הכנסת העשרים

מושב שני

פרוטוקול מס' 133

מישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט

יום שני, כ"ב בשבט התשע"ו (01 בפברואר 2016), שעה 11:30

מחסור בכיתות לימוד במזרח ירושלים

חברי הוועדה: יעקב מרגי – היו"ר

חנין זועבי

אוסאמה סעדי

גנאדי קמנצקי - מנהל אגף מיפוי ותכנון, משרד החינוך

אילן שמש - אגף חינוך ילדים ונוער בסיכון, משרד החינוך

אורית שמיר - מרכזת בכירה, מיפוי ותכנון, מחוז ירושלים, משרד החינוך

וחיד מוסא - מפקח כולל בתי ספר יסודיים, מחוז ירושלים, משרד החינוך

מיכל חורין - עו"ד, הלשכה המשפטית, משרד החינוך

עידו הרשקוביץ - עוזר מנכ"ל משרד ירושלים ומורשת

רוחמה גניש - סגנית ממונה מחוז ירושלים, נוער, משרד הכלכלה

נועה היימן - רכזת חינוך, אגף התקציבים, משרד האוצר

עידו לבנה - סגן ממונה מחוז ירושלים, משרד הפנים

ד"ר לורה ורטון - חברת מועצת העיר ירושלים

אמנון מרחב - מנכ"ל עיריית ירושלים

משה טור פז - מנהל מנח"י, עיריית ירושלים

לארה מובראכי - מנהלת אגף החינוך הערבי, עיריית ירושלים

טוביה פיסינגר - עו"ד, ראש צוות נושאים מיוחדים, עיריית ירושלים

שירה לוי - עו"ד, הלשכה המשפטית, עיריית ירושלים

דוד קורן - יועץ ראש עיריית ירושלים לענייני ערבים ומזרח העיר

יפעת אורון שוורץ - עוזרת בכירה למנכ"ל עיריית ירושלים

אלעד גבע - עוזר ראש מינהל החינוך, עיריית ירושלים

שושי סומך - עו"ד, המועצה לשלום הילד

אבנר מרקוביץ - מינהלת כיתות לימוד ירושלים, מוריה

ד"ר סאמי מיעארי - המכון הישראלי לדמוקרטיה ואוניברסיטת תל אביב

דורון סלע - אחראית קשרי ממשל, המכון הישראלי לדמוקרטיה

לורן פוריס - המרכז הרפורמי לדת ומדינה

ח'דר גבדרא אנטון דעייבס - האגודה לזכויות האזרח בישראל

מוחמד יונס - יו"ר ומנכ"ל אופקים לשלום ודו קיום

רן ארז - יו"ר הנהלת ארגון המורים

אחמד אבו עיד - חבר הנהלת ארגון הורים

פז כהן - יו"ר ועד הורים, מחוז ירושלים

מוחמד עאדל גזאווי - חבר ועד ההורים

מירה עליאן - רכזת ועד הורים בבתי ספר במזרח ירושלים

עלאדין ביבר - מנהל בית ספר במזרח ירושלים

אימן אבו גנאם - הורה, אלו"ט

לינא חדרה - הורה, אלו"ט

מוסטפא זין - הורה, אלו"ט

באנה שגרי בדארנה - עו"ד, הקליניקה לזכויות אדם, האוניברסיטה העברית

עומר גלעד - הקליניקה לזכויות אדם, האוניברסיטה העברית

אשרת מימון - מנהלת פיתוח מדיניות, עיר עמים

יוסף פפה אללו - לשעבר חבר מועצת עיריית ירושלים

מירב ישראלי

יהודית גידלי

אהובה שרון, חבר המתרגמים

מחסור בכיתות לימוד במזרח ירושלים

אני מתכבד לפתוח את ישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט של הכנסת. היום ה-1 בפברואר 2016, כ"ב בשבט התשע"ו. הנושא שעל סדר היום הוא מחסור בכיתות לימוד במזרח ירושלים.

הוועדה הזו דנה בנושא הזה בקדנציה הקודמת ובזו שלפניה ובכלל דנו בבינוי במערכת החינוך של המגזר הערבי אבל הסוגיה במזרח ירושלים, יש לה השלכות רבות. מחסור בכיתות במזרח ירושלים, אני חושב שהוא בכל פרמטר גבוה וזועק לשמים. יש לזה השלכות ישירות על הנשירה, השלכה ישירה על גודלו של החינוך הרשמי הממלכתי ואני אומר לכם מה אני לא רוצה לשמוע. אני לא רוצה לשמוע על אותם פערים, אני לא רוצה לשמוע את התירוץ שאומר שאין לנו שטחים - - -

אבל זה נכון. השטחים זה כיבוש.

את מפריעה לי. אני רוצה לשמוע מה נעשה מאז הבג"ץ ומה נעשה הדיון הקודם. אני רוצה לשמוע תאריך לצמצום הפער בין הצורך לקיים ולכן אנחנו מתחילים עם עיריית ירושלים. הבנתי שהכנתם לנו מצגת שלפי הצבעים היא אופטימית.

אדוני יודע מה ההבדל בין אופטימיות לפסימיות.

תציג את עצמך ונתחיל במצגת.

אני מנכ"ל עיריית ירושלים. אני רוצה לברך על הדיון. זה נושא חשוב ונושא שמדיר שינה מעינינו בעיריית ירושלים. אני רוצה להדגיש בדברי הפתיחה שמדובר על מחסור ופער של אלפי כיתות לימוד בכל המגזרים בעיר ולא רק במגזר של ערביי ירושלים כאשר שני המגזרים בהם הפער והמחסור בכיתות לימדו הוא הגדול ביותר, זה במגזר הערבי ובמגזר החרדי. אכן לפער הזה יש השלכות רבות.

ברשותך, על מנת שכולנו נהיה על אתו דף מבחינת הנתונים, הכנו לכם מצגת קצרה. אתם רואים כאן את הגידול המתמיד במספרי התלמידים במערכת החינוך בירושלים. נכון לשנת הלימודים הנוכחית לומדים בעיר ירושלים, במערכת החינוך, כ-270 אלף תלמידים, כ-97 אלף מהם הם בחינוך החרדי, 104 אלף מהם הם בחינוך הערבי ו-64 אלף מהם הם בחינוך הכללי. המספרים האלה הם גם בחינוך הרשמי וגם במה שנקרא המוכר שאינו רשמי וחלקם גם ברשתות הפרטיות.

אם אנחנו צוללים לתוך המגזר הערבי, אתם יכולים לראות את ההתפלגות בין החינוך הרשמי שמחזיק כיום בשנת הלימודים הנוכחית כ-45 אלף תלמידים, המוכר שאינו רשמי מחזיק כ-43 אלף תלמידים והחינוך הפרטי מחזיק כ-17 אלף תלמידים.

אדוני שאל מה עשינו בחומש האחרון. בין השנים 2011 ל-2015 נוספו בעיר ירושלים כולה 834 כיתות חדשות, גם בבתי הספר וגם בגני הילדים, מתוכן 380 כיתות חדשות שנבנו, 350 כיתות שנשכרו על ידי העירייה ועוד מבנים ניידים יבילים, 103 כיתות.

וזה נכון לכל מערכת החינוך.

לכל מערכת החינוך בעיר ירושלים.

תשים לנו פוקוס.

העמוד הבא, מזרח ירושלים. אתם יכולים לראות כיתות גן בחומש האחרון, נוספו 54 כיתות כאר זה מתחלק בין בינוי חדש לשכירות כפי שאתם רואים. בבתי ספר נוספו 365 כיתות. בסך הכול בחומש האחרון במזרח ירושלים נוספו 418 כיתות. זאת אומרת, מתוך גידול בעיר ירושלים של סך הכול 830 כיתות בחומש, מחציתן התווספו במזרח ירושלים.

אנחנו שוכרים הרבה מאוד כיתות במזרח ירושלים. בחומש האחרון הוצאנו עשרים מיליון שקלים על שכירות. אני מדגיש שזה במבנים לא ייעודיים לחינוך. אנחנו שוכרים מבנים ומסבים אותם בהשקעה כספית אדירה על מנת להתאים אותם כך שישמשו כמבני חינוך. זאת השקעה שמבחינתנו יורדת לטמיון כי מי שנהנה ממנה, אלה בעלי הנכס. אנחנו כמובן לא אוהבים את זה אבל בלית ברירה אנחנו שוכרים כיתות על מנת להבטיח את הצרכים של התלמידים.

אנחנו רואים את הפערים העגומים ומבחינתנו זה פער עגום ומדאיג של כיתות לימוד בכל העיר. יש לנו מחסור של 3,600 כיתות לימוד בכל רחבי ירושלים ואתם רואים את החלוקה המגזרית. אצל החרדים חסרות לנו 1,200 כיתות לימוד בעיקר במגזר של המוכר שאינו רשמי. רוב החינוך החרדי, מי שמכיר ואני בטוח שאדוני היושב ראש מכיר את זה, הוא במוכר שאינו רשמי. במגזר הכללי יש לנו פער של 377 כיתות ובמגזר הערבי הפער הוא גדול מאוד – 700 כיתות חסרות לנו על מנת להחליף שכירויות במבנים לא מתאימים לכיתות לימוד במבנים מותאמים ללימודים ועוד 1,300 כיתות שנחוצות להחלפה על מנת לקלוט את הפרטי והמוכר שאינו רשמי, וכן גידול טבעי של שלושה אחוזים מדי שנה.

כאן אני שם כוכבית קטנה. לא כל מי שלומד במוכר שאינו רשמי מעוניין בהכרח להיקלט במערכת הרשמית. אנחנו רואים את זה בנתוני הרישום. אין מעבר גורף מהמוכר שאינו רשמי למערכת הרשמית ואת זה צריך לזכור.

אתם יכולים לראות כאן את התמונה המדאיגה. בכחול אתם רואים את הבקשות שאנחנו הגשנו למשרד החינוך והאוצר, בעיקר החינוך. אנחנו עובדים מול משרד החינוך בקבלת תקצוב המדינה לכיתות לימוד. זאת המערכת כפי שאתם מכירים אותה במדינת ישראל. משרד החינוך מתקצב והרשות בונה. בשנת 2012 אל מול צורך שביקשנו של אלף כיתות, קיבלנו - - -

יש לכם שיפוי לשכירויות?

