הכנסת העשרים

מושב שני

פרוטוקול מס' 75

מישיבת הוועדה לקידום מעמד האישה ולשוויון מגדרי

יום ראשון, י"ז באדר ב התשע"ו (27 במרץ 2016), שעה 10:00

סיור הוועדה בגליל

חברי הוועדה: עאידה תומא סלימאן – היו"ר

שולי מועלם-רפאלי

רעיה שטראוס - אשת עסקים, יזמית, פילנתרופית

טל פריימן - מנהל הפעילות הפילנתרופית של רעיה שטראוס

אופיר שיק - מנכ"ל עמותת 'לב בגליל'

יעל רון - מנכ"לית אשכול גליל מערבי

רונית עובדיה - מנכ"לית אשכול יישובי בית הכרם

יריב המאירי - מנכ"ל מיזם 'אוצרות הגליל'

סמיחה אעלם - עוזרת מנכ"לית אשכול בית הכרם

יונת מזן - בעלי מחלבה, קיבוץ שמרת

לרשימת השדלנים שנכחו בדיון – ראו בקישור זה.

דלית אזולאי

ס.ל., חבר המתרגמים

סיור הוועדה בגליל

יש אשכול גליל מערבי, שבמסגרתו אנחנו נמצאים פה, את מכירה, גם עכו בתוך האשכול, אשכול גליל מזרחי ובמרכז הגליל אשכול בית הכרם, שם אנחנו נהיה בתחנה השנייה, הם יושבים בתוך כרמיאל.

הרקע להקמה של 'לב בגליל', אנחנו גוף שקיים סדר גודל של שנתיים, ראינו תמורות קשות בגליל, גם מבחינה כלכלית, מבחינה סוציו אקונומית. אני מניח שאת מכירה את הנתונים גם כן בצורה מאוד טובה, הרבה מאוד צעירים שפשוט עוזבים. יש כאן 55% מבוגרי מערכות החינוך, לפחות במגזר היהודי, שעוזבים למרכז או לחו"ל ולא חוזרים לפה. בנצרת עלית, לסבר את האוזן, למעלה מ-90% מבוגרי מערכת החינוך שלא חוזרים.

אנחנו ניתחנו את התמורות האלה כבעיה עיקרית של תודעה. כשמדברים על הגליל מדברים על הצימר של המדינה. הישראלי הממוצע חושב על הגליל בתודעה של הייתי פה בנחל עמוד כשהייתי בתיכון ואחר כך עם בת הזוג בצימר ואחר כך חופשה משפחתית, אבל לא מקום באמת לחיות בו ולגור פה והדבר הזה גורר הרבה מאוד תופעות, כל התופעות, גם הכלכליות וגם הדמוגרפיות.

הפעילות שלנו, מה שאנחנו משתדלים לעשות זה סיורים כדוגמת הסיור הזה, להביא אנשים מקבלי החלטות, מעצבי דעת קהל, שמסוגלים להשפיע, ולהניח בפניהם דברים אופרטיביים לקראת קידום שלהם, מתוך המקום שבו הם נמצאים. המטרה, בעיניי, של הסיור הזה היא קודם כל להכיר מה הולך כאן בגליל מבחינת נשים משמעותיות שפועלות ועושות דברים מדהימים, ולהתחבר לתוך העשייה הזאת ולראות, אולי גם בתהליכים פרלמנטריים, או אפילו חקיקתיים, שיש לנו כל מיני כיווני מחשבה, איך לחבר את הסיור הזה למשהו אופרטיבי.

לפני שאנחנו ממשיכים, דיברת על אתגרי הגליל, אמרת נוסד לפני שנתיים, לא שמעתי מה הרקע, מה המטרות, מה - - -

המטרות של העמותה?

כן.

המטרה היא לקדם מדיניות ממשלתית לפיתוח הגליל, כדי לפתח אותו מבחינה כלכלית ומבחינת מאזן ההגירה של הצעירים, שפשוט עוזבים את הגליל, להשאיר אותם. אלה שתי המטרות העיקריות.

יש כאן, ואולי זו גם הזדמנות להראות לכם, אנחנו קיבלנו אישור מיושב ראש הכנסת לקיים יום בסימן הגליל בכנסת, ב-26 ביולי. יש לנו עוד זמן. זה איזה שהוא פורמט ראשוני שבבוקר יהיו דיונים בוועדות, בחלק מהוועדות, ועדת הכלכלה, ועדת כספים, חוץ וביטחון, בנושאים שונים, אחר כך יהיה בסשן של הצהריים מפגש באודיטוריום ומליאה בסימן הגליל. התכנית הלאומית לגליל, שקצת תקועה היום, אנחנו מקווים מאוד שעם לחץ נכון אנחנו נצליח לשחרר שם דברים וגם שתהיה כבר בשורה אמיתית מהכיוון הזה, של משרד נגב גליל, כי כרגע זה באמת רדום לחלוטין. אני לא יודע מה אתם מכירים, אבל - - -

ברגע שהוא קיבל גם את שר הפנים - - -

בדיוק, זה נכנס לסוג של הקפאה. זה ב-26.7, אנחנו נשלח את זה לוועדות, לכל חברי הכנסת - - -

גם אנחנו נהיה מוזמנים?

בוודאי, בטח.

יריב היה גם במפגש הראשון של השדולה.

אתם הייתם בשיקגו, נדמה לי, אז אני הגעתי לכנסת.

זה במסגרת השדולה. הקמנו את השדולה לפיתוח הגליל בכנסת. אלה הדברים.

יולי? יולי זה כבר חופש.

אנחנו ננסה להוציא הסעה לראשי הרשויות ואז גם לא יברחו לנו באמצע, אבל מי שבחופש בחופש.

זה יהיה השבוע האחרון בכנסת. בדרך כלל השבוע האחרון זה מטורף, עושים ניקוי שולחן, אז כל מה שנשאר מביאים אותו באותו שבוע.

אין לי בעיה להיות מוקד הטירוף.

תהיה לך בעיה רצינית.

נראה. זה כרגע התאריך שיולי אישר, יולי ביולי. זה כרגע מה שיש לנו. אני מאמין שיהיה בסדר, כי כל ראשי הוועדות, האלה לפחות, דיברנו איתם באופן ראשוני. ופה, אחת ממטרות המשנה של הסיור הזה זה לחשוב ביחד האם הוועדה יכולה לכוון את עצמה לפעילות ביום הזה, אם יש משהו אופרטיבי בקצה, שאולי נוכל לקחת או למקום חקיקתי, או למקום של תיקון כזה או אחר, דיון.

דיונים תמיד אפשר לקיים בוועדה, השאלה באיזה כיוון. בדרך כלל הוועדה אמורה להתעסק בנושאים שקשורים לנשים, לא חסרות בעיות בגליל שקשורים לנושא של נשים. אני בטוחה שיעלה כל הנושא של תעסוקת נשים וכל הנושא של יזמות של נשים בצפון, יש כל מיני. למרות שהנושא עצמו, אני לא תופסת אותו כנושא גלילי, כי בעצם זה תלוי במה משקיעים בגליל, משקיעים בתחבורה ציבורית, משקיעים בהבאת יזמים, משקיעים בזה, אז כן תתפתח תעסוקה לנשים. אם לא משקיעים, לא יתפתח.

מה שדווקא לאחרונה הבנתי יותר ויותר, שדווקא הנשים כאן משכילות יותר במגזר הדרוזי וגם במגזר הערבי ויש בעיה אחר כך, שהגברים לא כל כך ואז יש פער בין נשים לגברים. זו בעיה מאוד גדולה פה. כמה שנשים משכילות יותר אז הן לא מוצאות בני זוג.

זה נכון, או ש - - - אני לא יודעת, במיוחד - - -

קראתי על הבדואים, שנכנסים לעומר. זה היה דווקא בדרום, שהמשפחות עוברות לעומר ול - - -

זו הייתה כתבה בסופ"ש ב'הארץ' על משפחות בדואיות שהולכות לעומר כדי להשיג חינוך טוב לילדים שלהם.

אז הבנות לומדות רפואה וטה טה טה ואז אין להן כל כך בן זוג.

אין בן זוג אולי בכפר הקודם שלהן, אבל הבעיה שלהן שהן אז מנותקות מהשורשים ומהאזור שלהן. אבל יכול להיות, בוא נחשוב על זה - - -

בסדר.

יש לי בעיה, באתגרי הגליל, תאי הכשרה או פעילות של ארגוני טרור בגליל, מה בדיוק ה - - -

מה זה?

כן, מה זה?

אני מאמין שאין כל כך ואקום, לצערי. זה שתפסו חוליה בין נצרת לעפולה מתאמנת, מוכוונת דאעש, עם חומרים כתובים, עם דברים בסגנון הזה, אני מדבר על משהו מלפני חודש וחצי, את מכירה את זה.

אני מכירה.

אז אלה דברים שהם בעייתיים והם בעייתיים בראש ובראשונה בגלל שהמדינה לא מספיק נמצאת ומפתחת את האוכלוסייה שרוצה להיות פה בשקט ולעבוד פה בנחת ואם לא נמצאים אז לא נמצאים. וכשלא נמצאים אז גדלים גם דברים מהסוג הזה, ואף אחד לא רוצה את זה. זו התופעה שמדובר בה.

כן, אבל בין לתפוס קבוצה של צעירים, שאני לא מזלזלת, התאמנו וזה, אני מחכה לראות מה ייצא מזה, לבין לשים את זה כאתגר ותאים, אני חושב שזה פוגע באוכלוסייה של הגליל ובתמונה שנרקמת פה. מאוד חשוב לי לדעת אם הכיוון הוא, ואני אדבר - - -

גלוי, רק גלוי.

אתה תלמד להכיר אותי מאוד מהר. האם מדובר בפרויקט לייהוד הגליל?

אני אענה לך באופן הכי גלוי שיכול להיות.

אני מדברת הכי גלוי.

האני מאמין שלי הוא שזה לא יהודי לדבר על ייהוד הגליל. זה האני מאמין שלי וזה הדנ"א של עמותת 'לב בגליל', למה? סליחה רגע על פתיחת הסוגריים, אבל גם דוד המלך ידע לעבוד עם בחור בשם אוריה שהיה חיתי והם עבדו ביחד, בסנכרון מלא, עזבי כרגע את הסיפור על אשתו.

למה? זה חלק מהסימפטומים.

נכון, את צודקת. אבל ברגע שידעו שיש מטרה משותפת וצריכים לחיות פה ביחד אז לא הייתה בעיה שאנשים יחיו ביחד ויהיו גם בתפקידי מפתח ביחד. אני באמת מאמין בזה ומי שחושב אחרת - - -

למה אני שאלתי? אני אהיה הכי גלויה שאפשר ואני אוהבת שיתייחסו אליי ככה, אני קראתי שני דברים, פשיעה חקלאית בהיקפים נרחבים, זה מיד הקפיץ אותי לכתבה שהייתה לפני שבוע בטלוויזיה על הנושא של פשיעה חקלאית, על הבדואים שחיים בצפון באיזה שהוא אזור וסכסוך שלם ושיש בחורים שבאים לשמור, מתנדבים לשמור על החקלאים - - -

כן, השומר החדש.

אוקיי, ומיד קראתי אחר כך תאי הכשרה או פעילות של ארגוני טרור. זה לא מעיד על תפיסה שהיא בדיוק מדברת על כל אזרחי הגליל, כל התושבים בגליל. יש בה מין הכוונה מסוימת.

אני שמח שאת מעלה את זה. כמו שאת רואה, אני גם כן גלוי, הייתי יכול להוריד את העמוד הזה, אני לא מוריד את העמוד הזה בפני אף אחד כי זו בעיה, אני חושב, בראש ובראשונה של כל אזרחי הגליל, זו בעיה לא פחות של ערביי הגליל, של האזרחים הערבים, מאשר היהודים. ממש ממש לא, אני לא חושב שהחבר'ה שאני עובד איתם - - - עומר נגיד, מנכ"ל מכללת סכנין, יש לו בעיה קשה עם הדברים האלה והוא צריך כל חודש וחצי לתלות דגל ישראל מחדש בכניסה למכללה אחרי ששורפים אותו. זו בעיה שלו, לא בעיה שלי. אני חושב שזו בעיה של כל תושבי הגליל, בלי שום קשר ליהודים או לא יהודים. אבל זה ממש לא המוקד, זה נושא מאוד מאוד חשוב, אבל - - -

לא, בעיניי, ואני מאוד מצטערת שאני קפצתי או ש - - - אין לי גישה אחרת, מה לעשות, זה אכן משנה כי בעצם זה מעיד על קו מחשבתי ועל איך באמת - - - אם אני אומרת לך מה החזון שלך, מה היית אומר?

שהמדינה תהיה יותר פה כדי שיהיה פה שגשוג כלכלי יותר משמעותי וצעירים ירצו להיות כאן ויהיו כאן מקומות תעסוקה מגוונים, איכותיים, לכלל האוכלוסייה.

אני רוצה דווקא להצטרף על הגליל המערבי, את תראי יותר מאוחר, אחד הנכסים שלנו זה הרב תרבותיות, על זה אנחנו מדברים. יש לנו שיתוף פעולה לא רגיל של כל הרשויות היהודיות והערביות, שעשינו חזון משותף, יש לנו פה חזון לגליל. זה היה מדהים. אנחנו קיצרנו את הסרט, בחזון כתבנו שיהודים וערבים יחיו ביחד אז אחד מהחבר'ה אמר 'לא רוצה יהודים-ערבים, כל תושבי הגליל, כולם תושבי הגליל'.

אני חושבת שהיו מאצלכם אצלי - - -

ממכון רעות היו אצלכם.

עשינו אז את הכינוס שלא יכולת להגיע.

כן, לא יכולתי.

אבל אם את רוצה, ב-14.4 יש לנו - - -

לא, אני יודעת שאתם שני גופים, אני לא יודעת מה הקשר בין שני הגופים, פרט ל - - -

אני אגיד לך מה הקשר. זה כל תושבי הגליל המערבי. אנחנו מדברים שרב תרבותיות היא נכס, אבל כן אני יודעת שבגליל המערבי יש לנו מסורת של ביחד וברוך ה' אין כלום. אי אפשר להתעלם ממה שקורה במקומות אחרים, ביתר אזורי הגליל, וצריך להביא את זה שזה יהיה גם ככה. בכל מקום, אני גדלתי בשטראוס, גדלתי בביחד הזה, בבית החולים, אני נשיאה של אגודת הידידים, בכל מקום יש לנו ביחד ואין לנו בעיות. ברגע שמתחילה בעיה זה מערער ואני כן חושבת שאי אפשר להתעלם מהפשיעה החקלאית שקורית בכל רחבי הארץ ואנחנו צריכים, לדעתי - - -

שלא תביני אותי לא נכון, יש לי בעיה עם פשיעה ויש לי בעיה עם - - -

כל פשיעה.

כל פשיעה שהיא, אבל האוזן שלי קצת הפכה להיות רגישה ואני יודעת לזהות כל מיני דברים. אני לא קושרת את 'רוח הגליל', אלא אם תגידו לי שזה קשור, עם - - -

לא, זה שני דברים - - -

אנחנו לא קשורים, רק אנחנו הולכים ביחד על הגליל. אנחנו נסביר תיכף.

גם אופיר חבר באחת הוועדות של 'רוח הגליל', ועדת תשתיות. זאת אומרת כל מי שיכול לעבוד פה באזור ולעזור מבחינתנו זה חשוב.

זה חשוב מאוד, אבל אני הרגשתי שאני צריכה להתעכב על דברים ואני לא משוכנעת מספיק, להגיד את האמת, אני רוצה לגלות את זה.

אנחנו חייבים להביא את המופת שקיים היום ב - - - ובכל הגליל המערבי - - -

אני לא יודעת אם - - - להגיד לכם את האמת. אני יודעת בדיוק מה קורה בעכו ואני יודעת מה קורה ב - - -

למשל התחברנו עם פרופ' חמייסי, הוא איתנו גם - - -

כן, ראיתי שהוא היה איתכם גם - - - אני חושבת שהגליל, יש בו אופציות ויש בו פוטנציאל אדיר ואחת הבעיות העיקריות של הגליל זה שמתייחסים אליו כפריפריה. מתייחסים אליו כפריפריה מכל הבחינות, גם כלכלית, גם פוליטית, הכול, ואם הייתה השקעה אמיתית בתוך האזור הזה לכלל האוכלוסייה, אני עדיין טוענת שההשקעה היא לא שוויונית והיא לא - - -

זה נכון, אנחנו - - -

יכול להיות שגם התושבים היהודים מרגישים בחסר ומרגישים משהו חסר, אבל אין מה להשוות בין מה שמושקע באוכלוסייה הערבית ומה שמושקע באוכלוסייה היהודית. מאוד חשוב לי אם הגליל יתפתח, שיתפתח לטובת כל תושביו.

נכון. עכשיו כתבתי מכתב, רק בשבוע שעבר, לשר התיירות, יריב לוין, שהופקד מטעם הממשלה על התכנית להקצאה של - - -

תכנית החומש.

שומר הסף.

