הכנסת העשרים

מושב שני

פרוטוקול מס' 55

מישיבת הוועדה לקידום מעמד האישה ולשוויון מגדרי

יום שני, כ"ב בשבט התשע"ו (01 בפברואר 2016), שעה 11:00

תנאי העסקת מנהלות המשפחתונים

חברי הוועדה: עאידה תומא סלימאן – היו"ר

עמיר פרץ – מ"מ היו"ר

אורי מקלב

מנואל טרכטנברג

אורית בוגנים - מרכז בכיר ארצי משפחתונים, משרד הכלכלה

גלית יעקובוב - עו"ד, לשכה משפטית, משרד הכלכלה

ורד כרמון - מפקחת ארצית לגין הרך, משרד הרווחה והשירותים החברתיים

סימה שהינו - מנהלת התחום הפדגוגי, המחלקה לגיל הרך, עיריית ירושלים

פטריסיה שטרית - מרכזת משפחונים עירונית, עיריית ירושלים

אורית אבידן דה קוסטה - רכזת גיל רך, החברה למתנ"סים

יעל פלג - סטודנטית , הקליניקה לזכויות נשים בעבודה, האוניברסיטה העברית

יונתן נוימן - סטודנט למשפטים, הקליניקה לזכויות נשים עבודה, האוניברסיטה העברית

דנה גינוסר - הקליניקה לזכויות נשים בעבודה, האוניברסיטה העברית

ליאור גבאי - מנכ"ל, "נאות מרגלית"

שרי דייטש - מנהלת האגף לגיל הרך, גני בית יעקב

רות קוריץ - תקציבאית, גני בית יעקב

זליחה חלאילה - מנהלת משפחתון, נציגת "כוח לעובדים"

נועה ניצני - רכז ענף הגיל הרך, "כוח לעובדים"

שקד בן עמי - מלווה התארגנות משפחתונים,"כוח לעובדים" ירושלים

ראדה סחססי - ממ"מ- מרכז מחקר ומידע, כנסת

תמי סלע

דלית אזולאי

יעל, חבר המתרגמים

תנאי העסקת מנהלות המשפחתונים

בוקר טוב לכולם, אני פותחת את הישיבה של הוועדה לקידום מעמד האישה . ה-1 בפברואר 2016. נושא הדיון שלנו היום: תנאי העסקת מנהלות המשפחתונים. בתחילת הדיון אני חייבת להודות שלא במקרה הדיון הזה מתקיים. עוד כשהיינו בתקופת הבחירות, לפני כן, אני, כמי שפעלה שנים בנושא של זכויות נשים, התעניינתי בנושא הזה ותמכתי במאבק הזה. הבטחתי לעצמי שזה יהיה אחד הנושאים שאני אטפל בו עוד שלא ידעתי שאהיה יושבת ראש הוועדה לקידום מעמד האישה, כך שזה למען הגלוי הנאות.

אני מכירה הרבה נשים שמנהלות משפחתונים, אני בקשר טוב איתן. שנים שמעתי על איך התנאים בתעסוקה שלהן גורם להן הרבה בעיות וקושי בתפקוד. כשהתחלתי לקרוא את החומר שנאסף בנושא הזה גיליתי גם שהדיון עלה כמה פעמים כבר בכנסת, זה לא דיון מוזר לוועדות הכנסת. הוא עלה לא רק בוועדה לקידום מעמד האישה, אלא גם כן היה דיון בוועדת הכספים כאשר הייתה הבעיה הגדולה בנושא של המע"מ. היה דיון בוועדת העבודה והרווחה והיה גם דיון בוועדה לקידום מעמד האישה – זה לפחות ב5-6 שנים האחרונות. בכל זאת, ובכל זאת עדיין מצב הנשים שמנהלות את המשפחתונים נמצא כמעט באותו מקום. לאחרונה גם עודכנתי, ותשמע הוועדה, בוקר טוב חבר הכנסת מקלב, שאפילו שחלו או נערמו עוד קשיים מול הנשים שמנהלות את המשפחתונים בכל מיני נהלים חדשים שהובאו לידיעתנו.

אני הייתי בקשר גם עם משרד הכלכלה והאחראית על הנושא שם, הייתי בקשר עם הוועדה. אני מאוד מקווה, המטרה מהדיון הזה זה לנסות להגיע למוסכמות שיאפשרו באמת עבודה שהיא יותר צודקת ותנאים יותר צודקים וגם למצוא פתרונות שיהיו מוסכמים על שני הצדדים. למרות שאני יודעת שהבעיה העיקרית היא טעונה במצב האבסורדי הזה, שמנהלות המשפחתונים הן לא שכירות והן לא עובדות של משרד הכלכלה אלא מה שנקרא עצמאיות. אני עוד לא ראיתי עצמאיות נטולות כל עצמאות יותר מאשר המצב הזה של מנהלות המשפחתונים. הגיע הזמן - - -

אני אומר שהאמירה שלך עכשיו 'עצמאיות שאינן עצמאיות' באמת - - -

נטולות כל עצמאות. הם מחליטים להם את שעות העבודה ואת ימי החופש והתקנות של הניהול וההכשרות וממי לקבל את הכסף, כמה לקבל כסף ואיזה ילדים רשומים בתוך המשפחתונים. אפילו, יש כאלה שיכולות להחליט על הנחות למקבלי השירות שהם ההורים, כן, כן, אתם תשמעו עכשיו. כאשר אני, מהבנתי המאוד קטנה לעניין עצמאית, לפחות זו שתדרוש את הכסף שהיא רואה לנכון לעבודה שלה, או שקונים ממנה את השירות או שלא קונים את השירות. אבל, אי אפשר להגיד אפילו 'ליהנות משני העולמות', אלא לקבל את הגרוע בשני העולמות של גם עצמאות וגם של שכירה. המצב שאני רואה בעיניי היום,זה לקבל את הגרוע משני העולמות. אם הייתי שכירה, מה הדברים הכי גרועים שאני הייתי יכולה, ואם הייתי עצמאית מה הדברים הכי גרועים שאני יכולה לקבל. מיזגו את שניהם ונוצר המצב החדש הזה של מנהלות המשפחתונים.

אנחנו נשמע יותר פרטים, אבל קודם הייתי רוצה לתת לנציגה של הממ"מ (מרכז מידע ומחקר) שלנו, של הכנסת שכתבה וניסחה בזמנו מסמך די חשוב על מעמדן ותנאי העסקתן של מטפלות במעונות יום או משפחתונים, כאשר נתמקד רק במשפחתונים היום. גברת ראדה סחססי, בבקשה.

ראדה סחססי, מרכז המחקר והמידע של הכנסת. המסמך הוגש בכנסת הקודמת, בנובמבר 2014. כאמור הוא דן גם במטפלות במעונות יום וגם במשפחתונים. אני אתמקד במשפחתונים, מטפלות או מנהלות משפחתונים, איך שהן מוגדרות. אני אציין סוגיות מרכזיות ודברים שכבר נאמרו פה.

על פי נתוני משרד הכלכלה, נכון לשנת הלימודים 2013-14 הופעלו כ-3,700 משפחתונים מוכרים. 53% מהם על ידי רשויות המקומיות, למעשה רוב המשפחתונים הם על ידי הרשויות המקומיות, השאר הם זכיינים פרטיים. המסמך התמקד יותר בעבודתם של משפחתונים שבאחריות הרשויות המקומיות ופחות בפרטיים. הן מוגדרות כעובדות עצמאיות. חלק מקבלות סמל משפחתון כתנאי משרד הכלכלה, הן חייבות לפתוח תיק לעצמאיות. בנושא זה דנו בו בכנסת, 2012, אז הוחלט בוועדת הכספים להעביר את הכסף ממשרד הכלכלה למע"מ על מנת לחסוך את כל התהליך הזה.

לגבי התעריפים – התעריפים של משרד הכלכלה ומשרד האוצר נקבעים על ידי וועדת המחירים והם קובעים את המחיר של ילד או של התינוק, זה מחיר שונה. זה נקבע על פי צו פיקוח מחירי צרכי שירותים הכולל שקלול רכיבי שכר במשק, מדד מחירים לצרכן ומדד מחירי מזון. המשמעות, הוא מתעדכן על פי המדד הקיים במשק. חלק משכר הלימוד משולם למטפלות ישירות על ידי ההורים והשאר הוא השתתפות הממשלה המועברת לרשויות המקומיות ומהרשויות המקומיות למטפלות.

במהלך כתיבת המסמך, זה גם דברים שעלו בדיונים קודמים, היו רשויות שלא העבירו את הסכומים האלה למטפלות בגלל קשיים כלכליים. זה גם - - -

כדאי להגיד שאני בעצמי קיבלתי לאחרונה פניות ממנהלות משפחתונים שלא קיבלו מאחת מהרשויות המקומיות את הכספים שלהן כבר מחודש יוני. בעצם הכסף שלהם נבלע בתוך החובות של הרשות עצמה.

זו גם סוגיה שהיא מאוד חשובה לדון בה.

חשוב לציין כי הכנסה ברוטו של המטפלות נקבעת לפי ההפרשות משכר הלימוד שמשלמות משפחות הילדים לבין ההוצאות השוטפות הנדרשות להפעלת המשפחתונים. במסמך של מרכז המחקר והמידע מ-2009, עשו הערכה של הכנסה נטו של מטפלת וזה הגיע עד 4,400 שקל, זה משנת 2009 - - -

זה על הנייר, החשבון הזה, זה לא המציאות.

זה לא המציאות, אנחנו לא יודעים בפועל כמה באמת הן מקבלות בסוף כל חודש.

לגבי ימי חופשה וימי מחלה – זה גם נושא שעלה בדיונים קודמים. יש חופשה מרוכזת בחודש אוגוסט ויש חופשות חגים. בנוסף, אם מנהלת משפחתון רוצה לקבל עוד יום נוסף, ימי חופש, אז היא אחראית למצוא מטפלת מחליפה וגם לשלם.

לא נותנים לנו.

את תספרי לנו אחר כך.

זה גם אותו נושא בכל מה שקשור לימי מחלה, זה משהו שנמצא בתקנון של משרד הכלכלה, הן חייבות למצוא מטפלת מחליפה ליום הזה וגם לשלם.

זה עיקר הדברים. אני אשמח להתייחס לדברים אחרים במהלך הדיון.

תודה על הסקירה. אני חייבת להגיד שבסופו של דבר אנחנו קיבלנו נציג מהאוצר לדיון הזה שיצטרף אלינו אחר כך לדיון. למרות שהתגובה הראשונה של משרד האוצר הייתה שהם לא קשורים לעניין. כשקראתי את החומר של מרכז המחקר גיליתי שמי שקובע בעצם את המחירים ואת ההכנסות וההוצאות של העצמאיות, מנהלות המשפחתונים, זו בעצם וועדה שהיא משותפת של האוצר ושל הכלכלה. לכן התעקשתי וביקשתי: 'שלא נכון. אני לא מקבלת שלא יהיה נציג שלכם', ועל כן הם באו. עוד משהו שאני פניתי וביקשתי, אני מודיעה את זה כי אני חושבת שכדאי מאוד לציין את הדברים האלה כדי שכל אחד ייקח על עצמו את האחריות הנאותה, אנחנו פנינו למרכז השלטון המקומי וביקשנו שיהיו נוכחים בדיון הזה. הם ענו לנו: "תנאי העסקת המטפלות במשפחתונים נקבע על ידי משרד הכלכלה בלבד. אין רלוונטיות לשלטון המקומי בשלב זה". אבל כן לבלוע את הכספים של הנשים האלה יש רלוונטיות של הרשויות המקומיות. אני חושבת שגם כן לא מקובלת עלי התשובה של השלטון המקומי. אנחנו נפנה בנושא הזה גם למרכז השלטון המקומי. לצערי הרב לחלק מהרשויות שעדיין לא שילמו את הכסף המגיע.

רצית להגיד משהו חבר הכנסת?

אם אפשר כמה מילים.

תודה גברתי היושבת ראש. אני ממש באתי באופן מיוחד כדי לחזק אותך בדיון הזה. הדיון הוא מאוד חשוב ואת בעצם משקפת ונותנת במה לצעקתן ומצוקתן של מנהלות המשפחתון. באמת חלק מהמצוקה שלהן שאין להן שאיפה לקרוא. זה קול קורא במדבר, אין להן למי לפנות, הן לא מיוצגות מספיק, אין להן את הכוח. הן בסך הכול מנהלות משפחתון, חלק ברשויות המקומיות, אבל רובן, לא משנה באיזו מסגרת, אבל הן עובדות, הן עצמאיות ועובדות לבד וכל אחת בנפרד.