לא. יש שיפוי חלקי.

מה זה חלקי.

מדי שנה כמה מיליונים. בשנת 2016 אנחנו נוציא למעלה מתשעים מיליון שקלים בשכירויות ואנחנו מקבלים מהמדינה כחצי מהסכום הזה.

למה חצי? למה לא שליש? למה לא שבעים אחוזים? יש נוסחה או שזה משא ומתן?

לדעתי אין נוסחה.

אין נוסחה. זה משא ומתן?

כן.

באדום אתה רואה אל מול צורך ב-2012 של 1,054 כיתות שביקשנו, קיבלנו הרשאות לבינוי של 187. אתם רואים, הטבלה מדברת בעד עצמה. ב-2015 קיבלנו מנה יפה יחסית של 162 כיתות לבינוי אבל שוב, אתם רואים שאל מול הפערים והצרכים, התקצוב שאנחנו מקבלים לא מספיק.

למה? למה זה נמוך?

אחר כך הדוברים האחרים יסבירו.

אתה לא יודע לתת לי את התשובה?

אני יודע שמשרד החינוך מחלק בכל הארץ בממוצע בשנה 1,500 כיתות לימוד וזה לכל הארץ. אתם מבינים שירושלים צריכה לטעמי תקצוב מיוחד אל מול הצורך והפערים האדירים אבל אלה דברים שהם לא במנדט שלנו .

אני מנסה להשיג תקן לסטטיסטיקן לטובת משרד החינוך כי להם קשה להשיג. אני מנסה לקבל מהם נתונים כמה נבנו בכל מגזר ובכל אגף, והם משום מה לא מצליחים לתת לנו את הנתונים.

פרויקטים מתוכננים במזרח ירושלים. מה נמצא כרגע על שולחן התכנון. אנחנו כרגע מתכננים 244 כיתות בתי ספר ועוד 138 כיתות גן. סך הכול על שולחן התכנון 382 כיתות.

אתה אומר הליכי תכנון, מה זה אומר? באיזה שלב? יש קרקע זמינה?

כן. אנחנו כל הזמן דואגים. התהליך מול משרד החינוך הוא שאנחנו מבקשים הכרה בצורך, כך זה נקרא, אחרי שאני מקבל אישור הכרה בצורך אני מכין פרוגרמה תכנונית, אני מקבל אישור על הפרוגרמה התכנונית - - -

חשבתי שבשלבי תכנון אתה בפרוגרמות.

אני מקבל תקצוב לתכנון, ואחרי שאני מאשר את התכנון - אני מקבל תקצוב לבנייה. זה התהליך. זה תהליך שאורך שנים.

כשאתה אומר לי סך הכול כיתות, כיתות זה תהליכי תכנון, עליהם יש קרקע זמינה?

כן.

בביצוע כיום, מה שיתחיל השנה, עוד 129 כיתות שבנייתן תתחיל השנה.

אדוני רצה לראות תכנית. אנחנו הכנו תכנית - הצגנו אותה גם במשרד החינוך וגם במשרד האוצר - לצמצום הפער של 3,600 כיתות לימוד. התכנית הזאת בעינינו היא פיזבילית אבל בהינתן כמה דברים. קודם כל, היא לא מדברת רק על שיטת הבנייה הקונבנציונאלית. שיטת בנייה קונבנציונאלית שאתה מאתר קרקע, מתכנן אותה ובונה עליה, היא לא מספיק טובה והיא לא תיתן את המענה במזרח העיר כי אנחנו מכירים את הבעיות במזרח ירושלים, שם הקרקע לא מוסדרת מבחינה רישומית, אתה לא תמיד יודע מי הבעלים, וגם אם אתה יודע, אתה צריך לאשר לגביה תכניות בניין עיר וגם שם יש בעיות סטטוטוריות קשות מאוד. לכן מצאי הקרקעות המתוכננות לבינוי לא יספיק לסגור את הפער הזה. לכן אנחנו הצגנו תכנית שהיא גם משלבת שיטות בנייה ומימון חדשות בשילוב הסקטור הפרטי. יש לנו קרקעות פוטנציאליות שהן לא קרקעות מדינה או עירייה ובעלי הקרקע מוכנים, בשיח שאנחנו מקיימים מול בעלי הקרקע והתושבים, להקצות בחוזים ובהסכמים ארוכי טווח של חמישים שנים ויותר את הקרקעות שלהם לבנייה כמובן בתמורה שתשולם להם. הם מוכנים אפילו לממן את הבנייה כנגד תשלומים. זה כמו BOT, סוג של BOT, אבל בלי העברת הנכס בסוף חמישים השנים לבעלות העירייה כי התושבים במזרח ירושלים מסיבות שכולנו מכירים לא מעוניינים להעביר את הקרקעות למדינה ולכן יש לנו גם קושי במימוש הפקעות.

לנו יש תכנית שהיא תכנית בהחלט יישומית להתמודדות עם הבעיות של כלל העיר. אני מדגיש שהתכנית שאתם רואים כאן היא לכל המגזרים בעיר והיא לא רק למגזר הערבי אלא גם למגזר החרדי ו גם למגזר הכללי.

התכנית גם נותנת מענים לניצול יעיל של הקרקעות. אנחנו חושבים שאתה לא יכול להרשות לעצמך יותר לבנות שתי כיתות גן על דונם-דונם וחצי. הצגנו בנייה באשכולות שהיא נכונה, יעילה יותר ובאיכות ובמציאות של קרקע לא זמינה.

לסיכום, מה עשינו עד כאן. גיבשנו תכנית חומש להתמודדות עם פערי הבינוי. אנחנו בהחלט מסוגלים לבצע אותה. אנחנו הקמנו מינהלת בינוי כיתות לימוד שזאת מינהלת פרויקטאלית שיושבת בחברה העירונית מוריה שהיא חברת ביצוע מהגדולות במדינה והיא זו שמבצעת את הבינוי עצמו יחד עם החברה למשק וכלכלה של השלטון המקומי. יחד עם זאת אנחנו שוכרים עשרות כיתות לימוד חדשות מדי שנה אל מול בנייה מואצת שהצגנו. הכול כפוף לקבלת הרשאות תקציביות ממשרד החינוך וממשרד האוצר.

מה נדרש. נדרש לאשר את התכנית הרב שנתית לבינוי וצמצום פערים בהתאם לתכנית החומש שהצגנו, כולל סל תוספתי ואני רוצה להסביר למה אני מתכוון. במערב ירושלים או בכל עיר מתוקנת בארץ, כשאתה בונה בית ספר, יש לך כביש גישה, יש לך תשתיות היקפיות, יש לך מים, יש לך חשמל, יש לך ביוב, יש לך מדרכות, יש לך תאורה. שוב, מזרח ירושלים, האתגר והפערים הם יותר גדולים ולכן כשאתה בונה בית ספר, אתה צריך גם לממן תשתיות היקפיות, כביש גישה לבית הספר, תאורה, ביוב וניקוז. אנחנו נידרש גם להקלות רגולטוריות שחלקן כבר ניתנו לנו. אני לא אמנה אותן ולא אציף אתכם בעובדות הרגולטוריות. אנחנו כן חושבים שהמדינה צריכה לאשר שיטות מימון ובינוי חדשות כי עלות מוערכת לבינוי כיתה הוא כמיליון שקלים, כך ש-3,600 כיתות, אתם יכולים לעשות את המכפלות, זה למעלה מארבעה מיליארד שקלים אם אני לוקח בחשבון גם את התשתיות ההיקפיות.

כעירייה אתה מקבל שיפוי מלא?

לא. אנחנו לא מקבלים שיפוי מלא והעירייה גם נדרשת להוסיף.

אתה אומר שאתה לא מקבל שיפוי מלא. אתה מנכ"ל העירייה, קיבלת עכשיו הרשאה ואתה הולך לבנות, עד לשער של הבוטקה של השומר, אתה מקבל מימון? לא מלא, אבל כמה באחוזים? שישים, שבעים, שמונים אחוזים?

זה בערך שבעים-שלושים אחוזים, תלוי בטופוגרפיה, תלוי בתשתיות ההיקפיות, תלוי באלמנטים.

משרד החינוך יודע להחריג במצגים טופוגרפיים?

הוא נותן שיפוי לא מלא. נוסחאות המימון ומפתחות המימון של המדינה לא מאה אחוזים.

אתה יודע למה אני שואל?

כן, כי אתה יודע את התשובות אלא אתה רוצה לשמוע אותן.

לא. אני מקבל כאן נתון. ממוצע ארצי של הרשאות לבנייה מתוך הכרה בצורך בכלל המדינה, כמה להערכתך זה באחוזים? ארבעים אחוזים. כמה בירושלים?

עשרה אחוזים.

ביישובים הערביים עשרים אחוזים. 22 אחוזים.

אני עכשיו במזרח ירושלים. אני רוצה להתמקד במזרח ירושלים ואף אחד לא ייקח אותי למקום אחר. אני במזרח ירושלים. אני אפילו לא הולך למגזר החרדי שזה פצע מדמם. אני מתמקד כרגע במזרח ירושלים. עשרה אחוזים. וזה עם השוט של הבג"ץ ועם כל האינטרס העליון שלנו כחברה להדביק את הפערים האלה שם.

צודק. ככל שנקבל תקצוב, אנחנו נבצע. אנחנו נערכנו, אנחנו מציגים תכנית, אנחנו ערוכים לביצוע כיתות אבל צריך כאן לשחרר כסף.

נשמע אם אתם ערוכים ואם אתם יודעים לעבוד. נשמע את משרד החינוך. מי מדבר ממשרד החינוך?

מנהל אגף מיפוי ותכנון, משרד החינוך. אני אתייחס למה שנעשה ולמה שצריך לעשות. קודם כל, לגבי מזרח ירושלים, אנחנו עשינו מהלכים חדשניים וחריגים יוצאי דופן שלא נעשו בשום מקום חוץ מאשר במזרח ירושלים ואני אור למה אני מתכוון.

