הכנסת העשרים

מושב שני

פרוטוקול מס' 63

מישיבת הוועדה לקידום מעמד האישה ולשוויון מגדרי

יום שלישי, כ"א באדר א התשע"ו (01 במרץ 2016), שעה 10:00

העובדות הסוציאליות - מעמד, אתגרים וזכויות

חברי הוועדה: עאידה תומא סלימאן – היו"ר

נחמן שי

דב חנין

מאיר כהן

שלווה ליבוביץ - מפקחת ארצית אומנה, משרד הרווחה והשירותים החברתיים

חיה דסקל - לשעבר מנהלת יחידת ההתנדבות, משרד הרווחה והשירותים החברתיים

דניאלה מלך - חוקרת ילדים, המשרד לשירותים חברתיים

מלכה פרגר - מנהלת השירות הארצי לעבודה סוציאלית, משרד הבריאות

שולה דנינו - מרכזת תחום אלימות נגד נשים, משרד הבריאות

גלי אמיר - מנהלת תחום, אגף שכר והסכמי עבודה, משרד האוצר

חן דנוך - מנהלת תחום בכיר (עתודה וניהול קריירה) נציבות שירות המדינה

צפרא דוויק - יו"ר איגוד העובדים הסוציאליים

דליה אהוד - יו"ר מחוז דרום, איגוד העובדים הסוציאליים

סוהיר דקסה חלבי - הנהגת איגוד העובדים הסוציאליים, מנהלת מקלט לנשים נפגעות אלימות

פיני קבלו - סמנכ"ל כנסת ורווחה, מרכז השלטון המקומי

פביאן מלישקביץ - עובדת סוציאלית ראשית, המינהל לחינוך ההתיישבותי, פנימייתי ועליית הנוער

ורדה היבשר - מנהלת תחום זיקנה, אגף הרווחה, עיריית ירושלים

נעה סטולמן - המינהל לשירותי קהילה, עיריית ירושלים

ציפי לוי - מנהלת היחידה לטיפול ומניעת אלימות במשפחה, עיריית ירושלים

ליאורה לורי - מנהלת אגף רווחה, עיריית נצרת עילית

חירייה עלו-חמרה - מנהלת המחלקה לעבודה קהילתית, עיריית חיפה

יעל שפירא - מנהלת המחלקה לשירותים חברתיים, הדר, עיריית חיפה

אמירה חריש - ראש צוות, המחלקה לשירותים חברתיים, עיריית חיפה

ליליה לוין - המחלקה לשירותיים חברתיים, עיריית חיפה

שרית גלסברג - המחלקה לשירותים חברתיים, הדר, עיריית חיפה

אדלין דלאל - משפחות וקהילה, מחלקת רווחה, עיריית חיפה

סוניה עזאמנה אגבאריה - עו"ס לחוק נוער, עיריית חיפה

סהר עבד אלהאדי - משפחות וקהילה, מחלקת רווחה, עיריית חיפה

נחמה ברימן - משפחות וקהילה, מחלקת רווחה, עיריית חיפה

מיכל פריאנטה - משפחות וקהילה, מחלקת רווחה, עיריית חיפה

דורית בר דוד - מחלקת אלימות במשפחה, אגף הרווחה, הדר, עיריית חיפה

בר נסיה וינשטוק - לשכת רווחה הדר, עיריית חיפה

אנסטסיה וילודרסקי - המחלקה לשירותים חברתיים, הדר, עיריית חיפה

נעמה זיו - המחלקה לשירותים חברתיים, הדר, עיריית חיפה

קרן הדר - המחלקה לשירותיים חברתיים, הדר, עיריית חיפה

חלי עובדיה - המחלקה לשירותיים חברתיים, הדר, עיריית חיפה

חמדת נבון - המחלקה לשירותים חברתיים, הדר, עיריית חיפה

סוהיב ג'נזבאן - המחלקה לשירותים חברתיים, הדר, עיריית חיפה

סטלה שטייכמן - המחלקה לשירותים חברתיים, הדר, עיריית חיפה

רג'דה חורי - המחלקה לשירותים חברתיים, הדר, עיריית חיפה

עדה דאוד - חוק נוער - מחלקת רווחה, עיריית חיפה

סואר עווד - תכנית "גשרים", המחלקה לשירותים חברתיים, עיריית חיפה

דוהנה דרויום - עיריית חיפה

ריאל מובדא - עיריית חיפה

תומר מלכה - עיריית חיפה

רננה פירברגר - לשכת רווחה - מערב , עיריית חיפה

רננה לשם - לשכת רווחה - מערב, עיריית חיפה

מוניקה מסינגר - עו"ס לחוק נוער ויו"ר ועדות, מחלקת הרווחה, נשר

לאה טוביש - ראש צוות, עו"ס אגף הרווחה, עיריית נצרת עילית

שלי ברקוביץ - סגנית מנהלת אגף הרווחה, עיריית נצרת עילית

מאירה קיפרמן - סגנית מנהלת אגף הרווחה, מנהלת מחלקת עבודה סוציאלית, עיריית חיפה

מיכל פלג - מנהלת היחידה לטיפול בהתמכרויות, עיריית נצרת עילית

טובה כליף - ראש צוות אגף הרווחה, עיריית נצרת עילית

תמי בן חמו - ראש צוות רווחה, עיריית נצרת עילית

איריס בורמיל - ראש צוות רווחה, עיריית נצרת עילית

פאוודה אבו קיאס - רכזת מוקד ילדים בסיכון

דורית מזוז - מנהלת מחלקת רווחה, עיריית באר שבע

לבנת ממן - מדריכה וראש צוות, מחלקת רווחה, עיריית באר שבע

גלי סבן - ראש צוות מחלקת קשישים, עיריית באר שבע

ענבר כוכבי-אוסטרייך - יו"ר ועדת תכנון טיפול, עיריית באר שבע

אטינה עזריה - יו"ר ועדות החלטה נוער ועו"ס משפחה, עיריית באר שבע

אורה ליפשיץ - מרכזת ועדת סיעוד, המחלקה לרווחת הקשיש, עיריית באר שבע

יעל שביט - רכזת חוק סיעוד, עיריית באר שבע

מיכל כהן - מנהלת מחלקת רווחה, "לב העיר", באר שבע

ענת חורב שטיינברג - מנהלת המחלקה לאוכלוסיה המבוגרת, מחלקת הרווחה, עיריית גבעתיים

אורטל פלדמן - עובדת קהילתית, מחלקת הרווחה, עיריית גבעתיים

תמר ברששת - מנהלת אגף רווחה, מ.מ. פרדס חנה-כרכור, יו"ר אגף צפון בארגון הארצי של מנהלי שירותי רווחה

ענת פרסמן - מנהלת מחלקת גימלאים, מועצה מקומית פרדס חנה כרכור

תמר הדר - מרכזת תחום התמכרויות, אגף הרווחה, מועצה מקומית פרדס חנה כרכור

אביגיל אנגלמן - מנהלת מחלקת רווחה, מועצה אזורית "גזר"

דבורה ממן - מדריכה וראש צוות, אגף רווחה, עיריית בית שמש

יעל ציזלינג - משפחה וקהילה, עיריית בית שמש

עדי רומח סרבניצקי - עו"ס לחוק החוסים, עיריית מזכרת בתיה

הילה ידיר - עו"ס נערות ומשפחה, עיריית מזכרת בתיה

טליה סילברמן - "מטב" - עמותה לשירותי טיפול ורווחה

ז'נט לוק ונון - "מטב" - עמותה לשירותי טיפול ורווחה

יניב פלדמן - "מטב" - עמותה לשירותי טיפול ורווחה

מורן שלמה - "מטב" - עמותה לשירותי טיפול ורווחה

לי גרוס - "נושמים לרווחה" - מחוז דרום, ירושלים

מיכל מגד - סטודנטית לעבודה סוציאלית

רון רומן - דובר הוועדה

לרשימת השדלנים שנכחו בדיון – ראו בקישור זה.

ענת מימון

דלית אזולאי

ר.ל., חבר המתרגמים

העובדות הסוציאליות - מעמד, אתגרים וזכויות

בוקר טוב לכולם, בוקר טוב לעובדות הסוציאליות, ברוכות הבאות ליום המיוחד של העובדים הסוציאליים, היום הבינלאומי. אני פותחת את הישיבה של הועדה לקידום מעמד האישה ולשוויון מגדרי. התאריך הוא הראשון למרץ 2016 ואנחנו היום, בציון יום העובדים הסוציאליים הבינלאומי, מקיימים דיונים בכלל הוועדות של הכנסת, בנושאים שונים שקשורים לעבודה שלכן, שלכם.

אנחנו היום מתמקדות בוועדה בנושא העובדות הסוציאליות – מעמד, אתגרים וזכויות. אני חייבת להגיד קודם כל כמובן 'ברוכות הבאות' וברוך הבא חבר הכנסת, חבר הועדה נחמן שי, שכיבד אותנו בנוכחותו. אני בטוחה שיצטרפו תוך כדי עוד חברי כנסת אבל, כפי שקורה היום, גם באי המשכן האורחים, מסתובבים בין הועדות, כך גם חברי וחברות הכנסת מסתובבים בין הועדות השונות.

בעשרים ושלש השנים האחרונות, לפני שנכנסתי לכנסת, עבדתי כמנכ"לית עמותת נשים נגד אלימות. רוב העבודה שלי הייתה בעצם בחברתן של עובדות סוציאליות מצטיינות, שנתנו המון והקדישו הרבה מן הסתם, לעבודתן, למען נשים ולמען האוכלוסיות שלמענן הוכשרו, כדי לעשות את העבודה הזו. אני ראיתי גם הרבה נשים במקצוע הזה, שנותנות מהנשמה שלהן, הן מקדישות יום ולילה כדי לקדם את האינטרסים של האוכלוסיות שהן מטפלות בהן ואני יודעת שלפעמים, הרבה מן הכעסים, דווקא של הקבוצות שאתן משרתות אותן, מכוונים אליכם. לפעמים האזרח הפשוט והאזרחית הפשוטה לא יכולים לכוון את הכעסים למימסד, לא יכולים לכוון את הכעסים שלהם כלפי החוקים, שאולי גוזלים מהם כמה מן הזכויות, או כלפי השיטה, שמובילה אותם להיות מהמוחלשים בתוך החברה ובעצם, הרבה פעמים הם מכוונים את הכעסים כלפי מי שמושיט יד וכן רוצה לטפל וכן רוצה לעזור.

אבל גם כן, אני חייבת להגיד שהרבה פעמים, נפגשתי עם עובדים סוציאליים ועובדות סוציאליות שהייתי צריכה להזכיר להם משפט מסוים. אני במקצוע שלי לא עובדת סוציאלית, למרות שרבים שאלו אותי בחיים שלי אם אני עובדת סוציאלית - - -

את מתפקדת יפה מאוד גם כן.

כלומר, אחרי שאני אסיים את הקריירה פה, יהיה לי מה לעשות.

עובדת סוציאלית של כבוד.

מצוין אבל, הייתי הרבה פעמים במפגשים עם עובדים סוציאליים ועובדות סוציאליות שהייתי חייבת להזכיר להם את המשפט הראשון שבדרך כלל למדתם אותו בלימודים האקדמאיים, שנאמר בו ש"עובד סוציאלי הוא סוכן שינוי". ולצערי הרב, הרבה פעמים עובדים סוציאליים ועובדות סוציאליות שוכחים את התפקיד העיקרי הזה, שהם סוכני שינוי, שהם לא באו כדי לייפות מציאות קיימת, לא רק לעזור למוחלשים, ולא רק "לתת את הדג" אלא ללמד גם איך לדוג ואיך לשנות את המציאות.

