הכנסת העשרים

מושב שני

פרוטוקול מס' 108

מישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט

יום רביעי, י"א בטבת התשע"ו (23 בדצמבר 2015), שעה 9:00

1. נשירתם של ילדי עולים מבריה"מ לשעבר ממערכת החינוך, וירידה בשיעור האקדמאים בקרבם -הצעה לסדר היום של חברת הכנסת קסניה סבטלובה

2. התמודדות עם הירידה בשיעור האקדמאים יוצאי ברית המועצות ושיעור הנשירה בקרב ילדי עולים מברית המועצות לשעבר מבית הספר התיכון – הצעה לסדר היום של חבר הכנסת יואל רזבוזוב

3. התמודדות עם הירידה בשיעור האקדמאים יוצאי ברית המועצות ושיעור הנשירה בקרב ילדי עולים מברית המועצות לשעבר מבית הספר התיכון – הצעה לסדר היום של חברת הכנסת סופה לנדבר.

חברי הוועדה: יעקב מרגי – היו"ר

מאיר כהן

סופיה לנדבר

קסניה סבטלובה

יואל רזבוזוב

דר' נתי קנטורוביץ' - ממונה מידע ומחקר, משרד ראש הממשלה

אלנה גולצמן - מפקחת תכנית ילדים בסיכון, אגף הנוער, משרד החינוך

אילן שמש - מנהל אגף קידום נוער, משרד החינוך

מאיה שריר - מנהלת אגף קליטת תלמידים עולים, משרד החינוך

זאב בילוביצקי - מדריך באגף קליטת תלמידים, משרד החינוך

שרי פייר - מנהלת תחום בכיר לחינוך, משרד הקליטה

מירי כהן-אדלשטיין - ראש המינהל לסטודנטים עולים, משרד הקליטה

אורנן פודם - אגף תיקצוב, המועצה להשכלה גבוהה

מיכל ברק - מנהלת המרכז לחקר הרב תחומיות והמיגוון, האוניברסיטה העברית

קונסטנטין שוויביש - מנכ"ל איגוד מורים עולים

פרופ' אורנה קופרמן - מרצה למדעי המחשב, סגנית רקטור, האוניברסיטה העברית בירושלים, נציגת ור"ה - ועד ראשי האוניברסיטאות

דר' וצ'סלב קונסטנטינוב - חוקר, מכון ברוקדייל

דר' מיכאל פיליפוב - חוקר, מכון ברוקדייל

יובל אביגדור - קשרי ממשל, התאחדות הסטודנטים

עמית דודיאן - נציג בכנסת, התאחדות הסטודנטים

מילה ספיבק - מנהלת בית הספר "עתיד" ע"ש יוענה ז'בוטינסקי

תומר גולדפרב - מנהל כפר הנוער "עתיד" ע"ש יוענה ז'בוטינסקי

תאבת אבו ראס - מנכ"ל שותף - יוזמות קרן אברהם

דרורה קלמנט - הארגונים החברתיים בכנסת

מירי כהן אדלשטיין - לוביסטית (ברדוגו יועצים) פורום כפרי הנוער והפנימיות

חניתה חפץ - לוביסטית (פוליטי) ור"ה - ועד ראשי האוניברסיטאות

מירב ישראלי

יהודית גידלי

ר.ל., חבר המתרגמים

1. נשירתם של ילדי עולים מבריה"מ לשעבר ממערכת החינוך, וירידה בשיעור האקדמאים בקרבם -הצעה לסדר היום של חברת הכנסת קסניה סבטלובה

2. התמודדות עם הירידה בשיעור האקדמאים יוצאי ברית המועצות ושיעור הנשירה בקרב ילדי עולים מברית המועצות לשעבר מבית הספר התיכון – הצעה לסדר היום של חבר הכנסת יואל רזבוזוב

3. התמודדות עם הירידה בשיעור האקדמאים יוצאי ברית המועצות ושיעור הנשירה בקרב ילדי עולים מברית המועצות לשעבר מבית הספר התיכון – הצעה לסדר היום של חברת הכנסת סופה לנדבר.

בוקר טוב. אני מתכבד לפתוח את ישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט של הכנסת. 23 בדצמבר 2015, י"א בטבת תשע"ו. הנושא על סדר היום הוא ההתמודדות עם הירידה בשיעור האקדמאים יוצאי ברית המועצות ושיעור הנשירה בקרב ילדי עולים מברית המועצות לשעבר, מבית הספר התיכון. הצעה של חבר הכנסת יואל רזבוזוב, של חברת הכנסת קסניה סבטלובה ושל חברת הכנסת השרה לשעבר סופיה לנדבר, כך זה מופיע בסדר. אני אומר מספר מלים ואתן לחברות הכנסת. מקבלים בברכה גם את חבר הכנסת מאיר כהן, שר הרווחה לשעבר ו'ברוך הבא' גם חבר הכנסת המציע.

אנחנו עדיין נהנים מפירות גלי העלייה הגדולים שהתברכנו בהם בשנות התשעים, אין ספק שהמדינה עמדה באתגר גדול, עם כשלים כאלה ואחרים אבל, עם הרבה ברכות והרבה תועלות ואנחנו נדרשים לסוגיה הזו, למפעל הגדול הזה שהתקיים בשנות התשעים, בשולחן הזה, בהרבה היבטים. רק השבוע נדרשנו בסיור למצוקה של מקצועות הטכנולוגיה שהתברכנו והשארנו שני עשורים אבודים שהמדינה כמעט איבדה אותם בתחום הטכנולוגי אלמלא גלי העלייה, בנוסף לתועלות התרבותיות והתועלות החינוכית, החברתיות, הכלכליות וכל מה שקרה במשק. אם יכתבו את זה – ואני מאמין שנכתבו ספרים, אני מקווה, אבל, אנחנו נדרשים היום לדון – בעקבות הצעתם של חברי הכנסת, בירידה בשיעור האקדמאים יוצאי ברית המועצות.

כידוע, תמיד אנחנו, הוותיקים – נקרא לזה, תסלחו לי, גם אני נקרא עדיין עולה, עליתי בגיל שנתיים, אנחנו מדינה שתמיד תקלוט ואני תמיד אומר שגם עוד שבעים שנה נהיה קולטי עלייה ונהיה עולים, אז כוותיקים אנחנו התייחסנו כך: מה זה, העלייה הזו? כולם אינג'נרים, כולם זה וכולם זה.

לא, היו גם רופאים.

הנה התחלנו. בוא נתמודד עם זה. ואז אתה מתוודע לזה שהנושא האקדמאי, ההשכלה העל-תיכונית האקדמאית הייתה built it, built in במערכת האזרחית הזו שהייתה לכאורה, אני מגדיר את החברה שנקראה ברית המועצות לשעבר, אתה יודע, התעשייה של הטכנולוגיה שלהם הייתה חזקה והייתה כבדה, למי שמכיר את הכלים הטכנולוגיים שהיו מסיביים, הזכרתי את זה גם השבוע, את ה"זיל", ה"זיל" הרוסי, אנחנו החיילים היינו מקללים שתפסו את הממשלה, כי היו יותר צריכים לדחוף אותם מאשר הם מסיעים אותנו אבל, אתה רואה שהקטע של האקדמיה לא פָּסַח, הקטע של התרבות לא פסח, גם הספורט, הרוח, החברה, ואנחנו מגיעים לפה וקרה משהו פה בחברה, וכנראה, סופה, את, כשרת הקליטה לשעבר, יודעת, כנראה למדנו, הפקנו לקחים מן העליות אבל לא די, לא מספיק.

אני תמיד אומר: תמיד צריך לגלל, מקווה שיהיו עוד גלים מבורכים כאלה, צריך להכין את הקולט ואת הנקלט. לא רק את הנקלט. והמשברים האלה במעברים, משבר זהויות, משבר תרבות, אני נוטה לראות אותם כמעט בכל מקום, מי פחות מי יותר אבל מסתבר שזה לא פוסח על שום עלייה.