אמרתי לו 'בוא תשקיע פה'. זה משהו, הם לא עושים בזה כלום.

בינתיים לא השתחרר גרוש אחד.

זה בדיוק המכתב שרעיה כתבה, הוא אחראי על זה - - -

הם הופקדו לא על התכנית, הם הופקדו על פיתוח קריטריונים ליישום התכנית.

אמרתי, בואו תראו מה קורה בגליל המערבי. היינו בפגישה ביחד, ואז כבר אמרתי לו 'שמעתי שאתה הופקדת, בוא תראה מה קורה בגליל המערבי, קורה כאן משהו שאין במדינה, אז בוא תשקיע פה, לפי הקריטריונים של נאמנות למדינה. במקום לחפש, בוא לפה'.

הרי הקריטריונים נוצרו לא לבדוק נאמנות, אלא לעכב הוצאת התקציבים.

בסדר, אז בגלל זה עוד פעם כתבתי מכתב - - -

עצם העובדה שבודקים אותנו כל פעם בנאמנות שלנו זה כבר - - -

נכון, אבל אני במקום לריב אמרתי 'תבוא הנה, תראה שכאן ברוך ה' לא קורה - - -

חשבתי שהוא הופקד על הקזינו.

גם, בין היתר. הוא איש המשימות הקשות.

כחלק מהתהליך הזה עשינו מחקר מאוד גדול פה, יחד עם מכללת גליל מערבי, על התפיסות של האוכלוסייה. מה שבאמת ראינו, בעיקר ראינו שינוי גדול בתפיסה בין המגזר היהודי למגזר הערבי, ומה שראינו במחקר, וזה היה מאוד מעניין, זה שהמגזר הערבי תופס יותר את נושא דו הקיום בתור נושא שהוא דגל שיכול להקפיץ מדרגה את האזור הזה.

זה מכניזם של שורדים.

יכול להיות.

ובאותה נשימה כמובן הנושא של אי שוויון בתשתיות, שדיברת עליו, בתור אבן הנגף שמאוד קשה לעבור מעליה ובאמת לראות את השוויון באוכלוסיות. בגלל זה גם הקמנו ועדה במסגרת רוח הגליל, שהיא ועדת תשתיות, כדי לראות איך אפשר לטפל בעניין הזה של התשתיות.

בכל מקום שאנחנו הולכים לממשלה אנחנו מדברים על זה וחשוב לנו לעזור. אז עכשיו שמענו שבמשרד החינוך גם הקצו כסף לאחרי שעות הלימודים למגזר הערבי, ואנחנו גם לא אוהבים את המילה מגזר, כי זה - - -

גם אני לא אוהבת, אני אוהבת אוכלוסייה.

אז ישר צלצלנו לחבר שלנו, אמרנו 'אתה רוצה? בוא תתחיל במזרע, בוא תתחיל במקומות שאנחנו שם, תתחיל לעשות הצלחה', אנחנו משתדלים באמת כי חשוב לנו הביחד. אנחנו גם לא קוראים לזה דו קיום, אלא רב קיום, כי גם דו קיום זה לא טוב, אלא ממש נכנסים לעומק איך אפשר להביא את רוח הגליל שלנו ביחד. ככה גם התחברנו, אבל הוא צריך לדבר על המקומות שזה עוד לא לגמרי. יש לנו מזל כאן, באמת מלפני מלחמת השחרור, בתקופה שהיה כאן - - - אני עוד יותר מתפעלת, כי מי היה מאמין שאנחנו נצליח ממלחמת השחרור, שהיו קבוצות של ערבים שעזרו.

אמרנו, נהיה גלויים, לא? אז בגלל זה הם גם נשארו. למשל היינו בערב אל עראמשה, שזה אצלנו במיזם, אנחנו נראה לך, הם עזרו לקיבוצים לפני 48', הקיבוצים עלו בשנות ה-40', בערך, והם התחילו לעבוד שם, ואז - - - אמר להם 'בואו תעזרו לנו', הכפר, לשייח', והם החליטו לעזור לקיבוצניקים ואחרי 48' החליטו לגרש אותם, אז החבר'ה של הקיבוצים - - -

מי גירש?

אנחנו, המדינה.

זו פשוט פעם ראשונה שאני שומעת מישהו אומר את זה בגלוי.

זו עובדה, זה מה שהיה. אבל מלחמה זה מלחמה.

אה, כן.

תשמעי, גם אותנו גירשו, את היהודים גירשו מכל מקום. זה אכזרי, אני לא אומרת.

נכון.

אז הם הלכו למושל הצבאי, ואמרו 'לא תגרש את ערב אל עראמשה', זה הם סיפרו.

זה אותו סיפור של פרדיס וג'סר א זרקא. תלכי לכל קו מישור החוף, לא נשאר אפילו כפר או עיר ערבית אחת על מישור החוף.

אל באסה, הכפר שהיה פה ירה על - - - ההורים שלי ממקימי נהריה, אמא שלי נסעה במשוריין ללדת אותי בתל אביב, כי בבאסה ובעכו ירו על המכוניות. תראי, היו תקופות קשות, היו מאורעות, אבל אנחנו עכשיו מסתכלים קדימה. היו אז גם ניצוצות ש - - - בואו נסתכל קדימה.

בגלל זה אני אמרתי, אם הראש הזה שעדיין עובד על לכבוש עוד - - -

על מי מדובר?

ועל לשחרר.

אנחנו מדברים על - - -

אנחנו עובדים עם.

אז קודם כל ברוכות הבאות. כשאני מסתכלת על יעל אז זה גם משהו מיוחד, משום שבתחילת הדרך, אתם תראו, אני לא צריכה לספר הרבה, אחרי הסרט תשאלו שאלות, אבל בתחילת הדרך הקודם שהיה ליעל היה נגדנו. פתאום החלטתי לפני שש שנים לעשות משהו לגליל המערבי, שבו נולדתי, כולם התנגדו, אמרו לי 'מה פתאום?' גם לא היה אמון אליי, אמרו 'בטח את באה להתעשר פה, את באה לנצל', אמרו 'מה פתאום?' ואנחנו יושבים היום ואנחנו ביחד, אנחנו חלק מהאשכול, האשכול הזמין אותנו להיות חלק, זה בזכות שהצלחנו.

כדאי שיסבירו לי רק כשאתם אומרים האשכול.

אנחנו נרחיב על זה.

בואו נראה את הסרט ואחר כך אתם ואחר כך שתי המנכ"ליות - - -

את רוצה להגיד מילה על ההיסטוריה האישית שלך פה בגליל?

אתם רוצים שאני אתחיל עם זה?

כן.

קודם כל נולדתי פה, כפי שאמרתי. מצחיק אותי בזמן האחרון מזמינים אותי כאישה ואני אמרתי שהיה לי מזל, לקח לי שנים, כי אני לא מאה אחוז מחוברת לפן הזה, מדוע? לא שאני לא אישה, ואני גאה, כי גדלתי בבית שהיה שוויון מוחלט, אבא תמיד האמין בנשים, עוד בדור הקודם, וגם בשטראוס לא הייתה אפליה, אגב, לא לערבי, לא ליהודי, לא לאישה ולא לגבר, המשכורת הייתה לפי התפקיד. לתפקיד היה את השכר ולפי זה. אבל אמא שלי הייתה אישה מדהימה, תמיד קל לי יותר לדבר על אמא שלי, ההורים שלי באו מהעיר אולם בגרמניה, אבא היה דוקטור לכלכלה, הם היו אנשי עיר, המשפחה של אבא שלי מאוד מאוד עשירה, אחי נולד ב-34' והיא מחזיקה אותו כשהוא היה בן כמה חודשים והיא שומעת ברדיו את גבלס וגבלס אומר משהו על יהודים והיא אומרת, לימים, זה דור שלא דיבר הרבה, גם היה פער של השפות, אמנם השפה הראשונה שלי זה גרמנית, שפת אם, אבל בגלל כל המצב אז לא הרחבנו, דיברנו רק מה שצריך, ערבבתי הרבה עברית גם, היא אומרת שהיא הרגישה בגוף שלה שמשהו נורא הולך לקרות. היא הייתה בת 23, אבא שלי בן 24 ולסבא שלי היה מפעל מאוד גדול של מתכת ואבא שלי עבד שם, היא אמרה לו 'איפה הדרכונים שלנו? אנחנו הולכים לארץ ישראל, לארץ אבותינו', כי הם היו ציונים.

ואז הם באו. אז התפיסה הייתה להיות יהודי חלוץ זה לחזור לאדמה, כי ליהודים אסור היה לעבוד באדמה, אז הוא עזב ויש לי תעודה בבית ההנצחה כששואלים אותו במנדט, 'מה משלח ידך?' אז הוא אמר 'איכר' והם באו לנהריה והקימו את היישוב הזה, שהוא היה היישוב הראשון של היישובים היהודיים בגליל המערבי, הכי צפוני, מאוחר יותר יצאו כל יתר היישובים.

אבא שלי היה קודם בבאר טוביה, שהיה הדרומי ביותר, כי שם היה האח שלו, הוא בא לפני ההורים שלי, הוא התגייס לבריגדה והייתה לו שם רפת גדולה. אבא שלי התאהב בפרות, הוא בא לנהריה ואמר 'אני רוצה פרות' וכעסו עליו הייקים, אמרו מה פתאום פרות ואבא שלי התעקש ואז הם התחילו להצליח. אבל לא הייתה אוכלוסייה, מי יקנה חלב? חלב גם צריך לקרר, אחרת הוא מחמיץ, וככה מהר מאוד אמא שלי התחילה לעשות גבינה, והשאר הוא היסטוריה. יש סיפור מדהים על הגלידה. אבא שלי - - -

הגבינה התחילה לפני הגלידה.

הרבה לפני.

יארה בדרך אמרה ששטראוס בשבילה זה גלידה.

עדיין, שטראוס מכרה את הגלידה, אבל בכל אופן איזה גבינה היא הייתה עושה? גבינה לבנה פשוטה, שמה טעמים ומוכרת. לא היה מה לאכול. אגב, יש סיפור מאוד יפה, שזה גם מאוחר יותר, זה שיתוף פעולה עם האבא של, שכחתי, של הרשות הפלסטינית, אבו מאזן, הם הרי באו מצפת, אז אבא שלו - - -

עשית אותו ממש לא רלוונטי.

למה? פגשתי אותו, יום אחד אני מקבלת הזמנה אל אבו מאזן, עוד ערפאת היה בחיים, הוא ביקש שאחי יבוא, אחי לא היה בארץ אז אני באתי, אז הסיפור, לאבא שלו היו עזים, ואז לא היה מה לאכול, מלחמת העולם השנייה, אבא שלי היה מביא להם גבן, לעשות מזה גבינה, החלק שיוצר, החלב הרי ברובו מים, והיו בחיפה סוחרים ושם אבא שלי היה מביא בגמלים את הגבן, אבא שלי היה עושה גבינה מותכת, נותנים את זה בחיפה לסוחרים ומוכרים את זה לצבא הבריטי, כי גבינה מותכת לא צריכה קירור. אז אמרנו אם היה אז שיתוף פעולה, אפשר לעשות שיתוף פעולה. הוא הזמין אותי ואני הזמנתי אותו ובסוף זה לא הסתדר. זה סוף הסיפור.

תמיד זה לא מסתדר. או בינתיים זה לא מסתדר.

אבל הסתדר פעם ראשונה, הייתה רוח טובה. רגע לחזור לגלידה, אבא שלי נותן לאמא שלי ספר על אמריקה ששם בקיץ המחלבות היו מייצרות גם גלידה ואמא שלי אמרה לו 'בוא נעשה גם גלידה', כי לא היה ממה לחיות. מהחקלאות, מהאדמה שהם קנו, כל הייקים בנהריה, בנהריה אדמה פרטית שקנו משייח' לבנוני שהפסיד את הכסף בקזינו, אחד מהמקומות של האדמה הפרטית, לא אדמת קרן קימת ולא מינהל, הם קנו מהשייח', לכל אחד היה שישה או שמונה דונם, אבל עדיין אי אפשר לחיות מחקלאות, ולכן התחילו מהר מאוד, צימר זו מילה גרמנית, זה חדר, התחילו מהר מאוד להשכיר חדרים, אנשים מהארץ היו באים לצימר ואוכלים ארוחת בוקר ואמא שלי רצתה להתחיל לעשות גלידה. אבא שלי אמר 'את משוגעת? מה זה גלידה? מה נעשה גם גלידה?' ואז היא נסעה לתערוכה והביאה את הגבינות האלה, עבודת יד שהיא עשתה, בתל אביב, ומכרה אותן ובסוף התערוכה היא רצתה את הכסף שלאבא שלי יהיה מספוא לפרות ואז היא אמרה למנהל 'איפה הכסף?' אז הוא אמר 'אין לי כסף'. היא ראתה תוף, מין חבית כזאת עם דפנות כפולות שבאמצע שמו קרח שבור וזה כמו מיקסר כזה שמסתובב, עם משוט שמוריד את הדפנות - - -

בטורקיה עדיין עושים את הגלידה ככה.

ככה, בחבית הזו?

כן.

אז היא אמרה לו 'ואת זה אתה יכול לתת לי?' אז הוא אמר 'כן' והיא שכרה נהג מיפו במשאית, הדרך הייתה ארוכה מתל אביב לנהריה, לא כמו היום, כל הדרך היא רעדה מאבא שלי שיצעק עליה.

תזכרו, היום הדרך קצרה.

היום הדרך קצרה מאוד, פעם זה היה איזה ארבע שעות בכבישים צרים והיא פחדה שאבא שלי יצעק עליה כי מה? הוא יאכיל את הפרות? והשאר הוא היסטוריה. היא הצליחה להוביל למפעל הכי גדול בארץ לגלידה, שהתחיל קודם בנהריה, מהר מאוד זה גדל, כי באו התיירים, ואז הם עברו לעכו, לבית קרח לקירור ואז זה גדל וגדל וקנינו את ויטמן וזהו.

גם בזכותה מיכאל ואני לא רבנו, כי היא השאירה לנו מכתב בצוואה, את הנכסים קיבלנו בחייהם, היה אז מס ירושה גדול אז ההורים נתנו לנו הכול בחיים, נשאר רק מכתב. במכתב היא כותבת שנישאר ביחד, שאי אפשר להילחם פנימה והחוצה ולכן הובלנו גם תהליך של ביחד של משפחה. לפני 11 שנה אני יצאתי משטראוס, מכרתי את המניות שלי, הילדים שלי עוד שם, אנחנו עושים חגים ביחד, למיכאל ולי יש חברת השקעות ביחד ואנשים לא מבינים איך לא רבנו ואני לא בשטראוס. לא מבינים את זה, כי כל המשפחות רבות, אתם קוראים על זה כל יום. זהו.

כשיצאתי משטראוס, אני חושבת שאני אומרת את זה גם בסרט, לא ידעתי כל כך את הזהות שלי ואז החלטתי ללכת בדרכם בעולם הערכי שלהם, זו הבחירה בישראל, בביחד ובפילנתרופיה. לפני שש שנים החלטתי, ותראו את זה בסרט. אז בואו נראה את הסרט ואם יש לכם שאלות אני אענה.

(הקרנת סרט).

אנחנו מזמינים אותך ב-14.4, יש מפגש, שבעה שולחנות, של תרבות, של חינוך ורב קיום, בריאות ותעשייה ותעסוקה, כל אחד יספר על מה הם עבדו. זה קרוב ל-200 איש מהאזור, מובילים, הם ישבו בהתנדבות במשך קרוב לחצי שנה ודנו על מה אפשר לעשות בהקשר של החזון, גם בהקשר של מה שמצאנו על הגליל במחקר של המכללה וזה יהיה מרתק לשמוע.

עכשיו זה כבר פרויקטים לביצוע.

זה יהיה פנימי. אנחנו בגדול לא מזמינים אנשים מבחוץ, כי עד שלא תיעשה עבודה. אז אתן בכל זאת מוזמנות לראות את העבודה הזאת. יש שאלות? אני אשמח לענות.

איך שיתוף הפעולה של ראשי הרשויות? אנחנו פוגשים אותם לא מעט במקומות מתוסכלים וקשים ויש פה ככה איזה פוך שמנסים להוביל, גם תפיסתית וגם ליצור איזה סוג של אמון חדש, אז איך שיתוף הפעולה?

זה היה בהתחלה גרוע מאוד. כשאני באתי לפני שש שנים לעגו לי, אמרו לי מלים כמו 'על גופתי המתה, את לא תעשי כאן כלום', אז אני אמרתי, יש סרט יותר ארוך שאני אומר 'ביי הוק וביי קרוק אני עושה את זה' ונוצר האמון. העובדה שאני היום מוזמנת להיות חלק ובאהבה, אני מרגישה, באזור, אני חושבת שלא היינו יכולים לעשות את השולחנות בתחילת הדרך אלא הם קודם כל ראו את התוצאות. הם לא האמינו להיקף של הפילנתרופיה, מה שאנחנו משפיעים.

