהבן שלי ישן במטבח? זה בסדר לגור מול נרקומן אליו באים לספק את הצרכים כל מיני אנשים? השכונה מוכרת בדימונה כשכונת מצוקה, אלימות, אלכוהוליזם, סמים. אי אפשר לעשות שום צעד למכולת כי יש שם סמים ואלכוהוליסטים יושבים שם. בנוסף לזה, פניתי לעמידר אין ספור פעמים והנציג שמטפל בו, הוא בעצמו פתח קריאה. מה שמצחיק כאן זה שעדיין לא הגיעו אלי. עכשיו, בימי הגשם, אני ישנה כאשר על המיטה שלי בחדר שינה יש נזילה על הראש. אני חייבת את ההפרדה. יש לי שלושה בנים ובת. אני חייבת את ההפרדה בין הילדים. לא נעשה שום דבר בעניין.

יש תמונות שמתעדות את זה.

אני לא צריכה להגיע למצב שייקחו לי את הילדים על מנת לספק את הרצונות של המעמד הגבוה כי זה לא יקרה.

אני מבקשת לקבל את הפרטים שלך ואני אעקוב אחרי המקרה שלך.

יש לך תשובה לגבי המקרה הזה?

לא. אני לא מכירה את המקרה הספציפי. אני מוכנה לבדוק אותו.

את רואה, יש מקרים שאתם לא מכירים.

יש שני דברים. ברור שמתוך 45 אלף דירות של עמידר, שעמידר מנהלת, יהיו מקרים כאלה אבל לא כולם. אני מבטיחה לך שהם יטופלו.

דבר נוסף. לגבי מעבר דירה, היא מקבלת את התשובה של משרד השיכון באמצעות עמידר. עמידר לא יכולה להחליט לאן את עוברת.

אנחנו נבדוק את זה. עמידר כן יכולה לשפץ את הדירות.

אין ספק.

אני רוצה להגיד משפט אחד. באחת הישיבות עת התחלתי לכהן כיושבת ראש, תמיד קיבלתי תשובות מנציגי משרדים כאילו הכול ורוד והכול יפה. אני משוכנעת יותר כאשר נציג בא ואומר שהוא שמע משהו, הוא הולך לבדוק אותו וכי הם מנסים להשתפר כל הזמן. להציג את הדברים כל הזמן כאילו הכול בסדר, לא.

להפך. אף אחד לא מציג את זה כך. בדיוק ההפך.

אני רוצה לתת לגברת אילנית בן יצחק.

חבל שחברות הכנסת יוצאות כי יש נושא שלא דיברתם עליו ואלה הם הזקנים שגרים בדיור הציבורי ולא מסתכלים עליהם. אני רואה את הבן אדם יושב עם חולדות.

אתן יכולות להעלות את הנושא כאשר חברות הכנסת יוצאות לעוד דיונים שגם הם חשובים. אתם יכולות להעלות את הנושא כי בסופו של דבר הוועדה תעקוב אחרי הנושאים האלה. זאת אחת הבעיות כאשר עושים יום כזה ואז הוועדות השונות דנות בנושא. כאשר עושים יום כזה מפנים את אור הזרקורים לבעיה, אבל זה אומר שחברי הכנסת נעים מהר מאוד בין כל הוועדות.

במקרה אני הייתי מאושפזת המון זמן ואני ראיתי את זה.

זה פשוט נורא כואב שמתייחסים אל דיירי עמידר כאילו אנחנו מסכנים. אני חייבת להגיד לכם את זה. דיירי עמידר לא מסכנים. זה לא פייר להתייחס אלינו כאל עניים, כאל מסכנים.

אני לא שמעתי מישהו שמתייחס אליכם בצורה כזאת.

זה ממש כך. מתעלמים מדיירי עמידר וכך מתייחסים אלינו, כאילו אנחנו מסכנים ועניים.