אני השתתפתי לא מעט בהפגנות של עובדים בארץ הזו, אבל לכולם עומדים גופים חזקים מאחורי זה, לא משנה אם זו חברת חשמל ולאחרונה עיריית ירושלים עם הרכבים הגדולים של אגף התברואה. לפני כמה חודשים הייתי, בתחילת שנת הלימודים, בהפגנה של מנהלות משפחתון, כאן מול משרד הכלכלה, אני לא יודע מי היה, אולי אתם הייתם או חלק היו. דבר כזה השאיר בי איזה משהו, איזה משקע. אימהות, מנהלות משפחתון, אותן הנשים הרכות האלה שרואות את יעדן בטיפול בילדים קטנים שלא כולנו יכולים לתת, ההורים הם אלה שרואים אותן כאחראיות וסומכים עליהן בשנים שהילד צריך הכי הרבה טיפול רך. הן צריכות לבוא בחומו של יום, לבוא ולהפגין ועל מה, על דברים בסיסיים שיש להן. אני אומר באמת את הדברים, באתי גם לקראת הסוף וגם שמעתי את המסמך של הממ"מ. בעיני, מה שאני רואה, את היחס הנוקשה והחד-צדדי שיש כלפי מנהלות המעון. דהיינו, יש מנהלות, יש מפקחות, רכזות שמעבירות, אני אומר, בצורה דרקונית מאוד ובלי התחשבות, אין דין ודברים, הכול יורד כמעט בצורת פקודות שיורדות לשטח. אין מי שמגן עליהן, הן יכולות לדבר בהיגיון, הקיר שומע. אין למי להסביר, אין למי לנמק, אין שום גמישות בהתנהלות, את הכול דורשים מהן בדקדקנות. הנהלים ארוכים ונוקשים ומבקשים מהן להתנהג כך. כשמגיע מההפך, למערכות שאנחנו צריכים, לא משנה, גם לגבי התנאים וגם לגבי הכספים שהן אמורות לקבל, כפי שאת אמרת שזה מהרשויות, בעיקר ביחס האישי ביום-יום, כמו שאמרתם, בחופשות, במחליפות. הרבה דברים אפשר לסבול, אבל כשמגיעים מים עד נפש ואותן מנהלות משפחתון, יש להן את המצוקה האישית שלהן, יש להן את הצרכים האישיים, יש את מה שקורה, שם אין עם מי לדבר. אם לא אחד ילך בהתנהלות. גם בדבר הנוסף הזה שלוקחים להן את המרווח הקצר הזה שאותה מנהלת משפחתון צריכה ולא נותנים לה, זה בא לידי ביטוי בכמה וכמה דברים והן מרגישות עובדות כפייה.

אני מדבר עם מנהלות משפחתונים. אני אומר את זה על ציר יום, אין רצון. לא מעט נשים פונות אלי שהן מנהלות משפחתון בבית ויש דרישה של הורים בגלל המחיר הגבוה, ויש את האפשרות לסבסוד דרך המשפחתון. מטפלות שיש להן ניסיון רב רוצות לעבור, להיות מנהלות משפחתון מסודר, שומעות מהחברות שלהן, שומעות מאחרות מהן עוברות, הן נרתעות מאוד, מאוד נרתעות לקבל את זה. אנחנו מפסידים כוח אדם טוב שיכול לעזור למערכת. יש היום מחסור גדול במעונות. זו האלטרנטיבה הזמינה לכאורה, שתלויה ביותר במעונות ומשפחתון. יותר ויותר נשים קשה להן לצאת לעבודה, אחד הנושאים הקשים זה נושא המסגרת לילדים הקטנים. יש מחסור גדול מאוד. כנראה שעד שהנושא של בנייה יגיע, רבע מיליארד שקל יש אולי בתקציב משרד הכלכלה - - -

200 מיליון שנתי לבינוי.

אבל הביצוע הוא קטן מאוד בגלל אלף ואחד דברים. אני לא מאשים אף אחד. בסופו של דבר, האלטרנטיבה הזמינה שיכולה להיות, היא לא פשוטה, ממש לא פשוטה. מנהלת משפחתון שהיום היא פרטית, היא רוצה לעבור להיות ממוסדת, היא צריכה עכשיו לעבור הכשרות בדיוק בזמן שהיא עובדת. אין גמישות בעניין הזה. נניח שהיא כבר עושה את כל המאמצים והיא יכולה להתגבר, היא אמורה להיות ללא זכויות, ללא יחס, בעיקר אני אומר יחס, ללא התחשבות, בהתנהלות דורסנית כלפיהן. גם אין גמישות, בזה אני אסיים, גם לאוכלוסייה. לכל אוכלוסייה יש לה גם את הצרכים שלה, לא דומה אוכלוסייה ערבית לאוכלוסייה חרדית. לפעמים יש חול המועד ולא חול המועד, יש אפשרות בימים המיוחדים האלה לגלות גמישות מסוימת לקהל היעד. לראות מי המנהלת ועם איזה קהל יעד היא עובדת, איזו אוכלוסייה, אין על מה לדבר. אני לא ראיתי, אני באמת אומר, כבר פס מדרכינו אותה התנהלות שרירותית שהייה עד היום, יש תקלות, אין היום בוס שיכול להתעמר בעובדים שלו. במנהלות המשפחתון מתעמרים בהן, תסלחנה לי המפקחות תסלחנה לי הרכזות, אולי יש בהן טובות, אבל יש ביניהן, היחס הוא יחס משפיל, הוא ללא הגנה ואין. למי שיודע, אם אנחנו באמת היום, את באמת עושה את המסגרת ומקדמת את זה, אנחנו כאן לחזק אותך בעניין הזה ולהיות חלק מזה.

אני תמיד אשמחה כאשר יש לי חבר כנסת מהקואליציה שאומר: 'אם את רוצה להגיש משהו אנחנו מחזקים אותך'. אז תזכור את זה חבר הכנסת.

לא היה לנו הרבה הזדמנויות להגיע לוועדה, אני לא חבר בוועדה ולכן לצערנו גם אין לנו יציבות, אבל באמת בקדנציה הזו, אומנם את באופוזיציה, האווירה היא אחרת. אנחנו יודעים באמת שיש בוועדה הזאת דיונים עניינים ולא רק פופוליסטיים. נמנעתי מהרבה דיונים בקדנציה הקודמת בגלל שהדיון במהותו לא היה לרוחי. אם יש דיון שאני מתחבר אליו מאוד, לא רק שאני מעריך, אני מאוד מעריך אותך ומחזק אותך בדיון הזה. אני מקווה שהוא גם יהיה לתועלת. אין ספק שהוא יהיה גם לתועלת.

תודה.

חבר הכנסת טרכטנברג, אני אבקש שאנחנו נשמע קודם ממנהלת משפחתון. נשמע ממנה על היום-יום, על הקשיים שעומדים עכשיו בפניהן, כי הבנתי שיש עוד דברים שנערמו בינתיים. אחר כך, אני רק מודיעה לנציגות משרד הכלכלה שאני מנסה לזהות בין הנוכחים, כפי שהודעתי, אנחנו דיברנו קודם, אבל אני מציעה שנחכה עד שנשמע את כל הטענות שיעלו ואת השאלות. אני מקווה שאז תוכלו לספק תשובות.

גברת זליחה חלאילה מנהלת משפחתון. בבקשה גברתי.

שלום לכולם ותודה על הדאגה והתעניינות בעניין.

אני מנהלת משפחתון כבר 23 שנה. מהיום שהתחלנו לעבוד, היינו יושבות בבית, אמרו יש משפחתונים, יש ככה ויש ככה. התחלנו לעבוד ככה, יעני סתם, אבל אחרי כמה שנים הרגשנו מה זה משפחתון. משפחתון, יעני, בית חם. נותנים לתינוק חום, אהבה, דאגה, יעני הילד מתחיל לדבר, לזחול, ללכת, הכול, הכול מאצלנו. אנחנו כל כך מתעניינות ונותנות לו את כל הדאגה, כל האהבה ואנחנו הרגשנו שאנחנו זרוקות ככה, יעני בצד. אין זכויות ואפילו אין מי שדואג לנו. כמו שאמרה החברה עאידה, אנחנו לא קיבלנו משכורת אפילו מהמועצה. 5 שנים אני הייתי עובדת מטפלת במשפחתון ובעלי עובד במועצה ושנינו לא היינו מקבלים משכורת. היינו לוקחים הלוואות מפה ומפה, מחבר, מהבנק. יעני, היה מצב כל כך קשה. אחר כך התחלנו, רוצים פנסיה, רוצים זכויות, רוצים שירותים, יעני אפילו הכי פשוט ואומרים: 'אין, אין, זה מה שיש, זה מה שיש'.

אני כבר 8 שנים ב"כוח לעובדים" נציגה בצפון, אני מהצפון. כל הזמן הממשלה, יעני מחליפים ממשלה, מדברים עוד - - -

סליחה. תנסי להתמקד, מה הקשיים הכי קיימים היום בעבודה שלכן.

הקשיים בעבודה שלנו, למשל. אני נכנסתי לבית החולים שבוע ימים. אני בבית חולים, אני מתקשרת לרכזת. היא אומרת: 'עכשיו את צריכה לדבר עם המחליפה שתהיה בבית שלך'. 8 ימים אני בבית חולים, אני שילמתי מהכיס שלי למחליפה, זאת בעיה. ימי אבל, אבא שלי נפטר ואנחנו באבל יושבים ומתקשרים לבת שלי: 'איפה המחליפה במקום אימא שלך, צריך להביא מחליפה'. מה זה, אבא שלי - - -

כמה ימים מגיעה לכן במקרה הזה?

לא מגיע לנו. מהיום הראשון את צריכה להביא מחליפה.

וכמה זמן את צריכה להיות עם מחליפה, עד אין סוף?

3 ימים, 7 ימים. אני משלמת מהכיס שלנו יעני. זה גם. חוץ מזה, עכשיו אני היום, הרבה מטפלות היו רוצות לבוא לכאן לדיון, בגלל שקשה כל כך לשלם למחליפה לא מצאתי אף מטפלת לבוא איתי, אני באמתי לבד. אמרתי לזאת, לזאת, לזאת, היא אמרה: 'מה, אני אשלם 200 שקל - - -

כל החדר היה מלא עובדים. הן לא יכולות לבוא - - -

הן לא רוצות לשלם למחליפה 200 שקל - - -

זה מה שאמרתי מתחילת כהונתי כיושבת ראש, שאני אתמקד דווקא בבעיות של הנשים הכי מוחלשות והכי שכוחות. אני בטוחה שאם היה דיון על ייצוג נשים באקדמיה היה לנו עכשיו אולם מפוצץ. אני חושבת שאלה הדיונים שמחייבים אותנו באמת להירתם לנושאים.

מה בעניין ההכנסה?

הכנסה, אני רציתי לדבר. לנו שולחים ממשרד הכלכלה, למשל עד 1,800 ככה, אצלנו יש היום מעונות בכפר, גם בכל הכפרים, אז אני אבוא למישהו ממעמד האישה, אישה שעובדת. שולחים לה למשל דרגה 3. דרגה 3 זה 1,242. אני אומרת לה: 'את צריכה לשלם לי עוד 600'. היא אומרת: 'מה, במעון יום לא לוקחים ככה, אני אלך למעון יום'. היא לא משלמת לי והיא הולכת למעון יום. אני לא יודעת מה קורה במעון יום, אבל שם לוקחים ממנה 400, 300, איך זה אני לא יודעת. תראי, זה כל כך מפריע לנו שהם הולכים למעונות יום. חוץ מזה - - -

הדרגות לא חופפות?

יש תעריף שונה למשפחתונים ולמעונות. זו בעיה ששמענו כבר בכמה מקומות, - - -

בכפרים שלנו, כן.

איך שהוא הארגונים של מעונות מסתדרים רק עם החלק של משרד הכלכלה ולא גובים את החלק היחסי מההורים, על דעת עצמם ולא כהנחיה שלנו. זה משהו שהתחלנו לבדוק אותו, כי זה מן תופעה שהם אמרו שבגלל שיש הרבה יותר היצע מביקוש הם מוכנים לוותר על החלק הזה והם מסתדרים איכשהו.

זה לא רק. כאשר האוכלוסייה, 60% מהילדים שלה חיים מתחת לקו העוני, אז את עומדת מול מצב כזה, או לוותר על הילד בכלל או לקבל אותו ולקבל את החלק רק של הכלכלה ולנסות להסתדר.

אני רוצה להגיד, בעצם מי שרוצה, ואחראי בסופו של דבר, קודם כל המחיר של מעונות יום לא שווה למחיר של משפחתונים - - -

יותר גבוה.

