הכנסת העשרים

מושב שני

פרוטוקול מס' 148

מישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט

יום רביעי, ט"ו באדר א התשע"ו (24 בפברואר 2016), שעה 9:30

1. מנהל לא תקין בנושא ועדות סל תרבות, של חה"כ בן ראובן איל

2. התנהלות לא תקינה בעניין ועדות סל תרבות, של חה"כ חנין דב

3. סל תרבות ארצי, של חה"כ זנדברג תמר

4. התנהלות לא תקינה סביב ועדות סל תרבות, של חה"כ שלח עפר

חברי הוועדה: יעקב מרגי – היו"ר

מירב בן ארי

איתן ברושי

יוסף ג'בארין

עודד פורר

מסעוד גנאים

תמר זנדברג

דב חנין

יואל חסון

יוסי יונה

חיים הלפרין - מנהל היחידה לתכניות משלימות למידה, משרד החינוך

רחל מתוקי - מנהלת מחוז חיפה ואחראית ארצית על סל תרבות, משרד החינוך

עו"ד רות דיין מדר - מנהלת מחלקת חברה, ממונה תרבות, מרכז השלטון המקומי

חיה רשף - מנהלת תחום מכרזים ופרוייקטים לאומיים, החברה למתנ"סים

רן שפירא - מנהל סל תרבות ארצי, החברה למתנ"סים

ענת שפרלינג - יו"ר ועדת רפרטואר - קולנוע, סל תרבות ארצי

פרופ' פיליפ רנצר - יו"ר ועדת רפרטואר - אמנות פלסטית, סל תרבות ארצי

דר' רחל אלבק גדרון - יו"ר ועדת רפרטואר - ספרות, סל תרבות ארצי

עמיר סגל - חבר ועדת רפרטואר - ספרות, סל תרבות ארצי

דר' שלי אלקיים - אגודת היועצים החינוכיים בוועדת החינוך של הכנסת

דר' הילה דוד - מנהלת סל תרבות, עירית ראשון לציון

מוסא עבד אל רחמן - יו"ר ועד הורי אבו גוש

יונס מוחמד - יו"ר עמותת "אופקים" - אפאק לשלום ודו-קיום

רן גוואטה - מנכ"ל תיאטרון ע"ש אורנה פורת לילדים ולנוער

לרשימת השדלנים שנכחו בדיון – ראו בקישור זה.

מירב ישראלי

יהודית גידלי

ר.ל., חבר המתרגמים

1. מנהל לא תקין בנושא ועדות סל תרבות, של חה"כ בן ראובן איל

2. התנהלות לא תקינה בעניין ועדות סל תרבות, של חה"כ חנין דב

3. סל תרבות ארצי, של חה"כ זנדברג תמר

4. התנהלות לא תקינה סביב ועדות סל תרבות, של חה"כ שלח עפר

בוקר טוב. אני מתכבד לפתוח את ישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט של הכנסת. 24 בפברואר 2016, ט"ו באדר א' תשע"ו. הנושא על סדר היום: מִנהל לא תקין בנושא ועדות סל תרבות, הצעה של חבר הכנסת איל בן ראובן, התנהלות לא תקינה בעניין ועדות סל תרבות של חבר הכנסת דב חנין, סל תרבות ארצי של חברת הכנסת תמר זנדברג והתנהלות לא תקינה סביב ועדות סל תרבות, של חבר הכנסת עפר שלח. ויש לנו כאן גם את חבר הכנסת איתן ברושי שמַתמיד בוועדה, נמצא אתנו. חברי הכנסת המציעים, דב חנין ותמר זנדברג יגיעו, נתן להם את רשות הדיבור בהמשך.

הצעה לסדר לאורחים שלא מכירים את דיוני הועדה. אנחנו נפתח עם חברי הכנסת המציעים, ניתן להם להציג את זה בזמן סביר, לאחר מכן ניתן לנציגי משרד החינוך להציג וללמד אותנו מהו סל תרבות, מה זה, איך זה עובד, למי זה הולך ומה עושים עם סל תרבות. אין קריאות ביניים בוועדת החינוך ומי שרוצה לדבר יכול להירשם אצל מנהלת הועדה. בהמשך, גם כן, אפשר לסמן לי אבל בעיקרון, להירשם אצל מנהלת הועדה. חבר הכנסת דב חנין, בבקשה.

תודה לך אדוני היושב ראש. אנחנו היום מתכנסים לדון באחת הסוגיות החשובות. אנחנו מדברים על מפעל מדהים שקיים בארץ הזאת הרבה שנים והמפעל הזה, של סל תרבות, אחראי לזה שילדים, תלמידים ובני נוער, יכולים לקבל מיטב יצירות אמנותיות גם בפריפריה, גם במרכז, מפעל מרשים, מפעל חשוב ואדוני היושב ראש, אתה מפריע לי. תודה לך. אדוני היושב ראש, המפעל הזה נמצא בסכנה גדולה. אני לא מגזים במילותיי, המפעל הזה נמצא בסכנה גדולה.

אנחנו שמענו בשבוע שעבר את הופעתו של שר החינוך מר בנט, אנחנו קראנו גם את המכתב המאוד קשה, שהתפרסם היום גם בתקשורת, של חברי ועדות סל התרבות, שכותבים במכתב בין היתר כך "אנחנו, חברי וחברות ועדות הרפרטואר של סל התרבות הארצי, קוראים וקוראות לעצירת הצעדים החד צדדיים שנעשו, ללא שיתוף ועדות הסל וללא מחקר מקדים לבדיקת האפקטיביות של פעולת סל התרבות, והערותיו. לא הוברר מדוע יש לצמצם את פעולתן של ועדות מקצועיות, המגוונות מבחינת הייצוג ועובדות תוך שמירה על הוגנות ועל תקינות הליכי הבחירה. לא ייתכן שרפורמה כה משמעותית תוצא בלי שיתקיים דיון יסודי, מעמיק ושקוף עם אנשי המקצוע הפועלים בתחום". אני רוצה לומר לך אדוני היושב ראש, שאני לא זוכר מכתב כל כך קשה, אמירות כל כך קשות, של גורמי מקצוע, שמופקדים על תחום, ביחס למהלכים שמתרחשים בתחום שלהם, כמו המכתב הזה. אני רוצה להביא מדבריה של הסופרת-יועצת, כנרת רוזנבלום, שהיא חברה בוועדת ספרות והיא אומרת "מתוכננים שני צעדים שהם דגל שחור, מה שיקרה בפועל הוא שבעלי-אינטרסים וכסף יוכלו להשפיע דרמטית על התוכן שיקבלו תלמידי ישראל, בלי קריטריון איכותי". אני רוצה להסביר מהי הבעיה.

יש כאן בעצם שתי בעיות. בעיה ראשונה היא הקמת "ועדת הצנזורה העליונה", מה שהיה נקרא בטעות המסלול האדום. זו פגיעה בצבע האדום. הצבע האדום, לפי תורת הצבעים של גתה, לדעתי, זה צבע התשוקה. אנחנו מדברים על מסלול שחור - - -

הצבע האדום אצלי במושב הוא קריאת כיוון.

קריאת כיוון, אז זה לא צבע אדום, זה מסלול של צנזורה, בוא נקרא לו מסלול של צנזורה והצנזורה היא צנזורה פוליטית אידיאולוגית. השר, אגב, לא מכחיש את זה, הוא מודה בכך, הוא גאה בכך, הוא אומר: "תהיה ועדה שהיא תוכל לסנן, בין היתר, דברים שפוגעים ביסודותיה של מדינת ישראל" ויסודותיה של מדינת ישראל לפי השר בנט, הם לא יסודותיה של מדינת ישראל לפי שיטתי. יש ויכוח על מהם יסודותיה של מדינת ישראל והוויכוח הזה הוא ויכוח קשה ונוקב, שקיים בחברה הישראלית, אבל, השר בנט חושב שהוא מופקד על הפיכת מערכת התרבות ומערכת החינוך של מדינת ישראל, למערכת פוליטית-אידיאולוגית של "הבית היהודי", של מפלגת ימין קיצוני שחותרת ופוגעת בדמוקרטיה. המהלכים שלו הם מהלכים בכיוון הזה.

אני רוצה, אדוני היושב ראש, לומר לך לסיכום, המהלכים האלה הם מהלכים מסוכנים. אם אנחנו כבר מדברים על תרבות, אז אני רוצה להזכיר את אמירתו הידועה של טולסטוי, שכתב פעם ש"כל משפחה היא אומללה בדרכה" ולכן, אין אפשרות להשוות בהיסטוריה אבל אני לא משווה, אני מזהיר.

אני רוצה לספר לכם ולהזכיר לכם, איך נראתה צנזורה תרבותית בעבר. והיא נראתה גם כצנזורה תרבותית שהתחילה מתנועות שהתחילו משינוי חברתי. מה, האם אנחנו לא יודעים שבברית המועצות, שנולדה כתוצאה ממהפיכה חברתית גדולה, היה באיזשהו שלב - - - שהציע לעשות צנזורה של תרבות ועשה צנזורה של תרבות? האם אנחנו לא זוכרים בארצות הברית את מקרת'י, שעשה גם הוא צנזורה של תרבות? אגב, שניהם לא קראו לזה צנזורה של תרבות, הם קראו לזה "להגן על יסודותיה של החברה". גם - - - וגם מקרת'י הם פרקים שנזכרים לרעה בהיסטוריה של ארצות הברית ובהיסטוריה של ברית המועצות שכבר איננה. אנחנו לא רוצים לחזור למקומות האלה אבל אני לא רוצה ללכת רחוק, למה לנו ללכת רחוק, אדוני היושב ראש, למה לנו ללכת ל - - - ולמקרת'י, כשאפשר ללכת קילומטר מכאן, אדוני היושב ראש, ולראות את התערוכה שמוצגת עכשיו במוזיאון ישראל ונקראת "לילה יורד על ברלין", זו תערוכה שמראה איך נראית צנזורה תרבותית. התערוכה הזו מראה איך עם עלייתם של הנאצים לשלטון בגרמניה, הם ביצעו מהלך דרמטי של צנזורה תרבותית כנגד יוצרות אנטי-גרמניות - - -

תודה.

דרך אגב - - -

נסחפת קצת עם - - -

לא, לא, אני לא נסחפתי, אני מזהיר, אני מזהיר ואני אומר, ככה זה נראה. אגב, אני רוצה לומר לכם, כאשר בנו תערוכה בגרמניה של תרבות לא ראויה, תרבות לא פטריוטית, במינכן, הגיעו אליה מיליוני אנשים אבל, התערוכה של התרבות הגרמנית נכשלה כשלון חרוץ, כי אנשים יודעים להבחין בין תרבות ראויה לבין תרבות קלוקלת. עדיין, התוצאה של המהלך הזה היא תוצאה קטלנית. התרבות תחיה בסופו של דבר, למרות בנט ולמרות האנטי-דמוקרטיות הזו, הנזק הגדול ייגרם לחברה הישראלית, הנזק הגדול ייגרם למערכת החינוך שהיא של כולנו.

תודה. חבר הכנסת תמר זנדברג, שהיא המציעה השניה.

תודה רבה, תודה אדוני היושב ראש. אני רוצה לשים מיד את האצבע על שתי הבעיות המרכזיות ברפורמה החדשה בסל התרבות. הרפורמה הזו הוצגה גם על ידי בנט וגם על ידי חלק מאמצעי התקשורת- -- רב תרבותיות בפריפריה וגם הוספה של תקציב, כל אלה הם כמובן דברים מבורכים.

אבל – וזה 'אבל' גדול, יש כאן שתי בעיות מרכזיות שמעלות את החשש שמא זאת הייתה המטרה המרכזית של הרפורמה, וכל שאר הדברים, היתרונות, הם היו במטרה לכסות על שני מהלכים בעייתיים מאוד ועמד עליהם חבר הכנסת דב חנין. הראשון הוא יצירתה – בפעם הראשונה במערכת החינוך, של צנזורה פוליטית של יצירות, שעיני התלמידים לא יכולות לראות מסיבות פוליטיות אידיאולוגיות. אנחנו כאן בוועדה, אצלך, אדוני היושב ראש, קיימנו דיון בנושא "גדר חיה", כל המדינה רעשה בנושא ספר אחד שיצא מתכנית הלימודים המוכוונת, אבל נשאר כספר שתלמידי ישראל, לפי משרד החינוך, יכולים לקרוא אותו.

מותר.

מותר לקרוא אותו.

עדיין.

כאן אנחנו מדברים על יצירות שעל תלמידי ותלמידות ישראל יהיה אסור לראות. ומי יקבע את זה? עד היום בכל מסיבות העיתונאים, בשיחות סגורות ובשיחות פתוחות, נציגי משרד החינוך לא יכלו לענות על השאלה מי יקבע, מי יקבע מה מותר ומה אסור. אנחנו רק יודעים שאנחנו היום מייסדים רשימה שחורה של יצירות שאסור לראות. אני לא יודעת מה יהיה הקריטריון, אולי מצע "הבית היהודי", אולי חוק הלאום החדש, אולי חוקים אחרים שמתקדמים פה בבית, לא יודעת אבל, אנחנו יודעים שזה דבר שהולך לקרות ולראשונה, בתולדות מדינת ישראל ובתולדות מערכת החינוך. זה דבר ראשון.

דבר שני הוא בעצם פגיעה קשה מאוד במעטפת, בשלמות התרבותית והמקצועית של הפרוייקט המעניין והחשוב הזה שנקרא "סל תרבות", שבמשך עשרים וחמש שנה, התקדם עם ועדות מקצוע, ועדות רפרטואר – כפי שהן ידועות בשמן, שנותנות תכנית מובנית, לאורך השנה, של יצירות מגוונות מכל מיני ז'אנרים, מתיאטרון, מקולנוע, מספרות, מכל העושר התרבותי ומרכיבות איזשהו סל, שלפי שיקול דעתן החינוכי, המגוון והמקצועי, מציע לבתי הספר סל שנבחן בצורה מקצועית, שאנשי מקצוע מגוונים מכל הדיסציפלינות ראו אותו, חיוו את דעתם המקצועית, ובית ספר שנכנס לפרוייקט הזה שנקרא "סל תרבות" מקבל את הסל התרבותי הטוב ביותר לדעת אנשי המקצוע של משרד החינוך עצמו, שאנחנו מביעים את מלוא האמון בהם, אבל כאן אנחנו בעצם פותחים את השוק ועקרונות התחרות והתחרותיות של השוק החופשי יבואו לידי ביטוי גם כאן, כאשר האלמנט המקצועי של הסל הולך ומצטמצם, כוחו הולך ויורד והוא הופך להיות המסלול השולי במקום המסלול המרכזי.

וכאן, אם אני מחברת את שתי הבעיות האלה גם יחד, את הצנזורה ואת ההחלשה המקצועית של ועדת המקצוע וועדות הרפרטואר, אז אנחנו מקבלים את השילוב הפוליטי שאנחנו רואים, של שוק חופשי פרוע, יחד עם צמצום המרחב המחשבתי והביקורתי שהוצע לתלמידים, ואנחנו נקבל עושר תרבותי מאוד מאוד מצומצם, מצונזר, שבו מה שיוצע לתלמידים במערכת החינוך, ינוע בין הצגות בידור זולות ובין דברים שלא יעלה על הדעת לראות.

תודה.

זה מצב שמטריד אותנו מאוד ושהוא מסוכן. תודה.

תודה. אני מיד מעביר את רשות הדיבור לחבר הכנסת איתן ברושי אבל, אני רוצה לתהות, הרי הזכרת את הדיון על "גדר חיה". ב"גדר חיה" נוכחנו לדעת שהמרחק בין ההצהרות של השר במסיבת העיתונאים ובאולפן הטלוויזיה, לבין המציאות היה גדול. יכול להיות שאני נוטה להבין למה זה היה, יכול להיות שאני שומע דברים לכאורה, אני שומע את חבר הכנסת דב חנין וגם אותך ולכאורה, יש פה תמונת מצב קודרת שצריך לברר אותה, אני רוצה להאמין שניווכח – והלוואי וניווכח שאכן, הפער בין ההצהרות לבין המעשים בפועל יישאר כמו עם הספר "גדר חיה" - - -

אל תדאג לו, אפילו היום, הוא עדיין best seller, רק טוב עשה לספר הזה, כי אף אחד לא שמע עליו עד שזה לא קרה.