אנחנו מממנים הפקעת קרקעות. יש תקציב, כמובן בתיאום עם משרד האוצר וזה המקום היחידי בארץ אותו אנחנו מממנים.

דבר שני. אנחנו מתקשרים במצוקת הקרקעות וזה המקום היחידי בארץ שאנחנו בונים אותם אשכולות גנים. אנחנו גם יזמנו וגם קידמנו תכניות ובדיקות ורק במזרח ירושלים אנחנו מממנים אשכולות גנים כולל בקומות, מה שבעצם חוסך קרקע.

דבר שלישי. יש לנו מצוקה תקציבית מאוד גדולה מול מה שאנחנו מכירים בצורך לעומת מה שאנחנו מקבלים. המקום היחידי בארץ שהמילה תקציב לא נשמעת, רק מזרח ירושלים. כל פרויקט זמין לביצוע במזרח ירושלים, מקבל הרשאה באופן מידי. אין אף פרויקט במזרח ירושלים שאפשר לבנות ולא קיבל הרשאה תקציבית.

זאת תמונת המצב נכון לעכשיו.

תקשיב, אני קיימתי כאן דיון על המצוקה במגזר הערבי בירושלים. חנין מיד קפצה ואמרה, ובצדק, שזה קיים גם בישובים הערביים. אמר משרד החינוך שתביאו קרקע, אנחנו בונים אבל בסוף - אני חוזר על מה שאמרתי – הריבון לסוגיית החינוך במדינת ישראל זה משרד החינוך. אני לא יכול לומר שאני מוכן לתת אבל אין לי קרקע. לך כמשרד החינוך – ואני רוצה לשמוע – כרגע יש נורית אזהרה מהבהבת וזה הפערים הגדולים בבינוי וחוסר בכיתות במזרח ירושלים. נכון, מבורכת סוגיית ההפקעות, מבורכת סוגיית האשכולות, אבל אני לא יכול לשבת ואני אומר לכם שבעוד חודש נדביק את הריבוי הטבעי. נבוא לכאן ונציג את אותם נתונים כמעט. עשייה מבורכת. הפערים במזרח ירושלים דורשים מכם ומהרשות המקומית שהיא רשות החינוך – ואמנון, תהיה קשוב לי – לפעול אחרת. אי אפשר לפעול באותם כלים אתם מתמודדים בנתיבות, באשדוד, בראשון וברעננה. אי אפשר. אנחנו רואים את הפערים. אנחנו בעשרה אחוזים. לעולם לא נדביק את הפער הזה אלא נחזור אחורה וכל פעם נמצא את עצמנו בדיונים.

כאן אני רוצה לשמוע את משרד הפנים אם יש לו מה לומר בסוגיית הקרקעות.

אם יש פתרונות של בעלי קרקע שמוכנים - תהיו יצירתיים, תגייסו את כל היצירתיות – הפקעת קרקעות ומימון שלה, מה שתרצו, צריך לבלום את הפער הזה. צריך לגמור עם זה. אני לא רוצה לומר לכם ולא רוצה לקחת את הדיון הזה למקומות אחרים ולומר מה ההשלכות של זה, מה ההשלכות של התחושה, מה ההשלכות של חוסר האונים הזה ומה זה מייצר. אני לא רוצה לומר, לא רוצה לקחת את הדיון למקומות אחרים, אבל לא יתכן שנגמרו חמש שנים ועוד חמש שנים ואנחנו נמצאים באותו מצב.

משרד האוצר.

אני חייבת להגיד שאני מאוד מופתעת לשמוע באופן כל כך בוטה את האשמות עיריית ירושלים נגד המדינה.

לא, הוא לא האשים. הוא אמר עובדות.

הוא האשים. משרד האוצר ומשרד החינוך, אין הרשאה תקציבית אחת, אין קרקע אחת שעיריית ירושלים יודעת לבנות עליה, ולא ניתן לה תקציב חריג, תוספתי ומיוחד מעבר להקצאה הרגילה.

לא. הטענה של התקציב לא עלתה על ידי אמנון ולא על ידי עיריית ירושלים. דווקא שמענו את גנאדי אומר בסוגיית התקציב.

לא לגבי מזרח ירושלים. אני הדגשתי שהמקום היחידי שאין שום מצוקה מבחינה תקציבית, מבחינתנו, זה מזרח ירושלים.

רק בסוף שנת 2015 הגיעה אלינו העירייה עם מתחם גנים של 42 גנים בתעריף בנייה מיוחד וחריג שאושר ועוד שבעים כיתות פנויות לבינוי ושני הנושאים האלה תוקצבו באופן מלא ומידי. יגיד לך גנאדי, וכפי שאתה יודע כבוד היושב ראש, יש קשיים ומחסור בבינוי כיתות לימוד בארץ אבל בכל מה שנוגע למזרח ירושלים, העירייה מקבלת מענה מידי בכלים חריגים ותוספתיים.

לגבי הסיוע לעיריית ירושלים באופן כללי. משרדי החינוך והאוצר חותמים מדי שנה על סיכום מאוד נדיב שאף עירייה במדינת ישראל לא זכאית לו בתחום החינוך.

כי אין לנו עוד עיר בירה. יש לנו רק אחת.

בסדר גמור, אבל בתחום החינוך בלבד קיבלה בשנה שעברה עיריית ירושלים כמאה מיליון שקלים תוספתי מעבר לבינוי, לתמיכה בתקציב השוטף. בין היתר הסיוע הזה הולך באופן נדיב למזרח ירושלים, גם לשכירות. אין עוד עירייה שמקבלת מאה מיליון שקלים מהמדינה מעבר להקצאה החריגה ובלי קשר לנושא הבינוי.

תודה. האגודה לזכויות האזרח.

לי חשוב לדבר על משהו קצת אחרת. זאת אומרת, בג"ץ קבע לפני חמש שנים בדיוק מה יקרה עת נגיע לנקודה הזאת. הוא אמר שאם הרשויות לא יצליחו לבנות בתוך חמש שנים את מה שצריך לבנות, עוברים לשלב הבא והשלב הבא הוא כיסוי שכר הלימוד של כל אותם 43 אלף תלמידים שלומדים היום במוכר שאינו רשמי. כל אותם תלמידים שלומדים שם בלית ברירה, בסדר, לא כולם, אין ספק שחלקם לומדים שם מבחירה.

בהתחלה לא הבנתי את האמירה של אמנון שנראתה לי לא במקום כשהוא אמר שזה לא אוטומטי מי שלא לומד. האמירה לא הייתה סתמית.

בוודאי שזה לא אוטומטי, בוודאי שיש רבים שלומדים שם מבחירה ועדיין מדובר ב-43 אלף ובג"ץ לא במקרה קבע סעדים. סעד ראשון חמש שנים בינוי, שכירות, כל מה שנעשה, יפה מאוד, נעשה בקושי. סעד שני, ואנחנו עוברים מהיום והלאה - השבוע לפני חמש שנים ניתן פסק הדין, - העירייה ומשרד החינוך צריכים לכסות את שכר הלימוד של כל אותם תלמידים שלומדים במוכר שאינו רשמי. אנחנו כבר שנה מנסים להיפגש עם משרד החינוך כדי להבין איך הם נערכים לזה אבל שום דבר, אין שום תשובה ולא עונים לנו. צריך להיערך. בג"ץ אמר שצריך להקים מנגנון לבדיקת זכאות אבל אין היום שום מנגנון ואין שום אפשרות של אותם 43 אלף תלמידים לגשת ולבדוק מה הזכאות שלהם לכיסוי שכר הלימוד החל משנת הלימודים הבאה.

אני רוצה תשובות לדבר הזה. אני חושבת שמאוד חשוב להבין איך ממשיכים לבנות אבל מאוד חשוב להבין מה הפתרון לבעיה המימונית הזאת.

אני אומר לך שלא תקבלי תשובה. לכן תכיני את הבג"ץ הבא שלכם.

בסדר. עובדים על זה.

כך אני מעריך. הלוואי והיו תשובות.

משרד המשפטים נמצא אתנו? לא. חברת הכנסת חנין זועבי, בבקשה.

ברשותך, אני רוצה לשמוע את עיר עמים.

בבקשה.

מנהלת פיתוח מדיניות בעיר עמים. מאז 2001 אנחנו עוקבים אחרי בינוי הכיתות. האמת היא שגם אני נדהמת כמו משרד האוצר מהטיעון התקציבי שהעירייה פתאום מעלה. שנה אחרי שנה, ואתם מוזמנים לפתוח את הפרוטוקולים של ועדת החינוך מהשנים הקודמות, חזרו ואמרו מהעירייה באופן חד משמעי שהבעיה היא לא תקציבית אלא הבעיה היא קרקעות. כאשר טענו טענות תקציביות, העירייה חזרה ואמרה שאין לה שום בעיה תקציבית עם בניית כיתות.

גם היום הוא אמר את זה. לא שמעתי שהוא אמר שיש בעיה תקציבית.

אני שמעתי את הרמיזות.

עזבי רמיזות. כל אחד רוצה שייתנו לו שיפוי מלא במאה אחוזים וזה לגיטימי.

הוא אמר כאש יהיה לנו תקציב.

לא. הוא הצביע על המצוקה לייצר פתרונות. תקציב הוא יקבל.

אני אשמח להבין מה בדיוק גרם לזה שרק היום מכינים תכנית חמש שנים קדימה. הייתה אמורה להיות תכנית חמש שנים אחורה. גם המספרים שאצלנו הם מספרים אחרים מהבינוי. בכל תקופתו של ברקת בנו 219 כיתות ואני לא יודעת מאיפה הגיעו למספרים שמסרו כאן. עדיין המחסור הולך וגדל. בדוח שלנו אנחנו מראים שבכל שנה רק הגידול הטבעי דורש יותר מ-60 כיתות ובממוצע עיריית ירושלים בונה 36 כיתות. הטיעון שפעם אחר פעם שמענו מהעירייה הוא חוסר בקרקעות ובאמת טוב שהוזמן לכאן משרד הפנים. על פי מקורות שלנו, רק 2.6 אחוזים מכל השטח במזרח ירושלים מתוכנן למבני ציבור.