לא הצגנו את עצמנו, אנחנו צריכים להציג את עצמנו, טל עשה מחקר שהבאנו 60% יותר תיירים לאזור ולפי הנוסחאות שקיימות הבאנו 120 מיליון שקל לאזור ויש לנו את זה מכל המגזרים. אז בהתחלה במגזרים לא רצו אותנו. אנחנו לא אוהבים את המילה מגזרים, אבל נגיד בכפרים לא רצו אותנו כל כך, או לא היה אמון, היום יש לנו 50, לא?

כן, 54 עסקים מהחברה הלא יהודית.

הערבית.

רגע, הסתבכתי כבר עם זה בעבר, כי אני אמרתי לדרוזים 'החברה הערבית' הם אמרו 'רגע, אנחנו לא ערבים'.

כשיפסיקו לדבר ערבית בבית - - -

את יודעת למה התכוונתי.

וכשיפסיקו להתפלל מהקוראן נגיד שהם לא ערבים.

עוד נתון חשוב, יש 340 עסקים מ'אוצרות הגליל', 54% מהם הם בבעלות של נשים. מבחינתנו זה נורא נורא חשוב. גם בחברה הערבית וגם בחברה היהודית יש ביטוי חזק לנשים בעולם התיירות, מבחינתנו זה להאיץ פה איזה שהוא מעגל גלגלי, זה מאוד חשוב.

התחילו לבוא אלינו מהכפרים שרוצים, גם ממזרע, ככה הוא נכנס אצלנו לחזון על התיירות, הם רואים שאנחנו עושים הבדל, ככה גם הם הסכימו להכניס אותי לאשכול, משום שגם רשות הטבע והגנים רוצים אותנו כי אנחנו עשינו עבודה מקצועית. ברגע שהחלטתי ללכת לפילנתרופיה אז אמרתי שפילנתרופיה הולך להיות כמו עסק, זה יהיה מדוד כמו עסק, זה יהיה מנוהל כמו עסק, כמו שבעסק מודדים בסוף את הרווחים בדולרים, בשקלים, אני רוצה למדוד את התוצאות.

יריב פה, המנכ"ל שלנו - - -

רק תציגו את עצמכם.

המתח עולה וגובר, הא? כל פעם אומרים לי 'הסכימו לצרף אותנו לאשכול?' ואני אומרת 'מה אשכול?' עוד מעט יסבירו.

לא, זה ראשי רשויות, הם קיימים הרבה זמן והם עשו בצמצום דברים ועכשיו פתאום - - - נכון, אנשים זה ככה, אבל מאחר שאני לא רואה את זה, שאני אישה מבחינתם, אז אני מאוד מתעקשת וזה מצליח. אני לא יכולה להגיד שזה בגלל שאני אישה, אני לוקחת את זה בגלל השם שלי, יש היום שנאה לעשירים בארץ, הם חשבו שאני הולכת להשתלט פה לעצמי.

מה לעשות, יש כמה כאלה מהעשירים שמוציאים את השם הרע, בזכות.

אז מה, זה צריך להרתיע אותי לא לעשות?

לא, פשוט לוקח זמן כדי להבין שלא כולם ככה.

נוסף על זה שאני אישה, יש לי גם את התווית הזו, האחרת.

לי קוראים טל פריימן, אני מנהל את הפעילות הפילנתרופית של רעיה.

גייסתי אותו לפני עשר שנים.

מאיפה אתה?

מהוד השרון.

אבל הוא נולד - - -

נולד מחדש בגליל.

לא, הוא נולד בקריות.

האמת שלא נולדתי בקריות, אבל גדלתי בקריות.

ואמא שלו מנהריה.

נולדתי בארצות הברית, ב-74' ההורים שלי עלו, אמא שלי בת דודה של רעיה מנהריה בכלל ועבדתי הרבה שנים בפרטנר, מאז ההקמה, ולפני עשר שנים רעיה קראה לי לדגל.

כשקראתי לו, הוא ידע שאני קצת שונה, נגיד ככה, אז הוא בא וכשאמרתי לו שאני רוצה אותו לפילנתרופיה, בליבו חשב 'מה הבן אדם המקצוען שאני, מה לי ולפילנתרופיה, שזה רק לתת כסף?' אבל הוא הציץ ונפגע ועשר שנים איתי.

כן, עשר שנים אנחנו ביחד.

הוא ראה שזה מרתק, שזה לא שונה מהעבודה האחרת ויש בזה חזון.

ערך מוסף.

שליחות.

שלום, אני יריב, אני מנהל את הפרויקט שנקרא 'אוצרות הגליל', זה בעצם אותו מאמץ תיירותי שאיתו רעיה יצאה לדרך לפני שלוש שנים. הובאתי למיזם על תקן איש התיירות, ניהלתי את ראש הנקרה כמה שנים, עוד מתחם בכנרת, גרתי ליד טל כמה מאות מטרים - - -

מתחם בכנרת, לונה גל.

גם כן בוגר מוצקין. אצל רעיה צריכים להיות בוגר מוצקין כדי לעבוד אצלה, ככה יצא. היום המיזם נמצא במקום הרבה יותר טוב, עושים מאמץ ספציפית על עכו עכשיו.

נשמח לשמוע.

יש לנו קרוב ל-40 עסקים בעכו ואנחנו נכפיל את זה.

כן, שמעון לנקרי כועס עלינו, בצדק. הוא רוצה יותר.

40 עסקים, אני אשמח לדעת מי.

מי בפנים?

כן.

החל מחמדה תע"ש דרך עכוטל של איליה, מסעדות כמו אלבאבור ואלמרסה. הרעיון זה לבדוק את העסקים ובאמת לקדם את העסקים החזקים, המצוינים, כאלה שאנחנו יודעים, שולחים לשם או משפחה או קבוצה או עיתונאי או סוחר ואני אגיד תיכף בשתי מילים מה זה 'אוצרות הגליל', זה לא הנושא היום, אבל כדי שתבינו שזה פרויקט שהוא משקיע במיליוני שקלים. רעיה משקיעה מיליוני שקלים בשנה בקידום התיירות בגליל המערבי. כמו שהיא אמרה, יש לנו 360 עסקים כמעט במיזם, את כולם אנחנו מכירים באופן אישי, בדקנו ואנחנו בקשר איתם.

זה נושק גם לדברים שהם לא עסקים? נגיד דרך זה גם יש עידוד להגיע יותר ללוחמי הגטאות או למוזיאון המחתרות בעכו? סתם שני דברים שישר עלו לי כמי ש - - -

כן. זו תיירות פרופר אצלנו.

אבל זה לא עסקים לכן - - -

כן, לקיבוץ געתון ולקיבוץ אילון.

יש לנו כמעט 360 עסקים ועוד בערך 60 נקודות עניין.

מיזמי תרבות.

בדיוק, כמו מוזיאון אסירי המחתרות, מסלולי טיולים בטבע, כל מיני דברים כאלה.

יש את אילון בקיבוץ אילון, מחלקה אחת לצורך העניין עושה שיווק לסוכנים, ימי כיף. רצים בין הסוכנים, ימי כיף, רווחה ומביאים לפה את המכרזים שיעשו פה ימי כיף. אני מעריך את זה בין 1,500 ל-2,000 איש כל חודש שבאים ומשאירים פה כסף, בפיזור כמה שיותר גם.

מלון האפנדי נמצא?

כן. גם ערבסק ייכנס וגם דוידסון שבונה מולו, שמקים כמה יחידות.

מי נמצא ומי לא, מה הקריטריונים.

זו שאלה טובה.

לפי מה נכנסים או לא נכנסים למיזם של 'אוצרות הגליל'?

ניתן דוגמה את חוף התמרים.

לא נכנס כי זה מלוכלך.

לא, היא לא שמעה את ההערה. אנחנו בודקים אותם בהיבטים של ניקיון, בהיבטים של שירות, במחיר לעומת מוצר. נפתח את הסוגריים ולא נפתח עכשיו את הדיון על כל תחום הצימרים שגובים 1,000 פלוס בממוצע אבל נותנים מוצר שאם הוא כבר שווה אז הוא שווה בין 400 ל-500 וגם אז הוא לא מספיק נקי ולא מתוחזק. להיות אותנטי זה לא תירוץ להיות מלוכלך ועם אבק ו - - -

אז מה זה, 'אוצרות הגליל' הפך למין תו תקן?

בדיוק. יש פה תעודה, אתם יכולים לראות, מומלץ על ידי 'אוצרות הגליל'.

שמשרד התיירות אומרים שהם מקנאים בי, כי מי שלא עובר את התקן, יכול להיות אוהל נקי ומשרת ואני לא מכניסה - - -

תיירנים מצטרפים למיזם וזה ללא עלות.

יש כשל בתיירות בארץ בכלל, כי אין אמת בפרסום.

במקרה אנחנו פה, אז יש להם את המומלץ. יש פה גם מפות, אפשר לראות את המפה, יש פה קרוב ל-250 עסקים באינדקס שכולם עם המומלץ 'אוצרות הגליל'.

יש אתר 'אוצרות הגליל'.

אנחנו מחזיקים כמובן משרד יחסי ציבור שדואג להעלות את הנושא למודעות, אם זה אירועים, אם זה נקודות מעניינות, כתבות רוחב, שרית ישי לוי, עיתונאית התיירות הוותיקה, היא - - -

אז אולי תגיד מה זה עושה לה בתור עסק.

בדיוק, זהו, רציתי - - -

בוקר טוב, שמי יונת, אני חושבת שאנחנו נכנסים פה לכמה קטגוריות בכל הדבר הנפלא הזה שנקרא 'אוצרות גליל' כי אנחנו קודם כל יזמות פרטית. אנחנו חברי קיבוץ של קיבוץ שהופרט, ב-2002 כבר היינו מופרטים לחלוטין, מהראשונים פה בגליל המערבי. בעלי, אריאל, הוא הגבן, הוא עושה גבינה, הוא היה גבן עוד בתקופה של הקיבוץ ואחרי ההפרטה החלטנו, ב-2006, שאנחנו מקימים עסק עצמאי. פה נכנס ההיבט הנשי. שקד, הבת הגדולה, למדה באוניברסיטה הפתוחה לתואר בפסיכולוגיה והמחלבה הייתה ליד מגרש החניה, במקום מאוד קטן, הייתה רק מעדנייה קטנה, והיא רקמה את החלום הזה. ב-2012 באו אבא ובת אליי ואמרו לי 'יונת, את מצטרפת, כי אם לא, לא יהיה פרויקט'. אני עזבתי קריירה של 21 שנה כמעצבת ומשווקת של שמרת הזורע ופנינו לקיבוץ, לקחנו את המבנה הזה, שהיה המטבח של הקיבוץ, זה מבנה משנות ה-50, הוא הסעיד 60 שנה את הקיבוץ ואז הוא נזנח לחלוטין והקמנו את העסק, כשהחזון היה שתחת קורת גג אחת יש ייצור בצד הדרומי ובצד הצפוני זה אירוח ומכירה של גבינות ובית קפה קטן. פתחנו בחגי תשרי 2012, כבר אז התחלנו להיות בקשר עם 'אוצרות הגליל' שהיו ממש בהתחלה - - -

עוד לא השקנו אז, השקנו חצי שנה אחרי.

עוד לא השקתם, אבל היו, מיכל קצת הסתובבה בשטח ואז רווחה הדעה, פה בגליל המערבי, לא ידענו בכלל למה אנחנו נכנסים, כאילו בית קפה, לשקד הבת היה קצת ניסיון, היא עבדה באחוזת גאיה קצת על נושא קולינרי וקצת תיירות, אמרו לנו 'אין לכם מושג מה הולך פה, לא יגיעו אנשים, זה יהיה מאוד קשה, על קבוצות אין בכלל מה לדבר. תיירנים מהארץ? מי מכיר את הגליל המערבי? הם נתקעים בעכו, הם בכלל לא ממשיכים'.

האמת היא שבשנה הראשונה כך היה, זה נכון שגם המוניטין שלנו היה מאוד מזערי, אבל באמת לא הרגשנו את התנועה. פה אני יכולה להצביע בצורה באמת חפה מכל עניין של בגלל שאני חלק מהמיזם, המיזם נתן פוש מאוד גדול. אפשר לומר שהוא פשוט שם את הגליל המערבי על המפה. איך אנחנו בודקים את זה? יש לנו הרבה אפשרויות. דרך האתר שלי אני רואה כניסות לאתר שלי דרך האתר של 'אוצרות', זאת אומרת שאנשים ראו את המיני סייט שלי באתר של 'אוצרות הגליל' והם נכנסו. אנחנו שואלים מטיילים - - -

זה מחובר לווייז.

אנחנו שואלים אנשים 'איך הגעתם', בהתחלה קשה להם להגיד מאיפה ואז הם אומרים 'אתר', 'אוצרות', כאילו כל פעילות אנחנו מרגישים מיד את הפידבק.

דבר אדיר שקרה בשנה שעברה ב-2015, שרעיה למעשה נתנה את אישורה לנושא של להביא קבוצות לגליל המערבי. ב'אוצרות הגליל' יצרו את התשתית לעבודה מול קבוצות דרך סוכנים ואני חושבת שב-2015 זה היה דרמטי כי ממש הרגשנו שסוף סוף אנחנו על המפה, כי לפני כן סוכנים ומדריכי טיולים פשוט אמרו לנו 'אנחנו לא מביאים אנשים', כי ישו לא השתין פה, אז אנחנו לא כמו אזור נצרת - - -

אפשר לחשוב שבנצרת מביאים.

כנרת, סובב כנרת - - -

הם באים, אבל לא חוצים לילה, זה נכון.

הם לא נשארים אפילו ללילה אחד, הם חותכים לכיוון טבריה.

על זה אנחנו עכשיו עובדים.

סובב כנרת. תמיד אמרו לי הסוכנים או המדריכים, הגולן, שהיה לו המון יחסי ציבור, הדרום, גליל מערבי, כאילו מה יש לעשות פה? אין מה לעשות פה, יש פה עכו, אולי נמשיך לראש הנקרה ובאמצע אין כלום. וכן אנחנו מרגישים, מגיעים לפה אנשים בקבוצות. תבינו, קבוצות הם מכווני דעת, כי כשמגיעה קבוצה של 50 איש זה אחר כך אותם 50 פרטים שמספרים בבית, שגילינו פה אוצרות, הגענו למקומות שאף פעם לא היינו מגיעים אליהם. וזה מאוד מאוד משמעותי.

על זה אני כל הזמן אומרת שזו ברכה גדולה, כי גם, קצת פוליטיקה פנימית של האזור? כולם רוצים בטוב של המקום וכולם בוחשים ודברים לא תמיד זזים. צריכים לעשות את זה, צריכים שהם יזוזו, יזוזו יותר, כי לחבל הארץ הזה יש הרבה מה להציע, יש פה אוכלוסייה מאוד מגוונת, אני חושבת הכי מגוונת במדינת ישראל, עם ההיצע הכי גדול, הכי הרבה פרצופים ומנהגים וטעמים וניחוחות, זה פה, זה המקום.

אין לי מה להוסיף, רואים שעבדת בשירות.

לא, היא לא הייתה אומרת אם זה לא היה נכון.

לא, ברור. אני בת המקום ואני אוהבת את המקום ואני חייבת להגיד לך, אני באתי מנצרת, התחתנתי לפני 28 שנים, ב-87', התנאי היחידי לבן זוג שלי היה ש'אף פעם את לא אומרת לי שנעבור מעכו', כאילו הוא גר בעכו, הוא גדל בעכו. בשבילי אז להגיע מנצרת עד לעכו, כולם שאלו את ההורים שלי 'איך הסכמתם שהיא תתחתן עם מישהו כל כך רחוק?' פסיכולוגית זה נשמע מאוד רחוק מנצרת, איך אמרת? תל אביב אז הייתה יותר רחוקה ונצרת הייתה יותר רחוקה. אבל הגעתי לפה ואני ממש התאהבתי באזור, במיוחד עכו, נכון, חבל לי שהיא ככה היום, איך שהיא נראית, וחבל לי שלא מנוצל הפוטנציאל של עכו. לעכו יש פוטנציאל.

אני לפעמים מסתובבת בעיר ואומרת ראבק, אתם נוסעים ומשלמים כל כך הרבה כסף כדי להגיע למקומות בעולם כאשר יש לנו פה. אותו דבר, בשבוע שעבר היינו בבית ג'אן, אני הייתי חייבת לעצור בדרך ולעמוד ולהסתכל על האזור וזה מדהים. האזור מדהים. זה מין שווייץ כולל - - -

יש לנו איזה 10 עסקים בבית ג'אן.

10 עסקים ולצערי הרב הנשים עדיין מדברות שם על מצב שאומרים לי שרוצים אותנו בעבודה, אבל כאשר האוטובוס האחרון שיוצא בבוקר זה בשמונה ועשרים - - -

אין ספק.

ואוטובוס אחרון נכנס לכפר בתשע, אז אפילו לעבוד במתחם ביג הן לא יכולות, כי שם סוגרים בעשר והאוטובוס האחרון מגיע בתשע.

בצוות תשתיות של רוח הגליל, למשל, ששנינו חברים בו, אמרנו שהתשתית שאנחנו רוצים לטפל בה זה תחבורה ציבורית לאזור הכפרי בגליל המערבי. גם אני, אני חובב תחבורה ציבורית, יש אוטובוס אחד או שניים ביום למשל לאזורים של געתון, יחיעם. לא, באמת.