בסדר, תודה, מירב - - -

גם היום הסתכלתי - - -

אני מקווה, אני מקווה שאנחנו לא עם רשימות שחורות ולא עם - - -

איפה, זה רק יעשה טוב לדעתי.

ולא רק זה אבל נשמע את זה אחר כך. בבקשה, חבר הכנסת איתן ברושי.

אדוני היושב ראש, חברי הכנסת והגורמים שמשתתפים. קודם כל, אני יודע מה זה 'סל תרבות' ומכיר אותו ובעיקר מעריך אותו. אני חושב שקודם כל, סל תרבות הוא חשוב, אני גם סומך שבתוך מחלוקות שקיימות, הבחירה המקצועית, יש לה חוט שידרה, היא לא לגמרי משוחררת מהבעת דעה ולפעמים גם כדי להתעקש עליה, ואני רוצה רק לומר לך גם כחלק מהקואליציה, שלפעמים נדמה שהממשלה פועלת כאילו 'אין מחר', יש איזו תחושה, סליחה - - -

ברוך הבא.

תודה רבה.

יש איזו תחושה בכמה תחומים, שהממשלה פועלת כאילו 'אכול ושתה כי אין מחר' - - -

נמות, תגיד. כך הפתגם אומר.

לא, אני לא אומר עד כדי כך, אתה יודע, אנחנו יְראים. מה שאני אומר לממשלה ולקואליציה: כנראה שלא יהיו בחירות מחר ותשאירו משהו גם לעוד יום יומיים. מה הבהלה הזאת? מה אתם קמים כאילו עם איזה תיאבון, שמה שלא תעשו מחר – לא יהיה. אני אישית, איש ביצוע כידוע אבל, נדמה לי שלפעמים, מרוב מהירות ומרוב איזה חיפזון יכולות להיות תקלות אפילו בתפיסה.

דבר שני, יש פה אולי, אדוני היושב ראש, תחרות, בין שרת התרבות והספורט לבין שר החינוך; הם מתחרים מי יותר קיצוני. בסופו של דבר, אין משהו בסל תרבות שלא עבר את שרת התרבות, מי שמכירה את הנושא. הרי היצירות בתחומים שבהם סל תרבות מופיע בפני התלמידים, הן של אמני ישראל, יצירות שקיבלו תמיכה ממשרד התרבות, עברו את הקריטריונים, אני מניח במאה אחוז את מה שאני אומר, כמעט מאה אחוז, אולי מאה אחוז ופלוס, ומי שמופיע, אם זו תזמורת או הצגה או כל דבר, זה מגוף שהוא מוכר, הוא רשמי, הוא אפילו יכול להיות התיאטרון הלאומי כמו "הבימה" או משהו כזה, או סתם תיאטרון לאומי, על ההבדל נדבר בפעם אחרת. הגוף הזה מקבל תמיכות מהמדינה והנה, הוא בא להופיע בפני תלמידים אבל זה לא סתם "למלא שעה" אלא זה חינוך לתרבות ואמנות, זה חינוך להיות צרכני תרבות כשהם יהיו בוגרים. זו תשתית. סל התרבות הוא תשתית.

ומי מופיע – אמני ישראל ודרך אגב, כשמדברים על מצוקת האומנים, סל תרבות הוא גם מקור כספי ליכולת הקיום של האמנים והיוצרים שכידוע - - -

עידוד היצירה.

עידוד היצירה והיוצרים, שכידוע חלקם לפעמים, ראינו גם לאחרונה, על סף יכולת קיום ולכן, סל התרבות הוא חשוב והמגוון הוא חשוב. אני לא הייתי אומר את המילה צנזורה, כי יכול להיות שהיא עושה את הדיון הזה פשוט מדי. דבר אחרון, יש פה אלמנטים כאלה אבל לפי דעתי זה מחייב דיון יותר ארוך מאשר "לקום בבוקר ולהודיע".

משפט אחרון גם לחבריי וגם לשר החינוך, שהוא מדבר כל הזמן על דבר שאני קונה אותו גם כמי שהיה ראש רשות, אוטונומיה של בתי הספר, סמכויות של בתי הספר, אי אפשר להגיד שהמנהלים, והוא אומר: אני נפגש עם כל המנהלים והוא צודק, המנהלים הם יחידת הקצה שהיא קובעת את איכות החינוך וגם אם תרצו, את כל מה שמסביב, אבל אי אפשר להגיד שמנהל הוא כל כך חשוב עד כדי כך שהוא לא יכול לקבוע את הרפרטואר עם הצוות של בית הספר ואפילו עם ועדת ההורים, ולכן, אני אומר - - -

אבל אחרי הרפורמה - - -

סליחה, סליחה, אחרי הרפורמה זה יהיה, רגע, תנו לו, רגע.

רגע, רגע - - -

אם היית מכיר את הרפורמה היית מדבר אחרת.

חבר הכנסת איתן ברושי, מירב, מירב, מירב, מירב, מירב.

אני מאוד - - -

מזל שיש אותךָ - - -

תמר, מירב. אני מדבר, לא, לא, לא, מירב, תמר, את אוהבת את - - - האלה, איתן, חכה, מירב, לא. לחכות. חכו רגע, אני אמרתי לאורחים שלי שאין פה קריאות ביניים, אין פה קריאת ביניים בוועדת החינוך, אין, הנה, עובדה שתשעה חודשים אנחנו מסתדרים עם זה. כשתמר פה קשה לי יותר אבל היא מסתדרת בסוף, קשה לי אתכן. את ומירב, נכון, את ומירב. מירב, מירב, אני מבקש, רגע. איתן ברושי הקשיב בסבלנות.

אני רוצה לסיים.

רגע, רגע, יש זמן, איתן, איתן, חבר הכנסת ברושי הקשיב קשב רב לדוברים הקודמים ואל תפריעו. אנחנו רוצים גם לשמוע את בעלי המקצוע, רגע, רגע, רוצים לשמוע גם את בעלי המקצוע, כל חבר כנסת לוקח חמש, שש דקות ואני נדיב היום, לא יודע למה זה בא לי אבל, בסוף, אני רוצה לשמוע את העיקר כי פה, אני אומר לכם את האמת, ולא אומר את זה בזלזול, האמת שהפסקתי להתרגש מהצהרות בומבסטיות כי בסוף, במציאות, במציאות, צריך לרדת לשורות הקטנות לבדוק את האמת.

אתה מכיר את הסיפור על - - -

רגע, רגע, אין לי את הכישרון הזה לדיון היפר-אקטיבי ולא, את לא מפריעה לי, תן לי, תקשיב - - -

עוד לא שמעת את הרפורמה.

גבירתי, גבירתי - - -

שמענו את שר החינוך, במסיבת עיתונאים.

לא, אדוני, אדוני - - -

הוא לא מכבד את זה מספיק אפילו כדי לבוא ולהסביר - - - הוא מעדיף את התקשורת. זה חלק מהגישה האנטי-דמוקרטית שלו.

האם את רואה מה את עושה? שאקרא אותך לסדר? אני לא פותח דיונים נוספים. תודה, תודה, חבר הכנסת דב חנין, תודה. איתן, אני מסיים, רבותי, רבותי, אני לא מתרגש מהצהרות כי בסוף בסוף בשורות הקטנות מסתבר ש"השמים אפילו לא נעו לכיוון שלנו והם לא בכיוון נפילה" אבל, הלוואי ואני איווכח ככה, אני אומַר דברים בסוף. לכן, אני מבקש, איתן.

משפט אחד.

חברי הכנסת הבאים לא יותר מדקותיים וחצי.

רציתי לומר, מירב, בהתייחס לרפורמה, שבעיניי, גוף שמקבל תמיכה מהמדינה והיצירה שלו עוברת את הכללים של משרד התרבות הוא כבר לא צריך רפורמה, הוא יכול להיות גוף שמופיע בפני בית ספר, כפוף לשיקול של ההנהלה, המנהלים וההורים. בעיניי, צריך פחות לקבוע את הגבולות, אלא להרחיב את הגבולות ולאפשר הרבה יותר גמישות ופחות להתערב. זה מה שרציתי לומר, לא נחוצה רפורמה, נחוצה תפיסה אחרת.

תודה. יואל, בבקשה.

אדוני היושב ראש, חברי הכנסת. תראו, אני חושב שהבעיה כאן היא לא – ובטח כשנקבל כאן הסברים מדרגי המקצוע, תמיד הגבוה מעדכן את דרגי המקצוע ואז הם מסבירים ומנסים לשכנע שהכול נעשה על פי כללים, על פי - - -

לא, יש כאלה שיבואו לומר שזה לא נעשה על פי כללים, צריך לתת להם לדבר פה.

אני מדבר על נציגי משרד החינוך ועל סטנדרטים מקצועיים, תראו, השר אמר, באחת מההצהרות שלו –והוא מצהיר הרבה בלי עין הרע, הוא בא ואמר ש"תהיה פסילת יצירות אמנות משיקולים פדגוגיים- ערכיים של התאמה לערכי המדינה". ערכי המדינה. מי קובע מהם ערכי המדינה?

זו השאלה.

מי קובע מהם ערכי המדינה? באמת אני אומר.

זו השאלה.

זה תרגום מאיטלקית - - -

אולי במערכת הבחירות הבאה, לצד פתקי ההצבעה של המפלגות, נשים גם "פתקי ערכי המדינה" ושהציבור יחליט מהם ערכי המדינה. מי קובע מהם ערכי המדינה? מי קובע? האם השר? מה, המדינה זה אני? השר בנט, המדינה זה אני? האם הוא קובע את ערכי המדינה? חיכינו לנפתלי בנט מקום המדינה ועד היום, לא, הם לא בחרו - - -

מירב, לא, את הולכת לדבר מיד אחריו. מירב.

ממש לא - - -

אפילו המפלגה שלך התחילה - - -

אתם - - - שבחרו בהם, צריך להתמודד עם המציאות.

מירב, אני מבקש, את הולכת לדבר. אל תפריעי לו.

לא, זה בדיוק העניין. וחבל שאת מפריעה לי. זה בדיוק העניין. חברים, מדובר במערכת החינוך של כולנו, בילדים שלנו, זה לא איזה משחק פוליטי, זה לא איזה שר שיכול 'לעשות סיבוב' על הילדים שלנו, על מערכת החינוך שלנו. ואני חושש מאוד, אני לא יכול לבוא בטענות לאנשים פוליטיים, אני אחד כזה ולכל אחד יש את המאוויים ואת הרצונות והכול בסדר, אבל, אני רוצה ומצפה שגם עליי, גם על כולנו, יהיו, מה שנקראים, איזונים ובלמים. ואני חושש אדוני, זה המשפט האחרון, שדווקא הפעם הזו, בניגוד לפעמים קודמות שהייתה תחושה של יותר בקרה, גורמי המקצוע במשרד החינוך מורידים את ראשם. חוששים, לא מדברים, ראינו את זה בדיון פה של אותו ספר מפורסם וראינו פה אנשים מגמגמים ועומד פה שר חינוך ואומר: "ערכי המדינה". מי יקבע את ערכי המדינה? מי יבקר ומי יפקח? והוועדה חייבת - - -

תודה. באנו לברר היום איך זה הולך לעבוד. בבקשה, מירב.

תקשיבו, אני יודעת שיש כאן הרבה דברים ואני רוצה להגיד שמי שמגדיר את עצמו כח"כ חברתי, לא יכול לעמוד מנגד העניין הזה של סל התרבות הזה, כי הרי מה שעושה סל התרבות החדש, הוא בסך הכול מתקן עוול, ובוא אני אסביר לך למה. שנים, שנים שרק מאה ושתיים רשויות קיבלו. עירית חיפה –ועשיתי על זה שיעורי בית, קיבלה אלפי שקלים אבל ילדי שדרות לא קיבלו וילדי רהט גם לא קיבלו, ומועצה אזורית גולן לא קיבלה, למה? מי מחליט - - -

אף אחד לא - - -

סליחה, קודם כל, סל התרבות היה - - -

השאלה היא מה הם יקבלו.

יואל, יואל.

סל התרבות במדינת ישראל היה סל סגור ל-102 רשויות, עשתה בשכל ההחלטה של השר כי נכון להרחיב לכולם.

דבר שני, במהות, המנהל יחליט ולא הועדה. וסליחה, המנהלים יחליטו. כשלוקחים תכנית למנהלים, אז אתם צועקים למה, כשנותנים סמכויות למנהלים אתם צועקים למה, אז קבלו החלטה.

דבר שלישי, משהו אחד, בוא, אני אתן לך נתונים, לוד קיבלה עד היום 89,000 שקל, היום, אחרי סל התרבות החדש היא תקבל 270,000 שקל - - -

השאלה היא על חשבון מי.

רגע, רמלה, שקיבלה 129,000 תקבל גם היא 270,000 שקל, ולא דיברתי על המיגזר הערבי.

רגע, שאלה, ובמיגזר החרדי לא קיים? רגע, רגע, מירב, תתייחסי אליי.

גם במיגזר החרדי.

רגע, את למדת את זה לעומק.

אתה יודע, לגבי ההתנהלות עכשיו, קודם כל, אין רשימה סגורה יותר, אין רשימה סגורה.

אין רשימה סגורה?

אין רשימה, הרשויות יוכלו לבחור.

אין רשימה שחורה?

אין רשימה שחורה. אדוני היושב ראש, אתה יושב ראש ועדת החינוך, לא סגורה ולא שחורה, כולם יקבלו. רגע, זה יפה, ואפשר להגיד, רגע, רגע - - -

מירב, את לא מעודכנת - - - מסרים של שר החינוך.

50% מהמופעים הלאומיים נפסלו. אני רוצה לדעת למה נפסלה ההצגה של "חסמבה"? אני רוצה שיגידו לי למה "אח יקר", על אותו אדם - - -

תלוי מי הפוסל.

סליחה, הועדה. "אח יקר" שמדברת על לוחם שנפל במלחמת יום כיפור, נפסלה. מילא, זה נראה להם אולי יותר מדי מיליטנטי אבל חסמבה? למה לפסול את ההצגה הזאת? אבל, הכי הכעיס אותי, בשיעורי הבית שעשיתי - - -

מירב, תורידי את הטונים. תראי את הסדרנים, נבהלו.

הם מרוצים. "עופר ודקל", שניה, אני רוצה לדבר על "עופר ודקל", שהיא הצגה, אדוני היושב ראש, אתה מקשיב? אני אדבר בשקט, "עופר ודקל" היא הצגה, שמע יואל, שהשחקנים בה הם בעלי תסמונת דאון, גם היא נפסלה, נכון שהיא נפסלה? יפה, אז היא נפסלה והיום, בסל התרבות החדש היא תוכל לחזור ולעלות.

לא, אני לא מאמין לך. יכול להיות שבנט עושה דברים טובים.

שמע, מה שמפתיע הוא – וזה מאוד קשה לשמוע את זה כאן אבל, אני רוצה להגיד משהו אחד. ההצגה הזאת, עם בעלי תסמונת דאון, כן תוכל להגיע לבתי הספר עכשיו אבל היא לא יכלה להגיע לפני סל התרבות החדש ומבחינתי זה חשוב. מילה אחרונה לסיום, אני מאוד - - -

מירב, גם "אח יקר" וגם "עופר ודקל" היו בסל.

ונפסלו.

לא, לא נפסלו.

למה את אומרת דברים לא נכונים?

למה את אומרת דברים לא נכונים?

טוב, אנחנו נברר את זה, תמר, תמר.

את טועה. אומרת לך, לא.

"עופר ודקל" היו בסל.

ולמה נפסלו?

הוציאו אותם.

הוציאו אותם. אל תגידי דברים שאת לא יודעת.