אבל זה לא רק משרד הפנים אלא כאשר עיריית ירושלים מתעקשת, בניגוד לטובת התושבים, על גן לאומי למשל במורדות הר הצופים, במקום להרחיב את שכונת עיסאוויה ובמקום להרחיב את שכונת א-טור שמבקשות לבנות שם בתי ספר ועיריית ירושלים מתנגדת כאשר רשות הטבע והגנים דווקא מוכנה לשמוע. כאשר עיריית ירושלים ממניעים פוליטיים ככל הנראה פועלת בניגוד לטובת התושבים שלה, העובדה היא שלא קמות במקומות שצריכות לקום קריות חינוך ואולי מאות כיתות, ובמקום זה מבקשים ליצור גן לאומי.

אני חושבת שעיריית ירושלים, גם בהמשך למה שאן אמרה, צריכה להבהיר איך היא תבנה יותר מ-700 כיתות חמש שנים קדימה ותבנה 3,000 כיתות ממש בטווח הקרוב.

משרד הפנים.

כבודו צריך לחדד את השאלה כי נושא התכנון כבר לא נמצא במשרד הפנים. אם מדובר על נושא של תכנון מיזמים או הקצאת קרקעות, זה לא אצלנו אלא נמצא במשרד האוצר שהוא ממונה על התכנון. בנושא ההקצאה נכון להיום, צריך לפנות אליהם ולבחון את הנושא. אני יכול להגיד מתוך ידיעה ולא מתוך עיסוק שבמקומות בהם מתוכננים מתחמים גדולים, יושב ראש הוועדה מבקש להקצות קרקעות לצורכי ציבור אבל לתשובה יותר מפורטת והבנה יותר רחבה, צריך לפנות אליהם.

אחד התסכולים שלי כמי שמכיר טוב את השלטון המקומי, מכיר את הפרלמנט ומכיר את הרשות המבצעת והייתי שר במשך קדנציה אחת, אני אומר לכם מה השאיפה שלי. המדינה לא אוהבת לקבוע תקינה כי תקינה היא מחייבת. האידיאל צריך להיות שראש רשות שמבקש לשנות תב"אות, תכניות מתאר, לא היה מגיע לוועדה בלי שהיו בודקים אותו, והוא יודע שבודקים אותו, לראות מה הוא רוצה. הוא רוצה גן לאומי, כיכרות, כל מיני פארקים כי יש לו תורמים וקודם כל נבדוק כמה הוא במעונות יום, כמה הוא בכיתות גן, כמה הוא בכיתות בתי הספר, כמה הוא במרפאות, כמה הוא בטיפות חלב ולאחר מכן ייתנו לו את כל הלוקסוס הזה. אז היינו מתנהלים אחרת. אנחנו לא שם. כאשר אנחנו לפעמים מתעקשים לתקינה, זה לא הכול פר כסף. המדינה והאוצר פוחדים לתקנן כי ברגע שיש תקינה, אלה עלויות. אבל לא רק עלויות אלא תראו מה אנחנו מפסידים. מי מתערב בשיקול הדעת בצרכים הלאומיים של רשות מקומית? אין מי שמתערב. אין אחד שיכול להגיד, סליחה, עם כל הכבוד לראש העיר שהחליט שהיום הוא רוצה משהו – ואני לא מזלזל בשום פרמטר כזה – כמו גנים לסקטבורד, יבדקו אותו קודם כל במה שצריך באופן הקיומי. יש פתגם במרוקאית על הומלס ערום ששואלים אותו מה הוא צריך והוא אומר שהוא צריך טבעת. זה בדיוק מה שקורה. מתעסקים בטבעת אבל לא מתעסקים בצרכים הקיומיים, בצרכים האמיתיים של אותה חברה, של התושבים.

חברת הכנסת חנין זועבי.

תודה אדוני. אדוני היושב ראש, אנחנו כאן נמצאים בוועדה רצינית ואנחנו יכולים לא לברוח מהקונטקסט. הדיון שלי כאן אינו הכרה בריבונות הישראלית אלא אני מדברת מתוך החוק הבין-לאומי, על חובת הכובש גם כאשר הוא שולט בשטח כבוש. זאת חובה לתת שירותים לעם אותו הוא כובש וזה הקונטקסט של ירושלים.

אדוני היושב ראש, אני יודעת שאתה שואל ברצינות וכואב לך המצב שם ואתה רוצה לשנות אותו. הסיבה היא סיבה פוליטית. הסיבה היא סיבה של הרס חברה פלשתינית בירושלים המזרחית. אני רוצה להגיד לך שדוחות של האומות המאוחדות שהצביעו על כך שאפילו המערכת החינוכית בעזה בשיא המצור וההפצצות, המערכת החינוכית שם יותר עמידה ויותר מוצלחת מאשר החינוך בירושלים המזרחית. זה תכנון של הרס חברה. הדבר הזה מתוכנן. זה לא כשל של מדיניות אלא זאת המדיניות. הסטטיסטיקה הכי מרכזית שאנחנו חייבים להציג כאן היא האחוז הזה.

אדוני היושב ראש, 36 אחוזים מהנוער בירושלים המזרחית לא מסיימים 12 שנות לימוד. אז אנחנו מייצרים ורוצים לייצר דור מיואש, דור הרוס, דור של סמים, דור מובטל. אנחנו רוצים את זה. 36 אחוזים ואם אתה לא יושב על זה, אתה צריך ללכת הביתה. עיריית ירושלים צריכה להיות מועמדת מול בית משפט בין-לאומי בגין ההרס שאתם עושים בחברה שם ובגין הרס שהוא גם הרס פסיכולוגי והרס פיזי. זה חלק מהפקעת קרקעות, זה חלק מהריסת בתים. מי שמפקיע קרקע ומי שהורס בתים, לא יבנה בתי ספר. מי שמתאנה לאוכלוסייה, לא יבנה בתי ספר. בכל זאת, זאת חובה של כובש על פי חוקים בין-לאומיים. התוצאה של זה היא שגם המדינה וגם האזרחים היהודים יסבלו וישלמו. זה לא עובר. אנחנו רואים דור מיואש, מה הוא עושה כאשר אתה הורס אותו בכל הרמות. הוא מיואש. רוצים לייצר ייאוש.

לסטטיסטיקה. הלכו לבג"ץ בשנת 2011 ובג"ץ אמר להכין – וזאת המלצה שתהיה לוועדה הזאת - תכנית חומש לקליטת כל הנוער שנושר. המנכ"ל דיבר על 1,300 אבל הדוחות מדברים על מחסור של 2,300 כיתות. מערב העיר, יש לך 21 תכניות למניעת נשירה אבל בירושלים המזרחית יש לך שמונה תכניות. בירושלים המערבית יש לך 123 כיתות שח"ר ובירושלים המזרחית 41 כיתות. יש לך שישים כיתות מב"ר במערב ירושלים ו-שלוש כיתות במזרח ירושלים. כלומר, פי עשרים, פי שלושים ופי ארבעים השקעה בכיתות במערב ירושלים. זאת סטטיסטיקה שאי אפשר לעכל. שואלים מה עושה הנוער של ירושלים המזרחית. הנה מה עושה הנוער המיואש בירושלים.

אנחנו צריכים לדרוש להכין תכנית חומש ולקיים בוועדה מעקב כל שישה חודשים. התכנית הזאת, לפי אומדן של ארגוני זכויות אדם, מצליחה עם 15 מיליון שקלים בשנה. התקציב השנתי של העירייה – ושלא יגידו תקציב כי אתה עושה הקצאה בירושלים המזרחית הכבושה ואתה פי עשרים ופי שלושים מקצה למערב ירושלים – מ-15 מיליון שזה הצורך עומד על שמונה אחוזים. התכנית שלכם לדרוס את החברה הפלשתינית שם, קודם כל, לא אנושית ולא הומנית אבל אתה תסבול ממנה והאזרחים היהודים יסבלו ממנה.

תודה.

משרד החינוך, ההגדרה שלך היא מרכזת בכירה מיפוי ותכנון מחוז ירושלים. לפי ההגדרה, זה משהו בומבסטי. יש לך משהו להוסיף? את נערכת? מתכללת? ממפה?

היא ביחידה אצלי ואני בעצם אמרתי את מה שהיה לנו לומר.

לפי תיאור התפקיד חשבתי שהתשובה אצלך. רבותיי, לצערי הרב אין מיפוי ואין תכנון.

ד"ר לורה ורטון. בבקשה. לא לחזור על דברים. נאומים חוצבי להבות, במקומות אחרים. תוסיפי לנו דברים שלא נאמרו.

תודה. אני אתחיל בזה שאני מתנצלת שאיחרתי אבל נכנסתי וראיתי את השקופית האחרונה בה מנכ"ל העירייה הציג 382 כיתות בתהליך תכנון. אני מציעה להתעלם מכל התכנונים. אני שבע שנים בעיריית ירושלים וכל שנה ראש העיר מגלגל מספרים על מספר הכיתות בתכנון ותכל'ס אין אפילו עשירית מזה. בספטמבר, במועצת החינוך, ראש העיר היה צריך להציג מה נבנה במזרח העיר והיה מדובר על 26 כיתות במשך שנה שלמה.

ממש לא נכון.

כן. זה מה שהיה. יש לי כאן את המצגת. אני אראה לך את המצגת. זה המספר שהציג מנח"י בפני מועצת החינוך וזה בערך המצב. יש עשן מסביב על כל מיני דברים ומחשבות אבל תכל'ס העבודה לא מתבצעת.

כאשר מנסים להבין למה, אפשר לבדוק. נאמר כאן מפורשות על ידי מספיק אנשים שהבעיה היא לא תקציבית. בדרך כלל יש מיליונים – הבנתי שלפעמים גם מאות מיליונים – בתקציב שפשוט העירייה לא מממשת אותו לבנייה.

דבר אחר שאין זה מחסור בקרקעות. אני גם דנתי עם ריטה לג'ינסקי שעכשיו היא אחראית על נכסים והיא הציגה טבלה שלמה. יש קרקעות, יש אנשים שהציעו את הקרקעות שלהם, יש קרקעות של ה-וואקף בכמה מקומות.