היום אנחנו הקדשנו את הדיון לעובדות סוציאליות – מעמד אתגרים וזכויות. אנחנו נפתח בזה שנשמע גם מה יש לכן להגיד אבל, אשמח מאוד אם נוכל, תוך כדי כך, גם לציין את האתגרים אבל, אפשר גם לציין את ההישגים. תמיד זה נותן הרגשה טובה לציין גם את ההישגים. גברת עו"ס צפרא דוויק, נמצאת אתנו? לא? אז כנראה היא פותחת עוד דיון או משתתפת בדיון אחר. עו"ס מלכה פרגר, מנהלת השירות הארצי לעבודה סוציאלית במשרד הבריאות. בבקשה, גבירתי.

קודם כל מברכת על האירוח, אני חושבת שזה יום חג לנו, לכולנו, לכל העובדים הסוציאליים. במערכת הבריאות משולבים היום כ-3,000 עובדים סוציאליים בכל הארגונים, באישפוז ובקהילה, בבתי החולים הכלליים, בבתי החולים הפסיכיאטריים, הגריאטריים, בקופות החולים, לשכות הבריאות ובמערך סל השיקום. יש לנו הרבה מאוד עובדים סוציאליים. העובדים הסוציאליים במערכת הבריאות נזקקים ונדרשים להתמחות מיוחדת. הם צריכים לעבוד עם צוותים רב-מקצועיים, ללמוד את הטרמינולוגיה שם ולהתאים את עצמם, כך שבעצם זה מעמיד בפנינו הרבה מאוד אתגרים שאולי אין במקום בו עובדים עובדים סוציאליים כקבוצה אחת.

אנחנו, מתוך השירות הארצי לעובדים סוציאליים, מעודדים, תומכים ודוחפים את העובדים הסוציאליים להתקדם, גם מבחינה מקצועית, גם ללימודים גבוהים. יש לנו היום 40% מן העובדים הסוציאליים במערכת הבריאות שהם בעלי תואר שני, ועוד 43% בעלי תואר שלישי, כשעל הפרק עוד עובדים סוציאליים שצריכים לקבל את הדוקטורט בקרוב. כמובן שיש גם פרופסורים.

אנחנו פועלים לקידום העובדים הסוציאליים גם לתפקידים בכירים בתוך המערכת, בתוך מערכת הבריאות, בהנהלות, גם בהנהלות של הארגונים אבל גם בהנהלת המטה של משרד הבריאות, ונכון להיום יש לנו עובדים סוציאליים שמשולבים בתפקידי מטה, תפקידים בכירים. יש לנו היום עובדת סוציאלית שניגשת כרגע, עוד שעה, למכרז על תפקיד הממונה על השוויון המגדרי ומעמד האישה, וגם הממונה הקודמת הייתה עובדת סוציאלית. אנחנו מאחלים לה הצלחה מפה.

אחד האתגרים שלנו הוא לפתח את המסלול המקצועי לעובדים הסוציאליים ובין היתר, להגיע למנהיגות, לפתח דור ביניים, זה אחד האתגרים שלנו, דור הביניים, כי במערכת הבריאות קיימת תופעה שעובדים סוציאליים מגיעים, מתמקצעים ועוזבים, לפעמים בגלל תנאי עבודה, לפעמים בגלל פיתויים שיש בחוץ, וזה אחד האתגרים שלנו היום, לטפח מנהיגות מובילה בקרב העובדים סוציאליים בבריאות, לפתח את דור הביניים ולהשתלב בתוך מערך העובדים סוציאליים הכללי.

אני רוצה להגיד שמבחינת מומחיות, יעל מקבלת היום את האות - - -

פרופ' יעל גירון, ראש החוג לעבודה סוציאלית בצפת.

ואני גאה להגיד שבמערכת הבריאות יש מעל 350 עובדים סוציאליים בעלי תואר מומחה בבריאות, בריאות הנפש, שיקום, זיקנה ואחרים, שזה בעצם כ-50% מכלל העובדים הסוציאליים בארץ אז זה אתגר שהצלחנו לקדם ולהגיע. אני מקווה ומאחלת לכולנו, לכל העובדים סוציאליים, גם בבריאות, גם בכללי, גם בארץ, שנצליח לקדם את עצמנו, ולפתח, גם מבחינה מקצועית, גם מבחינת פיתוח מפתחות-תקינה, בהכרה במקום ובצורך להרחיב את השירותים שלנו ולתת לנו את התנאים, שנוכל לעבוד ולהגיע בהם לטיפול המיטבי.

מבחינת משרד הבריאות אני יכולה להגיד שיש לנו הכרה כשירות תומך בשירות הרפואי. היום כולם יודעים שלפי הגישה הביו-פסיכו-סוציאלית אין טיפול רפואי ללא עבודה סוציאלית, אנחנו חלק אינטגרלי מתוך המשרד ומתוך השירות ואני מקווה ומתחייבת כאן, להמשיך לפתח את שירותי העבודה הסוציאלית במערכת הבריאות. חשוב לי להגיד שאני גאה להיות עובדת סוציאלית, גם היום, ביום החג אבל בכלל, ביומיום ובכל מקום.

טוב, אני חייבת לציין שאם נתחיל למחוא כפיים אחרי כל דובר, זה קודם כל לא נהוג ודבר שני זה גוזל מהזמן של הדיון אז אנחנו נברך כל אחת שתדבר, בין אם ימצא חן בעינינו מה שהיא אומרת או לא ימצא חן, הרי הדיון הזה הוא בשביל שתעלו את הכול, נכון?

אני חייבת לברך על הצטרפות חבר הכנסת מאיר כהן, לשעבר שר הרווחה ואני חייבת גם לציין שאלמלא היוזמה שלו וההצעה שלו לקיום היום הזה בכנסת, אנחנו לא היינו יושבות בדיון הזה ואני מאוד מודה לך על היוזמה. האם תרצה לפתוח עם כמה דברים?

שלום לכולם, בוקר טוב, חבריא, אני מבין שכאשר מאה עובדות עובדים סוציאליים נכנסים לחדר אחד, הם מדברים רק על הדברים הטובים, ברגע שהם יוצאים מהחדר – הם מקטרים, אז אל"ף, יופי שבאתם, תודה רבה שבאתם, אתם לא צריכים להודות לנו, אנחנו מודים לכם, חשוב מאוד מבחינתה של הכנסת, של מושב כזה, גבירתי היושבת ראש, שבאמת, הקולות מהשטח יגיעו לכאן ואנחנו כל יום נפגשים בוועדות, במיוחד בוועדת העבודה והרווחה, נפגשים בדרך כלל עם פונים שלכם, וזאת הזדמנות פז לפגוש אתכם. לייחד שתיים שלש דקות לברכות ולאתגר של להפוך את העובדים סוציאליים במערכת הבריאות לכאלה שגם רוכשים מיומנויות למידה באוניברסיטה, עם תואר שני ותואר שלישי וכו' אבל, אני דווקא רוצה - - - אתכם ביום הזה.

אני יותר רוצה לשמוע, אנחנו, יותר נכון, על האתגרים האמיתיים, לימודים הם אתגר אמיתי והוא טוב, והוא מצויין אבל, אנחנו רוצים לשמוע על האתגרים של החברה הישראלית היום, עם הפערים הגדולים, עם הקשיים, עם הפער ההולך וגדל בין העניים לבין העשירים, עם הפער הגדל והולך בין פריפריה לבין מרכז, גם הפריפריה החברתית וגם הפריפריה הגיאוגרפית, עם הקשיים שאני חוויתי כראש עיריית דימונה עשר שנים, כמנהל בית ספר עשרים שנה בדימונה וכשר רווחה, ואני חווה היום.

הקשיים האלה לא באים מתוך איזו מסכנות, אתם מעולם לא שידרתם מסכנות אבל, אולי דווקא בגלל שלא שידרתם מסכנות ובגלל שהאיגודים שלכם לחמו ועשו, אז אנחנו קצת מתייחסים אליכם, החברה הישראלית, כאל משהו מובן מאליו, שאתם מובנים מאליהם ואני חושב שאנחנו לא צריכים, גבירתי היושבת ראש, כי החברה הישראלית צריכה להבין שהעבודה הקשה – ואני לא רוצה להגיד "עבודת קודש, כי אני אלך היום עם הציטוט של תמר זנדברג, פתחנו את היום אצלה, היא אמרה ציטוט יוצא מן הכלל "כל פעם שאומרים לציבור: אתם עושים עבודת קודש, זה אומר שלא משלמים להם".

נכון. נכון.

אז אני לא רוצה לומר, אתם לא עושים - - -

אנחנו לא עושים עבודת קודש.

אבל, אבל, אבל - - -

שמשלמים לכם - - -

לא, אבל כשאין מה להגיד אז אומרים 'אתם עושים עבודת קודש'. ובכל זאת, בכל זאת חשוב מאוד שתשתפו אותנו עם האתגרים ועם הקשיים, עם האתגרים מתוך השטח כי באמת, זה לא ברור מאליו. החברה הישראלית - - - וכשאני אומר 'החברה הישראלית' אז אני מדבר גם על ההתייחסות של הפונים אליכם, גם על הזילות הבלתי מובנת, שבה אפשר להגיד דברים על פקידת סעד או על עובדת סוציאלית וזה עובר, כאילו שום דבר לא נעשה. לעתים, גם התייחסות לא הוגנת של חבריי ראשי הרשויות שאני בא מתוכם, של לבוא ולראות את אגף הגבייה, ולבוא ולראות את אגף הרווחה, לראות איפה החבר'ה יושבים, לראות את מחלקות שירות הרווחה ולראות איפה הם תקועים, בכל מיני מקומות, ועד היום מתווכחים עם ראשי ערים, האם העברתם תקציבים לביטחונם של העובדים סוציאליים או לא העברתם תקציבים וכשאני אומר 'לביטחונם' זה לדאוג שיהיה שומר, שמירה. אנחנו רוצים ברשותכם, סליחה שאני - - -

גם מדיניות ההפרטה והשפעתה על התנאים של העובדים.

ההפרטה המטורפת של המשרד, עשיתי כמיטב יכולתי בשנה הראשונה כדי לעצור את זה אבל כנראה שזה הרבה יותר מושרש, וההפרטות הן אם כל חטאת בשיח שלנו עם נושא הרווחה, זהו, זה מה שאני רוצה להגיד, שזה ילך לכיוונים האלה. תודה רבה.

תודה חבר הכנסת מאיר כהן. אני חושבת שנתת ככה פתיחה שאולי תעודד את האורחות שלנו להגיד בפנינו את האתגרים שעומדים בפניהן, כאשר הן מבצעות את העבודה המקצועית שלהן ואני לא אגיד עבודת קודש.

הצטרפה אלינו צפרא.

כן, שמתי לב. אני מברכת על זה שהצטרפה אלינו הגברת צפרא דוויק, עובדת סוציאלית, יושבת ראש איגוד העובדים הסוציאליים, בבקשה, גבירתי.

בוקר טוב לכולם. מאיר כבר התחיל למנות את הדברים הקשים בתחום שלנו. אנחנו מדברים על תחום שמעסיק כ-20,000 עובדות סוציאליות ואני אומרת עובדות כי 83% אנחנו נשים, לימדו אותי חברותיי באיגוד שמדברים בלשון רבים נקבה. 83% נשים, 70% בעלות תואר שני וכמעט 100% צריכות סיוע מן המשפחה שלהן.