פעם היה לי רב עיר, כשהייתי ראש מועצה דתית, בבאר שבע, היה לי רב עיר, קשיש, היה גר בבאר שבע באיזור שהיה פעם מגורים, היום זה הפחיות, איזור הגלריות והפאבים, והוא נשאר כזה מסכן, תקוע, אמרתי לו: אתה גר בחושך ככה, בוא, אפשר לעבור לשכונה, בוא נתחיל לבדוק. התחלתי לבדוק, אמרתי לו: נו, הרב, יש. אומר לי: אני כמו עץ עתיק, כל עוד השתיל הוא רך אתה יכול להוציא אותו, להחזיר אותו, לשתול אותו במקום אחר אבל איך תוציא אותי ממקור אדמתי ואיך אני אקלט באדמה חדשה? זה כל שכן, אני אומר. ואני שמח שהנושא הזה עולה כי אנחנו צריכים כנראה, כשעולים נושאים אנחנו צריכים התערבות, זאת אומרת שיש פה איזו דלקת קטנה וצריך לטפל בה, צריך התערבות, צריך לעגל את הפינות כדי להבין ולהחזיר את הרכבת הזו למסלולה כי חבל, כי האובדן יהיה של כל החברה הישראלית. בבקשה, חברי הכנסת לפי הסדר שקראתי, למרות שהגעת מאוחר אבל אתה מופיע ראשון, יואל רזבוזוב. בכבוד.

מצטער על האיחור. תודה ליושב הראש, לחברי הכנסת, אורחים נכבדים. אז אנחנו יזמנו את הדיון, אני וחברות הכנסת, לנדבר וסבטלובה, שהצטרפו לדיון. הייתה איזושהי כותרת בעיתון, שאני חושב שהקפיצה את כולנו ואנחנו ביקשנו דיון דחוף אז אני שמח שאנחנו עושים את הדיון הזה בשביל שני דברים, האחד, להעביר את הכותרת "עלייה לצורך ירידה בהישגים" בעיתון "הארץ", "ההורים היו בעלי מקצוע והשכלה גבוהה שהקפיצו את שוק התעסוקה אולם, ילדי העולים מברית המועצות שהתחנכו בישראל אינם מגיעים להישגים האקדמאים של הוריהם, וגם לא של בני גילם שנולדו כאן". עכשיו אני חושב שהכותרת הזו היא שטות גמורה, איך עיתון בכלל מרשה לעצמו, וזה היחס, כי בסוף מי שמסתכל אז הם מראים שהאחוזים הם 30.6% ביחס להורים ו-33.3% זה ה'צברים'. אני בדקתי ויש לי פה את המחקר, עברתי על המחקר, לא מצאתי שום דבר שתואם את הכותרת. דיברתי עם הסוקרים, החוקרים ועם אנשים מן התחום והם אומרים: זה אפילו לא הבדל זניח, זו יכולה להיות אפילו טעות סטטיסטית במחקר, אז איך עושים עוד פעם "ירידה לצורך עלייה" - - -

בסטטיסטיקה הכול תלוי ביחס. אם אתה משווה למה שהם היו, והתייחסתי לכך בדברי הפתיחה, אפשר להסתכל תמיד על חצי הכוס המלאה ולהשוות את זה ל'צבר'. השאלה היא אם אני מתייחס אם אותם בני הנוער היום היו ממשיכים לפי אותם מדדים של שנות התשעים, כמה מהם היו אקדמאים? זו השאלה.

שמע, זה - - -

אם אתה שואל אותי כבעל עניין, זה מה שהיה צריך לעשות.

אני חושב שאסור להשוות כי בברית המועצות החינוך האקדמאי היה חינם והתנאים היו שונים אבל, זה שעוד פעם, יחסית ל'צברים' זה אותו דבר ואני חושב שזאת הסטיגמה, ואפילו אני פותח כל שנה, בשלש השנים האחרונות לפחות, בדה-מארקר ארבעים, מתחת לארבעים, זה דור, דור וחצי, אותם החבר'ה הצעירים שהגיעו לכאן בגיל ילדים-נערים, אין אחד שהוא עולה מברית המועצות, אין אחד, מה, האם אין מספיק אנשים מוכשרים? אני יכול עכשיו להזמין לפה מאה עשרים אנשים מוכשרים שיכולים לעקוף את כולם בטבלה הזאת אבל, זאת הסטיגמה וגם הכותרת מצביעה ואני כן הייתי רוצה להבהיר כאן את הכותרת, שהיא מרגיזה ולא נכונה הזו. זה דבר אחד.

הדבר השני, אני חושב שהגיע הזמן גם לעלות מדרגה, כי אני, בקדנציה הקודמת, כיו"ר ועדת העלייה והקליטה, עשינו לא מעט דיונים בנושא של ילדי עולים, גם כאן כתוב "נתונים נוגעים לבני נוער יוצאי ברית המועצות לשעבר מן השנים האחרונות מלמדים שהמגמה לא השתנתה, גם הם לא צפויים לפקוד בהמוניהם את הקמפוסים, ציוני מיצ"ב של ילדי עולים שלא נולדו בישראל נמוכים מן הממוצע הארצי, הם נושרים יותר מבית הספר, ויותר ממחציתם מעדיפה - - - "

מתוך מחקר של - - -

זה עוד פעם, זה אותו המחקר. מה שכן, אנחנו מכירים, זאת בעיה ידועה, שעולים שעלו בשנים האחרונות, הילדים שלהם מתקשים בגלל השפה, וכאן אני בא כי עשינו על זה דיונים בוועדה, ויושבת כאן נציגה של משרד החינוך, מאיה, ואני חושב שכדאי כבר לערב אותךָ ואת ועדת החינוך, כשיושבים כאן מנהלי בתי ספר: לא מספיק שנתיים. נותנים לעולים שנתיים עברית, כל השאר בא על הרשות המקומית, הרשות המקומית – יש כאלה שיכולות לסבסד ויש כאלה שלא יכולות. בשנתיים הילדים לא לומדים עברית, הם מתקשים, הם לא יכולים אחרי זה לעשות בגרות ואז יוצא שהם - - -

האם אין זכאויות?

יש זכאויות אבל עדיין לא מספיק.

יש בשפה שלהם, יש - - -

לא, אם ילד בבית הספר - - -

אני למדתי גם בבית הספר - - -

אם ילד בכתה ו', ואם ילד בכיתה ז' - - -

איזה מקצוע טוב?

גבירתי, גבירתי, מאיר, אני באמת רוצה לשמוע את השאלה שלך ואת התשובה וחשוב גם שיירשם אז בוא תן לסיים.

במשפט. אני מסיים.

נפתח את הדיון אחרי זה, מסתמא גם עורכי המחקר כאן, משרד החינוך ומי שיכול לתרום לדיון יתרום. בבקשה.

אם ילד עלה בכיתה ז', כיתה ח' ועד כיתה י' אז מה הוא עושה? אין לו בגרויות, הוא עוד לא הגיע לשלב של הבגרויות, הוא צריך גם להתחיל ללמוד ואולי לא יהיו לו גם זכאויות, אבל יש פה מנהלים שיגידו שישנה בעיה והרשויות המקומיות מתלוננות.

הדבר השלישי, שאם באמת ההורים אקדמאים ויש נתונים אז אני כן קורא למשרד החינוך, לצאת באיזשהו קמפיין בשפה הרוסית, שיעודד את ההורים שישגיחו יותר על הילדים, שיראו שיש להם פוטנציאל אקדמאי, שיעשו זאת, כי יש את הפוטנציאל, ובאמת, אותם עולים נופלים בין הכיסאות.

תודה. חברת הכנסת קסניה סבטלובה. לתמצת. יש לנו שעה דיון.

כן, כבוד יושב הראש וחבריי חברי הכנסת. קודם כל תודה על הקיום של הדיון הזה. אותי גם הקפיצה – גם הכותרת הזו אבל לא רק היא כי אני מטבע הדברים מקבלת הרבה פניות ציבור, נפגשת הרבה עם הורים, ויש משקל רב לכך שכולנו, מי שנמצאים פה, חברי הכנסת, יש פה צברים ויש פה כאלה שעלו בגיל שנתיים ויש פה ערבוביה שהיא יפה מאוד ובאמת לכל אחד את החוויה שלו. אז אני יכולה להגיד לך מן הניסיון האישי, כמי שגדלה פה והייתה פה גם בבית הספר וגם באוניברסיטה.

קודם כל, כשעלינו, לארץ, הייתי בת שלש עשרה אבל, אימא שלי כבר ידעה באיזו אוניברסיטה אני אלמד. זה היה ברור עוד לפני שידענו לאיזו עיר אנחנו הולכים, אבל היא ידעה שאני אלמד באוניברסיטה העברית, בין אם נחיה בעיר אחרת או לא אבל זאת האוניברסיטה. היה ברור שזה הכיוון. לא הייתה בכלל אופציה שזה לא יקרה.