אבל יש כאלה שהם כן עניים ואני חושבת שעוני הוא לא בושה. מי שצריך להתבייש, זה מי שמנהיג מדיניות שמובילה אנשים לחיות מתחת לקו העוני ולא העניים עצמם.

אני גרה בדיור הציבורי וכל חיי גרתי עם אחותי בדירה של 45 מטרים מרובעים ואני מודה לאלוהים על הדירה הזאת. אני מכירה את הנושא ואני מודה על הזכות שהייתה לי לקורת גג יציבה.

לעצם העניין. אני חושבת שמכל מה ששמענו, במיוחד חשוב לי לציין לטובת הדוח של עמותת ידיד כי יש לזה משמעות מאוד מאוד נרחבת לנשים. מה שאפשר להגיד בסופו של דבר אחרי הדיון הזה זה דבר אחד. נשים שמגיעות למצב שהן צריכות להיפרד מבני הזוג שלהן – סליחה שאני מתרגשת – או שהן אימהות חד הוריות, זה לא משנה אם את ערבייה, חרדית, מתנחלת, אין הבדל. הנשים באותו מצב. אני חושבת שבמשך שנים יש הסללה מובנית של נשים. אם זה להגיע לסף הכנסה נמוך, אסור לך להתקדם בעבודה או לעלות בסף ההכנסה שלך כי לא תהיי זכאית לשכר דירה או למזונות. יש כאן נשים שבאופן שיטתי, לא רק שהן לא מקבלות תמיכה מבן הזוג שלהן כי אין בן זוג או עורף משפחתי לרוב הנשים האלה, אלא גם באופן סיסטמתי, כשיטה, יש מדינה שמקטינה אותן ובעצם רומסת אותן כאינדיבידואל. באמצע יש את הילדים וזה הדבר הכי חשוב. כאשר הילדים חווים אימא רמוסה, שחוקה, שמתמודדת עם מצב שהבן זוג לא נוכח גם ברמה היום יומית וגם בעובדה שהיא לא יכולה לקדם את עצמה, היא לא יכולה להבטיח לילדים שלה קורת גג יציבה, הסמכות ההורית שלה נפגעת, שלא לדבר על המשמעות הכלכלית שאף אחד לא דיבר על מעבר דירה כאשר כל שנה צריך לעבור דירה וזה אומר הוצאות כלכליות שכרוכות בכך.

כאשר מיטל דיברה על ארבעה חודשים שלא מקבלים שכר דירה, ארבעה חודשים כאלה, גברתי ממשרד השיכון, האישה בחוץ. אין לה רזרבות. זאת המשמעות. אישה שלא מקבלת ארבעה חודשים, היא בחוץ. זה גזר דין מוות עבורה ועבור ילדיה להיות ברחוב. אין כאן עורף, אין כאן רזרבה. יש כאן דברים שהם מאוד מאוד מובנים.

חשוב לי שבוועדה הזאת שהיא למעמד האישה, אבל מבחינתי מעמד האישה אלה גם הילדים שלה. יש כאן חשיבה מאוד חשובה להוציא את הילדים האלה ממעגל העוני. הם לא בחרו להיות שם, אין צורך להזדרז ולהוציא אותם ממסגרת הבית למסגרות חוץ ביתיות. צריך שמדינת ישראל תחזיר את הדיור הציבורי לסדר היום ולא במובן של המוחלשים והחלשים אלא כזכות יסוד בסיסית וזאת השורה התחתונה. קורת גג היא זכות בסיסית יסודית של כל אדם.

אם שמת לב, דלית אמרה שהיא אהבה את הכותרת של היום. ביקשנו שאנחנו נקיים דיון על דיור ציבורי ואני אמרתי, לא, הכותרת של הדיון הזה תהיה חסמים בפני זכות הנשים בדיור כי אני רואה את זה כזכות וכזכות בסיסית אלמנטרית של כל האנשים.