תודה, תודה.

אני רוצה רק לסיים.

תודה. מירב, לסיים.

זאת לא הנקודה.

היא לא מאמינה לי, לךָ היא תאמין.

זאת לא הנקודה. - - - מסך עשן - - -

רבותי, אני אעצור את חברי הכנסת, אני אעצור, לסכם, לסכם, בבקשה.

לא הפרעתי - - -

מן הרגע שנכנסת לא סתמת את הפה לרגע. תלמדי לסתום את הפה.

את לא תסתמי לי את הפה.

את תסתמי.

אבל את לא - - -

אם - - -

תמר, תודה, מירב. תמר, תודה.

אני אהיה שמחה אם אני - - -

איזה מקום - - -

לא סותמת את הפה לרגע ואז את - - -

ומי שמדברת, זו את שחרוטה על דגלה מדיניות סתימת הפיות. אני רוצה לומר משהו אחד, אני רוצה לומר משהו אחד. אי אפשר שכל פעם שיש החלטה של שר החינוך, אז ישר "זו מדיניות", "אין דמוקרטיה", עברנו את ה'סרט' הזה עם - - -

תקשיבו למירב כי - - -

ששה הפרופסורים שהתפטרו במחאה על החלטה שלהם - - - . אז אדוני היושב ראש, לא הכול פה סתימת פיות, יש כאן החלטה ואני עומדת מאחוריה.

זה לא - - -

יואל, יואל, יואל, לא, אני רוצה לנהל דיון, יואל, אני רוצה לנהל דיון. מירב, תודה. מירב. מירב, תודה. מירב. לא, לא, תמר. תמר, ומירב, נו, בחייכן, מירב, את סיימת לדבר. חברי הכנסת, חברי הכנסת, אני לא רוצה להפסיק כאן את חברי הכנסת לפני חברי הכנסת הערבים, הנה, אני נותן, הנה, אני אומר לכם, אני נותן למסעוד גנאים, אחרון הדוברים בסבב הזה של חברי הכנסת, אותך לא, מה לעשות, הייתי צריך לעצור.

אמרת שאתה לא רוצה להפלות חברי כנסת ערבים.

אז אני נותן אחרי הסבב הזה, אמרתי. האם את זה לא שמעת? מירב, מירב, אסור. אתה רוצה לדבר?

כן, כן.

לגופו של ענין, ארבע דקות.

תודה, אדוני היושב ראש.

מירב מדברת עשר דקות - - - וכשמגיעים אלינו אז "לא צריך לדבר".

אין בעיה, - - - לא מקופח בוועדה הזו.

אני שקט ואני מקשיב.

בבקשה, אדוני.

אני למדתי בהתחלה לברך ואחר כך אם יש ביקורת אז - - -

אני אומר לחברי הכנסת, מרגע זה, ואני חוזר בי, בעקבות הביקורת שלכם, אני אתן לחברי הכנסת המציעים לבד לדבר ולחברי הכנסת האחרים שיבקשו רשות דיבור – בהמשך. תודה. כנראה שלהתנהל עם כל צורה אחרת זה לא נכון ולא צודק. בבקשה, אדוני.

תודה, תודה רבה. אני קראתי את המתווה, גם קראתי עליו, יש דברים שהם באמת דברים טובים, אין ספק, להגדיל את התקציב, לפתוח את המועדון לכל הרשויות, העמקת התיקצוב הדיפרנציאלי, מתן קצת עצמאות, אוטונומיה – כמורה לשעבר וכרכז חינוך חברתי שהייתי, זו העבודה שלי, זו העבודה שלי, זה דבר טוב מאוד אבל, יש דברים שצריך לבקר אותם, כמו, אני אמרתי את זה, אחד, למשל, "במקרים בהם הועברו תלונות באשר למופעים" ושתיים, שיש איזו ועדה שתחליט.

הדבר החשוב ביותר לפי דעתי הוא העניין של הקמת ועדה לפסילת יצירות אמנות, לכן, אני רוצה לשמוע את משרד החינוך. אם זה נכון ולאור הניסיון של העבר, לגבי פסילת מופעים או יצירות אמנותיות, כפי שאמרתי לשרת התרבות מירי רגב, נכון שהתקציבים הם הגוף של התרבות אבל הלב והרוח הם חופש הביטוי וחופש היצירה, ועל זה צריך לשמור.

תודה. אני עוצר רגע, כי כל שניה נכנסים חברי כנסת וכך לא אפתח את הדיון, אז אני פותח את הדיון כרגע. אני רוצה, משרד החינוך, תקשיבו, אני, מה לעשות, ממרומי גילי באמצע החיים שלי, שואלים אותי ואני חוזר על זה, תשמעו את זה עוד הרבה פעמים בדיון, כששואלים אותי 'מה שלומך' אז אני אומר 'ברוך השם' - - -

אתה בשליש החיים.

אל תגזים, תוחלת החיים שלנו לא מעטה אבל שליש? כששואלים אותי 'מה שלומך' אז אני אומר 'ברוך השם' אבל, כששואלים אותי 'מה נשמע' אז אני אומר 'תלוי איפה אתה שם את האוזן', אז משרד החינוך, מהו סל תרבות, מה היה עד היום, מה השינויים, מה הולך להיות, שמעתי כאן טענות, חששות וחרדות. אני רוצה לשמוע. אני, בשונה מחברי הכנסת האחרים, לומד. אני כל החיים שלי לומד. בואו, תלמדו אותי מהו סל תרבות, מה היה עד היום ואם מישהו צועק 'איי' הרי כואב לו אבל השאלה היא, הרי לא תמיד מי שצועק 'איי' צועק בצדק, אז בואו נראה.

ואני מאלה שחושבים שהמדינה שלנו התנהלה יפה שבעים שנה אבל, היא יכלה להתנהל עוד יותר יפה ועוד יותר טוב וצריך שינויים. ולאחרונה אנחנו עדים למצבים בהם אנשים צועקים 'איי' כשמישהו קצת רוצה גם ליהנות מן העוגה שלהם. ההשכלה הגבוהה נעשתה מונגשת גם לאוכלוסיות אחרות אז היה מי שמשך "הנד ברקס", כי כשמזיזים אותו אז יש צעקה וכנ"ל בדברים אחרים.

יש את "החשוד האוטומטי" ואני לא מנכה את שר החינוך אוטומטית אבל יש את "החשוד האוטומטי" שנאמר עליו "מה פתאום, מה פתאום הוא נוגע? אני לא מבין, מי אתה שאתה נוגע בסל תרבות? רק לקבוצה שלה מותר לגעת בסל התרבות" אז בואו נראה אם זה אכן כך. אני נגד כמו שהייתי נגד קודם ואנחנו בוכים על משילות, משילות, משילות. יש מי שבוכה מן האופוזיציה שראש ממשלה מאופיין בזה שהוא לא עושה כלום עד שקורה משהו, וכשסוף סוף יש שעושים אז צריך לבקר אותם, לראות אם עשו כמו שצריך, בדרך הנכונה, אז בואו נראה, משרד החינוך, ספרו, בבקשה, מי שמדבר ממשרד החינוך יציג את עצמו ואת תפקידו. ברשותך, רגע, הטי אליכם את המיקרופונים, הציגי את עצמך.

רחל מתוקי, מנהלת מחוז חיפה ואחראית מטעם ההנהלה על סל תרבות ארצי. אנחנו, ברשותכם, נציג - - -

כמה זמן את אחראית על סל תרבות ארצי?

שבע שנים.

לא חדשה ולא מ"הבית היהודי".

ולא פוליטיקאית. אני רוצה ברשותכם לומר, אנחנו נציג את המתווה של סל התרבות אבל, מה שחשוב יותר זה להציג את העקרונות שמובילים אותנו בכל העבודה שלנו עם מערכת החינוך, בעת הזאת, שמדברת על יותר אוטונומיה למנהלים. סל התרבות הוא חלק מזה. חשוב לי שתהיו סבלנים, תלמדו את סל התרבות ואני אחר כך ארחיב.

חיים הלפרין, מנהל פדגוגי.

גם עושה את סל התרבות.

הוא מסכן, בעוונותיו, הוא עוסק רק בזה.

כשמישהו עושה משהו אז אומרים לו: בוא תעשה גם וגם וגם.

בבקשה.

התהליך שאנחנו במשרד עברנו עם הסל הוא תהליך מאוד ארוך, מורכב - - -

מי זה היו"ר של סל התרבות? יש יו"ר לסל תרבות?

היא אמרה לכם כרגע, מנהל הסל נמצא פה.

רק רגע, בסדר - - -

תסבירו שוב מה הסל - - -

רגע, לא, לא, לא, את לא מפריעה, רגע, סליחה, לא. לא. תהיה קשוב אליי, אני מנהל את הדיון, יש לך רשות דיבור – דבר. אתה לא עונה לשאלות.

התהליך שאנחנו עשינו עם הסל הוא תהליך ארוך ומורכב, של למידה, גם פנים ארגונית וגם חוץ ארגונית, התייעצנו עם כל מי שיש לו נגיעה לסל הזה, עם רשויות שנמצאות בסל וגם עם אלו שלא נמצאות בסל, ובמהלך השנים האלה התבררה תמונה שאני רוצה להציג אותה. אחד, השאלה הבסיסית שכל אחד שואל את עצמו היא, מדוע מדינות משקיעות בכלל במופעי תרבות? בשביל מה? יש משרד החינוך, ישקיע בחינוך. יש משרד התרבות שיעשה את התרבות. נאמר לפני רגע - - -

מה אם הם משרד אחד?

זה לא משנה אבל בהיבט הזה - - -

הועדה נשארה.

בהיבט של: מה פתאום מערכת החינוך תומכת במופעי תרבות? שאימא או אבא ייקחו את הילד שלהם אחר הצהרים והוא יראה תרבות. התשובה היא בעצם נדנדה שהיא בין שני צרכים, שצריך לשים אותם על השולחן ויש מתח ביניהם. כל פעם צד אחד עולה. יש כיוון שמדבר על זה שהמטרה היא לצמצם פערים בצריכת תרבות, כלומר, אנחנו רוצים שגם ילדי קריית שמונה ושדרות יראו מופעים מיוחדים, כמו ילדי רעננה ורמת גן. זה כיוון אחד.

את זה עושים פשוט באמצעות - - -

תמר. מירב. תנו לו, סליחה, לא, תמר, הוא מציג כרגע מצגת. עוד לא סיים. אני עוד לא הבנתי, את הבנת? תראי, היתרון שלך שעשית שיעורי בית, אני באתי לכיתה בלי שיעורי בית, אני רוצה ללמוד.

בשביל זה אני - - -

תני לי ללמוד בבקשה, יש עוד אחרים שרוצים ללמוד.

אדוני היושב ראש, אתה יודע, כל החיים, בשביל להוסיף כסף לרמלה וללוד, לא צריך לשנות - - -

לא, את לא פותחת דיון, אני לא מקשיב לך.

למה לא הוספתם - - - לסל?

סלח לי, סלח לי, סליחה, לא, את לא תפריעי לי, לא. אתה מבין? יצא המרצע מן השק. אבל היא שאלה ולא הקשבתי לה. בבקשה תמשיך עם המצגת.

אני רוצה להמשיך עם עוד נתון אחד מהותי לגבי העניין הזה, כי זה לא רק צמצום פערים בהיבט של הוספת כסף לרשות חלשה על חשבון חזקה או בנוסף לה, אלא, ברגע שאתה הולך לכיוון הזה זה אומר שאתה צריך להגדיר מהו מופע איכות או מופעי האיכות שילדי רעננה-רמת גן צופים בו, ואותו אנחנו נביא לשדרות ולקריית שמונה, כל אחד במקומו, או לרהט או לכל מקום אחר, גם לאוכלוסיות החלשות ואז, בעצם, בשביל זה אתה צריך שגופים מקצועיים יגידו מהו מוצר איכות, מה זו איכות - - -

אבל מה זה - - -

כתוצאה מזה החלפתם את הגורמים המקצועיים, במקום לחזק אותם.

רעננה והגופים - - -

זה לא מה שאמרתי.

זה לא מה שהוא אמר.

בשביל לדאוג, אני חוזר, בשביל לדאוג לכך שמופע איכות יגיע לא רק לילדי המסוגלים אלא גם לילדי הפחות מסוגלים, בעצם אתה אומר: אני רוצה מומחים שיגידו לי מהו הדבר האיכותי שרואים המסוגלים שמסוגלים לשלם, ואותו - - - לאלה שלא מסוגלים. זה הכיוון הזה. ולכן, תחתיו, רגע, תנו לי להוביל את המהלך הזה עד הסוף, בונים ועדות רפרטואר מקצועית שעושות את העבודה נפלא, בוררות מופעים איכותיים על פני מופעים בינוניים ופחות טובים, והם נכנסים תחת הכותר הזה של "מופע איכות" שאנחנו רוצים שילדי הלא מסוגלים יוכלו ליהנות ממנו, כמו ילדי המסוגלים. זה הכיוון הזה.

הכיוון השני, שהוא מאותו צד בנדנדה - - -

שאל.

ממה מורכבת ועדת הרפרטואר? - - - האם היא נותנת ביטוי למימד הרב תרבותי?

בוודאי, בוודאי, בוודאי, ועדות הרפרטואר, כל אחת בתחומה - - -

הוא יראה בהמשך המצגת. בהמשך המצגת יהיו לנו שאלות. בוא, אתה, אתה מציג מצגת? אז לא על כל שקף הרצאה של רבע שעה. סליחה, אתה לא אתי, אני לא רוצה רבע שעה הרצאה על כל דבר, אז תציג את המצגת, תריץ אותה, את ה'אני מאמין' בהמשך נפתח אותו ונברור את מה שאנחנו רוצים. אנחנו מנהלים דיון, זו לא הרצאה, אני לא בהרצאה.

הכיוון השני הוא בעצם, זה פשוט קריטי כדי להבין.

אתה לא יכול להרחיב ברמות האלו, אתה לא תרחיב ברמות האלו, כי יש לך שלש דקות לגמור את המצגת, אז בבקשה.

הכיוון השני בעצם אומר שהצורך בתרבות הוא הרחבת אופקים לילדים ולכן, מי שהכי יודע מה הילדים שלנו צריכים הוא צוות החינוך - - -

ידידי, ידידי, שמעת מה כואב לחברי הכנסת ולציבור. תתקרב לעניין.

אלה בכלל לא הדברים שבמחלוקת.

תגיד לו שיגדילו - - -

מירב, תודה, מירב, הוא יגיד, הוא יגיד במצגת. מירב, לא, מירב, לא, הוא יציג את המצגת ואם לא יהיו תשובות אז נשאל אותו.

אדוני היושב ראש, אני רוצה ברשותכם להגיד עוד משהו שאולי הוא חלק מאי-ההבנה. יש מושג שמשמש בשתי משמעויות. ועדת החינוך מאשרת כל שנה, במסגרת תשלומי הורים, מה מותר למשרד החינוך לגבות עבור הילדים שלו, כשהמושג מוגדר סל תרבות. והוא יכול עד 79 שקלים, כל מוסד, בהתאם לדרגת הגיל, יכול לגבות מההורים.

סל התרבות שאנחנו מדברים עליו, סל תרבות ארצי, הוא בעצם, קופה משותפת בין משרד החינוך והרשות המקומית לבין ההורים בהיקף של 60 שקלים, כלומר, בית ספר וחטיבה עליונה גובים 180 או 179 והוא שותף עם הסל ב-45 בממוצע כשהסל משלים ל-60.

כלומר, בעצם, גם היום, ואני לא מדבר על ישובים שאינם בסל, גם היום, ישובים שהם בסל, בית הספר בוחר במה הוא שותף עם הסל ומה משמש לו לצרכים החינוכיים שלו. כלומר, אומרים המחנכים: אני זקוק למופע שהוא גם מצד אחד מופע איכותי, שוועדות הרפרטואר בחרו ואני הולך אליו בשמחה, וגם למופע חינוכי שאני זקוק לו כדי לתת מענה לצרכים שלי. אז אנחנו מדברים על זה שהיום, בעצם, המאגר שהיה - - -

מה אתה מציג לי, את מה שהיה עד היום?