השפה – זה נכון, יש מכשולים ויחד עם זאת, אני וחבריי שלמדו פה, אנחנו למדנו פה שנתיים שלש בתיכון, עשינו בגרויות, הצלחנו יפה מאוד, גם למדנו דרך אגב לימודי קודש – מי שלמד בבתי הספר הדתיים, וגם כמובן את הטכנולוגיה וכל מה שיוצא בזה וכולם התקבלו לאוניברסיטה, וכולם היו פה שנה שנתיים ושלש בארץ. גם למדו ושילמו כסף כי אני אישית כבר לא הייתי זכאית לאף מענק של משרד הקליטה ולשום דבר מן הסוג הזה, אז זה עניין קודם כל של מוכנות, משהו שאתה מביא אתך מן הבית, ובבירור אנחנו רואים פה שיש פה מכשול, של בני העולים שהם חווים עדיין קשיי קליטה, כן, מה לעשות, כן, הם נולדו פה אבל הם עדיין נמצאים במקום הזה, כמו שאתה, כבוד יושב הראש, אמרת את זה עכשיו, אז הקליטה נמשכת לפעמים עשרות שנים, מה לעשות, זה לא נגמר בשלש שנים של המענקים שנותנים לך ממשרד הקליטה וממשרד כזה או אחר.

אז אנחנו צריכים לשאול את עצמנו – ואני פה מסיימת כאן כי באתי להקשיב ולא לדבר, מה קורה לבני העולים כשהם מגיעים לבתי הספר הישראלים, מה קורה להם שם, איזה מכשולים הם חווים באופן מיוחד, כאלה שמונעים מהם אחרי זה להגשים את החלום הזה, שאני בטחה לגמרי, כי המוכנות היא באמת גבוהה, תשאל כל הורה מה הוא רוצה בשביל הילד שלו שהוא יצליח אז ברור שהשכלה גבוהה היא מפתח להצלחה, זה מה שמקפיץ את המדינה שלנו ב o.e.c.d. ובכל מדד אפשרי, אז אני חושבת שאנחנו כן צריכים פה להידרש לסוגיה הזו, להיכנס לעובי הקורה, להרגיש מה באמת קורה לילדים האלה שהם נמצאים כמו ילדי סנדוויץ', כי הם כבר 'צברים' אבל הם לא 'צברים'. ההורים שלהם במצב שהוא קצת יותר קשה מהם מבחינה כלכלית ומה בעצם התהליכים שהם עוברים.

ואני מראש מתנצלת כי אני צריכה לרוץ בין שתי הוועדות, גם ועדת השיכון ואני אחזור לכאן.

השרה לשעבר.

חבריי חברי הכנסת, אדוני יושב הראש, אני רוצה מזווית אחרת לגשת לעלייה. ראש הממשלה ביבי נתניהו בשנת 2010 כאשר אנחנו חגגנו עשרים שנה לעלייה, אמר דבר ש"העלייה הצילה את מדינת ישראל מבחינה כלכלית - - -

אני זוכר את ישיבת הכלכלה הזו.

נכון. מבחינה כלכלית וביטחונית ומדעית, מדענית ודמוגרפית, אבל יכול להיות שאני אוסיף לכך שבעצם הפירמידה הכלכלית לא התהפכה כאן אלא בגלל שהגיעה עלייה משכילה, עשירה בידע, עשירה במקצועות שתרמו למדינת ישראל. רק לחשוב ש- 25,000 רופאים, למעלה מ 20,000 פרא-רפואיים, אחיות, 100,000 מהנדסים, מדענים, עלייה שבעצם על הבסיס שלה קרה מה שקרה במדינת ישראל. ה- push הגדול היה עם עלייה הזו ויכול להיות שהמדינה לא הייתה מוכנה לעושר הזה.

מה בעצם מאפיין את העלייה ממדינות חבר העמים – השכלה. והשכלה היא אחד מן הדברים החשובים ליהודים. אני זוכרת את אחד הדברים שהיה בעתון ברוסיה, היה ריב ואחת מן המשוררים שאלה במה אנחנו אשמים אז משורר אחר אמר לה שאנחנו אשמים בזה שאנחנו יהודים, שאין לנו מדינה אחת, זאת אומרת, לא הייתה אז כוונה שרק עולים יגיעו לישראל אבל, שלילדים שלנו יש שאיפה לידע ולהשכלה והשאיפה הזאת מלווה את העלייה ממדינות חבר העמים, איפה שהם לא נמצאים, לאן שהם לא מגיעים, האם הם נשארים במדינות חבר העמים או מתפזרים בעולם ומגיעים למדינת ישראל. להורים יהודים השכלה הייתה אחד מן הדברים הכי חשובים ואני צריכה להגיד שהתחרות באוניברסיטאות ברוסיה, תחרות קשה ביותר על מקום אחד. כאשר אני נכנסתי ללימודים להשכלה גבוהה, היו שלושים איש מתמודדים על מקום אחד, ואת הידע שקיבלו ההורים הם לא קיבלו אותו על מגש של כסף, אלא בעבודה קשה ובתחרות.

עכשיו אני רוצה להגיד, אדוני יושב הראש, כאשר הייתי שרה, השקעתי המון בידע של הסטודנטים, אני אימצתי אצלי את המינהל של הסטודנטים בגלל שהסוכנות בעצם יצאה מן הסיפור של מינהל סטודנטים וששה אלפים וחצי סטודנטים מקבלים מילגה, לומדים, ואני חושבת שהדבר הכי חשוב שהמדינה חייבת לעשות בכל המובנים, בכל הדברים ובכל המשרדים, זה קודם כל להשקיע בדור ההמשך של מדינת ישראל, מפני שעולים שהגיעו ועולים שלמדו כאן, זאת אומרת, הדור שנולד כאן, במשפחות עולים הוא זה נכס של מדינת ישראל, אני תמיד אומרת שבעצם, מתחת לאדמה של קזחסטן יש את הטבלה של מנדלייב, מתחת לאדמה של מדינת ישראל בקושי מצאו גז וגם זה היה מתחת למים, אבל עד שמצאו ועד שאנחנו נוציא את הגז - - -

זה יהיה מעל האדמה.

אנחנו דנו בזה כאן כל כך הרבה אבל לא דנו בכך שאת הרווחים מן הגז צריך להשקיע באוכלוסייה של מדינת ישראל, באזרחים של מדינת ישראל, גם בידע וגם במילגות. אנחנו, במדינות חבר העמים התרגלנו לזה שהמדינה משקיעה ואילו פה, מדינה יוצאת מניצולי שואה, עמותות, מהשכלה גבוהה, משפחות, בהמון דברים המדינה מטילה את האחריות על מישהו אחר ולא על המדינה. אבל אני חושבת שכל זה צודק בעד זה - - -

כולם יודעים - - - אפילו הפרוטוקול.

אתה יודע, זה היה מאד מאוד קשה, - - -

- - - השם שלי ברוסית הוא קוסטה.

אתה יודע שהוא קוסטה.

לא.

לא? הוא קוסטה.

אני יודע חבר הכנסת יואל רזבוזוב.

טוב, בסדר. אז אני מכניסה להשכלה - - -

יואל קוסטה - - -

הסתבכת אתי, יואל לא תשמע ממני.

יואל קוסטה - - -

את זה עוד לא שמעתי.

הו, לא, את לא קוראת עיתונים.

שמעו, דיברו פה חברי הכנסת לפניי ואמרו שהעלייה, בהתחלה, בצעדים הראשונים ובשנים הראשונות במדינת ישראל, נתקלה במצבים כלכליים קשים ביותר וזה גם משפיע על דור ההמשך, על הילדים, כאשר המצב של הורים בירידה. וזה לא משנה אם הוא היה רופא, פרופסור, או היה מהנדס, כי בהתחלה הנסיגה קשה מאוד, גם במצב נפשי, גם במצב כלכלי, ואתה יודע, אני זוכרת את הפיצוץ בדולפינריום כאשר נהרגו ילדים ואז ישראלים ותיקים נכנסו לבתים ואמרו: "באיזה עוני הם חיים" ו"איך הם מסוגלים להיות בעוני כזה" ו"איך הם מסוגלים ולא מדברים על זה" אז אמרתי שבעצם גאווה שאיתה הם גדלו ועברו והגיעו למדינת ישראל לא נותנת להם אפשרות לספר.