צריך להעצים את הנשים, להוציא אותן מעגל העוני ולא להכניס אותן לשם ולקבע אותן שם.

אני חושבת שאנחנו מדברות על אותו דבר ואנחנו מאמינות באותם דברים אבל צריך לחפש את הדרך ליישם את זה.

גם לא משנה מספר הילדים.

יהודית אילנית, הוועדה העממית היפואית, בבקשה.

תודה. גם הגנה על זכות הדיור.

הערה אחת. אני מסכימה אתך שנשים, כשהן נכנסות למעגל הזה, כולן סובלות אבל לצערי הרב כאשר האמצעים והפתרונות שניתנים לנשים הם לא שוויוניים, יש נשים שהבעיות שלהן יותר גדולות משל האחרות. כאשר אין דיור ציבורי באוכלוסייה הערבית ויש רק סיוע בשכר דירה ולא לכולן, וכאשר אין משכנתאות, הפתרונות הם לא אותו הדבר. כאשר יש לך בית והורסים אותו, גם זה לא אותו הדבר.

תביני, זה לא נגדך, זה לא נגד מה שאמרת. זאת הבהרה וזה תפקידי לייצג את מכלול הנשים.

אני מכבדת את מה שאמרת.

אני חושבת שכדאי שכאשר אנחנו מדברים על זכות דיור כזכות אלמנטרית, אנחנו מדברים על הזכות הזאת לכלל הנשים ולא רק לקבוצות מסוימות. כאשר אין דיור ציבורי ואין משהו חלופי לדיור הציבורי באוכלוסייה הערבית, חייבים למצוא אותו.

אני רוצה להביא את סיפורה של נלי כדוגמה לקטגוריה עליה לא דיברנו כאשר היא כלל לא זכאית לדיור ציבורי. נלי היא חולת סרטן השד, היא אימא לארבעה ילדים קטנים, בעלה מעזה, גר בעזה וכניסתו לא מותרת ולכן בעצם היא משפחה חד הורית אבל היא אפילו לא זכאית לדיור ציבורי מאחר והיא כביכול נשואה ומשרד השיכון לא מסתכל על נשים שבעליהן לא מכאן. היא אזרחית. היא וילדיה מתגוררים, כאשר היא מקבלת כימותרפיה קשה מאוד, בצריף נוראי ביפו שהוא חצי שרוף כי החשמל לא היה תקני. על מנת לקבל סיוע בשכר דירה, מתעללים בה כל שנה וכל שנה כאשר יש לחדש את תעודת הזכאות שלה, אני עוזרת לה לפנות מחדש למשרד השיכון ואחרי כן למדיה כי היא מסורבת וממתינה חודשים לקבלת אותו סיוע בשכר דירה.

באותו מצב נמצאת אחותה יסמין שהיא עם שבעת ילדיה גרה בדירה בת עשרים מטרים. כל הדירה היא עשרים מטרים. עבור הדירה הזאת היא משלמת 3,000 שקלים לחודש. היא מקבלת סיוע בשכר דירה אבל כל שנה מתעללים בה, ולמה? כי הבעל שלה מהשטחים.

אישה נוספת שהיא בעצמה מירדן ובעלה ישראלי שנמצא בבית הסוהר, יש לה שישה ילדים ומתגוררת בצריף מתחת לקווי מתח גבוה. היא לא זכאית לדיור ציבורי. היא כן מקבלת סיוע בשכר דירה וגם היא עוברת התעללות כל שנה כי הקוד שלה לא מתאים כי יש לה דרכון ירדני ובעלה בבית הסוהר ולכן הוא לא יכול להגיש את הבקשה.

הרווחה מאיימים לקחת את הילדים בגלל שהיא גרה מתחת לקווי מתח גבוה. היא אימא נפלאה, ילדים מצטיינים בבית הספר, אבל היא לא נכנסת אפילו לקטגוריה של דיור ציבורי.