אנחנו עוסקים בזה, אני ארחיב.

אי אפשר לדבר באמת על יציאה לעבודה או עידוד תעסוקה אצל החברה הערבית כשאי אפשר להגיע.

אבל אם אי אפשר לדבר על בריאות. אישה שבן הזוג שלה יוצא בבוקר ויש לה בדיקה, להגיע לאיזה שהוא מקום, רוב הבדיקות לא נעשות בכפרים, אין לה איך לנסוע.

עכשיו אנחנו גם בבריאות מדברים על - - -

רפואה קהילתית.

שייצאו לכפרים. יש משהו שהם הולכים לכפרים במחלות הגנטיות, שעושה פרופ' ציפי פליק, היא נוסעת לכפרים, אבל צריך לעשות הרבה יותר.

אני מבינה שאנחנו צריכים לנסוע. קודם כל אני מודה על ההקדמה, אני חושבת שמהדוגמאות שנתתם ברור שאתם עושים עבודה נהדרת. אני לא יודעת עד כמה החלקים האחרים של הסיור קשורים לעבודה שלכם ברוח הגליל.

לא, רק יעל.

אני אספר גם על נושא התיירות.

אנחנו הפכנו להיות חלק מהאשכול, כי אנחנו גורם משמעותי בגליל המערבי.

אז בעצם, כדי לעשות לעצמי קצת סדר, 'רוח הגליל', העשייה העיקרית זה הקבוצות שאתם עושים עכשיו והפילנתרופיה דרך 'אוצרות הגליל', נכון?

אנחנו נמשיך ביתר הדברים, מה שיצא מהשולחנות, כי בעצם לא באתי הנה, אני לא באה מתחום התיירות, עשינו מחקר, לא סתם אמרתי שאני רוצה מה שאמרתי לעשות, עשינו במשך שנה ומשהו מחקר מה הדבר שיקפיץ וראינו שמה שחסר פה, שבאים רק 20% עד 30% מהשנה לגליל המערבי והתפיסה של הגליל המערבי בכלל, מבחינת התיירות, רחוקה, כמו שאמרת. ואז אמרנו שניכנס. מאחר שאני באה משטראוס, עשינו עבודה של מיתוג והגענו לדבר הזה, עשינו את האפליקציה, השקענו קודם כל ואנחנו רק שלוש שנים, בעבודה. יש לי צוות של שבעה אנשים, אבל אני לא אשאר בתיירות. מה שהיום אנחנו רוצים, שהממשלה, משרד התיירות ייכנס איתנו דרך האשכול ולעשות הרבה יותר, מה שאני בתור בן אדם יחיד לא יכולה לעשות ואני לא רוצה להפסיק לתת את מה שאני משקיעה ב'אוצרות הגליל', שזה הרבה, אני רוצה להמשיך לעוד תחומים, אז אני צריכה שהממשלה תיעתר ותיכנס לפחות למשהו שהוא מוכר לה כבר ויש לו תוצאות.

רק עוד מילה אחת, ברשותך, לעשות סדר. 'אוצרות הגליל' זה כמו הצעד הראשון של 'רוח הגליל', כי 'רוח הגליל' מטפל בכל התחומים שזיהינו אותם כחשובים בנושא של איכות החיים. החלטנו להתחיל ב'אוצרות הגליל', התחלנו את זה לפני שלוש שנים ואת המיזם הגדול הזה התחלנו לפני שנה.

והתחלתם בטוב, התחלתם בפרנסה. תחשבו שכל עסק קטן כזה מעסיק אנשים, זה עוד מנוע.

לכן עשינו את זה.

זה לא המפעלים הגדולים, זה העסקים הקטנים שכל עסק קטן - - -

ואנחנו עושים להם את הפרסום ויש לנו את יחסי הציבור והלכנו לטלוויזיה וקורסים - - -

קורסים, שלא הזכרנו. הכול בפילנתרופיה מלאה, הם לא משלמים שקל על אף אחת מהפעולות, אבל אם הם לא עומדים בתקן, אם הם לא מגיעים לקורסים, אם הם לא משתפים בעצם פעולה עם הרוח שלנו אז הם לא נשארים במיזם. זה הרעיון.

כי חייבים ללמוד. גם מבחינה פיננסית אנחנו מנסים, לא לתת להם כסף, אלא להבין מה הם צריכים לעשות. הצעד הבא זה לדבר עם הבנקים, שכל העסקים קצת יתאחדו ונהיה כוח מול הבנקים, כי הלקוחות הגדולים משלמים פחות ריבית מהקטנים. יש המון עוד מה לעשות ואנחנו בצעדים, ברגע ש - - -

אני חייבת להגיד, מהעסקים שהזכרתם שהם חלק מזה, אני חותמת שפיתחתם לכם תו תקן, הם איכותיים. אני מכירה בעכו את אלמרסה, אני מכירה את האפנדי, עכשיו - - -

מביאים להם קבוצות.

אני באמת מכירה מקומות ו - - -

למשל בחוף התמרים, הוא לא נכנס כי הוא לא נקי.

זה בעיה היסטורית עם חוף התמרים.

רימוני גליל, רימונים? איך זה נקרא?

רימונים. הם לא שדרגו את המקום בכלל.

לא שדרגו וזה עצוב מאוד.

ולא מדובר בהשקעות. היינו שם עם הבעלים של הרשת - - -

גם קרלטון בנהריה.

זה לא עניין של השקעות, הם לא צריכים לשים עכשיו מיליון שקל כדי להיות נקיים, הם צריכים להיות נקיים.

תודה רבה לכם.

(בהמשך הסיור)

זה החלק השני של הסיור והאחרון. לא נמצאת נורית, שהיא בחופשת לידה, המנכ"לית של אשכול גליל מזרחי. עשינו בִּילד אפ מאוד ארוך למושג אשכול בחלק הקודם.

כן, אבל אני חושבת שכל ההצגה של ה - - - אני ניסיתי להבין, יכול להיות בגלל שזה התערבב ב'רוח הגליל' ו - - -

'אוצרות הגליל' ו'לב בגליל'.

זה קצת התערבב.

יצא הרבה גליל.

אני אנסה בקצרה לעשות לך סדר ולהעביר את זה לאשכול.

אני לא הבנתי את הרעיון, כאילו 'לב בגליל' זה ארגון? זה מוסד ממשלתי? תסביר לי מי אתם, מהתחלה.

בואו נעשה סבב, שנדע מי נמצא כאן.

(סבב נוכחות).

אני מנהל את ארגון 'לב בגליל', זה ארגון, זו עמותה, עמותה, מגזר שלישי לכל דבר ועניין. אנחנו כן עובדים בשיתוף פעולה גם עם המשרד לפיתוח הנגב והגליל והרשות לפיתוח הגליל, מצד אחד, חלק מהתקצוב, כדי להיות הכול על השולחן, זה גם משם, והמצ'ינג הוא מפילנתרופיה, כמו ידידות טורונטו לדוגמה. אלה שני האיזונים.

כל הארגון הזה, מטרתו להיות סוג של שדכנית, שדכנית חכמה, שמתחברת לחשיבה אסטרטגית שקיימת בגליל עבור כל הגליל, בהמשך לדיון שהיה לנו קודם, ולחבר את מקבלי ההחלטות ומעצבי דעת הקהל לחשיבה הזאת. בזה אנחנו נמדדים, בשדכנות הזאת. כלומר זה לא רק לייצר סיורים כאלה שהם נחמדים ותמונה לפייסבוק, אלא שהם פרודוקטיביים, שאחר כך אנחנו נוכל, בזכות החיבור הזה וההיכרות הזאת נניח עם רוח הגליל או עם האשכולות, שעכשיו הם יציגו, לעשות דברים משותפים ביחד למען כל הגליל. זה המקום שלי, ממש שדכן, שדכנית.

לכן הקמנו גם את שדולת הגליל בכנסת שאנחנו מנהלים אותה, השדולה פועלת באופן רב תחומי, מכלכלה, בריאות - - -

מי יושבי הראש שלה?

יושבים שניים מהמחנה הציוני ושניים מהבית היהודי.

לא, אחד מהבית היהודי.

לא, שניים. זה בצלאל סמוטריץ ואיל בן ראובן ומוטי יוגב ואיתן ברושי.

אוקיי, אני אוהבת לנקות שולחן לפני שאני מתחילה. האמת, אני אמרתי לך שם בישיבה שמשהו לא הסתדר לי. בדרך לפה אני עיינתי בחומר שנתתם לי וגם הסתכלתי על הפייסבוק שלכם.

של 'לב בגליל'?

כן ואני חייבת להגיד שיש לי בעיה עם הצורה שמציגים בה את הדברים שם. יש לי בעיה די רצינית כי אני חושבת שמי שצריך לפעול למען הגליל צריך לפעול למען הגליל איך שהוא נראה. לנסות לכוון בצורה - - - קודם כל אני קראתי שם הסתה נגד ה - - - או לפחות דברים שלא אהבתי, בוא לא נקפוץ להסתה, דברים ממש לא ענייניים עליי, כחלק מהרשימה המשותפת. אני חושבת שאני לא באתי לשרת מטרות פוליטיות שברור שהן מנוגדות לכל מה שאני מאמינה בו. אני רוצה לתרום לגליל, אני רוצה לחזק את הגליל, אבל אני רוצה לחזק את הגליל גם מתוך הבנה שזה לא עוד מקום שצריך לעשות בו איזון דמוגרפי ואם בגליל יש רוב ערבי אז יש בו רוב ערבי ואם הופכים אותו למקום טוב ויפה שאפשר שכולם יחיו בו, אז כל אחד יעשה את השיקול האינדיבידואלי שלו אם הוא רוצה להיות חלק מהגליל או לא חלק מהגליל. להפוך למין חלק ממסע שבעיניי מאוד בגישה כמה שהיא תיראה כאילו יפה, אבל היא גישה שיש בה כיוונים גזעניים כלפי האוכלוסייה הערבית. אני לא אתן לזה יד ואני לא מוכנה לתת לזה יד.

אני מאוד ברורה בזה כי בסופו של דבר יש פרוטוקולים, כדי שתבינו. אני לא מוכנה לשתף פעולה עם מי שרואה בי או באנשים שלי או בציבור שבחר בי כמשהו שמאזן, לא מאזן, או מפר את האיזון בגליל, או שמציג אותו מצד אחד או פשיעה חקלאית, או אני לא יודעת מה. שים את הכול על השולחן, אני יכולה לדבר איתך פוליטיקה כמה שאתה רוצה, אבל להסוות את זה אני לא מוכנה. בוא נדבר דוגרי, מה זה 'לב בגליל', שים את זה על השולחן ואז נוכל לדבר.

אני מצטערת, אבל כשאני קולטת דברים אצלכם בפייסבוק שמדברים בצורה כזו ומעניין אותי למה האתר שלכם חסום - - -

אנחנו מחדשים אותו.

לא, צריך סיסמה כדי להיכנס אליו.

כן, הוא נעול כי אנחנו מחדשים אותו. בשמחה אפשר לקחת את זה למקום הזה, אני חושב שזה יהיה קצת פספוס. לא אכפת לי לשבת איתך באמת - - -

לא, זה לא שאני הולכת למקום הזה, אתם נמצאים במקום הזה.

אני לא בטוח.

אני פשוט שמה את זה על השולחן. כשאתם אומרים 'מאזן גנאים, ראש עיריית סכנין, 'אנחנו לא בכיינים, אבל אף אחד לא מזכיר את החברה הערבית, 50% מהחברה הערבית מתחת לקו העוני, אין תכניות. ובכן, כן, אבל ראשוני הזונחים את המגזר הערבי הם נציגיו הפרלמנטריים'.

לצערי אני נאלץ לעמוד מאחורי האמירה הזאת. אני לא חושב שיש כאן איזה שהיא הסתה - - -

לצערי אתה לא מבין כלום כאשר אתה אומר את זה.

בסדר, יכול להיות שאנחנו נמצאים במחלוקת.

תתחיל בזה, לבקר את הממשלה שמזניחה את האוכלוסייה הערבית.

תאמיני לי, אני לא חוסך - - -

אני לא מוכנה, באמת, כאילו, זה עכשיו מתחיל להיראות התמונה האמיתית. אתה רוצה שאני אמשיך לקרוא מה כתוב פה?

אפשר. אני חושב שזה יהיה פספוס.

לא, השאלה, רגע, רגע, שנייה. תנו לי רגע להגיד מילה. השאלה אם הגענו לפה ועכשיו אנחנו עוצרים ונוותר על הביקור פה או שנמשיך אותו לפי התכנית ואחר כך תנהלי את הדיון הזה מול אופיר, כי מבחינתי אני - - -

לא, אני רוצה להבין מה הקשר ומה - - -

אני נמצאת בקשר כבר מהכנסת הקודמת עם אופיר באמת על הסיפור של הגליל. ניסיתי לעשות הרבה דברים, גם כחברת כנסת, גם כאישה, בכל מיני מיזמים שהצטרפתי אליהם, גם כשמשרד הכלכלה היה בבית היהודי. חלק מהדברים יותר הצלחנו, רוב הדברים פחות הצלחנו, אני לא קוראת את הדברים כמוך כי אני לא קוראת אותם ככה, אבל מבחינתי כל הביקורים שעשיתי עם אופיר היו ביקורים חשובים וטובים וענייניים ומאוד מקצועיים. אני מכבדת כל החלטה שלך עכשיו, כיושבת ראש הוועדה, אם את רוצה שנעצור פה - - -

אני רוצה להבין את הדברים מהתחלה. אני לא אוהבת להיות במקום ולנסות לדלות מידע ולהבין מה קורה בדיוק ומה הקשר בין ארגון לארגון.

אבל זה משהו שאת יכולה לשאול מראש - - -

עאידה, אני אגיד לך - - -

אני שאלתי - - -

השאלה אם לא נכון היה לשאול את זה מראש, בסוף היה הרבה זמן להתארגן לביקור הזה. אבל בסדר.

אני חושבת שהשאלות שהיו צריכות להישאל זה נראה על פניו מאוד יפה, כשהגעתי ואני שאלתי שאלות בתחילת המושב שמה וגם לא קיבלתי כל כך תשובות, וכשאני קוראת בדרך לפה את המידע שניתן לי במקום ואני רואה מה כתוב שם, אז זכותי להעלות את זה.

ברור.

וחובתי להעלות את זה. אני רוצה להבין איפה אני משתלבת כדי שאני אחליט אם אני ממשיכה או לא.

אני רוצה מהמקום של האשכולות, מבחינת רונית, מבחינתי ומבחינת נורית, אני מרשה לעצמי לייצג גם אותה, מדובר, לפחות בחלק הזה, בסיור שמטרתו להכיר את מיזם האשכולות הלאומי.

מה זה האשכול?

בדיוק, המיזם הוא מיזם עצמאי שאינו קשור ל'לב בגליל', אנחנו פה ניצלנו איזה שהיא הזדמנות. אופיר אמר 'יש סיור של הוועדה, האם אתן מעוניינות להציג?' ואנחנו מאוד נשמח כן להציג. אז אם את מעוניינת - - -

זה משהו ממשלתי?

כן, זה משהו ממשלתי, בהחלט.

אתם שייכים לאיזה משרד?

למשרד הפנים.

הוקמה ועדה משותפת להקמת - - -

אז זה לא שייך ל - - -

אבל זו בהחלט הזדמנות מבחינתנו - - -

שאני אבין רק מה - - -

התנהלות רגילה. הדבר הכי פחות חשוב סביב השולחן הזה זה 'לב בגליל' וככה אני רואה גם את עצמי וגם את הארגון. אנחנו באמת באמת מנסים לשדך בחשיבה אסטרטגית. יכול להיות שיש לנו נקודות מחלוקת בדברים שכתבתי, זה לא לעניין עכשיו, אני מבחינתי הרבה יותר חשוב שאתן, שהוועדה, אתן כנציגות של הוועדה ואת כיושבת ראש ועדה, תכירו מה זה אשכול, איזה פוטנציאל אדיר יש לזה לפיתוח אזורי, בעיקר בעיקר למגזר הערבי, האוכלוסייה הערבית, כמו שתיקנת, וזה הרבה יותר חשוב מהמקום של 'לב בגליל'. אמיתי.

אז אני מבינה שעכשיו הישיבה מתנהלת - - -

מול המגזר הזה של האשכול.

אני אתחיל.

רגע, אני רוצה רק להגיד, כמו שקודם היא התנהלה מול 'אוצרות בגליל'.

כי 'אוצרות' זה מיזם עצמאי, אם תרצו אני ארחיב עליו.

לא, זה כבר שמענו שם.

אני הבנתי שם, עצם העובדה שבעצם זה נפתח על ידי 'לב בגליל' למרות שזה כאילו - - -

לא, 'אוצרות הגליל' לא נפתח על ידי 'לב בגליל'.

לא, הישיבה.

כי אופיר - - -

כי אופיר הוא השדכן.