כאשר פרופסור היה צריך לעמוד עם מטאטא ברחוב אז בעיניים של הילדים זו הייתה נסיגה של מעמד, ואז הם חשבו: אם הוא היה פרופסור ועכשיו צריך לעבוד במקצוע אחר ולא מסוגל להגיע למה שהיה לו, אז למה בעצם צריך לעשות משהו כדי להגיע למעמד של השכלה של הורים? וכמה מורים וכמה רופאים וכמה אנשים, העלייה הזאת עברה טראומה אבל התגברה ונכנסה לחיים.

ועוד לגבי מצב של כסף, אני חושבת שפה אנחנו חייבים בוועדה הזאת, להחליט שהמדינה חייבת להשקיע בסטודנטים, המדינה חייבת לתת לסטודנטים את המפתח לחיים ואתה יודע, דיברו כאן על הישרדות בבתי ספר והרמה של בתי ספר אז הייתה נמוכה בהשוואה למדינות חבר העמים. אני רוצה להגיד לך, שהגשתי הצעה לדיון יחד עם חבריי, כי אני מאוד מודאגת מן המצב, אני חושבת שמדינת ישראל צריכה לעשות הכול כדי לא לאבד את הדור הזה, הם מסוגלים ללמוד, הם חייבים ללמוד, הם בעצם נכס של המדינה ובגלל זה המדינה חייבת להשקיע.

חבר הכנסת מאיר כהן. השר לשעבר.

תודה רבה אדוני. אני לא באתי בגלל הכותרת, למרות שבכנסת אני תמכתי שהדיון הזה יתקיים והיה חשוב מאד. אני לפני שבועיים ביקרתי באוקראינה ואל"ף, להגיד לכל היושבים כאן שגלי העלייה מתחילים להתדפק וקורה משהו מסוים. מספר העולים השנה יוכפל, זה דבר שאנחנו כולנו צריכים להיערך אליו. אני נדהמתי, טיילתי בבתי ספר יהודים בקייב, לפגוש חבר'ה שאו-טו-טו, מכל הגילאים, שאו-טו-טו עומדים לעלות לארץ. לכן באתי לדיון הזה אדוני, וטוב שאתה עורך את זה, אני מעריך מאוד את המהירות שבה אתה מגיב לבקשות.

תראו, אני הייתי מנהל בית ספר עשרים וחמש שנה, הייתי מנהל בית ספר בתחילת שנות התשעים, כשגלי העלייה הגיעו, 25% מתושבי דימונה 'מהיום למחר' הם עולים, במערכת שלא מצליחה להתמודד עם העושר הגדול הזה שמגיע – ואני בכוונה אומר העושר הגדול. אני לרגע שם בצד את המחלוקות בין הוותיקים לבין החדשים, מקומות עבודה וכהנה, אבל, אתם לא יודעים מה קורה לבית הספר כשעוד 25% מתווספים כשהם עולים חדשים.

אז עלו כמיליון עולים חדשים, המערכת התארגנה לקלוט עולים חדשים. למשל, מנהלי בתי ספר שרצו, שהיו להם שמונה תלמידים, יכלו לפתוח אולפן. יתרה מכך, יכולנו לפתוח אולפן אחרי הצהרים להורים, כי הבנו שגם ההורים צריכים לדבר והמערכת, לאט לאט, בנתה את עצמה ולימדה את העולים. לא שלא היו בעיות, היו הרבה בעיות, אבל תוך שנתיים שלוש מנהלים חכמים וראשי רשויות חכמים, הבינו את הפוטנציאל האדיר. למשל, בבית הספר שלי, אחרי ארבע שנים, 25%-30% מן השכבה ניגשו לחמש יחידות פיזיקה, חמש יחידות כימיה, חמש יחידות מתימטיקה, כי הבַנו את הפוטנציאל בשילוב האדיר הזה, גם כוחות הוראה טובים שהגיעו, ולצערי, היום, בגלל שזה טפטוף אז האנשים האלה נופלים בין הכיסאות.

לכן אני מבקש ממך אדוני, באחת הישיבות, מה שצריך לבקש ממשרד החינוך: האחד, לעשות מיפוי של עולים חדשים, בתוך בתי הספר, כי אם ילד מגיע לכיתה ט' או י' ואין מערך של קליטה בתוך בית הספר אז יהיה לו קשה שבעתיים, עברת את זה, שנינו היינו עולים חדשים. לכן, צריך משרד החינוך לתקצב השנה ביתר שאת את כל שאלת העולים החדשים. וצריך לפתוח, אם יודעים לאן העולים האלה – ואני אומר, גם אם יש שלושה תלמידים שמגיעים לבית ספר שיש בו אלף תלמידים, חובה עלינו, בשביל שלושת התלמידים האלה, לפתוח אולפן. אני רוצה לספר אנקדוטה, מנהל בית הספר שקיבל אותי לבית הספר היסודי, כשעליתי ממרוקו בן שבע, יצא לפנסיה. הזמנו אותו כשניהלתי בית ספר, לפתוח אצלי אולפן. והוא פתח אולפן. חייבים ללמד את הילדים האלה שפה. וחייבים לתת יותר שעות בבתי הספר, שאני הרי גם לא תומך גדול בזה שירחיבו להם את הזכאות כעולים חדשים לארבע או חמש שנים.

אני רוצה לסיים בסיפור. קבוצה של עולים חדשים שהגיעו בתחילת כיתה ט' למדו באולפן ובמקביל למדו רגיל. בכיתה י', זו הייתה השנה הראשונה שהכניסו את מבחן הלשון. באו הילדים האלה שלמדו באולפן וביקשו ממני לא להיבחן במבחן של עולים חדשים אלא במבחן רגיל. הציון הנמוך שם היה שמונים וחמש.

אני אגיד לך למה, כי הוא קיבל יסודות בריאים בהתחלה.

בדיוק, בדיוק.

אתה יודע, שאנשים לומדים במכוני הגיור, היהודים לא יודעים - - -

בוודאי.

זה על אותו משקל.

לכן אני מודה על הפגישה הזאת ואני קורא לאנשי משרד החינוך, אני לא יודע מי כאן - - -

אנחנו מיד נפתח את הדיון. אני מודה לחברי הכנסת, אני חושב שקיבלנו הסתכלות מגוונת על הסוגיה. אני רוצה לדעת, האם יש לנו כאן את עורכי המחקר? מכון ברוקדייל כאן? האם הכתבה היא על סמך המחקר שלכם?

כן.

בבקשה, שפוך לנו קצת אור. שמעת את דברי חבר הכנסת יואל רזבוזוב ואת שאר חברי הכנסת. בבקשה. הצג את עצמך.

שמי וצֶ'סְלַב קונסטנטינוב, גם עולה משנת תשעים. עשיתי m.a. בסטטיסטיקה בברית המועצות, פה סיימתי דוקטוראט ביהדות בת זמננו, כעת עשרים שנה עובד במכון ברוקדייל, כחוקר. בעצם, יזמתי בעצמי את המחקר הזה, כי פשוט שמתי לב שהרבה זמן לא שמים לב לעלייה מברית המועצות, יש מסקנות די מעודדות כמו, למשל, התקדמות בעברית, גם בידע במחשבים, גם בתעסוקה, ובכל זאת, צריך להגיד שמקרב אלה שבאו עם השכלה גבוהה, יותר ממחצית עובדים במקצועות אקדמאיים חופשיים טכניים וניהוליים. אבל זה משתנה בין קבוצות, משתנה בין קבוצות גיל, בגילאים מבוגרים פחות אבל, יש גם דברים שליליים, כמו למשל, - - - נשירה אני מדבר דווקא על הדור הראשון, שהנשירה עומדת עכשיו על 17%, אפילו בשנת 2015 קצת ירדה, אז ל- 2016 אחוז יותר - - -

אתה מדבר על - - -

נשירה.

נשירה מאיפה?

בדור ראשון שהם עצמם עולים או ילדי עולים שנולדו כאן.

או אלה שעלו עכשיו.

לא, לא, דווקא עולים.

רגע, אבל כשאתה אומר לי ש- - -

עולים, כולל גם עולים שבאו בתור ילדים.

בסדר, לעומת צברים ותיקים.

9%. ולגבי דור שני גם 9% כלומר, זה אותו מעמד כמו ותיקים. דווקא לגבי בגרויות, ילדי עולים הקדימו את ה'צברים'. אבל, דור ראשון יש - - -

אתה חוקר, אני לא חוקר, אבל, עולה לי מיד שאלה של חוקר. אם בבגרויות הדביקו את ה'צברים' - - -

לא הדביקו, עלו עליהם.