אני יכולה להמשיך ולספר על המקרים האלה. זאת קטגוריה שבעיני יש להתייחס אליה כאשר אחד מבני הזוג איננו ישראלי או איננו מתאים לכל הקטגוריות השונות. צריך להסתכל על אותן משפחות כעל משפחות ישראליות.

המקרה האחרון והחמור ביותר הוא של ילד בן 18 שאמו מהשטחים, היא התאלמנה ועמידר אפילו סירבו לקבל את הבקשה של אפוטרופסות על הילד לקבלת סיוע בשכר דירה. הילד מקבל קצבת ילד יתום מהמוסד לביטוח לאומי, אמו לא מכאן, לאמו אין אישור שהייה אבל היא חיה אתו. אנחנו ניסינו לפנות לעמידר בפתיחת תיק לקבלת סיוע בשכר דירה לפחות שהילד יקבל, אבל עמידר סירבה לפתוח תיק. זאת אומרת, הם פשוט לא מנסים אפילו להתמודד ואומרים אנחנו לא פותחים לכם תיק והילד כאילו לא נחשב.

יש תשובות?

אני אבדוק את המקרים.

בסדר. תעבירי אליה את מלוא הפרטים כדי שנבדוק אותם. תעבירי את הפרטים לדלית.

אני חייבת להגיד שזאת אחת הישיבות הכי כבדות. אני מרגישה את הלב שלי .

אני אם חד הורית לשלוש בנות. כזכאית לדיור ציבורי, ב-2009 הציעו לי דירה. לא לקחתי את הדירה. אני חייבת להיות ליד ההורים והדירה הזאת לא הייתה קרובה אליהם. העדפתי להמתין לדירה שהיא בתוך בנימינה. אמרו לי שאני נשארת להמתין לדירה שתתפנה. מאחר וידעתי שאני בהמתנה, אחרי שש שנים, ביוני 2014, התברר לי שאני לא זכאית כי סירבתי לקחת את הדירה שהציעו לי במקום אחר. אני לא סירבתי לקחת את הדירה. אני אמרתי שאני מוכנה להמתין לדירה שתתפנה בתוך האזור בו אני גרה מכיוון שאני זקוקה לסיוע של המשפחה. כיום אני לא זכאית לדירת עמידר, לדיור ציבורי. מי אמור להגיד לי שבזמן שאני יודעת שאני בהמתנה, שאני בכלל לא קיימת במערכת ושאני בכלל לא רשומה? עוד חודש אני אמורה להגיע לרחוב כי אני לא יכולה לעמוד בתשלומי השכירות כי גם השכירות שאני מקבלת, זאת שכירות שלא מספיקה.

איפה את גרה?

בבנימינה.

אני רוצה להבין. ברגע שמציעים דירה לזכאית ויש לה סיבות למה לומר שלדירה הזאת היא לא יכולה לעבור, במיוחד כאשר יש העתקת מקום מגורים והתרחקות מהמשפחה, זה אוטומטית מבטל את הזכאות שלה?

לא. אני אסביר.

גם אף אחד לא בא ואמר לי שסירבתי או לא סירבתי.

הם גם מבטלים זכאות באיומים על נשים.

רק אחרי שש שנים אמרו לי שאני סרבנית. מישהו אמר לי שאם אני לא לוקחת את הדירה הזאת, אני איחשב כסרבנית?

זה מזכיר לי את הזכאות לדמי אבטלה כאשר שולחים אותם לכל מיני עבודות רק כדי שיסרבו ואז יבטלו להם את דמי האבטלה.

בבנימינה יש דירות פנויות ולאחר שש שנים אני סרבנית?

תרשמי לנו את הפרטים שלך כי נרצה לעקוב אחרי המקרה. על המקרים הספציפיים אנחנו נעקוב אחר כך ונהיה בקשר.