בסדר, אבל שם גם כן, זה יוצר משהו. הנה אנחנו שומעים, כאשר יש לך 30 ילדים את יכולה לוותר על חלקיות מסוימת מה שאת לא יכולה לעשות כשיש לך 5 ילדים, הנזק הוא יותר גדול. בעצם אתם שמים אותן במצב של תחרות שוק כשהן לא קובעות את הכללים, שהן לא אחראיות לכללים והן בסוף סופגות את הנזק ממנו.

זה מה שקורה עם ילדי הרווחה. ילדי הרווחה, באה האם, לה יש בעיה בבית אז היא אומרת: 'אני לא יכולה לשלם'. אז יגידו לנו במשרד למשל, 'אולי - - -

הרכזת.

לא הרכזת, אפילו העובדות במשרד הרווחה - -

רווחה, העובדות הסוציאליות.

שהמצב של המשפחה קשה, אז אל תיקחו מהם. אז אני אגיד לאימא 'תשלמי אפילו 200-300 מהסכום'. היא אומרת: 'אני לא יכולה, את לא רוצה אני אלך למעון יום'. ככה. - - -

ואז היא תצטרך לספוג את הנזק הזה.

אז אנחנו נצטרך לקחת, יעני את מה שמשלמים לנו מהרווחה ושלא נשב ככה בלי ילדים.

טוב. יש עוד כמה דברים, אנחנו ניתן אחר כך ל"כוח לעובדים" להשמיע לנו. חבר הכנסת טרכטנברג בבקשה.

תודה גברתי היושבת ראש. אני מברך על הדיון הזה. אני אגיד דברים קצרים, לצערי אני צריך לחזור לוועדת הכספים. באתי מכיוון שאני מייחס חשיבות מאוד גדולה גם לדיון הזה.

תראו, בעצם יש שני נושאים שונים שעולים כאן, אבל הם שלובים. האחד, זכויות העובדים. מה קורה לעובדים במערכת מסוימת, במקרה הזה משפחתונים, אבל זה גם יכול להיות במערכת אחרת. מה קורה לזכויות ובפרט של עובדות, של נשים, בעבודות שנחשבות כפחותות ערך. אתה יודע, הם לא במקום גבוה בסולם של היוקרה ומה לא. הנושא השני הוא הנושא של הגיל הרך. ההתייחסות שלנו לגיל הרך, המסגרות לגיל הרך, המשאבים שמוזרמים או לא מוזרמים לגיל הרך וכדומה, הדברים קשורים זה בזה.

אני אגיד כך. לגבי הנושא הראשון, זכויות לנשים עובדות, זכויות כעובדות ולא זכויות אחרות בתחומים אחרים. אנחנו יודעים, מכירים את הנתונים ולא נחזור על שכר וכו' וכו'. עוד פעם, יש את ההדבקה של תדמיות. אתה יודע, כאילו כל מטפלת אפשר להחליף אותה, כל מנהלת משפחתון, אם לא תהייה זאת תהייה זאת. זו טעות איומה, הרי אלה תחומי עיסוק שדורשים מיומנות במסירות אחרות שהן לא פחות חשובות מאשר מי שיודע לתכנת ב-C במחשבים. להפך אני רוצה להגיד, כל - - -

הן מתכנתות ילדים.

כן. לתכנת ב-C כל אחד יכול ללמוד, או.קיי, אתה יודע, לתכנת יותר טוב פחות טוב, אפשר לתקן. עם ילד אי אפשר לתקן טיפול לא ראוי. כישורים שדרושים לזה, הרי זה הרבה מאוד ניסיון שנצבר. מנהלות מגיעות להיות מנהלות כי צברו ניסיון, על סמך זה. על אחת כמה וכמה שזה דורש תגמול נאות, מעמד נאות, זה לא רק השכר וזה לא רק התנאים או חוסר התנאים שאת מפרטת. זה גם של המעמד, על הסטטוס שנותנים לעיסוקים האלה.

הדבר השני, לגבי הגיל הרך. כידוע, אני מוביל הצעת חוק שצריכה לעבור - - -

העברת מעונות יום?

לא. לא רק, לא, לא. הרבה יותר רחב. הקמת המועצה לגיל הרך שתיקח אחריות כוללת על הגיל הרך מלידה ועד גיל 6 עם כל מה משתמע מזה: הפן המקצועי, על תכנון ארוך טווח, עם תקציבים ארוכי טווח, עם ראיה מערכתית אינטגרטיבית ולא בפיצול שקיים היום וכו'. זה לא מהלך אחד שפותר את הכול, אבל אני מקווה מאוד שאנחנו נוכל להעביר את זה. אנחנו בקשר עם כל המשרדים הממשלתיים כבר חודשים ארוכים עם השרים וכו'. אומנם אני באופוזיציה, אבל זה נעשה בשיתוף פעולה עם גורמים אחרים. אני מאוד מקווה שזה יקרה. אם זה יקרה, זה רק תחילת הדרך כי זה מהלך אורך טווח שבעצם לשים את הגיל הרך, לא אגיד בראש סדר עדיפויות, אבל במקום הרבה יותר מכובד וגובה מבחינת סדר העדיפויות לאומי – על זה אנחנו מדברים מתוך הבנה שהפירמידה התהפכה. לאמור, שמשקיעים כיום הרבה יותר משאבים בגילאים המתקדמים. בעצם מה שאתה עושה או לא עושה בגילאים האלה המוקדמים מאוד, זה מה שקובע את גורלו של האדם ואיפה המשאבים של המדינה. אתה יודע מה, על השקל השולי אנחנו מתווכחים, על מה? פה צריך להיות מהפך תודעתי, מהפך בסדר העדיפויות הממשלתי וכו'.

שוב פעם, אפילו אם יקרה החוק, אני מאוד מקווה שהחוק אכן יובא לאישור והממשלה דרך וועדת שרים לחקיקה יסכימו. אפילו כך, המעורבות שלכן, אני אומר את זה הרבה פעמים, החכמה נמצאת אצלכן בשטח, לא אצלנו ובטח לא בלשכות של חברי כנסת ובטח לא למעלה מזה. או.קיי. צריך להשמיע קול, וצריך באופן מרוכז וביחד לשאוף לזה ולדחוף ליישום נאות, לדחוף לכך שיהיו משאבים נאותים לכך וכו'. זו המשימה הגדולה, על דבר שווה כאן. זה נושא שהוא אומנם נקודתי, אבל זה בעצם קצה הקרחון וממנו אפשר להסיק את מה שיש למטה, מה שלא רואים על פני השטח מבחינת המעמד וכו' וכו'. כל דבר כזה תמנפו אותו כדי לדחוף את הדבר הגדול יותר, שינוי וסדרי עדיפויות, העברת החוק וכדומה. אני כמובן מברך על הפעילות שאתם עושים. תודה.

תודה חבר הכנסת טרכטנברג.

אני אתנצל, האמת אתה תחליף אותי לא אותו, לעשר דקות. אני חייבת לרוץ לוועדת הכנסת כדי שיעבירו לנו חוק. יש את הנציגה של "כוח לעובדים".

אני אשאר לשבת במקומי.

כדי שתוכל לנהל. אני מאוד מצטערת, זה 5-10 דקות ואני חוזרת.

(היו"ר עמיר פרץ)

מי עכשיו צריכה לדבר? נועה ניצני, בבקשה, הפרוטוקול כולו קשב. אני אכנס לאט- לאט לעניין, כן.

שמי באמת נועה ניצני, אני רכזת הגיל הרך ב"כוח לעובדים". איגוד מטפלות במשפחתונים זה איגוד ותיק אצלנו וחשוב אצלנו. יש לנו כ-2,500 מנהלות משפחתונים. האיגוד מורכב מנשים יהודיות וערביות, חילוניות וחרדיות. אני אחזור קצת על דבריה של זליחה שאמרה באמת שהיו מטפלות רבות שרצו להגיע ולא יכלו להגיע, אני אכנס טיפה לפרטים בהמשך, באמת מהקושי הגדול מאוד למצוא מחליפות. פשוט, יש קשיחות מאוד מאוד גדולה כלפי השגת מחליפות וגם אם הן מאוד רוצות הן לא יכולות להגיע – נשים שלאורך כל השנים השתתפו בוועדות בכנסת בהסברים והיום נבצר מהן לבוא. זו באמת דוגמה אחת מיני רבות של הבעיות - - -

על איזה סדר גודל את מדברת? מה מספר המטפלות בסך הכול?

בארץ יש כ-3700 מטפלות משפחתונים.

של המגזרים האלה שאת מטפלת בהם? סך הכול - - -

70% מסך כל המשפחתונים זה בחברה הערבית ובחברה החרדית.

70%?

ביחד.

מסך כל המטפלות בישראל?

70% מטפלות המשפחתונים. אה, יש את זה במחקר שלכם, אני לוקחת מהנתונים שלכם. ביחד 70%.

תני לי, אני אנסה להיכנס.

לא משנה.

כן משנה. כשאני שואל אותך משהו זה כן משנה. את צריכה לענות לי. מה אומר הממ"מ?

3,700, אבל זו הערכה של משרד הכלכלה בשנת הלימודים 2013-14.

עכשיו זה אמור להיות הרבה יותר. 3,700 משפחתונים בישראל, בכלל ישראל, מתוכם 70% הם חרדים וערבים ו-30% הם שאר האוכלוסייה? זה מה שאתם אומרים?

צריך לבדוק את זה. שנייה, אני אבדוק.

לא משנה. 60%, 40% מקובל עליך המספר? זה גם מראה על זה. את אומרת שהמגבלה שהוטלה על העובדות להגיע הנה זה בשל העובדה שהן נדרשו למצוא מחליפה, שזה לגיטימי. בהחלט מי שמפעיל משפחתון היה רוצה שהמשפחתון לא ייסגר באותו יום. למה זו טענה כל כך קשה, הן מצאו מחליפה ולא נתנו להן לצאת?

לא. לא. יש קושי למצוא מחליפות משום שהן מחליפות נשים, זה לא עיקר הדיון - - -

טוב, מה ציפית ממעסיק כשהעובדת שלו רוצה להגיע הנה לדיון והוא מבקש שתמצא מחליפה כדי שהוא יפעיל את המשפחתון, ציפית ממנו לסגור את המשפחתון באותו יום?

חלילה.

אלא?

אני רוצה באופן כללי יותר תהיה גמישות וחשיבה על הנשים האלה כנשים עובדות, כמטפלות. לבוא ולראות אותן - - -

או.קיי. אמירה טובה.

זה אומר, כלומר, אם יש קושי לקבל אישור על מחליפה. הן צריכות אישור על מחליפה, יש קושי גדול מאוד בזה. עזוב וועדה בכנסת שזה מאוד מאוד חשוב, אבל אני מדברת כאן על נשים בנושא של ימי מחלה וימי אבל, זה נושאים הרבה יותר אקוטיים יש - - -

הקושי נובע מאיזו סיבה. פשוט אין מחליפות, אין?

ישנם מקומות שכן, יש מעט מחליפות. מדובר שנשים רוצות לעבוד באופן כללי, אם הן לא רוצות לעבוד אז הן פחות תרצנה לבוא מדי פעם. יש כאלה שרוצות לבוא מדי פעם - - -

יש לך הצעה לפתרון? מה היית רוצה - -

כן, כן. ההצעה לפתרון, יש שתי הצעות טובות. למשל, שהמפעיל עצמו יהיה אחראי, המדינה או המפעיל עצמו שהייה אחראי על פול של מחליפות. כשיש אישה שהיא חולה או אישה שחלילה נפטר לה קרוב משפחה הם יהיו אחראים להביא - - -

עשיתם על זה מחקר כלשהו? נניח שאני לוקח בחשבון את סך התקורה שעולה למעסיק, ואם אני נניח לוקח ממוצע היעדרויות נורמאלי: מחלות כאלה ואחרות, האם סך כל המחליפות הנדרשות עולות בסופו של דבר על השיפוי שמקבלים בגין אותה מטפלת?

אני לא עשיתי את - - -

צריך לעשות.

כמה בדיוק זה עולה, אנחנו לא קיבלנו - - -

הטענה שלך הגיונית. את יכולה לומר נניח, מעסיק שמעסיק 200 מטפלות, 100 מטפלות צריך להחזיק 10 מטפלות שהן בפול של המחליפות כי ממוצע ימי המחלה הוא כזה, כזה וכזה. את צריכה לעשות על זה מחקר רציני.

אי אפשר שכל האחריות תהייה על קבוצת המטפלות.

אני מסכים אתך.

רק שנייה, עוד הצעה אחת. המטפלות מוכנות ברמת ערבות הדדית לחלק. אם מישהי חולה לפזר את הילדים במשפחתונים, זה משהו שכבר נעשה.