אסור. המדינה לא מרשה לנו לבנות עליהן.

את חברת מועצת עיר, נכון?

כן.

יושבת ראש סיעה. יש לכם כמו בכנסת הצעות לסדר?

כן.

תקיימו דיונים גם שם.

אתה מפקיע קרקעות לטובת דיור ליהודים. אל תפקיע מהערבים. יש מספיק אדמות מדינה שהמדינה השתלטה עליהן.

זה דיון שצריך להתקיים כאן.

אני רוצה להפוך את הנאום שלך למשהו תכליתי.

אני מנסה.

אני אעזור לך. משלי אין לי ואני רק מנסה לעזור משל אחרים. אני שואל אותך שאלה. לפי הדברים, יוצא שאת אומרת שאת הפער הזה של אלפיים כיתות, אם עיריית ירושלים הייתה מפשילה שרוולים, יכולה לסגור אותו.

כן.

יש קרקעות כאלה וכאלה. אני אומר לך שאני מוכן לקיים עוד דיון אם תבססי את הנתונים. אנחנו לא מתנהלים רק באמירות אלא רוצים כיסוי. הנה, אני אומר לך שאני מוכן לקיים לא ברבעון ולא בשלישון אלא אפילו בשבוע הזה אם תביאי לי מסמך. אני אקיים עוד דיון אם את יודעת להצביע לי על דרכים שעיריית ירושלים כן מסוגלת ולא עושה, ואני אתמודד אתה.

אני אשמח. אני לא יודעת אם נמצא כאן נציג מהמשרד לענייני ירושלים אבל יש להם מצגת שקיבלתי מהם ובה התייחסות גם לעניין הזה.

אני אשמח לקבל אותה.

יש הצעות מאוד מעשיות לבנייה בקומה שנייה. יש בתי ספר כמו בית ספר בסילואן.

דיברו על אשכולות שבונים.

לדעתי זאת לא בעיה של קרקעות אלא הבעיה היא נחישות של העירייה להגיע להסכמים עם בעלי קרקעות, עם ה-ואקף, עם האנשים האחרים.

אסור.

אתה לא חייב להגיב. היא אמרה וכבר פעם אחת אמרת אסור. הבנו.

מותר. יש גם צוות. אני רק אומר שאין בעיה לא של תקציב ולא של קרקעות אלא הבעיה היא של רצון ונחישות של העירייה. העירייה יודעת לבנות.

אמרו לי שאת אישה רצינית. אני מבקש לבסס את האמירות שלך לגבי זה שאין בעיה של קרקעות ואין בעיה של תקציב. תבססי את האמירות האלה ואני אשמח להתמודד אתן.

לגבי קרקעות, אני יכולה להעביר לך.

אני מאוד מודה לך.

הבעיה היא בניהול משא ומתן אותו העירייה לא עושה. יש אנשים שהציעו קרקעות, בעלי קרקעות פרטיים שהציעו את הקרקעות ודבר לא נעשה. אני אשמח להציג לך את הנושא.

תודה. רן ארז.

תודה. קשה לי להאמין שעיריית ירושלים ומשרד החינוך נוהגים בתכנית מקיאבלית לפגוע באוכלוסייה במזרח העיר ולא לבנות להם אלא לקפח אותם, לרמוס אותם ולפרק את החברה. קשה לי מאוד להאמין שהם יכולים לבנות ולא רוצים לבנות כדי לפגוע בחברה. יכול להיות שאין את כל התקציבים או את כל הקרקעות או את כל התכנון, אבל קשה לי לקבל את הגישה הזאת שבעצם רוצים לפגוע באנשים ולכן לא בונים.

אתה יודע, מטעי אני לא קונספירטור. למה הגרפים מדברים תמיד על המצוקה האמיתית אצל החרדים והערבים? לא הכול ריבוי טבעי. אם היו שלושה אחוזים ריבוי טבעי, לא היינו מקיימים דיון. למה זה זועק אצל החרדים והערבים? אף אחד לא רוצה להרוס אף אחד, אנחנו מאמינים בכוונות הטובות של כולם, אבל עובדה והעובדות מדברות.

כנראה, אני משער, אין לי תשובה בדוקה.

יש תשובות בדוקות וברורות.

תודה אמנון. אתה מפריע לי פעם שנייה.

כנראה שעניי עירך קודמים ולכן כל אחד דואג לאלה שקרובים אליו יותר.

אנחנו כאן כדי לדאוג שעניי עירך יהיו כולם. מי שלא רוצה אוכלוסייה מסוימת, אם יש ראש רשות או ראש ממשלה שלא רוצה אוכלוסייה מסוימת בתחום המוניציפאלי שלו, שיפריד אותם.

בדיוק.

אי אפשר לאחוז את החבל משני קצוות.

אני מדבר מבוא והקדמה למבוא. אחרי שאמרתי את מה שאמרתי אני רוצה לומר שאנחנו צריכים למצוא את הפתרון ולא להאשים אחד את השני. אנחנו צריכים לחפש את הפתרון איך אנחנו יכולים לשנות את המצב הזה.

מהניסיון שלך, מרום שנותיך, יש לך הצעה?

תכנית חומש או תכנית עשור, זה היה ברוסיה והם היו היכן שהיו. אני אומר בפירוש שממשלת ישראל – וזאת לא רק העירייה – צריכה להחליט שירושלים היא בראש מעיינינו ולכן אנחנו צריכים לעשות כמו שהרמב"ם אומר. אם אתה רוצה ליישר ברזל עקום, אתה צריך לעקם אותו לצד השני. כאן צריך לנהוג אחרת ובמדיניות אחרת.

תודה. יוסף פפה אללו.

אדוני, הייתי חבר מועצה ובמשך שלוש שנים החזרתי את תיק החינוך של מזרח ירושלים בעיריית ירושלים.

תיזהר. בדיון כזה, זה כמו להודות באשמה.

לא. אני צעקתי. כאן אנחנו שמענו על פער של עמדות בין משרד החינוך לעיריית ירושלים. אני רוצה להגיד שגיליתי שמשרד החינוך צודק. לא היה פעם שמשרד החינוך או עיריית ירושלים ביקשה תוספת עבור בית ספר כלשהו ולא קיבלה. אם היה, שיביאו רשימה של כל בתי הספר.

אני עוזר לך. ראינו גרף עם הצבע הכחול למעלה והאדום למטה. הכרה בצורך לעומת ביצוע. איך זה מסתדר עם הדברים, אני לא יודע.

אתה אמרת וביקשת מחברתי לורה להביא לך רשימה. זאת אחת הבעיות, שלא רוצים לעשות רשימה. לא רוצים. העירייה עושה הכול, עושה מניפולציות, על מנת לא להביא רשימות של קרקעות פתוחות שיכולים לבנות עליהן. בג"ץ קבע שצריך למנות פרוייקטור שמבין בעניין הזה כי בעירייה לא מבינים. אדם בשם משה כהן שעבד במשרד הפנים התחיל לעבוד אבל אחרי חודשיים הוא התחיל לגלות את כל הקרקעות הקיימות, נעלם. זאת אומרת, זאת לא הבעיה.

אני רוצה להגיד לך כל הכבוד אבל הכול בידיים שלך ואני לא סתם אומר לך את זה. היינו חמש פעמים בבג"ץ כשהבג"ץ החמישי היה בפני השופטת פרוקצ'יה והיינו בביזיון בית המשפט. אמרה לנו השופטת: אתם רוצים שאני אעקוב אחרי בניית הכיתות? אנחנו לא יכולים, בית המשפט קבע שצריך לבנות אלף כיתות.

אני אגיד לך מה בית המשפט היה צריך לעשות. לקחת את משרד החינוך, את שר החינוך דאז, את ראש העיר דאז, לשים להם חובה אישית, להטיל עליהם קנס על ביזיון בית המשפט בסך 300 אלף שקלים, 400 אלף שקלים, ואולי זה היה מזיז משהו.

יכול להיות.

אין אמירה כזאת שעל ביזיון בית משפט השופטת שואלת מה היא יכולה לעשות. שופטת לא יכולה לומר דבר כזה.

אני יכול לקרוא לך מפסיקת הבג"ץ החמישי. בית המשפט קבע מה צריך לעשות. הביצוע תלוי בעירייה, במשרד החינוך ובכנסת.

הייתי כאן בוועדת החינוך לפחות בחמישה דיונים. כולם קבעו שנצא ונסתכל מה קורה בחוץ, אבל אף אחד לא יצא. אני אומר לך שצריך לראות במו העיניים לא רק את חוסר הכיתות אלא את הזנחת הכיתות, הנשירה, חוסר במעבדות, חוסר במגרשי ספורט והכול חוסר, חוסר, חוסר בכל דבר. אחר כך אנחנו מדברים על מצב הגזענות שקיימת בעיר.

לכן אמרתי שאני לא רוצה לקחת את הדיון לשם אבל יש לזה הרבה השלכות.

זה לא הדדי. זה כיבוש.

נציג ארגון ועדי הורים במזרח ירושלים.

אני רוצה להתחיל בקרקעות שנמצאות בכל מיני שכונות.

לפני כן, משהו שקשור לדיון הקודם שהיה היום. יש נציגות הורים בבתי הספר?

בוודאי.

בכולם?

ברוב. באחוז גדול מהם.

לא סתם שאלתי. תמיד אמרו לי שאני לא שואל סתם.

אני רוצה רק להבהיר שאנחנו עובדים יחד בשיתוף פעולה.

הוא ידבר. הוועד עצמו. אל תעזור לו.

אני לא רוצה להיכנס לזה אבל יש שני ועדי הורים, כאילו מזרח ומערב. אתה מבין שהמצב כאן קצת שונה.

דבר על מזרח ירושלים.

אני רוצה להגיד שוב שאנחנו ניסינו כמה פעמים להוכיח שיש קרקעות לתת לעירייה על מנת שתבנה אבל העירייה מסרבת. יש לה כל מיני דברים. הגן הלאומי אם זה בסילואן או בהר הזיתים. תמיד מדברים על חוסר קרקעות אבל הקרקעות נמצאות אלא שלא מנצלים אותן. אני אדם פשוט ואני לא יכול לנהל את העניין של המדינה אבל אני אומר שיש מקום לבנות אלא שלא בונים.