אני אשמח לדעת מי אמור להגיד לי שאם אני לא מקבלת דירה, אני סרבנית.

תאמיני לי שהבנתי את הבעיה. אנחנו חייבים לסיים את הדיון הזה. אני רוצה תשובה עקרונית על איך מאבדים את הזכאות. האם כאשר אומרים שהדירה לא מתאימה, ישר מאבדים את הזכאות? אני רוצה לשמוע לגבי האיומים, כאשר אומרים לאישה שאם היא לא תקבל את הדירה, היא תאבד את הזכאות שלה ואיך מודיעים למישהי שאיבדה את הזכאות שלה.

לפי הכללים, זכאי לדירה ציבורית יכול לקבל שתי הצעות לדירה. הוא יכול לסרב להן מסיבות שלו. אם הסירובים לדירות האלה מוצדקים, כמו בעיה של קומה, בעיה של ניידות, בעיה של חוסר התאמה לאותו אזור, הסירוב נבדק ונבחן אם הוא סירוב מוצדק או לא מוצדק. כל זכאי יכול לקבל שתי הצעות. מנהל מחלקה באותו אזור יכול להציע הצעה שלישית אם הוא חושב שהמקרה מצדיק חריגה ומתן הצעה שלישית. אם בן אדם זכאי לדירה בתל אביב למשל והוא קיבל הצעה לדירה ביישוב אחר והוא סירב לה, זה לא נחשב סירוב אלא זאת רק הצעה להציע לך שיש דירה ואם אתה מוכן לקבל אותה או לא.

את המקרה שלך אני לא מכירה.

אני לא סירבתי וכתוב אצלי שסירבתי. איך אני אמורה לדעת?

אמרנו שנבדוק את המקרה שלך לגופו של עניין. היא לא תוכל עכשיו לענות. אנחנו ניקח את כל הנתונים ואנחנו נבדוק אותם ונעקוב אחריהם.

עצם העובדה שנאמר כאן, ואני חושבת שזה צריך להירשם, שבעצם כאילו את אומרת שיש קריטריונים לסרב ואם את עונה על אחד ממנו, ויש לה סיבות לסירוב, האדם לא מאבד את הזכאות שלו.

אם הציעו לה דירה בקומה רביעית ויש לה מצוקה רפואית והיא לא יכולה לגור בקומה רביעית, וזה נבדק ואנחנו מוצאים הצדקה, הסירוב הזה לא נספר לה.

באיזשהו מקום כתוב מה השיקולים שלא גורמים לאובדן הזכאות?

זה כתוב בנהלים. הכול שקוף. בן אדם מקבל במכתב התשובה של הזכאות שלו את כל ההנחיות לגבי הזכאות הזאת והאפשרות שיוצעו לו שתי דירות, ובפרק הזמן הזה הוא יכול לקבל אותן או לסרב לקבל אותן, ואם לא, יפוג תוקף הזכאות. הכול כתוב. במכתבים הם מקבלים את הכול.

צריך לציין גם את השפה בה זה נאמר.

על בעיית השפה אפשר לדבר אחר כך, האם משרד השיכון משתמש באפשרויות של הסברה בשפה אחרת. לא הבנתי איך מודיעים למישהו שאיבד את זכאותו.

נכון, שהוא בעצם בהמתנה ואחרי כמה שנים נודע לו שהוא איבד את זכאותו.

השאלה שלי לא הייתה ברורה?

כן. סליחה. זה פשוט משגע אותי כי היא בעוד חודש לא במקום עם הילדים שלה.

תאמיני לי שהקושי שלי לנהל את הדיון הזה הוא בכך שאני מבינה את הכעס, את התסכול ואת הקושי שאתן נמצאות בו, אבל אני רוצה לנסות להוציא תשובות כמה שאפשר כדי לפתור את הבעיה באופן כללי. את הבעיה שלך אני לא אשכח ואני אעקוב אחריה.