כמה?

לפי סקר שפורסם היום, ש"הקרן לידידות" ערכה לכבוד היום הזה, מעל שליש העובדים הסוציאליים מקבלים תמיכה מהמשפחה ונזקקים לעבודה נוספת. להערכתי זה בדיוק פי שניים, אנחנו גאים מדי להודות בזה. יושב לשמאלך חבר כנסת שיכול להעיד אישית, גם מבני משפחתו, שיש לו שלש בנות משפחה עובדות סוציאליות. השכר שלנו בעוונותינו הוא עקב אכילס ואם זה מה שמשקף את ההערכה של המדינה לעיסוק שלנו ולמקצוע שלנו, ובעקיפין גם לעבודה ולמה שאנחנו עושים, כדי לעבות את אותו חוסר חברתי שהמדינה כל כך זקוקה לו, אבוי לנו ואבוי לכולנו.

שכר זה נושא אחד ולא הולכים למכולת עם עבודת קודש, כמו שנאמר, ובנוסף, אני חושבת ש"לא סופרים אותנו" באוצר כי אנחנו נשים וכשנשים צריכות להילחם על שכר אז אנחנו בעמדה פחות טובה. שמענו – ואני מן הוותיקות בחבורה כאן, שמענו שנים על גבי שנים: מה, לא התחתנת עם עורך דין, או עם מישהו מההיי טק, או עם איזה מהנדס או משהו כזה, הלוא לא ידוע לך שעובדת סוציאלית לא אמורה לפרנס? היום עובדת סוציאלית צריכה קודם כל לפרנס את עצמה ואת ילדיה, אנחנו כבר לא מסתכלים ככה אבל, בכנסת ובאוצר, עדיין לא שינו את הדיסקט, עדיין מתייחסים אלינו כאל תומכות שכר במשפחה או מפרנס שני.

באותו הקשר - - -

זה לא מנחם להגיד, אבל אני בכל זאת אגיד, הם ככה מתייחסים באופן כללי לכלל הנשים, כאל מפרנס שני, לא רק לעובדות הסוציאליות אבל בעיקר.

נכון. גם למורים.

אם פעם, גבירתי, כשדיברו על המעמד הבינוני כמייצג את השידרה הכלכלית חברתית של המדינה, אז אמרו: שוטר, מורה, עובד סוציאלי ועוד כמה מקצועות על יד, מזה כמה שנים שהמעמד הבינוני נשחק עד דוק. אין היום מעמד בינוני. כשאני הגעתי לכנסת לפני שלש שנים, אני לא יודעת אם חברי מאיר זוכר את זה, אני אמרתי באחת הישיבות הראשונות שהשתתפתי בהן: "אין מעמד בינוני", יש לנו מעמד חדש של עניים במדינה וזה אנחנו. אנחנו פה היושבות כאן מייצגות את מעמד העניים החדש. אם הבת שלי, שהיא עובדת סוציאלית, צריכה תמיכה של אימא שלה כדי לגמור חודש, כי מה לעשות, בעלה מורה – עוד מעמד בינוני שנשחק, היא עובדת סוציאלית ויש לה שלושה ילדים, לאן הגענו במדינה? כשאני הייתי עובדת סוציאלית אני התפרנסתי בכבוד, היום אף אחד לא מתפרנס בכבוד.

נכון.

זה משהו שהכנסת צריכה לתת עליו את הדעת, איך אנחנו רואים בכלל את המדינה שלנו כמו שגבירתי אמרה, ואיך אנחנו רואים את המקצוע הזה שצריך לעזור לאחרים, איך להתגבר על המשוכה הזאת, איך בכלל להיות שם בשביל אחרים כשאני כל כך צריך לדאוג לעצמי, אולי לעשות מלצרות אחר הצהרים, או לעשות בייבסיטינג גם שמעתי, שמעתי שמנקות במשק בית גם, לאן נגיע עם העניין הזה? אגב, אנחנו יותר ויותר דומים לאנשים שזקוקים לעזרתנו.

ברור.

אז מי ייתן לנו את ההעצמה הזו? והנה, בסקר הזה אומרות העובדות: אנחנו נשחקות נפשית, אנחנו נשחקות נפשית, לא רק בגלל שהאוכלוסיה שאנחנו מטפלות בה היא כל כך קשה ויש בה כל כך הרבה דברים שריגשית קשה לנו להכיל אותם, אלא בגלל שהשכר שלנו לא מאפשר לנו להיות פנויים ועוד דבר, כאשר מקצצים גם בשירותים שאנחנו נותנים.

בראש ובראשונה מקצצים לנו במסגרת ההכלה וההדרכה, איך יכול עובד סוציאלי לעבוד בלי שתהיה לו הדרכה קבועה, מסגרת של ישיבות צוות תומכות, שהוא יוכל לדבר על הדברים האיומים שרואים? האם יעלה על הדעת שעובדת שרואה ילד קטן ששרפו עליו מגהץ, או זרקו אותו ברחוב, או לא החליפו לו חיתול שלושה ימים, הוא נראה רזה כי ברור שלא נתנו לו לאכול, שהיא לא סובלת רגשית? שהיא לא מתעוררת בלילה בזעקות והולכת לבדוק את הילדים שלה חמש פעמים בלילה? האם היא לא צריכה תמיכה? היא צריכה הרבה מאוד תמיכה. זו עובדת שצריכה להתפנות לאותם ילדים או אותן משפחות או אותם קשישים שמתעללים בהם, היא חושבת על המשפחה שלה ועל הסבא והסבתא שלה, שאולי הם מוגנים אבל סבא וסבתא של מישהו אחר נמצאים שם, בטוח שכל אחד יכול להתעלל בהם ולא רק בני משפחה שהם מסוממים או מכורים וכו' אלא גם אחרים, ואומרים לה: תטפלי בארבע מאות קשישים, איך היא יכולה בכלל להתפנות אליהם? במקרה הטוב יש מאה חמשים קשישים לעובדת אבל case load רגיל של עובד קשישים בממוצע הוא קרוב לשלש מאות מקרים, איך אפשר? גם אם אני נורא ארצה אני לא אצליח להגיע, אני אספיק להגיע, לפתוח את הדלת של המקרר, לראות שאין בו כלום בלי להספיק לעשות שום דבר אחר.

אז המעמסה שלנו היא איומה ונוראה, ודיברו כאן על עו"ס משפחה - - -

400 הם במקומות המתוקנים.

אני אמרתי, 150 במקומות הטובים והממוצע הוא שלש מאות ומשהו.

חלקיות משרה, צפרא.

גם מבקר המדינה העיר על זה ואמר: איך ייתכן שכזה דבר קורה, תעשו עם זה משהו, אז הוא אמר, אז הוא אמר ושום דבר לא קרה ושום דבר - - -

הוא גם נתן דוח על העומס שקיים על עובדים סוציאליים ערבים, שהוא הרבה יותר גבוה מזה של עובד סוציאלי בלשכות רווחה בערים יהודיות - - -

ובלשכות רווחה ערביות, אם כבר גבירתי הזכירה את זה, החשיפה של העובדות מול הציבור, זה ציבור קטן, זה כפר, זה חמולות, וכולם נכנסים לתוך לשכת הרווחה וכל אחד אומר: "אנחנו נדאג בחמולה - - - לך את העניינים, שמעת? תני לי להסתכל בתיק, תביאי את האינפורמציה לראש העיר, אנחנו עם חיסיון", כל יום גבירתי, כל יום אני במלחמה עם ראשי ערים, ראשי רשויות, זה עניין של החיסיון שם וגם על ההתעמרות בעובדים שישנה שם, ובדיוק על העניין הזה, כל יום.

המעמסה על עובדי משפחה, עובד משפחה הוא קו החזית שלנו, הוא צריך להיות מול האוכלוסייה, איך אפשר להיות עובד משפחה, כשיש לך לפחות מאתיים תיקים ואני רוצה להסביר כאן משהו שהוא לא ברור. תיק הוא משפחה, יכולה להיות משפחה של עשר נפשות שזקוקה לעובד, וגם אם הן רק ארבע נפשות שזקוקות לעובד, אז אנחנו מדברים פה על אלף אנשים שזקוקים לטיפול. בחוץ לארץ, באנגליה, למשל, המעמסה היא עשרים וחמישה איש – לא תיקים, איש.

תראי, אני רוצה להגיד משהו, לפני חצי שנה, בתמיכה – בניגוד לקואליציה, בתמיכה של שי מן "המחנה הציוני", העברתי בקריאה טרומית, כשהקואליציה הצביעה נגדי, שההגבלה תהיה לששים תיקים. מאז, חצי שנה אני מנהל משא ומתן יום יום עם האוצר, הם מנסים למסמס את זה ולא רוצים להעלות את זה בוועדה, וקוראים לי, גם השר הזה וגם שר אחר, ואומר לי: תשמע, אולי קודם צריך לעשות מיפוי חדש ואני אומר להם: לא צריך לעשות מיפוי חדש, בדקנו ברחבי מדינות ה-OECD, זה שני עולמות שונים, באמת שבמדינות ה OECD– נסעתי למשרדי ה - OECD לשבוע ויום אחד הקדשתי לעבודה של עוסיו"ת משפחה, איך הן עובדות שם, עם כמה תיקים, אלה שני עולמות שונים לגמרי. יש שם התחשבות, יש שם אפילו הכרת תודה על כך שהן מוכנות לעבוד עם שלושים תיקים, הכרת תודה על כך שהן מוכנות לעבוד עם שלושים תיקים.

חשוב להגיד את זה ביום הזה, זה לא שאנחנו מרפים, אנחנו לא מרפים, זה יבוא, אני יודע כמה זה עולה, זה לא בשמיים, זה תיקון שהוא must ודרך אגב, הצלחתי בחודש האחרון לגייס את ראשי הרשויות ואת מרכז השלטון מקומי, שתמיכתו מאוד חשובה, אני מאוד מקווה שאנחנו נהיה במושב הבא אנשי בשורה בנושא הזה אבל, צריכים - - -

שני דברים אחרונים, ברשותך.

אם אפשר לקצר.

קצר. אחד זה העניין של עובדות הקבלן. בגלל מדיניות ההפרטה, המכרזים שיוצאים ממשרד הרווחה וממשרד הבריאות, הם מכרזים למתן שירות והם אמורים להעסיק עובדים סוציאליים, אנחנו קוראים להם עובדי קבלן, אין להם ביטחון תעסוקתי, תנאי העבודה שלהם אינם דומים לשום דבר וסתם לדוגמה, אם עובד סוציאלי אמור לקבל 22 ימי חופש בשנה, אז עובדי קבלן מקבלים 12 ימי חופש בשנה. אין להם יכולת לצאת ללימודים, להשתלמויות, שעות העבודה שלהם לא מוקפדות, לא משלמים כוננויות, לא משלמים שום דבר, בקיצור. אנחנו במהלך, יחד עם ההסתדרות שחתמה עם האוצר לשינוי, ויהיה צו הרחבה אי"ה השנה, אמור להיות צו הרחבה שישנה את המעמד של כל העובדים הסוציאליים באשר הם, כולם יקבלו אותו שכר ואותם תנאי עבודה. אני בטוחה, אני בטוחה שמשרדי הממשלה והאוצר ימצאו פטנט אחר איך לעשות את זה כדי להחזיר לנו חזרה את עובדי הקבלן.