זה מה שהיה עד היום.

בבקשה, תמשיך.

אנחנו מדברים על זה שבעצם, הסל שהיה מסובסד היה המשותף הזה והוא נקבע על ידי ועדות הרפרטואר, כשהוא בעצם, באופן טבעי, היה מאגר סגור, והתקציב היה 16 מיליון שקל. לכן, התוצאה הישירה הייתה שהמשרד תיקצב רק - - -

כמה ה-1,200 מתוך ה-6,000?

לא, זה הנגזרת של העבודה של ועדות הרפרטואר. הן צופות במיליון - - -

למה לא, למה אתה אומר "לא"? זו ועדת הרפרטואר, בסדר. הלאה.

אנחנו מדברים על זה שבעצם, בגלל המבנה התקציבי, מי שפנה ורצה להצטרף לסל לא היה יכול בגלל שהתקציב היה מוגבל, אז אמרנו "לכשאולי פעם תצטרפו" ואי אפשר היה לצרף אותן, המימון היה - - -

אבל למה לא - - -

רגע, רגע, גבירתי, אני, לא, לא, לא, אל תיצרי תקדים חמור כי אני אוציא אותך.

המימון היה דיפרנציאלי.

אבל תסביר לנו למה, הרי משרד החינוך עד היום קבע את התקציב ועכשיו, לתקציב שהוא קבע הוא קורא 'מועדון סגור', אז למה לא - - -

לא, לא, לא, אל תהיי תמימה, בסדר?

אני לא תמימה, מה - - -

אני אגיד לך מה אני הבנתי. למה אני אמרתי "תלוי איפה את שמה את האוזן". האם את יודעת מה זה מועדון סגור?

נו.

מועדון סגור זה כשהרשויות, תני לי רגע - - -

רגע, רגע, תחזיר שקף אחורה - - -

לא, רבותי, צד ימין שלי - - -

הנה, "מועדון סגור – הרשויות - - -

אתן בקריאות ביניים, מפריעות לדיון.

אבל אדוני היושב ראש, הנה, זה העניין.

את רוצה לקיים דיון?

לגמרי.

את מפריעה לי.

להיפך, אני - - -

את לא. תאמיני לי, יש לי את המגבלות שלי, תני לי להסתדר אתן. את מפריעה לי, מפריעה לי.

תסתכל, "מועדון סגור - - -

לא, לא, אני לא צריך את העזרה שלך. אני מנסה להסביר לך חמש דקות שאני לא צריך את העזרה שלך, רק תתאפקי ותשבי בשקט, זה מה שאני מבקש. אדוני, כשאתה אומר מועדון סגור, האם זה מועדון סגור של רשויות או מועדון סגור של אותה רשימת מופעים?

לא, מועדון סגור היה בעצם מאגר הרשויות שבגלל מגבלת תקציב לא יכולנו - - -

יש לי בעיה אתך, אתה יודע למה?

למה לא הרחבתם?

אתה יודע למה יש לי בעיה אתך? אתה קודם מתחיל ב'לא', כשהתשובה היא 'כן', כי בדיוק מה שאמרתי אמרת במלים אחרות.

לא, אני אתן לך - - -

עוד פעם אתה אומר 'לא'.

יללה, בוא נתקדם.

אתם יודעים מה זה מועדון סגור – רשויות.

בדיוק. אז למה - - -

עכשיו אני שואל שאלה, רגע.

זו בדיוק השאלה.

את מפריעה לי.

עד עכשיו רק עזרתי לך.

לא, את לא עוזרת לי.

לא הפרעתי לך.

תקשיב, כשאתה אומר "היום, במצב הקיים" סליחה, "במצב הקיים" היה תיקצוב דיפרנציאלי, שרשויות חלשות מקבלות 50% מימון ורשויות חזקות 20% מימון.

הבעיה ש - - -

זה המצב החדש.

מה קרה לכם? סליחה.

אתה יודע, אדוני היושב ראש הבעיה בשקף הזה היא הששה עשר מיליון.

זה מצב קיים, חכו, אנחנו עוד לא הגענו לכך.

שני מיליון - - -

רגע.

22 מיליון. מיליארדים של תקציב החינוך - - -

נו, מה לעשות - - -

יואל, יואל, אתם, אתה יודע מה כואב אתך עכשיו? אתה חיית בשקט, עד השנתון שלך, עם המצב הקיים. בא בנט, שר החינוך, שינה משהו, באת לזעוק - - -

22 מיליון - - -

רגע, על השינוי. עכשיו כואב לך על הקיים, 16 מיליון, חכה, אנחנו רוצים לזעוק על השינויים, נכון? הרי מן הזועקים אני הבנתי שאנחנו היינו האוטופיה של האוטופיה מבחינת סל תרבות, חלוקת הסל במדינת ישראל והצדק החלוקתי של כל המשאבים של המדינה. עכשיו בא בנט לשנות אז אנחנו זועקים. רוצים ללמוד מה השינוי, אנחנו עדיין לא שם. אני רוצה להבין, סליחה, שיטת התיקצוב הדיפרנציאלית – האם היא נשארת גם בסל החדש?

אינה - - - בחדש.

בסדר, הלאה, לא, לא, תני לו לסיים. הוא מסיים את המצגת ואחר כך תציגי את.

אנחנו מדברים על זה שבעצם ייפתח אתר שאליו יוכלו להיכנס גם מופעים שעברו ועדות ותהיה עליהם תווית שאומרת: זה מופע מאושר שהוא איכותי וגם מופעים שרוצים להיכנס - - -

עם תווית שהם בינוניים.

עם תווית שהם מתאימים לצורך חינוכי. זה פער אחר. יש צורך חינוכי של מוסד חינוך והוא אומר: אני זקוק לילדים שלי למשהו מסוים, הוא לא יופיע - - -

מאחר והאנשים כולם מקובצים, אני רוצה, תקשיב, אתה מציג לי עכשיו את החדש אז עכשיו, כשאתה נוגע במשבצת אחת אתה אומר לי מה היה בקיים. מה השינוי. הצג את השינוי.

אני אומר, המאגר שייפתח עכשיו כאתר יהיו בו מופעים שעברו ועדות ותהיה עליהם תווית של מופע איכות שנבחר - - -

כבה את המצגת, כי אתה לא מדבר על המצגת בכלל. תקשיב. המצגת מציגה לי כבר מועדון לא סגור ואתה נותן לי הרצאה על משהו אחר. תסביר לי מה זה המועדון הסגור, לנוכחים פה. אני מנסה, אתה מציג מצגת – תנסה להסביר את המצגת. אל תסביר לי את ה'אני מאמין' שלך. אז תציג את המצגת כי הכנת מצגת. אני מתפלא עליך. זו לא פעם ראשונה שאתם באים לוועדה.

המועדון ממשיך להיות סגור.

אני מנסה להבין ממך, לא הצלחתי להבין כלום. כל הרבע שעה לא הצלחתי להבין כלום, כל הרבע שעה. אתה מציג מצגת, יש לך מצגת? תסביר אותה. אתה אומר לי "כבר לא מועדון סגור" אז תסביר לחברי הועדה מה זה מועדון סגור.

ייפתח אתר, האתר הזה יהיה אתר פתוח, שיהיו בו מופעים שעברו ועדות רפרטואר והם יהיו עם תווית איכות שאומרת: עבר ועדת רפרטואר, יהיו בו מופעים שיוכלו להיכנס לאתר הזה ולהציג את התוכן שלהם בפני בתי הספר ובפני הרשויות.

בלי שהם עברו ועדה.

בלי שהם עברו ועדה.

כן.

מנהלי מוסדות חינוך, כחלק מהאוטונומיה שדיברנו עליה קודם, יוכלו לבחור.

אוטונומיה מלאה? מאה אחוז?

כן. כן. זה בדיוק העניין.

רגע, רגע.

מה זה "הענין"? אבל יש ועדת פסילות.

סליחה, סליחה, אל תענו במקומו. אני שואל אותך שאלה. אותו מאגר פתוח, האם למנהל בית הספר יש אוטונומיה מלאה לקבוע את כל ה-60 מתוך המאגר איך שהוא רוצה?

המנהל יכול לבחור את כל מה שהוא רוצה, למעט העובדה שאנחנו רוצים לשמר את מופעי האיכות ואנחנו אומרים לרשות המקומית - - -

במה זה מתבטא, ה"למעט"?

אנחנו רוצים שתבחרו, מתוך המאגר שאתם בוחרים, 30% מופעי איכות. אתה רוצה לבחור לתלמידים שלך עשרה מופעים? אין בעיה, אנחנו רוצים לוודא ששלושה - - -

אתה נותן לו התוויה ששלושים אחוז הם מתוך מאגר האיכות שמסומנים כמופעים איכותיים, או.קיי., הלאה, היצע תרבותי חדש.

ההיצע התרבותי החדש אומר בעצם שאתה מאפשר - - -

רגע, לכל מנהל, ה-30% הם מהמכסה של בית הספר או מכלל המורים?

תמר, לא, לא, אני רוצה ללמוד את המצגת.

30% מאלה שהם החליטו - - -

סליחה, כרגע מצגת, היצע תרבותי חדש.

כל בית ספר יקבל 30% מהסל?

תמר, אני לא אתן לו לענות לך. לא אתן לך לענות לה. הסעיף הבא במצגת. האם יש לך את המצגת?

כיביתי אותה כבר.

יש לך כתובה?

האם אתה יכול להסביר את המצגת? כי אני הבנתי אותה - - -

לא, לא, לא.

זה לא כזה מסובך.

הנה, אתה מ"ישראל ביתנו", בוא נשמע את משרד החינוך, הגורם הממלכתי הבלתי תלוי.

אני הבנתי את המצגת, היא ברורה, היא לא מסובכת.

שאני אגיד את זה במפורש? בבקשה, היצע תרבותי חדש.

אנחנו חוזרים לזה שבמסגרת אותו מאגר יוכלו להצטרף כל המופעים שהם מופעי חינוך והם לא מופעי תרבות איכותית, והם יוכלו להציע את מרכולתם למוסדות החינוך ולרשויות המקומיות.

ה-1,200 הם חלק מן ה-5,000?

ה-5,000 זה נוספים שעלו - - - בשוק אבל הם לא עוברים ועדות רפרטואר.

זאת אומרת שה-1,200 הם לא חלק - - -

אתה צריך לבחור 30% מתוך ה-1,200.

הבנתי.

למה צריך את ה'קול קורא'?

ה'קול קורא' מדבר על שינוי השיטה בקשר שבין המשרד לבין הרשויות המקומיות. עד היום, בעצם, מי שניהל את כל המאגר היה החברה למתנ"סים במסגרת סל תרבות והיישוב, היינו מקזזים לו את החלק שלו. אנחנו רוצים לשנות את השיטה, שהיא לא תהיה תלויה במספר הילדים הספציפי בישוב, אלא שיהיו פה כל הרשויות המקומיות, עם העדפה לרשויות שנמצאות היום בסל, וה'קול קורא' יבוא ויאמר, כל רשות שרוצה להיכנס למתווה הזה, היא תדע מראש מה הסכום שעומד לרשותה, כשכמובן תהיה העדפה מאוד ברורה, לאשכולות היותר נמוכים והיא תדע, היא תתחייב על תהליכי עבודה - - - שכל בתי הספר יהיו בה, כל התלמידים יוכלו ליהנות ממנה, שהיא תתמוך תהליך דומה לסל היום, כלומר, שהמופעים יהיו מגוונים, שלא כולם ילכו רק לדבר אחד, וכל הדבר הזה ייעשה במסגרת ההתקשרות בין המשרד לבין הרשות המקומית, שתפנה ותגיד: אני רוצה לנהל את סל תרבות באופן יישובי, של כולם מסביב.

אני יכול לשאול שאלה? למה צריך 'קול קורא'? סליחה, עזוב "דרך", הרבה דרכים הן לא נכונות. אנחנו הגענו להכרה שכל ילד זכאי ליהנות מהמשאב הזה של התרבות, רגע, רגע, רגע, ה'קול קורא' הזה מחייב רשויות להשתתף במשאבים?

לא, זה לא חייב - - -

רגע, רגע.

תשלומי הורים.

כן.

עזוב תשלומי הורים.

חלק הוא תשלומי הורים. מה שהמנהל גבה מההורים ושוועדת החינוך אישרה לו והחלק שהרשות מביאה.

הלאה.

האם אני יכול לדבר?

לא, עוד לא.

מדברים על - - -

דיברנו על חכמת אנשי החינוך ועל זה שהמופעים ייבחרו על ידי מנהלי בתי הספר.

נכון.

והם מחוייבים ב-30%.

ממופעי האיכות.

70% להם.

פה הפחד הוא התלונות.

בשביל לקבל את התקציב, האם חייבים 30% מהאיכותיות?

חייב, כן, חייב.

70% כל מנהל? כל בית ספר?

אני שואל לגבי - - - ברמת המופעים, תכנים של מופעים. כשאתה אומר ועדה מקצועית, מה זו הועדה המקצועית?

מה זו ועדת הצנזורה?

רגע, רק שניה, רבותי.

הציגי את עצמך.

הצגתי את עצמי. מנהלת מחוז חיפה ואחראית על סל תרבות מטעם ההנהלה. אני חושבת שיש פה בשורה אדירה, שלא הצלחנו להעביר אותה. כששמעתי את חברי הכנסת המכובדים, היה ברור לי שלא הצלחנו להעביר את הבשורה. לרגע לא ביטלנו את ועדות הרפרטואר. צריך להבין שמנהל בית ספר הוא אוטונומי, הוא גובה על פי מה שוועדת החינוך של הכנסת מאפשרת לו כל שנה, תקציב מסוים לסל תרבות. הוא יכול לבחור מופעי תרבות איכותיים שעוברים - - -

הוא חייב או יכול?

הוא יכול, הוא לא חייב. הוא לא היה חייב בעבר, הוא גם לא חייב - - -

עזבי את העבר.

בעתיד הוא חייב - - -

חייב כמה?

רגע, אני אסביר.

שניה, תן לה רגע לסיים משפט.

כשאת אומרת 'יכול' זה סותר את מה שנאמר קודם.

תנו לי שלש דקות, אני אסביר לכם ותשאלו. מה שאני אומרת, מנהלי בתי הספר, יש להם הרבה מאוד אוטונומיה, ודרך אגב, לא רק בפעילות חברתית-ערכית שסל התרבות הוא חלק ממנה, אלא בהרבה מאוד פעילויות שקשורות להיבטים פדגוגיים, לתכני לימוד וכו', ובטח ובטח בבחירה שאנחנו מאפשרים להם לבחור בסל תרבות.

עד היום היה קשר ישיר בין הסבסוד לבחירה, כלומר, רק בתי הספר – או יותר נכון, רק רשויות שהיו בסל תרבות, מנהלי בתי הספר שהיו בתוך הרשויות זכו לסבסוד הזה, אז קודם כל, גם אם רשויות שלא היו בסל תרבות, ומנהלי בתי הספר בחרו – והרבה מאוד בחרו, כי סל תרבות הוא תו תקן, שיהיה ברור, כלומר, כשלוקחים מופע מסל תרבות אז הוא בעל תו תקן, וגם מנהלים שהם לא בסל תרבות, שהרשות שלהם היא לא בסל תרבות, שבחרו מופעים שהם מאושרים על ידי סל התרבות, לא קיבלו סבסוד, מדוע? כי הרשויות - - -

והיום כן? רגע, אני רוצה לחדד.

אבל למה - - -

רגע, היום - - -

רגע, יש לי שאלה לחדד. מה שברור לך לא לכולם ברור. את אומרת, קודם ידענו שהיו איקס רשויות שהגישו ורק הן יכלו ליהנות מן הסבסוד של סל התרבות.