אני לא יודעת אם אנחנו היינו מצליחות להביא אתכם ועל זה אנחנו מודים לאופיר.

נכון. אני אפתח ברשותכם. אני אעשה את זה כמו משפך, אני אספר על המיזם בכללותו ואז קצת נרד לרזולוציות של האשכול שלנו ויעל תספר על האשכול שלה ונחשוב ביחד מה אפשר לעשות בתמיכה שלכם, מה יכול לעניין אתכם.

מיזם האשכולות הוא מיזם ממשלתי, משרד הפנים, משרד האוצר, הג'וינט וחלק מנגב גליל הם הובילו אותו. המיזם הוקם בצורה הלא פורמלית שלו לפני שש-שבע שנים, על ידי בוחבוט. כשהוא ראה במלחמת לבנון השנייה שיש קושי למקומות, לערים, ליישובים קטנים להתמודד עם מה שמלחמה מביאה אותה הוא הבין שצריך ליצור פה סוג של פלטפורמה אשכולית ולאט לאט הממשלה ומשרדי הממשלה ראו כי טוב וצריך לתת את זה ולעגן את זה בחוק או בדרך מוסדרת ואז הם הוציאו קול קורא ליישובים שרוצים להתאגד ביחד באופן וולונטרי לחלוטין. יש יישובים שלא הצליחו להיכנס לקול קורא הזה.

יש בסך הכול חמישה אשכולות היום, שלושה בצפון, גליל מערבי, בית הכרם באמצע, גליל מזרחי, ושניים בדרום, נגב מזרחי ונגב מערבי. בסך הכול יש לנו 160 רשויות, משהו כזה, בתוך כל הרשויות.

וזה קרא לרשויות מגוונות, גם ערים, גם מועצות אזוריות - - -

בכל אשכול כזה יש עיר אחת שהיא העיר החזקה יותר, העיר הגדולה. פה לדוגמה, באשכול בית הכרם, יש לנו את כרמיאל, יש לנו את מועצה אזורית משגב ויש לנו חמישה יישובים, מג'ד אל כרום, דיר אל אסד, בעיינה, נחף וראמה, שבעה יישובים בסך הכול. מאוד מגוון, פערים מאוד גדולים, אחר כך אני אצלול לתוך זה.

המיזם הזה הוא מיזם שקיים בצורה הנוכחית שלו, כשמשרד הפנים הוא זה שנותן את הגב יחד עם משרד האוצר, הוא מממן חלק מהמשכורות שלנו ויש פה אג'נדה, הם אומרים, בואו נראה איך אנחנו באמצעות האשכולות האלה יכולים להתקדם ולנסות לקדם חשיבה מעל החשיבה היישובית, חשיבה אזורית, תוך כדי שאנחנו מנצלים את היתרונות של האזור, את היתרונות של היישובים הגדולים, ומביאים לפיתוח כלכלי וחברתי וסביבתי של כל היישובים שנמצאים באזור. יש אשכולות שהם מאוד אשכוליים, כמו האשכול שלנו, כשמאוד ברור איך הוא תחום מבחינה גיאוגרפית, ויש אשכולות שהם הרבה יותר מפוזרים, כמו אשכול גליל מזרחי ובנגב.

כל הרעיון הוא לראות איך אנחנו מקדמים גם ברמה האזורית, אבל תוך כדי הפיתוח האזורי אנחנו מביאים לפיתוח של היישובים עצמם. יש ועדה שהיא ועדה מרכזת, ועדה משותפת, שיושבים בה כל הנציגים של משרדי הממשלה, יש חברות שמלוות את התהליך, כמו חברת אורבניקס, ובה מחליטים בכל אשכול - - -

מה התפקיד של החברות שמלוות?

הם הייעוץ והבקרים. לדוגמה חברת אורבניקס היא הבקרית של משרד האוצר, על הכספים שהמשרד נותן וכו'. יש המלצה לאשכולות לתת שלושה שירותי ליבה. שירותי ליבה זה אומר שירות שהרשות היום נותנת ובמקום שהרשות תיתן אותו אז האשכול ייתן אותו, או שירות שהרשות לא נותנת והאשכול יכול לתת אותו. כל זה תוך כדי רצון לשפר את רמת השירות, לשפר את איכות החיים של התושבים, בחלק מהיישובים יש תת שירות, בחלק מהיישובים יש שירותים מסוימים שלא ניתנים בכלל והאשכול, כמישהו שיש לו תפיסה רחבה יותר, באמצעות משרדי הממשלה, יכול לקדם את התפיסה הזאת.

מה שאני יכולה להגיד, לאט לאט יותר ויותר משרדי ממשלה - - - קשה לבלוע דבר כזה, לא פשוט, גם לפעמים מבחינה פוליטית, לפעמים הוא גם, אני יכולה להגיד, שהוא נוגד דנ"א של ראש רשות כי בעצם רגע 'אני צריך עכשיו לשבת עם עוד ראש רשות ולא לחשוב רק על הרשות שלי, אלא להסתכל קצת יותר גבוה', ולהגיד שזה מיזם פשוט, זה לא, מאוד מורכב מכל ההיבטים, מצד שני טמון בו פוטנציאל מדהים. לאט לאט את הפוטנציאל הזה התחילו לגלות גם משרדי ממשלה נוספים, כמו משרד הרווחה ומשרד הבריאות והגנת הסביבה, שהוא המשרד הראשון שלקח את המיזם הזה לידיים.

איך החלוקה נעשית בין - - - מועצות מקומיות אמורות לשרת את האזרחים שלהן, מה התפקיד של האשכול ברמה שאת אומרת שהיא יותר רחבה? איך זה מתחלק מבחינת האחריות של הרשות המקומית והאחריות של האשכול עצמו?

אז אני אתן דוגמה, קודם כל הרשויות שהצטרפו באופן וולונטרי הקימו חברה, היום זו חברה בע"מ, יש חברה לתועלת הציבור. זה חוק שעומד להיכנס עכשיו, הוא עומד להיות מאושר, נושא חוק האשכולות, ואנחנו מקווים שנסדיר את זה סטטוטורית בצורה הרבה יותר טובה. תבינו איך זה בנוי, זה דירקטוריון, לכל אחת מהרשויות באופן שווה יש חלק שווה במניות של החברה, לא משנה אם - - -

כמו חברה כלכלית?

בדיוק. לא משנה אם זה כרמיאל או אם מג'ד אל כרום, הן שוות וגם הנציגות שלהן בתוך האשכול. הם נותנים סוג של מס חבר, בכל אשכול זה שונה, אצלנו לדוגמה הוחלט שזה מס שהוא משקל לתושב לשקל וחצי לתושב, מה שאומר שהרשויות החזקות הן אלה שמסבסדות ומשלמות יותר היום לאשכול.

לדוגמה סוג של שירות. הנושא הסביבתי אצלנו באשכול היה הנושא הכי משמעותי שעלה, אנחנו לא צריכים להסתובב הרבה, את בטח מהאזור, את מבינה מה המשמעות של נושא הסביבה והפסולת, וזה הבסיס שעליו קם האשכול שלנו וראשי הרשויות החליטו שהם רוצים שהאשכול הוא זה שיישא בשירות של פינוי האשפה. היום יש תת שירות, היום לא באמת מפנים את האשפה מהרשויות הערביות, מפנים באופן חלקי מאוד - - -

למה?

כי הן לא מסוגלות לעמוד בתקציבים שזה דורש ולא תמיד זה גם בראש סדר העדיפויות וכולן נמצאות עם חשב מלווה. אנחנו מדברים על סוציו, ההפרש, כרמיאל ומשגב הן 5-6 וכל הרשויות פה שהן 2. אז בעצם זה אחד הדברים המשמעותיים. אנחנו הובלנו תהליך מול המשרד להגנת הסביבה ומשרד האוצר ואנחנו אלה שנפנה עבורם את האשפה, זה בתהליכים של חתימת חוזה, יצא מכרז וכו', והכול בשותפות איתם. זאת אומרת אנחנו אלה שנפנה את האשפה, אנחנו נקבל איזה שהוא סבסוד - - -

כשאת אומרת אנחנו זה?

זה האשכול.

האשכול, כחברה כלכלית משותפת הוציא מכרז משותף, יש כאן יתרון לגודל, הקבלן, במקום לפנות 20 טון ליום הוא מפנה 100. זאת אומרת באותה משאית הוא יכול לעשות אותה עבודה.

אני אגיד מה זה אשכול. האשכול זה אני, הייתי שנתיים לבד באשכול, יש לי את סמיחה, ויש את מרגריטה שלא נמצאת פה היום, זה בעצם שלושתנו באשכול. המשרד מאוד דגל בעניין של גופים רזים ולא להתחיל עכשיו עוד כוח אדם וכך אנחנו נוהגים. כוח האדם המקצועי שלנו, היום למשל אנחנו צריכים לתכנן טיילת לאורך כביש 85. זה משהו שהוא מאוד, במיוחד למג'ד אל כרום ונחף שאנחנו מכירים איך זה נראה וכמה זה חשוב שטחים ירוקים, ואין לנו מהנדס, אין לנו כמו ברשות מקומית, מה אנחנו עושים? יש לנו פורומים מקצועיים. בכל אחד מהתחומים, כמו רווחה, הגנת הסביבה וכו', יש לנו פורום של כל שבע הרשויות, מנהלי מחלקות איכות סביבה יושבים ביחד, המהנדסים יושבים ביחד, דנים בנושאים שקשים, שמציקים, שרוצים לפתח, מעלים את זה ביחד לדירקטוריון, הדירקטוריון מאשר את זה, מעלים את זה לוועדה המשותפת של משרדי הממשלה, מתקצבים חלק, רואים איפה מגייסים משאבים וכו'. זה בעצם התהליך. תהליך מאוד שקוף, מאוד שיתופי, אנחנו לא יכולים לעשות צעד, בעצם אנחנו בראשות הרשויות המקומיות.

אז אם אנחנו לוקחים ומפנים את האשפה לרשויות אז כולם, 'רגע, מה? אז מה קורה עם בעלי התפקידים?' אז אנחנו אומרים אוקיי, אנחנו מפנים לכם עכשיו תחום אחד, תעסקו בתחומים נוספים, תחומים שעד עכשיו - - - הרי בכל מחלקה כזאת נמצא בן אדם אחד במקרה הטוב, אז מה אני עכשיו אעשה? אז בואו תתעסקו בנושא של חינוך סביבתי ותתעסקו בנושא של בריאות הציבור. זה לא שאתם לגמרי מתפנים, אנחנו בקשר איתכם, אתם אלה בעצם שבקשר עם התושבים. אז יש פה תהליך, הוא תהליך מאוד מאוד מורכב, זה משהו חדש, קשה לעכל אותו, לא פעם ולא פעמיים אנחנו בשיח על זה, איפה התפקיד של האשכול, איפה התפקיד של הרשות.

מאיפה בא הרעיון הזה?

אני סיפרתי. בזמנו, במלחמת לבנון השנייה, כשבוחבוט, הביאו את הרעיון מצרפת. הוא הביא את הרעיון מצרפת.

זה מה שעניין אותי.

גם בארץ אנחנו מכירים את הנושא ממועצות אזוריות. את תושבת במועצה אזורית?

כן.

גם אני תושבת במועצה אזורית. פעם זה היה נראה כאילו מה פתאום שאנחנו ביחד נעשה בתי ספר, אנחנו מתנועת נוער אחרת, אנחנו מסוג התיישבות אחרת ובסופו של דבר כן יושבים, התאחדו במועצות אזוריות, כשכל יישוב על האופי שלו, על הגוון שלו, על תחומים מסוימים, על תרבות, על נוי משותף, מה שהיישוב מחליט, ויש דברים שכדאי לעשות יחד, כמו פינוי הפסולת, כמו חינוך, כמו רווחה. המודל הזה כבר קיים בארץ במועצות אזוריות. לא כולם רוצים להצטרף למועצה אזורית ואז במסגרת האשכול, שהוא וולונטרי ולא כל רשות חייבת להשתתף, בוחרים גם את הנושאים. אצלנו, אצלי באשכול גליל מערבי, בכלל לא עוסקים בנושא של פינוי פסולת, החלטנו, ראשי הרשויות, מנהלי מחלקות איכות הסביבה, אמרו 'זה לא בשבילנו, לא בשלב זה'.

למשל ראיתי שאחד הנושאים שמוצגים בפלייר הזה הוא הסיפור של רווחה, מיפוי שירותי רווחה. פה כתוב מיפוי, השאלה אם עלינו שלב גם לאיזה שהוא איגום של שירותי רווחה, כי בסוף אם יש איקס משפחות, שוב, יש פה גיוון גדול גם ברמה של האשכול פנימה, אבל אחד הדברים שאנחנו מאוד מאוד ערים לו בנושאים של רווחה זה היכולת לעשות מקום אחד חזק ואז להביא אליו מכמה מקומות. השאלה אם כבר עליתם לשלב הזה, או שזה עדיין בתהליך של מיפוי.

עשינו את המיפוי. לפני שאנחנו מתחילים כל תהליך אנחנו חייבים לראות מה קיים קודם כל. עשינו את המיפוי והבנו שבכרמיאל קיימים הרבה מאוד שירותים והצרכנים המרכזיים, לפעמים יותר מכרמיאל עצמה, זה הכפרים שמסביב. לא תמיד השירות שקיים בכרמיאל הוא תואם את מה שהרשויות האלה צריכות, הן מבחינה תרבותית, הן מבחינה - - - למרות ששפה כן, אבל לפעמים המקום, הסיטואציה וכו'. אז אחד הדברים המרכזיים שעלו זה הנושא של מרכז למשפחה, מרכזי משפחה לא קיימים כמעט בכפרים הערביים, זה משהו שהוא מצרך מאוד מאוד מבוקש, לפעמים הם צריכים לנסוע עד לשפרעם, לדעתי, לא תמיד הם עושים את זה, לא תמיד זה נוח, לא תמיד כולם ניידים, אז הצורך הזה עלה. אנחנו נפגשנו מספר פעמים עם מנהל מחוז הצפון של הרווחה, עם גדי פולק, אנחנו מנסים לקדם את ההקמה של מרכז למשפחה עבור חמש הרשויות הלא יהודיות.

עבור האשכול הזה.

לדוגמה הנושא של התנדבות. הנושא של התנדבות לא קיים בכלל, הוא קיים בצורה לא ממוסדת, כשקורה משהו אז כולם - - - אבל אין, לא בחירום, אין דבר כזה. אין דבר כזה של התנדבות. לכן גם את זה אנחנו רוצים לקדם, להקים יחידה של התנדבות שהיא אזורית וכו'. גם זה לא פשוט, כי בתוך חמישה היישובים, גם להם יש את הגוונים שלהם ויש יישוב אחד שהוא דרוזי. זה משהו שאנחנו בשלב של סוג של משא ומתן מול משרד הרווחה.

גם באשכול גליל מזרחי הקימו מרכז תעסוקה משותף לאנשים עם מוגבלויות, עם מערך הסעות.

כישורית?

לא, זה בצחר, באזור התעשייה.

בונים מבנה בצומת כוח, הם עושים את זה במספר נקודות, שכן יהיה נגיש ל - - -

לא לכל יישוב יש גם מספיק צרכנים לכל שירות. במיוחד יישובים כאלה שהם יישובים יחסית קטנים, הגדול שבהם הוא מג'ד אל כרום, 15,000 תושבים. זה משהו שאנחנו מאוד מנסים לקדם. יש עוד תכנית שאנחנו מנסים לקדם, יש את הפתיחה שלה ב-7 באפריל. התכנית בכלל זה CDFI, זה סוג של גיוס משאבים לטובת כלכלה חברתית, אבל הרעיון הוא להביא פתרון למשפחות מודרות אשראי. בנושא של משפחות כאלה, שלא יישארו במצב הזה, אלא אם יש להם איזה שהוא רעיון יזמי, ללוות אותם, גם בשלב של הרעיון, גם לתת להם הלוואות להקמה של עסק אפילו - - -

הייתה בוועדה אישה ערבייה באיזה שהוא פרויקט כזה ולמרות שלא היה לה אשראי אפשרו לה לקבל הלוואה - - -

זו שהייתה לה מסעדה.

בדיוק.

זה פרויקט שאנחנו מנסים מאוד לקדם, זה בשיתוף עם מנהלי מחלקות רווחה. ההלוואות שיינתנו להם אלה הלוואות ללא ריבית, עם ליווי אחרי זה.

אני קצת רוצה לעשות עצירה, כי אני מרגישה שאתם בעיקר עוסקים במה שבא ליד, במה שמעלים מהרשויות. אנחנו יודעים שהרשויות הערביות נמצאות במצוקה אדירה ובכלל חלק גדול מהן נמצא בגירעונות, חלק גדול מהן בתת תקצוב. אני רואה שאתם לא שרטטתם מהתחלה את הגבולות, אני רואה שאתם נכנסים גם לתחומים שהם באחריות טוטאלית של מצד אחד של המדינה ומצד שני של הרשות המקומית, שהיא חלק מהמדינה, ממומנת, ואני צופה ש - - - כמה שנים אתם כבר?

אנחנו ספציפית שנתיים.