והדבר האחרון זה האלימות, ה shaming שאנחנו עוברים גם ברשתות וגם במקומות אחרים והאלימות הפיזית, שהולכת וגואה והולכת ועולה, התנפלות קשה על עובדות, בעיקר על עובדות, מכות, שריפה, ידוע שסגרנו להתראה, וגם פה האוצר יושב עם 42 מיליון שקל, זה כל מה שזה צריך לעלות לשנה, זה כסף קטן במשמעות האוצר כדי לממן מאבטח מקצועי, לא את השומר הזה שהוא קשיש נחמד, חמוד, בודק מה יש לך בתיק ואין לך בתיק, אלא את אותו אחד שיעבור הכשרה מיוחדת במשרד לביטחון פנים, ויוכל להגן עלינו בעת הצורך, שלא לדבר על המיגון הסביבתי וכו' שאת זה דווקא תיקצבו, כי צריך את אותו איש שכשאני צועקת הוא ישמע אותי, הוא גם לא יהיה כבד שמיעה, וגם יבוא לעזור לי.

בכל הדברים האלה בעצם אני רואה את הכנסת כיכולה לסייע לנו מאוד, בשאילתות, בהגעה לוועדות ולהגיד: בגלל שאנחנו ציבור חלש כי אנחנו נשים – למרות שאנחנו תופסות מעצמנו חזקות ואחרים עדיין לא רואים אותנו ככה, אנחנו צריכים פה סיוע של כל חברי הכנסת ושל כל בית המחוקקים הזה. תודה.

תודה לך, גבירתי, אני חייבת להגיד שכל הנושא של עובדות קבלן וכל מדיניות ההפרטה, כבר דובר עליו רבות אבל, גם כאשר מכלילים את העו"סיות עובדות הקבלן בהסכמים הכלליים, אין מנגנון עדיין במדינת ישראל, של המשרדים, שיאכוף את התנאים האלה על אלה שמקבלים את המכרזים. ואני מכירה הרבה מוסדות, ארגונים שקיבלו את המכרזים של משרד הרווחה ומשרדים אחרים והם משלמים לעובדות שלהם תנאים מחפירים.

חברות הסיעוד הכי גרועות.

כן ובכל זאת, כאשר פונים למשרדים ומדברים אז הם אומרים: הכול, 'על פניו' נראה תקין אז צריך למצוא פתרון לעניין הזה. חבר הכנסת נחמן שי, בבקשה ואני רק אציין שהצטרף אלינו גם חבר הכנסת דב חנין.

תודה רבה, בוקר טוב. תודה לעאידה על הישיבה ולמאיר על שעבר תהליך של הסללה. אני עקבתי אחריך מאז שנכנסת לתפקידך כשר הרווחה, בהתחלה היחסים עם העובדות היו קצת מתוחים ואני זוכר, היו ימים קצת לא טובים - - -

הגיעה הֲ'מְקוּחָה' הזאת.

אני עקבתי, תאמין לי שעקבתי מנקודת ראותי שהיא גם מקצועית וגם - - -

כשצפרא באה אז העמוד הראשון זה "בוא נריב".

הנה, אתה רואה שלא טעיתי.

לא טעית.

אבל לראות אותך היום, אחרי שנתיים, מוביל את היום המיוחד הזה בכנסת, זו השלמה אמיתית ואתה רואה שהסללה בסך הכול יכולה להביא תוצאות חיוביות.

רק שהסלילו לי, אותי לימדו מַסגרות בתיכון.

אנחנו יודעים שזו מכה, הדבר הזה. תראו, צפרא הציגה כבר את הרקורד האישי שלי, אצלנו במשפחה יש שתי עובדות סוציאליות מוסמכות ואֵם שבתפקודה עסקה בתחום הזה של עבודה סוציאלית, אז אני גם עברתי הסללה מאוד מדוייקת ולמדתי את כל הטרמינולוגיה אבל, הרבה יותר למדתי מזה על המשמעות של להיות עובדת סוציאלית.

אחת מבנותיי כבר פרשה, היא לא רוצה לעסוק בזה יותר, אז גם זה מלמד משהו על הדילמות של נשים צעירות שאומרות: "גם אם למדתי את זה אז זה לא אומר שכל החיים שלי אני צריכה לשאת את המשא הכבד הזה על הגב שלי, למה לא? אפשר לעשות חיים יותר נוחים ויותר טובים במדינת ישראל ולא להביא את המאתיים תיקים האלה אחר כך הביתה, ולשתף את הבעל ואחר כך להרגיש את כל האחריות" אז יש גם גישה כזאת ואני לא מאשים אותה, אגב, אם זה הפיצוי לפעמים שהחברה הישראלית יודעת לתת, לא רק הפיצוי הכספי אלא גם הגיבוי, ההבטחה שסיפרה עליה צפרא וה-42 מיליון שקל וכו' אז אנשים צעירים או נשים צעירות יכולות להחליט לעצמן מה הן רוצות.

בכל מקרה, אני חושב שהחברה הישראלית חייבת לכן הרבה, אליכן מתנקזות כל המצוקות של החברה הישראלית, זה פשוט, סך כול העיסוקים שלכם זה כל הקשיים שאנחנו מייצרים פה בחברה שהיא רבת פנים, מלאת פערים, מגוונת מאוד ומחוייבת לעסוק בנושאים חברתיים אבל מתחמקת מהם בצורה כזו או אחרת.

אנחנו צריכים לעזור לכם, זה ברור ואנחנו לא עוזרים לכם, אנחנו עוזרים לעצמנו, תמיד אמרנו את זה. אנחנו לא עושים לכם שום טובה, אתם עושים, אם כבר, לנו טובה, עושות לנו טובה, כי אתן לקחתן על עצמכן את המשא הכבד הזה ואנחנו נצטרך להמשיך ולעשות פה בכנסת, כי בסוף הדברים נעשים בבית הזה, לעשות את ההשקעות הנכונות ואת ההחלטות הנכונות, כדי שאנשים צעירים – גברים ונשים ירצו להצטרף למקצוע הזה ולעסוק בו ולהתמיד, כי גם זה לא פשוט. להתחיל זה דבר אחד להתמיד ולהפוך את זה לדרך חיים זה דבר שני. ברור שלא יכולה להיות חברה בריאה או מתפקדת, ללא עובדים ועובדות סוציאליות, זה ברור אז ככל שהמקצוע הזה נחלש זה מחליש את החברה הישראלית ופוגע בה.

עוד פעם, תודה רבה לכולכן גם על שבאתן הנה וגם על העבודה הנהדרת שאתן עושות ונקווה שהדברים הטובים והחשובים האלה באמת ייעשו. תודה רבה.

תודה. עובדת סוציאלית סוהיר דקסה, מנהלת מקלט נשים מוכות ערביות וילדיהן.

שלום וגם חברה במזכירות מרכז האיגוד, שלום לכן. העמיתים לפני כן סקרו את הקשיים באופן כללי, אז אני לא ארחיב כי כולנו יודעות על מה מדובר וגם חברת הכנסת עאידה תומא יודעת על מה מדובר. אני אעשה קצת zoom in על המצב שקורה בפריפריה. נכון, חבר הכנסת מאיר כהן, אנחנו אכן נפגשים ביומיום עם הקרבנות של המדיניות הכלכלית הלא חברתית, שמנהיגוֹת הממשלות בארץ כבר מספר קדנציות, אני אסביר אותה וניקח את הדוגמה שבעצם 80% מהישובים שנמצאים באשכולות הכלכליים – האשכולות הכלכליים, כולכן יודעות, הם 1-10, כאשר 1-4 זה לא המצב הכי טוב, זה בעצם המצב של רשויות מקומיות שהן מאוד עניות מבחינה כלכלית, ולשם מתנקזים הישובים בפריפריה וברובם הישובים הערבים, מה המשמעות של זה? המשמעות של זה בעצם היא שלפי שיטת התקצוב הקיימת היום, של ה-matching, של 75% שהמדינה נותנת ו-25% שהרשות המקומית צריכה לתת, יש הרבה פרויקטים שלא יוצאים לפועל בתוך הרווחות האלה ובעצם לשם מתנקז רוב האוכלוסיות המוחלשות.

המדיניות הכלכלית הזאת פוגעת ביכולת של אותו עובד סוציאלי, גם לתת את השירות עבור אותה אוכלוסייה וגם, ביכולת לפתח פרויקטים, כי אם הרשות המקומית לא יכולה לתת את ה-25%, אז מה קורה לכסף? הוא עובר לרשות שהיא יותר חזקה. אני לא רוצה לקחת מהרשות היותר חזקה אלא אני רוצה להציע שינוי מדיניות, שאם אנחנו באמת מתכוונים לשנות את המצב של האוכלוסייה שאנחנו מטפלים בה, שהיא הולכת ונהיית יותר מורכבת, בגלל העוולות הכלכליות שהמדיניות הכלכלית מפילה עלינו, ואנחנו בעצמנו גם קרבנות שלה, גם צפרא דיברה על זה, אני לא ארחיב שם, אז אנחנו חייבים לשנות את שיטת התיקצוב הזו וגם את שיטת ההפרטה, שהיא פוגעת גם ביכולת המקצועית שלנו וגם ביכולת שלנו לספק שירותים מקצועיים נאותים לאותה אוכלוסייה.

אז הביטחון והחוסן החברתי, לא יבוא מזה שאני אקבל 42 מיליון שקל –מלבד כמובן לאבטחה שזה חיוני, אבל זה לא יפתור את הבעיה, זה בחזקת אקמול, כי בשביל לפתור את הבעיה אני צריכה לחזק את האוכלוסייה, אני צריכה לעזור לה, לתמוך בה, להעלות את הקיצבאות, לפתח שירותים, לא לסגור שירותים.

התכניות האלה לא צריכות להיות מונחתות מהממשלה עלינו כי אנחנו בעלות העניין, אנחנו בעלות המומחיות, אנחנו אלו שיכולות לפתח את התכניות האלה ולהתאים אותן לשטח, כי אנחנו בעלות הידע והניסיון בתוך השטח. אני כן מסכימה אתך, חברת הכנסת עאידה, אנחנו סוכנות שינוי וכן, בגלל המצב הקשה שאליו אנחנו נקלענו, קשה לנו לעשות את ה-zoom out אבל אנחנו חייבות לעשות את ה-zoom out, אנחנו חייבות לקחת את המקרים האלה מהשטח ולפתח הצעות לשינוי מדיניות, ואנחנו צריכות להתעקש על ההצעות שלנו, רק כך אנחנו נוכל להפסיק את תופעת האלימות נגדנו וכך נוכל לתת שירות נאות וגם להיות מרווחות, וכשאנחנו מרווחות אנחנו נותנות שירות עוד יותר טוב.

אתן כבר יודעות פחות או יותר מהו המצב של כל העובדות הסוציאליות בכל המדינה אבל, אני אתן דוגמה של עובדת סוציאלית שמטפלת באלימות במשפחה בתוך לשכה בחברה הערבית. אני מאמינה ואני חושבת שרובכן תסכימו אתי, שהדברים מחוברים בתחום הזה, כי לא מספיק לתת לאישה תמיכה ועידוד ותכניות הגנה או להוציא למקלט, אלא חייבים גם לטפל בגבר ולא רק בגבר אלא גם בילדים שהם נפגעים של אולי אלימות ישירה או עקיפה כלפיהם, וגם לעשות שינוי חברתי. עובדת סוציאלית בחצי משרה לא יכולה לטפל בששים משפחות, שהן מאה עשרים אנשים ללא ילדים ותוסיפו על זה ילדים וגם לעשות את העבודה הקהילתית, בשביל לעשות את השינוי הזה.