כשנקבעת לו הזכאות, הוא מקבל מכתב בשלב קביעת הזכאות שיוצעו לו שתי הצעות ובמידה והוא יסרב לקבלן, בזה יפוג תוקף הזכאות. במכתב ההודעה הראשון כבר הוא מקבל את המידע.

אני חושבת שזה לא תהליך נכון כי בני האדם נוטים לפעמים לא לקרוא את כל המסמכים שמגיעים אליהם. אני חושבת שברגע שבן אדם או אישה מאבדת את הזכאות שלה, המינימום שמגיע לה זה לשלוח לה מכתב ולהגיד לה שהיא איבדה את הזכאות שלה.

עם אפשרות ערעור.

תאמינו לי, אני יודעת מה אני הולכת להגיד. עם אפשרות לערער. אם את אומרת שסירובים מנומקים עם סיבות מסוימות, אז אולי טעיתם בהחלטה שלכם? לאזרח או לאזרחית יש את האפשרות לערער על ההחלטה שלכם? קודם כל, הם לא יודעים שיש החלטה כזאת ולכן לא ערערו, ואם הם לא קיבלו הודעה על זכאותם לערער, ולכן הם לא יערערו. אני חושבת שכדאי מאוד לשקול את האפשרות.

עוד לא סיימתי את דבריי. אני רוצה להסביר.

ענית לי.

לא. עצרתם אותי באמצע. היא מקבלת את המכתב. אנשים שזכאים לדיור ציבורי נמצאים באופן שוטף בקשר עם המחוזות שלנו. הם מגיעים לקבלת קהל, הם מגיעים למוקד הטלפוני, יש תקשורת ישירה, הדברים חשופים בפניהם. אני לא מכירה את המקרה הזה ואני מוכנה לבדוק אותו ולראות מה קרה.

שום מקרה הם לא מכירים.

יש אלפי נשים שהן חד הוריות והן ברחוב אבל לכם זה לא בוער.

עם כל הכבוד, אני חושבת שקשר יום יומי הביא הרבה פעמים לעוולות שנעשו נגד הנשים ואני לא רוצה להשאיר את הנשים לחסדיו של פקיד כלשהו או פקידה כלשהי להחליט על עניין הזכאות בלי אפשרות ערעור. משרדי הממשלה מוציאים טונות של נייר כל חודש, אז אפשר להוציא מכתב למישהי שאומר לה שהיא איבדה את הזכאות שלה בגלל סיבות אלה ואלה וכי זכותה לערער. אני אפעל כדי שיהיה נוהל כזה בתוך המשרד.

כמעט בטוח שיש מכתב כזה. אני אבדוק.

שיהיה באתר האינטרנט.

יש לי את רשימת הנשים שנרשמו לדיבור. אני מבקשת שעכשיו כל אחת תדבר שתי דקות כי אנחנו חייבים לסיים את הדיון.

אני מבקש משהו נוסף. אם זה מקרה אישי ולא בעיה כללית, אני אומרת לכן שנעשה את זה אחר כך ואני אטפל בזה באופן אישי. אם מדובר בבעיה כללית, בשתי דקות.

אני בכלל לא נכללת בדיור הציבורי. אני אם חד הורית לילדה בת שמונה עם צרכים מיוחדים ואני מקבלת סיוע בשכר דירה ומקבלת מזונות מביטוח לאומי. אני בכלל לא זכאית לקבל דירה בדיור ציבורי. למה? ילד אחד לא נחשב? ילד אחד הוא לא נשמה? אמרו לי לעשות שלושה ילדים, שאקבל הבטחת הכנסה במשך שנתיים, ואז אולי אהיה זכאית לקבל דירה.

זה שוב עניין של שלושה ילדים.

אני לא מדברת על חוסר היציבות כאשר כל שדנה אני נאלצת לעבור מדירה לדירה בגלל שבעל הבית רוצה להעלות את מחיר השכירות. המחירים עלו ובאזורים של עוני, משלמים סכום גבוה.