המנהלים - - -

אני שואל שאלה, תני לי לסיים בבקשה. אני תושב של רשות מקומית, סל תרבות לא מעניין את ראש הרשות, יש לו צרות אחרות ולא הגיש ל'קול קורא', אז אני או מנהל בית ספר או מנהל בית הספר של הילדים שלי, רוצה לבחור מסל התרבות החדש ולקבל סיבסוד.

ראו, אנחנו - - -

ואני לא שואל סתם, את מציגה, הצגת את זה קודם בצורה אחרת.

אתה שואל נכון. ראו, לנו יש עניין שכשנכנסים לרשות, שכל ילדי הרשות, מגיל שלש ועד שמונה עשרה, יהיו בתוך סל תרבות. המנגנון שלנו, דרך הרשות המקומית - - -

אתם מבינים למה שאלתי? למה צריך 'קול קורא'? שכל ילד זכאי ליהנות מהסל הזה - - -

מה הבעיה כאן?

תנו לי רגע ,לא, לא, תני לי, תני לי רגע, אם כבר עושים שינוי, גבירתי.

זו שאלה מאוד חשובה.

תקשיבו, תקשיבו, תקשיבו טוב טוב. אם כבר עושים שינוי ואני אגיד לכם, לא מעניין אותי, אמרתי לכם, כל אחד צועק שכואב לו וכל אחד שומע מה שהוא רוצה לשמוע. אני רוצה לדעת, אם כבר עושים שינוי, איך אני דואג לאינטרס שלי, כחבר כנסת, כיו"ר ועדה לאומית, שמכסימום ילדי ישראל ייהנו מהסל הזה, שמכסימום היוצרים והיצירות ייהנו מהחשיפה ולא רק, רגע - - -

ולא לבטל את - - -

רגע, אבל ברגע שאת אומרת לי שאת כבר עושה שינוי ומגדילה את התקציב, אז אני אומר לך שהחשש שלי הוא שהשינוי לא יהיה כל כך גדול, תנו לי רגע, אלא אם כן תשכנעי אותי אחרי שאני אסיים לדבר, ואם לא תהיי עסוקה בלענות לי מיד אז תביני מה שאני רוצה לשאול. אני מצפה שמה שיקרה הוא כזה: שאותן רשויות שלא הגישו עד היום, לא הגישו מכמה סיבות, יכול להיות כלכליות, אל תעשי לי ככה, יכולות להיות כלכליות, סדרי עדיפויות שלהן ועוד כל מיני שיקולים אחרים. יש גם כאלה שהתרבות לא מעניינת אותן, או שהתרבות אצלן נמצאת במגרש הכדורגל ותו לא, או שהתרבות נמצאת במשהו אחר, במסעדות ותו לא. כל אחד והתרבות שלו. אמרנו פעם שתרבות היא מתרבה. בשולחן הזה דיברנו הרבה על תרבות. אנשים יוצרים תרבות. זה שתגדילי את התקציב והִגדלתם – תבורכו. זה שפתחתם את מספר היצירות והיוצרים תבורכו אבל, זה שעדיין, עדיין, אני לא בטוח שהמספר יגדל ממאה רשויות למאה שלושים רשויות, אז יש פה חשש להחמצה. כי אם את עושה 'קול קורא' אז הייתי שׂם, נגיד, שמתי 'קול קורא', בסדר, אני יודע איך מעבירים 'קול קורא', החשש שלי שהמספר לא יגדל, אולי יתווספו חמש רשויות ולא מעבר לזה.

זה לא השינוי - - -

רגע, רגע, אם כבר, אני אומר לכם, אני אקרא לכם כאן בסוף הדיון, לבחון שינוי נוסף, לוודא שמכסימום רשויות ואם כבר אתם סומכים על מנהלי בתי הספר, הרי הוא מנהל בית ספר שלכם, לא של איזו קולוניה או רשות אוטונומית אחרת, אז אם אתם סומכים על מנהל בית הספר, שהוא בחינוך הרשמי, הרי ממילא אתם לא - - - שהוא לא על שולחנכם, אם סומכים עליו אז אני רוצה לדלג על ראש הרשות. הוא גבה מההורים, תנו לו למצות את זה. למה להעניש אותו עם ראש הרשות שלו? למה לא לאפשר את זה? אם כבר אתם פתוחים ותחשבו על זה עד סוף הדיון, בהמשך, אני רוצה תשובות על הקטע הזה. תמשיכי בבקשה.

אחד זה "וגם וגם". מהניסיון שלנו עם 'קולות קוראים' – ואני כן רוצה לתת לך דוגמה, הילדים והנוער. אנחנו עושים סך הכול בשלש או ארבע השנים האחרונות פעילויות בקיץ, ואם פעם כל פעילויות הקיץ, לילדים ונוער, היו רק ברשויות החזקות שהיו להן יחידות נוער וכו', אז אחרי שיצאנו עם 'קול קורא' כל הרשויות במדינת ישראל נרתמו ל'קול הקורא' הזה וקרו דברים נפלאים, ברשויות שמעולם לא היו פעילויות קהילתיות המוניות ברמת הרשות בקיץ. אותו דבר עשינו ברפורמת הסייעת השנייה, עם 'קול קורא' וכו'. המנגנון של הרשות המקומית, אני אומרת "גם וגם", כי מנהל בית הספר יכול דרך הרשות המקומית וגם לא דרך ואני אסביר איך.

ההיבט הסבסודי צריך להיות דרך הרשות המקומית, כי יש יתרון אדיר לעובדה שלרשות המקומית יש איזשהו שֵכֶל שרואה את הילדים ברצף, מגן ועד י"ב, ורואה בדיוק מה הילד קיבל, דיברנו על כך שכל ילד צריך להיות חשוף לכל ששת הז'אנרים, ואנחנו מקפידים שכל שנה מגיל שלש עד שמונה עשרה, הוא יהיה חשוף, גם לתיאטרון וגם לקולנוע - - -

אבל איך תוודאו את זה אם רק 30% הם בתו תקן? זאת בדיוק הנקודה. כל השאר - - -

שאלת – תודה. תני לה לסיים.

לא סיימתי, שניה, מה שאני אומרת הוא שלא רק שאנחנו מחזקים את ועדות הרפרטואר ואת המתווה של סל תרבות, אלא אנחנו מרחיבים אותו, כלומר, כל מה שהיה בעבר, שכל ילד חייב לראות, להיחשף, לששה ז'אנרים שונים ובכל שנה שלושה ז'אנרים, אז אנחנו צריכים לראות את הרצף, מה קורה מגן ועד י"ב, כי בסוף הילד הוא שלם ואמנם הוא עובר משלב גיל לשלב גיל אבל, התפקיד של הרשות המקומית, יחד עם ועדת ההיגוי שיושבים בה נציגי מנהלים, נציג משרד ונציגי פעילות קהילתית, הוא לראות מה באמת ילד ראה לאורך כל הדרך כל השנים, אז אנחנו נקפיד מאוד - - -

המדד הפריפריאלי. דברי אתי, דברי אתי. המדד הפריפריאלי. סליחה, המדד הפריפריאלי.

אנחנו הגדלנו מאוד את התיקצוב הדיפרנציאלי.

במה זה מתבטא?

מה שאמרה חברת הכנסת מירב, שהערים הגדולות קיבלו תקציב מאוד מאוד גדול, אז עשינו שני דברים, גם הוספנו תקציב וגם הגדלנו את התיקצוב הדיפרנציאלי, כלומר, הערים החזקות - - -

רגע, לא להפריע לי. מירב, שניה.

לטובת הערים במיצוב הסוציואקונומי, בישובים הסוציו-אקונומי הנמוכים יותר, כלומר - - -

זה מצוין, אנחנו כולנו בעד.

התקציב משני מקורות, אחד מתוספת תקציב ושניים מהעמקת התיקצוב הדיפרנציאלי.

תקשיבי, רגע, גברת מתוקי, לא, רגע, עוד דוברים לא דיברו, אני רוצה לשאול שאלה נוספת. החשש העיקרי שמתבטא פה של חברי הכנסת, הוא סוגיית ועדת הפסילה.

אז אני ברשותך אענה.

רגע, את לא, את לא יודעת מה אני הולך לשאול. מה קרה לכם? אני לא מבין. סליחה, אני תפקידי לנהל את הדיון, לעזור לחברי הכנסת מכל צבעי הקשת, להביא את מה שהם רוצים להביא, אז תרשה לי ברשותך. החשש הוא מאותה ועדת פסילה, יש תלונות, איך זה עובד? ממה מורכבת הועדה הזו? והאם ישנה בכלל ועדה? בבקשה.

אני ברשותך, רוצה להתחיל דווקא מהדוגמה שנתנו פה לגבי "עופר ודקל", שזו דוגמה יפה כדי להבין איך אנחנו עובדים. ישנו מופע שקוראים לו "מלאך בתסמונת דאון", גם כשאני הייתי מנהלת בית ספר הבאתי אותו, שהוא משרת את מנהלי בתי הספר בהיבט של ההתנדבות. כלומר, כשמגייסים את התלמידים להתנדב ולתרום לקהילה, אז מביאים כל מיני מופעים וזה אחד מהם. מבחינה אמנותית, המופע הזה היה בסל תרבות, הוכר בסל תרבות, ועדות הרפרטואר אישרו אותו. עם השנים, בגלל היבטים תרבותיים, באה ועדת הרפרטואר – ואני לא מתווכחת עם זה, דרך אגב, באה ועדת הרפרטואר ואמרה: בהיבט התרבותי זה לא איכותי ברמה כזו שאנחנו נכניס את זה לסל תרבות. כאן המשרד, אפרופו הועדה, תיכף אתייחס לוועדה, הקמנו צוות, אני הקמתי את הצוות, שלחנו פסיכולוגים ואנשי חינוך, אנשי מִנהל חברה ונוער ואמרנו: תצפו בהצגה ואנחנו אישרנו את ההצגה הזו, שמנהלים יוכלו לבחור אותה ולסבסד אותה. מדוע? כי יש מופעים שמשרתים היבטים חינוכיים, כלומר, אנחנו רוצים לאפשר למנהלי בתי הספר, בסבסוד שאנחנו נותנים, לקחת גם מופעים שהם מאושרים על ידי תו התקן של ועדות הרפרטואר כשההיבט האמנותי הוא המוביל, וגם היבטים שההיבט החינוכי, שהקול הראשון - - -

הבאת דוגמה, סליחה, גברת מתוקי, לא, יש לי בעיה אתך, תהיי אתי, רגע, לא.

אני עונה לך.

רגע, נתת לי דוגמה של תוספת. אני חושש מהגריעה. תני לי דוגמה של גריעה.

הגריעה, זה מה שחיים הציג במצגת, אנחנו מדברים על חכמת ההמונים. בשונה ממה שקורה עד היום, זו פעם ראשונה שהמאגר יהיה מאגר אינטרנטי. המאגר האינטרנטי יכיל את כל המופעים. המופעים הראשונים הם מאושרי סל תרבות - - -

בלי תו תקן.

עם תו תקן של סל תרבות. יהיה דיגלון בצורת "ס", "ס" של "סל", שזה תו התקן של סל תרבות והמנהלים ידעו, מכל שלל המופעים, מה אושר על ידי ועדות רפרטואר ומה לא.

והם יוכלו לבחור.

מה תעשו אם הרוב יבחרו לא משם?

רגע, רגע.

במקביל.

אפשר, נניח, שש או - - -

הם יכולים כמה שהם רוצים, כי אנחנו מסבסדים, מתוך ה-180 רק 60.

את זה הבנתי, מה שנכנס לוועדה, רגע - - - אין תקרה.

אין תקרה.

הפוך, המאגר גדל.

מה נכנס למאגר? נכנסים למאגר דברים נוספים, מי שירצה להירשם למאגר - - -

כן, אבל מה תעשו אם הרוב יבחרו לא מהסל? זה החשש שלנו.

אז לכן שריינו 30%, מה את רוצה?

כמו שבעבר, בכדי להבטיח שמנהלי בתי הספר יוכלו לקחת גם מופעים שמשרתים את החינוך ואולי הם לא pure עוברים את ועדות הרפרטואר, וגם מופעים שהם משרתים את - - -

מה ימנע שהשיקול הכלכלי יקבע?

הפן האמנותי על מנת לחנך אותם - - -

מה ימנע שהשיקול הכלכלי יקבע?

השארנו את אותו אחוז, גם קודם, האחוז שהם בחרו בסל של ה-60 שקלים, היה כ-30% והשארנו 30% - - -

האם הם חובה ה- 30% האלה?

חובה. בשביל להיות בסל תרבות, אתה חייב 30% בדיוק כמו שהיה בעבר.

תודה. תעצרי. תודה. גברת מתוקי, תודה.

לגבי הפסילה - - -

אז למה נתת עשר דקות הרצאה כששאלתי אותך לפני עשר דקות על הפסילה?

חכמת ההמונים. כי הם שאלו אותי.

אז את לא עונה להם. את לא מבינה את זה מן ההתחלה.

אם מנהלי בתי הספר יודעים, אנחנו - - -

הוספתם - - - לעצמכם וחברי הכנסת רוצים - - - לעצמם, אנחנו נגיע לסוף הדיון בלי סיכום, האם זה מה שרציתם? תתמקדי רק בקריאה.

אם בחוכמת ההמונים – וזה מה שחשוב לנו, לשמוע את המנהלים, אם יאמרו המנהלים בחוות הדעת, שהמופע הזה והזה לא ראוי מן הסיבה הזו והזו – ורק חכמת המנהלים, אז תוקם ועדה, כמו שהקמתי ל"עופר ודקל" - - -

תעצרי פה. הבנתי מהר. תקשיבי, הבנתי מהר, תודה.

אדוני היושב ראש - - -

לא, לא, לא, את לא מפריעה לי.

אדוני - - - עם "הזמן המקביל", זו הייתה צנזורה - - -

אני ביקשתי לא להפריע לי, אני קורא אותך לסדר פעם ראשונה.

זאת האמת.

עד שתהיה הפעם הבאה. תקשיבי טוב טוב. אני, אין לי שמיעה סלקטיבית בשונה מאחרים, בסדר? כשאת אומרת לי "חכמת אנשי החינוך" ו"חכמת ההמונים" אז תני להם עד הסוף. אם ירצו ייקחו – לא ירצו לא ייקחו. יש פה בעיה. את מבינה מה מקפיץ אנשים?

ברור שאני מבינה.

את מבינה מה מקפיץ את האנשים? סליחה, אם את סומכת, אם מנסים לתפוס את החבל משני קצותיו אז נופלים באמצע. הוא מקבל קיעור. תקשיבי, תקשיבי, אם את אומרת שזו חכמת המנהלים וחכמת ההמונים, אז ירצו ייקחו, לא ירצו לא ייקחו. לְמה הוא נכנס למאגר? איך הוא נכנס למאגר?

כי בשיטה החדשה הכניסה היא חופשית, על מנת - - -

אז למה שוועדת פסילה - - -

רגע, רגע, תנו לנו לברר. אנחנו רוצים לברר.

רבותי, סל תרבות הוא פסיק בהווייה ובתכונות - - -

גבירתי, תתמקדי. תתמקדי בשאלה, אני שואל אותך שאלה. האם זו כניסה חופשית?

כניסה חופשית למאגר, של כל מי שרוצה.

כולל הזמנה - - -

זו בחירה חופשית בהנחה שאנחנו מחייבים אותם לבחור 30% - - -

כולל "הזמן המקביל"?

שאלה מאוד פשוטה. עכשיו העליתי איזשהו מופע מתוך המאגר, השאלה היא רק להבהיר, הוא נמצא במאגר. האם יש איזשהו מנגנון שמפקח או מאשר - - -

לא, לא, לא.

היא אמרה שכן.