אנחנו שש.

מי אצלך?

אשכול גליל מערבי קיים שש שנים, הרשויות אלה הרשויות שרשומות למטה, אנחנו מדברים על 150,000 תושבים, בעמוד הבא גם אפשר לראות את החלוקה. בטבלה את יכולה לראות את כמות התושבים בכל אחת מהרשויות, את הסוציו אקונומי, כך שאנחנו רואים שיש לנו פה מסוציו 2 ועד סוציו 9, זאת אומרת גם הגיוון הסוציו הוא מגוון, אנחנו מדברים על 150,000 תושבים. הרשות הגדולה היא עכו, היא היום כבר כמעט 55,000, אז 54,900, נכון ללמ"ס האחרון, שתי מועצות אזוריות, מעלות תרשיחא. מעל מ-50% מתושבי האשכול הם ערבים, דרוזים, נוצרים, מוסלמים, מכל המגוון.

האשכול התחיל, כמו שנאמר קודם, מיוזמה וולונטרית של ראשי רשויות שאמרו שיש דברים שאנחנו רוצים לעסוק בהם ביחד, זה התחיל מהתחומים הרכים, תרבות, ערבי שירה בציבור, אירועי ספורט, אבל ככל שזה התמסד ומשרד הפנים נכנס, הוא אמר, אנחנו רוצים לאתגר אתכם, תנסו לקחת חלק גם בדברים שהם בדנ"א של כל רשות וזה וולונטרי. אם אנחנו היום מנסים לראות איך אנחנו מקימים מתקן משותף לטיפול בפסולת, שיש בו חוסר בגליל המערבי, את אולי מכירה את זה כתושבת, שיש סוג של מונופול, אבל זה פרטי לגמרי, לרשויות אין בזה שום חלק, והרשות שתרצה תהיה חלק מהמיזם הזה, רשות שלא מעוניינת לא תהיה.

אצלנו בכל אופן ככל שאנחנו ממסדים את הפעילות ואנחנו סוג של פיילוט, גם אם אנחנו שש שנים, זה נכון שעוד לא הגדרנו בדיוק מה אנחנו, ובהחלט זה מאוד תלוי במנהיגות של ראשי הרשויות, ברצון של מנהלי המחלקות להירתם לעניין ובהחלט לפעמים עולים נושאים, יורדים, עולים נושאים חדשים, את צודקת במה שאת אומרת, שהגבולות לא ברורים, אנחנו רואים את זה גם כהזדמנות. עם השנים מה שהוגדר, אחרי שהתחלנו מהמקום התרבותי, הרווחתי, במובן לא של מחלקת רווחה אלא איכות חיים, מה שסומן בעיקר זה נושא של פיתוח כלכלי.

חלק מהחיבור עם רעיה זה סביב הנושא של פיתוח התיירות, המיזמים הקטנים שיש אותם בכל היישובים, בכל האוכלוסייה, הרבה מאוד על ידי נשים, והדבר השני זה תעשייה. תעשייה, אם לא נכין איזה שהיא תכנית ושתהיה כאן, בגליל המערבי, תעשייה - - -

תעשיית היי טק, את מתכוונת?

לאו דווקא.

היי טק קשה מאוד להביא לאזור שלנו. זה הכי סקסי, אבל מאוד קשה להביא לאזור.

היום התעשייה המובילה בגליל המערבי היא תעשיית המתכת, תפן היא אחת הרשויות שחברות באשכול, היא הרי מועצה בפני עצמה, זה לא אזור תעשייה.

למה כתוב אפס תושבים.

זו אחת משתי המועצות שאין להם תושבים.

מה השנייה?

רמת חובב. בתפן יש את ישקר, שכולם מכירים, אבל יש גם את מתכת חניתה ויש את אגמו ורגוס והרבה מאוד מסגריות שמעסיקות חמישה עובדים ועשרה עובדים ועשרים עובדים, שזה כוח עבודה מאוד מאוד משמעותי בגליל. אנחנו יודעים שגם אפשר להרוויח משכורות שהן מעל לשכר הממוצע, זה לא תעשיית המזון או הטקסטיל, שגם קיימת פה באזור, עם זוגלובק ושטראוס וטבעול. אנחנו כן מכוונים למקום הזה של תעשיית המתכת על גווניה, יש שם משרות ללא אקדמאים ויש משרות לאקדמאים, מהנדסים בוגרי טכניון, מהנדסי מתכת וחומרים ומכונות וחשמל ואלקטרוניקה ואלפי אנשים עובדים בזה.

ואנחנו יודעים שברשויות באשכול שלי אין עתודות לשטחי תעשייה ולכן אנחנו החלטנו, כחלק מהפיתוח הכלכלי, להקים אזור תעשייה משותף עם חלוקת הכנסות בין הרשויות. זה מצוין לכם פה. אז קודם כל השטח של אזור התעשייה הוא בתחום השיפוט של מועצה אזורית מטה אשר, שהסכימה, זה עדיין נתון להסכמת הרשות לחלוקת הכנסות, כך שמזרע תהיה שותפה עתידית לחלוקת ההכנסות וגם בית ג'אן וגם חורפיש, בעצם כל 11 הרשויות, חוץ מתפן, כי אין בזה היגיון שמועצה תעשייתית תהיה - - - בעצם עשר רשויות יהיו שותפות באזור הזה.

המִנהלת, אנחנו כבר בימים אלה עוסקים בהקמתה וגם סביב זה עולים הרבה מאוד קשיים, כי אומרים לנו מהיישובים של הדרוזים, 'זה בסדר גמור שיהיה אזור תעשייה בצומת כברי, אבל לא בטוח שהבנות מאצלנו יוכלו לעבוד שם, אנחנו רוצים שהבנות יעבדו יותר קרוב לבית, איך לזה אפשר למצוא פתרון?' אנחנו מאותגרים כל הזמן ברמה הזאת.

הוזכר קודם הנושא של התחבורה הציבורית, אז נכנסנו מדצמבר 2015 לכתיבה של תכנית אב לתחבורה יחד עם משרד התחבורה, כחברת יפה נוף. לא פשוט לאסוף את הנתונים סביב התחבורה הציבורית, מה הצורך, באיזה שעות, לאיזה מרכזים. אנחנו רואים שהחבר'ה הצעירים נותנים תשובות אחרות מהחבר'ה היותר מבוגרים וזה בסדר, אבל בסופו של דבר המדינה תצטרך לסבסד את זה, זאת אומרת זה לא יחזור לרשויות. זה מה שאני רוצה להגיד לכן, כחברות כנסת. אם רוצים שתהיה תחבורה ציבורית יעילה באזור צריך לסבסד את זה. היום המצב הוא שתושב בגליל המערבי משלם פר קילומטר גם באוטובוס וגם ברכבת יותר מתושב תל אביב, אז אומרים לנו זה בגלל שנפחי הפעילות במרכז יותר גדולים, אז אני אומרת גם נפחי המים והחשמל יותר גדולים, אז מה? אז יש תעריפים אחרים? המדינה מסבסדת את זה, כולל את תשתיות החשמל וכולל את תשתיות המים. על תחבורה משום מה זה לא עובד ונסיעה מנהריה לחיפה עולה יותר מאשר מחיפה לתל אביב, פר קילומטר, אני לא מתייחסת למרחק.

אז אני אומרת, גם כשתהיה לנו תכנית מוכנה לתחבורה מבית ג'אן, שקודם הזכרת, או מחורפיש, אנחנו נצטרך לראות מי מממן את זה. התושבים לא יישאו בעלות ולא הרשויות ולא האשכול, זה יחזור לפתחו של משרד התחבורה, לפתחו של משרד האוצר, ואנחנו בהחלט עוסקים גם בעניין של התחבורה.

אתם מחוברים לקבוצת אזרחים שמובילה את הסיפור? כי הם היו כמובן כשהציג השר בפני ועדת העבודה, הרווחה והבריאות את הסיפור של התחבורה הציבורית בהתייחס לאזור הצפון. העלינו כמה חברי כנסת את שאלת התחבורה הציבורית בצפון, בעקבות כל הפרויקט של הנגשת התחבורה הציבורית, והוא בא והציג והם די נשמעו כאילו שהם והוא הולכים לאותו מקום. הוא אמר דברים מאוד מאוד ברורים, לכן שאלתי אם אתם - - -

כן, את מתכוונת לתחבורה בדרך שלנו?

כן.

זה על כל הצפון או רק לחלק של הגליל המערבי?

היה שם שיח על כל הצפון. כל הצפון סובל באופן משמעותי, גם ביחס לדרום.

הצפון בכלל ביחס לדרום נמצא במצב ירוד.

עד לפני כמה שנים זה היה הפוך.

תלוי על מי את מדברת בדרום.

בנושא התחבורה, מי שמכיר את הניואנסים האלה מהכנסת הקודמת - - -

כשאני הגעתי לדרום ועשיתי סיור שם, זה בלתי מתקבל על הדעת, יש לך פה כפר שהוא מרוחק קילומטר וחצי מהדרך הראשית, האוטובוס עובר פה, התחננתי שרק ישימו תחנת אוטובוס שם. הם סוחבים אותם עוד שני קילומטרים, מורידים אותם בתחנת אוטובוס, הם צריכים ללכת בחזרה ואז להיכנס לכפר. על איזה תחבורה אנחנו מדברים?

אני נפגשת אחת לחודשיים לפגישה שוטפת עם החבר'ה האלה, בכלל אני הרבה מאוד עובדת עם החברה האזרחית, אני חושבת שזה כוח מצוין, אם אנחנו לא רוצים, סליחה, לחכות לירושלים אז החברה האזרחית היא בהחלט הכתובת. אני עובדת כמובן בשיתוף פעולה מלא עם משרדי הממשלה, אבל יש דברים שאנחנו יכולים לקדם בכוחות עצמנו. זה גם חלק משיתוף הפעולה עם רעיה, החברה האזרחית.

השאלה, ברגע שאתם נגיד בפרויקט מסוים הצלחתם לגייס את המדינה, המשרדים רוצים לתת תקציבים, איך זה פועל? זה פועל דרככם או ישר לרשויות?

דרכנו. נגיד יש לנו משרד האנרגיה עכשיו, שביקש שאנחנו נעשה עבור היישובים סקר התייעלות אנרגטית, הוא מעביר את הכסף למשרד הפנים, זה נקרא העברה בין גגות ומשרד הפנים מעביר את הכסף לאשכולות.

אזור התעשייה שציינתי משותף לצומת כברי, עכשיו קיבלנו תקציב לתכנון, לשינוי התב"ע, אז זה לא עובר למועצה האזורית מטה אשר, זה עובר לאשכול והמנהלת שאנחנו מקימים היא זו שתנהל את התכנון של אזור התעשייה. יש משרדי ממשלה שכבר יודעים להעביר את זה ישירות לאשכול ויש משרדים ש - - - נגיד המשרד להגנת הסביבה הוציא בימים האלה קול קורא רק לאשכולות, זאת אומרת הוא הכי מתקדם מההיבט הזה, או רמ"י בנושא קול קורא לשטחים פתוחים, גם האשכולות נכנסו לשם בצורה - - -

מה זה שטחים פתוחים? שהם יהיו שטחי - - -

יש קרן לשטחים פתוחים של מינהל מקרקעי ישראל, שהם לוקחים את הכסף מהכסף של קרן הניקיון המפורסמת, ואת יכולה להגיש שם שימור, פיתוח שבילי אופניים. אנחנו קיבלנו כסף עבור ניקוי שטחים במיליונים, כי מה שקורה כאן זה הרי נורא.

זה כולל ניקוי האזור של התעשייה שהייתה ליד עכו?

עכו באזור אצלי, האזור של פרוטרום זה אזור סבוך, אבל זה עדיין לפתחה של עיריית עכו, זאת אומרת האשכול לא ייקח על זה אחריות. תושבי מעלות או בית ג'אן, עם כל הכבוד, עכו שנים עשתה מזה כסף, זה בעיה מקומית. אני סייעתי במה שניתן, יש שם בעלים לשטח, דלק נדל"ן, הם לא צריכים עוד את הכסף שלנו. את מכירה את זה יותר טוב ממני. אני נפגשתי עם מנכ"ל דלק נדל"ן, אבל זה סיפור נפרד.

השאילתה הראשונה שהגשתי לכנסת הייתה בעניין פרוטרום וענה לי השר בזמנו ש - - -

עמיר פרץ?

אבי, אוטוטו מתחילים, יש כבר חברה ומתחילים את ה - - -

מה צריך לעשות שם?

שם קודם כל, לפני שהשאירו, כל התעשייה מזהמת והיא חלחלה לא רק למי הים, אלא היא חלחלה למי תהום שבתוך הקרקע, השאירו שם מיכליות כאילו אחסנו שם את החומר הרעיל, הם כבר שנים עומדות שם, המיכליות האלה התחילו להתעורר ובעצם החומר גם מחלחל ומתחיל לדלוף, בדגים יש אחוז גבוה של חומרים ורעל. הם פשוט שמה - - - ואחר כך שואלים למה יש אחוז כל כך גבוה של סרטן באזור הזה.

בבניין אצלי אני יכולה למנות לך, הגענו למצב שמחירי הדירות בבניין ירדו. כל מי שרוצה למכור דירה אצלי בבניין מתקשה למכור, כי אנשים שומעים על אחוז האנשים שחלו בסרטן ומתו בתוך הבניין הזה.

אצלנו מבחינה סטטיסטית שני יישובים מככבים מבחינת מספר ימי האשפוז ברמה הארצית, נחף ומג'ד אל כרום.

למה?

אנחנו בדיוק עכשיו מנסים לבדוק את הנתונים האלה, אנחנו בקשר עם בריאות הציבור של משרד הבריאות ולנסות לראות פרויקט משותף. זה לדוגמה פרויקט שרשויות מקומיות בכלל, ובפרט רשויות מקומיות מוחלשות, אין להם את המשאבים, לא הכספיים וגם לא האנושיים לעמוד בזה.

בגלל זה אני שאלתי מהתחלה מה הגבול בין מה שאתן עושות, מה שהאשכולות עושים ומה הסמכות של הרשויות המקומיות. אני חושבת שהגבול הוא מאוד דק ומאוד קל לגלוש ולהיכנס לדברים שבעיניי, למשל, יכולים להיות שיתופי פעולה בין מועצות מקומיות אבל גם מה התפקיד של האשכול בתוך שיתופי הפעולה האלה. אני חושבת שנושאים שהם אזוריים, שאין מועצה אחת שיכולה להרים אותם לבד, כמו נושאים בריאותיים, נושאים סביבתיים, נושאי תחבורה, או למשל פיתוח כלכלי של אזורי תעשייה, אנחנו רואים מה קורה באזורי התעשייה.

גם יזמויות.

זה יכול להיות מאוד ברור ורלוונטי. בענייני רווחה ובענייני חינוך, אני חושבת, לדעתי, שצריך להיזהר מאוד.

חינוך בטוח לא.

גם רווחה. אני באה מעשייה של 24 שנים - - -

את עובדת סוציאלית?

לא, אני הקמתי ארגון שהוא הארגון המוביל בכל הנושא של זכויות נשים ושירותי רווחה לנשים ותעסוקת נשים. אני יודעת בדיוק, כאשר מדברים על מרכז למשפחה, למשל, אני חושבת שיש אנשי רווחה. פה אני חושבת שהתפקיד של האשכול הוא יותר בכיוון של לובינג ושל לנסות אולי לחבר, אבל גם מול המדינה כדי להשיג את התמיכה.

ולא להפעיל?

להפעיל ברור שלא. בעיניי לא. אני חושבת שזה - - -

אם יהיה פרויקט אזורי שאף אחת מהרשויות בעצם לא יכולה להרים את זה בכוחות עצמה, שהרשויות עצמן אומרות 'רוצה אני'.

זה כבר העתקה של סמכויות שהן של הרשויות המקומיות. אתם מעבירים אותן לידיים שלכם.

הם מעבירים אותם.

ואז יהיו גם בשאלה של בתי ספר ושאלה של כל מיני שירותי רווחה ושירותים אחרים. בעצם לרוקן את המועצות המקומיות מהתכלית שלהן וזו הפקעת זכות דמוקרטית של האזרחים לבחור מי באמת ינהל את העניינים שלהם.

אנחנו נכנסים עכשיו לפיילוט, אני חושבת כמעט בכל האשכולות, בתחום הווטרינרי. וטרינר זה סמכות של רשות, כל רשות חייבת להעסיק וטרינר לפי גודל האוכלוסייה, שצריך לתת שירות מאוד מאוד רחב. אנחנו מכירים את זה אולי מחיסון הכלב או החתול, אבל צריך לעשות פיקוח על מסעדות ומפעלים ולהפעיל את הלוכד, באמת הרבה מאוד דברים. בשליש המשרה שהוא מקבל בכל רשות - - - מה שקורה בסופו של דבר, התושב שרואה את אותו כלב משוטט או פרה משוטטת, או ברמת הגולן את התן עם הכלבת משוטט, הוא לא יודע אפילו למי לפנות, הווטרינר עובד היום או לא עובד היום, יום שלישי היום, בין ארבע לשמונה, זה היום שהוא עובד? ואם הוא לא עובד, אז הלוכד כן עובד? ומי מפעיל את הלוכד? אין מוקד 106 בכל רשות, אנחנו מכירים את הרשויות שאנחנו עובדים בהן.