אני אוסיף על מה שצפרא אמרה - - -

אני מבקשת לקצר.

אני מסיימת עכשיו, תיכף. בשביל לטפל נכון צריכים לתקצב אותנו נכון, אנחנו צריכות לקבל משרות מלאות ולא חלקיות משרה, כי זה פשוט לעג לרש, כי עם רבע משרה ושליש משרה וחצי משרה אנחנו אמורות לטפל במשהו כמו חמש מאות תיקי משפחה, שאתן כבר יודעות שזה קרוב לאלף חמש מאות אנשים. תודה לכם.

תודה, אני בדיוק אמרתי שאולי כדאי למען הגילוי הנאות, להגיד שסוהיר מנהלת את המקלט שבזמנו אני יסדתי והייתי המנכ"לית של הארגון, כך שאנחנו מכירות יכול להיות יותר מדי. חבר הכנסת דב חנין, בבקשה.

תודה גבירתי יושבת הראש - - -

ראה, דב, אפילו השם שלך נשמע כזה מעירק, חנין.

תודה גם לך מאיר. תודה על קיום הדיון הזה ותודה על יוזמת היום החשוב הזה, אבל האמת היא שהתודה הגדולה והמהותית מגיעה לכן, העובדות הסוציאליות, שנמצאות בקו החזית של הבעיות החברתיות הקשות והמורכבות ביותר שנמצאות בחברה שלנו. וכמי שאמנם אין לו עובדות סוציאליות במשפחה אבל מכיר את העבודה שלכן או של חלקכן, אני חייב לומר שבכל פעם מחדש, כשאני פוגש בעבודה שלכן, אני מתרגש מחדש, נוכח המסירות, הכישרון, תחושת השליחות, שבאמת מרגשות מאוד מאוד ועל זה צריך להודות לכן.

וצריך להודות לכן על זה שאתן עושות את השליחות הזאת בתנאים מאוד קשים, אתן עושות את השליחות הזו בלי כלים מספיק טובים ואתן נשלחתן בעצם על ידינו, כמי שמנהלים ואחראים על המערכת הציבורית, לנסות ולתקן במשהו את הנזקים האיומים שהשלטון בישראל מייצר בנושאים החברתיים.

המדיניות האנטי חברתית יוצרת פה הרס בחברה בכל מישורי החיים ואתן אמורות לשאת על שכמכן את הבעיות האלו ולהתמודד בלי כלים, עם האסונות שלא אתן מייצרות, אז אני רוצה להודות לכן על תחושת השליחות, הכישרון, המסירות, ההתגייסות אבל, האמת היא שמן התודה הזו אני חייב להגיע למשהו יותר חשוב שאני רוצה להגיד לכן.

אני ואנחנו חייבים בפניכן קודם כל התנצלות, אנחנו צריכים להתנצל בפניכן, שזה המקום שאליו שלחנו אתכן, שאלה הן ההריסות שאנחנו מייצרים בכל מקום ואתן, אחר כך, צריכות לתקן ולנסות לשפר במה שניתן, ואנחנו צריכים להתנצל בפניכן שאתן עדיין צריכות, חלקכן, ויותר ויותר מכן, לעבוד כעובדות קבלן, מציאות שהגיע הזמן מזמן לבער אותה מן העולם ולאפשר לכן לעבוד לפחות כמועסקות ישירות בתנאי עבודה ראויים. אנחנו צריכים להתנצל בפניכן על העומס הבלתי אפשרי, על העומס של מספר תיקים דמיוני בכלל, שאפילו בתיאוריה אני לא מצליח להבין איך אפשר להתמודד אתו, אני לא יודע איך אתן עושות את זה בחיי המציאות. ואנחנו צריכים להתנצל בפניכן על שבמקום לשפר את המצב אנחנו הולכים והופכים אותו לעוד יותר קשה ועוד יותר מסובך, כשאנחנו מעבירים מהלכים כוחניים ובעייתיים, כמו רפורמה בבריאות הנפש, שמייצרת עוד צרות ועוד חורבן ועוד אסונות על אלה הקיימים.

אחרי ההתנצלות אני רוצה לעבור להבטחה. אני מבטיח לכן שאני ואנחנו –אני מקווה שיהיו פה לא מעט חברי כנסת כאלה, נמשיך להיות מגויסים לשמאלכן ומאחוריכן, ככל שניתן, בכל המאבקים שאתן מנהלות. ואני רוצה, כדי לסיים בכל זאת באקורד קצת יותר אופטימי, להזכיר לכן ולהזכיר לכולנו, שכשייכתב פעם ספר תולדות המחאה החברתית הגדולה, יהיה בו גם פרק מבוא שיספר על המאבק החברתי המדהים שיתנהל לפני המחאה החברתית הגדולה וזה מאבק העובדות הסוציאליות, אז אני מאחל לכן ולעצמנו, שמאבקים שלכם עוד יְיַצְרו פה, לא רק מחאה חברתית גדולה, אלא שינוי חברתי גדול שצריך להיעשות בחברה הישראלית, תודה רבה.

תודה, חבר הכנסת דב חנין, מי ששומע אותך מתנצל כל כך, חושב שאתה הצבעת בעד כל הצעדים האלה שהזכרת, אבל לקחת אחריות על מה שמתחולל בבית הזה זה דבר טוב, הלוואי שכולנו בבית המחוקקים היינו לוקחים אחריות על התוצאות של העשייה בתוך הבניין הזה. גברת תמי ברששת, מנהלת אגף רווחה ויו"ר אגף צפון, האם בארגון מנהלים ארצי?

כן, יש ארגון מנהלים ארצי של שירותי הרווחה והעובדים סוציאליים. אני רוצה להציף שני דברים. אחד, דיברת על אתגרים ואני חושבת ש'בגדול' האתגר הגדול שלנו היום, הוא למנף את המעמד של העובדים סוציאליים בציבור הרחב. לפני שבוע הייתה תכנית של אמנון לוי על המדיניות החברתית והוא רצה להדגיש את ההפרטה ואת הנזקים של ההפרטה, שיכולה להיות - - -

זה ממש לא מה שהוא רצה להדגיש.

רגע - - -

אולי זו עמדתו ההתחלתית.

אבל, 'על הדרך', מה שהוא עשה זה פשוט "זרק את התינוק עם המים", כי במקום לבקר רק את המדיניות, הוא עשה נזק גדול מאוד לעובדים הסוציאליים ולתפקידם. כמנהלת אני יכולה להגיד לך שלמחרת בבוקר ישבו אצלי אנשים בחוץ ואמרו: עכשיו אנחנו מבינים למה שלחת את הילדים שלנו לפנימייה, למה עשית את זה, כי את מקבלת בונוס ומרוויחה כסף על כל ילד שאת שולחת לפנימייה. נזק כזה, שכתבה כזאת, בערוץ יחסית ממלכתי, ערוץ 2, הוא נזק גדול מאוד לנו, העובדים סוציאליים, ולא יעלה על הדעת, אני שמעתי את חבר הכנסת חנין ואני כל כך מקבלת את הדברים שאתה אומר, גם על המחאה החברתית אבל, אני חושבת שצריך לשמוע את הקולות האלה בטלוויזיה ואת הקול שלך בטלוויזיה ולא שומעים אותם, שומעים תמיד את הצד האחר שלנו. זו נקודה אחת. אחד האתגרים הגדולים של כולנו היום - - -

זה גם חלק ממדיניות ההרס.

נקודה חשובה אחרת שאני רוצה לציין ברשותך, חברת הכנסת עאידה, המלחמה היום, אם תהיה ונקווה שלא תהיה, היא תהיה בעורף. וכולנו יודעים את זה וזה לא סוד אבל, איפה המדינה שמעדיפה בכל זאת, להוריד את הראש כמו בת יענה, לא להבין שתפקידם של העובדים הסוציאליים בעת חירום הוא מאוד מאוד משמעותי. מוטלת עלינו משימה. אני רוצה להגיד לך שאני מנהלת כבר עשרים שנה ואחד הדברים שמטרידים אותי הכי הרבה, הוא אם חס וחלילה אני אצטרך, בזמן אמת, להתמודד בעת מלחמה, זה נקרא אחראית מכלול אוכלוסייה, אני בעצם אחראית על כל האוכלוסייה בישוב שלי. זה תפקיד - - -

איזה ישוב?

פרדס חנה כרכור. זה תפקיד שמצפים מאיתנו לעשות אותו by the way, דרך אגב, על כל התפקיד שלך כמנהל אגף וכל עובד סוציאלי – זה עוד תפקיד שהוא צריך לדעת בחירום ולהתאמן לו לקראת החירום, כדרך אגב. ובחירום מצפים ממנו ומאתנו, האם אנחנו "אחראי מכלול האוכלוסיה?" אנחנו חוד החנית של האוכלוסייה. אנחנו הצבא הקרבי. האם תעלו על הדעת שלא מאמנים שריונרים בחזית בצפון? הרי מאמנים אותם כל השנה ואילו אותנו לא, לא, לא נותנים לנו תקנים של חירום - - -

הם בשטחים כל הזמן.

לשיח הזה אני ממש לא יכולה לתרום. בואו נעבור.

את לא יכולה לתרום לו אבל אני חושבת שזה מעיד על התקינה שלנו, על המחשבה שצריך לתת לנושא הזה, על התנאים שבהם אנחנו עובדים ועל הציפיות. תודה רבה.

תודה רבה. אם כבר הוזכר, אז אני חייבת גם להגיד שמנהלי הלשכות באוכלוסייה הערבית, גם מתמודדים עם מצבים כאלה כאשר יש מחסור אדיר במקלטים ומחסור אדיר בהכנות, אז בכל בעיה, לצערי הרב, אנחנו מדברים על כפילות.

התנאים שלהם - - -

הרבה יותר קשים.

זה הביטוי מופקרים לגמרי.

ואנחנו פה במעמד האישה.

גברת שלווה לייבוביץ', מפקחת ארצית אומנה.

קודם כל אני רוצה להגיד לכנסת - - -

האם תוכלי לייצג את המשרד בכמה סוגיות שעלו, או שאת רק תתמקדי בנושא של האומנה?

לא קיבלתי מנדט להציג - - -

או.קיי., בסדר.

קודם כל מבקשת להגיד תודה רבה לכנסת על זה שבשבוע שעבר נחקק חוק האומנה. אני חושבת שזה מהלך חשוב וזו דוגמה לקשר ולעבודה משותפת, בין הכנסת לבין העובדים הסוציאליים שעוסקים בתחום. ותודה רבה לחבר הכנסת שהיה שר, לקארין אלהרר ולכל מי שהיה בתוך התהליך הזה, ולשר שלנו שגם היה יושב ראש הישיבה. אני חושבת שזו הייתה ישיבה מאוד מרגשת, אמרו לי אנשים שהם לא זכו לראות ישיבה שבה קמו והריעו כפיים לחברת הכנסת שהובילה את הצעת החוק.

כולל אגב, במליאת הכנסת.

נכון.

נכון, אני מדברת על המליאה, אני מדברת - - -

כולנו הפרנו את התקנון - - -

גם לא נזפו בנו.

ואותנו לא הוציאו מן היציע באותה ישיבה. זה היה אירוע מאוד חשוב ומרגש.

כדאי רק להגיד שהמשימה הבאה היא לעסוק בכול התכנית לשיקום המשפחות.