לא, אין, אין. אתה יודע מה, תקשיב, אנחנו ועדת חינוך, אתם משרד החינוך, אני מתפלא עליכם. אתם לא יכולים – סליחה על הביטוי הלא פרלמנטרי, "להתגלח על הילדים". סליחה, סליחה, סליחה, בואו תקשיבו טוב, אתם הולכים להוציא משהו חדש – תקשיבו טוב. יבוא מנהל, יגיד: שמע, ההצגה הזו, לא רק שלא הועילה אלא הרסה לי את כל מה שחינכתי. בפן החינוכי, בפן הפסיכולוגי, עזבו את היצירה, כי מבחינת יצירת אמנות, היום כל דבר נחשב אמנות, כל אחד לפי סולם הערכים שלו מהי אמנות מבחינתו. אין הגדרה היום לאמנות. אם זה מפה אז זה אמנות אם זה משם אז זה כיעור, לצערנו הרב, זו החברה השיפוטית שלנו והמאוד אגוצנטרית שלנו. ואני אומר את דעתי וכך אני מרגיש, כמי שלא צורך את התרבות שיש, כי אתם לא מספקים לי את התרבות שיש. את התרבות שלי, אני, כאזרח, כפלח לא מבוטל בחברה הישראלית ויציר כפיה של מערכת החינוך הממלכתית, לא נהניתי מעולם מסל התרבות שלכם, לא זה ולא זה ואני אומר, לא מהימין, לא מהשמאל, לא מהמרכז. תמיד דאגתם לעצמכם, לאגוצנטריות שלכם ולאיפה שכואב לכם אז תתנו לי גם אני לשחרר, בסדר? מותר לי, תמר?

לגמרי.

תודה, אז בואי תקשיבי טוב טוב. את לא יכולה לזרוק לי לסל, יוסי, אני חותר לשאלה שלך, את לא יכולה לזרוק לי לסל דבר לא מבוקר, זה משרד החינוך, כמו שמשרד הבריאות לא יאשר תרופה ואחר כך ידעו אם היא מזיקה, נכון? אני הייתי מצפה שיהיה איזה רף כניסה מסוים. גם אני יכול לכתוב איזה מחזה שבעיניי הוא מצוין והוא לא שווה כלום, או שיש בו מסרים פוגעניים או הרסניים. זה מפחיד. אם את שואלת אותי, זה מפחיד. הרי אז גם לא טיפלו. מה זה "לפני עיוור לא תיתן מכשול"? יכול להיות שהכוונות שלכם טובות מאוד, להרחיב את הסל, והנה, אני אומר לכם, אנחנו בשנים האחרונות, יש כאלה שנהנו מהמועדון הסגור ופתאום מישהו עוד אחד נהנה אז לא לוקחים לו – בר מינן, לא לוקחים לו, מוסיפים תקציבים, לא לוקחים לו אבל, מה פתאום שגם הוא יהנה? אתם צועקים. התרגלנו. גם בהשכלה גבוהה ואני אביא לך עוד הרבה דוגמאות, במשפט, בעוד הרבה תחומים. בג'ובים, בכל. כשמישהו אחר מתחיל ליהנות אז זה כואב, מפריע, בוא נעשה תקנים וסדרים והכול בסדר אבל, פה, למה להכשיל אותם? "לפני עיוור לא תתן מכשול". כשאת אומרת לי שיש ועדת פסילה, תני לי רגע - - -

לא אמרתי שיש ועדת פסילה.

גריעה, בסדר? יש תלונות. תלונות. אני אומר מלכתחילה, אתם הריבון, תחליטו לפני כן מי נכנס ומי לא נכנס, תיצרו לכם את המנגנון - - -

יש מנגנון, קוראים לו ועדת רפרטואר.

דעתך נוחה מוועדת הרפרטואר? ששים שנה הוכיחו לי, שאני לא שם בוועדה, הם לא רואים אותי ממטר, אני שקוף - - -

מאה אחוז, אתה צודק.

ההוא בירוחם שקוף, ההוא בשדרות שקוף - - -

אבל למה לא להרחיב את התקציב הדיפרנציאלי?

רגע, תנו לי לדבר, האם ביקשתְ רשות דיבור?

אני מבקשת.

לא, תבקשי ממנה.

תקשיבו רגע, אתה תקבל, אם לא תפריעו ויהיה זמן, רבותי, אני לא סומך עליכם ואל תיפגעו, בסדר? סמכתי עליכם חמשים וחמש שנה, סמכתי עליכם, אני שקוף בעיניכם, מבחינתכם, תקשיבו, אני גדלתי ברחוב הכי ארוך במזרח התיכון, בלוק ארוך בבאר שבע ואני בדיוק בשכונה ד', ואתם יודעים, אתם ציירתם אותי בתכנית הזו, ראיתי איזה שלש דקות, אני ראוי לכם רק בשנות השמונים עם איזו תכנית מטומטמת, שהיא מבחינתכם "יצירה אמנותית", "מרחיבה את השיח הציבורי" וצמצמתם לי את התרבות שלי למופלטה, לשיח העילג והמתלהם לכן, אני לא סומך על ועדות רפרטואר שהיו. אני רוצה לפתוח אותן, לתת להם יצוג, ראיתי את המכתב, ניסיתי לראות זהות של החברים האלה, לא מצאתי זהות רב-גונית ביניהם, אני לא רואה פה זהות רב גונית, אל תקחו את זה כביקורת, אני אומר לכם עכשיו ואני בא ואני, סליחה, תנו לי, ואני בא ממקום נקי ואני בא לשנות ואם כבר משנים אז לשנות לרוחב, תשנו את ועדות הרפרטואר שיתנו יצוג הולם לחברה הערבית, כי רב תרבותיות, רב תרבותיות היא לא רק כיוון אחד, כשאני שומע פה מחברי כנסת רב תרבותיות וזה הולך למקום אחד בלבד אז מבחינתי, זה לא רב תרבותיות, אלא זה ניסיון לשמור על הקיים. ואני לא שׁם אז אני רוצה לברך אתכם על מה שאתם עושים אבל תעשו, אם כבר אתם עושים אז תעשו מושלם. תעצרו משרד החינוך.

האם אפשר להוסיף?

בבקשה אדוני. מיד אתן לחברי הכנסת. הצג את עצמך.

שמי פיליפ רנצר ואני עומד בראש ועדת אמנות קלאסית. ברור שכולנו עובדים בהתנדבות אבל אני רוצה להתחיל אולי בהתייחסות אליך, אדוני היושב ראש, שאני חייב להודות שאתה אומר המון דברים שהם מאוד נכונים, לטעמי עליתָ על כל מיני שאלות שהן במחלוקת, התשובות מאוד לא ברורות, אז אני רק רוצה להחמיא לך על זה. באנו לכאן מטעם אחד מאוד פשוט, אני באופן אישי לא ארד לרזולוציות שאנחנו עוצרים עליהן כרגע, כי אני חושב שהשאלה העקרונית שעולה מן המתווה הזה היא השאלה האם ועדת המומחים, שלצורך הענין היא ועדת סל תרבות, האם החברים האלה בוועדת המומחים מוגדרים כמומחים והאם נותנים להם את הכלים להביע את המומחיות שלהם ואת היכולות המקצועיות אמנותיות שלהם בוועדות השונות?

מה שקורה במתווה הזה בפועל הוא שמייצרים מסלול שעוקף ועדות סל תרבות והוא לא מסלול מקצועי. המניעים של אותו מסלול עוקף - - -

על איזה שלב אתה מדבר, על השלב של ההכנסה או של ההוצאה?

אני מדבר על השלב של העקרון.

לא הבנתי, עקרון לא אומר לי כלום.

אני אגיד לך מה העקרון - - -

רגע, בשלב ההכנסה? הוא אומר לך 30% חובה.

ברור, ברור.

בוא, תקשיב, בוא, אני רוצה ללכת אתך. בא שר חינוך, הוא לא מהמפלגה שלי ויכול להיות שאם הייתי שר חינוך גם הייתי עושה כך. הייתי מביא את כל התסכולים מפה, שם אותם קדימה ועושה שינויים. הוא אומר לך: סל תרבות – כשמו כן הוא, חייב בסוף שיישאר ממנו משהו תרבותי, נכון? אמנות ותרבות. הוא בא ואומר: אני מחייב אותך ב-30%, תיקח ממה שאתם, ועדת הרפרטואר - - -

אבל למה לא מאה אחוז?

למה לא 100%? כי כשלתם.

במה?

אני אומר את זה עכשיו, תן לי רגע - - -

למה "כשלתם"? אם נכנסת הצגה כמו "הזמן המקביל" אז כשלנו?

תן לי רגע, לא, לא, אל תיכנס, תן לי, תן לי, עניתי לו, אני לא רוצה שהוא יתקע ב"כשלתם". מיד אני נותן לך לדבר, אתה הדובר הבא, ג'בארין, אתה ועודד, שלושתכם לא דיברתם, ניתן לכם. בוא תקשיבו טוב טוב, למה כשלתם? ברגע שנוצר צורך, בנט חלם חלום בלילה ואמר: אני משנה. יש פתגם במרוקאית שאומר: מי שרצה אותה כולה בסוף השאיר אותה כולה. תבין, מי שרוצה הכול – משאיר הכול. מה הכוונה, כנראה – וכשאני אומר "כשלתם" אז זה לא אתה ברמה האישית, אלא המשרד כשל. לדורותיו. ואף אחד לא יכול לחשוד בי שאני לא פתוח לכל הדעות ולכל הגישות, תאמינו שאני פתוח לכל הגישות ואני אומר לכם, אם קמה צעקה והייתה תחושה, אז צריך לבדוק למה. כשאדם מדבר אתי, אפילו בדברים הכי פוגעניים כלפיי והכי מתריסים כלפיי, אני מנסה קודם כל, לא אומר לו: סלח לי וכו' אלא מנסה לבדוק מאיפה זה בא לו, וכנראה, כנראה, אני אומר לכם 'כנראה' כי אני לא מומחה גדול, ואמרתי לכם, כתלמיד, אני מנסה לזכור כמה הצגות הלכתי בהיותי בבית ספר יסודי ותיכון ולאן הלכתי, הלכתי ל"מולייר" ו - - - אז זכיתי, ברוך השם, מהמדינה לשתי הצגות, בשתים עשרה שנות לימוד שלי, במערכת החינוך הממלכתית של מדינת ישראל. לא התחנכתי בישיבה, לצערי. והנה, אני אומר לכם, בחינוך הממלכתי זכיתי לשתי הצגות, לומר לכם שזה תאם את השקפת עולמי? את ההוויה שאני חי והבאתי מהבית? לא. לא קיים, לא היה קיים על סדר היום בכלל. אז אני בא ואומר: הרצון למשוך לכאן ולמשוך לכאן, כשוועדות רפרטואר – ואומר את זה משרד החינוך, הוא בא ביושר ואומר את זה: נכון, אצלי הצד האמנותי-תרבותי יש לו משקל אבל הוא לא תכלית הכול. אנו חברה רב תרבותית וצריך להביא לידי ביטוי, לצערי הרב, אחרי שבעים שנה, כמעט שבעים שנה, מתחילים לשמוע הכרה בצורך. קודם זה לא היה "מה פתאום? לקחו לי, שתו לי – אל תדברו על זה בכלל, מה פתאום? אל תדברו על זה" ואני בא ואומר לך: כשלת, כשלתם, זה לא אתם ברמה האישית, ההוויה הייתה שאין משהו אחר חוץ ממה שכאן. אז יש שינוי, יש רצון לעשות שינוי, תגלו פתיחות, תגלו פתיחות.

אדוני, אני חייב לענות לך.

בבקשה, אני נותן לך, מאחר והגבתי לך אני נותן לך ואני עובר לחברי הכנסת.

אני באמת אשמח להשלים שני משפטים ועיקר תאוותי תהיה בידי עם שני המשפטים האלה. אני חושב שאתה מעורר איזשהו דיון שהוא ראוי והוא חשוב והוא הכרחי אפילו, ואני חושב שצריך לקיים אותו, אני לא חושב שזה הפורום הזה, אני לא חושב שזה הנושא של הדיון הזה, עם כל הכבוד, אני חושב - - -

תקשיב טוב טוב, תקשיב טוב טוב. אני עונה לך, בוא, אני חייב לעזור לך, אתה יודע למה? כי אתה בא ממקום אחד, תקשיב טוב טוב, אולי אתה לא מבין. לחצני המצוקה של חברי הכנסת והשרים, אדוני, תן לי רגע, הם שונים משלך, אז תבין.

מאיפה אתה יודע?

אני אומר לך, אני, מה לעשות - - -

למה, כי אני - - -

לא, כי אני במגרש הזה. במגרש של הפוליטיקאים, לא "לבן-שחור", אלא במגרש של הפוליטיקאים. תקשיב רגע מה אני בא לומר לך. זה בא משם. זה שבסל התרבות יש רק הצגות מסוג כזה וכזה עם ידיעות כאלה וכאלה וכאלה, זה הרוב השולט, זה מפריע לאנשים, שתבין. אומרים לך ביושר, לא משקרים לך, אומרים לך, חבר הכנסת עודד פורר אומר לך: אם הצגה מסויימת כזו וכזו לא נכנסה – כשלת. השני חושב אחרת. כנראה, מה לעשות, הגיע הזמן, הגיע הזמן, חלק מן האנשים שיושבים - - -

יכול להיות שצריך להחליף את המומחים.

יש כאלה שחושבים שצריך להחליף את העם.

יכול להיות.

יש כאלה.

אבל אני לא חושב כך. מה שאני מנסה להגיד - - -

תנסה להסביר לי ואני עובר אליך.

אם תתן לי להשלים שני משפטים.

יללה, בבקשה, בבקשה.

אני אומר כך. אתה מניח כל מיני אכסיומות שהן נכונות אולי במציאות והן שוות דיון כמו שאמרתי וצריך לדבר על זה אבל, זה לא הנושא. הנושא הוא מאוד פשוט. מי שמינה את אותם מומחים, שאנחנו אוהבים או לא אוהבים, זה משרד החינוך, כל יושבי הראש שנכנסו לתפקיד עכשיו והם נכנסו בחצי השנה האחרונה, הם מונו על ידי משרד החינוך, זאת אומרת, משרד החינוך הכיר במומחיות שלנו. מה הוא אומר: אני מכיר במומחיות שלך אבל היא לא מספיקה לי. למה היא לא מספיקה לי? משום שאתה לא דמוקרט במלים אחרות, או אתה מועדון סגור, זה מה שמקומם אותנו. זאת אומרת, מה הם עשו - - -

לא.

שניה, תן לי לסיים.

אבל אני ניסיתי להראות לך שזה לא בא משם. אתה יודע מאיפה - - -

זו הפרשנות שלי.

הוא אומר לך שאתה טוב ל-30%, הוא לא כופר ביכולות שלך.

אבל שניה, אחת, אתה הזכרת את סל התרופות, בוועדה של סל התרופות לא יושבים היפוכונדרים, יושבים רופאים, יושבים אנשי מקצוע.

תודה.

וגם נציגי ציבור.

תודה. אל תפריע לי. תודה. חבר הכנסת יוסי יונה.

אדוני היושב ראש, תראו, מה לעשות, אני מעיד על עצמי, לדיון, אני די אליתיסט וגם איש רב תרבות, אבל עם העובדה שאני רואה את עצמי כאליתיסט, אני עדיין לא רואה את עצמי כלא רב תרבותי ואני לא חושב ששני הדברים הללו סותרים. אני גם אליתיסט ואני גם רב תרבותי. לכן, מה שאני רוצה לומר, ועובדה שאני לא מפקפק ולו לרגע במומחיות של אדם מסוים, אבל גם בעת בחירתה של ועדת הרפרטואר, העקרון הרב תרבותי צריך להיכנס פנימה. זאת אומרת, רגע, רגע, בבקשה, גם בבחירתם של המומחים אנחנו צריכים להכניס את הקריטריון של רב תרבותיות, זאת אומרת, עד כמה המומחים הללו יש להם את הרגישות או שהם מייצגים באופן כזה או אחר, את המגוון העשיר והרחב של החברה הישראלית. לכן, השאלות הן מאוד מאוד פשוטות, שאלות פרוצדוראליות, מהו המבנה של ועדת הרפרטואר, מי ממנה את ועדת הרפרטואר ואז אנחנו נקבל אינפורמציה שכזאת לגבי האושיות הללו - - -

תודה.