ברגע זה איבדתי את מעמדי, זה עובר אליה. היא עכשיו - - -

(היו"ר עאידה תומא סלימאן)

היי, עאידה.

אני מעביר אליך חזרה את הניהול.

אנחנו רק בסוגיה הראשונה מני רבות.

אנחנו התחלנו בסוגיה על העובדה שיש מגבלה של חופש יכולת של אישה לקחת ימי מחלה, לקחת ימי חופשה, לצאת לסידור כזה או אחר בגלל שהמעסיקים במשפחתונים מחזיקים ברמה כל כך צפופה - -

זה לא המעסיקים, זה הנהלים של משרד הכלכלה.

והנהלים.

זה הנהלים והמגבלה הכספית. כלומר, כולנו מרשים לעצמנו לקחת ימי חופש או להשתמש בזכות ימי חופשה כולל המורות בבתי הספר, כי לא נופל עליהם החלק לשלם עבור המחליפות. ברגע שאתה גם צריך לשלם וגם המצב כל כך טוב אז אתה תחשוב מאה אלף פעם. תראו, בגלל שאין לי מחליף הגעתי היום חולה. לא שאני משלמת עבור מי שמחליף אותי.

אני לא מציע לך בכנסת. יש תור ארוך לפניי.

אני יודעת.

יש עלות כלכלית בצידה, אבל יש פתרונות שאפשר בגמישות לעשות. מטפלות כן מוכנות, למשל, אם זליחה חולה יום אחד היא מוכנה, כמובן בהסכמת ההורים, לפזר את הילדים במשפחתונים ואותו דבר אחרות יכולות. הן פעלו כך לאורך שנים ועכשיו אסרו את זה באופן חד-משמעי. זה משהו שאפשר גם מבחינה ביטוח לעשות ואין בזה עוד עלות כלכלית.

אני חייבת להגיד שזה פתרון שאנחנו צריכים גם לחשוב עליו בממד שדיבר עליו חבר הכנסת טרכטנברג, בממד החינוכי. כלומר, לצעוק, להחליף, את הדמות הוא ממילא החליף כי תגיע מחליפה, אבל את הסביבה שהוא התרגל אליה, את המיטה שהוא ישן בה – גם זה משהו שצריך לקחת בחשבון. בואו נתקדם.

אנחנו גמישים לגבי פתרונות, אנחנו רק רוצות יותר פתרונות שיהיו בדברים.

כל הנושא של אי העברת תשלומי הורים או תשלום חלקי, כבר ציינת שבאמת הורים, בעיקר בחברה הערבית, משלמים תשלום חלקי או בכלל לא משלמים. זאת אומרת, שגם אם יש תעריף מעלים אותו וזה לא אומר שהמטפלות מקבלות יותר כסף בחודש כי הן לא מקבלות את החלק של ההורים.

כל הבעיות במנגנון העברת הכספים, שזה עובר את הצינור של משרד הכלכלה למועצות ורק אז למטפלות. למשל, כן בחלק מהמקרים משרד הרווחה, רבו כן עובר למטפלת ואז הוא לא יכול להיבלע בתוך - - -

גברתי, זה לא מדויק מה שאת אומרת ובטח לא רובן, זה מיעוט קטן מאוד.

רוב המטפלות הוותיקות.

אבל בסדר. בכל מקרה - - -

אני מבינה נכון, משרד הרווחה? אנחנו ניתן גם לענות.

כך הכספים לא נבלעים במועצות.

כמובן כל הנושא של העדר קרן פנסיה ופיצויים. בעצם מי שמגיעה לגיל פרישה אין לה שום דבר שבעצם שיחזיק אותה מבחינה כלכלית - - -

זה לא חוקי.

לא. הן לא מוגדרות כשכירות. אני רוצה רק שנעשה את זה, כאילו יש לך עוד נקודות להציג?

אני אשמח להציג את הפתרונות שאנחנו מציעים.

בבקשה, רק אם אפשר לקצר כי אני רוצה לתת לזכיינים.

אין בעיה.

אנחנו באמת רואים לזה פתרונות בשני רבדים. אחד בטווח הארוך יותר ואחד בקצר יותר. מבחינת הטווח הארוך יותר, אנחנו חושבים שצריך לשנות את מודל ההעסקה של מטפלות במשפחתונים. הן לא עצמאיות כמו שאמרת. הן צריכות להיות מועסקות כשכירות ולקבל את התנאים, לפחות המינימליים בתור התחלה של שכירות - - -

רגע, כל עובדת היום היא עצמאית, היא עוסק זעיר?

זה עוסק זעיר פטור. זה סעיף מיוחד למטפלות משפחתונים.

שתקבלנה תנאים מינימליים של: פנסיה, מחלה וכו'. אני חושבת שזה מודל שצריך לדון בו וחייבם לדון בו כמה שיותר מהר ולמצוא פתרון כמה שיותר מהר.

נושאים שכבר עכשיו אפשר לטפל בהם, זה באמת הנושא של ריכוך הנהלים בכל הדברים שדיברנו עליהם ולקיחת אחריות ממשלתית על גבייה מהורים. כמובן הנושא של העלאת התעריף ולהכניס לתוך התעריף הפרשה לפיצויים ופנסיה.

תודה. אני מבינה מהדברים שעלו עד עכשיו, אני מנסה לסכם את השאלות העיקריות כדי שנוכל להתקדם הלאה. יש טענות בסיסיות על זכויות ודרך ניהול, המודל ואיך הוא מורכב – זה גם כן. יש את הסוגיה המהותית עקרונית של מודל ההעסקה הזאת או מודל התעסוקה, בואו נגיד, כדי שלא יגידו שאני אומרת שהן מועסקות על ידי משרד הכלכלה או משרד הרווחה. יש את הסוגיה המהותית שפותרת לטווח ארוך, אני לא יודעת עד כמה, ועכשיו נשמע מה העמדה עליה, וכמובן יש את היום-יום. יש כאלה שיטענו שהפתרון העקרוני יכסה על כל הסוגיות שעלו עד עכשיו. אני אומרת, אם במקרה יש צורך לפתרונות מידיים אז יש לנו את הסוגיות גם של המחירים ואיך נקבעים המחירים. מה שלא עלה עד עכשיו ואולי נשמט מלהזכיר, כאשר קובעים את המחיר, נכון שזה הכנסות מול הוצאות וזה כרוך בריביות ומדד יוקר המחיה, אבל לא נאמר פעם איך השיקולים, מה בדיוק נכנס למודל המחיר הזה כשבונים אותו, התעריפים כאשר בונים אותם. איך שהבנתי, זה מדד ישן שרק מעלים אותו מבחינת יוקר המחיה. אני ארצה לשמוע. יש גם את התנאים הסוציאליים של המועסקות.

אני חייבת להגיד שעוד עלה בדיון, ועכשיו אני נותנת לך כנציג, את כל נושא הזכיינים שנכנסו במקום הזה שפעם מילאו הרשויות המקומיות. כיום חלק נמצאות תחת האחריות או צינור הכסף של הרשויות המקומיות, חלק זה זכיינים, 4 או 5 זכיינים איך שהבנתי. אנחנו הזמנו את רובם לדיון ואני שמחה לראות שבעצם נמצא אתנו מר ליאור גבאי מנכ"ל "נאות מרגלית" שהיא אחת מהזכיינים. אני מבקשת באמת את מודל העבודה שאתם עובדים לפיו ואת הקשיים.

ראשית אני מברך את גברתי יושבת הראש על עצם העלאת הנושא החשוב. אני גם מצטרף ל חבר הכנסת הרב מקלב. אני סמוך, הוא כמי שמכיר את הסיפור, אני גם שמח שחבר הכנסת עמיר שהוא חברתי במהותו נמצא פה ויכול להיות קשוב לבעיה.

אני רוצה לומר ככה, ראשית לגבי המודל. המודל הזה של הזכיינים נוצר כתוצאה מסעיף מסוים שמופיע פה במסמך שראיתי של "כוח לעובדים", אכן רשויות רבות בלעו את התקציב שהיה אמור לעבור למטפלות כתוצאה בעיות כלכליות כאלה ואחרות. המדינה לכן החליטה כמדינה 'בוא נפסיק עם המודל של הרשויות או נקטין את זה, נפנה לזכיינים'. יש היום 4 זכיינים בארץ. אנחנו כ"נאות מרגלית" משמשים כזכיין גם במגזר חרדי דתי וגם במגזר הכללי. אנחנו מפעילים סדרי גדול של 500 משפחתונים מתוך הפול הזה. שוב פעם, לשני סוגי אוכלוסייה, דתיים ושאינם דתיים.

אני רוצה לומר דבר אחד פשוט. המודל של המשפחתונים נולד בכלל במהותו, אני 17 שנה בתחום ואני קצת מכיר, נולד בכלל כמודל של פתרון בדיעבד. המדינה לא בנתה מעונות יום, לא יכלה לבנות מעונות יום ולכן אמרה, 'או.קי, עד שנבנה בו ניצור מצב שבמטפלות תהיינה בבית וניתן להן להכניס ילדים בסבסוד'. המודל הזה שהיה טוב לשעתו הוא איום ונורא במצב הקיים היום ולו בהיבט של העסקת עובדים. אין בארץ, בשום מגזר מודל שבו עובדים נמצאים בכזה שכר נמוך וזה גם לא נקרא שכר שלהם. אין בארץ בשום מקום מודל שבו יש מטפלת שעובדת משעה 07:00 עד 16:00 בדברים הכי קשים עם ילדים שהם לא שלה, והיא צריכה להתמודד עם כל מיני דרישות כאלה ואחרות. חברותיי כבר ציינו לגבי נהלים או כל מיני דברים שעולים חדשות לבקרים. הן לא נחשבות עוסקות פטורות, הן לא מזדכות על מע"מ. יש להן סעיף מיוחד כשהמדינה ואמרה 'או.קיי, בואו נקרא להן סעיף מיוחד "עוסק פטור" ונאפשר להן, כביכול, לתמחר את עלות החשמל, הוצאות המזון ויישאר להן הנטו. אין בארץ מודל כזה. המודל הזה אסור שימשיך בשום צורה כי צודקות המטפלות, אין להן גב. אני כגורם זכיין אני לא המפעיל שלהן, אני לא יכול לבוא ולהגיד להן: 'אני רוצה לתת להן הטבה כזאת או אחרת'. אני רק אמור להעביר את הסבסוד שאני מקבל מכיס ההורים, ממשרד הכלכלה, להעביר למטפלת בגין אותם ילדים ששוהים במשפחתון. לשמחתי, אנחנו - - -

אבל אתה גם צריך שתהיינה לך רכזות, מדריכות.

אני מדבר בשני כובעים. בכובע האחד, בהיבט הניהולי שאני מנהל, אני מפקח, אני אמור לתת רישיונות, לבקר, לעשות את כל התהליך הזה בשיתוף פעולה עם משרד הכלכלה. אנחנו עושים את זה בצורה מצוינת. בכובע השני, אנחנו אמורים להעביר את הסבסוד לאותן מטפלות - - -

אלו שני חוזים נפרדים?

לא. יש לנו הסכם אחד עם משרד הכלכלה, אבל ההתקשרות הכספית של משרד הכלכלה, אנחנו מקבלים ממשרד הכלכלה את הסבסוד בגין אותם ילדים ומעבירים אותו במלואו להורים וללא עיכובים לשמחתי, מה שלא קורה לצערי הרב בחלק מהרשויות. במקביל חוזה שני, יש לנו דמי ניהול מול משרד הכלכלה עבור שירותים שאנחנו עושים. אלו כובעים נפרדים.

ברשותך - - -

שנייה, שנייה. אני רוצה לשאול ואחר אם אפשר לרשום את השאלה שלי. הכסף שניתן לזכיינים עבור: פיקוח, הכשרות ומה שתרצו, מה היחס שלו פר ילד מול הכסף שניתן למטפלת?

אני יכול לענות. זה לא מגיע ל-4%-5%. ואפילו לא, זה פחות. זה 430 שקל למשפחתון. זה אומר 80 שקל לילד. זה אפילו לא מספרים שנוגעים לסבסוד. סבסוד של ילד מלא, מישהי יודעת להגיד מהו סבסוד של ילד מלא?

אני מבינה שאנחנו מדברים על 400 שקל לזכיין עבור כל משפחתון - - -

להפעלה חודשית.