בהחלט, בהחלט, מי שקורא את החוק רואה שאלו האמירות הראשונות שמופיעות בתוך החוק אבל, זה לא המקום לפרט בנושא התקציבים שהיה צריך להיות - - - לנושא הזה אבל, בהחלט, זה כתוב בצורה שילד קודם כל צריך לחיות עם הוריו וצריך לעשות את כל המאמץ אבל, יחד עם זה, אנחנו לא יכולים להתעלם מזה שיש ילדים, שבשלבים מסוימים בחייהם לא יכולים לחיות עם הוריהם והתפקיד של המדינה הוא להיכנס בנקודות האלה ולמנוע מהילדים להיות - - -

אני לא ערערתי על העובדה הזו אבל, הדגשתי את הצורך בשיקום המשפחות שהילדים יצאו מהן.

יותר שירותים תומכים בקהילה.

מי שמכיר את התכנית שהולכת להיות הפיילוט שנקראת "משפחה מיטיבה" יודע, שנעשה היום וישנה חשיבה לפיילוט שעוסק בשאלה איך משקיעים בתהליך מקביל. מצד אחד משקיעים במשפחה הרבה יותר ממה שעד היום ניתן, וזו תוספת של עוד 30,000 שקל למשפחה, מעבר למעון רב תכליתי, למרכז הורים-ילדים ומועדונית, מעבֵר לכל מה שניתן גם היום, כדי לאפשר למשפחה לעשות תהליך של שיקום ולקבל את הילד חזרה הביתה.

המשרד, לפחות אני, בדיונים שאני משתתפת בהם, כל הזמן חושב על איך אנחנו עושים את הדבר הזה יותר טוב, אבל, כמו שנאמר פה, הכתבה שהייתה בשבוע שעבר הייתה מבחינתנו כתבה קשה מאוד, מגמתית מאוד, עם ניתוח נתונים שהוא ממש בעייתי ואני רק רוצה לתת דוגמה אחת. אחת הטענות הייתה שמוציאים ילדים עניים ואני רוצה להזכיר שמספר הילדים העניים במדינת ישראל הוא 800,000 לפי דוח הבטוח הלאומי, מספר הילדים שמוּצָאים מחוץ לבית בזמן נתון הוא 8,500 זאת אומרת, אחוז אחד ומתארים כאילו שמדינת ישראל מוציאה ילדים עניים, אז ממש לא וזה אחד הדברים שקשה להתמודד איתם, פופוליזם בתחקירים שהם כל כך שטחיים ופוגעים בעבודה שלנו, ואני יכולה לומר שאנחנו שומעים הרבה תלונות של עובדים סוציאליים, במיוחד עו"סים לחוק הנוער שאומרים: אנחנו נחזיר את המינוי, מפני שבמצב כזה ובחוסר הגנה כזה של כל המערכת, אנחנו לא מוכנים להתמודד עם הסוגיות הקשות שנמצאות בפנינו. זו הערה שניה.

אני רוצה להתייחס, באומנה עשינו מחקר – עוד משפט אחד שדווקא קשור במיגזר הערבי, עשינו מחקר ב"צוק איתן" - - -

האוכלוסיה הערבית, אני מעדיפה.

האוכלוסיה הערבית. החברה הערבית.

מיגזר הוא תמיד ניגזר ממשהו.

בדקנו את הטראומה או הפוסט טראומה של הילדים שהיו ב"צוק איתן", של משפחות האומנה ושל מערכות האומנה ואחת התוצאות המרתקות הייתה שדווקא אצל הילדים לא מצאנו ירידה במצב טראומטי ואילו המקום בו מצאנו יותר הוא אצל משפחות האומנה, הכי הרבה אצל מנחות האומנה והכי הכי הכי הרבה אצל מנחות האומנה מהחברות הערביות, שזה, אני חושבת, משהו שצריך ללמוד אותו ולהבין אותו - - -

איך את מסבירה את זה?

ההפתעה של הפגיעה בתוך המאהלים הבדואיים שנפגעו ב"צוק איתן", המקום וההתמודדות של מנחת האומנה שמצד אחד היא נציגת המקצוע, ומצד שני היא גם בתוך החברה בחיי היומיום ומה שהיא עברה, והמשפחה שלה, שם הייתה הפגיעה הקשה ביותר וזה מחייב אותנו לקראת – ואני מקווה שלא תהיה הפעם הבאה אבל, להיערך בנושא הזה.

אולי גם כדאי לקחת בחשבון שכל חברה, או קבוצת אוכלוסייה שהיא רואה שהיא חשופה יותר בעצם, בגלל מחסור של מנגנוני הגנה מסביב, מול הסכנה הקיימת, יהיו בה יותר טראומטיים, בטוח. אם אני אדע שליד הבית שלי או בתוך הבית שלי, יש לי את המקלט, יש לי את החדר, אני אוכל בכל זאת להיות שם, יש לי את המסיכות וכו' אז אולי זה ירגיע אותי קצת אבל, כאשר אני אדע שאני באמצע no where, חשופה לכל, ושום דבר לא מגן עלי, אני אשתגע ואצא מדעתי.

זו הייתה הפעם הראשונה, אני חושבת, שהייתה פגיעה ממשית בתוך התהליך הזה של "צוק איתן", שהייתה פגיעה ממשית בחברה הזו ואני חושבת שאנחנו צריכים להיערך לזה ובאמת לחשוב שזה לא המקלוט, זה גם אבל זה לא רק, זה יותר מורכב ואנחנו צריכים ללמוד לראות איך בפעם הבאה אנחנו עושים את מה שאנחנו צריכים לעשות יותר טוב שזה לא יהיה. תודה.

אני חייבת להגיד משהו שאולי לא ימצא חן בעיני חלק אבל, אני חושבת שזה חלק מן האתגרים שאמורים להיות על השולחן ולדבר עליהם, עצם העובדה שאנחנו יכולים לשייך את זה גם לאומץ וגם למחסור בכלים וגם לכל מיני דברים, עדיין אני חייבת להגיד, לא כל העובדים הסוציאליים מאה אחוז מתפקדים בדיוק לפי הקריטריונים - - -

כמו שלא כל חברי הכנסת וכמו שלא כל הרופאים - - -

למה נכנסתם מיד להתגוננות? אני אחת שמבקרת חברי כנסת ואת עצמי לפני הכול, אבל אני חושבת שהתגובה הזו, סליחה, זכותי להגיד את דעתי, סליחה, אני חושבת שלפחות בוועדה הזו, שאני היושבת ראש שלה, דאגתי לתת לכולם להביע את דעותיהם עד הסוף, אז לפחות שתהיה לי את הזכות הזו, מה קרה? מה קרה?

אני רוצה להגיד.

אז אני רק אמשיך את הדברים שלי.

חשבתי שזרקת את הפצצה - - -

מה היא אמרה?

אני חייבת להגיד שכמו בכל מקצוע נכון, יש - - -

שקט.

תקשיבו.

איפה ההקשבה? והקבלה? תשמעו, עשרים ושלש שנים לימדו אותי העו"סיות שעבדתי אתם, "צריך להקשיב, עאידה, לא מיד לקפוץ", אז אני למדתי, בואו תקשיבו לי, או.קיי., אני אומרת כך. אני אמרתי בהתחלה, אפשר להסביר את זה עם העומסים שקיימים על העובדים והעובדות הסוציאליות ואני חושבת שגם חלק מן העו"סים והעו"סיות עושים מעל ומעבר אבל, אני חושבת שגם כן, יש אתגרים ודילמות מקצועיות שקשורות גם בראייה הכללית, של כל אחד ואחת מאתנו, איך אנחנו תופסים את העולם. וכאשר מדברים עובדים סוציאליים ואני נזכרתי בזה עכשיו, כי גם נאמר בחלל החדר הזה שצריך לשקול כמה שיותר לא להוציא אלא למצוא פתרונות בתוך הקהילה יותר מאשר להוציא למוסדות, ואני חושבת שמן הראוי, קודם כל, שנהיה גם ביקורתיים כלפי התיפקוד לפעמים וזה חייב להתקיים, על התפקוד של חלק מהעו"סיות והעו"סים אבל, גם כן, כדאי מאוד להקדיש זמן ומחשבה לדרך הפעילות ולדילמות המקצועיות שמתפתחות, כל עוד שהמדיניות המונהגת במדינה הולכת ומחמירה, והנטל על העובדים סוציאליים והשחיקה בשכר שלהם הולכים ומחמירים, לבוא ולזרוק לחלל מיד את הנושא של: בואו נעבוד על פחות, ואני מכירה את זה גם מן העבודה עם נשים מוכות, שננסה למצוא פתרונות בקהילה, כאשר המערך כולו לא בנוי למציאת פתרונות בקהילה ואז אנחנו מפספסות 'בגדול'. ואני רואה את זה כאשר מנהלי לשכות רווחה אומרים: בואו לא נקפוץ ישר להוציא את האנשים למקלטים, בואו לא נוציא את הנערות במצוקה למקלטים ומה שקורה בסופו של דבר זה שאנחנו מסכנים חיים.

הבעיה שהמקצוע שלכן הוא לא כמו פקיד שלא עשה היום את הניירת ויכול מחר לעשות את הניירת הזו, ואם הוא טעה אז אפשר עם טיפקס למחוק את זה, העבודה שלכן היא בדיני נפשות, מה לעשות, אם אני מעבירה את זה ואני זורקת את זה כאתגר, שיהיו מעבר לכל הנושאים שאתם תראו בסיכום, שאני תומכת עד הסוף בהם, אבל צריך שתהיה איזושהי חשיבה יותר לעומק על איך מתמודדים עם הדילמות שהשטח והמדיניות המונהגת במדינה, מייצרים אותן יום יום, ולצערי אני חושבת שאנחנו קופצים לפעמים ומאמצים גישות מקצועיות שלא הולמות את המציאות בשטח. תודה על ההקשבה. בבקשה חבר הכנסת.

חברים, יש איזה משהו ועאידה, אני אומר את זה, כי יש איזה משהו שכל פעם הפתיע אותי מחדש כשנפגשתי עם עובדים סוציאליים וזה היה בדיוק כאן. שהכול בסדר וברגע שאתה אומר מה צריך לתקן אז הציפורניים נחשפות ואני חושב שצריך לעשות חשבון נפש, כי חלק מהביקורת הבוטה הזו נובע מתוך איזשהו שיח שהוא לא נכון. ואני חשתי את זה על בשרי כשר רווחה. כשאני בזמנו ביקשתי מפקידות סעד להיפגש עם עיתון שיעשה איזה תחקיר, אז אמרו: אנחנו לא נפגשים כי מראש הם ייכתבו עלינו לא טוב - - -

גם בכנסת היה מסע הסתה.

זה בדיוק מה שקרה ואמרתי להן: כדאי להיפגש, עדיף להיפגש ולשבת ולדבר אמרו: לא, כי כל פעם שנפגשים עושים לנו לא טוב. וזה באמת היה תחקיר שזרק אותנו למחוזות האלה אבל תראו, עאידה אמרה משהו מאוד נכון ואני רוצה לחזק אותה. שימו לב, כשאני מדבר מול האוצר אז הם אומרים לי: האם אתה יכול להגיד בוודאות שכל עובד סוציאלי עובד משפחה, עובד עם שלש מאות תיקים, כי נוח לנו לזרוק את המספרים - - -

אפשר להוכיח.