עלו, הדביקו, הדביקו זאת אומרת, היו צריכים להיות אחורה ועברו, עקפו אותם, רגע, רגע, רגע, השאלה לא הסתיימה, תן לי רגע.

עוד נתון אחד חשוב.

רק משפט, אני אשאל את השאלה ואתן לך. אם בבגרויות הדביקו למרות שהם ילדי עולים ולמרות כל הפרמטרים שיכלו להקשות עליהם, אז למה מסתמנת ירידה במוטיבציה לאקדמיה?

זו שאלה נכונה. אז קודם כל, - - -

לפי המחקרים זה אותו דבר.

קודם כל, כנראה, בגלל אולי שכר לימוד, אני חושב.

שכר לימוד.

יכולת כלכלית.

כן, הילדים האלה לא זכאים לשום דבר. מבחינת משרד הקליטה הם ישראלים לכל דבר ולא זכאים לכל - - -

לא זכאים. בוא, אני אתן לך, בשלב הזה - - -

אבל זה רק דבר אחד. דבר שני, מה שאמרה חברת הכנסת סופיה לנדבר, שאלה שרואים שההורים לא מצליחים כאן, אז בשביל מה הם ישקיעו כסף במטרה הזאת? את זה צריך כנראה לבדוק לאור ההבדל בין אלה שההורים העולים עובדים במקצוע לבין אלה שלא עובדים במקצוע. אני בטוח שיהיה הבדל.

יש השלכות. תודה. משרד החינוך, האם יש עוד חוקרים פה?

האם אני יכול לשאול אותו שאלה?

בבקשה.

אדוני, האם אתם ערכתם בדיקה של השאלה כמה ילדי עולים ניגשים למקצועות פיזיקה, מתימטיקה?

אז בוא, בוא, רגע, מאיר, השאלה במקום. יש עוד חוקרים. הצג את עצמך. תן לנו נקודת מבט.

אני דר' מיכאל פיליפוב ממכון ברוקדייל, גם כן עובד עם וצ'סלב, לא רק במחקר הזה כי באופן כללי אני עובד בתחום. תראו, קודם כל, רציתי להגיד לכם, דיון על העלייה עשרים וחמש אחריה הוא דיון שצריך להיזהר אתו, צריך מאוד לדייק אתו. כשאתם מדברים על בעיות העולים אתם הרבה פעמים מתבלבלים בין בעיות העולים לבעיות של המדינה. ואתם צריכים להבין את זה. אם אתם מסתכלים על פערים בין עולים לוותיקים, למשל, בהשכלה האקדמית, אז אתם צריכים להסתכל על פערים בין מרכז לפריפריה במדינת ישראל וזה נושא כלל ישראלי, כי רוב העולים, מה לעשות, גרים בפריפריה. עכשיו, העלייה מברית המועצות, עם כל המלים היפות ועם כל הציונות ואני מאוד אוהב את המילים היפות, עדיין מדובר בתהליך הגירה ובתהליך הגירה דור ראשון הרבה פעמים משלם מחיר.

האם היית בדברי הפתיחה?

כן, הייתי בדברי הפתיחה. תקשיבו, תראו, משלמים מחיר אבל, תראו, אתם, כל הזמן, גם עיתון "הארץ" לצערי הרב, מסתכלים, בעיקר בדיון התקשורתי שנוצר סביב לכתבה בעיתון "הארץ", אתם מסתכלים על העולים ושואלים: איך בן של מהנדסת פתאום לא הולך ללמוד? זה בן של מהנדסת לשעבר שהיום עובדת כקופאית, ואתם צריכים להבין את זה. כי ברגע שזה בן של קופאית ומהנדסת לשעבר אז הסיפור לגמרי אחר.

מה הקשר, אדוני? אמי עבדה במשק בית - - -

אני, אני אסביר.

גם של כל העולים.

אנחנו פה, בכלל בדיון הזה, ידענו - - -

יש מקומות כאלה - - -

רגע, רגע, רגע, תני לי.

זה מה שקרה אבל זה לא מנע מאף אחד - - -

רגע, זה כוחן של קריאות ביניים. רגע, אני לא רוצה להפסיק דיונים אבל תקשיבו. אני מאלה שתמיד התקוממתי, ואחד מהם זה כנגד חבר, מעריץ פוליטי הייתי שלו, של מאיר שטרית. תמיד כשהיינו מדברים על מה שקורה בחברה הישראלית ועל פערים, אז הוא היה עולה ואומר: רבותי, "בעשר אצבעות עשיתי" והוא הגיע, אבל מזה לא לומדים הלכה, קסניה, רגע, רגע, יש פה דיון אמיתי, יש פה דיון אמיתי, דיון אמיתי, את יודעת מה? רגע, רגע, קסניה, לא התבטאתי, תני לי לנהל את הדיון, לא, רגע, הקשיבי, לגעת בנקודות ולנסות לדחוף. אם נבוא לחפש את האשמים "שלאבא הזה לא הייתה מוטיבציה והוא השקיע פה במקום פה וזה שהכבוד שלו עשה את זה אז לא עשינו כלום ואנחנו לא צריכים לקיים את הדיון הזה. אנחנו כרגע, קסניה, לא תקשיבי לי ותחזרי על קריאת הביניים שלך, אנחנו במקום אחר, נגמר, נגמרו הימים של האשמים, אנחנו לא בוכים על חלב שנשפך ויואל שם את בצורה הכי בולטת ואמר: רבותי, – הוא לא אמר את זה אבל השתמע, שהוא גם חשש לסטיגמות בדברי הפתיחה. אנחנו לא יוצרים פה שום סטיגמות. תהליך שקרה, יש מדינה שהיא שולטת וצריכה לנהל את העניינים. אני עכשיו לא בא לשפוט אף אחד. יש מצב נתון, הילדים האלה הם ילדים שלנו, זו חברה שלנו, אנחנו - - -

מתווכח אתי על - - -

לא בהכרח. גם אם הייתי חוקר מדעי הייתי מגיע לאותן מסקנות, כשיש הליך הגירה ותהליך של עלייה אז יש - - - . זה שאני ממורמר על זה שאימא שלי מהנדסת ועובדת כקופאית, סליחה, גם אצלי עבדה מורה לאנגלית, שכשהייתה באה אז הייתי מרחם עליה וכשעזבה מצאה עבודה באיזה קיבוץ ואני שמחתי, לא כי הפסדתי אותה - - -

אבל יש הבדל.

סליחה, תני לי, כשהן או הבת הזו רואים את האבא והאימא מתמודדים להביא את הכלכלה הביתה עם כל ההשקעה אז יכול להיות שהמוטיבציה נפגעת. זה יכול לקרות.

ואנחנו רוצים להרים - - -

בכל מחנה יש כוח חלוץ שיודע להתעלות מעל ומעבר. בבקשה.

חברת הכנסת, אני ברוב המקרים מסכים אתך מאוד אבל הפעם אני לא. אני רק אשלים. העלייה היא משהו, כמו שאת יודעת, תהליך מאוד מורכב, ואנחנו מסתכלים, אני מסתכל עלייך, את מסתכלת עליי, שנינו סיפורים מאוד מוצלחים – בעיני 'צברים' לפחות, ואז אם אני אגיד: כן, אצלי החברים די הצליחו, גם אצלי רוב החברים מזמן מצליחים בקנדה, גם אצלך לפי מה שאת כותבת הרבה פעמים אבל זה לא העניין, הענין שאנחנו לא יכולים להסתכל על סטטיסטיקה ולסתור סטטיסטיקה באמצעות מה שאנחנו מרגישים בסביבה שלנו, זו לפעמים טעות, זה לפעמים קצת מטעה אותנו, זה מטעה אותי גם כן כמו שזה מטעה לפעמים – אני חושב, אותך.

אני אחרי זה אגיד לך על זה.