תודה.

אני פעילה חברתית בפורום מים ירושלים. אני מטפלת גם במזרח ירושלים. עוזרת לאנשים גם במזרח העיר וגם לאנשים שגרים בעיר. כמי שעוזרת לאחרים, אני באתי היום כדי לעזור קצת לעצמי. אני לא מקבלת גט מכל מיני סיבות כאלה ואחרות, ונשים כמוני שמקבלות סיוע של 600 שקלים בחודש לשכר דירה, יש לי ילד שהוא בחינוך מיוחד ויש לי עוד שני ילדים, אחד גדול ממנו ואחד צעיר ממנו, ושלושתם הם מתחת לגיל 16, אני עובדת במשק בית, נרשמתי לאוניברסיטה בע"מ ואני מנסה להיות שותפה בכל מיני דברים שייתנו לילדים שלי את תמונת המצב שאני אימא שעושה הכול כדי לגדל אותם להיות יצורים חברתיים, להיות אנשים שיועילו לחברה. הגעתי למצב שאני עוד רגע ברחוב. 600 שקלים סיוע בשכר דירה לאישה. אם את לא גרושה ואם את לא בהליכי גירושין, אם את לא פה ולא שם, את משהו תקוע בין הכיסאות.

החלום שלי הוא לקבל דירת עמידר. אנשים כאן מדברים על דירות של ארבעים מטרים ושישים מטרים. תנו לי משהו מכל זה ואני אשמח לקחת. אבא של הילדים שלי הוא חולה לב וגם את האלפיים שקלים שהוא נותן לנו, אם מחר הוא ימות, גם את הכסף הזה לא יהיה לי. בעל הדירה העלה את השכירות לפני שנה ב-500 שקלים על הסכום שהיה כאן ואני צריכה לשלם 3,500 שקלים והוא כבר הודיע לי, לפני שבוע, שהוא מעלה עוד פעם את שכר הדירה. כל מה שמתחשק לי זה לקפוץ מהקומה החמישית למטה. אתה רוצה להיות בן אדם מועיל לחברה. אני באתי מבית שאבא שלי נלחם על משפחות מירדן שיבואו לגור כאן כדי לעשות איחוד משפחות. אנחנו באנו מבית שעוזר לכל העולם ואשתו אבל היום אני באתי לעזור לעצמו. מי מטפל באנשים כמוני?

אני לא יודעת מה להגיד. האמת, אני לא יודעת מה להגיד. אני יודעת שיש קריטריונים ואני יודעת שיש נהלים אבל אני יודעת שיש בני אדם, יש נשים ויש ילדים מאחורי הנהלים האלה ואני בטוחה שלכולנו קשה לשבת ולשמוע את המקרים עליהם מספרים כאן. לבי יוצא וכל מה שאני יכולה להגיד זה שאני יכולה לרשום ולנסות לבדוק כל מקרה לגופו של עניין ולנסות למצוא פתרונות.

לנשים במעמד הזה אין תשובה.

אין תשובות בשום מקום.

אף אחד לא לוקח אחריות.

מגלגלים אותך כמו כדור.

רצית לדבר על הנשים המבוגרות.

רציתי לדבר על אנשים שגרים בדיור הציבורי ואלה אנשים שאין להם את הזמן הזה כל הזמן לרוץ וללכת. אין להם את הזמן הזה לצאת ולהגיד תקנו לי, התקלקל לי, ומי שצריך לבוא לעשות את זה, זה רכז שטח שצריך לבוא ולבדוק ולראות מה צריך ומה לא צריך. אני אמנם הייתי תקופה מאוד ארוכה חולה ולא יכולתי להסתכל אבל באה אלי אישה ואמרה לי שיש לה חולדה בבית וביקשה את עזרתי. הלכתי אתה לבית, נכנסתי לבית וקיבלתי שוק. ראיתי את הבית, כמו במעברות. המטבח של המעברה, הכול שם מעברה והיא יושבת שם. החלונות מימי הביניים, אין לה רשת, החלונות פתוחים ואני צריכה להגיד לה שתסגור את כל החלונות אבל חנוק שם וחם. תסגרי את כל החלונות כי אסור להשאיר חלונות פתוחים כי יש חולדות. זוועה. בית מסריח.