לא רוצים לבנות.

אמרת שלא נפריע לו, נכון?

אני עוזרת לו.

אנחנו ועדי ההורים במזרח ירושלים שמייצגים 105 אלף תלמידים, אנחנו 550 חברי ועדי הורים ואנחנו עובדים טוב.

תודה. אני אגיד לך את האמת, אתם לא עובדים טוב, העירייה לא עובדת טוב, משרד החינוך לא עובד טוב כי אם המצב הוא כזה, אף אחד לא עובד טוב. גם אנחנו לא עובדים טוב. גם הכנסת לא עבדה טוב ונרדמה בשמירה.

אנחנו ניסינו הרבה פעמים.

אני חושב בקול. לא חייבים להגיב על כל מה שאני אומר. תקשיבו, אני אומר לכם שאני מנהל דיונים ותסמכו עלי שאני יודע. אני יכול לנצל את כל הזמן של הדיון הזה ואני לא אנעל את הישיבה, אל תדאגו, אבל אני יודע שאני לא הולך לשום מקום. זה כמו מורה שבאה לכיתה או מורה שבא ושואל אם הכנתם שיעורי בית, תוציאו מחברות ואף אחד לא מוציא מחברות. זה מה שקרה כאן היום. אף אחד לא הוציא מחברות. אנחנו באותו מצב. אנחנו לא בלוקסוס חברתי כזה בירושלים כדי להרשות לעצמנו את ההזנחה הזאת. מי שמבין, אם הוא רוצה, אני אחדד את זה.

אל תחפשו האשמות. נכון שההסתה היא פרועה וצריך לטפל בה אבל זאת לא רק הסתה. 36 אחוזי ילדים שלא מסיימים 12 שנות לימוד, זה זועק לשמים. מה אתם מצפים? הורדנו לתנאי הסף לקבלה לעבודות הכי פשוטות? לא הורדנו את תנאי הסף. כבר שילבנו את החברה הערבית באחוזים הראויים בחברה הישראלי? גם שם עוד לא היינו. מישהו אצה לו הדרך. אני חושב שבזה שיישמו את השלב הבא של העתירה, זה יעלה הרבה כסף למדינה.

אני אומר לך אמנון, תקשיב טוב טוב. יש בית ספר אחד בהליך בנייה. יש מגרש אחד. נכון? בוא תסתכל באמת עם יד על הלב. חשבתם אולי לנצל את מקסימום השטח ולעשות קמפוס ענק ולמצוא פתרון יותר גדול?

כן.

איזה סדרי גודל? יש בית ספר אחד שהוא קמפוס ומהווה מקבץ בתי ספר?

חד משמעית.

יש לכם פרויקט כזה?

חד משמעית. באל-סאלה אנחנו בונים בית ספר.

כמה כיתות בפרויקט הכי גדול?

יש בדיון הזה פער בין היכולת לרדת לפרטי פרטים. הרי גם כשאתה בונה בית ספר על מגרש, אתה צריך להבטיח שיהיה חצר, אתה צריך לתת חדרי ספח - - -

אני אוהב את זה. רגע. אני לא שם. ריבונו של עולם, אני לא שם. תקשיב. אמרתי וחזר אחרי רן ארז שבמצב הזה צריך לעבוד בשיטות אחרות ובכללים אחרים.

נכון. אנחנו אתך.

לא. אתה לא עושה. ברגע שאתה עונה לי ואומר לי שגם בבית ספר צריך להיות מגרש וצריכים להיות חדרי ספח, אני אומר שעיריית ירושלים לא יכולה לומר לי שכאשר היא מתכננת בית ספר, אתה לא במצב אידיאלי. אנחנו לא במצב האידיאלי.

אתה מתפרץ לדלת פתוחה. אפילו הצגנו את זה.

גם משרד החינוך צריך להקשיב. גם בחמש השנים האלה אנחנו לא במצב האידיאלי, אז אל תחפשו לי תירוצים להסתתר אחרי מגרש המשחקים ואחרי חדרי ספח ומעבדות. קודם כל בוא נגיע לסטנדרט מינימלי. אנחנו לא בסטנדרט מינימלי.

כבודו, אתה מתפרץ לדלת פתוחה בעניין הזה. אין דבר אחד שלא נלקח בחשבון. נושא הבנייה באשכולות שהזכרתי קודם, היא דוגמה אחת. נושא של בנייה על קרקעות פרטיות שאנחנו הצענו אותה, היא דוגמה שנייה אבל לכל דבר כזה יש הרבה מאוד חסמים במדינה. אני מציע, הדיון כאן מתמקד בהאשמות במקום בפתרונות.

לא. לא האשמנו אף אחד. הגוף היחיד שהאשים את עצמו זה אני ואמרתי הכנסת לא עושה את העבודה שלה.

הבעיה כאן היא רב מערכתית ורב ממדית. גם אני לא עוסק בהאשמות. אני מציע לא להתכנס ולהגיד שמאשימים אותי. יש כאן בעיה שחסרות כ-3,50 כיתות לימוד וזה לא מספר בטל בשישים. אף אחד לא מקל בזה ראש. לבנות אותן צריך ארבעה מיליארד שקלים. גם האוצר מודה שאין את הכסף הזה בקופה. לתכנן את הכיתות האלה צריך כסף וגם את הכסף הזה אין בקופה. אתם רואים את הנתונים העובדתיים. יש קרקעות, חלקן הן קרקעות מדינה, הן מופקעות, הן מתוכננות, הן לא מספיקות. צריך גם לבנות על קרקעות פרטיות ועל מנת לעשות את זה צריך לשחרר חסמים רגולטוריים.

אנחנו לא מקבלים את זה.

לא סיימתי. עוד משפט אחד. אני גם מזכיר לכבודו שהבעיה היא גם לא בעיה מהחמש והשמונה שנים אחרונות אלא היא בעיה של יובל שנים שלא טיפלו בסוגיה הזאת ואנחנו בהחלט מציעים עכשיו דרך שהיא רב מערכתית לטפל בזה.

עוד מילה לגבי הנשירה. נתוני הנשירה ונתוני ההשקעה בפדגוגיה במזרח ירושלים הם לא כפי שמוצגים כאן.

הם בדיוק כאלה.

לא, חנין, לא. אני לא מוכן. אמנון, אני לא רוצה לברוח לשום מקום. מותר לי להרהר בקול ואתה לא חייב להגיב על כל דבר. תקשיב, אני כרגע בבינוי ואל תברחו למקום אחר. לא אתן לאף אחד לברוח.

התייחסו כאן לנשירה.

זה אחד הפרמטרים.

זאת תוצאה.

התוצאה של היעדר בינוי היא נשירה. חד משמעית. אדוני אמר את זה. לכן אני מציע שבמקום שכל אחד ירחץ בניקיון כפיו, זה אומר תקצבתי, ההוא אומר אישרתי, זה אומר בית ספר במקום גן לאומי, ואני מציע – ואדוני, אני מוכן - אם במקום להשקיע זמן כאן, להשקיע עם אדוני בלשכתו שעה ולמעלה מכך ולהציג לו את הדברים לפרטי פרטים, אז אדוניו ייווכח שיש כאן תכנית אחת טובה, נכונה, רב מערכתית ורב ממדית שאם יינתנו לה כל הכלים, אנחנו נעמוד במשימה ונוכל לבצע ולבנות לגמור את הביזיון הזה של 3,500 כיתות שחסרות בירושלים.

לורה, לא ידעתי אבל הפנו את תשומת לבי לפוסט שלך. אל תדאגי, אנחנו לא הולכים להקים כאן את ממלכת יהודה עם הסנהדרין. תציעי הצעה גם לשנות את הכנסת. הכנסת היא כנסת ישראל. אם זה יניח את דעתך שלא הולכים כאן להשתלט ולא הולכים לעשות מהפכה. הנה, אני מרגיע אותך, אין לנו שום תכניות.

נרגעתי.

אני שמח. עורכת דין באנה שגרי בדראנה.

אני מהקליניקה לזכויות אדם באוניברסיטה העברית. הקליניקה מייצגת בשנה וחצי האחרונות את צורכי החינוך בכפר עיסאוויה. יש נכונות ורצון אבל שמענו על מחסור של 12 כיתות כאשר לילדים אין מקום לימוד בתוך הכפר, ועוד 15 ילדים שלומדים במוכשר. הפתרון הוא בית נוסף של שמונה כיתות. שמונה כיתות, פעם אחרונה שחישבתי זה הרבה פחות מה-12 שהיום אין והרבה פחות מה-12 בעוד 15. הפתרון הזה עוד לא מסתיים. זאת אומרת, אני עוד לא יודעת האם אושרה התכנית הזאת בוועדת התכנון ומתי מתחיל הבינוי.

את רוצה ספציפית לדבר עכשיו על זה?

נתתי דוגמה ספציפית. הנה ישוב אחד שיש בו מחסור של 27 כיתות והפתרון הוא שמונה אבל שמונה לא נותן פתרון לפער של 27 וזה בלי הגידול הטבעי וגם את זה אנחנו מלווים כבר שנה וחצי.

תסתכלי מאחוריך. במקרה עיסאוויה, שמונה כיתות ומתחיל להיבנות עכשיו.

ראיתי.

לא ענית לה.

לכן ההצעה הפרקטית שלי, בהמשך לדבריך אדוני על אחריות אישית. אני רוצה להיבנות מהדברים האלה וללכת לשלב השני. אני מציעה שכל ילד שבא להירשם במערכת, יקבל אישור, יקבל דף שההורים באו לרשום אותו ואז נוכל לדעת אם האנשים האלה לא נרשמים כי אין מקום או לא נרשמים כי הם לא רוצים. בואו נעשה מנגנון מאוד פשוט שכל ילד שבא להירשם, כל ילד שההורים שלו באים לרשום אותו, יקבל פתק שאומר התקבלת, יש מקום או לא התקבלת, אין מקום.

אין במדינת ישראל – אני רוצה להאמין ואוי ואבוי אם יש – שילד שבא להירשם במוסד חינוכי לא יקבלו אותו כי אין מקום. אין דבר כזה.