לכן מה שהפיילוט הזה אומר, להקים מערך וטרינרי אחוד, איגום של המשאבים, שכן ינוהל באמצעות האשכול ולא באמצעות השליש משרה, שליש משרה, שליש משרה. זאת אומרת שלאותו וטרינר יהיה מנהל אחד, אותו מנהל יידע איפה הוא נמצא, יהיה מוקד 106 או דומה, שהתושב, הוא מתקשר למוקד, הוא לא יודע שהוא מתקשר לאשכול, יהיה לו שם מענה לפי שפתו והוא מזמין את הלוכד או מה שצריך כדי לתפוס את אותו בעל חיים. בדומה, עוד פעם, אני חוזרת על זה, לאיך שזה עובד במועצות האזוריות. לא בכל מושב או קיבוץ יש וטרינר שמגיע, זה מופעל ביחד ואנחנו חושבים שזה יכול לשפר את השירות באותו כסף.

אנחנו לא מבקשים יותר כספים, הרשויות לא מבקשות יותר כספים, מבחינת התושב הוא מקבל את השירות מהרשות שלו, האשכול, כמו שאתם לא שמעתם עליו עד עכשיו, אני חושבת שגם רוב התושבים שלנו לא שמעו על זה. לא שאנחנו מסתירים או משהו כזה, אבל בסופו של דבר ראש הרשות, הוא חותם על השירות לתושב. מתקשר התושב, יקבל את השירות. אני לא יודעת להגיד עוד איך ברווחה זה יעבוד ואם זה יעבוד.

השאלה אם זה נכון בכלל שזה יעבוד.

נכון, אצלי לדוגמה ברווחה, מה שביקשו מנהלי מחלקות הרווחה זה לבחון את האפשרות של להקים מרכז גישור משותף, כלומר זה לא בשירותי הליבה של כל - - -

זה יהיה יותר במעטפת, גם ברווחה וגם בחינוך. בסוף אנשים רוצים לקבל מענה - - -

אצלי יושב ראש ועדת החינוך הוא שמעון לנקרי, ראש העיר שלך, והוא אומר, 'עזבו, מערכת החינוך הפורמלי, את זה אנחנו יודעים לעשות, יש משרד חינוך בישראל, זה אנחנו לא נוגעים, אותי מעניין החינוך', מה שהוא קורא הערכי-חברתי. אני כל הזמן בהתחלה השתמשתי במילה לא פורמלי, הוא אמר לי שאסור להגיד לא פורמלי, 'אצלי אומרים רק ערכי-חברתי'. הוא הגיע מה - - -

הלב כואב, על ערכי.

איך החלוקה בעכו בין תושבים יהודים וערבים? 50% יהודים 50% ערבים?

לא, שליש, שני שליש, שליש ערבים, שני שליש יהודים.

סביב השולחן יושבים גם ראשי רשויות אחרים, יושבים מנהלי מחלקות מכל יישובי האשכול, יושבים מנהלי מתנ"סים, לשמעון לנקרי יש את הקו שלו, אמרת דמוקרטיה? זה מה שתושבי עכו בחרו. הוא מציב קו, אני חייבת לומר בעיניי, יפה, של כן לעשות שיתופי פעולה סביב החינוך בשעות אחר הצהריים, הוא בכלל לא ריכוזי, כמו שאפשר היה לחשוב שהוא יגיד עכו ועכו ועכו, לא, הוא אומר 'בואו נעשה פעילות במזרע, בואו נעשה פעילות בשייח' דנון, בואו נעשה פעילות בעראבה. יש את עניין הנסיבות, בסדר, זה אנחנו - - -

מעניין באמת איך אתן רואות את האשכולות כפלטפורמה לעשייה שלכן. להפנות קצת את השאלה אליכן.

נכון, אולי תוסיפו מילה על החוק.

משרד הפנים מנסה לקדם איזה שהיא חקיקה בנושא האשכולות והסמכויות של האשכולות כדי שנעבוד באיזה שהיא מסגרת.

הפנים ונגב גליל.

זה היום אותו שר. הצעת חוק שהגיש חבר הכנסת רועי פולקמן יחד עם שותפים ממפלגות נוספות. את זוכרת מי עוד היה איתו?

לא. לא חשוב.

בסוף רק הליכוד מהקואליציה באו להצטרף. זה היה בתקופה של שר הפנים הקודם ועכשיו אני חושב שהסיטואציה היא אחרת.

גם רונית וגם אני פחות מעורות בפוליטיקה, אבל אני יכולה לנחש, ועכשיו ברצינות, שמרכז שלטון מקומי וביבס אולי במידה מסוימת רואים את העניין של הפגיעה בסמכות הרשויות ויכול להיות שמשם זה - - -

נכון, זה ממש השאלות שאת העלית. זה כן עבר ועדת שרים לחקיקה.

באיזה שהוא שלב משרד הפנים לקח את זה צעד קדימה, השר, הלשכה המשפטית - - -

הסטטוטוריקה הנוכחית, אם הרשויות רוצות שנעשה עבורן, לדוגמה הסיפור של פיקוח, במיוחד ברשויות הערביות או בכלל ביישובים קטנים, הרשות לא יכולה לאכוף בגלל שזאת החמולה, בגלל שזה יישוב מאוד קטן וכו' והם מבקשים, הם מתחננים שאנחנו נאכוף. היום בסמכויות הקיימות של האשכולות אנחנו לא יכולים לבצע אכיפה. חלק מהעניין של ההסדרה של החוק מבחינה סטטוטורית היא שנוכל לעשות גם את ה - - -

גם בחוק זה תמיד יהיה בחירה של הרשות אם להצטרף.

תמיד, רשות היום יכולה לקום ולצאת מהאשכול.

היא גם יכולה להיות חברה באשכול ולא להיות חברה בכל פרויקט. כל מיזם בנפרד אנחנו הולכים איתם למשא ומתן. זו שותפות מאוד מורכבת.

מעניין למה ראשי הערים לא מודיעים לאזרחים שלהם על ההצטרפות לאשכולות.

לא כולם, זה נתון ל - - - שלמה בוחבוט, לדוגמה, בכל מקום אומר, ראש עיריית מעלות תרשיחא ויושב ראש אשכול גליל מערבי ומדווח בכל מקום כראש אשכול.

איך אצלנו ברשויות הערביות? דווקא אני חושבת שכן. בפייסבוק.

התחילו להכיר כשניקינו את הפסולת.

בפייסבוק, כן. במג'ד אל כרום זה עלה ובפייסבוק. גם בנחף. יש ראשי רשויות שהם יותר - - -

בסדר, להכיר בזה שיש אשכול שבא וניקה ליד הבית שלי זה בסדר גמור, אבל להכיר את מכלול הרעיון, זה מה שאני שואלת. כאילו מישהו שלקח את המנדט שניתן לו על ידי האוכלוסייה כדי לנהל את ענייני הכפר ומצטרף למשהו.

לא, זה קצת קיצוני, מה שאת אומרת. קודם כל לא לקחנו שום מנדט.

אני לא אמרתי שאתם לקחתם, אני אומרת שראש הרשות, ניתן לו מנדט על ידי האזרחים לנהל את ה - - - שתבינו, אני לא באה להגן על אף אחד, יש לי ביקורת על ראשי הרשויות המקומיות הערביות מפה עד הודעה חדשה, יותר מכולכם, כי אני מכירה יותר טוב מכולכם מה קורה, אבל בכל זאת כשאני מודדת חוקים וכשאני מודדת פעילות אני לא מסתכלת על המצב הלא בסדר, אלא גם על הכלי שאני מנסה דרכו להסדיר את העניין ולפעול, והאם זה סותר דברים שאני מאמינה בהם. הקושי אצלי הוא שאני רואה שכל עוד - - - אני לא מתייחסת להצעת החוק כי אני עוד לא קראתי אותה, בלי שאני אכיר אותה אני לא מתייחסת אליה, אבל אתם ראיתם, מיד השאלה שלי הייתה איפה הגבולות שלכם ואיפה הגבולות של הרשות, מה הסמכויות שלכם ומה הסמכויות של הרשות, כי בעיניי זה עניין חשוב ביותר.

אנחנו ועדה לקידום מעמד האישה, איך אתן רואות את האשכולות מתחברים לעשייה שהיא בתחום הפעילות שלנו? האם עשיתם משהו, האם אתן עושות משהו? בוא נתחיל מזה. זה שיש מנכ"ליות, שלוש מנכ"ליות, זה מצוין, בדירקטוריונים שלכם כמה אחוז הנשים בתוך הדירקטוריון?

עכשיו אני מוסיפה עוד כמה, למשל באמת מעניין אותי כמה ראשי רשויות יש באשכולות שלכם שהם נשים?

אין. יש לנו מהנדסת אחת מדהימה, שאני מורידה בפניה את הכובע, במג'ד אל כרום שהיא - - -

מעל ומעבר, נכון.

היא מצוינת והיא צעירה והיא - - -

היא מדהימה.

היא - - - של הרשות?

לא ייתנו לה, המשפחה שלה כבר מנסה למשוך אותה בחזרה לעסק שלה.

יש גם קב"טית באחת הרשויות.

יש לכם אחראית בדיר אל אסד, הייפא אסדי, יש לכם מנהלות רווחה, יש לכם מנכ"ליות, יש מנכ"לית - - -

מזכירה בבית ג'אן, פדוה דבור.

מזכירה, שהיא כמעט המנכ"לית.

אני רוצה להוסיף משהו על מה שעאידה כבר אמרה, השאלה שעאידה הציבה וגם אני, על הגבולות, השאיפה פה, דווקא מהמקום של האיגום, אני באה לעולם הזה מהסיפור החברתי ומסיפור מערכת הבריאות, לי ברור לגמרי שהסיפור החברתי לא יקבל מענה שנכון לו לקבל אלא אם כן יצטרפו כמה רשויות לרומם את הדבר הזה. אז על השאלה של עאידה, של הגבולות, לי כמעט ברור שהמטרה פה היא איגום. איך שומרים שבנושאים קשים לא אומרים ראשי הרשויות 'יש אשכול'?

אנחנו לא במקום הזה. הם לא משחררים - - -

הם לא משחררים גם ליבה של דברים קשים?

לא.

אתם מפתיעים אותי לטובה, אני חששתי מזרימה של הקושי לאשכול והחזקה של הדברים היותר - - -

אני מהאשכול הוותיק, אתם תראו שאנחנו לא עוסקים בשירותי ליבה, תקראו בחוברת. זאת אומרת פיתוח אזור תעשייה זה לא ליבת עשייה, פיתוח תיירות או יזמויות זה לא ליבה של רשות מקומית. אני לא יודעת אם הכנסתי את זה. תחבורה, רשויות מקומיות לא חייבות לעסוק בתחבורה. בריאות, כל הנושא של בית חולים נהריה ובריאות בקהילה, יש ראשי רשויות שעוסקים בזה, אבל זה לא ליבה. חינוך בלתי פורמלי, הערכי חברתי, איפה שיש מתנ"ס יש מתנ"ס ואיפה שאין אין. אצלי זה לגמרי לא שם.

השאלה שלי, כאשר מדברים על חינוך לא פורמלי, את אמרת איפה שיש מתנ"ס יש, לאיזה רבדים אתם נכנסים? מה בדיוק - - -

מה המטרה בעצם?

אנחנו עוד לא יודעים, צוות חינוך הוא יחסית חדש, אנחנו כותבים כרגע איזה שהיא תכנית שכרגע מתבססת בעיקר על הנושא של מנהיגות, גם מנהיגות נוער וגם מנהיגות של מורים. אני לא באה מהרקע של חינוך אז אני לומדת עם הצוות את העניין הזה. יש איזה שהוא רצון להעתיק או לעשות שותפות עם מכון מנדל או משהו מדומיו, במקום שמורים ייסעו מכאן לשנה או שנתיים, ואנחנו יודעים שזה כמעט בלתי אפשרי, אם אני מבינה נכון עוברים לאזור מרכז עם המשפחה - - -

לא.

זה יומיים בשבוע. הלוואי עליי תכנית כזו.

שלושה ימים בשבוע במנדל.

הלוואי עליי. את מקבלת מלגת קיום בסביבות 10,000 שקל כדי להתפנות ללימודים.

הצוות שעובד על זה הוא צוות של מנהלי מחלקות, או מחלקות חינוך או ראשי רשויות, מתוך כוונה שהאשכול - - - לי אין איש חינוך אצלי באשכול, הם בונים איזה שהוא מודל של כל ההפעלה של העניין הזה ולראות האם אנחנו ביחד מסוגלים לגייס לזה משאבים או ליצור שותפות עם מנדל או מכון אחר. כדי להקים שלוחה כזאת, זה יכול להיות במכללה בעכו וזה יכול להיות גם במקומות אחרים, אנחנו עוד לא בשלב של איתור מקום, זה לדוגמה בכיוון של המנהיגות החינוכית, נקרא לזה ככה, לא בלתי פורמלית, אבל כן בתחום החינוך. יש רעיון למועצת נוער אזורית, שזה חלק מאותה מנהיגות, בחינה של איך עושים את העניינים של תנועות נוער, אנחנו עדיין בשלב המיפוי של הדבר הזה, שוב, כדי להבין. אנחנו רואים שאפילו בתוך הרשות לא מכירים את כל הפעילויות שיש לנוער אחר הצהריים. החברה למתנ"סים שעכשיו נכנסה כספק גדול של משרד החינוך, האם נכון בכל יישוב של 3,000 תושבים להקים מתנ"ס? ויישוב שלא יכול להעמיד את המבנה המתאים או את הפסיליטי המתאים, אז האם שם לא יהיה מתנ"ס? יחידות נוער או יחידות לקידום נוער - - -

אז מה יעשו במקרה כזה?

אנחנו בודקים איתם האם אפשר לעשות מתנ"ס לאשכול יישובים. זה לא נשמע כמו רעיון טוב?

לא. רעיון יותר טוב שהמדינה תקצה אדמות שייבנו בתוך הכפרים.

עוד לא הגענו לנושא האין אדמות, אצלנו יש מבנים פנויים למכביר.

זה מעלה עוד תהייה אצלי. מהניסיון שלי בללוות הרבה ארגונים, גם בייעוץ ארגוני וכו', אחד הדברים שלא מדברים עליהם באופן כללי, שאפילו בארגונים, הארגונים הפמיניסטיים דיברו על זה הרבה, אפילו כשאין היררכיה נבנית לה היררכיה סמויה וכאשר אין מוקדי כוח נבנה בכל זאת תוך כדי. השאלה שלי, הנציגים או ראשי הרשויות לא באים מאותה עמדת כוח לתוך האשכול הזה, אפילו שוויון - - -

את צודקת, גמרנו.

אפילו לפי המספר, בכל זאת יש דינמיקה של מאבק כוח ושל היררכיה סמויה בתוך הארגונים האלה, האם אתן עושות איזה שהוא בילד אין בלמים כדי לנטרל השפעות של מי יותר, קצת למשוך לפתרונות - - -

קודם כל את מחמיאה לנו, אני חייבת להגיד, קודם כל תודה רבה על זה שאנחנו בתפקיד שלנו יכולות לתת בלמים על בוחבוט או עדי אלדר, או כל מישהו אחר.

מה שאמרתי, אני בניתי את השאלה שלי מתוך היכרות של הדמויות.

אז זו שאלה רטורית. אבל את יודעת מה, אני אכן אספר משהו. אין ספק שיש פה פערים מאוד מאוד גדולים, קודם כל בעניין של ותק, אם אנחנו מדברים על עדי, שנמצא כבר 20 שנה כראש עיר, רון נמצא שבע-שמונה שנים - - -

ובוחבוט מי יודע?

40 שנה עכשיו.

מה שנקרא עד 120.

לעומת ראשי רשויות, יש שניים מתוך ראשי הרשויות שזו הקדנציה הראשונה שלהם. יש לנו ראשי רשויות, נחף ומג'ד אל כרום, שזו הקדנציה הראשונה שלהם, יש לנו את דבח, שהיא דמות שהיא מורכבת - - -

לא, לא.

כן, היא מורכבת.

מאיפה הוא?

מדיר אל אסד. הוא סגן יושב ראש הדירקטוריון שלי, הוא מורשה חתימה אצלנו. יש שאוקי לטיף.

מאיפה?

שאוקי לטיף מראמה, הוא קדנציה ראשונה, לדעתי. בקיצור יש לנו פה מורכבות.

אדגאר דכואר? של פסוטה.

אצלי. אם תסתכלי על הרשימה של ראשי הרשויות אצלי, אם תוכלי לדרג את ההיררכיה, אני מתערבת איתך שיהיו טעויות.

לא. אל תהיי בטוחה.

תסתכלי על הרשימה.

אני לא דיברתי על ההיררכיה רק מבחינת מספר התושבים. אני מכירה את הנפשות.