את אומרת שהחברות שמבצעות את השיכון, יבצעו קודם כל שיפוץ ושרכזי השטח יגיעו לדיירים המבוגרים שאין להם את הכוח לעקוב אחרי הדברים.

נכון.

תודה.

אני מקריית שמונה. אני רוצה להגיד שאני גרה בדיור הציבורי כבר שלושים שנים. חוויתי בקרית שמונה את הכול. יש לנו עיר מדהימה.

בואי ניכנס לנושא של דיור ציבורי.

שלושים שנים אני בדיור הציבורי ומעולם לא שיפצו לי את הבית. גידלתי שם שלושה ילדים. נכון להיום גרים אתי שני ילדים ואחד מהם בן 25 והוא גרוש פלוס שני ילדים. הדיור הציבורי נותן לנו קרקע יציבה כדי לישון כמו שצריך ולגדל את הילדים שלנו כמו שצריך אבל כדי להיות בדיור הציבורי גם צריך לבוא ולבדוק אותנו, לשאול אותנו האם הבית בסדר, האם צריך לשפץ את הבית או לא. בשבוע שעבר הפלא ופלא, כאשר שמעו שאני מגיעה לכנסת קיבלתי טלפון שבאים לראות את הבית שלי.

אני מציעה שפעם בשנה תודיעי שאת מגיעה לכנסת.

נכון. נכון שעכשיו גלנט הוא שר הבינוי ונכנס לנושא בגדול, אבל מאוד חשוב לנו שגם תסתכלו עלינו כעל אנשים מן השורה ולא כעל מישהו שהוא מסכן.

את אומרת את זה לי?

לא. אני אומרת את זה לכולם. אני אומרת למי שמקבל את ההחלטות.

אני לא יכולה למשוך את הישיבה הזאת מעבר לזמן המוקצה לה. אנחנו חייבות לסיים.

ארבע משפטים.

אם תגידי את ארבעת המשפטים, זה יעזור?

כן.

אנחנו נדון בהם?

אני רוצה רק שתקשיבי לי.

אנחנו לא נדון, אז בואי נעשה דבר אחר. אני רוצה שתעלי על נייר את שני הנושאים שאת רוצה להתייחס אליהם. אם אני אראה שהנושאים הם כל כך בוערים וחשובים כפי שאת מתארת אותם עכשיו, אני אקיים דיון מיוחד עליהם ואז נוכל לדון בהם ונוכל לתת תשובות. סתם להעלות את הנושא ולזרוק אותו באוויר, אז לא נדע מה לעשות עם זה. בבקשה, תעלי את הנושאים על הכתב במלים הכי פשוטות ואנחנו נחליט.

אני רוצה להדגיש משהו שלא היה ברור עד הסוף. הלכתי לבדוק. מכתבים נשלחים לכל זכאי שפג התוקף שלו או אם הוא סירב או אם עבר הזמן. המידע עובר לבן אדם במכתב תשובה מסודר.

אתן שומעות את זה?

זה היה במכתב.

אנחנו נמשיך לבדוק את זה.

אני מודה לכולן שטרחו והגיעו לדיון. אני חושבת שנתתן לי משימות לכמה שנים קדימה. אני רוצה להגיד שאתן גיבורות וגיבורים כי אתם מתמודדים במציאות כזאת ואני רוצה לחזק את כולכן.

תודה רבה.

הישיבה ננעלה בשעה 13:55.