ועוד איך.

חוק חינוך חובה. מה זה?

שולחים אותו למקום אחר. שולחים אותו למקום רחוק.

זו המציאות.

לפני שבועיים קיימנו ישיבה עם קרוב לעשרים משפחות בכפר עיסאוויה, בתוך המשפחות האלה, כל הילדים שהם מעל כיתה א', אף אחד לא נמצא לו מקום.

ומה עשו אותם ילדים? לאן הם הלכו?

אמרו להם לחכות.

איפה הם יתחילו את שנת הלימודים?

בבתי ספר פרטיים שעולים הרבה כסף.

עכשיו רוצים להשתלט על הפרטי.

חבר הכנסת אוסאמה סעדי.

אדוני היושב ראש, אני עכשיו מדבר כתושב ירושלים. נכון שאני במקור מהגליל מכפר ערבה, אבל שנים על גבי שנים אני גר בירושלים, בבית צפפא.

ולמדת בעלבון.

למדתי בעלבון. אתה זוכר את זה מהדיון הקודם. אני אומר לכם שמה שקורה במזרח ירושלים, בירושלים המזרחית, הוא פשע נורא שצריכים כולם לתת את הדין עליו. לא יכול להיות שמצד אחד כולם מתפארים ואומרים ירושלים המאוחדת, ירושלים המאוחדת, בירת ישראל לעולמי עד, אבל בפועל כולם לא רוצים את מזרח ירושלים, לא את השכונות, לא אלה שבתוך הגדר ולא את אלה שמחוץ לגדר. אתם מדברים כאן אבל המצב הוא שבשכונות שמחוץ לגדר ההפרדה, יש 150 אלף תושבים שהם לא מקבלים שום שירותים מעיריית ירושלים.

לא פה ולא שם.

לא פה ולא שם. עיריית ירושלים גובה ארנונה אבל בקושי שולחת כמה משאיות זבל לאסוף את הזבל בשכונות סמירמיס, קופר עקב ושועפט. אלף אנשים במחנה הפליטים שועפט. אנחנו קיימנו כאן דיון ואין אפילו טיפת חלב אחת לרפואה במחנה הפליטים שועפט.

אנחנו בבינוי כיתות. בוא נתמקד בזה.

קראנו את פסק הדין ואני מכיר את הסוגיה הזאת מכיוון שאני גר בירושלים. הנושא הזה הוא כתם שחור על מצחה של מדינת ישראל. אנחנו אומרים, אדוני, וזה לא סוף, אנחנו ברשימה המשותפת אומרים שירושלים המזרחית היא שטח כבוש וכי צריך לחול שם המשפט הבין-לאומי ויש אחריות בין-לאומית, אבל אתם במדינת ישראל, עיריית ירושלים שמתפארת בכך שהיא עירייה של כולם, אבל בפועל לא עושה כלום. מנכ"ל העירייה הנכבד אומר 3,500-4,000 כיתות, זאת מדיניות אדוני. במשך עשרות שנים הזניחו את ירושלים המזרחית, הזניחו את השכונות. איך זה יכול להיות שארבעים אחוזים מוכר לא רשמי ועשרים אחוזים פרטיים? אדוני, מצפצפים. המילה היא מצפצפים על בג"ץ. אם בג"ץ היה, כפי שאמרת, נותן להם על ביזיון בית משפט, על כל יום הפרה כמה אלפי שקלים, מזמן היו אוספים את הכסף הדרוש.

כאשר ראש עיריית ירושלים רצה לעשות כוח ושרירים מול משרד האוצר, ראינו שכל המשאיות של הזבל מכל ירושלים עמדו וחסמו את הכבישים עד שקיבל 650 מיליון שקלים תוספת תקציב. למה אתם לא עושים את זה בעניין הכיתות? למה?

לכן אני אומר אדוני, לא יכול להיות שיש בכיתות 40 ו-45 תלמידים והבן שלי לומד בבית צפפא בכיתה שיש בה 45 תלמידים. סרדינים. איך זה יכול להיות? בסוף מדברים על נשירה. בטח שתהיה נשירה ובטח שלא תהיה רמת לימודים כמו שצריך.

לכן, אחת מהשתיים. תחליטו. אי אפשר לתפוס את החבל משני קצותיו.

להחזיר את ירושלים.

להחזיר את ירושלים.

אתה הולך לפתרון הקל. אני רוצה קודם כל לבנות כיתות.

אני אתך.

מה אכפת לך לקבל את המקום בנוי?

רק תתנו. אנחנו ניקח.

פז כהן, נרשמת לדבר. יש לך משהו להוסיף?

אין לי משהו חכם להוסיף מעבר למה שנאמר כאן. כן חשוב לי להגיד שמדובר בסוף בילדים גם במגזר החרדי וגם במגזר הכללי.

תציג את עצמך. לא כולם מכירים אותך.

יושב ראש ועד ההורים בירושלים.

המערבית.

אדוני, קיבלת רשות דיבור ממני?

הוא מתקן אותו.

לא. אל תעזרי לי בבקשה.

אני כן אגיד שאנחנו עובדים בשיתוף פעולה עם איחוד ועדי ההורים במזרח ירושלים ויש לנו למעלה מחמישים יושבי ועדי הורים במזרח ירושלים שהם חברים ועובדים אתנו. אני לא אכנס לוויכוח.

אל תיכנס. זה לא המקום.

בסוף מדובר בילדים שחלקם הגדול גם לא רק שאין להם מבנה ראוי אלא שהם פשוט נמצאים מחוץ למסגרת ולא נמצאים במסגרת לימודית. נמצאים אתי כאן מנהל בית ספר ויושב ראש ועד הורים שמכירים קרקעות והביאו קרקעות קיימות. הקושי של המדינה לתת אפשרות להקים בתי ספר שהם פרטיים, מה שנקרא מוכר שאינו רשמי, מהסיבות הפוליטיות המורכבות, אני חושב שהוא אחד החסמים. אני אשמח לקחת חלק ולסייע בהמשך הדיונים.

תודה רבה. מוסטפה.

שלום לך אדוני היושב ראש. אני מוסטפא, אני יושב ראש ועד הורים של בית ספר אל בסמי לאוטיזם. אני גם חבר בהתאגדות ועדי הורים וחבר בוועדות השמה. אני רוצה להגיד לך במקום המכובד הזה שהנתונים הם מאוד קשים.

אני רוצה לדבר על בית הספר שלי. אנחנו קרוב לשלוש שנים שולחים מכתבים לאנשים האחראים על הנושא של בית הספר וציינו שאצלנו הכול צפוף. אנחנו אפילו מנצלים את החדרים שעושים בהם כל מיני פעילויות לילדים כי המצוקה היא מאוד קשה ואין לנו חדרים. דרשנו בית ספר לאוטיזם ושייבנה בית ספר מיוחד לילדי עם אוטיזם כי כפי שאתה יודע, אלה ילדים מיוחדים במינם שצריכים בית ספר מיוחד. עד עכשיו המענה הוא שלילי ואין לנו תשובה.

אני מנצל את המקום המכובד הזה לבקש שתדרוש שיזרזו את הנושא הזה שלנו .

תודה.

אני ממשרד הכלכלה, סגנית ממונה מחוז ירושלים . איזושהי נקודת אור קטנה במסגרת כלל הדיון הזה. משרד הכלכלה נערך ונרתם לאור בקשתה של עיריית ירושלים להקים בית ספר לחינוך מקצועי בעיר לתושבי מזרח העיר, לתלמידים ממזרח העיר, ואנחנו נמצאים בעיצומו של הקמת בית הספר. כרגע נבדקות ההצעות שהוצעו כדי לבחור זכיין יקים בית ספר לבנים במזרח העיר עוד השנה. אנחנו אמורים, אם ירצה השם, כבר באפריל לפתוח את בית הספר.

זה סביב ההפעלה והתכנים אבל לא סביב הבינוי.

לא בינוי. אמרתי, זאת נקודת אור קטנה. כרגע יש בית ספר שהקמנו לפני כשנה וחצי לבנות בבית חנינה ואתם מוזמנים לבוא, לבקר ולראות בית ספר נפלא לחינוך מקצועי.

ואחד שנפתח בחודש שעבר.

יש מישהו סביב השולחן שלא דיבר ורוצה לדבר?

יועץ תקשורת לאיגוד ועדי הורים במזרח ירושלים, בתי הספר הערבים, איגוד שמייצג 98 אחוזים מבתי הספר במזרח ירושלים ואני גם הורה. באתי כהורה אבל הייתי חייב לחדד נקודה זאת. אין לנו שום טענה נגד איגוד ישראלי אלא שסוגיית מזרח ירושלים היא סוגיה מאוד מורכבת. אני באתי לכאן לבית הנבחרים כדי להגיד שאני כהורה, הרצון הטוב שלכם, כולכם, ואני לא שולל אף אחד מהאשמה, לא עוזר לי כאשר אני צריך לשלם המון כסף עבור הילד שלי שלומד בבתי ספר פרטיים והתהליכים נתקעים באיזושהי מגירה. לא מעניין אותי משרד הפנים, לא משרד הכלכלה ולא עיריית ירושלים אלא אני יודע שכל שנה אני מוציא שלושים אלף שקלים על חינוך הבנים שלי בבתי ספר פרטיים. אני הולך למשרד החינוך ואני אומר להם שיש כאן חוזר מנכ"ל, בואו תעזרו לי בזה – וזה לא רק אני אלא המון הורים – אבל שולחים אותי הביתה בלי תשובות ואומרים שלא מתערבים במלכ"ר.

המלכ"ר מחולק לשני גורמים כאשר הראשון הוא מלכ"ר שהוא בתי ספר שאנחנו גאים בהם כתושבי מזרח ירושלים ושם אחוזי ההצלחה הם 95 אחוזים, וזה כאשר כמעט ואין להם תקציבים, והשני אלה הם בתי הספר של הוואקף שאין להם כיתות ואין להם תקציבים ושם משכורת המורים היא 3,800 שקלים לחודש ואחוז ההצלחה עולה על 92 אחוזים. לפני הכיתות צריך לעשות כאן עבודה מתקנת בפנים. אנחנו ממש דואגים לעתיד הילדים שלנו.