לפעמים, לפעמים מה שקורה הוא שברגע שאימא היא קופאית, זה לא שהיא לא רוצה שהילד שלה ילמד, ודאי שהיא מאוד רוצה אבל, היכולת שלה בשנות התשעים ובתחילת שנות האלפיים, לבוא לבית הספר, לדבר העם המורה, להבין את הקודים, לדבר שפה, היא יכולת די מוגבלת ואני לא פעם נתתי הרצאות על העלייה הרוסית בקרב מורים בפריפריה הישראלית בצפון ובדרום, ומה שהרגשתי שם זה הרבה מאוד תסכול, כי הרבה פעמים קמים כמה מורים – ועכשיו אני מדבר לא על מחקר אלא אני מדבר על התרשמות רגשית כללית שלי, קמו כמה מורים ומה הם אמרו לי, הם אמרו לי: דווקא אצל רוסים הורים לא מגיעים לישיבות הורים. דווקא אצל רוסים הורים לא מעורבים ואז אני שואל: למה והם אומרים טוב, נכון, הם עובדים שתים עשרה שעות במפעלים רובם, אבל זה בכל זאת חוסר אחריות.

לדעתי זו אחריות של משרד החינוך, למה זו אחריות של משרד האחריות להבין מאיפה זה מגיע, מדוע חלק מן המורים, בשנת 2015, לא מכירים את המורכבות שיש בתהליכי הגירה ולא מבינים את זה אבל, זה כבר דיון אחר שלא קשור לממצאים. ולגבי הממצאים מילה אחת אני מאוד שמח שאנחנו כן הסכמנו על כך שהט-ר-רם הזה שנוצר מסביב לנתונים הוא מאוד מוגזם, כי בסופו של דבר מה שקיבלנו כאן הם נתונים מאוד מאוד צפויים ולא הופתענו מהם לחלוטין במכון ברוקדייל.

משרד החינוך, שמעת פחות או יותר, ככה, בטעימות, - - -

בקצרה. שמי מאיה שריר ואני מנהלת אגף קליטת תלמידים עולים במשרד החינוך. קודם כל אני שמחה לבשר שמגיעים עולים וממשיכים להגיע, כחמשת אלפים ויותר, כששת אלפים אפילו, בשנת תשע"ה, בשנת תשע"ו גם כן, לצד עלייה גדולה מצרפת אנחנו רואים עלייה מאוד גדולה מאוקראינה וממגוון גדול מאוד של מדינות, ממעל מאה מדינות הגיעו עולים השנה וגם בשנה שעברה.

כמה תלמידים עולים?

תלמידים, אני מדברת על תלמידים, אני משרד החינוך, אני מדברת רק על תלמידים.

חמשת אלפים תלמידים?

כן, שנכנסו למערכת השנה. 5,400 בשנה שעברה, השנה זה כנראה יהיה יותר גבוה.

האם יש לנו מאוקראינה?

מכלל המדינות. מאוקראינה הגיעו כאלף השנה, רק השנה. אז קודם כל המשימה הראשונה היא רכישת העברית כשפה שנייה, כי קודם כל צריך ללמד עברית אבל, מעבר לכך אנחנו מודעים בהחלט לשונות הרבה שבין מערכת החינוך בישראל לבין מערכות החינוך בעולם. הם צריכים להשלים, הילדים, פערים בכל מקצועות הלימוד וגם, מערכת החינוך היא מאוד שונה. ההורים לא יודעים שהם צריכים להיות מעורבים כי ברוב מדינות העולם בית הספר אחראי לתלמידים, אין ציפייה מן ההורים להתערב וההורים לא יודעים את זה. אנחנו עובדים עם מנהלי בתי הספר, אנחנו עושים הכשרה, אנחנו הוצאנו השבוע, למשל, הודעה לכל מנהלי בתי הספר על ה"נובי גוד" שזה לא חג דתי ואנחנו מבקשים התחשבות של מנהלי בתי הספר, גם באחד בינואר אם הילדים לא מגיעים אז זה בסדר, צריך - - -

אם מנהלי בתי הספר לא יתחשבו אז הילדים יגיעו? בחייך. הם לא יגיעו.

שאלות קונקרטיות - - -

אתה יודע מה, יגיעו לא יגיעו, רק שלא יתקפו אותם, שלא יפגעו בהם.

אנחנו עובדים עכשיו הרבה מאוד על כשירות תרבות, על איזושהי רב תרבותיות בחברה הישראלית אני מקווה אבל לפחות במערכת החינוך, שיש לה מקום היום בהרבה דברים ואחד הדברים הוא הכשרה של מנהלים, הכשרה של מורים, - - -

באיזה רמות זה יורד? השאלה אם יודעת היום במצב נתון, - - -

אני יודעת שעושים - - -

רגע, עוד לא שאלתי. האם את יודעת היום, כרגולטור, כמשרד החינוך, במצב נתון כרגע, בכל בית ספר, איפה יש ילד עולה? כי אז אני יודע שזה לא איזה חוזר שיתגלגל ברוח ובהרבה מקרים יש חוזרים שמציפים את כל הנושאים, והשאלה היא האם זה יורד למטה, לתחתית הפירמידה ברמה ממוקדת. כי אם אני יודע שיש לי 5,000 עולים במערכת ואת חלקם אפשר פחות או יותר למפות, גם אם זה לא בכל בתי הספר, הרי אנחנו יודעים שזה לא יהיה בכל בתי הספר אבל אז, אנחנו יכולים להיות יותר ממוקדים ולתת הסתכלויות ספציפיות. כשאת אומרת "הם צריכים השלמות" אז האם המערכת גמישה כדי להגיד להם, רגע, ריבונו של עולם, בוא לא נקדש את מה שלא צריך לקדש, אני הולך לתת להם שעתיים תמיכה פה, בוא נוותר להם על השעתיים האלה שאני לא יודע אם בהכרח יתרמו להם משהו לחיים, האם המערכות גמישות בקטעים האלה?

אז אני אגיד. יש לנו מיפוי, אנחנו יודעים כל תלמיד עולה איפה הוא לומד, היכן הם לומדים - - -

המנהלים מדווחים בתחילת שנה.

אנחנו רואים צוות תלמידים, אנחנו בהתאם מקצים את המשאבים, שזה סל שעות, גם סל קליטה עם אגרת חינוך לכל תלמיד, אנחנו רואים - - -

אני מצטער, יש לקות בנושא ההקצאה. בית ספר שמגיעים אליו שמונה או עשרה עולים יכול לקבל תשובה אבל בית ספר שמגיעים אליו שני עולים אז שני העולים האלה - - -

נופלים בין הכיסאות.

כי בית הספר לא מקבל מספיק. נניח שהוא רוצה לפתוח אולפן, נניח שהוא רוצה ללמד אותם ספרות רוסית חמש יחידות, על שני ילדים הוא לא מקבל מספיק כסף. מה שצריך עכשיו לעשות הוא לצאת מהדברים של שנות התשעים שהיו מגיעים עשרה ולהבין, שגם אם יש שני עולים בבית הספר אז אתה צריך נקודתית לטפל בהם. זה מה שצריך.

אומר לך במלים אחרות - - -

זה כל כך צודק מפני שאנחנו, בבתי הספר, זה חוסר שפה ובעצם הם לא תפסו שפה, לא למדו שפה ואז - - -

הוא אומר לך במלים אחרות: - - -

לא משתלבים - - -

להבדיל, להבדיל, להבדיל, כמו שאנחנו יודעים בצרכים מיוחדים, יש מי שיש לו צרכים מיוחדים מבחינה בריאותית, אז לצרכים מיוחדים יש סל קליטה, לכן, כמו שהמערכת יודעת להסתכל על צרכים מיוחדים בהיבט הזה כך אנחנו מבקשים מן המערכת ומקווים שהיא יודעת להסתכל גם על צרכים מיוחדים ושמה, שם לא מעניין אותי אם שניים או ארבעה - - -

אחד אפילו.

נכון.

ברור אז אנחנו באמת שינינו משנות התשעים את ההקצאה, את אופן ההקצאה ואנחנו מסתכלים גם על בית ספר שיש שבו תלמיד אחד. כמובן שעדיף לעגן קבוצה ופה אנחנו במהלך עם הרשויות. אנחנו עשינו פיילוט כזה בירושלים, זו הצעה שכתובה עוד בוועדת דוברת, לסמן בתי ספר שהתמחו, מן תו תקן, שהתמחו והם מומחים בקליטת עלייה - - -

הסבירי.

ואז אפשר גם להכשיר את כל הצוות ולהביא מורה חיילת ולעגן משאבים. מעבר לזה, יש לנו מגשרים חינוכיים בין תרבותיים, גם בדימונה. דוברי רוסית, דוברי צרפתית, דוברי ספרדית, בני מנשה וגם דוברי אמהרית. הם אמונים על הקשר - - -

אין מגשרים דוברי מרוקאית.