שניה אדוני היושב ראש. מה המנגנון הזה בא ואומר: אתם יודעים מה, אנחנו נכניס את המנגנון של רב תרבותיות בדלת האחורית, איך? נגיד ש-30% יהיו בסמכותה של ועדת המומחים שתבוא ותקבע: זה ההיצע האיכותי והתרבותי, ומאידך, יש לנו את ה-70%, שם, ב-5,000 הללו. זה נראה כאילו שאת חכמת ההמונים, על פניו, אפשר להביא, ושם מתקיימת לכאורה או שלא לכאורה, רב תרבותיות כי כל מי שרוצה להיכנס אז בבקשה, you are welcome, לתוך המאגר.

עולה השאלה – ואני עדיין לא לחלוטין מגובש באשר לעמדה שלי לגבי יחסי הגומלין בין שני הדברים הללו, אבל אני רוצה עכשיו להציג שאלה, אפרופו ועדת הפסילה המקצועית, הועדה המקצועית, הלכה למעשה יש לה את הסמכות - - -

תסיים, יוסי.

שאלה. נניח היה מצב שבו, אני לא יודע מה התלונן, כי מנהל שלא רוצה את התכנית הזו אז היא לא תהיה בבית ספרו, זאת אומרת, יש לו עכשיו את האופציה להתלונן על איזשהו מופע שמציגים אותו בקרית שמונה, למרות שהוא גר בבאר שבע. ואז נשאלת השאלה, נניח וקמה ועדה מקצועית ואמרה: המופע התרבותי הזה אינו ראוי. האם עדיין בית הספר יכול לרכוש את השירותים של המופע הזה בלי הסבסוד?

הסבסוד לא תלוי זה. תודה, תודה.

את "הזמן המקביל" אפשר להזמין או אי אפשר להזמין?

חבר הכנסת יוסף ג'בארין, בבקשה. לא להפריע, אנחנו מצומצמים בזמן.

אז יש פסילה.

נגיע לפסילה.

השאלה היא האם כיום יש מניעה שמנהל בית ספר, לפי המתווה החדש, יוכל להזמין את "הזמן המקביל"?

היום כן, כי הוא לא נמצא בהיצע. לא של - - -

בהיצע הפתוח, של ה-70%.

יש עוד דברים שלא נכנסו, גם מופעי פורנוגרפיה. בבקעה אל גרביה אתמול היה - - -

זה סיפור אחר, בואי - - -

רגע, רגע, רגע, לא, לא, לא, לא, לא, תעצרי, גברת מתוקי. תקשיב.

כן, אבל אתה כאילו - - - עם כל הכבוד לשעון אבל אתה כאילו, אנחנו כבר שעה כאן, מקשיבים - - -

אני טעיתי כשנתתי לחברי הכנסת.

אתה בדרך כלל עושה 'פינג פונג', אתה שומע ומחזיר - - -

לא עשיתי היום.

אבל לא באנו סתם להקשיב.

אז דבר.

אם יש מטרה לקיום הדיון הזה אז לא הגענו אליה בכלל. המטרה של הדיון הזה היא דיון בפוליטיזציה שמתקיימת כיום במערכת ובזה לא נגעו אז חבל. הרי אנחנו ניזונים גם מהתקשורת ואי אפשר להתכחש למה שמפורסם. אתם לא יכולים לבוא עם שקופית שלא מתייחסת בכלל למה שמפורסם. פורסם שיש קריטריונים חדשים, אמנם את אומרת שאין ועדת פסילה אבל, יש מנגנון חדש של תלונות ואחד התנאים שם, למשל, שאותו מופע יהיה סותר את יסודות מדינת ישראל. אני מאוד חושש מזה, אני לא יודע מהם יסודות מדינת ישראל - - -

אז חבל שאתה לא יודע כי זה מופיע גם בחוק יסוד.

מי יקבע? חוק יסוד, אתה לא - - -

הנושאים האלה מופיעים גם - - -

"הזמן המקביל" עבר ועדת - - -

זה דבר אחד. לכן אני מאוד חושש מהעניין הזה של פוליטיזציה. דבר שני, אני רוצה להגיד לכם, עם כל הכבוד למה שאתם אומרים על אוטונומיה לבתי ספר ערביים אבל, מנהל בית ספר ערבי שיראה את המשפט הזה, הוא יתרחק מכל מופע שיש בו ביקורת, מכל מופע שיש בו אקטואליה, מכל מופע שיש בו ענין פוליטי, כי הוא יחשוש, הוא יגיד: מה אני צריך את הכאב ראש הזה, עכשיו יתלוננו, תקום ועדה ותשפוט אותי וכדומה. אז לכן, יש צנזורה גם אם היא לא מוצהרת.

והדבר השלישי כאן, גם לא נגעתם בו למרות שהוא היה בתקשורת כל הזמן ואני מתפלא עליכם שלא דיברתם עליו, והוא הנושא הזה של קריטריון שצריך להתחייב להופיע בכל מקום. לגבי הופעה בכל מקום, אני רוצה להפריד בין הופעה - - -

זה לא משרד התרבות.

לא, לא, זה גם כאן, זה גם כאן, זה גם כאן. הנה, הוא יסביר. וגם, מה שנמצא במשרד התרבות יחלחל אוטומטית, לא נהיה נאיביים כאן. לא נהיה נאיביים ולכן, ההיפך, "הבית היהודי" אפילו יקח את זה ליותר הקצנה, אל תדאג ממירי רגב ולכן, צריך להפריד בין הופעה בתוך גבולות מדינת ישראל, ששם, אם יש בעיה אז אכן צריך לטפל בה, ולדעתי אסור שתהיה אפליה בין ישוב לישוב, לבין עמדה שהיא יותר פוליטית לגבי השטחים מעבר לקו הירוק. מה שקשור להצהרות מעבר לקו, זה עמדה פוליטית שלדעתי, אתם לא אמורים להתערב בזה כי זה לא ענין מקצועי וזו הפוליטיזציה שאני חושש ממנה, זו הפוליטיזציה.

תודה. חבר הכנסת עודד פורר.

תודה, אדוני. קודם כל אני רוצה לברך על הדיון למרות שאני קצת לא מצליח להבין, מדברים על פוליטיזציה כשמצד אחד, העובדה שמאפשרים להעלות מופע שנכתב על ידי טרוריסט - - - רוצח חיילים, לפני תלמידי בית ספר, זאת פוליטיזציה וזאת השתמשות במשאבים של המדינה כדי לנגח אותה באמצעים לא כשרים, כאילו שאתה צריך להיות רוצח חיילים כדי שתיכנס לסל התרבות.

אני רוצה לומר לגבי המהפיכה של השר בנט. בסך הכול אנשים לא אוהבים מהפיכות וזה כמובן מעורר המון המון כעסים, אני כן רוצה לברך על חלק מהדברים שבתוך הענין אבל גם להעלות את הסוגיה שמטרידה אותי בהקשר הזה.

ראשית, קודם כל, ברור שיהיו פה יותר רשויות, שיהיו פה יותר מופעים, שיהיה פה גם יותר פלורליזם ויותר מופעים יוכלו להיכנס לתוך הסל הזה, גם כאלה שהם לא ב main stream, אלא מעבר לו ולכן, הייתי מצפה – לפחות מן האגף השמאלי של המערכת הפוליטית, לברך על הענין הזה.

כן אני אומר בהקשר הזה – ואני מצטרף פה לקריאה של היושב ראש. זה לא צריך להיות 'קול קורא' לישובים, כי ישובים צריכים לקבל את הסל הזה. נקודה. הם לא צריכים לפנות ולבקש אותו, כי זה צריך להיות חלק ממה שהם מחויבים לתת וכל בית ספר צריך להיות מחוייב לקחת שלושה מופעים בהתאם לקריטריונים שייקבעו. אני כן חושב שאל"ף, מאה ושבעים ישובים זה אומר שלא כל הישובים ייכנסו לזה והם צריכים אבל זה לא עובד כך. שוויון הוא שוויון. אתה לא יכול לקחת ישוב אחד ולהכניס אותו לתוך הענין הזה וישוב אחר לא להכניס אותו לתוך הענין הזה, כי הוא רוצה או לא רוצה.

ולכן, אני אומר, גם אם זה דורש עוד תקציב כדי שזה יהיה לכל הישובים, אז שיהיה פחות תקציב לכל ישוב או שני מופעים ולא שלושה, אבל כל ישוב צריך להיות זכאי, כי כל תלמיד במדינת ישראל ולא משנה איפה הוא גר, צריך להיות זכאי לסל התרבות הזה.

בשורה התחתונה, מבחינת הפתיחה והפלורליזם והאפשרות של יותר מופעים להיכנס, זה נכון, כן, יש חשש, מבחינה זו אני מאוד שמח וזה חשוב לתת את האוטונומיה למנהלים אבל, כן, צריך להבין איך מפקחים ומה הפיקוח שימנע בסופו של דבר הגעה של מופעים דוגמת המופע "הזמן המקביל", להיות מופע שמוצע במסגרת סל תרבות במימון - - -

למה שייגרע?

המסים - - -

למה שייגרע, כי לא מוצא חן בעיניך?

לא כי זה לא מוצא חן בעיני אלא כי לא יכול להיות - - -

אז מי קובע? זאת השאלה.

החוק קובע.

איזה חוק? אם יש חוק אז תפנה למשטרה. אבל מה - - - הם לא קומיסארים, לא של החוק ולא של התרבות.

בבקשה, הציגי את עצמך.

אני דר' הילה דוד, מנהלת סל תרבות עירוני בראשון לציון.

אני שמח שבאת לפה להגן על הצגה של טרוריסט אבל חבל, אני חושב שהיית צריכה להיות מאלה שמוחות על ההצגה הזאת.

אני אודה לך על חלוקת הציונים אבל אני אקבע את העמדה הפוליטית שלי ואתה את שלך. נשאלת השאלה אם מישהו משנינו יכתיב הצגות.

יש גם גבולות בתוך - - -

הגבולות שלך ושל - - -

גבולות שלך - - - הצגות של טרוריסטים בלבד וצריך להיות - - -

סליחה, אני בטוחה שמפלגת "ישראל ביתנו" - - - במדינת ישראל וגם אם תגיד את המלה טרוריסטים אלפי פעם - - -

סליחה, סליחה, רגע, רגע, חברי הכנסת.

מילת הקסם – רק אומרים טרור וזהו, צריך לשתוק, אסור לדבר.

אבל אתה לא מודה על האמת - - - זו הצגה של טרוריסטים.

חוץ מהתיאור הזה אין לך מה - - -

זה היה - - -

חוץ מן ההצגה הזו אין הצגות אחרות - - -

תודה, תודה, אתן לָך עצה, לא להתערב בריב לא לך.

ראית אותה? ראית אותה?

היא לא צריכה להיות מוצגת ואף אחד לא יראה אותה.

תודה, תודה עודד, אנחנו אחרי אחת עשרה, בבקשה.

אני מנהלת סל תרבות עירוני בעירית ראשון לציון ואני מייצגת עוד מאה מנהלי ומנהלות סל תרבות עירוניים וישוביים, שעובדים עם סל תרבות ארצי בכל רחבי הארץ. אנחנו עוסקים בחינוך לאמנות ונדמה לי, שבכל הדיון הזה, קצת החמצנו את העיקר כי העיקר הוא סל תרבות וחינוך לצפייה מושכלת בתרבות ואמנות.

אנחנו, יש לנו שני יסודות מאוד בסיסיים ויציבים. מצד אחד יסוד עולם התרבות והאמנות ומצד שני יסוד עולם החינוך ואנחנו נמצאים בתווך. אנחנו עובדות ועובדים עם כל מנהלי מוסדות החינוך בישובים שאתם אנחנו עובדים, אנחנו מקבלים את השכר שלנו מהרשות המקומית ואנחנו בונים תכנית ישובית, שכל כולה מתמקדת בחינוך לצפייה מושכלת בתרבות ואמנות, מתוך התפיסה שכול ילד זכאי, כשהוא מסיים י"ב כיתות, להיות בוגר שיש לו ידע בכל תחומי האמנות וזה אומר ידע בתיאטרון איכותי, מחול, מוסיקה, ספרות, אמנות פלסטית וקולנוע.

אנחנו, כמי שבעצם נמצאים בשטח, מכירים את הנושא מכל ההיבטים שלו, הן האמנותיים והן התרבותיים, אנחנו עובדים לפי המלצות ועדות הרפרטואר ואנחנו פועלים בתוך מערכת החינוך. שיתוף הפעולה הוא כזה שלא יתכן שמשרד החינוך יצא בתכנית, במתווה חדש, ולא שאל את דעתנו, ולא שיתף אותנו וקולנו בכלל לא נשמע, כאילו כל הידע נמצא עכשיו אצל משרד החינוך וכאילו עולם האמנות הוא אוייב של החינוך או שיש - - -

אני אשאל אותך שאלה. ביושר. קודם, ועדות הרפרטואר התייעצו אותך?

לא, לא, אבל אנחנו כגוף, שהחליט להתאחד בנושא הזה, יש לנו חשיבה שאנחנו לא מתנגדות לשינויים, אנחנו חושבות שצריך שינויים, אני יכולה להגיד לך שאצלנו, בראשון לציון, אני עובדת עם כל מערכת החינוך – עם הממלכתי, ממלכתי דתי והחינוך המיוחד, ולפעמים אנחנו לוקחים גם הצגות שהן לא בסל תרבות, אין לנו ברירה, כי יש ציבורים כמו הציבורים הדתי והחרדי, שאין הצגות ואין היצע ואז אנחנו נאלצים לפתוח את ההיצע שלנו אל מחוץ לוועדות הרפרטואר. מפה ועד להגיע למסקנה שצריך להציף את ההיצע בעוד 5,000 מופעים לא מבוקרים ולא מסוננים הדרך ארוכה.

אני אשאל אותך שאלה. אני אשאל עכשיו שאלה בכנות. התרבו מגמות לאמנות ולקולנוע ולתיאטרון ומה לעשות, בסוף לסיירת מגיע מספר מצומצם. צריך לעודד. זו שאלה שדנים בה בהרבה תחומים, איך לעודד? אם אלה שהם בינוניים לא ניתן להם, אם אלה שהם קצת פחות מהטופ שבטופ שהוועדה - - -

גם את הגרועים. למה לא לעודד את הגרועים?

רגע, רגע, לא, לא אמרתי גרועים, בכוונה - - -

ב-5,000 יהיו גם גרועים.

נדון בהם, נדון בקטע הזה. העליתי, אני הצגתי, אתה היית בחוץ – אני הצגתי. זו שאלה, אם אנחנו תמיד נעודד רק את המצויינים אז נישאר שם, נישאר עם נבחרת שתלך ותצטמצם ואחר כך נגיד: מה עשינו, היכינו את חופש היצירה, אף אחד לא יילך, כמו שאף לא הולך למקצועות מדעי הרוח באוניברסיטאות, הולכים רק למה שמייצר מהר הכנסה ומחר מחרתיים, איך לעודד את היוצר הצעיר - - -

האם מערכת החינוך צריכה לעודד את היוצר הצעיר?

גם התרבות, גם החינוך.

מערכת החינוך צריכה לדאוג שתלמידים - - -

תגידי, מאיפה באו - - -

יקבלו את הטוב ביותר.

מאיפה באו אלייך היצירות האלו? ירדו מן השמים?

הן לא ירדו מן השמים, הן יצירות אמנות.

את יודעת, היוצר הזה, עד שהוא הגיע, היוצר הזה, עד שהוא הגיע למה שהוא הגיע ברמה הזו, הוא נשען על - - - כוחות ומוטיבציה, לא לכולם יש אותן. היכולות הכלכליות הוא ייצר אותן. אני בעד להרחיב את בסיס הפירמידה, יש כאלה חולקים עליי וחושבים שצריך לחדד רק את השפיץ של הפירמידה אבל אני טוען, שככל שהבסיס רחב, יעלו יותר במעלה ההר, ככל שהבסיס צר אז יהיה יותר קשה לעלות במעלה ההר, לכן, זה דיון פילוסופי שלא נמצה אותו בדיון הזה.