אז אנחנו צריכות כל הזמן ללכת בין הטיפות ולנסות לגשר, ולא רק בין עדי לראשי רשויות, גם בין עדי לרון. יש פה אינטרסים מנוגדים, יש פה שיח כל הזמן, רון, ממועצה אזורית משגב, הרבה פעמים עומד בקו האש של ראשי הרשויות הערביות בעניין של השטחים. אנחנו רואים איזה שהיא התפתחות, יש שיח כבר במג'ד אל כרום, יש שיח עם דיר אל אסד, יש פרויקטים משותפים. אני מדברת בשמי, אנחנו לא מתיימרות באמת לפתור פה את כל העניינים, גם של האגו, גם של המורכבות. אמרתי, האשכול נוגד דנ"א, אבל אנחנו לפחות מנסים לשנות את השיח, את המרחב הזה ואני יכולה להגיד שלאט לאט, עבודה מאוד קשה, מאוד לא פשוטה, לשנות את השיח הזה. כי אם אנחנו באים למנכ"לית משרד מסוים, אנחנו באים עם עבודה שעבדנו עליה, עבודה קשה לקראת תכנית הצפון ומגיעים כל ראשי הרשויות ונמצאים ראשי הרשויות הלא-יהודיות - - -

הערביות.

הערביות.

זה מאוד מעצבן להגדיר מישהו שהוא לא.

בלא, את צודקת. ראשי הרשויות הערביות וטוענים, ובצדק, אני הראשונה שאומרת שיש פה קיפוח בכל הרמות, שיש קיפוח ולא מתייחסים ולו במשפט אחד ברמה הקונקרטית לתכנית שאנחנו מגישים לטובתם, לטובת גיוס הכספים שלהם, לטובת פיתוח שלהם, כששני ראשי הרשויות היהודיות כדי גם לגייס בשבילם את הכסף והם הטו את כל השיח והשיח בעצם לא הלך למקום שממנו יכולנו לצאת עם איזה שהיא תוצאה ביד. דיברנו על ההתנהלות הזאת, גם עם ראשי הרשויות, אני דיברתי איתם, אפרופו התפקיד שלנו, אני לקחתי על עצמי את התפקיד ואמרתי 'בואו תראו עם מה יצאנו בסוף מכאן'.

לאחר מכן היה שיח במשרד האוצר ואמרנו בואו ננסה לשנות את השיח ונראה מה יקרה שם וזה היה משהו אחר. זאת אומרת יש מקום שהוא סוג של נרטיב, ואני מבינה אותו. את צריכה להבין את המורכבות - - -

בסדר, זה לא רק עניין של נרטיב. אפרופו, דיברנו על היררכיה ודיברנו על איזון, יש הבדל בחוויות ויש הבדל במפגש הזה של ראש עיר יהודית לבין נציגי המשרדים השונים לבין ראש עיר ערבית או ראש רשות ערבית מול מוסדות המדינה. כל אחד בא ממקום אחר לגמרי, עם מטען אחר לגמרי, עם חוויה אחרת לגמרי.

מסכימה איתך.

ואם לא מבינים את זה ומנסים לגשר ולצאת למקום אחר - - -

נכון.

אני חושבת שיש בזה גם מין אמירה שאומרת שכאילו השיח הוא זה שעיכב עד היום את ההתפתחות. אני חושבת שלא.

ממש לא. חלק, אבל ממש לא הכול.

אני חושבת שזה מין לבוא ולהגיד מה בא קודם, התרנגולת או הביצה.

השיח הוא חלק מזה. אמרנו, אין ספק שאנחנו נכנסים - - - תשמעי, אצלנו אתה חוצה כביש ואתה הולך לעולם אחר.

אני רוצה ברבע השעה שנשארה כן להתמקד בנשים. אני הבנתי את הרעיון, חבל שעד שהבנו את הרעיון, היה כדאי באמת לשלוח חומר. חלק מהדעות הקדומות על חברי כנסת שהם לא קוראים את החומר שנשלח להם אני מנפצת באופן - - -

טוב לדעת. לא הייתה לי דעה כזאת, אבל בסדר.

אני קוראת ואז היינו יכולות לצלול לשאלות לתחום העשייה שלנו. אני חושבת שכפי שאני דורשת ממקומות אחרים, שבהם הייצוגיות, אומרים לי 'מה לעשות אלה נבחרי הציבור' ואז זה מגיע שכולם גברים. אני חושבת שזה מעלים קול מאוד מאוד חשוב בלשרטט את העתיד של האשכול אם נשים לא נמצאות במקומות. אתן יכולות, אני לא יודעת איך, אני יודעת שרק ראש מחלקה יכול להגיע אולי, אבל יש נשים שהן מומחיות, למשל, שאפשר להזמין אותן לדיונים מסוימים.

יש נציגות ציבור בדירקטוריון.

יש נציגות ציבור?

יש.

כמה?

לי יש חמש. החוק אומר שליש שליש שליש, שליש נבחרי ציבור, בזה אין לי יכולת, אלה רק גברים, שליש עובדים בכירים ברשויות, גם לצערי, יש את פדוה מבית ג'אן, אבל משהו שם לא הסתדר, לא הכול תלוי בנו.

ראשי הרשויות הם אלה שבוחרים את הנציגים שלהם.

ושליש נציגי ציבור, אצלי זה חמישה מתוך 15, אז כן, נשים.

אוקיי, אז בחרת את נבחרי הציבור.

לא אני בחרתי כמובן, אבל לא כל ראשי הרשויות יושבים בדירקטוריון, כי אמרנו רק חמישה ואנחנו 11 רשויות, אז יש רשויות שיש להן ראש רשות בדירקטוריון, יש ראשי רשויות שיש להן עובד בכיר ויש ראשי רשויות שיש להן נציג ציבור.

כמה נשים למשל יש אצלך בדירקטוריון?

חמש, אנחנו מחויבים לייצוג הולם.

לא, ייצוג הולם לא קבע שליש.

אז מה?

קבע ייצוג הולם.

מדודי ספיר ממשרד הפנים לי נאמר שליש זה ייצוג הולם.

בחוק אין קביעה של שליש.

אז אני מיד מכניסה גברים.

ייצוג הולם גם יכול להיות 50%.

אבל איך אני אעשה 50%?

לי יש חמש רשויות, אין להם נשים שם.

למשל צריך לראות איזה פרויקט גם האשכולות יכולים לקחת בנושא נשים.

גם, אבל לא רק. גם נגיד כאשר עושים סקירה של נושא מסוים, להיות בטוחים שמגיעים לנשים ושומעים את הקול הנשי. אני אומרת לך, אפשר לחשוב על 100,000 פרויקטים בתחום הרווחה, בתחום הבריאות, בתחום הילדים שהם נהדרים, אבל אם לא לוקחים בחשבון, כי אלה תחומים שבמיוחד בכפרים ובאוכלוסייה הערבית - - - לא רק, באופן כללי הם קשורים ישירות לאמא, כל מה ש - - -

אצלנו הרווחה כולם נשים.

אז בלי להבין, אפשר להרחיב, במקום שהפרספקטיבה שדנים בה היא רק על שולחן הדירקטוריון הזה, שהרוב שלו הוא גברים, אפשר ליזום שולחנות עגולים שהתוצר שלהם יובא בפני הדירקטוריון ואז האינפוט של הנשים - - -

לעשות שוק של מעקב.

כן, סוג של מעקב שיביא את הקול של הנשים ואת הצרכים של הנשים בצורה עקיפה, אבל ממצה, לתוך הדיון. אחרת הם ימשיכו להתעלם. בעניין התחבורה הציבורית, כאשר האוטובוס האחרון בבוקר שיוצא מבית ג'אן הוא בשמונה ועשרים ומתחיל בחזרה אחרי הצהריים, אז אם רוב הנשים עובדות בחצאי משרות אז זה לא משרת אותן, הן לא יכולות לחזור הביתה בשעות כאלה. זה משהו שאף גבר לא יחשוב עליו כי זה לא בחוויה האישית שלו.

נכון, אין זה אפילו משרת את האינטרסים - - -

צריך בכל הסקרים להביא לידי ביטוי את הקול הנשי, כדי שאחר כך יהיה אפשר לבנות מענים או לבחור פרויקטים שייתנו גם מענה לצורך של נשים.

אזור תעשייתי. אם לחשוב על אזור תעשייתי - - -

הנגשה שלו לנשים, מעונות יום.

הנגשה ולחשוב על אולי לעודד יזמים בזה שאם תעסיקו אחוז מסוים של נשים יהיה לכם איזה שהוא - - -

לעשות גן ילדים שם.

הייתה תכנית של קליטת רופאים יוצאי ברית המועצות, אז באו ואמרו לכל בית חולים, על כל רופא שאתה מקבל יש לך סבסוד לשנה ואחר כך אתה תמשיך לקלוט אותו, כדי לעודד אותם, מתוך הנחה שאם יקלוט אותם בשנה הראשונה ויראה שהם טובים הוא ישאיר אותם. אפשר לעשות דבר כזה באזור התעשייתי, להילחם שתהיה תכנית שמעודדת תעסוקת נשים. זה יכול להיות תרומה - - -

אל"ף, אני לוקחת את זה על עצמי, ובי"ת, זה אומר שאתם תצטרכו לתמוך בזה, כי זה לא תכנית מקומית, זו צריכה להיות תכנית לאומית.

ברור. אני מנסה לקדם עכשיו מול משרד הכלכלה, בדיוק עובדים על כל הנושא של תעסוקת נשים ערביות, ואני עובדת על כל מיני רעיונות שאני רוצה שייכללו ב - - -

בתכנית הצפון, זאת הפלטפורמה, יש שם הרבה מאוד כסף להכניס את הסיפור הזה של אזורי תעשייה כאן בצפון.

אזורי תעשייה, אפשר גם לחשוב על כל מיני הכשרות והסבות מקצועיות שמתאימות לצפון. יש כל מיני אפשרויות.

נכון, יש הרבה אקדמיות - - -

שלא מביאות לידי ביטוי את התכנים שיש להן.

סמיחה, את רוצה להגיד משהו על נקודת המבט שלך?

אני דומה למה שהיא חושבת, למרות שהיא באשכול. אבל אני רוצה להגיד, אני מהכפר יחסית הכי עני באזור, במג'ד אל כרום, ויש לנו מחסור בכול, מהתשתית וגם מבחינת, אם אני רוצה לדבר על מעמד האישה, אין לנו - - -

יש לכם אישור ל-20 מעונות יום שראש העיר - - -

אין מקום.

אני יודעת. יש אישור ל-20 מעונות יום, אין להם אדמה.

אין לנו אדמות, אין לנו שטח.

בסוף יגידו שראשי המועצות הערביות לא מנצלים את הכספים שנותנים להם.

אבל הבעיה במג'ד אל כרום שזה שטח פרטי, אין לנו מדרום לכביש לקדם אותו. אם היו מקדמים את הדרום אז זה היה - - -

תכנית המתאר הופקדה מתי?

עוד לא הופקדה.

עוד לא הופקדה החדשה.

הישנה מ-92'. עזבי, לא נדבר על זה.

אתה רואה שאני בקיאה בדברים של החברה של - - -

את חותמת על בקיאות כזו ברשימה?

אתה תתפלא.

זו לא הביקורת, הביקורת שלי היא אחרת, לא על בקיאות.

תיפגשו לפגישה אישית ותלבנו את הדברים.

אנחנו רוצים שתראו בנו כפלטפורמה.

לגבי העניין של החוק, אני מציעה שתשלחו לנו את החקיקה.

אני אעביר לכם.

ננסה להבין בדיוק במה דברים אמורים, איפה עומדים המשרדים, איפה עומד משרד הפנים, איפה עומד משרד האוצר.

אני יכול לשלוח לכם.

טוב, אז דלית תפיץ לנו.

נשמח לשאלות והבהרות, אם אתם רוצים.

אני רוצה להגיד קודם כל שאני שמחתי שהגעתי כי עד עכשיו לא שמעתי על קיום האשכולות. אני חושבת שאם אתה לא יודע על משהו זה לא הבעיה שלך, הבעיה היא של מי שקיים ו - - - אם אני, שלא תושב הממוצע שלא מתעניין, אלא מישהי שמתעניינת, לא שמעתי, אני ארצה ללמוד יותר את הנושא. כפי שראיתם, יש לי חששות וספקות, אבל אני לא נוקטת עמדה עד שאני קוראת ועד שאני לומדת את הנושא עד הסוף. טוב שהכרנו, אני לא יודעת כמה הכרת את זה, שולי.

לא, פעם ראשונה שנחשפתי לזה הפעם.

מאוד חשוב לי להבין איך קולן של הנשים והאינטרסים והצרכים של הנשים יובא לייצוג בתוך ה - - -

הייפא מאוד דומיננטית.

הייפא אסדי מאוד דומיננטית בפורומים של איכות סביבה, מובילה, מקדמת.

כן, זה רק מעיד, כשמכניסים את הנשים הן עושות עבודה מאוד טובה. השאלה היא איך אפשר לפתח דרכים עוקפות עד שיהיו יותר נשים שיכולות להיכנס. דווקא ברוב המועצות המקומיות שמניתם, לפחות באזור פה, באשכול בית הכרם, אין חברות מועצה בכלל. בעכו יש חברת מועצה ערבית ויש חברות מועצה יהודיות.

ויש עכשיו יועצת לקידום מעמד האישה.

שזה יפה.

הוא מינה מישהי מכרמיאל. פנו אליי מהתקשורת, ביקשו שאני אבקר את זה שהיא מכרמיאל, אמרתי שאני לא יכולה לעשות דבר כזה, לא מכירה את האישה, אפילו אם היא מחוץ לעיר. אני מקסימום יכולה להגיד ש - - -

שיהיו נשים טובות בעכו שאפשר ל - - -

ויש נשים טובות בעכו והיה כדאי לבחור ואני לא יודעת מי ניגש, אבל אני לא אתקוף מינוי שאני לא יודעת עליו כלום.

מה עם מועצת נשים? אתם בקשר עם מועצות נשים באזור אצלנו?

אין מועצות נשים. יש בכרמיאל - - -

יש במטה אשר, במעלות.

עליזה לביא ואני הוזמנו לפני שנה, קצת לפני הבחירות הקודמות, למועצת נשים בכרמיאל שעשתה רושם שהיא מאוד חזקה ואז אני הוזמנתי לבדי גם למעלות. לא פגשתי אף פעם מועצת נשים ערביות.

בכפרים מועצת נשים, לפי החוק, לפחות בכפרים האלה, אין. תאמינו לי, אני יודעת. ויועצות לקידום מעמד האישה, לפי החוק, אין.

למה? הייפא היא בדיר אל אסד.

אבל זה ניתן לה בנוסף לתפקיד שלה ובהתנדבות. אני הוצאתי עכשיו תכנית שאושרה מהאוצר, של 25 מיליון שקל, 5 מיליון שנתית, למינוי יועצות לקידום מעמד האישה באוכלוסייה הערבית לפי מכרז ולפי תקן ועם תקציב פעולה. הקול קורא ייצא אוטוטו ויתחילו ליישם את זה ואז יצטרכו לפתוח מכרזים.

מעולה. אני חושבת שזה מאוד - - -

אני שלחתי לכל ראשי הרשויות על התכנית כשאושרה והבטחתי שכשיהיה קול קורא אני גם אפנה אליהם כדי שייגשו.

אני חושבת שהביקור בכלל היה מאוד מאוד חשוב גם לי, ההיכרות עם הפרויקט הזה, שהוא פרויקט של המדינה ואפילו אנחנו לא יודעים עליו, הוא דבר מאוד משמעותי בעיניי. אני שמחה על התחלת השיתוף הזה, באמת עם עין לכיוון של נשים. אני חושבת שזה חשוב, באופן מהותי, לא כי אנחנו מהוועדה לקידום מעמד האישה, לא כי עאידה עומדת בראש הוועדה, אלא כי בעיניי דווקא כשיש פרויקטים חדשניים יש לנו דרך לא לחזור חזרה על הטעויות שנעשו פה לפני 60, 50, 40 שנה, אלא באמת לבוא מהמקום שאנחנו נמצאים בו עכשיו, שעכשיו ברור שנשים הם חלק ממרחב ציבורי, ברור שיש את הייצוג ההולם, בסדר, אפשר לקרוא לו בכל מיני מספרים, במכוון הוא לא הוגדר במספר, ובאמת לנסות לעבוד בעיקר במקומות שהם עוד לא נמצאים שם בכלל. זה תמיד ההתלבטות שלי, איפה להשקיע את המאמץ, התחושה שלי היא שבמקום שלא נמצאות נשים בכלל זה המקום להשקיע את המאמץ יותר מאשר במקומות שיש כבר קצת נשים או מעט נשים, הרבה נשים עוד לא ראיתי בשום מקום. אז תודה רבה רבה.

אני מקווה שתקדישו קצת זמן לחשיבה יותר אסטרטגית איך לשלב את האינטרסים של נשים ואת הייצוג של נשים בעשייה שלכם ואנחנו נהיה יותר בקשר אחרי שאנחנו נלמד את החוק.

הישיבה ננעלה בשעה 13:00.