אבל אני יכול לומר, תקשיבו, יש דברים אחרים. היו פה, לא שלא היו תקלות אצלנו. אני זוכר שהייתה מגיעה מדריכה, לבית, לאמי, למדה אתה עברית וכתיבה למרות שהיא ידעה שפות אחרות אבל תמיכה בעברית - - -

ביעור הבערות גם, האם אתה זוכר?

כן.

המדינה הזו לא רגילה לעלייה עצלה שלא יודעת לדרוש, לא יודעת לעשות ככה ולהגיד: מגיע לי. העלייה, יותר - - -

מאיה, מה זה משנה, מאיה - - -

בגלל זה לא השיגה את מה שצריך.

לא, יש לי בעיה, השעון מהבהב לי.

אז מעבר למגשרים שאנחנו רואים בהם באמת כוח מאוד משמעותי, שעושה עבודה עם צוותי בתי הספר, עם המשפחות ועם התלמידים, מנכ"לית משרד החינוך הכירה בחשיבות שלהם ואנחנו הולכים על מהלך של מתווה חדש לעובדי הוראה שהם יהיו מגשרים, ודאי שמעתם כבר.

לא רק שמענו גם השולחן הזה קיים דיון על המגשרים, לבני העדה האתיופית.

נכון, אנחנו אתם במהלך - - -

באותו פורמט?

אנחנו איתם במהלך כזה - - -

האם גם עם כל העלייה?

עם כל המגשרים, כולם יהיו ביחד. מעבר לזה, התאמות בבחינות בגרות, נכון, הם זכאים להתאמות בבחינות בגרות במהלך עשר שנים. כל המחקרים, גם בארץ גם בעולם – יושב כאן המדען הראשי של משרד העלייה והקליטה, או כמו ג'ים קמינץ בשנות השבעים, שדיבר על רכישת שפה במשך שבע שנים, או פרופ' אילנה שוהם דיברה על תשע ואחת עשרה שנים, זה לא מהלך שנגמר בשנה או שנתיים והם זכאים להתאמות בבחינות בגרות, במשך עשר שנים.

התוצאות של מבחני בגרות הן טובות. כשאנחנו מעמיקים לחקור אז אנחנו רואים נקודה בעייתית באנגלית ארבע יחידות ואנחנו עושים עבודת עומק בהתאם. אנחנו רואים פה ביולוגיה, מדעי המחשב, מתימטיקה, פיזיקה חמש יחידות עם תוצאות טובות מאוד.

לגבי נשירה – דר' אילן שמש יענה על נשירה.

תודה. לפני שאתן לכם, המועצה להשכלה גבוהה – נמצאת כאן?

יש כאן מישהי מור"ה?

בסדר, בואי, המועצה להשכלה גבוהה. המחקר מדבר, נכון, זה לא הקצה אבל עדיין הנתונים בהתייחס לכל הפרמטרים ואנחנו במצוינות לא מסמנים קו אדום עליון. אז מה אתם עושים – וכמו שאמר פלאטו שרון: מה עשית למען מדינה? מה אתה עושה כדי שהנתונים ילכו וישתפרו בתחום?

אנחנו יותר בגישה שהם נכנסו לטיפול, מדובר על ילידי הארץ, הדור השני, כי העולים הם תחת מינהל הסטודנטים, דור שני עד היום, נכנסו לתוך הטיפול של הפריפריה ושל מועמדים בעלי מצב סוציו- אקונומי נמוך. עולה מברית המועצות שנמצא באחת הקטיגוריות האלו, עד היום לא ראינו לנכון לייחד, - - -

לעשות הטבה מיוחדת.

לעשות הטבה מיוחדת. לא ראינו שיש חסמים מיוחדים דווקא לאוכלוסייה הזאת, כמו שלא ראינו אצל אוכלוסיית דור שני של יוצאי מרוקו, - - -

לא אתה אשם אבל בשנים האחרונות לא ראיתם גם חסמים אחרים שייצרתם בהנגשה של השכלה גבוהה.

נכון, בניגוד לאוכלוסיית - - -

לא יכולים לבנות על זה שמדובר בצרכים של אוכלוסיית עולים. הייתה קצת רגרסיה אצל המועצה להשכלה גבוהה בכל הפתיחות הזו להשכלה גבוהה. נבהלתם? נבהלתם? פתאום - - -

ממש לא.

פתאום השכלה גבוהה הפכה להיות כמעט נחלת הכלל. אמר לי אחד מן הבכירים שלכם: שמע, הגענו לרוויה, אנחנו כמעט 50% מן האוכלוסייה. אמרתי לו: תפסיק לדרוש תואר ראשון למאבטח, אז 50% - אני אסכים אתך אבל כרגע, כשאתה דורש תואר ראשון כמעט על כל מקצוע - - -

אז באמת נותרה שאלת הייצוג. ההתמקדות בשנים האחרונות הייתה באוכלוסיות שהייצוג שלהן יותר נמוך כמו האוכלוסייה הערבית והאוכלוסייה החרדית, שהושקעו בהן תכניות גדולות מאוד. בניגוד למשל האוכלוסייה של יוצאי ברית המועצות, שיש עדיין חסמים ששותפים לה ואנחנו רואים כן רצון לייחד אותה, גם כשהם דור שני, פה לא ראינו - - -

האם המספר הזה לא נותן לכם שום פרמטר לבוא ולבדוק ולבחון אם - - -

כרגע לא, אנחנו בדיוק בדיונים של החומש ואני אעלה לשם שוב מחדש.

אני הייתי קורא לכם בסיכום לבחון את תוצאות המחקר.

רציתי, - - -

סליחה, דוקטור.

יש לי שאלה שגם - - -

רצית להבהיר?

כן, זה גם מתייחס למה שעכשיו נאמר פה.

בבקשה.

מה שאני מרגישה – ופה באמת גם בהמשך לדבריו של דר' פיליפוב, הבעיה שאני חשה אותה – ואני חשה אותה גם בפניות הציבור הרבות שאנחנו מקבלים אלינו, שהיא באמת לא הבעיה בדור שלנו, שלי ושלך, שאנחנו באנו ואיכשהו התגברנו על מכשולי שפה, ואפשר להגיד שאנחנו יוצאים מן הכלל, רק שראיתי שבכיתה שלי ובכיתה של חבריי לא היינו יוצאים מן הכלל, כולם, כולם, כולם, הלכו ללימודים, והמספרים יותר נמוכים עכשיו אז הבעיה אצל מי? אצל הקבוצה הספציפית הזאת, שהיא דור של ישראלים, מי שנולד פה תחת הכותרות של הפריפריה או מיעוטי יכולת אז השאלה היא מה קורה אתם ואת זה עוד לא שמעתי. אני שמעתי פה כל מיני - - -

גם אני הבנתי שהדור שלנו נולד כאן המצב שלהם פחות - - -

לא סיימתי.

יש לנו עוד פחות מארבע דקות.

אז השאלה היא, היו פה כל מיני הסברים שחלקם לוגים אבל השאלה היא אם באמת עונים על זה. לגבי אימהות קופאיות – כולנו התמודדנו עם זה. השאלה היא מה הלאה, מה עכשיו נעשה. האימהות ימשיכו להיות קופאיות, נניח, אז מהם הכלים לפתרון של הבעיה הזאת?

אני הבנתי מן המחקר שהדור שנולד כאן המצב שלהם לא כל כך גרוע כמו המצב של אלו שהגיעו בתור עולים ילדים.

זה מתבקש.

לגבי אחוז בעלי ההשכלה הגבוהה, את דור השני לא יכולתי לנתח כי הם עוד לא הגיעו לגיל מתאים אבל, מדובר על - - -

דר' קונסטנטינוב.

ובאו לכאן בתור ילדים.

תודה.

כלומר, הם עוד לא - - -

האם נמצאת איתנו מילה ספיבק?

כמו שאומרים דור אחד וחצי.

רגע, תודה. הציגי את עצמך.

אני רוצה להעביר את - - -

לא, ואני רוצה לתת לך. תאמרי לוועדה.

אנחנו ביחד.

אז תומר מדבר. בבקשה, תציג את עצמך.