שניה, שניה, שניה, התשובה היא לא, כשהייתי ראש עירית דימונה, אני רוצה לספר לכם, נכנסתי בשבוע הראשון לתפקידי, זה היה כשעוד היה לי שיער שחור, ונכנסה יושבת ראש הועד, שהייתה חברה שלכם, שמחה תמֶרי, נכנסה ואמרה לי: מאיר, כל העובדות הסוציאליות כאן, לכל אחת יש מאתיים וחמישים תיקים. אני נחרדתי אבל אמרתי, תראו: אנחנו סוגרים את העיריה לשבוע, תביאו את כל התיקים, אנחנו נמיין אותם ונראה, למדתי את המושגים, תיק אינטנסיבי, תיק כזה, תיק אחר, להפתעתי הגדולה הסתבר, שהיו עובדות סוציאליות בדרך כלל החדשות, החמודות האלה שרק הגיעו, שדחפו להן מאה ושמונים תיקים והיו העובדות הסוציאליות שהיו להן מאה תיקים, אבל ארבעים מתוכם היו אינטנסיביים שצריך לטפל בהם והשאר היו לפעם בשנה. לקחתי את זה כמו איזו ערימת קלפים, עשיתי ככה ועשיתי חלוקה מחדש, בחלוקה מחדש הגענו לתשעים תיקים.

עדיין הרבה. לכן, כשאני בא ומדבר עם האוצר אז אני אומר להם תראו: אתם תלכו אתי להצעת החוק הזו של ששים, אני מבטיח לכם שבכל מקום ובכל מחלקת רווחה נעשה את הבדק בית הזה ויתחייבו על זה ראשי הערים, לעשות את בדק הבית. כי גם אחרי שאנחנו עושים את בדק הבית אנחנו מוצאים עדיין שעובדות סוציאליות עובדות מול מאה עשרים משפחות, שזה טירוף מוחלט ואין שום סיכוי שהן יגיעו לאף אחת. עכשיו, אני רוצה לסיים עם מילה אחת - - -

אבל אתה יודע שהרפורמה עשתה את זה - - -

לא.

רק רוצה לזרוק את המילה רפורמה.

בסדר, אתם יודעים איך אתם מתייחסים לרפורמה ואני לא רוצה לחזור על זה. אני רוצה להגיד עוד משהו גבירתי, ובכל זאת אנחנו צריכים להיות זהירים וכשרים ולסייג את האמירות ש"לא כולם עובדים", כי לעתים ה"לא כולם עובדים כמו שצריך" מראה שהיוצאים מן הכלל מיד מעידים על הכלל, ואז אתה בעצם מפספס את העניין, אז אני תמיד יוצא מתוך הנחה שכל העובדים הסוציאליים עושים עבודה קשה. יש בתוכם יוצאים מן הכלל אז יש בתוכם, כמו שיש בתוכנו יוצאים מן הכלל אבל, צריך מאוד להיזהר בטרמינולוגיה הזאת שאני שומע אותה כל הזמן, שאחרי שאומרים מילה אחת אז אומרים: "כן, אבל".

אתם יודעים שיש עובדים סוציאליים שעושים כזה ועושים אחרת, זה בדיוק - - -

בכל מחנה.

בכל מחנה, כמו ששי אומר, אז נצא מכאן לפחות בתחושה שאני רוצה לשדר, שאנחנו מודעים, כמו ששי אמר וכמו שדב אמר, ובוודאי, עאידה, למרות התככים הפוליטיים, זה כייף שיש אנשים כאלה בתוך הכנסת, כי באמת, גם היא וגם דב, באמת, אני אומר את זה בעומק לבי, אנשים שעבדו - - -

אני עובד בשבילה כבר שנה כמעט.

אני אומר, יש משהו חשוב, עאידה, יש משהו חשוב בכך שיותר ויותר אנשים שקשורים לשאלות חברתיות, באים לכנסת. תודה.

תודה, תודה.

את לא צריכה לבכות.

אני לא בוכה, אני שמחה, כשיגיע תורי אחרי שנחוקק את החוק ההוא אני אמצא עוד אנשים - - -

ההשעייה - - -

אתם תגנו עלי?

ברור.

אתם לא תשעו אותי?

אנחנו לא נשעה אותך.

נשעה את עצמנו קודם.

או.קיי. אני חושבת שמה שניסיתי להעלות זה הקשיים של העובדים הסוציאליים.

תודה.

תודה לך.

ביי ביי.

והעניין של התפקוד שאני לא רק מודדת אותו בתיקים אני חושבת שזה חשוב מאוד לרווחה ולתפקוד של העו"סים אבל, אני גם חושבת שמדד התפקוד הוא לא רק בעניין של עומס התיקים.

אדון פיני קבלו, מרכז השלטון המקומי, היו פה שהעירו על כל הנושא של המצ'ינג והשפעתו על מדיניות הרווחה. היו כאלה – אני מנסה להעביר לך את ההערות כדי לשמוע ממך אולי תגובה עליהן, מאחר ומחלק גדול מהמשרדים לא נמצא מי שיעיר. לפחות לא משרד הרווחה ולא משרד האוצר. האם משרד האוצר נמצא אתנו?

האם יש פה בכלל מישהו מהממשלה?

משרד האוצר?

אגף שכר והסכמי עבודה.

אז אנחנו נפנה אלייך תיכף. מר פיני קבלו, דובָּר על כל הנושא של חיסיון והתערבות של ראשי מועצות מקומיות לפעמים בתיקים ולא שומרים על החיסיון או לא נותנים לעובדים הסוציאליים לשמור על החיסיון. אני מאוד מקווה לשמוע ממך וצריך לקחת בחשבון גם שאנחנו עומדים השבוע הזה בסימן סערה של ראש העיר חיפה, שביקש לא להעביר אליו או לאיזור מסוים אצלו שירות - - -

הוא שינה הבוקר.

שינה הבוקר? מצוין, אז נשמע גם על העמדות של חלק מראשי הרשויות המקומיות, בהבנה את החיוניות של השירות שנותנים העובדים הסוציאליים ולשכות הרווחה, במוסדות הרווחה באופן כללי. בבקשה. אנחנו נעשה את זה תוך ארבע דקות.

ראשית, גבירתי יושבת הראש, חברי הכנסת ומאיר, שיצא, ובאמת התחיל להיכנס יפה למשרד. אני ממלא בתפקיד של סמנכ"ל בשלטון המקומי בנושא רווחה ודברים נוספים שאני עוסק בהם בכנסת, וגם רוצה להעביר את ברכתו של חיים ביבס שבא - - - היום בעיתון לרגל היום היפה הזה, פירסמנו מודעה בעיתון, מודעה של תמיכה. אני גם מתנצל בשם אסא ושולה מנחם שעקב מחלה לא הצליחו להגיע לכאן.

בכל אופן, אנחנו בשנים האחרונות ב'שולחן העגול' שלנו עם משרדי הממשלה ובעיקר משרד העבודה והרווחה, יש לנו 'שולחן עגול' שבו אנחנו באמת מעלים נושאים וכל הנושאים עולים. את חלקם הגדול אנחנו מצליחים לפתור אותם וחלקם מחכים, בשל נושאים אחרים שאנחנו גורמים בהם לחקיקה, על מנת שנוכל לקדם נושאים. בסך הכול העבודה המשותפת שלנו עם המשרדים נושאת פרי וראינו בשנים האחרונות את הנושא של המיחשוב, את הנושא של המבנים שאנחנו נכנסנו אליו, כשפעם לשכות הרווחה היו בקרוואנים ובכל למיני מקומות ואני מודע לעבודה שנעשית. אני מסתובב יחד עם אסא וחברים אחרים. אין ספק שהעבודה שלכן היא עבודה קשה.

אנחנו עושים בכמה תחומים, גם באמצעות האיגוד, אנחנו יוצרים לחץ משותף על מנת להוסיף תקנים, לחץ משותף על מנת לבצע את מה שנקרא בהסכמי השכר שכר נאות לעובדים, ומכאן זה מתחיל ולכן, אם אני רוצה לומר מה בעצם עומד על הפרק, אז הנושא של העצמת העובד הסוציאלי, הפסקה של ההפרטה של כל הגופים האחרים בתוך התחום הזה, העצמה מבחינת שכר שזה נושא שגם אנחנו מודעים לו כשלטון מקומי ואנחנו פועלים יחד עם האיגוד וגם עם ההסתדרות.

הנושא שדובר עליו – המצ'ינג. לגבי מצ'ינג, אין פגישה, אין פורום שזה לא עולה וזה לא רק ברווחה אלא גם בחינוך ובכל מיני דברים אחרים. הממשלה רוצה להשית את זה עלינו, היא אומרת לנו: אתם רוצים מצ'ינג? בואו ניקח מהערים הגדולות, עיר שמכלכלת את מעשיה בצורה טובה ומנהלת את העיר בצורה שיש לה אפילו קצת רווחים, אז לקחת ולתת לעיר אחרת – דבר שלא מקובל על השלטון המקומי. אנחנו לפחות מתמודדים ולהערכתי אנחנו נגיע למצב שבו מ-1-4 הנושא של המצ'ינג יילך ויתבטל, ששם האוכלוסייה החלשה נמצאת והקבוצות מבחינה סוציואקונומית מאוד חלשות.

אנחנו נאבקים על נושא של תקנים - - -

האם יש כיוון לשאלה מתי זה יכול - - -

השר בדק את זה, השר הופיע בוועידת השלטון המקומי, הנושא של 1-4 לדעתי, נכנס לתהליך מאוד מאוד מתקדם ולדעתי זה הולך להיפתר, אנחנו מחכים לעבודה שהשר עושה עכשיו, הוא רק נכנס למשרד ומינה מנכ"ל.

אנחנו מנסים דברים אחרים על מנת להקל, אנחנו מנסים לקדם חקיקה. בנושא של הביטחון שלכן, אנחנו יודעים את הנושא של האלימות שזה תמיד עולה, אנחנו העברנו הצעת חוק שלנו, יחד עם השר הקודם, שבה אנחנו קבענו שרמת הביטחון בלשכות הרווחה תהיה של מאבטח כמו שקיים בבתי חולים, שיש לו סמכות גם לעצור את האיש שהאלימות שלו מתבצעת, לא בכניסה אלא בתוך כותלי משרד הרווחה. לצערנו הממשלה כבר שנתיים לא תיקצבה את זה, אנחנו הגשנו עכשיו הצעת חוק בכדי שנוכל לתקצב את זה, היו עכשיו עיצומים בלשכות הרווחה, יחד עם האיגוד, הם היו מתואמים אתנו, כשלטון המקומי, ופעלנו על מנת לקדם. בשבוע שעבר הייתה פגישה עם המנכל ועם האיגוד, אני מקווה שנימצא פתרון, אולי לקראת תקציב 2016, שבו יהיה מאבטח מקצועי בכל מקום ומקום.

בנושאים אחרים של מעורבות של ראשי רשויות בתיקים, אני חושב שלא צריכה להיות מעורבות, אני גם הייתי ראש עיר וכשהיה לי סגן שהייתה לו אחריות על רווחה והוא התחיל להתערב בתיקים והתחיל לקבוע למי לתת, אני - - - אותו. ואני חושב שבנושא של רשויות או מחזיקי תיקים שפועלים באופן מקצועי, התערבות לא צריכה להיות. אנחנו, כשלטון מקומי, לא אמורים להעמיד ראשי רשויות למשמעת. יש מפקחים של משרד העבודה והרווחה, תעבירו להם את המסרים האלה, השר והמנכל יכולים להתערב מול אותה ראשות ולכן הנושאים האלה הם לא כפופים אלינו, אנחנו מסייעים לראשי רשויות אבל אנחנו לא יכולים לקבוע להם את המדיניות שלהם.