בסדר, יש לך את ה-600 שאתם גובים - - -

מה פתאום, אצלנו אין שום 600. אני רוצה לחדד. כל הזכיינים, כולם כאחד מקבלים דמי ניהול בסדר גודל של 400-430 שקל, זה תלוי, פר יחידת משפחתון כדמי ניהול חודשיים, עבור כל שירותי הניהול שלנו כולל העסקת הרכזות שאנחנו אומרים להעסיק אותן. זו קבוצה אחת. את מה שמעבירים למטפלות מעבירים במלואו למעט 10 שקל לילד שזה עבור דמי העשרה. זה לא משהו שהוא כסף שאמור להיות לטובתי או לטובת אותה מטפלת אלא דמי העשרה לטובת העשרה למטפלות האלה. כלומר, אם גברתי שואלת האם נגרע משכרן של המטפלות, התשובה היא חד-משמעית לא. מי שגורע משכרן של המטפלות בסבסוד מסתבר- - -

אבל אתה מסכים איתי שאם הן עצמאיות היו צריכות את הזכות לקנות את העשרה מאיפה שהן - - -

לא. ההעשרה היא לא רק בהיבט של לקנות ציוד. ההכשרה היא גם הדרכה והכשרה.

לא ציוד, כל שירות שהוא נחשב העשרה.

אני רוצה לחדד גברתי, הבעיה הגדולה של משרד הכלכלה, ואני גם מבין, היה לנו דיון בזמנו עם האוצר בעניין הזה. בואו נהייה פרקטיים, אי אפשר לחשוב ש-3,800 עובדות מטפלות המדינה תסכים להעסיק אותן מחר כעובדות מדינה, הלוואי. אני רוצה להיות ריאלי - - -

בוא תן למדינה לטעון את הטענות שלך. תגיד לי אתה את הקושי שלך, אם קיים קושי לזכיין לעבוד מול- - -

בראש ובראשונה כמי שמייצגים את המטפלות, הרי הקושי שלנו בראש ובראשונה לראות את אותן המטפלות במה הן מתמודדות. אני הצעתי מודל, בזמנו המודל נידון באוצר ואני מציג אותו גם עכשיו. יושבים פה נציגי ארגונים, אני בטוח שהם ישמחו לזה.

אני, כארגון מפעיל של למעלה מ-450 משפחתונים, אני מודיע שאם המדינה תסכים שאנחנו נהייה גורמים שמעסיקים את המטפלות אנחנו נעסיק אותן. כמובן שיש לזה עלויות, צריך לכמת את העלויות האלה, אבל אנחנו מוכנים לקחת על עצמנו. אנחנו חושבים שהמודל הזה שלמטפלת אין לה אבא ואימא, אין תנאים סוציאליים, אין לה בעתיד שום זכויות – זה מודל גרוע. אני אומר שאנחנו כארגון מוכנים לקחת על עצמנו. כמובן שיש לזה שקלול של עלויות. אנחנו מוכנים לקחת על עצמנו את נושא הפעלה ולו שמחר נוכל להסתכל על המטפלות.

אני מפעיל גם מעונות יום. לי יש קושי אמתי. אני רואה מטפלות של מעונות יום שאני מעסיק אותן ואני רואה מטפלות של משפחתונים שאני לא מעסיק. שוב פעם, אני רוצה להגיד שיש נושא אחד בפרקטי, זה שעד שיגיעו הצעות, אני מציע ומבקש ממשרד הכלכלה, יש הרבה דברים שאפשר להקל על אותן מטפלות בשלבי הביניים עד שנמצא תהליך שבאמת יקל עליהן. תודה.

אני שמחה שאתה גם כן הצעת את המודל הזה, כי בעצם חלק מהדברים שאני חשבתי עליהם ואולי גם עם "כוח לעובדים", אולי כדאי לחשוב על מודל כזה שבו הזכיינים הם יהיו המעסיקים. אני מבינה שלהביא את הממשלה בזמנים של הפרטות ושל הוצאת מכרזים על כל מיני שירותים, להביא אותה ולשכנע אותה לקבל - - -

גברתי נלחמה עם החברי כנסת - - -

תאמין לי, לא רק אני נלחמתי על זה. אני אקדים לפני שמישהו יזרוק את זה. לי כיושבת ראש יש לי 4 עוזרים אפילו, אבל זה לא לדיון היום. בזה דנים בוועדת הכנסת.

אני רוצה להזכיר שהייתה לי פנייה, ברגע שנכנסתי לכנסת ניסיתי לקדם את הטיפול בעמותת אג'יק, עמותה שפועלת בנגב. היא הקדימה ועשתה צעד והעסיקה את הנשים. היא חתמה איתן על חוזה עבודה קיבוצי כזה, של 80 המעונות והמשפחתונים שלהם. על סמך זה הם חתמו על איזה סבסוד שהיה - - -

"אג'יק" זה מודל מאוד מאוד ייחודי, שונה לגמרי מהמשפחתונים. זה תנאי הפעלה שונים לגמרי, מיועדים ספציפית למגזר הספציפי כדי לנסות לסייע שם. זה תחום שונה לגמרי.

או.קיי. אבל גדולה של מדינה אם היא רואה מודל מסוים שעובד, אולי לבדוק, אולי אפשר להעתיק חלקים ממנו, אם זה עובד אולי אפשר להעביר אותו למקום אחר. אם זה לא עובד, לפי מה שקיבלתי ולפי מה שאני יודעת מזמנו שעדיין מתקיימת הבעיה. בעצם ניתן להם בהתחלה סבסוד מסוים שלפיו הם שילמו משכורת מסוימת, אחרי תקופה הפסקתם את הסבסוד הזה ובעצם הם נמצאים בגירעון מתמיד כי הם התחייבו לשלם כבר.

מי, "אג'יק" או המטפלות?

"אג'יק".

"אג'יק" לדעתי יש להם מודל הפעלה שונה לגמרי. לגבי הסוגיה הספציפית הזאת, לא מוכר לי. מה שכן מוכר מולם, כרגע הם מבקשים לשנות את המודל ההפעלה - - -

גברתי, איך השם כדי - - -

לי קוראים גלית יעקובוב.

או.קיי גלית יעקובוב. בעצם אני קיבלתי תשובה מכם לעניין של "אג'יק".

"אג'יק", יש לנו עכשיו מולם מה שנקרא 'בעיה טובה' שמרוב שהם הצליחו, והם הצליחו, אז הנשים שקיבלו את השירות אצלם התחילו להגדיל ולהגדיל את אחוז המשרה שלהן. לכן היום הם רוצים לשנות את מודל ההפעלה ולהאריך את שעות הפעילות שלהם. עכשיו צריך לעשות דיון מחדש על איך אנחנו מתאימים את המודל ההתחלתי שהיה למצב שקיים היום. אנחנו אמורים לשבת איתם ולעשות דיון ארוך על הנושא הזה. זו בעיה - - -

בסדר, אבל אני ארצה לשמוע על המודל הזה שקיים שם ובמיוחד כשיש לכם פה זכיינים שאומרים שהם מוכנים לקבל על עצמם מודל אחר. אני ארצה לשמוע אחר כך על המודל הזה אם הוא כל כך מצליח ולבדוק מה אפשר לקחת ממנו.

אני רוצה לתת לנציגות "בית יעקב", יש לכן מה להוסיף לדיון? אני רוצה לשמוע מכל הגורמים לפני שאני נותנת לנציגות המשרדים לענות על כל הטענות.

תודה. אני מצטרפת לכל הדברים שליאור אמר. אני רוצה לחדד ולומר.

בבקשה את השם לפרוטוקול.

אני רוצה רק להוסיף רק נקודה אחת. הראיה שלנו היא שאנחנו יכולים - - -

איך השם?

שרה דייטש. אנחנו לא יכולים להקל על המטפלות במה שאנחנו מוכתבים מטעם משרד הכלכלה. מה שאנחנו כן באים לקראת, את זה אני חושבת התחלנו לעשות בשנה וחצי שאנחנו זכיינים, זה לשמוע את השטח, להרגיש אותו. השכלנו לשכור רכזות שהן בעיקר מדריכות. הן יורדות אל השטח, הן יורדות אל העם, הן שומעות. הקמנו סוג של וועדה שמורכבות ממטפלות, אנחנו שומעות אותן, נפגשות איתן. זה באמת הקל עלינו כי רובן הבינו, ששומעים אותן, ,באים לקראתן, משתדלות איפה שאפשר בעיקר ברמה שאנחנו לא מנחיתים ואנחנו לא מבקרים איפה שלא צריך, אנחנו אוכפים מדיניות שנובעת מהרבה רצון טוב. אני לא רואה את משרד הכלכלה מציף נהלים או מקשיח עמדות, הוא בסך הכול רוצה לבנות מסגרות שהן תהיינה בטיחותיות ותקלנה על ההורים להרגיש מספיק - - -

בסדר, ההוראות מקלות עליכן לבצע את העבודה. מקלות על המטפלות?

בטווח הארוך אני מאמינה שחלק מההוראות כן. כן, אם כי הן רואות דברים באותה רגע כקושי. אם מבקשים לדוגמה אישור של חשמל בודק ולא חשמלאי פשוט שהוא זול יותר, זו הוראה שמגנה על המטפלת בעיניי.

אני לא מדברת על זה. אני מדברת על כל מה שהועלה עד עכשיו על ידי המטפלות. כל הנושא של מחליפה, כל הנושא של - - -

אני לא מביעה דעה בנושא הזה כי אנחנו מוכתבים. לא מביע דעה על הנושא הזה - - -

בסדר.

אפשר במודל הזה להקל עליהן, להשתדל לשמוע אותן. אני חושבת שאם אני אתן דוגמה אחת קטנה שמטפלת אצלנו, קשת יום, נאלצה עכשיו מסיבה מאוד חריגה באמת להביא 10 ימים עזרה של מישהי ולשלם לה, אנחנו שילמנו מכיסנו השתתפות – זה בעיניי לבוא לקראת. אפשר בתוך המודל הזה להשתדל לראות אותן, לשמוע אותן ולהקל עליהן. כמובן שבמערכת שלנו אין שום התערבות והקלה וניתנות הנחות, זה דבר שהוא באמת בעייתי מאוד. אני רק רוצה לציין שכולן מקבלות אצלנו את השכר שלהן ב-10 בחודש גם אם הכספים מעוכבים חודשיים ושלושה במשרד הכלכלה.

או.קיי. השאלה שלי עכשיו, יש עוד מישהו או מישהי רוצה לומר משהו לפני שאנחנו עוברים כבר - - -

רק רציתי להגיד בקשר לחופשה שלנו, זה בא בחודש אוגוסט ולא נותנים לנו כל השנה שלושה ימים רצופים. כל השנה אנחנו רק שלושה ימים חופשה ולא נותנים לנו ברצף, יום, יום, יום, ואת צריכה להודיע לפני שבוע או עשרה ימים. ביקשנו שאולי ה-20 יום שנותנים לנו באוגוסט שיחלקו לנו או באביב למשל, בחופשת ימים. יעני, עשרה ימים באוגוסט ועשרה ימים באפריל.

יש לכן ימי חגים?

חגים, אבל מה זה, יעני חג, 10 ימים לחגים.

בכל המשק זה 10 ימים.

זה הכול. למשל בעלי במועצה, כל השנה בינואר נותנים למועצה, נותנים לכל המועצה ללכת לטיול לאילת, ים המלח ככה ואני לא הולכת. אני אפילו יש מחליפה והכול מסודר וההורים מסכימים, אבל במשרד לא נותנים לנו ללכת לחופשה כזאת. אפילו ההורים - - -

אני השבוע גם טיפלתי במשרד הכלכלה בנושא של "עומרה" שזה מצווה שקיימת לנשים לעלות לרגל והן ביקשו לעשות את זה. זה 12 יום והן היו מוכנות לסדר מחליפה.

לפני שתי שנים נתנו - - -

לפני שנתיים נתנו ועכשיו לא?

לא. לפני שנתיים היו נותנים כל הזמן. עכשיו שנתיים והלאה לא נותנים לנו.

טוב, אתן כבר מאמינות מספיק.

כן.

אני נותנת לגברת פטריסיה מרכזת משפחתונים עירונית, מאיפה גברתי?

עיריית ירושלים.

בבקשה גברתי.