עניין הקרקעות. אף פעם לא פנה אלינו גוף כאיגוד או כנציגי שכונות במזרח ירושלים ולא ביקש מאתנו קרקע למטרת הקמת בית ספר ולא קיבלו. מול כולם אני אומר שיש לי 756 דונם במורדות הר הצופים. אתה מוכן עכשיו לבוא ולבנות שם קריית חינוך שתפתור את כל הצפיפות במזרח ירושלים? אני אחראי על מה שאני אומר. אני מייצג כאן את שכונת הר הזיתים ואת עיסאוויה ואני מדבר על משהו נקודתי. בואו נפתור את זה עכשיו אבל צריך להיות לכם רצון. הרצון הטוב לא לוקח את הילדים שלי לשום מקום, הרצון הטוב לא מאפשר לי לחייך.

כן. אין רצון.

המכון הישראלי לדמוקרטיה ואוניברסיטת תל אביב. התייחסות לכמה נקודות בנושא של הנתונים הסטטיסטיים של 36 אחוזי נשירה. אמנם אני חושב שזה אחוז נמוך מהאחוזים שעולים מהמחקרים שאני עושה כולל מזרח ירושלים אם ניקח בחשבון שזה כולל גם את אוכלוסיית מזרח ירושלים שלומדת לפעמים ברמאללה או באזורים שלא שייכים למזרח ירושלים. לכן אחוז הנשירה במזרח ירושלים הוא הרבה יותר מדאיג והוא הרבה יותר גבוה.

אם מדברים על ההשלכות של החינוך, הרי הממשלה בתקופה האחרונה, ראינו את זה בבג"ץ, משתמשת במחקרים אקדמיים כמו למשל הריסת בתים של מפגעים כגורם לרגיעה פוליטית. אז למה לא להשתמש במחקרים שמדברים על בניית בתי ספר שגורמים לרגיעה פוליטית, גורמים לשלום ולשיפור יחסים? יש כאלה שעוסקים בנושא הזה של שיפור השירותים הציבורים של אוכלוסיות מוחלשות כמו הערבים, כמו מזרח ירושלים, והרי זה יכול לשפר את המצב.

דיברו כאן על עיריית ירושלים ואני מסכים שכל הבעיה נמצאת אצלה. אני הייתי תושב מזרח ירושלים ולמדתי 12 שנים בירושלים והייתי מורה בבית ספר תיכון כך שאני יודע מה המצב המדאיג של החינוך במזרח ירושלים. אם הייתי קורא לזה, זה נושא של פצצה מתקתקת. הפתרון נמצא אצל עיריית ירושלים שממניעים פוליטיים היא לא רוצה לפתח בתי ספר ולבנות בתי ספר.

אם היינו מדברים על הפתרון הקל, נכון, הפתרון הקל הוא הפתרון האידיאלי. נעזוב את זה. אבל אם לא, ואתם רוצים באמת לשפר ולהתחיל עם הפתרון הקשה, אני חושב ששמעתי בתקופה האחרונה על תכנית תקציבית של פיתוח מזרח ירושלים. האם הממשלה למשל שמה דגש על בניית בתי ספר ולמשל על בניית עוד חדרי לימוד במזרח ירושלים? הפתרון נמצא אצל ממשלת ישראל והיא זו שצריכה לעקוב אחרי עיריית ירושלים ולחייב אותה לבנות במזרח ירושלים.

תודה רבה. את רוצה להוסיף משהו שלא אמרת ולא נאמר?

זה לא עלה בסטטוס.

היושב ראש לא צנזור.

אדרבה, רציתי שהיא תקבל חשיפה.

תראה את הפייסבוק.

טוב שאתה לא קורא את הפייסבוק שלי.

אין לי פייסבוק. הנה, אני אומר לכם. במסגרת כל המגבלות שלי והשריטות שלי, אין לי פייסבוק.

כן. תודה רבה. שני דברים רציתי להגיד. אני יודעת שהמוקד הוא על בניית כיתות אבל - - -

אין אבל. אל תברחי.

לא בורחת. אני מציינת שלפי הביטוח הלאומי 85 אחוזים מהילדים במזרח העיר חיים מתחת לקו העוני וזה מתקשר לבעיה הזאת למה שהבן אדם הזה אמר כי בין היתר הורים מוציאים אלפי שקלים, לפעמים עשרות אלפי שקלים, על בתי ספר כי העירייה לא מספקת להם לימודים.

רציתי להסביר, אם זה לא היה מובן, לגבי המגרשים, למה העירייה מתחמקת.

זה היה מובן.

אני אתן לך דוגמאות.

דוגמה אחת.

דוגמה אחת. העירייה עכשיו מפקיעה קרקעות כדי להרחיב איזה מגרש ליד איזה בית של מתנחלים שנקרא בית יהונתן כדי שהאוטובוס שבא לאסוף את הילדים ולהביא אותם לבית הספר, יהיה לו יותר מקום להסתובב. בדברים כאלה העירייה כן מתעסקת. אני למדתי בצבא שאומרים אין לא יכול אלא יש לא רוצה. אני חושבת שיש לנו כאן דוגמה קלאסית לעניין הזה.

הדוגמה היא לא רוצה ולא לא יכול.

כן. אין דבר כזה לא יכול אלא יש לא רוצה וזאת הבעיה כאן.

תודה. רבותיי, אני אסכם את הדיון. תתפלאו לשמוע, אין לי הרבה מה לומר לכם. קודם כל, תוך שלושים ימים תהיה כאן ישיבה נוספת והפעם יהיה משרד האוצר כדי שלא יהיו תירוצים. יש פתגם במרוקאית שאומר שהשקרן והגנב נותנים לך תירוצים, לך אתו עד פתח הבית, עד שייגמרו לו התירוצים. אנחנו נלך אתכם משרדי הממשלה עד שייגמרו לכם התירוצים. לא יעזור כלום.

כל הכבוד.

עד שייגמרו לכם התירוצים. תוך שלושים ימים יהיו כאן דיון נוסף. משרד האוצר, גם הצד הכספי, התקציבי, גם אגף התקציבים וגם מינהל התכנון שעבר לרשותכם. משרד הפנים גם הוא יהיה כאן. נראה אותו כמה הוא יודע לפקח על הפעולות. תהיה כאן עיריית ירושלים על כל אגפיה.

אני אומר לכם שאני אדרוש לראות את כל עתודות הקרקע הזמינות כדי להיכנס לזה. כל מה עשתה עיריית ירושלים בתחום הבינוי מבורך אבל זה לא כלום. זאת טיפה בלב ים לעומת הצרכים. אני אומר לכם, משרד החינוך, לא תוכלו לרחוץ בניקיון כפיכם. אתם הרגולטור, אתם הריבון בתחום כל מה שקשור לחינוך שזה כולל הכול ובוודאי הבינוי. אי אפשר לחכות שיקרה נס ומישהו יזמין לנו איזה אי בלב ים בתוך העיר ירושלים שאין בה ים וניסים לא קורים.

אדוני, אני רק מבקש להזכיר את המחסור בכיתות בכל המגזרים. יש לנו מחסור בכיתות בכל המגזרים.

על המגזר החרדי נקיים דיון נפרד.

אבל יש אסון במגזר הערבי.

חנין, את לא צריכה כל הזמן להגיב. על המגזר החרדי יהיה דיון נפרד. אחרי שאשיג את התקן ממשרד האוצר לתת למשרד החינוך כדי שייתן לי את הנתונים, אז נקיים דיון.

אמנון, שמעתי הכול. תאמין לי, לא נפקד מאוזני שום דבר. שמעתי הכול. אני חוזר ואומר, תוך שלושים ימים יהיה דיון נוסף בהשתפות משרד האוצר, כולל מינהל התכנון ואגף התקציבים, בהשתתפות משרד המשפטים כולל מחלקת הבג"צים. אני אוהב לשמוע את מחלקת הבג"צים ואני רוצה לשמוע אותם כאן. אמרתי, בהשתתפות עיריית ירושלים על כל אגפיה, כאשר כל מי שנוגע כהוא זה בבינוי, באיתור קרקעות, אני רוצה לשמוע אותו.

אנחנו לא נעזוב את הנושא. הוועדה רואה בחומרה ועוקבת בדאגה אחרי הנתון הזה של 36 אחוזים מתלמידי מזרח ירושלים שלא מסיימים 12 שנות לימוד.

זה לא הנתון. פחות מ-13 אחוזים.

זה לא נכון.

מעל 36 מצטבר. אלה נתונים שלכם. נתונים של מדור פרט.

אלה לא הנתונים.

אלה לא הנתונים? אני מבקש לקבל את הנתונים.

הנה, מנהלת אגף חינוך ערבי תגיד לך מה הנתון.

את יכולה לתקן את הנתון?

כן. ממוצע הנשירה הוא 13 אחוזים.

לשנה.

כן, לשנה. זה מצטבר.

ממוצע הנושרים מכיתה ז' עד כיתה י"ב, 13 אחוזים.

לשנה?

כן.

מצטבר לכל שנת לימודים?

מצטבר. כן. אחוז הלא מסיימים את כיתה י"ב הוא 33 אחוזים.

תודה רבה. אמנון, רצית הבהרה, הנה הבהרה. הוא לא מת, רק הרגו אותו. בסדר. זה אותו הדבר. אני אומר לכם, רבותיי, כל נתון שייזרק פה עכשיו בסיכום, לא משפר את המצב העגום. המצב הוא עגום.

אדוני היושב ראש, כל המוסיף גורע.

זה מעוות את התמונה כאשר אנחנו שומעים על אחוזים כל כך נמוכים. אני לא מאמין לנתון הזה.

זה לא אחוז נמוך.

היא מדברת על 13 אחוזים.

אגב, זה כולל את המוכר שאינו רשמי. כמה נושרים אצלכם במוכר שאינו רשמי?

אמנון, אתה לא עונה.

95 אחוזי הצלחה.

משרד החינוך, עיריית ירושלים, משרד האוצר, בדיון הבא אני מבקש לקבל תשובות.

תודה רבה. הישיבה נעולה.

הישיבה ננעלה בשעה 12:55.