אני רוצה לסכם. אני חושב שלגבי הנושא של העובדים הסוציאליים ומנהלי הרווחה, אנחנו פועלים בכל המישורים, באמת, בכל המישורים, אני חושב שחלה איזושהי התקדמות, כמובן שזה מוריד לכולנו כשיש כתבה, אני גם צפיתי בכתבה, לא ראיתי שהיא מכוונת בעיקר לעובדים הסוציאליים, זה היה איזשהו נושא מסביב להפרטות, של נושאים שהפריטו, ושם באמת הייתה התבטאות, אבל היא הייתה כתבה קשה שצריך להגיב עליה, אנחנו הגבנו עליה, ניסינו להתמודד אתה, ניסינו לבצע דברים לפני כן אבל, אנחנו יודעים מהי עוצמת התקשורת.

אני רוצה להודות לכל האנשים שעוסקים במלאכת הקודש. אנחנו, כשלטון מקומי, באמת הולכים יד ביד אתכם, ההסתדרות הולכת לקראתכם בנושא הזה של הסכמי שכר ואפילו עם החרגות בשכר הקיבוצי, בדיונים שמתקיים בימים אלה יחד עם האיגוד, אנחנו, כשלטון מקומי, תומכים בזה.

יופי, תודה.

תודה רבה לכם.

תודה, אני רוצה לשמוע התייחסות מהשר, למרות שאני הבנתי, רגע, סליחה, רק שם ותפקיד לפרוטוקול.

שלום, שמי גלי אמיר, אני עובדת באגף שכר והסכמי עבודה, אני כלכלנית. דבר ראשון, אני רוצה לומר – וחבל לי שצפרא לא נמצאת כאן, שאמירות מקוממות כמו "עובדת סוציאלית היא המפרנסת השנייה במשפחה" מעולם לא נאמרו, לא על ידי ובוודאי שלא על ידי הממונים עליי. זו גישה מזלזלת שאין לה מקום - - -

היא דיברה על התייחסות ולא על אמירות.

היא אמרה שהאוצר דיבר ככה, אבל מפינו בוודאי שלא יצאו כאלו אמירות מקוממות - - -

לא, אני רוצה לדייק, סליחה, אני רוצה לדייק, סליחה.

היא לא אמרה את זה.

אני רוצה לדייק. צפרא בדיוק אמרה שהיחס של האוצר הוא יחס כאילו העובדות הסוציאליות הן כך ולצערי הרב, זה יחס של כלל החברה, זה לא רק היחס של האוצר.

כנשים, כאל נשים, נכון.

בבקשה, בואו נעבור הלאה. מה שמעניין אותי, הרי שמעתי – ולמרות שאני מבינה שזה לא מהתפקיד שלך אבל, שמעתי על כל הנושא של אבטחה, 42 מיליון שקל עולה בשנה.

אלה תיקים שהם לא בתחום הסמכות שלי, אין לי ידע לגביהם. אני לא יכולה להתייחס לזה.

בנושא של שכר העובדות הסוציאליות.

לנושא של שכר אני יכולה להתייחס, בהסכם המסגרת הקודם משנת 2011 העובדים הסוציאליים הוחרגו, ובעוד ששאר העובדים קיבלו תוספת שכר של 7.5% העובדים הסוציאליים קיבלו תוספת של 7.5% ועוד תוספת של 1,000 שקל, כשבסך הכול זה מייצג תוספת שכר של 22%. בניגוד ליתר העובדים האחרים.

מה גם, שתוספת שכר - - - משפיעה יותר על עובדים שהם בתחתית טבלת השכר - - - התיפקוד וששכרם נמוך יותר. בהסכם המסגרת שמתגבש בימים האלה, סוכם על 7.5% שכמובן יחולקו לעובדים הסוציאליים. לפי הבנות בין שר האוצר וההסתדרות, לפחות מחצית התוספת תינתן באופן שיקלי, כך שהיא תיטיב עם העובדים הסוציאליים ששכרם נמוך יחסית.

לגבי עובדי הקבלן, בימים האלה עובדים על העניין של צו ההרחבה - - -

אבל אני יודע שלפני - - -

שניה, שניה, שהיא תמשיך. פיני, סליחה, אני רוצה לשמוע עד הסוף.

מה - - - מה שאני מוסמכת להגיב לו. בימים האלה עובדים על העניין של צו ההרחבה לגבי העובדים דרך העמותות שהרשויות המקומיות מתקשרות איתן.

והאוצר יכסה את ההרחבה הזו?

זו כבר שאלה שאני לא יודעת לומר לך את הפרטים שלה. יש פה הרבה - - -

אנחנו יודעים, אנחנו יודעים, אני מאוד מצטערת, אני חייבת לסכם - - -

מה קורה עם העובדים הסוציאליים של הבריאות?

שאלה.

העובדים הסוציאליים של הבריאות מבחינת השכר?

מבחינת ההסכם האחרון - - - קיבלו תוספת של 15%, עובדים סוציאליים של הבריאות קיבלו 7.5% - - - כי הם צוותי רפואה ואנחנו לא. אנחנו יוצאים נפסדים כי ברווחה אנחנו בדרך כלל מקבלים רישוי ממשרד הבריאות, אז אנחנו לא נכללים בתקינה של הרפורמה של הרווחה ואילו בבריאות אנחנו לא במקצועות הבריאות. זאת אומרת שהעובדים של הבריאות נמצאים באמצע ולא מקבלים לא מפה ולא מפה.

יש מספר מקצועות בריאות שבאמת הוחרגו בהסכם הנוכחי אבל, העובדים הסוציאליים קיבלו החרגה בהסכם הקודם.

אני רק רוצה להגיד דבר אחד. כל הנושא של החרגה ואת הצגת את זה כאילו החרגה, משתמע ממנה כאילו הטבה שהעו"סים קיבלו ושאר העובדים במשק לא קיבלו, כאשר המצב היה סגירת פערים שקיימים.

אז עכשיו סגרו פערים.

תאמינו לי אני אתכן. רק חכו שניה. אז אני חושבת שבנושא של עו"סיות בריאות, הגיע הזמן, לעו"סיות או עו"סים שעובדים במערכות שונות, להתייחס אליהן – וזה תפקידו של האיגוד, סליחה שאני אומרת את זה, להתייחס לכלל העו"סים כאילו כולם הם מישהו שבא מאותו מקצוע, לא חשוב איפה הוא ממוקם או היא ממוקמת, איפה התפקיד שלו במערכת שבמדינה, להתייחס לכולם כאל עובדים סוציאליים ולכלול אותם בכל סוג של הסכם או הרחבה.

נשאר רק דבר אחד שאני בטוחה שזה לא בתפקיד שלך לענות לי, לכן אני אחסוך אבל, כל העניין של מנגנון בקרה ואכיפה, של כל הסכם שמתקיים במיוחד כלפי הזכיינים למתן שירותים של המשרדים השונים. שם תהו ובוהו ואני מצטערת להגיד את זה. חבל לי שאין ממשרד הרווחה מי שיכול לענות לי על הנושאים האלה. היה מן הראוי שהם יהיו נוכחים בדיון כזה, שהיה בטוח, מן הכותרת שלו, היה ברור שאלה הנושאים שיעלו. חבל שלא נמצאים אתנו וחבל שגם מהאוצר לא יכולים לענות על דברים כאלה, כי זה כסף שלא אמור להגיע לזכיין אלא לעובדים והעובדות הסוציאליות.

אני מודה לכולן על ההשתתפות בדיון. אני חייבת להגיד שבימים שבהם – ואני מסכימה עם חבר הכנסת דב חנין במקריות טוטלית, שבעצם, תחת מדיניות שמובילות הממשלות השונות בשנים האחרונות, שמובילות להעמקת העוני – בעיניי – במדינת ישראל, יש גם עלייה דרמטית שאנחנו רואים במקרי האלימות וגם בירידת מעמדו של מעמד הביניים, ולצערי הרב, יש מדיניות שהיא מתווה תוצאות חמורות ביותר המשליכות על החלקים המוחלשים בתוך החברה הישראלית, על גווניה ועל קבוצותיה.

אני רואה שבעצם, בין העובדים הסוציאליים והעובדות הסוציאליות, הרי 83% מהמקצוע הזה נמצא בידיים של נשים, אז העובדות הסוציאליות הופכות למן "שומר הסף" והמטפל העיקרי בתוצאות המדיניות הזו ומוטלת עליכן אחריות גדולה מאד, כאשר התגמול וההכרה וההוקרה לעשייה לא נעשים מספיק וזה לא מיטיב עם המצב שלכן. אני רואה בחומרה רבה בקשה מאנשים שלא יכולים לפעמים לסיים את החודש שלהם, לטפל בקבוצות מוחלשות ולתת מעצמם. זה פוגע ישירות ביכולת לתפקד באופן המקצועי הטוב ביותר ובאופן שאנחנו מצפים לו.

הוזכרו פה כמה דברים. אני שמחה לשמוע שיש כוונה של שר הרווחה לטפל בנושא ה-matching ואני חושבת שאנחנו בוועדה נפנה, גם לשר וגם למרכז השלטון המקומי, ונבקש לפעול ביתר שאת, כדי לסיים את הנושא הזה, לפחות בעניינים הבסיסיים, של טיפול ברווחת האזרחים ובפיתוח שירותים לקבוצות המוחלשות, לפחות באשכולות שהם בין 1-4.

הוועדה רואה בחומרה רבה את כל גלי האלימות וה'שיימינג' נגד עובדות סוציאליות ואני חושבת שהגיע הזמן שהאוצר יקצה 42 מיליון לביטחונן. אם הייתם פה בזמן של חלוקת ה-18 מיליארד שנמצאו ברגע האחרון, של עודפים מהאוצר ואיך נחטפו כמו לחמניות וחולקו מתוך הועדות השונות, היה אפשר להגיד ש-42 מיליון הם כסף קטן והיה אפשר להשקיע אותו בביטחונן של שומרות הסף, שנקראות עובדות סוציאליות, ובביטחונן של לשכות הרווחה, שממילא קורסות תחת המעמסה, המעמסה שנגרמת כתוצאה מן המדיניות הכלכלית גם כן.

אנחנו נפנה גם למשרד הרווחה ונבקש להבין לעומק איך מתכוונים באמת לאכוף ומה המנגנון שיאכוף את החוקים. כמי שניהלה עמותה, שהיא אחת הזכייניות ממשרד הרווחה והייתי המנכ"לית האחראית, אני יודעת שכן כיסינו, כללנו את עובדות סוציאליות בהסכם הקיבוצי, ואני חייבת להגיד שאף אחד לא בדק אם עשינו את זה ואף אחד לא היה יכול לדעת אם עשינו את זה וחבל שזה כך, כי כמו שאנחנו טרחנו באותה עמותה כן לעשות את זה, כך אני יודעת טוב מאוד שהרבה מהזכיינים לא עושים את זה אלא מנצלים את הכסף הזה לרווח נטו שלהם, והגיע הזמן להפסיק את הסאגה הזו. מבחינתי, אפשר להפסיק את כל מדיניות ההפרטה, אני בעד בכלל, לשלול את קיומה של המדיניות הזו אבל, עד אז, שהמדינה תעשה משהו ותעשה סדר בעניין הזה.

אני מודה לכולן על עצם העובדה שהגעתן ואני מקווה, שהיום הזה ייתן לכן קצת נחת וקצת הרגשה, שאכן אנחנו מכירים ומוקירים את העבודה שלכן ואני אשתתף אתכן בטקס אחר כך. תודה לכולן. אני נועלת את הישיבה.

הישיבה ננעלה בשעה 11:32.