בעיריית ירושלים אנחנו מפעילות 250 מטפלות מכל המגזרים: ערבי, חרדי, כללי. בעיקר, 80% מהמטפלות שלנו הן חרדיות ומהמגזר הערבי. בואו נגיד שזה די קשור ל-60%-70% מכלל האוכלוסייה בארץ לגבי המגזרים. לפי דעתי זה כן נכון להגיד ככה. אנחנו מאוד מאוד קשובות למטפלות שלנו, אנחנו בקשר עם הנציגות שלהן יום-יום. מאוד קשה לנו כרשות להפעיל בשטח את כל הנהלים שנופלים אלינו לבקרים. כל הזמן יש נהלים חדשים, בעיקר רובם לא מספיק ברורים לטעמנו. מאוד קשה גם לגייס מטפלות חדשות. אומנם כשאני מבררת שסוף סוף יש סוג א' שמבקשים רמה מקצועית, רמה נדרשת להפעיל את המערך. אני כן מבינה וכן משתתפת ומבינה את רוב הטענות של המטפלות. נכון, מאוד קשה בימי אבל ובכל מיני סידורים למיניהם למצוא מחליפות, אבל הרשות לא יכולה, גם לנו, אנחנו לא יכולים להפיק פול של מטפלות בכל השכונות כי זה 12, 15 שכונות. את לא יכולה להפיק כזה פול של מטפלות שב-12 בלילה כשהמטפלת מתקשרת לרכזת: 'יש לי בעיה או אני חולה' אנחנו יכולים להתריע ולהסתדר. הרבה פעמים המפקחות כן, הן לא נוקשות והן לא קשוחות והן לא לא אנושיות. הרכזות שלנו מאוד אנושיות, מאוד מקשיבות, מאוד מנסות להקל, משתפות פעולה עם המטפלות, מבינות אותן ועוזרות להן לפזר את הילדים בכל מיני סידורים. את זה כן רציתי שזה יאמר ולא רק הקשיחות של הנהלים. יש בני אדם, אנחנו עובדי השטח מאוד קשה לנו לעזור למטפלות.

שנייה, אני רוצה לשאול שאלה. עד כמה יש לכם, זה חשוב למטפלות לדעת, עד כמה יש לכם כמפעילים או כזכיינים ולרכזות שלכם את הסמכות והגמישות להתחשב במצבים בשטח? כלומר, אם תחליט איזו רכזת, הבוקר שמעתי שיש איזה מטפלת שגילתה שהבת שלה חולת סרטן והיא רוצה להתפנות כדי לטפל בבת שלה שתעבור טיפולים מאוד קשים, עד כמה הרכזת יכולה לתת אפשרות שתבוא מחליפה לזמן ארוך, לא ליום ולא ליומיים אלא יכול להיות לחודש או חודשיים, יש לכם את סמכות לעשות דבר כזה?

כן בהחלט. אנחנו עושות את זה. באה לי פתאום מטפלת, עברה תאונה אז היא צריכה לטפל. פתאום בעל של מטפלת חולה סרטן, המטפלת צריכה לטפל בו - - -

אז למה לא יכול להיות "עומרה", כאשר הולכים ל"עומרה"?

אלו מקרים מאוד מאוד - - -

בגלל זה אני אמרתי. אני לא שאלתי את השאלה במקרה כי זה לא עניין של טוב ליבן. אם יש להן את סמכות הן צריכות להפעיל אותה. זה לא - - -

אם יש מטפלת ממלאת מקום שעונה לקריטריונים שביתה, כי אנחנו לא משאירים את הילדים. ב-90% כשאנחנו יכולים אצל המטפלת אז משאירים וכשלא מעבירים את הילדים למטפלת, שהיא ממלאת מקום ועומדת בקריטריונים מאוד מסוימים של בטיחות וכן הלאה וכן הלאה. לא תמיד זה נושא.

אני כן רוצה לדבר לגבי - - -

אם אפשר בקיצור.

בקיצור. לגבי הפעלת המשפחתון. הפעלת המשפחתון, 400 שקל, זה סכום שלא השתנה משנת 2005 או 2007, סכום שנראה לנו שקצת צריך לעלות. כל פעם אנחנו מבקשים שיעלו, כי בסך הכול אם אנחנו רוצים לקדם מלא דברים במשפחתון, ואנחנו כן מקדמים ונותנים ציוד ומטפלים כל יום במיליון דברים.

לגבי הנושא האחרון של השתתפות של דמי הדרכה שזה בסך הכול 50 שקל למטפלת חודשית. אנחנו מפעילים מערך של הרצאות בנושא החינוך. אנחנו גם מפעילים ימי כיף, אנחנו גם נותנים עם הכסף הזה ומתייעצים בכל מיני דברים וכל הכסף חוזר אליהן.

בסדר. זה במקרה של עליית- - -

עוד משהו כן להגיד לגבי שעות העבודה של המטפלות. המטפלות עובדות 45 פסיק משהו. לפי דעתי זה מעל כל ממוצע במשק. אני כבנאדם שואלת כל הזמן למה זה קורה. נראה לי שצריך לבדוק את הנושא.

כי הן עצמאיות ולא חל עליהן "חוק שעות העבודה". לא שאני מסכימה עם זה- - -

לפי "חוק עבודה" אפשר לעבוד 45 שעות, השאלה אם התגמול הוא נכון.

למה, 42.

אני אומרת אפשר, יש מינימום של עבודה. השאלה - - -

עם חישוב אחר של השעות.

זה לא עבירה פלילית. השאלה היא התגמול.

אני לא אמרתי שזה עבירה פלילית, אבל בעיניי יש עבירות שנעשות לבני אדם שהן הרבה יותר חשובות מפלילי. יש עבירות מוסריות כאשר מתייחסים לבני אדם בצורה מסוימת.

עלו הרבה שאלות. עלו הרבה שאלות גם לקביעת המחירים, גם לתנאי התעסוקה, גם לימי החופש. אני אשמח לשמוע עליהן ואשמח לשמוע איך מחשבים את המחירים. כלומר, אתם מכניסים לתוך חישוב המחירים את השכירות - -

הוצאות.

מה הוצאות כוללות?

א', אני מתנצלת כי במקרה הבאתי את הקלסר הלא נכון. סחבתי את הקלסר הלא נכון, אז מבנה התעריף לא נמצא פה. בגדול, התעריף - - -

את רוצה להגיד לי שאת לא זוכרת אותו בעל פה?

לא. לא. אני חודשיים בתפקיד, אני מצטערת לא הספקתי ללמוד בעל פה כלום. אני אומרת, אני מסתובבת עם קלסרים כי אני לא זוכרת בעל פה. בכניסה צחקנו שמרוב מהירות סחבתי בכלל קלסר שלא קשור לנושא.

או.קיי, אנחנו נרשום בפנינו שאנחנו נקבל - - -

אין שום בעיה. אנחנו נעביר אליך.

את חישוב המחירים. אני, את התעריפים יש לי. אני רוצה לדעת איך הגעתם לסכום הזה. מה זה כולל? את זוכרת אם זה כולל חישוב שכר מבנה, כי היא נותנת חדר בתוך הבית שלה, ואם זה כולל חשמל, מים וארנונה - - -

כן. זה מתייחס להוצאות של הדיור והשימוש וכו' וכו'. בזמנו גם נעשתה בדיקה של המדינה ששלחו את מבנה התעריף לרואה חשבון לראות אם עשינו נכון. הוא החזיר תשובה שעשינו נכון. לפני כשבוע וחצי-שבועיים עשינו ישיבה גדולה על כל נושא המשפחתונים. דיברנו גם עם "כוח לעובדים", הזמנו אותם לשלוח לנו את מה שהם חושבים שצריך להיות מבנה התעריף כדי שניקח את זה, נלמד את זה ונעשה עבודה מחודשת ונראה אם כן או לא. זאת אומרת, יש את מבנה התעריף, הוא נבדק והוא מתעדכן אוטומטית, כמו שאת אמרת. אנחנו כן מוכנים לבדוק האם, מה שנקרא, יש מקום ללכת לוועדת מחירים ולהגיד 'תקשיבו, אחרי ששמענו את העמדה של "כוח לעובדים" או כל גורם אחר שהביא לנו מבנה תעריף חלופי 'אנחנו חושבים שצריך לשנות את המבנה של התעריף, אנחנו מוכנים לעשות את זה'.

הדבר היחיד שקשור בנושא הזה, זה המאזן שכל הזמן צריך לקחת אותו בחשבון. המאזן הוא למעשה יוקר המחייה להורים, נגענו בנושא הזה, אל מול התעריף כי התעריף הוא התעריף שהמדינה משלמת אותו. אין לנו, אנחנו לא בחינוך חינם אז אני לא מוציאה את הכסף הזה ממני. מי שמשלם בסופו של דבר את התעריף הזה הם ההורים של הילדים. כל העלאה של התעריף, מצד אחד היא טובה ונכונה ומצד שני, מה שנקרא 'היד משתלשלת לכיסם של ההורים' ואם היכולת שלהם - - -

לא בהכרח. אפשר לעלות את התקציבים המוקצים לסבסוד ואז זה ישמר על אותו לבל מכיס ההורים, אבל זה מחייב החלטה של הממשלה, מה חשוב לה יותר.

זה מחייב החלטה. זאת אומרת, כל עוד לא משנים את המבנה הקיים היום, למעשה כל שינוי דורש בסופו של דבר החלטה שאומרת": 'המדינה לוקחת עכשיו על עצמה חלק מהתקצוב של הדבר הזה'. אם לוקחים את זה בוודאי שאפשר לפתור הרבה דברים. כל עוד את זה לא משנים אז כל העלאה מצד אחד הולכת מיד להורים, מצד השני, זה מאזן אימה שאנחנו כל הזמן מנסים - - -

איך קובעים מה החלק של ההורים?

יחד עם התעריף שיש יוצאת טבלה מסודרת שאומרת: 'דרגה 3', אם התעריף הוא ככה וככה, אז על כל דרגה ודרגה רשום כמה החלק של המדינה וכמה החלק של ההשתתפות של ההורים.

כן, אבל זה מחייב איזה אחוז כדי לחשב את זה.

נכון, יש אחוזים, יש נתח שמחשבים את זה. זה מתפרסם בפתיחתה של כל שנה. אנחנו נשלח לך איך עושים את זה. את זה נשלח לך.

זאת הטבלה. יש לי אותה. בטבלה לא כתוב מה אחוז של ההורים. כלומר, כאשר המדינה מחליטה לסבסד, היא מחליטה שההורים ייקחו על עצמם 30% או 40% או 50% ואנחנו ניקח כך וכך - - -

זה תלוי בדרגה.

וזה תלוי בדרגה. או.קיי, וההכנסה נקבעת לפי הכנסת ההורים.

נכון. לפי מבחן הכנסה לנפש. את יודעת, יש מבחן שונה לחד-הוריות, יש קנסות, יש כל מיני. יש גם החלטות שהתקבלו בנושא. אם מדברים על המגזר הערבי, אז כל מי שעובדת פחות מ-36 שעות מקבלת דרגת קנס. אז התקבלה החלטה ממשלה שאישה שנמצאת מהמגזר הערבי גם אם היא 24 שעות לא קונסים אותה, כדי להתחיל לקדם את היציאה למשרות יותר. כל דבר כזה אנחנו צריכים למעשה התגייסות ממשלתית שאומרת שזה מה שצריך.

מעניין איך מוצג העניין. אני בעיניי, צריך לקנוס את הממשלה על זה שלא מספקת מקומות עבודה, אבל בסדר, נו. זה מה שאני חושבת.

אני אשמור על זכות השתיקה בכל זאת.

אני יודעת, בגלל זה אני מדברת.

כל הנושא הזה של משפחתונים, היסטורית הוא כן בא ממקום שבו אומרים: 'תקשיבו, יש את השירות של העצמאיות שעובד לידנו, שהוא השירות של המטפלות'. יש אישה שמחליטה בבית שלה לטפל בילדים ועושה את זה - -

זה לא - -

רגע. אני מספרת היסטוריה עכשיו, זו לא עמדה, זה רק היסטוריה. ושאנחנו, מה שנקרא, נבוא ונתלבש על זה ונגיד שמטפלת שרוצה לקבל אצלה גם ילדים תקבל את הסבסוד שלנו, תבוא ותקבל גם את התנאים שלנו ואז היא למעשה תעבוד לפי התנאים שלנו, אבל תמשיך להיות עצמאית', ולכן זה המודל. זה מה שחשבו בתחילתו של המודל הזה. ככה הקימו אותו, ככה יצרו אותו. אפשר לאהוב אותו אפשר לא לאהוב אותו, זאת הייתה ההתחלה.

אני מחייכת כי את נכנסת רק לפני חודשיים ואת יודעת איך חשבו אז. נעבור.

תקשיבו, כשאני נכנסת לתפקיד זה כמו שאת נכנסת לנושא ואת יושבת ומתחילה ללמוד אותו. כשאני שאלתי איך בכלל הגענו למצב הזה של בכלל המערך הזה, כי זה לא מערך רגיל בממשלה, זה לא קיים בכל מיני מקומות, זה היה ההסבר שניתן. ההסבר שניתן אומר: 'תקשיבי, היינו צריכים - - -

בסדר. אני אומרת לכם, הם הודיעו שהם מתחילים עם משפחתונים והיו נשים שבחיים שלהן לא יצאו מחוץ לבית ולא עבדו ואז הקימו את המשפחתונים ככה. הן לא היו עצמאיות כאלה כמו - - -

אז לא הובנתי נכון. לא אמרתי שמי שנמצאת היום הייתה פעם פרטית, לא אמרתי את זה. אמרתי שראו שיש מנגנון של מטפלות בבתים, אמרו: 'בואו ניקח את המנגנון הזה ונעתיק אותו למשהו שהוא קשור אליהן'.