אני מאמינה שלילדי ישראל מגיע הטוב ביותר, אסור לנו לשכוח שהבסיס הוא כספי הורים, זאת אומרת שהמדינה, מה שהיא מוסיפה על כספי ההורים זה טיפה בים. מהפיכה אמיתית תהיה אם משרד החינוך יגיד: אני משלם את כל הסל תרבות ואז הוא יוכל להציב מתווה כמו שהוא מאמין.

אבל הכסף הולך - - -

הכסף בינתיים לא הלך, במשך חמש עשרה שנים - - -

איך - - - הרשויות נערכות לרפורמה החדשה?

הסכנה והפחד הגדול שלי הוא שכאשר הכסף יגיע לרשויות, או שהוא לא ישומש לצרכים שלשמם הוא נועד, או שבשל כל מיני קשיים כאלה ואחרים, כי הרי אין לנו מנגנון. אנחנו עובדים עם סל תרבות ארצי ובסל תרבות ארצי יש מנגנון תשלום, ששמעתי שמבוסס על בן אדם אחד, אחד נותן שירות למאה ועשר רשויות - - -

תודה, יש לי שאלה.

בְּסוף הרשויות צריך להיות אדם כדי - - -

גברת מתוקי, שאלה.

אתם חשבתם איך הרשויות - - -

לא, לא, לא חשבו כלום. אם את רוצה אני נועל את הישיבה. אני אחרי הזמן. זה על הזמן שלי, אני שואל אותך שאלה. לו יצויין שאני מנהל בית ספר, רוצה לקחת את כל סל התרבות שלי לאותם 30%. מותר לי?

ודאי.

"ודאי". עכשיו הנחת את דעתי.

אנחנו רוצים שיהיה 70-30, 70 לטובת האמנות ו-30 לטובת התרבות.

לפחות - - -

בעניין הזה עומדת לו הזכות. אני עדיין לא גיבשתי את דעתי לגבי השאר.

רק עוד משפט אחד. משפט אחרון. מנהלי בתי הספר לא חייבים לעבוד אתנו. הם כולם עובדים אתנו מכיוון שאנחנו נותנים להם את הייעוץ הטוב ביותר, המקצועי ביותר - - -

לא דומה ראשון לציון לבקעה אל גרבייה או לירוחם. תודה.

אני מוכנה לייעץ - - -

לא דומה ראשון לציון עם היכולות שלה, ובואי, אני מכיר את היכולות של ראשון לציון. תודה.

אתם צריכים - - -תיקצוב גבוה יותר.

תודה. וגם מיקומה ביחס לתיאטראות איכותיים הוא שונה אז בואו, תקשיבו. לכן אני מצפה, שכשאתם באים, אל תבואו רק מאיפה שאתם באים. ירחיבו, ירחיבו את התקציב, ירחיבו את המלאי - - -

כולנו בעד הרחבת התקציב.

יפה, כן.

אבל לא שזה יילך לניהול.

סליחה. סליחה, בוודאי. אני שואל אותך שאלה, סוגיה אחת שלא קיבלנו עליה תשובה ואני מבקש הפעם, תתמקדי, קשה לך, אני שמתי לב. תתמקדי. הוועדה המקצועית – מי ממנה אותה? ממה היא מורכבת?

הפוסלת.

אנשי מקצוע של משרד החינוך, אנשי חינוך.

מי?

מתוך משרד החינוך - - - אין מבחוץ.

רבותי.

אנשי מקצוע, רבותי. אני חוזרת ואומרת. כל מה שאנחנו עושים בתוך מערכת - - -

לא, לא, אל תחזרי ותאמרי. שאלתי שאלה.

משרד החינוך.

מי?

לא, לא, תמר, ריבונו של עולם, את לא נותנת לי להבין את התשובה, את מפריעה לי להבין את התשובה.

גם את הפעילות - - -

לא, לא, לא, תעצרי. גברת מתוקי, לא, את לא תאמרי, סליחה, יש אחד במדינה שהוא רב אמן, ששואלים אותו משהו והוא עונה משהו אחר, זה ביבי ורק לו ואל תקחי לו את זה. תני לי רגע בבקשה, לא, אני שואל אותך שאלה, כשאת אומרת לי "אנשי מקצוע" – מה זה? אני 'בוק', לא מבין מה זה "אנשי מקצוע", גם אני איש מקצוע בתחומי והוא איש מקצוע בתחומו. מה זה, ממה מורכבת הועדה? תעני לי.

כשאני מדברת על אנשי מקצוע אני מתכוונת למפקחים, למפקחים ברמת מטה, למנהלי בתי ספר, לפסיכולוגים, ליועצים - - -

אנשי אמנות? חבר'ה מוועדות הרפרטואר?

אנשי אמנות. הרי יש - - -

לא רק חברי "הבית היהודי".

הם יעשו צנזורה פוליטית.

יש לנו מקצועות אמנות שלכל מקצוע אמנות יש ועדת מקצוע. יש לנו ועדת - - -

כן, זה ברור.

אבל אלה דברים שעברו את ועדת המקצוע - - -

גברת מתוקי, לא, תמר, לא. לא, לא, לא ענית לי.

"גדר חיה" עבר את ועדת המקצוע ונפסל אחרי. "הזמן המקביל" עבר ועדת מקצוע ונפסל אחרי.

תמר, את המציעה, אני יכול עכשיו לנעול את הישיבה בלי סיכום, בלי סיכום, את רוצה את זה? אני אחרי אחת עשרה, את לא יכולה לעשות לי את זה, אני מנסה לקבל תשובה אחת, היא לא נותנת לי את זה בכוונה ואת עוזרת לה, את עוזרת לה.

לא, לא, סליחה, אתה צודק.

אני שואל. אני הגשתי תלונה עכשיו, כמנהל בית ספר, למי זה מגיע?

למנכ"לית המשרד.

והיא מעבירה את זה? היא מחליטה עכשיו?

היא מקימה, כיוון ש - - -

היא תקים ועדה.

היא מקימה ועדה - - -

לכל נושא.

לא, ספציפית למופע.

ברפורמה הזו שאתם עושים, כתוב ממה תהיה מורכבת הועדה?

כן, בהתאם לתחום, אם המופע הוא תיאטרון אז - - -

בוא תקשיב לי, כנראה אתם לא מבינים. תן לי רגע. אתם לא מבינים.

מבינים מצוין.

לא, תקשיב. ברפורמה הזו, יהיה מוגדר ממה מורכבת אותה ועדה, בעלי מקצוע בתחום א', ב', האם משהו מוגדר?

מוגדר - - - אנחנו מתייחסים לתלונה. אתה לא מקים ועדת קבע.

יש תלונה. הבנו את מהות התלונה add hock לאותה תלונה, הבנו אותה.

השאלה היא באיזה תחום. אם התלונה היא בתחום התיאטרון אז יש מפמ"ר תיאטרון ויש איש מינהל פדגוגי ואיש שפ"י ויו"ר ועדת רפרטואר תיאטרון.

תודה. זה כתוב ברפורמה או שאתה מניח?

לא זה כתוב, גם במה שאני הבאתי.

זה כתוב. הבנתי.

זה לא כתוב.

לא, זה כתוב - - -

משפט.

רן גוואטה, מנכ"ל תיאטרון אורנה פורת לילדים ולנוער. אני יכול להגיד באופן חד משמעי, אני לא חושב שצריך להכניס איזשהו מופע לבית ספר ללא פיקוח. יש לי איזה סוג של, רגע, יש לי ילדה ואני רוצה לשמור עליה, אני לא רוצה שהיא תהיה חשופה לתכנים כאלה ואחרים - - -

היית כשאמרתי את זה? רגע, היית? מה, לא הינחתי את דעתך?

לגבי "לתת הזדמנות לאחרים" – אתה צודק - - -

אני חסיד - - -

לתת הזדמנות לאחרים – אתה צודק אבל למה 70-30?

תודה.

זה צריך להיות הפוך.

אתה יודע למה? אני אגיד לך למה.

למה?

כי תיאטרון אורנה פורת, אפילו אני, שלא צורך תיאטרון, מכיר אותו.

נו, זה שאתה מכיר זה טוב.

יש תיאטרונים שלא מכירים אותם.

אז בגלל זה שרק 30% יהיה - - -

תודה. תודה. תודה. חבל, חבל שנגעת בזה. אחרונת הדוברים והסיכום.

רות דיין, מרכז שלטון מקומי. ככלל אנחנו חושבים שאם מדינת ישראל החליטה להרחיב את סל תרבות אז היא מבינה שכל ילדי ישראל צריכים ליהנות מסל תרבות, וכשמדברים על 170 רשויות, אז 800,000 ילדים, הרי זה אומר שכל 800,000 ילדים, כשיש לנו מיליון וחצי ילדים במדינת ישראל – לא ייהנו מסל תרבות.

את יודעת מה אומר פלאטו שרון, את נציגת השלטון המקומי, נכון? "מה עשית בשביל מדינת ישראל" מה את עושה כשלטון מקומי? מה עשית עד היום? מה את הולכת לעשות? מעֵבֶר לכך שתגידי לי מה צריך – אני יודע, אני שואל מה צריך לעשות, אני אומר מה צריך לעשות, אתם, משרד החינוך, שלטון מקומי, אנשי המקצוע – אני בא אליכם בטענות, לא אתם באים אליי בטענות. מה אתם הולכים לעשות כדי שה- 800,000 האלה ייכנסו פנימה?

מה שקורה היום זה שסל תרבות שנקבע במערכת של תשלומי הורים, הוא גובה מילד בגן 79 שקלים, מילד בבית ספר 99 שקלים, ומילד בתיכון 179 שקלים. מה שאומר שכספי משרד החינוך הם 12 שקלים עד 40 שקלים, כך שרוב התקציב הוא תקציב הורים ולכן, בוועדה הגדולה שבה יושבים ודנים איזה רפרטואר הילדים צריכים, צריך להיות מיגוון רחב של כלל הציבור כי הכספים הם בכלל לא כספי משרד החינוך, מדובר בכספי הורים ועל השאר מדובר במשהו כמו שני שליש ואולי עוד קצת כספי רשות מקומית.

רק שנבין, היום מאה רשויות נמצאות בתהליך ויש עוד לפחות מחצית שלא נמצאות, כי הן לא רצו את המגבלה הזאת שיגידו להם מה לבחור ומה לקחת, והן רצו שיהיה להן שיקול דעת רחב יותר לשאלה מה לקחת ומה לא לקחת.

לגבי מנגנון הביצוע, מנגנון הביצוע צריך להיות לפי בעל סמכות. אם בעל הסמכות הוא מנהל בית הספר, אז צריכה להיות תוכנת ניהול פשוטה, שמנהל בית הספר לוחץ שהוא מבקש את ההצגה הזאת בתאריך כך וכך והוא מעביר את הכסף הרלבנטי מכספי תשלומי הורים שהגיעו אליו, נמצאים אצלו, למשרד החינוך, כדי לבצע, אבל, אם אנחנו מייצרים מנגנון שבו הסמכות נמצאת אצל הרשות המקומית, ויש ועדה בתוך הרשות המקומית שקובעת מה תפיסת התרבות העירונית שיש, אז ברור שהמשחק הולך להיות משחק אחר. ואם אנחנו רוצים לתת את הסמכות ליד מנהל בית הספר, בהתאם לסוג בית הספר – חרדי, ממלכתי, ממלכתי דתי, חינוך מיוחד, לא משנה מה, הסמכות צריכה להיות בידי מנהל בית הספר, מן ההתחלה ועד הסוף ואין מה לשחק במנגנון הסמכות וצריך לשמור עליו.

דבר אחרון, ההחלטה מה ראוי צריכה להיות מראש ולא בדיעבד. אני, כאימא לארבעה ילדים, לא הייתי רוצה שמנהלת בית הספר, בגלל שהיא שמעה שאיזושהי הצגה טובה או לא טובה, היא תביא את ההצגה ואחר כך היא תגיד: הופס, טעיתי, ההצגה לא מתאימה לי או לא ראויה לי. ומה זה ראוי? מה שראוי בבית ספר חרדי לא ראוי בבית ספר ממלכתי דתי ולהיפך וזה לגיטימי, אז מי יקבע מה ראוי? אמות- המידה צריכות להיקבע מראש על ידי ועדה, אז שלא יהיו 6,000 הצגות, יהיו 3,000, שיהיו 2,500 - - -

האם שמעת את נאום השבטים של הנשיא?

מה?

האם שמעת את נאום השבטים של הנשיא?

נו, בסדר גמור.

הוא חרד למשהו, הוא רוצה ליצור פה משהו, יש כאלה שאומרים: מה זה מעניין אם דתיה או חילונית, יש אמנות, צריך אמנות.

לא, אבל היא צודקת בזה שאם תלמיד רואה שלש הצגות בשנה ואחת מהן, בדיעבד התבררה כלא ראויה, אז מה עשינו, מתוך השלש אחת הוא ראה שהיא לא ראויה ובזבזנו לו שליש מן התרבות שהוא צרך באותה שנה, בגלל זה, אם יש ועדת רפרטואר אז צריך להיות יותר ייצוג בוועדת רפרטואר – אנחנו איתך, יותר תקציב - - -

יותר תקציב, יותר רשויות מקומיות - - -

תודה רבה, רבותי, תודה. סיימנו, לצערי הרב. אני יכול – תקשיבו, אני יכול לומר "תם ולא נשלם" ולצאת בזה, אבל אני לא יכול להשאיר כך, כי עלו פה דברים. רבותי, אני אומַר נקודות, נקודות שאני שם פה כאן.

הועדה קודם כל, מודה לחברי הכנסת המציעים שחשפו אותנו לדיון חשוב מאד. הועדה מודה לאורחים ולמתנדבים ומצטערת בפני מי שרצה לדבר ולא הספיק לדבר.

הועדה מברכת את שר החינוך על הגדלת התקציב וקוראת לו להגדיל את התקציב אף יותר, ביחס ישר לאותה כמות הרחבה של מופעים, כי ההגדלה לא עומדת כלפיהם באותו יחס. אם מספר המופעים גדול אז צריך להגדיל. אני לא מְקַדש את המספר שלושה, שיקחו גם ארבעה וחמישה מופעים בשנה, לכן יש לבחון האם להרחיב ולהגדיל את התקציב.

הועדה קוראת למשרד החינוך לעשות הכול כדי שכל ילדי ישראל ייהנו מסל התרבות, ויש חשש גדול ששיטת ה'קול קורא' תביא שוב לתוצאה לפיה רק רשויות שמעוניינות ייהנו מסיבסוד, בעוד שיש לאפשר למנהלי בתי ספר שרוצים ליהנות מן הסל לקבל סיבסוד, אף אם ראש הרשות לא ענה ל'קול קורא'. תבחנו את זה, אני מבקש לבחון את זה.

הועדה קוראת למשרד החינוך להגדיר את המקצועיות של חברי הועדה המקצועית ולשלוח אלינו לוועדה, לכאן, את הפונקציות המקצועיות, לא שֵמית אלא את הרכבי הועדות האלו, המיוחדות, אם זה בתחום הקולנוע אז כך, אם זה בתחום האמנות הפלסטית אז כך ולא להשאיר את זה בצורה עלומה, שכן זה יוצר חשש למראית עין או לפוליטיזציה של הועדות. הועדה תקבל אליה את רשימת הפונקציות ואז תתקבל החלטה ונראה מה אנחנו עושים. אם זה ישביע את רצון חברי הכנסת המציעים - - -

אני רק רוצה שנוסיף: הועדה חושבת שסל התרבות הוא דבר חיוני וחשוב וקוראת למנוע כל פוליטיזציה שלו.

אני מצטרף, אני אוסיף.

ונציגות של הורים בוועדה.

תודה. אין צורך לזה, תודה רבה, הישיבה נעולה.

הישיבה ננעלה בשעה 11:19.