כבוד יושב ראש הוועדה, חברי כנסת נכבדים. לי קוראים תומר גולדפרב ואני מנהל את כפר הנוער ע"ש יוענה ז'בוטינסקי, בבאר יעקב. אנחנו מייצגים כאן את הפורום הציבורי של כפרי הנוער בישראל. יש לנו בכפר, מתוך כמעט אלף תלמידים, שש מאות וחמישים ילדים שהם עולים חדשים או בני עולים וזה אחוז עצום של עולים. מתוכם 93 ילדים לומדים באולפן ו-43 הגיעו ממש השנה, חלק ממשיכים להגיע. העיסוק הזה שלנו בקליטה "ישר מן המטוס" הוא ממש בלב העיסוק ומצד שני, יש אצלנו גם הרבה ילדים אתיופים, שמסתדרים אצלנו מצוין. ישראלים אתיופים ובני עולים דוברי רוסית.

בוא, אני אכוון אותך למטרה. אני אכוון אותך למטרה כי השעון כבר רץ. הנושא של הדיון – אתה מכיר אותו, נכון? כדי שבעשור הבא, לא יודע מי יישב פה בחמש השנים הבאות וידון, מה אתה היום, לאור לקחי העבר, איך אתם מטפלים באוכלוסייה הזו כדי להביא אותה למצב בזמן קצר מאוד, להשתלבות. מה אתה צריך? מה אתה עושה? מה אין לך? מה אתה יכול? מה אתה לא יכול? מה אתה עושה כי מה עושים כפרי- הנוער אני יודע אז חבל על הסקירה.

אני רק רוצה להגיד שאנחנו בסוף נותנים מסגרת ומעטפת שלפעמים מורים, עולים, כי אנחנו מתמחים בקליטת עלייה ובנושא הזה של התמודדות עם האוכלוסייה הזאת, שבסוף חווה את משברי ההגירה ואת כל הדברים האלה. המומחיות הזו בסוף נותנת מעטפת שמעמידה את הילדים על הרגליים, נותנת מעטפת שכוללת גם חיבור לצבא, גם חיבור לטכנולוגיה, בסופו של דבר בונה לילד אופק ואני רוצה להגיד שכפרי נוער בכלל הם פתרון ייחודי שנותן לילדים האלו - - -

ברור לנו בשלב הזה.

איפה הקשיים הגדולים? הקשיים הגדולים הם בהקניית שפה. אנחנו מזהים את זה בצורה חד- משמעית, זה נאמר פה גם על ידי חברי הכנסת, אנחנו מזהים את הקושי הזה, זה משהו שצריך לחזק אותו יותר. יש לנו אולפנים, אנחנו עובדים, אם היה אפשר לתת עוד שעות זה היה עושה - - -

אז משרד החינוך צריך להכפיל את מספר השעות - - -

רגע, רגע, רגע, בוא, בוא, סליחה, מאיה, את לא מפריעה לי, סופה.

אני לא מפריעה, אני עוזרת לך. כאשר אנחנו נתנו - - -

סופה, השעון מפריע לי. יש לי דיון.

כדי שיקבלו את - - -

לא, לא, סליחה, בוא, בוא, בוא, אני רואה שאתה נחוש בדעתך, פרס ישראל אני נתתי כבר - - -

לא, לא, לא ,- - -

תן לי רגע, בוא, אני מכבד אותך כי אני טלגרפית מסיים את הדיון עם סיכומים, כמו שתמיד. אני רוצה לדעת, האם מערכות המדינה מספקות לך כלים כדי להתמודד עם האתגר הזה שהצבת?

אני, אני אומר - - -

אל תעשה לי, תענה לי. טלגרפית.

אל"ף, כן, כפרי הנוער ואני חושב שאני רוצה להגיד פה, שכפרי הנוער בכלל הם פתרון מצוין - - -

הבנתי, אמרת את זה אבל אני שואל אותך.

ושתיים, - - -

אני שואל אותך שאלה, אני חוזר על השאלה כי לא הבנת אותי.

הבנתי. אנחנו צריכים יותר משאבים.

יפה. אז למה לוקח לך הרבה זמן לומר את זה? איזה משאבים?

עוד שעות והקניית שעות.

אני שואל אותך שאלה. האם אפשר לבוא למדינה ולהגיד: תביאי ואני אדרוש אותה, בסדר? אני אדרוש. השאלה, אתם, כמערכות, האם הייתם יודעים, בוא, כולנו עשינו ניהול של משהו בחיים. השאלה, אתם, כמערכות שמכירות את הפרקטיקה, וסליחה ממאיה, אפילו יותר טוב ממאיה, כי בסוף אתם בקצה, נותנים את ה'טיפול קצה' בילדים, אני שואל אותך שאלה: הם נותנים x ואילו אתה צריך x+y, בסדר? בהיעדר אותו +y, המקדם הזה, אתה ביצירתיות שלך, הרי אין כמוך יודע מה החברה הישראלית צריכה ומה אתה יכול לוותר ומה אתה לא יכול לוותר, לתת לי כאן, הרי לבוא ולהגיד: תן לי שעות, תן לי שעות, זה אפשר לקבל שעות, תקשיב, אני התחלתי ללמוד, ללמוד, יש שעות תפילה ויש שעות זה ויש שעות זה, בוא תקשיב, - - -

שניה, אני רוצה להגיד - - -

כמה ילד מקבל בבית הספר? כמה שעות עולה חדש מקבל?

יש קושי היום, יש היום קושי, כבוד יושב ראש הועדה, יש קושי היום עם ילדים שמגיעים בגיל מבוגר יחסית, ילדים שמתקבלים מאוחר לבית הספר, קושי להשתלב בשלב הזה, זה משהו שאנחנו מזהים כמובהק בשנים האחרונות חד משמעית. אנחנו מציעים, למשרד החינוך, מציעים לקיים מכינה קדם אקדמית ייעודית לילדים האלה, בין אם היא לפני הצבא, כשנת מכינה אקדמית או לפני הלימודים האקדמיים אחרי צבא, לייצר להם אופק שמאפשר להם לגשר על הפער הזה שנוצר בגיל הזה.

תודה רבה, תם ולא נשלם אבל נגענו, אני חושב, בדיון של שעה, ככה, צללנו לנתונים. אני כך עושה את הסיכום, טלגרפית, אשפץ אותו בהסכמת חברי הכנסת, אז כך או כך, קודם כל, הועדה מודה, גם לעורכי המחקר ממכון ברוקדייל, לחברי הכנסת המציעים ולכל מי שהשתתף כאן בדיון.

למרות כותרות שהזעיקו אותנו לדיון היום, הנתונים עדיין מעודדים. אנחנו שואפים – וכפי שאמרתי, בהצלחה ובמצוינות לא מציינים קו אדום עליון, כי שואפים להביא את הנתונים לרמות גבוהות יותר. הועדה קוראת לנוגעים בדבר – שהם משרדי הממשלה הקולטים ומוסדות החינוך המתמחים בקליטת ילדי העולים, להפיק את הלקחים ולהתייחס לנקודות שנאמרו פה על ידי אנשי המקצוע.

הועדה קוראת למל"ג, לבחון את תוצאות המחקר הזה ולבחון אם יש מקום לתת מסלולים ייעודיים והנגשה גדולה יותר לילדי עולים באקדמיה.

הועדה קוראת למשרד החינוך להעניק מענק עולים לכל תלמיד עולה ולהתייחס אליהם ביחס אישי, כמו שמתייחסים לתלמידים עם צרכים מיוחדים אחרים.

הועדה קוראת למשרד החינוך, לבחון שוב את ההתייחסות לקליטת ילדי עולים, לאור המגמה הברוכה של גידול העלייה בשנה שעברה ובשנה הנוכחית. מה שטוב לאמץ, מה שהיה חסר להאיץ, להעצים ומה שהיה כושל להחליף במשהו אחר, כדי שבעזרת השם, בשנים הבאות, לפחות, התוצאות של אלה שנקלטים היום יהיו יותר טובות, הקליטה תהיה יותר קלה, יותר טובה, לחברה. החברה שלנו רק תתברך בגלי העלייה האלה. בבקשה, מילת סיכום.

הייתי מבקשת בסיכום להגדיל שעות לילדים שנכנסים לבתי הספר.

אמרתי, מאיה תמיד, מאיה - - -

נקודה אחרונה. הועדה קוראת למועצה להשכלה גבוהה ולמשרד החינוך לשלב ידיים ולבחון הקמת מכינה קדם אקדמית לילדי עולים, אני חושב שזה ייתן מענה. כמו כן, בסעיף שקראנו משרד החינוך להוסיף את הסוגיה הזאת של תגבור לימודי העברית וקליטה נכונה במדינה. תודה רבה לכולם. הישיבה נעולה.

הישיבה ננעלה בשעה 10:05.