כשמדברים על ימי עבודה, שעות עבודה וכו' וכו', צריך כמובן להתייחס לזה. צריך להבין שהצד השני, עוד פעם, שהצד השני הם ההורים והילדים. יש הורים שצריכים ללכת לעבוד, האם יש מצב כשהוא מגיע למשפחתון לקבל שירות ואין משפחתון או שעכשיו אי אפשר לתת לך שירות או שמקצרים לך את השעות. האיזון הזה דורש מאתנו, זה למעשה שהתחלנו לעשות את אותה ישיבה, לעשות ולמצוא את הפתרונות כמו שהציעה נועה, לשני הצדדים. מה זה אומר, זה אומר שמתוך הבנה שאנחנו לא יכולים להשבית את השירות הזה, כי זה שירות שנותן להורים את האפשרות ללכת לעבודה. אף אחד לא יכול בבוקרו שלי יום לבוא ולהגיד: 'טוב, עכשיו אין לך סידור לילד, תסדר'. את זה אי אפשר. מצד שני, באמת צריך לבוא וקראת אותה מטפלת ולהגיד לה: 'תקשיבי, יש עוד פתרונות חוץ משאת עכשיו תצטרכי לרוץ ולחפש לעצמך מחליפה, כשאת נמצאת במצב שהדבר האחרון שיש לך בראש זה למצוא מחליפה, איך אנחנו יכולים למצוא לה פתרונות של פיזור, של מחליפה שנמצאת אצל אחד מהזכיינים או אצל הרשויות המקומיות וכו' כו','שימצאו לך פתרונות ויאפשרו לך באמת להיות חולה, להיות בשמחה, לא בדברים רעים אלא גם בדברים טובים'.

אני מודה, בסוגיה הזאת לנו יש קצת קשיים בהבדל של ההפעלה בין הרשויות ולבין הזכיינים, כי זה לא כזה פשוט. מה שאני יכולה לבקש מזכיין לא תמיד אני יכולה לבקש מרשות. למשל, ההצעה של מנכ"ל "נאות מרגלית" שהם יעסיקו את המטפלות, תחשבי מה יקרה אם אני אציע את זה לעיריית ירושלים. אנחנו כן חושבים על הרעיון הזה, אבל זה דבר שבוודאי שהוא לא פשוט, שיש לנו פתרון שאפשר לבוא ולהגיד: 'בסדר, זה מקובל עלינו אפשר לעשות את זה'. זה דורש המון המון עבודה והמון שיקולים - - -

אני מבינה שזה דורש המון עבודה וזה דורש גם לחשב מחדש את העליות ואת מה שאתם נותנים לזכיינים, אל האם יש כוונה לשקול את זה?

התחלתי את הדברים בזה שאמרתי שכבר עשינו ישיבה אחת שבה קיבלנו את כל הדברים האלה ועם כן כוונה מלאה ואמתית שנשקול את כל אחד מהנושאים . זאת אומרת, אנחנו כן רוצים לשבת לשקול ביחד איך אנחנו מנסים פתרונות. כמו שאמרה נועה, גם לשלב הקצר וגם לשלב הארוך. אי אפשר לחכות לשלב הארוך כי אם נחכה לשלב הארוך אז בינתיים לא נפתור שום דבר. אנחנו נצטרך למצוא כל הזמן פתרונות ביניים לשלב הקצר וביחד עם זה לעבוד על השלב הארוך, כדי לנסות למצוא פתרונות לכל מה שעלה כאן. כל מה שעלה כאן אלו בעיות אמתיות, כל אחת ואחת זו בעיה אמתית. מערך השיקולים שיש הוא מערך פשוט וצריך ולבוא ולמצוא פתרון שבכל זאת יסתדר עם המערך מסביב: עם ההורים, עם הרשויות, עם המטפלות, עם - - -

את הבנת אותי למה אני שאלתי את זה בדגש למרות ששמעתי אותך בהתחלה? אני שאלתי כי הרבה פעמים נאמר לי שיש כוונה לדון בנושאים, וזה לא באמת מחייב פתרון בסופו של דבר. השאלה היא, האם יש באמת כוונה אמתית שבסופו של דבר לפתור את העניין המהותי, את הסוגיה המהותית שהיא בעצם הגדרת התעסוקה של המטפלות? אני לא באה להגיד עכשיו תתחייבי, אבל האם זה יותר מאו.קיי, ישבנו, שמענו ואנחנו נדון בזה, או שאנחנו גם רואים את הבעייתיות ואנחנו מחפשים את פתרון המתאים. האם תחמתם את עצמכם מבחינת לו"ז( לוח זמנים), למשל, אנחנו עושים עד סוף השנה שיהיה לנו פתרון או יש לנו מחשבה איך לפתור את הבעיה?

לא תחמנו את עצמנו בזמן, אני מודה. עוד פעם, כדי להחליט על שינוי המודל לגמרי, שינוי שאומר 'או,קיי, אנחנו כבר לא בעולם של עצמאיים, מעכשיו הזכיינים יעסיקו את כולם – זו לא החלטה שתתקבל במשרד הכלכלה. זו החלטה שבסופו של דבר תתקבל במקום בו מתקבלות כל ההחלטות של הדברים האלה. זה אומר, א', מול משרד האוצר. ב', מן הסתם גם בממשלה כי כל הדברים האלה זה לא בחדר שלנו לפתור אותם. אנחנו יכולים לדון בהם, אנחנו יכולים לשקול אותם, אנחנו יכולים להגיש המלצות. החלטה כזאת משמעותית ומהותית דורשת החלטה ברמת ממשלה, היא דורשת תקצוב – זה לא במגרש שלנו. כמובן שבמגרש שלנו זה לקיים את הדיון ולהביא אחר כך את ההמלצות עם כל הפתרונות האפשריים. אנחנו גם מוכנים לדווח לוועדה, אם את רוצה שנדווח אחת לכמה זמן, נדווח על ההתקדמות ונראה לאן הגענו.

או.קיי. תודה.

אני חייבת לך תשובה לגבי "עומרה". במסגרת השיקולים שדיברתי עליהם יש הבדל בין מצב בו מטפלת צריכה לצאת למשהו דחוף לא צפוי וכו', ככה הנהלים בנויים היום, לבין " עומרה" או אפילו כמו שציינה המטפלת כאן, החופשה שהיא רוצה לעשות במהלך השנה ולא רק לחכות לסוף השנה. אנחנו מנסים, עוד פעם, למצוא את האיזון, עוד פעם, כי אמרנו שמהצד השני יש הורים, יש ילדים, יד הכול. לגבי " עומרה" עשינו בדיקה, אנחנו עדיין שוקלים את זה ומנסים לראות איך אנחנו נוכל לאפשר את היציאה. הבנו שזה יוצא משהו של עוד שבוע ימים וכו' וכ'ו, לנסות לראות איך אנחנו פותרים את זה, לראות איך אנחנו נותנים מראש תשובה לכל מי שאינה מוסלמית ותגיד: 'אני רוצה ללכת לפה, רוצה ללכת לשם'. ברגע שנסגור, אני מקווה שתוך שבוע-שבוע וחצי נוכל לתת איזה פתרון.

אני מבקשת קודם כל שאנחנו עוד נדבר על הנושא הזה של " עומרה" כי אני חושבת שיש בעיה, הן לא יכולות לתחום את זה לשבועיים או 20 יום שניתנים להם באוגוסט'.

על זה דיברתי, לתת להן אפשרות לצאת במהלך השנה, לא בסוף - - -

אני יודעת. השאלה היא יותר, זה נושא שהוא בעיניי גם כן חשוב, כי מתארגנים בתקופות מסוימות, זה לא - - -

זה מה שבררנו ואמרו לנו שיש משהו כמו שלוש פעמים בשנה שמארגנים את הקבוצות.

זה נכון, והיא לא יכולה לקבוע כי זה עובר גם תאומים עם ירדן, כי זה עובר דרך ירדן וירדן נותנת רק תקופה מסוימת. אני חושבת שכדאי מאוד שנמשיך את ההידברות שהתחלנו אז כדי לעשות את זה.

משרד הרווחה, אני הבנתי - - -

אני רק הגבתי עניינית - - -

בבקשה רק את השם.

אני ורד כרמון. אני מפקחת ארצית לגיל הרך.

בעצם אנחנו לא הגורם הממשלתי שאחראי על ההפעלה ולכן כל מה שגלית פה, כממלאת מקום מנהלת האגף, בעצם אנחנו עובדים באותם תנאים וכן מקיימים ברשויות המקומיות וגם במטה כי להיות בדברים כולל השתתפות בדיונים על השכר.

אני יכולה להגיד שמבחינת ערכים וזכויות עובדים וכו', בהחלט הנושאים שעולים נראים לי מאוד עקרוניים. דיברנו עליהם גם בעבר גם אצל מנכ"ל המשרד. אנחנו בעצם כממשלה, כמשרד, לא אחראים על כל -- - ולכן אני לא אגיב על זה. על נושא של השתתפויות ההורים, זו סוגיה שהיא באמת מורכבת גם ברווחה, על זה התחלנו לקיים דיון. אנחנו ננסה ביחד למצוא לזה אילו פתרונות.

אני כן רוצה לומר לפרוטוקול, - - -

כן, אבל האם קיים מצב כזה שהרכזות - - -

אני לא אחראית על הרכזות - - -

דרך לחץ של העובדות הסוציאליות, מורידות - - -

רכזות הן באחריות משרד הכלכלה ואני לא מכירה דבר כזה - - -

אומרים שבשטח זה קיים.

שרכזת שיכולה לתת הנחה, אני מודה שזו הפעם הראשונה בחיי ששמעתי את זה. רשמתי לעצמי לפנות - - -

את יודעת, זה לא עניין שהיא יכולה, שהיא אומרת שהיא מחליטה, אבל הלחץ הזה מצד העובדת הסוציאלית ברווחה ומן מצד הרכזת שזאת משפחה קשת יום וזאת משפחה מטופלת ברווחה - -

אני אומרת שזו הפעם הראשונה. לא מוכר לי כזה וגם לא יכולה להבין איך היא יכולה להתערב בזה, ואיך היא בכלל יכולה להשפיע על זה. אני אשמח לשמוע את המקרים האלה - -

באופן גורף בכפרים ההחלטה למשל שהתעריף הוא לא יהיה 1,800 אלא 1,350.

הרכזת, מנהלת הרווחה.

אני אשמח לקבל את הדוגמאות כי זה אומר, זה חריגה מוחלטת מסמכות, זה חריגה מוחלטת מתנאי הסכם, זה חריגה מוחלטת. כלומר, זה לא כללי המשחק, גם כך יש לנו קשיים - - -

בגלל זה אני שואלת.

סליחה, בעיריית ירושלים הרכזות לא עושות את זה, אבל זה קיים. אני העברתי את זה בכל הלשכות במזרח העיר, שההורים רובם לא משתתפים במזרח.

על מה שאת מדברת אני יודעת, אבל זה משהו אחר, זה שהורידו להם - - -

אמרתי שהרכזות שלנו לא אומרות, אבל גם מבחינת מנהלי הלשכה כשאת באה ואת מתריעה על הבעיה הזאת ואת אומרת שזה לא צודק, כל אחד אומר שזה מה שההורים האלה יכולים לשלם, אז מה אפשר לעשות. אני גם מעבירה וגם העברתי בעבר את הדברים, זו התשובה שאני מקבלת.

אתן מבינות מה קורה במצב הזה שגם בירושלים וגם בכפרים, בעצם כאשר אתם קובעים את המחירים אתם בונים את ההכנסה של המטפלת על זה שההורים משלמים וההורים לא משלמים. אחת הסוגיות הקשות שעולות פה גם כן, זה דרך הגבייה מההורים. בעצם אנחנו משאירות את המטפלות שאין להן כל סמכות ברורה בקשר הזה עם ההורים, אומרות להן: 'אתן עצמאיות, אתן אחראיות על הגבייה שלכן' ובעצם זה נוגס מההכנסה שלהן.

עקרונית הזכיין אמור לעזור להן בגבייה. לדעתי הבעיה כאן היא הרבה יותר חמורה, זה בעיה שאומרת שהיא בכלל לא יכולה לבקש את הסכום הזה, כי אם היא תבקש אף אחד לא יבוא אליה בכלל.

גם זאת בעיה, גם הגבייה.

יש גם את הגבייה ויש גם את ההנחה הסמויה הזאת.

בדיוק. מבחינתנו היא יכולה להגיד לילד: 'אל תבוא בכלל, אם אתה לא משלם אל תבוא'. זה לא פותר לה את חוסר הילדים, אם אין ילדים אין לה עבודה. אם היא תנסה להגיד: 'תשלם את החלק שלי' אז הוא יגיד אני הולך ל - - -

זה בהתחלה. לא אני זו שצריכה להתחשב בזה. אתן צריכות להתחשב בזה, לא אני. בעצם אתם באים ואומרים: 'אלה המחירים, וועדת המחירים קבעה כך'. כאשר וועדת המחירים מחשבת את ההכנסות ואת ההוצאות, בינתיים הן נשארות עם ההוצאות בלי ההכנסות שקבעתם.

עקרונית, וועדת המחירים קבעה מחירים מקסימליים ואז כל אחד יכול להגיד שהוא גובה פחות, אבל המצב פה אומר שמישהו אחר אומר לה לגבות פחות או שהשטח כופה עליה לגבות פחות. שוב, אמרתי - - -

המודל שקבעתם בעצם כופה את עצמו, היא לא יכולה לקבוע. בעצם הרכזות עכשיו עושות את זה או הרשות המקומית עושה את זה.

לא. לרכזות אסור לעשות את זה. אסור, אני אומרת - - -

בפועל תגידי, איזה מנגנון יש לך עכשיו כשאת יוצאת מפה, תגידי לי אם יש מנגנון כדי שאני אהיה שקטה.

לרכזות בוודאי ש - - .

לבדוק איפה זה קורה.

אם אני אקבל את המידע אני אלך לבדוק באופן מידי. הרי מאיפה כל המנגנון של הזכיינים, מאיפה הוא הגיע? המנגנון של הזכיינים הגיע מזה שהרשויות עשו מה שנקרא 'מה שהן רוצות'. בנושאים של המשפחתונים, לקחו את הכספים, עשו מה שהן רוצות וכו' וכו'. באיזה שלב התעוררה המדינה ואמרה 'די, אתן לא יודעות לעשות את זה, אתן לא יודעות להפעיל את זה, אתן לוקחות את הכספים אליכן, לא צריך. ניקח זכיינים ואותם אנחנו נפעיל'. אם זכיין עושה דבר כזה יש לו גם פיצויים מוסכמים בהסכם וגם אני מסיימת אתו העסקה וגביית הערבות והכול. אם רשות עושה את זה, אני צריכה להגיד לה: 'גברת, אני מצטערת מאוד, למרות שאת רשות מקומית במדינת ישראל את המשפחתונים שלך אנחנו נעביר לזכיין'.

תגידי לי באופן הכי ברור, איך את מבקרת את עבודת הזכיינים?

אנחנו עושים בקרה שוטפת על כל עבודת הזכיינים דרך המפקחות - - -

איך?

יש לנו מפקחות. הרי האגף שלנו בנוי מיחידות שלנו, אחת מהיחידות השלמות, כולנו 50 איש, אבל יש לנו יחידת פיקוח שזה המפקחות המחוזיות שהולכות ועושות פיקוח על עבודת הזכיינים ועל עבודת הרשויות.

כמה מפקחות יש?

יש לנו 16.

16 מפקחות שמבקרות במשפחתונים?

מה שנקרא, מדגמית, כן.

מי קובע את המדגם?

אנחנו, יש לנו תמהיל פיקוח ובהתאם לצרכים עושים את זה. אם יש - - -

להגיד לך את האמת, בעייני הבקרה אמורה להיות, כאילו הבקרה הכי טובה, זה לשמוע ממנהלות המשפחתונים ולא מהרכזות ולא מהזכיין כי הם בעלי אינטרסים בעניין הזה. הם רוצים בעצם לזכות במכרז הבא, אין. השאלה, אתם נותנים מספיק תשומת לב, אני שמחה לשמוע שעשיתם את הפגישה הזאת, אבל אני מציעה שתעבירו את המידע על המקומות שיש בהם פטור למשפחות הרווחה. - -

זה לא רק הרווחה, זה באופן גורף.

זה באופן גורף, זה אפילו יותר גרוע.

השכר שלהן מתחת למינימום, כי הם לא מקבלות את תשלומי ההורים באופן מלא, או את רובו. זו תופעה מאוד מאוד רחבה, זה לא משהו - - -

זה קיים גם במעונות היום. זאת אומרת, את אותה תלונה קיבלנו גם לגבי מעונות יום במגזר - - -

זה הגיע מהמטפלות - - -

אני יודעת, אני רק מסבירה שזו תופעה. לא אמרתי את זה, אלא שזו תופעה שבאו וסיפור שגם במעונות היום הם גובים למעשה את ההשתתפות של הממשלה.

בסדר, אבל אני רוצה להגיד לך, ארגונים שמפעילים להם יש תרומות מחו"ל, הם מהווים מן גופים גדולים שיכולים ללחוץ על הרשויות המקומיות, או אני לא יודעת על מי. המטפלות האלה הן נמצאות כיחידות והן לא יכולות לעשות עם זה כלום. בסופו של דבר כשאומרים 'פנסיה' אומרים: 'הן היו צריכות לעשות לעצמן'. אבל הן בקושי מסוגלות לקבל כסף למחיה יום-יום ואנחנו רוצות מהן שתחשובנה. אני חושבת שכל מה ששמענו, אלא אם יש לך משהו להוסיף כי אני רוצה לסכם את הדיון.

אפשר לשאול שתי שאלות?

למה שלא תהייה לקיחת אחריות ממשלתית על גבייה מהורים בינתיים עד ש- - -

אני רציתי לסכם בכיוון הזה, אולי אחריות של הזכיינים והממשלה תכסה.

זה קיים.

מה קיים?

בהסכם ההתקשרות עם הזכיינים קיים סעיף מפורש שאומר שהם אלה שצריכים לגבות את הכספים מהורים שלא משלמים.

שנייה, שנייה. זה שהם שגובים, הם עוזרים?

זה לא נכון.

שנייה, תקשיבי לי.

אני רוצה שאת תדייקי. הם צריכים לעזור בגבייה?

כן.

או שהם צריכים לגבות?

רשום שם שהם צריכים לעזור למטפלת בגבייה.

לעזור זה לא לגבות. לעזור זה לא לגבות ולעזור זה לא! מה קורה ברגע שהם לא גובים?

אם את מטילה את הגבייה על הזכיין, כמו שאת מעבירה לו את הכסף ממשרד הכלכלה והוא ישלם אם הוא קיבל או לא קיבל כי הוא חייב לשלם. ברגע שהוא עוזר בגבייה, אם הוא לא גובה הוא ייתן את הכסף מעצמו. אני חושבת שגם בתנאים, להגיד לכם את האמת, ניסיתי בכל כוחי להגיע להסכם שחתמתם עם הזכיינים. אני לא קיבלתי את זה - - -

באמת? זה נמצא באתר. אנחנו נעביר לך.

אני אבדוק את ההסכם הזה. אני חושבת שדרך החוזה הזה אפשר לפרק חלקים בעייתיים במודל שקיים בתעסוקת המטפלות ולעשות משהו אחר. אני שמחה לשמוע שחלק מהזכיינים באים ואומרים: 'אנחנו מוכנים לבוא לקחת על עצמנו, בואו נשב ונתחשבן'. כאילו: 'איך נקבל על עצמנו'. אני אמרתי את זה ברגע שדיברנו. אמרתי שאם תבקשו מהם שהם יהיו אחראים על גבייה הם יגידו 'או.'קיי, אבל אנחנו נצטרך איזה אחוז או משהו מהגבייה'. אפשר לבוא ולהגיד, תמריץ לזכיינים: 'אתם תגיבו, תקבלו איזה סכום'. אני בטוחה שמטפלות שבינתיים לא מקבלות כלום תשמחנה על הסדר כזה.

אבל לדעתי זה לא פותר את הבעיה. זאת אומרת, אנחנו נשארים עדיין עם בעיה מאוד מאוד קשה שלמעשה השטח מכתיב שהיא תקבע תעריף נמוך יותר. את זה עוד לא הצלחנו לפתור ואנחנו נצטרך לשבת לנסות לראות - - -

אני חושבת שצריך לבדוק. אני רוצה לקבל באופן מדויק איך וועדת המחירים קובעת את המחירים.

רשמתי, אני אתן לך.

בנוסף לכך, אני חושבת שאנחנו חייבים לדרוש שינוי מהותי באחוז הסבסוד של המדינה, אם הנתח של ההורים המחושב בהכנסות ובעצם הוא לא מתקיים. יכול להיות שהממשלה צריכה לקחת על עצמה את הסבסוד ושתפצה על זה, שתיקח על עצמה גם את העניין של הגבייה ואז כל הגבייה תכנס אליה. הסבסוד יהיה אחר, אחרת זה בלתי אפשרי.

אני מברכת על זה שכבר יש את ההבנה שהמודל הקיים הוא בעייתי. אני מברכת על זה שאתם התחלתם את הישיבות עם הנציגים. אני מציעה, שלא לקיים את הדיונים האלה בנפרד בין "כוח לעובדים" והנציגות לבין הזכיינים בלבד.

עשינו ביחד.

עשיתם ביחד, מצוין, אז אנחנו באותו ראש.

אני מעודדת שזה יתקיים באינטנסיביות כאשר תנסו לתחום את עצמכם באיזה לוח זמנים, אחרת זה יתפרס עד אין סוף.

אני רוצה לקבל את המידע, אני מבקשת גם מהטפלות ו"כוח לעובדים" להעביר את המידע הספציפי על המקומות שיש בהם בעיות כולל איפה שיש. אני אעביר את המידע שקיבלתי על רשויות מקומיות שלא העבירו כסף למטפלות כבר חודשים. אני חושבת שהגיע הזמן לפתור את זה פעם אחת לתמיד, אז נטפל באופן ספציפי במקרים האלה.

אני רוצה בעוד שלושה חודשים לקיים עוד דיון בוועדה פה שבו חובת ההצגה של איפה הגענו בהתדיינות הזו המשותפת של המשרד, של הזכיינים ושל המטפלות תהייה מוטלת על משרד הכלכלה. כלומר, אתם תגיעו לפה ותגידו 'תשמעו, אלו המודלים שפיתחנו, אנחנו עדיין בבעייתיות במודל הזה או במודל הזה'.

אני אשמח, כיושבת ראש וועדה, לעבוד מולכם אם תצטרכו את העזרה שלי. אנחנו ניקח על עצמנו בוועדה לקדם את המודל הכי טוב שיכול להגיע לכדי כך, שיספק את המטפלות בזכויות הבסיסיות ביותר שלהן.

הייתי רוצה שאתן ,באמת החתירה העיקרית תהייה כלפי השינוי הסטטוס הזה מעצמאיות לשכירות. אם ההחלטה הסופית היא לא, אז בעצם אתם צריכים לשנות את כל מנגנון קביעת המחירים, כי זה הוכיח שזה לא מספק את המינימום של המינימום של המטפלות.

המודל של "אג'יק", הייתי רוצה לקבל מידע על מה המודל הייחודי הזה, מה סוד ההצלחה שלו ואיך תפתרו את הבעיה. אם אתם מדברים על פיתוח התכנית, אני יודעת שהם חושבים על לפתח אותה, כאשר על הבעיה העיקרית לא עניתם עליה, בעניין ההפרש בשכר, את מה שבעצם הורדתם מהסבסוד. הנה,: "שכרן השעתי של המטפלות יעלה מסך של 27 שקל ל-29" – הם היו מוכנים לחתום על הסכם כזה. אני מוכנה לתת לך את המכתב. בזמנו קיבלתי תשובה מכם על זה. אמרתם: 'אנחנו החלטנו להוריד את הסבסוד שהיה ואנחנו לא מחזירים אותו'. זה כל מה קיבלתי אז - - -

אני לא רוצה לענות מבלי לבדוק.

או.קיי. אני אעביר לך ואני מקווה שאקבל תשובה אחרת, כולל מה המודל ומה ייחודי במודל הזה. אולי זה יעזור לפיתוח המודל הכללי ולהביא לשינוי שאנחנו נרצה לעשות בנושא.

אני מודה לכולכן, אני יודעת שאולי לא קיבלתן תשובה מידית. אני מאוד מקווה שבכל הנושא של הזכויות היומיות או הבסיסיות שדיברנו עליהן תתחילו לקבל תשובות מיד.

תעדכנו אותי במה שקורה משני הצדדים. בעניין העקרוני, ידענו שזה לא ייפתר בישיבה אחת, אבל מה שטוב ,קיבלנו התחייבות שכן יעסקו בנושא הזה.

תודה לכולם. אני נועלת את הישיבה.

הישיבה ננעלה בשעה 12:50.